ניצוצות מהדף היומי שיעורים של הרב ירון בן דוד

בכורות ל' "דברים שבלב בגיור"

בס"ד                                                                                                    כז כסלו תשע"ב
 
 
בכורות ל
דברים שבלב בגיור
 
ראשית, אדגיש כי בשיעור זה אין בכוונתי להורות הלכה למעשה בהלכות גיור. הנושא שבחרתי לעסוק בו הוא מורכב ועדין, ומטרתי להכיר סברות שונות בעניין זה, אשר אינן מייצגות את מכלול הדעות בעניין זה, אך בהחלט יכולות להעיד על מגמה שהיתה קיימת בדורות האחרונים כאשר היה צריך להתמודד עם גיור.
הברייתא שאותה למדנו בדף היומי השבוע אומרת שמי שבא להתגייר אינו יכול לומר שהוא מקבל עליו את היהדות למחצה, לשליש ולרביע:
 
1.     תלמוד בבלי מסכת בכורות דף ל עמוד ב
 
עובד כוכבים שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד - אין מקבלין אותו, ר' יוסי בר' יהודה אומר: אפי' דקדוק אחד מדברי סופרים.
 
יש לציין שדברי הגמרא הללו אינן עוסקים בגיור בדיעבד של אנשים שלא קיבלו עליהם תורה ומצוות, אלא בהנחיה לבית דין שלא יסכימו לקבל לגיור אדם שמציב תנאים בגיור ואומר שחלק מהמצוות הוא אינו מוכן לקבל.
ואולם, הסיפור המפורסם על הלל הזקן שקיבל אדם שכפר בכל התורה שבע"פ – לכאורה סותר את הדברים הללו:
 
2.     תלמוד בבלי מסכת שבת דף לא עמוד א
 
תנו רבנן: מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: כמה תורות יש לכם? אמר לו: שתים, תורה שבכתב ותורה שבעל פה. אמר לו: שבכתב - אני מאמינך, ושבעל פה - איני מאמינך. גיירני על מנת שתלמדני תורה שבכתב. גער בו והוציאו בנזיפה. בא לפני הלל - גייריה, יומא קמא אמר ליה: א"ב ג"ד, למחר אפיך ליה. אמר ליה: והא אתמול לא אמרת לי הכי? אמר לו: לאו עלי דידי קא סמכת? דעל פה נמי סמוך עלי!
 
מסביר רש"י שזו בדיוק היתה הסיבה לכך ששמאי דחף אותו. הלל, לעומת זאת, קיבל אותו, כי הוא לא אמר שהוא אינו מוכן לקבל עליו את המצוות אלא שאינו מאמין בזה, והלל ידע שיוכל לשכנע אותו:
 
רש"י
הוציאו בנזיפה - דתניא: הבא לקבל דברי חברות חוץ מדבר אחד, וכן גר הבא להתגייר וקבל עליו דברי תורה חוץ מדבר אחד - אין מקבלין אותו, במסכת בכורות (ל, ב).
גייריה - וסמך על חכמתו שסופו שירגילנו לקבל עליו, דלא דמיא הא לחוץ מדבר אחד - שלא היה כופר בתורה שבעל פה, אלא שלא היה מאמין שהיא מפי הגבורה, והלל הובטח שאחר שילמדנו יסמוך עליו.
 
הברייתא שמתארת את סדר קבלת הגרים מזכירה את הצורה בהודעת המצוות, אך אינה כותבת שיש צורך בקבלת המצוות או בהצהרה מפורשת על קיום המצוות. משמע שהמתגייר אפילו אינו מכיר את המצוות, ובודאי שאינו יכול להתחייב בשלב הזה לקיים את כל המצוות באופן פרטני, אבל מסתבר שהוא מתגייר על מנת לקיים את כל מה שיגידו לו שצריך לקיים:
 
 
 
3.     תלמוד בבלי מסכת יבמות דף מז עמוד א
 
תנו רבנן: גר שבא להתגייר בזמן הזה, אומרים לו: מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים, דחופים, סחופים ומטורפין, ויסורין באין עליהם? אם אומר: יודע אני ואיני כדאי, מקבלין אותו מיד. ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני. ומודיעין אותו ענשן של מצות, אומרים לו: הוי יודע, שעד שלא באת למדה זו, אכלת חלב אי אתה ענוש כרת, חללת שבת אי אתה ענוש סקילה, ועכשיו, אכלת חלב ענוש כרת, חללת שבת ענוש סקילה. וכשם שמודיעין אותו ענשן של מצות, כך מודיעין אותו מתן שכרן, אומרים לו: הוי יודע, שהעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים, וישראל בזמן הזה - אינם יכולים לקבל לא רוב טובה ולא רוב פורענות. ואין מרבין עליו, ואין מדקדקין עליו. קיבל, מלין אותו מיד. נשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה, חוזרים ומלין אותו שניה. נתרפא, מטבילין אותו מיד; ושני ת"ח עומדים על גביו, ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות; טבל ועלה - הרי הוא כישראל לכל דבריו.
 
כל הדברים האלה עוסקים בדרך קבלת הגר מלכתחילה. ואולם, אין פה דיון על מה שקורה בדיעבד. סוגיה אחרת מביאה מחלוקת מה קורה בדיעבד כאשר אדם התגייר והתברר שכוונותיו לא היו טהורות:
 
4.     תלמוד בבלי מסכת יבמות דף כד עמוד ב
 
אחד איש שנתגייר לשום אשה, ואחד אשה שנתגיירה לשום איש, וכן מי שנתגייר לשום שולחן מלכים, לשום עבדי שלמה - אינן גרים, דברי ר' נחמיה; שהיה רבי נחמיה אומר: אחד גירי אריות, ואחד גירי חלומות, ואחד גירי מרדכי ואסתר - אינן גרים, עד שיתגיירו בזמן הזה; בזמן הזה ס"ד? אלא אימא: כבזמן הזה! הא איתמר עלה, א"ר יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: הלכה כדברי האומר כולם גרים הם.
 
בכל המקרים הללו מדובר באנשים שהתגיירו מסיבה חיצונית: בגלל חלום שהיה להם, בגלל שהם פחדו מאריה או בגלל שהם פחדו ממרדכי. ובכל זאת נפסק להלכה שהגיור שלהם תקף בדיעבד. וכתב הרמב"ם:
 
5.     רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יג
 
גר שלא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו המצות ועונשן ומל וטבל בפני ג' הדיוטות ה"ז גר, אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר הואיל ומל וטבל יצא מכלל העכו"ם וחוששין לו עד שיתבאר צדקותו, ואפילו חזר ועבד כוכבים ומזלות הרי הוא כישראל מומר שקידושיו קידושין, ומצוה להחזיר אבידתו מאחר שטבל נעשה כישראל, ולפיכך קיימו שמשון ושלמה נשותיהן ואע"פ שנגלה סודן.
 
לכאורה ניתן להסיק מכאן שגם גיור ללא קבלת תורה ומצוות תקף בדיעבד. אבל אין זה מוכרח: יכול להיות שמדובר במקרים שהם קיבלו עליהם לשמור תורה ומצוות, אלא שהמניע שלהם לגיור לא היה טהור. השו"ע באמת פסק שמי שבכלל לא מקבל מצוות – ואפילו אם קיבל מצוות, אך לא בפני בית דין ביום – הגיור אינו תקף אפילו בדיעבד:
 
6.     שולחן ערוך יורה דעה הלכות גרים סימן רסח סעיף ג
 
כל ענייני הגר, בין להודיעו המצות לקבלם בין המילה בין הטבילה, צריך שיהיו בג' הכשרים לדון, וביום. מיהו דוקא לכתחלה, אבל בדיעבד אם לא מל או טבל אלא בפני ב' (או קרובים) ובלילה, אפילו לא טבל לשם גרות, אלא איש שטבל לקריו ואשה שטבלה לנדתה, הוי גר ומותר בישראלית, חוץ מקבלת המצות שמעכבת אם אינה ביום ובשלשה.
 
ואולם, הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל הבין אחרת. הוא נשאל על גיור אנשים שמסתבר שלא ישמרו תורה ומצוות. לגבי גיור לשם אישות (נושא שעסקנו בו בעבר) הוא כבר כתב שאפשר לגייר למרות שהם יינשאו לאותם אנשים שהיו איתם לפני הגיור, אבל כאן הוא נשאל על גיור אנשים שלא ישמרו תורה ומצוות. וכך הוא כותב:
 
7.           פסקי עוזיאל בשאלות הזמן (הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, המאה ה-20, ישראל) סי' סה
בימינו אלה יש בינינו בעו"ה אנשים מבני ישראל שנזדווגו עם נשים נכריות יש מהם נשואים עפ"י נמוסיהם (יש מהם שלא מרצונם הפשוט רק שהזמן גרמא דהיינו שהיו דרים בין הגוים בשעת חירום והיו במצב של סכנה והנשים ההנה הצילום אולי ממות) ויש שאינם נשואים שיש להם נכריות מיוחדות להם מרצונם ודרים עמהן כאיש ואשתו ונולדו להם בנים ורוצים לגיירם ולהכניסם לדת ישראל והבנים הזכרים יש מהם שכבר נמולו ועדיין לא טבלו. והאנשים האלה יש מהם שומרי דת כסתם יהודים שבזמן הזה, לאלה גמרנו לגייר את נשותיהם עפ"י מ"ש האחרונים ואחרון חביב מעכ"ת שליט"א בספרו משפטי - עזיאל ח"א סי' י"ד על סמך תשו' הרמב"ם ז"ל בס' פאר הדור, וגם את בניהם. אבל יש אחרים שאינם שומרי דת שבתות וי"ט ומאכלות אסורות ומצות עשה ול"ת, ואנחנו נבוכים איך לעשות כן רוצים הם לגייר בניהם ואת נשיהם וכפי הנראה עיקר חפצם הוא לגייר את הבנים ולגבי הנשים כשאנו אומרים להם איך יתכן שהנשים תהיינה גויות לגדל בנים יהודים אז הם אומרים שגם הנשים מוכנות להתגייר ואפשר שגם הנשים ניחא להן להיות בדת א' עם בעליהם ובניהן ולא נבדלות בדת.
והנה האנשים האלה אעפ"י שאינם שומרים דת ומצוות כנ"ל מ"מ אינם פוקרים לגמרי ואינם רוצים להבדל מתוה"ק ולהחשב מחוץ לדת ח"ו ובשם ישראל יכנו ולפי הנראה חפצים הם להכניס בניהם תחת כנפי השכינה מלב ונפש.
...שהרי בגוי הבא להתגייר מודיעים אותו עיקרי הדת שהוא יחוד ה' ואיסור ע"ז ומאריכין עמו בדבר זה ואילו בקבלת המצות מודיעין אותו מקצת מצות קלות וחמורות ומודיעין אותו מקצת עונשים של מצות שאומרים לו קודם שבאת למדה זו אכלת חלב אי אתה ענוש כרת ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו להודיעו כל דקדוקי עונשין וכו' דשמא כוונתו לשמים (סי' רס"ח סעיף ב' וש"ך ס"ק ה'). מכאן מפורש יוצא שאין דורשין ממנו לקיים המצות ואף לא צריך שבית דין ידעו שיקיים אותן, דאל"כ לא יתקבלו גרים בישראל דמי יערוב שגוי זה יהיה נאמן לכל מצות התורה אלא מה שמודיעין לו מקצת מצות הוא כדי שאם ירצה יפרוש וכדי שלא יוכל לומר אח"כ אילו ידעתי לא הייתי מתגייר וזהו לכתחלה אבל בדיעבד אם לא הודיעוהו אינו מעכב (ש"ך שם סק"ג). מכל האמור למדנו: שאין תנאי קיום המצות מעכב את הגרות אפילו לכתחלה.
...והנני מעתיק פה מה שכתבתי בענין זה באותה שאלה עצמה: בענין קבלת גרים חידש מעכ"ת מסברא לומר שבזמן הזה שאנו רואים ויודעים והדבר מפורסם וגלוי שרובא דרובא דגרים אינן שומרים מצות התורה אפילו לזמן קצר, הלכך אין לקבל בזמן הזה וכן כתב במכתבו אלי מיום ג' שבט דנא. ואנא דאמרי אם כן נעלת דלת בפני גרים שלא לקבל בישראל גרים כלל אפילו אם יתברר בהחלט שהוא מתגייר לשם שמים אבל מדברי רבותינו ז"ל למדנו שמצוה לקבל גרים ולהכניסם תחת כנפי השכינה לפי שהקב"ה אוהב גרים וצוה על הונאתן... וגדולה מזו אמרו רז"ל: לא הגלה הקב"ה את ישראל לבית האומות אלא כדי שיתוספו אליהם גרים שנאמר: וזרעתיה לי בארץ כלום אדם זורע סאה אלא להכניס כמה סאים (פסחים פ"ז). ובדורנו זה אחראית וקשה מאד נעילת דלת בפני גרים לפי שהיא פותחת שערים רחבים ודוחפת אנשים ונשים מישראל להמיר דתם ולצאת מכלל ישראל או להטמע בגוים ויש בזה משום אזהרת רז"ל: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת (סוטה מ"ז). ואדם מישראל שנטמע או שנדחה מישראל נהפך לאויב ישראל בנפש, כמו שההיסטוריא מעידה על זה בהרבה מקרים והרבה דורות וגם אם לא נחוש ונאמר ילך החבל אחרי הדלי, מכל מקום לבניהם ודאי שאנו חייבים לקרבם לא מבעיא אם הם בני ישראלית שבניה הם ישראלים גמורים אלא אפילו אם הם בני גוייה הרי מזרע ישראל המה, ואלה הם בבחינת צאן אובדות, וירא אנכי שאם נדחה אותם לגמרי על ידי זה שלא נקבל את הוריהם לגרות נתבע לדין ויאמר עלינו: את הנדחת לא השיבותם ואת האובדת לא בקשתם (יחזקאל ל"ד) וגדולה היא תוכחה זאת מאותה התוכחה של קבלת גרים (יו"ד סי' רס"ה סעיף י"ב) ועל כגון זה נאמר: הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה (אבות פ"ב מ"א). מטעם זה הנני אומר מוטב לנו שלא נסור מדברי רבותינו שמסרו הלכה זאת לפי ראות עיני הדיינים שכוונתם לשם שמים.
 
נראה שהרב עוזיאל הבין שהודעת המצוות וקבלת המצוות זה אותו דבר, וממילא אם אמרנו שמודיעין אותו רק מקצת מצוות, זה גם מה שהוא צריך לקבל על עצמו, וגם אם בית הדין יודעים שהוא לא יקיים את כל המצוות אין זה מעכב את הגיור שלו. המטרה של קבלת המצוות היא שהוא לא יוכל לומר אח"כ שאם הוא היה יודע שישנן מצוות כאלה הוא לא היה מתגייר.
ברור מתשובתו שהשיקול העיקרי שלו הוא המצוקה הגדולה של עם ישראל. ואם הוא דיבר על מציאות של כאלו שנישאו לגויות ואנחנו צריכים להציל את אותן נפשות ובניהן, הרי שבימינו השיקול הוא גם זה, אבל גם הפחד מפני התבוללות בארץ שלנו, שאם לא נגייר אותם הם יישארו ישראלים גויים, וסכנת ההתבוללות הרבה יותר חמור. אגב, ברוח דבריו אמר לי פעם הרב רבינוביץ: אמנם אמרו חז"ל 'קשים גרים לישראל כספחת', אבל הגויים קשים לישראל פי כמה וכמה...
ואולם, בשום בית דין אורתודוכסי היום לא יקבלו את דבריו של הרב עוזיאל להלכה, ובסופו של דבר תמיד דורשים מהמתגיירים להצהיר שהם מתכוונים לשמור תורה ומצוות. השאלה הראשונה שברצוני לדון בה היא עד כמה צריך להקפיד איתם על פרטי הלכות: האם אפשר להסתפק בכך שהם ישמרו שבת, טהרת המשפחה וכשרות, או שצריך לוודא שהם מתכוונים להתפלל שלוש תפילות ביום, לחנך את ילדיהם בחינוך דתי בלבד, ואולי אף לדרוש מהנשים שלא יתגייסו לצבא? הרב גרודזינסקי טוען שגם אם אני יודע שמיד לאחר הגיור המתגייר לא ישמור חלק מהמצוות, אין זה פוסל את הגיור שלו, ומה שאמרו חז"ל שצריך להקפיד אפילו על דקדוקי סופרים, הכוונה שהוא צריך להצהיר שהוא מאמין שזה אמת, אבל לא שהוא מתחייב לקיים את זה מיד בשלב הזה:
 
8.     שו"ת אחיעזר (הרב חיים עוזר גרודזינסקי, המאה ה-20, ליטא) חלק ג סימן כו
 
והנה בנידון דידן שמתגיירת ע"מ להנשא היה מקום לפקפק אף אי נימא דמתגיירת בלב שלם, דהא מבואר בבכורות ל"א נכרי שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלים אותו, ר' יוסי בר' יהודה אומר אפילו דקדוק אחד מד"ס. וכ"פ הרמב"ם פי"ד מה' איסורי ביאה ה"ח, וכיון שרצונה להנשא לו ולעבור על דקדוק אחד מד"ס אין מקבלים אותה. אולם נראה דהדין דנטען על האשה לא ישאנה האיסור רק עליו ולא עליה, וכמ"ש הנוב"י הכלל דכל מקום דתני לא ישאנה האיסור עליו, ולא תנשא האיסור עליה, ואע"פ דאם האיסור עליו ממילא אסורה בלפני עור לא תתן מכשול, ואף באיסור דרבנן יש איסור לפני עור, וכמו שצידד בשו"ת פנ"י ובמנח"ח דבאיסור דרבנן איכא לפני עור דאורייתא דלא גרע ממשיא עצה שאינה הוגנת, מ"מ י"ל כיון דאם ניסת לא תצא, א"כ אין בזה גוף איסור, רק אסור לכתחלה, משום הסר ממך עקשות פה, ואפשר דעל איסור דלכתחלה אין דין דלפ"ע ל"ת מכשול, ולבד זה נראה דדין זה דנכרי שבא להתגייר ולקבל עליו כל המצות חוץ מדקדוק אחד מד"ס דאין מקבלין אותו, היינו במתנה שלא לקבל ושיהיה מותר לו דבר זה מן הדין, בזה אין מקבלים אותו דאין שיור ותנאי בגירות ואין גירות לחצאין, אבל במי שמקבל עליו כל המצות, רק שבדעתו לעבור לתיאבון אין זה חסרון בדין קבלת המצות.
ומה"ט נראה מה שחשש הרה"ג מהר"י פאזען לגייר לפי שלא ישמור דיני ישראל כהלכה, אפשר לומר דאין לחוש לזה כיון דמקבל עליו כל המצות אף שחושב לעבור על איזה מהמצוות אח"כ לתיאבון, מ"מ אין זה מניעה לקבלת המצות, ודוקא היכא שמתנה שלא לקבל עליו זהו חסרון בקבלת המצות דמעכב. אולם היכא שברור הדבר שבודאי יעבור אחרי כן על איסורי תורה חלול שבת ואכילת טריפות ואנו יודעים בבירור כונתו שאינו מתגייר רק לפנים ולבו בל עמו, הרי אומדנא דמוכח שמה שאומר שמקבל עליו המצות לאו כלום הוא א"כ זהו חסרון בקבלת המצות דמעכב
 
כותב הרב גרודזינסקי שגם אם אנחנו יודעים שהוא ייכשל בחלק מהמצוות, אבל הוא אינו אומר בפירוש שהוא אינו מקבל אותם על עצמו, אין הוא נכנס בגדר אותם אנשים שעליהם אמרה הגמרא שאין לקבל אותם, מכיון שבעקרון הוא מקבל עליו את היהדות. ואולם גם הוא מסייג את דבריו ואומר שאם ברור לנו שהוא מתגייר רק באופן חיצוני – והדוגמאות שהוא מביא הם אכילת טריפות וחילול שבת – הרי שבמקרה כזה אין פה בכלל קבלת מצוות, וגם אם הוא אומר שהוא ישמור, אם אנחנו יודעים שלא – אין הגיור תקף.
פעמים רבות אומרים בשם הרב משה פיינשטיין שגם הוא סובר שדברים שבלב אינם דברים ואם אדם הצהיר שהוא ישמור תורה ומצוות, אבל בלבו חשב שלא יעשה זאת הגיור עדיין תקף. מי שאומר כך בשם הרב פיינשטיין מסתמך על התשובה הזו, אבל האמת היא שכאן הנסיבות הן שונות לגמרי, והיה מדובר במי שגם בעת גיורה התכוונה לשמור תורה ומצוות באופן מלא, רק שידעה שתיכשל במספר עבירות בשלב הראשון:
 
9.     שו"ת אגרות משה (הרב משה פיינשטיין, המאה ה-20, ארה"ב) יו"ד ח"ג סימן קח
 
הנה בדבר גיורת אחת שנתגיירה ברצון ממש לשם שמים, ומשמחתה כשנקבע מב"ד היום שתטבול במקוה לפני ב"ד סיפרה לאשה אחת ממכיריה אשר ביום זה היא הולכת למקוה ותהיה גיורת כשרה, והאשה אשר איזה פעמים נסתה לבטל מחשבתה להעשות גיורת הפחידה אותה אשר הבעלים שעובדת שם במשרד יסלק אותה כשתשמור שבת ויו"ט, אבל לא השגיחה על זה והלכה וטבלה בקבלת מצות אבל אומרת עתה שמפני הפחד שיסלק אותה מעבודתה חשבה בלבה בשעת הטבילה שבשני ימים האחרונים של פסח שהיה קרוב תבא אל המשרד ותראה מה שאפשר לה לעשות דברים שאינם מלאכה, וכן עשתה שלקחה מביתה רק שני אסימונים לילך ברכבת - התחתית ובמשרד לא כתבה, וגם מסתפקת על איזו ערב שבת קודם אחרה לבא לביתה כעשר דקות אחר זמן הדלקת הנרות, ומאז זה עשר שנה שלא אירע שעברה כלום ואדרבה היא מחמרת ביותר ומוחזקת אצל כל מכיריה לשומרת כל מצות התורה בזהירות גדולה, אבל היא חוששת שמא בשביל מחשבתה בשעת הגרות שתלך למשרד בשביעי ואחרון של פסח דשנה ראשונה אין גרותה בשלמות וכל פסח שהיו אחר זה היא נחלית ומצטערת על זה מאד.
...אף אם האמת שחשבה בלבה שתלך למלאכתה בשביעי ואחרון של פסח הא הוא דברים שבלב שאינם דברים לבטל מה שאמרה להב"ד שמקבלת כל מצות התורה, דלא דמי כלל למה ששמעתי מאבא הגאון זצ"ל על אלו דמתגיירין כדי שיתרצו הורי הבן או הבת להנישואין שהנושא או הנישאת לא היו מקפידין על זה שאינם שומרי תורה, ורק בשביל רצון ההורים הוא הגרות שהוא כאנן סהדי שהוא לרמות את ההורים ואינה קבלה, אבל זו שגיירה בעצמה בלא שום עילה אלא לשם שמים שהיא קבלה גמורה אינה כלום מחשבתה בלב שאינה מקבלת איזה מצוה שלכן היא קבלה גמורה והיה גרותה גרות גמורה.
 
ואולם, הרב שמעלקעס חולק על הרב גרודזינסקי והוא סובר שבענייני הגיור הדברים שבלב הם הקובעים, ולא מה שאמר המתגייר בפני בית הדין. אמנם ישנו כלל שדברים שבלב אינם דברים – אבל הכלל הזה נכון רק בעניינים שבין אדם לחבירו, ואילו הגיור הוא בעניינים שבין אדם למקום, ולכן אם בזמן הגיור האדם לא התכוון לשמור תורה ומצוות אין זה משנה מה חשבו בבית הדין ומה הוא אמר להם, והגיור אינו תקף:
 
10.בית יצחק (ר' יצחק יהודה שמעלקס, המאה ה-19, גליציה) יו"ד ב סימן קב
אם מגייר רק לפנים ולבו בל עמו להחזיק במצוות, ואנו יודעין כוונתו שגם אח"כ יהיה בועל נדה ומחלל שבת ואוכל טריפות לא הוי גר כלל, ולא שייך לומר בזה דברים שבלב אינם דברים וכיון שאומר בפה שמקבל עליו עול מצוות מה לנו בכוונתו כמ"ש הפמ"ג באו"ח סימן תמח במג"א ס"ק ח בהפקיר חמץ ולבו בל עמו דמהני, ע"ש שהאריך קצת. דשם שאני שהוא בין אדם לחבירו, וכשאומר בפה שהוא מפקיר, חבירו מצי זכי ביה, ובין אדם לחבירו דברים שבלב אינם דברים. מה שאין כן מה שמגייר ומקבל עליו עול מצוות ואם בלבו שלא יקיימם רחמנא לבא בעי ולא נעשה גר, וכמו דאמרינן בבכורות ל' נכרי שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו... ולפי זה גרי דידן אשר בעוונותינו הרבים מגיירים במדינת אשכנז ויודעים שגם אח"כ לא יתנהגו כמנהג ישראל הכשרים אך יהיו בועלי נדה ואוכלי טריפות כמו בשאלה דידן, לפי מה שכתבתי לא הוי גר אף שאומרת בפיה אם ילמדו אותה לשקר שתקבל הכל עליה, אבל בלבה שלא לקיים.
 
זהו הרקע לויכוח שהתחולל בזמן האחרון על הנסיון לבטל גיורים בישראל. כמובן שאין שום אפשרות לבטל גיור, אלא שאם יוכח שבזמן הגיור האדם כלל לא התכוון לקבל עליו עול תורה ומצוות, הרי שלמפרע מתברר שהגיור מעולם לא היה תקף.
ואולם, הרב קוק חולק בכך על ה'בית יצחק', והוא סובר שדברים שבלב אינם דברים:
11.דעת כהן (הרב אברהם יצחק הכהן קוק, המאה ה-19, ישראל) יו"ד סימן קנג
אבל כל זמן שהיתה הקבלה בפה כראוי יש לומר שאין לנו ענין עם דברים שבלב, שאינם דברים כלל, ואפי' אם יבא אלינו ויגיד לנו, שהיה בלבבו אחרת מאשר בפיו, אין לנו עסק כלל עם דברים שבלב.
 
יש לציין שהרב קוק אמר את הדברים לחומרא ולא לקולא. המקרה שם היה שרצו להתיר ממזרים על סמך ביטול הגיור של הבעל של אמא שלהם, אבל הרב קוק החמיר בעניין ולא הסכים לביטול הגיור. אגב, בתשובה קדומה יותר של הרב פיינשטיין, שניתנה בתרפ"ט, לפני שהוא הגיע לארה"ב, הוא התנגד לגיורים שאין בהם קבלת מצוות מוחלטת:
12.אגרות משה (הרב משה פיינשטיין, המאה ה-20, רוסיה) יו"ד ח"א סימן קנז
במה שנסתפק כתר"ה אם גר שלא קבל עליו מצוות אם נחשב גר, פשוט וברור שאינו גר כלל אף בדיעבד וכן הורה אבא מארי הגאון זצלה"ה הלכה למעשה בסטראבין בעובדא כזו שאינו גר כלל בין לקולא בין לחומרא שקבלת מצות בגר מעכב כדאיתא ביו"ד סי' רס"ח סעי' ג'. ואף אם אמר בפיו שמקבל מצות אם אנן סהדי שאינו מקבל עליו באמת אינו כלום. וגר שמהני לשם אישות בדיעבד, איירי שבשביל האישות קבל עליו מצות באמת והוא ברור ופשוט וכל זה אמר אבא מארי הגאון בפירוש אז כשהורה. ובכלל איני יודע טעם הרבנים הטועים בזה דאף לדידהו עכ"פ איזה תועלת הם מביאין בזה לכלל ישראל שמקבלין גרים כאלו דודאי לא ניחא ליה להקב"ה ולעם ישראל שיתערבו גרים כאלו בישראל. ולדינא פשוט שאין זה גר כלל. ידידו, משה פיינשטיין
 
אך הרד"צ הופמן דוקא העדיף לגייר אנשים כאלו, גם אם יש יסוד סביר להניח שהם לא ישמרו תורה ומצוות, מכיון שהנזק באי-גיורם הוא גדול הרבה יותר מאשר הנזק בגיורם:
13.מלמד להועיל (ר' דוד צבי הופמן, המאה ה-19, גרמניה) ח"ג סימן ח
שאלה: כהן נשא נכרית בציפילעהע וילדה ממנו בן ונימול ומת הבן. ועתה הנכרית לבה נוקפה שאיננה באותו דת כבנה, ורוצה להתגייר ולישא את הכהן כדת משה וישראל, ויש לחוש שאם לא יאבה ב"ד לגייר את הנכרית שתחלה ותשתגע, איך יעשו.
תחלה יש לחקור איזו איסור גדול יותר אם הכהן נושא גיורת או אם נושא נכרית ונ"ל פשוט דיותר יש איסור בנכרית, ואין לי להאריך בזה חדא דיש הפסד דכל זרעו נכרים ועוד כבר העלה מו"ר מהר"ם שיק בתשובותיו אה"ע סי' ל"ז וסי' קנ"ה דיש בנישואי נכרית איסור דאורייתא וחייב כרת משא"כ בכהן שנשא גיורת שאינו לכל היותר אלא איסור לאו. וא"כ כדי להציל את הישראל מאיסור חמור בודאי טוב שיגיירו האשה הנכרית.
אמנם יש לפקפק על זה דהא לא אמרינן חטא בשביל שיזכה חברך, ואמרו בבכורות דף ל' ע"ב הבא להתגייר ואינו מקבל עליו אפילו דבר אחד אין מקבלין אותו, וא"כ הרי הנכרית גם כשתתגייר צריכה לצאת מבעלה והיא רוצה לכנסו, וא"כ אינה רוצה לקבל איסור גיורת לכהונה והאיך מקבלין אותה כדי לזכות הכהן שלא יעשה איסורא רבה. וי"ל דבאמת אם אומרת בפירוש שאינה רוצה לקבל מצוה זו אסור לקבלה, אבל בנ"ד הרי אינה אומרת כן בפירוש, וא"כ אף שאנו יודעין שתעבור על איסור זה, מ"מ בשביל תקנת הכהן ובשביל תקנת זרעו מקבלין אותה.
 
הרב רבינוביץ מוסיף שאם אדם כזה מכניס עצמו לכלל ישראל ורוצה להיקרא יהודי, הרי הוא מגלה דעתו שברצונו להתגייר, וגם אם בשלב הראשון הוא לא יקיים את כל המצוות, הרי סופו שילמד ויקיים אותם, וממילא יוכיח סופו על תחילתו, ויש לגייר אותו:
14.שו"ת שיח נחום (הרב נחום אליעזר רבינוביץ שליט"א, מעלה אדומים) סימן סט
אמנם יש הסוברים שלגבי גיור דברים שבלב הוויין דברים, אבל הרי כת"ר עצמו כותב שרק הקב"ה בוחן לבבות. מאידך, אם בחור אומר 'עמך עמי' ומתגייס לצבא וחרף נפשו למות כדי להגן על עם ישראל – האם אין בכך הוכחה שהוא מתכוון ברצינות להסתפח לנחלת ה', אלא שיש דברים שהוא אינו יודע וייתכן שכאשר ילמד ויבין כי אז מן הסתם גם יעשה. וכאלה אני מכיר כמה וכמה שאחרי שנתגיירו למדו והתקדמו ונעשו שומרי מצוות כראוי. וראה רמב"ם (הלכות איסורי ביאה יד, ב): "ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו שמא יגרום לטרדו ולהטותו מדרך טובה לדרך רעה, שבתחלה אין מושכין את האדם אלא בדברי רצון רכים..."

 

קטגוריה: מסכת ברכות
AtarimTR