ניצוצות מהדף היומי שיעורים של הרב ירון בן דוד

מסכת שבת יט "שיט תענוגות בשבת"

בס"ד                                                                                                    ט מרחשון תשע"ג

 

שבת יט

שיט תענוגות בשבת

 

לאחרונה הופכת להיות נפוצה יותר ויותר התופעה של חופשה על ספינה. (cruise). חופשה כזו בדרך כלל אורכת יותר משבוע, ואז נשאלת השאלה מה עושים בשבת.

שאלת ההפלגה בשבת נידונה הרבה בחז"ל ובפוסקים הראשונים, אך בזמן חז"ל הספינה היתה קודם כל כלי תחבורה שנועד להעביר אדם ממקום למקום. כאשר אדם רוצה להפליג למקום רחוק, לצורך מסחר או מעבר דירה וכו', אין אפשרות לעשות זאת ללא הפלגה בשבת. אך בנושא שאנו דנים בו היום, הספינה אינה רק כלי תחבורה, אלא מהווה אטרקציה בפני עצמה. עד כדי כך, שלפעמים היעד שאליו הספינה נוסעת הוא משני ביחס לשאלה מה יש על הספינה עצמה.

בשיעור זה ברצוני לעסוק בשאלה של הפלגות שנועדו לטיול בלבד. האם מותר להפליג בשבת באוניה כאשר ברור שכדי להשיט אותה חייבים לחלל שבת? מה ההבדל בין זה לבין נסיעה במכונית בשבת כאשר הנהג הוא גוי?

ואם ישנו היתר לכך, האם מותר לצאת להפלגה בשבת, או שההיתר הוא רק להמשיך הפלגה שאליה יצאנו לפני שבת? ומה קורה כאשר האוניה עוגנת בנמל בשבת: האם מותר לרדת מהאוניה? האם מותר לטייל בנמל שבו האוניה עוגנת?

בברייתא, שאותה למדנו השבוע בדף היומי, מובא כך

 

1.     תלמוד בבלי שבת יט, א

 

תנו רבנן: אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם לשבת. במה דברים אמורים - לדבר הרשות, אבל לדבר מצוה - שפיר דמי. ופוסק עמו על מנת לשבות, ואינו שובת, דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו צריך. ומצור לצידן, אפילו בערב שבת מותר.

 

הגמרא אומרת שאסור לצאת להפלגה של רשות שלושה ימים לפני שבת. הראשונים הביאו סיבות שונות לאיסור זה. הרשב"ם סובר שכל האיסור הזה הוא רק לפי בית שמאי:

 

2.     תוספות מסכת עירובין דף מג עמוד א

הלכה כרבן גמליאל בספינה - פסק רשב"ם דמותר ליכנס בספינה מבע"י בערב שבת אפילו שהספינה הולכת חוץ לתחום בשבת דספינה ממילא אזלא ואיהו לא מידי עביד ובלבד שלא יצא חוץ לספינה והספינה כולה כארבע אמות והא דתניא סוף פ"ק דשבת (דף יט.) אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים אתיא כב"ש דלא שרו לעשות מלאכה בערב שבת אלא בכדי שיעשו מבעוד יום אבל לב"ה דשרו עם השמש אע"פ שהמלאכה נעשית בשבת שרי ליכנס ואע"ג דבההיא ברייתא פליגי רבי ורבן שמעון בן גמליאל אליבא דב"ש פליגי.

 

לפי הרשב"ם אפשר גם לצאת להפלגת רשות בערב שבת, וכל הברייתא הזו היא רק אליבא דבית שמאי. בית שמאי סוברים שאסור להתחיל ביום ששי מלאכה אם היא מסתיימת בשבת, ואפילו אם סיום המלאכה נעשה מעצמו. לכן אסור להיכנס לספינה בערב שבת, כי ההפלגה עצמה תיעשה בשבת. אבל בית הלל חולקים על כך, והם סוברים – למשל - שמותר לפרוס מלכודת בערב שבת, גם אם הבהמה תילכד בה בשבת. לכן אפשר גם להיכנס לספינה בערב שבת, גם אם ההפלגה עצמה תיעשה בשבת. אפשר להתווכח על ההשוואה של הרשב"ם בין הפעולות שנעשות ממילא לבין ההפלגה שתיעשה ע"י אדם, אבל הוא אינו מחלק בין המקרים, ולכן לשיטתו כל הדיון בגמרא שלנו הוא רק אליבא דבית שמאי. ואמנם הדין הזה נאמר בשם רבן שמעון בן גמליאל ור' יהודה הנשיא, והם הרי צאצאיו של הלל הזקן, אבל הרשב"ם סובר שהם נחלקו אליבא דבית שמאי.

ואולם, רוב הראשונים לא קיבלו את דברי הרשב"ם והבינו שהאיסור הזה הוא אפילו לדעת בית הלל. מהו, אם כן, האיסור להיכנס ביום חול לספינה שתפליג בשבת? התוספות בסוגייתנו אומרים שהבעיה היא עצם ההפלגה, שנאסרה כמו שאסור לשחות בשבת בים, שמא יתקין חבית של שייטין:

 

3.     תוספות מסכת שבת דף יט עמוד א

אין מפליגין בספינה - אפילו תוך התחום אסור משום שט

 

רבנו חננאל סובר שהבעיה אינה משום שט, שהרי הגזירה שגזרו חז"ל שמא יתקין חבית של שייטין היא רק על שחיה, אלא שהבעיה כאן היא משום יציאה מחוץ לתחום. הבעיה היא שאיסורי תחומין אינם קיימים בגובה למעלה מעשרה טפחים, והאוניה בדרך כלל שטה בגובה רב מעל קרקעית הים, ולכן הוא נאלץ לומר שכל הדיון בגמרא הוא רק באוניה שאינה גבוהה עשרה טפחים מעל פני הקרקע:

 

4.     רבנו חננאל (המאה ה-10, קירואן - תוניס), שבת יט, א

 

ת"ר אין מפליגין בספינה פחות משלושה ימים קודם לשבת. במה דברים אמורים? – לדבר הרשות, אבל לדבר מצוה מותר. ופוסק עמו לשבות ואינו שובת, דברי רבי. רשב"ג אומר: אינו צריך לפסוק. והלכתא כרשב"ג, דהכי קיי"ל הילכתא כרבי מחבירו ולא מאביו. וכבר פירשנוהו למעלה בספינה גוששת שאין במים עשרה טפחים, ומשום תחומין גזרו. אבל למעלה מעשרה טפחים לא גזרו.

 

כמובן שהאוקימתא הזו שעושה ר' חננאל כמעט מעקרת לגמרי את כל ההלכה המדוברת, שהרי רוב האוניות אינן שטות כל-כך קרוב לקרקע. כפי שנראה בהמשך השיעור, הסיבה שר' חננאל קבע כך – למרות שלא כך משמע מהגמרא – היא בגלל שהוא היה מודע למנהג הקיים, שרוב העולם נהגו להפליג בספינה גם בשלושה ימים שלפני שבת.

הרי"ף בהתחלה קיבל גם הוא את ההסבר של הר"ח, רבו, אך מאוחר יותר הוא חזר בו, וסבור שלא יכול להיות שכל הסוגיה עוסקת רק בספינה ששטה בנהרות, ולכן הוא מסביר שהסיבה לכך היא אחרת: כאשר אדם יוצא להפלגה בשלושה ימים שלפני שבת, הוא עלול להרגיש רע בשבת, ולכן אסור לצאת להפלגה כזו משום ביטול עונג שבת:

 

5.     רי"ף (ר' יצחק אלפסי, המאה ה-11, קירואן וספרד) מסכת שבת דף ז עמוד א

יש מי שאומר הא דתניא אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת בזמן שהספינה גוששת ואין במים עשרה טפחים ומשום גזירת תחומין גזרו בה אבל למעלה מי' טפחים לא גזרו ומשום הכי נהגו העם להפליג בים הגדול והאי טעמא פריכא הוא דאי מהאי טעמא הוא דאין מפליגין הוה ליה למיתנא אין מפליגין בספינה קטנה אמאי תני ספינה סתם דמשמע בין קטנה בין גדולה ועוד מאי איריא ג' ימים אפי' טפי נמי ועוד לדבר מצוה אמאי שרי?

...אלא היינו טעמא דאין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת משום בטול מצות עונג שבת דכל ג' ימים הויא להו שינוי וסת משום נענוע הספינה, כדכתיב בהו "יחוגו וינועו כשכור" וגו' ולא יכלי למעבד עונג שבת, ולאחר שלשת ימים הויא להו נייחא ובעי מיכלא ומקיימי מצות עונג שבת. והיינו טעמא דלדבר מצוה שרי, משום דפטירי ממצות עונג, דאמר מר העוסק במצוה פטור מן המצוה. ותנן נמי שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה. ולהכי נמי אמרינן אסור להלך בערבי שבתות יתר על שלש פרסאות דאינון שנים עשר מיל משום דמבטיל ליה למצות עונג שבת כדמפרשא בהדיא והוא הדין שאין צרין על עיירות של נכרים פחות משלשה ימים קודם לשבת משום דלא מיתהני להו מיכלא ומשתיא תוך ג' ימים משום טרדא ופחדא דליבא ולבתר תלתא יומי פרח פחדייהו ומקיימי ליה לעונג שבת.

 

לפי דברי הרי"ף כל האיסור הוא מפני שזה מבטל את עונג השבת, ולכן מי שעוסק במצוה פטור ממצוות עונג שבת. הבעיה בהסבר הזה היא המנהג המקובל. כאמור, הרי"ף העיד על כך שנהגו העם להפליג בים הגדול גם פחות משלושה ימים לפני שבת.

בעל המאור סבור שהבעיה היא המלאכות שנעשות במהלך ההפלגה. ואמנם רוב המלאכות הללו מותרות משום פיקוח נפש, אבל השאלה היא האם מותר לאדם להיכנס למצב של פיקוח נפש לפני שבת, ועל סמך זה לחלל שבת. מה שמחדשת הברייתא הזו הוא שאם יש פחות משלושה ימים עד השבת, אסור לי להכניס את עצמי למצב של פיקוח נפש, כי זה כאילו אני קובע מראש לחלל שבת. רק אם השבת עדיין רחוקה, אין בכך איסור.

6.     בעל המאור (ר' זרחיה הלוי, המאה ה-12, פרובנס), שבת דף ז, א בדפי הרי"ף

והא דתנו רבנן אין מפליגין בספינה פחות משלושה ימים קודם לשבת, פירש הרי"ף ז"ל בהלכות בספינה גוששת, ואח"כ חזר בו בתשובה, ופירש טעמא משום ביטול עונג שבת. ולי נראה טעם אחר בין בזו בין במה שאמרו אין צרין על עיירות של נכרים, דכולהו מקום סכנה הוא וכל שלושה ימים קודם לשבת קמי שבתא מיקרי, ונראה כמַתְנֵה לדחות את השבת מפני שאין דבר שעומד בפני פיקוח נפש. והוא הדין להפריש במדברות וכל מקום סכנה שאדם עתיד לחלל בו את השבת.

 

ההסבר הזה יכול גם לענות על השאלה מדוע נהגו להפליג גם בשלושה ימים שלפני שבת – שהרי מדובר באוניות שבבעלות נכרים והמפעילים שלהם הם נכרים, וממילא אין בעיה גם לצאת להפלגה בשלושה ימים שלפני שבת. כך מסביר הר"ן בשם הרמב"ן את המנהג המקובל לצאת גם להפלגת רשות לפני שבת:

 

7.     ר"ן (ר' נסים מגירונדי, המאה ה-14, ספרד), שבת דף ז, א בדפי הרי"ף

ת"ר אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם לשבת. האריך בה הרב אלפסי ז"ל בהלכות. ובתוספות פירשוה לפי שאסור לעבור במים במעבורת אפילו בתוך התחום משום דהוה ליה כשט, ואסור לשוט גזירה שמא יעשה חבית של שייטין... לפי פירוש זה ולפי דברי הרב אלפסי ז"ל ג"כ יש לתמוה על מה נהגו העם עכשיו להפליג בספינה פחות משלושה ימים קודם השבת. אבל הר"ז הלוי ז"ל כתב טעם אחר בין בזו בין במה שאמרו אין צרין על עיירות של נכרים, דכולהו מקום סכנה הוא, וכל שלושה ימים קודם השבת קמי שבתא מיקרי ונראה כמתנה לדחות את השבת מפני שאין דבר שעומד בפני פיקוח נפש....

ועל דרך זה התיר הרמב"ן ז"ל מפרשי ימים שייכנסו בים בשבת ולפרוש מן הנמל ואין חוששין משום דכשאסרו להפליג בספינה תוך שלושה ימים לא אמרו אלא בישראל שוכר את כל הספינה שכל המלאכה הנעשית בה אינה נעשית אלא בשבילו, אבל בספינה שרובה נכרים וישראלים מועטים נכנסים בה, כיון דרובה נכרים, על שם הנכרי היא נעשית.

 

המאירי אומר שגם לשיטתו של הרי"ף אפשר להבין את ההיתר לנוהגים להפליג בשלושה ימים שלפני שבת לדבר הרשות, כי אולי היום הספנים מומחים יותר, ויש פחות חשש למחלת ים בשלושת הימים הראשונים.

 

8.     בית הבחירה (ר' מנחם המאירי, המאה ה-13, פרובנס) מסכת שבת דף יט עמוד א

 

שמועה זו נתבלבלו המפרשים בענינה וכ"ש ממה שראו שלא נמנעו מעולם להפליג בים אף בערב שבת ולא נשמע להם מי שימחה בדבר ומתוך כך פירשוה גאוני הראשונים (=ר"ח) בספינה גוששת ושאין במים עשרה טפחים ומשום איסור תחומין. ואע"פ שלשון הפלגה מורה לשון פלג מים עמוקים הם פירשוהו לשון הפרשה כמו המפרש והיוצא בשיירא הא כל שהוא למעלה מעשרה מותר. וגדולי הפוסקים (=רי"ף) כתבוה בהלכותיהם אלא שחזרו בהם והקשו עליהם שא"כ אף לעולם אסור אא"כ על מנת לשבות וכן מה ענין להתיר למצוה ועוד שהרי סתם ספינה אמרו וגדולה מיהא אינה מהלכת ברקק ועוד שהרי בתלמוד המערב כתבו בשמועה זו בפירוש אין מפליגין בים הגדול וכן במדרש ר' תנחומא בפרשת שלח לך שאלו מהו לפרוש לים הגדול שלשה ימים קודם לשבת עד שמתוך כך פירשוה גדולי הפוסקים (=רי"ף) בחזרותיהם משום עונג שבת, שכל שלשה ימים מתוך שהדבר חדש להם התנועה הסבובית מקפת פאת ראשם ומעוררת להם דברים המצערים ומשם ואילך כיון דדש דש. ולדעת זה כל סמוך שלשה לדבר הרשות אסור ולדבר מצוה מותר מטעם עוסק במצוה. אלא שיש ללמוד ממנה היתר למי שהורגל בכך או שמא בזמנים אלו לכל שהספנים בקיאים בה הרבה ואין כאן צער כל כך. ומגדולי המגיהים על דבריהם (=רז"ה) פירשוה מפני שכמה פעמים באים בה לידי סכנה וצריכים לעשות מלאכה לפקוח נפש והרי זה כמתנה לדחות את השבת. וכן אצלם הטעם למה שאסרו לצור על עיירות של גוים שכל אלו מקום סכנה הם וכן הדין אצלם להפריש במדברות ובשאר מקומות של סכנה. וראשונם של גאונים (=תוספות) היה בא עליה מטעם שט ואין חלוק אצלו בין שט בידו ובגופו בין על חבית של שייטין והוא הדין לספינה וחוץ מכבודם ישתקע הדבר שאם כן לעולם אסור וספינה ודאי אדם נח בתוכה ואין בה סרך שיטה כלל.

 

ראינו, אם כן, חמשה הסברים למה אסור להפליג בספינה בשלושה ימים שלפני השבת. בהתאם להסברים השונים נוכל להסביר את המנהג שבכל זאת נהגו העם להפליג:

א.     תוספות בעירובין – כל הדיון הוא רק אליבא דבית שמאי, ובית הלל מתירים.

ב.      תוספות בשבת – שמא יתקין חבית של שייטים. לא ברור למה נהגו להתיר.

ג.       ר' חננאל – כל הגזירה היא רק בספינה גוששת. ספינות היום גבוהות יותר.

ד.      רי"ף – משום עונג שבת. היום הספנים מומחים יותר.

ה.      בעל המאור – משום מלאכות שייעשו. כשהספנים הם גויים אין בעיה.

 

השולחן ערוך פוסק להלכה בעיקר את טעמו של הרי"ף, אבל לוקח בחשבון גם את דברי הרז"ה לעניין שיירה, ומסתבר שהדברים אמורים גם לעניין ספינה:

9.     שו"ע אורח חיים סימן רמח 

סעיף א

מותר להפליג בספינה אפי' בערב שבת, אם הולך לדבר מצוה; ופוסק עמו שישבות, ואם אח"כ לא ישבות אין בכך כלום; אבל לדבר הרשות אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת. הגה: אבל קודם שלשה ימים שרי, אפי' בספינה שמושכים אותה ע"י בהמות, ואפילו אין בגובה המים י' טפחים ואפילו במקום שיצטרך הישראל לעשות אחר כך מלאכה בשבת להוליך הספינה. ואם הוא דרך מועט, כמו מצור לצידון שאין ביניהם כי אם מהלך יום אחד, מותר להפליג בערב שבת בבקר, מפני שאפשר שיגיע שם קודם השבת; ומקום שנהגו שלא להפליג בערב שבת כלל, אפילו דרך מועט, אין מפליגין.

סעיף ב

הא דאין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם השבת, הטעם משום עונג שבת, שכל שלשה ימים הראשונים יש להם צער ובלבול; ודוקא למפליגים בימים המלוחים, אבל בנהרות אין שום צער למפליגים בהם, ולפיכך מותר להפליג בהם אפילו בערב שבת, והוא שלא יהא ידוע לנו שאין בעומקם עשרה טפחים, אבל במקום שידוע לנו שמקרקע הספינה לקרקע הנהר פחות מעשרה טפחים, אסור (לצאת חוץ לתחום) משום איסור תחומין. הגה: וכן בספינה שיצטרך הישראל לבא לידי מלאכה בשבת, אסור ליכנס בה שלשה ימים קודם השבת, אפילו הם נהרות הנובעים והיא למעלה מעשרה, אבל אין איסור במה שהבהמות מושכות הספינה בשפת הנהר, ולא דמי להליכה בקרון שאסור.

סעיף ג

היכא דמותר להפליג מערב שבת, אם נכנס בספינה מערב שבת וקנה בה שביתה, אע"פ שמפלגת בשבת, מותר והוא שלא יצא מהספינה מעת שקנה שביתה. הגה: ויש אומרים דאפילו יצא מן הספינה, שרי, דמאחר שקנה בה שביתה מע"ש מותר אח"כ ליכנס בה בשבת ולהפליג. יש שעושין קידוש בספינה, ואח"כ חוזרים לביתם ולנים שם, ולמחר חוזרין לספינה ומפליגין, וכן נהגו בקצת מקומות ואין למחות.

סעיף ד

היוצאים בשיירא במדבר, והכל יודעים שהם צריכים לחלל שבת כי מפני הסכנה לא יוכלו לעכב במדבר בשבת לבדם, ג' ימים קודם שבת אסורים לצאת, וביום ראשון ובשני ובשלישי מותר לצאת, ואם אחר כך יארע לו סכנה ויצטרך לחלל שבת מפני פיקוח נפש, מותר, ואין כאן חילול; והעולה לארץ ישראל, אם נזדמנה לו שיירא אפילו בערב שבת, כיון דדבר מצוה הוא, יכול לפרוש; ופוסק עמהם לשבות, ואם אחר שיהיו במדבר לא ירצו לשבות עמו, יכול ללכת עמהם חוץ לתחום, מפני פיקוח נפש; ואם נכנס לעיר אחת בשבת, מהלך את כולה; ואפילו הניחוהו מחוץ לעיר ורוצה ליכנס לעיר, מותר, דכיון דלדבר מצוה נפק יש לו אלפים אמה לכל רוח. הגה: יש אומרים כל מקום שאדם הולך לסחורה או לראות פני חבירו חשוב הכל דבר מצוה ואינו חשוב דבר הרשות, רק כשהולך לטייל; ועל כן נהגו בקצת מקומות להקל בענין הפלגת הספינות והליכת שיירא תוך שלשה ימים, כי חשובים הכל לדבר מצוה; ואין למחות בידן, הואיל ויש להם על מי שיסמוכו.

 

הטעם העיקרי לאיסור ההפלגה בשלושת הימים שלפני שבת הוא בגלל עונג שבת. לפי זה, אם נקבל את דבריו של המאירי שבזמננו אין בעיה של מחלת ים כיון שהספנים מומחים יותר, ודאי שהדברים אמורים גם לגבי ספינות הפאר שבהם אנו עסוקים, שאנשים העידו לי שבכלל לא מרגישים את ההפלגה, ואין בהפלגה משום שינוי וסת כלל. אך הרב ולדינברג לא מקבל את החילוק של המאירי וטוען שגם אם פוסקים שהאיסור הוא מפני עונג שבת, אסור להפליג לדבר הרשות בשלושה ימים שלפני השבת:

10.ציץ אליעזר (הרב אליעזר יהודה ולדינברג, המאה ה-20, ירושלים) ח"א סימן כא

אמנם לענ"ד נראה שלימוד ההיתר למי שהורגל בכך שכותב המאירי, צ"ע. דא"כ נתת דבריך לשיעורין ומסרת הדבר בידי ההמון כי מי יוכל לשער מזג טבעו של כל נוסע. ועלול עי"כ ליפרץ הדבר לגמרי כי כל אחד ישער בנפשו ויאמר שלא יפריע לו הנסיעה, גם להטעם שהספנים בה הרבה יש ג"כ לעיין שאנו רואים היום שעם כל השיפורים והנוחיות שבספינות, הרבה בני אדם יחוגו וינועו כשיכור, ונחלים במחלת ים.

 

הרב משה לוי, שהיה מראשי ישיבת כסא רחמים והרב עובדיה יוסף כבר סימן אותו כיורשו, נפטר ממחלה בגיל 39, השבוע לפני 12 שנה. הוא הספיק להוציא 14 ספרי הלכה. בספרו 'מנוחת אהבה' הוא כותב שבימינו אין איסור לצאת להפלגה אפילו בשלושה הימים לפני שבת, מכיון שאין הדבר פוגע בעונג שבת:

 

11.מנוחת אהבה (הרב משה לוי, המאה ה-20, בני ברק) פרק א אות ב

אסור לאדם להפליג בספינה מיום חמישי בשבוע אם אי אפשר בשום אופן שיגיע למקום חפצו קודם שבת, מפני שבשלושת הימים הראשונים להפלגה יש למפליגים בים צער ובלבול, ונמצא מבטל עונג שבת. ובזמן הזה שהאניות משוכללות ביותר, ואין שום צער ובלבול למפליגים בהם, מותר להפליג אפילו בערב שבת, בתנאי שהחובלים והמלחים הם נוכרים, וגם רוב הנוסעים הם נוכרים, שאין מלאכת האניה נעשית לצורך ישראל רק לצורך רוב נוסעיה הנוכרים. אבל אם אין רוב הנוסעים נוכרים, וכל שכן אם רוב הנוסעים הם ישראלים, אסור להפליג מיום רביעי ואילך, אבל קודם לכן מותר. ואם החובלים והמלחים הם ישראלים אסור להפליג עמם אפילו מיום ראשון, הואיל ואסור ליהנות ממלאכת ישראל שנעשית בשבת, שבזמן הזה האניות יכולות להטיל עוגן אפילו בלב ים ולא שייך להתיר משום פיקוח נפש.

 

ואולם, אם מדובר בספינה שיש בה עובדים יהודים שמחללים שבת, ודאי שאסור ליהנות מחילול השבת שלהם. אך יש שכתבו שגם בעניין הזה יש חילוק בין שלושה הימים שלפני השבת – שבהם אסור להפליג באוניה כזו – לבין שלושה הימים שלאחר השבת, שבהם אם אדם יצא להפלגה, הוא אינו צריך לחשוש לחילול השבת שייעשה בעבורו במהלך ההפלגה. כך כתב הרב משה פיינשטיין:

12.אגרות משה (הרב משה פיינשטיין, המאה ה-20, ארה"ב) או"ח א סימן צב

בדבר הנסיעה בספינות שמנהיגיה הם ישראלים ח' מנ"א תשט"ז. מע"כ ידידי הרה"צ הגאון המפורסם מוהררמ"מ שניאורסאן שליט"א האדמו"ר מליובאוויטש.

את מכתבו אלי והעתקת מכתבו להרבנים שבא"י קבלתי אבל ידע כ"ג שאין שייך כלל להוראתי, כי זה ברור ופשוט שאסור למנהיגי הספינה לחלל שבת אף אם יפליגו ביום א' כי ליכא שום סכנה בזה"ז להעמידה בים וגם ידוע לכל אף לאין יודע פרטיות הנהגת הספינה, שאף אם הולך ע"י אוטומאט נמי צריכין לאנשים שיעשו מלאכה, ולכן אין שום היתר לחלל שבת להוליך הספינה וגם ע"י עכו"ם יש לאסור וח"ו לפני להתיר, ואיך עלה זה על דעת הו"ג שאתיר דבר כזה, וגם ידוע ומפורסם לכל מה שאמרתי בזה בפירוש שאסור להם להוליך הספינה. אך שאלה זו לא נשאלה לפנינו כי אין שייך לשאול זה באמריקה והרשעים אין שואלין שאלות.

והשאלה שבכאן היא רק לאיזה יחידים אם מותרין ליסע בספינה זו אף שהם לא יעשו מלאכה הא יעברו על הנאה ממלאכת שבת שעבר ישראל במזיד, שע"ז הוריתי שלא חמור זה ממלאכה ממש שאם הפליג באב"ג מותר אף בידוע שיהיה אח"כ פקוח נפש ויצטרך לעשות מלאכה ולהנוסע יהיה פ"נ דאין בידו להעמיד הספינה. והוא מותר עוד מכש"כ דאין עושה מעשה ובע"כ הוא נהנה, וגם יש שאינם נהנים כלל דלא איכפת להו כלל אם יהיו בדרך עוד יום.

אך הסברא הזו של הרב פיינשטיין אינה ברורה, שהרי מה שהתירו חז"ל להפליג בימים ראשון-שלישי היה מפני שחילול השבת שייעשה בסופו של דבר מותר בגלל פיקוח נפש, וכל הבעיה היתה להיכנס למצב של פיקוח נפש. אבל אם אדם יודע שיחללו שבת בשבילו בעבירה, לכאורה פשוט שאסור ליהנות מכך. כך כתב גם הרב עובדיה יוסף:

 

13.שו"ת יחווה דעת (הרב עובדיה יוסף) חלק ו סימן טז

אולם אניות ישראליות שהקברניט וצוות העובדים רובם ככולם יהודים, והם ממשיכים בדרכם בנסיעה בשבת, אף שהדבר כרוך בעשיית מלאכות רבות בשבת, ולמרות שיכולים להטיל עוגן אצל נמל מסויים מכניסת השבת עד צאת השבת, ואין שום סכנה נשקפת להם בכך, נראה שצריך להימנע מלנסוע בהן, וכבר האדמו"ר מליובאוויטש שליט"א פירסם חוות דעת אצל רבני ארץ הקודש, וכתב, שבירר על ידי מומחים גדולים שאין שום סכנה אם יעמידו מערב שבת את האניה בלב ים, או ליד איזה נמל, כי כמה וכמה איים ונמלים רבים נמצאים בדרכם. ודחה בשתי ידים בראיות נכוחות טענת האומרים שהאניה נוסעת באופן אוטומטי ואין צורך לתפיסת יד אדם בשבת, שכל זה אינו נכון, ושיש חילולי שבת למכביר בנסיעת האניה בשבת... והגאון רבי משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (חלק אורח חיים סימן צב), בתשובתו להאדמו"ר מליובאוויטש, נטה קו להקל ליחידים לנסוע באניות אלה, אף על פי שהם נהנים ממלאכת שבת של עובדים יהודים שבאניה, ומשום שאין זה חמור מדין המפליג ביום א' וב' וג'... ובמחכ"ת אין דבריו מחוורים, ששם כשיגיע פקוח נפש הותר לנוסע לחלל שבת, כיון שיצא בהיתר. אבל כאן הרי אין שום פקוח נפש, וצוות העובדים מחללים שבת עבור הנוסעים באין צורך כלל, והנוסעים נהנים ממלאכת שבת, לפיכך אין להתיר להם לכתחלה לנסוע באניות אלה, כיון שיודעים הם שבסופו של דבר יחללו את השבת עבורם גם כן. ועדיף לנסוע באניות שהקברניט וצוות העובדים גוים.

 

לסיכום, לענ"ד יש לפסוק כך:

א.     אם הספנים ובעלי המלאכה בספינה הם יהודים אסור להפליג עמם כלל בשבת, כי הם עוברים על איסורי תורה להנאתם של הנוסעים. הרב פיינשטיין כתב שאפשר לצאת להפלגה כזו בימים ראשון-שלישי, אבל נדחו דבריו. אבל אם המלאכות היחידות שנעשות נעשות משום פיקוח נפש – מותר לצאת להפלגה כזו בימים ראשון-שלישי, אך אסור לצאת בימים רביעי – ששי. כמדומני שלא כך המצב באוניות הפאר, ולכן אין להפליג באוניה כזו כלל.

ב.      אם הספנים ובעלי המלאכה הם גויים, אבל רוב הנוסעים יהודים, יש לחלק בין אוניות שיוצאות בזמנים קבועים, שאז כל המלאכות היו נעשות בכל מקרה, לבין אוניה שיוצאת רק אחרי שנמכרו כל הכרטיסים, שאז המלאכות נעשות על דעת כל הנוסעים, וכיון שרובם יהודים – זה אסור (שמירת שבת כהלכתה ל, נה).

ג.       אם הספנים ורוב הנוסעים גויים והטיול מתחיל בימים ראשון-שלישי הדבר מותר.

ד.      אם הם גויים והטיול מתחיל בימים רביעי-ששי, יש שכתבו שהדבר אסור משום עונג שבת, ואם הוא מכיר בעצמו שאינו חש ברע בהפלגה, נלע"ד שמותר.

ירידה מהספינה בשבת:

א.     אם האוניה הגיעה לנמל בשבת, הוא יכול לרדת מהאוניה (ולא יקח עמו כלום בגלל שאין עירוב), ויכול להלך אלפיים אמה מהאוניה ולא יותר.

ב.      אם האוניה הגיעה לפני שבת והנמל מחובר לעיר ברצף של בתים, הוא יכול להלך בכל העיר. אם הנמל מרוחק (וכמדומני שבדרך כלל זה המצב) – יכול ללכת רק אלפיים אמה מהספינה.

עליה לספינה בשבת:

אם ההפלגה מתחילה בשבת: לדעת השו"ע יש לעלות לאוניה לפני כניסת השבת ולהישאר שם עד ההפלגה, ולדעת הרמ"א אפשר להיכנס לפני שבת, לקנות שביתה שם, ואח"כ לרדת בחזרה לנמל, להלך עד אלפיים אמה (ואם הנמל מחובר לעיר, גם להלך בכל העיר) ולחזור לספינה.

אם האוניה עגנה בשבת וגם יוצאת בשבת, הוא קנה את שביתתו באוניה למשך כל השבת ואין הבדל בזה בין השו"ע לרמ"א.

 

קטגוריה: מסכת שבת
AtarimTR