ניצוצות מהדף היומי שיעורים של הרב ירון בן דוד

מסכת שבת פח "התורה המשולשת"

בס"ד                                                                                                    כא טבת תשע"ג

 

שבת פח

התורה המשולשת

 

כולנו יודעים שחג השבועות הוא חג מתן תורה, אם כי זה לא כתוב במפורש בתורה. יתרה מזו: בכלל לא ברור שהתורה ניתנה ביום שבו אנחנו חוגגים את חג השבועות! ישנה מחלוקת תנאים בשאלה האם התורה ניתנה בתאריך ו בסיון (שהוא התאריך שאנחנו מציינים בו את חג השבועות) או בתאריך ז בסיון:

 

1.     תלמוד בבלי שבת פו, ב

 

תנו רבנן: בששי בחדש ניתנו עשרת הדברות לישראל. רבי יוסי אומר: בשבעה בו.

 

הגמרא מסבירה שלכל הדעות בני ישראל הגיעו למדבר סיני בראש חודש סיון, ולכל הדעות התורה ניתנה בשבת, והשאלה היא רק באיזה יום היה ראש חודש סיון: לדעת ר' יוסי ראש חודש סיון היה ביום ראשון, ואילו לדעת חכמים ראש חודש סיון היה ביום שני. ביום שבו הגיעו למדבר סיני לא עלה משה להר סיני כלל. יום למחרת (יום שני לדעת ר' יוסי, יום שלישי לדעת חכמים) הוא עלה ושמע מפי ה' את הנבואה:

כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי: וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ: וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ.

באותו ערב הוא ירד ואמר את הדברים לישראל, ולמחרת (יום שלישי לדעת ר' יוסי, יום רביעי לדעת חכמים) הוא עלה שוב אל ההר עם תשובתם של ישראל, ושמע מהקב"ה את המשפטים הללו:

לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם: וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי.

וכאן המחלוקת בין ר' יוסי וחכמים. חכמים מפרשים את הדברים כפשוטם. משה קיבל הוראה ביום רביעי שהעם צריכים להתכונן ליום השלישי, וממילא ימי ההגבלה הם ימי חמישי וששי, והיום השלישי – שבו ניתנה התורה – הוא שבת.

אבל ר' יוסי סובר שמשה הוסיף יום אחד מדעתו, כי הוא הבין שימי ההגבלה צריכים להיות מלאים, ומכיון שכשהוא יורד מהר סיני (ביום שלישי בערב, לשיטתו) כבר התחיל יום רביעי, הרי שימי ההגבלה הם חלק מיום רביעי, יום חמישי במלואו ויום ששי במלואו, והתורה ניתנה בשבת, ז בסיון.

על בסיס המחלוקת הזו מביאה הגמרא מדרש שבו ברצוני להתמקד היום:

 

רש"י

עליה דרב חסדא - לפני רב חסדא, לפי שרב חסדא יושב, והדרשן עומד, קאמר עליה דדומה כמו שהעומד למעלה מן היושב.

אוריאן תליתאי - תורה נביאים וכתובים, לעם תליתאי - כהנים לוים וישראלים.

על יד תליתאי - משה תליתאי לבטן, מרים אהרן ומשה.

ביום תליתאי - לפרישה.

 

2.     תלמוד בבלי שבת פח, א

דרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא: בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי לעם תליתאי, על ידי תליתאי, ביום תליתאי, בירחא תליתאי, כמאן – כרבנן.

 

 

הגמרא אומרת שהדרשה הזו מסתדרת רק לדעתם של חכמים ולא לדעתו של ר' יוסי, כי לדעת ר' יוסי התורה לא ניתנה ביום השלישי של ימי ההגבלה אלא ביום הרביעי. יש כאן חמשה דברים שהם שלישיים: התורה, העם, השליח, היום והחודש.

ראשית, צריך להבין: מה המשמעות של המספר שלוש שחוזר על עצמו כל הזמן? האם יש משהו מיוחד בכך שהתורה מחולקת לשלושה חלקים וגם ניתנה לעם שמחולק לשלושה חלקים, והשליח שנתן את התורה הוא ילד שלישי במשפחה, התאריך הוא החודש השלישי, ומדובר ביום השלישי מימי ההגבלה? המהרש"א מסביר שהשלישי מסמל את המעלה הגבוהה ביותר:

 

3.     מהרש"א (ר' שמואל אליעזר איידלס, המאה ה-17, פולין) חידושי אגדות שבת פח, א

 

אוריין תליתאי כו' נתכוון לחשוב כל הני תליתאי בנתינת תורה שהם על כוונה אחת דהיינו שהראשון יש לו שום מעלה והשני מוסיף במעלה על הראשון והשלישי עולה במעלה על גביהן. וזהו שאמר אוריין תליתאי שהראשון במעלה הם כתובים שניתן ברוה"ק ולמעלה ממנו דהיינו נביאים שנאמר בנבואה ולמעלה מהם התורה שנתנה על ידי משה רבינו באספקלריא המאירה כמ"ש פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות וגו'. ולעם תליתאי דהיינו ישראל קדושים הם במעלה להבדילם מן האומות ולמעלה מהם הלוים בקדושה כמ"ש והבדלת את הלוים ולמעלה משניהם כהנים כמ"ש ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים וע"י תליתאי דהיינו שמרים היתה לה למעלה בנבואה אך בדברים שאינן נוגעין במצות התורה ויותר ממנה במעלה אהרן שכמה פרשיות בתורה נאמרו לו מפי הקב"ה ויותר מהם במעלה נבואת משה שלא קם כמוהו וכל התורה נקראת על שמו וביום תליתאי דיום הראשון מהפרישה לא היו פרושים מתשמיש של לילה ולמעלה ממנו כל יום שני של הפרישה שהיה לילו עמו ולמעלה מהם יום ג' שנגמרה הפרישה להיותם טובלים אז וטהורים לקבל את התורה ובירחא תליתאי לפי שישראל כשהיו במצרים היו שטופים בעבירות כמעשה מצרים ולא היו ראוים לקבל התורה עד אחר נ' יום כדי שיזדככו באותן ימים ובחודש ראשון שהוא ניסן נתן להם הקב"ה עול שני מצות שהם מילה ופסח כדי שיפרשו עצמן ממעשה מצרים כדאיתא במדרשות ובחדש השני היה מעלה יתירה להם כמה מצות שנתנו במרה ובמן כדאמרינן לעיל ובחדש הג' באו למעלה עליונה עד שהיו ראויים לקבל התורה ודו"ק:

 

ואולם, דבר אחד יש לשאול על הפירוש הזה של רש"י: הרי אי אפשר לומר שקיבלנו את התורה, הנביאים והכתובים בהר סיני! אפילו לא כל התורה ניתנה בהר סיני! מה הכוונה שקיבלנו תורה משולשת ביום זה?

תשובות שונות ניתנו לשאלה זו. תשובה אחת היא שמה שניתן בסיני הכיל את הגרעין של כל התנ"ך כולו:

 

4.     כתית למאור (הרב אברהם פינסו, המאה ה-18, בוסניה וירושלים) שבת פח, א

 

הקשה הרב צבי קדש דנביאים וכתובים לא ניתנו ע"י תליתאי וביום תליתאי וירחא תליתאי!? ותירץ ע"פ מאי דאיתא בפרק קמא דתענית (ט, א) מי איכא מידי בכתובים דלא רמיזא באורייתא, נמצא דגם נביאים וכתובים ניתנו ע"י תליתאי וביום תליתאי וכו', לפי שהכל רמוז בתורה. ועוד אפשר ע"פ מ"ש ז"ל דכל צדיק יש לו ניצוץ משה רבנו ע"ה, ואם כן בודאי דכל הנביאים היה להם ניצוץ משה רבינו ע"ה, ונמצא דכשהנביאים ניבאו נבואתם וכן כשנאמרו הכתובים ברוח הקודש הוה ליה כאילו משה רבנו ע"ה בעצמו שהיה תליתאי אמרן.

והטעם לכל זה אפשר לפי שישראל עם הקב"ה כביכול הם כמשל אשה ובעלה, ולפי שהאשה מתקדשת בשלושה דברים – בכסף בשטר ובביאה, אמר אוריין תליתאי, ואיש מתחייב בשלושה דברים – שאר כסות ועונה, לזה בא הרמז לעם תליתאי. ביום תליתאי, לפי שהתורה נקרא טוב דכתיב כי לקח טוב, וביום השלישי נאמר בו כי טוב, ואע"פ שלא ניתנה התורה ביום שלישי לשבת בראשית, מכל מקום בא הרמז ביום תליתאי, שבהיום השלישי לשבת בראשית נאמר בו כי טוב, ולפי שישראל משבחים להקב"ה בשלוש קדושות בשלוש תפילות בכל יום, ואי נמי לפי מה שאמרו חז"ל (קידושין ל, א) לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בגמרא. ורב ששת מהדר תלמודיה כל תלתין יומין כדאיתא בפסחים (סח, ב) ולזה בא הרמז בירחא תליתאי שצריך שיעשה הכל בשילוש ובכל תלתין יומין יהיה מהדר אתלמודיה כמו רב ששת.

 

הרב פינסו מסביר, בין השאר, את המשמעות של השלישיות האלה, ובין השאר אומר שזה רומז גם ליום השלישי, שנאמר בו פעמיים 'כי טוב'. דבר זה מזכיר מדרש דומה שאכן חוזר על המלה 'טוב' בדיוק כמו שהמדרש שלנו חוזר על המלה 'שלישי':

 

5.     מנחות מג, א

 

יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים; יבא טוב - זה משה, דכתיב: "ותרא אותו כי טוב הוא", ויקבל טוב - זו תורה, דכתיב: "כי לקח טוב נתתי לכם", מטוב - זה הקב"ה, דכתיב: "טוב ה' לכל", לטובים - אלו ישראל, דכתיב: "הטיבה ה' לטובים".

 

המספר שלוש יש לו גם משמעות סמלית של איחוד דברים, כפי שמסביר המהר"ל מפראג בפירושו למשנה שאומרת ששלושה שאכלו על שולחן אחד ואמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו משולחנו של מקום:

 

6.     דרך חיים (המהר"ל, ר' יהודה ליוואי בן בצלאל, המאה ה-16, פראג) אבות ג, ג

 

כי שנים הם מחולקים, ואין למספר זה מְאָחֵד כלל, ולפיכך לא תמצא מספר שנקרא לגמרי על שם ריבוי כמו שנים במ"ם הריבוי, כי שנים תחילת הריבוי, ולכך יבוא מלת שנים במ"ם הריבוי. ויש לך להבין עוד בחכמה איך שנים הם ריבוי ולא יתאחדו ושלושה יש להם התאחדות כאילו הם דבר אחד, ולכך יבוא מספר שלושה תמיד על דבר שיש להם חיבור ביחד, ולא כן שנים. וזה תוכל להבין בצורה כאשר תניח שני קוים זה אצל זה, אין זה נראה כאחד כלל, בעבור שלא יתאחדו הקוים...

ועוד, השנים הם כנגד שתי הקצוות שהם הפכים כי השחור והלבן הם שני הפכים לגמרי ואין בהם אחדות כלל שתיראה מזה, כי השנים אין בהם אחדות, ולא כן שלושה כי ע"י השלישי יש חיבור, שאי אפשר שיהיו ג' דברים הפכים ושני דברים שהם הפכים כמו השחור והלבן ותניח עוד צבע שלישי כמו האדום, הרי צבע זה הוא ממוצע שאינו שחור ואינו לבן והוא ממוצע ביניהם, וע"י זה מתחברים שני הפכים כי הוא ביניהם, ולכך ע"י שלישי יש חיבור להם.

 

נחזור לשאלה שעסקנו בה: כיצד יתכן שהנביאים והכתובים ניתנו גם הם בהר סיני? ראינו תשובה אחת ולפיה גם אם לא ניתנו הפרטים של הנ"ך בהר סיני, הרי שהיסודות שלהם ניתנו כבר בהר סיני. ואולם, שואל הרב צדוק הכהן מלובלין: אם כך, הדברים אינם נכונים רק לגבי התורה, הנביאים והכתובים, אלא גם ביחס לכל התורה שבע"פ שגם היא ניתנה בהר סיני:

 

7.     פרי צדיק (הרב צדוק הכהן מלובלין, המאה ה-19, פולין) שבועות אות ו

 

וצריך להבין הא בירחא תליתאי לא ניתן רק עשרת הדברות. ואם הכונה על שהיה נכלל בהם כל הד"ת הלא היה נכלל בהם גם מדרש הלכות ואגדות (כמו שאמרו ברכות ה, א דקאי על לוחות ראשונות) וטפי הוה ליה למימר מקרא ומשנה וגמ', על דרך מה שאמרו (קידושין ל, א) ושלשתם - שליש במקרא שליש במשנה שליש בגמ'. אך באמת מצינו במדרש (שהש"ר פ' ישקני) בשעה ששמעו ישראל אנכי ה' א-לוהיך נתקע ת"ת בלבם והיו למדין ולא היו משכחין וכו'. בשעה ששמעו לא יהיה לך נעקר יצה"ר מלבם כו' ומנין ידעו כל הד"ת? הא לא ניתן להם רק עשרת הדברות. ובפירש"י (סוף פרשת משפטים) בשם רס"ג שבעשרת הדברות כלול תרי"ג מצות וז' דרבנן, שכנגד זה יש בהם כת"ר אותיות. הוא רק ברמז ומנין נודע לכל ישראל?

...שבדבור אנכי נתקע תלמוד תורה בלבם ובדיבור לא יהיה נעקר יצה"ר מלבם כנ"ל, אז נחקקו הד"ת על לב ישראל וכמו שיהיה לעתיד דכתיב (ירמיה לא, לג) "ועל לבם אכתבנה" והיינו על לוח לבם כעין מה שנאמר (משלי ג) "כתבם על לוח לבך". ובהיפך (ירמיה יז) "חרושה על לוח לבם". ואז בשעת מתן תורה היו הב' לוחות בלב כל אחד מישראל.

 

מסביר ר' צדוק הכהן: בעשרת הדיברות שבפרשת יתרו יש 620 אותיות (וזה נכון. בדקתי...) שהם בדיוק מספר המצוות ועוד שבע מצוות בני נח. כאשר בני ישראל שמעו את עשרת הדיברות, כבר נתקע בלוח לבם כל שאר המצוות, וממילא גם הדברים שיוכיחו אותם הנביאים ושיהיו כתובים בכתובים, וזו הכוונה שהם קיבלו תורה משולשת.

הסבר מעניין נוסף ראיתי באתר 'דעת', במאמרו של הרב מינצברג (אינני יודע את שמו המלא):

8.     הרב מינצברג, אתר "דעת"

 

ספרי הכתובים, נקראים כך על שם שניתנו ליכתב ברוח הקודש, שזוהי מעלתם יתר על דברי תורה שבע"פ שאין רשאים לכתבם, ומה שקדושת ספרי הנביאים מעולה מספרי הכתובים, היינו משום שספרי הנביאים נוסף על מה שהם כתבי הקודש, יש בהם גם דברי נבואה שנמסר דבר ה' לנביא לאמרם לישראל ולא רק לכתבם, ולכן הם נקראים 'נביאים', על שם 'ניב שפתיים', שנצטווה הנביא לאמרם לישראל. וכשנמצא בספר נבואה אחת שנשלח הנביא לאמרם בשם ה', די בזה שיהיה הספר בכלל ספרי הנביאים.

כלומר שאין גדר הדברים שספרי כתובים הם רק 'כתובים', וספרי הנביאים הם רק 'נביאים', אלא כל כ"ד הספרים יש בהם מעלת הכתובים דהיינו שהם כתבי הקודש שניתנו ליכתב ברוח הקודש. נוסף עליהם ספרי הנבואה שיש בהם גם דבר ה' אשר ניבא בפי נביאי האמת והצדק, ואחר שנאמרה הנבואה מאת הנביא לעם ישראל גם נכתבה נבואתם בספרים אלו (ועיין מה שכתב בעניין זה בכתבי הגר"ח הלוי אות ב' בשם הגרי"ז).

וכיוצא בזה גם לגבי חמשת חומשי התורה, פשוט שאין הם מופקעים ממעלת כתובים ונביאים, אלא דהיא יתירה במעלת קדושתה שאינה רק כתבי הקודש דהיינו 'כתובים', ואין היא רק ספרי 'נביאים', אלא נוסף בה גם קדושת 'תורה'. שהיא ספר המצוות וההוראה שהקב"ה מצווה ומורה את ישראל, ותוקף מעלתה וקדושתה שהיא כוללת כל המצוות שציוה ה' לישראל, ואי אפשר לנביא להוסיף עליה. כדאמרו חז"ל – (שבת קד.) 'אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה'. ובספרי הנביאים נתווספו דברי מוסר מאת ה' לישראל או מודיע להם את אשר יקרה אותם באחרית הימים. אבל אין בהם הוספה של 'תורה' דהיינו מצוות חוקים ומשפטים נוספים על מה שכתוב בתורה.

ונמצא שכל כ"ד הספרים יש להם מעלת וקדושת 'כתובים', יתירה עליהם ספרי הנביאים שיש בהם גם קדושת כתובים, וגם מעלת ספרי 'נביאים'. ועוד יתירים עליהם חמשת הספרים, שנוסף על מה שהם כתובים וגם נביאים הם גם 'תורה'.

והנה על מה שאמרו בגמרא – 'בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי, לעם תליתאי וכו' (שבת פח.) כתב רש"י 'אוריאן תליתאי – תורה נביאים וכתובים'. ולפי הדברים האמורים הרי תרתי איתא בהו, שגם יש בכלל כתבי הקודש שלשה חלקים אלו תורה נביאים וכתובים, ונוסף על כך היא 'אוריאן תליתאי' מצד שחמשה חומשי תורה עצמם כלולים בה שלושת המעלות שהם גם תורה וגם נביאים וגם כתובים.

 

ואולם, על כל הפירושים הללו, שמקבלים את פירושו של רש"י שהתורה המשולשת מתייחסת לתורה, נביאים וכתובים, יש לשאול שאלה יסודית: הרי חז"ל אומרים שבעת מתן תורה כלל לא היו אמורים ישראל לקבל את הנביאים והכתובים, והללו ניתנו רק כתוצאה מחטא העגל:

 

9.     תלמוד בבלי נדרים כב, ב

 

אמר רב אדא ברבי חנינא: אלמלא חטאו ישראל - לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד

 

ואכן, מפרשים אחרים פירשו את התורה המשולשת באופנים שונים. הריטב"א הבין שאין הכוונה לתורה, נביאים וכתובים, אלא לתורה שבכתב, התורה שבע"פ וסתרי התורה, או אולי החלק הסיפורי שבתורה, החלק של המצוות, וסתרי התורה:

 

10.ריטב"א (ר' יום טוב אלאשבילי, המאה ה-13, ספרד) שבת פח, א

 

אוריין תליתאי. פרש"י ז"ל תורה נביאים וכתובים כלומר שהכל נרמז בסיני, ויש מפרשים כי תורה שבכתב ותורה שבעל פה וסתרי תורה ממעשה בראשית ומעשה מרכבה וטעמי המצוות. ויש מפרשים כי סיפורי התורה חלק אחד, ותורת המצוות חלק שני, וסתרי תורה חלק שלישי, ונכון הוא.

 

הרי"ף, אחד הפרשנים המופיע ב'עין יעקב' על אגדות הש"ס (הפירוש נקרא במקור 'מאור עיניים', אבל ידוע יותר בשם הרי"ף, וכך הוא מודפס בספרי ה'עין יעקב') מסביר שכל השלישיות הללו נועדו לשבח את הקב"ה, אשר צפה מראש את כשלונם של ישראל בעגל, והכין אותם לכך ע"י כך שנתן להם תורה משולשת לעם משולש ע"י משולש ביום משולש ובחודש משולש

 

11.רי"ף (ר' יאשיהו פינטו, המאה ה-17, ארץ ישראל), שבת פח, א

 

דההוא גלילאה בא לשבח להקב"ה אשר בחר בישראל לתת להם תורה תליתאי – תורה נביאים וכתובים, והכוונה אע"פ שצפה הקב"ה שעתידין ישראל לכפור בתורה ולעשות עגל אחר ארבעים יום והוצרך לכפות עליהם ההר כדי שיקבלו התורה, מכל מקום ביקש הקב"ה זכות לישראל שהם עם תליתאי – כהנים לויים וישראלים, והשנים מן השלושה הכי נכבד, שהם הכהנים והלויים שלא חטאו בעגל, שנאמר מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי, וגם הפליא הקב"ה חסדו לתת התורה ע"י תליתאי משה ואהרון ומרים, שמשה היה במרום ולא נמצא איתם כשעשו העגל, וגם מרים אין לה עסק בזה כי כל הנשים לא היה להם חלק בו זולת האנשים, וגם אהרון היה לבו לשמים, ונמצא כי שלושה אלא נפלאו לנתינת התורה ע"י תליתאי, ואל יעכב להם עוון העגל לנתינת התורה. וגם בירחא תליתאי לצאת ישראל ממצרים ונטהרו מחלאת זוהמת גילולי מצרים אשר היו נטמעים בהם וזהו קצת התנצלות למעשה העגל להיות שלא עברו עדיין ג' חודשים שלמים ליציאת מצרים שיהיו מוחזקים בתלתא דהוי חזקה מעליא. וכן אמר משה בתפילתו למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים הטמאה, ונמצא שבהיות ירחא תליתאה הוי קצת התנצלות לחטאם.

 

פירוש מקורי נוסף על האגדה הזו מצאתי בדברי הרב אליעזר מרדכי אלטשולר, בפרשת מרדכי אשר אומר שהתורה המשולשת הם שלושה אופנים לקיום מצוות התורה, ושבעצם יש כאן מחלוקת עקבית בין ר' יוסי לחכמים בשאלות רבות, ובכולם אמרו חכמים שדברי הדרשן הגלילי הזה הם כרבנן ולא כר' יוסי:

 

 

12.פרשת מרדכי (הרב אליעזר מרדכי אלטשולר, המאה ה-19, פולין) שבת פח, א

 

דמה שאמר אוריאן תליתאי אינו ר"ל תורה נביאים וכתובים, דהא בנדרים איתא אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע, אלא ר"ל דדרכי קיום מצוות התורה הם בשלושה דרכים: הדרך האמצעי, מה שכל בית ישראל עושים כן, ודרך החסידות, מה שהחסידים מחמירים על עצמן, וזה הוא דברי בית שמאי שהיו מחמירין, דכתב התוספות חדשים בריש אבות דלעתיד לבוא תהיה ההלכה כבית שמאי, ולפיכך אמרו בעירובין (יג, ב) אלו ואלו דברי א-להים חיים הם, דגם שיטת בית שמאי דרך הוא להמתנהגים בחסידות, ודרך השלישי בעת הדחק שאפשר להקל מעט, וזהו שיטת ר"ש בכל הש"ס שהוא מיקל, וכדאיתא בברכות (ט, א) ובעוד כמה מקומות כדאי הוא ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק. ור' יוסי לא סבירא ליה שיהיו כל השלוש דרכים טובים, שהרי אמר בסנהדרין (פח, ב) דע"י תלמידי שמאי והלל נעשית התורה כשתי תורות ואדר"ש ודאי חולק עליו כמעט בכל מקום. והא דאמר לעם תליתאי, ר"ל מה שבנו בית ראשון ואח"כ בנו בית שני, ועתידין לבנות בית שלישי, אשר בכל פעם הם יתעלו יותר. ור' יוסי לית ליה האי סברא, דסבירא ליה ביבמות (פב, ב) דקדושה שניה לא בטלה אע"פ דקדושה ראשונה בטלה. ע"י תליתאי – ר"ל ע"י משה ביציאת מצרים וע"י עזרא בעולי בבל, וע"י משיח לעתיד לבוא. ור' יוסי פליג על זה דאמר בסנהדרין (כא, ב) אלמלי לא ניתנה תורה ע"י משה היתה ניתנת ע"י עזרא, אבל עכשיו שניתנה ע"י משה לא חידש בה עזרא כלום. בירחא תליתאי. הוא דוקא אי נימא דמקצת חודש ניסן ככולו בסופו ומקצת חודש סיון ככולו בראשו, ור' יוסי לא ס"ל תרי מקצת היום ככולו כמו שאמרו התוספות בנדה (לג, א) ולכך אמר דכל הדרשה כרבנן ולא כר' יוסי.

 

פירוש מקורי נוסף על האגדה הזו הוא פירושו של בעל הישועות שמשון אשר מסביר שהתורה המשולשת הכוונה לשלושת עיקרי האמונה של היהדות:

 

13.ישועות שמשון (ישעיהו שמשון ש"ס, המאה ה-20, וילנא), פרשת יתרו

 

הרמב"ם ז"ל כלל יסודי האמונה בשלש עשרה עקרי הדת, להאמין מציאות ה', יחיד, בורא, בלתי גשמי, היה הווה ויהיה, משגיח בכלל ובפרט, גומל ומעניש, נתינת התורה והנבואה, נצחיות התורה, ביאת המשיח, תחית המתים, לא קם נביא כמשה.

ובא בעל העקרים וכלל אותם בשלשה, מציאת ה', השגחה בשכר ועונש, ותורה מן השמים. כי במציאות ה' כלול אחדותו יכלתו ונצחיותו, הרחקתו מגשמיות. ובהשגחתו בשכר ועונש, כלול ביאת המשיח ותחית המתים. ובתורה מן השמים, נצחיות התורה ושפע הנבואה ונבואת משה...

להשריש בלבנו שלשת עקרים הנ״ל נתנו לנו אורין תליתאי הכוללת שלשה עקרים הללו כי פחח דבריה יאיר לנו כי אלקים ברא שמים וארץ יש מאין, כי הוא אמר ויהי צוה ויעמוד ומעונשי קין דור המבול, דור הפלגה ואנשי סדום ומצרים, נודע לנו השגחתו הפרטית, כי הוא תוכן עלילות בני אדם ולו נגלו כל תעלומות וכפועל אדם ישולם לו אם לשבט ואם לחסד. והעקר השלישי שנתנה התורה לעיני כל ישראל מן השמים, כדכתיב "השמע עם קול אלקים מדבר מחוך האש כאשר שמעת", והחוט המשולש הזה לא ינתק לעולם מלב ישראל עמא תליתאי – כהנים, לוים וישראלים.

קטגוריה: מסכת שבת
AtarimTR