ניצוצות מהדף היומי שיעורים של הרב ירון בן דוד

ברכות

בס"ד                                                                                   כט אדר א תשס"ה
                                                                                               10 במרץ 05
ברכות ב-י
 
קביעת שם לתינוק
 
1.   תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ז עמוד ב
 
ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו לא היה אדם שהודה להקדוש ברוך הוא, עד שבאתה לאה והודתו, שנאמר "הפעם אודה את ה'".
ראובן - אמר רבי אלעזר: אמרה לאה: ראו מה בין בני לבן חמי; דאילו בן חמי, אף על גב דמדעתיה זבניה לבכירותיה, דכתיב "וימכר את בכרתו ליעקב", חזו מה כתיב ביה: "וישטם עשו את יעקב", וכתיב: "ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים" וגו'. ואילו בני, אף על גב דעל כרחיה שקליה יוסף לבכירותיה מניה, דכתיב: "ובחללו יצועי אביו נתנה בכרתו לבני יוסף", אפילו הכי לא אקנא ביה, דכתיב: " וישמע ראובן ויצלהו מידם".
רות - מאי רות? אמר רבי יוחנן: שזכתה ויצא ממנה דוד שריוָהו להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות.
מנא לן דשמא גרים? - אמר רבי אליעזר דאמר קרא: "לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת ה' אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ", אל תקרי שַׁמּוֹת אלא שֵמוֹת.
 
האמת היא שהעובדה שהשם גורם למשהו הוא מקרא מפורש בתורה. שהרי כך נאמר:
2.   בראשית פרק י פסוק כה
 
וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ וְשֵׁם אָחִיו יָקְטָן:
 
3.   בראשית רבה פרשה לז אות כה
 
"ולעבר יולד שני בנים שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ" ר' יוסי אומר: הראשונים על ידי שהיו מכירים יחסיהם היו מוציאים לשם המאורע, אבל אנו שאין אנו יודעין את יחסינו אנו מוציאין לשם אבותינו. רבן שמעון בן גמליאל אומר: הראשונים על ידי שהיו משתמשין ברוח הקודש היו מוציאין לשם המאורע אבל אנו שאין אנו משתמשין ברוח הקודש אנו מוציאין לשם אבותינו. אמר ר' יוסי בר' חלפתא נביא גדול היה עבר שהוציא לשם המאורע.
 
אנחנו רגילים לקרוא שם לבן בברית המילה, ולבת כשאביה עולה לתורה בסמיכות ללידתה. פעמים רבות נקראים הילדים על שם הדורות שקדמו להם, והמקור הראשון לכך הוא המדרש שמצוטט לעיל, שבו נאמר שאנחנו מוציאים לשם אבותינו.
אבל בתנ"ך מצינו ארבעה חריגים שנקראו בשמם עוד לפני שהם נולדו:
יצחק (בראשית יז, יט), ישמעאל (בראשית טז, יא), יאשיהו (מל"א יג, ב), ושלמה (דהי"א כב, ט).
כמו כן מצינו אנשים שקיבלו שמות שונים קרוב ללידתם:
בנימין (בן אוני), משה רבנו (טוב, טוביה – סוטה יב,א ועוד שמות רבים, כמתואר בילקוט שמעוני לקמן), שלמה המלך (ידידיה – שמו"ב יב, כה). הדסה – אסתר. (כנראה שזה שם לועזי, ואינו כמו הדוגמאות האחרות).
וישנם גם אנשים ששמם שונה במהלך חייהם:
אברהם, שרה, יעקב, ויהושע – שמם שונה ע"פ הקב"ה או נביא. לגבי אליקים (יהויקים. מל"ב כג, לד) ומתניה (צדקיהו. מל"ב כד,יז), לא ברור אם שינוי השם היה מיוזמתם או מיוזמת המלכים הגויים שתפסו אותם. לגבי יוסף (צפנת פענח), דניאל (בלטשאצר), חנניה (שדרך) מישאל (מישך) ועזריה (עבד נגו) – שמם שונה ע"פ מלך גוי.
 
ברור שחז"ל מתייחסים לשמות לא רק כאמצעי לקרוא למישהו. השם אומר משהו, ושינוי השם, כידוע, הוא אחד הדרכים לשנות את גורלו של אדם. כשמישהו אחר משנה את שמו של אדם, יש בזה סמליות של שלטון על אותו אדם, וזה כנראה מה שהתכוונו המלכים ששינו את שמות האנשים לעשות.
הראשון שקרא שמות היה, כידוע, אדם הראשון:
 
4.   בראשית פרק ב פסוק כ
 
וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ
 
5.   בראשית פרק ג פסוק כ
 
וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי
 
חז"ל אומרים שקריאת השם היא דבר מהותי, שהמלאכים לא הצליחו לעשות בעולם, ורק האדם יכול לעשותו:
6.   פרקי דרבי אליעזר פרק יב
 
אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבון כל העולמים, "מה אדם ותדעהו? אדם להבל דמה", אין לו אלא עפרו משלו! -אמר להם: מה שאתם כולכם מקלסים אותי בעליונים הוא מייחד אותי בתחתונים, ולא עוד אלא יכולים אתם לעמוד ולקרות שמות לכל הבריות שבראתי? ועמדו ולא יכלו. מיד עמד אדם וקרא שמות לכל, שנאמר: "ויקרא אדם שמות לכל הבהמה" וכו', כיון שראו מלאכי השרת - שבו לאחוריהם.
 
ע"פ מקורותינו, לשמות של הילדים יכולה להיות משמעות הרת גורל, אם כי זה לא מוכרח. כמובן שלכל אדם יש בחירה חופשית, אבל השמות מעוררים נטיה מסויימת:
7.   מדרש תנחומא פרשת האזינו סימן ז
 
לעולם יבדוק אדם בשמות לקרוא לבנו הראוי להיות צדיק כי לפעמים השם גורם טוב או גורם רע כמו שמצינו במרגלים.
 
הבית יוסף, בספרו 'מגיד מישרים' אומר שמי שנקרא בשם אברהם יש לו את הסגולות של החסד, ומי שנקרא בשם יוסף יכול לעלות לגדולה, אבל עלולים להתקנא בו. גם החיד"א מעיד על עצמו שיש עליו מחלוקת גדולה כי שמו הוא יוסף.
האם הכוונה שהשם גורם לאדם להתנהג כך, או שהשם מגלה שזו נטייתו של האדם? –ע"פ חז"ל ישנה מין רוח נבואה ששורה על ההורים בעת שהם מחליטים איזה שם לקרוא לתינוק, והשם הזה מסוגל לכוון לתכונות הילד.
מספר זוגות סיפרו לי שהם התלבטו לגבי שמו של הילד, אבל אחרי שהוא נולד היה להם ברור איך יקראו לו...
 
גם התפארת ישראל טוען שמלכי ישראל נקראו בשמם על שם מה שיקרה להם בעתיד:
 
8.   תפארת ישראל, בועז, שקלים ו, א
ועל שם כך נקרא יאשיהו, רוצה לומר, כבר נתייאש הקב"ה מהם. וכמו כן רוב המלכים כשתדקדק בהם תמצא ששמם מורה על פי מה שאירע בימיהם. שאול, ע"ש ששאלו העם מלך, והוא היה רק נשאל להם משבט אחר, כי לא הבשילו אשכלות שבט יהודה עדיין, ופרשת 'אשימה עלי מלך' אכלוהו ישראל פגה, כי קודם לזמן הראוי שאלוהו. דוד ע"ש דודיו ואהבתו לעמו, כאמרו "תהי ידך בי ובבית אבי" לא כשאול שהתאכזר להרוג עיר ואם בישראל מנער ועד זקן. שלמה על שם השלום שהיה בימיו. ירבעם ירב עם, שעשו ריב ומרידה על ידו. רחבעם רע חב עם, או רחב עם, שנתרחבו מתחת צמצום אחדות מלכות בית דוד. אסא על שם הרופאים אשר דרש. יהושפט על שם משפט ה' אשר העמיד בכל עיר, ויאמר להשופטים אשר העמיד ראו מה אתם עושים כי לה' תשפוטו. אחזיהו, אחזו יהוא, כי נשבה מיהוא. יואש, שכבר היה מיואש זרע בית דוד, וסברו כולם כי השמידה אותם עתליה. אמציהו, כי אמצו ה' נגד אדום. עזריה, על שם שעזרו א-לוקים. ונקרא ג"כ עוזיהו, על שם עוז ה' כי היה הרעש בימיו. חזקיהו, על שם שחזקהו ה' נגד סנחריב ומחליו. מנשה, כי נשה ממקומו לשוב. יהויקים, כי הקים ה' אויבו עליו להשחית. צדקיהו כי צדיק היה, והצדיק דין שמים עליו לומר צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי. וכפי הנראה נקרא שם המלכים ביום לידתם על פי נביא. והארכתי קצת זה כאן אף שאינו מקומו, לבעבור כי פלא הוא.
 
יש להעיר לגבי שני השמות האחרונים שלא היה זה השם שניתן להם בלידתם, אלא שינוי שם שנעשה, כאמור, או ע"י מלך גוי או ביוזמת האדם עצמו בעקבות האירוע שעליו מדובר.
בעל ספר חסידים כתב את הדברים הבאים:
9.   ספר חסידים, סימן רמד (שסג)
 
 
השם הוא המהות של האדם. בקבלה ישנו מושג של שכחת השם. אם אדם לא הגשים את ייעודו בחיים, הוא עולה לבית דין של מעלה ושוכח את שמו. זהו המקור לכך שבסוף תפילת העמידה אומרים פסוק שמתחיל באות הראשונה של השם ומסתיים באות האחרונה, כדי שלא ישכח שמו ביום הדין.
 
אנחנו לא מבינים הרבה בשדים ורוחות, אבל אפשר ללמוד משהו מעניין מהגמרא שעוסקת בכך. הגמרא (פסחים קיב, א) אומרת שאין לשתות מים מן הנהרות ומן האגמים בלילה, כי זה מסוכן, מפני שד שנקרא שברירי (לפי רש"י זה גורם לסנוורים). אם אדם צמא מאוד ואין אף אחד לידו, והוא אינו רוצה להינזק, עליו לומר שהוא צמא ורוצה לשתות, ואמו אמרה לו להזהר משברירי ברירי רירי ירי רי. המשפט הזה, שבו מקטינים את שמו של השד, אמור להקטין את הנזק שלו עד לאפס. שמעתי שישנו מדרש דומה על בלעם, שקילל את ישראל ע"י שהיה מצמצם את שמם, ע"י שהיה אומר: ישראל, שראל, ראל, אל.
אולי זהו המקור לאותו פתק מפורסם שמצא ר' ישראל אודסר, מחסידי ברסלב, שמי שרוצה שר' נחמן יבוא לעזור לו צריך לומר נ נח נחמ נחמן מאומן. בניית השם בונה את האישיות, ושכחת השם משכיחה את הייעוד.
 
על משה רבנו, כפי שהזכרנו, ישנו מדרש שנותן לו שמות רבים:
10.                      ילקוט שמעוני תורה פרשת שמות רמז קסו
 
"ותרא אותו כי טוב הוא" רבי מאיר אומר טוב שמו... רבי נחמיה אומר טוביה שמו...
"ויהי מקץ שנתים ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן ותקרא שמו משה כי מן המים משיתיהו" ואביו קרא לו חבר כי בעבורו חובר עם אשתו אשר גרש, ואמו קראה לו יקותיאל כי קותהו אל שדיה וישיבהו האלהים אליה ואחותו קראה לו ירד כי בעבורו ירדה אחריו אל היאור לדעת מה יהיה בסופו ואחיו קרא לו אבי זנוח לאמר זנח אבי את אמי והשיב בעבור זה וקהת ומניקתו קראו לו אבי סוכו לאמר כסוכה הוצפן שלשה חדשים מפני בני חם וכל ישראל קראו לו שמעיה בן נתנאל כי בימיו שמע אלהים את נאקתם מיד דוחקיהם.
 
11.                      ילקוט שמעוני דברי הימים א רמז תתרעד
 
עשרה שמות נקראו למשה, ירד, חבר, יקותיאל, אבי גדור אבי סוכו, אבי זנוח, רבי יהודה ברבי אלעאי אומר אף טוביה היה שמו, הדא הוא דכתיב ותרא אותו כי טוב הוא, רבי ישמעאל בר' אמי אף שמעיה שמו, אתא ר' יהושע בר נחמיה ופריש הדין קריא ויכתבם שמעיה בן נתנאל הסופר, שמעיה ששמע אל תפלתו, בן נתנאל בן שנתנה לו תורה, הסופר שהיה סופרן של ישראל, הלוי שהיה משבטו של לוי.
 
המדרש מתבסס, כמובן על הפסוקים מדברי הימים:
12.                      דברי הימים א פרק ד פסוק יח
 
וְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻדִיָּה יָלְדָה אֶת יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר וְאֶת חֶבֶר אֲבִי שׂוֹכוֹ וְאֶת יְקוּתִיאֵל אֲבִי זָנוֹחַ וְאֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח מָרֶד
 
למי יש זכות לקרוא את שם הילד? כמובן שההורים הם שקוראים את שמו של הילד, אך מה קורה כשיש חילוקי דעות בין ההורים?
בדפי 'מאורות הדף היומי' הביאו שהאשכנזים נוהגים שהשם הראשון נקבע ע"י האם, והשם השני נקבע ע"י האב, והספרדים נוהגים הפוך. כמובן שכשהזוג מעורב זה יכול ליצור בעיה קשה...
למנהג של האשכנזים המקור אינו ברור, אך למנהג של הספרדים יש מקור מפורש בכתוב:
 
13.                      בראשית פרק לח, פסוקים א - ה
 
וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה: וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ: וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ עֵר: וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אוֹנָן: וַתֹּסֶף עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁלָה וְהָיָה בִכְזִיב בְּלִדְתָּהּ אֹתוֹ:
 
 
רואים אנו שאת השם הראשון קרא יהודה, ואת השם השני קראה תמר. לגבי הילד השלישי, ששוב נקרא ע"י תמר, התורה עצמה מסבירה שהסיבה היא מפני שיהודה לא היה במקום, ולכן היא היתה צריכה לקרוא את השם בעצמה. אגב, פירוש אחר לפסוק האחרון ניתן להסביר על שם כפילות המשמעות של אכזבה ואשליה, כפי שברור מדברי האשה השונמית לאלישע:
 
14.                      מלכים ב פרק ד פסוקים ח - כח
 
וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה וַתַּחֲזֶק בּוֹ לֶאֱכָל לָחֶם וַיְהִי מִדֵּי עָבְרוֹ יָסֻר שָׁמָּה לֶאֱכָל לָחֶם: וַתֹּאמֶר אֶל אִישָׁהּ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱ-לֹקִים קָדוֹשׁ הוּא עֹבֵר עָלֵינוּ תָּמִיד: נַעֲשֶׂה נָּא עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה וְהָיָה בְּבֹאוֹ אֵלֵינוּ יָסוּר שָׁמָּה: וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹא שָׁמָּה וַיָּסַר אֶל הָעֲלִיָּה וַיִּשְׁכַּב שָׁמָּה: וַיֹּאמֶר אֶל גֵּחֲזִי נַעֲרוֹ קְרָא לַשּׁוּנַמִּית הַזֹּאת וַיִּקְרָא לָהּ וַתַּעֲמֹד לְפָנָיו: וַיֹּאמֶר לוֹ אֱמָר נָא אֵלֶיהָ הִנֵּה חָרַדְתְּ אֵלֵינוּ אֶת כָּל הַחֲרָדָה הַזֹּאת מֶה לַעֲשׂוֹת לָךְ הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל שַׂר הַצָּבָא וַתֹּאמֶר בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת: וַיֹּאמֶר וּמֶה לַעֲשׂוֹת לָהּ וַיֹּאמֶר גֵּיחֲזִי אֲבָל בֵּן אֵין לָהּ וְאִישָׁהּ זָקֵן: וַיֹּאמֶר קְרָא לָהּ וַיִּקְרָא לָהּ וַתַּעֲמֹד בַּפָּתַח: וַיֹּאמֶר לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן וַתֹּאמֶר אַל אֲדֹנִי אִישׁ הָאֱ-לֹקִים אַל תְּכַזֵּב בְּשִׁפְחָתֶךָ: וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע: וַיִּגְדַּל הַיָּלֶד וַיְהִי הַיּוֹם וַיֵּצֵא אֶל אָבִיו אֶל הַקֹּצְרִים: וַיֹּאמֶר אֶל אָבִיו רֹאשִׁי רֹאשִׁי וַיֹּאמֶר אֶל הַנַּעַר שָׂאֵהוּ אֶל אִמּוֹ: וַיִּשָּׂאֵהוּ וַיְבִיאֵהוּ אֶל אִמּוֹ וַיֵּשֶׁב עַל בִּרְכֶּיהָ עַד הַצָּהֳרַיִם וַיָּמֹת: וַתַּעַל וַתַּשְׁכִּבֵהוּ עַל מִטַּת אִישׁ הָאֱלֹהִים וַתִּסְגֹּר בַּעֲדוֹ וַתֵּצֵא: וַתִּקְרָא אֶל אִישָׁהּ וַתֹּאמֶר שִׁלְחָה נָא לִי אֶחָד מִן הַנְּעָרִים וְאַחַת הָאֲתֹנוֹת וְאָרוּצָה עַד אִישׁ הָאֱ-לֹקִים וְאָשׁוּבָה: וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ אַתְּ הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת וַתֹּאמֶר שָׁלוֹם: וַתַּחֲבֹשׁ הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר אֶל נַעֲרָהּ נְהַג וָלֵךְ אַל תַּעֲצָר לִי לִרְכֹּב כִּי אִם אָמַרְתִּי לָךְ: וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא אֶל אִישׁ הָאֱ-לֹקִים אֶל הַר הַכַּרְמֶל וַיְהִי כִּרְאוֹת אִישׁ הָאֱ-לֹקִים אֹתָהּ מִנֶּגֶד וַיֹּאמֶר אֶל גֵּיחֲזִי נַעֲרוֹ הִנֵּה הַשּׁוּנַמִּית הַלָּז: עַתָּה רוּץ נָא לִקְרָאתָהּ וֶאֱמָר לָהּ הֲשָׁלוֹם לָךְ הֲשָׁלוֹם לְאִישֵׁךְ הֲשָׁלוֹם לַיָּלֶד וַתֹּאמֶר שָׁלוֹם: וַתָּבֹא אֶל אִישׁ הָאֱ-לֹקִים אֶל הָהָר וַתַּחֲזֵק בְּרַגְלָיו וַיִּגַּשׁ גֵּיחֲזִי לְהָדְפָהּ וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱ-לֹקִים הַרְפֵּה לָהּ כִּי נַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ וַה' הֶעְלִים מִמֶּנִּי וְלֹא הִגִּיד לִי: וַתֹּאמֶר הֲשָׁאַלְתִּי בֵן מֵאֵת אֲדֹנִי הֲלֹא אָמַרְתִּי לֹא תַשְׁלֶה אֹתִי:
 
אך מה קורה אם מישהו אחר הקדים את האב וקרא שם לילד שנולד? האם השם הזה תופס? האם יש זכות לאדם אחר לקרוא את שמו של הילד? –כמובן שאדם זר שיעשה כן אינו יכול לקבוע את שמו של הילד, אך אם אחד ההורים מקדים את ההורה השני, נראה שהשם אכן יהיה שמו של הילד, אם כי להורה השני תהיה זכות להוסיף שם נוסף. כך קובע בפירוש הרב משה פיינשטיין בשאלה זו:
 
15.                      שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ג סימן צז
 
הנה בדבר העול הגדול שנעשה לאבי הבן שלא הודיעו לו מלידת הבן ואבי האם הכניסו לבריתו של אברהם אבינו עליו השלום בלא רשות האב, ודאי עשו איסור גדול.
...ובדבר קריאת השם שניתן לו בשעת הברית אם קראו לו בן פלוני בשם אביו לא שייך שיתבטל דגם האם יש ברשותה ליתן שם, אך שהאב יכול לקרא גם שם אחר, כדאשכחן בקרא שרחל קראה לו בן אוני ואביו קרא לו בנימין, ובשמות של משה רבינו איכא שם שקרא לו אביו שהוא חבר ושם שקראה לו אמו שהוא יקותיאל, וגם אחרים קראו לו שמות עיין בילקוט שמות רמז קס"ו, וליכא דינים על זה, ומה שנתקבל לדורות שמו של יעקב שקראו לו בנימין ולא שם רחל שקראה לו בן אוני אינו משום שלא היה ברשות רחל לקרא לו שם אלא מטעמים אחרים זכה יעקב בזה, וכדאשכחן במשה שנתקבל לעיקר השם שקראה לו בתיה בת פרעה מהטעמים שנאמרו בדברי חז"ל. אבל אני אומר מסברא שאם הכחישו שם האב בשעה שקראו לו השם שאמרו בן פלוני על שם איש אחר שזהו דבר שקר, הרי נמצא שלא קראו שם לילד זה אלא לאחר שהוא בן פלוני שבדו מלבם, וממילא הוא כלא קראו לו שם כלל בשעת הברית ויהיה השם שיקרא לו האב עיקר השם, אבל אם קראו לו בן פלוני בשם אביו ממש לא מתבטל השם שקראו לו בשעת הברית אך שהאב יכול לקרא לו גם שם אחר.
 
 


מתוך שו"ת באתר מורשת:
 
הרחבות בנושא שמות ניתן למצוא באתר עתים www.itim.org.il
ממכון עתים גם ניתן להזמין חוברת על זבד הבת והטקסים הקשורים ללידת בת. צרו קשר עם עתים דרך האתר הנ"ל.

מבחינה הלכתית, ישנה מחלוקת גדולה בנושא קריאת שם על מי שנפטר בצעירותו.

אני מצטט כאן מספר חדש (ויפה) "קראי שמו" מעת הרב מישאל רובין.

"מקור למנהג זה מובא בספר חסידים (סימן רמ"ד) " השם גורם לטובה או לרעה ויש אדם שכל הנקראים בשמו יצליחו לגדולה... ויש שכל אלה להם להפך." המהרש"ל כתב בספר ים של שלמה (גיטין פד לא) שהולם רגילים לקרוא ישעיה ואין קוראים לשום אדם ישעיהו הנביא שנהרג במיתה קשה... אמנם הבית שמואל כותב שהרמ"א חולק על כך שהרי כתב (אבן העזר" קכט: כו) שלעניין גיטין כותבים בדרך כלל גדליהו ולא גדליה, משום שבדרך כלל נקרא על שם גדליהו בן אחיקם.
בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב קכב) : " מן הראוי להקפיד שלא לקרא בשם מי היה ריע מזליה."
בילקוט יוסף: אף שמצד עיקר הדין אין שום מניעה מלקרוא על שם מי שנהרג וכדומה, מכל מקום נכון וראוי לקרוא לו בשני שמות ושם הנפטר יקראו בשני."
הרב חיים דוד הלוי כתב: (עשה לך רב ח"ן סט) וטעם זה (רוע מזליה) קלוש הוא... ומצאנו שכך הנוהג לקרוא דווקא על שם המת כדי להנציח את שמו. (ע"פ רש"י בראשית לח:ח)
בהמשך, מעלה הרחד"ה את האופציה להוסיף שם (שני) על שם הנפטר.

קשה לקבוע עם מדובר במקרה שלך על נדר. אך, אם ישנה ספק כזו ייתכן וניתן לסמוך על שיטתו של רחד"ה.

בברכת מזל טוב




הרב שאול פרבר וצוות עתים
 
שלום וברכה
עד כמה שידוע לי המקור הקדום ביותר למנהג קריאת השמות הוא בראשית רבה לז,י. שם מבואר כי בעבר היו גדולי האומה מסוגלים לקרוא את שם הילד על שם המאורע, ואילו אנו קוראים על שם אבותינו.
קריאת שם על שם נפטר מבטאת את ההמשכיות והרצף, את חיבור המשפחה לנצח בכך שראשיה ממשיכים לחיות דרך הבנים והנכדים. אנו יודעים כי הקמת שם היא עניין מרכזי ביותר דרך פרשת היבום שהייתה נהוגה אף קודם מתן תורה (יהודה ותמר, בנות לוט ואביהן וכדו'). יש על כך דיונים הלכתיים לא מעטים (סדרי עדיפויות, קריאה על שם מי שעדיין חי) וזהו עניין יסודי ביותר.
מובן הדבר כי כל זה הוא בכפוף לשלום בית שכן אין שום משמעות לשם שניתן מתוך מחלוקת, ומצינו שמחה ד' את שמו על המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו. כמו כן יש להתחשב בעתידו של הילד ולא להצמיד לו שם שיגרום לביזויו בגלל שונותו ומוזרתו, אך אפשר לתת שם כזה כשם שני.
כל טוב ומזל טוב
 


קטגוריה: מסכת ברכות
AtarimTR