ניצוצות מהדף היומי שיעורים של הרב ירון בן דוד

ברכות

בס"ד                                                                                     ו אדר ב תשס"ה
                                                                                               17 במרץ 05
מעמדם של עשרת הדברות
 
1.   משנה מסכת תמיד פרק ה משנה א
 
אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת והן ברכו. קראו עשרת הדברים, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר, ברכו את העם שלש ברכות אמת ויציב ועבודה וברכות כהנים ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא:
 
במסגרת עבודת הכהנים בבית המקדש, הם היו צריכים גם לומר קריאת שמע. ביחד עם ק"ש, אומרת המשנה, הם גם אמרו מספר תוספות. ברכה אחת (אהבה רבה או אהבת עולם, אבל לא אמרו יוצר המאורות כי השמש עדיין לא זרחה), ק"ש ועוד שלוש ברכות. אך לפני קריאת שמע הם הוסיפו גם את עשרת הדברות. זה בהחלט דבר מובן, שעשרת הדברות יקבלו מעמד מיוחד, היות והן ניתנו במעמד כל העם ויש בהם את כל עיקרי הדת. ספר העיקרים מסביר איך כל תרי"ג מצוות נובעות מעשרת הדברות. בעצם, נשאלת השאלה: אם זה כל כך הגיוני, למה אנחנו לא אומרים כל יום את עשרת הדברות כמו הכהנים שהיו אומרים כן בבית המקדש? –על כך באה הגמרא שלנו ומסבירה:
 
2.   תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יב עמוד א
 
"וקורין עשרת הדברות שמע והיה אם שמוע ויאמר אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים". אמר רב יהודה אמר שמואל: אף בגבולין בקשו לקרות כן, אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין. תניא נמי הכי, רבי נתן אומר: בגבולין בקשו לקרות כן, אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין. רבה בר בר חנה סבר למקבעינהו בסורא, אמר ליה רב חסדא: כבר בטלום מפני תרעומת המינין. אמימר סבר למקבעינהו בנהרדעא, אמר ליה רב אשי: כבר בטלום מפני תרעומת המינין.
 
רש"י
מפני תרעומת המינין - שלא יאמרו לעמי הארץ: אין שאר תורה אמת, ותדעו שאין קורין אלא מה שאמר הקדוש ברוך הוא ושמעו מפיו בסיני.
 
הדברים האלה אכן נפסקו להלכה ברמ"א, שאין לומר את עשרת הדברות בציבור:
 
3.   שולחן ערוך אורח חיים סימן א סעיף ה
 
טוב לומר פ' העקדה (בראשית כב, א - יט) ופ' המן ועשרת הדברות ופ' עולה (ויקרא א, א - ז) ומנחה (ויקרא ב, א - יג) ושלמים (ויקרא ג, א - יז) וחטאת (ויקרא ד, א) ואשם. הגה: ודוקא ביחיד מותר לומר עשרת הדברות בכל יום, אבל אסור לאומרם בצבור
 
אך המשנה ברורה מביא דעה הסוברת שמותר לומר את עשרת הדברות בציבור כל יום:
4.   משנה ברורה סימן א סקט"ז
 
בצבור - מפני הכופרים שיאמרו אין תורה אלא זו ובפרט בזמנינו ולכך אין כותבין אותו ג"כ על קונטרס המיוחד לצבור. יש שכתבו דלא אסור לאומרו בצבור אלא לקובעו בין הברכות כמו ק"ש אבל קודם ברכות השחר מותר אף בצבור. ואנן נקטינן לאסור בצבור כלל וכלל, וביחיד דוקא שלא בתוך התפלה אבל לקבוע בתוך הברכות גם ליחיד אסור.
 
אך האמת היא שיש שנהגו דוקא לומר את עשרת הדברות כל יום, כפי שמופיע בשו"ת המהרש"ל שזכר את אביו שהיה עושה כן:
 
5.   שו"ת מהרש"ל סימן סד
 
מה ששאלת עמיתי מעניין התפילה אם יש לי קבלה מזקנים תוכן עניינה דע לא זכיתי לקבל מאמ"ז החסיד מהר"ר יצחק ז"ל אפי' ככלב המלקק מן הים כי בימי חורפי יגעתי בתלמוד ובפלפול ולא בדקדוקי תפילה וחבל על דאבדין ולא משתכחין גם ספריו נשרפו בעו"ה בשריפה הגדולה אשר היית' בפוזנא ונשרפו ספרים הקדושים גם הסידור שלו נשרף ואיני זוכר כי אם מעט מזער ואף אם מצער ותחי נפשי בהן ואלו הן: ...וכשהיה מאחר לבא לב"ה היה אמר ברוך שאמר ואשרי וישתבח ולפעמים היה מדלג הכל והתחיל עם השליח ציבור ולאחר התפילה לא היה אומר פסוקי דזמרה כל עיקר וכן כתוב בליקוטי פרדס ע"ש. והיה רגיל לומר פרשת אנכי ראשונה בבוקר ואנכי שנייה שהיא בפרשת ואתחנן היה רגיל לאומרה בערב אחר שאמר ק"ש על מטתו.
 
לכאורה, כיצד נהג כך אביו של המהרש"ל, אם ישנו איסור לקרוא את עשרת הדברות? –אמנם ניתן להבין שהוא קרא את עשרת הדברות ביחידות, ואז אין בכך שום בעיה, אך יש שהבינו שכך הוא הנהיג בבית הכנסת שלו. כך כותב החיד"א בשו"ת טוב עין:
 
6.   שו"ת טוב עין סימן י
 
הנה בריש א"ח כתוב בהגה ודוקא יחיד מותר לומר עשרת הדברות אבל אסור לאומרם בצבור וכו' והכי אתמר בבבלי וירושל' פ"ק דברכות דביטלום מפני תרעומת המינים וכתב מרן בב"י דהיינו דוקא בצבור אבל ביחיד שרי. ובאמת דיש לתמוה על הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וראב"ן ורבינו ירוחם ושאר פוסקי הלכות דהשמיטוה. וביותר קשה על הרמב"ם שכתב בפירוש המשנה פ"ה דתמיד שהוא כתבה בהלכות שחיבר מהירושלמי ולבסוף מאי סבר דהשמיטה בחיבור. ומ"ש הרב בכור שור דף ק"ח ע"ב דהשמיטוה דהאידנא ליכא מינים ועלתה על דעתו להתיר לולי דמסתפי מהרשב"א ז"ל ע"ש באורך. אינו מתיישב היטב דסוף סוף הוה ליה להרי"ף והרא"ש להביא מאי דאתמר בגמרא ולומר דהאידנא ליכא מינים ואין לחוש. ותו דכיון דחזינן דכמה אמוראי בעו למקבעא והדור מפני המינים. והשתא ליכא טענת המינים והו"ל לומר דצריך למקבעינהו.
...ולענין הלכה אע"ג דמהרש"ל בתשובה סימן ס"ד הנהיג בבית הכנסת שלו לקרותם קודם ברוך שאמר ודעתו דמה שביטלום היה בקריאת שמע כמו שפירש"י, אין לסמוך על זה.
חדא דפשט הש"ס שלא לאומרם בצבור לגמרי דהנך אמוראי דבעו למקבעינהו ואמרו להם כבר בטלום היה להם לומר דלקבעינהו קודם ברוך שאמר או אחר תפלת י"ח בסדר גמר התפלה ואמאי בטלום לגמרי ואף שיש לדחות נראין הדברים דבטלום לגמרי. ותו דמהרשב"א משמע דאין לצבור לאומרם כלל כמ"ש האחרונים. והגם דהפוסקים השמיטוה לא שבקינן מאי דפשיטא לן בדעת הרשב"א משום סתמות הפוסקים אשר סתמו ואנחנו לא נדע טעמם.
והנה דעת הטור ומרן ומור"ם ודעמייהו דשרי לאומרם ביחיד. ואני בעניי כתבתי בספר הקטן מחזיק ברכה דמשמע דהאר"י ז"ל סבר דאין לאומרם אפילו ביחיד ע"ש וכן כתב הרב כנה"ג דהמנהג שלא לאומרם בין בצבור בין ביחיד. ומיהו אפשר דקפידת האר"י זצ"ל היינו קודם תפלה דדמי למה שביטלום שהיו רוצים לקבעם בתפלה. אבל אחר תפלה אם באמצע קביעות לימודו יקראם שפיר דמי.
 
אולי זו הסיבה שכיום לא נהגו לומר את עשרת הדברות בתפילה בכלל. ובכל זאת, ישנו מנהג שגורם לבעיה זו לצוץ מחדש, והוא המנהג לעמוד בזמן שקוראים את עשרת הדברות בציבור, בפרשת השבוע ובחג השבועות. מנהג זה, שכיום נוהגים בו רוב האשכנזים, מצוי במחלוקת עוד מזמנו של הרמב"ם, אם כי נראה שאת תשובת הרמב"ם לא ראו פוסקים רבים שמתייחסים לשאלה זו בלי לצטט את הרמב"ם.
הרמב"ם נשאל ע"י בני קהילה שהרב שלהם ביטל להם את המנהג לעמוד בעשרת הדברות. מאוחר יותר הגיע אדם שרצה להחזיר את המנהג לעמוד בעשרת הדברות, והקהל רצה לדעת האם יש לו סמכות לעשות כך.
 
7.   שו"ת הרמב"ם סימן רסג ד"ה שאלה מה
 
שאלה ...בדבר עיר, שהנהיגו לה חכמיה ומכובדיה לישב בעת קריאת עשר הדברות בספר התורה בציבור, הואיל וזאת העיר היתה מקודם מעוטת החכמה וכאשר בא אליה רב גדול, כונן החכמה בה וגדר בה כמה גדרות. והיה מנהגם מקודם לפני בוא זה הרב ז"ל, שיעמדו כולם בעת קריאת הדברות בספר התורה בציבור מסיבת הדברות וביטל זה הרב לזה המנהג והנהיג להם לישב בעת קריאתן ומנעם מלעמוד. ופשט המנהג דור אחר דור. והופיעה תשובתו בחתימת ידו למי ששאלו בזה, והביא ראיה לדבריו ממה שביטלו רבותינו ז"ל שיקראו אותן עם קרית שמע מפני המינים, לפי שהם אומרים, שלהן מעלה על שאר התורה. ואמר בכלל תשובתו, שכל מי שרוצה לקום בעת קריאת ספר התורה בעשר הדברות, ראוי לגעור בו, לפי שלעשות זאת הוא מדרכי המינים, המאמינים שלעשר הדברות מעלה על שאר התורה, לפי שכל דבר, אשר למינים בו אמונה שונה מדעת רבותינו ז"ל, חייבים אנו להתרחק בו מהם ולהבדל מהם...
ובא לזאת העיר ממונה מממוני אחת הערים, ממי שמנהג אנשי עירו לעמוד בעת קריאת י' הדברות, ואין הוא מגיע אל זה הרב בחכמה. הוא נתמנה והתחיל עומד בעת קריאתן, ונמשכו אחריו בזה אנשים. ואמרו לו אנשי העיר: אין ראוי לנו לשנות מנהג אבותינו ואבות אבותינו ולהתרחק מהם במה שהנהיג להם מורם וממונם, והוא הרב, אשר הם ואנחנו ממימיו שותין... כל שכן כשיש בזה מחלוקת ופרוד בינינו לבין עצמנו בדברי הלכה... וכל שכן כשההלכה מחזקת אותנו בזה, כי כבר ביטלו מזמן שיאמרון עם קרית שמע, אפילו הוא מיושב, מפני תרעומת המינים, וכל שכן כשאנו מבדילים אותה בעמידה בה משאר התורה, ואף נעשים דומים לקראים, העומדים בעת קריאת התורה.
...אמר הוא: כבר מצינו שישראל, כששמעו אותן בעת שדבר ה' אליהם, היו עומדים, כמ"ש "ויתיצבו בתחתית ההר". אמרו: לא היה זה אלא להקביל פניו יתעלה ולשמוע דבריו, כמ"ש "ויצא משה את העם לקראת האלהים", ואין זה חובה עלינו. ולו היה זה חובה, היינו מתחייבים כגון זה בקריאת "אתם נצבים" לפי שהיו עומדים.
אמר להם: הנה מצינום בבגדאד עומדים. אמרו לה: זה מפני שראש המתיבה או ראש הקהל הוא אשר יקרא, ויעמדו בפניו ואפשר שעשו כמותה מקצת ערים, לפי שראו חיצוניות מנהגם לעמוד, ואפילו היה זה מנהג אנשי בגדאד, איננו חייבים להימשך אחרי זה. יורינו אדוננו, אם יש לחוש לזה בזאת העת, ומה היא התרעומת, שחששו לה רבותינו, ואם המינים הם הקראים או הכותים, כי מקצתם אוחז בחיצוניות המקרא כולו ומקצתם אוחז בחיצוניות חלק ממנו, ומה מעלתן של י' הדברות על שאר התורה, והאם רשאי זה הממונה לבטל מנהג זאת העיר שיימשכו אחרי מנהגו ושנניח מנהג האבות, והאם ראיתו לעמוד מן ויתיצבו היא ראיה? יורינו אדוננו ושכרו כפול.
 
התשובה, זה אשר הנהיג הרב הנפטר נ"ע לישב, הוא הראוי, וראיותיו ראיות נכונות לפי דיני אנשי העיון, ואין להוסיף עליהן. וכך היה ראוי לעשות בכל מקום שמנהגם לעמוד, צריך למנעם, בגלל מה שמגיע בזה מן ההפסד באמונה ומה שמדמים, שיש בתורה מדרגות ומקצתה מעולה ממקצתה, וזה רע עד מאד. ומן הראוי לסתום כל הפתחים, שמביאים לזאת האמונה הרעה. ומה שטען החכם האחר, שבגדאד ומקצת הערים עושות זאת, אין זה ראיה בשום פנים, לפי שאם נמצא אנשים חולים, לא נחליא הבריא מאנשיהם, כדי שיהיו שווים, אלא נשתדל לנתח כל חולה שנוכל... וכבר ביארו, שאין הפרש בין המכחיש התורה כולה או מכחיש פסוק אחד ואומר משה מפי עצמו אמרו. והיה מן המינים מי שהאמין, שאין מן השמים אלא י' הדברות וששאר התורה משה מפי עצמו אמרו, ולכן ביטלו קריאתן בכל יום. ואסור בשום פנים לעשות בתורה מקצתה מעולה ממקצתה, ועיינו בדברינו בזה בפירוש המשנה בפרק חלק, וכתב משה.
 
הרמב"ם, אם כן, לא הסכים להנהיג עמידה בעת קריאת עשרת הדברות, ואף יצא בחריפות נגד מנהג זה. אך לעומתו היו פוסקים שלא ראו בכך בעיה, ואמרו שאין הדבר דומה לביטול קריאת עשרת הדברות בציבור בגלל כמה הבדלים משמעותיים:
 
8.   שו"ת טוב עין סימן יא
 
שאלה בכמה מקומות נהגו העם לקום כשקורין עשרת הדברות בס"ת בפ' יתרו ובשבועות ופרשת ואתחנן. ויש שערערו על זה דמוכח בש"ס דאין לעשות הפרש בין עשרת הדברות לשאר התורה וכמ"ש בש"ס דבטלו קריאתן מפני תרעומת המינין יורינו המורה ושכמ"ה.
תשובה נראה דלא דמי דתרעומת המינין הוא כמ"ש בירושלמי פ"ק דברכות שלא יאמרו אלו לבדם ניתנו למשה בסיני ורש"י הוסיף לבאר בבבלי שם פרק קמא דברכות שלא יאמרו עמי הארץ אין שאר תורה אמת ותדעו שאין קורין אלא מה שאמר הקדוש ברוך הוא ושמעו מפיו בסיני עכ"ל. וא"כ הכא שקורין בס"ת כל התורה מידי שבת בשבתו וגם ביום זה שהם קורין עשרת הדברות קורים איזה חלק מהתורה בס"ת לית לן בה דמוכח דהכל אמת אלא שהם עומדים בהם להיות שהם יסוד התורה ונכתבו בלוחות ואמרם הקב"ה לכל ישראל ויחרד כל העם באמירת הקב"ה אותם ורוצים לעשות איזה זכר לקום באמירתן. ובזה לא יש קפידא. והוחזקו במנהג זה כמה שנים כידוע ומעין דוגמא כתב הרב מטה יהודה סוף ס"ק ה' על מ"ש הרב בית יעקב ע"ש.
ונראה דמאחר שנהגו העם כן לקום כלם בעשרת הדברות נראה שחייבים הכל לעמוד ואין לשום אחד לישאר יושב דגם שאינו מן הדין לקום עתה שנהגו כל הקהל בזה נעשה חיוב על הכל ואם לאו ח"ו בעיני ההמון נראה כמזלזל. ועוד דאמרו לא ישב בין העומדים ומזה קרא תגר הרב כנה"ג א"ה סימן ס"ב בראשו על היושבים בעת ז' ברכות דכיון דנהגו לעמוד זה שיושב עובר על לא ישב בין העומדים ע"ש.
 
החיד"א, אם כן, לא רק סובר שמותר לעמוד ואין בכך בעיה, אלא גם שחייבים לעמוד אם הציבור עומד, מכיון שאחרת אתה פורש מן הציבור. את הבעיה הזו, אגב, אפשר לפתור בקלות, וכך אני עצמי נוהג: להתחיל לעמוד מתחילת העליה של אותו עולה (שבדרך כלל הוא גם המכובד ביותר בקהל), או מתחילת הקריאה באותה פרשה.
גם הרב עובדיה הדאיה וגם אביו כתבו שאין שום סיבה לאסור עמידה בעשרת הדברות, והם הביאו חילוקים נוספים, מלבד החילוק שהביא החיד"א שכאן אנחנו קוראים את כל התורה כולה:
 
9.   שו"ת ישכיל עבדי חלק ב - או"ח סימן א
 
חפצתי לכתוב לו בדבר נחוץ. והוא כי פה מזה איזה שנים בנינו ביהכנ"ס חדשה שנקראת מגן אברהם ותקנו הגבאים בהסכמתי לעמוד בקריאת עשרת הדברות ביום חג השבועות ובפ' יתרו. וסמכתי על כמה ספרים שבכמה מקומות נוהגים כן. וזה מוסיף יקר ופחד ומורא בבהכנ"ס. והרשב"ץ במנהגי ארג'יל כ' כי הם נוהגים לעמוד ביום השבועות ובס' יתרו. לא בס' ואתחנן. והחולקים ע"ז סומכים על (ברכות י"ב) שבקשו לקובעם בק"ש וכו' אך בטלום מפני תרעומת המינים. ועיין בא"ח סי' קמ"ו ס"ד שהביא משם מהר"ם שמחמירים לעמוד בכל קריאת ספר תורה:
באתי כעת בקצרה, כי העת נחוץ, ובעת אחרת אאריך. רק חפצתי שיתיעץ עם הרה"ג וכו' הדה"מ מר אביו שיחל"א אי אריך למעבד הכי כי שמעתי כי המקובלים מתנגדים לעמוד עפ"י שי' האר"י זצ"ל ובנ"ד שכבר נהגו איזה שנים אם נחוץ לבטל המנהג או אפשר להמשיך והנני מחכה לתשו'. והנני חו' בד"ש ובנחיצות. הצעיר שבתי בוחבוט ס"ט. רב ומו"צ פה בירות יע"א
 
וזאת תשובתי אליו
...והנה ודאי דכוין בזה לדברי הגאון מהר"י אלגאזי ז"ל בס' אמת ליעקב במשפט קריאת ס"ת לש"צ אות ה' שכתב וז"ל ונשאלתי אם יפה עושים העומדים על רגליהם בעת קריאת יו"ד הדברות בס"ת והשבתי דאם כל הצבור עומדים לא אריך למעבד הכי. אבל יחידים לית לן בה דומיא דמ"ש מרן סימן א' לחלק בין צבור ליחיד בקריאתן בכל יום דצבור לא מפני תרעומת המינים ע"ש עכ"ל.
...וכן עינא דשפיר חזי למהר"ש אבוהב בספר דבר שמואל סימן רע"ו שנשאל בזה אם יש טעם למנהג זה שנהגו כן באיזה מקומות לקום וכן בי"ג מדות. ואם נכון הדבר לקיימו? והשיב להם השואל בזה"ל כל טצדיקי דמצינן למעבד לקיים איזה מנהג הפשוט ברוב קהלות ישראל על התורה ועל העבודה עבדינן. ואיישר חיליה דמר. שאחר שאיזן וחיקר בכתבו הנחמד ע"כ צדדי ביטול וקיום מנהג עמידת הקהל בשעת יו"ד הדברות בס"ת וי"ג מדות. מתחיל בגנות המנהג מההיא דגרסינן במסכת ברכות מפני תרעומת המינים. ומסיים בשבח הטעמים הנכונים להורות ולהבדיל בין דא לדא. תמצית הדברים שאין כאן מקום למינים לרדות. כיון שכונתו היא מפורסמת וגלויה לכל. לתת אל ליבנו בעת ובעונה ההיא דרך קימה שיש בה הדור כאלו הקבלנו פני השכינה במעמד הגדול והנורא ההוא.
...וא"כ אף להסו' דגם בעמידה שייך תרעומת המינים הרי בזה"ז ליכא מינים... הנה מאחר דחששת המינים לא שייכא בזה"ז, וכל עיקר איסור הקריאה בזה"ז הוא כגזירה בלי טעמא משום גזירת הראשונה, והפוס' הראשונים השמיטוה א"כ הבו דלא לוסיף עלה ואין לנו להוסיף ולחדש גזירות מה שלא הוזכר בדברי הראשונה, ומכ"ש דקושטא קאי דאין מקום לדמותם כלל...
ומאחר עלות כל האמור דאין בזה חשש תרעומת המינים. נראה דממוצא דבר יש ללמוד דה"ה גם במקום שלא נהגו לעמוד. ורוצים להנהיג מחדש לעמוד. דשפיר דמי ואין בזה משום ביטול מנהג קדום שנהגו שלא לעמוד.
 
וזאת תשובת והסכמת עט"ר מו"ר א"א הרה"ג הגדול שר שלום שליט"א
 
... שמה שכתוב בסוגיא דברכות שם 'אבל ביטלום מפני התרעומת' הוא דוקא כאשר עדין לא קבעו לקרות כן. אלא שרצו כאשר מדוייק במאמרם... אכן כאשר נהגו וקבעו לאמרם אין להזניחם מפני התרעומת. וא"כ בנ"ד אשר כבר נהגו לעמוד אין לבטלם מפני התרעומת והגם שנקבע המנהג לעמוד מחדש לא מימי קדם כאשר בא בשאלה. ידע לב חכם! כי יש סוברים דפעם ושתים ושלש מקרי מנהג קבוע.
עוד זאת לענ"ד יראה כי אין לנו לצאת בדבר חדש ולגזור גם בענין העמידה בזמן הקריאה מפני התרעומת אשר לא מצינו בשום פוסק אשר בית ישראל נכון עליהם כמו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש זצ"ל. שום רמז שכתבו בעמידה שיש לחוש מפני התרעומת ...
 
בסופו של דבר, גם הרב עובדיה הדאיה וגם אביו כתבו שאין בעיה לעמוד בעת קריאת עשרת הדברות, ואפילו המקובלים לא התנגדו לזה, אלא שלא נהגו לעמוד כלל בעת קריאת התורה, ולא התייחסו לשאלה זו כלל.
ואמנם, יש לציין שבכל התשובה הארוכה הזו לא מוזכרת כלל תשובתו של הרמב"ם, ובהחלט יכול להיות שאילו היו רואים אותה היו משנים את דעתם!
 
10.                      שו"ת אגרות משה חלק או"ח ד סימן כב
 
הנה בדבר עמידת העם בשעת עשרת הדברות שנהגו שיש מפקפקים... ומה שכתב שמאחר שקורין ג"כ יתר התורה רק עומדים בעשרת הדברות ליכא כל כך חשש הוא טעם דחוק, דהא התם הרי קורין גם פרשיות דק"ש וציצית ושוין כמו עשרת הדברות בלא שום שינוי ומ"מ יאמרו דעשרת הדברות לבד אמת, כ"ש בקריאת התורה שעושין שינוי שיש לחוש שהשינוי הוא שיאמרו המינים דלכן מכבדין קריאה זו משום דרק עשרת הדברות הוא מן השמים והשאר משה בעצמו אמרן. אבל מה שאתה מתרץ מחמת שנהגו לעמוד גם בשירת הים בפ' בשלח ובשביעי של פסח שמזה רואין שאיכא עוד דברים שעומדים אף שלא שייך ... לכן נראה דאין לשנות מן המנהג, והוא ככל מנהג שאף אלו שבאים ממקום שלא נהגו כן אסור מדין אל ישנה אדם מפני המחלוקת שתנן בפסחים דף ע"ב וגם צדקת בזה שיחידים שיסברו שיש בזה דמיון להא דבטלו מלקרות לא יתקנו כלום במה שישבו דהרי אם גם בזה שייך חשש תרעומות המינים הרי יהיה זה מצד רוב העם ואם הוא שלא יהיה מסייע בזה אין לו עצה אלא לעמוד בשבת זו בכל הקריאה, אבל אדרבה לדינא אסור לשנות ממנהג הצבור כדלעיל וכדכתבתי. אביך אוהבך בלו"נ, משה פיינשטיין.
קטגוריה: מסכת ברכות
AtarimTR