ניצוצות מהדף היומי שיעורים של הרב ירון בן דוד

ב

בס"ד                                                                                     כ אדר ב תשס"ה
                                                                                               31 במרץ 05
ברכות כב-לא (מבוסס על מאמרו של הרב צבי שמשוני, מילי מעליותא יג)
 
העברת רבן גמליאל מהנשיאות
 
מסתבר שחיכוכים פוליטיים ומינויים הם לא רק עניין שקורה בכנסת הנוכחית, אלא דבר שהתחיל לפני שנים רבות. הגמרא מספרת לנו כיצד הודח נשיא הסנהדרין, לאחר שורה של אירועים שקוממו עליו את כל העם. אמנם לא היה ביכולתם לגרום למשאל עם, אבל הם בהחלט הצליחו לבצע את ההפיכה בזכות שליטתם במנגנוני הסנהדרין. מסתבר שגם המתרגם, גם המקריא את הפסוקים וגם כל העם עמדו לצדם - ולא לצדו של הנשיא.
הסיפור התחיל עם הבכור של ר' צדוק. כבר שם הפעיל רבן גמליאל את מלוא סמכותו כנשיא, וגרם לאי נוחות אצל התלמידים. המקרה השני היה המקרה של קידוש החודש, שגם בו הפעיל רבן גמליאל את סמכותו.
האם צדק רבן גמליאל בבקשתו לראות את ר' יהושע ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונו? -סביר להניח שכן. באמת היה חשש לפיצול מסוכן מאוד ביהדות. אך בכל זאת אפשר לעשות זאת בדרכים שונות. את מה שאמר ר' עקיבא לר' יהושע יכול היה רבן גמליאל בעצמו לומר.
אחרי שני המקרים האלה בא המקרה השלישי ושבר את גב הגמל. שוב עשה רבן גמליאל לר' יהושע את מה שעשה לו עם הבכור של ר' צדוק, אבל הפעם העם כבר לא היה מוכן לסבול יותר.
יש לציין שההדחה פה אינה נסיון השתלטות על בית הדין אלא פסילה אישית של אדם בגלל התנהגותו, ללא נגיעות אישיות. לכן, לאחר שהוא מתנצל - הוא אכן מוחזר לתפקידו. לכן גם בזמן שהוא מודח מתפקידו, הוא מוזמן להגיע לבית המדרש, ואף משתתף בדיון כאחד מן החכמים, אם כי אין בכוחו להפעיל את סמכותו שהוא היה רגיל להפעיל. לאחר שהוא יוחזר להיות נשיא, בפעם הבאה שהוא ייתקל במצב שבו הוא ייאלץ להפעיל את סמכותו, הוא ידאג לעשות זאת עם גיבוי מלא של החכמים. זה יהיה הסיפור המפורסם של תנורו של עכנאי, שבו רבן גמליאל - ביחד עם ר' יהושע ור' עקיבא - יצטרכו לעמוד מול ר' אליעזר.
אבל ברצוני להתעכב בסיפור המופיע אצלנו בגמרא. הסיפור הזה מורכב לכאורה משני סיפורים שונים. סיפור ההדחה של רבן גמליאל הוא רק סיפור המסגרת. בתוכו נמצא ויכוח אידיאולוגי על הנהגת בית המדרש, וכן ויכוח הלכתי על מעמד גר עמוני. שני הדברים האלה אינם הכרחיים להבנת הסיפור, והראיה היא ששניהם אינם מופיעים בגרסה הירושלמית של הסיפור.
האם שני הדברים האלה נכנסו במקרה אל תוך הסיפור הזה?
המוטיב של הסיפור בגרסת הבבלי הוא השאלה של תוכו כברו. ר' יהושע מוצג בבבלי כאדם שאין תוכו כברו, ולכן רבן גמליאל כועס עליו. ע"פ הירושלמי ר' יהושע אינו מכחיש בפה מלא את מה שעבר בעבר, ואילו ע"פ הבבלי הוא ממש מכחיש. הוא אומר משהו אחד בפני רבן גמליאל ומשהו אחר שלא בפניו.
הויכוח האידיאולוגי האם להכניס לבית המדרש אדם שאין תוכו כברו או לא - נכתב דוקא בגרסה של התלמוד הבבלי.
גם הסיפור של הכדים הלבנים המלאים אפר נמצא רק בסיפור של הבבלי.
גם ההדגשה על הנס שאירע לר' אלעזר בן עזריה באה לומר שגם אצלו אין תוכו כברו - מבפנים הוא צעיר אך מבחוץ הוא לבן. הכדים, אגב, הפוכים: מבחוץ הם כדים לבנים, ומבפנים הם אפר שחור.
קורות ביתו של ר' יהושע בבבלי הם שחורים מכיון שהוא עוסק בפחם. (לעומת זאת בירושלמי הוא עושה מחטים). שוב - יש כאן דבר שמבחוץ שחור ומבפנים לבן. אין תוכו כברו.
על גבי המוטיב של תוכו כברו נמצא המוטיב של מניעת הכניסה. רבן גמליאל אינו מעוניין להתיר כניסה למי שאין תוכו כברו. הוא אומר לתלמיד 'המתן עד שייכנסו בעלי תריסין'. הוא אינו יוצא מבית המדרש לעולם, ולכן אינו מכיר בצרתם של התלמידים. אפילו השאלה על הגר העמוני קשורה לשאלה האם להתיר לו לבוא בקהל או לא.
מעניין לשאול: מדוע בא רבן גמליאל אל ביתו של ר' יהושע? הרי הם נפגשים כל יום בבית המדרש, ומדוע לא ביקש ממנו סליחה שם?
-התשובה היא שיש כאן מבנה ברור של סיפור: תחילתו בויכוח מחוץ לבית המדרש - וכך גם סופו. באמצע, שני ויכוחים בבית המדרש. מחוץ לבית המדרש בהתחלה לא היתה תקשורת בין החכמים, ובסופו של דבר ישנה התפייסות. בתוך בית המדרש בהתחלה אין ויכוח אלא הטלת סמכות, ובסוף יש ויכוח שבו דוקא מנצח ר' יהושע ללא סמכות.
כל הסיפור שוזר שוב ושוב את מושגי הפנים והחוץ. בפנים ומחוץ לבית המדרש. בפנים ומחוץ לאדם. הנסיון להשוות את הפנים והחוץ. אם רבן גמליאל רוצה שהחוץ יהיה כמו הפנים, הרי שר' יהושע רוצה שהפנים יהיה כמו החוץ. שידע רבן גמליאל גם לצאת החוצה מבית המדרש, ולא רק לבדוק מי נכנס פנימה. אילו הוא היה יוצא החוצה, הוא היה רואה את כל מאות התלמידים שרצו להיכנס ולא יכלו.
גם אם מטרתו של רבן גמליאל נכונה, שיש למנוע ממי שאין תוכו כברו להיכנס לבית המדרש, הרי שהיא השיגה מטרה הפוכה: אנשים שבבית המדרש אינם יכולים להיות גלויים, ובתוככי בית המדרש אין תוכם כברם. ויכוח הלכתי אמיתי מתנהל רק לאחר שרבן גמליאל הוסר מנשיאותו.


קטגוריה: מסכת ברכות
AtarimTR