ניצוצות מהדף היומי שיעורים של הרב ירון בן דוד

ברכות

בס"ד                                                                                       ה ניסן תשס"ה
                                                                                              14 באפריל 05
ברכות לח-מה:
ברכת האילנות
 
אני זוכר חידה ששאלו אותי כשהייתי קטן: אילו שלוש ברכות מברכים רק פעם בשנה - אפילו לבני חו"ל שחוגגים תמיד שני ימים טובים?
התשובה היא - להדליק נר של יום הכיפורים, מנחם ציון בבניין ירושלים (לפי האשכנזים שאומרים זאת רק במנחה של תשעה באב) וברכת האילנות. מכיון שזו ברכה נדירה, עושים ממנה עניין גדול. אבל האמת היא שהמקור שלה בגמרא הוא קצר ביותר, וגם בשו"ע אין הרבה דיון על הברכה הזו:
 
1.   תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מג עמוד ב
 
אמר רב יהודה: האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי, אומר: ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם.
 
מסתבר שלפוסקים היתה גרסה קצת שונה בגמרא, כי הם פסקו לברך 'ליהנות בהם בני אדם' ולא 'להתנאות', ויש לכך נפק"מ האם הבריאה נועדה להנאה או לנוי. אך רש"י על הגמרא מפרש את המלה 'להתנאות' ומסביר שהכוונה ליהנות.
יש להדגיש שהברכה היא על הפרח ולא על הפרי. על הפרי כשיגדל יברך שהחיינו. מעיקר הדין ברכת שהחיינו צריכה היתה להיות ברגע שרואים את הפרי החדש, אבל ההלכה אומרת שאם אדם עתיד לטעום מהפרי ודאי עדיף לברך שהחיינו אז. אבל לגבי הפרח אין מברכים שהחיינו כי אין אוכלים אותו. יש כאן קביעה מעניינת שהעולם ניתן גם לנוי ולא רק להנאה פיזית, לכן כשם שמברכים על פירות חדשים שהחיינו, כך מברכים גם על פרחים יפים את הברכה המיוחדת להם.
כך פסק הרמב"ם את ההלכה הזו:
 
2.   רמב"ם הלכות ברכות פרק י הלכה יג
 
היוצא לשדות או לגנות ביומי ניסן וראה אילנות פורחות וניצנים עולים מברך ברוך אתה ה' א-לוקינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ונאות כדי ליהנות בהן בני אדם.
 
בשו"ע נוספה ההלכה המדגישה שמברכים רק פעם אחת בשנה, ורק כל עוד האילנות מלבלבים:
 
3.   שולחן ערוך אורח חיים סימן רכו
 
היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח, אומר: בא"י אמ"ה שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם; ואינו מברך אלא פעם אחת בכל שנה ושנה, ואם איחר לברך עד אחר שגדלו הפירות, לא יברך עוד.
 
האם מותר לברך גם לפני חודש ניסן?
לפי הסברא שהברכה היא על פריחת האילנות, מדוע מודגש בגמרא דוקא חודש ניסן? הרי ישנם אילנות שמלבלבים עוד לפני חודש ניסן. האם ניתן לברך על פרחי השקד כבר בחודש שבט? שאלה זו נידונה בפוסקים, ונחלקו בה גדולי האחרונים.
 
4.   ברכי יוסף אורח חיים סימן רכו
 
ממאי דאמרו היוצא בימי ניסן, משמע דעל פרחי השקדים שממהרין הרבה קודם ניסן אין לברך, גם אין לברך אלא על ריבוי אילנות. הרב הלק"ט ח"ב סי' כ"ח. והרב צידה לדרך מאמר א' סוף כלל ג' כתב וכן אם ראה אילנות פורחות בחדש אדר. ואין זה סותר למ"ש הרב הלק"ט, דדוקא שקדים שממהרין תדיר קודם ניסן כתב שלא יברך, והרב צידה לדרך איירי בשאר אילנות שבמקרה לבלבו באדר. ואני שמעתי דברכה זו על דרך האמת שייכא דוקא לימי ניסן. וכפ"ז נ"ל דגם על פרחי שקדים יכול לברך בימי ניסן, והכי חזינן לרבנן קשישאי ברוכי מברכי על פרחי שקדים בימי ניסן.
 
ואפשר דגם כונת הרב הלק"ט אינה אלא למעט ברכה על הפרחים, ונקט פרחי שקדים דשכיחי דקדמי באדר, אבל ה"ה לפרחי אילנות אחרים, וגם הרב אזיל ומודה דבימי ניסן ברוכי מברכינן על פרחי שקדים נמי, דלמה יגרע פרח שקדים מפרחי אילנות אחרים.
 
 
5.   משנה ברורה סימן רכו סעיף קטן א
 
בימי ניסן - אורחא דמלתא נקט שאז דרך ארצות החמים ללבלב האילנות. והוא הדין בחודש אחר כל שרואה הלבלוב פעם ראשון מברך [אחרונים]:
 
בסופו של דבר, הרב עובדיה יוסף פוסק שבגלל הספק אין לברך בחודש אדר, אלא יש להמתין עד חודש ניסן:
 
6.   שו"ת יחוה דעת חלק א סימן א
...לפיכך נראה שלענין הלכה למעשה, לכתחילה אין לברך בחודש אדר, אלא ימתין לחודש ניסן, כדי לצאת ידי חובת כל הדעות...
אבל אם לא נזדמן לו לברך ברכת האילנות עד שיצא ניסן, רשאי לברך ברכת האילנות בחודש אייר, ולא יאבד ברכה יקרה זו מידו. ויסמוך על דברי רבותינו הראשונים והאחרונים שפסקו שניסן לאו דוקא, ובלבד שיהיו עדיין האילנות בפריחתם, ולא גדלו פירותיהם.
 
יש לציין שאפילו למאן דאמר שהברכה היא דוקא בחודש ניסן, עדיין יש שתי אפשרויות להבין זאת, כפי שאומר הרב צבי פסח פרנק:
 
7.   שו"ת הר צבי או"ח א סימן קיח
 
דבעיקר השאלה י"ל דהיא נחלקת לשתים: (א) אם הא דאמרו יומי דניסן הוא לאו דוקא וכל אימת דחזי מברך. או נאמר דיומי ניסן דוקא, משום דכל עיקר תקנת ברכה זו נתקנה לברך רק בזמן הקבוע מצד הטבע ללבלובי דאילנות. (ב) דאף את"ל דביומי ניסן דוקא, עדיין יש מקום בראש להסתפק דשמא באמת לאו שמא גרים ולאו בשם החדש תליא מילתא, אלא דהקפידא הוא על אותו החדש שנבחר מצד ההשגחה להיות לו טבע זה של צמוח ולבלובי דאילני, וכענין שהתורה קוראת לניסן בשם חדש האביב ופרש"י שאין ניסן קרוי אביב אלא ע"פ בשול התבואה שמתבכרת בו (סנהדרין דף יג ע"ב), ומכיון דנאמר דכל עיקר זמן דיומי ניסן הוא משום דהברכה נקבעה לברך בזמן המיוחד לצמיחת האילנות, שוב ממילא מובן דבאותם המדינות הרחוקות שטבע הצמיחה משונה לזמן אחר שם חוזר הדין לברך ברכה זו דוקא באותו החדש שיש לו טבע הצמיחה והלבלוב במדינה ההיא באשר היא שם, ולא עדיפא ברכת ראיה זו מק"ש וברכותיה, וכן לענין ש"ק דכשמקדשין השבת באירופא הוא תחילת עש"ק באמריקה וכשמבדילין במוש"ק באירופא הוא שחרית יום השבת באמריקה, וא"כ זה עומד ומברך מעריב ערבים וזה יוצר המאורות בשעה אחת, זה מותר לו לעשות מלאכה וזה יוצא ליסקל אם עושה מלאכה, הרי דבגופי תורה אזלינן בכל אחד לפי מקומו ושעתו, א"כ גם בברכה זו לא רחוק לומר דיסוד תקנתם היה מעיקרא שכל אחד יברך על ראייתו לפי מקומו ושעתו.
 
ולפי"ז י"ל דגם למ"ד דיומי ניסן דוקא, מ"מ במדינות הרחוקות שטבע לבלובי דאילני נקבע בהם בחדשים אחרים, גם זמן הברכה נגרר בתר ירחא דידהו. ומעתה י"ל דזה שכתב הריטב"א דכל מקום ומקום לפי מה שהוא דמלבלבי, היינו דבכל מקום ומקום אזלינן בתר ירחא דאביבא דידיה, ובא"י וכדומה דזמנא דלבלובי הוא ביומי ניסן, אה"נ דיומי ניסן דוקא, ואם במקרה פרחו האילנות באדר ימתין מלברך עד ניסן, והא דכתב דמה שהוזכר בגמרא ביומי ניסן דהוא לא דוקא היינו לגבי מדינות אחרות שטבע הצמיחה נקבעה שם בחדש אחר אבל בא"י י"ל דדוקא הוא.
 
ואמנם, לפי הסוברים שברכה זו צריכה להיעשות דוקא בחודש ניסן, הרי שעולה שאלה נוספת: האם נשים רשאיות לברך את הברכה הזו, שהרי זו מצוות עשה שהזמן גרמא?
ואמנם, האשכנזיות נוהגות לקבל על עצמן לקיים גם מצוות עשה שהזמן גרמן, ואף לברך עליהן, אך למרות זאת יש סברא לומר שנשים אינן יכולות לברך ברכה זו. לגבי הבדלה כותב השו"ע כך:
8.   שולחן ערוך אורח חיים סימן רצו סעיף ח
 
 נשים חייבות בהבדלה כשם שחייבות בקידוש, ויש מי שחולק. הגה: ע"כ לא יבדילו לעצמן רק ישמעו הבדלה מן האנשים.
 
והעיר על כך המגן אברהם:
9.   מגן אברהם אורח חיים סימן רצו ס"ק יא
 
לא יבדילו לעצמן - וב"ח כ' אפי' למ"ד שפטורות מ"מ יכולין להבדיל לעצמן כמו בשופר ולולב והמנהג שאפי' יש שם אנשים שיכולין לשמוע מפיהם מבדילין לעצמן עכ"ל. ואפשר דדעת רמ"א במצוה שיש בה עשיה רשאין לעשות ולברך אבל בדבר שאין בה אלא הברכה כגון כאן אין רשאות ואפשר דמהאי טעמא לא נהגו לקדש הלבנה.
 
לפי הסברא הזו אכן אין לנשים לברך ברכת האילנות, אלא עדיף שישמעו את הברכה מפי גברים, מכיון שזו מצוות עשה שהזמן גרמה. אך הרב צבי פסח פרנק ממשיך בהתלבטות שהובאה לפני כן, ולפיה אין זה מצוות עשה שהזמן גרמה כלל, ונשים יכולות לברך:
 
10.                      שו"ת הר צבי או"ח א סימן קיח
 
ומעתה ניהדר לדידן, דבברכת אילני דמלבלבי אין זה זמן גרמא אף להסוברים דיומי ניסן דוקא נינהו, שהרי מצינו מצות בכורים שאינה נוהגת אלא עד חנוכה, ומ"מ תנן בפ"א דבכורים דנשים ועבדים חייבין, ומפרש בספר טו"א (מגילה דף כ ע"ב) דזמ"ג לא נקרא אלא שהפטור הוא מצד הזמן בעצמו, אבל הא דאינו מביא בכורים מחנוכה ואילך אינו מצד הזמן, אלא שדבר אחר גורם להם, שאינם מצוים ע"פ השדה עוד, עכ"ל. לפי"ז בברכת ראיה דידן כבר אמרנו לעיל, דמ"ד יומי ניסן דוקא אין הקפידא על שם חדש ניסן אלא לפי המקום, לא הוי מ"ע שהז"ג ונשים נמי איתנייהו בכלל ברכה זו.
 
ברכה על מורכב מין בשאינו מינו וברכה על ערלה ואשרה:
שו"ת יביע אומר חלק ה - או"ח סימן כ
הגר"ע יוסף מביא את שתי הדיעות. הסיבה לאסור במורכב מין בשאינו מינו היא בגלל שאין הדברים האלה לרצונו של הקב"ה, ואפילו אם גוי הרכיב אותם - הרי שלפי הרמב"ם גם הגויים מצווים על כלאיים. שאלה זו תלויה גם בשאלה האם מברכים 'שככה לו בעולמו' על פרדה נאה. לגבי ברכות הנהנין פשוט שמברכים גם על הרכבת מין בשאינו מינו.
 
 
האם מותר לברך את ברכת האילנות בשבת? החשש שיש להעלות הוא האם עלול אדם לקטוף פרח אם יברך את הברכה בשבת. לכאורה ניתן להוכיח מהגמרא שאין חשש כזה:
 
11.                      תלמוד בבלי מסכת סוכה דף לז עמוד ב
 
ואמר רבה: הדס במחובר - מותר להריח בו, אתרוג במחובר - אסור להריח בו. מאי טעמא? הדס דלהריח קאי, אי שרית ליה - לא אתי למגזייה, אתרוג דלאכילה קאי, אי שרית ליה - אתי למגזייה.
 
לכאורה לגבי ברכת האילנות המצב הוא הרבה יותר פשוט, שהרי איננו מתקרבים עד כדי כך כדי להריח את הפרחים, אלא רק מסתכלים על הפרחים!
 
אך הרב יעקב חיים סופר, בכף החיים, כתב את הדברים הבאים:
 
12.                      כף החיים, אורח חיים סימן רכו סק"ד
 
בשבת ויום טוב אין לברך ברכת האילנות שמא יטלטל האילנות או יקח בידו הפרחים להריח בהם ושמא יתלוש. ונראה לדברי המקובלים שכתבו שע"י ברכה זו מברר ניצוצי הקדושה מן הצומח יש עוד איסור נוסף - דבורר, ועל כן אסור לברך ברכה זו בשבת ויום טוב, וכן עמא דבר.
 
אם לגבי הטענה הראשונה עוד אפשר להבין שיש פה חשש כלשהו, הרי שהטענה השניה ממש נראית תמוהה. ממתי אנחנו חוששים לאיסור בורר כזה? הגר"ע יוסף תוקף בחריפות את החשש השני:
 
13.                      שו"ת יחווה דעת חלק א סימן ב
 
והנה בכף החיים שם הוסיף: ונראה שלפי דברי המקובלים שעל ידי ברכת האילנות מברר ניצוצי קדושה מן הצומח, יש איסור נוסף משום בורר בשבת. ולכן אסור לברך ברכת האילנות בשבת ויום טוב. ע"כ. וראיתי בספרו שו"ת באר מים חיים בכתב יד, שנשאל על זה, שהרי גם בכל הברכות והתפלות אנו מבררים, והשיב, שזהו לצורך אותה שעה, וקי"ל בורר אוכל לאלתר שרי. משא"כ בברכת האילנות שאינה צריכה לאותה שעה, שהרי יכול לברך ברכה זו בכל חודש ניסן, והרי זה כבורר לצורך אחר זמן שאסור. ע"כ.
ותמיהני, שמנין לו שבענין רוחני כזה שייך דין בורר, וכל המלאכות האסורות בשבת למדנו ממלאכת המשכן, וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון. והרה"ג רבי אברהם פלאג'י בספר וימהר אברהם (מערכת ב' אות צ"ט) כתב בשם הרה"ג רבי אברהם פונטרימולי בדרשתו, שחקר איך מתפללים בשבת, והרי אסור לברר אוכל מתוך הפסולת (שלא לאלתר). ותירץ, שמכיון שיש בזה פיקוח נפש של הצדיקים מותר. ע"ש. ועל כגון זה י"ל אין משיבין על הדרש. ועיין בשו"ת הרדב"ז (חלק ד' סי' קח) שכתב בזו הלשון: ואל תאשימני ותחשדני שאני פוסק הלכה ומורה הוראה על פי דרך הקבלה וכו'. ע"ש. ומרן החיד"א בספר מראית העין בחידושיו לסנהדרין (ק ע"א) כתב, שאין להוציא דין על פי סודות. ע"ש. ובשו"ת חתם סופר (חאו"ח סי' נ"א); ואני אומר, כל המערב דברי קבלה עם ההלכות הפסוקות חייב משום לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש המלאה וכו'.

...והעיקר להלכה שמותר לברך ברכת האילנות בשבת. אלא שלכתחילה מהיות טוב יש לברך ברכת האילנות בימות החול, ורק אם לא נזדמן לו לברך אלא בשבת הסמוכה לסוף חודש ניסן, וחושש שמא ישכח ויפסיד ברכה זו לגמרי, אז יברך ברכת האילנות בשבת. והזריזים המקדימים למצוות נוהגים לברך ברכת האילנות בצבור, בראש חודש ניסן או למחרת. וברוב עם הדרת מלך.

קטגוריה: מסכת ברכות
AtarimTR