ניצוצות מהדף היומי שיעורים של הרב ירון בן דוד

ברכות

בס"ד                                                                                      כו ניסן תשס"ה
                                                                                                 5 במאי 05
ברכות נד- סד:
ברכת הגומל
 
1.   תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נד עמוד ב
 
אמר רב יהודה אמר רב: ארבעה צריכין להודות - יורדי הים, הולכי מדברות, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים, ויצא.
יורדי הים מנלן - דכתיב: "יורדי הים באניות... המה ראו מעשי ה'", ואומר: "ויעמד רוח סערה... יעלו שמים ירדו תהומות", ואומר: "יחוגווינועו כשכור", ואומר: "ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקתיהם יוציאם", ואומר: "יקם סערה לדממה", ואומר: "וישמחו כי ישתקו", ואומר: "יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם".
הולכי מדברות מנלן - דכתיב: "תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו... ויצעקו אל ה'... וידריכם בדרך ישרה... יודו לה'חסדו".
מי שחלה ונתרפא - דכתיב: "אולים מדרך פשעם ומעונתיהם יתענו כל אכל תתעב נפשם... ויצעקו אל ה' בצר להם... ישלח דברו וירפאם... יודו לה' חסדו".
מי שהיה חבוש בבית האסורין, מנלן? - דכתיב: "ישבי חשך וצלמות... כי המרו אמרי אל... ויכנע בעמל לבם... ויזעקו אל ה' בצר להם... יוציאם מחשך וצלמות... יודו לה' חסדו".
מאי מברך? - אמר רב יהודה: ברוך גומל חסדים טובים.
אביי אמר: וצריך לאודויי קמי עשרה, דכתיב: "וירוממוהו בקהל עם".
מר זוטרא אמר: ותרין מינייהו רבנן, שנאמר: "ובמושב זקנים יהללוהו".
מתקיף לה רב אשי: ואימא כולהו רבנן! - מי כתיב בקהל זקנים? בקהל עם כתיב.
- ואימא: בי עשרה שאר עמא, ותרי רבנן! - קשיא.
 
2.   תוספות מסכת ברכות דף נד עמוד ב
 
ארבעה צריכין להודות יורדי הים וכו' - ובתהלים לא חשיב כזה הסדר אלא חשיב הולכי המדבר ראשון, דקרא נקט סדר המסוכנין יותר תחלה וגמרא נקט המצויין תחלה.
 
3.   שיטה מקובצת, מסכת ברכות דף נד, ב
 
שאלו לרבינו האי גאון ז"ל מפני מה מנאן הברייתא כדרך שאינן כתובים בתהלים, כי שם מזכיר הולכי מדברות וחבושים וחולים ויורדי הים. והשיב כי הפסוק מונה המסוכן יותר והתלמוד מונה הרגיל יותר.
 
בין השאלות שנידונו בפוסקים, עלו שתי שאלות הדומות זו לזו:
·        על איזו מחלה מברכים? - האם מברכים גם על מחלה שאינה מסוכנת?
·        האם גם מי שיצא מבית הכלא בעוון ממון מברך, או רק מי שישב על נפשות?
דעות שונות הובאו בפוסקים בשאלה זו.
החיד"א בברכי יוסף תולה את שתי השאלות הללו במחלוקתם של התוספות ורב האי גאון. לפי התוספות סדר הסכנה הוא כפי שכתוב בתהלים: מדבר, חבוש, חולה, ים - ומוכח שהחולה הוא חולה מסוכן, והחבוש חבוש על עסקי נפשות.
אך לפי רב האי גאון סדר הסכנה הוא כפי שכתוב בגמרא: ים, מדבר, חולה וחבוש - ומוכח שהחולה אינו חולה מסוכן והחבוש אינו חבוש דוקא על עסקי נפשות.
ואולם, לא כל הפוסקים הלכו לפי ההבנה הזו, ויש שפסקו שכל חולה מברך, אך לא כל חבוש, ויש שפסקו שרק חולה מסוכן מברך, אך גם חבוש על עסקי ממונות.
 
4.   שולחן ערוך אורח חיים סימן ריט
 
א. ארבעה צריכים להודות. יורדי הים כשעלו ממנה, והולכי מדברות כשיגיעו לישוב, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא, וסימנך: וכל החיי"ם יודוך סלה. "חולה" "יסורים" "ים" "מדבר".
 
ב. מה מברך: בא"י הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב, והשומעים אומרים: מי שגמלך כל טוב הוא יגמלך כל טוב סלה.
 
ג. צריך לברך ברכה זו בפני עשרה, ותרי מינייהו רבנן, דכתיב: "וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו", ואם לא שכיחי רבנן, לא יניח מלברך; ונהגו לברך אחר קריאת התורה, לפי שיש שם עשרה; ואם בירך בפחות מעשרה, יש אומרים שיצא, ויש אומרים שלא יצא, וטוב לחזור ולברך בפני עשרה בלא הזכרת שם ומלכות.
 
ד. אם בירך אחר ואמר: בא"י אמ"ה אשר גמלך כל טוב, וענה אמן, יצא. וכן אם אמר: בריך רחמנא מלכא דעלמא דיהבך לן, וענה אמן, יצא. הגה: ואין זה ברכה לבטלה מן המברך, אע"פ שלא נתחייב בברכה זו, הואיל ואינו מברך רק דרך שבח והודאה על טובת חבירו ששמח בה (טור).
 
ה. אם בירך אחד הגומל לעצמו, ונתכוין להוציא את חבירו, ושמע חבירו וכוון לצאת, יצא אפילו בלא עניית אמן (כיון שהמברך ג"כ חייב, יצא האחר בלא עניית אמן) (טור).
 
ו. אם איחר, יש לו תשלומין לברך כל זמן שירצה; ונכון שלא לאחר שלשה ימים.
 
ז. באשכנז וצרפת אין מברכין כשהולכין מעיר לעיר, שלא חייבו אלא בהולכי מדברות דשכיחי ביה חיות רעות ולסטים; ובספרד נוהגים לברך, מפני שכל הדרכים בחזקת סכנה; ומיהו בפחות מפרסה אינו מברך, ואם הוא מקום מוחזק בסכנה ביותר, אפילו בפחות מפרסה.
 
ח. בכל חולי צריך לברך, אפילו אינו חולי של סכנה ולא מכה של חלל, אלא כל שעלה למטה וירד, מפני שדומה כמי שהעלוהו לגרדום (פי' מעלות שעושין דיינים לשבת כשדנין) לידון, ואין הפרש בין שיש לו מיחוש קבוע ובא מזמן לזמן, ובין שאינו קבוע. הגה: י"א דאינו מברך רק על חולי שיש בו סכנה, כגון מכה של חלל (טור בשם הראב"ד והר"ר יוסף וכן נוהגין באשכנז).
 
ט. הני ארבעה לאו דווקא, דה"ה למי שנעשה לו נס, כגון שנפל עליו כותל, או ניצול מדריסת שור ונגיחותיו, או שעמד עליו בעיר אריה לטורפו, או אם גנבים באו לו אם שודדי לילה וניצול מהם וכל כיוצא בזה, כולם צריכים לברך הגומל; וי"א שאין מברכין הגומל אלא הני ארבעה דוקא, וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות.
 
סברא מעניינת מופיעה בביאור הלכה, ולפיה גם חבוש על עסקי נפשות בימינו לא צריך לברך ברכת הגומל:
5.    ביאור הלכה סימן ריט ד"ה חבוש
 
...ולפי טעם זה גם בחבוש מחמת נפשות דמברכין לכאורה הוא דוקא בחבוש שנחבש עד שיגמר דינו, דאז עומד בסכנה דהא אינו יודע אם יצא דינו לשבט או לחסד ואז אם יצא חייב לברך משא"כ בנגמר דינו שישב בבית האסורים, כמו במדינות אלה שישיבת בית האסורים בעצמה הוא עונש, אפילו היה עלילה של נפשות אפ"ה כשיצא מבית האסורים אינו מברך דהא לא הוי שום סכנה מאחר שידוע שזה הוא כל עונשו [אם לא שהישיבה גופא הוא סכנה כמו שידוע שיש בתי אסורים על פשעים גדולים שהישיבה בהם זמן מרובה הוא סכנת נפשות ובודאי צריך לברך כשיצא משם] ואולם יש לדחות דחייב להודות ולברך להש"י על שלא נגמר דינו מתחלה רק לישיבת בית האסורים בלבד ולא לעונש נפשות.
 
 
 
האם קטן מברך ברכת הגומל?
6.   מגן אברהם או"ח ריט סעיף קטן א
 
קטן א"צ להודות דלא שייך לומר 'לחייבים טובות' דהא לאו בר עונשין הוא. ואם יאמר על אביו 'לחייבים' וכו' זה אסור לו לעשות. ואם נאמר דידלג מלת חייבים, אין לשנות מטבע שטבעו חכמים ואין לומר ד'חייבים' קאי עליו דמצד הגלגול באין עליו יסורין, דמנא ידע? דלמא הוא בחטא אביו.
 
האם גם על הצלה אחרת מברכים?
השו"ע כתב שרק ארבעת אלה מברכים בלא שם ומלכות, אך האשכנזים נוהגים כדעה הראשונה שמברכים בשם ומלכות, וגם הרבה מהספרדים נוהגים כך.
 
קטגוריה: מסכת ברכות
AtarimTR