ניצוצות מהדף היומי שיעורים של הרב ירון בן דוד

מסכת יומא ב' "לשכת הפלהדרין"

בס"ד                                                                                                    יא כסלו תשע"ד

 

יומא ב

לשכת הפלהדרין

 

המשנה הראשונה במסכת יומא עוסקת בהכנות של הכהן הגדול ליום הקדוש. שבעה ימים לפני יום הכיפורים (כלומר, מיד לאחר ראש השנה) הוא עוזב את ביתו ושוהה בלשכה מיוחדת שהותקנה לו בבית המקדש:

 

1.     משנה יומא פרק א משנה א

שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פלהדרין. ומתקינין לו כהן אחר תחתיו, שמא יארע בו פסול.

 

הגמרא אומרת שיש דמיון בין ההכנות של הכהן הגדול ליום הכיפורים לבין ההכנות של הכהן שעוסק בהכנת אפר הפרה האדומה. גם הוא הופרש מביתו שבוע לפני העבודה ללשכה מיוחדת, אלא שהלשכה הזו נקראת לשכת האבן:

 

2.     תלמוד בבלי יומא ב, א

תנן התם: שבעת ימים קודם שריפת הפרה היו מפרישין כהן השורף את הפרה מביתו ללשכה שעל פני הבירה צפונה מזרחה, ולשכת בית האבן היתה נקראת. ולמה נקרא שמה לשכת בית האבן - שכל מעשיה בכלי גללים, בכלי אבנים, ובכלי אדמה. מאי טעמא? ...תקינו לה רבנן כלי גללים, כלי אבנים וכלי אדמה; דלא ליקבלו טומאה, כי היכי דלא ליזלזלו בה.

 

לשכת הפלהדרין (או פרהדרין, כפי שמופיע במקומות אחרים) היתה אחת מהלשכות של בית המקדש. ואולם, המשנה במסכת מידות אומרת שהיו שש לשכות בעזרה, שלוש מצפון ושלוש מדרום, אך לא מונה את לשכת הפרהדרין:

3.     משנה מידות פרק ה משניות ג - ד

שש לשכות היו בעזרה - שלש בצפון ושלש בדרום. שבצפון: לשכת המלח, לשכת הפרוה, לשכת המדיחים. לשכת המלח - שם היו נותנים מלח לקרבן. לשכת הפרוה - שם היו מולחין עורות קדשים, ועל גגה היה בית הטבילה לכהן גדול ביום הכפורים. לשכת המדיחין - ששם היו מדיחין קרבי הקדשים ומשם מסבה עולה לגג בית הפרוה:

שבדרום: לשכת העץ, לשכת הגולה, לשכת הגזית. לשכת העץ - אמר רבי אליעזר בן יעקב: שכחתי מה היתה משמשת. אבא שאול אומר: לשכת כהן גדול. והיא היתה אחורי שתיהן וגג שלשתן שוה. לשכת הגולה - שם היה בור קבוע והגלגל נתון עליו ומשם מספיקים מים לכל העזרה. לשכת הגזית - שם היתה סנהדרי גדולה של ישראל יושבת.

 

ישנן גרסאות שונות לגבי המיקום של הלשכות הללו. לפי הגירסה הזו, המשנה מונה קודם את הלשכות שבצפון, אך יש גירסה אחרת שאומרת בדיוק הפוך: ששלושת הלשכות הראשונות שנמנו במשנה הן בדרום, ואילו שלוש הלשכות השניות היו בצפון.

אנחנו ציירנו את המספרים לפי הגירסה השניה, שהיא גם זו שנפסקה להלכה ברמב"ם (הלכות בית הבחירה ה, יז), ולפיה לשכת העץ ולשכת הגזית ולשכת הגולה (המספרים 4,5,6 בהתאמה) היו בחלק הצפוני של העזרה.

 

אמנם ברשימה הזו לא ראינו את לשכת הפרהדרין, אבל מצאנו לשכה שהיא לשכת כהן גדול. האם זו אותה לשכה? הגמרא בהמשך אומרת שהיה ללשכת הפרהדרין גם שם נוסף:

 

4.    

רש"י

פרהדרין - פקידי המלך.

לשכת בלווטי - לשון שרים, כך היתה נקראת: לשכת שרים.

בתחלה - כל ימי שמעון הצדיק שהאריך ימים, היו קוראין אותה לשכת בלווטי.

מתוך שנותנין ממון לכהונה - מתוך שכהני בית שני היו עומדין על ידי ממון, שנותנין על כהונה גדולה למלכי בית חשמונאי.

מחליפין אותה כל שנים עשר חדש - כלומר: שרשעים היו, ולא היו מוציאין שנתן, ומעמידים אחר תחתיו, וכל כהן המתחדש בה סותר אותה ובונה בנין נאה מן הראשון, שתהא קרויה על שמו, ונמצא מתחלפת כל שנה ושנה.

כפרהדרין הללו - שהמלך מחליפן בכל שנה ושנה, חזרו לקרות לשכת פרהדרין.

תלמוד בבלי יומא ח, ב

 

 

תניא, רבי יהודה: וכי לשכת פרהדרין היתה? והלא לשכת בלווטי היתה! אלא, בתחלה היו קורין אותה לשכת בלווטי, ומתוך שנותנין עליו ממון לכהונה ומחליפין אותה כל שנים עשר חודש, כפרהדרין הללו שמחליפין אותם כל שנים עשר חודש, לפיכך היו קוראין אותה לשכת פרהדרין.

 

ראינו, אם כן, שלשכת הפרהדרין נקראה גם לשכת בלווטי. האם זו אותה לשכה של הכהן הגדול שנקראה במסכת מידות לשכת העץ? ע"פ הגמרא בהמשך יכול להיות שאכן זו אותה לשכה, אם כי היתה לכהן הגדול גם לשכה נוספת, בשם לשכת בית אבטינס, והיא שימשה אותו בשביל ללמוד שם את מלאכת החפינה, שהיא מלאכה מסובכת מאוד. הגמרא הסתפקה האם לשכת הפרהדרין היא זו שנמצאת ליד לשכת הגזית, או שהיא הלשכה הנוספת, שהיתה ממוקמת בצד השני של העזרה, מעל שער המים:

 

5.     תלמוד בבלי יומא יט, א

 

אמר רב פפא: שתי לשכות היו לו לכהן גדול, אחת לשכת פרהדרין ואחת לשכת בית אבטינס, אחת בצפון ואחת בדרום. אחת בצפון - דתנן שש לשכות היו בעזרה, שלש בצפון ושלש בדרום. שבדרום לשכת המלח, לשכת הפרוה, לשכת המדיחין. לשכת המלח - ששם היו נותנין מלח לקרבן, לשכת הפרוה - ששם היו מולחין עורות קדשים, ועל גגה היתה בית טבילה לכהן גדול ביום הכפורים. לשכת המדיחין - שם היו מדיחין קרבי קדשים, ומשם מסיבה עולה לגג בית הפרוה. שלש שבצפון: לשכת העץ, לשכת הגולה, לשכת הגזית. לשכת העץ, אמר רבי אליעזר בן יעקב: שכחתי מה היתה משמשת. אבא שאול אומר: לשכת כהן גדול היתה אחורי שתיהן, וגג שלשתן שוה. לשכת הגולה - שם היה בור הגולה, והגלגל נתון עליו, ומשם מספיקין מים לכל העזרה. לשכת הגזית - שם היה סנהדרין של ישראל יושבת ודנה את הכהנים, ומי שנמצא בו פסול היה לובש שחורים ומתעטף שחורים ויצא והלך לו, ושלא נמצא בו פסול - היה לובש לבנים ומתעטף לבנים ונכנס ומשמש עם אחיו הכהנים. אחת בדרום, דתנן: שבעה שערים היו בעזרה, שלשה בצפון ושלשה בדרום ואחד במזרח. שבדרום שער הדלקה, שני לו - שער הקרבן, שלישי לו שער המים. שבמזרח שער נקנור. ושתי לשכות היו שם. אחת בימינו ואחת בשמאלו. אחת לשכת פנחס המלבש, ואחת לשכת עושי חביתין. שבצפון שער ניצוץ, בנין אכסדרה היה ועלייה בנויה לו על גביו, ושם כהנים שומרים מלמעלה ולוים מלמטה. ושלפנים הימנו החיל. שני לו שער הקרבן, שלישי לו שער בית המוקד. ותניא: חמש טבילות ועשרה קדושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום, וכולן בקדש [על גג] בית הפרוה, חוץ מזו שהיתה בחול על גבי שער המים, ובצד לשכתו היתה. ולא ידענא אי לשכת פרהדרין בצפון ולשכת בית אבטינס בדרום, או לשכת בית אבטינס בצפון ולשכת פרהדרין בדרום. ומסתברא דלשכת פרהדרין בדרום הואי. מאי טעמא? מקדים קאי ומיסך את רגליו, וטביל ואזיל לצפון וגמר חפינה, ואתי לבית המקדש ועביד עבודה כולי יומא, לבהדי פניא מדו עליה, והדר אזיל לדרום וטביל ונייח. דאי אמרת לשכת פרהדרין בצפון - מקדים קאי ומיסך רגליו ואזיל לדרום, וטביל וגמר חפינה, ואתי לבית המקדש ועביד עבודה כוליה יומא, להדי פניא מדו עליה והדר אזיל לדרום וטביל, ובעי מהדר ומיזל לצפון ומינח. ומי טרח מטרחינן ליה כולי האי? - אלמה לא? מטרחינן ליה טפי, דאי צדוקי הוא - ליפרוש. אי נמי - שלא תזוח דעתו עליו. דאי לא תימא הכי - נעבדינהו לתרוייהו בהדי הדדי, אי נמי - תסגי ליה בחדא.

 

הגמרא מסיקה שלשכת הפרהדרין היא לשכת העץ, והיא היתה ממוקמת בצד הצפוני של העזרה למרות שהדבר גורם לכהן הגדול טרחה גדולה יותר, שהרי בסוף כל יום הוא צריך לטבול מעל שער המים בצדה הדרומי של העזרה.

ואולם, יש לדון כיצד בכלל יתכן שהיתה לשכה של עץ בבית המקדש? הרי הרמב"ם פוסק שאין בונים שום דבר מעץ בעזרה! כך שואל הראב"ד על הרמב"ם:

 

6.     רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק א הלכה ט

 

ואין בונין בו עץ בולט כלל אלא או באבנים או בלבנים וסיד, ואין עושין אכסדרות של עץ בכל העזרה אלא של אבנים או לבנים.

השגת הראב"ד אמר אברהם: והלא לשכת כהן גדול של עץ היתה ובשמחת בית השואבה מקיפין כל העזרה גזוזטרא!? אלא לא אסרה תורה כל עץ אלא אצל מזבח ה' והיא עזרת כהנים משער ניקנור ולפנים אבל בעזרת נשים ובהר הבית מותר.

 

תשובתו של הראב"ד מסבירה, אולי, את שמחת בית השואבה, אבל היא אינה מסבירה את לשכת הכהן הגדול, שהרי הלשכה של הכהן הגדול לא היתה בעזרת הנשים! ה'כסף משנה' מביא שני תירוצים נוספים לשאלה זו:

 

7.     כסף משנה (ר' יוסף קארו, המאה ה-16, צפת) הלכות בית הבחירה א, ט

 

יש לתרץ ללשכת כהן גדול שלא היתה קבועה בבנין אלא בלא בנין. ועוד יש לומר שלשכת כהן גדול לא של עץ היתה אלא בנין אבנים ולא נקראת של עץ אלא מפני שהניחו בה עצים אי זה פעם וטעמא דמסתבר הוא דאם לא כן למה נשתנת לשכה זו לעשותה של עץ יותר משאר לשכות שהיו של בנין.

 

לפי התירוץ הראשון של ה'כסף משנה', לא מדובר בבניה קבועה. ראינו שרש"י כתב שכל כהן גדול עשה לעצמו לשכה חדשה, ולכן היא נקראה לשכת פרהדרין, כמו פקידי הממשלה שמתחלפים בכל שנה. ואולם, קשה לומר כך, שהרי המשנה במסכת מידות מונה את הלשכה הזו ביחד עם שאר הלשכות שהיו בבית המקדש, והן ודאי היו קבועות.

התירוץ השני של ה'כסף משנה' הוא שהלשכה הזו נקראה לשכת העץ, אבל היא בכלל לא היתה עשויה מעץ, אלא שפעם הניחו בה עצים. לא ברור למה באמת הניחו בה עצים (היתה לשכה גדולה שנקראה לשכת העצים, והיא נמצאת בצד הצפון-מזרחי של עזרת נשים), ולא ברור למה קראו ללשכה הזו לשכת העץ בגלל שפעם הניחו בה עצים...

ה'משנה למלך' טוען שהלשכה הזו אמנם היתה בעזרה, אבל כיון שהפתח שלה לא היה מופנה לעזרה לא היה לה דין של העזרה, ולכן הכהן הגדול יכול היה לישון בה, וזו גם הסיבה שאפשר היה לעשות אותה מעץ:

 

8.     משנה למלך (ר' יהודה רוזאניס, המאה ה-18, תורכיה) הלכות בית הבחירה א, ט

 

ולשכה זו דכהן גדול אף דנימא שהיתה בעזרת ישראל לא קשה, משום דעל כרחך לשכה זו לא נתקדשה בקדושת עזרה, שהרי כהן גדול היה ישן בה כל ז' ימים וגמירי דאין ישיבה בעזרה כי אם בעזרת נשים וכמבואר. ואפשר דלשכה זו אף שהיתה בנויה בקדש לא היה לה פתח לקדש כי אם לחול וקי"ל דתוֹכָן חול וכמ"ש רבינו בפ"ו מה' אלו וא"כ דין עזרת נשים יש ללשכה זו, ומשום הכי הותר לעשותה של עץ.

 

ואולם, התוספות יום טוב מסביר שהלשכה הזו בכלל לא היתה עשויה מעץ, והסיבה שהיא נקראה לשכת העץ היא רק כהנגדה ללשכת האבן, שעליה קראנו בקשר לעבודת הכהן המכין את אפר הפרה האדומה: שם יש הקפדה שכל הכלים שבהם הוא משתמש יהיו כלי אבן, שאינם מקבלים טומאה, ולכן קוראים ללשכה לשכת האבן, אבל כאן אין הקפדה כזו, ולכן אפשר להשתמש גם בכלי עץ:

 

9.     תוספות יום טוב (ר' יום טוב ליפמן הלר, המאה ה-17, צ'כיה ופולין), מידות ה, ד

 

וצריך טעם למה נקראת לשכת העץ... ומה שכתב עוד הכסף משנה דיש לתרץ דלשכת כהן גדול לא היתה קבועה בבניין אלא בלא בנין... זה גם כן דוחק, שאע"פ שיש לומר שלא היה צריך לקביעות, כיון דלכהן גדול נעשה לצורך שבעה ימים שמפרישין לפני יום הכיפורים, והוא אחת בשנה, מכל מקום ממשנתינו לא נראה כן אלא שהיתה לשכה קבועה דומיא דאינך. ומ"ש עוד הכסף משנה דיש לומר שלשכת כהן גדול לא של עץ היתה אלא בנין אבנים ולא נקראת של עץ אלא מפני שהניחו בה עצים איזה פעם, וכתב דטעמא דמסתבר הוא, דאם לא כן למה נשתנית לשכה זו לעשותה של עץ יותר משאר לשכות שהיו של בנין. וזה דוחק גדול שע"י שלפעמים היו מניחין בה עץ תהיה נקראת כן. מלבד דאעיקרא דדינא פירכא לומר שהיו מניחים עץ בלשכה המיוחדת לכהן גדול... ומאי דדייק מה נשתנית לשכה זו לעשותה של עץ אפשר לי לתרץ שנעשה כן כדי שלא תזוח דעתו עליו... אבל של סנהדרין דגזית היתה שלא שייך שם הזחת דעת הואיל ורבים הם. גם הראש שבהם לא יזוח דעתו כיון שאינו דן יחידי. ועוד, שכבר דעתם נחה ולא זחה כשראו לפניהם החצי מלשכתם שבנוי בקודש כדלקמן, ושם אינם רשאים לישב, וכל שכן שראו המקדש לפניהם ואינן כדאים לשרת שם בקודש, מה שאין כן בכהן גדול שאין כל אלו,  ואפשר לחוש שתזוח דעתו עליו, ולכך נעשית של עץ...

ולכן נראה לי דלא של עץ היתה ונקראת לשכת העץ היינו טעמא לפי שבה מפרישין כהן גדול שבעה ימים לפני יום הכיפורים ואשכחן נמי שמפרישין אותו שבעה ימים לפני שריפת הפרה. ותמן שנינו בריש פרק ג דפרה שמפרישין אותו ללשכה שעל פני הבירה ובית אבן היתה נקראת לפי שכל מעשיה היו בכלי אבנים... והלכך הסבו שם לשכה זו שהיא להפרשה דיום הכיפורים לקרותה לשכת עץ היפך בית האבן של הפרשת הפרה, לומר שמעשה יום הכיפורים אינם בשל אבן דוקא.

 

הרבי מליובאוויטש (לקוטי שיחות חלק כח פרשת מטות מסעי, ובתרגום לעברית) מסביר באופן אחר את הענין הזה: ראשית, הוא אומר שהרמב"ם עצמו הדגיש זאת כשהוא כתב שאסור לבנות מבנה בולט של עץ – לשכת העץ אכן היתה עשויה מעץ, אבל ציפו את העץ בסיד, ולכן לא ראו אותו. השאלה הנשאלת, אם כן, היא: מדוע עשו לשכה מעץ, אם בין כה וכה לא ראו את העץ הזה?

לצורך כך מסביר הרבי מליובאוויטש את הרעיון שהעץ מייצג ואת הרעיון שהכהן הגדול מייצג, ובמסגרת הדברים הוא גם מסביר כיצד קוראים ללשכה 'לשכת פרהדרין' שלכאורה מזכירה את עוונותיהם של ישראל במקום את זכויותיהם:

 

10.      לקוטי שיחות כח (הרב מנחם מנדל שניאורסון, המאה ה-20, ארה"ב) מטמ"ס תשמ"ב

 

ויש לומר שהרמב"ם עצמו מבהיר קושי זה ע"י הדיוק בלשונו "ואין בונין בו עץ בולט כלל, וכפי שמפרשים זאת שאין איסור על עצם הבניה בעץ בבנין, אלא כאשר העץ בולט וניכר.

המקור לדבריו אלו של הרמב"ם הוא במסכת ראש השנה, ששם מצוטט הפסוק ששלמה המלך בנה את החצר הפנימית (עזרת כהנים ועזרת ישראל) שלושה טורי גזית וטור כרתות ארזים, ועל כך אומרת הגמרא ששלמה "שקעיה בבנינא" ו"סדייה בסידא" (=השקיעוֹ בתוך הבנין וחיפה אותו בסיד), ועל ידי כך מנע, שלא יהיה עץ בולט.

לפי זה יש לומר בפשיטות שאמנם לשכת העץ נבנתה מעץ, אך למרות זאת אין בכך איסור, כי בנו את העץ באופן שקוע וכיסוהו בסיד וכדומה, כך שלא יהיה עץ בולט.

אך אין זה מובן: זהו הסבר לכך שמותר לבנות לשכה מעצים, אך יש לבאר: מדוע היה צורך לבנות מלכתחילה את הלשכה מעצים, ולכסותם אחר כך בסיד ולא רק מאבנים או מלבנים, כלשכות האחרות?

בעל תוספות יום טוב מבאר שההסבר לכך הוא בדומה לנאמר בגמרא על כך שהלשכות נקבעו באופן שגרם טרחה מרובה בעבודתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים עקב הצורך בהליכתו הלוך ושוב מדרום לצפון ומצפון לדרום – וזאת כדי שלא תזוח דעתו עליו, שלא יתגאה בכתר כהונה. וכך בענייננו: כדי שלא תזוח דעתו עליו עשויה לשכתו מעץ, ולא מאבנים.

אבל לכאורה אין די בהסבר זה: אמנם יש להבטיח שלא תזוח דעתו עליו, אך אין לומר שצריך להדר בכך ולהביע על ידי כך שישנו חשד גדול שהוא אינו נוהג כראוי, כנאמר במשנה, שכאשר משביעים את הכהן הגדול שהוא לא ישנה את סדר עבודת היום, "הן פורשין ובוכין" על כך שחשדו בו.

ובמיוחד שבנוסף לכך שמביאים לידי ש"לא תזוח דעתו עליו" על ידי גרימת  טרחה רבה בעבודתו, ובנוסף לכך, גם הפרישה שבעה ימים כדברי רש"י גורמת לכך ש"לא יהא לבו זחה עליו" – יוסיפו עוד בענין זה על ידי שינוי בכל ימות השנה ובניית לשכת הכהן הגדול מעץ?

בהערותיו למסכת מדות אומר אבי מורי, "לשכת כהן גדול נקראת לשכת העץ רק כל זמן שהכהנים גדולים היו כשרים וצדיקים שהאריכו ימים כמו שמעון הצדיק, אך לא לאחר שמעון הצדיק, שאז החליפו את שם הלשכה ללשכת פרהדרין, כי נותנין עליו ממון לכהונה ומחליפין אותה כל שנים עשר חודש כפרהדרין הללו שמחליפים אותם כל שנים עשר חודש".

והוא מסביר שעץ מורה על אריכות ימים, כמו שנאמר בישעיהו סימן סה, "כימי העץ ימי עמי", וזהו ההסבר לכך שבזמן שהכהנים הגדולים היו כשרים נקראה הלשכה בשם לשכת העץ, משום אריכות ימיהם, המזכירה את צדקתם.

ולאחר מכן מוסיף אבי מורי ואומר: "וכהן גדול שייך לאריכות ימים", כי אריכות ימים נובעת מ"ימין" – אורך ימים בימינה" – בחינת חסד, אשר כהן גדול הוא בחינת חסד. והוא מביא הוכחה לכך שהכהן הגדול קשור לענין אריכות ימים בדברי חז"ל לגבי ההורג נפש בשגגה, אשר חייב להישאר בעיר המקלט לפי הדין עד מות הכהן הגדול...

דבר זה אינו רומז רק לאריכות ימיהם של הכהנים הגדולים שהיו צדיקים, אלא הוא בא להדגיש שזוהי מהותו של כהן גדול בכל תקופה, בלי להבדיל אם הכהן הגדול מאריך ימים למעשה אם לאו... ולכן נעשתה לשכת הכהן הגדול דוקא מעצים.

...אך מדוע היה העץ צריך להיות מכוסה?

...כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר את דברי חז"ל שהובאו לעיל שלאחר שמעון הצדיק החליפו את שמה של לשכת כהן גדול ללשכת פרהדרין, מפני שהכהנים הגדולים התחלפו בכל שנה כפרהדרין הללו... וכיצד בכלל קובעים שם שמזכיר בגלוי את היפך זכותם של ישראל? יותר מכך: לשכת הכהן הגדול היתה מיועדת בעיקר לשבעת הימים שבהם הפרישו את הכהן הגדול והיתה לו התעלות לעומת כל ישראל, וזאת בתקופה של עשרת ימי תשובה אשר, כידוע, בימים אלו צריך להיזהר במיוחד מהזכרת היפך הזכות!?

הכרחי אפוא לומר שבענין של "פרהדרין - מחליפים אותם כל שנים עשר חודש" – יש גם משמעות עיקרית למעליותא, לצד הקדושה...

עבודתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים היא בעיקר עבודה של תשובה. אחת המעלות בעבודת התשובה לעומת עבודת הצדיקים היא שעבודת התשובה היא עבודה של התחדשות. אכן, הצדיקים מתעלים דרגה אחר דרגה בעבודתם לקונם... אך זאת בדרך של "ילכו מחיל אל חיל" – כלומר הם מוסיפים ומתעלים על בסיס דרגתם הקודמת. ואילו התשובה מביאה לידי כך שנעשים למציאות חדשה, עד כדי כך שעל ידי התשובה יכול יהודי לומר על עצמו כדברי הרמב"ם: "איני אותו האיש שעשה אותן המעשים".

ושלמות חידוש זה נעשית בעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים בקודש הקדשים, ומכך שואב כל יהודי את הכח להשתנות מן הקצה אל הקצה, עד כדי היותו למציאות חדשה לחלוטין. זהו ההסבר בפנימיות להלכה שבגדי לבן שעובד כהן גדול בהם ביום הצום אינו עובד בהם פעם שניה לעולם, אלא נגנזין במקום שיפשוט אותם שם, שנאמר "והניחם שם"...

ההסבר לכך הוא כדלעיל, כיון שבכל כניסה של הכהן הגדול לקודש הקודשים הוא הופך למציאות חדשה לחלוטין, אפילו לעומת מציאותו בקודש הקדשים בשנה שעברה: לא זו בלבד שהוא מתעלה בדרגתו אלא הוא הופך למציאות חדשה, ולכן גם לבושיו צריכים להיות חדשים, ולא של אשתקד.

...זוהי המשמעות למעליותא של "פרהדרין": בגשמיות הם האריכו ימים, אך ברוחניות הרי מחליפים אותם כל שנים עשר חודש, כי על ידי הכניסה לקודש הקדשים הופכים למציאות חדשה, ואין זה אותו כהן גדול אשר נכנס לקודש הקדשים בשנה שעברה.

...בכך מובן מדוע קבע רבינו הקדוש במשנה את שני השמות – הן לשכת העץ והן לשכת פרהדרין – כי שני שמות אלו רומזים לשני סוגים של עבודה רוחנית הנדרשים אצל הכהן הגדול: "עץ" – בחינת חסד, שזוהי עבודת הצדיקים, "פרהדרין" – הרומז לעבודת התשובה, כדלעיל.

...ובכך יובן יותר מדוע קבע רבינו הקדוש במשנה שני שמות אלו דוקא באופן זה: לשכת העץ במסכת מידות ולשכת פרהדרין במסכת יומא, כי ההבדל בין שתי מסכתות אלו דומה להבדל שבין עבודת הצדיקים לעבודת התשובה.

...לפי כל האמור לעיל יובן מדוע היה צריך לכסות את העץ של לשכת הכהן הגדול בסיד. כי החידוש של עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים איננו בעבודת הצדיקים אלא בעבודת התשובה, שבה אין הדגשה לאריכות הימים אלא, במובן מסוים, להיפך: היותו למציאות חדשה.

 

 

 

קטגוריה: מסכת יומא
AtarimTR