ניצוצות מהדף היומי שיעורים של הרב ירון בן דוד

עירובין

בס"ד                                                                                  טו מרחשון תשס"ו
                                                                                            17 בנובמבר 05
עירובין לו - מב:
כבוד הבריות
 
נושא כבוד הבריות הוא נושא רגיש, ולכאורה ניתן להגדיר אותו כמדרון חלקלק. הרבה הלכות נדחות מפני כבוד הבריות, והשאלה היא איפה הגבול. בשיעור זה ננסה לעמוד על מספר דוגמאות שאליהן התייחסה ההלכה בעניין זה, ולנסות לקבוע גבולות וכללים מתי ניתן להקל מפני כבוד הבריות ומתי לא. נתחיל עם הדין המופיע במסכתנו:
 
1.   משנה מסכת עירובין פרק ד משנה א
 
מי שהוציאוהו עובדי כוכבים או רוח רעה אין לו אלא ארבע אמות. החזירוהו - כאילו לא יצא
 
על כך שואלת הגמרא:
2.   תלמוד בבלי מסכת עירובין דף מא עמוד ב
 
בעו מיניה מרבה: הוצרך לנקביו מהו? אמר להם: גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה.
 
בגלל כבוד הבריות התירו לאדם לצאת מחוץ לתחומו, למרות שיש בזה איסור מדרבנן. כבוד הבריות הוא נושא שנידון בהרחבה במסכת ברכות:
 
3.   תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יט עמוד ב
 
אמר רב יהודה אמר רב: המוצא כלאים בבגדו פושטן אפילו בשוק, מאי טעמא? - "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'" - כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב. מתיבי: קברו את המת וחזרו, ולפניהם שתי דרכים, אחת טהורה ואחת טמאה, בא בטהורה - באין עמו בטהורה, בא בטמאה - באין עמו בטמאה, משום כבודו. אמאי? לימא: אין חכמה ואין תבונה לנגד ה'. תרגמה רבי אבא בבית הפרס דרבנן. דאמר רב יהודה אמר שמואל: מנפח אדם בית הפרס והולך; ואמר רב יהודה בר אשי משמיה דרב: בית הפרס שנדש טהור.
 
תא שמע, דאמר רבי אלעזר בר צדוק: מדלגין היינו על גבי ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל, ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אמרו אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם, שאם יזכה - יבחין בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם. אמאי? לימא: אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'! כדרבא, דאמר רבא: דבר תורה, אהל, כל שיש בו חלל טפח - חוצץ בפני הטומאה, ושאין בו חלל טפח - אינו חוצץ בפני הטומאה, ורוב ארונות יש בהן חלל טפח, וגזרו על שיש בהן משום שאין בהן, ומשום כבוד מלכים לא גזרו בהו רבנן.
 
תא שמע: גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה. ואמאי? לימא: אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'! - תרגמה רב בר שבא קמיה דרב כהנא בלאו ד'לא תסור'. אחיכו עליה: לאו דלא תסור דאורייתא היא? אמר רב כהנא: גברא רבה אמר מילתא לא תחיכו עליה, כל מילי דרבנן אסמכינהו על לאו דלא תסור, ומשום כבודו שרו רבנן.
 
תא שמע: "והתעלמת מהם" - פעמים שאתה מתעלם מהם ופעמים שאין אתה מתעלם מהם; הא כיצד? אם היה כהן והיא בבית הקברות, או היה זקן ואינה לפי כבודו, או שהיתה מלאכתו מרובה משל חברו, לכך נאמר: והתעלמת. אמאי? לימא: אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'! שאני התם, דכתיב: והתעלמת מהם. וליגמר מינה! - איסורא מממונא לא ילפינן.
 
תא שמע: "ולאחתו" מה תלמוד לומר? הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת, יכול יחזור ויטמא - אמרת לא יטמא. יכול כשם שאינו מטמא להם כך אינו מטמא למת מצוה, תלמוד לומר: ולאחותו - לאחותו הוא דאינו מטמא, אבל מטמא הוא למת מצוה, אמאי? לימא: אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'. - שאני התם, דכתיב ולאחותו - וליגמר מינה! - שב ואל תעשה שאני.
 
4.   רש"י מסכת ברכות דף כ עמוד א
 
שב ואל תעשה שאני - דברים רבים התירו לעקור דבר תורה מפני סייג ומפני כבוד הבריות, היכא דאינו עוקר דבר במעשה ידים, אלא יושב במקומו, ודבר תורה נעקר מאליו, כגון תקיעת שופר ולולב בשבת, וסדין בציצית, ודכוותייהו טובא ביבמות (דף צ', ב'), אבל מעקר בידים - לא, והלובש כלאים עוקרו במעשה ממש, שהוא לובשו, וטומאת גופיה שהותרה לכהן ולנזיר ליטמא למת מצוה, דקא מעקר בידים מפני כבוד הבריות דלאו שב ואל תעשה הוא, היינו טעמא דלא גמרינן מיניה - דהתם לאו כבוד הבריות הוא דדחי לא תעשה דידה, דמעיקרא כשנכתב לא תעשה דטומאה - לא על מת מצוה נכתב, כשם שלא נכתב על הקרובים, אבל השבת אבדה ופסח - לכל ישראל נאמר, ואצל כבוד הבריות נתנו לדחות, על כרחך היינו דדחייתן אינה בידים אלא בישיבתו תדחה המצוה, אבל כלאים דבמעשה ידיו ידחה - הזהיר באזהרתו.
 
ראינו, אם כן, כמה כללים שבהם ניתן להחיל את העקרון ש'גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה': זה נכון לגבי חששות מדרבנן (כבטומאת מת בבית הפרס או בארון), ולגבי מניעת מצוה מהתורה (קרבן פסח), אבל זה לא תקף לגבי עשיית איסור. נראה שלפי מסקנת הגמרא גם השבת אבידה לא היתה צריכה מקור נפרד, שהרי זה שב ואל תעשה.
מקור נוסף שנדון בעניין זה הוא לגבי מקרא מגילה בזמן שישנו מת מצוה. דוחים את המצוה של קריאת מגילה משום כבוד הבריות. אך גם כאן מדובר בשב ואל תעשה:
5.   תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ג עמוד ב
 
בעי רבא: מקרא מגילה ומת מצוה הי מינייהו עדיף? מקרא מגילה עדיף משום פרסומי ניסא, או דלמא מת מצוה עדיף - משום כבוד הבריות? בתר דבעיא הדר פשטה: מת מצוה עדיף. דאמר מר: גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה.
 
אך במסכת שבת נידון גם דבר שהוא בקום עשה, אם כי הוא איסור דרבנן, והוא העלאת אבנים לגג (איסור מוקצה) לצורך קינוח בבית הכסא:
6.   תלמוד בבלי מסכת שבת דף פא עמוד א
 
בעא מיניה רבה בר רב שילא מרב חסדא: מהו להעלותם אחריו לגג? - אמר ליה: גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה.
 
גם לגבי טלטול מת לכרמלית אנו רואים שהתירו משום כבוד הבריות, ומשמע שאפילו ר' יהודה יתר בזה - למרות שלפי ר' יהודה מדובר באיסור תורה!
 
7.   תלמוד בבלי מסכת שבת דף צד עמוד ב
 
ההוא שכבא דהוה בדרוקרא, שרא רב נחמן בר יצחק לאפוקיה לכרמלית. אמר ליה רבי יוחנן אחוה דמר בריה דרבנא לרב נחמן בר יצחק: כמאן - כרבי שמעון, אימר דפטר רבי שמעון מחיוב חטאת - איסורא דרבנן מיהא איכא! - אמר ליה: האלהים! דעיילת ביה את, ואפילו לרבי יהודה שרי. דמי קאמינא לרשות הרבים? לכרמלית קאמינא! גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה.
כך מסכם גם הרב ולדינברג ב'ציץ אליעזר':
 
8.   שו"ת ציץ אליעזר חלק ו סימן ו
 
דזה שמצינו דכבוד הבריות דוחה ל"ת שבתורה הוא רק כשהעקירה הוא בשב ואל תעשה ולא כשהוא בקום ועשה כדאיתא בברכות ד' כ' ע"א, ורק איסורי דרבנן דאסמכוה אלאו דלא תסור הוא דהתירו משום כבוד הבריות לעקור דבריהם אפילו בקום ועשה, כמבואר בברכות שם בד' י"ט ע"ב ע"ש וברש"י ד"ה כל מילי דרבנן. וזה שבשבת שם איתא בסתמא גדול כבוד הבריות שדוחה את ל"ת שבתורה, אעפ"י שהמדובר על עקירה בקום ועשה כטלטול אבנים, המכוון לל"ת של לא תסור, כיוצא מדברי רש"י בשבת שם, וכדמצינו נמי ברש"י בעירובין ד' מ"א ע"ב שהגמ' שם ג"כ סותמת לענין בעיא של עקירה בקום ועשה לצאת מארבע אמותיו כשהוצרך לנקביו, ואומרת: גדול כבוד הבריות שדוחה את ל"ת שבתורה. ומפרש רש"י: ל"ת שבתורה לאו דלא תסור ע"ש.
 
9.   תלמוד בבלי מסכת מנחות דף לז עמוד ב
 
רבי ישמעאל אומר: ארבעתן ארבע מצות. אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי ישמעאל. ולית הלכתא כותיה. רבינא הוה קא אזיל אבתריה דמר בר רב אשי בשבתא דריגלא, איפסיק קרנא דחוטיה ולא אמר ליה ולא מידי; כד מטא לביתיה, אמר ליה: מהתם איפסיק, א"ל: אי אמרת לי, מהתם שדיתיה. והא אמר מר: גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה! תרגומה רב בר שבא קמיה דרב כהנא: בלאו דלא תסור. ואיכא דאמרי: מהתם א"ל, וא"ל: מאי דעתיך? למישדייה, והאמר מר: גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה! והא תרגומה רב בר שבא קמיה דרב כהנא: בלאו דלא תסור! הכא נמי כרמלית דרבנן היא.
 
גם כאן מוכח שגדול כבוד הבריות נאמר רק באיסורי דרבנן ולא באיסורי תורה.
דוגמאות לדיונים בהלכה בעקבות העניין הזה:
 
10.                      שולחן ערוך אורח חיים סימן שלט
 
ולא מקדשין. הגה: ויש מתירין לקדש היכא דאין לו אשה ובנים (ר"ת). ואפשר דה"ה הכניסה לחופה שרי (סמ"ג) ואע"ג דלא קי"ל הכי, מ"מ סומכין על זה בשעת הדחק, גם כי גדול כבוד הבריות; כמו שרגילין שלפעמים שלא היו יכולים להשוות עם הנדוניא ביום ו' עד הלילה, דעושין החופה והקידושין בליל שבת, הואיל וכבר הכינו לסעודה ולנשואין והוי ביוש לכלה ולחתן אם לא יכנוס אז; ומ"מ לכתחלה יש ליזהר שלא יבא לידי כך.
 
 
11.                      שו"ת אגרות משה חלק יו"ד א סימן קצו
 
בדבר מה שקבעו כבר זמן פדיון הבן בטעות על יום שלשים לעת ערב ושלחו הזמנות למכיריהם ויהיה בזה בושת וכבוד הבריות מה יעשו. והשבתי שלע"ד באופן כזה יכולים לעשות הפדיון אחר צאת הכוכבים שיהיה כבר ביום ל"א. ואף שחסר עדין לכ"ט יום ומחצה ותשצ"ג חלקים שלהש"ך משמע שאין יכולין לפדותו, כיון דלהמג"א /או"ח/ סי' של"ט יכולין לפדות כי תלוי לדידיה רק ביום ל"א ואין יכולין לפדותו ביום ל' אחר שנעשה בר כ"ט יום ומחצה ותשצ"ג חלקים דלא כהש"ך לכן גם לקולא ביום ל"א יכולין לפדות אף שליכא עדין כ"ט יום ומחצה ותשצ"ג וראיותיו מוכרחות. לכן במקום בושת וגדול כבוד הבריות יש לעשות הפדיון אף שהוא שלא כמו שנוהגין דגדול כבוד הבריות שדוחה לא תסור. ועיין ברמ"א /או"ח/ סי' של"ט באיחרו הנישואין עד אחר צאת הכוכבים דליל שבת שהתיר משום כבוד הבריות וכ"ש הכא. ידידו, משה פיינשטיין
 
12.                      שו"ת יביע אומר חלק ח - יו"ד סימן לב
 
שאלתי אודות אשה שבהיותה צעירה פנויה חיתה חיי אישות עם בחור אחד ונתעברה ממנו, וכשהוכר עוברה הלכה אצל רופא אחד ועשה לה הפלה מלאכותית, ואח"כ עברה משם לעיר אחרת, וחזרה בתשובה שלימה בשמירת תורה ומצות, ונישאת לבחור ישיבה החרד לדבר ה', וחיו יחדיו באהבה ואחוה שלום וריעות, ונתעברה ממנו וילדה לו בן זכר. והנה הביע רצונו לקיים מצות פדיון הבן כהלכת גוברין יהודאין, כי לא ידע שקודם נישואיו עם אשתו, נתעברה כבר מאיש אחר והפילה כשהוכר עוברה, והאשה באה אל הרב המקומי וסיפרה לו כל מה שאירע לה קודם נישואיה לאברך הנז', ושאל הרב האם חייב הוא להודיע לבעלה, כדי להצילו מעון ברכות לבטלה של פדיון הבן, למרות שאם יודיע לו כל הקורות לאשתו קודם נישואיו, יופר שלום הבית, ועלול הדבר קרוב לודאי שתפרוץ ביניהם מריבה וקטטה, ואחריתה מי ישורנה, שאולי יבאו גם לידי גירושין, או שמא יש לומר גדול השלום שאפילו שם שמים שנכתב בקדושה נמחק מפני השלום, (סוכה נג ב), ולכן שב ואל תעשה עדיף.
 
13.                      שו"ת יביע אומר חלק ב - אה"ע סימן ב
 
ב"ה. פעה"ק ירושלים. שמן תור"ק /תש"ו/ לפ"ק. עמדתי ואתבונן בדין מי שנכשל עם אשת איש ובא עליה ברצונה באופן שנאסרה לבעלה, ובא לחזור בתשובה, אם חייב להודיע לבעלה בכדי שיפרוש מן האיסור, או אפשר למצוא איזה היתר ולהקל בזה, משום פגם משפחה, וגדול כבוד הבריות.
 
...המורם מכל האמור שבכדי שלא תנעול דלת בפני השבים בתשובה, יכולים להקל שלא להודיע לבעל האשה, משום פגם משפחה, וגדול כבוד הבריות. ואין לומר שאין שום תועלת בתשובתו של הבועל, וכדאמרינן בחגיגה (ט:) מעוות לא יוכל לתקון, זה הבא על אשת איש ואסרה לבעלה, שנטרד מן העולם והולך לו. ע"ש. דהתם אף אם מודיע לבעלה ופורש, אינו יכול לתקן פגמו, וכפרש"י שם, שיש זכרון לעונו במה שאסרה על בעלה. ע"ש. ומכיון שיש אומרים שכל שאין שם עדים לא נאסרה על בעלה, כדאים הם לסמוך עליהם בשעת הדחק גדול כזה. שלא יחשב כטובל ושרץ בידו. וכמ"ש בשו"ת שערי דעה ח"ב (ס"ס פא). ומיהו אם הבעל - תשובה הוא גבר בגוברין ואמיץ לבו בתשובה שלמה, מודיעים אותו דרך עצה טובה, שאם קרוב הדבר שכשיודיע לבעלה של האשה מעסק ביש זה, יפרוש מן האיסור, כי מהימן ליה כבי תרי, טוב מאד להודיעו, להקל מעליו האיסור. ויתמיד בתשובה ומעשים טובים בכל כחו ויהיה שמח ביסורין. ויתענה כפי כחו. וע' גנזי חיים (דק"נ ע"ב). ויעסוק בתורה הרבה. ושב ורפא לו.
 
14.                      שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך ג - חו"מ סימן ז
 
תקבלתי הלום מאת ידידי האהוב והיקר הרה"ג המופלג בתוי"ש, המוכתר במידות ובנימוסין בשבח וקילוסין, חיכו ממתקים וכולו מחמדים, פלג אלקים מלא וכו'. לחוות דעתי לדינא בנידון מה שיש היום עורכים ניתוח פלסטי בגופם, לא לצורך רפואה, אלא לצורך נוי ויופי, כדי ליפות את עצמם, האם יש בזה איזה איסור. ואם כי נפש יודעת מאוד מיעוט ערכי, לעשות רצון צדיק חפצתי, ואמרתי כי אענה חלקי בדבר זה, ולא אשיב פניו ריקם. אולם אין בדברי אלה הכרעה, אלא דעה נוטה לעורר במאי דאפשר.
 
 
ואולם, לא בכל מקום אומרים פשוט 'גדול כבוד הבריות', אלא רק במקומות שבהם יש בזיון לבריות - בין אם הם חיים ובין אם הם מתים. הרב משה פיינשטיין דן בשאלה האם משום אותה מימרה אפשר לומר לכהנים שמותר להם ללוות מתים לבית הקברות למרות החשש שמא הם ייטמאו:
 
15.                      שו"ת אגרות משה חלק יו"ד א סימן רמט
 
בענין כהנים קרובים ורחוקים אם מותרין ללות כשצריכין ליכנס בתוך ד' אמות של קברי מתים אחרים
...אך שיש לדון מצד היתר דכבוד הבריות אם יש בהלוית המת. אבל משמע פשוט דהיתר בשביל כבוד הבריות הוא רק באופן שהוא בזיון כהא דלפשוט בגדיו בשוק במוצא כלאים וכן צריך לומר בהא דאבל בא בטמאה באין עמו בטמאה משום כבודו שהיה זה בזיון להאבל כשלא ילכו אחריו כדרך שרגילין לילך לאבלים אחרים. ולקראת מלכים כשלא יבואו לקראתו הוא בזיון במלכים. וא"כ יש חלוק דאם הוא באופן דכשלא ילוהו הוא בזיון להמת יש להתיר, דאף בשביל כבוד הבריות דמתים נמי יש היתר דכבוד הבריות.
 
 
 
16.                      שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ב סימן עז
 
הנה במקום שיש אחרים רואין אם יש דיני הרחקות באשתו נדה שמסתפק כתר"ה דאולי יש להתיר משום דאז אין בו רעיון של קירוב, וגם שבא מזה לידי בזיון להאשה ויש בזה משום כבוד הבריות...
 
ומטעם שהוא כבזיון לה ויש בזה משום כבוד הבריות לא חששו, משום שאין בזה בזיון כ"כ דידוע לכל שהנשים הן נדות י"ב יום בכל חדש כשאינן זקנות ולא מעוברות וצריכין להתרחק מבעליהן באיזה דברים, ואדרבה הא הרבה היו לובשות בגדים מיוחדים לימי הנדות ומזה היו יודעות השכנות שהיא נדה אלמא שלא היו מתביישות בזה. ומה שמתביישות כשהיא נמצאת עם אלו שאינן שומרות דיני התורה אין להחשיב בושת כזה לכבוד הבריות להתיר איסורים ואף לא מנהג ישראל בשביל זה, כיון דאדרבה טוב שלא תתבייש אף לפניהן בקיום מצות התורה.
 


קטגוריה: מסכת עירובין
AtarimTR