ניצוצות מהדף היומי שיעורים של הרב ירון בן דוד

פסחים

בס"ד                                                                                                                                        כה שבט תשס"ו
 
פסחים ל - לז
 
מקורות בתלמוד
 
1.     מסכת פסחים פרק ב משנה ה
 
אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח: בחטים, בשעורים, בכוסמין, ובשיפון, ובשיבולת שועל.
 
2.     תלמוד בבלי, מסכת פסחים דף לה עמוד א
 
הני - אין, אורז ודוחן - לא. מנהני מילי? אמר רבי שמעון בן לקיש, וכן תנא דבי רבי ישמעאל, וכן תנא דבי רבי אליעזר בן יעקב: אמר קרא "לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות" דברים הבאים לידי חימוץ - אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה, יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון. מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי, דאמר: אורז מין דגן הוא, וחייבין על חימוצו כרת. דתניא: רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן, מפני שקרוב להחמיץ. איבעיא להו: שקרוב להחמיץ - דקדים ומחמיץ, או דילמא קרוב להחמיץ הוי, חמץ גמור - לא הוי. תא שמע, דתניא, אמר רבי יוחנן בן נורי: אורז מין דגן הוא, וחייבין על חימוצו כרת, ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.
 
3.     תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיד עמוד ב
 
מאי שני תבשילין? אמר רב הונא: סילקא וארוזא. רבא הוה מיהדר אסילקא וארוזא, הואיל ונפיק מפומיה דרב הונא. אמר רב אשי: שמע מינה דרב הונא: לית דחייש להא דרבי יוחנן בן נורי. דתניא, רבי יוחנן בן נורי אומר: אורז מין דגן הוא, וחייבין על חימוצו כרת, ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.
 
4.     רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ה
 
אין אסור משום חמץ בפסח אלא חמשת מיני דגן בלבד, והם שני מיני חטים שהן החטה והכוסמת, ושלשת מיני השעורים שהן השעורה ושבולת שועל והשיפון, אבל הקטניות כגון אורז ודוחן ופולים ועדשים וכיוצא בהן אין בהן משום חמץ אלא אפילו לש קמח אורז וכיוצא בו ברותחין וכסהו בבגדים עד שנתפח כמו בצק שהחמיץ הרי זה מותר באכילה שאין זה חמוץ אלא סרחון.
 
מקור הגזירה וסיבותיה
 
5.     ר' יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן, מצוה רכג בהגהה
 
ועל הקטניות, כגון פויי"ש (=אולי הכוונה לחומוס) ופול"י (=פולין) ורי"ש (=אורז) ועדשים וכיוצא בהם, רבותינו נוהגים בהם איסור שלא לאוכלם בפסח כלל, וכן נראה כמדומה ששמעתי על הפולין שלא לבשלם בפסח כי אם במים רותחים מתחילת נתינתן בקדרה, וגדולים נוהגים בהם היתר, ומורי רבינו יחיאל היה נוהג לאכול בפסח פול הלבן שקורין פויי"ש וגם היה אומר כן בשם גדולים, ומביא ראיה דאפילו באורז דחשיב ליה ר' יוחנן בן נורי מין דגן לגבי חימוץ, קאמר תלמודא לית דחש לה להא דר' יוחנן. מיהו קשה הדבר מאוד להתיר דבר שנוהגים בן העולם איסור מימי חכמים הקדמונים, דמסתמא לא נהגו בו איסור מחמת חימוץ עצמו, דלא טעו בדבר שהתינוקות של בית רבן שלמדו הלכה יודעין דאיכא בהדיא בפסחים דאין בא לידי חימוץ כי אם מחמשת המינין, ולכך נראה לקיים המנהג ולאסור כל קטנית בפסח, ולא מחמת חימוץ עצמו כי טעות הוא לומר כן, אלא מטעם גזירה הוא דכיון דקטנית מעשה קדרה הוא, ודגן נמי מעשה קדרה הוא כדייסא, אי הוי שרינן קטנית אולי אתי לאיחלופי ולהתיר דייסא, כיון דאידי ואידי מעשה קדרה הוא, וגם מידי דמדגן הוא כמו חמשת המינים... וגם יש מקומות שרגילים לעשות מהם פת כמו מחמשת המינים, ולכך אתי לאיחלופי לאותן שאינן בני תורה, ולא דמי למיני ירקות כגון כרוב וכרשין וכיוצא בהן דהנהו לא דמי כלל לדגן ולא אתי לאחלופי. ומנהג הגון הוא ליזהר מכל קטנית כדפרישית, ואפילו מחרדל משום דהוי מידי דמידגן, אף על גב דתלמודא שרי אורז, זהו דוקא בימיהם שהיו כולם בקיאים בהלכות איסור והיתר, אבל עכשיו בדורות אחרונות ודאי יש לגזור כדפרישית.
 
6.     בית יוסף אורח חיים סימן תנג
 
ונראה שלא נהגו בו איסור משום חימוץ דלא טעו אינשי בזה דתינוקות של בית רבן יודעין אותו. דבפירוש אמרינן בגמרא דאינו בא לידי חימוץ אלא חמשה מינים בלבד. אלא אסרום משום דדגן מעשה קדרה וקטנית מעשה קדרה, גזירה הא אטו הא. וגם יש מקומות שעושין פת מקטנית ואתי לאיחלופי בדייסא שהוא מעשה קדרה. אבל מיני ירקות דלא דמי לדגן כלל לא אתי לאיחלופי. וגם פעמים תבואה מעורבת בהם ואי אפשר לבררו יפה.
 
7.     פירוש רבינו מנוח על הרמב"ם, הלכות חמץ ומצה פרק ד הלכה א
 
וכתוב בספר המנהגות: "ונהגו כל העולם שלא לאכול זרעונים בפסח מפני שהן מחמיצין ועל כן נקראין חימצי (=אולי כוונתו לחומוס)" ע"כ. ולא מסתבר לומר שיהיה המנהג תלוי באיסור כלל, שאין בשום קטניות בעולם שום חימוץ, אלא מפני שאין דרך לאכול קטניות במועד, שהרי כתוב "ושמחת בחגך" ואין שמחה באכילת תבשיל קטנית... אחר זה מצאתי כתוב שיש מין אחד הנקרא ויצאש והם מגרגרים של חטה שמשתנים בארץ בתבניתם וטבעם כמין הזונין שבשנה שאינה של ברכה יוצאת התבואה מדרך היושר וחוזרת. זונין, לשון "כי זנה תזנה הארץ". ובשנה גשומה חוזרת התבואה ויצאש וקורין אותה ויצאש פומנטלש ועל כן אסרו כל קטניות, וזה הטעם יש לו שורש.
 
8.     שולחן ערוך אורח חיים סימן תנג סעיף א
 
אלו דברים שיוצאים בהם ידי חובת מצה: בחטים ובשעורים ובכוסמין ובשבולת שועל ובשיפון, (והמנהג ליקח לכתחלה חטים), אבל לא באורז ושאר מיני קטניות, וגם אינם באים לידי חימוץ ומותר לעשות מהם תבשיל. הגה: ויש אוסרים. והמנהג באשכנז להחמיר, ואין לשנות. מיהו פשוט דאין אוסרים בדיעבד אם נפלו תוך התבשיל. וכן מותר להדליק בשמנים הנעשים מהם, ואינן אוסרים אם נפלו לתוך התבשיל. וכן מותר להשהות מיני קטניות בבית. וזרע אקליז"א ואני"ס אליינד"ר אינן מיני קטניות, ומותר לאכלן בפסח, כן נ"ל
 
9.     ערוך השלחן, אורח חיים סימן תנג סעיפים ד-ה:
 
ודע דאף דמדינא מותר לאכול אורז וכל מיני קטניות בפסח, מכל מקום הנהיגו רבותינו ואבותינו זה הרבה מאות מן השנים וקבלו עליהם באיסור לבלי אכול מאורז ומיני קטניות בפסח... ואיסור זה כיון שקבלו אבותינו משום גדר מדין תורה, אסור לנו לבטל, והמפקפקים והמקילים בזה מעידין על עצמם שאין בהם יראת שמים ויראת חטא, ואין בקיאין בדרכי התורה... ואם כי יש מדינות שלא נהגו בחומרא זו, מכל מקום כל מדינות אשכנז וצרפת ורוסיה ופולניא קיימו וקבלו עליהם ועל זרעם החומרא הטובה הזו שיש בה טעם כעיקר, ופורץ גדר ישכנו נחש. אך בפירוש קיבלו שאם אולי יהיה שנת בצורת ח"ו שהעניים רעבים ללחם, אז כל חכמי העיר ובראשם מרא דאתרא מתירים לאכול קטניות בפסח זה, ועתה שנתרבו תפוחי אדמה גם זה אין הכרח כידוע.
 
10.משנה ברורה סימן תנג ס"ק ט
 
ומיירי שיש על כל פנים רוב בהיתר, דאם לא כן לא מיקרי תערובות כלל, והוי כאוכל תבשיל מקטניות עצמה.
 
 
11.שו"ת אורח משפט או"ח סימן קט
 
על דבר השומשמין, חס וחלילה לסמוך על זה שאינו מין קטניות, כי ברמב"ם ה' כלאים פ"א ה"ח מפורש ששומשמין הוא מין קטניות ולא צריך ראיה מדברי אחרונים במקום שמפורש בראשונים. אבל כל זה הוא רק בקטניות שנשרו במים, כמבואר בכל האחרונים, וכן הוא בשירעז הנעשה אצל הנכרים ששורין אותן במי מלח, ועל כן נהגו לאסור. אבל חלילה לאסור את המותר דהיינו השמן שומשמין שנעשה בשמירה מעולה בלא שום חשש רטיבות של מים, ופשוט שאין חשש אפילו מערבין את השמן במים אח"כ, כי על זה לא בא המנהג כלל, וביחוד שמטגנים בתחילה את השמן שומשמין קודם שימושו, וכל מבושל אינו מחמיץ אפילו אם היה ממיני דגן. על כן אין שום מקום להחמיר על שמן שומשמין זה שנעשה בכשרות גמור לשם פסח, גם לערבו במים, ובפרט אחר הטיגון.
 
12.שו"ת אגרות משה חלק או"ח ג סימן סג
 
הנה בדבר הפינאט שכתבתי שבהרבה מקומות אכלו אותם בפסח וכתר"ה תמה בטעם הדבר משום ששמע שעושין ממנו באיזה מקום גם קמח וגם שמע שנזרעין בשדות כשאר קטניות, אבל ידע כתר"ה שאין זה ענין כלל, שכל הדברים העושין מהם קמח נאסרו ממנהג זה, דאין לך דבר העושין ממנו קמח כתפוחי אדמה לא רק במדינה זו אלא גם ביוראפ במקומותינו וגם בדורות הקודמים ומעולם לא חשו לאסור זה. וכן הטעם שמיני חטים מתערבין בהם שכתב הטור נמי אינו כלל שכל המינים שיש לחוש למיני חטים ושעורים שיתערבו נהגו לאסור... אבל כיון שלא תיקנו בקבוץ חכמים לאכול דברים שיש חשש שיתערב בהן מיני דגן ודברים שעושין מהם קמח, אלא שהנהיגו שלא לאכול איזה מינים לא נאסרו אלא המינים שהנהיגו ולא שאר מינים שלא הנהיגו מפני שלא היו מצויין אז... ובמקום שליכא מנהג אין לאסור כי בדברים כאלו אין להחמיר כדאיתא בח"י. ולאלו שיש להם מנהג ביחוד שלא לאכול פינאט אסור גם בפינאט אבל מספק אין לאסור. ולכן שייך שיתן הכשר שלא נתערב שם חמץ ויאכלו אלו שלא נהגו בזה איסור. וכן ראיתי שנותנים הכשר על פינאט אויל מהאי טעמא. ידידו, משה פיינשטיין.
 
קטגוריה: מסכת פםחים
AtarimTR