ניצוצות מהדף היומי שיעורים של הרב ירון בן דוד

פסחים

בס"ד                                                                                        ו אייר תשס"ו
                                                                                                 4 במאי 06
פסחים קא - קו:
כוס של ברכת המזון
 
כידוע, כשאנחנו מזמנים בחדר האוכל, עושים זאת עם כוס של יין. לעומת זאת, כשמזמנים בשלושה, רבים נוהגים שלא להביא כוס של יין, וכשאדם בודד מברך ברכת המזון, מעולם לא ראיתי מי שעושה כן עם כוס של יין. אבל בגמרא הדברים אינם פשוטים כל כך:
 
1.   תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קה, ב - קו, א
 
תניא: הנכנס לביתו במוצאי שבת - מברך על היין, ועל המאור, ועל הבשמים, ואחר כך אומר הבדלה על הכוס. ואם אין לו אלא כוס אחד - מניחו עד לאחר המזון, ומשלשלן כולן לאחריו... שמע מינה מיהא מתניתא תמני:
שמע מינה: המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס.
ושמע מינה: ברכה טעונה כוס.
ושמע מינה: כוס של ברכה צריך שיעור.
ושמע מינה: המברך צריך שיטעום.
ושמע מינה: טעמו פגמו.
ושמע מינה: טעם מבדיל.
ושמע מינה: אומר שתי קדושות על כוס אחד.
ושמע מינה: בית שמאי היא ואליבא דרבי יהודה.
רב אשי אמר: טעמו פגמו וכוס של ברכה צריך שיעור - חדא מילתא היא. והכי קאמר: מאי טעמא טעמו פגמו - משום דכוס של ברכה צריך שיעור.
רבי יעקב בר אידי קפיד אחצבא פגימא, רב אידי בר שישא קפיד אכסא פגימא, מר בר רב אשי קפיד אפילו אחביתא פגימתא.
 
מדובר כאן במצב שבו לאדם אין שני כוסות, והוא נאלץ לברך על אותה כוס גם ברכת המזון וגם הבדלה. אומרת הברייתא שעדיף שידחה את ההבדלה לאחר המזון, כדי שלא יצטרך להפסיד את הכוס של ברכת המזון.
האמת היא שהתוספות (קה, ב ד"ה ש"מ תמני) העירו שלכאורה אפשר ללמוד מכאן דין נוסף: שמי שאין לו אלא כוס אחד, יכול לאכול לפני הבדלה. אך אנו נסתפק בשמונת הלימודים האלה, ונתרכז בלימוד שעוסק בכוס של ברכת המזון:
ושמע מינה: ברכה טעונה כוס.
מהו הרעיון של כוס לברכת המזון? - מסביר המשנה ברורה:
 
2.   משנה ברורה, אורח חיים סימן קפב סעיף א
 
שברוב הברכות שתקנו חז"ל תקנום לסדר על הכוס מפני שכן הוא דרך כבוד ושבח נאה להקב"ה לסדר שבחו וברכתו ית' על הכוס וכמו שכתוב כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא
 
השאלה היא האם ברכת המזון תמיד טעונה כוס, או שהדברים אמורים רק לגבי מצב שבו יש זימון? והאם בכל מקרה של זימון צריך גם כוס? זהו נושא הדיון של התוספות:
3.   תוספות, פסחים דף קה עמוד ב ד"ה שמע מינה ברכה
 
שמע מינה ברכה טעונה כוס - קצת משמע דאפילו ביחיד טעונה כוס, ד'הנכנס' משמע שהוא יחידי. וכן משמע לקמן (דף קיז:) דתנן "שלישי אומר עליו ברכת המזון", וקאמר בגמ' שמע מינה בהמ"ז טעונה כוס, וארבעה כוסות תיקנו אפילו ביחידי. מיהו יש לדחות משום דבהמ"ז טעונה כוס בג' תיקנו בפסח אפילו ביחיד כוס לברכת המזון דאי בשום פעם אינה צריכה מה ענין כוס בבהמ"ז היה להם לתקן שיר לכוס שלישי והעולם אין נוהגין לברך בהמ"ז על הכוס אלא בג'.
ורבינו שלמה בן רבינו מאיר אומר להטעין כוס אפילו ביחיד וכן מוכח במדרש שוחר טוב על קרא דשני רשעים שברת.
ועוד מוכיח מורי הר"ר יחיאל דטעונה כוס אפילו ביחיד דאי אינה טעונה כוס למה מניחו אחר המזון? יבדיל לפני המזון ויאכל כל אחד בעצמו ואז לא תהא טעונה כוס.
וא"ת לר"ג דאמר בכיצד מברכין (ברכות דף מד.) דכל ז' מינין טעונין ג' ברכות דהיינו בהמ"ז ואם יצטרך כוס גם אותו כוס יצטרך כוס אחר א"כ לא יפטר לעולם!? וי"ל דלא תקנו כוס אלא אחר סעודת לחם ולה"ג שאין לברך על הגפן אחר בהמ"ז אתי נמי שפיר ונראה דכן הלכה דבהמ"ז טעונה כוס ובאלו דברים (שם דף נב.) דאיכא ברייתא דסברה אינה טעונה מוקי לה התם כתנאי אליבא דב"ש.
 
המדרש שאליו רומז התוספות נמצא במדרש תהלים:
4.   מדרש תהלים מזמור ד אות יג
 
"שִנֵּי רשעים שברת". משל לשני בני אדם שהלכו בדרך, אחד צדיק ואחד רשע, מצאו פונדק מלא טוב, אמרו זה לזה נכנס בפונדק זה ונאכל. כיון שנכנסו ראה הרשע בפונדק ברכות הרבה של דגים וכל דבר, אמר אותו רשע לצדיק, אין אנו נותנין מעות ונאכל, אמר ליה הצדיק וכי היום פתח זה הפונדק, אילו היום פתח היינו בודקין אותו, נכנסו שניהם לפונדק, ישבו זה לעצמו וזה לעצמו, אמר אותו רשע לפונדקי, הבא לי קונדיטין, הבא לי תרנגולין, הבא לי מהכל, ישב זה הרשע ומשחק על הצדיק, אמר ראו זה שאינו קונה כמוני, הלך אותו צדיק ואמר לפונדקי, הבא לי קערה של עדשים, וגלוסקא אחת, ושתי חתיכות של בשר, והיו יושבין זה לעצמו וזה לעצמו, ומשחק הרשע על הצדיק, ואמר ראו שוטה זה, כל הברכות הללו לפניו, והוא אוכל עדשים, והצדיק מצחק על הרשע, ואומר ראו בן פיחה זה אוכל מכל מעדנים, ועכשיו ישברו את שיניו, אמר אותו צדיק תן לי שתי כוסות יין, נתן לו ובירך עומד, אמר ליה הפונדק תן לי מה שאכלת, גלוסקא אחת, וקערה של עדשים, ושתי חתיכות של בשר, ושתי כוסות של יין, אמר ליה מה אתן לך, אמר ליה שני איסרין תן לי, אמר ליה הא לך טול ונטל, אמר ליה לך לשלום. עמד אותו רשע לצאת, אמר ליה הפונדקי לרשע עשה עמי חשבון, אמר ליה מה אכלתי, אמר ליה גלוסקא אחת אכלתי, אמר ליה שתים אכלת, שני ביצים אכלתי, אמר ליה חמשה ביצים אכלת, והוא אמר לאו לא אכלתי כל כך, התחילו להכות אותו על שיניו ושוברין אותו, לכך נאמר שיני רשעים שברת. הרשעים אומרים "איכה ידע א-ל" (תהלים עג יא), והצדיקים אומרים "כי אין מלה בלשוני הן ה' ידעת כלה" (תהלים קלט ד)
 
בסיפור הזה, אם כן, למרות שהצדיק לא רצה להזמין הרבה דברים, הוא בכל זאת התעקש על שתי כוסות - אחת לשתיה ואחת לברכת המזון. משמע שגם ביחיד צריך כוס לברכת המזון. הרא"ש (ברכות ח, ב) מוכיח כן גם מהלשון 'ברכת המזון טעונה כוס', ולא 'זימון טעון כוס. לפי דבריו, אם כן, גם אדם יחיד שמברך ברכת המזון צריך להביא כוס של יין.
 
הטור אכן הביא את הדברים להלכה, ואף כתב שיש לדחות את הארוחה, אם יודע שבשעות הקרובות יהיה לו יין לברכת המזון וכרגע אין לו. מקור הדברים הוא במה שלמדנו השבוע בדף היומי (פסחים קז, א) שאמימר הלך לישון רעב מכיון שלא היה לו יין לברכת המזון:
5.   טור אורח חיים סימן קפב
 
ואחר כך מביאים לו כוס של יין לברך עליו בה"מ אבל לא שאר משקין אפילו אם קבע עלייהו דבה"מ טעונה כוס אפילו ביחיד מדלא קאמר בשום מקום ברכת זימון טעונה כוס אלא בה"מ קאמר משמע כל בה"מ אפילו ביחיד וכיון שטעון כוס צריך לחזור אחריו ולא יאכל אא"כ יהיה לו כוס לברך עליו בה"מ אם הוא מצפה ואפשר שיהיה לו אפי' אם צריך לעבור זמן אכילה אחת כדחזינן באמימר שלן בתענית במוצאי שבת מפני שלא היה לו כוס להבדיל עליו דכיון שבה"מ טעונה כוס אין חילוק בינו להבדלה ואם אין יין מצוי באותו מקום יכול לברך על שכר ושאר משקין
 
חידושו של הטור שאין להתחיל לאכול אם אין יין לברכת המזון, היה תמוה מאוד למגן אברהם שכתב שהמיקל בזה לא הפסיד:
 
6.   מגן אברהם אורח חיים סימן קפב סעיף א
 
דבר זה לא נמצא בפוסקים רק בטור וז"ל כדחזינן באמימר שלן בתענית מפני שלא היה לו כוס להבדיל, דכיון שברכת המזון טעונה כוס אין חילוק בינו להבדלה עכ"ל, וצ"ע דבשלמא התם אסור לטעום קודם הבדלה ומיתתו באסכרה אבל גבי ברכת המזון בשעה שמתחיל עדיין לא חל חיוב ברכת המזון, ואפילו אם היה חל חיוב ברכת המזון אין איסור לטעום קודם ולמה יאסר מלאכול? ...לכן נראה לי דהמיקל לא הפסיד, דאפילו בהבדלה יש מקילין כמ"ש סימן רצ"ו, וע"ש ס"ג, וק"ו בברכת המזון, די"א דאינה טעונה כוס כלל.
 
ואולם, כאמור, אין אנו מכירים מי שנוהג כדברי הטור, וודאי שאין נמנעים מלאכול אם אין להם יין לברכת המזון. מסתבר שפוסקים אחרים הבינו אחרת. הכיצד? - ראשית יש ללמוד שתי סוגיות הקשורות לשאלה זו. הסוגיה הראשונה היא במסכת ברכות:
 
7.   תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נב עמוד א
 
וסברי בית שמאי ברכת המזון טעונה כוס? והא תנן: בא להם יין לאחר המזון, אם אין שם אלא אותו כוס - בית שמאי אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על המזון. מאי לאו דמברך עילויה ושתי ליה! - לא, דמברך עילויה ומנח ליה. והאמר מר: המברך צריך שיטעום! - דטעים ליה. והאמר מר: טעמו - פגמו! - דטעים ליה בידיה. - והאמר מר: כוס של ברכה צריך שיעור, והא קא פחית ליה משיעוריה - דנפיש ליה טפי משיעוריה. - והא, אם אין שם אלא אותו כוס קתני! - תרי לא הוי, ומחד נפיש. - והא תני רבי חייא, בית שמאי אומרים: מברך על היין ושותהו, ואחר כך מברך ברכת המזון! - אלא: תרי תנאי ואליבא דבית שמאי.
 
מהסוגיה הזו משמע שלאחת הדעות בדעת בית שמאי ברכת המזון צריכה כוס. אך מה היא דעת בית הלל? הם אומרים שיש לברך על המזון ואח"כ לברך על היין. האם זה אומר שתמיד ברכת המזון צריכה כוס? - לכאורה אין ראיה מפה.
סוגיה נוספת הקשורה לעניין מופיעה בהמשך הגמרא שלנו בפסחים:
 
8.   תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיז עמוד ב
 
משנה. מזגו לו כוס שלישי - מברך על מזונו. רביעי - גומר עליו את הלל, ואומר עליו ברכת השיר. בין הכוסות הללו, אם רוצה לשתות - ישתה. בין שלישי לרביעי לא ישתה.
גמרא. אמר לו רב חנן לרבא: שמע מינה ברכת המזון טעונה כוס! אמר לו: ארבע כסי תיקנו רבנן דרך חירות, כל חד וחד נעביד ביה מצוה.
 
מתשובתו של רבא מוכח שברכת המזון אינה צריכה כוס, והכוס השלישית היא חלק ממצוות ארבעה כוסות, אך כיון שכבר קיימת כוס זו, קבעו לברך עליה ברכת המזון.
מסביר הר"ן (דף כו, א מדפי הרי"ף ד"ה גמ' ירושלמי) את הדברים כך:
 
9.   ר"ן, פסחים כו, א מדפי הרי"ף
ודאי מפשט פשיטא ליה דמצוותה מן המובחר על הכוס, שהרי נאמרו כמה מעלות טובות בכוס של ברכה. אלא מדתנן 'ואפילו מן התמחוי', בעינן למפשט שמחזירין עליה כדרך שמחזירין על המצוות, דקס"ד דכוס שלישית משום ברכת המזון בלחוד הוא דאתי, ודחי דעיקר תקנתא משום חירות, אלא כיון דאיתיה עבדינן ביה מצוות ברכה. וכיון שהביא זה הרב אלפסי ז"ל בהלכותיו, נראה שהוא פוסק דברכה אינה טעונה כוס.
 
אלא שאם הכוס של ברכת המזון היא רק למצוה מן המובחר, מדוע התירה הברייתא לאדם לאכול לפני הבדלה רק כדי לקיים מצוה מן המובחר של ברכה על הכוס?
לכן כותב הרשב"א שאכן דברי הברייתא הזו נאמרו רק לפי הדעה שברכת המזון טעונה כוס, ואילו אנחנו שסוברים שברכת המזון אינה טעונה כוס, נפסוק כאמימר שהלך לישון רעב בגלל שלא היה לו כוס יין להבדלה:
 
10.                      חידושי הרשב"א מסכת ברכות דף נב עמוד א
 
הנכנס לביתו במוצאי שבתות וכו' ואם אין לו אלא כוס א' מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו כלומר לאחר המזון, וא"ת ודאי מדקתני 'הנכנס לביתו במוצאי שבת' לאו ביושב ואוכל בשבת וחשכה עליו קא מיירי, אלא בנכנס לאכול לכתחלה במוצאי שבת  קאמר. ואפילו הכי קתני משלשלן כלן לאחר המזון, דאלמא מותר לאכול קודם הבדלה. וכיון שכן קשיא לי אמימר דבת טות אמאי? תירצו בתוס' דהכא דאין לו אלא כוס א' שאני, משום חביבותא דברכה בכוס ע"כ, ודוקא למ"ד ברכה טעונה כוס דכיון שכן דוחין את האיסור מפני דוחק ברהמ"ז שיברך בכוס.
 
הרמב"ם, בכל אופן, פוסק בפשטות שברכת המזון אינה טעונה כוס:
11.                      רמב"ם הלכות ברכות פרק ז הלכה טו
 
אף ע"פ שאין ברכת המזון צריכה יין, אם בירך על היין כמנהג שאמרנו, צריך שידיח כוס של ברכה מבפנים ולשטוף אותו מבחוץ, וימלאנו יין חי. וכיון שהגיע לברכת הארץ נותן לתוכו מעט מים כדי שיהא ערב לשתיה, ואין משיחין על כוס של ברכת המזון אלא הכל שותקים עד שתכלה ברכת המזון וברכת היין וישתו.
 
ואולם, ההגהות מיימוניות מעדיף שלא לומר שהברייתא שמצריכה כוס אינה להלכה, אלא לומר שכל המקורות שעסקו בברכה על הכוס עוסקות במצב שבו יש זימון:
 
12.                      הגהות מיימוניות, הלכות ברכות פרק ז אות ס
 
אמנם פרק אלו דברים בברכות ובפרק ערבי פסחים משמע דברכת המזון טעונה כוס, וכן היה נוהג רבינו מאיר, אבל ר"י כתב דכולהו איכא לדחויי דבזימון מיירי, וכן פירש ה"ר אלחנן, אבל בזימון סבירא להו דטעונה כוס.
 
גם ע"פ הסוד רק לשלושה צריך כוס בברכת המזון, כפי שמופיע בשני המקומות האלה בזוהר - הן בגלל שלושת האבות, והן בגלל הספירה השלישית מעשר הספירות:
13.                      זוהר פרשת תרומה דף קנז עמוד ב
 
כוס של ברכה לא הוי אלא בתלתא, בגין דהא מרזא דתלת אבהן קא מתברכא ועל דא לא אצטריך כוס אלא בתלתא
 
14.                      זוהר - רעיא מהימנא פרשת פנחס דף רמו עמוד א
 
לשלשה צריך כוס, אמאי בינה איהי תליתאה מעשר ספיראן מעילא לתתא ובגין דא פחות משלשה לא צריך כוס. ד"א לשלשה צריך כוס קא רמיז קדושה לך ישלשו ולא עוד אלא דאורייתא לא נחתא פחות מג', כהנים, לוים, ישראלים, תורה, נביאים, וכתובים, בירח תליתאי ביום תליתאי
 
להלכה, פוסק השו"ע כך:
 
15.                      שולחן ערוך אורח חיים סימן קפב סעיפים א - ב
 
יש שאומרים שברכת המזון טעונה כוס אפילו ביחיד, וצריך לחזור עליו, ולא יאכל אם אין לו כוס לברך עליו אם הוא מצפה ואפשר שיהיה לו, אפילו אם צריך לעבור זמן אכילה אחת; ולפי זה אם שנים אוכלים יחד צריך לקחת כל אחד כוס לברכת המזון; וי"א שאינה טעונה כוס אלא בשלשה; ויש אומרים שאינה טעונה כוס כלל, אפילו בשלשה. הגה: ומ"מ מצוה מן המובחר לברך על הכוס ...ויש מדקדקין כשמברכין ביחיד על היין שלא לאחוז הכוס בידם, רק מניחין אותו על השלחן לפניהם, ונכון מנהג זה על דרך הקבלה.
 
הפתרון של הרמ"א, שמקורו בב"י, בא לפתור את הבעיה של הניגוד בין חכמי ההלכה לקבלה. ע"פ ההלכה יש חשיבות לכוס יין גם ביחיד, אך ע"פ הקבלה הכוס צריכה להיות רק בשלושה. אך בכף החיים כתב שכשיש ניגוד בין חכמי ההלכה לקבלה והדברים אינם מפורשים בש"ס, יש לפסוק לפי הקבלה:
 
16.                      כף החיים, אורח חיים סימן קפב סק"א
וכבר כתבנו לעיל דדבר שלא נזכר בהדיא בגמרא ונחלקו בו הפוסקים, דעת המקובלים יכריע... דדוקא בשלושה יברך על הכוס. ומיהו אם יש עמו שלושה אנשים שאכלו כאחד ואין שם יין, אפילו הכי יברכו ברכת הזימון ואע"פ שאין שם יין.
 
כף החיים (סק"ד) מסיק שבאחד אין אפילו מצוה מן המובחר לברך על הכוס, אך בשלושה יש להעדיף לברך על הכוס, אם כי אין זה מעכב. בכל מקרה, לא מצאתי אף דעה שמחלקת בין זימון בשלושה לזימון בעשרה, ואם בעשרה נוהגים לזמן על הכוס, נראה שיש לנהוג כן גם בשלושה.
 


קטגוריה: מסכת פםחים
AtarimTR