ניצוצות מהדף היומי שיעורים של הרב ירון בן דוד

כתובות

בס"ד                                                                                    ה כסלו תשס"ח
 
כתובות סט - עה
כיסוי ראש לאשה
 
במסגרת החובות של הבעל כלפי האשה והחיוב לתת כתובה מונה המשנה רשימה של נשים שרשאי הבעל לגרש אותן ולקנוס אותן שלא יקבלו את כתובתן.
1.     משנה מסכת כתובות פרק ז משנה ו
 
ואלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית ואיזו היא דת משה מאכילתו שאינו מעושר ומשמשתו נדה ולא קוצה לה חלה ונודרת ואינה מקיימת ואיזוהי דת יהודית יוצאה וראשה פרוע וטווה בשוק ומדברת עם כל אדם אבא שאול אומר אף המקללת יולדיו בפניו רבי טרפון אומר אף הקולנית ואיזו היא קולנית לכשהיא מדברת בתוך ביתה ושכניה שומעין קולה:
 
ההבדל בין דת משה לדת יהודית הוא שדת משה הם דברים שמן התורה ודת יהודית הם דברים שקשורים יותר להנהגה ולא לחיוב מן התורה. לפי זה, לכאורה, החיוב של כיסוי ראש הוא רק הנהגה ולא דין דאורייתא! זה מה ששואלת הגמרא שלמדנו השבוע:
 
2.     תלמוד בבלי מסכת כתובות דף עב עמוד א
 
ראשה פרוע דאורייתא היא! דכתיב: "ופרע את ראש האשה", ותנא דבי רבי ישמעאל: אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש! דאורייתא - קלתה שפיר דמי, דת יהודית - אפילו קלתה נמי אסור. אמר רבי אסי אמר ר' יוחנן, קלתה אין בה משום פרוע ראש. הוי בה רבי זירא, היכא? אילימא בשוק, דת יהודית היא! ואלא בחצר, אם כן, לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה! אמר אביי, ואיתימא רב כהנא: מחצר לחצר ודרך מבוי.
 
משמע מכאן שבחצר ודאי שהנשים מסתפקות בכיסוי ראש כלשהו, ובהליכה מחצר לחצר דרך מבוי אפשר גם להתיר לה, אך ביציאה לשוק אין להסתפק בכך וצריך כיסוי ראש מלא. אך הגמרא אומרת שגם לגבי כיסוי ראש חלקי בבית יש עניין להחמיר:
 
3.     תלמוד בבלי מסכת יומא דף מז עמוד א
 
אמרו עליו על רבי ישמעאל בן קמחית: פעם אחת סיפר דברים עם ערבי אחד בשוק, ונתזה צינורא מפיו על בגדיו, ונכנס ישבב אחיו ושמש תחתיו, וראתה אמן שני כהנים גדולים ביום אחד. ושוב אמרו עליו על רבי ישמעאל בן קמחית: פעם אחת יצא וסיפר עם הגמון אחד בשוק, ונתזה צינורא מפיו על בגדיו, ונכנס יוסף אחיו ושמש תחתיו, וראתה אמן שני כהנים גדולים ביום אחד. תנו רבנן: שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה. אמרו לה חכמים: מה עשית שזכית לכך? - אמרה להם: מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי. - אמרו לה: הרבה עשו כן, ולא הועילו.
 
ההערה הצינית בסוף מעידה שזו לא תעודת ביטוח, אבל היא גם מעידה שהיו הרבה נשים שעשו כן. השו"ע אכן פוסק כך בהלכות קריאת שמע, אך מתוך דבריו ניתן לראות שבתולות אכן הולכות פרועות ראש, ומדברי הרמ"א מוכח שיש נשים שחלק משערן נראה:
4.     שולחן ערוך אורח חיים סימן עה סעיף ב
 
שער של אשה שדרכה לכסותו, אסור לקרות כנגדו. הגה: אפי' אשתו, אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש, מותר. הגה: וה"ה השערות של נשים, שרגילין לצאת מחוץ לצמתן וכ"ש שער נכרית, אפי' דרכה לכסות.
אך כאן הביא המגן אברהם מה הדין לגבי נשים שעוברות ממקום שהיה נהוג לכסות הכל למקום שבו נהוג להוציא חלק מהשערות, וכתב שיכולות לגלות. יחד עם זאת הוא הביא את דברי הזוהר שמחמירים בכך מאוד:
 
5.     מגן אברהם (ר' אברהם אבֶלי הלוי גומבינר1683 -1637)או"ח סימן עה סעיף ב
 
שרגילים לצאת מחוץ - וכתב ר"מ אלשקר סי' ל"ה אותן נשים הבאים מארצות שאין דרכן לגלותן למקום שדרכן לגלותן מותרים לגלותן אם אין דעתן לחזור (עיין סימן תס"ח) ועסי' קט"ו בא"ע שם משמע דוקא בשוק אסור אבל בחצר שאין אנשים מצויים שם מותרים לילך בגילוי הראש וכ"כ התו' בכתובות אבל בזוהר פ' נשא ע' רל"ט החמיר מאוד שלא יראה שום שער מאשה וכן ראוי לנהוג
 
דברי הזוהר מצוטטים ביתר הרחבה בדברי המשנה ברורה, שם כתוב שכשרואים אפילו קצת שערות מהאשה זה גורם סכנה לבית וגורם לבניה שלא ייחשבו בדורם, והסיטרא אחרא שוהה בבית, ולכן צריכה אשה שאפילו קורות ביתה לא יראו שערה אחת מראשה:
6.     משנה ברורה (רבי ישראל מאיר הכהן מראדין 1933- 1838)סימן עה ס"ק יד
 
בזוהר פרשה נשא החמיר מאוד שלא יתראה שום שער מאשה דגרמא מסכנותא לביתא וגרמא לבנהא דלא יתחשבון בדרא וסטרא אחרא לשרות בביתא וכ"ש אם הולכות בשוקא כך על כן בעאי איתתא דאפילו קורות ביתה לא יחמון שערה חדא מרישאה ואי עבדית כן מה כתיב בניך כשתילי זיתים מה זית וכו' בנהא יסתלקון בחשובין על שאר בני עלמא ולא עוד אלא דבעלה מתברך בכל ברכאן דלעילא וברכאן דלתתא בעותרא בבנין ובני בנין עכ"ל בקיצור וכתב המ"א דראוי לנהוג כהזוהר וביומא איתא במעשה דקמחית בזכות הצניעות היתירה שהיתה בה שלא ראו קורות ביתה אמרי חלוקה יצאו ממנה כהנים גדולים
 
מכאן הגיעו לידי חומרא ידועה של חסידויות שונות שודאי לא היתה במקור, והיא לגלח את כל השיער. (אם כי לא ברור לי במקרה כזה כיצד הכהן פורע את ראשה...) ונתן הרב וייס מספר נימוקים לכך:
 
7.     שו"ת מנחת יצחק (הרב יצחק יעקב וייס 1901-1989) חלק ז סימן ג
 
על דבר גילוח שער ראשן של נשים נשואות
...דבודאי יש בזה גדר גדול וסייג לתורה, מטעם דאין לסמוך על כיסוי שערן, דהרי כבר כתב במג"א (סי' ע"ה), דיש להחמיר כדברי הזוה"ק שלא יתראה שום שער מאשה... ומה שרצה בתשו' מהר"ם אלשקר (סי' ל"ה) לפרש את דברי הזוהר דהיינו שלא באותו שורה שבין האוזן לפדחת, כבר כתב בתשו' חת"ס (או"ח סי' ל"ו) דהרואה בפנים בזוהר (פ' נשא) יראה שעל כל שום השערה החמיר, וכתב שם החת"ס דכבר קבלו עליהו אבותינו ואבות אבותינו כהזוהר והוי איסור גמור ויש לחוש לרבוצת האלה האמור בזוהר הנ"ל, ומי שחפץ בברכה ירחיק ממנו עכת"ד, וכן הזהיר החת"ס ז"ל את בני ביתו בצואתו בזה"ל ומכ"ש שתזהרו מריעות נשים רעות שמוציאים אפילו שערה אחת חוץ עכ"ל, וא"כ פשיטא דבהשאר איזה שערות יש לחוש שמא יצא איזה מהם חוץ, דלא ילכד ח"ו בפח של אזהרת הזוה"ק הנ"ל שהחמיר כ"כ אפילו בשערה אחת כנ"ל, וכ"מ העיר כן מדברי הצמח צדק (ליובאויץ סי' קל"ט בסופו), ועוד כתב שם מחשש בטבילה שלא יצאו חוץ למקוה עיי"ש, ועוד הביא כ"מ מדברי העמק שאלה על השאילתות (ויקרא עמוד קע"ד - טור ב'), דכתב משום דיש לחוש לסחיטת שער בשבת קודש עיי"ש.
...והנה מטעמים הנ"ל נתפשט המנהג בכל גלילות בני אשכנז שהנשים מגלחים כל שערן בלא להשאיר כלל, וכמ"ש בתשו' מהרי"ץ (ח"א סי' קכ"ז), אמנם הוא נקט שם בדבריו את הטעם הא' שלא יצאו משערם לחוץ, אבל יש עוד כל החששות הנ"ל, וכן מוכח מדברי החת"ס (יו"ד סי' קצ"ה) לדבר פשוט שנהגו כן כל הנשים ויש לגדור גדר ולעמוד בפרץ כמ"ש בתשו' מהרי"ץ שם.
 
אך מה קורה אם האשה רוצה לגלח את שערה והבעל אינו רוצה? עונה על כך האגר"מ:
8.     שו"ת אגרות משה (רבי משה פיינשטיין 1986-1895)חלק אה"ע א סימן נט
 
בדבר מנהג איזה מקומות שהנשים הנשואות מגלחות שערותיהן, שניסת אחת מבנותיהן לאחד מהמקומות שאין הנשים מגלחות שערותיהן אלא מכסות אותן כדין והבעל אינו רוצה שתגלח, אם רשאה היא שלא לגלח כמנהג מקום הבעל או שמחוייבת לגלח כמנהג מקומה.
הנה ודאי אם הנידון הוא במקומות ממש הוא דין מפורש שאם אין דעתו לחזור נוהג אף לקולא כמנהג המקום שבא לשם... אך כל הספק הוא משום דבמדינתנו דאמריקה שנקבצו לכאן מכל המדינות וכל אחד נוהג כפי המקום שבא משם ולא נקבע בכאן איזה מנהג קבוע... עכ"פ כיון שאיכא כאן ב' מנהגי המקומות נעשה ספק אם אף באיש ואשתו שהם משני מקומות ישאר כל אחד לפי מנהג מקומו.
אבל פשוט לע"ד דאשה נחשבת ברשות בעלה ונמצא שיצאה ממש ממקום מנהגה ואין דעתה לחזור, דהא מוכרחת מחיובי אשה לבעלה להיות דוקא בביתו ובמקום שרוצה הבעל לדור... וכבר הוריתי כן בספרדית שניסת לאשכנזי ובאשכנזית שניסת לספרדי שהוא דבר מצוי בכאן שצריכה האשה לנהוג כמנהגי בעלה.
ולכן גם בעובדא זו כיון שניסת לבעל שמנהג מקומו הוא שאין הנשים מגלחות שערותיהן רשאה לנהוג כמנהגי מקום בעלה שלא לגלח. וממילא אם הבעל מקפיד ואינו רוצה שתגלח אסור לה לגלח דמחוייבת לעשות רצון בעלה בדבר שמקפיד...
ואין להחשיב את הבעל שאינו רוצה שתגלח לאדם קל שאינו רוצה בגדרים וסייגים כיון שמצינו שגם חז"ל הקפידו על זה. וגם הא איכא גדר וסייג גם לאידך גיסא כדי שלא תתגנה עליו ולא ליתן עיניו באשה אחרת שחשו ע"ז חסידי עולם כהא דאבא חלקיה בר בריה דחוני המעגל בתענית דף כ"ג שהקפיד שתהא אשתו מיקשטא כדי שלא יתן עיניו באשה אחרת ונמצא שאיכא מעליותא גם לצד זה ולכן מה שמקפיד הוא כדין ויש גם מעלה בזה ואין להזניחו על זה, ידידו, משה פיינשטיין
 
ולעניין השאלה מה באמת נצרך להלכה מעיקר הדין, דעתו של הרב פיינשטיין היא שגם אם רואים פחות מטפח מהשערות אין בכך איסור, ואולי בכל מה שיוצא מחוץ לכיסוי הראש עצמו גם אין איסור, אלא רק במקום הראש:
 
9.     שו"ת אגרות משה (רבי משה פיינשטיין 1986-1895)חלק אה"ע א סימן נח
 
ולכן כיון שבדין מקומות המכוסים יש חלוק בין טפח לפחות לענין ראיה שלא בכוונה, עיין בסימן ע"ה בב"ח, דבכוונה להסתכל הא אסור אפילו במקומות המגולים, גם בשערות יש חלוק זה דאין מקום להחמיר בשערות יותר מגופה כיון דכל האיסור הוא משום שנחשבו מקום מכוסה... לכן אף שעכ"פ נחשבו כל השערות מקום המכוסה מצד שלא מסוים, אין להחשיב ערוה בפחות מטפח...
והחת"ס בסימן ל"ו לא הביא מהגמ' אלא מקרא דמבעד לצמתך שערך שמשבחה קרא בצניעות שהשערות הם מבעד לצמתך, אבל אין ראיה משם שלא היו יוצאות משם דאפשר יצאו משם עד טפח ויותר אבל משבחה על שמכסה עיקר שערותיה המיפות אותה. וכוונת הרשב"א ברכות דף כ"ד שכנגד השערות שמחוץ לצמתה שאינה מתכסה אין חוששין להם מפני שהוא רגיל בהן ולא טריד, אפשר הוא אף ביוצאות טפח...
 
שאלה מעניינת נוספת שדן בה הרב פיינשטיין היא האם שיער של אשה ייחשב כאחד האיברים המוצנעים של האשה שאסור לבעל לראותם בזמן שהיא נדה, ואם כן היא צריכה גם לישון עם כיסוי ראש! אומר הרב פיינשטיין שאם אלו דברים שהיא לא רגילה לכסותם בבית זה לא נחשב איבר מוצנע מבחינת הבעל:
 
10.שו"ת אגרות משה (רבי משה פיינשטיין 1986-1895)חלק יו"ד ב סימן עה
 
ובדבר שער אשה נדה לבעלה, הנה ודאי עדיף ממקומות המכוסים שבה, דהנשים שאין מחמירות לעשות כקמחית אלא כפי חיובה שבביתה כשליכא שם אינשי אחריני אינה מכסית שערותיה, שהבעל רגיל בהו תמיד הוא טעם גדול שאין לאסור עליו, וגם לשון האיסור הא נאמר בכתובות דף ע"ב אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש, ולשון הרמב"ם פכ"ד מאישות הי"א יוצאה בשוק ושער ראשה גלוי ולשון הרמב"ם פכ"א מאי"ב הי"ז וכן לשון הש"ע אה"ע סימן כ"א סעיף ב' לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק, ואם גם בביתה היתה אסורה חלק גדול בשנה יותר מרביעית ולפעמים גם יותר משלישית לא היה שייך לומר לא תלכנה ובשוק, וכן מסתבר לדינא ומ"מ כל המחמיר בענינים אלו משובח ואם אפשר באופן טוב ושלום היה טוב להחמיר. ובכלל מסתבר לדינא שבמקומות המכוסים שבה שאסור לבעל להסתכל הוא רק במקומות המכוסים אף בביתה כשאין שם רק בעלה או כשאין שום איש דג"כ רגילות להיות מלובשות, דלא מסתבר כלל דיהיה הכוונה למקומות המכוסים כשהולכות בשוק ובפני אינשי אחריני שצריכות ללכת בצניעות יותר אך שטוב להחמיר באופן טוב ושלום כי בענינים אלו המחמיר משובח.
 
יש להדגיש שעניין כיסוי הראש אינו רק לנשואה אלא גם לאלמנה. אבל בעניין אלמנה יש מקום להקל בתנאים מסויימים:
11.שו"ת אגרות משה (רבי משה פיינשטיין 1986-1895)חלק אה"ע א סימן נז
 
באיסור פריעת הראש לאלמנה במקום הפסד גדול.
 
נשאלתי בדבר אשה שנתאלמנה וצריכה לפרנס בניה ואינה מוצאה להשתכר למשרה שיהיה כדי לפרנס את בניה אלא באם לא תכסה את ראשה כשתהיה בהאפיס /במשרד/ לעבוד במשרתה אם רשאה. והשבתי שיש להתיר לה בצורך גדול כזה, דהא פשוט שאף להב"ש והדגמ"ר בסי' כ"א סק"ה שסברי מירושלמי שגם אלמנה אסורה ללכת פרועת ראש הוא רק מצד דת יהודית דמדאורייתא הא רק בא"א נאמר, ולכן כיון שיש לפרש דמאחר שלא נאמר בתורה בלשון איסור הוא רק חיוב עשה שתלך בכיסוי הראש... דאם הוא איסור יש לאסור אף בהפסד גדול שתפסיד כל ממונה אבל אם הוא רק חיוב עשה הוי גם אונס ממון דיותר מחומש אונס דבעשה חייב רק עד חומש. ולכן כל שהוא הפסד כחומש נכסיו ויותר כהא שאין משגת משרה להרויח לחיותה וחיות בניה הוא אונס שאינה מחוייבת ללישנא בתרא שהוא עיקר...
אך מ"מ בא"א שהוא דאורייתא יש לאסור מספק... ויש גם לומר שאולי דת יהודית הוא רק מדיני מנהג שאין לאסור באופן שלא מצינו שנהגו ובמקום הפסד הא לא מצינו שנהגו.
 
אגב, לא ברור לכאורה החילוק שיש בין אשה נשואה לאשה רווקה. למה רק זו צריכה לכסות את ראשה ולא זו? יתרה מזו: מדוע גברים צריכים לכסות את ראשם לפחות בעת אמירת ברכות ותפילות, ונשים לא? הרב עובדיה יוסף אכן טוען שאכן יש להקפיד שגם בתולות יכסו את ראשן בעת שהן לומדות דברי תורה:
 
12.שו"ת יחווה דעת (הרב עובדיה יוסף) חלק ה סימן ו
 
ולכאורה היה נראה מסתמות דברי הפוסקים האוסרים לברך בגילוי הראש, שאין חילוק בזה בין איש לאשה ובין נערות רווקות שדרכן ללכת בגילוי הראש, לנשואות שחייבות לכסות ראשן כשיוצאות לרשות הרבים, שכולם חייבים בכיסוי הראש בעת שמזכירים שם ה' בתפלה ובברכות ובקריאה בתורה. אלא שעיננו הרואות שבבית הספר החרדי בית יעקב, שנוסד על ידי גאוני עולם, אין הבנות נוהגות לכסות ראשן בשעה שמברכות או קוראות בתנ"ך ומזכירות שם ה'. וכנראה שסוברים לחלק בזה בין אנשים ששורת דרך ארץ היא לכסות ראשם בפני גדולים, כמבואר בקידושין (לג ע"א), ובמסכת כלה (שהובאה בהר"ן קידושין נ ע"א). ולכן אם יברכו בגילוי הראש נחשב הדבר כזלזול במורא שמים, מה שאין כן בנות רווקות שדרכן ללכת תמיד בגילוי הראש עד לנישואיהן, אינן צריכות לכסות ראשן גם בשעה שמזכירות שם שמים. וזאת בצירוף דעת רבותינו שבצרפת והרמב"ם שסוברים שמותר לברך בגילוי הראש (אפילו לאנשים)... לכן נערות רווקות שיכבד עליהן לכסות ראשן בכל עת שיזכירו שם ה' בפסוקים ובברכות, הניחו אותן על עיקר הדין. ואמנם טעם זה יכון כדי שלא למחות בתוקף בידי המקילות בזה, שיש להן על מה שיסמוכו, מכל מקום נראה יותר שלכתחלה ראוי להורות גם לנערות פנויות לכסות ראשן בעת שמברכות, וכל שכן בעת שמתפללות תפלת שמונה עשרה (שאף לדעת הרמב"ם צריך להחמיר בזה).
ובאמת, צריך לשאול, האם אין חובת כיסוי ראש לבתולה אפילו בלי קשר לברכות? הרי השו"ע פסק כך:
13.שולחן ערוך (ר' יוסף קארו 1488-1575) אבן העזר סימן כא סעיף ב
 
לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק, אחת פנויה ואחת אשת איש.
 
התשובה היא שהחלקת מחוקק הסביר את הדברים באופן שאינו מתייחס לבתולות:
14.חלקת מחוקק (ר' משה לימא, 1605-1658) אבן העזר סימן כא ס"ק ב
 
אחת פנויה ואחת אשת איש - פנויה בעולה קאמר אבל בתולה אמרינן דיוצאה בהינומא וראשה פרועה וכן הוא בב"ח ועיין במרדכי
 
אגב המשנה ברורה אומר שאם היא לא נשואה, אע"פ שנבעלה אין יכולין לכוף אותה:
 
15.משנה ברורה (ר' ישראל מאיר הכהן מראדין 1838-1933) או"ח סימן עה ס"ק יא
 
ובתולות ארוסות אסורות לילך בגילוי הראש וה"ה בתולות שנבעלו צריכין לכסות הראש ומ"מ אם זינתה ואינה רוצה לצאת בצעיף על ראשה כדרך הנשים אין יכולין לכופה:
 
אגב, ישנו דיון מעניין האם כבר בחתונה האשה צריכה לכסות את ראשה, ולדעת הרב עובדיה יוסף, אם החתן והכלה כבר נכנסו לחדר ייחוד, אזי כשיוצאת משם היא צריכה לצאת בכיסוי ראש!
16.שו"ת יביע אומר (הרב עובדיה יוסף) חלק ו - או"ח סימן יג
 
וע"פ זה השבתי לשואלי דבר אודות הכלות שגם לאחר הקידושין וז' ברכות נשארות בכיסוי דק על ראשן, והוא שקוף מאד, והשערות נראות דרכו, ובכה"ג כ' המג"א (ר"ס עה) בשם בה"ג, שאם לבושה דק עד שנראה בשרה מתוכו אסור, דהו"ל כערוה בעששית שאסור לקרות ק"ש כנגדו, והו"ל כטפח מגולה בבשרה, וכ"כ הא"ר והגר"ז והמחב"ר ושאר אחרונים. והשבתי שמכיון שאין עושות כן אלא לפני היחוד, ואנן נקטינן כדעת הרמב"ם וסיעתו שהחופה היא היחוד, וכן פסק מרן (באה"ע סי' נה). וכבר הארכתי בס"ד בשו"ת יביע אומר ח"ה (חאה"ע סי' ז אות א וסי' ח אות א), להביא דברי הפוסקים דס"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל, ולעומתם דעת החולקים ע"ז, ע"ש. וא"כ אנן בדידן דנקטינן כד' מרן, כל זמן שעדיין לא התיחדו החתן והכלה, הרי היא כארוסה, ושפיר דמי להשאר בכיסוי ראש השקוף כנ"ל, כיון שמן הדין לא נתחייבה עדיין לכסות ראשה עד שתחשב נשואה מהיחוד והלאה.
 
אך סברא מעניינת שמחלקת בין גברים לנשים אפשר למצוא בדברי ה'ציץ אליעזר':
 
17.שו"ת ציץ אליעזר (הרב אליעזר יהודה ולדינברג 1915-2006) חלק יב סימן יג
 
נשאלתי מרב גדול אחד למה ומדוע לא מקפידין על נשים פנויות ההולכות בגילוי ראש שלא יברכו ולא יאמרו דבר שבקדושה בלי שיכסו ראשן, הרי קבלנו בזה פסק השו"ע באו"ח סי' צ"א סעי' ג' שאסור להוציא אזכרה מפיו בראש מגולה, וכן שלא ליכנס בב"ה בגלוי ראש (יעו"ש בבה"ט ומ"ב וביאור הלכה וכה"ח), ומה חילוק בזה בין זכרים לנקבות? ומדוע איפוא לא מקפידין על כך בבתיהם אפילו היראים והשלימים המחמירים בדרך כלל על עצמם ועל ב"ב בכל החומרות האמורות ומשגיחים בעין פקוחה שלא יעברו עליהם, ואילו על זה לא עולה על דעתם כלל להחמיר בזה, בזמן שלכאורה זה דין פסוק בשו"ע. והאמת אגיד שעמדתי משתומם כשעה חדא.
...ועולה בדעתי ליישב מנהגן של ישראל זה עפ"י מה שראיתי בחידושי חתם סופר על נדרים ד' ל' ע"ב במתניתין דהנודר משחורי הראש מותר בנשים ובקטנים, ובהא דאמרינן בגמרין: מ"ט אנשים זימנין דמיכסו רישייהו וזימנין דמגלו רישייהו וכו', שכותב וז"ל: ומ"מ נ"ל הא דבזמננו מקפידים מאד מבלי לגלות ראש ומחשי' את המגלה לפושע, לא נהגו אבותינו כן מטעם פרישות ויראת שמים דא"כ נשים פנויות נמי, דלענין זה אין לחלק, אדרבא בנשים הוה פריצות טפי שהרי נשואות הוה עוברת על דת אם יוצאה וראשה פרוע, אע"כ לא מטעם חסידות הנהיגו כן אלא מעיקר הדין כמו"ש הט"ז באו"ח סי' ח' מאחר שעשאוהו עע"ז חק לע"ז לילך דוקא בגילוי ראש ולכבד הע"ז בזה א"כ נאסר לנו מן הדין ולא עדיף ממצבה שהיתה אהובה בימי האבות ומשעשאום אמוריים חק לע"ז שנאה הקב"ה, ומכ"ש הך, ומנהג זה נהגו בזכרים ולא בנקבות שלהם, אדרבא אית בהו קפידא ביניהם שלא תלכנה בגלוי ראש לבית ע"ז, ע"כ לא החמירו אבותינו בגלוי ראש דנקבות פנויות עכ"ל.
 
יחד עם כל הדברים שהבאנו לעיל יש להעיר שבקרב ארצות אשכנז המציאות היתה שנשים לא היו מקפידות לכסות את ראשן, והרבנים לא הצליחו לשכנע אותן בכך, ולכן המצב של היום לא יותר גרוע. את הדברים הללו ניתן להוכיח משתי עדויות שונות:
 
18.בן איש חי (ר' יוסף חיים מבגדד, 1834-1909)שנה ראשונה פרשת בא אות יב
 
שער של אשה שדרכה לכסותו ערוה היא, ואסור לקרות ולההתפלל ולברך כנגדוואפילו בשער אשתו, ואין חלוק בזה בין אשה כעורה וזקנה וכיוצא, אבל בתולות שדרכןלילך פרועות ראש, וכן שערות של נשים שרגילין לצאת חוץ לצמתן בקצת ארצות מותר לקרותכנגדן כיון שדרכן בכך ורגילין בהם, וכן נשים שדרכן לעשות שער ראשם קליעות משתלשליןלאחוריהם כיון שדרכן בכך מותר לקרות כנגדן, ובסה"ק מקבציאל העלתי דהנשים בעריאירופא שדרכן לילך תמיד פרועי ראש מותר לקרות כנגדן, כיון דכל הנשים דרכן בכך, מיהושם בערי אירופה דרכם של נשים לבוש אנפלאות תמיד ואין נראה אפילו כלל דהוא מכפותרגליהם, הנה אורח ההולך שם אע"פ שאשתו אינה נוהגת בכך כי במקומה דרכן של נשים לילךבכפות רגליהם בגילוי, הנה הוא צריך להזהר שם בזה לחשוב כפות הרגלים כולם ממקומותהמכוסים כפי מנהג במקום ההוא ואסור לקרות כנגדן
 
יש לכך גם השלכה הלכתית מעניינת כפי שפוסק הרב אפשטיין:
 
19.ערוך השולחן(הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטין 1829-1908) אורח חיים עה, ז
 
ועתה בואו ונצווח על פרצות דורנו בעוונותינו הרבים שזה שנים רבות שנפרצו בנות ישראל בעוון זה והולכות בגילוי הראש, וכל מה שצעקו על זה הוא לא לעזר ולא להועיל. ועתה פשתה המספחת שהנשואות הולכות בשערותן כמו הבתולות אוי לנו שעלתה בימינו כך. מיהו על כל פנים לדינא נראה שמותר לנו להתפלל ולברך נגד ראשיהן המגולות כיון שעתה רובן הולכות כך והוה כמקומות המגולים בגופה, כמו שכתב המרדכי בשם ראבי"ה בספ"ג וזה לשונו: כל הדברים שהזכרנו לערוה דוקא בדבר שאין רגילות להגלות, אבל בתולה הרגילה בגילוי שיער לא חיישינן דליכא הרהור, עכ"ל. וכיון שאצלנו גם הנשואות כן, ממילא דליכא הרהור.
 
כך הסיק גם הרב עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק ו או"ח סימן יג).


AtarimTR