ניצוצות מהדף היומי שיעורים של הרב ירון בן דוד

מסכת כתובות

בס"ד                                                                                    יג כסלו תשס"ח
 
 
כתובות עו - פב
עשר שנים ללא ילדים
 
במסגרת העיסוק בחובות הבעל כלפי אשתו ובדברים שיכולים להוות עילה לגירושין, הגענו לסוגיה שיסודה במשנה במסכת יבמות. וכך אומרת המשנה:
 
1.     משנה מסכת יבמות פרק ו משנה ו
 
לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים בית שמאי אומרים שני זכרים ובית הלל אומרים זכר ונקבה שנאמר "זכר ונקבה בראם". נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל. גירשה - מותרת לינשא לאחר, ורשאי השני לשהות עמה עשר שנים. ואם הפילה - מונה משעה שהפילה.
 
מהביטוי 'אינו רשאי' מוכח שאין מדובר רק בעילה לגירושין, אלא גם בחיוב להתגרש. האם אכן מכריחים זוג כזה שנשואים ביחד עשר שנים להתגרש? המקור לדין זה, כפי שאומרת הגמרא שם ביבמות הוא אברהם אבינו:
 
2.     תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סד עמוד א
 
ת"ר: נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - יוציא ויתן כתובה, שמא לא זכה להבנות ממנה. אע"פ שאין ראיה לדבר - זכר לדבר: "מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען" - ללמדך, שאין ישיבת חו"ל עולה לו מן המנין. לפיכך, חלה הוא או שחלתה היא, או שניהם חבושים בבית האסורים - אין עולין לו מן המנין. א"ל רבא לרב נחמן: ולילף מיצחק, דכתיב: "ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה" וגו', וכתיב: "ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם"! א"ל: יצחק עקור היה.
 
המקור לדברים אלו, לפחות כאסמכתא, הוא העובדה שהמקרא מספר לנו בתוך הדיון על נישואי אברהם להגר שאברהם כבר חי עשר שנים בארץ ישראל:
 
3.     בראשית פרק טז פסוק ג
 
וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה.
 
העובדה שהספירה מתחילה אצל אברהם אבינו דוקא מהרגע שהגיע לארץ ישראל היא מעניינת מאוד. כפי שנראה להלן, יש כאלה שהבינו מכך שכל העניין של המתנת עשר שנים הוא רק בארץ ישראל, אך רוב הפוסקים לא קיבלו זאת. עם זאת, הרא"ש לומד מכאן דבר חשוב: אם יש לנו לתלות את סיבת חוסר ההולדה באיזשהוא גורם חיצוני, כמו הגורם החיצוני של ישיבת חו"ל של אברהם, הרי שאין חיוב לשאת אשה אחרת:
 
4.     פסקי הרא"ש (רבינו אשר בן יחיאל  1250-1327)יבמות פרק ו סימן יב
 
ומזה אנו למדין שאם היה הוא חולה או היא חולה ומיהו משמשין מטותיהן וראויה להתעבר אלא שאינם בריאים כשאר בני אדם, וכן חבושין בבית אסורין ושמשו בבית האסורין אנו תולין העון שגרם להם להיותם חולים או חבושין בבית האסורין מנעם גם מלהוליד כמו באברהם שמנעו העוון מלהוליד, דאם תמצא לומר שהחולי מנעם מלשמש או מלהוליד צריכא למימר שלא יעלו מן המנין?
 
ואולם, בכל המקורות הללו מדובר רק בחיוב לגרש, אבל לא כתוב מה קורה אם הבעל אינו רוצה לגרש. הסוגיה שלמדנו השבוע אומרת שלא רק שיש עליו חיוב לגרשה, אלא שבית הדין כופין זאת עליהם אפילו אם שני הצדדים מעוניינים להישאר ביחד:
 
5.     תלמוד בבלי מסכת כתובות דף עז עמוד א
 
אמר רב יהודה אמר רב אסי: אין מעשין אלא לפסולות; כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר: כגון אלמנה לכהן גדול, וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר, אבל נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - אין כופין אותו; ורב תחליפא בר אבימי אמר שמואל: אפילו נשא אשה ושהה עמה י' שנים ולא ילדה, כופין אותו. תנן, אלו שכופין אותו להוציא: מוכה שחין, ובעל פוליפוס וכו'; בשלמא לרב אסי - דרבנן קתני, דאורייתא לא קתני, אלא לרב תחליפא בר אבימי, ליתני: נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - כופין אותו! אמר רב נחמן, לא קשיא: הא במילי, הא בשוטי. מתקיף לה רבי אבא: "בדברים לא יוסר עבד"! אלא אמר רבי אבא: הא והא בשוטי, התם כי אמרה הוינא בהדיה - שבקינן לה, הכא אף על גב דאמרה הוינא בהדיה - לא שבקינן לה. והרי מוכה שחין, דאף על גב דאמרה הוינא בהדיה - לא שבקינן לה, דתנן: חוץ ממוכה שחין מפני שממקתו, וקתני! התם כי אמרה דיירנא בהדיה בסהדי - שבקינן לה, הכא אע"ג דאמרה דיירנא בהדיה בסהדי - לא שבקינן לה.
 
כמובן שניתן לשאול מדוע עלינו לכפות עליהם להתגרש, אם אפשר לשאת עוד אשה על ביחד איתה - שהרי חרם דרבינו גרשום עדיין לא היה קיים! התשובה, כפי שאומרים הראשונים היא, שאם לא היו מכריחים אותו להתגרש היה לו הרבה יותר קשה למצוא אשה או לפרנס את שתי נשותיו. אבל הרמב"ם אכן פוסק את ההלכה הזו, וכותב שאפשר גם להוסיף אשה שניה:
 
6.     רמב"ם (רבי משה בן מימון, 1138-1204)הלכות אישות פרק טו הלכה ז
 
נשא אשה ושהתה עמו עשר שנים ולא ילדה הרי זה יוציא ויתן כתובה או ישא אשה הראויה לילד, ואם לא רצה להוציא כופין אותו ומכין אותו בשוט עד שיוציא, ואם אמר איני בועלה והריני שוכן עמה בפני עדים כדי שלא אתיחד עמה בין שאמרה היא בין שאמר הוא אין שומעין להן אלא יוציא או ישא אשה הראויה לילד.
 
אבל מה עושים עם הדבר הזה בימינו? במשך השנים הצטרפו כמה סברות להקל בדברים האלה. הקולא הראשונה, שכבר רמזנו אליה, מבדילה בין הארץ לחוץ לארץ. הרמב"ן, כמו גם הרא"ש ורוב הראשונים לא קיבלו את החילוק הזה והם אמרו שאמנם אצל אברהם לא נמנו השנים שהוא ישב בחו"ל, אבל לדורות סופרים עשר שנים גם בחו"ל:
 
7.     חידושי הרמב"ן (ר' משה בן נחמן  1194-1270) מסכת יבמות דף סד עמוד א
 
ללמדך שאין ישיבת חוצה לארץ עולה מן המנין לפי' וכו'. יש לפרש דלאו לדורות קאמר, אלא אברהם עקור היה ולא זכה בחוצה לארץ לבנים דכתיב לך לך מארצך ואעשך לגוי גדול, וכשבא לארץ מקום שהובטח להיות לו זרע שהה עמה עשר שנים וכיון שלא ילדה אמר לא זכה ליבנות הימנה ונשא הגר, לפיכך היה חולה אין עולה להם מן המנין ואין אומרים כיון שעמדו אחר כן ביחד אילמלא זוכין ליבנות מיד נפקדין שהרי נשתהו עשר שנים, אלא עשר שנים כולן ראויין לפקידה בעינן, אבל לדרים בחוצה לארץ ודאי אם שהה עשר שנים כופין אותו להוציא,
 
ואולם, בניגוד לדעת הרא"ש והרמב"ן היו ראשונים שאכן פסקו כך להלכה ואמרו שבחו"ל אין סופרים עשר שנים, וגם מי שנשוי עשר שנים ואשתו לא ילדה אינו צריך לגרשה, כי אולי הסיבה שהיא לא ילדה היא בגלל שהם גרים בחו"ל. והביא את דבריהם הגהות מיימוניות על הרמב"ם הנ"ל:
8.     הגהות מיימוניות (ר' מאיר הכהן, המאה ה-13, אשכנז), הלכות אישות טו, ד
 
והנה לא חילק בין ארץ ישראל לחוץ לארץ, וכן דעת רש"י שפירש בפירוש חומש (בראשית טז, ג) אהא דאמרינן בפירקין דהכא 'מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ' ללמדך שאין ישיבת חוצה לארץ עולה לו מן המניין - דזהו דוקא באברם. אבל התוספות פירשו דקאי אכל אדם, וכן דעת ספר המצוות (עשין מט) וכן ראב"ן (יבמות שם) וכן ראבי"ה. וכתב עוד דאין כופין להוציא אפילו בארץ ישראל מהא דגרסינן סוף פרק חזקת הבתים (בבא בתרא ס, ב) 'מיום שחרב בית המקדש דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ושלא להוליד בנים אלא שאין גוזרין גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכולין לעמוד בה', לכך לכל הפחות אין כופין להוציא אפילו בארץ ישראל.
 
כאן הצטרפה סברא נוספת שלא לכפות על העניין הזה והוא מגזירות החורבן. בעצם היינו צריכים לבטל לגמרי מפריה ורביה, אבל רק בגלל שרוב הציבור אינו יכול לעמוד בגזירה כזו התירו להם להינשא, אבל אם אדם אינו רוצה להינשא לאשה שיכולה ללדת, אין להכריח אותו, כי כך היינו צריכים להיות כולנו מאז החורבן.
הריב"ש הביא שאלה מעניינת שהוא נשאל ע"י חכמי תוניס, ובסופו של דבר הוא המקור לפסיקתו של הרמ"א שבכלל לא לכפות על העניינים האלה בזמן הזה:
 
9.     שו"ת הריב"ש (ר' יצחק בר ששת, המאה ה-14, ספרד ואלג'יר) סימן טו
לדייני ומנהיגי קהל תנס יצ"ו. מליצי ריעי, ראיתי שאלתכם, על דבר האיש אנשמואל עראמה, שרצה לישא זקנה אחת בת תשעים שנה או יותר, והיא אלמנת אנבונפוש פרג' מבלנסיא'. והקהל מיחו בידו, ולא נתנו לו רשות לישאנה. לפי שאינו נושאה לשם נשואים, אלא שנתן עיניו בממון; כי הזקנה הנזכרת, יש לה כמו פ' כפולות של זהב, ועוד שאין לו בנים. ואנשמואל הנזכר, הטיח דברים כנגד הדיין וקצת בני הקהל, עד שהלך לאדון העיר, ואמר לו: אדוני, אלו היהודים מנעוני מלישא אשה, איני יודע על מה ועל מה. רק שטענו, לפי שהיא זקנה לא תנשא, ואין זה מחוק השם יתברך, ואינו מדין תורתנו, אלא כל הרוצה ליטול, כמו שיזדמן, קטן לזקנה, וזקן לקטנה, וכך הוא מנהגנו בכל עיר ועיר. ואתם השבתם לאדון העיר, כי לא יעשה כן בישראל, עד שלא קיים פריה ורביה; והוא עודנו מחזיק. והסכמתם עם אדון העיר, לכתוב אלי, שאודיע לכם דעתי בזה לפי הדין. זאת היא שאלתכם. תשובה: מי שאין לו בנים, אין לו לישא אשה אלא בת בנים. ומי שיש לו בנים, וכבר קיים מצות פריה ורביה, נושא אשה אע"פ שאינה בת בנים...
ובודאי שאם לא קיים מצות פריה ורביה, ואין לו אשה אחרת ראויה לבנים, ובא לישא אשה שאינה בת בנים, שורת הדין שב"ד מונעין אותו מלישאנה. שהרי שנינו (יבמות סד): נשא אשה, ושהתה עמו י' שנים ולא ילדה, אינו רשאי ליבטל. ובברייתא תניא עלה: יוציא ויתן כתובה, שמא לא זכה ליבנות ממנה. ובכתובות (דף עז) אסיקנא, דכופין אותו בשוטים להוציא, ואע"ג דהיא אמרה דיירנא בהדיה בסהדי.
...ואם בשהתה עמו י' שנים ולא ילדה, שעדיין לא הוחזקה להיות עקרה, שהרי כשגרשה זה מותרת לינשא לשני, ואעפ"כ כופין הראשון בשוטים לגרש, שמא לא זכה ליבנות ממנה, ואע"פ שכבר נשואה לו. כל שכן הוחזקה להיות עקרה... וה"ה לזקנה... שמכיון שפסק ממנה האורח מחמת זקנה, שוב אין לה תקנה מדרך הטבע.
ואפי' מי שיש לו בנים, וכבר קיים מצות פריה ורביה, אע"פ שאינו חייב מן התורה לישא אשה בת בנים, אמנם ממצות חכמים, לכתחלה יש לו לישא אשה בת בנים... אלא שזהו לכתחלה לבד, אבל אם נשא כבר, אין כופין להוציא, כיון שיש לו בנים. דר' יהושע לא קאמר אלא יוליד בנים בזקנותו, והיינו לכתחלה.
אמנם, כל זה שורת הדין לפי הגמ', אבל מה נעשה שלא ראינו בימינו, ולא שמענו מכמה דורות ב"ד שנזקק לזה, לכוף ולהוציא באשה ששהתה עם בעלה עשר שנים ולא ילדה, או שהיא זקנה, ואף אם אין לו בנים; ומן הדין היה לב"ד לכוף אותו או להוציאה או לקחת עליה אשה בת בנים. ואפי' אם יש לו כמה זכרים עדיין לא קיים מצות פריה ורביה אם אין לו זכר ונקבה, כדברי ב"ה, וכמש"כ למעלה. ואף אם נאמר, דכל שיש לו ממנה ולד של קיימא, אין כופין להוציא. כי כן דעת קצת מפרשים ז"ל, דדוקא קתני מתני' שהתה עשר שנים ולא ילדה, הא אם ילדה ולד של קיימא, אע"פ שעדיין לא קיים מצות פריה ורביה, מ"מ אין כופין להוציא...
ולזה, אם היו ב"ד נזקקין לדקדק ע"פ שורת הדין בענייני הזווגים לכפותם, היו צריכין לכפות את כלם, ורוב הנשים הבאות בימים היו יוצאות ונוטלת כתובה ונדוניא, וליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא, ותרבה הקטטה והמריבה. ולזה העלימו חכמי הדורות את עיניהם בעניני הזווגין, שלא למנעם, אין צ"ל שלא להפרידם, כל ששניהם רוצים, ואין בנשואין ההם לא משום ערוה, ולא משום אסור קדושה. ודי להם לדונם ע"פ הדין כשיש מחלוקת בין איש לאשתו על זה, ונגשו אל המשפט ושפטום ע"פ התורה. ולכן, בנדון שלפניכם, אם הזקנה ההיא ניחא לה דליפוק עלה שמא דאישות, ושיהיה לה הבעל במקום בן, חוטרא לידה ומרה לקבורה, ומצאה זה שרוצה לישאנה מפני דוחקו, ואם אין לו בנים, אם תרצו להעלים עיניכם, כאשר נהגו בהרבה קהלות גדולות וטובות מלאות חכמים ואנשי מעשה, הרשות בידכם. וכ"ש שהם גרים בארץ, אינם מתושבי קהלכם...
אמנם, אם תרצו להחמיר עליו, ולהיות מדת הדין הגמור מתוחה כנגדו, מפני שהטיח דברים כנגד הדיין וקצת מבני קהלכם, לפי מה שבא בשאלתכם, הרשות בידיכם.
 
כאמור, כך פסק הרמ"א שבזמן הזה אין כופין על העניין הזה:
 
10.שולחן ערוך (ר' יוסף קארו, המאה ה-16, צפת) אבן העזר סימן א סעיף ג
 
מצוה על כל אדם שישא אשה בן י"ח, והמקדים לישא בן י"ג, מצוה מן המובחר, אבל קודם י"ג לא ישא דהוי כזנות. ובשום ענין לא יעבור מעשרים שנה בלא אשה. ומי שעברו עליו כ' שנה ואינו רוצה לישא, ב"ד כופין אותו לישא כדי לקיים מצות פריה ורביה. מיהו אם עוסק בתורה וטרוד בה, ומתירא לישא אשה כדי שלא יטרח במזונו ויתבטל מן התורה, מותר להתאחר.
הגה: ובזמן הזה נהגו שלא לכוף על זה. וכן מי שלא קיים פריה ורביה ובא לישא אשה שאינה בת בנים, כגון עקרה וזקנה או קטנה, משום שחושק בה או משום ממון שלה, אעפ"י שמדינא היה למחות בו, לא נהגו מכמה דורות לדקדק בענין הזיווגים. ואפילו נשא אשה ושהה עמה עשרה שנים לא נהגו לכוף אותו לגרשה, אע"פ שלא קיים פריה ורביה, וכן בשאר ענייני זיווגים. (ריב"ש סימן ט"ו), ובלבד שלא תהא אסורה עליו.
 
אבל עדיין, אם אדם יבוא וישאל אותנו אחרי שהוא נשוי עשר שנים האם הוא צריך להתגרש מאשתו, לכאורה התשובה שלנו צריכה להיות שאם הוא רוצה לעשות את מה שההלכה דורשת ממנו הוא מחוייב לגרש אותה ולשאת אשה אחרת. אך בדברי ה'בגדי כהונה' שמצוטטים בפתחי תשובה ניתן למצוא מקור גם להקל בעניין זה:
 
11.פתחי תשובה (ר' אברהם צבי הירש איזנשטט, המאה ה-19)אבן העזר קנד, כז
 
עיין בתשובת בגדי כהונה סימן ח שנשאל מאיש ירא א-לוקים אחד ששהה עם אשתו יותר מעשר שנים ולא ילדה וקשה עליו הגירושין כי היא אשת חיל ויראת ה' ועל ידה יכול להתמיד בלימודו והוא אינו בריא כל כך כשאר בני אדם, אבל הוא חלוש ועוסק תמיד ברפואות והיא משגחת עליו בבריאות גופו וגם מנחת אותו לגדל יתום בתוך ביתו וללמוד עמו. אם מחוייב ע"פ הדין לגרשה ואף שאין כופין בזמן הזה, מכל מקום אולי על כל פנים עליו נשאר החיוב לעשות הגירושין מעצמו במה דאפשר לו בכל היכולת ופן יביאהו
א-לוקים במשפט על זה אם יהיה בשב ואל תעשה. והשיב לי שאינו מחוייב לגרשה... ואף לשיטת הרא"ש דחוץ לארץ עולה מן המנין, אע"פ כן יש היתר בנידון דידן לפי מה דפסק הרא"ש והטור והמחבר חלה הוא אע"פ שמשמשים וכו' ובנידון דידן הבעל אינו בריא כשאר בני אדם ועוסק ברפואות תמיד.
ואף להנימוקי יוסף שפירש חלה ממש שאינו יכול לשמש או להוליד וגם סבירא ליה ג"כ דחוץ לארץ עולה מן המניין בכל אדם, מכל מקום יש לצדד שלא להפריד בין הדבקים לפי מה שכתבו הפוסקים הובא בבית יוסף אורח חיים סימן תרנ"ו וברמ"א שם שאין אדם מחויב לבזבז הון רב בשביל מצוה אחת ואפילו מצוה עוברת כגון אתרוג ולולב. ומצוות פריה ורביה בנידון זה דשהה עשר שנים גרע משאר מצוות עשה... כיון דספק הוא אם ייבנה מאחרת ואם כן אם בכל מצוה עוברת אינו מחוייב לבזבז אף שליש מהונו רק חומש, מכל שכן שאין חייב לבזבז להוציא את אשתו זאת. ולפי זה בנידון דידן שכתובתה ותוספתה מרובה שיצטרך לבזבז כל הונו, אפשר דאינו מחוייב ואף שליש מהונו אינו מחוייב לבזבז. ומעתה יש לו סמך להיות בשב ואל תעשה ויוצא ידי שמים מכל הני טעמא. ועוד יצורף לזה שאינו יודע אם יזדמן לו אשת חיל ויראת א-לוקים כזו אשר יוכל לישב וללמוד כמו עכשיו.
 
ומי יתן ושאלות אלו כלל לא יהיו רלוונטיות, ויזכו כולם בזרע של קיימא.
קטגוריה: מסכת כתובות
AtarimTR