ניצוצות מהדף היומי שיעורים של הרב ירון בן דוד

כתובות קד-קיב - שלא יעלו כחומה

בס"ד                                                                                  יא טבת תשס"ח
 
כתובות קד - קיב:
שלא יעלו כחומה
 
במסגרת החובות של הבעל כלפי אשתו והאשה כלפי בעלה אומרת המשנה שאם אחד מהצדדים רוצה לעלות לארץ ישראל הוא יכול לכפות את הצד השני. כלומר שאם האשה רוצה לעלות לארץ ישראל והבעל אינו רוצה, היא יכולה להכריח אותו לגרשה ולתת לה כתובתה, ואם הבעל רוצה והיא אינה רוצה הוא יכול לגרשה ופטור מלשלם לה כתובתה:
 
1.     משנה מסכת כתובות פרק יג משנה יא
 
הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין. הכל מעלין לירושלים ואין הכל מוציאין - אחד האנשים ואחד הנשים.
 
במסגרת הדיון על דברים אלה, כותבת הגמרא את החשיבות של המגורים בארץ ישראל:
 
2.     תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קי עמוד ב
 
ת"ר: לעולם ידור אדם בארץ ישראל, אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל - דומה כמי שיש לו א-לוק, וכל הדר בחוצה לארץ - דומה כמי שאין לו א-לוק, שנאמר: "לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם
לא-לוקים", וכל שאינו דר בארץ אין לו א-לוק? אלא לומר לך: כל הדר בחו"ל - כאילו עובד עבודת כוכבים; וכן בדוד הוא אומר: "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים", וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים? אלא לומר לך: כל הדר בחו"ל - כאילו עובד עבודת כוכבים. ר' זירא הוה קמשתמיט מיניה דרב יהודה, דבעא למיסק לארץ ישראל, דאמר רב יהודה: כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה, שנאמר: "בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה'". ורבי זירא? ההוא בכלי שרת כתיב. ורב יהודה? כתיב קרא אחרינא: "השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה" וגו'. ורבי זירא? ההוא שלא יעלו ישראל בחומה. ורב יהודה? השבעתי אחרינא כתיב. ורבי זירא? ההוא מיבעי ליה לכדרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר: ג' שבועות הללו למה? אחת, שלא יעלו ישראל בחומה; ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם; ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי. ורב יהודה? "אם תעירו ואם תעוררו" כתיב. ורבי זירא? מיבעי ליה לכדרבי לוי, דאמר: שש שבועות הללו למה? תלתא - הני דאמרן, אינך - שלא יגלו את הקץ, ושלא ירחקו את הקץ, ושלא יגלו הסוד לעובדי כוכבים.
 
דברי הגמרא הללו, שישנן שלוש שבועות שהשביע הקב"ה את ישראל, היו הבסיס להרבה מאוד מהמתנגדים לציונות. עד כדי כך שכתב הרבי מסאטמר:
 
3.     ר' יואל טייטלבוים (האדמו"ר מסאטמר, 1888-1949) ויואל משה, מאמר ראשון
 
אם נקח כל פרצות הדור והעבירות המרובות הנעשות בכל העולם, וישימו אותן בכף מאזניים אחת, ומדינה ציונית בכף מאזניים השניה, תכריע את הכל... שיש בעצם הרעיון של קבלת ממשלה לישראל בעצמם לפני ביאת המשיח, מינות וכפירה בדרכי השי"ת.
 
כיצד, אם כן, ניתן להסביר את המעשה הציוני של הקמת המדינה בניגוד לשלוש השבועות הללו? קולומוסים רבים נשתברו בדיונים אלו, ומטרתי בשיעור זה להביא רק סקירה מתומצתת של מקצת מההסברים. חשוב להדגיש שאין מדובר רק בתירוצים של הדורות האחרונים בעקבות הציונות, אלא הסברים שקדמו לכך עוד בהרבה. הרב אבינר פרסם חוברת שלמה בנושא זה, ורוב המקורות לקוחים מתוך החוברת ההיא.
הדיון הראשון בשאלה זו הוא בויכוח בין הרמב"ן למגילת אסתר האם יש חיוב לשבת בארץ ישראל בזמן הזה. הרמב"ם, כידוע, לא מנה זאת במסגרת תרי"ג המצוות שלו, אם כי הוא פסק להלכה את דברי משנתנו ועוד כמה דברים שמהם ניתן להוכיח בבירור שלדעתו יש מצוה גם בימינו לשבת בארץ ישראל. לכן הרמב"ן כתב שזו אחת מן המצוות ששכח הרמב"ם במניין שלו:
 
4.     רמב"ן בהשמטות לספר המצוות מצוה ד
 
שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן הא-ל יתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה. והוא אמרו להם 'והורשתם את הארץ וישבתם בה' 'כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה' 'והתנחלתם את הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם'...
ואומר אני כי המצוה שחכמים מפליגים בה והיא דירת ארץ ישראל עד שאמרו בכתובות (קי, ב) כל היוצא ממנה ודר בחוצה לארץ יהא בעיניך כעובד עבודה זרה, שנאמר 'כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים', וזולת זה הפלגות גדולות שאמרו בה, הכל הוא ממצוות עשה שנצטוינו לרשת הארץ לשבת בה. אם כן היא מצוות עשה לדורות, מתחייב כל אחד ממנו ואפילו בזמן גלות כידוע בתלמוד במקומות הרבה. ולשון ספרי: מעשה בר' יהודה בן בתירא ור' מתיא בן חרש ור' חנניה בן אחי ר' יהושע ור' נתן שהיו יוצאים חוצה לארץ והגיעו לפלטיא וזכרו את ארץ ישראל וזקפו את עיניהם, זלגו דמעותיהן וקרעו בגדיהם וקראו המקרא הזה 'וירשתם וישבתה בה ושמרת לעשות', ואמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות.
 
אך כנגד הדברים האלה יצא בעל ה'מגילת אסתר', שסובר שאין מצוה בזמן הזה לשבת בארץ ישראל. (זה, אמנם, לא ממש מיישב את דעת הרמב"ם, שהרי הרמב"ם מנה בספר המצוות גם מצוה לבנות את בית המקדש - מצוות עשה כ, ולהכרית את שבעת העממים - עשה קפז, למרות שבאופן טכני אי אפשר לקיים אותם בימינו, אבל הדיון הוא דיון לגופו של עניין):
 
5.     מגילת אסתר (ר' יצחק ליאון, איטליה, המאה ה-16) השמטה ד מספר המצוות
 
נראה לי כי מה שלא מנאה הרב הוא לפי שמצות ירושת הארץ וישיבתה לא נהגה רק בימי משה ויהושע ודוד, וכל זמן שלא גלו מארצם. אבל אחר שגלו מעל אדמתם אין מצוה זו נוהגת לדורות עד עת בוא המשיח. כי אדרבא נצטוינו לפי מה שאמרו בסוף כתובות (דף קיא) שלא נמרוד באומות ללכת לכבוש את הארץ בחזקה והוכיחו מפסוק 'השבעתי אתכם בנות ירושלים', ודרשו בו שלא יעלו ישראל בחומה. ומה שאמר הרמב"ן שהחכמים אמרו כי כיבוש הארץ היא מלחמת מצוה, זהו כאשר לא נהיה משועבדים לאומות. ומה שאמר עוד שהחכמים הפליגו בשבח דירת הארץ, זה דוקא בזמן שבית המקדש קיים, אבל עכשיו אין מצוה לדור בה... והמאמר שהביא מספרי שבכו וקראו המקרא הזה 'וירשת וישבת בה', נראה לי שעל שלא היה בידם לקיים מקרא זה לפי שהיה הבית חרב היו בוכים. והראיה ממה שקרעו את בגדיהם שנראה שעל החורבן היו מתאבלים, שאם מצוה זו היתה נוהגת גם לאחר החורבן למה בכו וקרעו את בגדיהם? והלא גם עתה היו יכולים לקיימה. לכך נאמר שבודאי מצוה זו אינה נוהגת אחר חורבן הבית שיבנה במהרה בימינו אמן.
 
אגב, בהסבר דברי הברייתא כתבו כבר רבים שניכר שה'מגילת אסתר' לא ראה את הברייתא במקורה אלא רק את הציטוט שברמב"ן, כי בברייתא המקורית ברור על מה הם התאבלו, ושם מתואר שהם אף חזרו לארץ ישראל. אבל לגופו של עניין יש להבין האם אכן אסור לעלות לארץ ישראל? מה נחשב כעליה בחומה?
האדמו"ר מסוכטשוב התייחס לעניין זה בשו"ת אבני נזר, וכתב שאכן ישנה מצוה טכנית ליישוב הארץ, אבל בגלל שאם כולם יקיימו את המצוה הזו באופן של 'זריזין מקדימים למצוות' יתקיים מצב של עליה בחומה, לכן המצוה הזו פקעה עם קיומם של שלוש השבועות. ובכל זאת, גם לפי האבני נזר שלוש השבועות פקעו בימינו, כפי שניתן לראות בתשובתו:
 
6.     שו"ת אבני נזר (ר' אברהם בורנשטיין מסוכטשוב, המאה ה-19, פולין) יו"ד סימן תנד
 
והנה לפי מה שבארנו דקרא דהשבעתי קאי על כל הארצות וכל הגליות, יש ליתן טוב טעם על כל הגדולים שלא עלו לא"י. והחבר הודה למלך כוזר ואמר הובשתני מלך כוזר. ובאמת לכאורה הוא שאלה גדולה איך עברו כולם מצוות עשה. ולפי מה שאמרנו יש לומר דכיון דהשבועה היא על כל הארצות, אלא דיחידים מותרין לעלות ואין השבועה רק שלא יעלו כולם ביחד. מכל מקום אי אפשר שיהיה חיוב על יחידים לעלות. דא"כ שוב יהיה חיוב על כל ישראל על כל יחיד ויחיד בפני עצמו, וזה אי אפשר, דהכל ביחד היינו בחומה דאסור. ואם ילכו יענשו בסילוק השגחה כנ"ל. וא"ת שילכו זה אח"ז. מי יקדים ומי יאחר. ובכל אחד נאמר זריזין מקדימין. נמצא שעולין הכל ביחד ע"כ אין חיוב על שום יחיד:
...
איברא דכל זה הוא רק כשאין לו רשות מהממשלה לעלות. אבל אם השיג רשות לעלות ולהתיישב שמה שוב מחויב לעלות דמעתה ליכא הטעם דכל דליתא בציבור ליתא ביחיד שאם יותן רשות לכל ישראל לעלות לא יחשב שעולין בחומה. כי בחומה פרש"י ביד חזקה. גם י"ל כי אם יותן רשות לכולם יחשב פקודה... אך זה ברור שאין חיוב לעלות אפי' ברשות רק להתיישב שמה בתוך קיבוץ אנשים מישראל הכשרים. כי באם לאו יצא ח"ו שכרו בהפסדו, כי קיבוץ אנשים כשרים הוא תועלת גדול לקיום כל המצות בכלל וביחוד למצות התלויות בארץ כמובן.
 
כלומר שבסופו של דבר גם אם ישנו איסור לעלות מצד 'שלא יעלו בחומה', הרי שכאשר ישנה רשות מהאומות המאוחדות לעלות זה מותר. אולי האבני נזר היה מתנגד לתנועת ההעפלה - וזה כבר תלוי בשאלה האם המנדט הבריטי נחשב בעל הבית בארץ ישראל או לא, אבל ודאי שהוא לא היה מתנגד לעלות לארץ ישראל לפני הספר הלבן, ובתנאי שהעולים יתיישבו במקום שיש בו אנשים כשרים.
הסבר אחר לשאלה מה קרה לשלוש השבועות ניתן לומר ע"פ דברי השו"ע בהלכות שבועות. הרי הקב"ה השביע גם את אומות העולם שלא ישתעבדו בנו יותר מדי, והם הפרו את שבועתם. האם זה מצדיק שגם אנחנו נפר את השבועה? השו"ע פוסק כך:
 
7.     שולחן ערוך יורה דעה סימן רלו סעיף ו
 
שנים שנשבעו לעשות דבר אחד, ועבר אחד מהם על השבועה, השני פטור ואינו צריך התרה. לפיכך איש ואשה שנשתדכו זה לזה וקבלו חרם לינשא לזמן קבוע, מי שיעכב והעביר המועד אסור לינשא לאחר, והלה מותר ואינו צריך התרה. וגם המעכב עצמו מותר בלא התרה לאחר שנשא שכנגדו. הגה: ...וכל זה לא מיירי אלא בשנים שנשבעו זה לזה, אבל שנים שנשבעו יחד לעשות דבר, כגון שלא לדבר עם פלוני, ועבר אחד מהם, השני חייב לקיים שבועתו. ואפילו אם נשבעו זה לזה והם ג' או יותר, שאף אם עובר האחד השבועה, השנים הנשארים צריכין לקיים שבועתן. ונראה הא דאם נשבעו שנים ביחד ולא נשבעו זה לזה ועבר האחד השני חייב לקיים שבועתו, היינו דוקא שאינן תלוין זה בזה, אבל אם תלוין זה בזה ואי אפשר לאחד לקיים שבועתו בלא חבירו, כגון שנשבעו לילך ביחד לארץ ישראל, והאחד עובר וקשה לשני לילך לבד, פטור גם כן.
 
כאן אמנם לא מדובר בשנים שנשבעו זה לזה, אלא בשנים שנשבעו לקב"ה כביכול, אבל השבועות ודאי תלויות זה בזה, ולכן כשהגויים לא עמדו בצד שלהם, גם אנחנו לא מחוייבים לעמוד בצד שלנו.
הסבר נוסף לשאלה זו תלוי בשאלה מה נקרא 'לעלות בחומה'. רש"י מפרש שהכוונה לעלות בחוזקה. אם עולים בקבוצות קטנות זה ודאי לא נקרא לעלות בחומה. יתרה מזו: אפילו עליית עזרא, שבה עלו בקבוצות גדולות ומאורגנות, אינה נחשבת עליה בחומה, כפי שאומרת הגמרא:
 
 
8.     תלמוד בבלי מסכת יומא דף ט עמוד ב
 
ריש לקיש הוי סחי בירדנא, אתא רבה בר בר חנה יהב ליה ידא. אמר ליה: א-לקא! סנינא לכו, דכתיב "אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז", אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא - נמשלתם ככסף, שאין רקב שולט בו, עכשיו שעליתם כדלתות נמשלתם כארז שהרקב שולט בו.
 
תירוץ נוסף לעניין העליה בחומה הוא העובדה שמי שהביא את עניין שלוש השבועות הוא ר' זירא, והוא חזר בו מדבריו, כפי שמוכח בסיפור הבא:
 
9.     שיר השירים רבה פרשה ח אות ג
 
מקור
'אם חומה היא' - אילו ישראל העלו חומה מבבל לא חרב בית המקדש בההיא שעתא פעם שנית.
רבי זעירא נפיק ליה לשוקא למיזבן מקומא, א"ל לדין דהוא תקיל תקיל יאות, ואמר ליה לית את אזיל לן מן הכא בבלייא די חרבון אבהתיה, בההיא ענתה אמר ר' זעירא לית אבהתי כאבהתהון דהדין, על לבית וועדא ושמע קליה דרבי שילא יתיב דריש אם חומה היא אילו עלו ישראל חומה מן הגולה לא חרב בית המקדש פעם שנייה, אמר יפה לימדני עם הארץ.

תרגום
'אם חומה היא' - אילו היו ישראל עולים כחומה מבבל, באותה שעה היה נגזר שלא ייחרב בית המקדש פעם שנית. ר' זירא יצא לשוק לקנות משהו. אמר למוכר השוקל: 'שקול יפה'. אמר לו: 'אין אתה זז מכאן, בבלי שהחריבו אבותיו את בית המקדש'. באותה שעה אמר ר' זירא: האם אין אבותיי כאבותיו שלו? עלה לבית הוועד ושמע את קולו של ר' שילא יושב ודורש 'אם חומה היא' - אילו עלו ישראל חומה מן הגולה לא חרב בית המקדש פעם שניה. אמר: יפה לימדני עם הארץ.
אגב, יש שהסבירו כך את המעשה התמוה של ר' זירא שהתענה מאה תעניות כדי לשכוח את מה שהוא למד. הכוונה היא שהוא רצה שלא יזכירו לו את השקפת העולם הקודמת שלו שדגלה בכך שאסור לעלות בחומה. הוא אמנם סבר - בניגוד לדעת רב יהודה - שבתור אדם יחיד מותר לו לעלות לישראל, אבל הוא סבר שאסור לעלות כחומה, ואילו עכשיו, בעקבות אותו מעשה, הוא חזר בו גם מנקודה זו ולכן ביקש לשכוח את כל תלמודו:
 
10.תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פה עמוד א

מקור
רבי זירא כי סליק לארעא דישראל יתיב מאה תעניתא דלשתכח גמרא בבלאה מיניה, כי היכי דלא נטרדיה.

תרגום
כשעלה ר' זירא לארץ ישראל, ישב מאה תעניות כדי לשכוח את התלמוד הבבלי, בכדי שלא יפריע לו.
תירוצים רבים, אם כן, ניתנו ליישוב עניין זה. הרב אבינר ריכז את כל התירוצים וההסברים בחוברת המקיפה שהוא ערך בנושא, (שאת תמציתה ניתן לראות גם באינטרנט בכתובת הזו: http://www.havabooks.co.il/Shut/ShutInside.asp?Qid=653)
נביא בקצרה את ההסברים של הרב אבינר:
 
11.הרב שלמה אבינר, נעם, כרך כ
על היחס בין השבועה שלא לעלות כחומה ובין מעשינו לתקומת ארצנו ועמנו במפלאות ה' א-לוקים, שלוש עשרה תשובות, ואלו הן:
א.     נפלה החומה ע"י רשיון אומות העולם
ב.      בזמן פקידה א-לוקית בטלה החומה
1.      רשיון אומות העולם הוא פקידה
2.      התעוררות האומה היא פקידה
3.      הקץ המגולה הוא פקידה
4.      זוועות הגלות הן פקידה
5.      הופעת הגר"א
ג.       הפרת אומות העולם את שבועתם, ביטלה את כל השבועות
ד.      עליה הדרגתית אינה חומה
ה.      החומה אינה אלא מסביב לבבל
ו.        החומה עומדת רק אלף שנה
ז.       השבועה היא על עליה לבנות את בית המקדש
ח.      כשיש תוקף ואומץ, אין חומה
ט.     עניין החומה שנוי במחלוקת בגמרא
י.        בעל השבועות, ר' זירא, חזר בו
יא.   הפוסקים חולקים על דברי המגילת אסתר שלא יעלו כחומה
יב.    שלוש השבועות הם עניין אגדה ולא הלכה
יג.     השבועות הינן גזירות א-לוקיות ולא איסור.
 
וכך כתב הרב צבי יהודה הכהן קוק בעיתון הצופה (פורסם גם ב'לנתיבות ישראל' חלק ב עמוד קסז):
 
12.הרב צבי יהודה הכהן קוק, הצופה, יח אלול תשל"ג
 
...ובעניין המרידה באומות העולם, הנה כאשר הוכרחנו לסלק את שלטון האנגלים מכאן לא היה זה מרידה בהם, כי הם לא היו שולטים חוקיים בארצנו, אלא מנדטוריים זמניים כדי להכין את שלטון עם ישראל בארצו כפי החלטת חבר הלאומים, כדבר ה' בתנ"ך, וכאשר מעלו בשליחותם זאת הגיע זמנם להסתלק מכאן. ובאחרונה - העליה בחומה שהוזהרנו עליה, הלא אין חומה זו אלא שלטון הגויים על ארצנו ומקום מקדשנו, כל זמן אשר חומה זו קיימת בפקודה הא-לוקית של הגלות, וכאשר בהמשך תוצאות הקץ המגולה נתבטלה ונפלה החומה הזאת, הפה שאסר הוא הפה שהתיר...
ועל גבי כל זה, מלבד מה שכמובן בעל ה'מגילת אסתר', עם כל חשיבותו וקדושתו, אינו בחשבון לעומת הרמב"ן, שהוא נקרא 'אביהם של ישראל', וממנו כמה הלכות בשולחן ערוך, וממגילת אסתר אין אף הלכה אחת -הלא גלוי וברור הוא שהרמב"ן ידע את דברי קדשם של חז"ל בכתובות קיא, אלא שכאן בבירור הלכה שלו בספר המצוות לא הופיע בתור מקובל אלא כבעל ההלכה הנגלית, וכאן לא הכניס בחשבון את דברי קודש האגדה האלה של חז"ל. וכן היתה גם ההבנה הישרה של הגאון ר' מאיר שמחה זצ"ל, אשר במכתב קריאתו למען קרן היסוד חזר פעמיים על הביטוי של 'פחד השבועות', שברורה משמעותו כי אין כאן עניין של אמיתיות ההלכה, אלא פחדנות מפני עניין זה של השבועות, ואין בזה שום סתירה לבירורה של ההלכה והמצווה דאורייתא.
 
 
 
 
 
 
 
 


קטגוריה: מסכת כתובות
AtarimTR