ניצוצות מהדף היומי שיעורים של הרב ירון בן דוד

מסכת נדרים י - כ - אמא שלום

בס"ד                                                                                                    ג שבט תשס"ח
 
נדרים י - כ
אימא שלום
במסגרת דברי הגמרא שכדאי להתרחק מנדרים, היא מביאה עוד כמה הרחקות, ואז מובאים גם דברי הפרישות שנוהגים אפילו בין איש לאשתו. ואז מביאה הגמרא את הדברים הבאים:
1.     תלמוד בבלי מסכת נדרים דף כ עמוד א
שאלו את אימא שלום: מפני מה בניך יפיפין ביותר? אמרה להן: אינו מספר עמי לא בתחלת הלילה ולא בסוף הלילה אלא בחצות הלילה, וכשהוא מספר מגלה טפח ומכסה טפח, ודומה עליו כמי שכפאו שד; ואמרתי לו: מה טעם? ואמר לי: כדי שלא אתן את עיני באשה אחרת, ונמצאו בניו באין לידי ממזרות!
 
הפעם ברצוני להתמקד לא בעיקר אלא בטפל. קודם כל מי זו 'אימא שלום'? במה זכתה אשה זו להיות בין הנשים היחידות שנכתבו בשמם בש"ס (לצדם של ברוריה, ילתא, קמחית, ועוד מספר מצומצם מאוד של נשים)? מדוע יש להם שם כפול?
שאלה שניה: מדוע שאלו אותה את השאלה הזו ולא את בעלה? מה עוד שהדברים שהיא מספרת עליהם הם דברים שבעלה עושה, ומדוע לא כתבה הגמרא את הדברים בשמו של הבעל במקום בשמה של האשה?
ובכן, ראשית נפתור את חידת שמה של אימא שלום. מסתבר שלשון 'אימא' הוא דרך כבוד לפנות לאשה מכובדת. מצינו גם תנא שנקרא אבא שאול, וכך אומר הרשב"ץ על שם זה:
 
2.     מגן אבות לרשב"ץ (מאה ה-14, אלג'יר) על אבות פרק ב משנה יב
ונקרא אבא שאול, דרך כבוד הוא. וכתב רבינו משה ז"ל בפתיחת פירוש המשנה כי מדריגתו כמדריגת מי שקורין אותו רבי, וכן נהגו האומות לקרוא דרך כבוד בשם אב, הישמעאלים הרבה מאד, ואף הנוצרים לאפיפיור אב קדוש, וכן לנשים החשובות קורין בשם אמא, אמא שלום, אמא מרים, וכן מטרוניתא בלשון רומי, אם היא מטיר, כמו אב פטיר, וכן נזכר בסוף פרק היה קורא [ברכות טז ב], כי אבא ואימא דרך כבוד, ואין קורין כן לעבדים ולשפחות אלא של בית רבן גמליאל, כמו שנזכר בסוף פרק היה קורא
 
אגב, שמו המלא של אבא שאול הוא באמת אבא שאול בן אימא מרים (כתובות פז, א)! כך ניתן להסביר שם נוסף, שניתן לראות במסכת נזיר:
3.     תלמוד בבלי מסכת נזיר דף נו עמוד ב
אמר רבי אליעזר: כשהלכתי לערדסקיא, מצאתי את ר' יהושע בן פתר ראש שהיה יושב ודן לפני ר"מ בהלכה
 
ר' יהושע בן פתר ראש - המלה 'פתר' היא, כמובן, father, כלומר אבא. מסתבר, אם כן, ששמה הפרטי של אימא שלום הוא שלום, וכבר אז התחיל להיות אופנתי לתת לנשים שמות של גברים... (אם כי לא מצינו בתנ"ך מישהו שנקרא בשם שלוֹם, אלא רק שלוּם, ואינני יודע מתי התחילו לקרוא לאנשים בשם שלום, שהוא גם שמו של הקב"ה. ישנם שני גאונים בסורא שנקראו בשם זה, אבל אני לא יודע איך הם ניקדו את שמם...)
מדוע דוקא אשה זו נקראה בשם אימא שלום ולא רק שלום? התשובה היא הייחוס של אותה אשה. ובכן, אימא שלום, מלבד היותה אשתו של ר' אליעזר, היא גם אחותו של רבן גמליאל. נסדר את סדר הדורות לשם הבהרה:
הלל-שמעון-רבן גמליאל הזקן-רבן שמעון בן גמליאל הנהרג-רבן גמליאל דיבנה-רבן שמעון בן גמליאל השני-ר' יהודה הנשיא.
ובכן, אמא שלום היא בתו של רבן שמעון בן גמליאל הנהרג, ואחותו של רבן גמליאל דיבנה. מכיון שהיא היתה בת לאותה משפחה מיוחסת ומקורבת למלכות, היא לא נקראה רק בשמה הפרטי, אלא בתוספת כינוי של כבוד. וכך אומרת הגמרא על המשפחה הזו:
4.     תלמוד בבלי מסכת סוטה דף מט עמוד ב
מספר קומי הרי זה מדרכי האמורי, אבטולוס בן ראובן התירו לספר קומי, שהוא קרוב למלכות; של בית רבן גמליאל התירו להן חכמת יוונית, מפני שקרובין למלכות.
 
יתרה מזו, אפילו העבדים והשפחות של משפחה זו נקראו אבא פלוני ואמא פלונית, וקל וחומר לבני המשפחה עצמם:
5.     תלמוד בבלי מסכת ברכות דף טז עמוד ב
תנו רבנן: אין קורין אבות אלא לשלשה, ואין קורין אמהות אלא לארבע. אבות מאי טעמא? אילימא משום דלא ידעינן אי מראובן קא אתינן אי משמעון קא אתינן - אי הכי, אמהות נמי - לא ידעינן אי מרחל קא אתינן אי מלאה קא אתינן! אלא: עד הכא - חשיבי, טפי - לא חשיבי. תניא אידך: עבדים ושפחות אין קורין אותם אבא פלוני ואמא פלונית, ושל רבן גמליאל היו קורים אותם אבא פלוני ואמא פלונית. מעשה לסתור? - משום דחשיבי.
ובכן, הבננו למה קוראים למה אמא שלום. אך מדוע שאלו אותה את השאלה הזו? אכן מצינו שחכמים שאלו שאלות הנהגה מנשים מסויימות, כפי שאומרת הגמרא במסכת יומא על קמחית:
6.     תלמוד בבלי מסכת יומא דף מז עמוד א
אמרו עליו על רבי ישמעאל בן קמחית: פעם אחת סיפר דברים עם ערבי אחד בשוק, ונתזה צינורא מפיו על בגדיו, ונכנס ישבב אחיו ושמש תחתיו, וראתה אמן שני כהנים גדולים ביום אחד. ושוב אמרו עליו על רבי ישמעאל בן קמחית: פעם אחת יצא וסיפר עם הגמון אחד בשוק, ונתזה צינורא מפיו על בגדיו, ונכנס יוסף אחיו ושמש תחתיו, וראתה אמן שני כהנים גדולים ביום אחד. תנו רבנן: שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה. אמרו לה חכמים: מה עשית שזכית לכך? - אמרה להם: מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי. - אמרו לה: הרבה עשו כן, ולא הועילו.
 
אבל ישנו הבדל גדול בין שני הסיפורים: שם היא באמת סיפרה על הנהגה גדולה שהיתה לה, ואילו בסיפור הזה אימא שלום לא מספרת על שום דבר מיוחד שהיא עשתה, אלא רק מה שבעלה עשה. ובכן, ראשית, נראה מי היה בעלה:
 
7.     תלמוד בבלי מסכת שבת דף קטז עמוד א
 
אימא שלום דביתהו דרבי אליעזר אחתיה דרבן גמליאל הואי. הוה ההוא פילוסופא בשבבותיה דהוה שקיל שמא דלא מקבל שוחדא. בעו לאחוכי ביה; אעיילא ליה שרגא דדהבא, ואזול לקמיה.
אמרה ליה: בעינא דניפלגי לי בנכסי דבי נשי. אמר להו: פלוגו. אמר ליה כתיב לן: במקום ברא ברתא לא תירות. אמר ליה: מן יומא דגליתון מארעכון איתנטלית אורייתא דמשה, ואיתיהיבת עוון גליון, וכתיב ביה: ברא וברתא כחדא ירתון.
למחר הדר עייל ליה איהו חמרא לובא. אמר להו: שפילית לסיפיה דעוון גליון וכתב ביה: אנא לא למיפחת מן אורייתא דמשה אתיתי [ולא] לאוספי על אורייתא דמשה אתיתי. וכתיב ביה: במקום ברא ברתא לא תירות. אמרה ליה: נהור נהוריך כשרגא! - אמר ליה רבן גמליאל: אתא חמרא ובטש לשרגא.
 

אמא שלום אשתו של ר' אליעזר, אחותו של רבן גמליאל היתה. היה פילוסוף אחד בשכנותה, שיצא לו שם של דיין שאינו מקבל שוחד. רצו ללעוג לו. הביאה לו נר של זהב כשוחד, והלכה אליו.
אמרה לו: ברצוני שתחלוק לי בנכסי אבי. אמר להם: חלקו. אמר לו (ר"ג): כתוב בתורתנו שבת אינה יורשת במקום שיש בנים. אמר לו: מיום שגליתם מארצכם ניטלה תורה ממשה, וניתן העוון גליון, ובו כתוב שבן ובת יורשים באופן זהה.
למחרת חזר ובא (ר"ג) ונתן לו חמור לובי. אמר הדיין: בסוף העוון גליון כתוב 'אני לא להפחית מתורת משה באתי [ולא] להוסיף על תורת משה באתי', וכתוב בתורה שבת אינה יורשת במקום בן. אמרה לו: האר את דבריך כנר! אמר לו רבן גמליאל: בא החמור ובעט בנר...
 
בסיפור זה אנו רואים לראשונה מעשה שעשתה אימא שלום, בכדי להוכיח את השקר שבנצרות ואת העובדה שהדיין הזה לקח שוחד. אבל ישנו סיפור מפורסם עוד יותר, ובו רואים אנו אולי את עומק שמה של אימא שלום, וזהו הסיפור המפורסם של תנורו של עכנאי, שבו מצאה את עצמה אימא שלום במצב קשה מאוד, בנסיון להביא לשלום בין בעלה לאחיה:
8.     תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף נט עמוד א
תנן התם: חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא, רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאין. וזה הוא תנור של עכנאי. מאי עכנאי? - אמר רב יהודה אמר שמואל: שהקיפו דברים כעכנא זו, וטמאוהו. תנא: באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו. אמר להם: אם הלכה כמותי - חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה: ארבע מאות אמה: אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - אמת המים יוכיחו. חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - כותלי בית המדרש יוכיחו. הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע, אמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה - אתם מה טיבכם? לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדין מטין ועומדין. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - מן השמים יוכיחו. יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא. - מאי 'לא בשמים היא'? - אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה 'אחרי רבים להטת'. - אשכחיה רבי נתן לאליהו, אמר ליה: מאי עביד קודשא בריך הוא בההיא שעתא? - אמר ליה: קא חייך ואמר נצחוני בני, נצחוני בני.
אמרו: אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר רבי אליעזר ושרפום באש, ונמנו עליו וברכוהו. ואמרו: מי ילך ויודיעו? - אמר להם רבי עקיבא: אני אלך, שמא ילך אדם שאינו הגון ויודיעו, ונמצא מחריב את כל העולם כולו. מה עשה רבי עקיבא? לבש שחורים, ונתעטף שחורים, וישב לפניו בריחוק ארבע אמות. - אמר לו רבי אליעזר: עקיבא, מה יום מיומים? - אמר לו: רבי, כמדומה לי שחבירים בדילים ממך. - אף הוא קרע בגדיו וחלץ מנעליו, ונשמט וישב על גבי קרקע. זלגו עיניו דמעות, לקה העולם שליש בזיתים, ושליש בחטים, ושליש בשעורים. ויש אומרים: אף בצק שבידי אשה טפח. תנא: אך גדול היה באותו היום, שבכל מקום שנתן בו עיניו רבי אליעזר נשרף. ואף רבן גמליאל היה בא בספינה, עמד עליו נחשול לטבעו. אמר: כמדומה לי שאין זה אלא בשביל רבי אליעזר בן הורקנוס. עמד על רגליו ואמר: רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי, ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך, שלא ירבו מחלוקות בישראל. נח הים מזעפו. - אימא שלום דביתהו דרבי אליעזר אחתיה דרבן גמליאל הואי. מההוא מעשה ואילך לא הוה שבקה ליה לרבי אליעזר למיפל על אפיה. ההוא יומא ריש ירחא הוה, ואיחלף לה בין מלא לחסר. איכא דאמרי: אתא עניא וקאי אבבא, אפיקא ליה ריפתא. אשכחתיה דנפל על אנפיה, אמרה ליה: קום, קטלית לאחי. אדהכי נפק שיפורא מבית רבן גמליאל דשכיב. אמר לה: מנא ידעת? אמרה ליה: כך מקובלני מבית אבי אבא: כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה.
 
אגב, העובדה שהיא ידעה לומר שאחיה מת היא גם דבר שהיא למדה מבעלה. הגמרא מספרת שכך ידע ר' אליעזר על תלמידו שמת:
 
9.     תלמוד בבלי מסכת עירובין דף סג עמוד א
ותלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שהורה הלכה בפניו. אמר רבי אליעזר לאימא שלום אשתו: תמיה אני אם יוציא זה שנתו. ולא הוציא שנתו. אמרה לו: נביא אתה? אמר לה: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא כך מקובלני: כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה.
 
עכשיו ברור גם למה התלמידים לא שאלו את בעלה על הנהגתו. בעלה הוא ר' אליעזר שהיה מנודה, ולכן אפשר היה רק לשאול את אשתו על הנהגתו של ר' אליעזר. סיפור זה, אם כן, צריך להצטרף למסגרת הסיפורים על ר' אליעזר ולא למסגרת הסיפורים על אמא שלום, אלא שבגלל שהוא כבר היה מנודה הסיפור הזה מובא בשמה.
שני דברים, אם כן, יודעים אנו על אימא שלום עצמה: המאבק שלה לדין אמת, ולחשוף דיין שלוקח שוחד, והנסיון שלה לעשות שלום בין אחיה, רבן גמליאל הנשיא, לבין בעלה - ר' אליעזר בן הורקנוס. ואולי שתי התכונות הללו הם מה שהיא קיבלה מבית אביה, שבה אמרו את הדברים הבאים:
10.משנה מסכת אבות פרק א משנה יח
רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום שנאמר 'אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם':


                              
קטגוריה: מסכת נדרים
AtarimTR