ניצוצות מהדף היומי שיעורים של הרב ירון בן דוד

מסכת נדרים כא-כז "כל נדרי"

בס"ד                                                                                                    י שבט תשס"ח
 
נדרים כא - כז
כל נדרי
1.     משנה מסכת נדרים פרק ג משנה א
ארבעה נדרים התירו חכמים נדרי זירוזין ונדרי הבאי ונדרי שגגות ונדרי אונסים נדרי זירוזין כיצד היה מוכר חפץ ואמר קונם שאיני פוחת לך מן הסלע והלה אומר קונם שאיני מוסיף לך על השקל שניהן רוצין בשלשה דינרין רבי אליעזר בן יעקב אומר אף הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו אומר כל נדר שאני עתיד לידור הוא בטל ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר:
 
נדרי זירוזין הם נדרים שנועדו לזרז מישהו אחר לעשות או לא לעשות משהו. נדרי הבאי הם נדרים של גוזמאות. נדרי שגגות הם נדרים שמקורם בטעות, ונדרי אונסים הם נדרים שאדם נדר בהנחה שתנאי מסויים לא יתקיים, ואז הוא התקיים באונס. לגבי נדרי זירוזין אומר ר' אליעזר בן יעקב שאפשר למנוע את הבעיה ע"י הכרזה שהנדר יהיה בטל. אבל הגמרא מסבירה שאין הכוונה לאמירת משפט ממש לפני הנדר, שהרי אז האדם השני יבין שמדובר בנדר שאינו תקף, אלא בהכרזה קודמת בהרבה. וכך אומרת הגמרא:
 
2.     תלמוד בבלי מסכת נדרים דף כג עמוד א
וכיון דאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל, לא שמע ליה ולא אתי בהדיה! חסורי מיחסרא והכי קתני: הרוצה שיאכל אצלו חבירו ומסרב בו ומדירו - נדרי זירוזין הוא; והרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל, ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר. אי זכור, עקריה לתנאיה וקיים ליה לנדריה! אמר אביי, תני: ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר. רבא אמר: לעולם כדאמרינן מעיקרא, הכא במאי עסקינן - כגון שהתנה בראש השנה ולא ידע במה התנה, והשתא קא נדר, אי זכור בשעת הנדר ואמר על דעת הראשונה אני נודר - נדריה לית ביה ממשא, לא אמר על דעת הראשונה אני נודר - עקריה לתנאיה וקיים לנדריה. רב הונא בר חיננא סבר למידרשיה בפירקא, אמר ליה רבא: תנא קא מסתים לה סתומי כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים, ואת דרשת ליה בפירקא?
 
מהגמרא הזו אנו רואים שאפשר להצהיר מראש על בטלות נדרים עתידיים, אבל אם אדם נודר בזמן שהוא זוכר את אותו ביטול ובכל זאת נודר, הרי שהנדרים יחייבו אותו. הר"ן אומר שרבא אינו חולק על אביי על עצם הדין, אלא רק אינו רוצה להפוך את לשון המשנה, ולכן הוא מסביר שאם אדם נודר וזוכר שהיה תנאי שמבטל אותו, ומתכוון שהנדר יבוטל על סמך אותו תנאי, הרי שזה אכן מבטל אותו, אבל אם הוא לא זוכר שהיה תנאי, הרי שהוא באמת מתכוון לנדור לגמרי, והנדר יחייב אותו. דבר נוסף שרואים מהגמרא הזו הוא שעדיף לא ללמד את העניין הזה ברבים, כי זה יגרום לאנשים לנהוג קלות ראש בנדרים.
רבינו תם הסיק מהגמרא הזו חידוש מעניין:
 
3.     תוספות מסכת נדרים דף כג עמוד ב
 
מתוך שמעתין מוחק ר"ת מה שכתוב במחזורים בכל נדרי 'מיום הכפורים שעבר עד יום הכפורים הבא עלינו לטובה' וסבורים הם שמתירין נדרים משנה שעברה וטועין.
חדא - בכל התרת נדרים בעי חרטה מעיקרא לכל הפחות והרי אין אנו פותחין בשום חרטה.
ועוד - דבעי יחיד מומחה או ג' הדיוטות וליכא.
ועוד - שהלכה כרב פפא דהוא בתראה דאמר דצריך לפרט הנדר ואנן לא עבדינן הכי.
ועוד - דנודר עצמו אי אפשר לו להתיר.
לכך נראה לו להגיה 'מיוה"כ זה עד יוה"כ הבא עלינו לטובה' ונדרים של שנה הבאה הוא דשרינן וסמך לדבר דתנן הרוצה שלא יתקיימו נדריו כו' ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר ואפילו רבא נמי מודה בזה.
ואע"ג ד'עומד אדם בראש השנה' תנן, ואנן ביוה"כ עבדינן, אשכחן יוה"כ דאקרי ראש השנה כדכתיב ביחזקאל (מ) בר"ה בעשור לחדש ואמרו דזהו יוה"כ דיובל, ועוד שהוא סמוך לר"ה ולכך תקנוהו ביוה"כ לומר טפי משום דיוה"כ בטל מכל מלאכות ואיכא כנופיא טובא ואע"ג דשרינן בכל נדרי אף חרמים ושבועות ואנן נדרים תנן לאו דוקא נדרים ה"ה חרמים ושבועות ומשום דבנדרים קיימינן קתני נדרים...
והא דאומרים בכל נדרי דנדרנא דמשמע לשעבר אלמא דמשמע דאנו מתירין שעברו י"ל דנדרנא משמע שתי לשונות כמו אמרי פי משמע כדאמרי משמע לשעבר ומשמע דאמינא דהיינו להבא ה"נ דנדרנא משמע להבא ולשעבר ודאחרטנא דאומרים בכל נדרי פירושו הוי כשנתחרט דאין מועיל ביטול בר"ה אלא כשנתחרט עליו לאחר מכאן שנדר ומה שנהגו לומר אחר כל נדרי וכו' ונסלח לכל עדת זהו לפרש כשידור אדם לאחר מכאן ולא יזכור לתנאי של ביטול דכל נדרי ויעבור על נדרו הרי זה צריך כפרה וסליחה אע"ג שאותו מבטל כאן שלא ידע כשעבר כדאמרינן (נזיר דף כג.) גבי אשה הרי שנדרה והפר לה בעלה והיא לא ידעה שהפר לה בעלה והיתה שותה יין הרי היא צריכה כפרה וסליחה...
וא"ת לפי מה דפרישית לעיל דכל נדרי דביטול נדרים הוא היאך אמרינן בבהכ"נ בכנופיא בפני כל והאמר הכא דלא דרשינן בפירקא וי"ל דהכא היינו דוקא משום עמי הארץ דאתו לפרקא ועוד כשהיו דורשין ללועזות בלעז ואתי לזלזולי בנדרים ולכך קאמר דלא דרשינן ליה בפירקא בפירוש אבל כל נדרי שהוא כתרגומו אין כל העם מבינים וגם אין לומר להם מותרין אתם.
 
לתוספות היו ארבע שאלות על ההנחה ש'כל נדרי' בא להתיר נדרים שהיו בעבר:
1.      כדי להתיר נדר צריך חרטה מזמן שבו נדרו את הנדר, (כגון שהנודר יאמר שבזמן שהוא נדר הוא היה עצבני וכדומה), ובתפילת כל נדרי לא עושים זאת.
2.      כדי להתיר את הנדרים צריך יחיד מומחה או לפחות שלושה הדיוטות, וכאן אין מעמד כזה, אלא כולם עומדים יחד ומתפללים.
3.      כדי להתיר נדרים צריך לפרוט את הנדר, ולא עושים זאת ב'כל נדרי'.
4.      אדם לא יכול להתיר לעצמו את הנדר, ומי מתיר לשליח הציבור?
כתוצאה מארבע השאלות שלו, אומר ר"ת ש'כל נדרי' בכלל לא אמור להתיר נדרים שהיו בעבר, אלא שזו הצהרה לעתיד, כמו שכתוב בגמרא שבסוגייתנו. אבל להסבר הזה של ר"ת יש לא פחות שאלות, שעל חלקן עונה ר"ת בעצמו:
1.      הלשון היא 'מיום הכיפורים שעבר עד יום הכיפורים הזה', ואת זה מציע ר"ת לשנות.
2.      הלשון היא 'דנדרנא' ולא 'דננדר' - ור"ת טוען שניתן להבין זאת גם לעתיד.
3.      אצלנו כתוב 'עומד אדם בראש השנה', ואילו אנחנו עושים זאת ביום הכיפורים. אבל על זה אומר ר"ת, ובצדק, שהמקום היחיד שבו מופיע הביטוי 'ראש השנה' בתנ"ך דוקא מתייחס ליום הכיפורים:
4.     יחזקאל פרק מ פסוק א
בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לְגָלוּתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אַחַר אֲשֶׁר הֻכְּתָה הָעִיר בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הָיְתָה עָלַי יַד ה' וַיָּבֵא אֹתִי שָׁמָּה:
 
הסברא שעושים את ההכרזה הזו דוקא ביום הכיפורים ולא בראש השנה, היא בגלל שאז יש כינוס גדול של העם. אבל ישנן עוד כמה בעיות בהסבר הזה של ר"ת:
4.      הגמרא מדברת רק על נדרים, ואילו ב'כל נדרי' מדברים גם על שבועות וחרמים וכו' - על כך עונה ר"ת שזו כוונת הגמרא, אבל כיון שכאן עוסקים בנדרים כתוב רק נדרים.
5.      העובדה שאומרים ב'כל נדרי' דאתחרטנא בהון - והרי לא מדובר על משהו שהיה בעבר, מסביר ר"ת שהכוונה שאנחנו כבר מתחרטים על משהו שנעשה בעתיד.
6.      העובדה שבסוף כל נדרי מצטטים פסוק 'ונסלח לכל עדת בני ישראל', והרי אין על מה לסלוח, הכוונה שאם אדם נודר ושוכח על התנאי הזה ובכל אופן עובר על הנדר, למרות שבאמת הוא לא עשה עבירה, הרי שהוא עדיין צריך סליחה, כמו אשה שנדרה ולא ידעה שבעלה הפר את הנדר והיא עברה על הנדר, שהקב"ה צריך לסלוח לה.
7.      הגמרא אמרה לא לגלות את הסוד הזה ברבים, ואנו עושים זאת במקום שיש הכי הרבה אנשים - מסביר ר"ת שמכיון שאומרים זאת בארמית עמי הארצות לא ממש מבינים מה אומרים, וגם אלו שמבינים - אנחנו לא אומרים את הלשון 'מותרים לכם'.
ראינו, אם כן, שמכח ארבע שאלות שהיו לר"ת על ההסבר הפשוט של 'כל נדרי', הוא הביא הסבר אחר שגורם לו ליישב לא פחות משבע שאלות אחרות...
דבריו של ר"ת אכן השתרשו במחזור התפילה המוכר לנו, אבל בדרך של שיבושים רבים. בנוסח האשכנזי המצוי יש מחזורים שקיבלו את דברי ר"ת לגמרי ועוסקים רק בנדרים עתידיים, ויש שמנסים (כגון מחזור 'רינת ישראל') לשלב בין שני הנוסחים, ויוצאת להם גרסת כלאיים לא ברורה:
 
5.     תפילת 'כל נדרי' נוסח אשכנז
כָּל נִדְרֵי וְאֱסָרֵי וּשְׁבוּעֵי וַחֲרָמֵי וְקוֹנָמֵי וּקְנָסֵי (נ"א וְקִנּוּסֵי) וְכִנּוּיֵי, דְּאִנְדַרְנָא וּדְאִשְׁתַּבַּעְנָא, וּדְאַחֲרִימְנָא, וּדְאֲסָרְנָא עַל נַפְשָׁתָנָא. (נ"א מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁעָבַר עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה) מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים זֶּה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה. בְּכֻלְּהוֹן אִתְחָרַטְנָא בְהוֹן. כֻּלְּהוֹן יְהוֹן שָׁרָן. שְׁבִיקִין, שְׁבִיתִין, בְּטֵלִין וּמְבֻטָּלִין. לָא שְׁרִירִין וְלָא קַיָּמִין. נִדְרָנָא לָא נִדְרֵי, וֶאֱסָרָנָא לָא אֱסָרֵי. וּשְׁבוּעָתָנָא לָא שְׁבוּעוֹת.
וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה
 
כמובן שמה שכתוב במחזור 'רינת ישראל' לא היתה כוונתו של ר"ת, שהרי הוא לא מקבל את זה שמדובר פה בהתרת נדרים. אבל יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם משבע הקושיות שנמצאות גם בשיטתו של ר"ת! מעניין לציין שבשיבלי הלקט הובא מנהג לברך לפני 'כל נדרי' על התרת נדרים, ולפי המנהג הזה ודאי שמדובר בהתרת נדרים. ובכל אופן, לגבי נוסח 'כל נדרי' אם אינו התרת נדרים, מצאנו פתרון מעניין בדבריו של רב האי גאון:
 
6.     שבולי הלקט (ר' צדקיה ב"ר אברהם הרופא, מאה ה-12, איטליה) סדר יוה"כ סי' שיז
 
בערב יום הכיפורים חולצין מנעליהן מבעוד יום, שהרי נעילת הסנדל מן העינויין, ובאין יחיפין לבית הכנסת. ובתפלת ערבית עומד שליח צבור באימה ויראה ברתת וזיע ואומר כל נדרים ואסורים כו' ויש רגילין לברך על מצות היתר נדרים ושבועה ונראה בעיני שאין טוב לברך והוא ברכה לבטלה...
והכי איתא בסדר רב האי גאון 'כל נדרי ואסרי וקנמי וחרמי ושבועי דנדרנא ודאישתבענא ודאחרמנא ודאסרנא על נפשתנא מיום צום הכיפורים שעבר עד יום צום כיפורים הזה ועברנא עליהן בשלו או באונסא ניבעי רחמי מן קדם מרי שמיא דלישרי לן דלישבוק לן נדרנא לא נדר למחייב עלייהו איסרנא לא אסרי למיחטא בהון ושבועתנא לא שבועי למילקי בדילהון ככתוב ונסלח' וגו'.
 
לפי דברי רב האי גאון אין כאן התרת נדרים, אלא יש כאן בקשת מחילה על נדרים שכבר עברנו עליהם בשוגג, ואנחנו מבקשים שהקב"ה יסלח לנו ולא יחשיב את הנדרים האלה. דבריו של רב האי גאון הם אחד מני רבים של גאונים שהתנגדו מאוד לאמירת 'כל נדרי', וכפי שהביא הטור בשם אביו הרא"ש:
 
7.     טור אורח חיים סימן תריט
וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל: ומיהו נראה כמנהג הקדמונים, דבלשון כל נדרי מוכח שנתקן על הנדרים שעברו עליהם בשנה שעברה ומתירין אותם כדי להנצל מהעונש, ולכך אומרים אותו ג' פעמים, ואומר 'ונסלח לכל עדת בני ישראל' כי צריכין כפרה לאותן שעברו...
אבל רב נטרונאי כתב: אין נוהגין לא בב' ישיבות ולא בשום מקום להתיר נדרים לא בר"ה ולא ביום הכיפורים, אלא שמענו שבשאר ארצות אומרים כל נדרי אבל אנו לא ראינו ולא שמענו מאבותינו. דמה מועיל התרה למי שמתנה אחר נדרו שיהא בטל? הלכך אין אנו סוברין ולא נוהגין לעשות כן וכ"כ רב האי 'אין מתירין נדרים לא בראש השנה ולא ביום הכיפורים ולא שמענו מרבותינו שהיו עושין כן כל עיקר אף אתם החמירו כמותינו ואל תשנו ממנהג הישיבות'. וכבר פשט המנהג בכל המקומות לאומרו.
 
הסיכום של הטור, אם כן, הוא שבכל אופן נהגו כולם לומר 'כל נדרי', וזה אחד מן הדברים שלא רק שנשתמרו בכל הקהילות, אלא מקפידים אפילו על המנגינה, כפי שנראה בהמשך.
ובכן, אם מדובר בהתרת נדרים, עלינו לענות על ארבע השאלות של התוספות:
 
8.     בית יוסף אורח חיים סימן תריט
 
...דמה שהקשה דבעינן חרטה אנן סהדי דכל מי שעבר על נדרו הוא מתחרט מעיקרו כדי להנצל מן העונש. ומה שהקשה דבעינן שלשה הדיוטות הרי כל הקהל אומרים אותו איש איש בלחש, וגם לחזן הקהל מתירין. והא דצריך לפרט הנדר היינו כשהנודר בא לפני החכם להתיר לו נדרו אולי נדר על דבר מצוה ולא יתיר החכם נדרו:
 
בכך עונה הבית יוסף בקצרה על כל ארבע השאלות של התוספות, ונשאר עם המנהג הפשוט ש'כל נדרי' הוא רק התרת נדרים על העבר, ובכלל לא הצהרה לעתיד. גם היעב"ץ אומר שאין ספק שזו היתה הכוונה המקורית של התקנה, אבל מי שרוצה בכל זאת לקיים את דבריו של ר"ת יכול לעשות פשרה:
 
9.                שו"ת שאילת יעבץ (ר' יעקב עמדין, המאה ה-18, גרמניה) חלק א סימן קמה
 
כבר כתבתי בחיבורי שכל מה שטרחו אלו הרבנים ושאר האחרונים ז"ל לפרש נוסח כל נדרי על דעת ר"ת הכל טעות ושיבוש בלשון במ"כ. ולא אחד בהם שידע והכיר לשון ארמי על בוריו. כי האמת הברור שהנוסח הקדמון הוראתו על הנדרים שעברו. דינדרנא כו' הוא ודאי עבר. אבל אין ספק בעולם שע"פ דעת ר"ת צריכין אנו על כרחנו לשנות הנוסח הישן לגמרי וצ"ל דְנִדָּר (נו"ן חרוקה והדל"ת בדגש מקום החסרה). וכן כולם דנשתבע ודניסר על נפשתנא. הכל בנו"ן האית"ן דרך אחד הוא. ללשון תרגום עם לה"ק בזה בבירור. ולכן לא יפה אנחנו עושים פה היום לאחוז החבל בשני ראשיו ולזכות שטרא לבי תרי. להחזיק בנוסח הישן במקצתו ולעזוב מקצתו ולשנותו ולהפכו להבא שזה אי אפשר כלל ואינו סובל השינוי והתמורה. ואין מקום לקיימו עפ"ד ר"ת. אם לא נחדשהו מעיקרו ונהפכהו כולו מעבר לעתיד. אבל נראין דברי הקדמונים ז"ל שנתקן על העבר. ואין לי בכך ספק בעולם. מ"מ לחוש לדר"ת הואיל ויצא מפי אותו צדיק. אני נוהג לומר בשתי הלשונות ולכפול הנוסח דנדרנא ודנידר דאשתבענא ודנשתבע דאסרנא ודניסר כו' מיום כפורים שעבר כו' ומי"כ זה עד כו' לצאת ידי הכל. עם שבלא"ה אנו מתירין נדרים שעברו ומתנין על שלהבא בכנופיא בעשרת ימי תשובה. מ"מ מנהג שהוקבע הוקבע.
 
דבריו של היעב"ץ הם מה שמופיע במחזורים הספרדיים, שמשלבים את שני הדברים - גם התרת נדרים על העבר וגם הצהרה על נדרים עתידיים:
 
10.תפילת 'כל נדרי' נוסח עדות המזרח
כָּל נִדְרֵי וְאֱסָרֵי וּשְׁבוּעֵי וְנִדּוּיֵי וַחֲרָמֵי וְקוּנָמֵי וְקוּנָחֵי וְקוּנָסֵי, דִּי נְדַרְנָא וְדִי נִנְדַּר, וְדִי אִשְׁתְּבַעְנָא וְדִי נִשְׁתְּבַע, וְדִי נַדֵּינָא וְדִי נְנַדֵּי, וְדִי חֲרַמְנָא וְדִי נַחֲרִים, וְדִי אֲסָרְנָא עַל נַפְשָׁתָנָא וְדִי נֶאְסַר. מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁעָבַר עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה שֶׁבָּא עָלֵינוּ לְשָׁלוֹם, וּמִיּוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁיָבוֹא עָלֵינוּ לְשָׁלוֹם. נִדְרָנָא לָא נִדְרֵי, וּשְׁבוּעָנָא לָא שְׁבוּעֵי, וְנִידּוּיָנָא לָא נִדּוּיֵי, וַחֲרָמָנָא לָא חֲרָמֵי, וֶאֱסָרָנָא לָא אֱסָרֵי. כֻּלְּהוֹן אִתְחָרַטְנָא בְהוֹן. יְהֵא רַעֲוָא דִי יְהוֹן שְׁבִיתִין וּשְׁבִיקִין, לָא שְׁרִירִין וְלָא קַיָּמִין. וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה
 
אבל השיטה מקובצת הביא פתרון מעניין בשם הרי"ץ גיאת, שמיישב את כל קושיות התוספות באופן אחר. הוא טוען שבאמת 'כל נדרי' אינו התרת נדרים, שהרי אין הוא נעשה באופן שצריכים להתיר נדרים, אבל 'כל נדרי' נועד להזכיר לאנשים את עניין הנדרים, כדי שמי שנדר איזשהו נדר ייזכר בעניין זה ברגעים אלה ויזדרז ללכת לחכם שיתיר לו את הנדר. כלומר שהמלים האלה ודאי לא נחשבים התרת נדרים, אבל הם יכולים לשמש תזכורת בעניין הנדרים, שתעודד אנשים להתיר את הנדרים. נקודה נוספת שאומר הרי"ץ גיאת כבדרך אגב היא שהתרת נדרים נתקנה כבר ע"י אנשי הכנסת הגדולה (מדובר בתחילת ימי הבית השני), אבל דעת רוב הפוסקים שאין הדברים כן, כי אם היה מדובר בתקנה קדומה כל כך הגאונים לא היו יוצאים נגדה בכזו חריפות. וכך מביא השיטה מקובצת:
 
11.      שיטה מקובצת, נדרים כג, ב בשם הרי"ץ (ר' יצחק בן יהודה אבן גיאת, המאה ה-11)
 
ודעת רבים כי על זה סמכו העולם לומר כל נדרי בליל יום הכיפורים. והקשה רבינו תם למנהגינו שאנו אומרים 'מיום הכיפורים שעבר עד יום הכיפורים הזה', כי מדין ההלכה נראה שאין הדברים אמורים אלא על הנדרים שידור מכאן להבא. ותיקן לומר 'מיום הכיפורים הזה עד יום הכיפורים הבא עלינו'. ואני אומר שלא נתקן לומר אותו מטעם הלכה זו, דלא שייך לומר חרטה במה שעתיד לבוא דאמרינן 'בכולהו איתחרטנא בהון'. ועוד דאמרינן בסוף 'ככתוב בתורת משה ונסלח לכל עדת בני ישראל' וכו', ואין שייך מחילה בדבר זה שרוצה לבטל עתה כל הנדרים שידור בשנה זו. אלא ודאי שורש מנהגינו אינו יוצא מן הלכה זו ולא תלוי זה בזה כלל, ואנשי כנסת הגדולה תיקנו לנו להסיר מן המכשול, כי כמה בני אדם יש שנודרים ושוכחים הנדר ואין באים לפני חכם להתיר ועוברין על נדרן בשוגג. ותיקנו שבתחילת יום הכיפורים בפתיחת תפילותיהם יתוודו ויתחרטו מנדריהם כדי שלא ישכחו הדבר.
 
מעניין לציין שדוקא על 'כל נדרי', שיש עליו כל-כך הרבה מחלוקות, העיר הרמ"א שאין לשנות שום דבר, אפילו לא במנגינות. וכידוע, כל קהילות האשכנזים מקפידות לומר בדיוק את אותה מנגינה ב'כל נדרי':
 
12.שולחן ערוך אורח חיים סימן תריט סעיף א
 
ליל יום הכיפורים נוהגים שאומר שליח צבור: 'בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, על דעת המקום ועל דעת הקהל, אנו מתירין להתפלל עם העבריינים'. ונוהגים שאומר: כל נדרי וכו', ואחר כך אומר: שהחיינו, בלא כוס. הגה: ואח"כ מתפללים ערבית. ונוהגים לומר כל נדרי בעודו יום, וממשיך בניגונים עד הלילה; ואומרים אותו שלש פעמים, וכל פעם מגביה קולו יותר מבראשונה (מהרי"ל). וכן אומר הש"צ ג"פ: ונסלח לכל עדת וגומר, והקהל אומרים שלש פעמים: ויאמר ה' סלחתי כדברך (מנהגים); ואל ישנה אדם ממנהג העיר, אפילו בניגונים או בפיוטים שאומרים שם (מהרי"ל).
 
אגב, יש לזכור דבר חשוב בעניין 'כל נדרי', כפי שמעיר המשנה ברורה, שצריך לומר את הדברים ביחד עם החזן - בין אם מדובר בהתרת נדרים ובין אם מדובר בתנאי לעתיד לבוא אנחנו צריכים לומר את הדברים בפירוש ולא רק להסתמך על מה שהחזן עושה בשבילנו, כי לדברים כאלה אי אפשר לומר ש'שומע כעונה':
 
13.משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תריט סעיף א
ונוהגים שאומר כל נדרי וכו' - הנה מנהג קדמונים היה לומר 'מיום הכיפורים שעבר עד יום הכיפורים הזה' והיתה הכונה להתיר הנדרים ושבועות שכבר נדרו ונשבעו פן עבר אחד עליהם ורבינו תם הקשה ע"ז ולכן הגיה שיש לומר 'מיום הכפורים זה עד יום הכיפורים הבא עלינו' והכונה להתנות על נדרים שידור מכאן ולהבא שלא יחולו [ומהני תנאי זה אם אינו זוכר התנאי בשעה שנדר אח"כ, אבל אם זוכר התנאי ואעפ"כ נודר הרי עוקר התנאי] ונוהגין אנו כר"ת. ולפי זה צריך לומר 'די נדירנא ודמישתבענא' לשון עתיד, והמגן אברהם מסיק דאפילו לדעת רבינו תם גם כן יכול לומר בתיבה אחת דנדרנא דלשון זה גם להבא משמע. והקהל יאמרו עם הש"ץ בלחש דאין תנאי הש"ץ מועיל לציבור:
 
14.רמזים נוספים להתרת נדרים בימי הסליחות:
 
דורשי הרשומות מצאו רמזים נוספים לקשר שבין התרת נדרים לימי הסליחות:
במדבר ל, ג - אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה
סופי התיבות של המלים 'לא יחל דברו ככל' הם אלול, ולכן בסוף חודש אלול מתירים נדרים.
במדבר ל, ו - וְאִם הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ כָּל נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם וַה' יִסְלַח לָהּ כִּי הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ
שוב רואים אנו שיש קשר בין הסליחה לבין הנדרים, ולכן בימי הסליחות יש להתיר את הנדרים.
במדבר ל, יד - כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר לְעַנֹּת נָפֶשׁ אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ
רואים אנו קשר בין עינוי הנפש לבין הנדרים, ולכן ביום שבו כתוב 'תענו את נפשותיכם' אנחנו מתירים את הנדרים.
כמו כן אמרו שמכיון שביום הכיפורים אנחנו מקבלים עלינו כל מיני קבלות לעתיד, ואיננו רוצים שעל כל העבירות שלנו יתווסף גם עניין של נדרים שלא קיימנו, מתחילים את יום הכיפורים עם הצהרה שכל מה שנקבל עלינו יהיה בלי נדר...
 
 
 
 
 


קטגוריה: מסכת נדרים
AtarimTR