ניצוצות מהדף היומי שיעורים של הרב ירון בן דוד

נדרים סג עצות לזוגיות טובה

בס"ד                                                                                                    כב אדר א תשס"ח
 
נדרים סג - סט
עצות לזוגיות טובה
 
השיעור של היום, אולי כהכנה לפורים הממשמש ובא, עוסק באגדות מעניינות ומשעשעות של חז"ל, אשר מהן ניתן גם לשאוב מידות רבות בעניינים שבין האדם לחברו ובעיקר בין האדם לאשתו. שני הסיפורים הראשונים נלמדו בדף היומי בשבוע האחרון ובהחלט מתאימים לחודש אדר...
 
1.    תלמוד בבלי מסכת נדרים דף סו עמוד ב
 
ההוא דאמר לה לדביתהו קונם שאי את נהנית לי עד שתטעימי תבשילך לרבי יהודה ולר"ש, ר' יהודה טעים, אמר: ק"ו, ומה לעשות שלום בין איש לאשתו - אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים המאררים בספק, ואני - על אחת כמה וכמה; ר"ש לא טעים, אמר: ימותו כל בני אלמנה ואל יזוז שמעון ממקומו, ועוד, כי היכי דלא לתרגלי למינדר.
ההוא דאמר לדביתהו קונם שאי את נהנית לי עד שתרוקי בו ברשב"ג, אתת ורקק אלבושיה. א"ל רב אחא מדפתי לרבינא: והא האי לזילותא קא מיכוין! א"ל: מירק על מני דרשב"ג זילותא רבתא היא. ההוא דאמר לה לדביתהו קונם שאי את נהנית לי עד שתראי מום יפה שביך לר' ישמעאל בר' יוסי. אמר להם שמא ראשה נאה? אמרו לו סגלגל. שמא שערה נאה? דומה לאניצי פשתן. שמא עיניה נאות? טרוטות הן. שמא אזניה נאות? כפולות הן. שמא חוטמה נאה? בלום הוא. שמא שפתותיה נאות? עבות הן. שמא צוארה נאה? שקוט הוא. שמא כריסה נאה? צבה הוא. שמא רגליה נאות? רחבות כשל אווזא. שמא שמה נאה? לכלוכית שמה. אמר להן: יפה קורין אותה לכלוכית, שהיא מלוכלכת במומין, ושרייה.
ההוא בר בבל דסליק לארעא דישראל, נסיב איתתא, אמר לה: בשילי לי תרי טלפי, בשילה ליה תרי טלפי, רתח עלה. למחר אמר לה: בשילי לי גריוא, בשילה ליה גריוא. אמר לה: זילי אייתי לי תרי בוציני, אזלת ואייתי ליה תרי שרגי. אמר לה: זילי תברי יתהון על רישא דבבא. הוה יתיב בבא בן בוטא אבבא וקא דאין דינא, אזלת ותברת יתהון על רישיה. אמר לה: מה הדין דעבדת? אמרה ליה: כך ציוני בעלי. אמר: את עשית רצון בעליך, המקום יוציא ממך שני בנים כבבא בן בוטא.
 
מהסיפורים האלו אפשר ללמוד איך תמיד אפשר להתמקד בטוב. אדם טוב מחפש טוב, ואדם רע מחפש רע. כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. אפשר היה לומר שהאשה הראשונה אין בה שום דבר טוב, וסביר להניח שזה מה שחשב בעלה, אבל רבן שמעון בן גמליאל לימד אותנו ש'טוב' ו'רע' הם סובייקטיביים, והעובדה ששמה הוא לכלוכית, שמצטייר בעינינו כשם רע, הוא בעצם שם טוב, כי זה מתאים לה. לא תמיד נכון לחפש את הטוב ואת הרע ביחס לאחרים ולשכנים, כי לפעמים מה שטוב לאחרים דוקא רע לך.
הסיפור השני - מלבד מה שהוא מלמד אותנו על מידת הענוה של בבא בן בוטא שמכיר בערך עצמו ואף מאחל לה ילדים כמוהו, אבל יחד עם זה לא יצא מכליו כששברו לו נרות חרס על הראש - מלמד אותנו גם את היכולת להסתכל בטוב: הבעל, מן הסתם, התמקד בכך שהאשה אינה מבינה כלום ושפערי השפות והתרבויות שלהם בלתי ניתנים לגישור. בבא בן בוטא לימד אותו שמכיון שמטרתה לעשות את רצון בעלה, המצב הוא מצויין.
הסיפור הבא מלמד אותנו את חשיבות ההתייעצות עם האשה כאשר מתרחשים דברים שעלולים להשפיע עליך, וכן את העובדה שלפעמים האשה גורמת לאדם שילבינו שערותיו לפני הזמן, אבל זה לא בהכרח רע... מדובר היה במעשה שעשה רבן גמליאל שגרם צער גדול לר' יהושע, עד שהחכמים החליטו שאין ברירה אלא להעביר את רבן גמליאל - למרות ייחוסו ומעמדו - מתפקידו, ולמצוא מישהו המתאים יותר להיות נשיא. בזמן שהתייעצו לגבי זהותו של הנשיא החדש, עלה גם שמו של ר' אלעזר בן עזריה:
 
2.    תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כז עמוד ב
 
אמרי: עד כמה נצעריה וניזיל? בראש השנה אשתקד צעריה, בבכורות במעשה דרבי צדוק צעריה, הכא נמי צעריה, תא ונעבריה! מאן נוקים ליה? נוקמיה לרבי יהושע? בעל מעשה הוא; נוקמיה לרבי עקיבא? דילמא עניש ליה, דלית ליה זכות אבות; אלא נוקמיה לרבי אלעזר בן עזריה, דהוא חכם והוא עשיר והוא עשירי לעזרא. הוא חכם - דאי מקשי ליה מפרק ליה, והוא עשיר - דאי אית ליה לפלוחי לבי קיסר אף הוא אזל ופלח, והוא עשירי לעזרא - דאית ליה זכות אבות ולא מצי עניש ליה. אתו ואמרו ליה: ניחא ליה למר דליהוי ריש מתיבתא? אמר להו: איזיל ואימליך באינשי ביתי. אזל ואמליך בדביתהו. אמרה ליה:
דלמא מעברין לך? אמר לה: לשתמש אינש יומא חדא בכסא דמוקרא ולמחר ליתבר. אמרה ליה: לית לך חיורתא. ההוא יומא בר תמני סרי שני הוה, אתרחיש ליה ניסא ואהדרו ליה תמני סרי דרי חיורתא. היינו דקאמר רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא בן שבעים שנה.
 
אנחנו רגילים לחשוב ששערות לבנות הן דבר רע (ובכך נעסוק אי"ה מחר ב'יחדיו ב-ו') אבל כאן מסתבר שההתייעצות עם אשתו של ר' אלעזר בן עזריה גרמה לכך שירחשו לו יותר כבוד מאשר אילו היה מקבל את הצעתם של חבריו בלי להתייעץ עם אשתו.
מצד שני, זלזול באשה, אפילו מצד אדם זר - אלא שהדבר נעשה בשתיקה של בעלה שאינו נלחם על כבודה, עלול לעלות ביוקר:
 
3.    תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נא עמוד ב
 
עולא אקלע לבי רב נחמן, כריך ריפתא בריך ברכת מזונא, יהב ליה כסא דברכתא לרב נחמן. אמר ליה רב נחמן: לישדר מר כסא דברכתא לילתא. אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש, שנאמר 'וברך פרי בטנך' - פרי בטנה לא נאמר אלא פרי בטנך. תניא נמי הכי, רבי נתן אומר: מנין שאין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש - שנאמר: 'וברך פרי בטנך' - פרי בטנה לא נאמר אלא פרי בטנך. אדהכי שמעה ילתא, קמה בזיהרא ועלתה לבי חמרא ותברא ארבע מאה דני דחמרא. אמר ליה רב נחמן: נשדר לה מר כסא אחרינא, שלח לה: כל האי נבגא דברכתא היא. שלחה ליה: ממהדורי מילי ומסמרטוטי כלמי.
 
בסופו של דבר ילתא לא קיבלה את נסיון הפיוס של עולא ואמרה לו שהמלים שלו לא שוות הרבה. אינני יודע כיצד הדבר השפיע על היחסים שבין רב נחמן לעולא, אבל ברור שניתן היה למנוע את כל התסבוכת הזו אילו רב נחמן היה נלחם על כבודה של אשתו.
ר' חנינא בן דוסא, לעומת זאת, כשנתבקש ע"י אשתו לעשות משהו שהוא ידע שאינו רעיון טוב, ידע לשכנע אותה בלי לתקוף אותה. אומרים שהיפנים הם טובי הנושאים ונותנים בעולם, ואחת השיטות שלהם היא שהם לעולם לא יאמרו 'לא'. אם תבקש להוריד את המחיר, הם תמיד יגידו לך: 'כן, אבל אז נצטרך לוותר על ההובלה', או 'כן, אבל אז תקבל סחורה מסוג שונה' וכו'. כשאתה אומר 'לא', אתה בעצם פוגע באדם שמולך. כשאשתו של ר' חנינא בן דוסא מבקשת ממנו משהו הוא אינו מסרב, אלא עושה זאת, אבל אז שואל אותה בחזרה מה היא באמת מעדיפה:
 
4.    תלמוד בבלי מסכת תענית דף כה עמוד א
 
אמרה ליה דביתהו: עד אימת ניזיל ונצטער כולי האי? אמר לה: מאי נעביד? - בעי רחמי דניתבו לך מידי, בעא רחמי, יצתה כמין פיסת יד ויהבו ליה חד כרעא דפתורא דדהבא. חזיא בחלמא עתידי צדיקי דאכלי אפתורא דדהבא דאית ליה תלת כרעי. ואיהו אפתורא דתרי כרעי, אמר לה: ניחא לך דמיכל אכלי כולי עלמא אפתורא דמשלם ואנן אפתורא דמיחסר? אמרה ליה: ומאי נעביד? - בעי רחמי דנשקלינהו מינך. בעי רחמי ושקלוהו, תנא: גדול היה נס אחרון יותר מן הראשון. דגמירי: דמיהב יהבי, מישקל - לא שקלי.
 
לפעמים סכסוך בין אנשים נגרם בגלל סכסוך בין נשותיהם, ולפעמים סכסוך כזה יכול לגרום גם לסכסוך בין בני הזוג. ר' אבהו השכיל לעצור כדור שלג כזה לפני שהוא התפרץ:
 
5.    תלמוד בבלי מסכת סוטה דף מ עמוד א
ומאי עינוותנותיה דרבי אבהו? דאמרה לה דביתהו דאמוריה דרבי אבהו לדביתיה דרבי אבהו: הא דידן לא צריך ליה לדידך, והאי דגחין וזקיף עליה, יקרא בעלמא הוא דעביד ליה; אזלא דביתהו ואמרה ליה לרבי אבהו, אמר לה: ומאי נפקא ליך מינה? מיני ומניה יתקלס עילאה.
 
לפעמים ניתן לפתור הרבה בעיות בזוגיות ע"י שעוקפים מכשולים שיודעים עליהם מראש. את הדבר הזה לימד ר' חייא את אביו:
 
6.    תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סג עמוד א
רב הוה קא מצערא ליה דביתהו, כי אמר לה עבידי לי טלופחי - עבדא ליה חימצי, חימצי - עבדא ליה טלופחי. כי גדל חייא בריה, אפיך לה. אמר ליה: איעליא לך אמך! אמר ליה: אנא הוא דקא אפיכנא לה. אמר ליה, היינו דקא אמרי אינשי: דנפיק מינך טעמא מלפך, את לא תעביד הכי, שנאמר: 'למדו לשונם דבר שקר העוה' וגו'. רבי חייא הוה קא מצערא ליה דביתהו, כי הוה משכח מידי, צייר ליה בסודריה ומייתי ניהלה. אמר ליה רב: והא קא מצערא ליה למר! א"ל: דיינו שמגדלות בנינו, ומצילות אותנו מן החטא. מקרי ליה רב יהודה לרב יצחק בריה: 'ומוצא אני מר ממות את האשה', א"ל: כגון מאן? כגון אמך. והא מתני ליה רב יהודה לרב יצחק בריה: אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה, שנאמר: 'יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך', וא"ל: כגון מאן? כגון אמך! מתקיף תקיפא, ועבורי מיעברא במלה.
 
שוב רואים אנו כי כשמתמקדים בטוב אפשר לחיות לאורך ימים ושנים. דבר נוסף שחשוב מאוד לשים לב אליו בזוגיות הוא הצרכים של הצד השני. גם אם נדמה לך שיש משהו שמאוד לא מפריע לאשתך, יכול להיות שזה מפריע לה והיא שותקת, ואז זה יתפרץ בכח רב מאוד. רב רחומי לא היה מגיע לביתו כי אם פעם בשנה - בערב יום הכיפורים. אשתו, מן הסתם, הסכימה לסידור הזה, והוא חשב שזה לא כל-כך מפריע לה. אולי זה מה שנתן לו את ההרגשה שגם אם הוא יאחר קצת בערב יום הכיפורים לא יקרה כלום, כי זה לא כל-כך מפריע לה. הסוף, כידוע, היה עצוב מאוד:
 
7.    תלמוד בבלי מסכת כתובות דף סב עמוד ב
כי הא דרב רחומי הוה שכיח קמיה דרבא במחוזא, הוה רגיל דהוה אתי לביתיה כל מעלי יומא דכיפורי. יומא חד משכתיה שמעתא, הוה מסכיא דביתהו השתא אתי השתא אתי, לא אתא, חלש דעתה אחית דמעתא מעינה, הוה יתיב באיגרא, אפחית איגרא מתותיה ונח נפשיה.
 
סיפור טראגי נוסף, שגם הוא התרחש בגלל שרב לא היה מודע לצרכים של אשתו, יכול היה להימנע אילו היתה תקשורת טובה יותר בין בני הזוג:
 
8.    תלמוד בבלי מסכת קידושין דף פא עמוד ב
 
רבי חייא בר אשי הוה רגיל כל עידן דהוה נפל לאפיה, הוה אמר: הרחמן יצילנו מיצר הרע. יומא חד שמעתינהו דביתהו, אמרה: מכדי הא כמה שני דפריש ליה מינאי, מאי טעמא קאמר הכי? יומא חדא הוה קא גריס בגינתיה, קשטה נפשה חלפה ותנייה קמיה. אמר לה: מאן את? אמרה: אנא חרותא דהדרי מיומא, תבעה, אמרה ליה: אייתי ניהליה להך רומנא דריש צוציתא, שוור אזל אתייה ניהלה. כי אתא לביתיה, הוה קא שגרא דביתהו תנורא, סליק וקא יתיב בגויה. אמרה ליה: מאי האי? אמר לה: הכי והכי הוה מעשה, אמרה ליה: אנא הואי. לא אשגח בה, עד דיהבה ליה סימני, אמר לה: אנא מיהא לאיסורא איכווני. כל ימיו של אותו צדיק היה מתענה, עד שמת באותה מיתה.


קטגוריה: מסכת נדרים
AtarimTR