ידיעון 2744 יום כיפור

 

בס"ד ט' בתשרי תשע"ב
 
 
יום הכיפורים – שבת שבתון
 
 
14.15
מנחה
07.30
שחרית, אזכרת נשמות, מוסף
14.30
סעודה מפסקת
15.00
מנחה, נעילה
16.40
התחלת הצום
17.40
תקיעת שופר, ערבית, קידוש לבנה
16.57
הדלקת נרות
17.55
סיום הצום
17.05
"כל נדרי"
 
 
נשים אומרות תהילים בחדר עיון – אחרי 4 פרקי תהילים בסוף ערבית בליל יוה"כ.
שעור בדף יומי – אחרי סיום תפילת ערבית ושירי הייחוד (בערך 19.45)
 
 
 
זמני התפילה במשך השבוע
 שחרית   א' ג' ד' ו'             06.00
 שחרית   ב'                      05.50
 מנחה ברחבת חדר האוכל    13.30
 מנחה בבית הכנסת            16.30    
 רבע לערבית                     19.45
 ערבית                            20.00
 
 
 
לוח השבוע
 
יום ראשון
 
גדולי המחשבה הישראלית – לא יתקיים
 
יום שני
17.30
התעמלות לגברים
בית שפירא
21.15
שעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י
חדר עיון
יום שלישי
19.30
התעמלות לנשים
בית שפירא
20.30
התעמלות לנשים
בית שפירא
יום רביעי
06.30
שעור בדף יומי
חדר עיון
 
השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב אחרי ערבית בחדר עיון
 
                  
                  ק ר א ת ?                                                       מ ח ז ר ת !
 
 
היה לי חבר היה לי אח – לזכרו של חנן פורת ז"ל
חנן פורת איננו. לוויה. ההמונים גודשים את רחבת הדשא ממערב לבית הכנסת בכפר עציון . כולם שם. עם ישראל למגזריו. כולם כאן כאיש אחד. גברים ונשים יחדיו. בישיבה או במעומד. דומעים ושרים. שירת גברים ושירת נשים.
ציבור המלווים נע לאיטו, גברים ונשים יחדיו עקב בצד אגודל, כאגודה אחת אל מורדות ההר, אל חלקת הקבר. כולם פוסעים בלאט. דומעים ושרים. שירת גברים ושירת נשים.
 
בספרה של עמיה ליבליך, "ילדי כפר עציון" מספר חנן את סיפורו האישי ובו אירוע שנחרט היטב בזיכרונו וסייע בעיצוב דמותו ואישיותו. הפגישה עם השומר על הגג עם הזרקור המאיר. תכונה ויכולת למצות שימוש בקרן אור הנשלחת היישר אל האופק ומחבקת את כל הנקלע מולה. את האור הזה לקח איתו חנן שלנו לכל מקום אשר הלך, והיכולת להקרין על סביבותיו מילאה את כל ישותו בכל ימי חייו וממנה הקרין אל זולתו מבלי לברור את דעותיו של זה או מעשיו.
ביום שלישי ו' בתשרי ה'תשע"ב, כבה הזרקור, אבל הניצוץ נשאר. בכל אחד ואחד מאיתנו, ילדי כפר עציון, תלמידיו, חבריו וכן אלו שנקלעו באקראי אל המשעולים בהם הלך טמון הניצוץ הזה.
בשנות ילדותנו בגבעת עליה למדנו ממנו כי כל מי שמעז, מצליח. חנן לא היה מאלו היושבים על הגדר. הוא פשוט הלך על הגדר. די היה לו במשטח או כברת ארץ שרוחבה לא עולה על רוחב כף רגלו כדי לפסוע ולהתקדם בבטחה. שולי הגגות והקירות של בתי ילדותנו בגבעת עליה, עליהם שוטטנו בעקבותיו במשחקי תעוזה ואמץ, היו לשבילים ומשעולים ולדרך חיים בהם הוביל וסחף רבבות בשנים אחרות.
וכך כמנהיג, המשיך והוביל בדרכו, דרך התורה, אהבת האדם ואהבת ארץ ישראל.
נתנחם כי הקב"ה בחר לקחתו אליו בין כסה לעשור. ראוי הוא להיות לנו למליץ יושר מהמקום הקרוב ביותר לכסא הכבוד.
                                                                                     לשנה טובה תכתבו ותחתמו.
יפת
 
 
מה בגיליון?  
  • ששה ספרים וכלה אחת – הרב ירון
  • מהבית הביתה – מיכה אמיר
  • טיפול משורש – יואב הלר
  • על חטא... – יששכר ברמן
  • אשרי העם – שולמית ברמן
 
  • מהו כבוד? – סיגי גרינברגר / ועדת צעירים
  • ענפי השירותים בסוכות – עירית פורשר
  • הזמנה לדיון – ביה"ס התיכון בקב' יבנה
  • בקיבוץ הדתי – עמוד"ש 82
                                כלבו דף ולוחות זמנים
                                         צום מועיל וקריאה נעימה !
המערכת
 
  
שישה ספרי תורה
 
שישה ספרי תורה ושמלת כלה אחת
בארון הקודש מונחים זה לצד זה ששה ספרי תורה: שניים כחולים, שניים אדומים, אחד ירוק ואחד לבן. לכל ספר סיפור משלו, על כל ספר רקום שֵם אחר, וסופר הסת"ם שכתב כל אחד מהספרים, ודאי התייחס לאותו ספר באותה שעה כאילו הוא כל עולמו.
ובכל זאת, שונה הוא בעיניי ספר התורה הלבן מכל האחרים: אין זה רק בגלל שהוא גבוה יותר, או בגלל שסוג הבד שהוא עטוף בו הוא שונה, אלא בעיקר בגלל צבעו הלבן. הצבע הלבן מסמל טוהר וניקיון – וכך תמיד הצטייר לי ספר התורה הזה. כמובן שגם הצבע הכחול הוא יפה, וגם האדום והירוק הם צבעים יפים, אבל לטעמי – ספר התורה העטוף במעיל הלבן תמיד בולט ביופיו.
והנה, בימים אלו, כל מי שיסתכל בארון הקודש לא יראה ספרי תורה כחולים, אדומים או ירוקים. כל ששת ספרי התורה עטופים במעיל לבן וצח. אני אוהב לנסות לזהות איזה ספר הוא הכחול, האדום או הירוק. מי שמכיר את הספרים יכול עדיין לזהות אותם לפי צבע עצי החיים, לפי גובה הספר או לפי השמות הרקומים עליו. הספרים הם אותם ספרים, ובכל זאת, לפחות כלפי חוץ בימים אלו כל הספרים לבנים.
ופתאום אתה מבין שאותו ספר תורה שבכל השנה מצטייר בעיניך כסמל הטוהר והלובן, אינו באמת לבן. ליד ספרי התורה הלבנים והצחים עומד אותו ספר גבוה, ונראה כמתבייש בכהותו. כל השנה הוא נחשב לבן, אבל בימי התשובה דווקא הוא אינו ממש לבן.
זהו, בעיניי, הדבר המאפיין את הימים הללו. כל השנה כולה כל אחד מאיתנו חוטא, ולאט לאט צובע את עצמו בצבעים שונים. אבל כשמגיע יום הכיפורים, אומר הקב"ה: "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים (=כתולעת השני האדומה) – כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ. אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע – כַּצֶּמֶר יִהְיוּ". הקב"ה מחליף את המעילים שלנו, והצבע הלבן שאנחנו מקבלים ממנו הוא היפה ביותר. במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.
המגיד מדובנא היה מדמה זאת כמשל לרב חשוב ועני ששידכו את בתו לעשיר מופלג. העשיר שמח להשתדך עם בת הרב, ואמר שהוא יממן את כל החתונה, אך ביקש שהדבר היחיד שתביא הכלה משלה יהיה את שמלתה. פתח האב את כל חסכונותיו כדי לקנות שמלה שתהיה ראויה לאירוע המכובד הזה, אך בלילה שלפני החתונה נגנבה השמלה.
כשראה החתן את צערו הגדול של אבי הכלה אמר: אל תדאג, גם השמלה תהיה על חשבוני. שאלו החברים את הרב: האם אינך מצטער על כך שכל מה שטרחת היה לשווא? ענה אבי הכלה: להיפך! אני יודע שלמרות כל מאמציי, השמלה שקניתי ודאי לא הייתה מתאימה לאירוע כזה. עכשיו אני בטוח שהשמלה שתהיה לכלה תהיה מושלמת.
כשאדם חוזר בתשובה מאהבה, הקב"ה הופך את זדונותיו לזכויות. הזכויות הללו הן הרבה יותר יפות ממה שכל בן תמותה יכול להגיע אליהן לבדו. זוהי הסיבה לכך שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. מי ייתן ונזכה לכך.
גמר חתימה טובה,
הרב ירון
 
מהבית הביתה 
במוצאי שבת חזרתי מהבית הביתה. הייתי שלושה ימים בבית, בבארות יצחק, וחזרתי הביתה למודיעין.
כבר שמונה שנים לא הייתי בבארות יצחק בימים הנוראים והחזרה אל האווירה, המנגינות, המנהגים, האוכל ועוד מאפייני בית נוספים הייתה לי חוויה חזקה ומהנה. ב – ו' בתשרי מלאו לי 50 והיה לי כבוד גדול לפתוח את חגיגות היובל ב"מי שבירך" משותף שעשה יחיאל לאמא שלי (ג' בתשרי) ולי. הייתה לי חוויה נהדרת ויהי רצון שהשנה שכך נפתחת – ברגל ימין – תמשיך ותהיה שנה טובה ומאושרת לנו ולכל בית ישראל.
נהניתי מאד מהאירוח בבית: מהאירוח של כל הקהילה, מהמפגש עם החברים, מהלבבות החמים והפתוחים. נהניתי מהאירוח ב"סוויטה" של ההורים שלי. הדירה הנאה, המורחבת והמרחיבה דעתו של אדם, חוץ מההנאה שהיא מסבה לי ולמשפחתי כאורחים וחוץ מההנאה שהיא מסבה להוריי כמארחים, צריכה להיות מקור לגאווה לבארות יצחק שנתנה את השפע הנדל"ני הזה ברוחב לב וביד נדיבה. אני מאחל לכולכם שפרויקט ההרחבה יתקדם מהר והלוקסוס הזה ישרה בכל בתיכם.
נהניתי מהאוכל, גם באופן שהוא הוגש בבית הנ"ל וגם בחדר האוכל. נהניתי ממזג האוויר הנוח והנעים, לא עניין של מה בכך ולא מובן מאליו במיקום, באקלים ובעונה שבהם עסקינן. על כך תודה לאבינו שבשמים שסידר כך את העניינים. את התפילות והמנגינות כבר הזכרתי, תודה לחזנים, לגבאים ולכל מי שהשתתף בטקסים.
נהניתי מגן תני המשופץ. יש בו, בגן המקסים והמיוחד הזה, קומפוזיציה נדירה של המרכיבים הנכונים ובמינונים הנכונים של מה שצריך בגן ראוי: מיזוג אויר טבעי המבוסס על צל ועל רוח קלילה שכמעט תמיד נושבת שם, מתקנים שווים ומישהו מעניין לפטפט איתו. לא נעים להודות, אבל יש שם ערסל שמתאים גם לילדים בני 50, אפילו אם הילדים הללו קצת כבדים... ויש כאלה...
נהניתי לטייל בכור מחצבתי – בסככה של גידולי שדה – ולגלות שם מכרים ותיקים (הכוונה לטרקטורים וכלים חקלאיים) וגם כמה לא מוכרים (כלי העיבוד והאיסוף של הירקות לא היו בזמני). נהניתי לטייל ברפת ובמרכז המזון. נהניתי מזה שהילדים שלי מגלים עניין בחקלאות ועוד יותר מזה שאני מספיק בעניינים בשביל לסבר את אוזנם.
אסיים כמו שפתחתי בברכת שנה טובה ומוצלחת לכל בית בארות יצחק ובעוד קוריוז קטן ונחמד מחוויות התפילה, אף כי לגמרי לא קשור לכל הנ"ל: בערב החג השני כיבד יחיאל את דרור פרידמן בפתיחת ההיכל. (מאוחר יותר דיווח דרור שהאימונים ב"אנעים זמירות" הכינו אותו לרגע המכובד הזה והיה לו קל ומוכר לבצע את המשימה.) פתיחת ההיכל מהווה אות לשליח הציבור להתחיל לזמר את "לדוד מזמור". דרור, "לא לוקח שבויים" ולכן, ליתר ביטחון, בדרכו מהבימה למטה, התעכב אצל החזן – מאיר ברמן – טפח לו על השכם ולחש לו: "רשאי".
מיכה אמיר
 
 
 טיפול משורש 
אורחות חיים והפרטה, באסיפה דיון עקר,
הצבעה קצרה בקלפי ואני פתאום נזכר:
זמן חלף, אולי כבר חודש,
אולי נתחיל טיפול משורש?
נא להוריד פה לחץ-דם,
גם הרופא הוא בן-אדם.
טשטוש, סייעת וזריקה קלה,
מרשם ברור וודאי, שחרור מכאב, להקלה.
 
חרוזים וים של מלל, משפטים, אך עסק ביש,
איך זורמת התנועה בין שוטר נהג וכביש,
שעת חצות חלפה מזמן, תקוע בין הרמזורים,
בפינה אורב שוטר, עיוור ממש לשני צבעים.
רק אדום הוא מזהה, את הנהגים כולם עוצר,
מפשפש בניירות, לא, הוא כלל לא ממהר.
לגביו הינם פושעים, כן, חבל על בקשת סליחה,
לא תועיל כאן זכות אזרח, צדק כאן אולי בדיחה.
 
איש עם בנו הלך ל- ZOO, ככה סתם לראות חיות,
התהלכו הם יד ביד, סבבו בין מכלאות.
פיל ראו הם ונמר, דוב, טווס, יונה שעפה,
אך פתאום הבן עוצר, כאן ביתה של הג'ירפה.
אבאל'ה, נא לי אמור:
אם נחש זה או חמור
והאב מביט תוהה, משתאה מול החזון,                                              
אין בכלל חיה כזאתי, ואם יש - ממש אסון.
 
 
למהות הרעיון ולעצם העניין:
מישהו ניסה לבנות מרפסת קצת רחוק מהבניין...
אם מילים הושמו על כתב, אין להן יותר כבר אבא -
זוהי דעתי מאז וסביר שגם להבא.
אין לי טענה לאיש, או סכסוך עם כל אדם,
גם אם לא אחד ציפה שעכשיו נראה פה דם.
אם נתתי על הראש, טוב, אולי חלש מדי,
אך בזה לי ניסיון האמינו לי, ודי...
הדיון עמוק מים וחולי מיני סהרה,
מי אשר חושש לטבוע יעלה אל הסירה.
מי שמפחד מחום וגם אין לו בדל מנעל,
יתכבד נא זה הגבר... יעלה על הגמל.
 
אבל אם אתה סקרן ולא הכל נהיר כשמש,
אם האור שלך הבוקר, לא אותו האור של אמש,
אם גם נשמתך שלך לא סובלת תירוצים,
ביער שאלות לבך הרוח נע בין העצים -
לא תועיל תשובה של דבש, התרפקות אלי עבר,
את הפתרון שלך תמצא, אם לא היום ודאי מחר.
אבל דע לך רעי שלא תם שם המסע
שאלות קשות מאלה כבר נובטות בעריסה.
 
 
                                 
 
 
יואב – ערב יום כיפור
                                                                  
 
 
  
על חטא שחטאנו ב"אי פתחון פה". 
המדור הפותח את הידיעון שלנו בכל שבוע קרוי "פתחון פה" ובו מוצאים החברים במה לביטוי אישי של אירוע פרטי או הרהור אישי ומנסים לשתף בו את כל הציבור. לכן ברצוני לשתף את ציבור הקוראים במחשבותיי הפרטיות.
כשסקרתי גם בשנה זו את סדרת הנושאים בהם אנו מכים על חטא בתפילות יום הכיפורים, מצאתי כתוב: "על חטא שחטאנו לפניך בפתחון פה", ומייד עלתה בראשי המחשבה שאולי בשנה זו ראוי שנכה על חטא כציבור וכחברה על "אי פתחון פה".
ראוי שנשאל את עצמנו אילו כלים יש בידינו ללבן סוגיות חברתיות, סוגיות של אורח חיים או סוגיות של אידיאולוגיית חיים קיבוצית. האם ניתן לעשות זאת ללא דיבורים? האם החלטה על אלם קבוצתי נותנת מענה לצורך של חלק ניכר מהציבור לדבר על אורחות חיינו, לדון, לשכנע ולהשתכנע?
תודה לדינה אמיר שהזכירה לי ולציבור החברים בידיעון ראש השנה את משאלת ליבי לפני שנה בה ביקשתי כי נעסוק בשנה הקרובה – יותר בעתיד חיינו המשותפים ופחות בעברנו המשותף.
לצערי, משאלתי לא התגשמה בשנה שעברה, אך עדיין היו לי תקוות לעתיד. אחרי ההחלטה שלא לקיים תהליך של דיבור, למה נשאר לקוות? הרי תוקף ההחלטה לא הוגבל בזמן, אם כן, עד מתי ההחלטה בתוקף?
יום הכיפורים מזמן לנו שוב הזדמנות כציבור. הזדמנות להרהר באי פתחון פה, להתחרט עליו ולבטל אותו (באותו אופן שבו התקבל) ואז לייחל לעתיד טוב יותר.
יששכר ברמן- ערב יום הכיפורים תשע"ב
 
 
לגבי נאור, להדס, לילדים, לנכדים ולנינים
ולכל המשפחה
השתתפותנו העמוקה באבלכם
במות האם-הסבתא
המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים
 
"אשרי יושבי ביתך"
אני מרגישה מאוד מחוברת למזמור הזה בתהילים שנאמר בתפילת שחרית, המביע תודות ותשבחות לקב"ה.
הייתי רוצה להוסיף עוד נקודה למחשבה: אשרינו שאנחנו חיים בקהילה מגוונת עם המון אפשרויות וביניהן אפשרות להתפלל בבית כנסת שבו בעלי התפילה מעשירים את התפילה שלנו – כל אחד בדרך שלו.
אני מאמינה שכל אחד יכול למצוא חיבור בתפילות היפות ובמנגינות שהן גם מוכרות כמידי שנה, וגם חדשות.
כל בעל תפילה עושה מאמץ לצקת בתפילתו תכנים וכוונות משלו, וכל אחד בקהל מתקשר לתפילתו של שליח הציבור בדרכו שלו. "אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' א-לוקיו".      
                                                                              שנזכה להיות העם שה' א-לוקיו !
שולמית ברמן
מהו כבוד? האם הוא עוזר או מפריע לחיינו?  
בראש השנה קראתי מאמר של מאיר שלו בו הוא כותב על כבוד. 
כבוד לשפה העברית ,כבוד למדינה, כבוד לאזרחים, כבוד לערכים שגדלנו עליהם...
לכאורה הערך כבוד נראה פשוט וטבעי.   בדקתי במילון ומצאתי תחת הערך כבוד:
מתן כבוד, הוקרה, הערכה, הערצה, חשיבות, התחשבות, מעמד, הכרה, הון....
התחלתי להתבלבל מכל המושגים הנ"ל, הרי זה פשוט " את כל מכבדי אכבד". מי שיכבד אותי אכבד אותו. המשכתי לבדוק ולנבור ומצאתי: "כבוד עצמי", "כבוד והערכה", כבוד לזולת", כבוד המשפחה"...ועוד יותר התבלבלתי והחלטתי לבדוק מקורות נוספים.
ש... עלינו לשמור על כבוד עצמי ועל כבוד הזולת, לא כדי להגיע לשביעות רצון או לשאננות, אלא כדי שנוכל לשמור על חיים רגועים, וכדי שנתווה לעצמנו דרך טובה יותר להשגת שיפור "הכבוד העצמי".
למה ערך הכבוד הוא חשוב?
פגיעה בכבודו של האדם מתרחשת כאשר הערך העצמי ירוד, מבחינתי בין אם הוא ילד או מבוגר. כאשר ההערכה העצמית של האדם מבוססת על סמך מה שחושבים עליו, הרי שהוא עצמו אינו יודע באמת את הערך העצמי שלו. כל זמן שהאדם/ילד לא מודע לערך העצמי שלו קל לפגוע בו. לכן צריך כל אדם להכיר את עצמו, את כישרונותיו, את יכולותיו, ואם צעיר הוא - כדאי מאוד לעזור לו .
לכאורה – כבוד נותן לאדם תחושה שהוא אהוב, מקובל, מוערך.... וכדי להגיע לתחושה פנימית טובה יותר וסיפוק עליו לכבד את הזולת כמו שהוא מכבד את עצמו.
ומה עם כבוד לערכים? כל אדם מגיע מרקע שונה, דתיים, חילוניים, שומרי מסורת, עדות...
אני יודעת שכל אחד מכבד את הערכים שהוריו נתנו לו, ערכים שהמערכת הקיבוצית נתנה לו... ערכים של מנהגים, ערכים של דת...
לדעתי קיבלנו את יום הכיפורים כדי שגם אם לאחר ראש השנה עשינו דברים פחות טובים, או לא הספקנו להתפלל כראוי, או לא ביקשנו סליחה, או לא הספקנו לסלוח -  זה הזמן וזאת ההזדמנות.  
כמו שנאמר: "....וכבודו היא אמונתי...."
לקראת יום הכיפורים כולם עושים חשבון נפש, גם אני, ולכן אעשה תיקון ואוסיף עוד שמות של צעירים שלא נכתבו בידיעון החג.
* שחר אדן - לוחם בשריון, נהג טנק בחטיבה 7.
* בן רזניק - לוחם בגבעתי, סמל במחלקת פטרול בפלוגה מבצעית בגדוד צבר. בע"ה עוד חודש ייצא לקורס  
                      קצינים .
*שי-אל לייבוביץ -  עובד בענף המזון במטבח.
*הדר יורוביץ - עובדת בגיל הרך בגן צופית.
*חן יורוביץ -  עובד במפעל לוגיסטיקר בלוד. לאחרונה קיבל תעודה של עובד מצטיין מידי הנשיא פרס.
אחרונים חביבים: ישי, אורלי ואיתן פורשר שעזבו את הקיבוץ לפני החג -  בהצלחה ושנה טובה, ודעו: אנו משאירים דלת פתוחה ומצפים לחזרתכם.
"מה נאמר לפניך יושב מרום, ומה נספר לפניך שוכן שחקים, הלא כל הנסתרות והנגלות אתה יודע".
 
                                                                       גמר חתימה טובה, צום קל ומועיל, 
סיגי - ועדת צעירים
 
שירותים לחברים בסוכות
 
כ ל ב י     
 
יום שלישי, י"ג בתשרי 11.10
6:30 - 8:30
11:30 - 14:30
17:00 - 19:00
 יום רביעי, ערב חג, 12.10
6:30 -  9:00
11:30 - 13:00
 
יום שישי, א' דחוה"מ 14.10
6:30 -  9:00
11:30 - 13:00
 
יום ראשון, ג' דחוה"מ, 16.10
6:30 -  9:30
11:30 -  13:30
 
 יום שני, ד' דחוה"מ, 17.10
6:30 -  9:30
11:30 -  13:30
 
יום שלישי, ה' דחוה"מ, 18.10
6:30 -  9:30
11:30 -  13:30
17:00 - 19:00
 יום רביעי, הושענא רבה 19.10
 06.30 – 09.00
11:30 - 13:00
 
 יום שישי, אסרו חג 21.10
6:30 - 9:00
11:30 -  13:00
 
 
 
מחסן בגדים       
יום רביעי, ערב חג 12.10
11:30- 13:00
יום שישי, א' דחוה"מ 14.10
11:30- 13:00
יום ראשון ג' דחוה"מ 16.10
11:30- 13:00
יום רביעי, הושענא רבה  19.10
11:30- 13:00
ערב שבת, אסרו חג 21.10
11:30- 13:00
 
 
 
 
 
 
 
בחול המועד סוכות נכבס רק פריטים דחופים ונחוצים למשך החג.
נא להביא פריטים אלו בתוך שקיות רשת מסומנות.
לשם כך תעמודנה עגלות בכניסה למכבסה.
אין לזרוק כביסה לתאים במשך החג – לא נוכל להיות אחראיות לפריטים שיושמו בתאים.
 
ספרייה                               
יום שני י"ב בתשרי 10.10
17:00-19:00
יום שני ב' דחוה"מ 17.10
17:00-19:00
 
 
 
 
 
סוכנות הדואר
כרגיל, למעט יום שלישי 18/10 - סגור {חלוקת דואר בלבד}
עירית פורשר – רכזת שירותים
 

שלום לכולם,
חנן פורת, זכרו לברכה              

 

בשעת הלוויה של חנן היה הדשא הגדול בכפר עציון, מבית הכנסת ועד חדר האוכל, מלא מפה לפה באלפי אנשים אוהבים, כואבים, מעריכים ומתגעגעים. "אור וטוב, חנן פורת", כך נהג חנן לחתום את דבריו לאורך שנים, וה"מעט מן האור" שהוא הפיץ האיר לכולנו וחימם את ליבנו. שירת הנשמה של ילדיו במהלך ההספדים סחפה את כולם: "למען אחי ורעי ... אבקשה טוב לך"; "כשהנשמה מאירה, גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים"; "שובי נפשי למנוחייכי כי ה' גמל עלייכי", ותפילת "מכניסי רחמים" של התאומים חיים ויצחק לוינוביץ לא הותירה עין יבשה. היתה זו לוויה לאומית, כפי שאמר הרב דרוקמן, ולא רק לוויה פרטית ומשפחתית; היתה זו לוויה של חבר, כפי שספד הרב אלישיב, של חבר שהתרחק מכל תארי כבוד. "חנן, היית מורם מעם – אמר רובי ריבלין, יו"ר הכנסת – לא בגלל שרצית אלא בגלל שהיית!" יהי זכרו ברוך. 
 
 

 

 
 
ביקור מנכ"ל המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל
השבוע ערכו עומרי שלמון, מנכ"ל המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל (חבר קיבוץ גשר), פרופ' סעדיה מנדל, אדריכל ויו"ר הנהלת המועצה, ועופר יוגב, מנהל מרחב הדרום של המועצה (חבר קיבוץ גבולות), ביקור מקצועי ומקיף באתר בארות יצחק שבנגב. ליוו אותם אלון שוסטר, ראש המועצה האזורית שער הנגב, ונציגי עלומים והקבה"ד המקדמים את שימור האתר ופיתוחו. במהלך הסיור השמיעו האורחים הערות מקצועיות ומלומדות, והשמיעו רמזים ברורים על נכונותם להמשיך ולסייע תקציבית עד להשלמת ביצוע התוכניות.
 
פורום מזכירים
'פורום מזכירים' התארח השבוע בקיבוץ כפר עציון, וכרגיל הנוכחות הייתה כמעט מלאה.
בתחילת היום נפגשו המזכירים עם חברי אגף המשק של הקבה"ד, שהציגו בפניהם את הטיוטות הראשוניות וכיווני המחשבה בכל הקשור להידוק הקשרים בין התושבים והחברים בתנועה בכלל ובתוך כל קיבוץ וקיבוץ בפרט. בהמשך היום עסקו המזכירים ב"קשיים ודרכי התמודדות בתפקיד המזכיר", וערכו פרידה מרגשת משני מזכירים שסיימו את תקופת כהונתם: שרה-ג'יין לנדסמן (עלומים) וצבי אפרתי (יבנה). ממשיך ומדווח יהושע: "בשעה שעמדנו לצאת לסיור בקיבוץ התבשרנו בצער על פטירתו של חנן פורת ז"ל. עם קבלת ההודעה המרה הוחלט לבטל את הסיור, לקצר את סדר היום ולהתכנס לסיכום המפגש. ברצוני להודות לאפרת כהן ולנחום לנדאו על קבלת הפנים החמה ועל מאור הפנים."
 
עמודיסק
לגיליון "עמודים" שחולק ערב ראש השנה, צורף דיסק ובו 3 מצגות המשקפות את הפעילות התנועתית. קיבלנו הדים חיוביים ומחמאות רבות, ואנו מודים לכל המגיבים על החדשנות. נעיר רק שבדיעבד התברר לנו, לצערנו, שבחלק מתאי הדואר היה קשה להכניס את הגיליון עם הדיסק, ומחלקי הדואר מצאו דרכים יצירתיות לחלוקת הדיסקים. למיטב ידיעתנו, כל ההתראות שהתקבלו בחלק מהמחשבים כאילו שהדיסק נגוע בווירוס – אינן נכונות. בנוסף התברר לנו שלוקח יחסית זמן ממושך מרגע הכנסת הדיסק למחשב ועד שהוא נפתח. הסבלנות, גם במקרה הזה, משתלמת!
 
ברכת הדרך למתגייסי "צבר"
באולם גדול בקריה שבתל-אביב התכנסו כל גרעיני צבר, הפזורים בקיבוצים ברחבי הארץ, לקבל את ברכת מנכ"ל משרד הביטחון, האלוף (במיל.) אודי שני, וראש אכ"א, האלופה אורנה ברביבאי, עם סיום תקופת ההכשרה שלהם בקיבוצים ולקראת התגייסותם לצה"ל. ההתרגשות הגיעה לשיאה כאשר הוצגה בפני מאות הנוכחים הבת הראשונה המתגייסת להיות מדריכת חי"ר, מיכל מהגרעין שבסעד, והתברר שבאותו בוקר קיבל בן אחר מהגרעין שבסעד זימון ל"יום סיירות". קשה היה שלא להתרגש ולדמוע לנוכח רמת המוטיבציה הגבוהה שהפגינו הילדים, שעלו ארצה כדי להתגייס לצבא לשירות מלא ומשמעותי! סעד ולביא המהווים בית חם לחניכי צבר זכו לשבחים רבים!
 
גמר חתימה טובה
שבת שלום
נחמיה רפל
וחברי המזכירות הפעילה
 
 
 כ ל ב ו ד ף  
אחות תורנית: פונים למי שקרובה או זמינה
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
הודעות ותזכורות מענף המזון: 
סעודות ותורנויות בשעון חורף:
סעודת שבת/חג בצהריים - בשעה 11:00
תורנות עריכה בשעה 7:15   (אא"כ תואם אחרת ביניכם).
תורנות צהריים בשעה 10:15.
חשוב להגיע בזמן!
ארוחת בוקר מיום ראשון הקרוב עד איסרו חג סוכות: עד 9:00.
ארוחות צהריים בימי שישי וערבי חג:   11:00 עד 12:30.
שולי
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
כיצד לעבור את הצום בשלום
1. חלבון מוסיף המון: לאחר ארוחה המכילה מזוןעשיר בחלבון קשיי הצום רבים יותר וכך גם תופעות
                                   הלוואי.
2. לפני הצום: שתונוזלים במהלך היום עד לתחילת הצום, העדיפו מים על פני שתייה ממותקת או מוגזת.
                       המעיטו במשקאות משתנים. רצוי לא לשתות בבת אחת כמויות גדולות רגע לפני שהצום   
                       מתחיל.
3. בארוחההמפסקת:  אכלו עד לתחושת שובע נעימה ולא עד לתחושהמעיקה.
4. אחריהצום: ארוחה אחרי צום צריכה להיות קלה כדי לא להכביד על מערכת העיכול שנחה 24 שעות.        
                         אין צורך לאכול בעבור יומיים.
מתוך אתר הכללית – הובא לידיעון ע"י ד"ר ליאורה
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
עושים תרבות - תכניות בחג הסוכות                                              
יום שני, י"ט בתשרי, 17.10.11- 17.00 -  חג האסיף בדשא מול חדר האוכל
                                                 ארוחת ערב תוגש  בשעה 18:30
 
יום שלישי כ' בתשרי,  18.10.11 -  לימוד ליל הושענא רבא בסוכה
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
 
 
 
AtarimTR