ידיעון 2748 פר' לך-לך

בס"ד ז' במרחשוון תשע"ב
 
שבת לך-לך
 
16.27
הדלקת נרות
08.00
תפילת שחרית
16.35
 מנחה, קבלת שבת
          ערבית, דרשת הרב
10.30
שעור בפרשת השבוע – במועדון
שעור במשניות – בשטיבל
18.30
סעודת שבת בחדר האוכל
11.00
סעודת שבת בחדר האוכל
 
מכונת השטיפה פועלת
בשעות 19.30 – 21.30
נא להביא כלים עד 21.15
13.00
מנחה גדולה
15.45
שעור בדף יומי
16.15
נשים אומרות תהילים – בבית סעדון
16.30
מ נ ח ה
17.26
ערבית, הבדלה
 
 
 
זמני התפילה במשך השבוע
 שחרית א' ג' ד'  ו'             06.00
  שחרית ב' ה                      05.50
 מנחה ברחבת חדר האוכל     13.30
 מנחה בבית הכנסת             16.30    
 רבע לערבית                     19.45
 ערבית                            20.00
 
עונג שבת לילדים 10.30
 
     א' – ג'    ורד סוקולובסקי 
 
    ד' – ו'    דקלה שניאור
 
 
לוח השבוע
 
יום ראשון
19.00
גדולי המחשבה הישראלית
חדר עיון
יום שני
17.30
התעמלות לגברים
בית שפירא
21.15
שעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י
חדר עיון
יום שלישי
09.00
מפגש בוקר לבגירים
מועדון לחבר
19.30
התעמלות לנשים
בית שפירא
20.30
התעמלות לנשים
בית שפירא
יום רביעי
17.30
צ'י קונג לבגירים
מועדון לחבר
18.30
מפגש ערבית לבגירים
מועדון לחבר
יום חמישי
19.00
שיעור ניצוצות מהדף היומי
מועדון לחבר
יום שישי
06.30
שיעור בדף יומי
חדר עיון
 
השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב אחרי ערבית בחדר עיון
 
                   ק ר א ת ?                                                    מ ח ז ר ת  
 
 
אני מבקשת להודות לכל החברים שבאו לתרום דם, וכן לשותפות שלי לאותו ערב נורית סוקולובסקי ולאה שהם.   אני רוצה לשתף אתכם בהרגשתי על ערב מיוחד זה.
כאשר פנו אלי ממד"א הופתעתי ומיד התעשתתי, מכיוון שנזכרתי שהאחראית הקבועה לארגון ערב ההתרמה -
נעמי קורן -  מחלימה מניתוח. לא הייתה לי שום התלבטות ולקחתי על עצמי לארגן ערב זה.
ואכן, התחלתי עם פרסום בידיעון ולאחר מכן פלקטים בקיבוץ, ובנוסף דף הרשמה.
כמובן שהתייעצתי עם נעמי שהדריכה אותי לגבי הכיבוד וכו'.
יום לפני מועד ההתרמה ראיתי שנרשמו רק 13 חברים. מיד התקשרתי למד"א לבטל. הם לא הסכימו ודרשו לסמס, לשכנע.... ואני ביום ההתרמה ניגשתי למספר עובדים שאוכלים אצלנו בחדר האוכל והצעתי להם לבוא לתרום..ומד"א פנו לישובים הסמוכים.   בסופו של דבר עם תחילת המבצע לאה ואנוכי ישבנו על דף טלפונים ופנינו לחברים, לנקלטים ולתושבים לבוא לתרום. לבסוף הצלחנו לתרום 30 מנות מחברי הקיבוץ ו-10 מנות מאנשי המושבים הסמוכים.
אני מבקשת להודות לנעמי קורן על כל הימים שארגנה את ערבי ההתרמה - זה בהחלט לא קל.
אני חושבת שכולם יודעים את חשיבות תרומת הדם והביטוח שזה מקנה לקבוצה בשעת הצורך (שלא נצטרך).
לשנה הבאה אני מקווה שנצליח להתרים הרבה יותר.
                                                                              בריאות שלמה,
                                                                       ברוריה לנדה                                          
 
מה בגיליון?                                                                   
·         תמיד רציתי לשאול – הרב ירון
·         רות פלדמן ז"ל – הרב ירון, שמואל מינקה, עדנה שורץ, הנכדים, אלישבע קורת,
                   יעל להמן, אסנת דיין, מיכל שפיר.
  • השתלמויות תשע"ב – יחזקאל אלידע
  • משלחן המזכירה – ורד סוקולובסקי
  • פרויקט הבנייה – בנג'ו ברמן
  • תזכורת מצוות ביטחון – בנג'ו ברמן
  • תגובה – יונה ברמן
  • בקיבוץ הדתי – עמוד"ש 85
  • ערב לזכרה של לאה קורן ז"ל – ועדות: תרבות וחינוך
                                                         כלבו דף ולוחות זמנים
                                                                              קראו בנעימות !
המערכת
      נר זיכרון !
      חדוה ריניץ ז"ל – ח' במרחשוון תשנ"ז       
      לאה קורן ז"ל – י' במרחשוון תשנ"ו
      ישראל קוטב ז"ל – י"ד במרחשוון תשמ"ט   
 
 
 
תמיד רציתי לשאול
 
שאלה: למה מכסים את המראות בבית האבל?
תשובה: למרות שזהו מנהג מפורסם בכל תפוצות ישראל, המקור לכך אינו ברור כלל.
באופן כללי, בכל נושא אבלות, ישנן מעט הלכות מחייבות, קיימים הרבה מנהגים, והרבה יותר אמונות תפלות.
המנהג לכסות את המראות בבית האבל אינו מופיע במשנה, בגמרא או בספרי הפוסקים המוקדמים. לראשונה הוא מופיע במאה ה-19.
יש שכתבו (הובא בספר "דבורי אמת", לר' משה אליעזר דונאט) שהסיבה לכך היא שההסתכלות במראה גורמת לאדם שמחה, ובזמן האבלות אין להרבות בשמחה אלא להתרכז באבל.
בשם ה'חתם סופר' כתבו שהסיבה לכך היא שבזמן הגמרא היו הופכים את המיטות בבית האבל, ובימינו לא נהגו כן, ובמקום להפוך את המיטות הופכים את המראות. לפי ההסבר הזה לא מספיק לכסות אותן, אלא צריך להפוך אותן כך שיפנו אל הקיר.
הסבר אחר (הובא בספר "גנזי יוסף", לר' יוסף שוורץ, שחי במאה ה-19) הוא ע"פ תורת הקבלה, ולפיה בבית האבל מסתובבות רוחות רעות, וכדי שהאדם לא יראה את השתקפותן של אותן רוחות רעות במראה, מכסים את המראות.
ישנן גם אמונות תפלות רבות הקושרות בין המוות לבין המראה: ישנה אמונה תפלה שהמסתכל במראה בבית המת עלול למות גם הוא, או שהמת מחכה לראות דמויות מוכרות במראה כדי לקחת אותן איתו. ישנה אמונה תפלה שאם לא מכסים את המראה בבית המת, המת עצמו נכלא בה ונשמתו אינה יכולה לצאת משם. בהקשר זה מביאים סיפורים על אנשים שראו כל מיני דמויות מפחידות במראות שהיו בבית האבלים.
ואולם, יש שכתבו (יביע אומר, ח"ד סימן לה אות ג) שהסיבה לכיסוי המראות בבית האבל היא אכן סיבה הלכתית, אבל היא אינה חלק מהלכות אבלות אלא מהלכות תפילה: הרדב"ז כתב (שו"ת הרדב"ז ח"ד סימן קו) שאין להתפלל מול מראה, משום שנראה כמתפלל לבבואה של עצמו. ומכיוון שנוהגים להתפלל בבית האבל מכסים את המראות. ואולם, ישנם פוסקים שחולקים בכך על הרדב"ז, והם סוברים שאין איסור להתפלל כנגד מראה, מפני שאין האדם נראה כמתפלל לבבואה של עצמו, שהרי גם הבבואה שבמראה משתחווה כלפיו, ובכל זאת רוב הפוסקים כתבו שעדיף לא להתפלל לפני מראה (או חלונות אטומים), ואם עושה כן – יעצום את עיניו.
יש שכתבו מהסיבה הזו לכסות גם את התמונות שנמצאות בחדר שבו מתפללים, שהרי ההלכה אוסרת להתפלל גם כנגד דמויות מצוירות.
הרב ירון
 
 
 
רות פלדמן ז"ל בת בינה ומשה-אריה ציזנר ז"ל
נולדה: י"ד במרחשוון תרפ"ט 28.10.1928
נפטרה: א' במרחשוון תשע"ב 29.10.2011
 
 
רות,
אתמול, בדקות שבהן התבשרנו על מותך, קראנו בתורה את המלים: "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱ-לֹקִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ". אבל למרות שהתורה מעידה על צדיקותו הגדולה של נח, ואפילו הקב"ה בכבודו ובעצמו אומר לו: "כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי", ישנה דעה בקרב חז"ל שסוברת שנח לא היה צדיק כל-כך, ואילו היה בדורו של אברהם אבינו לא היה נחשב.
מה גורם לחז"ל לדרוש את דמותו של נח לרעה? – התשובה היא שלאחר המבול נח נטע כרם והשתכר, והתגלה ערום בתוך אוהלו. כשאדם משתכר הוא מאבד את כל המחסומים שבדרך כלל מונעים מהאופי הטבעי שלו לצאת, ואז הוא אומר ועושה דברים שנמצאים בתת ההכרה שלו. אם בעת השכרות נח מתגלה ערום בתוך אוהלו, זה מעיד משהו על האופי הפנימי שלו. מחלת האלצהיימר פועלת באופן דומה. המח המודע מפסיק לאט לאט לפעול, והאדם נשאר עם תכונות האופי הבסיסיות שלו. מה שנשאר אצלך, רות, במשך כל התקופה הארוכה שחלית במחלה הזו – היה החיוך והמבט האופטימי על החיים. אי אפשר היה שלא לראות את החיוך הגדול המרוח על פנייך בכל פעם שפוגשים אותך, ואת מאור הפנים שבו היית מברכת לשלום כל מי שפונה אלייך.
נולדת בפרנקנפורט בגרמניה לפני שמונים ושלוש שנה, אחת מששה אחים ואחיות במשפחה לא אמידה. כשהיית בת ארבע הרגישו הורייך את העתיד להתחולל, והבינו שעליהם לעזוב את אדמת גרמניה, וכך הם הגיעו ללא אמצעים רבים לצרפת, שם עוצבה דמותך כילדה. עד מלחמת העולם השנייה היית נוסעת בחודשי הקיץ לביתם של יהודים גומלי חסדים בשוויץ, משפחת בלוך, שאצלם היית טועמת את טעם החיים הטובים. אבל מלחמת העולם השנייה קטעה את כל חוויות הילדות שלך. משפחתך התפצלה, ובאורח נס כולם שרדו את נוראות השואה – כאשר את ואחותך התאומה הייתן לבד בבית יתומים נוצרי, וחסידי אומות העולם הצילו את חייכן.
לאחר המלחמה, כשאחותך הגדולה, שרה, החליטה לעלות לארץ, הלכת ללוות אותה אל הספינה והחלטת להצטרף אליה. התחבאת בתוך הספינה וכך הגעת לארץ. כאן היית בכפר הנוער הדתי, ומשם תכננת להגיע לכפר דרום, אך מלחמת העצמאות שינתה את התכניות שלך. בדרכך לכפר דרום נתקעת בבארות יצחק, והשתתפת בקרב הגבורה שבלם את הכוחות המצריים. כאן הכרת את יהודה, והחלטת לקבוע את ביתך. גם שרה, אחותך הגדולה, בחרה לגור כאן, ומאוחר יותר הצטרף לקיבוץ גם בן דודך, יצחק בידר ז"ל.
בקיבוץ עבדת שנים רבות כמטפלת, ואח"כ עבדת במטבח, אבל עיקר גאוותך הייתה על מרפאת השיניים שהקמת בקיבוץ בשתי ידייך, שם עבדת שנים רבות עד שהמחלה לא אפשרה לך להמשיך עוד – דבר שכאב לך מאוד.
 
 ויפים שלא ישובו עוד. אולי זה היה סוד הקסם לחיבור הגדול שהיה לך עם האולפניסטים הרבים שהיו בביתכם. אלישבע קורָט, חברת ילדות שלך מגיל 15 ליוותה אותך שנים רבות, ואפילו ביום כיפור האחרון זכתה להיות איתך ולהעלות איתך זיכרונות מילדותכן בצרפת.
מעולם לא היית אשה שהולכת כמו כולן בתלם. היית אשה מיוחדת במינה. הדעות שלך היו ברורות, וגם אם היו חריגות בסביבה שבה היית, לא פחדת לומר אותן ולהילחם עליהן אם צריך. היית אשת מעשה.
ניהול הבית, טיפוחו וטיפוח הגינה היה על הכתפיים שלך, והדאגה שלך למשפחתך הייתה מיוחדת במינה.
אהבתך הגדולה ליהודה, בעלך, הייתה מדהימה. למרות ההבדלים הגדולים באישיות שלכם, היה ביניכם דבק מדהים, ותמיד דאגת לו ותמכת בו. הקב"ה גלגל את הדברים באופן כזה, שיהודה הצליח להשיב לך את האהבה
הגדולה שרכשת לו, ובשנים האחרונות, מאז שהתגלתה אצלך המחלה, הוא ליוה אותך בדאגה ובאהבה עצומה עד מותו, לפני שנה ושלושה חודשים.
בשנה ושלושה חודשים האחרונים זיכה הקב"ה גם את ילדייך להשיב לך קצת מהאהבה הגדולה שרחשת להם, בעזרתה המדהימה של דליה. אתמול, בעיצומה של שבת קודש, השבת את נשמתך לבוראך, וזכית סוף סוף להתאחד מחדש עם נשמתו של יהודה, בגן עדן.
                                                    תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
הרב ירון
 
היום נפרדים אנו מרות אהובתנו.
לכל אחד מהכואבים כאן יש "רות משלו".
אנסה לתרגם רגשות למילים ולתאר את רות שלי.   
קיבלת אותי בגיל 10, יתום במצב "לא משהו", ומיד עטפת אותי באהבה אין קץ.
אין לי הסבר לקליק המוצלח שנוצר בינינו, מלבד הלב הגדול והרחום שלך ושל יהודה.
לא אאריך בתיאור הטוב והחסד שהרעפתם עליי, אך אציין שלימדת אותי שחסד פושט ולובש צורה בדרכים שונות ומשונות. לימדת אותי שחסד הוא לא בהכרח יהודי, ובוודאי לא מותנה בזקן ובציצית, ולעיתים הוא מופיע במבטא צרפתי מלווה בארומה של ניחוח שאנסון.
מאז ועד היום אני מכור לשאנסון הצרפתי, ומעטים יודעים שאשמים בכך אותם תקליטים של ה"קומפניון דה-לה שאנסון" שניגנו אצלך-אצלנו בבית ללא הפסק. זימרתי אותם בלי להבין מילה, ורק שנים אחרי, יוסי בנאי הזכור לטוב תרגם לי למה התמכרתי.
אם אנקוט בלשון המעטה, לא היית חסידת ה"מיינסטרים" הקיבוצי ותקפת אותו בדרכך החייכנית והמיוחדת.
אף של וויתרת והיית "דעתנית" לא השארת אחרייך "חברות מדממת" ולימדת אותנו שאפשר לא להסכים בלי לצבור שונאים.
הבית היה אסרטיבי, אך שטוף הרמוניה זוגית נפלאה. לא היו בו הרמת קול וכעסים וגם אי ההסכמה הייתה רומנטית – תכונה שהעתקתי אותה בשקיקה לביתי שלי, וכל משפחתי נהנית מהנוסחה המופלאה.
מאז שהפסקת לתקשר אני מתגעגע ל"מינקל'ה" שלך המלווה בחיוך רחב צחור שיניים, וכך אנצור את זכרם על יומי האחרון.
ת. נ. צ. ב. ה.
שמואל מינקה
 
 
 
איך נפרדים מנשמה כל כך יפה?  
אני מבקשת לספר על רות שיפי החיים היה כל כך מרכזי בחייה ובא לביטוי בכל מעשיה וסביבתה. לא סתם בחר הקב"ה לקחת אותה אליו בשבת חגיגית, שבת ראש חודש.
רות הייתה שונה, אחרת, ויפה בשונותה.
המרכיב הבולט ביותר באישיותה של רות הייתה הצבעוניות שליוותה אותה ואת כל מעשיה.
אני חושבת שאת האהבה ליופי היא הביאה איתה מתקופת שהותה בצרפת.
תמיד עם אודם על השפתיים ולק על הציפורניים, לבושה בבגדים בצבעים ססגוניים, נועזים ובולטים.
כאן בקהל נמצאים לא מעט אנשים שרות הייתה המטפלת שלהם במשך השנים בקבוצה. אני זכיתי להיות אחת מהם.
היא הייתה מטפלת רכה ומלטפת, שחוקי החינוך הקיבוצי הנוקשה באותם ימים לא היו תמיד בראש מעייניה, ובניגוד ל"תקנון" לא פעם הייתה מוכנה לוותר לנו - אם במה שנקרא אז "לגמור את האוכל בצלחת" או בחובת העבודה אחרי הלימודים ועוד.
תמיד כששואלים אותי ממי למדתי להתלבש אני עונה שזה מאמא שלי, אבל עכשיו אני חושבת שבלי משים הפנמתי את מה שראיתי ואהבתי אצל רות.
גם קירות הבית של רות ויהודה זיכרונו לברכה מספרים על אהבתה לטיפוח ולקישוט.
רות אהבה את החיים וידעה למצות אותם. במשך שנים רבות הקפידה לצאת לעיתים מזומנות לעיר הגדולה כדי לשטוף את העיניים בחלונות הראווה, להסב לכוס קפה טוב מלווה בעוגת סברינה מתוקה.
השפה הצרפתית הייתה שגורה בפיה ותמיד שמחה כשהזדמן לה לפגוש דובר צרפתית שיכלה לשאול אותו COMON SAVA?   ולפתח שיחה בשפה האהובה.
בגלל המבטא הצרפתי שנותר לה מצעירותה, התקשתה לבטא את האות ר'. דוגמא בולטת לכך הייתה המילה פרחים שאותה ביטאה "פחחים" - מילה שהפכה להיות קוד בין שתינו וכשכיניתיה כך צחקה בכל פה.
רות זכתה ודליה, שטיפלה בה במסירות מדהימה במשך שבע וחצי שנים, השכילה להבין עד כמה ההופעה החיצונית חשובה לרות והקפידה לשמור על הופעתה המטופחת - השיער תמיד צבוע, מאופרת ולבושה היטב כפי שאהבה.
אהבתי לפגוש את רות בבוקר בדרכה למועדון ועל פניה חיוך של שמחה מלווה במלים "איזה יופי" - ולך, דליה, היה חלק גדול בזה.
עוזי, דיצה, בועז, שמוליק ושרונה, שרה, ארנה, ז'ק ובלה, הנכדים והנינים וכל המשפחה - הייתה לכם אמא, סבתא ואחות מלאת חיים ושמחה וכך ראוי לנו לזכור אותה.
היא תחסר מאוד בנוף שלנו ומנגד בוודאי תוסיף יופי בעולם שכולו טוב.
לכי לדרכך בשלום נשמה יפה והיי מליצת יושר למשפחתך, לנו ולכל עם ישראל.
תהא נשמתך היפה צרורה בצרור החיים.
עדנה שורץ – בשם חברי הקבוצה
 
 
 
סבתא היקרה,
את היית הסבתא הכי מגניבה בשכונה. חמה, מפנקת ואוהבת. תמיד קיבלת אותנו, הנכדים, בחיוך מזמין ושלל פינוקים והפתעות, ולא נשכח כמובן את שתי הנשיקות, כמנהג הצרפתים.
כאישה צרפתייה גאה הקפדת על הופעה מתוקתקת, אוהבת להתאים לכל לבוש את האקססוריז , את האיפור ואת מראה השיער הנכון. זה המקום לציין שדליה טיפלה בך ובסבא במסירות ודאגה לשמור עלייך מטופחת תמיד כאיה לליידי שאת.
לפעמים דיברת במושגים שרק הצרפתים מכירים. למשל, כשבאתי לבקר עם שירה או עם עינב היית אומרת:
"הנה הגרציות הגיעו".
כשהייתי ילדה לקחת אותי לבקר את שרונה בים בתל-אביב, להסתובב בפתח-תקווה ולשבת בבתי-קפה.
היית מסבירה ליל על תרבות הקפה-אולה והקרואסון, ואומרת שכך עשיתם בצרפת.
בגיל ההתבגרות נהניתי לבוא אלייך ולהתייעץ. תמיד תמכת בי ונתת לי הרגשה טובה.
הקיגל בשבת היה עוד סיבה מצויינת להגיע לבית של סבא ושלך. המסורת הזאת נמשכה בקביעות גם אחרי שלא היית אחראית לה, עד עצם השבת האחרונה ממש. תמיד היית אומרת: מי שבא – ברוך הבא!'
הקשר של סבא ושלך היה חזק ומיוחד. לפעמים נדמה שהייתם זוג הפכים שמשלימים אחד את השני.
סבא היה מסודר, שקול וצנוע, לומד תורה ומביע את דעותיו בידיעון.
את היית חדשנית, אוהבת הרפתקאות, מביעה את דעותייך ומלאת סגנון.
שניכם הייתם חייכנים ואוהבים אחד את השני ואת המשפחה והחברים – כל אחד בדרכו שלו.
בשנים האחרונות, כשהמצב עך האלצהיימר התדרדר, סבא דאג לך מאוד ואת היית שואלת כל הזמן "איפה יהודה?". סבא היה ויהיה האור בקצה המנהרה שלך. מאז שהאלצהיימר כבש אותך חלק אחרי חלק הרגשתי שאני מתגעגעת אלייך כל כך, והתגעגענו כולנו כבר המון זמן.
סבתא'לה, קשה לי לתאר בכמה מילים את כל הווייתך. כשאני חושבת עלייך אני זוכרת את האישה המבריקה, יפה, מוכשרת ואהובה שהיית. הקרנת אור ועוצמה ולא היה ניתן להתעלם מנוכחותך החזקה.
בשבילי את תמיד תהיי הסבתא הכי טובה בעולם ויש לי את הזכות והכבוד להיפרד ממך כאן היום.
אני מרגישה שעכשיו תהיי משוחררת להיות מי שאת באמת, ואני בטוחה שתפגשי את סבא ששומר עלייך.
נוחי על משכבך בשלום, סבתא. תהי נשמתך צרורה בצרור החיים.
אוהבת המון, ז'טם מונ-אמור.
נכדתך ורד, בשם כל הנכדים
 
 
רות יקרה שלי,
עדיין אני המומה מההודעה: אמא נפטרה. שתי מילים שקשה לעכל.
אמנם השנים האחרונות לא חייכו אלייך, אך את באופייך הטוב חייכת אליהם ואל כולם.
על אף חוסר תקשורת מילולית היה נעים להיות בחברתך.
את רות, חברת נפש שלי מאז היותנו בנות 16. נפגשנו בכפר הנוער הדתי, שם הקמנו – 4 צרפתים – יחידה מיוחדת ושובבה, ולא תמיד התנהגנו לפי רצון המחנכים שלנו. היינו מאוד קשורים ביחד, וכאשר עזבנו את הכפר כל אחד לדרכו, המשכת את עם קבוצתך ואני לדרך שונה – לעזרת הורים. אבל הקשר לא נותק.
לא התראינו לעיתים קרובות, אך כל פגישה הייתה כאילו רק אמש נפגשנו. זה היה קשר עמוק, חזק ואמיתי.
אני זוכרת את ביתכם. כאשר הילדים עדיין היו קטנים, ואתם זוג צעיר שידע כבר מלחמה קשה ואובדן בחיים, הייתם תמיד עם לב פתוח, עם חיוך ומילה טובה, אנשים פשוטים ונעימים ונדמה לי שמחים בחלקם.
ידעתם תמיד להסתפק במועט ובמה שיש. הקמתם משפחה לתפארת. ילדיכם הלכו לכיוונים שונים, אבל בבית תמיד קיבלו את האהבה והחום. גם הם הקימו משפחות נפלאות ואתם נהניתם והתגאיתם בנכדים הרבים שהביאו לכם שמחה ואור בחיים.
אני פרשתי לדרכי שלי. נשארתי קיבוצניקית ואת הדת שמרתי רק בלבי. כמה שמחתי תמיד להתארח אצלכם ביום הכיפורים וכמה נהניתי מקבלת הפנים החמה מכל המשפחה וגם מחברי קיבוץ רבים.
עקב מצב בריאותי לא הייתי ביניכם כמה שנים ביום הכיפורים. השנה דיצה פשוט באה לקחת אותי, ואני אסירת תודה לה על כך. הספקתי לראות את רות ברגעים טובים. ישבנו יד ביד ושרנו שירים בצרפתית מהימים ההם, וצחקת מכל הלב. לעיתים הבטת אליי והיו לך דמעות בעיניים. אז הייתי בטוחה שאת מזהה אותי וזה שימח אותי מאוד. אני מאושרת שניתנו לי שעות חסד אלה, שכך נפרדנו וכך אזכור אותך – צוחקת ושמחה.
ביום הכיפורים בזמן תפילת מנחה ישבתי איתם בחוץ ברחבה ופתאום אמרת: "איפה יהודה"?. התגעגעת אליו.
יהודה הצדיק שאהב אותך וטיפל בך בנאמנות. עכשיו, רות, את בדרך אליו ומלאכים לבנים מלווים אותך.
לא נשכח אותך, אמא, סבתא וידידה אהובה.
לאחר שנים רבות של עבודה וגם סבל, נוחי לך עכשיו בשלום ובשלווה. זכרך יהיה עמנו תמיד. יהי זכרך ברוך.
אתם, כל בני המשפחה, היו מאוחדים ואוהבים – כפי שיהודה ורות ניסו לחנך אתכם.
תנחומים קשה למצוא, אך בטוח שאמונתכם תעזור.
מקווה לשמור על קשר ואוהבת אתכם. Au Revoir Ma Vieille Ruth.
לך, דליה, המטפלת הנפלאה והנאמנה, אני יודעת כמה אהבת את רות וכמה קשה לך. אני נותנת חיבוק חזק ומאחלת לך – עד שתשובי למשפחתך – מטופלת נהדרת כמו רות.
אלישבע קורת מקיבוץ מעברות
 
 
 
 
 לעוזי, דיצה, שמוליק, בועז ושרונה - כל משפחת פלדמן
ישבתי היום לכתוב לכם דברי נחמה לפטירת אמכם, רות ז"ל.
מצאתי כי מילותיי השלוחות אליכם הן בעצם גם מילות פרידה ונחמה עבורי.
 אומנם, לא רשמית נפרדתי ממנה, כמו רבים מאתנו, כבר לפני ימים רבים, אך זיכרונה משכבר הימים טבוע עמוק בלבי.
ילדה קטנה הייתי בבית הילדים בקבוץ, אינני זוכרת את הגיל, וגם לא כל כך את המקום, אך את החותם שהשאירה בלבי אינני יכולה לשכוח. בית הילדים היה עבורי עולם סגור, עולם של כללים וחוקים נוקשים למדי. בעיני הילדה שלי היו אלה לפחות כחוקי התורה מסיני. קשה היה לי מאד לחיות על פי חוקים אלה, שלא התאימו לאופיי ולא הותירו לי מרווח נשימה.
ואז, להצלתי, באה רות - לא ייקית, צעירה ויפה, חיכנית ומלאת אור ושמחה. אינני יודעת אם למדה אי פעם פדגוגיה, אך אז בדיוק היא הכניסה לחיי את אותה קרן האור לה נזקקתי כדי לשרוד את היום יום האפרורי. היא התייחסה בקלות ראש לתקנות, לא הקפידה שנישן בצהריים, וגם לא שנאכל את כל מה שיש בצלחת.
קשר מיוחד נרקם בינינו, קשר של קריצת עין והבנה ללא מילים. כשעברנו ל"מחנה החדש" היינו שכנים- שמחתי שגרה לידנו משפחה עליזה והומה עם ילדים קטנים, ובשעות שחדר המשפחה שלנו היה צפוף מדי ולא מצאתי בו מקום לעצמי - פשוט עברתי לחדר הסמוך, לבית משפחת פלדמן, נטלתי את אחד הילדים (בד"כ את דיצה) לטיול, והרגשתי בעלת ערך.
קשר חם זה נשמר לאורך השנים. כמעט בכל ביקור בקבוץ קפצתי לבקר, ולו לרגעים ספורים. ישבנו יחד על הספסל שבמרפסת. רות התעניינה והוכיחה בקיאות בפרטי חיי, ויהודה תמיד הוסיף מלים בבדיחות הדעת.
באחד מטיולי חו"ל פגשתי לפתע את רות בלב פריז. שמחנו מאד זו בזו, והיא מיד הראתה לי בהרחבה את קסמי העיר וקינחנו בבית קפה. חוויתי עמה ממש חוויה פריזאית אותנטית, ונוספה לי עוד זווית ראייה על העולם שהיווה את תמצית חייה. האחווה שבינינו חוזקה בכוס הקפה האקראית בפריז.
לאחר פטירת אבינו יזמו בניי וכלותיי טיול לפראג ולווינה עם סבתם, (הידועה בשם רחלש'ן) לאחר שזכרו את סיפוריה על עריה המעטירות של אירופה. אמא בקשה לצרף אליה לטיול את רות.
את החוויה הזו ילדיי לא ישכחו לעולם. מטיילים שני זוגות צעירים עם שתי נשים מבוגרות, ולא מפסיקים להשתעשע ולהתבדר יחדיו. חווית ההיכרות עם רות הפכה כך לחוויה משותפת של משפחתנו, גם בדור השני.
השנים האחרונות היו שנות מחלה, אך בכל פעם שראיתיה צפו מחדש הזיכרונות והרשמים, והיה דומה עלי שהיא עדיין קורצת ומרמזת לי.
הלב זוכר ויזכור                                                    
יעל להמן (בלנקנשטיין לשעבר)
 
לזכרה של רות
שנים רבות היית איתנו בגופך אך לא ברוחך. למרות המחלה, בזכות משפחתך ודליה המסורה נשארת יפה, מסודרת ואסתטית. כך היית מאז שאני זוכרת אותך. הגעת לקיבוץ מצרפת, בחורה צעירה לציבור ייקי שרובם מבוגרים ממך. היית שונה, קלילה, מודעת למראה, הקפדת על ההופעה כאשר בקיבוץ עוד לא הייתה ממש מודעות לכך. הלכת בדרך שלך, לקחת דברים בקלילות ודיברת בנוסטלגיה על צרפת ממנה הגעת.
הייתם שכנים טובים עם הורי ועבדת כמטפלת שנים רבות יחד עם אימי. למרות הפריי הגיל הייתן חברות טובות ובראש אחד. טיילת יחד עם אימי לווינה ולפראג, וכשחזרתן סיפרתן חוויות בהנאה ובהומור כמו שתי ילדות קטנות. כמטפלת היית אהובה, לא נתת לילדים הרגשה של סמכותיות, התנהגת איתם כשווה בין שווים. תמיד ידעת לשמוח ולחייך. גם כשעבדת במרפאת שיניים ידעת להקשיב ולהתייחס לכל חבר ולכל בקשה.
בנית חיים יפים עם יהודה אהובך שמחכה לך עכשיו למעלה .
יהי זכרך ברוך.
מיכל שפיר
 
רות פלדמן
עצוב שנדמו חייה וליבה. רות, שתמיד חייכה, ואפילו בשנותיה האחרונות, המעורפלות, עדיין זרחה בחיוך מאושר בכל פעם שהגעתי אליה לומר שלום. הפעם האחרונה, בראש השנה, שמורה וחקוקה בי. רות, בכיסא הגלגלים, ליד בית הכנסת, מחייכת חיוך רחב ,מלטפת את פני ומראה לי בגאווה את הלק האדום על ציפורניה. כן, היה לנו משהו, מעין בדיחונת על הציפורניים. רות היא זו שבפעם הראשונה בחיי מרחה לק על ציפורניי, וגרמה לי להרגיש כמו מיני צרפתייה. וגם בשיאי השכחה היה נדלק בעיניה זיק מפעם, ושמחה על הצבע הגנדרני שעוד צובע את חייה.
תמיד, עד הסוף, היתה לבושה ומטופחת הודות לטיפולה האוהב של דליה, ולפינוקים שהרעיפה עליה דיצה. אשרי האמא, שזכתה  בכל כך הרבה כבוד ומסירות שיכלו לאילוצי זמן, מקום ויומיום, ועד סופה החטוף היא ידעה , גם אם זה היה ברבדיה שלה, שהיא כל כך אהובה ועטופה.
בסטייל פאריזאי עצמת את עינייך בביתך, ועברת למקום שבו הזיכרונות מתערבלים לישות אחרת.
                                                                                          נוחי בשלום על משכבך,
באהבה, אסי
 
לעוזי, דיצה, בועז, שמוליק ושרונה
לשרה, ז'ק, בלה וארנה
לנכדים ולנינים ולכל המשפחה
השתתפותנו העמוקה באבלכם
במות האמא-האחות-הסבתא
רות ז"ל
בנחמת ציון וירושלים תנוחמו
 
השתלמויות בתשע"ב
וועדת ההשתלמויות סיימה את דיוניה בבקשות חברים להשתלמויות השונות. הרשימה שלהלן, תועבר לדיון במועצה, שתתכנס ביום שלישי י"ח במרחשוון 15 בנובמבר 2011.
לחברים שמורה הזכות לערער בפני המועצה על החלטות וועדת ההשתלמויות.
מי שמעוניין לעשות כן, יתאם זאת עם אביעד ישראלי – יו"ר המועצה.
 
רשימת המשתלמים לשנת תשע"ב / 2011-12
 
שם
סיווג
נושא
מוסד
רותי אלידע
מקצועית
פענוח ציורי ילדים
סטודיו - מיכל ויימר
אסא ברוכי
מקצועית
גננות/נוי
הפקולטה לחקלאות
אתי גרינברגר
מקצועית
הוראה מתקנת
הקריה ללימודי הנדסה
יהודית סעדון
מקצועית
רפלקסולוגיה
מכללת רידמן
ג'ודי פורת
מקצועית
טיפול באבנים חמות
מדיקה  - כפר סבא
אסתי רזניק
מקצועית
מבחן הסמכה ABA
אוניברסיטת תל-אביב
עפרה שדיאל
מקצועית
כריכת ספרים
בעלי מלאכה – תל-אביב
יפת שדיאל
מקצועית
כריכת ספרים
בעלי מלאכה – תל-אביב
ריקי שטרן
מקצועית
הוראה מתקנת
הקריה ללימודי הנדסה
חן שרמן
מקצועית
הדרכת ריקודי עם
אוניברסיטת תל-אביב
דקלה שניאור
מקצועית
חינוך מיוחד / תואר שני
מכללת אור יהודה
עדנה שוורץ
מקצועית
עריכת לשון
מכללת אפרתה – ירושלים
אריאלה פלדמן
מקצועית
התמחות מקצועית
בית החולים שיבא
חנה ברוכי
אישית
חוג ציור
עיריית פ"ת – חינוך מבוגרים
רחל פולובין
אישית
טיולים מודרכים
תלפיות
אברהם פולובין
אישית
טיולים מודרכים
תלפיות
עירית פורשר
אישית
אמנות/פסיפס
סטודיו ידיים – סירקין
בועז פלדמן
אישית
חזנות
חוג במודיעין
יהונתן שרמן
אישית
סיפורי מסע אישיים
בית אריאלה – תל-אביב
דבורה נתנזון
אישית
צורפות/תכשיטנות
פתח-תקווה
מיכל שפיר
אישית
יצירות מופת ועוד...
קתדרה פתח-תקווה
אליעזר שפיר
אישית
יצירות מופת ועוד...
קתדרה פתח-תקווה
עטרה גרינברגר
אישית
יצירות מופת ועוד...
קתדרה פתח-תקווה
אילנה לרמן
אישית
תיאטרון+סדרת סיורים
קתדרה פתח-תקווה
קבוצת מחשב
אישית
חוג מחשב ל-10 אנשים
10 מפגשי ערב בקיבוץ
 
יחזקאל אלידע – מרכז וועדת השתלמויות
  
משולחן המזכירה
 
בשבת האחרונה בדרכי לבית הכנסת התבשרתי על פטירתה של חברתנו רות פלדמן.
לפני שנה ושלושה חודשים ליווינו את יהודה ז"ל למנוחת עולמים.
יהודה ורות גרו בצומת מרכזית בבארות יצחק, בדרך לבית הכנסת.
עצוב יהיה לעלות לבית הכנסת ולהרגיש בחסרונם של יהודה ורות, מוותיקי בארות יצחק.      
תנחומינו לעוזי, דיצה, בועז, שמוליק, שרונה והמשפחה המורחבת.
 
לאחרונה התגלה כי מס' צעירים פרצו את תוכנת סידור הרכב ועשו שינויים בסידור הרכב של חברי בארות יצחק ע"מ לשפר/לשנות את הרכב שמסודר להם – המזכירות וועדת צעירים רואה את המעשה כמעשה חמור. פריצה למערכת מחשב היא עבירה על החוק. הצעירים שנתפסו הורחקו ממערך סידור הרכב עד לבירור הנושא, פרטים נוספים על דרכי הענישה יימסרו לציבור בהמשך.
 
ביום ד' השבוע השתתפנו נחום, מילכה ואנכי בישיבת המזכירות המורחבת של הקיבוץ הדתי שהתקיימה במרכז יעקב הרצוג בעין צורים.
פרטים על ישיבת המזכירות המורחבת אפשר לקרוא בעמוד"ש...(בהמשך הידיעון).
 
תוכנית משק 2012: בימים אלו שני האגפים עובדים על תוכנית המשק לשנת 2012. בתקופה הקרובה ניפגש עם מנהלי ענפים ומרכזי ועדות על תוכנית העבודה לשנת התקציב הקרבה.
 
ועדת מינויים לבחירת מזכירות: בעוד כ-10 חודשים מסתיימת הקדנציה של המזכירות הנוכחית, גייסנו את נחום ברוכי להקים צוות מינויים לבחירת מזכירות. הצוות יוצג בע"ה באסיפה הקרובה.
 
שבילים – שבילים – שבילים: במסגרת תקציבי פיתוח אנו מחדשים ומשפרים את שבילי הקיבוץ (כנראה שהיו יותר מדי דיבורים בשבילים...) בתקווה לסיים את העבודה לפני החורף.
 
ברצוני לאחל ברוכה הבאה לאיירין שריד, אמא של חברנו אהרן גל שהגיעה אלינו בהסדר של הורי חברים.
                                                                                                         שבת שלום,
ורד סוקולובסקי – מז"פ
 
 
פרויקט הבניה – עדכונים שוטפים
הלמות הפטישים ומשאיות הבטון עדיין לא נשמעים ונראים בשטח,
אבל משאית קידוח שחפרה השבוע בגוש ה' לצורך לקיחת דגימות קרקע, שתלה תקווה בקרב הציבור המתוח.
השבוע חלה ההתקדמות המשמעותית ביותר בשנה האחרונה. הועדה המחוזית חתמה על אישור עקרוני של תכנית הבנייה בגוש ה'. אישור זה למעשה מבטיח לנו שלא יצוצו "עיזים" נוספות מצד הוועדה.
ברמה המעשית - מרגע זה התחלנו בסבב חתימות הכולל יועצים למיניהם כגון: יועצי ניקוז וביוב, רעש, נוף ועוד. לאחר מכן דרושות חתימות של המועצה האזורית ומנהל מקרקעי ישראל ומשם חזרה לוועדה המחוזית להליך שנקרא: מתן תוקף. לאחר מתן התוקף התב"ע מאושרת ועוברת לטיפול הוועדה המקומית שמטפלת בביצוע ומנפיקה את היתרי בנייה.
השאיפה של צוות הפרויקט עדיין עומדת על התחלת הבנייה באפריל 2012.
לאור העיכוב בביצוע התכנית אנו דנים בצוות התכנון המורחב (הכולל את החברים בצוותי הפרויקט השונים: ורד ס', מלכה א', מילה, שמוליק, שלמה, אמיתי, איקה ואנכי) בהשלכות של התכנית כפי שאושרה באסיפה בהיבטים החברתיים והכלכליים, ומה נציע לבצע כבר השנה.
בגדול, מדובר על כל הרעיונות שעולים מידי יום ב"רחוב הקיבוצי" כגון: לבצע מהר, כמה יחידות לבנות בשלב אחד, האם זה יותר זול, קדימויות של ותק וכו'.
אנחנו נכנסים לתקופה אינטנסיבית מבחינה חברתית, בדומה לתקופה שעברנו בזמן השיחות שקיימנו עם המשפחות לפני השיבוץ הסופי של ה"פאזל" לפני כשלוש שנים.
צוות הבנייה יבחן את כל החלופות וימליץ למזכירות על המתווה ומיד לאחר מכן הנושא יובא לאסיפה.
כאמור, אנחנו אופטימיים, וזו הזדמנות טובה לשתף את כולם באופטימיות שלנו.
שבת שלום,
בנג'ו - בשם צוות הבנייה
 
 
תזכורת מצוות ביטחון
השבוע אנו מתחילים בסבב המטווחים לצורך חידוש רישיונות הירי.
טופס ההרשמה נמצא על לוח המודעות בכניסה לחדר האוכל.
אנא הירשמו בתאריך המתאים לכם ביותר והבטיחו השתתפותכם.
גם השנה מדובר בשעות אחה"צ המאוחרות ובימי שישי, על מנת שכולם יוכלו לצאת למטווח ללא צורך באבדן שעות עבודה.
בשאלות ניתן לפנות לבנג'ו.
צוות הביטחון
 
 
 
לאברהם פולובין – "הרמת לי להנחתה"           
אני מבקשת להגיב על כתבתך "משאבי פרנסה" בידיעון האחרון.
מטרתך היא שכל חבר/ה יעשה את המקסימום לפרנסתו וימקסם את התפוקה שלו. אתה רוצה למזער ככל שניתן את תופעת אי ההתפרנסות של חלק מחברי הקיבוץ.
אני מסכימה איתך שקיימת תופעה של אי התפרנסות בקיבוץ שלנו באחוזים די משמעותיים, אבל אינני מקבלת את דרך הפתרון שאתה מציע. לא צריך לנקוט בפתרון של דיווח שמי לציבור על אופן התפרנסותם של כל חבר וחברה.
ההצעה שלך להפעיל שיטה כמעט "משטרתית" בחברה אידיאליסטית כשלנו הדהימה אותי. הרי אתה מאמין בחברה שיתופית כפי שהינה עד היום ורוצה שתמשיך להתקיים על אורחותיה השיתופיות והשוויוניות ושלא תשתנה. אתה מציע שאת מצב ההתפרנסות שלנו, שהוא בשפל שידוע לכולנו, נפתור בדרך של שקיפות ניהולית שבה כולנו נדע איש את פרטי הכנסתו של רעהו. האם "השוֹט" הזה, שיבייש וילבין פנים של חלק מאיתנו אכן יזרז את "הבטלנים" להאריך את יום עבודתם בשאיפה להביא שכר יותר גבוה? והאם אלה פני החברה האידיאליסטית שברצונך לשמר בביתנו הקיבוצי?
ברור מאוד לאן אני חותרת. כדרכי בשנים האחרונות, אני רוצה לשכנע את חבריי בקיבוץ שאיבדנו במידה רבה את הדרך הרעיונית ואנחנו לא רלוונטיים לעצמנו, ולכן כדאי שנעבד מחדש את ההסכמות בינינו ונתחדש בדרך שתכבד אותנו כבעלי המקום ושנאמין במה שאנו בוחרים להיות. לא כל מה שהיה נכון לפני 70 שנה או 40 שנה, נכון ורלוונטי לימינו.
שנינו מסכימים שיש בעיה, ואגב, כמוה ישנן בעיות נוספות (בעיית הזדקנות האוכלוסייה ואי קליטת משפחות צעירות, צי הרכב והשיטה שגורמת לנו אי נחת מרובה, אי הפרטת מזון שמביא לבזבוז ולחוסר סיפוק הסועדים והמשתמשים).
כדי להתחיל לפתור בעיות כמו הבעיה שהעלית, אני מציעה את השיטה היותר רלוונטית בעיניי שבה יש תגמול כספי על עבודה, על תורנות, על שעות נוספות וכו'. באמצעות הדרך המתגמלת אפשר יהיה להעלות את המוטיבציה של החברים העובדים. חלק מאיתנו בגיל העבודה מביאים משכורות גבוהות וראויות לכל שבח, אבל חלק אחר מביאים הכנסות שהן על גבול השכר המינימאלי במשק הישראלי או אף מתחת לקו העוני.
ללא שינוי בשיטה, לתפיסתי, לא יהיה שום תמריץ מבחינתו של החבר העובד.
קשה לי להבין את המציאות שאתה מוכן להמשיך לקיים כאן - להיות דבק בערכי החברה השיתופית כשחלק משמעותי ממנה לא מקיים את עצמו. אנו משתייכים לחברה רצונית שבחרה לחיות על פי אידיאלים מסוימים, אבל היא כושלת ונופלת בגללם. לכן אני מבקשת שוב ושוב שנבצע מהלך שבו אנו בוחרים מחדש את האידיאלים שעל בסיסם נרצה ונאמין שאפשר לחיות בקהילה הקיבוצית בבארות יצחק. נוריד קצת את רף השיתופיות. נוריד קצת את רף השיוויוניות , אבל נהיה שבעי רצון יותר ועצמאים יותר להחליט על חיינו.
אני מאמינה שאם נחליט לעבור לשיטה מתגמלת בכסף, רבים יותר מהחברים יקומו פה לעבודת יומם עם אור בעיניים ויחפשו ביתר מוטיבציה הזדמנויות להשתכר כדי להתקיים בכבוד, ואולי אפילו יוותרו על ימי פנאי וימי שישי חופשיים...
כתבת שאתה מבקש שגם על עבודת חברות בגילאי 62 עד 70 יתקבל מידע לציבור.
גם כאן מצאתי את הדברים לא מתאימים לי ואולי לחברות נוספות שהפכו לגמלאיות בשנים האחרונות (לפי חוקי המדינה).
אני נשמעת לעצמי קצת פתטית אבל אני רוצה לחשוף ברבים את "בטלנותי" במהלך ימי השבוע.
לפני שאכנס לפירוט הדברים אקדים ואודה לקב"ה על שהביאני עד הלום בבריאות טובה, בכושר גופני ושכלי מניח את הדעת וביכולת לרוות נחת ממשפחתי ומכל מה שיש לי.
אז ככה: אני בגיל פנסיה לפי חוקי מדינת ישראל. בידי תעודת גמלאי שקיבלתי מהמדינה לפני שנה וחצי וחתום עליה ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו. זוהי תעודת כבוד לכל מקבליה ומשמעותה הערכה לשנים רבות של עבודה והשקעה של הגמלאי. עתה הגעתי לגיל שיש עימו גם הטבות והתחשבות. התעודה הזו מאפשרת לי ליהנות מהנחות בתחבורה הציבורית, בהצגות ובסרטים ועוד. היא גם מקנה לי את הזכות להתחיל ליהנות מקצבת זקנה חודשית שנכנסת לקופת הקיבוץ. בעיניי יש לתעודה משמעות נוספת והיא שאני רשאית להניח את הקריירה המקצועית שלי בצד באופן חלקי או מלא – זו זכותי בגילי הגמלאי. והאמת שאני רוצה ושמחה להמשיך להיות עסוקה, אבל רק במה שאני בוחרת לעשות ובכמות שאני בוחרת להיות עסוקה.
הנה הפרטים על "הכנסתי החודשית":
לטובת בריאותי אני צועדת מדי בוקר ללא תשלום למאמן אישי. אני מטפלת בגינה שלנו באהבה ואינני משלמת לגנן שאין לי. אני מתחזקת ומנקה את הבית שלנו ואינני משלמת לעוזרת שאין לי. מקבלת שירותי כביסה ומשלמת בעבורם. מקבלת אוכל מוכן ואשמח לשלם בעבורו. אני קשורה מאוד למשפחתי, לילדים ולנכדים שלנו שגרים בחצבה, בירוחם ובנחושה בדרום הארץ ועד לתל-אביב ותל מונד במרכז. אני נענית לבקשותיהם להיות בייבי סיטר ולוקחת חלק באירועים שונים של בני המשפחה.
אני עובדת מהבית בתחום של "תיעוד סיפורי חיים" עם אנשים שונים (וגם תיעוד חברים בקיבוץ לטובת הארכיון המקומי). לא בחרתי בזה בגלל ההכנסות הגבוהות אלא בגלל העניין שיש לי בזה ובגלל שאני רואה בכך תרומה חשובה לשימור סיפורי חיים של עם ישראל בדור השואה והתקומה. אני עובדת בכל מיני שעות של היום. לפעמים בכלל לא ולפעמים המון.
בין השורות אני משתדלת לעשות דברים נוספים ולזכור שהעולם בנוי גם על מידת החסד ועל כן לוקחת חלק גם בזה.
לא הזכרתי לימודים מעשירים שאינני מוותרת עליהם ואת רובם אנחנו משלמים מכספנו ללא סיועה של ועדת ההשתלמות. לא הזכרתי את מחשבותיי לגבי קניית רכב פרטי לאור המצב שהוא "על הקצה" מבחינת זמינות רכבים, ואין לי בזה טענות לא לנושאים בעול ועדת ההשתלמות ולא למי שנושאת בעול סידור הרכב. יש לי טענה לעצמנו שאנחנו מקובעים בשיטות מיושנות, לא מוכנים ללמוד מקיבוצים אחרים, ורובנו לא ממש מרוצים מזה.
הנה כי כן, הבאתי את הדברים לידי אבסורד ואי נעימות מסוימת לכולנו כדי לחזור על המנטרה השחוקה שעליה אני חוזרת בשנים האחרונות – רק הפרטות ושינוי כיוון יבריאו את חיי הקהילה הטובה שלנו ויחיו אותה מחדש. שום טריק של חשיפת משכורות ברבים לא ירים אותנו, לא מבחינה כספית ולא מבחינה חברתית. נפסיק את התלות החזקה מדיי בינינו בשאלות של פרנסה, רכב, לימודים, מזון וקליטה וניישם דרכים שמקובלות היום ברוב הקיבוצים. הנה כי כן, אברהם, "הרמת לי להנחתה..."
אני מרגישה שהיום אני מפרשת את חוקי המשחק בקיבוץ באופן שונה, ויותר מזה, אני מייחלת לזה שהפירוש הזה יהפוך לנחלת הרבים כאן. אני מרגישה שאני בוחרת כל יום מחדש את שנכון ואמיתי לי בגילי ובהבנותיי. אינני יכולה יותר לשתף פעולה במה שאינו נכון לי.
האם נשתנה? אולי ניצור שני מעגלי השתייכות לקיבוץ: למשמרים – מעגל פנימי ולרוצים בשינוי – את החיצוני, האחד עם זיקה מלאה לקיבוץ והשני עם זיקה מזערית יותר?
יונה ברמן
 
 

שלום לכולם,

סופ"ש וירא

סמינר לכיתות בית מדרש מביה"ס בקבוצת יבנה
בכפר עציון
 
 
סופ"ש וישלח
סמינר הכשרת מדריכי
בני עקיבא בקיבוצינו
 
סופ"ש וישב
סמינר "לקראת שירות" לבני ובנות י"ב
 
 
סופ"ש ויחי
סמינר עיוני
לכיתות י"א
 
 
סופ"ש וארא
סמינר עיוני
לכיתות ט'
 
סופ"ש יתרו
סמינר עיוני
לכיתות י'
 
עמותת "בסוד שיח" זכתה בפרס יו"ר הכנסת
עמותת 'בסוד שיח', המתמחה בהובלת תהליכי דיאלוג בין קבוצות קונפליקט בחברה הישראלית, התבשרה בימים אלו על זכייתה בפרס יו"ר הכנסת לשנת 2010. העמותה, שבין ראשי פעיליה נמצאים חברי הקבה"ד והמתארחת בשנים האחרונות בבית מזכירות הקבוץ הדתי, פועלת ללא לאות מזה 18 שנה לקידום תהליכים ייחודיים ליצירת דיאלוג בין קבוצות קונפליקט, תוך בניית אמון, העמקת ההיכרות ועוד. עמיתים וקבוצות בארץ ובחו"ל מוצאים עניין בתהליך הייחודי, המתבסס על גישות הנחייה ומתודולוגיות שפותחו במהלך השנים בעמותה. הבשורה על קבלת הפרס, מהווה הזדמנות לחברים נוספים מהקבוץ הדתי להצטרף לחברוּת פעילה בעמותת 'בסוד שיח' , לתרום ולהיתרם.
 
ביקור המזכ"פ בעלומים
הביקור הראשון של חברי המזכירות הפעילה "לאחר החגים" התקיים השבוע בקיבוץ עלומים. נפגשנו עם מזכירות הקיבוץ, ערכנו סיור במגוון ענפי משק, פגשנו אנשי חינוך ועובדים בענפי השירותים השונים, וקיימנו שיחה עם כלל החברים. התרשמנו מהחוסן הקיבוצי, מאורחות החיים שכבר לא רואים בכל הקיבוצים, מקליטת זוגות צעירים, מהעברת תפקידי ההנהגה מדור המייסדים לדור השני, מהנוי המטופח ומהבנייה העצומה של 120 יחידות ממ"ד. היה מרשים ומרגש לראות כיצד מסורות השיתוף, המעורבות הציבורית והאמונה בדרך, עוברות מדור לדור על בסיס ערכים מושרשים. תודתנו לכל הטורחים בהכנסת האורחים ולכל מי שהתפנה לשוחח אתנו.
  
מפגשי ההכשרה למדריכי בני עקיבא
במסגרת טיפוח ופיתוח סניפי בני עקיבא בקיבוצינו קיימנו למדריכי הסניפים מפגשי הכנה לחודש הארגון, תחת הכותרת ״מחדשים ומארגנים את חודש הארגון״. כ- 75 מדריכים השתתפו במפגשים שהתקיימו ביבנה ובעין הנצי"ב. במפגשים עסקנו בלימוד נושא החודש, והתנסינו בשתי סדנאות: אחת לתכנון ומיצוי חודש הארגון מבחינה חינוכית, והשנייה למיצוי כישרונות החניכים בשבט שלי. המדריכים דיווחו בפייסבוק שנהנו ושהיה מוצלח וחשוב. לשמחתנו התבקשנו לקיים מפגש גם לקיבוצינו שבנגב המערבי. בסוף המפגשים קיבלו המדריכים חוברת עזר לחודש הארגון, בה הרחבנו את המבט על נושא החודש – "קדש חייך בתורה וטהרם בעבודה" – הצענו זוויות שונות להתמודדות חינוכית עם הנושא המאתגר, והדגשנו דגשים ברוח התנועה. את החוברת כתבו קבוצה של בוגרי ביה״ס התיכון ביבנה ובהחלט יש במה להתגאות. את החוברת ניתן גם להוריד מאתר הקבה״ד.
 
מזמו"ר
"מרכז יעקב הרצוג" אירח השבוע את ישיבת המזכירות המורחבת (=המזמו"ר). נח חיות, מנהל המרכז, פתח והאיר נקודות מרכזיות בעשייה המגוונת של המרכז, תחת הכותרת "עושים עניין מיהדות", והרחיב בעזרת שותפיו וחניכיו בשתי תוכניות הדגל: מכינת צהלי – מכינה קדם-צבאית לבנות דתיות, ותוכנית אופק – לפיתוח עתודת מנהיגות של יהדות מדינות חבר העמים. במהלך הישיבה אירחנו את ראש המועצה האזורית שפיר, מר אשר אברג'ל, שבדברי ברכתו הציג דילמות חינוכיות מתחומי המועצה, ואת ראשי "המטה השיתופי", מאיה שפיר (יטבתה) ומריו טויב (ניר יצחק), שהציגו את האתגרים לפניהם ניצבת ההנהגה החדשה של המטה. בשני הנושאים המרכזיים שעל סדר היום – צירוף ישובים במעמד "עמית" ופיתוח קשרי גומלין עם התושבים – לא הצלחנו להגיע להחלטה, והם הוחזרו למזכירות הפעילה להמשך חשיבה, דיונים והסברה.
 
לביא: החילונים שומרים על שדות הקיבוץ הדתי   
הכותרת הנ"ל לקוחה מאתר "ידיעות הקיבוץ", ומתחתיה, בכותרת המשנה נאמר: 17 צעירים בשנת שירות, רובם חילונים, חיים בקיבוץ הדתי לביא ומסייעים בשמירה על שדותיו מפני גניבות. חלק מחברי הקיבוץ מותחים ביקורת על הפרויקט.
"הסוגיה של חבר'ה חילונים שמתמקמים בקיבוץ דתי עלתה כהתלבטות מצד הקיבוץ לפני ההחלטה לקבלנו", מגלה בכתבה עודד בן-ארי מנהל התפעול של תוכנית המנהיגות. "הם חששו שנשפיע על הנוער מבחינה דתית, אבל די מהר הבינו שמדובר בחבר'ה שבאים לתרום ולעזור. בנוסף, המשרתים במצפה בלביא הרוויחו מהאפשרות להתחבר לפן היהודי. רב הקיבוץ, יהודה גלעד, מעביר להם מדי פעם שיעורים בנושא, והם מאומצים על ידי משפחות דתיות מהקיבוץ ובכך נחשפים מקרוב לעולם הזה". על מטרת הארגון מסביר בכתבה יואל זילברמן, ממקימי הארגון, "המטרה היא להשיב את האומץ לחקלאים, לבוקרים ולכלל אזרחי המדינה".
כידוע, הקיבוץ הדתי הוא שותף מרכזי בהפעלת "השומר החדש", ובין מתנדביו מצויים גם בנינו בשנת י"ג.
 
שבת שלום
נחמיה רפל
וחברי המזכירות הפעילה
 
 
           אני וליאור בדרך אל האור 
ערב הזיכרון השנתי לחברתנו לאה קורן ז"ל
 
יתקיים אי"ה
ביום שני הקרוב, י' במרחשוון 7.11
בשעה 20.15 בבית-שפירא
 
נצפה במופע המרגש "אני וליאור בדרך אל האור".
עופר וזאבה, ההורים של ליאור, ילד אוטיסט בן 14,
יספרו על המסע שהם עוברים בגידול בנם.
במופע מובאים ברגישות ובאותנטיות רבה האתגרים, הציפיות,
ההתמודדויות, ההצלחות ונקודות האור שבגידול ילד אוטיסט.
מתוך כל זה נשמעים המסרים של חשיבות קבלת השונה,
השילוב, הקשר ההורי, הסבלנות וההקשבה לגדולה של האחר.
אל תחמיצו !
ועדת תרבות – ועדת חינוך – צוות חינוך מיוחד
 
 
 
 
לתקוה כץ ולכל המשפחה  
שפע ברכות
בשמחת בת-המצווה של הנכדה נעם
בת ציפי וישי כץ באלון שבות
והא-לקים שמחם שמחה גדולה
 
 כ ל ב ו ד ף
השיעור בפרשת השבוע יינתן ע"י דינה אמיר  
אחות תורנית: שלי ספיר - פלאפון 61999
%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%
נקום ובנינו
חברים המעוניינים לרכוש את ספרו החדש של נחום ברוכי "נקום ובנינו – כך שוקם הקיבוץ הדתי מחורבנו במלחמת העצמאות" במחיר 20 ₪ (במקום 115 ₪) יצרפו את שמם לרשימה בכניסה לחדר האוכל.
%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%
כמה מילים מחדרי אורחים
נגמרו החגים, אבל עדיין יש תפוסה מלאה בחדרי האורחים בשבתות. גם באמצע השבוע לא מעט הזמנות.
כמה תזכורות:
·        יש לשטוף חדרים (גם מתחת למיטות) אחרי כל שימוש בחדרים, גם אחרי לילה אחד !!
·        אם זרקת לכביסה שמיכה מחדרי אורחים, נא להודיע לי.
·        אם לא סיכמנו אחרת, יש להחזיר מפתחות לתא של "רישום עבודה/חדרי אורחים" לא יותר מאוחר מיום שני ב-9:00 בבקר. בזמן האחרון אני רצה יותר מידי אחרי מפתחות.
והכי חשוב !!!!   מיום רביעי הקרוב  9/11 ועד יום שישי 18/11 אני בחופשה. 
              סידור החדרים  לשבת "וירא" ושבת "חי שרה"באחריות שורי אמיר .
                                                                                              בינתיים, CIAO
סוזי בר-אורין
%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%
"ותן טל ומטר לברכה"
עם הגיענו לליל ז' במרחשוון החלו גשמי החורף לרוות את שדותינו.
מתנת השמיים עד הבוקר מסתכמת ב- 19.7 מ"מ
                                                                                                 כן ירבו !
%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%
לכל חברי קיבוץ בארות יצחק 
תודה מקרב לב על אירוע מדהים, מהמם ובלתי נשכח – חתונת אלעד ואלינור
תודה ענקית על ארגון כה מושלם, מדויק וחלומי. ארגנתם אירוע של מיליון כוכבים שהורגש בחתונה מדהימה זו. תודה לכל אחד ואחת מכם/ן.
                                                  משפחת יעקבי
%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%
     מהמרפאה   
      ביום שלישי הקרוב האחות ריקי בן-דוד לא תהיה במרפאה עקב השתלמות. 
 

 

AtarimTR