ידיון 2751 פר' תולדות

בס"ד כ"ח במרחשוון תשע"ב
 
שבת תולדות – מברכין החודש
שבת הארגון בבני-עקיבא 
 
16.16
הדלקת נרות
08.00
תפילת שחרית
16.25
 מנחה, קבלת שבת
          ערבית, דרשת הרב
10.30
שעור בפרשת השבוע – במועדון
שעור במשניות – בשטיבל
18.00
סעודת שבת בחדר האוכל
11.00
סעודת שבת בחדר האוכל
 
12.30
שעור לנשים – מגילת רות - במועדון
 
מכונת השטיפה פועלת
בשעות 19.00 – 21.00
נא להביא כלים עד 20.45
13.00
מנחה גדולה
15.30
שעור בדף יומי
16.00
נשים אומרות תהילים – בבית תמים
16.00
מ נ ח ה
17.16
ערבית, הבדלה
 
 
זמני התפילה במשך השבוע
  שחרית א' – ראש חודש      05.45
 שחרית  ג' ד' ו'                06.00
  שחרית ב' ה                      05.50
 מנחה ברחבת חדר האוכל     13.30
 מנחה בבית הכנסת             16.30    
 רבע לערבית                     19.45
 ערבית                            20.00
עונג שבת לילדים 10.30
 
     א' – ג'     עזי אלטשולר
 
    ד' – ו'      אסתר פורשר
 
 
לוח השבוע
 
יום ראשון
19.00
גדולי המחשבה הישראלית
חדר עיון
יום שני
17.30
התעמלות לגברים
בית שפירא
21.15
שעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י
חדר עיון
יום שלישי
09.00
מפגש בוקר לבגירים
מועדון לחבר
19.30
התעמלות לנשים
בית שפירא
20.30
התעמלות לנשים
בית שפירא
יום רביעי
18.30
מפגש ערבית לבגירים
מועדון לחבר
יום חמישי
19.00
שיעור ניצוצות מהדף היומי
מועדון לחבר
יום שישי
06.30
שיעור בדף יומי
חדר עיון
 
השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב אחרי ערבית בחדר עיון
 
                   ק ר א ת ?                                                    מ ח ז ר ת !
 
 
 
מהיום מוצגת בחדר האוכל תערוכת צילומים שהנושא שלה הוא "באה מנוחה ליגע".
התערוכה נאצרה על ידי האוצר והמוזיאולוג יהודה לוי-אלדמע עבור החגיגה החקלאית של משקי דן שנערכה במסמיה כמה ימים לפני ראש השנה תשע"ב.
התערוכה עוררה עניין רב בקרב אורחי החגיגה וזכתה לשבחים מעבר למצופה. במהלך האירוע התבקשו האורחים לדרג את הצילומים. בחירות הקהל שוקללו עם החלטותיה של ועדת שיפוט מקצועית, ובסוף הערב זכו שלושה צלמים בפרסים יקרי ערך. שלושה פרסים נוספים הוגרלו בין המצביעים שהשתתפו בדירוג.
חלק מהתמונות צולמו על ידי צלמים מבארות יצחק, לרבות צלם צעיר (נדמה לי שהכי צעיר מבין משתתפי התערוכה) – אלמוג נתנזון – ששלח "פירות" שצולמו במסגרת חוג שבו השתתף בהדרכת יוסי שניאור. התמונות הללו זכו להתעניינות ולהתפעלות רבה.
לאחר החגיגה פנו אלינו אורחים רבים וביקשו לשאול את התערוכה על מנת להציג אותה בקיבוצים שלהם.
היו לנו אמנם תוכניות אחרות לגבי התמונות – הבטחנו לצלמים שהם יקבלו אותן אחרי החגיגה, וגם חשבנו לתלות את התמונות במשרדים ובמסדרונות שלנו כתערוכה מתמדת. ובכל זאת, עצם הבקשה הייתה עבורנו סוג של מחמאה ומשוב חיובי והחלטנו להיענות לבקשות ולהשאיל את התערוכה.
בינתיים אנחנו ממשיכים לקבל משובים נוספים מהמשקים שבהם התערוכה מוצגת וזה גורם לנו לחשוב שההחלטה הייתה נבונה ונכונה.
בשבילי כמובן, הצגת התערוכה בבארות יצחק היא חוויה מיוחדת ואני שמח ומודה על ההזדמנות.
בילוי נעים ותרבותי.
מיכה אמיר
מה בגיליון?      
·         תמיד רציתי לשאול – הרב ירון
·         רות פלדמן ז"ל – שמוליק, אלי ברמן,
                 דליה, ד"ר פרץ קוזר
·         משלחן מרכז המשק – שמואל ברוכי
·         שיהיה בשמחות – משפחת דיקן
·         מכתב לג'עברי – אבנר סוקולובסקי
·         לאסוף את השברים – אורה אהרן
·         עושים תרבות – אורטל לנדה
·         חדש על המדף – אילנה לרמן
·         בקיבוץ הדתי – עמוד"ש 88
·         שבת הארגון תשע"ב – חברי הסניף
·         למען בריאותנו – ועדת בריאות
                                           כלבו דף ולוחות זמנים
                                                                 קראו בנעימות !
המערכת
 
      נר זיכרון !
          חנה פורשר ז"ל – ל' במרחשוון תשנ"ו
          יעקב (רוברט) כרמי ז"ל – ב' בכסלו תשס"ו
          מנחם דגני הי"ד – ו' בכסלו תש"ט      
 
 
 
תמיד רציתי לשאול
שאלה: מדוע יש הנוהגים לחרוץ בסכין על החלה לפני ברכת 'המוציא'?
תשובה: בגמרא (ברכות לט, א) הובאה מחלוקת אמוראים האם יש לברך 'המוציא לחם מן הארץ' ורק אח"כ לבצוע את הלחם, או שיש לבצוע את הלחם תוך כדי הברכה.
מצד אחד יש יתרון להשאיר את הלחם שלם, מכיוון שמכובד יותר לברך על דבר שלם, אבל מצד שני הברכה אינה אמורה לחול על כל הכיכר אלא רק על מה שהאדם אוכל, ורצוי שהאכילה תהיה קרובה כמה שיותר לברכה.
השולחן ערוך (או"ח קסז, א) כתב שיש להתחיל לחתוך את הלחם לפני הברכה, אך להשאיר אותו במצב כזה שאם יאחז בפרוסה היא לא תיקרע מהלחם אלא תמשוך בעקבותיה את כל הלחם, ורק אח"כ לברך, כדי לסיים את הברכה בעוד הפת שלמה.
ואולם, כאשר מדובר בלחם משנה בשבת, יש להקפיד על כך שבזמן הברכה שתי החלות תהיינה שלמות, זכר למן, ואם יעשה כך החלות לא תהיינה שלמות. לכן כתב ר' שלמה גאנצפריד (קיצור שולחן ערוך עז, יז) שיש לרשום בסכין את המקום שבו הוא עתיד לבצוע. וזו לשונו:
וחייב לבצוע בכל סעודה על שתי ככרות שלמות, ואוחז שתיהן בידו בשעת ברכת המוציא, ובוצע אחת מהן. ונוהגין לרשום בסכין על הככר במקום שרוצה לבצוע, והטעם מפני שבחול צריכין לחתוך קצת סביב הפת קודם ברכת המוציא, כמו שכתוב בסימן מ"א סעיף ג', ובשבת אי אפשר משום דבעינן שתהיה הפת שלמה בשעת הברכה, ולכן על כל פנים רושמין מקום החתך כדי שידע היכן יחתוך, ולא יצטרך להפסיק הרבה ולעיין באיזה מקום יחתוך.
גם בעל ה'משנה ברורה' (רעד סק"ה) כתב שהמדקדקים נוהגים לרשום בסכין קודם הברכה, והוא מביא זאת בשם ה'מגן אברהם' (ר' אברהם גומבינר, חי במאה ה-17 בפולין). ה'מגן אברהם' עצמו מביא זאת בשם שני פוסקים אחרים: בעל ה'תורת חיים' (ר' אברהם חיים שור, חי במאה ה-17 בגליציה) והמהרש"ל (ר' שלמה לוריא, חי במאה ה-16 בפולין).
מעניין לציין שבעל ה'תורת חיים' (סנהדרין קב, ב) כתב שהסיבה שחותכים מהלחם לפני הברכה היא בגלל שהפרוסה שעליה האדם מברך היא כמו תרומה שנותנים לכהן. למרות שהאדם אוכל את הפרוסה, מכיוון שהוא בירך עליה, היא נחשבת כתרומה לה'.
לפי כל ההסברים הללו, הרישום של הסכין צריך להיות באותו מקום שבו חותכים את החלה. ואולם, מדברי המהרש"ל (ים של שלמה חולין ז, יד) ניתן ללמוד סיבה אחרת לגמרי לרישום זה. הוא מביא את הדברים במסגרת האיסור לאפות פת בתנור ביחד עם פשטידה בשרית, שמא יאכלו את אותה פת בארוחה חלבית. ואולם, כותב המהרש"ל, אם מדובר בחלות שנעשות במיוחד לסעודת השבת ולאכילה בסעודה בשרית, מותר לאפות אותן בתנור בשרי, ולצורך כך עושים שני שינויים בפת, כדי שלא יבואו לאכלה עם חלב: ראשית, החלה נעשית בצורה ובגודל המיוחדים לשבת. שנית, נוהגים לרשום בסכין על החלה, כדי שיזכרו לא לאכול אותה עם חלב. לפי ההסבר הזה הרישום שנעשה בסכין אינו נעשה במקום שבו נחתך הלחם, אלא דווקא במקום אחר, שיהיה ניכר בלחם שיישאר.
הרב ירון
 
 רות פלדמן ז"ל – 30 לפטירתה  
רק על עצמי לספר ידעתי...
הציבור זוכר לטובה את אבי מורי, דוד יהודה פלדמן ז"ל. כשהיה לו צורך היה כותב לידיעון.
עכשיו זאת הזדמנות בשבילי לכתוב משהו שרציתי, ואחבר אותו לדברי זיכרון על אמי ז"ל.
שמחתי כשקראתי באחד הידיעונים האחרונים שחזרו בקיבוץ לשחק כדורעף. באמת דרך הספורט יכול להיפתח ערוץ להידברות בין האנשים. דעתי הדלה היא היא שמשחק הכדורעף הוא מתוחכם, בפרט בעידן המודרני שלו, כאשר בלי תרגילים ומעוף אי אפשר אפילו "להעביר את הרשת". לכן, מי שמחכה רק להציל את המגרש שלו – שלא ינחיתו לו – סופו להפסיד. ואידך פירושו זיל גמור...
על רבקה אמנו מסופר שכשהייתה עוברת ליד בית מדרשם של שם ועבר, היה יעקב רץ ומפרכס לצאת, וכשהייתה עוברת על פתחי ע"ז היה עשו רץ ומפרכס לצאת. היא לא הבינה איזה מין תינוק היא נושאת בקרבה
ושם ועבר אמרו לה שיש לה תאומים – אחד צדיק ואחד רשע, וכבר בבטן הם לא מסתדרים.
כנראה לאמי רות ז"ל היה הריון מאוד קשה אתי (הייתי גדול). כשהיא הלכה לד"ר רייכמן-רמון הוא אמר לה: "אין לך תאומים, יש לך תינוק אחד גדול!".
נולדתי, כמדומני, בבית-חולים באזור הקרוב (לאו דווקא "השרון") והלידה התארכה מאוד, כיממה שלמה. כנראה לא רציתי לצאת. אמי תמיד אמרה שנשמתה כמעט פרחה (משקלי היה כ-½4 ק"ג), אבל ב"ה היא המשיכה לחיות עוד זמן רב.
יש כמה דברים שאני זוכר מילדותי. בסביבות גיל 6 לא אהבתי, כנראה, את הגן, ואולי את הגננת. אמי סיפרה לי שהייתי רץ אליה למקום עבודתה במטבח או בבית ילדים וצועק: אמא, אמא! היה הייתה מחזירה אותי לגן.
בקייטנה בסידני-עלי היא הייתה מטפלת של ילדים מבוגרים ממני ("לבנה") והיא לא היססה לצרף אותי אליהם לכמה ימים. כך גם זכרתי את הווי המקום, הילדות שלי עם אחים גדולים וחבריהם. אמא שלי נמצאת שם – בית ספר יסודי ותיכון, ואחר כך צבא. אמא כדמות תומכת, עוזרת, מקשיבה, תמיד נמצאת כשצריך אותה. דמות מקרינה חום, אם צריך – עידוד, אם צריך לסדר איזה עניין, לדבר עם מישהו – יש לאן לפנות.
האהבה הגדולה שלה לחיים, לאנשים, לגינה, לטבע, לנוף, לתרבות ולטיולים. היא שמחה מאוד כשעזרתי לה לטפל בגינה, בצמחים ובעציצים.
בגיל מבוגר יותר היא נהנתה ממשפחתה המתרחבת. הייתה סבתא אוהבת ותומכת לנכדים ולילדים. הבית שלה פתוח ומוכן לקבל, ויש לאן לבוא אם רוצים.
הקיבוץ זה הבית שלי! החברים שנפטרו ואלה שחיים לאורך ימים ושנים, הם חלק ממנה, ממשפחתה, מהווייתה (כך אמרה לי פעם כשחזרנו מאזכרה לאהרן הלוי ז"ל). חברי הקיבוץ זו המשפחה שלנו.
נזכור אותה ואת אבינו ז"ל לטובה ולברכה. נדע שכל מה שיש לנו – דברים טובים וכאלה שלא – מידות והנהגות, שכל מה שיש לנו הוא כמובן מריבונו של עולם, והרבה יותר ממה שאנחנו יודעים בא מהם.
יהי זכרם ברוך.
כאן המקום להודות ולהוקיר את כל מי שטיפל בה בשנים הארוכות האחרונות, איש איש על משמרתו ועל משאו. ולדליה, המטפלת האישית הנפלאה שלה, יישר כח עצום.
יהי רצון שנדע הרבה שמחות בכלל ובפרט, ומחה ה' דמעה מכל כל פנים.
שמוליק פלדמן
 
 
לפני 24 שנים ראיין אלי ברמן את רות ז"ל בעקבות צפייה בסרטו של הבמאי לואי מאל "להתראות ילדים".
הריאיון הופיע בידיעון ואנו מביאים אותו כאן במלאת 30 לפטירתה של רות ז"ל.
 
"סרטו של לואי מאל, הנוגע בצלקות נפשיות מימי ילדותו בתקופת הכיבוש הנאצי כנער קתולי חניך פנימייה כנסייתית, בה הוסתרו שלושה ילדים יהודים בכיסוי נוצרי, החזיר את רות פלדמן – שצפתה בסרט לאחרונה – אל התקופה האפלה ההיא. לא הייתה זו צפייה בעלמא בעוד סרט – היה זה מסע אל עברה, אותו היא משחזרת בהתרגשות רבה. סיפורה שוזר קטעים מן הסרט ומעמת חוויות ילדותה עם קטעים משמעותיים בו.
הסרט פותח בסצנת עזיבה ופרידה בתחנת רכבת.
זה ממש צילם את שעבר עליי ועל אחותי התאומה ארנה בהיותי בת 10. ב-2.9.39, יום אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה, לאחר שחזרנו משלושה חודשי חופשה בשוויצריה אצל דודינו, הגענו לתחנת הרכבת של פריז. הייתה זו רכבת בת 25 קרונות מלאים בילדים בני 10 – 15. אבי ראה את הנולד וכבר ב-1934 עזב את גרמניה, את העיר פרנקפורט בה נולדתי כבת למשפחת פליטים מפולניה, וצירף אותי למשלוח זה. יכולתי, תיאורטית, להישאר בשוויצריה, אולם אבי רצה להבטיח לנו חינוך יהודי וכך הצטרפתי לרכבת שנסעה לדרום צרפת. הגענו לאיזה ארמון באמצע הלילה.
בסרט פוגש הילד, בן דמותו של הבמאי לואי מאל, בילד יהודי ובאחיו המבוגר ממנו בכמה שנים. הילד היהודי הצטיין בלימודיו במנזר, אולם נאלץ להתמודד עם התנכלויותיהם של הילדים הגויים. הכומר הראשי במנזר ידע על יהדותו – האחרים לא.
כך היה אתי מאוחר יותר כשמנהלת המוסד בו שהיתי ידעה על יהדותי, והילדים האחרים לא ידעו. כשהיו מתפללים, בסרט, הצטרפתי באופן אוטומטי לתפילותיהם הנוצריות אותן ידעתי בעל-פה. משנת 39' עד 44' היינו במוסד לילדים ליד העיר טולוז, שהיה בחסות ארגון הצופים היהודיים. חייתי בפרדוקס מתמיד: ניתוק גמור ממשפחתי ומביתי, אבל במוסד היו אלה חיים משוגעים, טובים מאוד.'
למדנו בבית ספר גויי בעייר בו-לייה (בתרגום מילולי 'מקום יפה' וכשמו כן היה). הילדים בבית הספר ידעו שאני יהודייה ומדי פעם חטפנו כדורי שלג מהילדים הגויים, אבל בסך הכל היו אלה חיים יפים. בנין המוסד היה ישן וגדול, בכיכר הכנסייה, והשירים ששרנו בעברית התערבבו לעתים בנעימות של התהלוכות הדתיות הנוצריות שעברו בסמוך, ובין השירים העבריים שלנו הצטרפנו באופן טבעי למילות השירים הנוצריים. את רוב שנות המלחמה עשינו שם. חיינו בעולם מנותק, של ילדים בלבד, והמדריכה הרי מבוגרת – בת 25 – נחשבה אצלנו כזקנה ממש.
עם כל זה שהיה זה מוסד יהודי, לא היה לנו הרבה ידע ביהדות. בשבת למדנו בבית הספר, כשהגיע פסח בקושי ידענו מה זה. השטח היה באזור שבשליטת וישי וחברי המחתרת היהודים פקדו אותנו ודאגו לשלומנו. ב-44' קבלנו הוראה לפנות את המוסד בלילה.
כשהחלה סכנה של מאסרים לרחף על ראשינו, כמו בסרט, היינו חשופים למלשינים רבים. המיליציה הצרפתית עשתה את העבודה עבור הגרמנים שביקשו לעצרנו, בצורה יעילה מאוד.
החליטו להפנות את אותם ילדים שלא דברו צרפתית טובה למנזרים. אותנו החליטו להפנות לפנימייה. ביקשנו שייפנו אותנו למנזר או למשפחת איכרים, כי לא כל כך התחשק לי ללמוד, אבל החליטו בכל זאת להפנותנו
לפנימייה. שוב נאלצנו להיפרד. הייתה זו פרידה עצובה עם הרבה דמעות. באמצע הלילה לקחו את אחותי, חברה נוספת ואותי במכונית לתחנת הרכבת. הרכבת הייתה מלאה בצרפתים זרים ובהרבה גרמנים.
נסענו לילה שלם בעמידה, צמודות זו לזו ומחזיקות ידיים. פחדנו מאוד. הייתה זו הפעם הראשונה שנתקלנו בחיילים גרמניים. למחרת הגענו לבניין אפור ומדכא בצפון, בהרים, ליד מקום בשם קלרמון-פרון.
 
בחזרה לסרט. אולם השינה הענקי, הדורטואר, ובו שורות שורות של מיטות, קירות חשוכים ושעות כיבוי אורות נוקשות – בדיוק בזה נפגשתי גם אני במוסד ההוא. כמו בסרט, גם לנו היה קר והיינו רעבות.
ובכל זאת, המקום היה די טוב, יחסית לילדים אחרים שסבלו קשה בתקופה ההיא. היו לנו תעודות מזויפות. שמי שם היה רנה קארלייה, בת 15. היה קשה לנו לקרוא זו לזו בשמות החדשים. התלמידים במוסד הגיעו אליו מהכפרים הסמוכים. הם היו יוצאים לסופשבוע וחוזרים ביום שני עם כיכרות לחם ענקיות וגבינות קונטאל ריחניות. היה זה אזור שהתפרסם בגינותיו המיוחדות, ועד היום מלווה אותי הריח המיוחד של גינות ענקיות אלה. לנו היו שלוש פרוסות לחם ביום. סיפרנו לילדים שהורינו גרים בפריז ואין לנו אפשרות לבקרם בסופי שבוע. נשארנו שם, ואז התברר לנו שאותם שלושה ילדים נוספים שנשארו – גם הם ילדים יהודים. המנהלת ידעה שאנו יהודיות ודאגה לנו. למשל, היא דאגה שלא נלך לכנסייה ביום ראשון.
הגיע הקיץ והיינו צריכים לפנות את בית הספר. האזור היה רגוע עד שהגיעו הגרמנים.
 
חזרה לסרט. הגרמנים מגיעים למנזר ומחפשים ילדים יהודים ומאיימים על אבי המנזר שאם יימצאו ילדים יהודים הוא ישלם על כך בראשו. כך היה גם אצלנו.
הגרמנים הגיעו למוסד ואיימו על המנהלת. הורו לנו להתחבא בדורטואר מתחת למיטות, כשכל הילדים האחרים שהו בכיתות הלימוד. אני זוכרת את רעש מגפיהם של הגרמנים בחדר השינה. הם בדקו את רשימת השמות, ומשלא מצאו שמות יהודיים הסתלקו. הצופים היהודים שהיו חלק מהמחתרת באו לבקרנו לעתים קרובות. כמו בסרט, המקום שרץ מלשינים, ושניים מהצופים שהכרנום נתלו ביער הסמוך, ליד קלרמון-פרון.
בקיץ, כאמור, היינו צריכים לפנות את המוסד וחולקנו למשפחות של איכרים. בדרך לכפר פגשנו שוב בגרמנים. הצגנו להם את התעודות המזויפות שלנו. אחותי, שהיה לה אף גבנוני יהודי, כיסתה אותו במטפחת אף.
כשהגענו לכפר הפרידו בינינו בפעם הראשונה.
למחרת בבוקר יצאנו, אחותי ואני, כל אחת בנפרד, עם 24 פרות למרעה. למרות שראינו זו את זו – חששנו להיפגש, כי פחדנו שהפרות יתערבבו ולא נוכל להשיבן לכפר כנדרש. ביום ראשון הלכנו לכנסייה.
 
בסרט נותן הכומר לכולם את אותן גלולות לבנות המסמלות את דמו של ישו, ולילד היהודי – אותו הוא מכיר – אינו נותן.
אצלנו המצב היה שונה. כשהתקרב אלינו עם דמו של ישו "התפלחנו" הצידה. כרענו ברך והצטלבנו כמו ילדות טובות. חיינו עם האיכרים. קמנו עם שחר ויצאנו למרעה. ב-8.30 כוס יין. הם שותים שם בלי סוף.
האיכרים חיו את חייהם כאילו שאין מלחמה בעולם – חיים של גבינות, שומן חזירים והרבה הרבה יין.
החזקנו ידיים זו לזו ואיכשהו הצלחנו להחזיק מעמד. עבור האיכרים היינו ילדות פליטות, גויות. כשהגיעו האמריקאים וצרפת שוחררה, חזרנו למוסד בבולייה. התברר לנו כי כל אותם ילדים שפוזרו בשעתו למנזרים ולכפרים – חזרו בריאים ושלמים תודות לארגון המופתי של הצופים היהודים, ולמרות הסכנות והקשיים. 
אבי התגייס ב-42' ללגיון הזרים. אמי הסתתרה בפריז וכל משפחתי יצאה בשלום מן המלחמה.
חזרתי לחיי המוסד, ולא אהבתי אותם. לא רציתי ללמוד והרגזתי את המורים. יום אחד קיבלנו הודעה שאנייה עוברת בטולון ועל סיפונה שתי אחיותיי (שרה הייתה אחת מהן) ואוכל לבקרן. הרשו לנו לצאת לטולון.
יצאתי עם תיק קטן ומעט כסף. גם אחי, שהיה בהכשרה בטולון, היה שם.
עליתי לאנייה והיה שם שמח: עברית, יידיש, מפגש עם האחיות שלי. אמרתי לאחותי ארנה: בואי נעלה וניסע מפה. היא ניסתה להניאני, אבל לא הצליחה. הצטרפתי לאנייה כנוסעת לא-לגלית. על סיפונה היו ניצולים ממחנה ברגן-בלזן. הייתה זו אנייה אנגלית בשם מטרואה. הנסיעה ארצה ארכה שישה ימים ואני הייתי באופוריה, בעולם אחר. לא ידעתי בכלל לאן אני נוסעת. זה לא היה חשוב לי. אילו היו אומרים לי שאני נוסעת לסין – גם הייתי נוסעת. העיקר לברוח מהמוסד. ארנה אחותי חזרה למוסד וכשסיפרה להם שם שברחתי – פשוט לא האמינו. סוף המסע היה בכך שהעבירו את הנוסעים לעתלית. אני הגעתי לכפר הנוער הדתי. שוב הגעתי למוסד, ללימודים, ולא אהבתי את זה. הייתי שם כמו סטודנטית חופשייה.
המחזור שלנו יועד להתיישב בכפר-דרום ואני הגעתי לבארות יצחק בנגב בחורף 1948.
אל תשאל אותי על תקופת בארות יצחק בנגב, כי שמתי מסך על פרק זה בחיי.
המעבר ממלחמה למלחמה היה כמו חלום בלהות בשבילי. למדנו קצת לירות, קצת חובשות. מעולם לא יריתי ולא יכולתי לירות. רציתי בחיים של חופש ונקלעתי למלחמה. אני מעדיפה לא לזכור את התקופה ההיא, אז אל תשאל אותי יותר מדי שאלות עליה."
אלי ברמן
 
תפילות הילדים
מלים: צרויה להב ושבא סלהוב, לחן: יהודה פוליקר
 
סר תרז חייכה לילדה הקטנה
וקלעה לה צמה בהירה על הגב.
מר ברנס הלבישה שמלה לבנה
ולימדה איך כורעים בתפילה מול הצלב.
ותקרת המיסיון ברחוב הנביאים
התמלאה נגינות של עוגב,
סביב לשלחן ילדים אסופים
אוכלים בין כנפי מלאכים יפים.
תפילות הילדים שבוכים לאף אחד
א-לוקים שומר בתיבה מיוחדת.
ואני עוד שומעת ילדה קטנה לבד, בקול של מלאך מגורש מגן-עדן.
 
א-לוקים של בית צעירות מזרחי
מסכים אך ורק לתפילות מספרים.
ילדה ממיסיון לא מתמצאת כל כך,
סתם ממלמלת מילים ושקרים.
וחוששת ממי שמשגיח מעל
ובטח ייתן עונשים חמורים.
תפילות הילדים שבוכים לאף אחד...
 
וסבא מקשיב ומבין במבט,
בשתיקה של זקנים מקבל את הכל,
ממלא את הבית באור של שבת,
ברוך המבדיל בין קודש לחול.
 
תפילות הילדים שבוכים לאף אחד...
 
  
ת ו ד ה
To all the relatives of the great woman I treated as my own grandmother, Ruth Feldman.
I am very much in grieve from the loss of saba Yehuda & savta Ruth, because they have been a family to me and I loved them so much. They have been a part of my life. Because of them I was able to support my family.
To all of you, especially the children, who trusted me and let me feel that I am not a stranger  to you, who let me feel  a part of the  family with you. Thank you so much!!! My deepest gratitude to your goodness to me.
To the Feldman family and all the people in the kibbutz – a heartfelt  thanks to your support, not only me, but all of us here  in your country. A big thanks to your human treatment and your love to all of us. I want to thank all my friends here that are  always here to help me.
 I love you all.
May god bless you and give you more power.                   
Delia
 
לכל קרוביה של האישה הגדולה שבה טיפלתי כמו בסבתי, רות פלדמן. אני באבל עמוק על האובדן של סבא יהודה וסבתא רות, מכיוון שהם היו כמו משפחה בשבילי ואהבתי אותם מאוד. הם היו חלק מחיי. בגללם יכולתי לתמוך במשפחתי.
לכולכם, במיוחד לילדים שהתייחסו אליי ונתנו לי את ההרגשה שאיני זרה, ונתנו לי להרגיש כחלק מהמשפחה – תודה רבה לכם. תודתי העמוקה עבור הטובה שהרעפתם עליי.
לכל משפחת פלדמן ולכל האנשים בקיבוץ תודה מקרב לב על תמיכתכם, לא רק בי אלא בכולנו כאן בארצכם.
תודה גדולה על היחס האנושי ואהבתכם לכולנו.
אני מבקשת להודות לכל חבריי כאן שתמיד נמצאים כשאני זקוקה לעזרה. אני אוהבת את כולכם !!!
שא-לוקים יברך אתכם וייתן לכם הרבה כוח !!!
דליה
 
 
רות,
עברו 10 שנים מאז שהתראינו. הכל השתנה, אבל הקשר הפנימי לא נעלם.
כשראיתי אותך אחרי כל כך הרבה זמן, שוב הופיע החיוך בינינו.
עם המחלה הקשה שהייתה לך, בפינה הקטנה והרחוקה זכרת אותי כמו בידידות של אלפי שנים, אולי מגלגולים קודמים.
בכל שנה שהייתי בחו"ל הייתי מתקשר אלייך וליהודה כדי להגיד שנה טובה. ועכשיו, אפילו שאתם לא פה אמשיך במחשבות שלי להגיד לך שנה טובה.
אני מאמין שהחיים לא נגמרים פה. אנחנו עוברים למקום אחר, אבל הקשר, הכח והחיוך שקיים בין האנשים שאוהבים אחד את השני ממשיך לזרום.
שיהיה לך טוב ואני בטוח שניפגש שוב.
                                                                         באהבה רבה
פרץ ג. קוזר
 
 
משולחן מרכז משק                          
 
חלפה תקופה מאז דיווחתי לאחרונה. בכל פעם שחשבתי שאני מביא לדפוס סיכום, הסתבר שזו הייתה רק פתיחה למבוא של הפרק הבא והדבר גרם לעיכובים.
השבת אתפוס טרמפ על סיכום תקופת אברהם ותחילת תקופת יצחק (אגב, בארות יצחק זה השבת) ואדווח בקצרה על המצב נכון להיום:
 
רפת: לפני שבועיים וחצי התקיימה אסיפת חברים בה ביקשנו לאשר הקמת סככת עגלות. חלק מהטענות נגד המהלך נשענות על חוסר הודאות הכללי בנוגע לענף החלב בארץ לאור המאבק שהתחולל בקיץ. בהקשר זה, אני משתף את הקוראים בידיעה ש בישוב באר מילכה סמוך לגבול עם מצרים הוקמה רפת חדשה עם מכסה של כ- 2 מיליון ליטר. אפשר לומר שזו דוגמא לחוסר ההיגיון במדינתנו, אך אפשר גם לראות בזה אמירה שלמרות המשברים, ענף החלב עדיין מהווה נדבך חשוב בערכי המדינה, ואם אנחנו (בבארות יצחק) "עושים רפת" היטב, כדאי שנמשיך להשקיע ולהתקדם בתחום.
לול:  דיווחנו בסוף הגידול הקודם שרמת המחירים בשוק נמוכה מאוד ואנו עדים לראשונה מזה מספר שנים למצב בו אנו מצליחים להתאזן בקושי (שלא לדבר על רווח). בנוסף לצרת המחיר, בגידול הנוכחי אשר שיווקו החל השבוע, סבלנו ממחלת ניוקסל בחוות יוסיקה (בית אימון) ונאלצנו להשמיד את הלהקה ששהתה בה.
אנו מקווים שהתקופה הקשה תסתיים במהרה ונשוב לשגרה הטובה אותה הכרנו.
גד"ש:  הצועד או רץ בהיקף המחנה יכול ליהנות ממראה החיטה אשר פרצה בשדות, בעקבות גשמי הברכה שירדו בשבוע שעבר. יש לציין לשבח את עבודת צוות הגד"ש שהספיק ממש ברגע האחרון להכין את השדות ולסיים את הזריעה עם הגשם הראשון.
מסגריה:  החלה בבניית סככת העגלות ברפת. איתי שהם מצטרף לצוות הפרויקט וילווה את יוסי בהקמת הסככה.
חשמל:  בתחום החשמל הסולארי רשות החשמל הודיעה לפני כחודש על הורדת התעריפים בהם תרכוש חברת חשמל את החשמל מהמתקנים הסולאריים הבינוניים. זכינו, ואנו מהבודדים שהצליחו להיכלל ברשימת הרישיונות המותנים עם התעריף הגבוה. זאת תודות לעבודה מאומצת של שותפינו לפרויקט – חב' מ.ג.א. פתרונות אנרגיה. אנו ממשיכים בתהליך לקבלת הרישיון הקבוע.
לאחר כשנתיים של מו"מ עם חברת חשמל, בנוגע לחוב כספי שלהם כלפינו בגין חשמל שייצרנו במסגרת השלה יזומה, סוכם הנושא והם פרעו את חובם. יישר כח לדוד פורת ולשלמה פורשר על ההתמדה במאבק הצודק.
בניה:  עשינו צעד נוסף קדימה. תוכניות שטח המגורים עברו לחתימה נוספת במינהל מקרקעי ישראל ולאחר מכן יועברו למתן תוקף בוועדה המחוזית. ובע"ה אחרי זה.....
סנאקטיים:  באחד לחודש האחד עשר למניינם החל מר שלומי גרשון לנהל את סנאק-טיים. במקביל לכניסתו, נדרשה הזרמת כסף לחברה עקב מצב תזרימי שלילי. בהסכמת השותפים הוחלט שמאפית ברמן תזרים את הסכום הנדרש על חשבון ההשקעה אותה אמורים היו לבצע בכניסתם לחברה. אני מקווה שהדיווח הבא יהיה על שינוי מגמה בתוצאות החברה... 
לסיום, ברצוני לשתף אתכם בנושא המונח על שולחני, אך אינו קשור ישירות לפעילות כזו או אחרת.
נושא הניידות או בשמו הנפוץ "רכב", נדון מעל גבי הידיעונים האחרונים בצורה כזו או אחרת וגם אל שולחן המזכירה ומרכז המשק מגיעות אמירות ורעיונות שונים.
לא אתייחס כעת לעמדתי האישית האם צריך לשנות את המצב הקיים ולאפשר לכל חבר רכב פרטי. אני כן מעוניין להתייחס לתופעה או התנהגות שמלבה את האש סביב הנושא.
צי הרכב שלנו משרת בשעות היום בעיקר את המגזר העסקי. חלק ממנהלי הפעילויות ועובדי החוץ משתמשים ברכבי הקיבוץ לצורך עבודתם, חלקם ככלי עבודה וחלקם כאמצעי תחבורה להגיע לעבודה ובחזרה.
לאחרונה אנו עדים לכך שישנו ניצול לרעה של הקצאת הרכב - בשעה שהרכב מסודר לצורך עבודה נעשה בו שימוש לצרכי הפרט המחזיק בו בתוקף תפקידו. התנהגות זו אינה מקובלת, בלתי נסבלת וגורמת לתחושות שליליות בציבור.
אני פונה לכל החברים, אשר במסגרת תפקידם ולצורך עבודתם קיבלו רכב (מכונית/ אופנוע/ גולף), להקפיד על הפרדה מלאה בין השימוש לצרכי עבודה לבין השימוש הפרטי, להזמין רכב לצרכיהם הפרטיים באמצעות סידור רכב כשאר החברים ולקחת בחשבון שחבריהם נותנים בהם אמון, אשר פגיעה בו הינה לעיתים בלתי הפיכה.
                                                                                                                שבת שלום,
שמוליק
 
שיהיה בשמחות   
 
"כי חורף. וגשם מטפטף על העורף. חורף וקר..."
חורף היא תקופה של התכנסות פנימה.
הפחד להתקרר, להצטנן, להירטב, משאירה אותנו להתכרבל בפוך, להתחמם עם כוס תה מהביל, להישאר בבית.
בשבוע שעבר, בימי הגשם הסוערים והברוכים שפקדו אותנו, זכינו ללדת את בננו השני, דותן פינחס.
כמובן שפקדה אותנו התרגשות ושמחה גדולה, אבל לאלו הצטרפו גם לא מעט חששות. אבא בצבא, אמא מתאוששת מלידה, ילד קטן וחמוד שצריך להגיע ולחזור מהגן מידי יום, עולל חדש ובית שצריך להמשיך ולתפקד.
ודווקא בימים חורפיים אלו מצאנו קהילה מיוחדת, שלא די בכך שהגשם לא הרתיע אותה מלצאת מהבית, אלא חיפשה לצאת ולבדוק במה אפשר לסייע.
מטר של טלפונים מתעניינים, נשים שטרחו ובישלו לנו ארוחות חמות מידי ערב, ילדים שבאו לבקר, נערות החטיבה והנערים שחיפשו לעזור עם צבי, עזרה בהכנות הטכניות והתכניות לברית, עצות, חיזוקים וחיבוקים חמים שהגיעו מכל עבר.
פגשנו כאן קהילה חמה, מסורה ואכפתית ואין בפינו די מילים להביע את התודה וההערכה שלנו אליכם.
מחכים להשיב לכם בשמחות שלכם.
מכל הלב,
ש"י, דורית, צבי ודותן-פינחס דיקן.
 
 
תספר להם ג'עברי    
 
ג'עברי,
קיבלתי את מכתבך אמש, ותסלח לי מאוד – אם זאת השקפת החיים שלך ונגזר עלינו להיות שכנים, אז בפעם הבאה כשאתה נתקע בלי חשמל וחלב וביצים, לך אל המצרים. הם האחים שלך, אנחנו רק שכנים.
אל תדפוק בדלת – אנחנו לא כאן בשבילך. ירדנו לאילת לתפוס קצת צבע.
ג'עברי, אני חושב שאם אתה רוצה להיות חלק מסיבוב כדור הארץ הזה, בסוף לא תהיה לך ברירה ותצטרך לאסוף את כל ילדי הרצועה ולהאכיל אותם לאט לאט בכפית בתרבות מערבית.
אני אומר לך שאני לא מוסמך כרב, ובטח לא כשייח', אבל תרבות מערבית זה לא חטא ולא נושך.
תיקח אותם, ג'עברי, תיקח את כולם, תכניס אותם למועדון, תושיב אותם בעיגול ותספר להם, ג'עברי, תספר להם איזו להקה גדולה היו הביטל'ס, וברקע תשמיע להם את hotel California של ה-Eagles. אתה כבר תראה איך יעמדו להם השערות באוזניים.
אחר כך שים להם את We will rock you, שכל פלשתין תשמע איזה קול מדהים היה לסולן המוסלמי של להקת Queen.
כן, כן, ג'עברי, פרדי מרקורי היה מוסלמי ששם את כל כולו במוסיקה וביצירה, והיה קבור באולפני הקלטה ולא באיזו מחרטה עלובה שני מטר מתחת לאדמה.
תקרע להם את האוזניים עם מוסיקה מערבית, ואני מאוד ממליץ לך גם על "מעלה מעלה" של צביקה פיק.
אתה חייב פעם לראות אותו בהופעה חיה ב"ברבי" בתל-אביב – אתה לא תרצה לחזור לרצועה.
אתה יודע, ג'עברי, שלילדים אסור אף פעם לבלף, כי היום הם מוצאים את כל האמת באינטרנט.
תספר להם, תספר, שזאת בר שזרקה את ליאו ולא ליאו זרק את בר. ותספר להם שבינתיים ליאו חזר בטיסת VIP לחברה הקודמת שלו ממיאמי, ובר חזרה לישראל בטיסת סילון ישר לידיים של נועם מהישרדות 3, שהוא חבר מאוד טוב של אלירז שדה, שעכשיו יוצא עם אילנית לוי – אשתו לשעבר של אייל גולן.
ותגיד להם שלמרות המשבר בר וליאו עדיין מדברים בסקייפ.
תספר להם, ג'עברי, תספר להם שנינט ויהודה בכלל לא אוהבים – הם ביחד כי בעולם המערבי מפורסמים יוצאים עם מפורסמים.   מה נראה לך, שנינט תצא עם עובד פלחה מנחלים? אין מצב! בשדה אין זרקורים.
תגיד לבנות שלא יעזרו להן שום צרחות – לג'סטין ביבר יש צרות מעל הראש עם אחת המעריצות.
ג'עברי, תאכיל אותם קש וצהובונים, אבל לעולם אל תלמד אותם להכין זירת מטענים.
תגלה להם, ג'עברי, תגלה להם איזה מתאגרף גדול היה מוחמד עלי, ואיזה כדורסלן עצום היה כארים עבדול ג'עבר, ותספר להם על ההטבעות של דוקטור ג'יי. תראה להם תמונה כמה גדולה ויפה הייתה המתעמלת מרי-לו רטון, ואיזה גמישה הייתה נאדיה קומאנצ'י. תספר להם, ג'עברי, איזה שפיץ היה השחיין היהודי מרק ספיץ.
תגיד להם שמי שיידע ראשון בכמה מדליות זהב זכה מרק באולימפיאדה אחת – יזכה בחולצה ושהיד..
סליחה, התבלבלתי, חולצה ותקליט.
אתה יודע, ג'עברי, כמה אני מתגעגע לתקופה שזכינו כאן בחולצה ותקליט אצל מושונוב ובראבא בתכנית "זהו זה", וכשנגמרה לנו בקיבוץ האספקה הקטנה השלמנו אותה אצלכם ברצועה.
שלא תבין אותי לא נכון, לא אני ולא אתה היינו אז בחיים, אבל אחרי שנולדתי אברמ'ל גרוס ז"ל סיפר לי.
ג'עברי, Where are the good times?
בכל מקרה, תספר להם שמה שקרה באולימפיאדת מינכן היה אסון נורא, שלא היה שם שום סיפור גבורה וזה לא הביא אתכם לשום נקודה, ובסוף כמעט את כולם גולדה מאיר מצאה.
ג'עברי, אני חייב לסיים לפני שהמודיעין הישראלי עוד יעצור אותי על העברת מידע מערבי לאויב בשעת מלחמה.
אבל לפני סיום יש לי הפתעה בשבילך: הזמנתי לנו שלחן במסעדת יוקרה בהרצליה קינוח. אומרים שבמסעדה הזאת כל הסלבס שלנו אוכלים.
שמעתי שבקומה השנייה, לפני 25 שנה, על הכיסא בפינה השמאלית ראו את דנה אינטרנשיונל שותה פחית דלת קלוריות ואפס נתרן ומעשנת סיגריה בלי עשן.
כבר דיברתי עם בעל המסעדה והכיסא הזה, ג'עברי, שמור בשבילך.
תדע לך שאני לא נגר ולא שייח', אבל הכיסא הזה לא נושך.
כשתחזור לרצועה תספר להם, ג'עברי, תספר להם על הכיסא של מי ישבת.
תספר, תספר, הם צמאים לתרבות מערבית.
אבנר סוקולובסקי
 
"לאסוף את השברים"
"בבתים של רבים מאתנו מצויים פריטים חשובים המספרים על גורלם של יקירינו – אנשים, משפחות וקהילות. בחלוף השנים, המסמכים, החפצים והתצלומים מתבלים ועלולים ללכת לאיבוד".
                                                                                                            מתוך פרסום של "יד ושם"
במסגרת הפרויקט של "יד ושם" לאיסוף פריטים אישיים של ניצולי השואה, שמענו השבוע ברדיו את סיפורה המרגש של חברתנו אורה אהרן אודות שמיכת צמר ששימשה אותה באותם ימים נוראים, נשמרה אצלה ועתה נמסרה למשמרת ב"יד ושם".
במסגרת מבצע זה יתקיים ביום רביעי כ"ה בכסלו 21.12.2011 יום איסוף בפתח-תקווה, רח, שבט בנימין 8.
הם מעוניינים בפריטים רבים ככל האפשר מתקופת השואה, כולל מכתבים (של סבים), תמונות וכד'.
חשוב מאוד להשתתף במפעל המבורך הזה.
                                                          לפרטים נוספים ניתן לפנות לאורה אהרן.
 
 
 
 
 
 חדש על המדף
 
למבוגרים
1.       יקירתי רציתי לספר לך – לואיזה ינג.
2.       יצורים מופלאים – טרייסי שבלייה, שכתבה גם את הנערה עם עגיל פנינה. רומן על רקע המאה ה-19.
3.       לחלום באנגלית – לורה פיצג'רלד. המשך לרעלה של ורדים.
4.       הארנב מפטגוניה – קלוד לנצמן. אוטוביוגרפיה.
5.       יתומה אחת מבגדאד – הלה ג'בר. סיפורה של הסופרת על מאמציה לאמץ יתומה.
6.       קרבת דם – אברהם ורגיז. רומן רחב יריעה על חייהם של תאומים הודים שגדלו באתיופיה.
7.       ילדת פלא – רוי יקובסן.
8.       פרדה משנחאי – אנג'ל וגנשטיין. על קהילת הפליטים היהודיים שנוצרה במלחמת העולם השנייה.
9.       ברוקלין – קולם טובין. סיפורה של מהגרת אירית בברוקלין.
10.   לחצות את הנהר – שלום אילתי. סיפור בריחתו של הסופר מעירו בזמן השואה.
11.   מדריך הטרמפיסט לגלקסיה – דוגלאס אדמס. חדש בספריה – מהדורה חדשה.
12.   מקומות אפלים – ג'יליאן פלין. מותחן.
13.   כלה מעבר לים – ג'ואנה הרשון. יהודיה שנוסעת מאירופה המתורבתת ל"מערב הפרוע" כדי להתחתן.
14.   אגם החלומות – קים אדוארדס, כתבה את בתו של שומר הזיכרונות.
15.   תעלומת המשרתת הנעדרת – טרקיין הול.
16.   לפני השינה – ס. ג'. ווטסון.
17.   סטונר – ג'ון ויליאמס.
18.   אדוני הבובות – טל ברו עידו מרט. מותחן ישראלי.
19.   הילד הלא נכון – אורי לברון.
 
לילדים וונער
1.          13 אדום – רונית לוינשטיין- מלץ. עוד סיפור על ילד שחוקר את שמו.
2.          המפוזר מכפר אז"ר – לאה גולדברג. מהדורה חדשה בעיצוב יפה.
3.          עשיריה פותחת 4 – בין שניים-  אמיר דורון.
4.          קרוב יותר – רודריק גורדון. ספר 4 בסדרת מנהרות.
5.          סוס מלחמה – מייקל מורפורג.
6.          ציקה הכלבה בגטו – בת-שבע דגן. לגיל צעיר.
7.          אי הדולפינים הכחולים – סקוט אודל. קלאסיקה לילדים.
8.          זוג – ג'ולה דונלדסון.
9.          יומנו של חנון 5- עובדות חיים- ג'ף קיני.
אילנה לרמן
 
 
עושים תרבות
עבר זמן מאז שכתבתי אז הנה בקצרה.
את חופשת הקיץ עברנו עם מגוון פעילויות:  נסענו לים, נהנינו מארוחות ארבע ומשחקי שולחן, היינו בפארק הלאומי ברמת-גן, ובתשעה באב ערכנו סיור לילי בירושלים. את סוף הקיץ ציינו בערב בבריכה עם מתנפחים וארוחת ערב.
בסוכות נהנינו מאחר צהריים עם משחקי עץ שונים ומיוחדים בשטח הלול, ובליל הושענא רבא החכמנו בשיעורים שונים וסיימנו בטיש עם הנוער.
ומה הלאה?  
 
יום חמישי, י"ט בכסלו 15.12 – הרצאה מפי הגב' רזיה בן-גוריון, אחייניתו של דוד בן-גוריון ז"ל
                                 "הסיפור הפחות ידוע על משפחת בן גוריון"
יום ראשון, כ"ט בכסלו 25.12 – הפנינג חנוכה- אחה"צ של פעילות לכל המשפחה  
יום רביעי, "זאת חנוכה" – טיול משפחות- בהדרכת סהר גל
                                 נחל שורק, גלישה בדיונות וצפייה בקורמורנים.
 
וכבכל שנה, זו כבר מסורת, תחרות החנוכיות המדוברת.
מגדול ועד קטן, משפחה או ענף, בקבוצה או לבד –
זה הזמן להיות מקוריים וליצור מחומרים מיוחדים.
פרטים נוספים בהמשך....
 
אורטל לנדה – רכזתרבות
 
  
 
 
אחרי שעמלנו כה רבות, שרפנו שעות, ימים ולילות,
אנחנו מזמינים אתכם, הציבור, לראות את הנפלאות!
בצהרי השבת, בשעה 12:30 בסניף שלנו (חאן אולפן).
מחכים לראות את כולכם.
החניכים, המדריכים והקומונרית.
 
לו"ז שבת ארגון - שבת פרשת 'תולדות'
 
ליל שבת  
ערבית בבית הכנסת.
סעודת חב"ב בבית צוותא.
פעילות עם השליחים.
 
"וביום השבת.."   
תפילת שחרית בבית הכנסת.
קידוש סניפי ברחבת הסניף- תחרות עוגות!
12:30 תערוכת חדרים מרהיבה!
13.30         מפקד.
                   פעולה סניפית עם השליחים.
                   סעודה שלישית סניפית.
 
מוצש"ק- כל הציבור מוזמן!
-         18:15 מצעד לפידים מהחד"א
-         19:00 דגלנות, העלאת שבטים והופעות בבית שפירא
 
                                                     נשמח לראות את כולכם!!!!
 
  

שלום לכולם,
ועד מנהל מרכז הרצוג
חברי הוועד המנהל של מרכז הרצוג התכנסו השבוע לשמיעת דיווח על העשייה השוטפת, ועל מצבו הפיננסי של המרכז: שנת תשע"ב נפתחה בהצלחה עם תוכניות חדשות בהם משתתף קהל מגוון, דתי וחילוני, מהעיר ומהכפר, ובהם רבים מבין חברי הקבה"ד ואפילו מן הצפון. גידול מרשים במיוחד הוצג בתוכניות הנוער: הפרוייקט לחיזוק הזהות היהודית בבתי ספר ממלכתיים; מפגשים בין תלמידים דתיים וחילוניים המסייעים להסרת מחיצות וקבלת האחר – פעילות שעומדת להתפשט על פני כל הארץ. תוכנית "אופק" לסטודנטים מארצות דוברות רוסית הינה תוכנית וותיקה המצטיינת באחוזי עלייה מרשימים ביותר של הבוגרים (מעל 90%), אך אם לא יהיו 40-35 תלמידים במחזור לא ניתן יהיה להמשיך בה (השנה המחזור קטן מהרגיל). המכינה הקדם צבאית "צהלי" ממשיכה לפרוח ולהתבסס. בתחום הפיננסי הוצג דו"ח משופר, אך הדרך לאיזון תקציבי עוד ארוכה ומלאה מהמורות. ולסיום – "הזדמנות אחרונה" לזוגות צעירים, דתיים וחילוניים, להירשם לתוכנית שתתקיים במהלך החורף. פרטים באתר מרכז הרצוג!  
 
מיזם אבישי טבת
צוות ההיגוי של "מיזם אבישי טבת" התכנס לסקירה תקופתית של העשייה. כידוע, אבישי הינו חבר גן שמואל, העובד כפעיל במזכירות הקיבוץ הדתי בתחום הייחודי של טיפול במשפחות נפגעי צה"ל, ובמגוון רחב של נושאי פרט, משלב החיול וההתגייסות ועד לשחרור משירות במילואים. מניסיונו הרב ומיכולתו המוּכחת של אבישי נהנים היום כל קיבוצי התנועה, וכן 7 מועצות אזוריות הקשורות עמנו בהסכם המעניק טיפול בעת הצורך לכל אחד מתושביהן. ידיו של אבישי מלאות עבודה, והתוצאות, ובייחוד המשובים על דרך עבודתו ועל הישגיו, הם נפלאים! צוות ההיגוי בחן את האפשרות להוסיף מועצות נוספות למיזם, ועמד על הצדדים התקציביים לקראת תקציב 2012.
 
ההנהלה הארצית של בני עקיבא
מליאת ההנהלה הארצית של בני עקיבא התכנסה בתחילת השבוע ב"בית הרב קוק" בירושלים, לקראת תום חודש הארגון, ל"ישיבה החשובה ביותר" במהלך השנה. חשיבותה של הישיבה נובעת מכך שבה נקבע השם לשבט החדש, שהוא צריך להיות לא רק קליט ומתאים לכרזות ולכיתוב על חולצות, אלא גם ובעיקר שם המביע את ערכי התנועה ואת שאיפותיה. כולנו יודעים שב'משפחת הציונות הדתית' לא שואלים: בן כמה אתה, אלא: מאיזה שבט אתה. את השם הנבחר לא נגלה, כמובן, לפני המסדר החגיגי שיהיה במוצאי-שבת בכל אתר ואתר. את הישיבה פתח הרב דרוקמן, בצטטו את הרב זצ"ל שכינה את חניכי בני עקיבא: "יקירי לבבי", וציין שמיקום הישיבה בבית הרב אינו מקרי, אלא מביע את הזדהות התנועה עם מורשתו של הרב קוק זצ"ל.
יום עיון צח"י
כ- 70 חברות וחברים כמעט מכל קיבוצינו, הפעילים ב"צוות חירום יישובי" (צח"י), התכנסו בקבוצת יבנה ליום עיון ראשון מסוגו. יום העיון בו השתתפו מיטב המרצים, ובתוכם: הרב אילעאי עופרן, דר' אבי שפירא, הפסיכולוג משה ברנדר, תא"ל צביקי טסלר ודר' רובי רוגל, הדגישו כל אחד בדרכו כי בניית חוסן קהילתי לשעת חירום היא פעילות חיונית, המחייבת שיפור מתמיד ותרגול תקופתי. אגף החברה של הקיבוץ הדתי מזהה צורך אמיתי לתת מענה תנועתי בנושא, בנוסף ומעבר לעבודה המצוינת של הרשויות המקומיות, ובכוונתו לייצר פורום של ראשי צוותי צח"י, לצורך למידה הדדית ובמטרה לקדם את כל קיבוצי התנועה בתחום. במקביל נגבש תיק חירום ישובי-תנועתי, למתן מענה אופטימאלי בשעת חירום. תודה לקבוצת יבנה על האירוח המצוין! 
 
קורס ניהול – צפון
השבוע נפתח בשדה אליהו "קורס ניהול חברתי, מנהיגות ציבורית", לחברים מקיבוצי הצפון. בקורס מכשירים עצמם לתפקידי חברה 18 חברות וחברים משדמות מחולה, מעלה גלבוע, טירת צבי, שדה אליהו, שלוחות ולביא. את הקורס מנחה ניצן בן זאב ממכון פירם. מטרות הקורס הן העשרת המשתתפים בכלים ניהוליים, ארגוניים, ובינאישיים הנחוצים לתפקודם על מנת לקדם את התחום שבאחריותם; גיבוש חווית "מסוגלות עצמית";הצפת נושאים וסוגיות מחיי היום יום לצורך ניתוחם, וגיבוש מענה ראוי. הקורס מתקיים במסגרת של כ- 40 שעות, למשך עשרה שבועות ברציפות. תודה לבית שדה אליהו על האכסניה הנעימה.  
 
שולחנות עגולים
קואליציה רחבה של גופים ותנועות התגייסו לאחרונה לאירוע גדול שמטרתו להשפיע על עתיד החברה הישראלית בנושאים שונים כמו – ממשל, תחרותיות, חינוך, שילוב המגזר החרדי בכלכלה ובתעסוקה, ועוד ... במסגרת האירוע יוצבו בעשרות אתרים ברחבי הארץ 2021 שולחנות עגולים, בהם יתנהל בו זמנית, שיח מובנה ומונחה על ידי אנשי מקצוע. תנועת הקיבוץ הדתי מצטרפת ליוזמה, וביום חמישי, י"ב כסלו, 8.12.2011 יחד עם כולם, מתכנסים ומתווים דרך לשינוי. זאת ההזדמנות שלנו להשפיע! פרטים על מוקדי האירוע ועל השעות יפורסמו על לוחות המודעות בקיבוצים, באתר התנועה ובעמוד"שים הקרובים. מצפים למעורבותכם!
 
מתיק המכתבים
השבת הראשונה בסדרת שבתות התנועה כבר מאחורינו. שביעות הרצון היתה בהחלט גורפת וזהו סימון ברור להמשך פעילויות מסוג זה. אל שלחנו של מזכ"ל התנועה הגיע מכתב תודה מרגש מאחת החברות ובו נכתב בין השאר: "אני מבקשת להודות על השבת הנעימה שבילינו בצפת. על הארגון והחשיבה על הפרטים הקטנים ... התפעלתי מהטיפול האישי – לדאוג לסידורים, לספר תורה, לבעלי תפילה ולקוראים ... ובסעודות –   מהשירה ומדברי הטעם ששמענו בכל סעודה ... אני מאוד אוהבת את הבית שלי והמיטה שלי אך היה כדאי! יפה היה לפגוש את הנוף החברתי של אנשינו בקיבוץ הדתי". תודה על המחמאות, ונפגש בעז"ה בשבת "וישב" במלון "אשל השומרון" שבאריאל.  
                                                                                  שבת שלום
                                                           נחמיה רפל
וחברי המזכירות הפעילה
כ ל ב ו ד ף
השיעור בפרשת השבוע יינתן ע"י אוריאל אמיר
אחות תורנית: אין אחות תורנית
%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%
וייקרא שמו בישראל
דותן-פינחס בן דורית וש"י דיקן. מזל-טוב !
%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%
לכל הספורטאים
במוצאי שבת הקרובה אולם הספורט יעמוד לרשות אירועי שבת הארגון של סניף בני-עקיבא המקומי.
נעם גרינברגר
%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%
צה"ל קורא להם
צבי גרינברגר התגייס השבוע ליל הצנחנים.
תום כרמי יתגייס בע"ה ביום ראשון לחיל השריון.
ברכתנו לשירות קל ומועיל ותפילתנו שתשמרו על עצמכם והקב"ה ישמור צאתם ובואכם לשלום.
ועדת צעירים
%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%
ג ש ם
השבת האחרונה הייתה מלווה בגשמי ברכה שהביאונו עד 143.4 מ"מ. כן ירבו !
%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%
בקשה
במסגרת לימודיי בקורס לטיפול באמצעות אבנים חמות אני זקוקה לערכת פונדו.
אשמח אם מישהו יוכל להשאיל לי כזאת.                                                        בתודה מראש,
ג'ודי פורת
%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%
________דַק מִן הַדַק ________
אֲדוֹנִי,
זֶה לֹא שְׁאַתָה הוּא בְּעָלָיו שֶׁל הַבַּיִת;
הֲלוֹא מְמֻשְׁכָּן הוּא.
הַבַּיִת הוּא הַבְּעָלִים שֶׁלְךָ.
וּלְכֹל הָפּחוֹת –
- לִשְׁלוֹשִים הַשָׁנִים הַקְרוֹבוֹת.
                           יהונתן שרמן
 
מבזק קצר מועדת בריאות   
לאחר בחירתנו באסיפה התחלנו להיפגש ולפנינו עבודה מרובה.
יש מספר רב של נושאים לטיפול ולא נוכל לטפל בכולם בו זמנית.
בעדיפות ראשונה בחרנו להתמקד בבדיקת התנהלות המרפאה אצלנו.
כפי שדיווחנו באסיפה אנו בתהליך עריכה של חוברת נהלי בריאות ועם תום הכנתה היא תחולק לציבור.
·        לצורך פניות הציבור סודר תא דואר לוועדת בריאות במרתף המזכירות.
 
לאור מקרים שהיו בעבר- תזכורת קצרה :
 
*     כאשר אין אחות או רופאה יש להתקשר ל *2700 כללית קול.
*     או למוקד (דרך ביטוח הראל) 03-5688502 להזמנת רופא.
*     במקרה חירום להזמין את מד"א. 101
 
    בשלב זה נקיים ישיבות תכופות יותר ובקרוב נפרסם דף מפורט לציבור.
ועדת בריאות
 
במרפאה 
 
בשבועיים הקרובים יהיו שינויים בשעות העבודה במרפאה.
ביום ראשון 27.11 – האחות ריקי 07.30 – 16.00 כולל לקיחת בדיקות
                           ד"ר ליאורה: 13.30 – 16.00
ביום שני 28.11 : המרפאה סגורה
ביום שלישי 29.11: האחות ריקי 13.30 – 16.00
ביום רביעי 30.11 – ד"ר ליאורה וריקי 13.30 – 15.30
ביום חמישי 1.12 – ד"ר ליאורה וברוריה 07.30 – 10.00   המרפאה תהיה סגורה משעה 11.00
 
ד"ר ליאורה יוצאת לחופשה בחו"ל מיום חמישי 1.12 ב-13.00 ועד יום שני 5.12 כולל.
תרופות תחולקנה כרגיל.
ציפי נוסעת כרגיל בימים ראשון, שלישי וחמישי, כולל לקיחת הבדיקות למעבדה.
ביום ראשון 4.12 – רופא מחליף + ריקי, כרגיל.
בשאר הימים – כרגיל: ריקי עובדת בימים ראשון, שלישי ורביעי.
                              ד"ר ליאורה עובדת בימים ראשון, רביעי וחמישי.
 
רפואה שלמה והמשך שיקום יעיל לנעמי קורן ולשלי ספיר.
                                                                                       שנהיה בריאים,
צוות המרפאה
 
הנה זה בא – שבת ארגון! "קדש חייך"
 
מה יהיה השם החדש? – בואו תגלו !
 
מי שלא שם – לא קיים !
מי שלא בא – מרובע !       
 
 
אסתר פורשר תהיה שם – ואתם ?
 
איך תדעו את השם החדש אם לא תגיעו ?!
 
שכחתם באיזה שבט אתם? בוא במוצ"ש !
 
קומונרית פנויה !   מי בא?
 
מעפילים-הרא"ה הכי טובים ?
 
יום שישי, את יודעת, יש בסניף מסיבה...
 
מה פילים עושים פה? שבת ארגון תשע"ב
הקומונרית הכי שווה – טל מאיר מכוכב יאיר !
 

 

AtarimTR