ידיעון 2756 פר' יגש

 

בס"ד ד' בטבת תשע"ב
 
שבת ויגש
 
16.24
הדלקת נרות
08.00
תפילת שחרית
16.35
 מנחה, קבלת שבת
          ערבית, דרשת הרב
10.30
שעור בפרשת השבוע – במועדון
שעור במשניות – בשטיבל
18.00
סעודת שבת בחדר האוכל
11.00
סעודת שבת בחדר האוכל
 
12.30
שעור לנשים – מגילת רות - במועדון
 
מכונת השטיפה פועלת
בשעות 19.00 – 21.00
נא להביא כלים עד 20.45
13.00
מנחה גדולה
15.30
שעור בדף יומי
16.00
נשים אומרות תהילים – בבית סעדון
16.00
מ נ ח ה
17.26
ערבית, הבדלה, קידוש לבנה
 
 
זמני התפילה במשך השבוע
 שחרית א' ג' ד' ו'              06.00
 שחרית ב' ה                      05.50
 מנחה ברחבת חדר האוכל     13.30
 מנחה בבית הכנסת             16.30    
 רבע לערבית                     19.45
 ערבית                            20.00
עונג שבת לילדים 10.30
 
     א' – ג'    דקלה שניאור
 
     ד' – ו'     לימור נתנזון
 
 
לוח השבוע
 
יום ראשון
17.00
צ'י קונג לבגירים
ספרייה
 
גדולי המחשבה הישראלית –לא יתקיים
חדר עיון
 
21:00
ערב הסברה ודיווח
חדר האוכל
יום שני
17.30
התעמלות לגברים
בית שפירא
21.15
שעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י
חדר עיון
יום שלישי
09.00
מפגש בוקר לבגירים
מועדון לחבר
19.30
התעמלות לנשים
בית שפירא
20.30
התעמלות לנשים
בית שפירא
יום רביעי
18.15
מפגש ערבית לבגירים
מועדון לחבר
יום חמישי
19.00
שיעור ניצוצות מהדף היומי
מועדון לחבר
 
20:30
טכס לציון י' בטבת
חדר האוכל
יום שישי
06.30
שיעור בדף יומי
חדר עיון
 
השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב אחרי ערבית בחדר עיון
 
                   ק ר א ת ?                                                    מ ח ז ר ת !
 
 
על חנוכה- חג האורים והחשמל...
שוב נוכחנו לדעת עד כמה מרכזי האור בחיי היום יום שלנו. נערכנו לטיפול הבלתי שגרתי בלוח החשמל של המחנה. שכלל שיפור ההארקה והבטיחות והחלפת מספר יחידות חיוניות בלוח. לא הערכנו נכונה את עומס החשמל בקווים השונים בשעות הערב. ולכן היו שיבושים באספקת החשמל בין השעות 16:00 ל 19:00.
תודה לכל החברים שעזרו לנו בתקשורת עם המשפחות (הטלפונים לא עבדו ולכן נאלצנו לעבור בית בית ולכבות בוילרים ומזגנים). אפשר לסכם ולומר שנס חנוכה הסתיים כנראה ביום רביעי עם רדת החשיכה... ולנו נותר להפיק לקחים.
שבת שלום
דוד פורת
 
מה בגיליון?                                                                    
תמיד רציתי לשאול – הרב ירון
רשמי ביקור – אלי ברמן
אתר בארות יצחק בנגב – נחום ברוכי
מתיק המכתבים – אורלי פלדהיים
                                              כלבו דף ולוחות זמנים
                                                                 קראו בנעימות !
המערכת
 
 
 

מזל טוב לטובה ומשה רזניק
לרגל הולדת הנין
בן ליערה ויאיר בר-און נכד לרונית ויהודה ירמות
 
 
 
 
 
     נר זיכרון !
     אברהם עזריאל גרוס ז"ל – ו' בטבת תשס"ו
     יצחק דה-פריס ז"ל – ח' בטבת תשט"ו
 
 
 


תמיד רציתי לשאול                                 
שאלה: האם צום עשרה בטבת הוא מנהג או דין?
תשובה: כיצד אפשר לומר על דבר שמקורו בתנ"ך, והובא בגמרא ובשו"ע, שהוא רק מנהג?
המקור הראשון לצום בעשרה בטבת הוא במה שנאמר בתנ"ך (מלכים ב כה, א): "וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלִַם וַיִּחַן עָלֶיהָ". באותו יום אמר ה' ליחזקאל שיזכור את היום הזה (יחזקאל כד, א-ב): "וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר: בֶּן אָדָם כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה". אגב, אחד הראשונים (אבודרהם. הובא בב"י או"ח תקנ) הסיק מהמלים "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה", שאפילו אם יחול עשרה בטבת בשבת יצומו בו, אבל ע"פ הלוח הקבוע הנהוג כיום צום זה לעולם לא יחול בשבת. עם זאת, זהו הצום היחיד שחל ביום ששי לפעמים, ואכן צמים בו עד כניסת שבת.
אמנם בפסוקים אלו לא מוזכר צום בעשרה בטבת, אך הנביא (זכריה ח, יט) העיד: "כֹּה אָמַר ה' צְבָא-וֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים", והגמרא (ראש השנה יח, א) הסבירה שצום העשירי הוא עשרה בטבת – שהרי טבת הוא החודש העשירי. מוכח, אם כן, שכבר לאחר חורבן בית ראשון היה נהוג להתענות בעשרה בטבת. וכתב השולחן ערוך (או"ח תקנ סעיף א): "הכל חייבים להתענות ארבע צומות הללו ואסור לפרוץ גדר" (כמובן שאין זה כולל את החולים, המעוברות והמיניקות, שחז"ל פטרו אותם במפורש מהצומות הללו).
ואולם, נאמר בגמרא (ראש השנה יח, א): "בזמן שיש שלום - יהיו לששון ולשמחה, יש שמד - צום, אין שמד ואין שלום, רצו - מתענין, רצו - אין מתענין". מכאן, אולי, יש אנשים שרוצים להסיק שבזמן הזה, שאין צרות של שמד, אין חובה להתענות בעשרה בטבת.
אך כל פוסקי ההלכה בדורנו אמרו שעדיין לא הגיעה השעה לבטל את הצומות הללו. הרי זה בדיוק מה שנשאל זכריה, בתחילת ימי הבית השני (זכריה ז, ג): "הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי הִנָּזֵר כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים?". תשובת ה' לשאלה זו ניתנה בשני שלבים. בשלב הראשון נאמר: "כִּי צַמְתֶּם וְסָפוֹד בַּחֲמִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וְזֶה שִׁבְעִים שָׁנָה הֲצוֹם צַמְתֻּנִי אָנִי? וְכִי תֹאכְלוּ וְכִי תִשְׁתּוּ - הֲלוֹא אַתֶּם הָאֹכְלִים וְאַתֶּם הַשֹּׁתִים!" העיקר של הצום אינו חוסר האכילה והשתיה, שהרי בכך לבד אין שום תועלת. העיקר, אומר הנביא: "מִשְׁפַּט אֱמֶת שְׁפֹטוּ וְחֶסֶד וְרַחֲמִים עֲשׂוּ אִישׁ אֶת אָחִיו, וְאַלְמָנָה וְיָתוֹם גֵּר וְעָנִי אַל תַּעֲשֹׁקוּ וְרָעַת אִישׁ אָחִיו אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם". רק בפרק הבא עונה הנביא זכריה לשאלה באופן ישיר: "כֹּה אָמַר ה' צְבָא-וֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ".
בימי זכריה הנביא בית המקדש השני עמד על תלו, ובכל זאת הוא אומר שעדיין לא הגיע הזמן לבטל את הצום הזה, כי העוולות החברתיות עדיין לא מתוקנות. תמהני אם היום, כאשר מדינת ישראל נמצאת כיום במקום הראשון מבין המדינות המפותחות בפערים שבין עניים לעשירים, יש מי שיגיד שהצום הזה כבר אינו רלוונטי.   
 
 
לסבתא רחל ולסבא איתן פלינט ולכל המשפחה
שפע ברכות
בשמחת בת המצווה של הנכדה אוריה בת הלל ונעמה בעתניאל
תזכו לרוב נחת ושמחה
 
       
"מכסא כבוד חֻצָבָה – לגור בארץ ערבה" ( זמירות לשבת)
רשמי ביקור במכינת ערבה במושב חצבה
ביום שלישי בשבוע שעבר, נר ראשון של חנוכה, זכיתי להדליק נר ראשון של חנוכה במושב חצבה שבערבה. נעניתי לפניות של אחייני, אבישי ברמן, לתת שיחה לתלמידי המכינה הקדם צבאית "ערבה" שהוא עומד בראשה. הנושא שנקבע: "התמודדות עם קשיים". נסיעה זו לערבה היתה חוויה חזקה וגדולה. קודם כל: היציאה לערבה, למדבר. כבר באזור קרית –גת אתה פוגש את המרחבים הגדולים של הנגב. היציאה מלב גוש דן הצפוף והמזוהם לשקט ולמרחבי הנגב עושה לך משהו. ניקוי ראש וניקוי לב.
ר' הלל צייטלין זצ"ל במאמרו הצמאון – חזון לב מיטיב לתאר תחושה מיוחדת זו של הנפגש הפוגשת במדבר, בישימון בחיפושיה הנואשים אחרי האלוקים. "הנה שמתי פני המדברה, הבה אלכה שמה. המדברה? שמן לאש, מים מלוחים לצמא, ומדבר לשומם... ואולם נסה אנסה, אולי אשביע את צמאוני האישי בצמאון העולם: אולי תחדל יתמותי האישית בתוך היתמות הנצחית שבמדבר הנורא... ואלך. תעיתי במדבר החול עידן ועידנים. היה לי המדבר לאב, ויתמותו – לאם. אכלונו קווי השמש הלוהטים, הסופה, החול והחורב... שכחתי את חסרוני המיוחד כי הייתי כולי שממון... יומם ולילה שמעתי את המדבר השומם מתפלל לא-לוהיו ומבקש מים ורוח קל ונשיקת חסד ופרי וזרע והמיית מעיינות וצהלת ילדים, ואני תיפלה, הכל חסר לי ובהיותי כולי חסרון ושאיפה ועריגה והמיה וציפייה ותקווה לרחמי שמים שכחתי תבל ויושביה, ויחד עם שממון המדבר ביקשתי רק את מי שישים "ארץ ציה- למוצאי מים", מדבר כעדן, וערבה- כגן ה'.."
משהו מתיאורו המיוחד של צייטלין הרגשתי גם אני בירידתי לערבה. במחזור השני של המכינה לומדים 38 בנות ובנים, מכל רחבי הארץ. ריחוקה של המכינה מהציוילזציה גורם כנראה לכך שמי שמגיע לחצבה מתכוון לכך ברצינות ומשקיע את כל כולו בשנת המכינה הכוללת עשייה חברתית וגם חקלאית מגוונת.
שיחתי התחילה בשעה רבע לשמונה בערב, והחברה' היו שפוכים מעייפות אחרי יום עבודה קשה. בשעה רבע לעשר הודיתי להם על שיתוף הפעולה ואמרתי שאת הקטע מהרב סולבייצ'יק זצ"ל שהכנתי אקרא איתם בפגישה הבאה. הם לא ויתרו, והמשכנו לדון קטע שהבאתי (שעוסק במשברי האדם ובדרכים להתמודד איתם) עד שסיימנו בעשר ורבע.
במו ידיהם לקחו אנשי המכינה פינה מוזנחת (יחסית) במושב והפכו אותו לפינת –חמד.
בביקורנו פגשנו אנשים מזן אחר: חקלאים עם חזון שלא כבה למרות קשיי היומיום, כמו שכתבה נעמי שמר בשירה הידוע: "המון דברים יפים ראו עיני, בהיאחזות הנחל בסיני". כדי להתרשם מהיצירה המיוחדת הזו אין די ברשמים כתובים- רק מראה עיניים יכול לגרום לך להבין את העשייה החלוצית הגדולה הקשורה למכינת ערבה, שכולם פועלים במסורת של אנשי הדממה- שסיסמתם: תהילה לעושים בדומיה.
התרשם ורשם: אלי ברמן
 
 

מזל טוב לרחלי וצחי דה יונג
לסבא יוסף לסבתא רבקה ולכל המשפחה
עם הולדת הבן הבכור, הנכד
שתזכו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ולגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים
 
 
                                                                         
המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל 
יום העליה לבארות יצחק 
לאחר "דגירה" של שלוש שנים, הרעיון יוצא לדרך. זה כמה חודשים שאנו מספרים ומדווחים על פיתוח אתר מורשת סביב מגדל המים של בארות יצחק הישנה. נאסף תקציב וכבר נסללו כבישים אל האתר וכעת הביצוע תקוע על בעיית אישורי הבניה. עצירת תנופת ההקמה מאפשרת לנו להפנות את תשומת הלב אל הרעיון שבבסיס המפעל.
ביזמת הקיבוץ הדתי ובשיתוף המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, הולך ומוקם מרכז להנחלת מורשת ההתיישבות הדתית בנגב, מלפני קום המדינה ועד ימינו. כלומר, השרשרת הנמשכת על אותה משבצת קרקע מבארות יצחק לישובי עוטף עזה, עם דגש על הקיבוץ הדתי. נדגיש שהקרב בתש"ח אינו עומד במרכז הסיפור, אלא רק כחלק (חשוב) ממנו. העיקר היא מורשת מסירות הנפש לבניין הארץ מדור לדור. וכך, סיפורה של בארות יצחק "נושא על גבו" את פרשיות הגבורה של כל הקיבוץ הדתי.
בד בבד עם שיקום ופיתוח אתר המגדל, הולך ומוקם מרכז המורשת בקב' עלומים, שהקדישה לו מבנה מתאים, בו תתקיים, לצד פעילות חינוכית רצופה, "הבמה לדיון בערכי תורה ועבודה והגשמתם בהתיישבות". תחת כותרת זו יתקיים (אי"ה) בכל שנה, בכ"ב בשבט, יום עלייתה לקרקע של בארות יצחק בשנת תש"ג, כנס שיוקדש לסוגיות אלו. השנה יתקיים הכנס הראשון, תחת הכותרת "תורה ועבודה בנגב", שיכלול הרצאות וסיורים (התכנית תפורסם בקרוב).
העיכוב בעבודה ליד המגדל מעביר אותנו ממיקוד באתר עצמו, לאיסוף חומר שישמש מאגר מידע לפעילות מרכז המורשת. בימים האחרונים הותקנה בארכיון שלנו תחנת מידע ובה מחשב, סורק ותוכנת ארכיון מתאימה. באמצעים אלה אנו מתחילים לאסוף חומר למאגר והם ישמשו גם את עבודת הארכיון השוטפת. צריך להזכיר שבשנה הבאה ימלאו שבעים שנה לאותה עלייה וכל החומרים שנלקט כעת ישמשו בעיצוב התכניות שנרצה להפיק.
כעת אנו פונים לחברים ולכל קהילת בארות יצחק לדורותיה, מרמת השומרון עד וילהלמה ועד פה, לחטט בתיקים הישנים ובאלבומי המשפחה ולהעביר לנו צילומים, מסמכים, מכתבים וכל פריט המלמד על חיי היום יום בקבוצה, בבניין, ביצירה, בעבודה ובהווי וגם במלחמה. מבוקשים גם צילומי משפחה ומכתבים פרטיים. אנו נסרוק את החומר, נשמר אותו במאגר ונחזיר את המקור לבעליו.
בימים הקרובים נקים צוותי חיפוש, שיעשו את מלאכת האיתור והשגת החומרים. החברים המגלים עניין בדבר מוזמנים להצטרף.
 
עדנה, דוד, נחום
 
חוזרים ללמוד
בית מדרש הורים וילדים, אבות ואמהות בנים ובנות, במוצ"ש פרשת ויגש מיד לאחר הבדלה בביה"כ.
בתכנית:
v     לימוד שיר
v     לימוד הורים וילדים בנושא ערים וישובים בארץ ישראל
v     חידון
בואו בשמחה.
מתיק המכתבים
לחברי בארות יצחק היקרים ובאמצעותכם, לחברי הקיבוץ הדתי וראשיו.
עזבתי את הקיבוץ לפני שנים. אני חיה את חיי במחוזות אחרים אבל הקיבוץ ואנשיו הם הבית שלי והקרקע ממנה צמחו ערכיי. הורי האהובים זיכרונם לברכה, חינכו אותי שבבית צריך לדבר על הכל, כך נהגתי איתם למרות ההשקפות השונות שהיו לנו, כך אני נוהגת גם בבתי.
מדי שבוע אני מקבלת את ידיעון הקיבוץ במייל ואת הדיווח מהנעשה בתנועה. אני כמובן יודעת שהידיעון הוא עיתון פנימי אך הוא גם שיקוף מסוים של התנועה.
אני קוראת בו ומחפשת את מה שאולי טעות לחפש, (אבל מצעירותי אני מחפשת) - דיון ערכי, והתייחסות הן של התנועה והן של אנשים פרטיים לנעשה בחברה הישראלית.
אנא אל תראו בפנייתי אלכם בידיעון האשמה אישית, אין זו כוונתי. כל כוונתי היא לשתף אתכם במחשבותי ולעורר מחשבה בליבכם ובאנשי הקיבוץ הדתי וראשיו. הדרך הטבעית לי היא לפרסם זאת בידיעון של הקיבוץ שלי.
איני מתיימרת לדעת ולעסוק בעבר של התנועה ומקומה בחברה הישראלית והאם קיימת בתנועה שותפות רעיונית כל שהיא. אך כבר כנערה חרה לי על שהתנועה אליה השתייכתי אינה מביעה – כגוף – עמדה בנושאים פוליטיים וחברתיים שנויים במחלוקת ואינה מעודדת דיון ציבורי, פנים וחוץ תנועתי שעשוי להוביל לפעולה.
אני זוכרת את עצמי משוחחת על כך עם הוריי ועם מחנכיי ובדרך- כלל לא היה מענה לשאלתי: מדוע קולו של הקיבוץ הדתי, שנתפס בעיניי כגשר, כמוביל דרך שפויה לחיים של דת ומדע, תורה ועבודה, וסוג מסוים של שוויון, מדוע קולו של הקיבוץ הדתי אינו נשמע ברמה? 
לא הבנתי ועדיין איני מבינה את השאננות והאדישות, את 'הצנע הלכת' המפורסם, את הרצון שלא לעורר פולמוס, ואין בהם די כדי לרכך את התחושה המכרסמת שהקיבוץ הדתי עסוק יותר בעצמו ובחייו מאשר ביכולתו להשפיע מערכיו המיוחדים על ציבור רחב יותר. כמו מראש ויתרה התנועה על אמירה והעדיפה את ההסתגרות פנימה.
שנים אחר-כך, כשכבר עזבתי את הקיבוץ. טבח ברוך גולדשטיין בחפים מפשע במערת המכפלה, כתבתי אז למזכיר הקיבוץ הדתי והתרעמתי מדוע קולה של התנועה לא נשמע ברבים, מדוע אין היא מגנה בחריפות ומוקיעה... היום בחוגים הלאומנים הרוצח הזה הוא איש נערץ.
גם רצח רבין היה יכול להוביל את התנועה לחשבון נפש נוקב על מקומה בחברה הישראלית ותפקידה בו אך לא כך קרה.
חונכתי כמו בני דורי על ערכי תורה ועבודה – ונדמה לי שמגיל צעיר תרגמתי זאת לעבודה על מידות, על חתירה להיות אדם טוב יותר, אדם עם מצפן. כן, ביקשתי להיות אישה מצפונית. במשך שנים ביקשתי ליישב בין החינוך שקיבלתי לבין יישומו בשטח, בין ההלכה לבין המעשה. "ואהבת לרעך כמוך" כלל לטעמי את כולם - יהודים, דתיים, חילוניים, נוצרים, מוסלמים או הינדים. כל מי שנברא בצלמו....
דעותיו של כל אדם היו חשובות לי לא פחות מדעותיהם של 'שומרי הגחלת' שדקדקו בעיקר באורך החצאית והשרוול כסמן לחוזק האמונה. השאיפה לחינוך ואפילו יהא זה חינוך אידיאולוגי אינו חטא בעיני, הורים רוצים שילדיהם ילכו בדרכם, על אחת כמה וכמה אם היא בעיניהם דרך הישר... אלא שעם השנים ראיתי, ובטח גם אתם, כיצד הסממנים החיצוניים גוברים על כל היתר ועם היעדר הדיון נזלו החוצה גם הערכים ההומאניים המובהקים שהונחלו: ערך חיי האדם, החופש,  הסובלנות והכבוד שיש לחלוק לאדם - באשר הוא אדם.
בימים קשים אלו שוב מתעוררת בי השאלה בחריפות: מדוע כאשר פעולות "תג מחיר" משתוללות זה זמן רב – עקירת מטעים, שריפת בתי-תפילה, הכאה והשפלת אנשי פלחה פשוטים, אין לכך שום התייחסות. מדוע אין מתעורר דיון בתוך הקיבוצים פנימה ועל דפי הידיעונים ומדוע הקיבוץ הדתי ואנשיו אינם מזדעקים כאשר פעולות אלה נעשות בשמם, על ידי אחיהם או בניהם.
עצימת העיניים, אוזלת יד, ההדחקה, האמירה – "קומץ הם", עשבים שוטים, כל אלה תירוצים שאינם מתיישבים עם החינוך שקיבלנו. גם כשהדרת הנשים משתוללת ברחובות בית שמש ירושלים ובני ברק, הקיבוץ הדתי כגוף, כתנועה, אינו נשמע ואינו קם ועומד בראש המחנה המוביל את המאבק בהתחרדות ע"מ להגן על (שארית) ערכיו.
ועוד, רבים ממייסדי הקיבוץ הדתי היו ניצולי שואה, פליטים, עקורים.. מאלה ובניהם מצופה היה שיתנגדו נחרצות להצעות העוולה והאיוולת לכלוא את 'מסתנני העבודה'. (פליטים אומללים ללא בית). דווקא מהם היה מצופה שיובילו את המאבק בשנאת הזרים. ואין היא.
הקיבוץ הדתי כתנועה לא אומר ולא מדבר כבר שנים. ואין לי אלא להסיק שהוא מפחד.
חושש לאבד את הקיים, חושש להתמודד עם הדעות השונות ואולי גם הערכים השונים בו, הקיבוץ הדתי חושש להביע עמדה, חושש לחבור למחנה אחר ולפעול. כי החשש הגדול ביותר שלו הוא: "לאבד" את הילדים, שאלה לא יהיו חילוניים חס וחלילה, שיישארו חבושים בכיפה ומה איכפת ולמי, אם בחוץ שריפה? ההסתגרות פנימה והחשש מההשפעה "השלילית" כביכול גורמים לאבדן הערכים ההומאניים שעליהם חונכנו. בכך ממשיכה תנועת הקיבוץ הדתי דרך מסוכנת ולא אחראית של עמידה על הגדר ובימינו לדעתי אין לאף אחד מאיתנו את הפריבילגיה לכך ובוודאי שלא לתנועת הקיבוץ הדתי. וגם אם עד עכשיו היה אפשר לדבר על הנעשה בענפי הרפת והגד"ש ובמצב הכלכלי. היום אין בעניי ברירה אלא לדבר גם על הנעשה בשטחים ובבית שמש כי יש צורך במצב הקריטי הנוכחי לפרוץ את ההסתגרות פנימה לשאול שאלות, לחלוק דעות ולהביע עמדה בקול גדול.
חשוב לי להדגיש כי אני בטוחה ויודעת שישנם לא מעט אנשים בקיבוץ הדתי הפועלים ועושים עשייה שקטה בתחומים אלו, אך כוונתי כאן היא לקיבוץ הדתי כתנועה, כגוף שיש לו תפיסת חיים ייחודית, ערכית וחינוכית.
אז מה הייתי רוצה?
בדמיוני אני רואה את תנועת הקיבוץ הדתי וחבריו מארגנים אוטובוסים ונוסעים בהמוניהם לבית שמש למחות על ההתנכלות הנפשעת, המשפילה, לילדה בת שבע, מחזקים את המתונים, דתיים וחילונים, ומכריזים שהתנהגות כזו אינה תואמת את ערכי הדת היהודית.
בדמיוני אני רואה את נשות הקיבוץ הדתי המשכילות והחופשיות בדעותיהם מארגנות ערבי שירת נשים ולימוד ומוחות בכל תוקף על הדרת נשים. בדמיוני הקיבוץ הדתי מתנער מהתנחלויות הבלתי-חוקיות, יוצא בהמוניו לנטוע מטעים שנעקרו, מוחק סיסמאות גנאי, מוקיע ומקיא את המקללים והיורקים. בדמיוני אני רואה את צעירי הקיבוץ הדתי מאמצים את ילדי הפליטים בפעולות ובהעשרה ואולי בקייטנות (כמו שנעשות לילדי אקי"ם) ובכך הוא מחנך את ילדיו לאהבת זרים. בדמיוני אני רואה את מאמרו של דב הלברטל ומאמרים נוספים העוסקים בבחינת הדרך מפורסמים בעלוני וידיעוני הקיבוץ הדתי וגורמים לדיון ערכי בשולחן השבת ואחר כך בתנועה.
בדמיוני אני רואה לפתע את תנועת הקיבוץ הדתי מתנערת מהתרדמה ותופסת את מקומה הטבעי והחשוב ופועלת באופן נחרץ לחיזוק הערכים ההומאניים בחברה הישראלית. כי זו שעה קריטית כמעט כמו הקמת המדינה ואם לא נצא מהפנים החוצה בקול צלול וגורף, נועדנו כולנו לחיות תחת אימת החרדים, הקיצוניים הימניים והגזענים.
אני מצרפת לדבריי את המאמר של דב הלברטל, ואת מאמרה של חנה פנחסי בבקשה גדולה שתפרסמו אותם עם מכתבי. תודה על הבמה בידיעון מקווה בכל ליבי שכל אלו יעוררו דיון, מחשבה ואולי אף פעולה.
 
שבת שלום לכלכם ואהבה
אורלי פלדהיים
 
דב הלברטל | כן, להפריד.
כאדם דתי חרדי אני עומד לכתוב דבריםחריפים, אבל איני יכול שלא לכותבם, מתוך תחושה שהגיע הזמן לשינוי רדיקלי. לצערי, איאלץ להתמקד בחסרונות ובכישלונות ולא לעסוק ביתרונות ובהישגים. כשםשהכיבוש משחית - כפי שמודים גם אלו הרואים צורך בכיבוש - כך הפוליטיקהמשחיתה את הדת. החיבור בין הפוליטיקה לדת הואמעגל חוזר של פגיעה מוסרית ושנאת אחים. הממסד הדתי משחית את מרקם המדינהוהמדינה משחיתה את רקמת הדת, וחוזר חלילה. הפתרון היחיד הבא בחשבון, לטובתהדת ולטובת המדינה, הוא לאמץ את הסעיף הראשון בחוקה האמריקאית, הקובע הפרדתדת ומדינה. איני סבור שיש אדם שחייב לממן את אמונתי. אין זה מוסרישהציבור החילוני יממן את האברכים, או את הילודה הברוכה בקרב החרדים. איןדבר מקומם יותר מתופעה של קבלת סכום נדיב מידה של החברה החילונית, ויריקהבפניה. הציבור החרדי מתקומם נגד ערכי הציבור החילוני - הציונות, היצירה, הגיוס לצבא, השוויון בין המינים ועוד. עם זאת, אין לו היסוסים כלשהם בבואולדרוש ולקבל מימון - שיעודד התגרות נוספת. הבה נהיה כנים. אין שום הצדקהשציבור חילוני יממן את הבזים לערכיו. הפתרון שאני מציע הוא לטובת הדתיותר מאשר לטובת המדינה. איני רוצה להשתייך לחברה כופה. איני רוצה להשתייךלחברה שיש בה המסיתים לגזענות, ואיני רוצה להשתייך לחברה דתית כפוית טובה. כיווני מחשבה מעוותים אינם חלק מההלכה היהודית ומקורם בפרשנות מעוותת, הנובעת בעיקרה מהחיבור המאוס שבין הפוליטיקה, הממסד והדת. הקהילה היהודיתבארצות הברית לא תעז לחסום רחובות ולפגוע בשוטרים בגלל פתיחת קניון בשבת. שם בוודאי לא ייצאו בעצומת רבנים הקוראת שלא למכור ולא להשכיר בתיםלנוכרים. הגיע הזמן לומר די: די למפלגות הדתיות; די לתופעה המבישה שלהתעסקות בתקציבים לצרכים עצמיים ובהתעלמות מהמדינה ומהעולם; די להשחתההמוסרית והאסתטית של הדת, די לכפיית חוקים על ציבור שאינו מאמין בהם. בפרפראזה על נאומו של מרטין לותר קינג, אומר שיש לי חלום: יש לי חלוםלניתוק הפוליטיקה מהדת; יש לי חלום שילד חילוני ילמד את מקורות היהדות מתוךאהבה, ולא מחשש מוצדק לתוצאות המשתקפות בחלון הראווה של הממסד הדתי; יש ליחלום להשתייך לחברה דתית חרדית מתונה ורחבת אופקים, שסיסמתה "חיה ותןלחיות". לעתים נדמה, שתודעתה של החברה הדתית החרדית מתעצבת מתוך תחושה שלנרדפות. נראה כי תחושה זאת מעניקה לה את הגדרתה ואת זכות קיומה, כאילובראש סדר היום של הנשיא ברק אובמה או של בית המשפט העליון עומדת השאלה כיצדלמגר את היהדות הדתית. מה הפלא שעם תודעה חברתית כזאת פורחות אנטישמיותושנאת יהודים? מה היינו אנחנו חושבים על כת דתית מתנשאת, מרוכזת בעצמה, שרואה בעצמה אור לאחרים אך זורעת מחלוקת ובידול? יש לאפשר לכל אחד, יהודיאו גוי, לחיות לפי אמונתו מתוך שוויון אזרחי ומתוך הכרה אמיתית בזכויותהאנושיות הנתונות לכל בני האדם שנבראו בצלם אלוקים. דבר אחד ברור, איןאופציה גרועה יותר מהחיבור בין דת לפוליטיקה.
הכותב הוא מרצה למשפט עבריוהיה בעבר ראש לשכת הרב הראשי לישראל.
 
חנה פנחסי / השיר המבשר את "תג מחיר"
 
אני מתנחלת דתית, וסביב אירועי "תג מחיר" האחרונים אני יכולה לחוש, שוב, את ההאשמה הקולקטיבית, ה"אתם" הזה מקומם. כאילו שרפתי מסגד נטוש בממרכז ירושלים, או לפחות הצעתי טרמפ לנער גבעות שנשא ג'ריקן של נפט. ההאשמה הקולקטיבית מותירה אותי אשמה בלי לדעת למה. מי שמכיר אפילו מעט את הציבור הדתי יודע שרובו ככולו מתנגד קודם כל ערכית, אבל גם טקטית ובורגנית, לטרור של "תג מחיר".
ואולם כשהמבט מופנה פנימה בכנות, ואני בוחנת איך צמח בקהילה הראויה הזאת מי שבכלל מעלה בדעתו מחשבה כזאת, יש לי התחלה של תשובה. זה מתחיל בשיר. שיר שמושר באירועים של הציבור הדתי, וכשלהקה בבר מצווה או בחתונה מנגנת אותו, החברה מתחילים לקפוץ. זה בטח גם משהו בקצב. כמו רוב השירים המקובלים בציבור הדתי, המילים הן פסוק מוכר. לשיר קוראים "זכרני נא". הנה ההקשר: שמשון עומד בעזה, זרועותיו קשורות אל עמודים תומכים של אולם ענק. סביבו אלפי פלשתים חוגגים. עיניו נעקרו, אבל שערותיו התחילו לצמוח ואתן שב אליו כוחו העצום. ברגעים האלה הוא אומר לאלוהים השקט את המילים האלה: "זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה, האלהים, ואנקמה נקם-אחת משתי עיני מפלשתים" (שופטים ט"ז, כ"ח). את הלחש הזה של שמשון, שאחריו המיט את הבניין על עצמו ועל מאות רבות, שרים צעירים וצעירות דתיים, בפיזוז ומתוך שמחה. כמו שמשון הם מבקשים נקמה ומי שמקשיב היטב יכול לשמוע, שבמקום המלה "פלשתים" הם שרים "פלשתינאים".
שרים את "זכרני נא" בחגיגות בת מצווה ובפעולות של תנועת הנוער בני עקיבא. ראיתי את השיר הזה אפילו בחוברת צה"לית שמחולקת לחיילים כשהם באים לשבת בירושלים. לצד "כל העולם כולו". כמה הטמעת ערכים היא מעשה חמקמק. היא נמצאת אפילו בשאלה אילו פסוקים אנחנו בוחרים להלחין ולשיר, ולא פחות מזה – איזה שיר נשתיק.
השיר הזה מבשר את "תג מחיר". יש בו תשוקה לנקמה, משאלה לפגוע כמה שיותר, לא חשוב במי. הוא מערבל ללא היכר את האישי והפרטי באינטרס הציבורי. הוא מבטא חוסר אונים, כאילו אין ריבונות בישראל, ויש בו גם הרבה ייצריות. כדאי לדייק: הגזענות ושנאת הערבים הנקשרת אליה, פושה בכל החברה הישראלית, אבל שיר כזה מוסיף לה עוגן דתי ותורני. זהו ההבדל המרכזי בין "זכרני נא" לשירים של אוהדי בית"ר.
עוגן זה המצדיק קריאה מעוותת כזאת של המציאות, מעניק לדברים תוקף אמוני והוא גם שמניע לפעולה, לפרעות ברכוש ולפגיעה בנפש כולל זו של חיילי צה"ל. שיר כזה ושכמותו מניחים את התשתית למעשים שנגדם יוצאת המנהיגות בימים אלה.
הרבנים, ראשי ישיבות, המחנכות באולפנות והרבה הורים, שלא משתיקים כבר שנים ארוכות את מי ששרים את השיר הזה ואת כל מופעיו הדומים – ויש לא מעט כאלה – נותנים בכך הסכמה שבשתיקה לפרשנות זו. ויש לפרשנות היבטים רבים: מחתירה תחת ריבונותה של המדינה ועד לשאלה אודות הגבריות הראויה והאם שמשון מגלם אותה.
אני לא חושבת שכל המנהיגות מסכימה לפרשנות הזאת, אך קל לראות בשתיקתה הסכמה מתמשכת, ויש בה בחירה להימנע מעימות.
יש אלטרנטיבות. התורה מלאה פסוקים ובידנו לבחור אילו מהם לשיר ואיזו משמעות יעניק להם ההקשר שבו אנחנו חיים. להלן כמה דוגמאות לפסוקים שכבר יש להם מנגינות: "השמיעני את קולך כי קולך ערב" משיר השירים, "ואהבת לרעך כמוך", הפסוק שרבי עקיבא ראה בו "כלל גדול בתורה", או הלחן לתפילה של רבי אלימלך מליזנסק, "אדרבא, תן בלבנו לראות כל אחד מעלת חברנו ולא את חסרונו". בעצם אולי אפשר להתחיל בשיר הישן: "והאר ענינו בתורתך.... שלא נבוש, ולא ניכלם לעולם ועד".
הכותבת היא עמיתה ב"שחרית", מנחה את בית מדרש "חידר משלך" במכון הרטמן ודוקטורנטית במחלקה למגדר בבר- אילן.
*************************************************
ערב הסברה ודיווח על הנעשה באברות
 ביום ראשון הקרוב, 1/1/12 ו' בטבת בשעה 21:00 בחדר האוכל.
*************************************************
בס"ד
 
שלום לכולם,
 
אגףהחברהבפעולה
לאחרונה התקיימו מספר פורומים וקורסים שמובילאגףהחברה. יהושעמוזט (שדה אליהו, מרכז אגף החברה) מדווח שחברים רבים מכל קיבוצי התנועה מצביעיםברגליים: "חברים רבים מגיעיםלכלהמפגשים,הביקושגדולממספרהמקומות שיש לנו בקורסים השונים, ואנו נאלצים לבקש מחלק מהפונים שימתינו לפתיחת הקורס הבא".
 
באופןשוטףמתכנסיםהפורומים הבאים:
פורוםמזכירים  הולךומתחזק! תמילס, מנחתהפורום, מובילהאותוזו השנה השלישית ברציפות ובהצלחהרבה. לאחרונה התכנס הפורום בקיבוץ ראש צורים, פגישה שנפתחה בסיור מרתק ברחבי הקיבוץ, ולאחר מכן עסק הפורום בעניינים הפנימיים שלו.
פורוםלמניעתהטרדהמינית  במפגשהאחרון שהתקיים לפני כשבוע התכנסומעל 30 נציגים, מרובקיבוצי התנועה, ללמידה משותפת בהנחיה מרתקת של נתאי מלמד. המשתתפים יצאו עם תובנות חדשות אשר נובעות מחשיבה "מחוץ לקופסא".
פורוםרבניםלאחר "שבתהרבנים" התקיימה בשבוע שעבר פגישה נוספת של רבני התנועה, בה עסקו במגוון שאלות כגון: תכנון מפגש עם הרב הראשי לישראל; אירוע לציון סיום מחזור נוסף של לימוד הש"ס – הדף היומי; פסיקת הלכה בשאלות משותפות: הוצאת ספר תורה לסמינרים וטיולים, ועוד. לאחר מכן קיימו הרבנים דיון פנימי בהנחיית הרב בני להמן.
קורסלרכזיועדותומוביליפעילות – מתקיים בימים אלהבקיבוץ שדה אליהו,ומונחה  ע"יניצן בן- זאב ממכון פירם. מטרת הקורס היא העשרת המשתתפים בכלים ניהוליים, ארגוניים ובינאישיים הנחוצים לתפקודם.משתתפים בקורס 18 חברים וחברות משישה קיבוצי הצפון.
קורסמנהיגות אמצעהחיים – יִפָּתַח בעז"ה בשבוע הבא בקבוצת יבנה. בקורס ישתתפו 18 חברים וחברות מתשעה קיבוצי התנועה מהדרום ומהגוש.
קורסגישורמחזורשלישיברציפותייפתח בעז"האחריפסח – ההרשמה פתוחה לכל המעוניינים.
 
 
שבת שלום
נחמיה רפל
וחברי המזכירות הפעילה
 
כ ל ב ו ד ף                                      
השיעור בפרשת השבוע יינתן ע"י יששכר ברמן
אחות תורנית: אריאלה פלדמן – פלאפון 61999
%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%
הודעת העורכת הקבועה
הידיעון הבא, ערש"ק 'ויחי' ייסגר ביום חמישי. נא להעביר את החומר עד יום חמישי בבוקר י' בטבת 5.1.12
                                                                                                                   בתודה מראש, עדנה
%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%
ערב אזכרה לכל הציבור
טכס י' בטבת ביום חמישי הקרוב י"א בטבת 5/1/12 בשעה 20:30 בחדר האוכל.
הילדים שנסעו לפולין השנה.
אושר, גולן, הראל, עֹֹֹפר
%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%
כמנהגנו – ביום חמישי , צום עשרה בטבת , לא תוגש ארוחת בוקר בחדר האוכל.
%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%
הצוות לבחירת מזכירות
לאחר שהאסיפה הטילה עלינו להביא הצעה להרכב המזכירות הבאה, פתחנו בסבב שיחות אקראיות עם חברים שונים, במטרה ללמוד את הלך הרוח בציבור בסוגיה הנדונה. בשלב ראשון אנו מתמקדים בבחירת מזכיר פנים, מרכז משק ורכז מש"א.
אנו מזמינים כל חבר הרוצה להביע את דעתו, להציע מועמדים לתפקידים או להתנגד לאחרים, לפנות אל אחד מחברי הצוות ולמסור את דברו (בהקדם).
לאה ר', אמיתי, נחום, גיל
%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%
לידיעת הציבור: בשבת הבאה, פרשת ויחי, יחגוג שקד אמיר בר מצווה. חדרי אורחים בתפוסה מלאה.
%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%
הודעה
איעדר מהעבודה בחלקו הראשון של השבוע. בענייני אינסטלציה נא לפנות לעוזי מס' טלפון נייד – 0505945196
דוד פורת
%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%
עם סגירת הגיליון... מזל טוב לריקי ויוסי שטרן ולכל המשפחה עם הודעתו המשמחת של גדעון להינשא ליהודית מש מקיבוץ עלומים.
 
 
AtarimTR