ידיעון 2767 ויקהל-פקודי פרשת פרה

בס"ד כ"ב באדר תשע"ב

ויקהל-פקודי – פרה – מברכין 

17.28

הדלקת נרות

08.00

תפילת שחרית

 

09.30

תפילת ילדים – בכיתת האולפן

17.40

מנחה, קבלת שבת,

       ערבית

10.30

שעור בפרשת השבוע – במועדון

שעור במשניות – בשטיבל

19.00

סעודת שבת בחדר האוכל

11.00

סעודת שבת בחדר האוכל

מכונת השטיפה פועלת

בשעות 20.00 – 22.00

נא להביא כלים עד 21.45

12.30

שעור לנשים במגילת אסתר - במועדון

13.00

מנחה גדולה

16.15

שעור בדף יומי

16.30

נשים אומרות תהילים – בבית תמים

17.00

מ נ ח ה

18.27

ערבית, הבדלה, בית מדרש הורים וילדים

הרב ירון ומשפחתו לא ישהו עמנו בשבת זו.

זמני התפילה במשך השבוע

  שחרית  א' ג' ד'  ו'              06.00

  שחרית ב'  ה'                    05.50

  מנחה ברחבת חדר האוכל     13.30

  מנחה בבית הכנסת             16.30    

  רבע לערבית                      19.45

  ערבית                            20.00

עונג שבת מיוחד לילדים 10.30

 

מפגש עם חברי ילדות

של שרגא כץ הי"ד

כיתות א' – ג'  אצל נורית סוקו

כיתות ד' – ו'  אצל גיל ושורי אמיר

לוח השבוע

יום ראשון

17.00

צ'י קונג לבגירים

מועדון לחבר

גדולי המחשבה הישראלית לא יתקיים

יום שני

17.30

התעמלות לגברים

בית שפירא

21.15

שעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י

חדר עיון

יום שלישי

09.00

מפגש בוקר לבגירים

מועדון לחבר

19.30

התעמלות לנשים

בית שפירא

20.30

התעמלות לנשים

בית שפירא

יום רביעי

17.00

מפגש תיאטרון עדות + ארוחת ערב

מועדון

יום חמישי

שיעור ניצוצות מהדף היומי לא יתקיים

מזל-טוב ! חתונת טל ברמן עם דוד פריש

יום שישי

06.30

שיעור בדף יומי

חדר עיון

השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב אחרי ערבית בחדר עיון

                           ק ר א ת ?                                              מ ח ז ר ת  !

ביום חמישי הקרוב בעז"ה נשמח בחתונתם של דוד וטל היקרים.

אנחנו מזמינים את כל הציבור לקבלת הפנים ולחופה

קבלת הפנים משעה 18:30

חופה: 19:30

בשבת שלאחר החתונה נקיים קידוש בבית שפירא לאחר תפילת מוסף

כולכם מוזמנים להרים איתנו כוסית למזל טוב ולהתכבד.

עוגות וקיגלים יתקבלו בברכה.

בשמחות אצל כולנו ולהתראות.

יונה ויששכר ברמן, עדנה והלל פריש ומשפחותיהם

מה בגיליון?

·         תמיד רציתי לשאול – הרב ירון

·         משלחן המזכירה – ורד סוקולובסקי

·         מקליטה לצמיחה – הרב ירון

·         כשאנחנו היינו בגילכם – יום הולדת 50 שרגא כץ הי"ד – מיכה אמיר, אסנת דיין, מילכה

·         דו"ח מצוות מנויים למזכירות – נחום ברוכי

·         דק מן הדק – יהונתן שרמן

·         בנעלי בית עם משפחת שי"ק – אלישבע בן דוד ואיריס כץ

·         שעת סיפור – אילנה לרמן

·         בקיבוץ הדתי – עמוד"ש 104, סיור במנהרות הכותל

                                           כלבו דף ולוחות זמנים

                                                                 קראו בנעימות !

המערכת

     נר זיכרון !

     דוד אריה (אריס) סלומון ז"ל – כ"ח באדר תשכ"ה 

תמיד רציתי לשאול

קטניות בפסח – חלק א

שאלה: האם לא הגיע הזמן לבטל את מנהג איסור אכילת הקטניות בפסח?

תשובה: האמת היא שאני לא מבין למה המנהג הזה מפריע לאנשים יותר מעשרות מנהגים אחרים שבהם נחלקו אשכנזים וספרדים. מה ההבדל בין האיסור לאכול קטניות בפסח שנהגו בו האשכנזים לבין האיסור לאכול בשר שאינו חָלָק, שנהגו בו רק הספרדים?

ובכל זאת, על מנת לעשות קצת סדר בנושא, אסקור בקצרה את תולדותיו של המנהג הזה ואת גבולותיו, ובהמשך נראה גם באלו דברים אפשר להקל ובאלו אין להקל.

לגבי אורז, זהו הדבר היחיד שיש לו מקור בדברי חז"ל. בגמרא (פסחים לה, א) הובאה דעתו של ר' יוחנן בן נורי שסובר שאורז הוא אחד ממיני הדגן ולכן ניתן להכין ממנו מצה, וייאסר במגע עם מים ככל הדגנים. ואולם, דעה זו לא נפסקה להלכה. (ההגדרה הבוטנית של הדגנים אינה חשובה לעניין זה, מכיון שההלכה היא שרק מה שמחמיץ נקרא דגן).

גזירת איסור הקטניות כפי שאנו מכירים אותה מופיעה לראשונה בספר הסמ"ק, (ספר מצוות קטן, ר' יצחק מקורביל, חי במאה ה-13 בצרפת), והוא מביא שלוש סיבות לגזירה זו:

א.  מפני שעושים דייסה מקטניות, וזה נראה כמו דייסה של דגן, ואם נתיר את הקטניות יתירו גם דייסה של דגן.

ב.  מכיון שאיסוף הקטניות בשדה דומה לאיסוף הדגנים.

ג.   מכיון שיש מקומות שעושים פת מקטניות, ואם נתיר פת של קטניות, יבואו להתיר גם פת של דגנים.

שני הסברים נוספים ניתנו בפירוש רבינו מנוח על הרמב"ם (שחי במאה ה-14 בפרובנס):

ד.  בגלל שקטניות מסמלים אבלות, שהרי דרשו חז"ל על נזיד העדשים שהכין יעקב שהיה זה מפני האבל על אברהם, ולא מתאים לאכול אותם בפסח.

ה.  מפני שיש סוג של קטניות בשם ויצאש שהוא בעצם חיטה שעברה שינוי גנטי

הסבר נוסף ניתן מאוחר יותר היו בטור (שחי במאה ה-14):

ו.                    מפני שפעמים רבות הדגן מעורב עם גרגרי חיטה וקשה להבדיל ביניהם.

גם אם חלק מהטעמים שהוזכרו פחות שייכים בימינו, חלקם רלוונטיים היום לא פחות מאשר בעבר. יתרה מזו: החשש של הדמיון בין הקטניות לבין החמץ שייך בימינו הרבה יותר בשאלת החטיפים והעוגות הכשרים לפסח. ידועים לי מקרים של אנשים שאכלו חמץ גמור בפסח מכיון שעוגות וחטיפים מיוחדים לפסח דומים לאלו של כל ימות השנה. ואולם, אנחנו איננו גוזרים גזירות חדשות בדורנו, ולכן אין לאסור את מה שלא אסרו רבותינו.

גדולי הפוסקים האשכנזים של הדורות האחרונים נשאלו האם אפשר להתיר לאכול קטניות במצב של מצוקה נוראה, ובכל זאת הם החמירו. נדמה לי שהיום, שאין מחסור באוכל טוב ללא קטניות, אין סיבה לבטל את הגזירה.

כל הדברים הללו אמורים לגבי הגזירה המקורית של קטניות. אבל בימינו יש הרבה חומרות שנוספו על הגזירה הזו, ועליהם אין חובה להקפיד. על כך נרחיב בפינות הבאות.

הרב ירון

משולחן המזכירה

השבוע התקיים הכנס ה-1 לצמיחה דמוגרפית של הקבה"ד, הכנס עסק בשאלה שכל קיבוצי הקבה"ד עסוקים בה – שאלת הדמוגרפיה והעתיד.

התבקשתי לפתוח את הכנס בברכת הקיבוץ המארח, והרי היא לפניכם:

פרשת השבוע שקראנו בשבת שעברה פותחת בציווי למשה: "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם".

נשאלת השאלה מדוע ספירת אנשים מוגדרת כ"נשיאת ראש"?

עונה הספר "אבני אזל":

"כאשר פוקדים אנשים יחידים ומארגנים אותם יחד לגוף ציבורי מלוכד, הריהם מתנשאים על ידי כך ומקבלים יותר חשיבות... היחיד המפוקד והמאורגן הינו איבר מן הכלל וממילא יש לו השפעה על הכלל...".

המדרש מדגיש את החשיבות הדמוגרפית, המספרית, לא רק בצמיחה קהילתית-יישובית, אלא בצמיחה ובהתעלות של כל אדם ואדם, ומי כמוני יכולה להעיד על כך -

אני עומדת לפניכם כמזכירת פנים של בארות יצחק, אך גם כתוצר גאה של "קליטה וצמיחה דמוגרפית". לפני כח"י שנים נישאתי לבן הקיבוץ, נכד למייסדי בארות יצחק בנגב, הקמנו כאן את ביתנו ומאז הצמחנו דמוגרפית ארבעה ילדים... חיי בבארות יצחק הם חיים של צמיחה אישית, של תרומה והשפעה הדדית – לָכלל ומהכלל.

בארות יצחק, כקיבוץ, הוא מופת לצמיחה והתחדשות -

לפני כמה שבועות חנכנו בהתרגשות את אתר ההנצחה המשופץ בנגב. בשנה הבאה ימלאו 70 שנה לעלייה על הקרקע מול שערי עזה. עם פרוץ מלחמת העצמאות חיו בבארות יצחק בנגב 225 נפש. אחרי יום הקרב הגדול, ב-ח' בתמוז תש"ח, נותר הקיבוץ הרוס, והקהילה - שָכּוּלה, פצועה וכואבת...

בבארות יצחק, כמו בכל תנועת הקיבוץ הדתי, לא היה אז זמן ואנרגיות לדיבורים על דמוגרפיה. הם לא דיברו, אלא עשו... צמיחה והתחדשות היו בראש מעייניהם ואנשי בארות יצחק החליטו שהמקום הטוב ביותר לכך יהיה כאן, בשפלה.

ואכן, כיום אנחנו "נקודה ירוקה בלב הכרך האפור" אשר מוֹנָה, ברוך ה', 400 נפש. רבים וטובים מהם תוצרי קליטה: הן קליטה "אישית" ואוהבת של בני המשק והן יוצאי הכשרות וגרעיני בני-עקיבא, חברי אולפן לשעבר ומשפחות מבחוץ שראו כי טוב...

במהלך השנים לא קפאנו על השמרים. היה צורך לחשוב על קליטה ולא להסתמך רק על הקליטה המסורתית, להשקיע גם בקליטה אקטיבית ולהתאים את הסדרי הבנים השונים למציאות המשתנה, מבחוץ ומבפנים.

 עם כל זאת, עדיין איננו עוסקים מספיק בנושא החשוב הזה, עדיין אנחנו מחפשים אחר הדרך הנכונה להרחבת הקיבוץ השיתופי. פנינו אל העתיד וקליטה איכותית היא הבסיס העיקרי להבטחת ההמשכיות, ברוח ובחומר. אתגרים רבים עוד נָכוֹנוּ לנו.אני מברכת את תנועת הקיבוץ הדתי על שהשכילה לראות את ההתפתחויות, הקימה מחלקה מיוחדת לענייני דמוגרפיה, וארגנה את היום הזה במטרה לעזור לכולנו.

בהקשר הזה נכונים דברי המדרש בהם פתחנו, בשינוי קל: "כאשר פוקדים קיבוצים יחידים ומארגנים אותם יחד לגוף ציבורי מלוכד הריהם מתנשאים על ידי כך ומקבלים יותר חשיבות...".

עוצמתה של תנועת הקיבוץ הדתי תלויה בעוצמתם של הקיבוצים ולהפך.

יישר כוח לכל הפעילים, ובראשם המזכ"ל נחמיה רפל, אשר משקיעים רבות ב"יחד" התנועתי שלנו.

ברכות הצלחה לשרגא וילק, מנהל המחלקה לצמיחה דמוגרפית, אשר נכנס לתפקידו עם הרבה מרץ ואנרגיות, יוזמות ורעיונות. הצלחתך – הצלחתנו!

ימים אלו הם ימים מתאימים לצמיחה ולהתחדשות - בין פורים לפסח, בין שמחה לחירות, בתחילתו של האביב.  במבט אופטימי קדימה אסיים במילותיו של נתן יונתן:

"השנים שעברו בין אביב לענן

כבר חלפו ואינן,

אך שדה שנזרע בין ענן לאביב –

מלבלב ומניב...".

 

ומכאן לכמה דיווחים מהשטח:

1.            מבצע קמחא דפסחא – החל מיום ראשון הקרוב, יתנהל באיזור המחסן הכללי מבצע "קמחא דפסחא" של מפעלות הציונות הדתית (מכינות, ישיבות הסדר, בנ"ע הקבה"ד ועוד...). נציגנו למבצע הוא נועם גרינברגר. בשאלות, בהצעות להתנדבות ועוד – אפשר לפנות לנועם.

2.            אירוח – האגף החברתי אישר לגב' רחל שור (אמא של שי לייבוביץ)  להתארח בקיבוץ לכמה חודשים בגלל מצב רפואי. היא תגור בחדר אורחים שליד עדינה וולף.

3.            נוהל משקפיים – רכזת השירותים ואילנה לרמן שאחראית על תחום המשקפיים בקיבוץ, עובדות על הכנת נוהל משקפיים חדש,במטרה היא לעשות "סדר" וצדק בנושא.

4.            המעוניינים מוזמנים לפנות לעירית במייל/בע"פ ולהציג בפניה סוגיות שעלו סביב נושא המשקפיים ושהייתם רוצים שנדון בהם.

5.            חג הפסח קרב וצרכי המערכת רבים – רכזת שירותים וענפי השירות מגוייסים ל"מבצע פסח". החברים מתבקשים להתחשב ולהתגייס.

משהו אישי:

בשבוע הבא אהיה בע"ה בחופשה, אנו זוכים לחגוג שמחה וללוות את אחותי לחופה!

ולכן, נא לפנות לשורי בכל בקשה. אם יש צורך אפשר לשלוח מייל, ובמקרים דחופים - להתקשר!!!

                                                                                     שבת שלום,

ורד סוקולובסקי - מז"פ.

מקליטה לצמיחה 

הרב ירון ברך את באי הכנס בדברי תורה ואנו מביאים אותם כאן.

הנושא של היום הזה הוא 'מקליטה לצמיחה'. אני רוצה להפוך את הסדר ולדבר קודם על הצמיחה ואחר כך על הקליטה.

אני מניח שהמלה 'צמיחה' מתייחסת לצמיחה דמוגרפית. זה דבר שנמדד במספרים. כשאנחנו מסתכלים על המספר של התושבים היום ועל המספר שהיה לפני כמה שנים, אנחנו יכולים לצפות את המגמה לשנים הבאות, וזה מדאיג.

ההתייחסות למספר האנשים היא גם עניינה של הפרשה שקראנו השבת. בפרשת כי תשא קראנו על המפקד של בני ישראל במדבר. כידוע, זן לא הפעם היחידה שפקדו את ישראל במדבר. כבר ביציאת מצרים נמנו בני ישראל, וכתוב (שמות יב, לז) שהם היו כשש מאות אלף. יש עוד מפקד בפרשת במדבר ועוד מפקד בפרשת פינחס.

במשך ארבעים השנים שהיו ישראל במדבר הם שמרו פחות או יותר על אותו מספר. ביציאת מצרים הם מנו, כאמור, בערך 600,000. בפרשת כי תשא, כמו גם בתחילת ספר במדבר הם מנו 603,550. ולאחר ארבעים שנה, לפני הכניסה לארץ, הם מנו 601,730.

במפקד שערך דוד, כארבע מאות שנה אחר כך, כבר היו בני ישראל 1,300,000 איש. ואולם, בעוד הממוצע הכללי הכפיל את עצמו, הרי ששבט יהודה גדל פי שש וחצי! בתחילת פרשת במדבר הם היו 74,600. בסוף ספר במדבר, הם היו 76,500. ובסוף ספר שמואל הם כבר 500,000! מהו סוד הצמיחה של שבט יהודה? יש להדגיש כי בשלב הזה שבט יהודה אינם השבט השולט. יהושע הוא משבט אפרים. מכל השופטים, רק על שופט אחד אנחנו יודעים שהוא משבט יהודה (עתניאל בן קנז). אם אבצן הוא בועז, כפי שאומרים חז"ל, אז יש עוד שופט אחד. עלי ושמואל הם משבט לוי. שאול משבט בנימין. ובכל זאת, בתקופה הזו שבט יהודה גדל להיות השבט המשמעותי ביותר, והוא נשאר כך עד היום הזה, כשכל עם ישראל כבר נקרא בשם 'יהודים', כפי שקראנו במגילת אסתר.

מהו הסוד של שבט יהודה? יכול להיות שהסיבה לכך היא בגלל שהוא האמין בעצמו. עוד בברכות שבירך יעקב את יהודה, היה ברור שהשבט הזה נועד לגדולות. דבר ראשון, כדי לצמוח צריך להאמין בעצמך ולדעת שאתה מוביל דרך.

אחד הנקלטים שהגיע אלינו לאחרונה אמר שאחד הדברים שהשפיעו עליו בתהליך הקליטה שלו היה שיחה עם ועדת קליטה, שבה אמר לו אחד החברים: שמע, אני מבין למה אתה רוצה לגור כאן. כל אחד היה רוצה לגור כאן אם הוא היה יכול. אני רוצה לדעת מה אתה מתכוון לתרום לנו כשתהיה כאן? למה משתלם לנו להביא אותך אלינו? השלב הראשון, אם כן, בצמיחה, הוא האמונה בדרכנו וההכרה בייחודיות ובטוב שיש אצלנו.

כעת ברצוני לעבור לדון על הקליטה. חז"ל (ראש השנה י, ב) אומרים שכאשר שותלים שתיל באדמה, ורוצים למנות את שנות הערלה שלו, יש לקחת בחשבון שלושים יום לקליטה, ורק אז להתחיל לספור את הצמיחה שלו. כשמדובר באדם, וקל וחומר כשמדובר במשפחה, תהליך הקליטה הוא הרבה יותר איטי. יש שיגידו שזה שנה או שנתיים, ויש אנשים שגם אם הם גרים שנים רבות בקיבוץ עדיין מתייחסים אליהם כנקלטים. לכל חברה יש את הקצב שלה. מה שחשוב הוא להבין שאם אנחנו רוצים לראות צמיחה מהר, צריך לסיים את הקליטה כמה שיותר מהר. כשמשפחה יודעת שהיא כל הזמן במעמד של נקלטת, היא לא יכולה באמת לצמוח. זה לא אומר שצריך לדלג על שלב הקליטה, אבל אין להאריך אותו יתר על המידה.

לכן, כדי לדבר על צמיחה, אנחנו חייבים קודם כל לסיים את הקליטה. ומה מאפשר קליטה מהירה ונוחה? כמובן שקליטה טובה תלויה קודם כל בכך שהאדמה מתאימה לשתיל. אם מדובר בשתיל שאינו מתאים לאדמה הזו, הקליטה בהכרח לא תהיה טובה. אבל גם כשמדובר בשתיל ואדמה המתאימים זה לזה, אין זה מוכרח שהקליטה תהיה טובה. לפעמים קליטה אורכת יותר זמן מהנדרש, או שהיא בכלל לא מצליחה, וזאת בגלל שהשתיל אינו מקבל את התנאים הנדרשים: השקיה, שמש, זיבול וכדומה.

המשנה (אבות ב, ט) מביאה חמש דעות ביחס לדרך הישרה שאדם צריך ללכת בה:

"איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם?

רבי אליעזר אומר: עין טובה.

רבי יהושע אומר: חבר טוב.

רבי יוסי אומר: שכן טוב.

רבי שמעון אומר: הרואה את הנולד.

רבי אלעזר אומר: לב טוב."

ראשון התלמידים, ר' אליעזר בן הורקנוס, ידע מה זה להיקלט בחברה שונה. הוא, שהיה בנו של אחד מעשירי הארץ, החליט לעבור הסבה ולהיקלט בישיבה בין תלמידי החכמים, ולקבל את התואר הנכסף 'חבר'. המעבר ודאי לא היה קל, והמדרשים מתארים את התלאות שהוא עבר עד שהוא נקלט במקומו החדש. הדבר האחד שהוא אומר, המוטו שלו לכל החיים - שאדם צריך להיות בעל עין טובה.

כשאנחנו בודקים משפחה נקלטת אנחנו מחפשים, כמובן, את כל חמש הדברים הללו. אנחנו רוצים מישהו שיהיה חבר טוב, שכן טוב ובעל לב טוב. מובן שכל הזמן אנחנו צריכים לחשוב לא רק איך הוא מתנהג עכשיו, בעוד הוא בתהליך של קליטה, אלא גם איך הוא יתנהג אחרי שהקליטה שלו תסתיים. במובן הזה נדרש מאתנו לראות את הנולד. אבל הדבר החשוב ביותר, לדעתי, הוא העין הטובה.

כשם ששתיל צריך שמש טובה כדי להיקלט, כך צריכה המשפחה הנקלטת עין טובה כדי להיקלט. אם מסתכלים עליהם בעין בוחנת כל הזמן, מרגילים אותם להסתכל באותו אופן גם על הסובב אותם. אם הם מרגישים שמחפשים אצלם את החסרונות והפגמים, הם יחפשו זאת גם בסובב אותם. לא בגלל שהם לא רוצים להיקלט, אלא בגלל שהם צריכים להתגונן מפני העין הבוחנת.

כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. אם משדרים לנקלטים שאנחנו מסתכלים עליהם בעין טובה, הם יהפכו להיות בעלי עין טובה בעצמם, חברים טובים, שכנים טובים, רואים את הנולד, וגם בעלי לב טוב.

לכן, לדעתי, התכונה החשובה ביותר לקליטה – גם אצל הנקלטים וגם אצל הקהילה – זו העין הטובה.

נאחל לכולנו שנזכה לקליטה וצמיחה, ושנהיה כולנו בעלי עין טובה, חברים טובים, שכנים טובים, רואים את הנולד, וממילא בעלי לב טוב.

הרב ירון

כשאנחנו היינו בגילכם... 

כשאנחנו היינו ילדים, היה מצוי בסביבתנו איזשהו מבוגר (מתחלף, לאו דווקא מבוגר ספציפי) שדאג לספר, חזור וספר, על "כשאנחנו היינו בגילכם..." - סיפורים שכמובן יצרו פער אדיר! בין החנונים שאנחנו נראים בעיניו לבין הילדות הקולית שהייתה אז, כשהם היו בגילנו. מסתבר על פי הסיפורים, שכשהמבוגרים של פעם היו ילדים בגילנו, הם עבדו בענפים כמו גדולים כבר מכתה ג! חלקם אפילו קודם, המהדרין – מהגן! ולא עבדו שעה וחצי פעמיים בשבוע. עבדו כל יום אחרי בית הספר, 16, 20, 24 שעות ואפילו יותר. ואחרי העבודה הם היו יורדים ל"עולם התחתון"... טוב, זה לא ממש לידיעון. היום כבר אין דברים כאלה...

המורשת הזו, נראתה קצת כמו ציפיות שתולים בנו ואינן מתממשות. כל העייסק הזה יצר תחושת מועקה.

מה אנחנו נספר? איך אנחנו, התנובל'ך, ילדי השמנת, נצטייר בעיני הילדים כשאנחנו נהיה מבוגרים? הרי יש לנו ילדות כזאת מרופדת ומפנקת, הכול מוגש לנו על מגש של כסף. אנחנו לא יודעים מחסור מהו. לא צריכים להתאמץ בשביל כלום. לא יהיו לנו שום סיפורי גבורה ומורשת להעביר לדורות הבאים. מה יהיה?

והנה, חולפות להן השנים ומסתבר ש"לא אלמן ישראל". ממרחק הזמן אפשר בהחלט לתאר ולפאר את ימי ילדותנו העליזים, וכשמספרים את הסיפור פתאום זה כן נשמע כמו "משהו לכתוב עליו הביתה". קצת מפני שהמציאות עדיין משתנה וקצת בגלל שהנוער של היום... זה לא הנוער של הלילה... וקצת בזכות נפלאות הזיכרון וגמישותו המאפשרות בעת הצורך לקשט קצת את המציאות, להוסיף לה צבעים וגוונים, לעבות אותה במקומות הנכונים ולדלל את העובדות המיותרות.

והנה, מאותם דפי זיכרונות מצהיבים קורצות לנו תמונות של קייטנות מגניבות, והבזקים של רחצה בים עם חבל מתוח בין ידיהם של שני מבוגרים. מופיעה לפנינו תמונה של שכנים עם מרפסות פתוחות ועם דלתות פתוחות ובעיקר עם לבבות פתוחים, ורואים בעיני הרוח ילדים משחקים הקפות בדשא של חדר האוכל או קופצים בין משבצות של קלאס על המשטח. שומעים את קולו הרועם של סוקו צועק מהבית שלו (אותו הבית עד היום) לכיוון הדשא הנ"ל (אותו הדשא עד היום) "אבנר! יוסקי שם?" ולך תסביר לסתיו או לאסף למה סבא צעק ולא סימס... והזיכרון – האנושי, לא איזה כרטיס מרובה ג'יגות – מציף לנו את הטלפון שמצלצל בכניסה לחדר האוכל וצריך להגיד "בארות יצחק שלום, את מי רוצים בבקשה?" וללכת לקרוא לו. את הטלפון הציבורי במזכירות הישנה ואת האסימונים שיהודה פלדמן מחלק, ועוד ועוד.

ושם היו גם שלמה ויהודית גולדמן. ואסתר ורותי ילוז. ורונן ונועה לבל. כל אלה היו ועזבו את הקיבוץ בילדותנו. ונזכור את לאה קורן ואת עדוא זכאי ואת שרגא כץ. גם הם זיכרונות, זיכרונם לברכה.

אז השבת נתקבץ כאן, ילדי "תדהר" (וקצת "ליבנה"), ילידי 1961-1963. נעלה זיכרונות, נספר סיפורים, נתגעגע, נתגאה, ומן הסתם גם נצחק...    ולמה דווקא השבת? כי יש השבת יומולדת. חמישים שנה להולדתו של שרגא. לצערנו אנחנו כבר מזמן לא מאחלים לשרגא "עד מאה ועשרים". שרגא נהרג בלבנון בגיל עשרים. שרגא הוא מהזיכרונות היותר יפים. קודם כל יפה – פשוטו כמשמעו. אלוף האלופים בכל מה שקשור לספורט (כולל גולות). שחיין מצטיין, אצן מעולה, כדורסלן, חלום חייו של כל ראש קבוצה בהקפות; זורק הרחק מעבר לקצה הדשא; רץ מהר כמו הרוח, תופס ביד שמאל ושורף את כל הקבוצה וכל הנקודות. (אין טעם להסביר). גד"שניק חרוץ וזריז. חייל הכי קרבי שחייל יכול להיות. אליל הנערות. מככב בחלומה של כל עלמה, אך במציאות – בלתי מושג בעליל. בחור שקט, מופנם, צנוע וביישן עם חיוך של מלאך. זה היה שרגא.

                                                מיכה אמיר

ש ר ג א

משחקי הילדות, ההקפות, העולם ומלואו של הדשא ליד בית הילדים...

כששרגא היה זורק כדור ורץ מסביב למגרש, הכול היה נראה אפשרי ובר השגה. השמיים, שנדמה היה שהכדור נוגע בהם, נראו אז כגבול לכל שאיפה וחלום. ואכן, כמו שעולה מכל אחד ואחת שזכו להיות חלק מחייו הקצרים להכאיב, שרגא מעצם היותו גילם את היופי והטוב.

שלושים שנה כמעט ששרגא הוא חיוך ועיניים הנשקפים מתוך תמונה, אך בשביל כה רבים מאתנו הוא חלק מהווייתנו ומזיכרונותינו. בעיניי ,שרגא היה אחיו הגדול של ישי, ושותפו הטבעי לתעלולים ולשטויות, והוא היה הילד-הנער עם לב הזהב ומדליית הזהב של הספורטאי האולטימטיבי, הבלתי מנוצח.

ואז התגייס לצבא, והלך למסלול שהתאים לאופיו השקט, הדיסקרטי, אך כנראה שלא התאים לטוב ליבו הטהור, ולאותה התמימות הלא נסדקת. אחרי שהודח, פתאום היה הרבה בבית, ואז התחזק הקשר בינינו.

הוא חסך כסף לקניית אקדח, אבל עדיין הצלחנו למצוא פה ושם כמה שקלים שהיו די ליציאות מזדמנות לתל אביב. ובין לבין, מטבע הידידות שצמחה בינינו, היו גם שיחות נפש על אהבות, על בנים ובנות ועל החיים.

אחר כך הוא חזר לצבא והגיע לסיור, לג'יפים, והיה נראה שמח ואולי אפילו מעט משוחרר ופתוח יותר. ובמוצאי שבת אחד, כשהייתי בקורס קצינות, הצטרכתי לחזור לבסיס עד חצות. והיה זה שרגא, כמובן, שהתנדב להסיע אותי, ואפילו במחיר של החמצת הסרט שהוקרן בבית שפירא . בדרך הוא הציע בחיוכו הממזרי-ביישני, שאולי נשדך בין בנות מהקורס שלי לבין בנים מהיחידה שלו, ואני צחקתי על הרעיון שנראה לי הזוי.

כמה שבועות אחר כך, סברה ושתילה, טירוף וסחרור בלבנון, ושרגא שהונצח מחייך בביישנות אל מצלמות הטלוויזיה, ובצהריים לא היה יותר. הבלתי מנוצח שלנו הוכרע, כך נדמה, הרבה בגלל התמימות והאמונה בטוב האנושי . . .  כמה יריות וכל האור המדהים הזה התמסמס ונמוג אל השמים.

הדמעות, הכאב הנוראי, השיר והחיוך שהיו תמיד בעיניה של תקווה שכבו באחת. השקט הצורב של יוסי ז''ל, והאמונה החזקה, הנאחזת בחיים של עקיבא וישי . .  . כמה צער ואובדן!

החיים המשיכו בזרימתם. כל אחד מאתנו המשיך במסלולו . . .ויותר משנתיים אחר כך, ואני אז סטודנטית , נכנסתי ערב אחד במקרה לחדר האוכל, התיישבתי ליד תקווה, ופגשתי שני חברים, דני וגיגי, שהיו עם שרגא בסיור ובאו לבקר את תקווה ויוסי . . .והשאר, כמו שאומרים, הוא היסטוריה. בתוך חודשים ספורים נכנסנו גיגי ואני לשותפות חיינו ויצרנו לנו משפחה. ובכל הזדמנות אני מרגישה את חיוכו של שרגא, כמו אומר: אמרתי לך שזה רעיון טוב להכיר את החבר'ה מהצבא . . . . .!

בדמיוני שרגא הוא מלאך שעדיין אתנו, עדיין בחיינו. הנשמה הענקית שלו, ממש כמו כדור ההקפות שהוא העיף מעבר לידיים המושטות, מרחפת מעלינו, והיא עוטפת אותנו במעין חיוך מנחם.

אנחנו כאן היום כדי לחייך את חייו ולבכות את מותו. הנעורים שלנו כבר מזמן אוחסנו במגירות הזיכרון, הצחוקים ומשובות הילדות שרדו רק בקמטוטי הפה והעיניים. אבל אותו הקשר שנצרב בינינו בפעוטונים, בגנונים, בבתי ילדים ובתיכון, הקשר הזה הוא מעל למוחשי, מעל לשנים, מעל לכל הטלטלות, והוא שמביא אותנו לספר את סיפורי ילדותנו ואת סיפורו של שרגא של כולנו.

מוקדש באהבה ובחיבוק גדול לתקווה , לעקיבא ולישי - שני אחים ודוגמא נפלאה לכיבוד אם ומסירות.

                                                                                                           מכל הלב,

אסי ברמן דיין

ומה יהיה לנו בשבת? 

במהלך השבת, בין המפגשים שלנו בינינו ועם משפחתו של שרגא, נבקש לפגוש גם אתכם, הילדים, הנוער, החיילים של היום. לספר לכם קצת על שרגא חברנו שלא זכיתם להכיר.

את ילדי א-ג נפגוש בביתם של נורית וסוקו, את ילדי ד-ו נפגוש בביתם של שורי וגיל, את החטיבה בביתם של דינה ואוריאל אמיר, את התיכון בביתם של עטרה ואשר גרינברגר, ואת ה"בוגרים" – י"גמלים, חיילים ושאר צעירים בביתם של מרים ואליעזר תגרי.

במוצ"ש בשעה 20:00 נקרין בערוץ הקיבוץ סרטון על שרגא ז"ל, שנערך לפני כעשרים שנה במלאות עשור לנפילתו.

                                                                       שבת שלום,

מילכה מיור

דו"ח מצוות מינוי המזכירות 

לא מכבר הטילה עלינו האסיפה להציע את הרכב המזכירות למשמרת הבאה. קבענו בינינו שלפני שנתחיל לדון בשמות המועמדים האפשריים, נצא לשטח ונבדוק מה אומרים החברים. ואמנם, התפזרנו ושוחחנו עם כמה עשרות חברים. חלק מהשיחות התנהלו ביחידות וחלק עם כל הצוות. ביקשנו לברר מה חושבים על המשימה שהטילו עלינו. האם יש לשאוף להמשך הצוות הנוכחי לקדנציה נוספת, האם המבנה של שני אגפים בו מתנהלת המזכירות בשנים אחרונות מתאים לנו. האם להעדיף החלפת בעלי התפקידים באותה עת או אולי בדירוג. בד בבד עם השאלות הכלליות בקשנו לקבל משוב על פעילות הממסד הנוכחי והצעות להמשך.

לא שמענו את כל החברים ולא רשמנו פרוטוקול מהשיחות, אלא רק את הרעיונות שעלו בהן, ולכן איננו מתייחסים אל הדעות שעלו כסקר מחייב. שמענו הרבה מחמאות וגם לא מעט ביקורת. מחד גיסא, חברים רבים סבורים שחבל לבזבז את הניסיון שנצבר אצל בעלי התפקידים הנוכחיים ויש לדרוש שימשיכו שלוש שנים נוספות. מאידך גיסא, אחרים חושבים שיש להחליף את הצוות ולאפשר כניסת רוח חדשה ודעות חדשות. כמה חברים סבורים שיש להעביר את ניהול העניינים למנהלים שכירים שיאפשרו לשחרר את "התקיעות" בה אנו שרויים, לדעתם.

שמענו גם על העומס הנפשי, המחיר המשפחתי והשחיקה שמלווים את בעלי התפקידים המרכזיים, וזו הזדמנות טובה לומר תודה על העבר וההווה, מבלי לוותר על הצפיות להמשך בעתיד. 

כדאי לזכור שמבנה התעסוקה הקיים כיום אצלנו,הוא כזה שכמה מהמתאימים למלא תפקידים מרכזיים עובדים בחוץ ומנוטרלים מהיכולת לקבל על עצמם משרות פנימיות. כך מצטמצמת מאוד רשימת המועמדים הפוטנציאלים. מכאן נובעת לכאורה מסקנה שאת אותן משרות אפשר לאייש בשכירים.

בבירורינו ביקשנו ללמוד כיצד מתמודדים קיבוצים שיתופיים עם שאלות דומות. האם כדאי לחלק את תפקיד המזכיר בין שני אנשים. האם אפשרי מצב של מנהל קהילה או רכז מש"א שכיר בקיבוץ שיתופי. כיצד פועל רכז מש"א ללא שכר דיפרנציאלי והאם תמחור משרות מוביל בקו ישר למשכורת. לשם כך ביקרנו ביבנה, בשדה אליהו, בשלוחות ובעין הנצי"ב. שני הראשונים גדולים ומתקיימים בהם נהלים מגובשים ומחייבים. לעומתם, שני האחרונים דומים לנו בגודל ובנהלים פחות קשוחים. כולם שיתופיים, קיימת בהם חלוקת תפקידים בין מנהל הקהילה והמזכיר החברתי ופועל בהם רכז מש"א שכיר. באחד מועסקת מנהלת קהילה שכירה.

מסקנותינו חד משמעיות: מבנה התפקידים האמור חיוני לתפקוד יעיל ומסודר.

לאחר התייעצות עם מליאת המזכירות הנוכחית ועם חברים מהתנועה גיבשנו הצעת מסגרת:

א.      אנו סבורים שתפקיד מרכז מש"א מקצועי, חיוני לניהול המשאב האנושי בקיבוץ. יש יתרון לאיש מקצוע מבחוץ, כפי שמקובל היום ברוב הקיבוצים השיתופיים. רצוי שתתקיים התייעצות קבועה ומחייבת עם חבר מנוסה שאינו נושא בתפקיד רשמי. אחת ממשימותיו הראשונות תהיה תמחור עבודת החברים. אנו מעריכים שחלק מחברי המזכירות הנוכחית ימשיכו בקדנציה נוספת, לכן אין סיבה לדחות את כניסתו עד להחלפת המזכירות, אלא להביאו מיד. איתורו וכניסתו לעבודה אינם בסמכות הצוות ועל כן על המזכירות לעשות זאת.

ב.      תפקיד מזכיר הפנים יתחלק לשניים: "מנהל הקהילה" ו"מזכיר חברתי". חלוקה זו תקל על המעמסה הנפשית, ותאפשר מציאת מועמד מתאים לכול תפקיד בנפרד. חלוקה מדויקת של התיקים בין שני המזכירים תיעשה לאחר מציאת המועמדים והתייעצויות נוספות עם בעלי ניסיון.

ג.       מרבית בעלי התפקידים הללו יעבדו במשרות חלקיות.

הגענו לשלב חיפוש מועמדים ואנו שבים ופונים לכול המעוניינים להציע שמות לפנות אלינו, רצוי לאחר שקיבלו את הסכמת המועמד. כמובן שאיננו מתחייבים לקבל ולהמליץ על כל מי שיוצע.

                                          חברי הצוות: אמיתי, גיל, לאה ר', נחום.

________דַק מִן הַדַק ________

תוֹעָה בִּשְׁבִילֵי דֶמֶם,

מְחַפֶּשֶׂת דַרְכָּהּ

כְּסוּמָא.

לוֹחֶכֶת עָפָר

רַגְלֵי צַדִיקִים -

נְשָׁמָה יְתֵרָה,

נְשָׁמָה יְרוּיָה.

עָגָה עִיגוּל  

אֱמוּנָה נְזִילָה,

צֵל אֳרָנִים מֵעַל.

עוֹשָׂה סְיָג לַתוֹרָה,

סְיָג לְחָכְמָה -

שְׁתִיקָה,

מְבוּכָה,

דוּמִיָה.

יהונתן שרמן

באחד הערבים החורפיים נפגשנו עם משה וטובה שיק בביתם החמים והנעים לשיחה קולחת במטרה להכיר קצת יותר טוב את המשפחה הנקלטת.

תעודת זהות

משה ובפי כל שי"ק בן 39

מהיסודי קראו לי מושיק, ובישיבה מוישי ומוישיק, ולא אהבתי את זה. בסוף נשאר רק ה"שיק". משפחתי היא מצאצאיו של המהר"ם שי"ק. שי"ק הם ראשי תיבות:  שם ישראל קדוש.

טובה בת 36 (שם משפחה קודם: מילצקי).

מצב משפחתי:  נשואים + 3.

איתן צבי בן 6.5 – אהבנו את השם איתן, וצבי היה סבא של שיק.

אריאל יצחק בן 4 – גם את השם אריאל בחרנו כי אהבנו. יצחק ע"ש בן דוד של סבתא של שיק שהיה ניצול           

                          שואה ערירי ונפטר כשנה לפני שאריאל נולד.

תמר שרה בת שנה – נולדה יום אחרי ט"ו בשבט ומאוד אהבנו את השם. שרה על שם 4(!) הסבתות שלנו                

                             שנקראו כך.

טובה, ספרי קצת על עצמך.

נולדתי בקיראון (שבקרית אונו) ובכיתה י' עברנו לגני תקווה.
אני הקטנה בין 3 אחים. למדתי בבי"ס ממ"ד "שילה" בקריית אונו ולאחר מכן באולפנת צפירה.
הייתי חניכה בבני עקיבא סניף קרית אונו ואח"כ גם מדריכה בגבעת שמואל שהיה בזמנו סניף קטן, וגדל מאוד.

שירתי בשירות לאומי ב"חברה להגנת הטבע" בבית ספר שדה ירושלים במשך שנתיים.

אלו היו שנתיים מדהימות, ובעקבותן הלכתי ללמוד גיאוגרפיה באוניברסיטת בר אילן במסלול ישיר לתואר שני שנמשך 4 שנים (סיימתי בהצטיינות).

במשך כמה שנים עבדתי בהדרכת טיולים בחברות פרטיות שונות, העברתי חוגי טבע בגני ילדים וריכזתי את החוגים במתנ"ס גבעת שמואל.
בנוסף, עבדתי כרכזת כוח אדם בבית החולים "שניידר"(לצורך תפקיד זה עברתי קורס ניהול משאבי אנוש).
בהמשך למדתי וקבלתי תעודת הוראה כדי להיות מורה לשל"ח. (שדה, לאום, חברה)

זה כחמש שנים אני מורה לשל"ח בחטיבת "סביונים". (לפני כן הקמתי את מסלול של"ח באולפנת "צביה" ברחובות ולימדתי שם).

אני מלמדת בכל כיתה שעתיים שבועיות. עם כל כיתה אנחנו יוצאים פעם בחודש לסיור בשטח הקשור לנלמד בכיתה.

אני רכזת הטיולים של בית הספר ואחראית על קבוצת המש"צים (מדריכי של"ח צעירים). מדובר על פגישה שבועית קבועה עם מספר תלמידי כיתה ט' שבה הם לומדים להדריך, להנהיג ולהוביל קבוצה. אנו מארגנים פעילויות שונות בחטיבה ויוצאים לטיולים של יומיים – שלושה בחופשת חנוכה ובחופשת פסח. אני מאוד אוהבת את מה שאני עושה. זה מקנה הרבה ערכים – היסטוריה, גיאוגרפיה, טבע, תרבות ומורשת.

השנה, לאחר 10 שנות הוראה בשל"ח יצאתי לשנת שבתון, ואניי לומדת שלושה ימים בשבוע: קורסים ביהדות במכללת ס.ל.ה בבני ברק, קורס סיורים בתל אביב, קורס באנגלית וקורס מדהים ב"שיטת רביב" העוסק במוכנות המוח ללמידה. שיטה זו מטפלת בהפרעות קשב וריכוז, זיכרון ושליפת מידע אצל ילדים, בני נוער ומבוגרים. אני נהנית במיוחד בקורס הזה. הוא משלב גם תיאוריה וגם עבודה מעשית שבמסגרתה טיפלתי בשני ילדים ואני כבר רואה שיפור משמעותי בתפקודם.
ביומיים הנוספים אני ממשיכה לעבוד בבית הספר בתפקידים שונים.   

נשמע שאת מאוד עסוקה בעבודה ועושה הרבה דברים חשובים!

ומה איתך שיק?        

נולדתי בנתניה. למדתי ביסודי בבי"ס ממ"ד, ואח"כ למדתי בישיבה התיכונית בנתניה בתנאי פנימיה. אחרי הישיבה התיכונית למדתי במחזור הראשון במכינה בפדואל. לא תכננתי ללכת למכינה. חשבתי שאלך מיד לצבא, אבל האישיות של הרבנים כץ ושפירא מאוד הרשימה אותי ומשכה אותי לשם.

הוריי ניצולי שואה, אבי (ז"ל) נולד בהונגריה ואמי בצ'כוסלובקיה.
המשפחה הגרעינית של שניהם שרדה את המלחמה. סבתא שלי גרה אתנו בבית ודברה הונגרית, ואף על פי שאני לא דיברתי הונגרית והיא לא דיברה עברית - הצלחנו איכשהו לתקשר.
אני הצעיר בין 2 אחים.  הייתי חניך בבני עקיבא וביקרתי שם מידי פעם...

בצבא שירתי 3 שנים בחטיבה 7 של השריון ברמת הגולן כמפקד טנק.

אחרי הצבא למדתי בבר אילן כלכלה ולוגיסטיקה.

עבדתי ב- YES ואחד ממנהלי המכירות משך אותי לתחום האינטרנט. אני עוסק עד היום באינטרנט ועובד כ- 6 שנים בחברה מוסדית שחלקה שייך למדינה. זהו גוף שמשווק את ענף היהלומים הישראלי בארץ ובעולם. התפקיד שלי הוא לתחזק את האתר של מכון היהלומים הישראלי.

אתם עובדים בתחומים כל כך שונים, איך הכרתם?

בזמן טיול ארוך במזרח (וייטנאם, בורמה, לאוס, קמבודיה, תאילנד) נוצר בינינו קשר. המשכנו לטייל יחד והפכנו לחברים.  היינו חברים שנה וחצי עד שהתחתנו בנובמבר 2003.

איך הגעתם לקיבוץ?

לאחר החתונה גרנו בצפריה ושם נולדו הילדים. המקום התאים לנו מבחינת הקרבה למקומות העבודה שלנו. היו לנו גם חברים שגרו שם. באנו לשנה ונשארנו 8 שנים.

לשי"ק היה חלום ישן לגור בקיבוץ ולקום ב- 4 בבוקר לחלוב פרות...  רצינו תמיד לגור באווירה שיתופית  חקלאית – מחוברים לקהילה ולטבע. חיפשנו מקום שיהיה תבנית נוף ילדות לילדנו.

החברה סביבנו הופכת להיות מאוד אנוכית וחומרנית ורצינו לפרוש מהמרוץ הזה... (בית הכי גדול, גאדג'טים וכו'...) ולגדל את ילדינו בעולם ערכים אחר . "נדלקנו" על בארות יצחק בשבת שהיינו פה לפני שנה, אהבנו את האווירה ובעיקר את האנשים ואנו מקווים להכות פה שורשים.

ספרו קצת על תחביבים?

טובה מאוד אוהבת אמנות: ציור על עץ, הדבקת מפיות, קרמיקה ועוד. יש לי חלום ללמוד תרפיה באמנות.

אני מאוד אוהבת ללמוד דברים חדשים, למדתי קורסים שונים ומעניינים כמו: ניהול משאבי אנוש, קואוצ'ינג ועיצוב אתרים באינטרנט.

ומה אתם מאחלים לעצמכם?

שיהיה לנו טוב בקיבוץ, שנצמח, שנתפתח ונתרום.

שלילדים שלנו יהיה טוב ויהיו הרבה חברים.

שנהיה בריאים ומאושרים ונמצא את מקומנו בחברה.

לכל האיחולים האלו אנחנו רוצות להצטרף ולהוסיף שאנחנו מאחלות לכם קליטה נעימה, ושנצליח כולנו כיחידים וכקהילה להצליח, לצמוח ולהצמיח!

איריס כץ ואלישבע בן דוד

שעת סיפור

ביום שני הקרוב, כ"ה באדר, 19.3.2012

בשעה 16:30 בספריה.

יסופר ע"י: נעמי סולומון.

מוזמנים ילדים בני 3-6  והוריהם.

מומלץ לווי מבוגר.

מענף הבגד 

שמחה רבה, שמחה רבה, אביב הגיע,  פסח בא!

השנה אנו מרכזים את הכביסה המיוחדת לפסח (וילונות) לפעם בשבוע בימי שני.

אנו מבקשים מהציבור, מבתי הילדים ומהמעון לא להביא לכביסה כריות, בובות, סמרטוטי רצפה - גם לא בשקי כביסה- הדבר גורם לנו נזק עצום.

נכבס "כביסה מיוחדת" עד יום שישי ז' בניסן 30.3.12 - נא להתארגן בהתאם.

                                                                                      שבת שלום מענף הבגד,

לני בן-שמול

   

שלום לכולם,

ארבע משפחות נקלטו לחברות בקיבוץ בית רימון

בערב שבת פרשת כי-תשא שלח יוסי יורב, מזכיר קיבוץ בית רימון, את ההודעה הבאה:

  שלום לקהילת הקבוץ, אני שמח לבשר שהמועמדים שעמדו להצבעה התקבלו כולם לחברות בקבוץ. ברכות    

  למשפחות: וזאן, מיה, ריגלר ושדה. ברוכים הבאים למשפחת הקבוץ. יחד אתכם נחרוש תלם עמוק ומשמעותי יותר בהר.

הודעה כזו לא נשלחה בבית רימון כבר למעלה מ- 10 שנים, והיא מביאה לידי ביטוי את תנופת הצמיחה של הקיבוץ בפרט והקהילה בכלל. יחד עם כל חברי התנועה אנחנו קוראים בשמחה את הודעתו של יוסי, ומאחלים לחברי קיבוץ בית רימון ותושביו המשך פיתוח ושגשוג.

גם תורה, גם עבודה, גם נישואין

לכבוד פורים הוציא "בית מדרש – תורה אחרי צבא" שבשדה אליהו דף קשר לבוגריו, ולאחר דברי התורה של הרב בועז נתנאל, ראש בית המדרש (המשלב עבודה בשעות הבוקר המוקדמות עם לימוד תורה עד שעות הערב המאוחרות), קראנו בהתרגשות במדור "שמחות" את השורות הבאות:

מזל טוב לבוגר בית המדרש אריק הוימן, לרגל ארוסיו עם זוהר מדר משדה אליהו.

מזל טוב לבוגר בית המדרש ששון צמח, לרגל ארוסיו עם נטע גולדשמידט משדה אליהו.

שני בתים נוספים נבנים מהשילוב של בית המדרש והקיבוץ. גם אנו מצטרפים למברכים את הזוגות הצעירים: יברך ה' אתכם שתזכו להקים בית מלא ברכה ואור, ומאתגרים את כל קיבוצי התנועה בפתיחת הבית למשימתיות לאומית, שיש עמה ברכה ושמחה לכולם ...

לקראת מפקד במפד"ל

השר דניאל הרשקוביץ וח"כ אורי אורבך לא הגיעו, לצערנו, לישיבת מוסדות המפד"ל שנועדה לקדם את קיום המפקד. חברי מזכירות המפלגה, ביחד עם חברי הלשכה והוועדה המתמדת, ובהשתתפות ח"כ זבולון אורלב, בסה"כ כ- 40 איש ואישה, התכנסו בישיבת נחלים לאישור המלצות "ועדת המפקד", ובפי כולם השאלה: איך מביאים לידי ביטוי בכנסת את עוצמת הציונות הדתית? איך לא מתפזרים בין 6 מפלגות ומאבדים את הכוח? איך לא מתרסקים? הרב ד"ר דני טרופר, יו"ר ועדת המפקד, ביחד עם עו"ד בנצי דל והרב אליעזר שינוולד חברי הוועדה, הציגו את עמדתם, שביסודה 2 נקודות קשות ובעייתיות: עריכת פריימריז ליו"ר המפלגה, ובו-זמנית עריכת פריימריז לחברי הכנסת מטעם המפלגה. ההחלטה היתה לכנס את וועידת המפד"ל ב- 29 למרץ לאישור המפקד, ובינתיים לשפר את ההצעה שתוגש ע"י ועדת המפקד. 

מקליטה לצמיחה

באולם "בית שפירא" שבבארות יצחק התכנסו ביום שלישי כ- 100 חברות וחברים מכל קיבוצינו, חברי מזכירויות וחברי ועדות קליטה וצמיחה דמוגראפית, ליום עיון מעניין במיוחד, שכותרתו: "מקליטה לצמיחה". במהלך היום נחשפו המשתתפים לנתונים הדמוגרפים בקיבוצים, למגוון הרחב מאוד של אתגרים והזדמנויות שמעלה הנושא הבוער הזה, ולדרכים המגוונות והיצירתיות שניתן לפעול בהן לעיבוי היישוב. את דובדבן הכנס, הרצאתו-הופעתו של ירין קימור, הבלתי אפשרי – אפשרי, ניתן רק לנסות לתאר כלא שגרתית, מפתיעה, מעוררת למחשבה ובעז"ה גם לכיווני פעולה חדשים. ירין, שנכח בפתיחת הכנס ושמע את דברי הפתיחה של שרגא וילק – מנהל המחלקה לצמ"ד, נחמיה רפל – מזכ"ל  התנועה, הרב ירון בן דוד – רב בארות יצחק ומזכירת קיבוץ בארות יצחק – ורד סוקולובסקי, שיתף בהתרגשות אמיתית את הנוכחים בייחודיות שהוא חש מהדברים ששמע – ייחודיות של קבוצה שעוסקת בערכים, מדברת על פתיחת לב לנקלטים חדשים, ופועלת מתוך אמונה בדרך. דבריו הכנים היו בהחלט עוד נדבך בהצלחת הכנס. יישר כח לשרגא ולכל הצוות המלווה והמסייע!

קמחא דפסחא

תודתנו נתונה לקיבוץ בארות יצחק, שהעמיד מחסן גדול לצורך ריכוז המזון ואריזת החבילות שיחולקו במסגרת מבצע "קמחא דפסחא", המשותף לארגונים רבים הכלולים ב"מפעלות הציונות הדתית". במהלך השבוע הבעל"ט נשתדל להרחיב את סל המוצרים שיועברו לנזקקים, ולאחר מכן נקדיש כשבועיים לעבודה עצמה. חברים ונוער המעוניינים לתרום ו/או לקחת חלק במבצע – מוזמנים להתקשר למזכירות הקבה"ד.

מטיילים עם החברים

למעלה מ- 50 חברים, מרביתם מקיבוצינו באזור הצפון, יצאו ביום ששי האחרון לטיול בנחל מלחה, בורג' אל מליח, ראס ראמלי, קניון נחל חמדה ונחל א-שאק. מוטי רבהון (לביא) מדווח:

החברים, שלא נרתעו מהמסלול המאתגר, זכו לפריחה אביבית במלוא הדרה, שכללה עשרות מיני פרחים וביניהם צבעונים, סחלבים ודבורניות לרוב. ההדרכה המשובחת והמעמיקה של אליהו דוד (שדמות מחולה), מזג האוויר האביבי, המפגש החברתי החביב וההתוודעות המיוחדת עם חבל ארץ חבוי ויפיפה – הותירו הרבה 'טעם של עוד'.

יש כוונה להמשיך מסורת זו. לפיכך חברים המעוניינים לקבל פרטים על טיולים נוספים בסגנון זה מוזמנים לפנות לדוא"ל mrebhun@fermentek.com   או לשלוח מסרון לטל': 050-323-1065.

80 שנות כדורעף

"יסלח לי א-לוהים, באיזה כדורים ומגרשים שיחקנו אז, לפעמים התפרים בכדור היו מתפרקים ... העבודה העיקרית שלי היתה לחנך כדורעף. היתה לי מוטיבציה גדולה שהמשחק היפה הזה יהפוך לחלק מחיינו" (מיכה שמבן, ידיעות אחרונות 14.3.2012).

מיכה, בן 93, 'מר כדורעף', ממיישבי קיבוץ 'ארץ ישראל ג' (כיום חצור), ייסד את קבוצת הכדורעף הראשונה בישראל, ואחריה עוד כ- 100 קבוצות! ענף הכדורעף, שכולנו (בני הקבה"ד) גדלנו עליו כענף ספורט עם ניחוח קיבוצי, חוגג 80 שנה באירוע מרגש ורב-משתתפים, שיערך בהאנגר 11 בתל אביב ביום שני הבעל"ט (19.3.2012). בתוכנית: מפגש רֵעִים, צילומי נבחרות וקבוצות, ביתנים ודוכנים, מופעי מולטי מדיה, ומופע "80 שנה משחקים כאן כדורעף". באירוע יקבל מיכה שמבן פרס מפעל חיים. שחקנים ואוהדים מהעבר ומההווה – מוזמנים.

שבת שלום,         נחמיה רפל וחברי המזכירות הפעילה

כ ל ב ו ד ף

השיעור בפרשת השבוע יינתן ע"י  אהד אהרן

אחות תורנית:  שלי ספיר – פלאפון 61999

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

מוטב מאוחר

וייקרא שמו בישראל אלעד בן לימור והושע נתנזון.  שיגדל לתורה, לחופה ולמעשים טובים !

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&גשם בא

בשבועות האחרונים אנו זוכים לגשמי ברכה מדי סוף שבוע. בליל חמישי החל שוב הגשם לרדת ועד סגירת הגיליון קבלנו ביומיים אלה כ-14 מ"מ, שהביאו אותנו אל סה"כ 640.5 מ"מ. כן ירבו !

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

עדכונים צעירים

דניאל שטרן עברה לגור במושב צופית, קרוב למקום לימודיה.

עובד סלומון הצטרף לשורות צה"ל.

מיכל פורשר סיימה קורס הו"ד במסגרת חיל החינוך ועוברת לשרת בחוות השומר.

                                           לכולכם דרך צלחה ושמרו על עצמכם.

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

                                  שנה לפטירתה של אמנו האהובה    

סבתא-רבתא חנה תשבי-ברמן ז"ל

ביום שישי ז' בניסן,  30.3.2012

בשעה 9:00 - נעלה לקברה בבית העלמין סגולה בפתח תקווה

בשעה 10:30 – נקיים אזכרה ב"בית שפירא" בבארות יצחק

  

בת שבע ויחזקאל דגן    יששכר ויונה ברמן    אלי ושולמית ברמן

   וכל בני משפחותינו

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

למתנדבים בעם

ילדי הקיבוץ והנוער, מכיתות ה – י"ב, מזמינים את חברי הקיבוץ להצטרף אליהם בהובלת

פרויקט התנדבותי בשם "חג שבע" – איסוף מוצרי מזון למשפחות נזקקות מטעם עמותת מגדל-אור

מיסודו של הרב דוד גרוסמן ממגדל-העמק.  אנו נתחלק למשמרות שיוצבו בסניף "שופרסל" ביהוד.

בימים הקרובים נפרסם הרשמה על לוח המודעות וכולם מוזמנים לשבץ עצמם בדף.

ערב הסברה בנושא יתקיים ביום שני הקרוב בשעה 18.00 במועדון לחבר.   סבים, הורים וילדיהם מוזמנים !

צוותי החינוך

AtarimTR