ידיעון2778 פר' בהעלותך

בס"ד י"ח בסיוון תשע"ב  

פרשת בהעלתך

19.24

הדלקת נרות

08.30

תפילת שחרית

19.35

מנחה, קבלת שבת,

        דרשת הרב, ערבית    

10.00

תפילת ילדים – בכיתת האולפן

קידוש לכבוד הזוג הצעיר – בבית שפירא

 

 

11.30

שעור בפרשת השבוע במועדון

שעור במשניות בשטיבל

20.30

סעודת שבת בחדר האוכל

12.00

סעודת שבת בחדר האוכל

מכונת השטיפה תפעל

בשעות 21.30 – 23.30

נא להחזיר כלים עד 23.15

13.30

מנחה גדולה

17.15

שעור בדף יומי

17.30

נשים אומרות תהילים – בבית סעדון

18.00

שעור לנשים – שיר השירים – במועדון

18.00

מ נ ח ה

20.29

ערבית והבדלה

שימו לב לשינויים בלוח הזמנים !!!

זמני תפילה במשך השבוע

שחרית א, ג, ד, ו              06.00

שחרית ב, ה                    05.50

מנחה ברחבת חדר האוכל   13.30

מנחה בבית הכנסת           18.30

רבע לערבית                    20.00

ערבית                           20.15

עונג שבת לילדים בשעה 11.30

  כיתות א-ג   ורד סוקולובסקי    

  כיתות ד-ו    יוסי שניאור 

לוח השבוע

יום ראשון

17.00

צ'י קונג לבגירים

מועדון לחבר

יום שני

17.30

התעמלות לגברים

בית שפירא

21.00

שיחת חברים בבריכת השחיה

21.15

שעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י

חדר עיון

יום שלישי

09.00

מפגש בוקר לבגירים

מועדון לחבר

17.00

מפגש תיאטרון עדות

מועדון לחבר

18.30

מפגש ערבית לבגירים

מועדון לחבר

19.30

התעמלות לנשים

בית שפירא

20.30

התעמלות לנשים

בית שפירא

יום חמישי

טכס הקדשה – 40 שנה לבית הכנסת

יום שישי

06.30

שיעור בדף יומי

חדר עיון

 

השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב אחרי ערבית בחדר עיון

  

"מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה 

ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ"       (קהלת ג, כא)

מזה ארבעים שנה אני עובד עם אנשים, ועד עצם היום הזה אני שואל את עצמי הרבה שאלות באשר לרוח האדם ולנפשו.

לאחר כמעט עשרים שנה של חיים עם כלבתנו מָקס (שהן כמאה ועשרים שנה של חיי כלב), שזכתה לאריכות ימים מופלגת בבריאות איתנה כמעט עד הסוף המר, לפני שבוע ביום שלישי נראה לי שלעתים קל היה לנו יותר להבין.

מָקס הייתה תערובת של כלב הָסקי סיבירי גדול (של משפחת שהם) ושל הטריירית הקטנה והחמודה שלנו – פפסי (שגם היא זכתה לאורך ימים), ומבטה שידר תמיד הרבה חום ואהבה לכל הסובבים אותה.

כל מי שהביט בעיניה החומות לא יכול היה שלא להתאהב בה. היא הייתה נפש טובה.

ילדינו, ואחר כך נכדינו, יכלו לרבוץ לידה, לפעמים אפילו עליה, בלי שיאונה להם כל רע.

למרות שהייתה שוחרת שלום ידעה להבריח באישון ליל פורץ שכבר הציב רגל מבעד לחלוננו, ורק נביחותיה של כלבתנו הניסו אותו לדירת השכנים – משם יצא ברכוש גדול.

יחד עם מָקס, כלבתנו המיתולוגית שהפכה לחלק ממשפחתנו, עברנו שמחות ועצב. היא תמיד הייתה שם.

עיקר העבודה היה, כמובן, על שולמית שבחודשים האחרונים הפכה מומחית לתרופות, ונאלצה למצוא דרכים מתוחכמות להאכיל את מָקס, כמו: לבשל נקניקיות ולתוכן לתחוב את התרופות, אחרת מָקס לא הייתה נוגעת בתרופות, וכל זה כששולמית עצמה צמחונית לגמרי; הטיול היומי שהפך קשה, ועוד ועוד.

אני לא בטוח שמי שאינו בעלים של כלב יבין את הקושי בפרידה מבעל-חיים כה אהוב, אך כל מי שמגדל כלב יודע שבסופו של דבר, ברוב המקרים, נגזר יהיה עליו להיפרד ממנו בעצב.

כשאומרים "חיי כלב" מתכוונים בדרך כלל לחיים לא טובים. מזלה של מקס היה שחייה, וחיינו איתה, היו חיים של הנאה ואהבה.

אלי ברמן

מה בגיליון?

·         תמיד רציתי לשאול – הרב ירון

·         40 שנה לבית הכנסת – יונה ברמן   

·         תיאטרון עדות – נעמי ס' ויונה ב'

·         לקראת ח' בתמוז – מילכה מיור

·         משלחן מרכז המשק – שמואל ברוכי

·         אבל רותי אמרה – אבנר סוקולובסקי

·         בקיבוץ הדתי – עמוד"ש 115

·         לקראת אספה – הנשיאות

·         עדכון לנוסעים באוטובוס

·         מתיק המכתבים

                                          

                                      כלבו דף ולוחות זמנים.

                                                                 קראו בנעימות !

המערכת

תמיד רציתי לשאול

שאלה: מדוע אנחנו נוהגים שכאשר יש ברית מילה בבית הכנסת אומרים שירת הים

           פסוק בפסוק בקול רם?

תשובה: אמרו חז"ל (שמות רבה כג, יב):

לכך נאמר "את השירה הזאת" - נאים אנו לומר שירה לפניך, שאין בנו טומאה, והרי המילה מעידה עלינו שאנו טהורים, לכך נאמר "את השירה הזאת" ואין זאת אלא מילה, שנאמר "זאת בריתי אשר תשמרו".

המלה 'הזאת', אשר בה פותחת שירת הים, רומזת לפסוק 'זאת בריתי אשר תשמורו', אשר נאמרה לאברהם אבינו כשנצטווה על ברית המילה.

כמו כן אמרו חז"ל (מדרש תנחומא פרשת בשלח סימן יב) על המלים הפותחות את שירת הים: 'אז ישיר משה':

אז - א' אחד, ז' שבעה - הרי שמונה. אמר משה: בזכות המילה שניתנה לשמונה נקרע הים.

ועוד אמרו שם:

אמר ר' לוי: "לגוזר ים סוף לגזרים", שכן בלשון ארמי קורין למהולין גזורים.

חז"ל קישרו, אם כן, בין שירת הים לבין ברית המילה. וכתב על כך ר' דוד לוריא (פרשן של מדרש רבה, חי במאה ה-19 ברוסיה הלבנה) "מכאן יצא המנהג, שהמוהל והסנדק אומרים אז ישיר ביום המילה בקול זמרה".

אגב, בספרים מובא פיתוח נוסף של אותו מנהג: כאשר יש ברית מילה בבית הכנסת, המוהל והסנדק אומרים את פסוקי שירת הים לסירוגין, אך הם אינם מתחילים מתחילת שירת הים אלא מהמלים 'וכרות עמו הברית', שבסוף 'ויברך דוד'.

קשר נוסף בין שירת הים לבין ברית מילה אנו מוצאים בפיוט 'יום ליבשה נהפכו מצולים' שכתב ר' יהודה הלוי, ואותו אנו נוהגים לשיר בברית מילה, אך הוא נכתב במקורו להיאמר לפני ברכת 'גאל ישראל' בשבת פרשת בשלח. באחד מבתי השיר נכתב כך:

הַבָּאִים עִמְּךָ בִּבְרִית חוֹתָמְךָ, וּמִבֶּטֶן לְשִׁמְךָ הֵמָּה נִמּוֹלִים. 

וזהו הקשר לברית המילה, כמובן. כמו כן בהמשך נאמר:

לְמִי זֹאת נִרְשֶׁמֶת הַכֶּר נָא דְבַר אֱמֶת, לְמִי הַחוֹתֶמֶת וּלְמִי הַפְּתִילִים. 

 החותמת והפתילים – ששימשו, כמובן את סימניו של יהודה שניתנו לתמר, רומזים כאן לברית המילה ולציצית.

גם ר' יהודה הלוי, אם כן, מקשר בין ברית המילה לבין קריעת ים סוף, ומכאן נובע המנהג לשיר את שירת הים או לפחות לומר אותו פסוק בפסוק ביום שיש בו ברית מילה בבית הכנסת. ויש שנהגו אף לשיר את המלים 'שירה חדשה שבחו גאולים' בברכת גאל ישראל כאשר יש ברית מילה בבית הכנסת.

הרב ירון

יום חמישי, כ"ד בסיוון, 14 ביוני בשעה 18.30 בבית הכנסת – ראו הזמנה מצורפת

"כששאל המלאך גבריאל את רחל בלנקנשטיין איפה היית, ומה את עושה בשעה כל כך מוקדמת שכזו?

פטרה אותו במנוד ראש ואמרה: מישהו צריך לנקות פה את בית הכנסת, לא?"

כך כתב אלי ברמן בידיעון בשנה למותה של רחלש'ן ז"ל.

"בית הכנסת שלנו הוא הבניין הנאה ביותר בין מבני הציבור, ולא במקרה. הוא נבנה 'בגובהה של עיר' (שו"ע, או"ח), בראש הגבעה שבשיפוליה המערביים נבנה היישוב. בארות יצחק עלתה על הקרקע במקומה הנוכחי ב-1950, ורק עשרים ושתיים שנה לאחר מכן נחנך בית הכנסת".

כך כתבה דינה אמיר במלאת 30 שנה לבית הכנסת שלנו- היא הייתה מזכירת הפנים בזמן חנוכתו.

בשבת האחרונה, לאחר שכבר נברתי שלוש פעמים בסיפורי בית הכנסת, עמדתי בעזרת הנשים העליונה נוכח ארון הקודש, ופתאום 'נפקחו עיניי' לראות את המנורה, את הרימון ואת השופר בתבליט הבטון המותז שבו משולב ארון הקודש. פתאום הבנתי והתרשמתי יותר.

בכותרת הרימון דולק 'נר התמיד', וארון הקודש מונח בתוך הרימון. דלת ארון הקודש, כפי שהעיד מנחם ערמון, היא הפריט היקר ביותר במכלול. היא יצוקה נחושת וצורתה מגילות מגילות מגוללות, כדרך שהיו שומרים את הספרים בבית המקדש.

מכיוון שזו השבת האחרונה לקראת ציון יום הולדתו ה-40 של בית הכנסת, אחתום כאן את סקירת הפרטים על המבנה ותוכנו ואקדיש את סוף הכתבה לחולמים, לעושי המלאכה, למתחזקי המקום ולגבאים (ואם שכחתי מישהו – אנא סלחו לי).

מרדכי ברמן ז"ל, מוותיקי הקבוצה, אבא של יששכר ואלי ברמן (ובת-שבע), היה מהחולמים על בניית בית הכנסת, ולא זכה.

שלמה לוי ז"ל, מוותיקי הקבוצה, בעלה של לאה לוי תבל"א, היה זה שדאג להביא את "הקמח", ועשה רבות לגיוס כספים לבניית ההיכל.

מנחם ערמון ז"ל, מוותיקי הקבוצה, אבא של חנה ברוכי (והלל וחוה), שעליו כתבה דינה: "בניין בית הכנסת הוא מפעלו הגדול של מנחם ערמון ז"ל, מרכז הבניין באותן שנים".

נפתלי לנדסברג ז"ל היה חבר ותיק בקבוצה, אמן וצייר בולט. הוא תכנן ויצר את הסורג האמנותי המקשט את הגב החיצוני של עזרת הנשים מעל הכניסה לבית הכנסת. ביצירה כתב את פרק כ"ד בתהלים, "לדוד מזמור לה' הארץ ומלאה".

ערן וולקובסקי, בן קיבוץ בארות יצחק מכיתתם של סבל, שלמה הלוי ואלי ברמן, הכין את התרשים למעקה של עזרת הנשים למעלה.

בעשיית הויטראז' סביב ארון הקודש עמלו לצידו של פרלי פלציג: ישראל רמות, יוסיקה וידרמן ז"ל ומלכה אנגלנדר. הוויטראז' עשוי מפיברגלאס יצוק במסגרות מתכת, ולא מזכוכית, בגלל חישובי כובד. יציקתו הייתה מלאכת אמנים עם הרבה ניסוי וטעייה.

סיפר על כך יוסיקה בידיעון ערה"ש תשס"א:  "אני זוכר את מנחם ערמון עם מטפחת על אפו המנוזל עקב אלרגיה שהייתה לו בכל פעם שהתקרב לפוליאסטר. למרות זאת, בזמן יציקת הפלטות שמהן נעשו גזירי הפוליאסטר של הויטראז'ים הוא נכח במקום, כאשר הוא בודק עם פלציג, האמן המבצע, אם הגוון של הפיגמנטים מתאים, האם הפלטות התקשו, וכו'.

גם אנשי המסגרייה באותם ימים – יגאל אנגלנדר, גרישא ז"ל ועוד, היו בין בעלי המלאכה שעמדו לרשות בית הכנסת. יגאל בנה את חנוכיית בית הכנסת.

יעקב שניאור, חברנו היקר, הוא מאנשי בית הכנסת המסורים שקמו לנו מאז ועד היום.

יחיאל פארן, גבאנו הראשי זה שנים, ממשיכו של יעקב, ולידו צוות גבאים מסור – יבואו גם הם על הברכה.

אחרונות חביבות הן שלוש נשים יקרות:   

רחל בלנקנשטיין ז"ל, חברה וותיקה ומסורה, אימא של מיכל שפיר (ושל יעל וחנן) ששנים רבות החזיקה את כלי הניקוי בידיה ומדי שבוע ניקתה את היכל התפילה;

הניה לוי ז"ל שמדי שנה לקראת חגי תשרי צחצחה את כל כלי הכסף של בית הכנסת;

את מסורת ניקוי בית הכנסת לקחה על עצמהלאה'לה, נאמנה לדרכה של רחלש'ן וממשיכה את מורשתה בצניעות ובנאמנות. יישר כוחן !

כאן מסתיים הדיווח. צר הנייר מהכיל, ואת כל מה שלא הוזכר כאן, תוכלו למצוא בארכיון הקיבוץ ובסיפורי החברים. תודה לכל החברים שהוסיפו לי מידע.

יונה ברמן

לגב' עדינה וולף

במלאת לך 90 אביבים

שאי ברכה חמה

לבריאות ושמחה עם כל המשפחה

עד מאה ועשרים שנה

אבל רותי אמרה 

נעה, בקרוב כבר לא תוכלי להגיד לי "אבא, אבל רותי אמרה שהנחליאלי מבשר על בוא הסתיו".

וכבר לא תוכלי להגיד לי שרותי אמרה שלא בוכים על חלב שנשפך.

כי בקרוב, נעה, תצטרכי לזכור את כל מה שרותי אמרה, ולכתוב את כל מה שהמורה מכתיבה, וגם לקחת מאבא איזו עצה טובה לחיים.

נעה, זה לא שאנחנו יותר חכמים, גבוהים או יפים ממך, זה רק כי עלינו על הרכבת הזאת קצת לפנייך, וכבר הסתובבנו קצת בין הקרונות, ועלינו וירדנו כמעט בכל התחנות. אז תקשיבי טוב.

נעה, אל תכעסי על החיים אם לפעמים הם יושיבו אותך בקרון האחרון. הקרון הזה הוא חלק מהחיים, ומי שלא עובר בו לא מעריך את המסע הזה. תמיד תזכרי שהדרך חזרה יותר קלה, ואז הקרון האחרון הופך שוב להיות הקרון הראשון.

אם את שואלת אותי, נעה, תמצאי לך לחיים שניים-שלושה חברים (לא צריך יותר מזה) ממש טובים ושבי איתם תמיד בקרון האמצעי. אם זכרוני אינו מטעה אותי בקרון האמצעי נמצאת הקפיטריה. אז תזמיני לכם איזה הפוך טוב ותמשיכי במסע.

נעה, עד היום לא סיפרתי לך - כי עוד היית בגן חובה, אבל הרכבת הזאת מלאה באנשי ה"צריך". תפגשי אותם כמעט בכל קרון. הם אוהבים לשבת רגל על רגל ביציעים ולראות איך אחרים מתכופפים ומזיעים. תגידי להם שאם צריך – שיעשו, ואם הם צריכים עזרה – שיקראו לך. תגידי להם שאבא שלך אומר שבשביל מטרה משותפת צריך להתכופף ולהזיע ביחד, כמו שהיה פה פעם.

נעה, לא כל אחד בקרון של הקפיטריה שעומד בצד ומדבר בלחש בנייד הוא ראש המוסד. הוא עומד שם בפינה כי לא בראש שלו שכל הרכבת תשמע את רשימת ה"צריך" שאשתו מנחיתה עליו כשהוא בדרך חזרה מהעבודה, ובסך הכול עבר עליו יום קשה. אז אם בא לך, נעה, תכיני לו איזה הפוך טוב עם הרבה סוכר, שיהיה לו מתוק ונעים בחיי הנישואין, כי הרכבת הזאת לא תמיד קלה. ואני אגלה לך, נעה, שאבא את אמא אוהב נורא, ואני בכלל חושב שבלי נשים הרכבת הזאת בכלל לא הייתה עולה על הפסים.

יש עוד הרבה שנים, נעה, עד שתצטרכי להחליט על מקום מגורים. בינתיים את במקום הכי טוב בעולם, יותר טוב מיבנה (אין להם קניון מתחת לחלון). אם יום אחד תחליטי לגור באחד הקיבוצים, ואני מתפלל שיהיו פה עוד דברים כאלה, תכניסי לך טוב טוב לראש, נעה, שכמעט כלום פה לא שלך פרטי והרוב נקנה כאן בכסף ציבורי. לכן תמיד בגמר השימוש תחזירי את העיפרון לארון, את הספר לספרייה ואת הרכב שימי בחנייה. את לא יודעת, נעה, אולי מישהו עם העיפרון ירצה לכתוב לך שיר לידיעון, ועוד לא כל הילדים קראו את "מעשה בחמישה בלונים", ואולי עם הרכב מישהו ירצה לקפוץ ל'פארוק' לקנות גרעינים לשבת.

נעה, החיים בקיבוץ לא דורשים מאה בבגרות, אבל רצוי לשאוף ולקבל לפחות 90 בהתחשבות.

דרך אגב, נעה, גם אם תנסי את מזלך במגורים בחו"ל תמיד תצטרכי להתחשב בשכן ממול. כי אם לא תתחשבי, נעה, שם אין אגף חברתי – השכן פשוט יזמין לך שוטר מ-NYPD , ואז נעה, אבא לא יוכל לעזור לך ממרחקים, ואין לי שם קשרים ולא יעזרו כל השירים. אז פשוט תחליטי שאת מתחשבת באחרים.

נעה, לא כל מי שתצעק לך בקרון השני "מה נשמע, אחותי?" באמת מתכוונת לזה שאת אחותה, ולא כל כך אכפת לה מה נשמע אצלך. תצעקי לה בחזרה שהכול בסדר, נשמה, תני לה כיף ותרדי בחיפה לרציף.

נעה, יש לי בקשה קטנה: תעשי לי טובה ואל תייצרי לי כותרות, ושהשם שלך לא יפתח את מהדורות החדשות. תשאירי את זה לאחרים, כי לאבא אין חשק לעודף באסיפות הורים.

אם את שואלת אותי, נעה, זה לא סוף העולם אם עד סוף י"ב לא תדעי בדיוק כמה זה אחד ועוד אחד, אבל אבא נורא יתבאס אם לא תשימי יד כשצריך. תמיד תמיד כשתראי אלונקה פתוחה באוויר, תיכנסי ממתחת ואל תשאלי מי שם למעלה. אם יש שם מישהו סימן שהוא צריך עזרה. תביאי את האלונקה למקום מבטחים, תורידי אותה לרצפה, ולעולם אל תבקשי תמורה ובטח שלא בצורת מזומן. כי אם צריך – התמורה תחזור אלייך עם הזמן. כי כל מה שקורה כאן למטה נרשם שם למעלה בדיסק-או-קי של בעל הבית.

נעה, מאוד חשוב לי שתדעי שלא כל מי שמתנדנד בתפילה הוא צדיק אמיתי, ולא כל מי שלא מופיע לתפילה אין לו חלק בעולם הבא. לכן בכל בוקר כשאת פותחת את העיניים והחלון, תגידי המון תודה לבעל הבית שבמרום, על החיים וכל מה שיש לך כאן בקיבוץ. כי יש לך מלא מלא יותר ממה שיש בקבוצת יבנה (אין להם קניון מתחת לחלון).

נעה, אבא נתן לך כאן כמה טיפים בכפית שיהיה לך לעתיד. אם  תוסיפי שניים סוכר וחלב מהמחלבה כבר לבד תביני שאלה החיים פחות או יותר כאן בתחנה.

תאמיני לי, נעה, שעם קצת רצון תוכלי להגשים כל חלום, ואם תתני קצת גז ותעבירי הילוך בזמן הנכון תוכלי לסיים כל מסלול, אפילו אם התוכנה החדשה תסדר לך רק את ה"איסוזו לול" – זה הרכב הכי טוב שיש לנו היום, רק חסר לו קצת גז במזגן (אם תראי את ליבו תגידי לו).

אז נעה, אבא חייב לסיים כי אני שומע את הרכבת מתקרבת ואת רותי שוב שורקת, ואני אומר לך שעוד תתגעגעי לשריקה הזאת אחרי שתשמעי את הצלצול ב"מודיעים".

אני חושב, נעה, שזה בדיוק הזמן המתאים שאת והדס תקראו למוריה ותלמדו אותה איך עומדים בשלשה אחרי השריקה ב"חרוב".

אז נעה, בקרוב כבר לא תוכלי להגיד לי: אבא, אבל רותי אמרה...

                                                                                       שיהיה לך בהצלחה.

                                                                                                        שלך, אבא

שמשקיף מכל רציף רק עלייך

לקראת ח' בתמוז

בחורף תשע"ג הבעל"ט ימלאו 70 שנה לעליה להתיישבות בבארות יצחק בנגב. כשנתיים הייתה הקבוצה מפוצלת – בין בוני הקיבוץ בנגב, לבין הנשארים בפרדס חנה.

חברי הקבוצה היו עסוקים בעיצובו של הקיבוץ הנבנה, מבחינה דתית, חברתית, תרבותית וכלכלית. בתקופה קשה זו התמודדו גם עם העדויות המזעזעות שהגיעו מאירופה, ועם הידיעות על גורל יקיריהם שנשארו מאחור.

עדות לתקופה ההיא נשארה בדמות כמה גיליונות שנותרו מהעלון המקומי דאז "דעות, ביטאון פנימי להווי, דעת הציבור ואינפורמציה".

בערב ח' בתמוז השנה ננסה ללמוד על אותה תקופה, כפי שהיא משתקפת מגיליונות העלון משנת תש"ד, 1944,

על הנושאים שהעסיקו את חברי הקבוצה, ועל דרכי ההתמודדות איתם.

מתוך, "דעות" ערב פסח תש"ד: "להופעתו המחודשת של עיתוננו"

"זוהי הפעם השלישית בתולדות קבוצתנו שאנו מוציאים עיתון הקבוצה.

שונים היו הגורמים להפסקת קיומו של עיתוננו בפעמים הקודמות. לא על אלה נרחיב כאן את הדיבור. רצוי יותר בהזדמנות זו להדגיש את הצורך בבמה ציבורית לחבר. צורך זה הוא הוא המשמש כוח דינמי לחדש תמיד את עיתון הקבוצה. שבע ייפול צדיק וקם. אין הציבור מרגיש את העייפות כמו הפרט כי על כן ציבור הנהו בעל שאיפות ומטרות מסוימות...

במשך זמן היעדרו של הביטאון התבגרנו קצת. קרה בינתיים מאורע כביר בחיי האורגניזם המשותף שלנו. ניצני ההגשמה הראשונים נותנים את אותותם בנו; בעיות ומשאלות שונות מתחדשים לבקרים בעקבות המאורע הזה. כדי למצוא את פתרונן בדרך ההבנה ההדדית, כדי להכין את הקרקע לבירור שאלה זו או אחרת – כוחו של הביטאון יפה יותר מהרבה אמצעים אחרים שאנו מנסים אותם. רעיון כי יולד, הצעה כי תוצע, תכנית שתוגש – צריכים להיות כמו חיים לנגד עינינו לשיקול מעמיק לפני החבר בזמן שהוא מתפנה לכך ולא בזמן שיידרש לכך. דברים שבעל פה עלולים יותר ליפול לתהום הנשייה בלי להשאיר הד כלשהו בציבור.

לא פחות מזה ישנו ערך רב לביטאון בתקופתנו זו, תקופת ה"פילוג" הממושך והמסוכן עד כדי כך שלפעמים נראה הדבר כאילו גם חוטי המחשבה של האורגניזם שלנו מקבלים אי-פה אי-שם ניתוק איזה שהוא. ועל כן צריך הביטאון הזה לשמש גשר-קשר תמיד שיהא בכוחו לטשטש מעט את המרחק הגיאוגרפי הרב שבין שני חלקי ציבורנו.

ועל כן, בגשתנו כעת להוציא מחדש את הביטאון בקבוצה מחובתנו ללמוד גם מהעבר, מתקופות הניסיונות שלנו, ולשקוד בתיקון השגיאות שהכשילו אותנו עד כה. ועל החשובה שבהן כדאי להתעכב ולו גם בקצרה.

ביסוד האלמנטרי של הצורך בביטאון בקבוצה הונחה העובדה של צורך ההתבטאות ליחיד שבכלל. היסוד הזה לא הובן כראוי בציבורנו עד כה. הוא הוזנח. מאידך היה הרצון של קיום עיתון הקבוצה על אף הכול. עזרת החבר והמוסדות לא ניתנו – לא ברוח ולא בחומר. העול הושם אפוא על חבר המערכת לבד, וברצונות להוציא את העיתון לעתים קבועות, היה נאלץ בעצמו להמציא את כל החומר עד שהעיתון לא היה עוד ביטאון הקבוצה.-

הפעם יובחן מחדש החבר שיש לו מה להגיד, במידת הבנתו בערכו של הביטאון בקבוצה.

אם ייענה לקריאת המערכת וייתן את ידו לעזרתה, קום יקום העיתון וייהפך לביטאון ציבורי בקבוצה.

הדרישות מצד המערכת תהיינה צנועות. אין החבר נדרש להיות פובליציסט. די לו להמציא רעיון מסוים, דעה מסוימת בצורות ביטוי איזו שהן למערכת, והיא תכשיר את החומר לפרסום מבחינת השפה והסגנון. תנאי זה לא ישאיר אפוא כל אמתלה למשתמט מהבעת דעה, בחוסר כשרון פובליציסטי או בשליטה בלתי מספיקה בשפה.

כמו כן תהיה הופעת העיתון מותנית בעזרת ציבור החברים ויופיע רק לעתים מזומנות ולא יהיה קשור לתאריכים קבועים, פרט אחד שגרם לכישלונו של ביטאוננו הקודם.

תוכן החומר יהיה, לפי תאור חברי המערכת, מעשי בהחלט, וכשמו "דעות", כן יהיה גם תוכנו. כי על כן בשלב המעשי אנו עומדים וכל חבר הרוצה להשפיע על עיצוב דמות הבניין העומד לקום יוכל להשמיע את ד ע ת ו מעל עמודי ביטאוננו. לעומת זה אין המערכת מעונינת לתת מקום לפולמוסים בעלי אופי אקדמי ועל נושאים שאין להם ערך מעשי וקשר ישיר לעבודתנו בחיינו היומיומיים. כתיבה לשם כתיבה בשאלות אידיאולוגיות ומחשבה תידחה על ידי המערכת ע"כ שלא יהיה לעניין קשר מעשי לבעיה העומדת על הפרק.

אם גיליוננו זה, הראשון, יצא לקוי במידה מסוימת מבחינת גיבושו הרעיוני והתוויית כיוונו הברור, יתוקנו הגיליונות הבאים בעזרת חבר-משתתפים הרואה ראיה בהירה את תפקידו של ביטאון בקבוצה."

מנחם דגני

לחברנו עזי אלטשולר

ברכות חמות לרגל עמידה בכל המבחנים

וקבלת תואר עורך דין.

יישר חילך לאוריתא

משולחן מרכז משק                          

במסגרת דיווחיי לידיעון אני מעדכן מעת לעת בנעשה בענפים ובפעילויות העסקיות בהן מעורב הקיבוץ.

מטבע הדברים לא כל דבר אפשר לפרסם בתפוצה רחבה כשל הידיעון, ולא כל דבר שאפשר, גם נכון לפרסם.

בזה אני מסכם את התייחסותי לנושא מפעל הבטון מעל דפי הידיעון.

                                                שבת שלום,

                              שמוליק ברוכי – מרכז משק

"תיאטרון עדות" בבארות יצחק

שבע פגישות כבר התקיימו במסגרת "תיאטרון עדות". עד כה התקיימו הפגישות בימי רביעי בבוקר.

בשבוע הקרוב אנו עובדים למפגשים קבועים בימי שלישי אחר הצהריים בשעה 17:00.

הקבוצה נפגשת ועובדת יחד בהנחייתם של עירית ועזרא דגן.

בקבוצה משתתפים שלושים מבוגרים מהקיבוץ ובני נוער:

-         כעשרה ניצולי שואה בני הדור הראשון שחוו על בשרם את אימי השואה;

-         כחמישה-שישה נשים וגברים בני הדור השני, חלקם יחד עם אימא שלהם שנמצאת במעגל המשתתפים בקבוצה;

-         13-14 בני נוער יקרים / חטיבת הביניים. רובם ילדי הקיבוץ + שלוש נכדות שבאות מהיישוב שהם. מתוכם שבעה הם נכדים ונכדות של משתתפי הפרויקט, בני הדור השלישי, ונכדה אחת בוגרת, אם לילדים.

אכן, שילוב נאה, מכובד ויקר מפז. הקבוצה עובדת כקבוצה סגורה והפגישות שהיו עד כה נועדו ליצור הרגשת ביטחון ופתיחות בין חבריה, ויצירת קשר וקירבה בין כל הגילאים כדי שסיפורי השואה האישיים שעולים בקבוצה מפי ניצולי השואה, יישמעו לאוזני הדורות הצעירים בקבוצה, ובסופו של תהליך יסופרו ויושמעו מעל במת "תיאטרון עדות" בפני קהל שיבוא לצפות בהם פה בבארות יצחק.

אין זה תיאטרון במובן התרבותי של המושג. זוהי עבודה קבוצתית רב-גילית שנותנת במה לניצולי השואה להעלות את זיכרונותיהם ולעבד אותם בחיבור עם הדורות הצעירים יותר. זוהי הזדמנות לשמוע מחברינו הוותיקים והיקרים על אנטישמיות והשפלה שעברו בתקופת השואה, על קור, כאב, רעב וסבל, על פרידות שנכפו עליהם בתקופה האפלה ביותר של ההיסטוריה – הם ימי השואה.

אנו מודות לעזרא ועירית דגן על ההזדמנות שניתנת לנו לעבוד איתם כיוזמי הרעיון ומוליכיו באופן מקצועי ורגיש מאוד. אנו מודות לעובדת הסוציאלית סנדרה בן צור שמגיעה מדי שבוע ממזור להיות עם הקבוצה. תודה למועצה האזורית שהרימה את הפרויקט מבחינה כספית ותודה לאגף החברתי של בארות יצחק שתמך בנו. תודה לנורית על המועדון הנפלא שהיא מפקידה בידינו לשעה וחצי שבועית, תודה לדורית, מדריכת ילדי חטיבת הביניים בקיבוץ, שתומכת ומלווה אותם, ותודה להורי הילדים שסומכים על כולנו.

תודה מיוחדת למשתתפי הפרויקט שעושים מאמץ ובאים. המאמץ הוא לא רק טכני. זהו מאמץ נפשי של גיוס כוחות להיות במקום הזה שאינו קל לכם. תודה.

עכשיו אנחנו מרגישות ביטחון לומר שהפרויקט יצא לדרך והוא עומד על רגליו. נמשיך ללוות את הקבוצה בחום ובמסירות עד ליום שנעלה יחד על הבמה בידיים משולבות של כל הקבוצה.

                                                             נעמי סלומון ויונה ברמן         

אסיפת חברים

תתקיים בע"ה ביום ראשון כ"ז בסיוון 17 ביוני בשעה 21:00 בחדר האוכל

על סדר היום:

1. קרן מילואים

2. שינוי תקנון הפנסיה

3. קליטה – אישור והעברה לקלפי

למועמדות:  שולמית ואופיר גריידי, רחל ורפי צור, אלישבע והוד בואר,                       

                      טובה ומשה שיק

                                 לחברות:   רעות ואביעד שטרן , סרינה אנגלנדר

אם לא יהיה מספר נוכחים כנדרש לשם קבלת החלטות,

תתקיים אסיפה נדחית חצי שעה לאחר פתיחת האסיפה

והחלטות תתקבלנה בכל מספר נוכחים שיהיה.

נשיאות האסיפה

שלום לכולם,

יוסקה אחיטוב, זכרו לברכה,

יוסק'ה אחיטוב, אחת מדמויות המופת של הקיבוץ הדתי, הלך מאיתנו השבוע. יוסקה היה לרבים מורה וחבר. איש צנוע ועניו, מלא וגדוש בחכמה ובידע, תלמיד חכמים שהתורה היא ביתו, ואת חדריה השונים מכיר היטב, חוקר אקדמאי, בקי בעולם המחקר ובדרכיו. יוסק'ה עסק בלימוד, בהוראה ובעשייה בנושאים רבים, כתב מאות מאמרים ותגובות הממחישות את הידע התורני העצום ורחב המימדים שלו, שלֻווה תמיד בצניעות, ענווה ומתן כבוד לאחרים. יוסקה ראה ביהדות דרך חיים צודקת ומוסרית, ולכן לא יכול היה לסבול תופעות של עושק, קיפוח, יחס משפיל כלפי זרים או נשים והתבטלות עיוורת בפני רבנים או מנהיגים רוחניים כוחניים. הוא היה ממקימי ישיבת הקיבוץ הדתי ומרכז יעקב הרצוג שבעין צורים. יהי זכרו ברוך.

רוח צפונית

מדווחת הילה אונא (שדה אליהו), רכזת 'אישה בתנועה': הקיץ כבר כאן, אך בצפון עדיין אפשר ליהנות מאביב, ולא סתם אלא "אביב נשי". כ- 70 הנשים שהשתתפו בשני המפגשים הראשונים בסדרה, הצטרפו אל הבשורה: הגיע הזמן לפזר את הערפל סביב הנושאים הקשורים לגופניות ולנשיות, לשלב את קול הטבע וקול התורה ביחד, גוף-נפש-רוח משולבים, למהות אחת שלמה. בשני המפגשים הועלתה, בין השאר, "האופציה הנשית" – נשים רבות העוסקות בייעוץ ובהדרכה, בפן התורני (יועצות הלכה, פוסקות טהרה) ובפן הבריאותי. המפגש השלישי והאחרון בסדרה יתקיים בשבוע הקרוב (כ"ג בסיון, 13.6, ב- 20:30 בשדה אליהו). הדס כהן ומיכל אזולאי-אשכנזי (ממרכז "נשימה") ידברו על "נשיות ואינטימיות במדרש". השיחה מיועדת לכל אחת, בכל גיל ומצב משפחתי, וגם למי שלא נכחה במפגשים הקודמים.

המזכ"פ במגד"ע

ביקור חברי המזכירות הפעילה בקיבוץ מגדל עוז נחתם בשיחת חברים רבת משתתפים, עוצמתית ומעניינת בה בלטו האווירה הטובה, הכבוד ההדדי (למרות המחלוקות), וגאוות היחידה של הקיבוץ על דרכו גם בַּפַּן "הקיבוצי" וגם בַּפַּן "הדתי". הביקור החל בסיור במגוון הדירות ובדיור המוגן שהעמידה הקהילה לטובת בעלי צרכים מיוחדים. בהמשכו העפלנו לראש הגבעה ופגשנו את אסתי רוזנברג, מנהלת בית המדרש הגבוה לבנות וסיימנו בהכרות קצרה עם "מעוז" המשותף למגדל עוז וקבוצת יבנה – מפעל לייצור לוחות (פנלים) מוארים למִכְשוּר תעופתי, ימי ויבשתי. בארוחת הערב בדירותיהם של החברים (תודה! היה טעים מאד), זכינו להיכרות קרובה, ואכן: חן המקום על יושביו! מאז הביקור הקודם של המזכ"פ נעשה צעד חשוב בקליטה ובצמיחה דמוגראפית, צעד הנותן תקווה גדולה וממשית לעתידו של הקיבוץ. במהלך הביקור כשנפגשנו עם חברי המזכירות שמענו ש "חל מפנה ברמה של החיבור לתנועה בשנתיים אחרונות, בו יכול לחוש גם מי שלא בתפקיד ציבורי. אני גאָה להיות חלק מהקיבוץ הדתי בכלל, וחברת מגדל עוז בפרט."

כמו מעגלים במים

כ- 60 חברים מרוב קיבוצי התנועה השתתפו השבוע ביום עיון "כמו מעגלים במים" שעסק בנושא 'ההשפעות של פגיעה מינית על הקהילה'. יהושע מוזט (מרכז אגף חברה) מדווח: יום העיון שהתקיים בקיבוץ בארות יצחק היה מיועד לצוותי מניעה, מנהלי קהילה ורבני הקיבוצים. פרופ' רחל לב-ויזל, עו"סית, מומחית לטיפול בנפגעים מיניים וראש ביה"ס לטיפול באמצעות אמנויות באוניברסיטת חיפה, דיברה על פגיעה מינית בקהילה כאירוע רב נפגעים; יונתן פיאמנטה, עו"ס קליני, מנהל היחידה לטיפול בפגיעות מיניות בביה"ח זיו  העלה נקודות טיפוליות מניסיונו העשיר; הפאנל בהנחייתה של תמי כץ-לס, פסיכולוגית תעסוקתית, ובהשתתפות מנהל קהילה, ראש הצוות לטיפול ומניעת פגיעות מיניות ורב קיבוץ, נגע בנושא קונפליקטים ואחריותיות באירוע של פגיעה מינית. הציבור שלקח חלק פעיל סייע לקיום דיון מלמד ומרתק. יום העיון מציין סיום שנה נוספת של פעילות התנועה בנושא, במטרה להעצים ולמקצֵע צוותי מניעה, על מנת שיוכלו לתת מענה הולם במקרה של אירוע. אנו יכולים לציין בסיפוק רב את כברת הדרך שכל קיבוצי התנועה עשו בנושא, וזו הזדמנות להודות לאסתר שי (שד"א) אשר ליוותה את הפורום מטעם התנועה ביד רמה בשנים האחרות, על פעילותה הברוכה והמורגשת בכל הקיבוצים. 

עוד משהו טוב מבית "אלומה"

במסגרת תוכנית "זינוק בעליה" המופעלת ע"י "אלומה" (יו"ר – יאיר רינמן, לביא; מנכ"לית – יפעת סלע) התקיים בשבוע שעבר יום גדנ"ע ייחודי להורים של נערים בני הקהילה האתיופית מאשדוד. מדובר בקבוצה בת למעלה מ- 20 אבות (אשר לא שירתו בצה"ל) בני הקהילה האתיופית, אשר לקחו חלק באירוע "חייל ליום אחד", בו הם 'עלו על מדים' בבסיס גדנ"ע שדה בוקר, ועברו שיעורי משמעת צבאית, הכרת מבנה צה"ל וסולם הדרגות הצבאי. בהמשך תירגלו ההורים תרגילי פרט וחוליה, נשאו אלונקות, עשו תרגילי סדר וזכו להרצאות על ביטחון ישראל. גם את האוכל הצבאי הם זכו לטעום. מי שלא ראה את ההתמתחות ב"הקשב" של יוצאי אתיופיה בגילאי ה- 50; מי שלא ראה את עיניהם הבורקות כשהם לבושים במדי צה"ל ושרים את המנון מדינת ישראל ברחבת קבר דוד בן גוריון – לא ראה מהי אהבת ציון וירושלים. תוכנית "זינוק בעליה" הוקמה מתוך ההבנה כי לצה"ל השפעה מרכזית על תהליך הקליטה וההשתלבות של העולים בחברה הישראלית, וכי להורי בני הנוער תפקיד מהותי בהצלחת השתלבותם בצבא ובחברה. מאז החלה התכנית "זינוק בעליה" עלה מספר המתגייסים ליחידות קרביות מקרב העדה האתיופית בעשרות אחוזים והנשירה קטנה. עוד תרומה קטנה ומבורכת של הקבה"ד לחברה הישראלית.

                  שבת שלום,

                                               נחמיה רפל

וחברי המזכירות הפעילה

כ ל ב ו ד ף

שעור בפרשת השבוע במועדון:  רחל פלינט

אחות תורנית:  פונים למי שפוגשים

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

לוח זמנים בשבת

לאור דחיית ארוחת הצהריים בשבתות הקרובות עקב שמחות (כן ירבו) יעשה ניסיון של קביעת זמן הארוחה הזו לשעה 12:00.

בהתאם לכך, נכון לעכשיו השיעורים יתקיימו בשעה 11:30, ובכל קבוצת שיעור (מבוגרים ,ילדים...)

יחליטו על השינוי הרצוי להם ויפרסמו בהתאם.

התורנות בחדר האוכל תשתנה בהתאם לשעת התחלת הארוחה.

אשמח לקבל תגובות על השינוי.

עירית פורשר

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

בכלבי

לרגל הטכס בבית הכנסת ביום חמישי הקרוב  הכלבי יהיה פתוח אחה"צ בשעה 17.00 – 18.00 בלבד  !!!

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

ליהודית וגדעון שטרן לנישואיכם

לריקי ויוסי שטרן

ולכל המשפחה

מזל – טוב

תזכו לבנין עדי עד

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

מי שמצביע משפיע...

השבוע ביום שני, בשעה 21:00, במתחם הבריכה, תתקיים פגישה עם מפעילי הבריכה.

מי שמעוניין להשמיע את קולו בנושא הרחבת שעות הפעילות לטובת "שעות הקיבוץ",                 

                                                                                                              מוזמן.

חברים שאכפת להם

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

שבוע הספר

מצורף לידיעון דף עם פירוט האירועים בספרייה האזורית לרגל שבוע הספר. נא לשים לב להפנינג שבוע הספר. אפשר לארגן למעוניינים נסיעה משותפת לבני עטרות. בשאלות לפנות לאילנה לרמן.
                                                                                                               תודה,

אילנה

AtarimTR