ידיעון 2779 פר' שלח לך

בס"ד כ"ה בסיוון תשע"ב

 

פרשת שלח-לך – מברכין החודש

 

19.27

הדלקת נרות

08.30

תפילת שחרית

19.35

מנחה, קבלת שבת,

        דרשת הרב, ערבית    

10.00

תפילת ילדים – בכיתת האולפן

 

 

 

קידוש לכבוד חתן בר-המצווה

 

 

11.30

שעור בפרשת השבוע במועדון

שעור במשניות בשטיבל

20.45

סעודת שבת בחדר האוכל

12.00

סעודת שבת בחדר האוכל

 

מכונת השטיפה תפעל

בשעות 4530 – 23.45

נא להחזיר כלים עד 23.30

13.30

מנחה גדולה

17.15

שעור בדף יומי

17.30

נשים אומרות תהילים – בבית סעדון

18.00

שעור לנשים - שיר השירים – במועדון

18.00

מ נ ח ה

20.32

ערבית והבדלה

 

שימו לב לשינוי שעות הסעודות בחדר האוכל !

 

זמני תפילה במשך השבוע

שחרית א, ג,  ו                 06.00

שחרית ב,                       05.50

שחרית ד, ה – ראש חודש  05.45

מנחה ברחבת חדר האוכל   13.30

מנחה בבית הכנסת           18.30

רבע לערבית                    20.00

ערבית                           20.15

עונג שבת לילדים בשעה 11.00

 

 

  כיתות א-ג   שולי גל    

 

  כיתות ד-ו    לימור נתנזון 

 

 

לוח השבוע

 

יום ראשון

17.00

צ'י קונג לבגירים

מועדון לחבר

יום שני

17.30

התעמלות לגברים

בית שפירא

21.15

שעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י

חדר עיון

יום שלישי

09.00

מפגש בוקר לבגירים

מועדון לחבר

17.00

מפגש תיאטרון עדות

מועדון לחבר

18.30

ארוחת ערב לבגירים

מועדון לחבר

19.30

התעמלות לנשים

בית שפירא

20.30

התעמלות לנשים

בית שפירא

יום חמישי

19.00

שיעור: ניצוצות מהדף היומי

מועדון לחבר

יום שישי

06.30

שיעור בדף יומי

חדר עיון

 

השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב אחרי ערבית בחדר עיון

 

 

 

   ק ר א ת ?       מ ח ז ר ת !                                                          

 

לואי,

מאז שחלית השולחן שלך עומד ומחכה,

ערימות של חומר ארכיונאי מחכות לך.

אתה חלש אבל נלחם יחד עם הרופאים והמשפחה על זכותך לנשום ולחיות,

ואנחנו, חברותיך לעבודה,

מחכות, מחכות, שתבריא ותחזור, מתפללות לשלומך, שולחות ברכת חזק למשפחתך

מקוות לחזרתך במהירה בריא ושלם.

הקולגות: עדנה, לאה ושולי (שהצטרפה במסגרת פרוייקט האתר בנגב)

 

 

מה בגיליון?

·         תמיד רציתי לשאול – הרב ירון

·         משלחן המזכירה – ורד סוקולובסקי      

·         איך שגלגל מסתובב – נורית סוקולובסקי

·         40 שנה לבית הכנסת – העורכת, דוד פורת, הרב ירון, בילי ברמן

·         מגדל סלק בגדול – מן העיתונות

·         שיפוץ שבילים – דוד פורת

·         משהו – שולי גל

·         ספרים ועוד ספרים – סוזי בר-אורין

·         פרח לניצול – טל פורשר

·         עלמא הדין – יהונתן שרמן

·         לקראת אספת חברים – הנשיאות

·         בקיבוץ הדתי – עמוד"ש 116

·         מוועדת הבריאות – עדה צונץ

                                           כלבו דף ולוחות זמנים

                                                                 קראו בנעימות !

המערכת

 

 

 

תמיד רציתי לשאול

שאלה: האם ניתן לזמן על כוס יין בסעודה שלישית המסתיימת לאחר השקיעה?

          והאם הדין שונה כאשר מדובר בסעודת שבע ברכות?

תשובה: נפסק בשולחן ערוך (או"ח רצט, א):

"אסור לאכול שום דבר, או אפילו לשתות יין או שאר משקין חוץ ממים, משתחשך עד שיבדיל. אבל אם היה יושב ואוכל מבעוד יום וחשכה לו, אין צריך להפסיק."

כלומר שמרגע ששקעה החמה בסוף השבת אין לאכול שום דבר עד לאחר הבדלה, ורק אם התחיל לאכול סעודה שלישית לפני השקיעה יכול להמשיך לאכול. וכתבו הפוסקים (ערוך השולחן רצט סק"ה) שדין זה נכון רק אם נטל ידיו והתחיל לאכול לחם לפני השקיעה, אבל אם היה אוכל פירות או אפילו עוגות ושקעה החמה, אסור להמשיך באכילה עד לאחר הבדלה. (ומכאן הערה לנוהגים לעשות שתיית 'לחיים' לרגל שמחות בשבת אחר הצהריים, שיש לסיים זאת לפני השקיעה!)

לפי זה, לכאורה, אין לזמן עם כוס יין בסעודה שלישית, שהרי לאחר שמברכים ברכת המזון אין אפשרות לשתות מהיין, כי היין הזה כבר אינו חלק מהסעודה, וצריך להבדיל לפני ששותים את היין!

ואולם, בהמשך דבריו כותב השולחן ערוך (או"ח רצט, ד) כך:

"כשהיה אוכל וחשכה, שאמרנו שאין צריך להפסיק, גומר סעודתו ומברך ברכת המזון על הכוס ואח"כ מבדיל עליו, ואם יש לו שני כוסות, מברך ברכת המזון על אחד ומבדיל על אחר."

מוכח מדברי השולחן ערוך שמותר לשתות את היין שלאחר ברכת המזון. אך העיר ה'מגן אברהם' (סק"ז) שדין זה תלוי בשאלה האם תמיד נוהגים לזמן עם יין בברכת המזון. מי שתמיד נוהג לזמן עם כוס יין (גם כאשר אוכלים שלושה אנשים בלבד), הרי שהיין הזה נחשב חלק מהסעודה, ולכן יוכל לשתות אותו גם לאחר ברכת המזון.

אך מי שאינו נוהג לזמן תמיד עם כוס יין, אלא לפעמים מזמן בלי יין, ומוכח שהוא סובר שברכת המזון אינה טעונה כוס יין, לא יוכל לשתות את היין הזה לאחר ברכת המזון לפני הבדלה.

הפתרון הנכון לפי שיטה זו הוא לזמן על כוס של יין, אך לא לשתות אותו לאחר ברכת המזון אלא לשמור אותו להבדלה, ורק אחרי ההבדלה לשתות אותו.

ואולם, כאשר מדובר בסעודת שבע ברכות, פוסקים רבים (ביניהם: הרב  ולדנברג בציץ אליעזר חלק י סימן מה. הרב עובדיה יוסף ביביע אומר חלק ח או"ח סימן לג. הרב משה פיינשטיין באגרות משה או"ח ח"ד סימן סט. הרב יצחק וייס במנחת יצחק ח"ג סימן קיג, ועוד) כתבו שמכיוון שאנחנו נוהגים לעשות שבע ברכות תמיד עם כוס יין, ממילא שתיית היין שלאחר שבע הברכות היא חלק מהסעודה, ולכן מותר לברך אותן עם כוס יין ואף לשתות אותו לפני הבדלה.

ויש שכתבו שעדיף שרק החתן והכלה ישתו מהיין, ולא המזמן.

הרב ירון

 

משולחן המזכירה

תקציבי פיתוח:  כמידי שנה גם השנה עומד לרשותנו סכום של 500,000 ₪ לתקציבי פיתוח. לאור הצרכים בפיתוח תשתיות בשכונה החדשה בגוש ה' הוחלט בינתיים להקציב סכום של 100,000 ₪ לצרכים דחופים בנושא שבילים, בתוספת של כ-45,000 ₪ מתקציבי פיתוח של שנת 2011 שלא בוצעו בגלל סיבות אקלימיות (חורף...). ואת שאר הסכום לייעד לשכונה החדשה. בינתיים קיבלנו דרישה נוספת להשקעה באולם הספורט. הצוות ידון בבקשה וההצעה כולה תגיע לאישור האסיפה.

מיכאל פורת וחגית ברונפלד:  הזוג יבואו בברית הנישואין בע"ה בי"ב בתמוז, 2 ביולי בבארות יצחק. בעקבות עניין של שני הצדדים לבדוק ולקדם את תהליך קליטתם כחברים בבארות יצחק, המזכירות הציעה לזוג מתווה של תושבות שמוגבלת לשנה. בשנה זו ועדת קליטה והזוג ייבחנו את ההתאמה לקליטה בקיבוץ. החלטה על כניסה לתהליך קליטה תתקבל 9 חודשים מיום הגעתם לקיבוץ. הזוג יגור בדירת בואר לשעבר.

נוהל משקפיים:  אושר נוהל חדש לטובת ציבור מרכיבי המשקפיים. הנוהל אושר באגף החברתי ויחולק לחברים.

ועדת השתלמות: לפני כמה חודשים יחזקאל אלידע ביקש לפרוש מריכוז הועדה. אביגיל צוויג הסכימה לקחת על עצמה את ריכוז הועדה ובע"ה באסיפה הבאה נאשר את המינוי.

ימי התארגנות לקראת שנת הלימודים הבאה: בשנים האחרונות נהגנו לסגור את מעונות הגיל הרך לשלושה ימי התארגנות בשבוע האחרון של החופשה. האגף החברתי נפגש עם מנהלת הגיל הרך, רכזת חינוך וצוות בית הילדים. שמענו שבעקבות סגירת מערכת הגיל הרך מעט מאוד ילדים מגיעים לבית הילדים, וגם לצוות א'-ו' נדרש זמן להתארגנות. לכן הוחלט שהשנה נסגור את מערכת הגיל הרך ובית הילדים בתאריכים

 14 – 17 באוגוסט 2012.

בישיבת מזכירות שהתקיימה אתמול קיימנו דיון בנושא מצוקת שיכון לזוגות צעירים, לנקלטים ולחיילים. הקמנו צוות שיחפש פתרונות נכונים ומהירים ויביא את הצעתו לאישור המזכירות ולאסיפה.

סטנדרט בנייה:  המזכירות התבקשה לדון ולאשרר את ההחלטות הקודמות של צוות השיכון:

1.                   אין לאפשר שינויים במעטפת הבית ובשלד גם באמצעות שימוש בכסף פרטי.

2.                   אין לבטל אלמנטים בסיסיים בסטנדרט תכנית הדירה שהוספתם בעתיד תדרוש עלות גבוהה יותר

          מהקיימת כיום.

המזכירות קיימה ישיבה משותפת עם צוות שיכון מורחב, הבינה את ההשלכות בנושאים אלו והחליטה לאשרר את החלטות צוות השיכון.

עם בוא הקיץ והחופש הגדול אני רוצה להזכיר כי:

1.                   הנהיגה ב'גולפים' מותרת רק לבעלי רישיון נהיגה (טוסטוס, רכב, טרקטור...) ורק בשטח הקיבוץ.

2.                   מערכת סידור הרכב מתכוננת לקראת הקיץ וריבוי הבקשות – אנא נסו להיות מתוכננים מראש –

          הזמינו מבעוד מועד רכב לחבר!

בשבוע שעבר חגגנו בעלומים את נישואי גדעון ויהודית שטרן. היה נחמד להיות אורחים בחתונה של בן משק בקיבוץ אחר! נהנינו מהשמחה, וגם מחתונה שהופקה בטוב טעם! תודה לקיבוץ עלומים על האירוח.

                                                                                עד כאן להפעם,

ורד סוקולובסקי – מזכ"פ

שמונים שנה אחרי – איך שגלגל מסתובב לו...

באחד מימי הזיכרון של אבא יוס'ק וינד ז"ל הצטרף גם מוטי בני, והוא אז בן 15. ראה את המצבה שעליה כתוב 'לזכר אחותו מירל ואחיו ישעיהו".  השם מירל היה מוכר לו – היא הייתה האחות של סבא שלו, אבל אף פעם לא שמע על ישעיהו.   שייק קראו לו בבית – האח הצעיר של אבא שלי.

כשהיה בן 23 עלה לארץ והצטרף לקבוצת רודגס – יבנה של היום (זמן קצר מאוד היה גם בבארות-יצחק).

משה תשבי ז"ל ידע לספר עליו  שהיה בחור חביב ונדיב, ללא כל מראה של גיבור, בחור עליז, אוהב מוסיקה, אמנות, חזנות ואופרות. את שירו של החזן יוסל'ה רוזנבלט 'שומר ישראל' שר תמיד ברגש מיוחד, והצליח לרגש את כל הסובבים אותו – כך לדברי משה.

מרודגס עבר לנס-ציונה, משם לחיפה, עד שהגיע לכפר-סאלד. משם נקרא לדגל לבריגדה היהודית, למלחמה בספרד שממנה לא שב.

ב-1 באפריל 1937, לאחר אזכרה שנערכה לשייק נשלח לאחותו בלומה מכתב מכפר סאלד בזו הלשון (במקור נכתב בגרמנית וכאן מתורגם לעברית):

"שייק איננו.

הידיעה ששייק נפל הגיעה אלינו. אנחנו באבל כבד על ששייק נלקח מאתנו.

הוא נפל בקרב למען החרות ולמען זכויות האדם, ואנו לעולם נזכור אותו.

לי קשה מאוד לכתוב על אדם שכבר איננו בין החיים, קשה ביותר לכתוב

על חבר שנפל למען רעיון. הוא היה בחור מלא מרץ, וגם אצלנו בקיבוץ הוא מילא מרצונו החופשי את תפקידיו השונים (שמירה, עבודה).  הוא יישמר בזיכרוננו לעד."

 

עד סוף ימיו של אבא היו לו ביקורת קשה וכעס עליו.                                    תמונה יחידה שנשארה למשפחה

כשהיה מוטי בבית הספר התיכון ביבנה, התבקש לכתוב עבודת גמר בהיסטוריה כדי לקבל ציון בתעודת הבגרות. הוא החליט לחקור ולכתוב על המלחמה הזאת, לזכרו של שייק.

מוטי נפגש ותחקר אנשים רבים מצפון הארץ ומדרומה, בהם חבר הכנסת שמואל מיקוניס, זלמן זלצמן ואחרים.  יונה כ"ץ (מורה להיסטוריה, חבר קיבוץ עין-צורים בעבר) היה החונך שלו בעבודה זו וליווה אותו בנאמנות ובמסירות.  העבודה יצאה לדרך, צוינה – ונגנזה !

לפני כשנתיים התקשרה אל מוטי פרופסורית להיסטוריה מהאוניברסיטה העברית שחקרה את דרכם של היהודים הארצישראליים שהשתתפו במלחמה בספרד. היא ביקשה לאמת תאריכים שהיו מוזכרים בעבודה, שאותה מצאה בארכיון האוניברסיטה (מוטי בכלל לא ידע שהעבודה שם).

לתדהמתה אמר לה מוטי שהיה בן 16 כשכתב את העבודה – והיום הוא בן 49...

כעת, 80 שנה אחרי, נתקלנו בקטעי עיתונות שנכתבו בימים אלה ומתארים את התקופה. במאמרים צוינו גם שמות אנשים – אלה שמוטי פגש לפני 35 שנים. אחד מהם, דוד קארון ז"ל מקיבוץ כפר-מנחם.

מוטי התקשר לבנו מנחם שענה בהתרגשות גדולה: "בטח אני זוכר אותך. באת אלינו, היית כזה בלונדיני, אכלת רק אוכל כשר ולאבא לא היה במה לכבד אותך, ואותי הוא הריץ להביא לך אוכל בשקית פלסטית סגורה...".

בימים אלה מתקיימת במוזיאון תל-אביב תערוכה המתעדת את התקופה.  בתיה דונר, אוצרת התערוכה, מסרה לנו שהעבודה של מוטי מונחת בכל הדרה כאחד המוצגים.

העבודה נכתבה לזכרו של שייק ולזכרם של כל היהודים שנפלו בה, והם היו רבים. יהי זכרם ברוך !

נורית סוקו

 

 

 

אמש ציינו מלאת 40 שנה לבית הכנסת שלנו בשילוב עם הבעת הוקרה למשפחת אן ותיאודור ברמן ז"ל על תרומתם לבניית מקדש המעט שלנו – תרומה שבזמנה לא זכתה להוקרה הראויה, ועתה פרענו את החוב.

בהזדמנות זאת גם הודינו למשפחת בת-ציון (אהרן) ובילי ברמן שיחיו לאי"ט על תרומתם הנוספת שהעניקו לנו לזכר בני משפחה אחרים שהלכו לעולמם: יהודה אהרן – אבא של בתצי וחנה ברמן-תשבי ז"ל – אסיפת החברים החליטה להקדיש תרומה זו לשיפוץ עזרת הנשים העליונה בבית הכנסת, וכבר אפשר לראות את תחילתו של השיפוץ בדמות רצפת לינוליאום חדשה.  המשך יבוא בקרוב.

 

היה זה טכס מכובד בהשתתפות רוב בני שבט ברמן-אהרן לדורותיהם, חברי הקבוצה ובנים רבים – גם כאלה שכבר לא גרים כאן. כולם ברוכים בבואם. את הטכס הנחה נחום ברוכי.

הטכס נפתח ברחבת בית הכנסת – בילי ברמן ואחותו ברניס קהאן הסירו את הלוט מעל השלט החדש שהוצב בכניסה ומציין את תרומת הוריהם. ורד מזכירתנו העניקה לבילי ולברניס תעודות הוקרה יפות בשם קבוצתנו. להקת "תשע ורבע" ליוותה חלק זה של הטכס בשירה נעימה ויפה. בלהקה חברים שחר וסמדר פולובין, מאיר ברמן, ארנון איתיאל ושתי חברות נוספות והם מתאמנים ושרים להנאתם בהדרכתו של מנצח. תודה להם על שירתם העריבה.

בהמשך הוזמן כל הקהל להיכנס לבית הכנסת להמשך הטכס. דוד פורת בירך בשם הקבוצה והגיש ליחיאל פארן – הגבאי המסור – תעודת הוקרה על פועלו המתמשך. הרב ירון הוסיף דברי תורה, ובילי ברמן הודה בשם המשפחה.

מקהלת הגברים שלנו בניצוחו של יותם סגל ליוותה את הטכס בכמה שירי תפילה – יישר כוחם !

צפינו במצגת שהוכנה בידי בני המשפחה – אלי ברמן וכלתו מיכל (ברוכי), וחתמנו בשירת "התקווה".

אחרי תפילת ערבית התכנסו בני השבט הרחב למפגש משפחתי בבית שפירא.

תודה לכל מי שהגה וטרח בהכנות לאירוע.

עדנה שורץ

 

 

"ויהי בנסע הארון ויאמר משה קומה ה' וינוסו אויביך וינוסו משנאיך מפניך... כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. ברוך שנתן תורה לעמו ישראל בקדושתו" .

ערב טוב וברוכים הבאים.

 

 

המסע של בית הכנסת הזה, שהשנה אנו מציינים 40 שנים לחנוכתו, החל בסיוע משמעותי של משפחת אן ותיאו ברמן לזכרו של חברנו מרדכי ברמן ז"ל – אביהם של בת-שבע, יששכר ואלי, יחד עם תרומתו של סיר אייזיק וולפסון ומענק משרד הדתות.

קהילת בארות יצחק מתחילה את דרכה ברמת השומרון בפרדס-חנה, מתיישבת בנגב ואחר כך מתבססת כאן בשפלת לוד. מייסדי הקיבוץ באו מאסכולת ר' שמשון רפאל הירש של תורה עם דרך ארץ – תורה ועבודה והצנע לכת עם א-לקיך.  אין ספק כי פרשת "ויהי בנסע הארון" כרוכה הייתה במלחמת הכיבוש של ארץ ישראל. ואמנם, קניין יש לוותיקי בארות יצחק בארץ.

המבנה המופלא הזה מסמל אולי יותר מכל את השילוב הנדיר בין תורה לדרך ארץ, בין פשטות להוד והדר.

מרדכי ז"ל, ממייסדי בארות יצחק ומוותיקיה, היה חבר שנשא בתפקידים מרכזיים בקבוצה, עד שנפטר בגיל צעיר יחסית בימי מלחמת ששת הימים. לבו לא עמד לו בהתרגשות ובמתח שליוו את שחרורה של העיר העתיקה בירושלים.

יחד עם דאגה לקיומו הפיזי של הקיבוץ מצא מרדכי גם עתים לתורה, עסק הרבה במנהגי התפילה וטעמיהם. היה שמרן ומחדש. לימד דורות של בני המשק לקרוא בתורה בבר-המצווה שלהם. היה בעל קורא קבוע ומדייק, ושימש כשליח ציבור בימים הנוראים.

אנו מאוד שמחים לארח את בתצי ובילי ברמן, את ברניס האחות ובעלה גילברט, ואת תמר – הנכדה – שבמעמד זה אנו מאחלים לה מזל טוב לרגל קבלת תואר דוקטור.  היו ברוכים כל משפחת ברמן המורחבת ומשפחת אהרן, חברים, בנים ובנות, בני הדור השני, השלישי והרביעי למייסדי בארות יצחק.

לפני 40 שנים ניצח חברנו שלמה לוי ז"ל על טכס חנוכת משכן זה, שהתקיים בנוכחות אורחים ומוזמנים רבים, בהם רבנים, שגרירים, שרים וחברי כנסת.

שותפים רבים ליוו את בניית ההיכל המיוחד הזה: חברנו מנחם ערמון ז"ל שפיקח על בנייתו; האדריכל יוסף שיינברגר ז"ל שתכנן את המבנה; האמן פרלי פלציג ז"ל; האמן-חברנו נפתלי לנדסברג ז"ל. ענפי המשק השונים – מסגרייה, חשמליה, ענף הבניין, מפעל חצ"ם וחברים נוספים תרמו מכישרונם ליצירה המיוחדת הזאת.

"ברוך שנתן תורה לעמו ישראל בקדושתו".

בית כנסת זה ידע רגעים גדולים, שמחים ומרגשים. בשנת היובל לעליית בארות יצחק על הקרקע בנגב נכתב ספר תורה לציין האירוע, ביזמתו של חברנו המסור יעקב שניאור. יחד עם הכנסת הספר לארון הקודש בשירה ובריקודים, הופיעה לראשונה מקהלת הגברים שלנו בניצוחו של גלעד לרר.

חווינו גם אירועים קשים. במלחמת שלום הגליל שבימים אלה אנו מציינים 30 שנה לפריצתה, נפל בננו שרגא כץ הי"ד – בנם של יוסי כ"ץ ז", ותקווה שתבדל"א. בצהרי ערב יום הכיפורים יצא מרחבת בית הכנסת מסע הלוויה, ובערב התכנסנו כאן בצער עמוק לתפילת 'כל נדרי' – "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה".

כך שזור בית הכנסת שלנו בהוויה הדתית-תרבותית-רגשית שלנו.

יישר כוח גדול לגבאי הנצחי שלנו יחיאל ולשאר הגבאים העוסקים במצוות.

תודה מיוחדת לאם הבית – חברתנו לאה שהם, שמתחזקת במסירות את ההיכל לאורך שנים וממשיכה בכך את דרכה של חברתנו המיתולוגית רחלש'ן ז"ל.

בשם בארות יצחק אני מביע את תודתנו והערכתנו לבתצי לבית משפחת אהרן ולבילי ברמן שתרמו סכום נכבד לשיפוץ המתבצע בימים אלו בעזרת הנשים.  הקשר ההיסטורי בין משפחות ברמן ואהרן החל לפני עשרות שנים, בכל שבת בצהריים, בדו-קרב במשחק השחמט בין יהודה אהרן למרדכי ברמן.

אני רוצה לסיים בפירוש למצוות ציצית, שאותה נקרא בשבת הקרובה, פירושו של ר' יצחק עראמה לתורה בספרו 'עקידת יצחק'.

"וידבר ה' אל משה לאמר: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת". אומר על כך בעל 'עקידת יצחק':  "התורה הא-לקית תגדיל מעשי כל האדם לא

לבד על פי השכל האנושי כי אם גם על ידי החכמה הא-לקית ודעת קדושים היודעת יותר היטב ממנו לשער את האמצע האמיתי בבחינת 'והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה'. חז"ל אמרו תכלת דומה לים והרקיע לכסא הכבוד. ר"ל הים והרקיע כל אחד ואחד מהם הולך ומתקרב יותר למראה רעהו הקרוב לו... אל סידור המידות והמעשים המסובבים מהם יורה פתיל התכלת אשר היה רק חוט אחד, המורה כי במידותיו ומעשיו צריך האדם לבחור תמיד רק בדרך הממוצע..."

הוא אשר פתחנו – תורה עם דרך ארץ.

אני רוצה להזמין את חברנו יחיאל פארן לעלות ולקבל תעודת הוקרה על מסירותו ופועלו מזה עשרות שנים כגבאי הראשי של קהילת בארות יצחק.  יחיאל ספג בילדותו את שליחות הציבור הזאת מאביו נתן ז"ל ששימש בקודש בקהילת קריית שמואל כארבעים שנה.  בערוב ימיו זכינו להכיר את נתן ז"ל כאשר יחיאל זכה לטפל בהוריו כאן בקיבוץ.  יחיאל ניחן בחום טבעי כלפי הסובבים אותו, מתבל את דבריו בשפת היידיש העסיסית השגורה על פיו, פותר בשקט עניינים של כיבודים, חזקות ושאר ירקות...

תודה לך יחיאל ולעפרה רעייתך שתומכת בך בפעילותך הציבורית.

דוד פורת

 

 

ערב טוב,

אירוע מיוחד זה לציון ארבעים שנים להקמת בית הכנסת בקיבוץ בארות יצחק נותן לכולנו הזדמנות להעריך את הקשרים החזקים בין המשפחות שלנו, קשרים שקיימים למרות המרחק הגיאוגרפי הגדול בינינו.

הקשר בינינו התחיל בשני אחים שגדלו בכפר קטן בבוואריה בגרמניה, ומתוך נסיבות שהם לא בהכרח בחרו לעצמם הלכו שני האחים בכיוונים שונים לחלוטין.

ברמה השטחית סבא תיאו וסבא מרדכי היו מאוד שונים אחד מהשני. אחד עזב את גרמניה בהזדמנות הראשונה כדי ללכת להכשרה באיטליה, ואז נהיה לקיבוצניק בנגב. לפי הנורמות של משפחת ברמן מאלינגן זה היה צעד מאוד רדיקלי. אך במבט לאחור הייתה לו תבונה שהייתה חסרה לשאר המשפחה.  אבא שלי, לעומת זאת, היה אנטיתזה של קיבוצניק. הוא היה אדם שאהב עסקים מעל הכול. בשבילו בילוי סוף שבוע היה לנסוע לקנות כמה פרות במחיר טוב...

ברמה עמוקה יותר היו שני האחים דומים. שניהם היו מנהיגים שהיו מוכנים לעבוד לתועלת הקבוצה. כמנהיג מוערך בקיבוץ בארות יצחק ובתנועת הקיבוץ הדתי, היו כל חייו של סבא מרדכי התמסרות לטובת הקבוצה.

אבא שלי, שלא היה יכול להיות קיבוצניק אפילו לחמש דקות, הבין שעבודה לטובת כולם הייתה לטובתו. כאשר הרפתנים בדרום פלורידה רצו לארגן אגודה שיתופית, הוא הוביל את המהלך. לקראת סוף חייו הוא ארגן אגודה שיתופית של חקלאים לקנות מרכז מזון שיביא תועלת לכל החברים. שני הגופים הללו עדיין קיימים היום וחשובים מאוד לחברים בהם.

אני רוצה להגיד כמה מלים על סבתא אן.  בנוגע לעסקים אבא שלי היה המוביל ואמא שלי זרמה ונתנה לו לעבוד. אמא שלי נתנה תמיכה רגשית למשפחה. היא הייתה זאת שהילדים והנכדים סיפרו לה את הסודות

שלהם ובאו אליה לקבל תמיכה. רק אחרי מות אבי הבנו עד כמה היא הייתה אשה חזקה. היא ניהלה את המשרד בחווה וטיפלה בעסקי המשפחה בדרך שאבא שלי היה מתגאה בה. היא המשיכה לעבוד עד לפטירתה בגיל 93.

אני יודע את החשיבות הרבה של בית הכנסת בחיים של דוד מרדכי ואת רצונו להקים בקיבוץ בית כנסת של ממש, אחרי שנים שהתפילה התקיימה במקומות אחרים. מעולם לא פגשתי את סבא מרדכי.

באתי לקיבוץ בקיץ 1968, בדיוק שנה לאחר שהוא נפטר. במהלך הקיץ הזה סבתא חנה הפגינה כלפיי כל כך הרבה טוב לב, והיא הייתה כל כך מאלה אנרגיה חיובית, וכל זה רק שנה לאחר שאיבדה את בעלה.

אני לא צריך לספר לכם עד כמה היא הייתה מיוחדת וכמה כולנו אהבנו והערצנו אותה.

בשם אחיותיי ברניס ופיליס ובשם גיסי גילברט אני רוצה להודות לבני הדודים שלי – שולמית ואלי, יונה ויששכר, בת שבע ויחזקאל, לחברי הקיבוץ ולגבאי יחיאל פארן, על כך שמצאו לנכון להכיר בתרומה של הורינו להקמת בית הכנסת לפני כל כך הרבה שנים.  ההורים שלי אהבו לתת, וצדקה הייתה מרכזית בדרך חייהם.

הקשר שלי לקיבוץ הוא כפול: למשפחת ברמן ולמשפחת אהרן. אנחנו חוגגים לא רק ארבעים שנים להקמת בית הכנסת, אלא גם ארבעים שנות נישואיי לבתצי.  לי ולבתצי יש הרבה על מה להודות.

כשאני עבדתי בחווה באוקיצ'ובי במשך השבוע, בתצי גידלה את חמשת ילדינו בהצלחה רבה. אנחנו מאמינים שההצלחות האקדמאיות של ילדינו הם בחלקן בזכותו של הסבא שלהם, סבא יהודה ז"ל, התלמיד האולטימטיבי.  אנחנו שמחים על כך שלסבתא אורה יש הזכות לראות את המורשת של סבא יהודה ז"ל נמשכת דרך הנכדים והנינים שלו.

אני מקווה שבא תיאו וסבתא אן, סבא מרדכי וסבתא חנה, וסבא יהודה – כולם זיכרונם לברכה – מסתכלים על המפגש המדהים הזה ונהנים מהצאצאים שלהם.

בילי-יששכר ברמן

 

 

ארבעים שנה הם לא רק מספר עגול. ארבעים שנה הם סמל לסיום של תקופה. בפרשת השבוע חטאו בני ישראל בחטא המרגלים והקב"ה החליט שהם יישארו במדבר ארבעים שנה. ארבעים השנים האלה לא נועדו רק כדי לחכות שהדור ההוא ימות, שהרי הקב"ה יכול היה להרוג אותם ברגע אחד. ארבעים השנים נועדו כדי לאפשר לדור חדש לקום ולראות את הדברים בפרספקטיבה אחרת. לאחר ארבעים שנה אפשר להסתכל על כל העולם באופן אחר.

חז"ל (אבות ה, כא) אמרו 'בן ארבעים לבינה'. בגיל ארבעים אדם מבין דברים שהוא לא הבין לפני כן. כלב בן יפונה היה בן ארבעים שנה כשנשלח לרגל את הארץ (יהושע יד, ז). רבן יוחנן בן זכאי התחיל לעסוק בתורה בגיל ארבעים, ואחרי ארבעים שנה הוא התחיל ללמד תורה (ר"ה לא, ב). גם ר' עקיבא התחיל את לימוד התורה שלו בגיל ארבעים (אבות דר' נתן א, ו). לכן אומרים שמי שרוצה לעסוק בתורת הנסתר לא יתחיל לעשות זאת לפני שהוא מגיע לגיל ארבעים, שאז הוא רואה את העולם באופן אחר.

גם אנחנו, אחרי ארבעים שנה, יכולים להסתכל על בית הכנסת הזה באופן אחר. יש דברים שלא חשבנו שמן הראוי לעשות אז, והיום אנחנו חושבים שאפשר. החלטות ומוסכמות שהיו בעבר נבחנות עתה מחדש. זה לא אומר שטעינו אז, וזה לא אומר שאנחנו טועים היום, אבל זה אומר שהתבגרנו, ואנחנו מאפשרים לעצמנו לראות גם זוויות אחרות.

אפילו בית המקדש המפואר והיפה שבנה שלמה, דרש מדי פעם שיפוץ. כל שנה אנשים היו תורמים כסף לבדק הבית, ובנוסף על כך גם שארית הכסף של מחצית השקל מהשנה הקודמת היתה מצטרפת לקופת בדק הבית. בכסף הזה היו משפצים, משפרים ומתקנים את בית המקדש.

המקרא (מלכים ב יב) מתאר איך פעם אחת, בימיו של יואש מלך יהודה, לא שיפצו כראוי את בדק הבית, ויואש תיקן תקנה גדולה: הוא לקח ארון, נקב חור בדלתו, ואמר לכל אחד שרוצה לתרום כסף, שיכניס את הכסף לארון. לכאורה מדובר בפטנט פשוט מאוד, שכל בית כנסת מכיר: קופת צדקה. למה היה צריך להמתין מאה וחמשים שנים מאז שנבנה בית המקדש ועד שהגיעו לפטנט הפשוט הזה?

התשובה היא שאמנם הקופה הזו פותרת בעיה מקומית שהיתה בזמנו של יואש, והיא שהכהנים לא חיזקו את בדק הבית כי לא היה פיקוח על הכסף שנתרם, אבל יש חסרון גדול בקופה כזו: כאשר הקופה מתמלאת, אף אחד לא יודע מי הוא זה שתרם את הכסף. זו הסיבה לכך שבמשך מאה וחמשים שנה עד יואש לא תרמו כסף לקופה אלא נתנו את הכסף למכרים, כדי שהתרומה לא תיעשה בצנעה. אמנם לגבי צדקה לעניים אנחנו יודעים שיש עדיפות גדולה לתת בסתר, בגלל כבודם של העניים, אבל כשתורמים כסף לבניין בית המקדש או בית הכנסת, אין שום עניין להסתיר את הדבר.

הרשב"א (שו"ת ח"א סימן תקפא) נשאל על אדם שרצה להקדיש את ביתו לבית הכנסת, והתנה זאת בכך שיכתבו בכניסה לבית הכנסת שהוא זה שתרם את המבנה. חלק מהציבור התקומם כנגד זה, ושאלו את הרשב"א האם אפשר לכתוב את שמו של התורם על קיר בית הכנסת. תשובתו של הרשב"א היתה חד משמעית: מותר ואף ראוי לכתוב את שמו של האדם כדי לפרסם עושי מצוה. ובלשונו של הרשב"א: "זו מדת חכמים היא, ומדת וותיקין, כדי ליתן שכר לעשות מצוה. ומדת התורה הוא, שהיא כותבת ומפרסמת עושה מצוה. ואם התורה עשתה כן צריכין אנו להלך אחר מדותיה של תורה, שהן דרכי נועם".

זכות גדולה היא לנו, גם אם באיחור, לפרסם את אן ותיאודור ברמן, שתרמו סכום נכבד בעת בניין בית הכנסת, ומשפחתם הוסיפה כעת לזכרם סכום נוסף על מנת לחזק את בדק הבית. הטקס הזה לא נועד רק לכבד אותם, אלא לפרסם את המצווה שהם עשו, כפי שמסיים שם הרשב"א בתשובתו: על מנת לפתוח דלת לעושי מצוות.

הרב ירון

 

 

_________עָלְמָא הָדֵין_________

 

מַה עוֹבֵר בַּרֹאשׁ

שֶׁל בָּחוּר בֵּן 20,

שְׁיוֹדֵעַ מִפִּי גְבוּרָה

שְׁלֹא יַעֲבוֹר אֶת הַשִׁישִׁים?

 

שְׁגוּפוֹ הַצָעִיר,

כִּכְלָל יוֹצְאֵי צָבָא,

יִיתֹם כְּפֶגֶר בַּמִדְבָּר

וְלֹא יִרְאֶה שׁוּם אֶרֶץ בְּרוּכָה...

 

מַה עוֹבֵר לוֹ בְּרַגְלָיו;

הֲנוֹשְׂאוֹת הֵן אוֹתוֹ בִּכְלָל

כְּשְׁצוֹעֵד בְּסִיבוּבִים

לְשׁוּמָקוֹם לִקְרַאת הַ- זָ"ל?

 

כַּמָה שַׁבָּתוֹת לוֹ נִשְׁאַרוּ -

הֲסוֹפֵר הוּא לְאָחוֹר?

כַּמָה מָן עוֹד יֹאכַל

וּמִי הַבָּא בַּתוֹר?

 

הֲמַשְׁבִּיעַ אֶת אֶחָיו הַקְטַנִים

שְׁיִשְׁתְלוּ עֵץ לְזִכְרוֹ,

בַּגִינָה בָּאָרֶץ הַמוּבְטָחַת

שְׁבָּהּ חֶלֶק אֵין לוֹ?

 

מַה עוֹבֵר בַּרֹאשׁ

שֶׁל בָּחוּר בֵּן 20,

שְׁיוֹדֵעַ מִפִּי גְבוּרָה

שְׁלֹא יַעֲבוֹר אֶת הַשִׁישִׁים?

יהונתן שרמן

 

 

 

 

ליונתן-מאיר בר המצווה

להורים ד"ר ליאורה ואלן ארונסון

ולכל המשפחה

מזל – טוב

דור ישרים יבורך

 

 

משה סעדון - מגדל סלק בגדול 

 

ירקות וגד"ש וכל מה שביניהם

משה סעדון, מנהל הגד"ש בקיבוץ בארות יצחק, נשוי ואב לשישה ילדים ולנכד טרי טרי מהתנור... החל לעבוד בגד"ש בתחילת שנות ה-80 במסגרת גרעין נח"ל. נישא לבת המשק ונמשך לעיסוק בחקלאות.
משה מלא תפקידים רבים בתחום גידולי השדה: מים, עיבודים, ריסוסים, ובסוף שנות ה-80 קיבל את תפקיד מרכז הענף.

בעבר, מסביר משה, הייתה הכותנה הגידול העיקרי של הגד"ש, בהיקף של כ2,000- דונם, לצד חימצה, חיטה, חמניות ותירס. בקיבוץ השתדלו לעבוד במחזור  זרעים כדי להתמודד עם מחלות קרקע ועשבייה, והיו בין מובילי התוצאות המקצועיות בכותנה בארץ. לפני 4 שנים, במסגרת המכרז של רשות שדות התעופה, הפסיד הקיבוץ את האדמות שעיבד בשטחי בנתב"ג.  כך נותר בבארות יצחק שטח של 1,700 דונם בלבד לגד"ש, ולכן עברו לגידול ירקות. כיום מגדלים 800 דונם סלק אדום, 100 דונם בצל וכ-400 דונם כרוב לבן וסגול. ישנם גידולים שנתיים, כמו כרוב וסלק, וגידולים עונתיים כדוגמת בצל, והדבר מאפשר תעסוקה לאורך השנה לצוות שבו ארבעה עובדים קבועים ושני עובדים תאילנדיים.

חקלאות בדם

אני לא רואה את עצמי עושה משהו אחר לבד מחקלאות, מספר משה. בעבר קיבלתי הצעות לשינוי כיוון, ודחיתי. בחקלאות כל שנה אינה דומה לקודמותיה - במזג-האוויר, בתוצאות, וזה מרתק אותי  ומאתגר אותי בכל שנה מחדש. אשתי מעודדת אותי ומפרגנת לי לעבוד החקלאות, כי חשוב לה שאצא מהבית מחייך ואחזור מחייך... העבודה שלי היא מקצוע, תחביב וגם אהבה גדולה, ומה יותר טוב מזה....

תהליך העבודה

בחמש בבוקר משה משכים קום, ובשעה 05:30 כבר יש פגישה עם צוות הגד"ש. ב-06.00 יוצאים לעבודה, לקטיף, לזריעות, להשקיה. עובדים עד שנגמר היום, אין שעות עבודה. הכנסות הענף מועברות לקיבוץ, ולכל חבר יש תקציב מחיה.בגידולי שדה, אומר משה, יודעים מה משקיעים, מתי זורעים, מה קוצרים, מה הפדיון לטונה יבול. לעומת זאת בירקות אתה זורע ושותל, יכול לקבל תוצאה טובה ביבול, אבל אין יכולת לחזות מה התמורה שתתקבל עבור התוצרת. חלק גדול מהבעיה של התמורה בענף הירקות, הוא מוסיף, קשורה ליבוא המתחרה בתוצרת המקומית.

מתמחים בסלק האדום

"מאז שנכנסתי לענף אני מנסה להכניס מיכון במקום ידיים עובדות, והיעד העיקרי הוא מכונה לקטיף סלק". בעונה הראשונה עבדה המכונה מצוין, אבל בשנה השנייה התוצאות פחות טובות. הסיבה היא ההבדל בין הזנים. "יש זנים שהעלים שלהם כלפי למעלה, ואז המכונה מצליחה לחתוך אותם היטב, אבל בזני החורף עלוות הסלק מונחת כלפי מטה, והמכונה יודעת לקצוץ אבל לא להרים. צריך לחפש זן מתאים לחורף". בבארות יצחק  עדיין  לומדים את המכונה ומנסים למצוא נוסחא מתאימה לקטיף הסלק כל השנה. "עם זאת אנחנו יודעים שיהיו תקופות שניכנס בעצמנו, בגלל הבוץ". הסלק מניב יבול של 4-8 טון לדונם, תלוי בעונה ובזן. בקיץ קשה יותר לגדל אותו. עורכים כל הזמן ניסיונות בגידול זנים שונים בסלק, ואין זן שניתן להצביע עליו כמוביל. בקיץ זורעים את הזן כדורי, ובחורף מכלוא, בגלל שכדורי בחורף יפרח מוקדם, וזה פחות טוב לפרי.

 

בעיה קשה של עשבייה

בירקות הגידול איטי יותר, ואז יש לנו בעיות קשות של עשבייה.

העשבייה מתחרה בגידול, מפריעה לו, והדבר מוביל להוצאות כבדות תמורת עישוב ידני של פועלים.

"בגדולי שדה זה אחרת", מציין משה, "בחמניות, בכותנה, הכול מתבצע בעזרת מיכון".

פעילות משותפת

לפני כחצי שנה צורף משה סעדון למזכירות ארגון מגדלי ירקות. "גיליתי שם אנשים שמתייצבים לפגישות מכל מקום בארץ, דבר שאינו מובן מאליו בענפים אחרים. יש התאגדויות אחרות, אבל זו מדהימה.

בענף הירקות יש יותר בעיות מאשר בגידולי-שדה, הוא מוסיף, ומאיר עושה את העבודה בצורה מעוררת כבוד. מה שנותן לנו את  הדלק זה הצלחת הגידול.

לכל דונם בכבוד

"לסיום, מסכם משה, "ברצוני לציין את השיעור החשוב שלמדתי במהלך חיי משאול ציון ז"ל, שהיה פקח מזיקים בבארות יצחק, אחד מהמובילים בארץ בתחומו: צריך להתייחס לכל דונם בכבוד רב, לעשות את הטוב ביותר בהשקעה בתוצרת ולשווק סחורה איכותית, ואז המחירים כבר ידברו בעד עצמם,  השוק הוא שיקבע אותם".

חגית שגב

הכתבה התפרסמה בחוברת "שדה וירק" – העיתון המקצועי של מגדלי הירקות.

 

 

שיפוץ שבילים

החל מיום ראשון הקרוב, כ"ז בסיוון 17 ביוני נמשיך במבצע של שיפוץ שבילים במסגרת תקציבי הפיתוח.    להלן השבילים שישוקמו:

·                    מבית משפחת ריידר עד בית תמים-שניאור.

·                    מבית לאה ברמן ועד בית אורה אהרן.

·                    מאחורי בית באר והשביל העולה בין בית באר לבית ארונסון.

 

ענף הבניין מופקד על הביצוע. אנו עומדים בקשר עם המשפחות ועם ענף הנוי

ומקווים לסיים את העבודות תוך שבועיים-שלושה.

                                                                דוד פורת

צוות תקציבי פיתוח

 

 

משהו...

בימים אלו, כשצפים ועולים קונפליקטים בין זרמים, נזכרנו במשהו שקרה לסהר ביום השואה השנה, משהו קטן ולא משמעותי אולי, שהוליד יצירה, וכך היא כותבת:

יום השואה. ניצלתי את היום שבו לא מתקיימים לימודים על מנת להכין טיול באזור ירושלים. גם התאים לי להיות עם עצמי ביום הקשה הזה.

מתקרבת שעת הצפירה, חבורת חרדים מתקרבת ואני כבר בראש מדמיינת איך הם הולכים להפריע לי בצפירה. לאורך 2 דקות הצפירה אני מנסה להתעלם מהם, לא רוצה להתרגז, לא רוצה לכעוס...

שעה לאחר מכן אני עולה במדרגות מהמעין שלמטה אל היציאה שלמעלה והרגל נקועה, נתקעת ותוהה מה אעשה, איך אחזור לרכב שנמצא במעלה ההר? אני זקוקה לעזרה.

לפתע, כאילו הם הופיעו רק בשבילי - זוג חרדים נחלץ לעזרתי, מושיטים יד לעזרה וגם טרמפ...

חוויות אותו היום מילאו אותי במחשבות מורכבות. סיפרתי לאחי החייל ובהשראת הדברים הוא כתב את השורות הבאות:

מה נחמד הוא שניתן כך סתם לשבת

עלי אבן בלבבו של חורש בר

ונישאת מהררי אמיר ועשת

עיר קדשנו החושפת סוד נסתר

שם מבוע קט חומק מתוך ההר

יום קינה היום ובכי מלוא עיניים

יום יזכרו בני עמי שנות אידם

כן, ידעתי ובכל זאת שפולת רגליים

אשתכשך במעיין אשר אדם

כי מעיין ירווה צמאון עלי שלכת

אשר נותקו ממקורם כביר ההוד

ובפשיטת ידיים מגששת

באפילת גלות תחדל שירת נדוד.

שולי גל

 

 

ספרים ועוד ספרים

 

כמה שאני אוהבת את שבוע הספר!  כמה שאני אוהבת ספרים. כמה שאני אוהבת לקרוא ספרים.  גדלתי עם כבוד מאוד גדול לספרים.

כמו שאסור להניח ספרי קודש על הרצפה, אצלנו בבית גם היה אסור להניח שום ספר על הרצפה, או על השיש. היה אסור לאכול עם ספר ביד ובטח לא לקחת ספר לשירותים.

לא רק לקרוא ספרים אני אוהבת -  ללכת לחנות ספרים, לספרייה של אוניברסיטה זו או אחרת, לאתר אינטרנט של ספרים.  לפני כמה שנים ביקרתי בחנות הספרים של אוניברסיטת UCLA (בלוס אנג'לס)  וחשבתי שהגעתי לגן עדן.  רק כסף היה חסר לי.

אני שמחה שעכשיו, ב"שבוע הספר" בארץ, אפשר לדבר איך אצלנו עדיין כותבים וקונים ספרים.  ברוב העולם יש ירידה מאוד דרסטית בהוצאת ספרים.  האינטרנט הורג.  פעם פחדתי, שאם האסלאם יכבוש את העולם, לא יהיה לנו מה לקרוא.  רק ספרי קודש (שלהם). קצת טעיתי.  בחקר הנושא גיליתי כמה דברים מעניינים......

 

ביוון העתיקה הייתה ספרייה  מאוד גדולה ומפורסמת – ספריית פרגאמון.  הספרייה נוסד במאה השלישי לפני הספירה באזור אנטוליה (אז חלק של יוון).  היה כבר אי אפשר לקבל פפירוס מאלכסנדריה שבמצרים, אז המציאו שיטה חדשה לייצור נייר—משכבות עור של בהמות.  נייר פרגאמון. (רק לא ידעו שהיהודים כבר המציאו את השיטה).  בשנת 37' לפני הספירה מרכוס אנטוניוס נתן לקליאופטרה מתנה לחתונה- כל 200,000 הספרים מהספרייה.

 

בשנת 48' לפני הספירה יוליוס קיסר שרף בטעות את הספרייה באלכסנדריה.  ב-391 לספירה הנוצרים הקופטים שרפו אותה בגלל הספרים הפגאניים.   ב-2003 בנו מחדש את הספרייה בסמוך למקומה המקורי.... עד 2011.

 

ב-1204 הצלבנים שרפו את הספרייה של קונסטנטינופול.

במלחמת העולם השנייה היפנים הפגיזו את רוב הספריות של האוניברסיטאות בסין.

 

שבת שלום וקריאה נעימה,

סוזי בר-אורין

מהבית: סוזי בוכנר- בוכנר, בגרמנית = איש הספר

 

פרח לניצול

זו השנה השמינית בה פועל פרויקט "פרח לניצול" בצה"ל, במטרה להפגיש בין החיילים המשרתים בצבא, לבין ניצולי השואה וזוועות הנאצים.

בכל מפגש שכזה, ניתנת לחייל ההזדמנות לשמוע ממקור ראשון על סיפורם האישי של כל ניצול,

ואולי להבין קצת יותר את משמעות הצבא הישראלי במדינה יהודית.

לכל אחד שפותח את דלתו בפני החיילים ומשתף אותם בחוויותיו מוענקת תעודת הוקרה על פועלו למען המשך קיום העם היהודי, הקמת המדינה ושמירה על הגחלת הלאומית.

קרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל" מרכזת בכל שנה את כתובות המפגשים הפוטנציאלים, בין אם בבתים פרטיים ובין אם במוסדות השונים, והחיילים, דרך חיל חינוך יוצרים קשר טלפוני ומתאמים פגישות עם האנשים השונים ברחבי הארץ. דרגות החיילים: מהרמטכ"ל ומטה.

 

כלא 6 - בסיס כליאה (בס"כ) 396

בסיס הכליאה השני בגודלו בצה"ל. ממוקם בצומת בית אורן הסמוך לעתלית.

מנוהל ע"י חיל המשטרה הצבאית, בשיתוף מערך השלישות, ת"ש, חינוך והגחל"ת (גורם חזרה לשירות תקין), וקולט לתוכו אלפי חיילים בשנה,  אשר נשפטו בפני מפקדיהם או בבית הדין הצבאי,  ודינם נגזר לתקופת מחבוש.

"בסיס הכליאה יהווה גורם אחרון ומרתיע לכליאת חיילי צה"ל אשר סרו מהדרך המקובלת ע"פ פקודות מטכ"ל ולפי רוח צה"ל. כמו כן, יהווה גורם החזרה לשירות תקין בצבא."

 

טל פורשר (הבן של עירית וחייק'ה)  גר בבארות יצחק, סמב"צ (סמל מבצעים) בכלא 6 מזה כשנה.

שני שוער גרה בנען, רכזת החינוך של כלא 6 מזה כשנה וחצי.

לפני כחודש מקבלת מברק מהמפקדה הראשית כי עליה להקים צוות המונה שני חיילים כדי לקיים מפגשים במסגרת "פרח לניצול" באזור מודיעין. מגייסת את טל, ולאחר כשבוע מקבלים עדכון שהמפגשים לא יהיו באזור מודיעין, אלא ביישובי "מועצה אזורית חבל מודיעין".

חצי מהרשימה מופנית לבארות יצחק. קל"ב? קלב!

 

וכך זה התחיל...

יום חמישי, 7 ביוני 2012

8:00 (אולי עשרים וחמש שניות אחרי) – אצל יהושע קורן.

מתחיל המסע בקיבוץ. עד השעה 14:00 ולאחר ארוחת צהריים בחדר האוכל, עברנו מסע מרתק כשהרגליים עברו בין שבילי הקיבוץ, אך הראש טייל בין נקודות חוצות ארצות ויבשות, תקופות היסטוריות ואישיות, מסע מטלטל בין עבר הווה ועתיד, רוע וטוב לב..  כל סיפור כל-כך שונה, אך נפגש בצמתים רבים.

שרה הלוי בתשע, רות יעקבס בעשר, אורה אהרן באחת-עשרה, (שחר אדן בארוחת צהריים בחד האוכל בשתיים- עשרה), שמחה שטרסבורגר בשתיים-עשרה וחצי.

השבוע נפגשו חיילי גדוד "תעוז" עם שאר הסיפורים ומספריהם.

את עדויותיהם של ניצולי השואה תוכלו לשמוע בתיאטרון העדות בקיבוץ, בספרים שחלקם כתבו,

או פשוט לקבוע איתם לקפה וכמה פירות אחר הצהריים.

עם יהושע ושרה קבענו בעזרת הדס, שניצחה על היום הזה בזריזות מבהילה. רות לא ענתה לנו בבית, כי היא הייתה באמצע קטיף פרחים ליד הבית שלה, אז פשוט באנו אליה. עם אורה זה היה פשוט. מסתבר שהיא ידעה על המפגש הזה עוד לפנינו, ובאבחת  טלפון אחד העניין סודר לאלתר. את שמחה לא הצלחנו לתפוס עד היום המיועד, וחשבנו שהעניין אבוד, אך שוב יד נעלמה דאגה לכך שכשחשבנו שאנחנו מפתיעים אותה היא כבר חיכתה לנו בביתה מוכנה ומזומנה (שוב תודה להדס).

 

יד נעלמה 

כשהקשבנו ליהושע, ההרגשה הייתה של "TURN PAGE BOOK ". כל פרק במסע לארץ ישראל לווה בבריחה מהיד הארוכה של הצוררים, ובהינצלות ברגע האחרון מדורשי המוות.

באמצע השיחה הוא עוצר רק פעם אחת לטלפון. זאבי מנסה לקבוע איתו פגישה למחר במרפסת.

 

משואה לתקומה

כשנגזר על שרה להתחבא מהחיילים הגרמנים, ללא יכולת להפגין את יהדותה ברבים, היא לא איבדה את התקווה ושרדה תקופה שנראתה כאילו לא עומדת להיגמר. היום היא מסיימת לספר על מסעה האישי בגאווה. היא מונה את חיילי גדוד "הלויים", ומודה לשפחה הנוצרית שעזרה לה להסתתר.

 

המדינה שבדרך

גם כשחשבה שמסעה, כמו הים הגועש, הולך ומסתיים, ותמונת הקרקע המוצקה באופק מסמנת על הנפתו של דגל לבן, הרגישה רות פיצוץ אדיר שהרעיד את ה"פאטריה" וגרם למותם של כמה מחבריה. במהלך שבעה חודשים במחנה עתלית הבינה כי המדינה עדיין בדרך. עד היום שבו תוכל לצאת לגינה בשקט, המדינה עתידה לצאת למלחמה על עצמאותה.

 

לבד מאירופה

לאחר שאימה עלתה לפלסטינה עם אחיה, נשארה אורה  לבד באירופה. היא הגיעה לישראל חרף כל העיכובים בדרך. היא שרדה תנאים קשים, ומצאה את דרכה בכוחות כמעט לא אנושיים.

בסוף השיחה שני שואלת על תני. האווירה בחדר משתנה ברגע. אורה גאה בבנה שנלחם בגולן ונהרג בקרב הקשה, אך הכרחי, לדבריה. המטרה מקדשת את האמצעים.

 

 

מנרדפת ללוחמת

סיפורה של שמחה מתחיל בבריחה ארוכה. שמחה סיפרה לנו על מקומות מסתור אפלים שלא כותבים עליהם בעיתון, אלא שומעים ממנה אישית, אחרת קשה להאמין. כשהיא מספרת לנו על הקרב בנגב, ועל תפקידה המרכזי (לדעתנו, כמובן שהיא הצטנעה) הכול מתחבר. לוחמת בגופה ובנפשה.

 

מסקנות ולקחים:

1.                   המפגשים היו מרגשים ומלמדים. מומלץ לכל יהודי.

2.                   הסמיכות לח' בתמוז הייתה מקור נוסף, לפחות בעיני טל, להתרגשות מגדולתם של האנשים האלו

          שבנו את המדינה ואת הקיבוץ.

3.                   אחד הצמתים המרכזיים בסיפורים האישיים, הוא ה"מפגש" בעתלית. אנקדוטה: כיום משרתים שני בני

          משק באזור עתלית. טל בכלא 6 , וע' בבסיס אחר בעתלית. בדיוק בין הבסיסים עומד מוזיאון  

          המעפילים, מה שהיה פעם מחנה המעצר. {מבנה כלא 6 נבנה ע"י הבריטים ושימש את חיל הפרשים

          כאורוות סוסים, ולאחר הקמת צה"ל הוסב לבסיס כליאה.}

4.                   בכל שיחה התחלנו מאירופה, גלשנו לכיוון פלסטינה – ארץ ישראל, וסיימנו בקיבוץ בארות יצחק.

          הקיבוץ קיבל מעמד של נווה-מדבר בין כל הכאוס שהם חוו.

          אך המדינה והקיבוץ לא הוגשו לנו על מגש של כסף. אבידות רבות הוקרבו למען הדבר שיש לנו היום

          כאן.

 

לסיכום:

אחד מקראי:

"כי תעבור במים איתך אני, ובנהרות לא ישטפוך: כי-תלך במו-אש לא תיכווה, ולהבה לא תבער-בך"

ישעיהו, מ"ג, ב'

 

ואחד חילוני:

"אני מעדיף לחיות כאן תוך לחימה מתמשכת מלהיות חלק מן העם היהודי הנודד. כל מקרה של התפשרות יגרום לקירוב הקץ. כיוון שאין לי כוונות לספר לנכדים שלי על מדינת היהודים במאה העשרים כעל אפיזודה

חולפת וקצרה באלפי שנות נדודים, אני מתכונן להיאחז כאן בכוח רב.                                    יוני נתניהו

 

תודה למרואיינים על פתחון ליבם.

     טל פורשר      שני שוער

             בס"כ 6 9 3 (הכי טובים שיש!)

 

 

אסיפת חברים

תתקיים בע"ה ביום ראשון כ"ז בסיוון תשע"ב, 17 ביוני

בשעה 21:00 בחדר האוכל

על סדר היום:

1. אישור תקנון קרן מילואים

2. תיקון תקנון הקיבוץ בעניין קרן מילואים

3. שינוי תקנון הפנסיה

4. קליטה – אישור והעברה לקלפי

                  למועמדות:  שולמית ואופיר גריידי, רחל ורפי צור, אלישבע והוד בואר,         

                                   טובה ומשה שיק

                  לחברות:   רעות ואביעד שטרן , סרינה אנגלנדר

 

אישור תקנון קרן המילואים ואישור תיקון תקנון הקיבוץ דורשים נוכחות של לפחות שני שלישים מחברי הקיבוץ באסיפה ורוב של שלושה רבעים מתוך המצביעים.

אם לא תהיה נוכחות כזו, תיערך אסיפה נדחית לעניין סעיפים 1 ו-2 ביום א' י"א בתמוז 1/7/12 ובאסיפה הנדחית ניתן יהיה לקיים הצבעה בכל מספר נוכחים.

 

אם לא יהיה מספר נוכחים כנדרש לשם קבלת החלטות, תתקיים אסיפה נדחית חצי שעה לאחר פתיחת האסיפה והחלטות תתקבלנה בכל מספר נוכחים שיהיה.

נשיאות האסיפה

 

השבוע בתרבות

 

ביום שלישי, כ"ט בסיוון, 19.6.12 -  סרט על מסך גדול בשעה 21:00 במועדון לחבר

סרט דרמה קומית צרפתי הסרט מבוסס על יחסיו של פיליפ פוזו די-בורגו שמשותק בפרק גופו התחתון ושל הסועד שלו עבדל יסמין סלו.  בעקבות תאונת מצנח רחיפה, פיליפ, אריסטוקרט עשיר, נשאר משותק מהצוואר ומטה. הוא שוכר כמטפל ביתי את דריס, צעיר סנגלי מהפרוורים שזה עתה השתחרר מהכלא ובא לראיון העבודה רק על מנת לקבל דמי אבטלה[2]. דריס מתבקש לחזור למחרת על מנת לקבל את המסמך חתום. כאשר הוא חוזר, מתברר לו כי החליטו להעסיק אותו לתקופת ניסיון של חודש. לצורך זה מעמידים לו חדר באחוזה של פיליפ בו הוא עובר לגור, שינוי גדול ביחס לדירה הקטנה בפרוור בו הוא גר יחד עם דודתו וילדיה. דריס, למרות התנגדותו הראשונית, ממלא את תפקידו ומלווה את פיליפ בשגרת חייו.

ביום חמישי, א' בתמוז, 21.6.12-  כולם מוזמנים ל ארוחת ארבע בשעה 16:30 בחדר אוכל - קפה עוגה ומשחקים לכולם.

אורטל לנדה - ועדתרבות

 

שלום לכולם,

 

מקום שלישי מכובד

עדי אשר (קבוצת יבנה), תלמידת חטיבת הביניים בביה"ס העל-יסודי בקבוצת יבנה, שהייתה בין המשתתפות הצעירות ביותר בתחרות האולפניאדה המתמטית העולמית, זכתה במקום השלישי! האולפניאדה, תחרות לבנות מכל העולם היהודי, נועדה לקדם את החשיבה המדעית ואת אהבת המתמטיקה בקרב בנות דתיות. השנה ניגשו לתחרות 4,000 בנות, מכתה ט' ועד גיל השרות הלאומי, והן הגיעו מארצות הברית, קנדה, צרפת, אוסטרליה, וגם מאולפנות ובתי ספר לבנות בישראל. במקום הראשון והשני זכו בנות הלומדות בכתות י"ב, ובמקום השלישי המכובד זכתה עדי מכתה ט' שלנו! כל הכבוד לעדי! כל הכבוד לביה"ס, ובמיוחד לנגה מימון ואילנה אהרון, המורות המסורות למתמטיקה, המנחות ומעודדות את עדי בדרכה השקטה והמכובדת להצטיינות.

 

מזמו"ר

השבוע התכנסה המזכירות המורחבת בשדה אליהו, לדיון במגוון רחב של נושאים מעניינים ומאתגרים: הישיבה נפתחה בהבעת הערכה לבית ספר שק"ד, המציין 60 שנה לייסודו, שבמהלך התקופה האחרונה זכה לשבחים רבים, לאותות הצטיינות ולפרסים בתחום העשייה הערכית והלימודית. מלכה פווה (טירת צבי), מנהלת היסודי, ומשה (קינלי) טור-פז (טירת צבי), מנהל העל-יסודי, הציגו את בתי הספר והעלו דילמות הניצבות בפניהם, הן בתחום הגידול המספרי והן מהתחום החינוכי-ערכי.

בהמשך ישיבת המזמו"ר, בתום דיון על מְעוֹרָבוּת הקבה"ד במפקד הציונות הדתית, קיבלו חברי המזמו"ר את ההחלטה הבאה: "מתוך ראיית החשיבות בחיזוק כוחה הפוליטי של הציונות הדתית בכלל, ושל תנועת הקיבוץ הדתי בתוכה בפרט, קוראת המזמו"ר לחברי הקבה"ד להתפקד במיפקד הציונות הדתית. המזמו"ר פונה למזכירות הפעילה להקצות משאבי אנוש והון לקידום ההתפקדות." נושאים נוספים שהיו על סדר היום: המזמו"ר קיבלה את הצעת המזכירות הפעילה לשינוי שיטת המיסוי התנועתי; בסעיף כוח אדם הוצגה הֵעָרְכוּת המזכ"פ להחלפתו של יהושע מוזט (שדה אליהו), המסיים בקיץ את תפקידו בראשות אגף חברה, ואושרו הארכות הקדנציה של עורכת "עמודים" ריבה פריד (מעלה גלבוע), ושל רזי בן-יעקב (לביא), מרכז מחלקת נוער וצעירים. דיון עֵר התנהל בשאלת המשך ליווי גרעיני יג"ל. בסיום הישיבה הועלו בקצרה נושאים נוספים: "מכינת יונתן בעלומים", "מועדון הקיבוץ הדתי", פעילות הקיץ של מחלקת נוער, התפתחות "מדרשת תורה ועבודה", ועל כולם נרחיב בעז"ה בגיליון הבא של "עמודים".

 

מפגש עורכי עלונים

השבוע התקיים מפגש מיוחד של עורכי העלונים ואנשי הקשר של 'עמודים'. כ- 15 איש הגיעו למבנה מיוחד ויפיפה בלב תל אביב – 'המקום', מרכז תרבות ורוח בלב הכרך ההומה, ששם לעצמו מטרה לקדם עיסוק בזהות יהודית וחיבור למורשת. המניע העיקרי למפגש היה הרצון לפרגן ולתמוך בעורכי העלונים, שעבודתם הלא קלה מלווה לעיתים קרובות במתח הנובע מהצורך לעמוד בלוח זמנים, לעמוד בציפיות, לעניֵין, לא לטעות, לעורר לכתיבה, וכל זאת לרוב ללא תמיכה פעילה מהסביבה. כמו-כן נועד המפגש להודות לאנשי הקשר עם מערכת "עמודים" שעבודתם הנהדרת והלא מובנת מאליה, נעשית מאחורי הקלעים בהתמדה ובמסירות. בסדנה בהנחייתה של תמי כץ-לס עסקה הקבוצה בין השאר בנושא 'פריצות דרך' בעבודה העיתונאית, ובשאלה כיצד ומתי מתאים ורצוי לצעוד במסלול המוכר ולהגיש עיתון 'נעים ומלטף' ומתי ואיך לזהות שהשטח קורא לשינוי, לפריצת דרך. לסיום נפגשו הבאים לשיח מרתק עם שולמית קיציס (מעלה גלבוע), העוסקת במסגרת עבודת הדוקטורט שלה בבני ובנות רבנים מפורסמים. על פי התגובות ניתן לסכם שהיה מוצלח מאד!

 

התחדשות בתחום הביטוח

בחודשים האחרונים ניהלו צביקי פורת (עלומים) וידידיה צור (עין הנצי"ב), אנשי אגף המשק של התנועה, מו"מ עם הנהלת חברת הביטוח "ביטוח חקלאי", מתוך כוונה לבנות תשתית שתאפשר את כניסת קיבוצי הקיבוץ הדתי לעבודה שוטפת עם החברה המתמחה בביטוח קיבוצי. הנחת העבודה היתה שהחברה תוכל לספק ביטוח מתאים לצרכים השונים של הקיבוצים, ואנחנו נזכה בפוליסות ביטוח משופרות. המו"מ סוכם בהצלחה, והחל משנת הביטוח הקרובה (1 ביולי 2012) אחדים מקיבוצינו יתחילו לבטח עצמם ב"ביטוח חקלאי". במקביל סוכם שסוכנות הביטוח "שדמה" תישאר סוכנות הביטוח העובדת מול הקיבוצים ומול החברה. במידה והניסיון יעלה יפה יעברו בשנים הקרובות גם יתר הקיבוצים ל"ביטוח חקלאי".

 

פורום רכזי החינוך

בשבוע שעבר, כמנהגנו מידי חודש, התכנס פורום רכזי החינוך בבארות יצחק, בהנחייתה של מרים שפירא ובהובלתו של אמיתי פורת (כפר עציון). למפגש הצטרף זיו כרמל (טירת צבי), המיועד לרכז את מחלקת החינוך בתשע"ג (לצד מחלקת הביטחון), בכדי לשמוע ולהשמיע על תפיסת התפקיד, לערוך תיאום ציפיות ולעצב את תוכנית פורום הרכזים בשנה הבעל"ט. במפגש זה ובקודמו דנו המשתתפים בנושאים השוטפים המעסיקים את מערכות החינוך ואת הרכזים בקיבוצים: הֵעָרְכוּת לקיץ ולשנת תשע"ג – כח אדם ותכנית הפעילות; ועדות החינוך – הגדרת תפקידן ודרכי הפעלתן; החינוך החברתי כמקצוע ומשמעות המקצועיות לעניין הכשרה, השתלמות וצורת הפעילות. הפורום השתלב גם ביום העיון בנושא מוּגָנוּת (מניעת אלימות ותקיפה מינית), ושמע את הרצאתו של יהונתן פיאמנטה שעסקה ב"ילדים פוגעים ונפגעים, דינאמיקה של פגיעה מינית בקהילה". פורום רכזי החינוך מאפשר קיום קבוצת עמיתים לתמיכה ולמידה משותפת; שיתוף הרכזים בתכניות החינוך התנועתיות, ברמה של משוב והשפעה על תאריכים, מסגרות ותכנים; קיום קבוצת דיון רלבנטית בתחום החינוך לערכים, ועוד. לקראת תשע"ג אנו שואפים לחזק את הפורום מספרית ועניינית, ולחברו להנהגה החברתית המרכזית בכל קיבוץ וקיבוץ.

                             שבת שלום,

                                                            נחמיה רפל

וחברי המזכירות הפעילה

 

 

במרפאה

בעקבות ביקור פתע שנערך בשבוע שעבר במרפאה ע"י מנַהלת הסיעוד של המִנְהלת והרוקח המחוזי נאלצנו לערוך שינויים מידיים ולא צפויים, ולהיערך לקראת ביקור גדול של בקרי משרד הבריאות. משרד הבריאות מבקר אחת לשנה במרפאות לפי החלטתם בלבד, ובשלב זה לא ידוע איזו מרפאה כפרית תיבדק.

חשוב  שנהיה מוכנים  בעזרתם של הממונים עלינו במחוז.

הנהלת המחוז נערכת  לבקרה  חשובה זו כאשר  מטרת הביקורת היא בדיקת כמה פרמטרים, כגון:

*     נהלי עבודה תקינים.

*     בדיקת חדרי תרופות. 

*     ישום העבודה במרפאה לפי נהלים.

*     בקרת  רישום בתיקי החולים ע"י רופא וע"י  אחות.

*     עגלות החייאה.

*     נהלי טיפול בחולים.

*     כוח אדם שעובד במרפאה.

לאור דחיפות הנושא נפגשנו נציגי צוות בריאות, האחיות  וד"ר ליאורה ליישום העמידה בנהלים החדשים /ישנים שלפיהם אלינו לעבוד.

בשלב זה רק האחות בתיה (וברוריה כגבוי) רשאיות לתת תרופות מחדר תרופות.

שעות עבודת האחות בתיה במרפאה:

יום ראשון:  לקיחת דמים:  07.30 – 09.00     קבלת קהל:  09.00 – 12.00   12.30 – 16.00

יום רביעי:  10:00- 16:00

יום חמישי:   לקיחת דמים 7:30 - 8:30.     קבלת קהל   8:30 - 13:00

 

תושבים וצעירים בהסדר א' (מי שלא חבר) אשר נזקקים לשירותי המרפאה יכולים לרכוש תרופות במרפאה שלנו אך ורק באמצעות חיוב בכרטיס ישראכרט (בילינג = הרשאה חיוב בחשבון) וכנ"ל לגבי טופס 17. האחות בתיה לא תוכל לחייב את החברים בחשבונם דרך הנהלת חשבונות. האוכלוסייה הזאת תוודא שיש טופס בילינג חתום על ידם עם פרטי כרטיס האשראי  (אפשר לקבל טופס חתימה שוב אצל ברוריה.)

 

על פי נהלי קופ"ח, אין להיכנס למרפאה  בשבתות ולכן נרכוש לכל אחות תורנית תיק עם ציוד מינימאלי שיהיה בביתה למקרה הצורך.

 

חבר שלוקח תרופות כרוניות מהתא שלו במרפאה ימסור לאחות באותו מעמד את המרשם לתרופות הכרוניות לחודש הבא.

 

ברור לנו שזה שינוי משמעותי ויתכן שיהיה קשה לנו ולציבור, אך עלינו ללמוד ולהתנהל לפיו.   עם קצת אורך רוח  נעבור את הבקרה עם שנוי  חיובי  לטובת כולנו.        

ועדת בריאות             

 

כ ל ב ו ד ף

שעור בפרשת השבוע במועדון:  נחום ברוכי

אחות תורנית:  אילנה פלינט – פלאפון 61999

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

התחדשות

אשמח מאוד לקבל בגדים, תכשיטים, תיקים, כלי בית וכל מה שאתם חושבים שראוי להימכר בחנות יד שנייה "התחדשות" שאני מקיימת בכפר-טרומן מטעם המועצה האזורית.

מי שרוצה למסור פריטים יכול להתקשר אתי ואני אבוא לאסוף את הדברים.

בתודה מראש

לאה פרידמן

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

מענף הבגד

בימים  שלישי – חמישי בשבוע הקרוב המכבסה לא תעבוד, לרגל עבודות בהחלפת מערכת הקיטור למערכת המופעלת באמצעות גז. אפשר לזרוק כביסה .

בימים ראשון ושני נכבס בשעות לא רגילות כדי לתת שירות לחברים עד כמה שאפשר בשבוע כזה.

בימים ראשון – שלישי מחסן הבגדים יפעל כרגיל.

ביום רביעי המחסן יהיה סגור.

ביום חמישי המחסן יהיה פתוח רק בשעות אחר-הצהריים 17.00 – 19.00

בתודה על שיתוף הפעולה וסליחה על אי הנוחות.

לני בן-שמול

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

שירבו השמחות 

@  השבת נחגוג עם משפחת ארונסון בשמחת בר המצווה של יונתן.

@  בשבת הבאה רחל מלול אמר של חברנו חנניה פרץ תחגוג שבת חתן בקהילתנו לבנה שחי בארה״ב.

                                          שנזכה להרבה שמחות! 

ורד סוקולובסקי

 

 

 

 

AtarimTR