ידיעון 2780 פר' קרח

 

בס"ד ב' בתמוז תשע"ב

 

פרשת קרח

 

19.29

הדלקת נרות

08.30

תפילת שחרית

19.40

מנחה, קבלת שבת, ערבית,

10.00

תפילת ילדים – בכיתת האולפן

 

 

11.30

שעור בפרשת השבוע במועדון

שעור במשניות בשטיבל

20.45

סעודת שבת בחדר האוכל

12.00

סעודת שבת בחדר האוכל

 

מכונת השטיפה תפעל

בשעות 21.45 – 23.45

נא להחזיר כלים עד 23.30

13.30

מנחה גדולה

17.15

שעור בדף יומי

17.30

נשים אומרות תהילים – בבית סעדון

18.00

מ נ ח ה

20.33

ערבית, הבדלה, קידוש לבנה

 

הרב ירון ומשפחתו לא ישהו עמנו בשבת זו

 

זמני תפילה במשך השבוע

שחרית א, ג, ד, ו              06.00

שחרית ב,  ה                   05.50

מנחה ברחבת חדר האוכל   13.30

מנחה בבית הכנסת           18.30

רבע לערבית                    20.00

ערבית                           20.15

עונג שבת לילדים בשעה 11.30

 

 

     כיתות א-ג   שורי אמיר

 

 

 

 

לוח השבוע

 

יום ראשון

17.00

צ'י קונג לבגירים

חדר האוכל

19.00

גדולי המחשבה הישראלית

חדר עיון

יום שני

17.30

התעמלות לגברים

בית שפירא

21.15

שעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י

חדר עיון

יום שלישי

09.00

מפגש בוקר לבגירים

בית צוותא

17.00

מפגש תיאטרון עדות

בית צוותא

18.30

מפגש ערבית לבגירים

 

19.30

התעמלות לנשים

בית שפירא

20.30

התעמלות לנשים

בית שפירא

יום רביעי

 

אזכרה – ח' בתמוז

חדר האוכל

יום חמישי

 

ניצוצות מהדף היומי – לא יתקיים

 

יום שישי

06.30

שיעור בדף יומי

חדר עיון

 

השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב אחרי ערבית בחדר עיון

 

 

 

  

ק ר א ת ?                                            מ ח ז ר ת  !

 

 

"נסים שאירעו באותם ימים"

"לא נדירים היו הנסים. יש ופגזים התפוצצו בתוך התעלות, פגעו בקיר התעלה פגיעה ישירה בקרבת אנשים שעמדו בה, והאנשים – או שלא נפגעו כלל או שנפגעו קל מאוד.

ומעשה בחבר אחד ששכב בתעלה מאחורי שיח שדה קטן. פגע פגז לפני השיח. הספיק החבר להרכין את הראש, הרסיסים עברו על יד השיח והחבר ניצל.

ועל אחת כמה היה משום מעשה נסים בזה שאף פגז ראשון אחד עם התחלת כל הפגזה בלילה לא גרם לאסון.

אף על פי שלא יכלו לדעת מתי בעצם מתחילה הפגזה, ואנשים הרי עבדו והיו מצויים מעל לפני הקרקע.

תמיד הפגז הראשון שהגיע בהפתעה – לא פגע, ובינתיים הספיקו להסתדר במקלטים ובתעלות.

הרופא היה הרופא המקומי שמתמיד. הוא נתן על פי רוב שירות ראשון. את הנפגעים יותר קשה העבירו בלילות בתוך דומיית הלילה המפולחת הד פגזים ויריות אל המוסדות הרפואיים בעורף."

"בשערי עזה"

 

 

 

 

 

 

מה בגיליון?

·         תמיד רציתי לשאול – הרב ירון

·         יהודה נוה ז"ל – דברים שנישאו בלוויה

·         ח' בתמוז – יום הזיכרון לחברי בארות יצחק

·         מלחמת הכלים – ג'ניפר, ענף המזון

·         ממסיבת סיום גן חרוב – הורים

·         מה חדש בהתחדשות – לאה פרידמן

·         בקיבוץ הדתי – עמוד"ש 117

·         פתיחת קלפי – ועדת הקלפי

·         בבריכת השחייה – עירית הלוי

 

 

                                           כלבו דף ולוחות זמנים

                                                                 קראו בנעימות !

המערכת

תמיד רציתי לשאול

 

שאלה: האם מברכים ברכת 'שהחיינו' על אבטיח?

תשובה: הגמרא (עירובין מ, ב) מביאה את דבריו של רב יהודה שמברך ברכת 'שהחיינו' גם על דלעת חדשה. ומסביר רש"י: "כשאני רואה דלעת חדשה משנה לשנה". שני חידושים יש במשפט זה: ראשית, העובדה שמברכים על דלעת, שהיא ירק. ושנית, העובדה שברכת 'שהחיינו' נאמרת על ראיית הפרי החדש, אפילו בלא אכילתו.

לגבי החידוש השני, השולחן ערוך (או"ח רכה, ג) כתב: "הרואה פרי חדש מתחדש משנה לשנה, מברך 'שהחיינו', ואפילו רואהו ביד חבירו או על האילן, ונהגו שלא לברך עד שעת אכילה". ובאמת אנו נוהגים לברך על פרי חדש רק בשעה שאוכלים אותו ולא בשעה שרואים אותו, מכיוון שאז השמחה היא גדולה יותר.

לגבי החילוק בין פירות לירקות, אנשים רבים סוברים בטעות שאין מברכים 'שהחיינו' על ירקות אלא רק על פירות, אבל לחילוק זה אין שום מקור.

השו"ע (או"ח רכה, ו) כתב: "פרי שאינו מתחדש משנה לשנה, אפילו אם יש ימים רבים שלא אכל ממנו אינו מברך שהחיינו". לכן, החילוק אינו בין פירות לבין ירקות, אלא בין דברים שניתן לגדל אותם כל השנה לבין דברים עונתיים. ואכן, את רוב הירקות ניתן לגדל בכל השנה, ואולי בגלל זה סברו אנשים שעל ירקות אין מברכים 'שהחיינו', אבל ישנם ירקות שלא מגדלים אותם כל השנה, כגון אבטיח, ועליהם לכאורה צריך לברך שהחיינו.

וכאן נשאלת השאלה: מה דינו של פרי או ירק שהם עונתיים, אבל מכיוון שניתן להקפיא אותם הם מצויים בשוק בכמות שווה כל השנה, כגון תפוחי עץ, תפוחי אדמה, גזר וכו'?

כתב הרמ"א: "אבל שאין לו זמן קבוע לגידולו, אין מברכין עליו, לכן אין מברכין שהחיינו על ירק חדש דעומד כל השנה בקרקע". המשנה ברורה (סקי"ח) מסביר שדברי הרמ"א על ירקות שעומדים כל השנה בקרקע אינם מוסבים על ירקות שמגדלים אותם כל השנה אלא על ירקות עונתיים שניתן לשמר אותם בבורות העשויים בקרקע, כגון תפוחי אדמה. לפי זה, ירקות שנמצאים בשוק כל השנה כולה ללא הבדל בכמות או במחיר, אין לברך עליהם שהחיינו, גם אם הגידול שלהם הוא עונתי. כך נפסק להלכה גם לגבי קטניות יבשות, שמכיוון שלא ניכר בהם אם הם חדשים או לא – אין לברך עליהם שהחיינו.

אגב, מעניין לציין כי בהמשך דבריו כותב המשנה ברורה שיש לברך שהחיינו על מלפפונים, מכיוון שהם אינם מצויים בשוק כל השנה, אבל כמובן שבימינו הדין הוא שונה ואין לברך עליהם 'שהחיינו'.

בעל 'ערוֹך השולחן' (או"ח רכה, יב) כתב שעל ירקות שאינם חשובים אין מברכים שהחיינו אפילו אם הם מתחדשים משנה לשנה, ולכן כנראה שמי שלועס את גבעולי החמציצים לא יברך עליהם שהחיינו, אך אבטיח הוא לכל הדעות ירק חשוב, ולכן אין ספק שיש לברך עליו 'שהחיינו' בפעם הראשונה.

הרב ירון

 

 

 

יהודה-לואי נוה ז"ל בן נחמה ויוסף ז"ל

נולד: כ"ט בתשרי תש"ו   5 באוקטובר 1945

נפטר: ל' בסיוון תשע"ב   20 ביוני 2012

 

לואי,

מתאים לך לדאוג לכך שההלוויה שלך תהיה דווקא בראש חודש, ביום שבו אסור להספיד. לא היית רוצה שיבכו בהלוויה שלך. תמיד היית אדם שמח, והיה חשוב לך שגם הסובבים אותך יהיו שמחים. לכן לא נאמר כאן דברי הספד רגילים, אלא רק מעט מילות פרידה ודברי תורה.

כאשר קֹרח חולק על משה ואהרון, בפרשת השבוע, אומר לו משה: "בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו". את הויכוח הזה, אומר משה, לא נוכל להכריע היום אלא רק מחר. מהפכה אינה נמדדת ברגע אחד, אלא בטווח הרחוק. קל מאוד לעשות ולהגיד דברים שיעשו הרבה רושם עכשיו, אבל השאלה היא מה נשאר מהם הלאה, לעתיד. האם כשנקום מחר בבוקר יישאר מזה משהו, או שמדובר היה בהתפרצות רגשות שלא מותירה רושם? אני מקווה שהדברים שייאמרו לעילוי נשמתך היום ובמשך כל השבעה ע"י אוהביך, מכריך ובני המשפחה, יעשו לא רק את הרושם הרגעי, אלא יחזקו אותנו לקחת ממך מידות טובות וליישם אותן בחיינו.

כאשר אנו מספידים אדם בדרכו האחרונה, אנחנו לא רוצים סתם לתאר את קווי האופי שלו או את הביוגרפיה שלו. יש לזה מטרה: עם מותו חסר משהו בעולם. אנחנו, הנשארים, צריכים לדעת מה חסר לנו עכשיו, ומוטלת עלינו המשימה לנסות להשלים את החוסר הזה כמה שאפשר. דברי הפרידה שאנו אומרים, ובהם אנו מתארים קוים לדמותו של הנפטר, נועדו לכל אחד מהנוכחים שיכול לקחת משהו מהמידות הללו וליישם אותן קצת יותר טוב בחייו. ואולי זה פירוש נוסף לפסוק: "בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ". רק לאחר מותו של האדם, ה' מודיע לנו מי הוא האיש שעלה אליו אתמול.

נולדת לפני ששים ושבע שנים בהולנד, בן בכור לחסידת אומות העולם שהתגיירה. בגיל חמש וחצי עליתם לארץ, ועשר שנים אחר כך כבר הגעת לבארות יצחק, ומיד הכרת את רותי, שהייתה שותפה מלאה לחייך מאז ועד היום.

אהבתכם הגדולה הייתה הריקודים. זכיתם בתחרויות ונהניתם מכך מאוד. המלים האחרונות שעוד הצלחת לומר אחרי האירוע המוחי שעברת היו 'מוסיקה' ו'פָסָאדוֹבְּלֶה'... בריקוד, כידוע, העיקר הוא השילוב שבין שני הרוקדים. לדעת להיות קרובים מאוד זה לזו, ובכל זאת לא לדרוך האחד על השני. אם אחד צועד קדימה – בן זוגו צריך לצעוד אחורה. השילוב בינך לבין רותי – הפולנייה שלך, כפי שנהגת לכנות אותה - היה מבוסס על הניגודים שלכם ועל הכיף שהיה לכם להתווכח זה עם זו בעקיצות הדדיות – ודווקא זה היה מגביר את האהבה והמסירות שלכם זה לזו.

הקמתם ביחד משפחה לתפארת – והיית תמיד גאה בשבעת הילדים שלכם. הבית שלכם היה תמיד פתוח לרווחה, ומלבד הילדים הביולוגיים שלכם יצרתם קשרים חזקים מאוד עם המאומצים הרבים שעברו דרככם – קשרים שנמשכים עד היום.

היית איש של חברים וחברה. בכל מקום שבו עבדת: כמנהל השקיה, בענף ההודים, במשחטת 'העוף המעולה' ובארכיון - הצטיינת ביצירת קשרים חברתיים. היית אהוב על כולם. הקפדת לשמור על קשר עם חברים שהיו איתך בלימודים, בצבא, בעבודה ובכל מקום שהיית.

אהבת להיות בחברת אנשים, ותמיד ידעת להקרין שמחה. גם בשנים האחרונות, כשהיו לך כאבים, השתדלת מאוד להסתיר את כל הסבל כדי שלא ידעו כמה קשה לך. החיוך והציניות היו הכלים שלך להתמודד עם כל מה שעברת.

היית איש אוהב ספר. אהבת לקרוא והיית אנציקלופדיה היסטורית מהלכת. הקפדת לבוא בכל שבוע לשיעור משניות ע"ש שימי, גיסך, והיית חלק מקבוצה קטנה שמקפידה לשמור על הגחלת הזו בקביעות. בחודשיים האחרונים הקדשנו את הלימוד הזה גם לרפואתך וקיווינו שתחזור לחזק את השורות, אך לצערנו זה כבר לא יקרה. הערותיך והאווירה שהשרית על השיעור בוודאי יחסרו לנו מאוד.

בשנים האחרונות עברת עם משפחתך תקופה לא קלה. כנראה ששמחת החיים שכל-כך אפיינה אותך עמדה בסתירה למציאות שראית, ונשמתך הגיעה למסקנה שהיא יכולה לפעול טוב יותר מלמעלה מאשר כאן בעולם הזה.

היה נא מליץ יושר על כל משפחתך, ועשה כל שביכולתך להסיר מכאוב מכל אוהביך ובני משפחתך שנשארו כאן.

תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.

הרב ירון

 

לואי,

נפגשנו לפני עשרים ואחת שנים, בתקופה שעבדת בהוד חפר. אני הייתי חיילת צעירה והפכתי להיות טרמפיסטית קבועה בנסיעות שלך לעבודה ובחזרה... היית אוסף אותי ממונש. בלב הייתי אומרת את תפילת הדרך והיינו ממריאים ביחד. אני זוכרת שהשיא היה 22 דקות. אהבת לנהוג, ומהר. במפגשים המשותפים שלנו תמיד התעניינת בענף הלול שהיה משותף לך ולהוריי. הרגשת שענף ההודים היה המקצוע והייעוד שלך בחיים והפרידה ממנו הקשתה עליך מאוד. הגנים ההולנדים זרמו בעורקייך – בכל הזדמנות ניסית לדבר הולנדית איתי ועם אמי ז״ל... ואני לא הבנתי כלום... דיסקסנו ביחד על הדודים מהולנד ואהבת לספר בדיחות על ההולנדים. חוש ההומור שלך היה מפותח ואהבת להשתמש בו בכל הזדמנות. לפעמים היה קשה להבין האם אתה צוחק או מדבר ברצינות... לפני שלוש שנים השתנה הקשר בינינו – אני הפכתי להיות המבוגר האחראי ואתה פנית מידי פעם בבקשות, שבדרך כלל היו בשביל האחרים, לרותי ולילדים. תמיד התלוננת – חצי ברצינות וחצי בצחוק – שאתה לא מקבל תשובות, וכשאתה כבר מקבל תשובה אז זאת לא התשובה שציפית לה.

בחודשים האחרונים כולנו הרגשנו את ההתדרדרות הרפואית והמנטאלית שלך. הדאגה שלך לילדים לא הוסיפה לבריאותך – הרגשת שאין לך יכולת לעזור ולשנות דברים, ואולי גם קצת האשמת את עצמך במציאות המשפחתית והבריאותית של משפחתך הגרעינית. הקשבנו לתלונות של רותי שכל כך דאגה לך, אבל אתה נשארת בשלך: אצלי הכול בסדר. השתמשת בכל הזכויות שלך בקופת חולים ונפגשת עם רופאים רבים. צחקנו ואמרנו שבילינסון הוא הבית השני שלך.

בשביעי של פסח השתנתה המציאות. אנחנו הבנו שהמצב קשה ובכל זאת התפללנו וקיווינו שיקרה נס ותתאושש. ניסינו ככל יכולתנו לתת לרותי את התמיכה והליווי שהייתה זקוקה לו כדי להגיע אליך מדי יום, ולהיפגש עם הרופאים. עם כל הקושי רותי נשארה אופטימית מחייכת וחושבת על כל פרט ופרט.

הרגשנו את הכאב מתערבב בשמחה גדולה כשלקרן ועמיחי נולדו התאומים הקטנטנים שי ונועם.

מאז שביעי של פסח נלחמת בעקשנות רבה בקריסת המערכות שפקדה את גופך.

ביום רביעי בערב עמדתי עם ד״ר ליאורה לצידך בבית החולים. דיברנו אליך, ואמרנו "לואי, מחר רותי תבוא" ואנחנו הרגשנו ששמעת והעיניים סימנו - לא. ורותי אכן הגיעה - אבל ליבך נדם וכבר לא היית...

אנחנו נמשיך ללוות את רותי, את עמיר, את הבנות היקרות שלך ואת הבנים שמעבר לים, ואם עשינו משהו שאינו לכבודך אני מבקשת ממך סליחה בשמי ובשם כל חברי בארות יצחק.

לואי, חבר יקר- נוח בשלום על משכבך.

 ורד סוקולובסקי

 

אבא.

איך נפרדים מאבא? איך מסכמים בכמה מלים את כל אינסוף המשמעויות אשר טמונות בדמותו של אבא?

תמונות מהילדות צפות ועולות מול עיניי: ארוחות ערב משפחתיות בחדר האוכל, כשאתה חותך סלט קטן קטן; הליכה איתך לתורנות שבת בלול ההודים; אתה עומד עם צינור השקיה בידך ומשקה את העציצים לאורך המדרגות בבית; ניחוחות הבושם שאפפו את כל החדר לאחר שהתגלחת; אהבתך לפישקוקיס של סבתא הילדה.

ושוב המחשבה חוזרת למציאות, לכאן ולעכשיו, ונזכרת בחודשיים וחצי האחרונים.

איך היית, אך כבר לא היית אתה. בהתחלה עוד קיווינו שתתעורר, אך ככל שחלף הזמן הבנו שלא תשוב עוד.

ועכשיו נאספנו כולנו ללוות אותך בדרכך האחרונה, במקום לחגוג את שמחת בת-המצווה של נוי.

לו היה זה תלוי ברצונך לעולם לא היית מוכן לוותר על שמחה כלשהיא, בטח לא של נכדתך.

תאב חיים היית. תמיד ידעת ליהנות מאוכל טוב, מיין טוב, מספר טוב, מבדיחה טובה ומבגדים יפים.

אהבת לרקוד והיית מלך רחבת הריקודים. מסובב במומחיות את אמא ומשוויץ בכישרון הריקוד שלך.

אהבת החיים וחוש ההומור שלך עמדו גם בבסיס הקשרים החברתיים שטווית בכישרון רב עם אנשים בכלל ועם חבר'ה צעירים בפרט. דיברת בשפתם, הבנת לליבם. הייתה בך צעירות נצחית.

כשאני מספרת לילדיי את הסיפור על פיטר פן בארץ לעולם – עולה דמותך בראשי. הרגשת צעיר וסירבת להזדקן. לא הסכמת לציית למציאות ולחוקיה הנוקשים. כך למשל המשכת לאכול גלידה ומתוקים, למרות הסוכרת ממנה סבלת.

היית ליברל בתפיסותיך. האמנת בזכויות אדם ובקדושת האדם – יותר מאשר בקדושת האדמה.  הייתה בך פתיחות מחשבתית מרחיקת לכת יחסית לדורך.

אני זוכרת שכאשר הייתי בגיל ההתבגרות וביקשתי למרוד באמצעות חור נוסף לעגיל באוזן, עניין שלא היה מן המקובלים בזמנו, מייד אישרת, וכעבור כמה ימים אף שאלת אותי: "ומה עם חור שלישי?"...

בד בבד עם פתיחות זו היית קפדן ו"יקה" כדברי אמא. לא ידעת לאחר. כשקבענו זמן לנסיעה משפחתית התנעת את הרכב בדיוק בשעה שנקבעה. בהמשך, כשבגרנו והכרנו את הדייקנות שלך ושל אמא, היינו קובעים לכם זמן אחר, בערך חצי שעה אחרי הזמן שנאמר לשאר האורחים.

הקפדת גם על בגדים מגוהצים למשעי, והיה חשוב לך שהבית יישאר נקי ומסודר. כולנו מכירים וזוכרים איך היית עובר ומיישר את הספרים על המדף כך שיהיו בדיוק באותו הקו.

אני יכולה להמשיך עוד שעה ארוכה לספר את זיכרונותינו המשותפים, אבל צריך לקצר וטרם הגעתי לעיקר.

בבסיס כל הזיכרונות והחוויות קיימת התחושה של היותי אהובה.

לאורך כל השנים אמרת שאתה אוהב וחיבקת ונישקת. אחר כך, כשנישאתי ונולדו ילדיי אהבת גם אותם ללא תנאי. תמיד התגאית בי – בכל ניצחון בתחרות שחייה, בכל תעודה בבית הספר או באוניברסיטה, בכל סיום קורס בצבא, בכל הצלחה קטנה כגדולה. תמיד ראיתי את הגאווה נשקפת ממבטך. אהבה וגאווה אלו עומדות בבסיס כל מה שאני.

על כל אלה אני רוצה להודות לך ולהגיד לך שגם אני אהבתי אותך ואוהב אותך תמיד.

ולסיום, אבא, ברצוני לבקש בקשה אחרונה: כשתגיע לשמיים ותתהלך בקלילות בין שורות המלאכים, נהנה שוב מהיכולת לנוע, לראות ולדבר, אנא התייצב בפני הקב"ה והיה מליץ יושר על כל משפחתך.

ובעיקר, בקש כוח עבור אמא שנשארה להתמודד עם הכול בלעדיך.

                                                                                      נוח בשלום על משכבך.

אוהבת, נטע

 

פרידה מאבא

 

אני לא רוצה לדבר על אבא שלי כאיש, וחבר.   אני רוצה לדבר על אבא כאבא. שלי.

מוזר לי לספר על אבא בגוף שלישי אז ברשותכם אפנה אליו בגוף שני, בדברי פרידה.

אבא,

למרות שעשית לנו הכנה די ארוכה, אני עדיין לא מעכלת. העיתוי בו בחרת להסתלק מהעולם בוודאי לא עושה את הדברים פשוטים יותר. בתוך חודש וקצת הפכתי לאמא לשניים וגם ליתומה מאב. השמחה והעצב מתערבבים, ואיחולי מזל טוב עולצים חוברים לדברי ניחומים בקול נמוך. קשה להכיל את הרגשות הסותרים הללו.

אני רוצה להאמין שנלחמת וחיכית שאתאושש קצת מהלידה לפני שתנשום את נשימתך האחרונה, שיהיה גם יותר קל לאמא ולשאר המשפחה להתמודד, שנצליח לשמוח על הלידה לפני שנפנה לְאֵבֵל. אולי קיווית להספיק לראות את שי ונעם לאחר שיתחזקו ויצאו מהפגייה, אבל לא הספקת. הרי אני יודעת כמה התרגשת לקראתם ורצית לפגוש אותם, היית מאושר עד הגג כשבישרנו סוף סוף על הריון, ועוד עם תאומים! כל כך שמחת, עד כי לא יכולת להתאפק שאתן אישור לספר לאחרים והתחלת לבשר לחברים בקיבוץ... סבלנות אף פעם לא הייתה מתכונותיך הבולטות ובכל שבוע שאלת אותי: "עוד כמה זמן יש עד שיהיו לי עוד שני נכדים??", ולא הבנת איך ההיריון נמשך כל כך הרבה זמן. בסוף הוא דווקא התקצר אבל אתה כבר היית בעולם משלך בו שקעת בחודשיים האחרונים בלי שנהיה בטוחים אם אתה מזהה ומבין.

אתמול סיפרתי לשי, והבוקר לנעם, שהם לא יזכו להכיר את סבא לואי, וכמה זה חבל לי בשבילם ובשבילי שלא יהיה להם "סבא לולי" כפי שעמית נהגה לכנות אותך. סיפרתי להם קצת עליך עד שהדמעות שלי זלגו על הפנים הקטנות שלהם, ונאלצתי לעצור כדי שהאוכל לא יהיה להם מלוח – הם הרי הנכדים שלך אז הם אוהבים מתוק.   הבטחתי לעצמי שאספר לך על כך בלוויה. אני בטוחה שהיית גאה ושמח להיות סבא שלהם ולשמוח איתי.

בשבועות האחרונים מאז הבנו שלא תתעורר ותשוב להיות איתנו כרגיל, עולים לי זיכרונות מתקופות שונות, והרבה תחושות ותמונות. אפילו היה לי חלום בו אני עומדת ומדברת בהלוויה שלך...

הריח של ההודים שנדבק לבגדי השבת בדרך ללוות אותך לתורנויות שבת באזור ב'; הכחול של הבריכה כשאתה מלמד אותי לקפוץ מהמקפצה; הרוח על הפנים בנסיעה בקטנוע עם הסירה לחוג בבר אילן – בדרכי

קיצור דרך שדות ופרדסים; הידע הנרחב שלך בהיסטוריה שהביא לכך ששאלה תמימה על מלחמת העולם הראשונה הביאה להרצאה ארוכה על בתי המלוכה באירופה; הדרך חזרה מהספרייה שליד בית שפירא כשאתה

עם סל מלא ספרים - כולל חמישה עבורי - ובהם ספר שיצחק בלנקשטיין סימן "רק למבוגרים" ואתה הסכמת לשאול אותו עבורי על שמך; ימי שישי בצהרים כשאתה אוסף אותי מרכבת צפון בדרך לקיבוץ ובדרך עוצרים אצל דודה בטי לקפה ורוגלך; החיוך שלך בחופה של עמיחי ושלי כשאתה קוטף ענבים מהאשכול שהשתלשל בסוכת הבוסתן בזמן החופה; ימי שישי בערב אחרי ארוחת שבת כשאתה מתיישב עם ערימת עיתונים וקעריות גרעינים ולא הולך לישון עד שאתה מסיים לקרוא את כל מוספי השבת; הסיפורים מהביקור האחרון אצל אור באמסטרדם על החיים המשוגעים שעשיתם; התכנונים לטיול השורשים שנעשה בהולנד מיד כשהילדים שלי יגדלו קצת ונטע תרגיש טוב יותר, ועוד ועוד...

היום בפרידה ממך אני מתבוננת לאחור ויודעת שזכיתי. איזה כיף לי שהיה לי אבא שאהב את החיים ולימד אותי לאהוב אותם. אוהב אדם, נוח לתת אמון, אמנם מתרגז בקלות אך נרגע מהר ויודע גם לסלוח. אבא שלי היה האבא המגניב ששיחק עם הכיתה שלי משחקים בעונג שבת; שהכיר את הארץ לארכה ולרחבה ואהב לנהוג למרחקים ולספר סיפורי מורשת קרב; שהיה חברה'מן והסתחבק עם כולם; שלא החמיץ הזדמנות לתרגל את האנגלית שלו על כל אורח מחו"ל; שלא התבייש לחבק ולנשק את אמא ולהראות לה אהבה במשך 50 ומשהו שנים; שתמיד שמח להרים כוסית: "קרן, אולי נפתח איזה בקבוק יין לארוחה?"; שבזכותו אני מכירה בעל פה שירים של פול אנקה, הביץ' בויס והביטלס; שהיה צעיר ברוחו ושפע סיפורים על הימים ההם, על הטיולים שעשה והאנשים שפגש, ועוד ועוד.

אבא, העברת לי את השיעור הכי בסיסי של מיצוי הטוב שבחיים, ללכת עם הלב ועם מה שמאמינים בו עד הסוף. כך, למרות שבחרנו בדרכים שונות, עם השנים שמתי לב שאתה לומד לקבל ולהעריך את עמדותיי ואפילו נהנה לשוחח ולשאול לדעתי. יש בינינו הרבה מן הדמיון, בעיקר בתכונות האופי ובתאוות החיים. כמוך אני אוהבת אנשים ואוהבת לבלות, לאכול, לשתות יין ולשמוח. הורשת לי את החיבה להיסטוריה, וכשנתת לי לפני כמה חודשים את הספר של נחום על הקיבוץ הדתי אמרת שחשבת שאשמח ושהוא יעניין אותי. צדקת.

אבא, בשבילי תמיד תהיה מופת של הענקת אהבה, חום ושמחה בלי גבולות ובלי בושה. פעם שאלו אותי מאיפה יש לי כל כך הרבה כוחות, אופטימיות, שמחת חיים ואגו בריא - וחשבתי על כך שהתברכתי באבא שהחזיק בעמדה שאין דבר כזה יותר מדי חיבוק לילדה שלו. היית איש שאוהב אנשים, ואבא שאוהב את ילדיו למרות כל חילוקי הדעות והקשיים. אהבה שנתת ביד רחבה גם לכל המאומצים. אני נוצרת את החום והאהבה שהרעפת עלי לרוב, חיבוק האב הגדול והעוטף והנשיקות שנתת לי בכל פעם שנפגשנו וכשנפרדנו כשהשפם שלך מדגדג את הלחי, השמחה שלך והגאווה בי. תמיד קראת לי "קרנינה", ו"ילדה קטנה שלי", במלעיל, וכשמחיתי שאני כבר אישה בוגרת אמרת לי שמיד אהיה הילדה הקטנה שלך כי אני הצעירה מהבנות. אני חושבת שאת הביטחון הרב שיש לי בצדקת דרכי בכל בחירה שאבתי מהביטחון שלך בי. תודה על כך ועל עוד הרבה.

אבא אהוב ויקר,  בביקורים האחרונים שלי אצלך היה נדמה לי שאתה נאבק ולא רגוע. כעת אתה יכול להפסיק להתאמץ, ולנוח על משכבך ברוגע ונחת. 

אם יש אמת באמונה בחיים שאחרי המוות או בגן עדן, אני בטוחה שתעתיק לשם את הצחוק האופייני שלך שתמיד הצחיק אותנו, את הקול הרועם והאנרגיות הגבוהות. תמסור בבקשה ד"ש לדוד שימי, בטח תשבו יחד לבירה וסיגריה - זה בסדר, עכשיו כבר מותר לך לעשן, לפחות לעוד 54 שנים עד שאמא תצטרף אליך אחרי 120.  אנחנו נמשיך במורשת הצחוק והשמחה שלך, מבטיחים לעשות חיים ולזכור אותך ברגעיך היפים.                                     

                                                           אוהבת ומתגעגעת אליך כל כך,

קרן

 

 

אחי הבכור יהודה,  

כבר זמן רב שהשארת אותנו בשתיקה,

ואני רק רציתי לשאלך, האם אתה שומע ? ...

האם אתה שומע את הקולות,

האם אתה חש את כל המתקבצים סביבך לזכות לאות חיים ממך ?

האם אתה יודע מה קורה לך ולנו איתך ?

האם תנועת העפעפיים ולחיצה קטנה של יד הייתה לנו סימן שאתה חש בנו...

ולך סימן עד כמה אנחנו מחפשים את קירבתך, אוהבים ודואגים לך.

מבקשים לשמוע את נשמת אפך ומייחלים שתהא סדורה, יציבה.

ביקשנו לספר לך על יום ראשון, שני, ובשלישי לא ביקשנו פעמיים כי טוב,

אבל עת לקב"ה התפללנו ביקשנו  למענך.

התפללנו שתגיב ונוכל לספר לך שיש למען מה לחיות, שיש שמחות במשפחה,

ויותר מהכול אנחנו רוצים אותך איתנו כאן עם המשפחה שהיא שלך.

אבל אתה אחי הצעיר יהודה שתקת.. כמו בחרת להיעלם לנו, כמו קשה הייתה לך הנשימה הבאה.

ואולי לא רצית לחיות? האם זה אותו סוד נורא שסירבת לנו לגלות..? והוא שנישאר בשתיקה כבד

מנשוא, כי קצרה ידנו מלעזור, ובמקום תשובה אנחנו כאן מלווים אותך בדרכך האחרונה ובתוכנו

נותר בור עמוק שאין עליו מילת נחמה.

אחי הצעיר יהודה,

האם אתה שומע, האם אתה יודע, השמש עוד עולה ואורה לבן אך אותנו צורב, לעת ערב רוח

מפזרת את עלי הגן אבל אין בכוחה לפזר את תחושת הכאב על האובדן, על לכתך בטרם עת.

אחי הבכור יהודה , אני אוהב וכבר מתגעגע אליך,

תהיה מליץ יושר בשמים עבור כל בני משפחות נוה / ון-סטרטן

                                                                                      יהא זכרך ברוך.

שלום

 

 

כמעט  ארבעים שנים מאז שהכרתי אותך.  יהודה אף פעם לא קראתי לך,  אלא לואי – הרי זה שם הרבה יותר קל ומדליק בשביל מתנדבים כמונו של שנות השבעים.

היית הבעל של אחות של חבר שלי.

בענף ההודים – אז חדש לגמרי – בשלהי מלחמת יום הכיפורים, אתה הבוס הגדול ואנחנו, מתנדבים ואולפן, העובדים המסורים שלך: אברהם פופוביץ, גולדי, מרשה ואני.  עבדנו קשה, עשינו הכול כולל משלוחים.

אתה היית מאוד פדנט בענייני סדר וניקיון.

אגלה לך סוד: לפעמים כשהיינו לבד בענף היינו ישנים במשרד על הספסלים ושמנו שעון מעורר כדי לקום לפני שתגיע !

לואי, התחתנו עם בני סלומון/פרידמן. החלפנו כמה בדיחות וחוויות בעניין הזה, שיישמר בגדר "סוד". העיקר שאתה ואני הבנו על מה מדובר.

לואי, אתה היית די גנדרן בשבת, בחגים ובאירועים, ותמיד דאגת שאשתך תהיה לבושה בטוב טעם. היית נוכח בכול קנייה כדי לתת את האישור הסופי.

אהבתי לשמוע את הסיפורים שלך איך היה להיות תל-אביבי שובב ולבוא לגור בקיבוץ. הבאת את חיי העיר קצת לתוך החיים של הקיבוצניקים השמרנים.

כשהייתם קלילים וצעירים יותר, אתה ורותי הייתם המומחים לריקודים סלוניים. תמיד השווצת אחרי כל חופשה באילת עם הפרסים והחוויות שעברתם בדרום...

בשנה האחרונה לא היית בקו הבריאות. היה לך מאוד קשה להשלים עם זה ועל פניו היה הכול בסדר.

לואי גיסי, תנוח בשלום.  אנחנו פה נמשיך הלאה את החיים בגעגועים ועם זיכרונות של תקופות יפות יותר.

                                                                                                                       ממני,

נעמי

 

"הדברים החשובים באמת" - בשם החברים והכיתה..

 

לואי יקירי,

הדברים שאומר לך פה היום מבחינתי אינם דברי מספד, אלא מעין דו שיח, או עוד שיחה עם סגנונך הייחודי בלשון, בלצון, וברצון בלתי נלאה ליהנות טוב מכל הסובב אותך.

לפני כן הערה קטנה: דע לך שאין יום שאתה לא מופיע אצלי על צג המחשב - אין רגע דל ! רותי רעייתך דואגת למקבץ מיילים שמתחיל בכותרת "רותי ולואי נוה". אני מניח ששובבות אינטרנטית זו תמשיך להגיע בקצב הרותי.

שופנהאואר הפילוסוף אמר (כחובב היסטוריה אתה מכיר אותו...):

"מנקודת ראותה של הצעירות החיים הם עתיד אינסופי; מנקודת ראותה של הזקנה החיים הם עבר קצרצר".

לואי, זקנת ממני בכמה חודשים בלבד, ואכן, ממרומי גילנו המכובד העבר כה קצרצר שממש רואה אני אותך עלם חמודות, סבוך בלורית עשויה היטב, גוף דל שומן ארוז בתוך לבוש מוקפד, שני כפתורים פתוחים בחולצה – סטייל אלביס פרסלי.  ב look הזה של "ילד חוץ" נחתת עלינו, הילידים הקיבוצניקים, עם כניסתנו לכתה ט' בבנין שנקרא אז "בית הדסה". הבאת עלינו משב רוח מרענן של "אורות הכרך" הגדול ודחקת קצת את ההורה לפינה עם "טוויסט אנד שאוט"  (twist and shout) , כהרגלך, עם רוח טובה והמון שמחת חיים, כך שאף מנחם ערמון, מחנך וג'נטלמן סולידי, בחוכמתו עצם עין ונתן לך, לנו ולבנות לזרום בקצב הרוק אנד רול. רוח ה"סיקטיז" החדשה שהובלת לא מנעה ממך לשלב לימודים ורצינות במיוחד במקצועות החביבים עליך -היסטוריה ואנגלית.

לפני כשנתיים בסוכות, "הכיתה" – יבנה ובארות יצחק - התכנסה אצלנו בבית למפגש שנתי. כשהיבנאים בסביבה בדרך כלל יש קצת עודף של רצינות וכבדות. אבל, לא כשאתה ורותי נוכחים. תוך זמן קצר התחלתם להתקוטט באותו מלל משובח, בלתי נשכח, משנות התיכון. כאילו הזמן עמד מלכת !.  הצלת את הערב משממון, גנבת את ההצגה ומצב הרוח הרקיע שחקים.

חמישה "בני משק" אוריגינליים היינו (בידר, בורשטיק, קוטלה, קובוץ/עקיבא ואנוכי) עת נטמעת והתאקלמת בתוכנו. עשית זאת מהר ואלגנטי, הקיבוץ ואתה ככפפה ליד. הקיבוצניקיות נצרבה ב DNA שלך באופן כה

מובהק עד שאתה, מכולנו בני המשק השורשיים, היית המוהיקני האחרון מהכיתה ששרד פה ושמר על הגחלת השיתופית.

לא חונכת כילד על ברכיה של תנועת א.ד. גורדון, ולמרות זאת לקחת את העבודה ברצינות וברמה של קדושה.

במיוחד הדהימה אותי היענותך הטוטאלית כאשר נקראת לדגל "רפורמת שפיר" להרים את ענף ההודים החדש מהמסד עד הטפחות. באותם ימים של עשייה עצמית מבורכת, לעיתים קרובות נתת יד מסייעת ל"קומנדו הודים" של המסגרייה וילדי התיכון. עבדנו אז הרבה יחד, בבדיחות דעת אופיינית קיטרת שיש לך ידיים שמאליות, אז נתתי לך מברגה פניאומאטית לסגור ברגים בהרכבה של מיכלי התערובת, ופשוט לא רצית להפסיק.

במרוצת השנים, כאשר "אחד אחד ובאין רואה" השארנו אותך לבד מאחור פה בקיבוץ, יצא לנו לשוחח לא מעט. תמיד התרשמתי כמה ספוג היית בערכי הקיבוץ ובחייו. לא הוקרת, בלשון המעטה, את רוח החדשנות שכביכול באה לגאול את הקיבוץ מערכי השיתוף המסורתיים. כאבת מאד את לכתם של שותפי דרך למחוזות מחוץ לקיבוץ, אבל מאור הפנים, החביבות והסקרנות בהם קבלת אותנו שבאנו לבקר היו בלתי נשכחים ומרוממי לב. אין כמו להתארח בחמימות שלך ושל רותי. כשם ששופעים אתם, כך השפעת עלינו סלנג ייחודי, צחוקים, קצת ליצנות וביחד זו משוואה של כיף שאתה עמוד התווך שלה.

לואי, אומרים שהמוות זה חלק מן החיים. בכל נימי נשמתך היית תאב חיים כל כך שאולי המינון היה קצת למעלה מכוחותיך.

נזכור אותך תמיד עם הרבה חיוך וחיבה.

נעמי וישראל רמות   

 

 

לרותי נוה

לעמיר, נטע ואלעד, טל ואילן, תומר וריטה, קרן ועמיחי, ברק ומרינה, אור

וכל הנכדים

לדני ומשפחתו, לשלום ומשפחתו, לליני

ולכל המשפחה

תנחומינו העמוקים בפטירתו של

האבא – הסבא - האח

יהודה – לואי ז"ל

בנחמת ציון וירושלים תנוחמו

 

 

-          11   -

 

ח' בתמוז – יום הזיכרון לחברי בארות יצחק

חללי הקבוצה שנפלו במערכה בבארות-יצחק בנגב – הי"ד

 

עקיבא אנגלנדר

יצחק גראופה

דוד פישר

דוד בורנשטיין

שמואל דסקל

מנחם פרידר

אברהם ביקהרד

אברהם הרטשטיין

ישראל פרייברג

משה גרינברגר

מלכה ויינברגר

מנחם פרייזלר

מנחם-דוד שורץ

חיים זיידרמן

מאיר פרקש

חנה אופנברג

שמעון זעירא

שאול טירס

 

אהרן כהן

 

 

הנופלים במערכות ישראל ובשירות הצבאי – הי"ד

פנחס קופליק      יואב ויטריאול

מנחם דגני

יעקב סמט          יוסף ברוך אילני

מאיר שנור

שושנה יונה

נתנאל (תני) אהרן         יוסף צבי (בונדי) יעקבס

שרגא כץ

 

 

הנפטרים בקבוצה – זיכרונם לברכה

דבורה וולקובסקי

בתיה (בתי) סלומון

יפה דגני

יצחק (איציק) קייזלר

טובה בורנשטיין

אהרן הלוי

אברהם (בילט) הלר

רחל (רחלש'ן) בלנקנשטיין

יצחק דה-פריס

יהודית לנדסברג

יצחק בידר

משה פלדהיים

אהובה קורן

דבורה אנגלנדר

יצחק בלנקנשטיין

אברהם (אברמ'ל) גרוס

אריה (אריס) סלומון

ישראל קוטב

יהודית גרוס

יעקב (רוברט) כרמי

מרדכי ברמן

חדוה קוטב

מנחם ערמון

שלמה לוי

מיכאל גליקסמן

יעקב פונדיק

אסתר פלדהיים

יוסף כץ

מרים שורץ- פורת

חיים ליבוביץ

שמעון פורשר

הניה לוי

יוסף (יוס'ק) וינד

מלכה (מלי) ערמון

אלעזר (לזר) לוי

זלמה וינד

יצחק זכאי

לאה קורן

יעקב (ינקו) שטרסבורגר

דוד יהודה פלדמן

משה פרידמן

חנה פורשר

נפתלי לנדסברג

יוסף-מרדכי (יוסיקה) וידרמן

עדוא זכאי

אלחנן יעקבס

שמעון (שימי) סלומון

חנה ברמן-תשבי

ברוך ברמן

נפתלי (ננדי) ריניץ

פנחס (פיל) לרמן

רות פלדמן

יהודה אהרן

חדוה ריניץ

יוסף פורת

יהודה (לואי) נוה

 

 

 

כך היה פעם

לקראת יום העצמאות תשמ"ה (1965) נפגש אלי ברמן עם ותיקינו ושמע מהם זיכרונות לרגל מלאת 50 שנה להתיישבות מייסדי קבוצתנו ברמת השומרון. אנו מביאים כאן שביבים ממה שפורסם אז.

 

לנהל שני קיבוצים במקביל !

שאלה: הייתה תקופה של שנתיים שאנשים היו כבר בנגב והחיים ברמת-השומרון המשיכו להתנהל. איך?

דבורה: באו החבר'ה של שלוחות. הבחורים ירדו לנגב עם שלוש בחורות - לאה לוי הייתה ביניהן - ואנחנו היינו ברמת השומרון. זה לקח כמעט שלוש שנים. כל שלושה שבועות הבחורים באו הביתה. בשנתיים האלה ניהל המזכיר את שני המקומות במקביל. הכול נוהל כמערכת אחת.

אהרן: המזכירות הייתה בנגב. הייתי אז אורח, פלמ"חניק, והייתי עד לזה.

אלי: אנחנו בקושי מנהלים קיבוץ אחד פה היום. איך ניהלו שני קיבוצים נפרדים במשך תקופה כה ארוכה?

אהרן: באתי רק לשבתות, לנוח ליד ה"נוקטה", והקשבתי למזכירות. תתפלא, אבל העסק נוהל.

יפה: שלמה לוי, מרדכי ברמן ז"ל, משה פרידמן ז"ל – נסעו לשני המקומות וניהלו המקום.

בילט (אברהם הלר): הרשקוביץ המז"פ ניהל האספות בשני המקומות במקביל.

 

שחייה בשבת רק עד שחרית...

שאלה: מה בקשר לבריכת שחייה?

יפה:  הייתה בפרדס חנה בריכת השקיה גבוהה מאוד ושם שחינו. בוילהלמה שחינו אפילו בשבת.

כשעברנו הנה החליטו שמותר לשחות בשבת בבוקר רק עד זמן תפילת שחרית (בילט: סימן שבהתחלה זה גם הפריעה לתפילה, אחרת לא היו קובעים זאת...)

בוילהלמה הבריכה הייתה מחוץ לתחום והיו שלא הלכו בגלל זה. יוסי שלי למד אצל עזריאל הירש ולכן אמר שזה אסור.

שאלה: ברמת השומרון שחו בשבת?

יפה: רק בים! זכור לי שהייתי עם בתי סלומון בתל-אביב ושחינו בים בשבת. כל חברי הפועל-המזרחי שם קמו בבוקר לתפילה ואחר כך הלכו לשחות בים. אני עם אמא שלך ושושנה וייס הלכנו ברגל בשבת ל"חרות חרות" ומשם הלכנו ברגל לחדרה והיינו בים כל השבת. מתנו מרעב ועוד חזרנו ברגל לפרדס חנה. לחברים לא היה אכפת. כשעברנו לכאן זה הפסיק.

 

את פרולינג !

שאלה: דיברתם עם ילדיכם רק עברית? מתוך אידיאולוגיה?

מקהלה:  רק בעברית.

דבורה: לא רצינו שהילדים ישמעו שום שפה אחרת פרט לעברית !

שאלה: את מצטערת על כך?

דבורה: כן.

בילט: זה היה מאוד עקרוני. כשאני שומע היום הורים שמדברים עם ילדיהם באנגלית זה מזעזע אותי בכל פעם מחדש. כמה שאנחנו שקדנו לא לומר אפילו מלה בשפה אחרת. אפילו כשרצינו שהילדים לא יבינו – העדפנו לא לומר זאת בשפה אחרת. זה היה מושג ראשוני בציונות שלנו.

יפה: הלל ידע להגיד טאי כי סבא פרידמן שאל אותו ביידיש: ווילסט טאי? (רוצה תה?).

חדוה:  למיכל בלנקנשטיין (שפיר) הייתה קללה: "את פרולינג!" (אביב).

יפה: רותי לבל היחידה שידעה גרמנית כי כל הזמן ישבה עם אמא ואבא בבית. עד שהכירה את גדעון היא לא הלכה עם בחורים. היא קלטה כל מילה בגרמנית.

עד כאן הציטוטים – המעוניינים יוכלו לקרוא עוד בארכיון.

ליקטה: עדנה – מערכת הידיעון

 

מלחמת הכלים

לכל אחד מלחמה משלו ולי יש מלחמת כלים.

אנחנו, בענף המזון, משתדלים לתת שירות על הצד הטוב ביותר, אבל כמו בכל דבר יש קצת קשיים.      אחד מהם זה הכלים בכלל והחלביים בפרט .........

כמה וכמה פעמים נכנסתי למכונית ומצאתי ספל חלבי מונח כי מישהו יצא עם כוס קפה לעבודה, אבל לא החזיר את הכוס ועוד ...

אז לכן אני רוצה לבקש  לא להוציא כלים חלביים מחדר האוכל !!!

ענף המזון לא אמור לספק ארוחות חלביות הביתה, כך שאין שום סיבה לצאת עם כלים

עם אוכל כדי לאכול בהם בבית.

בימי ששי, כשרוצים לפנק את החיילים ואורחים באטריות ובאקספרסו, יש להביא כלים מהבית וכמובן להתחשב בכמויות.

                        בתודה על ההבנה ושיתוף הפעולה,       ג'ניפר ענף המזון

 

 

 

לאילנה לרמן

ולכל המשפחה

השתתפותנו העמוקה בצערך

במות האח

מל קלר ז"ל

מן השמיים תנוחמו

 

אילנה נמצאת בארה"ב – אם תשוב הביתה לפני תום ה"שבעה" – נפרסם פרטים בנדון.

 

רגע לפני החופשה 

שנה עברה – שנה חלפה ושוב אנו בתקופה של מסיבות סיום במוסדות החינוך השונים.

השבוע התקיימה המסיבה המסורתית בגן חרוב, והנושא היה "ירושלים".

להלן קצת ממה שהיה במסיבה.

 

עוד חודשיים כבר נשב כולנו בכיתה,

נשלב ידיים ונלמד את השיטה.

ניזכר כיצד חיפשנו ניצנים בשביל,

תות ומקדמיה עם מקל ותרמיל.

מסיימים היום עוד שנה בגן חרוב,

הלוואי ויתאפשר להתחיל כאן שוב.

עמוסים בחוויות ובקצת ניסיון חיים,

עם חום ואהבה בלב יוצאים ללימודים.

 

פזמון: שלום לכם, זה הזמן להיפרד,

         התרגשות ועצב מתגנבים לתוך הלב

         תודה לך, רותי, אנו כאן אומרים,

         החזרת לנו כל יום ילדים מאושרים

 

ג'ודו, אופניים וחצר עם גרוטאות,

בריכת שחייה בקיץ וטיול בשלוליות.

נרגעים עם קפלה ועם משחקים שקטים,

פעם בשנה יום הולדת מהסרטים.

כל המשפחה מטיילת פעם בשנה,

העוגה שלי נראית כמו מחתונה.

כאן לומדים תנ"ך ודרש עם כל הפרשנות,

ריקודי זוגות, שירים ושיא האמנות.

 

פזמון: שלום לכם, זה הזמן להיפרד,

         התרגשות ועצב מתגנבים לתוך הלב

         תודה לך, רותי, אנו כאן אומרים,

         החזרת לנו כל יום ילדים מאושרים

 

סדר, ניקיון, משמעת וחוקים,

אותיות ומספרים מכל הכיוונים.

הסיירת של "חרוב" צועדת בגינה

היא לאוניברסיטה אותנו מוכנה.

מה אומרים כשנפרדים ממשהו אהוב?

איזה כיף היה לנו שנתיים בחרוב.

מה שחווינו כאן, בוגרים וניצנים,

יש כאלה שלא מקבלים בכל החיים.

 

שלום לכם, זה זמן להיפרד.....

                                      הושר בפי הורי הבוגרים

למנגינת 'יא ליל' של להקת פיקוד המרכז

 

 

 

לרותי ולצוות גן חרוב באהבה גדולה

יש גננות שחולמות על גן שיש בו את כל העולמות,

ויש את רותי שהגן הוא עולמה, ולו תיתן בכל דור ודור את כל הנשמה.

לפני כל טיול או ברכת המזון עומד תמיד לנגד עיניה איזה חזון,

להביא עושר וצבע בכל מימד, להעביר בכל רגע משהו נלמד.

כי רותי לעולם לא די לה, היא הוגה בילדים יומם ולילה.

היא פותחת את הדלת של כל ילדה וילד

להעשיר בשיר או בריקוד, בצליל ובקצב, היא יודעת לנתב באומנות כל מכאוב או עצב.

ולא סתם נאמר כי מי שהלך את הדרך איתה כבר די מוכן לאוניברסיטה,

למד מדעי טבע בגדילן ובלבלוב אזדרכת, ומדעי החיים מעגל רך שרק מתחיל ללכת.

למד ג'ודו ויישם אוסוטוגארי על אמא – למד בין השבילים לשעוט באופניים קדימה.

לימדת תורה עם מעוף, ועם שתי רגליים על הקרקע העמקת תמיד בכל נושא,

לימדת 'ואהבת לרעך כמוך' הלכה למעשה.

לימדת את הפרחים שלנו מסיירת חרוב שם כל ציץ או פרח אהוב;

חינכת להיסטוריה בסיפור ובציור, בגן הגרוטאות נתת להם לחוש, לדעת ולראות.

ומה נאמר כי אמיתית את ולא סמל ולא אות –

כי בעוד איזה גן מלמדים מוסיקה קלאסית, מודרנית וטנגו זוגות?

ואיפה עוד אופים במיוחד לכל ילד כמו במאסטר שף עוגות?

 

אז נודה היום לפנייך, רותי, על המסירות ללא גבול, על פאר היצירה,

על היכולת לראות את הנולד – החרוב הוא קשה מבחוץ, אך מי כמוך יהפוך אותו לשוקולד.

תודה גם לכל השותפות במלאכה: למרבי המכילה שנותנת יד להאיר את הממלכה,

לאילה הגננת הסגנית האלופה, ללירון הפיה והיפה, לדורית המנעימה ולאילה המקסימה.

אז נאמר שוב תודה לגן שהפך לאגדה, ומיישם את הכלל: ילדים עושים באהבה או לא עושים בכלל.

תודה שנתת מהלב והגשמת חלום, שהכנסת לבתינו ברכה, חכמה ומלאכי שלום.

תודה שהצלחת לעורר בילדינו שאלות של מחשבה,

ואין ספק, רותי, שגם אותנו הצלחת ממש להחזיר בתשובה.

                                                                                          תודה.

לקבלת האמהות של גן חרוב המסדר יעבור לחופש...

 

 

שישה ילדים הם מסרו בידי רותי ועכשיו האחרונה עולה לכיתה א', והם רוצים להודות:

 

איתן הבכור כבר בן עשרים – התחיל בגן חרוב בשנות התשעים.

        לומד במכינה ועוד מעט מתגייס – למד ממך, רותי, לא להתייאש.

יאיר לומד בישיבה באיתמר – לא רק את חרוב, גם את דקל הוא עבר.

        תמיד בפעולה ואוהב את החיים – בגן חרוב למד להעריך ולכבד את החברים.

עקיבא הראשון שנולד בקיבוץ – לגן חרוב הגיע ילד חרוץ.

           טיולים בשדות ומסע אופניים – ולא לשכוח לשים תמיד בתא את המגפיים !!!

ליונתן עזרת להתכונן ללימודים – כדי להגיע לכיתה א' ב'דעת מבינים'.

         אהב את החצר ואת פינת הנגרייה – חוגים עם בעלי חיים ולשחות בבריכה.

דניאלה עברה לשחק בבית הילדים – את החצר של גן חרוב היא לא תשכח לעולמים.

            את עוגות יום ההולדת אהבה לקשט – במחשב ובפינת הטלוויזיה להתפנק.

לסיום בגן חרוב, מיכלי האחרונה – אוהבת לצייר ולקשט בחוברת עבודה.

קמה ביום ראשון בשמחה ובצהלה – בשביל להגיע לחוג ג'ודו תמיד ראשונה.

 

באסיפות הורים אנחנו יושבים ומקשיבים – אפילו אם מרגישים קצת מבוגרים.

תמיד יש לרותי משהו חדש, והיא מגישה את זה בהתלהבות על מגש.

אחרי שלושים וחמש שנים כגננת ותיקה, אם במקרה תחשבי על שינוי בקריירה,

יש את הכלב ג'רי, בן שש וקצת – שזקוק לעזרתך באילוף מעט.

ולסיום: במשך שש-עשרה שנים ושישה ילדים, היינו מוקפים בחום ואפילו מופתעים,

           מהארגון, מהסדר ומכל ההשקעה – תמיד, תמיד עם הרבה אהבה.

           לך, רותי, אין לנו מלים להודות, על כל כך הרבה שלא נשכח לדורות.

           נתת לנו הרבה ותמיד בשמחה,

           אוהבים מכל הלב,

משפחת ארונסון השלמה.

 

 

 

 

 

שעות פתיחה מיוחדות לקיץ

                         יום ראשון מ- 19:00 עד 20:30  סדנאות – ראו להלן פירוט

                         יום שלישי משעה 17:00 עד 20:00

                         יום רביעי משעה 10:00 עד 12:00  סדנאות  -  ראו להלן פירוט

                         יום שישי מ- 10:00 עד 13:00

 

סדנאות חודש יולי

כלוב ציפורים

הכנת כלוב מקולבים ושאריות בדים, יצירת ציפורים מבדים

יום ראשון 1.7  בשעה 19:00                יום רביעי  4.7 בשעה 10:00

 

 

מחברות מעוצבות

יצירת כריכה מעוצבת מבדים סרטים וקישוטים, מתאים למחברת פנקס יומן .

יום ראשון 8.7  בשעה 19:00                 יום רביעי 11.7    בשעה 10:00

 

 

סריגת שטחונים

סריגת שטיח משארית בדי טריקו בטכניקת סריגת אצבעות

יום ראשון    15.7 בשעה 19:00       יום רביעי  18.07   בשעה 10:00

 

סל מעוצב

עיצוב סל מפלסטיק "של פעם" באריות בדים וחוטים שונים

יום ראשון  22.7  בשעה 19:00

יום רביעי  25.07 בשעה 10:00

 

 

הסדנאות ללא תשלום אך מחיבות הרשמה מראש

פרטים והרשמה :   לאה פרידמן 0505972437    Friedman.by@gmail.com

 

 

 

 

 

 

 

 


שלום לכולם,

 

חקלאים מצטיינים

במטרה לעודד חקלאים למצוינות ולקידום החקלאות, הכריזה מועצת הצמחים על תחרות "החקלאי המצטיין". מתוך ארבעת הזוכים בענפי הירקות, הפירות, פרי ההדר והזית, שניים הם לא רק חברי הקיבוץ הדתי, אלא חברי אותו קיבוץ: עלומים! בדברי ההסבר של ועדת הפרס נאמר: מנחם סער – ניחן בידע מקצועי רב ובכושר ארגון וביצוע מעולים, והוא מנהל את פרדס עלומים, שנחשב כפרדס מצטיין לאורך שנים. בין היתר ניתן לזקוף לזכותו של מנחם נטיעת חלקת זנים חדשים, דבר שאִפשר צבירת מידע ולמידה חשובה, בעיקר בכל הקשור לזן "אודם", והביא לקידום משמעותי של הזן בישראל. גרשון שליסל, מנהל את גד"ש עלומים, לאחר שכיהן בתפקידים רבים בקיבוץ ובחוץ, ואינו קופא על השמרים. ללא ליאות ובהתמדה ראויה לציון, ממשיך גרשון לקדם את החקלאות בקיבוצו, ובמקביל הוא תורם רבות לכלל הענפים בהם הוא עוסק. שנים רבות של ניסיון הביאו להתמקצעות ולהתייעלות ענף הגד"ש, תוך שמירה על יציבותו הכלכלית, ולגרשון שליסל תרומה שלא תסולא בפז בהישגים אלה. כבוד כפול ומכופל!!

 

מעיינות תורה ודעת

מדרשת עין הנצי"ב ציינה השבוע את סיום שנת הלימודים ב"ערב הורים", שנפתח בלימוד משותף עם הבנות על הנושא: "מקומו של האדם בעיצוב חייו הדתיים", והמשיך בסעודה חגיגית, דברי תורה ופרידה. אנחנו שמחים לבשר שבמדרשת הבנות אין מקומות פנויים לקראת שנת הלימודים הבעל"ט. קרוב ל- 60 בנות ישראליות ולמעלה מ- 15 בנות חו"ל נרשמו והפנימייה צרה מהכיל את כל הפונות. אנו מקווים שהקיבוץ יוכל להעמיד לרשות המדרשה חדרי מגורים נוספים. במקביל, אנו עושים מאמץ להוסיף תלמידות למסלול מעיינות תורה ודעת, תוכנית המשך לבנות שסיימו שירות צבאי/לאומי, המחפשות למידה איכותית ועשייה משמעותית. הרשמה ב - midrasha@hanatziv.org.il ; 04-6062900.

 

"כי ביתי בית תפילה יקרא ..."  

בערב שבת קודש פרשת "שלח" חזרו חברי עין צורים לבית הכנסת הקבוע של הקיבוץ. בית הכנסת, שנבנה לפני כארבעים וחמש שנים, עבר בשנה האחרונה עבודות הרחבה ושיפוץ. הצורך בשיפוץ לא הוליד את התקציב לכך, אשר על כן, החברים הפרישו מתקציבם האישי סכום קבוע במשך מספר שנים, ובתוספת תרומות מקומיות ואחרות קרמה התוכנית קירות וריהוט. המבנה נראה היום מכובד מאוד, והמתפלל בו חש שאכן "... זה בית אלוקים". המלאכה לכל פרטי-פרטיה טרם הושלמה, אך התקווה היא שבמהרה יוכלו כולם לברך על המוגמר. יישר כוחם של כל העוסקים במלאכה, ויהי רצון ש"יהיו נא אמרינו לרצון, לפני אדון כל".

 

המחלקה לצמיחה דמוגרפית (1)

בסוף השבוע שעבר הניחה בפנינו החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית הצעת קליטה מעניינת: בפגישה של מנהלי הקהילות ומזכירי קיבוצינו ב"עמק המעיינות" הוצגה הצעת החטיבה לסיוע בבנייה ובקליטת גרעין עולים של כ- 10 משפחות שההסתדרות הציונית באמצעות שליחיה, מגבשת בארצות המערב. מתוך חשיבה שזו הזדמנות לחדש ולמנף את "מנוע הצמיחה", התגייסה התנועה באמצעות המחלקה לצמ"ד לעזור לחטיבה להתיישבות למצוא את הקיבוץ המארח, ולקדם את הרעיון. כזכור, בעבר התברכנו ברעיון דומה, כאשר עשרות ואולי אף מאות משפחות מתוך העולים לארץ הצטרפו לקיבוצים. ההסתדרות הציונית העמידה תקציב נכבד לפרויקט כדי להציב קאראווילות ולסייע לקיבוצים שמעוניינים לקלוט את הגרעין, ואנחנו מקווים שבהקדם נקבל תשובות לכל השאלות המעשיות.

 

המחלקה לצמיחה דמוגרפית (2)

בהמשך לכנס השנתי של המחלקה לצמיחה דמוגרפית שהתקיים בבארות יצחק, וכתובנה ישירה מהמשובים והסיכומים, זיהינו את הצורך לייסד "שולחן עמיתים", אשר יפגיש אחת לכמה חודשים את רכזי ומובילי תהליכי הצמיחה הדמוגרפית בקיבוצים. המטרה: לדון, ללמוד ולשתף מהניסיון בשטח; להתמקצע בסוגיות השונות שאיתן אנחנו מתמודדים; למסד וועדת היגוי תנועתית שתלווה את פעילות המחלקה בכלל ואת פעילות שרגא וילק, רכז המחלקה, בפרט. הפגישה הראשונה תהיה בעז"ה ביום שלישי כ' תמוז (10.7), מ- 9.00 עד 14.00, בחדר הישיבות של הקיבוץ הדתי בדובנוב 7 בתל אביב. הזמנות נשלחו למנהלי הקהילה/מזכירים ומובילי תהליכי הצמיחה הדמוגרפית והקליטה בקיבוצים. ברוכים הבאים!

 

צהלי – סוף שנה

בטקס מרגש ציין מחזור ו' של צהלי את סיום שנת המכינה. היה זה המחזור הגדול ביותר בתולדות המכינה (43 בנות), ומהטובים שבהם. הטקס נערך באולם האירועים של משואות יצחק, שהיה מלא מפה לפה בחניכות, במשפחותיהן, במשפחות המאמצות ממשואות יצחק ובידידי המכינה. בשנה זו צעדה צהלי קדימה בביסוס שמה במערכת החינוך, במספר החניכות ובבניית צוות מעולה לשנים הבאות. בינתיים מתכוננים במרץ לשנה הבאה ולמחזור חניכות לא פחות גדול. כמו כן פותחת המכינה באלול תוכנית לימוד לבוגרות המכינה ולמשתתפות אחרות, בוגרות צבא ושרות לאומי. התוכנית תימשך עד יום כיפור ותיקרא "מעברים". פרטים באתר צהלי ומרכז הרצוג.

 

שרים הלל לתנועה

חניכי ומדריכי סניף בני עקיבא בקיבוץ לביא, שהשקיעו, שיחקו, נהנו וזכו במקום הראשון בטורניר כדורסל תנועתי שהתקיים באסרו-חג שבועות זכו לממש את הפרס ויצאו יחדיו למשחק "פיינטבול" משעשע. בימים האחרונים חולקה לכל תאי הדואר בקיבוצינו דפדפת "קיץ תנועתי", ובה פירוט הפעילות המתוכננת ע"י מחלקת נוער וצעירים לקיץ הקרוב. אנו מזמינים את כל בני הנוער, חברים ותושבים כאחד, להרשם למפעלי הקיץ המגוונים והערכיים ששמם הטוב הולך לפניהם. לבירורים והרשמה ניתן ליצור קשר עם רזי בן יעקב.

שבת שלום,

נחמיה רפל וחברי המזכירות הפעילה

 

פתיחת קלפי 

בע"ה ביום שלישי הקרוב, ו' בתמוז 26 ביוני

תיפתח הקלפי להצבעה על קבלת מועמדים וחברים

למועמדות: שולמית ואופיר גריידי, רחל ורפי צור,

                אלישבע והוד בואר, טובה ומשה שי"ק.

לחברות:   סרינה אנגלנדר, רעות ואביעד שטרן

הקלפי תהיה פתוחה משעה 6:30 עד 20:00

 

ועדת קלפי

 

 

 

כ ל ב ו ד ף

שעור בפרשת השבוע במועדון:  אוריאל אמיר

אחות תורנית:  ברוריה לנדה – פלאפון 61999

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

ת ו ד ה

ברצוננו להודות  למזכירות, לרב ירון ולגבאי יחיאל פארן, לדוד וג'ני עם צוות ענף המזון  לצוות מחסן הבגדים, לסדרנית חדרי אורחים, לחנה יעקבי אשר על בית שפירא, לצוות הכלבי, לצלמת עפרה פארן ולכל החברים של בארות יצחק שאפשרו והושיטו יד להצלחת שבת בר המצווה של יונתן מאיר.   שנפגש בשמחות.

אלן וליאורה, ויונתן ארונסון

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

הודעת המערכת

בשבוע הבא הידיעון ייסגר ביום חמישי  לרגל העלייה להר-הרצל ביום שישי.

מאמרים, כתבות, שירים ועוד – יתקבלו בשמחה עד יום חמישי בבוקר !!!

                                                                                                בתודה על שיתוף הפעולה

עדנה

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

... קצין תהיה לנו !

ברכות למייקי סוקולוב (גרעין אופק) ולבן רזניק שסיימו השבוע בשעה טובה את קורס הקצינים ועוטרו בדרגת סגן משנה.

בן ממתין לשיבוץ בתפקיד חדש ומייקי יתחיל ללוות טירונים במסלול בחיל השריון.  מאחלים לכם הצלחה בתפקידים החדשים ובכל אשר תפנו.

ומעניין לעניין באותו עניין:

עידן פרץ סיים קורס מש"קי לוגיסטיקה כחניך מצטיין למופת.  כל הכבוד !

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

במרפאת השיניים

בימים שלישי עד שלישי, ו' – י"ג בתמוז, 26 ביוני עד 3 ביולי, אהיה בחופשה.

במקרים דחופים אפשר לפנות למרפאת השיניים ברקמן או להתקשר לעדי

בטלפון 052-8027448 .

רבקה דה-יונג

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

 

 

 

 

 

AtarimTR