ידיעון 2793 יום כיפור

בס"ד ט' בתשרי תשע"ג

 

 

יום הכיפורים

14.15

מנחה

07.30

שחרית, אזכרת נשמות, מוסף

14.30

סעודה מפסקת

15.15

מנחה, נעילה

16.55

התחלת הצום

17.55

תקיעת שופר

17.12

הדלקת נרות

 

ערבית, הבדלה, קידוש לבנה

17.20

"כל נדרי"

18.10

סיום הצום

נשים אומרות תהילים בחדר עיון – אחרי 4 פרקי תהילים בסוף ערבית בליל יוה"כ.

שעור בדף יומי – אחרי סיום תפילת ערבית ושירי הייחוד (בערך 19.45)

זמני התפילה במשך השבוע

  שחרית   ה'                      05.50

  שחרית ו'                         06.00

  מנחה ברחבת חדר האוכל    13.30

  מנחה בבית הכנסת            16.30    

  רבע לערבית                     19.45

  ערבית                            20.00

 

לוח השבוע

 

יום חמישי

19.00

שיעור ניצוצות מהדף היומי

מועדון

יום שישי

06.30

שיעור בדף יומי

חדר עיון

                  

 

 

                  ק ר א ת ?                                                       מ ח ז ר ת  !

 

 

 

 

 

 

 

יום הכיפורים – רק לא להפריע

כי ביום הזה יכפר עליכם (ויקרא טז, ל.)

ביום הזה הקב"ה מכפר על כל עוונותינו. הסליחה והכפרה של היום הזה נראות, כמו שאומר הנביא:

מחיתי כעב פשעיך (ישעיהו מד, כב.)  כאשר אדם מוחק לכלוך, נשארים סימנים; כאשר אדם מוחק את הכתוב, נשאר נייר מחוק; כאשר נרפא פצע בעור, נשארת צלקת; אבל הקב"ה מוחה 'כעב פשעיך'. השמיים שחורים וקודרים, ולפתע 'רוח עברה בו' (תהלים קג, טז) – ולא נשאר כלום, לא סימן, לא זכר. השמיים נקיים כל כך, כאילו מעולם היו נקיים ולעולם יהיו כך. שינוי של המציאות שהייתה, והוצאתה לחלוטין מהעולם – המקום, הזמן וההוויה – אינה ברוח האדם-הנברא, אלא רק בכוח הבורא. רק הקב"ה יכול לקבוע למפרע שדבר מסוים לא התרחש, כמו שרק הוא יכול לקבוע שדבר מסוים יהיה ושדבר מסוים קיים.

זוהי מהות היום הזה, האחד והמיוחד, היום שאינו בתחומי הזמן והמקום, היום של פתיחת השערים אל לפני ולפנים.

מה מוטל על האדם לעשות ביום זה?  לפחות שלא להפריע.

הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ) / אור פני מלך

 

 

 

מה בגיליון

  • תמיד רציתי לשאול – הרב ירון  
  • ערב יום הכיפורים – ורד סוקולובסקי
  • על שם אשה צדיקה – עקיבא כץ
  • שלושים שנה בלעדיו – נורית סוקולובסקי
  • אמא וחנן זכרם לברכה – יפת שדיאל
  • בימים אלה – שלמה פורשר
  • בבית הספר התיכון – שרה עברון
  • כיצד נעבור את הצום בשלום – ד"ר ליאורה
  • ביטוח לנסיעה לחו"ל – אליעזר שפיר
  • בקיבוץ הדתי: עמוד"ש 129 + שבתות עיון – תכנית ראשונית.
  • כלבודף ולוחות זמנים

 

                                                     קראו בנעימות וצום מועיל,

המערכת

 

תמיד רציתי לשאול

שאלה: האם ישנה מצווה לאכול בערב יום כיפור, והאם היא תלויה בצום?

תשובה: על הפסוק (ויקרא כג, לב): "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב", נאמר בגמרא (ברכות ח, ב): "וכי בתשעה מתענין? והלא בעשרה מתענין! אלא לומר לך: כל האוכל ושותה בתשיעי - מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי". ויש לחקור: האם זו מצווה בפני עצמה לאכול בערב יום הכיפורים, או שזהו חלק מהמצווה לצום ביום הכיפורים? נפקא מינה, למשל, באדם שאינו צם ביום הכיפורים מפאת מחלה, האם עדיין חלה עליו מצווה לאכול בערב יום הכיפורים?

יש שכתבו שהטעם לכך שמצווה לאכול בערב יום הכיפורים הוא כדי להקל על הצום ועל האפשרות להתרכז בתפילות למחרת. לעומתם, יש שכתבו להיפך: מכיוון שאדם אוכל הרבה בערב יום הכיפורים, יותר קשה לו לצום אחר כך. לפי שני הטעמים הללו, מסתבר שאדם שאינו צם ביום הכיפורים אינו מקיים מצווה כאשר הוא אוכל בערב יום הכיפורים.

אך ר' יונה (שערי תשובה שער ד אות ט) כתב שהסעודה שעושים בערב יום הכיפורים היא סעודת מצווה כמו כל סעודת חג אחרת, אלא שבגלל הצום אי אפשר לעשות את סעודת החג ביום הכיפורים עצמו, ולכן מקדימים אותה. לפי זה, גם מי שלא צם ביום הכיפורים, צריך לאכול ולהתענג בערב יום הכיפורים.

הסבר אחר לשמחה ביום זה הוא שכאשר אדם וחוה חטאו, היה זה ביום בריאתם, בראש השנה. כתוצאה מכך נזף בהם הקב"ה, ובתורה (במדבר יב, יד) כתוב שנזיפה של הקב"ה היא לכל הפחות שבוע ימים: "וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים". ממילא ימי הנזיפה של אדם וחוה הסתיימו בתשעה בתשרי, וזו הסיבה לשמחה הגדולה ביום זה.

שאלה: מהו המקור למנהג הכפרות, והאם נכון לעשותו בכסף או בתרנגול?

תשובה: המקור למנהג הכפרות הוא מתקופת הגאונים (המאה השביעית לספירה). על פי המנהג לוקחים תרנגול לאיש ותרנגולת לאשה (ואם היא מעוברת, מוסיפים גם תרנגול נוסף, למקרה שייוולד זכר), בעדיפות לתרנגולים לבנים דווקא. מסובבים אותו מעל הראש ואומרים פסוקים ותפילות. אח"כ שוחטים את העוף, ואת כספו (או את העוף עצמו) מחלקים לעניים. אגב, ישנם מקורות שבהם מתואר שקיימו מנהג זה גם עם בהמות, דגים, ואפילו ירקות.

ואולם, פוסקים רבים חששו שמקורו של המנהג הזה אינו יהודי, ואף כתבו לאסור אותו משום דרכי האמורי, ובמיוחד כאשר מקפידים על תרנגולים לבנים. לכן פסק גם השולחן ערוך (או"ח סימן תרה) לבטל את המנהג הזה. לעומתם, פוסקים אחרים כתבו שאין במנהג זה איסור, ויש לקיימו, וכך כתב גם הרמ"א.

מלבד האיסור של דרכי האמורי, פוסקים רבים כתבו שכאשר הכפרות נעשות באופן תעשייתי יש בכך גם משום איסור צער בעלי חיים ואף משום חשש אכילת טריפות.

לכן, רבים נהגו לעשות את מנהג הכפרות בעזרת שטרות כסף, ואת הכסף לתת לצדקה.

הרב ירון

 

 

 

ערב יום הכיפורים תשע"ג. 

הימים שבין יום כיפור לשמחת תורה הם ימים קשים עבורי. לפני שלושים ותשע שנים, כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, נקרא אבי ז"ל ליחידתו שנשלחה לגזרה הצפונית של סיני, ליד בסיס "בלוזה". בימים הארוכים של סערת הקרב עברו עליו חוויות קשות, אך במכתבים הרבים ששלח הביתה ניסה להרגיע אותנו היושבים בעורף, הדואגים לגורלו. בליל שמחת תורה נחתה הפגזה ארטילרית כבדה על אזור החניה של יחידתו ואבי נהרג. נשארנו בבית בכפר מונאש - אמי ז"ל, אחי בן ה-4 ואני.

אי אפשר לתאר במילים את ההשתייכות למשפחת השכול ואת ההשפעות של השכול והאובדן על חיינו, על הסביבה בה אנחנו חיים וכמובן את ההשפעות של השכול על הבחירות האישיות שלי.

בחרתי בבארות יצחק. בחרתי שכאן יהיה ביתי וכאן אגדל את ילדיי. באושר. ראיתי אז, ואני רואה גם היום, את היופי בחיים בקיבוץ עם חברה רב דורית, חברה דתית מעורבת ובחיי השותפות.  בחרתי לתרום ולעשות למען הכלל.

בתקופה האחרונה אני עסוקה רבות בתוצאות הקלפי. אני בודקת את עצמי, מנסה לעשות חשבון נפש על מה שעשיתי ועל מה שרציתי לעשות או שהיה צריך לעשות ולצערי לא יצא לפועל. חלק מהדברים מורכבים בגלל מי שאני, ומי שמגויס למערכת, ואולי בגלל מי שאנחנו כולנו ביחד - קהילה צבעונית ומעניינת שמתקשה להירתם ולהתקדם. אני בודקת את היתרונות והחסרונות ואת המורכבות של ההצעה של ועדת המינויים. קראנו גם את תוצאות הסקר שועדת המינויים עשתה,הואני מתלבטת על המשך דרכי הציבורית בבארות יצחק ובכלל – ועדיין מאמינה ביכולות שלי ובמקום הנפלא הזה שנקרא קיבוץ, שנקרא בארות יצחק!

חברי המזכירות הנוכחית: שמוליק, אסנת, שורי, בנג'ו, ענבל, נחום, הושע, אבי, אליהו ושלמה היו מגויסים לעשייה ולתחזוק המערכת. עירית פורשר רכזת שירותים ומנהלי הפעילויות השונות מגויסים גם הם כמו רוב חברי בארות יצחק.

אני רוצה לנצל את הבמה ולבקש סליחה אם בשוגג פגעתי במי מחברי בארות יצחק.

אני רוצה לנצל את הבמה ולבקש מכל חברי בארות יצחק ללמוד לקבל אחד את השני ולהיות קצת פחות ביקורתיים.

אסיים בתפילה שמילות השיר של נעמי שמר אכן יתגשמו –

 

"אחרי החגים יתחדש הכל
יתחדשו וישובו ימי החול
האוויר, העפר, המטר והאש
גם אתה, גם אתה תתחדש"

גמר חתימה טובה,

ורד סוקולובסקי

 

 

 

 

על שם אשה צדיקה 

"בצעירותי גדלתי בקיבוץ בארות יצחק. בימי המלחמה הקשה – מלחמת יום הכיפורים – היו רוב הגברים מהקיבוץ מגויסים.  שניים מבני הקיבוץ שהיו בצבא הסדיר ובלמו בגופם את האויב – נהרגו במלחמה קשה זו: תני (נתנאל) אהרן הי"ד ובונדי (צבי) יעקבס הי"ד. גם שני בני-דודים שלי מצד אמי נהרגו במלחמה זו: דן גול הי"ד ויורם גול הי"ד.

דבר זה של יציאה לקרב וחזרה ממנו בריא ושלם לא היה מובן מאליו, וגם לא דבר של מה בכך.

אחת מהאמהות בקיבוץ, שבנה גויס לקרב, נדרה נדר לאמור שאם בנה יחזור בשלום מן המלחמה, היא תהא מנקה את בית הכנסת בקיבוץ בקביעות כל ימי חייה.

בית הכנסת של הקיבוץ הוא גדול ומרווח במיוחד, בעל קיבולת של כחמש מאות מקומות ישיבה, הוא בית הכנסת היחיד בקיבוץ ונועד לצרכי כל חברי הקיבוץ.

בנה אכן חזר בשלום מן המלחמה, והאם טהורת הלב ניקתה את בית הכנסת עד סוף ימי חייה.

עבודה זו של ניקוי בית הכנסת לא הייתה קלה עבורה, אך היא עשתה זאת מכל לבה הטהור ובמסירות אין קץ. היא לא חיפשה תירוצים ודרכים להתיר את נדרה, אלא עמלה במרץ כל חייה ודאגה שבית הכנסת יהיה תמיד נקי ומצוחצח.

אותה אם יקרה, רחל בלנקנשטיין ע"ה, הייתה עבורי דוגמא למופת לקיום דין זה וראייה והשקפה נכונה – שזכות גדולה היא זו לשרת ולעבוד את ה' בכול.

סיפר לי חתנה שיח', שבצעירותה היא באה מגרמניה מבית לא דתי, וכשעלתה ארצה דרך הסוכנות שיכנו אותם, את העולים הצעירים, באוהלים. כשנכנסה לאוהל אליו הופנתה, שמה לבה שישנים שם גברים ונשים ביחד. היא פנתה בתרעומת לאחראים: כיצד ייתכן שיישנו גברים ונשים באותו אוהל?

האחראים אמרו לה: אם כך את אומרת – את שייכת לדתיים. לכי לישון באוהלים של הדתיים.

מני אז היא הבינה שמקומה בין הדתיים, וזכתה והתחתנה והקימה בית לתפארת.

על שם אותה צדיקה קראנו לבתנו הקטנה בשמה: רחל.

הרב עקיבא כ"ץ

מתוך דברים שכתב לפרשת צו באשר לעבודת הוצאת הדשן מעל המזבח אל מחוץ למחנה (ויקרא ו, ד)

 

 

 

 

שלושים שנה בלעדיו 

"הדברים הטובים ברעים מתערבים.

השמחה באנחה, והששון באסון.   (ר' אברהם אבן עזרא).

 

שלושים שנה בלי שרגא שלנו.

שלושים שנה אני פוקדת את קברך ונפעמת מכמות החברים הבאים מקרוב וממאוד רחוק לחלוק לך כבוד, כשבמעמד הטוב והרע מתערב.

אחים, כלות, אחיינים הולכים, גדלים ומתבגרים – ואתה איננו.

ושוב בטוב – בני כיתה הקימו משפחות, חיתנו ילדים, נולדו נכדים, ואתה איתנו במחשבות האנחה והאסון.

שנה בשנה אורי רזניק עומד ומספר לכיתת חיילים שמשתתפת בטקס מי היה שרגא.

משם אנו עובדים לאולם בו התכנסנו ללימוד מפי רבנו עקיבא:

הלכות יום הכיפורים, אורח חיים תרג-ד, הבית יוסף:

"וכן נוהגין להרבות בו בסעודה. ומביא במדרש מעשה בשוטר העיר שאמר לעבדו קנה לי דגים, ולא מצא אלא דג אחד ונתן בו זהוב. והיה שם יהודי חייט והוסיף עליו עד שהעלוהו לחמישה ונשאר לחייט. בא העבד אל אדוניו וסיפר לו כל המאורע. שלח השוטר אחר החייט ואמר לו: מה מלאכתך? אמר לו: חייט. אמר לו: ולמה קנית דג שוה זהוב בחמישה זהובים, ולא עוד שלקחתו מיד עבדי ששלחתיו לקנותו לי. השיב לו: והיאך לא אקננו אפילו בעשרה כדי לאכלו ביום כזה שציוונו הקדוש ברוך הוא לאכול ולשתות, ושאנו בטוחים0 שהקדוש ברוך הוא יכפר לנו עוונותינו.  אמר לו: אם כן, יפה עשית, ופטרו והלך לשלום."

ממשיכים עם מצגת, שיחה חופשית, מעלים זיכרונות והדמעות זולגות נשפכות.

 

נחמיה, שהיה מחנך של שרגא, כתב:

שרגא הגדול.

אני מחזיק את הדפים. דפדפת. שמונה דפים ראשונים מלאים צער עמוק וכאב בלתי אפשרי. שמונה דפים עמוסים בתחושות שמצאנו באישון לילה את הדרך מהלב אל שולחן הכתיבה. שמונה דפים שאינם מסתירים ואינם מתכוונים להפחית את עוצמת המכה שהנחיתה על כולנו ההודעה על נפילתו של שרגא בלבנון.

לצידם, יחד עימם, נמצאת על שולחני החוברת – חוברת הזיכרון שיצאה לאחר זמן-מה, ואני מתקשה לפתוח אותה. את עיניי צדה התמונה של שרגא...

שמונת הדפים המבטאים את ההלם והמתארים את מסע הלוויה, נפתחים בתמונה של שרגא מימיו בתיכון. עמידה מבוישת, חיוך, כוח, פשטות, יופי – כך אני זוכר אותו. לנגד עינינו הפך מילד בכיתות החטיבה לבחור חזק המתכונן במלוא הרצינות לשירות משמעותי בצבא ההגנה לישראל. לנגד עינינו גדל תוך שהוא שומר כל הזמן על סולם ערכים ברור שהנחילו לו הוריו, מוריו וקיבוצו.

חוברת הזיכרון נפתחת בתמונה אחרת: תמונה של שרגא העומד על משמרתו, עטוף במעיל רוח, דומני שברצועות שחורות הוא נושא מקלע מאג המונח על מותניו, והוא חגור אפוד מזווד וחמוש. השיער הצבאי ארוך יותר מהשיער שהיה מותר בבית הספר, ורק החיוך – אותו החיוך.

איני יכול להתנתק משתי התמונות. שרגא!

ועוד הבדל בעמוד הפתיחה של שתי החוברות: בחוברת הזיכרון נכתב בעמוד הראשון מה שאולי היה פחות מרכזי בשעת ההוצאה לאור של שמונת הדפים: 'בן תקוה ויוסף'. עיניי דומעות. יותר מכל לא רצה שרגא להכאיב להוריו. אני זוכר היטב את המפגשים הספורים עם יוסי ותקוה בבית הספר המשותף בקבוצת יבנה, את השיחות האינטימיות בערבי הורים, את החיוכים והתודות בסיום תקופה.

לפני שלושים שנה, בשעת הפרידה כאן על ההר, סיפר גיל ש'בכל חופשה, ואפילו כשהגעת באמצע הלילה, רצית להעיר את ההורים, לראות אותם, לגרום להם אושר'.  רצית והצלחת לגרום להם אושר גדול.

תקוה, בימים שלא יכלה לשאת יותר את האובדן, הגיעה אלינו לאנגליה ובמשך שבוע התארחה בביתנו, בית השליח בלונדון. אשתי ואני ניסינו לחבק אותה, להקל מעליה, לטייל עימה ולדבר איתה – וידענו שאיננו מצליחים. היא הייתה אצלנו אך לא עמנו. 'בן תקוה ויוסף'. עיניי דומעות.

ועכשיו עליי לגשת בעצמי לכתיבת הספר על שרגא הגדול. לכתוב על המשמעות העמוקה שלעולם לא יהיה שרגא גדול.  כאשר בא שרגא לעולם היה בו צורך, היה בו הכרח. ריבונו של עולם הרגיש שהפרח הזה חסר בגן; שהידיים האלה, החזקות והחרוצות, נחוצות כדי לבנות את העולם; שרק באמצעות החיוך הזה ניתן יהיה להתקדם בעולם שלנו. שם בשמיים הרחוקים הוא החליט שלעולם לא יהיה שרגא גדול, ששרגא עשה  מספיק כשרגא קטן.

בתי הבכורה נולדה כאשר הייתם בכיתה י"א. ברוך השם, היום היא אם לארבעה ילדים, והיא כותבת את הספר שלה, שייקרא 'נורית הגדולה'.  אורי, גיסי ובן כיתתכם, כבר זכה להשיא שניים מארבעת ילדיו, והוא סבא לאביגיל. אורי כותב בעצמו את הספר על 'אורי הגדול', אבל את הספר על שרגא הגדול עליי לכתוב בעצמי, כי שרגא איננו.

הפרק הראשון יהיה על השחייה. בשעתו הכתיר אותו אלי בתואר 'האלוף הצנוע', ואני אמשיך ואתאר את שרגא מוצא את הזמן להגיע לבריכה ברמת-גן בלי לפגוע בחובותיו כלפי א-לוקים ואדם, עומד על הפודיום בסיום המשחים של הגדולים, רטוב כולו, כיפה סרוגה על ראשו, מקבל את המדליה, שותק, מחייך ויורד.

הפרק השני היה על השקט. אלדד כבר התחיל את הסיפור כשתיאר במילים אלה מעשה שהיה בלבנון: 'היינו מעל הכפר. בבוקר רצו לכנס את כולם לראות מה קרה. כולם באו אל המפקד, ורק אחד לא יצא – גיל שמו. כל המחלקה עמדה בשלשות והתחילו לצעוק: 'גיל, גיל!' – והבחור לא יוצא. חשבו שהוא נרדם או משה כזה. עמדו וקראו לו. בסוף המ"מ אומר לשרגא: 'עכשיו אתה תיתן שאגה נוראית, תקרא לו'.  שרגא אומר בשקט בשקט: 'גיל' – והוא יצא.  אתם יודעים,מ"מ בטירונות צריך להיות קשוח, אבל הוא הסתובב לאחור וצחק עשר דקות...'.

הפרק האחרון יהיה על אהבה. החברים מספרים על שרגא, וכל אחד מדבר על אהבה. אהבה תמימה וטובה שאינה תלויה בדבר.  דני מספר לתקוה: 'החבר'ה מיד אהבו אותו, ואם משהו נותן לי קצת נחמה – זו הידיעה שהוא היה שמח איתנו'.  עקיבא סופד: 'לא היה מי שחלילה לא חיבב אותו. אדם ללא שונאים. כולם אהבוהו, כולם כיבדוהו, מקובל על הבריות'.  אני, שנפשי קשורה בנפשו, אחזיק חומש, אפתח בפרשת וישב, אותה פרשה שהמדרש פותח במלים: 'אמר רבי אחא, בשעה שהצדיקים יושבים בשלוה ומבקשים לישב בשלוה בעולם הזה, השטן בא ומקטרג.  אמר: לא דיין שהוא מתוקן להם לעולם הבא, אלא שהם מבקשים לישב בשלוה בעולם הזה?!  תדע לך שהוא כן. יעקב אבינו על ידי שביקש לישב בשלוה בעוה"ז, נזדווג לו שטנו של יוסף',

ואקרא: 'ויקמו כל בניו וכל בנתיו לנחמו וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאלה, ויבך אתו אביו'.

פרק ענק יהיה על שרגא הגדול מקיים מצוות. על קיום מצוות של כולנו מתוך ספקות והתלבטויות. על קיום מצוות בלחץ זמן בלתי אפשרי. 'בחירוק שיניים היה הולך ומתפלל כל בוקר' – סיפר אחד מהחבורה. 

אכתוב על שרגא הנפגש עמי בבית הספר, בערב הורים לבנו הבכור, סוקרים את הישגי הבן במקצועות הלימוד, את קשייו ואת הצלחותיו, ושרגא יעצור אותי בחיוך וישאל: איך הוא בתפילה? ואיך הוא 'בין אדם לחברו'?

הפרק על מקום המגורים של שרגא הגדול יתחיל בקיבוץ, יעבור בהתנסויות לא- פשוטות, ויסתיים בהתיישבות.

'אני רוצה להתיישב – אמר לגדעון – ככה טוב לי ואני לא מחפש את הדברים האחרים'. מתוך שאנחנו יודעים עד כמה לא חיפש את 'הדברים האחרים' אנחנו יודעים את העוצמה של המשפט הקצר: 'אני רוצה להתיישב'.  אנחנו מרגישים את העוצמה של התמונה שמצייר יפה: 'ערב ראש השנה. טרקטור מאובק דהר ועצר לפתח המסגרייה. שרגא ירד ממנו מהסס מעט, שקט ועצור. במכסחת הסתבכו חוטי תייל וקשרו יחד את השרשראות. קיבל מגזרי תייל והחל לעבוד בשקט וביסודיות.  זה לא היה כל כך קל ועזרנו לו. בתמורה קיבלנו חיוך מקסים. אחר כך, כשתמה המלאכה, ניגשנו לרחוץ ידיים. הבטתי בעיניו וראיתים בוהקות בשמחת חיים יוקדת, והחיוך מלב אל לב... שרגא'.  אנחנו רואים את שרגא הגדול ממשיך לתת את כולו, מעל ומעבר, בונה את ביתו במו ידיו ועובד את אדמתו.

יש דפדפת של שמונה דפים; יש חוברת זיכרון;

שרגא, תן לנו את הכוח לכתוב את הספר על שרגא הגדול.

ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך. "

 

אסי דיין, חברתו הטובה, הוסיפה:

"שלושים שנים חלפו. כולנו התבגרנו ולחיוכינו השתרבבו רסיסי דמעות וסימני הגיל והחיים. שרגא שלנו נותר צעיר מחייך וטוב לב. שרגא לנצח כאל על ההר.

בעולם של היום, שבו כה הרבה חומרנות ותועלתנות, שרגא יהיה לי לעד כאש התמיד וסמל לכל מה שהוא טוב ואמיתי.  בימים שאחרי נקשרו בו זרי מילים שברובן קטנו מהכיל. בין השאר גם נאמר עליו שהיה 'צדיק'...

משהו בטוטאליות ובהקשר של ההגדרה הזו הצטייר לי אז מעט מתויג ולא מכיל את האישיות המקדימה ואוהבת החיים שאיבדנו.  עם זאת, לאחרונה מצאתי עצמי חוזרת למשמעות המילה 'צדיק' במובן של צדק וצדקה, והבנתי מחדש את הקשר לשרגא.  בעשיית החסד שלו, ובבחירות הטבעיות שבהן בחר לעשות את הנכון והצודק בלי לצפות לתמורה, היה שרגא כל כך נדיר ומיוחד, ובמובן הזה הוא אכן יצא צדיק גדול.

כשאנו מנסים למצוא נחמה כלשהי במותם הצעיר של חיילים, חוזר תמיד המשפט 'במותם ציוו לנו את החיים'.

הצעירים, לרוב, לא משאירים אחריהם צוואה. שרגא עזב אותנו בחיוך ובשתיקת עולמים, אבל אנו יכולים לאמץ אל לבנו את הצוואה הלא כתובה שהשאיר אחריו, ולשאוף לאמץ את הצדק והטוב שזכינו מהם בחייו.

בתוך מערבולות חיינו, היכן שניתן, לו נצליח לעצור לרקע ולזכור לראות שתקוה, אמו שאהב, ועקיבא וישי, אחיו היקרים, יזכו לכל הטוב שאנו יכולים להעתיר עליהם, וכל טיפה נאספת לאשד גדול.

אנחו, שגם היום עוד חיים עם צלקת שנותרה בלבנו מאובדנו, יכולים למלא את התהום הפעורה ברגעים קטנים של חסד ואור.

אני חוזרת פעם נוספת לאותו כדור הקפות מפורסם שזרק שרגא לעבר האופק, ומייחלת שנוכל לחפש אותו בלבנו ולרוץ עם האהבה הזו כמו הייתה מסר משרגא; מעין צוואה והבטחה מאיתנו לא לחדול לרוץ, לאהוב, לתמוך ולנצח.                         שנה טובה וחתימה טובה."

תודה חמה והערכה רבה למילכה על היוזמה והביצוע.  כלום לא חסר – רק שרגא שלנו.

כבר שלושים שנה.

                                                                                                                 בדמע,

נורית סוקו המטפלת

 

 

אמא וחנן זכרם לברכה

ביום ראשון כ“ב באלול תשע“ב 9.9.2012 מלאו 45 שנה לחידוש היישוב בכפר עציון. ביום זה חגגו אנשי כפר עציון הכנסת ספר תורה חדש לבית הכנסת, לזכרו של חנן פורת ז“ל, שבין כסה לעשור מלאה שנה לפטירתו. ספר ”דברים“ בספר התורה הזה נתרם להנצחת זכרה של אמא - לאה שדיאל ז“ל ע“י שני בניה.

אמא, שנפטרה ביום שמחת תורה התשע“א, ראתה בעלייה לארץ ישראל וישיבה בה ערך אישי ולאומי ואף הגשימה זאת ברוב שנותיה.     

שלוש פעמים הצטלבו דרכיהם של אמא וחנן. על הפעם הראשונה סיפר חנן באזכרה ביום השלושים לפטירתה. אותות המחלה כבר ניכרו בו. הדיבור ה“חנני“ הרהוט והקולח כבר לא היה כבעבר והוא התקשה אף לעמוד ולהלך, ובכל זאת התעקש לדבר ובמעומד.

כשלמדתי בישיבת מרכז הרב בירושלים - סיפר - נוהג הייתי מידי פעם לפקוד את קבר האחים שלנו שבהר הרצל. באחת הפעמים, ועוד מרחוק, ראיתי דמות עומדת לבדה מול הקברים ומתפללת. בתחילה לא זיהיתי במי מדובר. כשהתקרבתי בחשאי מבלי שתבחין בי, הכרתיה. לאה שדיאל. בכל חיי עד אז לא הזדמן לי לפגוש אותה כך. רק יחד עם כולם, ביום הזיכרון של חללי הגוש או באירועים הקשורים בכך. קצת הופתעתי אך היה משהו שהרשים אותי בעמידתה הזקופה, שקועה בתפילתה. תמיד רגיל הייתי לראות את סיפור כפר עציון כסמל שנצרב במימד הלאומי, ואילו המימד האישי נעלם ממני. באותו היום נוכחתי, בזכותה, כי האבל והזיכרון מלווים אותנו וכי הגעגועים, השכול והכאב אינם מוגבלים לימי זיכרון בלבד. הם קיימים ומוחשיים בכל יום ויום בשנה.

הפעם השנייה מופיעה בספרה של עמיה ליבליך על ילדי כפר עציון, ובו מספר חנן על פגישה טעונה שהתקיימה בביתם של שושנה ודב קנוהל בשכונת קרית משה בירושלים. באותו מעמד טענו כמה מאלמנות כפר עציון שעם כל הכבוד ליוזמתו לשוב ולחדש את היישוב בכפר, הוא דוחף להרפתקה שתסכן את חיי בניהן ובנותיהן. ”די לנו. הם ואנחנו סבלנו מספיק“ אמרו. אחת מאותן אלמנות הייתה אמא, לאה שדיאל.

את הפעם השלישית שמענו מפיה. באירוע שהתקיים בכפר עציון לרגל מלאת ארבעים שנה לחידוש היישוב בגוש עציון, לפני כחמש שנים. חנן, כמי שהיה הדוחף והמדרבן לעלייה, הוזמן לומר את דברו.

משסיים וירד, המתינה לו בקדמת הבמה אמא, שהייתה כבר בת למעלה מ-90 ואמרה לו: ”אתה צדקת!“

יהי זכרם ברוך !

ישראל ויפת שדיאל

 

 בימים אלה 

בימים אלה, בהם המזכירות מתפקדת כמזכירות מעבר, והתחושות ביחס ליציבות המערכת הקיבוצית שלנו אינן ברורות, אנסה לערוך סיכום אישי של הקדנציה שלי כחבר מזכירות בתפקיד גזבר.

כרגיל אתחיל בהתחלה. לפני למעלה משלוש שנים פנה אלי שמוליק ברוכיו-ושהיה אז מרכז המשק המיועד, והציע שאמשיך לכהן כחבר מזכירות והפעם בתפקיד גזבר, כדי שאוכל לתרום מניסיוני לצוות המזכירות המוצעת, שלהובלה  שלה הוצעו שלושה חברים צעירים יחסית, ובכך נשמור על המשכיות ויציבות בתפקוד המזכירות.

התלבטתי מעט. עמדתי לסיים שתי קדנציות עמוסות בתפקיד מרכז המשק, ובסה"כ תקופה של יותר מעשור של כהונה רצופה במזכירות. לכן חשבתי שכדאי שאנוח מעט מחברות במזכירות, והמזכירות תנוח ממני.

בסופו של דבר, כידוע, השבתי בחיוב.

הכניסה לתפקיד הגזבר הייתה קלה וחלקה. הכרתי היטב את המערכת הפיננסית שלנו. בתפקידי כמרכז משק עבדתי בשיתוף צמוד עם הגזברים שעבדו מולי, וביחד הצלחנו לבנות מערכת מתפקדת היטב עם צורך מועט לביצוע עדכונים. הרחבתי על כך במאמר בנושא השיכון ואין צורך להרחיב..

התפקיד השני שהוגדר לי לקראת כינונה של המזכירות היה לשמש כבעל ניסיון באגף הכלכלי ובמזכירות. בתפקיד זה הכניסה הייתה קשה יותר, ולמעשה, במבט לאחור אני מתקשה גם היום לאפיין את התפקיד ולסכם את פועלי.

האפשרות להשפיע על תפקוד המערכת תלויה במערכת היחסים שנוצרת בין בעלי התפקידים כולם.

הסוגיות שנדרשתי להתמודד עימן היו תלויות ביכולת שלי להתעדכן, לתקשר, לברר, להישאל ולהתערב.

בדרך כלל רצוי שמערכת היחסים שנוצרת תהיה כזאת המאפשרת לבעלי התפקידים החדשים לפעול ללא חשש, ובמקביל רצוי שידעו שיהיה להם למי לפנות להתייעץ ואף על מי להישען.

כדי שהנס הזה יתרחש יש צורך במחשבה, טקט, אמון ועשייה משותפת. יש צורך ליצור רשת של תקשורת שוטפת שתאפשר לכל הנ"ל לבוא למימוש.

אז איך כל זה עבד אצלנו ?

מערכת היחסים האישית שלי עם המנהלים הצעירים: שמוליק, אסנת וורד, עד כמה שאני יכול להעיד, הייתה ועודנה טובה וחברית. גם כאשר היו לנו וויכוחים, והיו ב"ה, השכלנו לנהל אותם באופן ענייני, ובדרך כלל אני חש שהחבר'ה מתייחסים אלי בכבוד המצופה, וכן אני אליהם.

אלא שמערכת יחסים תקינה הינה תנאי הכרחי וחשוב להתנהלות משותפת, אבל לא תנאי מספיק. אני חייב להודות שכאשר אני סוקר לאחור את מידת השפעתי על תפקוד המזכירות, הרי שבנושאים שבהם הייתה לי נגיעה ישירה, בתחום הפיננסי ובמפעלים בהם שימשתי כדירקטור, הייתי מאוד מעורב ומשפיע.

וביתר הנושאים?  אומר בזהירות... לא כ"כ ספרו אותי, כולל בנושאים החשובים ביותר.

לכאורה כך צריך להיות. קם דור חדש של מנהלים, ולוקח את האחריות לידיו. או אז תפקידי הוא לא להפריע להם לצמוח כמנהלים, לתמוך בהם כשנחוץ ולא בהכרח להשפיע. הייתי יכול לסכם את הניתוח בתחושה של סיפוק. דור המנהלים הבא נכנס לתפקידו - בחלק מהנושאים הצליח ובחלק נכשל (כמו כולנו). ובכל זאת נוע תנוע, למרות כל המספידים ורואי השחורות.

 

אז מדוע אינני מרגיש מסופק?  מהיכן אותה תחושה שלא מלאתי את המשימה שנטלתי על עצמי? מה חלקי בתקופת הדמדומים של המערכת הניהולית שלנו?

אקדים ואומר שאינני מתיימר לנחש מה היה קורה אילו הייתי נוהג אחרת. אני גם לא חושב שמערכת יכולה להיות תלויה כולה במעשה של בודד כזה או אחר, של אחד מהפרטים מתוך החבורה. אף אחד מאיתנו איננו פועל בחלל ריק, וכל פעולה של מי מאיתנו יכולה להביא לתגובות לא צפויות, אבל עובדה זו לא פוטרת אותי מההכרח לפעול ולהגיב על פי אמונתי.

אם אבחן ביושר את מעשיי, אני מוכרח להודות שבשלוש השנים האלו הרבה פעמים העדפתי לעמוד מהצד, בדיונים בתוך המזכירות, בדיונים בציבור  באסיפה ובידיעון, ובתהליכים שהבשילו בלי שהתקיים דיון מסודר. ראיתי דברים מתרחשים, שמעתי דיבורים שלא הסכמתי איתם, והחרשתי.

בכל השנים האלו לא כתבתי בידיעון -  לא כיוזמה ולא כתגובה.

הייתי יכול לתרץ זאת בכך שנמנעתי מלהפריע ולהאפיל על המנהלים הנבחרים, אבל האמת היא שפשוט עייפתי, והעדפתי לצפות מהצד.  ועל כך אני מיצר ומתנצל.

אינני יודע אם הייתי מצליח להשפיע על גורל ההצבעה למזכירת פנים ומנהל קהילה באם הייתי מגיב על מילים שנאמרו ונכתבו בנושא. ייתכן אפילו שהייתי מרע במקום להיטיב. אבל אני יודע שלא הגבתי ובכך השארתי את הבמה למתנגדים ולמכפישים.

אני חושב שבמצבנו העדין אין לנו את הפריווילגיה של הימנעות בדיון. יש בתוכנו חברים שמרגישים רע כאשר מתקיים וויכוח פומבי, ואני חושב שאם ישנם חלוקי דעות - עדיף שיתקיימו בגלוי. בכך אינני אומר שעל כל דבר צריך לריב. כמו בכל דבר בחיים צריך להפעיל שיקול דעת ופרופורציות בבחירת הוויכוחים שלנו.

כמובן שרצוי שבכל וויכוח, גלוי או סמוי, יישמרו כללים של דיון ענייני ונקי ככל שאפשר.

 

בימים אלה, כששוב מתרגשים עלינו דיונים וויכוחים שחלקם מעוררים שדים ישנים וחלקם כלל לא ברור מהיכן ולאן, אני מקווה ומייחל שיימצא בי הכוח להיות כאן ולעניין.

ולכולנו, שהקב"ה ירחם עלינו זאת הפעם שנמצא את דרכנו, ובבנין קיבוצנו נשמח כ-ו-ל-נ-ו.

                                                                                                      גמר חתימה טובה,

שלמה פורשר

 

 

בבית הספר התיכון

יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱ-לקֵינוּ וֵא-לקֵי אֲבותֵינוּ

שֶׁתְּהֵא הַשָּׁנָה הַזּאת הַבָּאָה עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקום שֶׁהֵם:
שְׁנַת אורָה. שְׁנַת בְּרָכָה. שְׁנַת גִּילָה. שְׁנַת דִּיצָה. שְׁנַת הוד. שְׁנַת וַעַד טוב. שְׁנַת זִמְרָה.
שְׁנַת חֶדְוָה. שְׁנַת טובָה. שְׁנַת טְלוּלָה גְשׁוּמָה, אִם שְׁחוּנָה .שְׁנַת יְשׁוּעָה. שְׁנַת כַּלְכָּלָה.
שְׁנַת לִמּוּד.

תשע"ג, השנה החדשה עומדת בפתח, ובזכות הקדמת תחילת שנה"ל בבית הספר אנו זוכים לעסוק בצורה ראויה וטובה בימי אלול, וגם להיכנס ללמידה סדירה עוד לפני חופשת החגים". סליחות" בנוסח המשולב נשמעות בכל בקר מארבעת מנייני התפילה שלנו, אנו עסוקים בהתנדבות, פעילויות גיבוש בכל השכבות, שיחות הכנה לימים הנוראים וכמובן שוק הצדקה המסורתי בהובלת כתה ט'.

 

התנדבויות: תלמידי ט' תוקעים בשופר לילדי גנים

מה מתחדש בבית הספר בקבוצת יבנה השנה?

תלמידים חדשים: כתות הקליטה שלנו: שכבת ז' ושכבת י' מלאות וגדושות כמתוכנן! עמדנו ביעד שהצבנו לעצמנו של קליטת תלמידים, ובשערי בית הספר נכנסים מידי בקר 90 תלמידים לכתה ז' ו 110 תלמידים לכתה י'. בנוסף אליהם נקלטו בחלק מהשכבות תלמידים בודדים – ברוכים הבאים לכל חדשים!

מורים חדשים: גם צוות בית הספר עסוק בקליטת 15 מורים ומדריכים חדשים, וכולנו רתומים יחד, ותיקים וחדשים, להצלחת ההתאקלמות והקליטה בבית הספר.

ממונה חדש:  יקיר זוכר החליף עם פתיחת שנת הלימודים את יאיר לסלוי כממונה על החטיבה העליונה,

ואנו מאחלים ליקיר הנכנס הצלחה רבה בתפקידו, וליאיר – הצלחה רבה בתפקיד מרכז החינוך בקב' יבנה.

מסלול בית המדרש בצמיחה והוא מקיף כעת חמישה שנתונים מז' ועד י"ב, ובעצם מקיף כמעט את כל שנתוני בית הספר.

אנו בשלבי הרצה ראשונים של הדגם החדש בפנימייה, המורגש מכתה י"א ומטה. בימי ראשון ושני פעילות אינטנסיבית לכל השכבה, ובימי רביעי ליל בית המדרש. במסגרת זו התחלנו בסדרת שיחות לחשיפה פוליטית של תלמידנו, שמטרתן לעודד לאחריות חברתית ולאומית, האורחת הראשונה הייתה איילת שקד נציגת הבית היהודי.

ועד החינוך של בית הספר, מתחדש בחברים חדשים, פגישת הועד הראשונה, בשבוע שעבר, עסקה בפתיחת השנה והיכרות. חברי הועד שלנו, שהוא הגוף המייצג את ההורים והישובים:

יאיר לסלוי, דני סולטניק, תולי בגבלייטר, שושי זלקינד (ק. יבנה), תפארת בן כליפא (עין צורים), חנניה מרמור (א. אתרוג), אורלי וידס (סעד), איתמר לזר (משואות יצחק) דינה ידידיה (ניר גלים) אסתר פורשר (בארות יצחק) נעה פישביין (עלומים) וכן מוטי, יקיר ואני, נציגי הנהלת בית הספר.

תודה חמה לכל ההורים שהיו עמנו בערבי ההורים לשכבות ז' ט' וי' החדשות, הנוכחות הגבוהה והאמון הרב בו חשנו במפגשים בוודאי

חניכי הפנימייה באמירת סליחות עם ילדי בית אפל

                                                                         בברכת שנה טובה לנו ולכל בית ישראל,

שרה עברון

 

 

 

 

 

 

מהמרפאה – לקראת יום כיפור

יש פה המלצות כלליות.    בכל שאלה מומלץ לפנות לרופאה ולרב.

 

תרופות לאיזון מחלות כרוניות , ולא כרוכות באוכל , לא מפסיקים :

- כדורים ליתר לחץ דם

- כדורים ללב [קרדילוק, קרודילול, פרופקס ]

- כדורים לטיפול בבלוטת המגן [בלוטת התריס , תירואיד] – אלטרוקסין, יוטירוקס – מומלץ לקחת בבוקר     

  לפני כל אכילה.

- נגד צרבת [אומפרדקס ,לנטון, פמו, גסטרו]

- תרופות למצבי רוח /הרגעה / הורמונלי [פקסט, פריזמה...]

- כדור שינה

 

תרופות קבועות שמומלץ  לקחת אחרי אוכל או פעם ביום – לקחת אחרי סעודה מפסקת + למחרת בצאת הצום

- אספירין [מיקרופירין, טבהפירין, אסטוסל]

- כדורים לדילול הדם [פלביקס, קומדין]

- נגד שומנים/כולסטרול [סטטין, בזליפ]

 

תרופות לטיפול בסוכרת לקחת רק סביב ארוחות / אכילה . אם בצום - לא לקחת עד ששוברים את הצום

 

תרופות שאפשר לדלג עליהן:

ויטמינים כמו : -B12 , ברזל, ויטמין D ,  טיפולים טבעיים  תרופות לאוסטיופורוסיס/עצמות  [פוסלן, סידן]

 

טיפול אנטיביוטי לא מפסיקים

אם כרוך באוכל לקחת לפני/אחרי הצום [אוגמנטין] , רובן אפשר לקחת על קיבה ריקה  - [מוקסיפן, רוקסו, אופלודקס ]- לשאול במרפאה.

 

תרופות נגד כאבי ראש או כאב אחר

אפשר לקחת אקמול או אופטלגין בנר [יש במרפאה ].

אפשר לקחת סירופ או כדור אקמול או אופטלגין על קיבה ריקה.

לא מומלץ תרופות מקבוצת נוגדי-דלקת שמומלץ לקחת אחרי אוכל [NSAID] =  ארטופן, אביטרן, אטופן, וולטרן, ארקוקסיה וכדומה.

                                                     שנהיה בריאים וצום מועיל, גמר חתימה טובה.

ד"ר ליאורה

 

 

ביטוח חו"ל

בהמשך להודעה קודמת התקבלו הנחיות נוספות להזמנת ביטוח נסיעה לחו"ל.

הפרטים המבוקשים:

1. השם בעברית

2. השם באנגלית כפי שהוא מופיע בדרכון.

3. המין

4. מספר תעודת הזהות

5. תאריך הלידה

6. תאריך היציאה

7. תאריך החזרה

8. יעד הנסיעה

 

אנא הקפידו להעביר את כל הנתונים כדי למנוע עיכובים מיותרים (ומעצבנים ).

נוסע שמצב בריאותו תקין רצוי שיזמין את הביטוח לפחות שבוע לפני הנסיעה.

במקרה שלנוסע בעיות רפואיות רצוי לטפל בנושא מוקדם ככל האפשר כי יש לעבור תהליך אישור ע"י חברת הביטוח.

הדבר מחייב למלא טופס ע"י רופא המשפחה. הרופא והמבוטח צריכים לחתום על הטופס.

אם המבוטח מטופל ע"י רופא מקצועי רצוי להביא מסמך מהרופאים המקצועיים.

 (לדוגמה: חולה לב יגיש דו"ח מחלה מהקרדיולוג שלו).

התהליך מחייב זמן טיפול ורצוי להגיש את הבקשה לפחות חודש לפני הנסיעה.

 

אם יש שאלות או ספקות עדיף לשאול ולהתייעץ ולא להמתין לרגע האחרון.

עדיף לשאול שאלות הנראות מיותרות מאשר לטעות ולהיכנס ללחץ זמן לפני הנסיעה.

                                          אליעזר שפיר 

 

 

שלום לכולם,

חינוך חינם מגיל 3

החוק החדש המעניק חינוך חינם לכל ילד מגיל 3 עורר בעיה המתמקדת בישובים קטנים, בדרך כלל בפריפריה, בהם יש פחות מ- 36 ילדים בגילאי 3 עד 6, שלפי החוק מתוקצבים כגן אחד רב-גילאי, ולפי ההבנה של כולנו כהורים וכמחנכים הם צריכים להיות מחולקים לפחות לשתי קבוצות גיל. בלשכת מנכ"לית משרד החינוך, הגב' דלית שטאובר, ובהשתתפותו של ח"כ זבולון אורלב, התקיים  דיון בנושא. מטעם משרד החינוך השתתפו בדיון סמנכ"ל התקציבים, מר משה שגיא; מנהלת מינהל החינוך הפדגוגי, הגב' מיכל כהן, ומנהל האגף לארגון מוסדות חינוך יסודיים (אמח"י), מר אודי כתריאל. פקידות בכירה ביותר! מטעמנו השתתפו ישראל נדיבי (מחולה), יוזם הפגישה בתפקידו כסמנכ"ל מרכז המועצות האזוריות; ד"ר אבי אהרונסון (נתיב הל"ה), ראש מחלקת החינוך בתק"צ, ונחמיה רפל. סוכם לבדוק לעומק את הנתונים ולגבש ביחד הצעה תקציבית שתוגש לאישור משרד האוצר.

ימי הערכות של המזכ"פ

שני חצאי ימי עבודה הקדישו חברי המזכירות הפעילה לסיכום פעילות שנה ולגיבוש תוכנית העבודה לשנה הבעל"ט. בהנחייתה של תמי כץ, היועצת הארגונית עימה אנחנו עובדים במישורים שונים, הוצגו התכניות שהכינו חברי המזכ"פ והועלו נקודות משמעותיות הדורשות עיון וחשיבה. במזכירות הפעילה עובדים היום 8 חברים: מרכז אגף חברה – אמיתי פורת (כפר עציון); מחלקות חינוך וביטחון – זיו כרמל (טירת צבי); מחלקת נוער וצעירים – רזי בן-יעקב (לביא); עורכת עמודים – ריבה פריד (מעלה גלבוע); מחלקה לצמיחה דמוגראפית – שרגא וילק (משואות יצחק); מרכז אגף המשק – צביקי פורת (עלומים); מנהל קרנות הקבה"ד – ידידיה צור (עין הנצי"ב); מזכ"ל – נחמיה רפל (קבוצת יבנה). נוספים עליהם פעילים בתפקידים מקצועיים, בהיקפי משרה שונים, שיפורטו בהזדמנות אחרת. היום השני הסתיים בהרמת כוסית מסורתית של כל צוות העובדים במזכירות התנועה, ובברכה לשנה פעילה, טובה ומבורכת.

קליטת בנים

המחלקה לצמיחה דמוגרפית מארגנת יום עיון בנושא קליטת בנים. יום העיון יעסוק במכלול הסוגיות הקשורות בנושא: האם לקלוט את כל הבנים? האם לקלוט רק בנים או לפנות גם לקליטה חיצונית? שאלת זהות הקיבוץ מול קליטת כל הבנים ועוד. יום העיון יערך בעז"ה ביום שלישי ל' תשרי תשע"ג, ר"ח חשוון, (16.10) בבית המדרש בקיבוץ עין צורים. יום העיון מיועד לרכזי וחברי וועדות: קליטה, בנים, צעירים וצמיחה דמוגרפית. הרשמה מוקדמת מומלצת, בטלפון 03-6072706 (עדנה, מזכירות הקיבוץ הדתי).

צוות קרקעות

בעקבות פניות של מרכזי משקים, שקיבלו הודעה מהלשכה המחוזית של מינהל מקרקעי ישראל לאמור: "קיבלנו הוראה מלמעלה לא לספק היתרי בנייה לקיבוצים", התכנס צוות הקרקעות של תנועות ההתיישבות וקיים דיון מיוחד. אין צורך להאריך בהסברים עד כמה ההשלכות של הוראה זו הינן חמורות, ומוסכם על כולנו שאין להשלים עם המצב, ויש לפעול להסרת מיידית של הקשיים שמערים המינהל על המבקשים לבנות דירות מגורים ולפתח את ענפי המשק. עמדתנו הבסיסית היא שהמינהל צריך לאפשר לכל קיבוץ לנהל בעצמו את "שטח המחנה", כפוף לכל חוקי הבנייה והסדרי התשלום המחייבים כל אזרח במדינת ישראל. מיד לאחר החגים תתקיים בעז"ה פגישה עם מנהל המינהל, שבה נוודא שהמינהל ממשיך במדיניות שנקבעה ע"י ראש המינהל הקודם, מר ירון ביבי, לפיה תימשך הבנייה בקיבוצים ע"פ ההסדרים הקיימים עד לסיום עבודתה של ועדת רוטקופף.

בני עקיבא / חיים חפר

"המלחמה הפנימית שלי כבר הפכה למלחמת התשה * ואני מנסה למצוא אלף סיבות כדי להתגבר על החולשה * אני מעודד את האפיקורסות שבי כדי שתעמוד על נפשה * ואני יודע שבשבילי זאת החלטה קשה * אבל בארץ הזאת ובמפעל הענקי בה * יש בהחלט מקום לשיר הלל ל'בני עקיבא'.

כן, זה עולה לי בבריאות לפעמים * לראות איך הם התעוררו אחרי מלחמת ששת הימים * איך ירדה עליהם פתאום ברכת ההתרחבות * והם מסתערים בשצף קצף על כל מקום התיישבות * והם ממלאים בנקודות את המפה הריקה * בחופי סיני, במרומי הגולן ובבקעה * ואם לדבר על 'פרופורציות' ו'אחוזים' * כמו שנוהגת לעשות עכשיו עיתונות הברווזים * אז מה יש לדבר, הם מקדימים וזריזים * ולפי הקצב שבו יישוביהם צצים * הם ישיגו את הקיבוץ המאוחד ואת איחוד הקיבוצים * ועוד יתבהר ביום אחד בהיר * שהקיבוץ הדתי עולה על 'השומר הצעיר' * וכך הם משתלטים לנו על הארץ לארכה ולרחבה * וזה בלי שיהיו להם איזה רבי עקיבא או בר כוכבא * וכך הם יושבים לנו בהיאחזויות הרחוקות ובישובים הבודדים * ובטח כובשים לנו את השממה תוך זמזום שירי חסידים * ושולחים מכתבים נלהבים עם ב"ה הביתה * וזה, רבותי חבר'ה שבעצם חילם לאורייתא.

כן, זה באמת עולה לי כמה שנים בריאות * לראות איך הם מתגברים על הקשיים והבעיות * כי הלא נודה, זה לא פשוט בכלל * כשיש לך מנהיגים כמו עסקני המפד"ל * וזה לא עושה אותך שקט ומאושר * כשפתאום הרב גורן עולה עליך עם שופר * אבל חוץ מזה אתם יודעים כמה שעות כל איש מקריב * לשחרית מנחה ותסלחו לי על הביטוי, מעריב? * ואיפה האיסורים החקלאיים הקושרים אותם בעבותות * איפה הכילאים והמעשר והלקט והשמיטות * ואצלם שבת זו שבת, שם לא אוספים שבתות * ויש ביניהם גם כאלה אשר במלא ההכרה * נוסף על הצרות היומיומיות גם מרביצים דף גמרא * ואחרי זה תופסים את הנשק ויוצאים לשעתיים שמירה * באמת זה מרגיז זה הורס אותך לעזאזל * מה הם חושבים להם הדוסים האלה הם מברזל?

וכך אתה נרגז אך גם נרגע אחת ושתים * ואז יש לך חשק לקפוץ אליהם לשעה או שעתיים * לטפוח על כיפה סרוגה ולסנן בין השפתיים: * 'ילד טוב ירושלים'. "

חיים חפר, ידיעות אחרונות, כ"ד מנחם אב תשכ"ט

גמר חתימה טובה

נחמיה רפל

וחברי המזכירות הפעילה

 

 

כ ל ב ו ד ף  

אחות תורנית: פונים למי שקרובה או זמינה

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

הודעות ותזכורות מענף המזון

סעודות ותורנויות בשעון חורף:

סעודת שבת/חג בצהריים - בשעה 11:00

תורנות עריכה בשעה 7:15   (אא"כ תואם אחרת ביניכם).

תורנות צהריים בשעה 10:15.

חשוב להגיע בזמן!

ארוחת בוקר מיום ראשון הקרוב עד איסרו חג סוכות: עד 9:00.

ארוחות צהריים בימי שישי וערבי חג:   11:00 עד 12:30.

ג'ניפר

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

תזכורת ממערכת תקציב אישי/מנגנון תכניות חסכון:

עכשיו הזמן...

מי שמעוניין למשוך כסף מהחיסכון או להפקיד בו כסף, ישאיר הודעה לדוד עד ה- 9.10.12 (אסרו חג), בקופת בית או בתא הדואר של קופת בית שבין תאי הדואר הנעולים. הכסף ישוחרר / יופקד לתאריך 1.10.12

בעלי חשבונות קיימים, קיבלו דיווח מצב החשבון נכון ל -30.9.2012  

צוות הנה"ח

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

רכב לחבר בחול המועד

תזכורת:    כל משפחה זכאית ליום אחד של רכב לחבר.  אם יש צורך ביום נוסף יש לפנות לסדרנית הרכב.

עירית פורשר – רכזת שירותים

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

 

 

 

 

AtarimTR