ידיעון 2797 פר' לך-לך

בס"ד, י' במרחשוון תשע"ג  

 

פרשת לך-לך 

 

 

16.35

הדלקת נרות

08.00

תפילת שחרית

16.45

מנחה, קבלת שבת

 ערבית, דרשת הרב

11.30

שעור בפרשת השבוע במועדון

שעור במשניות בשטיבל

18.30

סעודת שבת בחדר האוכל

11.30

סעודת שבת בחדר האוכל

מכונת השטיפה תפעל

בשעות 19.30 – 21.30

נא להחזיר כלים עד 21.00

12.30

שעור לנשים – שיר השירים - במועדון

13.00

מנחה גדולה

15.30

שעור בדף יומי

16.00

מ נ ח ה

16.30

נשים אומרות תהלים – בבית סעדון

17.32

ערבית, הבדלה

 

 

 

זמני תפילה במשך השבוע

שחרית א, ג, ד,  ו             06.00

שחרית ב, ה                    05.50

מנחה ברחבת חדר האוכל   13.30

מנחה בבית הכנסת           16.30

רבע לערבית                    19.45

ערבית                           20.00

עונג שבת לילדים בשעה 11.00

  כיתות א-ג    הרב ירון בן-דוד

  כיתות ד-ו     יוסי שניאור

 

 

 

לוח השבוע

 

יום ראשון

19.00

גדולי המחשבה הישראלית

חדר עיון

יום שני

17.30

התעמלות לגברים

בית שפירא

21.15

שעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י

חדר עיון

יום שלישי

09.00

מפגש בוקר לבגירים

מועדון לחבר

16.30

פגישת תיאטרון עדות

מועדון לחבר

19.30

התעמלות לנשים

בית שפירא

20.30

התעמלות לנשים

בית שפירא

יום רביעי

17.30

צ'י קונג לבגירים

מועדון לחבר

18.30

מפגש ערבית לבגירים

מועדון לחבר

יום חמישי

19.00

שעור ניצוצות מהדף היומי

חדר עיון

יום שישי

06.30

שיעור בדף יומי

חדר עיון

 

השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב אחרי ערבית בחדר עיון

 

 

 

 

 

 

 

 

האם הגדול בדרך???

ביום ב' השבוע היה תרגיל חירום של פיקוד העורף.  כנראה בבארות יצחק לא מפחדים מרעדות אדמה או צונאמי (גם לא בקיבוץ שדות ים!).

אני יצאתי החוצה בערב עם שי-אל להסביר לו איפה כדאי לעמוד אם במקרה יש רעידת אדמה.  הבעיה היא שרעידת אדמה נגמרת לרוב לפני שאתה באמת יודע מה קורה.  מתעורר בלילה וכל הבית רועד?  עד שתמצא את המשקפיים, פלאפון והמכנסיים הרעידה כבר הפסיקה או הבית נפל עליך.

בתור בוגרת רעידות בקליפורניה, עדיף להיכנס מתחת למיטה או לשולחן.  אם במקרה אני מבקרת אצל שגיא בשדות ים אני טסה להרים.

לפני 8000 שנה צונאמי עבר בכל החופים בים התיכון כתוצאה מהתפרצות הר הגעש אתנה בסיציליה.  היה יותר חזק מהצונאמי באינדונזיה ב-2004. הצונאמי מחק לגמרי את הכפר הניאוליתי עתלית –ים. 

ב-115 לסה"נ הגיע צונאמי לקיסריה ויבנה (יבנה-ים).  המקור היה ביום התיכון ליד חופי סוריה. 

והבא בתור?? 

סוזי בר-אורין

 

מה בגיליון?

·         על קצה הלשון – הרב ירון 

·         אחרי 21 שנה – אסנת ברמן-דיין 

·         שיר למפעל – מיכל שפיר

·         דור ההמשך – סיגי גרינברגר

·         באספה / במועצה

·         אחרי המבול – אסתר פורשר

·         איכות הסביבה – דבורה ריניץ

·         בקיבוץ הדתי – עמוד"ש 133

·         בענפי השירות – עירית פורשר

·         מצוות ביטחון – בנימין (בנג'ו) ברמן

                                           כלבו דף ולוחות זמנים

                                                                 קראו בנעימות !

המערכת

     נר זיכרון !

     ישראל קוטב – י"ד במרחשוון תשמ"ט

 

 

-  2  -

 

 

 

 

 

כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה – כאשר אתה מבקש להקריב את הכסא לשולחן, מיד יתקנו אותך ויגידו שנכון יותר לומר 'לְקָרֵב' (בבנין פיעל) ולא לְהַקְרִיב (בבניין הפעיל). בדרך כלל זה נכון, אך מצינו בתורה גם דוגמאות חריגות, כגון פסוק זה, שבו היה נכון יותר, אולי, לומר "כַּאֲשֶׁר קָרַב לָבוֹא מִצְרָיְמָה", אבל כתוב "כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב". הראב"ע כותב שאולי הכוונה היא שהוא קרב את מחנהו למצרים, אך התורה משתמשת בבנין הפעיל, ולא פיעל.

קוּם וְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ – ביטוי זה, שפותח את שירו של יורם טהר-לב, לקוח מהפסוק בפרשתנו, שבו אומר ה' לאברהם: "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה".

וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ – בעת הפיכת סדום נאמר ללוט: "הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן תִּסָּפֶה", ואילו כאן, במלחמת ארבעת המלכים נגד החמשה כתוב: "וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ". מסביר רש"י שכשכתוב  "הָהָרָה", זה כמו "אל ההר", ואילו כשכתוב  "הֶרָה", זה כמו "אל הר". כאשר לוט ברח מסדום אמרו לו בדיוק לאיזה הר עליו לברוח כדי להינצל, אך כאשר ברחו במלחמה הם ברחו לכל הר אפשרי, כי המטרה לא הייתה להגיע להר אלא לברוח מהעמק.

מחוט ועד שרוך נעל – בדרך כלל כשאנחנו אומרים מ... עד... אנו נוקטים את שני הקצוות הקיצוניים. כך הוא גם במקרים רבים בתורה, כגון: "מִנַּעַר וְעַד זָקֵן", "מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר", "מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו", "מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ". אבל לפעמים המקרא נוקט בשתי דוגמאות הדומות זו לזו, כאשר הקיצוניות השנייה היא ברורה מאליה, כגון: "מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל", "מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג", "מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ". ואולם, החזקוני טוען שגם בפסוקנו מתוארים שני הקצוות: החוט הוא תכשיט של ראש, והשרוך נועד לנעליים.

 משולש – בברית בין הבתרים אומר הקב"ה לאברהם לקחת "עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ".

בדרך כלל המלה 'משולש' פירושה מי שיש לו שלוש. כאשר אנחנו עסוקים בצורות גיאומטריות, משולש הוא מצולע שיש לו שלוש צלעות. לכן, כאשר אנו עוסקים בבעל חיים – משולש הוא מי שמלאו לו שלוש שנים.

כך מסביר הראב"ע. אך אונקלוס ורש"י כתבו שהכוונה היא לשלוש עֶגְלות ושלוש עזים ושלושה אילים. והסביר הרמב"ן שהסיבה היא שעֶגְלה שהיא בת שלוש שנים כבר לא נקראת עגלה אלא פרה...

פֶּרֶא אָדָם – כיום משתמשים בביטוי הזה כשרוצים להגיד על מישהו שהוא שובב מאוד או מופרע. מקור הביטוי הוא בדברי המלאך להגר על ישמעאל: "וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ". פֶּרֶא הוא חמור בר שקשה מאוד לביית אותו. פרא-אדם הוא אדם שמתנהג כמו פרא ואינו  מקבל מרוּת.

הרב ירון

 

 

לישראל -  אחרי 21 שנה באמריקה 

כל תושב חוזר נשאל תכופות: למה חזרתם, השתגעתם? בימים שבהם ענני מלחמה מאיימים להשחיר מעלינו, השאלה מתחדדת. אני לא גיבורה גדולה, במיוחד לא כשמדובר בחיי ילדיי, אבל אני בוחרת להמשיך להאמין שהארץ הזו, שלא הייתה ביתי במשך 21 שנה, היא המקום שבו אוכל לחיות נכון, בגוף ובנשמה

יום כיפור האחרון, יום של נבירה בנבכי הנפש וחיבור מחדש למקומות בנשמה שכמו מכוסים בדוק השגרה במשך השנה – היה בשבילי יום הכיפורים השני בישראל לאחר 21 שנים באמריקה, והראשון שבו יכולתי להתכנס ולחשוב, מאחר שבשנה שעברה עוד הייתי מותשת מהמעבר הגדול ומאתגריו הרבים. במהלך השנה הזו אספנו יום ליומו ותפרנו את טלאי חיינו ונשמתנו למעין שמיכה אחת גדולה שנפרשה בין אמריקה ובין ישראל. שם, באמריקה נשארו אבא ובת שיצרו מעין חיים בשניים, וכאן, בישראל התחלנו פרק משלנו, אמא ושני ילדים אחרים. מציאות חדשה, משפחה כל כך מחוברת שנפרמת לטובת הגשמת חלום שפשרו לא תמיד מובן.

21 שנים באמריקה יכלו בקלות עוד להתארך לנצח לא ברור, אך הסתיימו כשלא יכולתי יותר. אני מכירה, קוראת ושומעת על אלה שנסעו אל מעבר לים ולא יכולים יותר לחזור, וגם פוגשת יום יום את החולמים לברוח מכאן אל שקט ואשליה. בשנת 1990 הלכנו מכאן כי לא ראינו שום עתיד סביר לבנות פה חיים. סיפורנו מאז נשמע כמו דה-ז'ה-וו הזוי: זוג צעיר, עוזבי קיבוץ שמנסים להקים עסק חדש בתל אביב ומתמודדים עם מס הכנסה ביום שישי באמצע הבלגן, אישורי עירייה, מילואים באינתיפאדה הראשונה (60 יום בשנה), אוניברסיטה, עבודה סביב לשעון, ובסוף החודש נשארים בלי כוחות ועם גרושים של משכורת. בהחלטת ייאוש קמנו, נסענו ועזבנו את ארץ המגבלות הבלתי אפשריות עם חלומות על ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות: אמריקה, הכיני לנו שטיח אדום!

הגעתי לשם עם שתי מזוודות וים של חלומות ותקוות, שגליו התנפצו על החוף הקודר של ברוקלין. מרתף שכור עם חלון לשלג החליף את הדירה המוארת והלבנה בלב תל אביב. הבעל כבר היה שם מספר חודשים ועבד ברחיצת מכוניות. את הקרדיטים שהיו לי מהאוניברסיטה בתל אביב העברתי לקולג' האמריקני שבו המשכתי בלימודיי. כעבור כמה חודשים עברנו מברוקלין המפחידה של ראשית ה-90' לקווינס, שהייתה כבר אז מעוז ישראלי שיותר התאים לנו. עוד כמה חודשים, הריון ולידה ראשונים, תינוקת נולדה לי ואני בגולה. בודדה ורחוקה. שיחות הטלפון לישראל אז היו יקרות כמו חצי משכורת אבל היה זה מס גלות ששילמנו. ומשם כעבור שנתיים עברנו לניו ג'רזי על עיירותיה הירוקות והמנומנמות.

בין לבין נולדה הגוזלית השנייה, ואיתה בין חיתולים והנקות גם השלמתי תואר שני. לילות טרופי שינה ובעל שנאבק במקביל להיבנות כלכלית, חותר לעצמאות עסקית עם כל העליות והירידות שכרוכות בה. כעבור עוד כמה שנים נולד הבן הצעיר, ואנחנו כבר משפחה עם כובד משקל שמוטה יותר ויותר לכיוון אמריקה. אז גם קנינו בית בעיירה שצביונה הישראלי מאד מתחזק בשנים האחרונות, וכבר לא ממש מרגישים זרים. הילדים – אמריקנים כמעט מושלמים.

ולמה כמעט? מפני שבבית הייתי דיקטטור: עברית הייתה השפה המדוברת העיקרית. עם זאת, עדיין שפת הקריאה שלהם ושפת משחקי הברביות הדמיונית הייתה ברובה אנגלית. בקייצים בילינו בעיקר בישראל, בקיבוץ ילדותי, ודרך החופשות האלה קשרתי את החוטים בין ילדיי לארץ.

 

ברגע האחרון לפני הקולג'

בכל אותן שנים חייתי על מזוודות נפשיות. תמיד היו סיבות מציאותיות למה אי אפשר לחזור עכשיו, היה יותר מה להפסיד אם עוזבים הכול. והבת הגדולה כבר מסיימת תיכון וכמעט נכנסת לקולג׳ ואחר כך מי יודע לאן תישא הרוח אותה ואת אחיה.

ואז היא בחרה להתגייס לצבא כחיילת בודדה. שעון החול שלי התחיל לזרום. התנסויות שונות וקשות שעברו עליה נבעו בהרבה מקרים לא רק מעצם היותה בלי בית חם ותומך, אלא גם ובעיקר מפערי התרבות הבלתי משוערים. פתאום התברר שגם אם היא דיברה עברית כמעט נטולת מבטא וכל כך אהבה את הארץ הזו, עדיין חממת ילדותה שונה ואחרת במהות. היו איתה אנשים טובים עם כוונות נפלאות לעזור, אבל עדיין נותר בנשמתה קרע גדול. ועם כל זאת, אחרי כל רכבת ההרים הנפשית שמעט הקהתה את הברק התמים הראשוני בעיניה, בסופו של כל התהליך היא ידעה שכאן מקומה. כן, כאן בארץ הזו , שהיא כל כך קשה ומלאה בסימני שאלה אבל עם סימן קריאה גדול, כי היא כל כך שלנו! ובעקבותיה, ארזתי את עצמי ואת חיינו והגעתי לישראל בקיץ שעבר.

מרוב תכנונים ודחיות של שנים והניסיון לא לפגוע בילדים, בקיץ שבו חזרנו הייתה הילדה האמצעית כבר בכיתה י''א. בית הספר התיכון בעיירתנו האמריקנית נחשב לאחד הטובים במדינה, והיא, ממש כמו אחותה הבכורה, גדלה בסביבה מאוד מאתגרת מבחינה אקדמית. היא הגיעה לכאן לקראת תחילת שנת הלימודים ובבית הספר בישראל הוקפה מיד באהבה וחיבוקים, עם מנהלת אימהית, צוות חינוכי תומך ואפילו בנות כיתה שעטפו ברצון לקלוט אותה. אבל עדיין היא הרגישה אבודה וחסרת יכולת לבטא את עצמה ואת הידע שרכשה בשנות לימודיה, ולאחר לבטים והמון כאבי לב הרפיתי את אחיזתי ואיפשרתי לה לחזור לחיות עם אבא באמריקה ולסיים שם את התיכון. עקב סיבות כלכליות נשאר הבעל-אבא שם, והיא הצטרפה אליו לשנתיים הקרובות.   בעקבות השינויים האלה ובגלל ההתחייבויות שמכתיבה המציאות, קו הטיסה בין שתי המדינות לא פועל בתדירות הגבוהה שלה ציפינו, מה שיוצר נתק של חודשים בין הפגישות שלנו ואתגר גדול לזוגיות ולשלמות המשפחה

ניו ג'רזי בטעם סינטטי

אבל אחרי הכול אני כאן, לאחר שנה שבמהלכה הייתי גם משרד החינוך וגם הקליטה, גם אמא פנתרה הנלחמת על הדבק המשפחתי ובריאותנו הנפשית, מנסה מחדש לבנות את חיינו. הבת הגדולה כבר מתחילה שנה שנייה בתואר הראשון, ויותר מתמיד רואה את חייה נבנים כאן, במולדת שלא נולדה או גדלה בה אך אליה היא קשורה בעוצמות ענקיות. ילדי הצעיר, עם כל הטלטלות והנתק מאביו ואחותו, סיים שנה רצופה בקשיי קליטה חברתיים ולימודיים. גם הוא הגיע לבית ספר יסודי קטן ונחמד עם צוות שהיה מלא בנכונות וכוונות טובות אך מערכת שהתקשתה למלא את החוסרים. עם כל סלי הקליטה והתמיכה שמוצעים כביכול לעולים חדשים עדיין מצאתי עצמי בסופו של היום מתרגמת ספרים שלמים ומחפשת דרכים יצירתיות להשלים את פערי השפה והתרבות. למרבית המזל סייע לו תחביבו המוזיקלי ולימודיו בבית ספר למוזיקה, שהיה לו כבית שני.

במלוא הכנות, אני מברכת בכל יום על כך שעם כל הטלטלות וקשיי הקליטה, לפחות אני דוברת את השפה ומכירה את המנטאליות. אני לא משתחררת מהמחשבה עד כמה קשה לעולים חדשים שאינם זורמים בעברית. לא קל לחיות בארץ הזו, שבה הבירוקרטיות והמכשולים מתעוררים באופן יומיומי. שם, בניו ג'רזי שעזבתי, יש אולי שלווה בועתית וכביכול נוחות וסדר שנראים כמו חלום באספמיה. עם כל זאת, שם החיים נדמו לי עם טעם סינטטי, וכאן הטעם הוא כה אמיתי. אכן, יש בו בטעם הזה רגעים מרירים, יש חמוצים, אך המתוק כאן מגיע ישר מהלב.

דמעות קליטה ותסכול נמהלות בהדרגה בחיוכי תקווה חדשים, ונדמה שקלפי חיינו מתחילים להסתדר בהגיון מסוים, ובזהירות אופטימית אני סבורה שהתגברנו על הענן הגדול שאפף אותנו. ביום הכיפורים הזה כבר יצאתי וראיתי עולם אחר ונכון לנשמתי. הרחובות המלאים ילדים שרוכבים ומשחקים ומחייכים כמו שילדים

יכולים, בלי גלי אלקטרוניקה משביתי תמימות. השקט והרוגע, והמינון המאוזן בין הרוח והנפש, בין המסורת והאני הפנימי שלי, זמן של חשבון נפש וצמיחתן של תובנות מחודשות.

כל תושב חוזר ועולה חדש נשאל תכופות, למה חזרתם, השתגעתם? ובימים שבהם ענני מלחמה מאיימים להשחיר מעלינו, בימים שבהם הרכבת של חיינו נראית שועטת אל לא נודע די מרתיע, השאלה הזו מתחדדת עד דקירת ספק. אני לא גיבורה גדולה, במיוחד לא כשמדובר בחיי ילדי, ומעדיפה להדחיק את אופציית הקרב עד שתתפוגג. אנחנו לא יודעים מה צופן לנו המחר ואיך נרשמנו ונחתמנו בספר החיים, אבל אני בוחרת להמשיך להאמין ולקוות שהארץ הזו, הארץ שלא היתה ביתי במשך עשרים שנים ועוד אחת, היא המקום בו אוכל מחדש לבנות את בית משפחתי ולחיות נכון, בגוף ובנשמה.

אסי ברמן-דיין, נשואה לגיגי ואמא של גל, זואי ואורי. בוגרת לימודי פסיכולוגיה ותקשורת ארגונית, כותבת, מרצה ובונה את חייה מחדש בישראל.

   -

 

 שיר למפעל         

                                               

ע"פ "שיר לנמל" שכתבה לאה גולדברג  ב-1936 לכבוד הקמת  נמל ת"א.

                                               לחן: רבקה לוינסון       עיבוד וניצוח : מקהלה מקומית .                                                                                             

 

למרחקים מפליגות הדעות

אלף שיחות ויכוחים ושמועות,

אנו כובשים אדמות בעמל,

אנו בונים פה מפעל (פה מפעל).

 

מוצק הבטון ומורם המנוף,

מכוניות המטען מכסות את הנוף,

בטון מלמטה בטון מעל,

ככה נבנה  המפעל (המפעל).

 

האנשים הנשים והטף

עיניהם נשואות לשותף,

הבטחות מלמטה וחוזה מעל -

כך הוא יבנה לנו את המפעל.

 

לכך ייחלנו, לזה נשאף,

בתנאי שנלמד לסתום את האף.

גדול החזון,מה נפלא הרעיון,

אנו בדרך אל המיליון.               

 

מיכל שפיר

 

 

 

לסבתא וסבא עדנה (שורץ) ושמואל לובושיץ

ולכל המשפחה

מזל – טוב

בשמחת בר-המצווה של הנכד

איתן

                     בן תמר ויוסף-יאיר מונסה במעלה מכמש

                            דור ישרים יבורך

 

דור ההמשך!  בנים=בנות                                                                                     

לאחרונה השתתפתי ביום עיון שהנושא שלו בנים וקליטה. הייתה נוכחות רבה של קיבוצים וגם מעט מושבים.

יום העיון התקיים לאחר ששוב ושוב עולה שאלת קליטת דור ההמשך,  זהות דתית,  זהות קיבוצית; האם להשקיע משאבים רבים בקליטת בנים או בקליטה מבחוץ? מטרת יום העיון לא הייתה לדון בזכויות ובחובות, אלא האם יש צורך או חובה בקליטת בנים ובקליטה בכלל.

ביום עיון זה שמענו מאחרים, השמענו את דעותינו, או תארנו את המצב הקיים (חוסר בדיור).

אני לא  אפרט (בידיעון בשבוע שעבר כתבה עירית פורשר את הנקודות שעלו שם) אלא אביא את הפרשנות שלי לדברים.

-          כל הקיבוצים אומרים ויודעים שקליטת בנים ראויה, יש שפה משותפת, יש המשכיות..  ובכול זאת, גם לקלוט זוגות שלא מבני הקיבוץ כדי לרענן ולחדש .. ואולי הבנים יבינו שכנראה יש משהו טוב בקיבוץ. ...

          שאלת השאלות איך עושים זאת ומה המינון נכון?

-          לכולם ברור שלוועדת קליטה וגם לוועדת צעירים/בנים היום יש תפקיד חשוב ועתידי. היא הוועדה המובילה את הצעיר/הזוג לקבלת החלטה היכן לבנות בית? היכן לגדל ילדים? בקיצור: איפה להקים משפחה!

אני משערת שכול משפחה הייתה רוצה שהצעיר/ה או הזוג ירצו לגור בקיבוץ וימשיכו את השושלת. השאלה איך עושים זאת?  המילה גמישות היא המפתח. אבל במה? בדת, בפרנסה, בהמשך תושבות? עם מי אתה גמיש ועם מי לא? זה גורף?  אין תשובה חד משמעית שמתאימה לכול הקיבוצים או לכול הבנים. כל קיבוץ לוקח ועושה מה שמתאים לו, בידיעה שקליטת בנים חשובה ובין לבין גם קליטה מבחוץ.

עכשיו אני פונה אל הצעירים: אתם ראויים לגור פה, אתכם אנחנו רוצים, אתם דור ההמשך, חשוב לנו שתהיו איתנו חברתית וכלכלית.

לזוגות הצעירים שבהסדר – יש לכם אפשרות להתעניין בקליטה עוד לפני גיל 30.  גם וועדת קליטה וגם מזכירת הפנים ישמחו להשמיע לכם וגם לשמוע אתכם. הדלת פתוחה - רק תנקשו בה.

אנו קיבוץ בארות יצחק עם בעיות דיור, עם מעט היצע עבודה לצעירים..  ובכול זאת אפשר שתהיה תחושה טובה. הרי אנשים טובים גרים פה..  מה עלינו לעשות? זה פשוט: לשאול ולהתעניין, איך במכינה? מתי הגיוס ולאן? איך בצבא? איך בעבודה? מה שלום הילדים? על השביל או בחדר אוכל או סתם הזמנה לקפה או לארוחה, או לרתום אותם לפעולות עם הדור היותר צעיר. או השתתפות בוועדות... המסר יעבור...

אנו רוצים שתהיו איתנו פה, דור ההמשך.

צעירים יקרים, אנו חברי הוועדה רוצים אתכם איתנו, כיף לנו שאתם פה, וכדי לחזק את הקשר אתכם אנו צריכים לקיים מפגשים חברתיים (בזה אני חלשה, אך אשתדל, רעיונות יתקבלו בברכה). יש לכם אפשרות לפנות לכול אחד מחברי הוועדה בכול נושא. אנו לשרותכם. (שלמה, רבין, אביעד, אליהו). אך גם לכם צעירים יש משימה. שתפו פעולה איתנו ועם שאר החברים, היענו להזמנות אירוח.. אחרת לא נצליח להיפגש כך סתם. (הרי כולנו עסוקים).  בעצם המטרה היא לטובת כולנו: שבנינו יהיו דור ההמשך. להצלחת העניין כל חבר שותף.

 

 

ולסיום כמובן שיר : מילים יענקל'ה רוטבליט

 

כמה טוב שבאת הביתה / קצת רזה, אך מה זה חשוב

עשית חיים, עשית דברים / ראית קצת צבעים אחרים.

אז כמה טוב שבאת הביתה / כאילו שיצאת, יצאת רק אתמול

הכול פה נשאר אותו הדבר / אתה עכשיו יותר מבוגר.

                                                                בברכת שבת שלום.

סיגי גרינברגר

בשם וועדת הצעירים

 

 

באספות החברים    (10.10.2012,  17.10.2012) 

בשתי אספות חברים נדונה הקמת מפעל בטון בשטח אברות על ידי גבי מגנזי, השותף הבכיר במפעל.

חברים רבים באו לאספות, שנמשכו על פני שני ערבים.

הקמת המפעל בשטח אברות אושרה.

במועצה

המועצה התכנסה ב- 20.09.12 לדיון ברשימת השתלמויות החברים לשנה"ל תשע"ג (מקצועיות ואישיות),

שהוצעה על ידי ועדת השתלמויות, ואשר פורסמה בידיעון קודם לישיבה. כל ההשתלמויות אושרו.

המועצה מברכת את אביגיל צוויג שקיבלה את ריכוז הוועדה באמצע הקיץ והספיקה, יחד עם חברי הוועדה,

לרכז ולברר את כל הפרטים ולהביא את ההצעה לאישור המועצה לפני התחלת שנה"ל האקדמאית.

אביעד ישראלי – יו"ר המועצה

 

אחרֵי המבול...

 

 

נפגשנו בפעם הראשונה השנה אחרי החגים בקיבוץ עין צורים. כבר שנה רביעית שאנו נפגשים, מרכזי החינוך של הקיבוץ הדתי, בפורום מאיר עיניים, מרגיע, מלמד ופשוט מהנה. אני איחרתי בשעתיים כי חשבתי שזה מתקיים בבארות יצחק.

כשנכנסתי ראיתי פנים מוכרות וחדשות. הדיבור היה מוכר ונעים. כולנו נושמים לרווחה ושמחים להיפגש שוב במפגש החודשי אחרי ששרדנו את הקיץ - החום הגדול, העבודה המרובה, וגם הדאגה שהכול יעבור בשלום.

החגים גם עברו להם ואנחנו חוזרים לשגרה שהיא לא פחות מאתגרת.

הנושא של אותו בוקר היה מסורת ופליאה. כפי שאמרתי הגעתי באיחור, אך ישר התחברתי. איך ממשיכים שנה אחרי שנה לקיים מסורות ולהתפעל מהן???  ואני לא מדברת על שבחים עצמיים. אני מתכוונת להתרגשות אמיתית שגורמת לך להתרוממות רוח.

 

אציין לפניכם כמה דברים ש"עשו לי את זה":

קייטנת איל"ן - איזה דבר נפלא שצריך לחזק ולא לוותר עליו!

עבודת ילדים - נכתב ונאמר מספיק על זה ואני מודה לה' שיש מספיק ענפים שרוצים להשקיע  

                       בילדים למרות שזה לא תמיד הולך חלק, ויש גם תקלות ואי הבנות, אבל בס"ה ממש ברור   

                       שזה מתקיים וזה חלק חשוב מאוד של החופשה.

הפעילול – אך, איזה קסם של קייטנה! שהשנה השתתפו בה 33 ילדים מהאזור וההתפעלות שכולם נמצאים   

                 בשטח הפעילול ולא מרגישים אותם ושהם לא מבקשים ללכת הביתה למחשב ולמזגן.

הכיופיות בצפון לכל הגילאים וההתפעלות שהנוער בונים לעצמם את כל התכנית כולל התמחור בניהול            

               עצמי.

החידוש של הכנת פיצה למטרת צדקה (סליחה, חצי מהכמות נשרפה) בשנה הבאה יהיה לנו יותר

ניסיון ונשפר!

המסורת של לימוד הושענא רבה שנעשה בכל מיני צורות במהלך שנים רבות ובשנתיים האחרונות אנחנו נשארים בבית , לומדים ואחר כך עושים טיש לכל הציבור, אבל היכן כל הציבור? אנחנו מאוד רוצים להפוך  

את זה למסורת - אז צריך גם את עזרתכם.

 

יש רשימה ארוכה כל כך. אני לא אמנה את הכול, אך הצימוק היה לטעמי ההקפות השניות המסורתיות.

כ-10 שנים אנו מקיימים אצלנו הקפות שניות בהפקה מלאה ובלעדית של הילדים. אין מבוגר אחד באזור

חוץ ממעט (מעט מדי) מבוגרים שבאו לרקוד. ההתפעלות הגדולה שלי באירוע הזה השנה הייתה מהחיילים שלנו: בן, אביתר ורז שביקשו לנגן, נגנו מכל הלב, בלי חזרות, ועשו הרבה טוב על הנשמה. אברהם פרטוש החביב הצטרף אליהם עם כלי מאוד מיוחד שהוא בנה בהודו ונקרא "דיג'".  זה כלי מעץ באורך כ-3 מטר ומפיק צליל שאי אפשר לתאר.  אז תודה, ריגשתם אותי.

שנשמר את המסורות שלנו ושנדע לרענן אותן ולהתרגש מהן.

                                                                          אחרי החגים שמח לכולם!

אסתר פורשר – רכזת החינוך

 

איכות הסביבה – תגובה

כנראה שקיימת אי בהירות באשר למונח "איכות הסביבה". מבחינה שלטונית הכוונה היא לגוף שתפקידו, להסביר, לאכוף נהלים ולרשום קנסות.

אולם, משום מה, בקיבוץ המושג " איכות הסביבה" מתקשר לאיסוף אשפה ולניקיון.

נכון, יש לכלוך בכניסה לקיבוץ, מכביש 40 ועד התחלת הגדר של אברות. כאשר לפחות פעם בשבוע, החתומה מטה הולכת מתחילת הגדר של אברות ועד מחסן בגדים ואוספת לכלוך (שכמותו מעטה).

אם הולכי הרגל יקדישו שנייה נוספת ויביטו לעומק על הלכלוך שבצידי כביש הגישה, אפשר בקלות רבה לראות ולהבחין שרובו מקורו במשאיות של חברת 'יפאורה' (בקבוקים וכוסות עם לוגו החברה).

ועדת איכות הסביבה ארגנה פעמיים מבצע ניקיון, כאשר רוב המתנדבים היו ילדים. בהחלט לא פשוט לשמור על ילדים שמתרוצצים בשולי הכביש כאשר ישנה תנועת מכוניות גדולה שלעיתים "טסות" בכביש.

קיימת אכזבה גדולה כאשר מספר ימים לאחר שאספנו ערמות אשפה, המצב חוזר לקדמותו, וברור שרוב הלכלוך נזרק דרך החלונות של משאיות 'יפאורה'.

גם אנחנו לא ישבנו בשלווה, וביקשנו מהמזכירות לשלוח לחברת יפאורה מכתב רשמי, מלווה בתמונות של לפני ואחרי, כדי להסב את תשומת ליבם שקיים בישראל חוק איסור השלכת פסולת בפרהסיה (האם קיבוץ הוא פרהסיה?).

התשובה שקיבלנו היא שאנחנו רוצים להיות ביחסים טובים עם החברה המדוברת ולא כדאי לבוא אליהם בטענות קטנות.

 

אם כן, קיימות מספר אפשרויות:

-  הגוף שמנהל את כל המתחם בין כביש 40 עד הגדר של אברות ידאג שהמקום יהיה נקי .

-  אפשר לבוא בדברים עם חברת 'יפאורה' ולבקש מהם פתרון.

-  אפשר לשלוח תלונה למשרד להגנת הסביבה (אפילו בעילום שם).

-  אפשר להתעלם.

מה שבטוח הוא  שאי אפשר לדרוש מצוות איכות הסביבה להפוך לצוות ניקיון הסביבה.

ובאותו עניין:  לאורך תקופה מאוד ארוכה איזור גוש א' מול סנאק-טיים היה מלא באשפה שמקורה במפעל. (קרטונים וניילונים וניירות עם הלוגו של המפעל).

גם באזור זה  נעשו מספר מבצעי ניקיון, וכמה ימים אחרי כן המצב בשטח חזר לקדמותו (מלא לכלוך).

פניתי בנושא זה לאחראי להשכרות (איתי שהם) ודרכו שלחתי בשם גידולי שדה מכתב תקיף שמסביר על נזקי הלכלוך לאיכות הגידולים, ועקב זה חל שיפור ניכר בנושא.

דבורה רייניץ

 

 

 

שלום לכולם,

 

עצרת רבין – זוכרים את הרצח, נאבקים על הדמוקרטיה

אנו מצטרפים וקוראים לחברים להצטרף לעצרת חינוכית-חברתית לציון 17 שנים לרצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל, המופקת השנה לראשונה לא ע"י 'מרכז רבין' אלא ע"י תנועות נוער וארגונים רבים (תנועת דרור ישראל, הנוער העובד והלומד, המחנות העולים, בני עקיבא, בוגרי השומר הצעיר, האיחוד החקלאי, תנועת הבונים דרור, צעירים ממובילי המחאה החברתית, המשמרת הצעירה , אנשי רוח שונים ועוד). העצרת במתכונתה החדשה תשים דגש על הדמוקרטיה, תוך התייחסות להסתה שקדמה לרצח רבין ז"ל מחד גיסא ולמוקדים של פגיעה בדמוקרטיה בחיי היומיום במדינת ישראל מאידך גיסא. לא ייקחו בה חלק פוליטיקאים מכהנים או מתמודדים לכנסת, ובין הדוברים יהיו: המשורר חיים גורי, הרב בני לאו, שרת החינוך לשעבר יולי תמיר, העיתונאי נזיר מג'לי והרב אבי גיסר. בין האמנים: יהודית רביץ, שלמה בר, אפרים שמיר, יהודה קיסר, שלומי סרנגה ונועם רותם. העצרת תתקיים בתאריך העברי של רצח רבין – מוצאי שבת פרשת לך-לך, 27.10.2012, בשעה 19:30, בכיכר רבין.

 

תוכנית עמיתי מחקר של המכון לחקר הקיבוץ הדתי – מחזור ב'

המחזור השני יוצא לדרך! עולם הקומונות, חשיבות החקלאות במדינה ובעולם, מעמד האישה בקבה"ד – בין מציאות לחלום, להיות דתי בקיבוץ הדתי – מה זה אומר?, האמנם מודל החינוך הקיבוצי עדיין אקטואלי? – נושאים אלו ועוד יידונו השנה על שולחנם של עמיתי המחקר. העמיתים ייפגשו עם דמויות מפתח בתנועה ובארץ, ילמדו יחדיו על הסוגיות השונות תוך מבט פנימי-תנועתי וחיצוני-לאומי וגלובלי, ויגבשו דעות, המלצות ורעיונות. העמיתים יקבלו מלגה מכובדת, וליווי מקצועי בכתיבת עבודתם האקדמאית במוסד בו הם לומדים. את המפגשים ינחה ד"ר מיכאל בן-אדמון משדה אליהו. הפרויקט כולו מנוהל ע"י לימור ספראי ממעלה גלבוע, והמעוניינים להגיש מועמדות להצטרפות לתכנית מוזמנים להוריד טופס באתר האינטרנט התנועתי ולהגישו למכון.

 

שבת רבני הקבה"ד

בשבת שעברה – פרשת נח – קיימנו את השבת המסורתית לרבני הקבה"ד ולחברי המזכירות הפעילה, והפעם בחדרי האירוח שבשדמות מחולה. קיימנו דיונים בנושאים שונים: ה"דתיות החדשה" ומשמעותה לעניין הקליטה לקיבוץ ולמרחב החברתי-חינוכי; ההגדרה הערכית של הקהילה והקיבוץ גם בעידן של שינוי, ועל מה חשוב שתעמוד ההנהגה החברתית והרוחנית של היישוב. במפגש המסכם עלתה שוב תרומתו של 'בנק הרעיונות', מפגש סגור של הרבנים שנועד לשיתוף פנימי בסוגיות וברעיונות לפעולה. יצאנו מהשבת המוצלחת עם תחושה נפלאה: רבני הקיבוצים מהווים קבוצת איכות משמעותית, ועלינו לשתף אותה בהתחדשות הרעיונית ולחזק בכך גם את המרכיב הרעיוני בתנועה.

 

הי דרומה לאילת!

בשיתוף פעולה עם "מפעלות הציונות הדתית" ו"מדרשת אל ארצי – אילת", אנחנו מציעים תנאים מיוחדים למשפחות עם ילדים המעוניינות לצאת לחופשת חנוכה באילת. פרטים באתר האינטרנט של הקבה"ד, ובקרוב על לוחות המודעות בקיבוצים.

 

ימי הכשרה לצוותי החינוך הבלתי-פורמאלי בקיבוץ הדתי

דיווח של רזי משני ימי ההכשרה לצוותי החינוך הבלתי פורמאליים בקיבוצים הדתיים: "המשתתפים שמעו על חשיבותו של החינוך הבלתי פורמאלי, פגשו את חבר קיבוץ חצרים וחתן פרס ישראל, אהרון ידלין, שסקר את מערכות החינוך בארץ לאורך שנות קיומה של המדינה, ועמד על האתגרים הגדולים העומדים בפני מחנכים ומערכות החינוך בימינו: ריבוי עצום של תלמידים והתפוצצות ידע וטכנולוגיה. נוכחנו לדעת שחוק החינוך הממלכתי מעמיד בראש מטרותיו לא את השגת הידע והקידום העצמי, אלא את הערכים היהודיים והלאומיים כמו: חינוך לאהבת האדם, העם והארץ / פיתוח כבוד לזכויות האדם, לחירויות היסוד ולערכים דמוקרטיים / לימוד תורת ישראל, תולדות העם היהודי מורשת ישראל והמסורת היהודית / טיפוח מעורבות ועוד. הרב אילעאי עופרן מקבוצת יבנה חתם את ימי ההכשרה ודיבר על הצבת עוגנים בחינוך ליראת שמיים וקיום מצוות. בין השאר הבהיר שדרכנו הדתית אינה פשרה בין ערכים, אלא דרך של מתינות מתוך דבקות בכל חלקי התורה, החמרות במצוות שבין אדם לחברו וקיום חיים דתיים שאין בהם פער בין הדת למציאות.  כמו כן עמד הרב אילעאי על הצורך לבטל את הדיכוטומיה בין 'דתי' ל'חילוני', ולדבר על רצף – באופן כזה שכישלון במצווה מסוימת אינו מעיד על חילון אלא על כשל נקודתי".

 

ספר חדש לרב יהודה גלעד

בימים אלה, בשנת העשרים לישיבת מעלה גלבוע של הקיבוץ הדתי, יצא לאור ספרו של הרב יהודה גלעד – 'את קולך שמעתי', ספר העוסק בשיח א-לוקים ואדם בספר בראשית ברוח הפשט ומדרשו. בספר תופסת מקום נרחב שאלת המתח המתעורר לעיתים בין המוסר האנושי-הטבעי לבין הצו הא-לוקי והייעוד הישראלי. ערב לכבוד הוצאת הספר ייערך בעז"ה ביום חמישי ט"ו בכסלו, בבית הכנסת 'ניצנים' בירושלים. עותק אחד של הספר יועבר ע"י מזכירות הקבה"ד לכל קיבוץ. את הספר ניתן להשיג בחנויות ובישיבת מעלה גלבוע – 04-6480712.

 

פורום מזכירים

עם תחילת השנה חזר פורום המזכירים לפעול (כינוס ראשון התקיים לפני החגים בעין צורים). השבוע התכנסנו במעלה גלבוע: סיירנו בקיבוץ, שמענו מאביעד ספראי על פרוייקט "רוח שדה" – יוזמה חינוכית- חקלאית-תיירותית חדשה, וראינו בהדרכת מנהל הקהילה – דני תמרי (שדה אליהו) – את עבודות הפיתוח בשכונה הקיבוצית החדשה (כ- 15 מגרשים בשלב זה). המשכנו בדיון בנושא של אובדנות בקיבוצים: בררנו מהי ההתייחסות הראויה של ההנהגה החברתית והחינוכית בקיבוץ כלפי האירועים הקשים, והאם ניתן לקבוע בזה מדיניות תנועתית. הדיון למרות הקושי והכאב, היה חשוב ומעורר למחשבה ולהמשך פעולה מתאימה. עסקנו גם במשמעויות השונות של סיום תפקיד מזכיר/מנהל קהילה, וניסינו לנתח מקרים של סיום והחלפה מסודרים, לעומת סיום "משברי". בסוף היום עמדנו על דוגמה אחת, שהציג לנו יהושע מוזט – מנהל הקהילה של שד"א – לבניית תכנית אסטרטגית לקיבוץ. נראה שפורום המזכירים מאפשר תמיכה ולמידה ייחודיים, וחשיבותו למזכירים הנושאים את עול ההנהגה על כתפיהם הינה רבה ומשמעותית.

                                      שבת שלום, נחמיה רפל וחברי המזכירות הפעילה

 

בענפי השירות

ניפוח צמיגי אופניים

בתקופה האחרונה נאלצנו להחליף מספר פעמים את מנגנון ניפוח הצמיגים שליד המכבסה.

המתקן  לא מתאים לניפוח כדורים. כדי לנפח בכל זאת, עוקרים את ה"צ'ופצ'יק" שבתוך המנגנון וכך מצליחים לנפח את הכדור.

אני יושבת ומחפשת מילים איך לתאר את התחושה שלי מול הזלזול וחוסר האכפתיות, על סף הבריונות, בפעולה כזאת.

עוד לא דיברתי על עוגמת הנפש של חבר/ילד שבא לנפח את האופניים ומוצא שהמתקן אינו תקין.

גבי ינסה למצוא פיתרון לשני צינורות, כדי שהאחד יתאים לאופניים והשני לכדורים.

אני מאוד מבקשת לא להמשיך עם המנהג הזה, לא במתקן ניפוח האופניים ולא בכלל.

זה הקיבוץ שלנו, זה הבית שלנו ...

                                                                                                              כל טוב !

עירית פורשר

 

מחירי החלב במרכולית

 

עקב העלייה במחיר החלב הגולמי, יעלו מחירי המוצרים שלנו  ב- 10%.

 

צוות המחלבה

 

מצוות הביטחון

עונת המטווחים מתחילה !

החל משבוע הבא נקיים מטווחי רענון.

כידוע, כל בעל רישיון לאקדח מטעם הקיבוץ, מחויב בעשיית מטווח פעם בשנה לצורך חידוש הרישיון.

טופס ההרשמה יהיה על לוח המודעות בכניסה לחדר האוכל - אנא הירשמו בתאריך המתאים לכם ביותר והבטיחו השתתפותכם. גם השנה מדובר בשעות אחה"צ ובימי שישי, כדי שכולם יוכלו לצאת למטווח ללא צורך באבדן שעות עבודה.

כל השומרים מתבקשים להירשם למטווח, גם מי שיש לו עוד כמה חודשים עד למטווח הבא שלו. הדבר יקל על המעקב אחר חידוש הרישיונות של כל השומרים וימנע עבירה על החוק.

לפרטים נוספים נא לפנות לבנג'ו.

תודה מראש ושבת שלום,

צוות ביטחון

 

-             -

 

כ ל ב ו ד ף

שעור בפרשת השבוע במועדון  דינה אמיר

אחות תורנית:  אריאלה פלדמן – פלאפון 61999

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

מתיק המכתבים (בדוא"ל) 

לעדנה שלום רב,

אני מאד מודה לך על הדף השבועי של בארות יצחק.

אני מוצא עניין רב בחומר העשיר. לא לחינם הייתי חבר הקיבוץ משך 12 שנה.

המשיכי בפעלך המבורך לאורך ימים ושנים.  העבירי נא גם את ברכותיי לחברות שהגיעו לגיל 90

מאיר ברייאר

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

החל משבת זו סעודת שבת צהריים בשעה 11.30 (לתקופת ניסיון)  

כמו כן ארוחת צהריים ביום שישי וחלוקת אוכל לאוכלים בבית בין 11.30 ל 13.00.

החל מהיום, י' במרחשוון 26.10 ועד יום רביעי כ"ב במרחשוון 7.11  אהיה בחופשת מולדת.

בנושאים השוטפים אפשר לפנות לדוד.   בנושא תורנויות וסידור שולחנות נא לפנות לשורי אמיר.

                                                                                                        שבת שלום,

ג'ניפר

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

תרומת דם

ביום רביעי הקרוב, ט"ו במרחשוון 31 באוקטובר, תתקיים אצלנו התרמה של בנק הדם

בשעות 17.30 – 20.30 בבית צוותא.                                    כולם מוזמנים, כיבוד קל מובטח.

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

שרברבות ועוד

בשבוע הקרוב אהיה בחופשה, ואשוב לעבודה אי"ה ביום ראשון י"ט במרחשוון , 4 בנובמבר.

לתיקונים דחופים בלבד, להחלפת בלוני גז או בעיה במיזוג חדר האוכל – אפשר לפנות ליוסי שניאור.

דוד פורת

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

נשים בשלניות

בימים אלו אני מתחילה לרכז פרויקט חדש במועצה האזורית חבל מודיעין.

לצורך כך אני מחפשת שמות של נשים,  (מישובי המועצה)  שעוסקות בבישול כתחביב.

אם אתם מכירים נשים אשר מבשלות מאכלים מיוחדים , ועושות זאת בהצלחה ובכישרון רב, אנא שלחנה אלי      את  השם ואם אפשר גם טלפון.

                                                                           תודה רבה ולהתראות ב"התחדשות"

                                 לאה פרידמן נייד 050-5972437  Friedman.by@gmail.com

 

 

AtarimTR