ידיעון 2813 פר' תרומה

בס"ד, ה באדר תשע"ג  

 

ת ר ו מ ה 

 

 

17.06

הדלקת נרות שבת

08.00

תפילת שחרית

17.15

מנחה, קבלת שבת

 ערבית, דרשת הרב

11.00

שעור בפרשת השבוע במועדון

שעור במשניות בשטיבל

18.30

סעודת שבת בחדר האוכל

11.30

סעודת שבת בחדר האוכל

מכונת השטיפה תפעל

בשעות 19.30 – 21.30

בבקשה להביא כלים עד 21.15

12.45

שעור לנשים - קהלת - במועדון

13.00

מנחה גדולה

16.30

שעור בדף יומי

16.30

נשים אומרות תהילים – בית סעדון

17.00

מנחה

18.05

ערבית, הבדלה

 

 

זמני תפילה במשך השבוע

שחרית   א  ג, ד, ו            06.00

שחרית ב, ה                    05.50

מנחה ברחבת חדר האוכל   13.30

מנחה בבית הכנסת           16.30

רבע לערבית-לימוד הלכות  19.45    

ערבית                           20.00

עונג שבת לילדים בשעה 11.00

  כיתות א-ג     יהונתן שרמן 

  כיתות ד-ו     ענבל ישראלי

 

 

 

לוח השבוע

 

יום ראשון

19.00

גדולי המחשבה הישראלית

חדר עיון

21.00

ישיבה שנתית של החברה קדישא

עזרת נשים תחתונה

יום שני

17.30

התעמלות לגברים

בית שפירא

19.00

מפגש חברים עם הנהלת המועצה האזורית

חדר האוכל

21.15

שעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י

חדר עיון

יום שלישי

09.00

מפגש בוקר לבגירים

מועדון לחבר

19.30

התעמלות לנשים

בית שפירא

20.30

התעמלות לנשים

בית שפירא

יום רביעי

17.30

שעור צ'י קונג לבגירים

מועדון לחבר

18.30

מפגש ערבית לבגירים

מועדון לחבר

21.00

אספת חברים

חדר האוכל

יום חמישי

תענית אסתר

שעור ניצוצות מהדף היומי – לא יתקיים

יום שישי

06.30

שיעור בדף יומי

חדר עיון

 

השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב אחרי ערבית בחדר עיון

 

תורני נוער ברפת:  בוקר -     מלאכי שניאור, אלמוג נתנזון

                           צהריים -  עקיבא ויונתן ארונסון

 

בל תשחית

לפני שנים רבות החלו לצוץ כלניות בדשא לפני בית האורחים, ובכול שנה בהמשך פרחו עוד ועוד כלניות בצבעים מרהיבים.

הכלניות הלבנות פותחות את העונה, אחריהן עולות הסגולות, ובהמשך הוורודות והאדומות.  המקום הפך לפינת חמד קיבוצית.

כבר ידוע לכולנו שהכלנית היא אחד מפרחי ארצנו השמורים שעליהם נאמר 'צא לנוף אך אל תקטוף'.

ליתר ביטחון, כדי שכולנו נוכל ליהנות מהיופי הפורח, דואגת שולמית ברמן מדי שנה לגדר את השטח ההולך וגדל, משני צידי המדרכה המובילה מחדר האוכל למועדון.

לשולמית, תודה רבה על כל מאמצייך בנושא.

עדנה שורץ

 

 

מה בגיליון?

·         על קצה הלשון – הרב ירון  

·         שרה כרמי ז"ל – הרב ירון, עטרה, הבנים, נורית סוקולובסקי

                 מוטי סוקולובסקי, דליה

·         מעשה טוב – מתיק המכתבים

·         בארות ביום חגך – יונה ברמן

·         סאלח שבתי מבקר בנגב – נחום ברוכי

·         לקראת אספת חברים - הנשיאות

·         תכנית פורים – ועדתרבות

·         בקיבוץ הדתי – עמוד"ש 149

·         מתיק המכתבים

                                                כלבו דף ולוחות זמנים

                                                                      קראו בנעימות !

המערכת

     נר זיכרון !

     פנחס-פיל לרמן ז"ל – ח' באדר תשס"א

     יעקב אליעזר-ינקו שטרסבורגר ז"ל – י' באדר ב' תש"ס

     אהובה קורן ז"ל – י"א באדר ב' תשכ"ב

 

 

 

תְּרוּמָה – המלה 'תרומה' באה מהשורש רו"מ, והאותיות הראשונה והאחרונה במלה הן תוספות, כמו במלים תרועה, תנועה, תפוגה וכו'. לכן, בכל מקום בתנ"ך, הפועל הקשור לתרומה הוא להרים, כמו שכתוב (במדבר טו, יט): "בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה'". ואולם, עם הזמן, המלה תרומה הפכה לשם עצם בפני עצמו, שהפועל הנגזר ממנו הוא השורש תר"מ, ולכן בתקופת המשנה אנחנו מוצאים את הביטוי לתרום תרומה ולא להרים תרומה.

הַמְּנוֹרָה – בדרך כלל כשאנחנו מתייחסים למנורה אנחנו מתייחסים לשבעת הקנים. ואולם, בתורה, המנורה היא הכינוי של הקנה האמצעי, ואילו ששת הקנים האחרים נקראים הקנים היוצאים מן המנורה.  

כַּפְתֹּר וָפֶרַח – על כל קנה מהקנים היוצאין מן המנורה היו שלושה גביעים משוקדים, כפתור ופרח, ואילו במנורה עצמה (הקנה האמצעי, כאמור) היו ארבעה גביעים, כפתורים ופרחים. בהשראת המנורה, הביטוי 'כפתור ופרח' בלשוננו מתייחס לדברים מרשימים מאוד ביופיים או מתאימים זה לזה באופן מושלם.

סֶרַח עוֹדֵף – הביטוי הזה מתייחס לדבר מיותר. מקור הביטוי הוא במשכן.

למשכן היו שני כיסויים: הכיסוי התחתון היה מורכב מעשר יריעות בד, שרוחב כל אחת מהן הוא 4 אמות. מכיוון שאורך המשכן הוא 30 אמה, וגובהו 10 אמות, יריעות אלו כיסו בדיוק את כל אורך המשכן ואת הדופן האחורית - המערבית. מעליהן הונחו יריעות עזים, אך כיסוי זה היה מורכב מאחת עשרה יריעות, כך שהיו ארבע אמות עודפות. שתי אמות עודפות היו מעל הכניסה, בצד המזרחי של המשכן, וכדברי רש"י: "דומה לכלה צנועה המכוסה בצעיף על פניה". שתי האמות הנוספות היו בצד האחורי של המשכן, על האדמה, כדברי הפסוק: "וְסֶרַח הָעֹדֵף... חֲצִי הַיְרִיעָה הָעֹדֶפֶת תִּסְרַח עַל אֲחֹרֵי הַמִּשְׁכָּן".

הַבְּרִיחַ הַתִּיכוֹן – הביטוי 'הבריח התיכון' משמש לרעיון מרכזי. מקורו בחיבור קרשי המשכן. קרשי המשכן עמדו זה לצד זה, וחוברו זה לזה בשלושה אופנים:

א.      בראש כל קרש היו שני חריצים, והיו טבעות שחיברו את ראשי הקרשים זה לזה.

ב.      בצדו החיצוני של כל קרש היו קבועות שתי טבעות, ודרכן השחילו בריחים.

ג.       באמצעו של כל קרש היה חור, ודרכו הושחל בריח נוסף, והוא הנקרא הבריח התיכון.

נאמר בפסוק: "וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים מַבְרִחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה". באופן פשוט משמע שהיו שלושה בריחים כאלה, אחד לכל דופן של המשכן, אבל חז"ל אמרו שהיה זה בריח אחד שהושחל לשלוש הדפנות של המשכן והוא התפתל בדרך נס.

הרב ירון

 

 

 

שרה כרמי ז"ל – בת בינה ומשה-אריה-לייב ציזנר ז"ל

נולדה:   י"ב במרחשוון תרפ"ג  3 בנובמבר 1922

נפטרה:  כ"ח בשבט תשע"ג  8 בפברואר 2013

 

 

שרה,

אנחנו נמצאים בערב שבת קודש, ולכן לא נאריך בהספדים, אבל בכל זאת נאמר כמה מילות פרידה.

מחר, בעז"ה, נקרא את הפסוקים: "וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ.  לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא" (שמות כג, כה-כו). וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ. זכית להיפרד מן העולם במיתת נשיקה, על מיטתך. לא רצית לסיים את חייך בבית חולים אלא כאן בבית שבנית, והקב"ה לקח אותך בשנתך, במיתת נשיקה. אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא. זכית, ברוך ה', לחיות תשעים שנים ולראות נכדים ונינים.

ימים מלאים זה לא רק אריכות ימים אלא ימים מלאים תוכן. כשנפטרה שרה אמנו, כתוב בתורה: "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים". הימים הללו היו ימים מלאים. בת מאה כבת עשרים, וכל הימים האלו הם ימים של חיים, חיי שרה. גם את, שרה, חיית חיים מלאים. ידעת לחיות, לשמוח בחלקך ותמיד לחייך לכל מי שפוגש אותך. ידעת ליהנות מהחיים, למרות שלא תמיד היה לך קל. אהבת את החיים, וידעת להסתכל על הצד החיובי שבכל דבר.

נולדת לפני תשעים שנה בגרמניה, כבת בכורה מתוך ששה ילדים. בנדודים ובדרך נס זכיתם כולכם לשרוד את השואה, כל אחד בדרכו. כמו שרה אמנו, בסוף הנדודים החלטת לקבוע את ביתך בארץ ישראל, והגעת לבארות יצחק בנגב. שם פגשת את רוברט, והקמתם את ביתכם, בית של אהבה וידידות אין קץ. לאחר פטירתו של רוברט, לפני שבע שנים, אמרת לי שמעולם לא רבתם זה עם זו. החיים המשותפים שלכם היו מלאי חוויות, טיולים, ועשייה משותפת.

כאשר אברהם נשאל "אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ?", תשובתו הייתה "הִנֵּה בָאֹהֶל". האוהל – פשוטו כמשמעו – שבנית ביחד עם רוברט, היה שֵׁם דבר בקיבוץ. רוברט התקין לו דלת בכניסה, וחיבר אותו לחשמל. שלום הבית שלכם היה מוגן באוהל הזה ונשאר כך עד מותו של רוברט. מאוחר יותר, כשעברתם לצריף, בליל שבת שבו פרצה מלחמת העצמאות, הייתה הפגזה על הקיבוץ, והצריף כולו נשרף. מה שנשאר על השולחן, מנוקב בכדור, היה הפמוטות שבהם הדלקת נרות שבת. היו אלו פמוטות מיוחדים – בעלי שלושה נרות – נר נוסף שהחלטת להדליק בכל ערב שבת לזכר נשמות נשים שנהרגו בשואה. הפמוטות האלה, ששרדו את ההפצצה, שימשו אותך להדלקת נר שבת מאז ועד היום. היום, ערב שבת קודש, אחרים כבר ידליקו את הנר.

לא הרבה יודעים אנו על שרה אמנו. אבל אחד הדברים הידועים הוא הדאגה החינוכית שלה ליצחק. היא הבינה שיצחק צריך הגנה מפני ההשפעה השלילית של ישמעאל, ודאגה שגם אברהם יבין זאת. גם את, שרה, היית אמא מגוננת מאוד, ונלחמת בעוז למען ילדייך. מאוד אהבת את משפחתך. היית גאה בנכדייך והם היו גאים בך. הם תמיד מצאו בביתך מקום נוח ונעים לבוא אליו.

על כישוריה של שרה אמנו איננו יודעים הרבה, אבל דבר אחד אנחנו יודעים: כשאברהם אבינו הזמין את שלושת המלאכים לביתו, הוא רץ אל שרה ואמר לה: "מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת". מסתבר שהיא ידעה לאפות. גם אַת, שרה, מצאת את מקומך בעבודה במטבח, ובמשך למעלה מארבעים שנה עבדת בענף הזה. העוגות המהוללות שלך הפכו לשֵׁם דבר, והמאכלים שהיו מהמאפיינים הבסיסיים של הקיבוץ: הגבינה שלך, האספרסו, השוקוזן והגולגולים, קרויים על שמך.

זכיתם גם אתם לשלושה מלאכים אצלכם באוהל. גידלתם את נפתלי, אורי ואילן, שראו את הדוגמא האישית שלכם ולמדו ממנה.

ייתן הקב"ה כוח לכל צאצאיכם להמשיך בדרככם, דרך של תורה ועבודה, שמחה, אהבה, שלום בית, והסתכלות חיובית על החיים, ובזכות התכונות האלה נצליח להתגבר על הכאב שבחסרונך.

תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.

הרב ירון

 

שרה חברתי,

בכל ליל שבת אחרי הדלקת הנרות אני בדרכי אלייך.

דיברנו על הא ודא, וכשקמתי ללכת תמיד אמרת: 'את כבר הולכת?  תבואי עוד פעם...'

שרה, היום אפרד ממך כמה שעות לפני כניסת השבת.

היכרותנו החלה בהגיעי לנח"ל.

עבדנו בבית הילדים שבו היה אורי, שעליו שמרת והגנת בכול רמ"ח אברייך.

במטבח, עם השוקוזן, עם מרק הירקות שעד היום לא מצליחים להגיע למרקם שלך.

ובבית – עם רוברט ז"ל.

שרה, את תמיד תיזכרי בלבי כאשה חזקה, אשת משפחה דאגנית וחברה טובה.

תנחומיי לכול בני המשפחה ולדליה המקסימה.

                                                                         יהי זכרך ברוך !

                                                                                                              באהבה,

עטרה

 

אימא שלנו – אימא שבנו

אימא יקרה, אנו עומדים כאן היום מול קברך הרענן שזה עתה נפער ומנסים לשחזר בראשנו תמונות וסרטים ממסכת חייך העשירה של אישה גיבורה ומיוחדת, שידעה בחייה עליות ומורדות, מהמורות לא פשוטות שעל רובן הצלחת להתגבר, כשלצידך רוב השנים אבא  – בעלך היקר, שלושת בנייך, נכדייך ונינייך. זהו לא עניין של מה בכך, כי היית עבורנו מקור של תמיכה, של גאווה ואושר רב .

הדברים הנאמרים כאן מכוונים בעיקר לדור השלישי והרביעי – דור אשר לא בהכרח יודע על חייך המרתקים, על התמודדותך והישרדותך בימי ילדותך בגרמניה דרך בריחתך לצרפת עם עליית הנאצים, ובהמשך המעבר לשוויצריה, לימודייך שם, ועד העלייה לארץ ישראל והתיישבותך בבארות יצחק בנגב לצד אבא שלנו - רוברט ז"ל- בעלך במשך חמישים ושמונה שנים.

אימא , כל אחד מאיתנו נושא בקרבו חלקים מאישיותך המיוחדת והחמה.  כל נכד ונכדה, כל נין ונינה זכו להפנים חלק מסגנון התנהלותך המיוחד של  נתינה ללא גבול עד כדי הקרבה למען משפחתך.                                     "כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף..." כך היית עבורנו מסוככת ומגוננת עלינו – גוזליך, לעיתים אף בצורה מוגזמת עד כדי ביטול עצמי .

כל דבר שהיה לך - כאילו בהשאלה היה, כאילו זמני בידייך עד שתעבירי אותו לאחד מצאצאייך.

כאשר הנכדים הגיעו אלייך לביקור, תמיד פתחת את דלת ביתך ברוחב לב, בשמחה ובחום.

רעב לא רעב, זאת לא השאלה, דבר ראשון שב תאכל, תשתה קפה, עוגה, שתייה קרה ומטעמים לרוב, העיקר שתמלא את בטנך בעוגות, ב"גולגולים", וכמובן בלחם מרוח ב"שוקוזן" המפורסם שבו קנית את שמך אצלנו במשפחה ואצל כלל ילדי הקיבוץ.

תכונה נוספת שינקנו ממך היא הדאגה האינסופית. יש סיבה, אין סיבה, את תמיד דואגת. מה הבן הזה עושה? מה קורה עם הנכד ההוא? או הנכדה ההיא? מדוע קשה להם? מדוע ההוא רב עם אשתו? מדוע הוא לא מתייחס אליה יפה? וכיו"ב דאגות יומיומיות. בקיצור, מדוע לא הכול זורם על מי מנוחות? שהרי אצלך הכול צריך להיות בסדר ומושלם, ללא  בעיות וקשיים, כי אם יש בעיה צריך לסלק אותה ולדאוג שהיא לא תהיה... היה קשה להסביר לך שחלק מהתמודדויות החיים הוא לעמוד מול הקשיים ולא בהכרח להתעלם מהם.

אימא, היית בשבילנו כעמוד האש, הובלת אותנו וליווית אותנו לאורך ובמשך כל חיינו, תמיד לצידנו, מפנקת, תומכת ואוהבת. היום אנו מצדיעים לך ואומרים לך תודה. תודה על כל מה שהנחלת ונתת לנו.

לא נוכל לסיים בלי לומר תודה ענקית לדליה המטפלת המסורה שלך שדאגה ועזרה לך באהבה אין קץ.

בנייך: תולי, אורי ואילן.

 

שורל'ה,

שורל'ה, כך קראתי לך.

נפגשנו יחד בצוות המטבח כשאת כבר ותיקה ואני ממש צעירה. זה היה לפני הרבה הרבה שנים.

את כאחראית להכנת האוכל לבתי הילדים, תור בוקר בשעה 05.00. הכנת לנו דייסה לארוחת הבוקר של חורף קר, כזאת שרק את ידעת להכין.  ממרח השוקולד שנקרא בפינו 'שוקוזן', היה קרוי על שמך. גולגולים התגלגלו בכול שבוע על ידך. הכול התנהל סביבך מתוקתק בדיוק של שעון.

כשהיה קשה להרים ולסחוב קראת לעזרה במטבח: 'מי יכולה לעזור לי?' – אף אחת לא נענתה.

בהומור שלך קראת שוב: 'מי יכולה לעזור לי?   לא כולכן בבת אחת...'

כאמא לחיילים הייתי רגועה.  בני יקירי חוזר לשבת מהצבא, במטבח יפגוש בשרה, ובפינה צדדית במטבח היא תמלא את קיבתו בשירות של עשרה כוכבים עוד לפני שהוא מגיע הביתה.  ראית בזה שליחות אימהית, והם זוכרים לך זאת לטובה.

הבריאות לא היטיבה איתך בשנים האחרונות. כשנפגשנו בחדר-האוכל אני בירכתי אותך ב'שלום שורל'ה',

ואת, במבט מתאמץ להיזכר מי אני, מרימה אליי עיניים בוחנות ואומרת: 'נורית, שלום!'  דמעות עומדות בעיניי – היא עוד זוכרת את שמי, זוכרת אותי.

הלכת לעולמך בבית – 'רק לא בבית חולים', כך ביקשת.  כשאת עטופה בחום ובאהבה מהסביבה, מהמשפחה ובעיקר מדליה שהייתה לך כל-כך מסורה.  נוחי בשלום יקירתי שור'לה.

נורית סוקולובסקי

 

 

דור לדור יביע אומר

חזרתי מנסיעה ביום שישי והחלטתי לעצור לכוס קפה בבית בקיבוץ.  "איפה אתה "? שאלתי את יוסקי .

והוא לדאבון לבי ענה: "אני בבית קברות, כורה קבר לשרה כרמי."

עצרתי בצד הדרך והרגשתי דמעות  על לחיי, אני פשוט בוכה.  רק לאחר כמה דקות המשכתי לכיוון הקיבוץ.

חז"ל למדונו: "כל המוריד דמעות על אדם כשר מוחלין לו על כל עונותיו", ואפשר אולי לבאר, כי בזה שבכה על אדם כשר מראה שיודע מה טוב ומה רע.  אומרת הגמרא בברכות : "אגרא דהספדא דלויי", היינו, שכר ההספד הוא הגבהת קול הבכי. משמע שההתעוררות לבכות על אדם כשר שנפטר מעוררת את הציבור לתשובה, וגם מועילה להרבות את זכויות הנפטר שעל ידי הספדו התעוררו לתשובה.

עם הבכי והעצב הזה נזרקתי  שנים אחרונה, לשנות ילדותי, שנות נעורי, בגרות, חייל בצבא, וכמובן בהמשך הדרך.

ילדות בקיבוץ, מה שנקרא "בן משק", זה לא רק צמד מילים, זהו חותם המוטבע בילד מלידתו ועד אחרית ימיו.

שרה, במעשיה, בצחוקה, בטוב ליבה ובדאגתה לפרט צרבה בנו את אשר הננו היום.

כל ילד בבארות יצחק טעם ממעשי ידיה.

אנו מכירים את הציווי של אברהם לשרה אשתו כאשר הגיעו המלאכים: "מהרי לושי ועשי עוגות". אברהם דאג דרך שרה כי האורחים יקבלו מזון, ולא סתם מזון, הכול טרי. לא סתם לחם,עוגות, גולגולים ועוד ועוד.

מוכרים לכולם הגבינות, הגולגולים והרוגלאך של שרה שנקראים עד היום: "הגבינה של שרה... , הגולגולים של שרה..."  ועוד.   שרה הייתה תעתיק מושלם של שרה אמנו.

אורי וסוזי היו שכנים של הוריי . בכול יום שישי אורי היה נוסע ליהוד לקנות גרעינים שחורים, ולא שוכח לקנות גם למשפחת סוקולובסקי (זה היה טרום הכלבי), ואנו, ילדי סוקולובסקי, בתמורה היינו מנקים ושוטפים לאורי את הרכב. שרה לא פספסה אף יום שישי. תמיד ביקרה את אורי וסוזי לקראת שבת, ואמרה לנו, לשלישיית סוקולובסקי, מילה פשוטה: "תודה, תודה רבה".

בהמשך הדרך, בזמנו חיילים היו חוזרים בימי שישי מהצבא כמה שעות לפני שבת.

אני שרתתי בחיל השריון והשחרורים היו ברגע האחרון לפני שבת. עם הגיעי לקיבוץ, כאשר עברתי את הכלבי, שרה הציצה מבעד לדלת המטבח וצעקה לי :" מוטי בוא".. כמובן שבאתי. ממש רצתי וחמקתי לתוך המטבח (בדלת האחורית כמובן) והיא מיד נתנה לי הוראות :" שב, תאכל ". ומה חיכה לי שם? ובכן, קערת אטריות אדומות, אספרסו וחלות חמות. לא הורשיתי לעזוב את השולחן עד אשר אמרתי לה:" שרה, אני מתפוצץ, לא יכול יותר..."

ובהמשך הדרך, יש לנו חברים מארה"ב, משפחת ספיר. משפחותינו נקשרו עוד מימי ילדותנו כאשר התקיימה תכנית 'קיץ בקיבוץ' (קב"ק). הוריהם אף נקשרו עמנו ואנו בקשר זה כבר דור  שלישי. ציפורה ז"ל ואהרון יבל"א היו מגיעים לקיבוץ בכל שנה. ציפורה  לא הייתה מחמיצה התנדבות של שבוע במטבח, ועם מי היא בחרה לעבוד? כמובן רק עם שרה. היא היללה אותה ופשוט אהבה לעבוד עמה. "רק עם שרה.." היא תמיד אמרה.

משפחת כרמי היקרה, המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד.

                                                                     יהי זכרה ברוך,

                                     מוטי סוקולובסקי (הבן של נורית וסוקו)

 

פ ר י ד ה

הנה אני שוב כאן כדי לומר תודה ושלום לכולכם כאן בקיבוץ.

מאוד קשה לי להיפרד, בגלל האושר וכל הדברים הטובים שנחרטו עמוק בלבי ולא אשכח כל חיי.

אני מרגישה כל כך מבורכת על שזכיתי להכיר את כולכם כאן, ובמיוחד את משפחתה של סבתא שרה כרמי ומשפחת פלדמן. אתם כל כך תומכים בי ואני מודה במיוחד על האמון שנתתם בי לטפל בסבתא שרה. הרגשתי שאני חלק ממשפחתכם. תודתי העמוקה על טוב לבכם.

כשסבא יהודה וסבתא רות נפטרו לא ידעתי לאן אלך, ואז אורי שאל אם ארצה לטפל בסבתא שרה, ועניתי: כן. הוא נתן לי תקווה שתהיה לי עבודה.

נהניתי מאוד עם סבתא שרה. התבדחנו יחד וישנו יחד באותה מיטה. תמיד אמרתי לה שהיא הסבתא שלי, האמא שלי וחברתי המיוחדת. טיילנו יחד ואפילו נכנסנו לסופרמרקט "יש" עם הקלנועית.

אם הלכתי רגע לקנות משהו מיד היא קראה לי: דליה, דליה... לפעמים אפילו עשר פעמים.

שום דבר לא השתנה בשבילי, סבתא. אני עדיין אוהבת אותך. עכשיו שאני כותבת  יורדות לי דמעות. את ממש חסרה לי. חסרים לי החיוך שלך והצחוק שלך;  חסרה לי אריזת המפיות יחד אתך בבית באר.

תודה רבה לך סבתא על הכול.

לאנשים כאן בקיבוץ, ובמיוחד לחברות המבוגרות שהן ממש חברות שלי, ותמיד נגעו בלבי – אני מתפללת שתמיד תהיו בבריאות טובה. מקווה להתראות בקרוב.

לבי מלא תודה על תמיכתכם, לא רק בי אלא בכול המטפלות.  תודה גדולה לטוב לבכם ולאהבתכם אותנו.

אני מבקשת להודות לכל שותפותיי בעבודה שתמיד היו שם כדי להושיט עזרה.

תפילתי שהשם יברך אתכם וייתן לכם כוח.

                                                                               אני אוהבת את כולכם.

דליה

 

 

לבנים נפתלי, אורי ואילן כרמי

לאחים ג'ק וארנה

לנכדים ולנינים

ולכל בני המשפחה

השתתפותנו העמוקה באבלכם

במות אמא-אחות-סבתא

שרה ז"ל

בנחמת ציון וירושלים תנוחמו

 

 

 

 

מעשה טוב

לבני יעקבי, ליוסי ולצוות המסגרייה של קיבוץ בארות יצחק,

אנו כותבים מכתב זה בשם חברתנו, תדלו סמאו, אשר אין לה היכולת הטכנולוגית הנדרשת כדי להתכתב כך.

בכל אופן, שמענו מתדלו כי התקנת הסורגים, שנתרמה כולה על ידכם, הייתה מקצועית ויעילה, וכי עתה היא יכולה "לישון טוב בלילה". היא מודה לכם מקרב לב על הנכונות להקדיש מזמנכם, ממשאביכם וממרצכם כדי לאפשר לה ולילדיה תחושת ביטחון בסיסית בשכונה הלא פשוטה בה היא גרה. 

תדלו היא בשבילנו גיבורה אמיתית אשר החיים לא האירו לה פנים יותר מדי, וגבורתה היא בכך שלמרות הכול היא מוצאת את הדרך להאיר פנים לסובביה.

עבורנו זוהי זכות לעזור לה בכל דרך אפשרית ואנו שמחים שגם אתם הצטרפתם למעגל העוזרים.

זהו גילוי ערבות הדדית בדרגתו הגבוהה ביותר.

אנא, הודו בשמנו גם לכל הנוגעים בדבר, ליונה ברמן לבני יעקבי ולכל קבוצת בארות יצחק. 

                                                                                                         בברכה,

צורית ואבי גלבוע,

                                                                                                                       מודיעין

 

 

  לחברנו מאיר (מילה) פרידמן

בהגיעך לגיל השיבה

שא ברכות חמות

עד מאה ועשרים

בבריאות ובשמחה עם כל המשפחה

                           עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו

 

 

 

ותשובה ותפילה וצדקה

בבאזאר הצדקה שהתקיים השבוע נאספו קרוב ל-3,200 ₪.

יישר כוח לנוער בארות יצחק ש"הרימו" ערב מקסים ומשמח

כ'מצוות' חודש אדר.

                                                                       תזכו למצוות !

 

 

 

בארות יצחק ביום חגך 

 

כמעט שבועיים עברו מיום חגה של בארות יצחק, ואני עדיין באופוריה מסוימת. החוויות עודן מהדהדות בתוכי וגורמות לי לרוח מרוממת ולהרבה מחשבות. היה ביום הזה בנגב המון מהכול, ועוד אחזור לזה.

לפני כן אני רוצה לחזור לכול השבועיים שעברנו פה יחד עד ליום השיא בבארות יצחק בנגב. נראה לי שלצד כל העוסקים במלאכה (אלה העוסקים בצורכי ציבור באמונה) הייתה לנו גם סייעתא דשמיא גדולה מאוד. הכניסה המדורגת לקראת יום השיא השביחה את האירועים והביאה אותנו מוכנים מאוד ליום הגדול בנגב.

ולמה כוונתי?  שבועיים קודם סיימנו כאן את פרויקט "תיאטרון עדות" שסחף את משתתפיו לחוויה חזקה, מחברת, רב-דורית ומשמעותית מאוד. גם לקהל הרב שבא לצפות במופעים הייתה החוויה עוצמתית. החוויה שעברנו הייתה בפן האישי-משפחתי ובפן הקהילתי.

וכבר התחלנו לקרוא ולהתרגש מתמונות הענק בחדר האוכל עם ההיסטוריה המקופלת בהן.

התחושה ש"עשינו זאת", נמזגה תוך שבוע אל תוך "שבת שירה" שהייתה שבת קהילתית מאוד, מרוממת נפש ורוח. היא קצת הצטופפה לה בין שני האירועים הגדולים שלפניה ואחריה, אבל היא הייתה משמעותית מאוד לכל הקהילה. בית הכנסת המלא והמפרגן למקהלה המבוגרת ולמקהלת הילדים החיננית, הקידוש האביבי בחוץ ברוב עם ואורחים רבים, ובתוכם בני משק רבים. חדר האוכל הגדוש עם משחקים וסדר ט"ו-בשבט, והשיעור המצוין של הרב הרשקוביץ. חגיגה קהילתית יוצאת דופן, מחממת לב ומשמחת. שוב – "עשינו זאת". ובעיקר, עשינו זאת בהשתתפות רוב רובם של החברים בקיבוץ. עם כו-ל-ם.

ואז, חמישה ימים אחרי זה – ירידה לנגב על כל מה שנאמר ונכתב כבר, ואני מצטרפת לכל המילים המפרגנות, ובעיקר מתרגשת ממה שכתבו הילה אונא ומיכל ברמן. הייתי נרגשת מאוד בכל ההרצאות. מתוכנן, מהחום והאהדה והפרגון לסיפור בארות יצחק ואנשיו, והכול גם התחבר לי למסכת חיי מיום הולדתי בתש"ח כפליטת כפר עציון, אל תוך מסכת הכאב והגבורה של בארות יצחק, כפר עציון, גבעת התחמושת – כל אחד והאסוציאציות והכאב שלו. נסחפתי. סליחה.

אסכם:

כחברת בארות יצחק אני מרגישה שניתנה לנו בחודש האחרון מנת חסד אמיתית והזדמנות יוצאת דופן לחוות חוויות קהילתיות במסגרת רב-דורית ששוב ושוב שאבה אותנו לתוך מנהרת זמן, חוללה משהו חזק בנפשנו הפרטית והציבורית ורשמה בתוכנו רשמים שלא יימחו. כל אחד משלושת האירועים תרם את חלקו הנכבד בלי שתכננו מראש שתהיה צמידות כזו בתאריכים. אני מאמינה בתזמונים שאינם מקריים. אני מאמינה שמשמיים זימנו לנו קרש קפיצה, וקוראים לנו עכשיו – לצמוח, ללבלב. להוריד מעט את העומס הנפשי שרבץ כל השנים על גבנו. נדמה לי שציון שבעים שנה להקמת בארות יצחק בנגב, בישר לנו שסיפורה של בארות יצחק בנגב מקבל אט-אט את מקומו בהיסטוריה, ואנשים יקרים מהקיבוץ שלנו, ממזכירות הקיבוץ הדתי ומיושבי הנגב המערבי מחבקים היום בחום את ההיסטוריה של בארות יצחק בנגב, ונותנים לה ולגיבוריה מקום של ערך וכבוד. הם הממשיכים והמטפלים במקום לשימורו כאתר זיכרון ומורשת.

ומה אני עוד חושבת? שאנחנו בבארות יצחק של היום, כאן בשפלת לוד – ראוי שנסתכל עתה יותר על הווה חיינו ועל העתיד שלנו, תוך שאנו ממשיכים להנחיל את מורשת התקופה שבנגב.

אני מזהה פער גדול מדיי בין התחושה המרוממת שאופפת אותנו באירועים מרכזיים (שבהם אנחנו טובים מאוד), ובין מפלס התחושה היומיומית שהוא נמוך במידה ניכרת. צריך לעסוק בשגרת החיים לצד אירועי שיא, ולהתמודד איתם באמיתיות ובשאר רוח. גם "חזון חיינו" אינה מילה גסה. זו שעה יפה לחשוב על מה שקורה בשגרת חיינו הקיבוציים- הקהילתיים. 

אני חושבת שראוי שנקים כבר מחר צוות חשיבה שיחפש אתגרים ותאריכים משמעותיים לבארות יצחק כאן ועכשיו. נשמור על יום ח' בתמוז ועל מגילת יום העצמאות, אבל נשמור גם על מורשת המקום וחיותו כאן.

הבה נקים כבר עכשיו צוות היגוי (לא מתכוונת הפעם לעניין ההפרטות והשינויים) כשהכול עוד חם ומרטיט, ונביט על הבית שלנו כאן. ואגב, אולי בשיתוף עם בני משק מבחוץ שקשורים אלינו ומרבים להשתתף איתנו כאן.

יונה ברמן   

 

סלח שבתי מבקר בנגב

תוך כדי עיון מקרי בתמונות ישנות נתקלתי בצילום המוכר לרבים,

ובו נראה השלט המוזר 'נחלת דבלין

נגאלה על ידי קהילת יהודי דבלין, אירלנד, 1946'.

על רקע בתי בארות יצחק בנגב.

לכאורה, זהו שלט המנציח את תרומתה    

של קהילה יהודית מהגולה לגאולת אדמות ארצנו. 

אולם עיון קפדני חושף פרטים חדשים שלא שמתי לב אליהם בעבר.

שימו לב – הכתובת מודפסת על סדין לבן המתוח על חצובה ניידת...

התמונה מזכירה כמובן את הסצנה מהסרט 'סלח שבתי' על החלפת שלטי התורמים לצורך צילומים.

אכן, מי שחשב שאפרים קישון המציא את הפטנט יופתע לגלות שהוא רק מחזר את הרעיון.

נחום ברוכי

 

 

 

 

אסיפת חברים

 

תתקיים בע"ה ביום רביעי י' באדר תשע"ג 20.2.2013

בשעה 21:00 בחדר האוכל

על סדר היום:

1.                                בחירת ועדת קלפי

2.                                בחירת ועד הנהלה

3.                                בחירת מזכירות, ועדה חברתית וועדה כלכלית -

                                                      העברה לקלפי.

אם לא יהיה מספר נוכחים כנדרש לשם קבלת החלטות,

תתקיים אסיפה נדחית חצי שעה לאחר פתיחת האסיפה, והחלטות תתקבלנה בכל מספר נוכחים שיהיה.

נשיאות האסיפה

 

              לסבתא רבתה רחל הלר

לסבתא וסבא יעל ויואב הלר

ולכל המשפחה

מזל – טוב

               בשמחת בר-המצווה של הנין-הנכד ירדן

              בן פרלה ויריב הלר ברעננה

                     ברכות שמים מעל

 

 

מירית שחורי חצרוני  ,רכזת מתנדבים

טלפון 039722888 שלוחה 8147

 דואר אלקטרוני

mirit@modiin-rigon.muni.il

 

 

 

 

קול ששון וקול שמחה   קול חתן וקול כלה

 

הקהילה כולה מוזמנת ברוב עם והדר

לחתונת השנה של

אלמוני  עב"ל  אלמונית

שתתקיים אי"ה במוצאי שבת

ליל פורים

מיד לאחר קריאת המגילה

באולם האירועים שבקיבוץ בארות יצחק

  הלהקה תנגן, הרב יקדש,

וסעודת מצווה תפתיע את כולכם.

המתנפחים ושאר ההפתעות יהיו לאחר מחצית היום...

 

שלום לכולם,

פרס הצטיינות אישי

אלי שטיין, מנהל כפר הנוער הודיות, קיבל השבוע הודעה מד"ר יחיאל שילה, מנהל המינהל לחינוך התיישבותי, פנימייתי ועליית הנוער, ובה נאמר: "אני שמח לבשר לך כי קיבלתי את המלצת ועדת הפרס במינהל לחינוך התיישבותי, להעניק לך פרס אישי על הצטיינות בעבודתך כמנהל כפר נוער במינהל". תנועת הקיבוץ הדתי מצטרפת למברכים ולמשבחים, ומציינת בהזדמנות זו את שבחו של אלי יוזם הרעיון "סבא וסבתא" בכפרי הנוער, יוזמה שבמסגרתה התגוררו בכפרי הנוער השונים עד עתה ארבעה זוגות של סבים וסבתות חברי הקבה"ד, שהעניקו לילדים תחושות של בית ומשפחה. יישר כח!

חנוכת בית הכנסת בעין צורים

קהילת עין צורים ומכובדים רבים השתתפו השבוע בשמחת חנוכת בית הכנסת היפה "אוהל יצחק (ע"ש הנדיב יצחק ולפסון) ומשכן ציון (ע"ש הרב ציון לוי)". החברים נחלצו להרחבת הבית, שהיה צר מהכיל את כל המתפללים, ועמלו תקופה ארוכה עד שהתקבלה התוצאה המכובדת והמכבדת. הוסיפו לשמחה, דרשו ובירכו, הראשל"צ הרב שלמה עמאר; קודמו בתפקיד הראשל"צ הרב אליהו בקשי-דורון; הרב חיים דרוקמן; הרב שלמה ריסקין ועוד רבים וטובים. שותפים לאירוע היו חברי קהילת "שֶבֶת אחים" שבפנמה, שתרמו מכספם להנצחת זכרו המבורך של רב הקהילה, הרב ציון לוי ז"ל, שכיהן כרב בקהילתם במשך 57 שנה, והיה גדול בתורה, אוהב ואהוב. "וּתְפִלָּתָם בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצון, וּתְהִי לְרָצון תָּמִיד עֲבודַת יִשרָאֵל עַמֶּךָ".

צעירי התנועה הולכים ללמוד מקיבוץ חרדי

בשבת 'אחרי מות-קדושים' (ט' – י' באייר, 19-20 באפריל) תתקיים בעז"ה שבת לצעירי הקיבוץ הדתי בקיבוץ אור הגנוז. אור הגנוז הוא קיבוץ חרדי צעיר, המתנהל כקיבוץ לכל דבר מבחינה מהותית (קופה משותפת, משק משותף וכו'), ומבחינה טכנית הוא מצוי באמצע הדרך בין קיבוץ למושב שיתופי (אין חדר אוכל ומכבסה אך יש אסיפות ציבוריות וניהול דמוקרטי). המעניין ביותר הוא מקורות היניקה שמהם שואבים החברים את הרעיונות הקיבוציים על פיהם הם חיים: בעיקר תורת הרב אשלג, בעל "הסולם" על ספר הזוהר, תלמידו הרב אשרוב ועוד. השבת תתקיים בבית הארחה של הקיבוץ (המצוי בגליל העליון, סמוך למושב מירון). אורח השבת יהיה אמנון שפירא (טירת צבי), ובשבת נעסוק, בין השאר, במקורותיו של הרעיון הקיבוצי-שיתופי-חלוצי ובדרכים אפשריות להיות מגדלור לחברה הישראלית. בין השאר נפגוש את חברי הקיבוץ לשיחות, לימוד מקורות והיכרות עם הקיבוץ. השבת מיועדת לצעירים בגילאי 20 - 40 (בלא הבדל גזע, מין או מעמד בקיבוץ). אם יהיה ביקוש רב נשקול לקיים שם שבת נוספת. נשמח מאוד בהשתתפות צעירים, נקלטים, סטודנטים, זוגות וכל מי שמנשבת בו רוח צעירה. פרטים – בקרוב.

הנחת אבן פינה

במושב השיתופי מעון שבדרום הר חברון, שהצטרף כעמית לתנועת הקיבוץ הדתי, הונחה השבוע אבן פינה לבנייני הקבע של "מכון ראשית – מדרשה ללימודי יהדות לבנות". המדרשה מציינת השנה עשרים שנה להקמתה, כשהיא עדיין שוכנת בקרוואנים ובבטונדות שהיוו את מבני המגורים הראשוניים והזמניים של חברי המושב. בטכס ניתן היה לחוש את החום האנושי והאמוני הזורם במדרשה, ואת הרצון של כולם לסייע בלימוד תורה לשמה. נתון מעניין: 30% מבתי האב במושב הם של בוגרות המדרשה! נציגי השותפים לבנייה החדשה – החטיבה להתיישבות בראשות היו"ר דני קריצ'מן ומנהל המרחב חנוך אלמסי; המועצה האזורית בראשות צביקי בר-חי; תנועת אמנה בראשות זמביש; תנועת הקבה"ד בראשות נחמיה; חברי המושב; ראשי המדרשה ותלמידותיה – חתמו בסיום האירוע על מגילת היסוד לפני שהוטמנה באדמה.  

עשינו שלום!

בסופ"ש האחרון עשו בני ובנות כיתות ט' מקיבוצי התנועה שלום. במסגרת סמינר שכבתי על "השלום והחובה הדתית לרדוף אחריו" עסקו בהיבטים שונים של ערך השלום. למדו על השלום ביהדות ומצאו כי הוא מופיע בכל תפילותינו וכמעט בסוף כל טקס דתי, בעזרתו של יואל קרצ'מר (עין צורים); התווכחו על הדרך לעשות שלום בעזרתם של רואי רביצקי (ראש החוג הדתי במפלגת העבודה) ונריה כנפו (דובר צעירי הבית היהודי); פגשו אנשים שעושים שלום ממש – אדיר שוורץ, בן 19, תלמיד ישיבת מעלה גלבוע, שהקים בשנה שעברה ליגת כדורגל לבנות בירושלים ובה משחקות בנות יהודיות וערביות, ור' יוסי סופר שמוביל בשנים האחרונות מטעם מרכז יעקב הרצוג את בית מדרש 'רשות הרבים', המפגיש מנהיגים צעירים מרחבי הציונות הדתית שמשוחחים במטרה ללבן סוגיות קונפליקטיות ולמצוא את האדם שמאחורי הדגלים. במסגרת הסמינר ניסינו לדמיין איך יראו החיים שלנו לאחר שהשלום יהיה חלק מהותי מחיינו, למדנו על העיקרון המטא-הלכתי "דרכי שלום", ובחנו אותו על רקע הסוגיה הידועה שבה חלקו הרב רונצקי יבדל"א ויוסק'ה אחיטוב ז"ל – "האם מותר לחובש צה"לי לחלל שבת על ערבי פצוע". היה מוצלח, מהנה, והכי חשוב – החבר'ה היו נפלאים, והוכיחו שבני נוער בקבה"ד יודעים ויכולים לקיים אווירת שבת, תפילות וסעודות בקדושה ובהתרוממות רוח שלא היתה מביישת אף ישיבה תיכונית. עוד יבוא שלום עלינו ...

החיים זה לא קיבוץ ?!

65 בני ובנות שנת השרות – מתנדבי יג"ל, תלמידי המכינות והמדרשות – התכנסו בישוב "יפתח אבנת" הסמוך לחופו הצפוני של ים המלח, לסמינר תחת הכותרת "החיים זה לא קיבוץ?!". המפגש, בהובלתם של דוד גדיש (מרכז יג"ל) וזיו כרמל (מרכז מחלקות ביטחון וחינוך), עסק במתח בין מקום ההתנדבות והלימוד בשנת י"ג לבין הבית הקיבוצי וערכיו. החבר'ה שהגיעו באווירה טובה וחיובית, שיתפו פעולה בצורה מצויינת והעלו מעולמם דילמות נוקבות ותהיות אישיות. בניצוחו של צחי סדן, בן קיבוץ שדה אליהו, נטלו החבר'ה חלק פעיל בערב שירה, כאשר ההתלהבות והדבקות שבשירה יצרה ערב קסום שנמשך עד לשעות הקטנות של הלילה. סיפר זיו: "מי אמר שהדור הזה אינו מכיר שירי פלמ"ח התיישבות ועלייה? בקטעים מסויימים קמנו ויצרנו מעגלי ריקוד! למחרת, לאחר שינה קצרה, קינחנו את המפגש בטיול בנחל אוג, עם התייחסות לפיזי ולמוחשי, וגם למטאפיסי ולאמונה הפרטית של כל אחד נוכח הנוף, הטבע והמדבר".

                                                         

              שבת שלום,

                                                          נחמיה רפל

וחברי המזכירות הפעילה

 

 

 

קיבוץ עלומים

ב"ה

 

הקיבוץ

הדתי

 

                         

ל:

 

פקס:

 

 

 

קבוצת בני עקיבא

להתיישבות חקלאית בע"מ

ד.נ. הנגב 85138

               

 

                      

 

 

 

                                                                                                                                        

 10/2/2013

 

לחברינו בקיבוץ בארות יצחק.

אירועי 70 השנה היו מרגשים ומיוחדים, החל ביום העיון המרתק ובו סיפורי הילדים וותיקי הקבוצה, וכלה בחוויית "אוהל המועד". מטרי השמים ואווירת החלוציות עם הבוץ בנעליים, המים הזורמים ופעימות הלב יצרו תחושת אחדות ושותפות.

 

שיתוף הפעולה עם הצוותים השונים של קבוצת בארות יצחק סביב עבודות שימור המגדל והקמת מרכז המורשת, ובהמשך המפגשים לקראת הגעתכם הקיבוצית לנגב, חשפו בפנינו קיבוץ נפלא עם אנשים ערכיים, מסורים, בעלי מוטיבציה לעשייה ומאור פנים.

 

מאחלים לכם עוד שנים רבות של בריאות ושותפות,

ומי ייתן ונוכל לממש יחד - אנשי בארות יצחק ועלומים את חזון המורשת של מייסדי הקיבוץ הדתי,

ולהפיץ  את סיפורה של ההתיישבות היהודית הדתית בנגב.

ברכות חמות,

חברי קיבוץ עלומים,

ומרכז המורשת "בארות בנגב".

 

 

 

 

 

 

 

 

העתק:

נחמיה רפל, מזכ"ל הקיבוץ הדתי

צביקי פורת, מרכז משק הקיבוץ הדתי

צביקה בלומשטיין, מזכיר פנים עלומים

עדיאל פורת, מרכז משק עלומים

 

כ ל ב ו ד ף

שעור בפרשת השבוע במועדון:  דינה אמיר  

אחות תורנית: אילנה פלינט – פלאפון 61999

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

קול ששון וקול שמחה                                                               קול חתן וקול כלה

ברכות חמות לרחל ובנט רוזנבלט ולכל המשפחה עם הודעתה המשמחת של ג'ו (צפנת) על החלטתה להינשא

לרועי ברוורשטיין (ראשון לציון).  תזכו לרוב נחת ושמחה.

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

לכבוד    

מזכירות הקיבוץ

ותושבי קיבוץ בארות יצחק

 

מפגש ראש המועצה ומנהלי המועצה עם התושבים

 

      הנכם מוזמנים למפגש מקצועי עם ראש המועצה והנהלת המועצה.

 

המפגש יתקיים  אי"ה ביום שני ח' באדר תשע"ג 18.2.13 בשעה  19.00

בחדר האוכל בקיבוץ.

במפגש תינתן סקירה ע"י הגורמים המקצועיים של המועצה בדבר מגוון השירותים המוניציפאליים הניתנים במושב וכן ייערך דיון פתוח עם תושבי היישוב בנושאים שונים.

 

הנכם מוזמנים לשמוע ולהשמיע!

 

                                       בברכה,

שמעון סוסן - ראש המועצה

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

מבצע משלוח מנות                                                      משכנס אדר מרבין בשמחה!  

עד כה נרשמו למבצע למעלה מ50- משפחות.  ההגרלה תתקיים בע"ה ביום ראשון כך שביום שני נוכל לחלק למשתתפים את שם המשפחה שעלתה בהגרלה עבורם.

אם ישנ משפחות שעדיין לא נרשמו, ומעוניינות להצטרף, יש להחזיר את הפתק לתא הדואר של שורי עד יום ראשון בבוקר.

שורי

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

דרום אדום

מוזמנים בשמחה לטייל בדרום, ליהנות מפריחת הכלניות ולא לשכוח לפקוד את מגדל המים שלנו בנגב.

בע"ה עד פסח תסתיים העבודה באתר וכדאי לחשוב על טיול דרומה.

 

AtarimTR