ידיעון 2818 פסח

בס"ד, י"ד בניסן תשע"ג  

 

א' של פסח

 

 

 

17.34

הדלקת נרות שבת

08.00

תפילת שחרית, הלל, תפילת טל

17.45

מנחה, דרשת הרב

 ערבית

11.30

סעודת חג בחדר האוכל

מכונת השטיפה תפעל

23.30 – 02.00

בבקשה להביא כלים עד 01.30

13.00

מנחה גדולה

16.15

שעור בדף יומי

17.00

מנחה

17.00

נשים אומרות תהלים – בבית סעדון

18.33

ערבית, ספירת העומר, הבדלה

 

 

זמני תפילה במשך השבוע

 שחרית  מנין ראשון          06.00                

 שחרית   מנין שני            08.00

 מנחה ברחבת חדר האוכל   13.30

 מנחה בבית הכנסת           16.30

 רבע לערבית-לימוד הלכות  19.45    

 ערבית                           20.00

 

 

 

לוח השבוע

 

יום רביעי

16.00

טיול משפחות בבארות

יום שישי

06.30

שיעור בדף יומי

חדר עיון

 

השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב אחרי ערבית בחדר עיון

 

 

תורני נוער ברפת:  בוקר -     יאיר שניאור    

                           צהריים -  יניב-רחמים מכלוף

 

                                 לחברותינו ולחברינו

לבנותינו ולבנינו כאן ובכל אתר ואתר

להורינו ולמשפחותינו הרחבות בארץ ובגולה

לתושבי המקום, לחיילים הבודדים וחברי גרעיני צבר

לחברינו בתנועת הקיבוץ הדתי

ולכל ידידינו באשר הם

                                  איחולי חג כשר ושמח

                                     ונזכה כולנו לגאולה שלמה במהרה בימינו

 

 

 

 

בשעה טובה

בשבח והודיה לה׳ עברנו למשכננו החדש.       

ההחלטה התקבלה כבר לפני כמה חודשים. חיכינו בסבלנות שהגשמים ייפסקו, שהשטח יתייבש, ושהתשתיות תהיינה מוכנות. לאחר שהשטח יושר וסודר הובאו ברוב הדר הקראוילות.

הזמנים לחוצים לפני פסח, אבל בעלי המקצוע המדהימים שבקיבוצנו עבדו בקדחתנות כדי שאנו נוכל להיכנס לדירות עוד לפני החג.

והנה אנחנו כאן בערב פסח יושבים בביתנו החדש ומרגישים שזכינו!!!

המון תודה לכולם וחג שמח.

                                           מוזמנים לבקר !

משפחות זבדי וגריידי

 

מה בגיליון?

·                     על קצה הלשון – הרב ירון

·                     פרידה מדוד עמית ז"ל – אלי ברמן

·                     משלחן מרכז המשק – שמואל ברוכי

·                     חילופי משמרות – מילכה מיור

·                     מוועדת הבריאות – עדה צונץ

 

·                     מחאה – אליעזר שפיר

·                     טיול משפחות בבארות – ועדת התרבות

·                     בקיבוץ הדתי – עמוד"ש 155

·                     פרקי שירה על כל צרה – מהמרשתת

·                    חג שמח ממשקי דן – מיכה אמיר

 

                                           כלבו דף ולוחות זמנים

                                                                 קראו בנעימות !

המערכת

 

   נר זיכרון !

   אברהם אליקים (בילט) הלר ז"ל – כ"ג בניסן תשנ"ז

   נפתלי לנדסברג ז"ל – כ"ד בניסן תש"ס 

 

 

 

 

הַגָּדָה וֲאַגָּדָה – המלה 'הַגָּדָה' היא שם הפעולה של הפועל הִגִּיד, ולכן משמעותה היא אמירה.

בתקופת חז"ל השתמשו בפועל הזה לציון דרשות שנאמרו בעל-פה, ומכיוון שהשפה המדוברת באותה תקופה הייתה ארמית, השתרשה יותר התצורה הארמית – אגדה או אגדתא, שהן בעלות משמעות זהה להגדה. במשך הזמן השתמשו בתצורה הגדה רק לצורך הגדה של פסח, ואילו התצורה אגדה שימשה לסיפור דמיוני, אולי בהשפעת המלה הלועזית לָגֵנְדָּה (legend). אגב, כולנו מכירים את המשפט הידוע של הרצל 'אם תרצו אין זו אגדה', אך האמת היא שהרצל לא היה דובר עברית, והמשפט הזה נכתב בכלל בגרמנית...

מְסֻבִּין – "הלילה הזה כולנו מְסֻבִּין". המלה להסב קרובה למלה להסתובב. בעבר, העשירים היו אוכלים בשכיבה על הצד, והשַׁמָּשִׁים היו עוברים ביניהם ומגישים להם את האוכל. מכיוון שבליל הסדר כולנו בני חורין, כולנו צריכים להסב. ואולם, מפאת חוסר מקום, אין צורך לשכב ממש, ומספיק להשעין את הראש לצד שמאל. בהגדה מסופר על חמשה רבנים שהיו מְסֻבִּין בבני ברק. הסיומת בנו"ן סופית באה מהארמית, אך בעברית ריבוי מקבל מ"ם סופית, ומכאן נקבע שם הצומת הקרוב לבני ברק בשם צומת מְסֻבִּים.

תָּם – המלה 'תם' בעברית קשורה למלה 'תמים', שפירושה שלם ובלי מום. ואכן, יש פרשנים שפירשו את הבן התם לזכותו, ואמרו שהוא צדיק תמים. אבל בתלמוד הירושלמי (פסחים י, ד) במקום הבן התם מופיע בן טיפש. כך כותב גם רש"י על התורה בשאלתו של הבן (שמות יג, יד), שכתב: "מה זאת - זה תינוק טפש שאינו יודע להעמיק שאלתו".

מְצֻיָּן – "וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל – מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִין שָׁם". המלה 'מְצֻיָּן' פירושה בולט, ראוי לציון.

בימינו משתמשים בזה במשמעות של טוב מאוד.

עָמָל – "וְאֶת עֲמָלֵנוּ – אֵלוּ הַבָּנִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ'". המלה עמל במקרא פירושה עבודה, אבל בעיקר עבודה לריק. לפעמים היא באה במשמעות של ריק, כמו (תהלים ז, טו): "וְהָרָה עָמָל וְיָלַד שָׁקֶר". כאן, בעל ההגדה רוצה לומר שלידת הבנים הייתה לריק, מכיוון שפרעה גזר להרוג את הבנים. בעברית המודרנית המלה 'עָמָל' משמשת לעבודה בכלל, ולאו דווקא בהקשר שלילי.   

וּלְקַלֵּס – השורש ק.ל.ס עבר מהפכה בין הלשון המקראית ללשון של חז"ל.

בלשון המקרא, פירוש המלה הזו הוא קללה: "לַעַג וָקֶלֶס". אך בלשון חז"ל אנו מוצאים את המלה הזו במשמעות של שבח וברכה, כנראה בהשפעת היוונית, שבה המלה Kalos פירושה יפה. (מכאן מגיע הקליידוסקופ, הקליגרפיה ועץ הקליסטמון). במשנה (ביצה ב, ז) מופיעה מחלוקת האם מותר לעשות גדי מקולס בליל פסח, והכוונה לגדי שצלוי בשלמותו, בדומה למה שנעשה בקרבן פסח. הרמב"ם הסביר שפירוש המלה הוא גדי מהודר ונאה.  

הרב ירון

 

 

 

מוצ"ש 'ויקהל-פקודי' 10 במרץ

מזמור לדוד – פרידה מחברי דוד עמית

לפני  כחודשיים קבענו להיפגש לשיחה במוזיאון ישראל, יחד עם חנן, לאחר שהיה ברור לשלושתנו שהמחלה שאיתה אתה מתמודד זמן רב, החמירה.

קידמת את פנינו בשער הכניסה לבית הקפה היפה במוזיאון, שם נמצא משרדך ברשות העתיקות.

חשבנו לדבר שעה קלה ושוחחנו שלוש שעות שחלפו במהירות. היית אותו דוד שהכרנו מני אז בנערותנו.

סיפרת לנו על משפחתך, על בנותיך ובניך ועל חנה, באהבה בלתי מוסתרת.  ממש בסוף, כאשר שאלנו לבריאותך נפנפת אותנו ואמרת: לבריאות שידאגו הרופאים. אני חי את חיי.

אמש, כשנמסר לנו על החמרה רבה, ולאחר שהבנו שהמיילים ששלחנו ונענו רק בקושי ובצורה לאקונית מעידים על חומרת המצב, נסענו להיפרד ממך.

בליל שבת ביקר אצלך חנן והשתתף בתפילת ערבית שהתקיימה בסלון ביתך, כשאתה במיטתך בחדר השינה.

ביקשת שחנן יברך אותך בברכת הכוהנים, ומסרת לו למסור ד"ש ואהבה לחבריך בקיבוץ בארות יצחק.

אמש טלפנתי לחנה לברר אם אוכל לבוא לבקרך – לאחר שביקשת זאת מחנן. חנה אמרה שזה יהיה ביקור קצר, אולי של דקה. הסכמתי.

נסענו – חנן ואני – והדקה התארכה לערב פרידה שנמשך שלוש שעות.

בחדר היו חנה רעייתך, רבקה בתך ובעלה איתמר, יונתן ניצן– חתנך המוסיקאי המוכשר ובתך-אשתו אילה, וחבריך בני הזוג חובב.

רגשותינו היו  מעורבים. ידענו שזאת מסיבת פרידה.  רצינו ביחד אתך ועם חנה לחוות איתך את הפרוזדור לעולם שכולו טוב. כמעט באופן ספונטאני התחלנו לשיר את 'מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר... גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי. שבתך ומשענתך המה ינחמוני...'.

ואני נזכר בגיאיות הצלמוות של חייך.  פונינו – שלושתנו, כתינוקות מבארות יצחק שבנגב (רבקה, בחצי חיוך, מגלה לי שאמך אלידע סרגה לי גרב אחד – אין צורך ביותר – לכבוד הפינוי בחשיכה). הקרבות שלחמת בחייך בששת הימים; במוצב המזח כשהצטרפת ל'נמרים' שאיישו את מוצבי התעלה; במלחמת יום הכיפורים בסואץ, ועיטור הצל"ש שקיבלת עבור זה, ועוד ועוד.

ואחר כך שירי קודש של מוצאי שבת – 'אל תירא עבדי יעקב', ואתה לא יראת את המוות אז, וגם אמש.

כמעט אוטומטית צף ועולה המשפט האלמותי של גורודיש, משפט שזכה אחר-כך להרבה מבקרים, אך מה לעשות הוא מאפיין אותך יותר מכל ברגעים אלה: 'אל המוות הישרנו מבט והוא השפיל מבטו'.

שלוש פעמים זימרנו את ה'מזמור לדוד' הזה שקיבל בלילה נורא זה משמעות מצמררת, מיוחדת.

ואז, כשנדמה שנרדמת, אתה מבקש שנשיר את 'חופים' ואת 'דוגית נוסעת' ואת 'גן השקמים' ואת 'הוא לא ידע את שמה' ו'הסלע האדום'.

כל נערותנו צפה ועולה מבין המלים המושרות תוך מעטה כבד של דמעות. ואז אתה מבקש את 'אליפלט', וזה כבר ממש ממש too much.

כשאנו מסיימים בגרון חנוק אתה אומר: חבל שאין לנו עוד כמה מאות 'אליפלטים' במדינה שלנו.

ואז אתה מבקש את 'הרעות', וברור כשמש מדוע. וכשאנו מסיימים אתה מתחיל לספר לנו על ילדותך ונערותך בקיבוץ בארות יצחק. 'זאת הייתה תקופת גן העדן של חיי'– אתה אומר, וממשיך בקור רוח: 'בעוד יום-יומיים אגיע לגן-עדן ושם אחפש שתי דמויות שללא כל ספק נמצאות שם – רחלש'ן וחנה ברמן.

אתה מספר כיצד הגעת כילד-חוץ מכפר-פינס לבארות יצחק ללימודים בתיכון, על קבלת הפנים הנהדרת של משפחת בלנקנשטיין וברמן השכנים, על רוחב הדעת והדעתנות שאפיינו את המשפחה, על הספרים שיצחק הביא ורחל קראה, על העושר התרבותי הגדול, על החדשנות הדתית לצד שימור מנהגי אשכנז, על דמויות שעיצבו את חייך בקיבוץ: חנן עם הרעות, אלי עם ההתמודדות, יחזקאל ושפיר שהטמיעו אצלך דפוסי עבודה וחתירה למצוינות ללא פשרות.  מִסרו ד"ש לחבריי בקיבוץ – אהבתי אותם מאוד.

ואז דוד שב ומשחזר פרקי ילדות ונערות – מוילהלמה, מהתיכון ביבנה, מהעבודה – ודמעותיו מתערבות בדמעותינו.

בין לבין אנו שבים ושרים חרישית ומלווים את שבת המלכה, ואת חברנו דוד לנתיבו העלום.

ואני יושב לידך, מחבק אותך ונפעם מעוז הרוח.  גופך נחרב לגמרי, אך רוחך עדיין איתנה כשהייתה בעבר, והזיק בעיניך לא כבה.

אנו חשים שזו עת פרידה, ומי שנדון למוות מילותיו אמינות. אהבתי אתכם, אוהב אתכם.

כשאני אומר לו: להתראות דוד, הוא אומר: בסדר, אבל לא בקרוב...

אלי ברמן

 

דוד עמית נולד בבארות יצחק בנגב להוריו משה (מאנק) פרוינד ז"ל ואלידע שתזכה לחיים טובים.

למד פה, ובעת שרותו הצבאי היה פה, ואומץ אצל משפחת בלנקנשטיין.  היה ממקימי ביה"ס שדה בכפר-עציון וחבר הקבוצה.  זכה לעיטור העוז במלחמת יום הכיפורים.  ארכיאולוג וחוקר ארץ-ישראל.

אנו מביאים קטעים מ'רשימות מן המזח' – שכתב כ'נמר' במלחמת ההתשה. הדברים התפרסמו בעיתון 'הארץ'.

 

חופשה מן המזח                                                                                                   נובמבר 1969

'להיכנס או לאו?' – חככתי בדעתי בעודי אומד בצד ריבוע האור שנזרק מבעד לחלון, משתדל להיבלע בחשיכה, להיות רואה ואינו נראה.

במרכז החדר, חדר הכניסה לבית התינוקות, עמדה שומרת הלילה וטלטלה בחיקה תינוק שהיה מצווח, מנסה להסותו. שרה לו שיר ערש שלא הכרתי, אך הלה כלל לא נתרשם מכך, כפי הנראה.

כשעה קודם לכן הגעתי בטיסה מסיני. באתי לחופשת סוף שבוע משירותי בתעלה. בזכות נהגים אדיבים שהואילו לאספני במכוניותיהם, נתקצרה דרכי משדה התעופה אל כביש הכניסה המוליך לקיבוצי.

את יתרת הדרך שעד לאזור המגורים, מרחק שאינו עולה על קילומטר אחד, צעדתי בחיפזון, מכונס בתוך מעילי.

צינה עמדה באוויר. רק אוושה קלה של רוח הניעה מעט את ענפי הקזוארינות שבשדרה, תנועה שבמבט שטחי אין להבחין בה כלל.  קבוצות עננים בהירים ומעוגלים היו חולפות באיטיות על פני הירח שהיה חסר באותם ימים של תחילת כסלו, ממשיכות בדרכן לאי שם.

 

באספלט השחור ניכרו סימני הגשם האחרון בשלוליות אשר נקוו פה ושם. זכרתי גשם זה מהודעת הקריין אשר בישר על 'גשמים בצפון הארץ ובמרכזה'. אצלנו זרחה באותו יום שמש פז חמימה, מתעלמת מן העובדה שהחורף כבר בעיצומו.

שמתי פעמיי לעבר בית התינוקות הנמצא סמוך לחדרי.  מדי פעם נהגתי לבוא שמה בלילה, טרם לכתי לישון, להיטיב לבי בכוס קפה ומיני מאפה שהיו מצויים שם תמיד. כך גם הפעם, על אף עייפותי הרבה, סרתי לבית התינוקות.

המראה אשר נשקף מבעד לחלון המואר עצרני והעמידנו במקומי, משקיף ונתפס להרהורים.

עתה פנתה למטבח הסמוך ולרגע לא ראיתיה. אחר כך שבה ובידה בקבוק נושא פטמת גומי. ניסתה לתחוב לפיו, אך הוא בשלו, מצעק ומצווח. שידלה אותו בדיבורים רכים, שיותר משהיה הוא זקוק להם (הן לא הבין מילה, רק לפני זמן מועט נולד...) הייתה היא זקוקה להם. גם אמצעי זה לא הועיל. המשיך לעמוד בסירובו.

 

עלה וצף בי זיכרון לא רחוק.  לפני כשנתיים ומחצה היה הדבר.  גם אז שבתי מן התעלה.  היה זה עם גמר המלחמה.  הלומי שיכרון היינו אזה, שיכרונו המתוק של הניצחון.  חזרתי הביתה.

היה זה ביום קיץ. עמדה שעה של בין ערביים, שעה שהיא מן היפות בקיבוץ. רוח נעימה נשבה והפיגה את חומו של היום. על השבילים גינות למדשאות פסעו אמהות צעירות דוחפות עגלות ובהן תינוקות אדומי לחיים. במרפסות הסבו משפחות, בייצוג מלא, לארוחת מנחה.  בחורים אחדים שזה עתה שבו מן המקלחת נראו שרועים על הדשאים לפני חדריהם, קוראים בנחת עיתון ערב.  ילדים היו בועטים כדור במגרש מאולתר שסידרו מאחורי ביתם. נערות שזופות בבגדי ים קיפצו בבריכת השחייה הסמוכה.

ובתווך פסעתי אני לעבר חדרי, עייף ומאובק. התרמיל שמוט על כתפי ברישול, הכומתה תחובה בכיס.

השקפתי על כל היופי שסביבי. על החיים השוקקים הללו, על הירוק השופע הזה, ולבי היה מרומם.

ידעתי שהיה כדאי, שהיה טעם לכל ההרג וההרס, שלא לשווא נפלו הטובים שבנו.

ראיתי ימים טובים באים. ראיתי שקט ושלווה. תלמים ארוכים ומוריקים, רגבי אדמה דשנים, פרדסים פורחים בלבן.

ראיתי גדרות נרמסות, חורבות משוקמות, דרכים נסללות. ראיתי את השלום באור גדול, והוא עומד על הסף.

ולא חשתי כי אני שרוי בשיכרון, שיכרון שממנו קמים למחרת מפוכחים.

 

סוף סוף נרגע וינק בשקיקה מן הבקבוק.  קינחה את פיו וחוטמו בסמרטוט שהיה שמור עמה למטרות אלו, וחזרה לשיר לו אותו שיר ערש נוגה שלא הכרתי.  כשסיימה, שנשאה אותו למיטתו שבחדר הסמוך. עקבתי אחריה. באור שהושלך לחדר החשוך ראיתי שורות של מיטות לבנות.

תינוקות נמים את שנתם. תינוקות שרק אתמול נולדו... אלה שילמדו מחר להלך, לדבר, לצחוק...

אלה שישחקו בארגז החול ובנדנדות שבחצר, שיציירו בשקידה טנקים ואווירונים ורובים בהרבה שחור ואדום...

אלה שילמדו אחר-כך בבית הספר כי מאז ימי קין והבל לא חדלו בני אדם להרוג זה את זה...

אלה שילדותם השלווה תחלוף במקביל לפעולות הטרור והחבלה, המוקשים, ההפגזות, המרדפים, ולאחריה ייקראו גם הם...

חזרה על קצות האצבעות. סגרה את הדלת בזהירות לבל תשמיע חבטה. חשתי מועקה. הבנתי שהכול יהיה עתה טפל, שהכול יישמע מפי טיפשי ומיותר.  סבתי לאחור בלאט ופניתי אל חדרי.

 

 

מלחמותיי                               2 בדצמבר 1969

בקיץ שישים

ושבע

ששתי למלחמתי הראשונה

ואני בן י"ט שנה.

אחר כך באו פרודות

של מלחמות

ואני בתוך הבקעה

והיא מלאה עצמות

(וסטמפל לא חזר...)

 

בשלהי דקייטא

שישים ותשע

יצאתי למלחמתי השנית.

זרה, קשה, אכזרית

יותר.

לא נחוץ

היותך בחוץ

ברדת 'מאה עשרים'

אדע,

שֹבַע.

 

הביא לדפוס:  אלי ברמן

פסח תשע"ג                        

אחד היתרונות שיש לנו כעם ישראל הינו לוח שנה עטור אירועים המאפשר לנו, או מחייב אותנו, להפסיק מדי פעם את מחול השדים של השגרה ולבחון היכן אנו נמצאים על ציר הזמן ביחס לתוכניותינו החל ברמה האישית וכלה ברמה הלאומית.

לפני כתיבת שורות אלו, עיינתי בדברים שכתבתי בפסח דאשתקד ו.....נעשה לי טוב.

 

מה נשתנה השתא? אפשר לומר בהכללה שמרבית הנושאים שדיווחתי עליהם בשנה שעברה מתוך אווירת משבר (רפת, לול, אברות) ומצב של תקיעות (מערכת סולארית, בניה) יצאו, ממש בימים אלו, מ"שעבוד לחירות".

 

בניה"שמחה רבה, שמחה רבה, אביב הגיע, פסח בא ואיתו היתרי הבניה".

בשעה טובה, לאחר שנים של עבודה קשה ומתסכלת מול רשויות התכנון,

זכינו, וביום חמישי שעבר קיבלנו את היתרי הבניה לשכונה החדשה ובע"ה נחל בבנייה במוצאי פסח.

******  יישר כוח למילה, מלכה, מאיר מכלוף ושלמה פורשר.  ******

 

רפת – ממשיכה להיות נושאת דגל של התקדמות והשתפרות.

לפני כמה שבועות זכינו בציון לשבח ממחלבת "מילקו" (טרה) כיצרן המצטיין של המחלבה.

 

לול– למרות צמצום יכולת היצור עקב הסדר ריווח בענף,  

אנו מצליחים לשמור על רמת רווחיות גבוהה בענף.

*מעבר לסיעתא דשמיא, מדובר בעבודה קשה ובהקפדה בלתי מתפשרת על מקצועיות גבוהה

של אנשי הצוות בענפים הנ"ל, ועל כך מגיעה להם ברכת יישר כח גדולה מכולנו.*

אברות – השבוע אושרו הדו"חות הכספיים של החברה לשנת 2012.

לראשונה מזה כמה שנים שהחברה מציגה רווח תפעולי

(כ- 9 מיליון ₪ לעומת הפסד תפעולי של כ- 600 אלף ₪ בשנת 2011).

גם במקרה הזה, מדובר בעבודה קשה של אנשים מחויבים שלוקחים אחריות ומניעים את העסק קדימה.

 

חשמל סולארי – המערכת הסולארית הותקנה על גגות הלולים בחוות הושע.  

כעת כל שנותר הוא לחבר אותה לרשת החשמל ולהפעילה.

פעולה זו דורשת תאום מול חברת חשמל ואנו מעריכים שתתבצע במהלך החודש הקרוב.

 

משאבי אנוש – בחודש האחרון החלה לעבוד אצלנו גל שטרנברג כמנהלת מש"א. התקופה הראשונה נועדה ללימוד המערכת ומיד אחרי פסח תציג בפנינו גל את תוכנית העבודה שלה. בינתיים ממשיך לטפל בדברים השוטפים בנג'ו (בליווי מרכז משק והמזכירים).

 

הוועדה הכלכלית – החלה את עבודתה בדיונים על תוכנית ההשקעות.  

כזכור, על חלק ניכר מתקציב ההשקעות קיבלנו החלטות במהלך שנת 2012,

כך ש"המלחמה" על חלוקת היתרה בין הבקשות אינה פשוטה.

אנו מקווים לסיים את הדיונים עוד החודש ולהביא את ההצעה לאישור המוסדות.

ישיבת הועדה הכלכלית החדשה מתקיימת פעם בשבוע.

בשלב זה, הועדה עוסקת בלימוד ובהכרת המרכיבים הכלכליים בקיבוץ, תוך כדי עיסוק בשוטף.

 

בפסח אנו מציינים את יציאתנו ממצרים, ממצב של שעבוד ושל חוסר שליטה בגורלנו, למשהו אחר.

ה"משהו האחר" הזה יכול להיות הרבה דברים.

אמנם קיבלנו במדבר הנחיות מפורשות לגבי כוונת המשורר, אך בהיותנו "עם קשה עורף", השארנו את חלקן בגדר המלצות בלבד.

אולי בגלל זה בכל דור ודור אנו עומדים בפני מציאות של "קמים עלינו לכלותנו" מבית ומחוץ, ואולי הפתרון לבעיה נמצא בכך שנפנים ש"בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים..." - יש משמעות ויש אמצעים ודרך לממש אותה.

הדברים נכונים ברמה הלאומית, והם נכונים גם ברמה האישית, ולעניות דעתי, הכי רלוונטיים ברמה הקהילתית.

                                                                      חג שמח וכשר,

שמוליק – מרכז משק

                      לסבתא רבתה חיה פרידמן

                                 ולכל המשפחה

                מזל – טוב בהולדת הנין

                 נכד לבתיה ז"ל, לריבה ושלמה רוף               

                                                                            תזכו להכניסו בבריתו של אאע"ה

                                                                          ולגדלו לתורה, לחופה ולמעשים טובים

 

לסבתא וסבא מסעודה ואברהם בן-שמול

ללני וחיים בן-שמול

ולכל המשפחה

מזל – טוב

 לנישואי נירית וחיים טיירי.

                              בונה הבניין השלם זה הבניין

דברי פרידה שנאמרו למזכירות היוצאת 

בדף פרשת השבוע של השבת האחרונה , התייחס הרב עילאי עופרן מקבוצת יבנה לשאלה:

מי רשאי לברך "שלא עשני עבד":

'והלוחות מעשה א-להים המה והמכתב מכתב א-להים הוא חרות על הלוחות' - אל תקרא חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה" (מסכת אבות, פרק ו')

 

האומנם? התורה מטילה על האדם מערכת של מצוות וחובות, איסורים והגבלות. לא בכדי אנו מכנים מערכת חוקים זאת בשם "עול מצוות". מדוע אם כן, סבור התנא כי העוסק בתורה, הוא בן החורין האולטימטיבי?

מיהו עבד? כל אדם מחויב לחוקים, לערכים, לנורמות ולכללים. מתי מחויבות שכזו הופכת את המחויב לה לעבד ומתי נשאר הוא בחזקת בן חורין? החייל המציית למפקדו, הנהג הנוסע כחוק ואף בן המשק הנאמן לתקנון הקיבוץ כולם עשויים להיחשב כ"עבדים". כל אימת שהאדם מטיל ספק ושואל את עצמו האם לקיים את החובה המוטלת עליו, הינו בן חורין לכל דבר. ברגע שבו יחדל מלשאול שאלות, הרי שהפך לעבד נרצע. העבדות, אם כן, הינה מציאות שבה אין האדם שואל שאלות.

יסוד היסודות של לימוד התורה הוא הקושיא המתמדת. הטלת הספק, הבירור המעמיק והבחינה המחודשת. מי שאינו שואל שאלות, לא יכול ללמוד תורה ומי שלומד תורה בהכרח שואל שאלות. מן הטעם הזה, "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה".

 

כמו שהרב עופרן הזכיר, אפשר להקיש את כל הנ"ל לחיינו בקיבוץ ולתפקידנו במזכירות או בכל תפקיד אחר הכרוך בקבלת סמכות ואחריות ו"עול". גם על חברות במזכירות נשאלת השאלה – האם התפקיד הוא "עבדות" מעצם העבודה המרובה, או "בן חורין" מהיכולת להשפיע ולקבל החלטות.  מן הסתם, התשובה היא שזה שילוב של שניהם. אני מקווה שנאפשר ונתאפשר – כולנו בקיבוץ, כל אחד במקומו ובתפקידו לשאול שאלות, ולהרגיש בקיבוץ כבני חורין ולא כעבדים.

עם זאת, בהקשר אחר לביטוי בן חורין ולמפגש שלנו פה היום, אני מבקשת לצטט את פרקי אבות פרק ב:

(טז) הוּא הָיָה אוֹמֵר, לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה.

הושע בן שלום, במאמר שבו הוא מנסה לברר על איזו מלאכה מדובר, מגיע למסקנה שמדובר במלאכת תיקון העולם והשלמתו.

 

אני מקווה שיחד עם הרגשתנו כבני חורין לשאול את השאלות, נמשיך כולנו, כולל אלה ש"השתחררו מעול המזכירות", כל אחד במקומו ובנקודות ההשפעה שלו לעזור קודם כל בתיקון ובשיפור העולם הקטן שלנו, פה בבארות יצחק...

 

                                                                                               חג שמח,

                              מילכה

 

מהמרפאה

ציפי אינה יכולה יותר להנפיק טפסי 17 כאן במרפאה.

חברים שזקוקים ל טופס 17 לפני ביקור בבי"ח /מרפאות מכונים יוכלו:

לצלצל למרפאת יהוד טל.5395300...... או למרפאת מזור בימי א',ד' משעה 08:30-12:00 .טלפון 9372885.......

למסור  פרטים ת.ז, מקום הביקור וכ"ו ולבקש שישלחו ישירות או למקום הביקור המיועד, או לפקס       

שיבחרו או/ בפקס למרפאת בארות יצחק  שמספרו 9371707

חברים שמתקשים  יכולים להיעזר בציפי.

הטפסים  שיגיעו למרפאה בפקס יחולקו לתאי החברים.

נמשיך להיעזר בציפי ובשירותיה הטובים לחברים -   הודעות / תרופות / פרסומים וכו'.

                                                                          עם כולם הסליחה בבריאות טובה,

עדה צונץ – ועדת בריאות

שרותי קופת חולים כללית

לאחרונה, לאחר ביקור של הנהלת המחוז, דווחנו על ציונים גבוהים שמקבלת המרפאה שלנו .

אך בימים האחרונים החלו הגזירות להגיע כנראה בעקבות ביקור זה. אנו עדים לא אחת להעדר רופא מחליף כאשר הרופאה שלנו נעדרת וכנ"ל בעיות בהעדר האחות הקבועה.

הבשורה האחרונה על נוהל קבלת טופס 17 – ביטול שרות שקבלנו ע"י ציפי לוי במרפאה תוך הפנייתנו למרפאה ביהוד או במזור. במסגרת "שיפור שרות" זה כל אחד מאתנו הנדרש לקבל טופס 17 יצטרך לנסוע ליהוד או למזור כדי לקבל אישור.

כפי שנמסר יש סדרה נוספת של שירותים שקבלנו כאן ולא נוכל לקבלם.

יש לנו אוכלוסיה מגוונת, בחלקה בגילאים מבוגרים, שעבורם אלו גזירות שלא יוכלו לעמוד בהן.

לדעתי הגיעה העת שכישוב בן מאות חברים נבדוק היטב אם החתונה עם קופת חולים כללית היא חתונה קתולית ואם לא רצוי לבחון התקשרות עם קופת חולים אחרת.

אנו מודעים לכך שיש מי שמייצר הצעות ייעול שונות תוך פגיעה לפעמים קשה במקבלי השרות.

אני מציע שהמזכירות תפנה להנהלת קופת חולים ותבהיר שלא נקבל את התנהלות הקופה מול בארות יצחק ובמקביל לבחון אלטרנטיבות.

אנא העבירו את הדברים להנהלת המחוז.

                                    אליעזר שפיר

 

 

 

 

 

עבודת המרפאה מפסח עד שבת פרשת שמיני

יום רביעי, ט"ז בניסן 27 במרץ, חול המועד: האחות בתיה 08.00 – 11.30

                                                        ד"ר ליאורה 08.00-10.00  ואחר כך עובדת בפתח-תקווה

יום חמישי י"ז בניסן, 28 במרץ: המרפאה תהיה סגורה

 

יום ראשון, כ' בניסן 31 במרץ ערב חג:  האחות בתיה 07.30 – 10.00   אין לקיחת דמים

                                                  אפשר לפנות גם לד"ר ליאורה בפ"ת  08.00 – 12.00

 

יום רביעי כ"ג בניסן 3 באפריל:      האחות בתיה 10.00 – 16.00   

                                                 ד"ר ליאורה 13.40 – 15.30

יום חמישי, כ"ד בניסן 4 באפריל:   האחות בתיה 07.30 – 13.00  לקיחת דמים 07.30 – 08.30

                                                ד"ר ליאורה בקורס - סידור רופא מחליף יפורסם.

                                                                                                        חג שמח,

צוות המרפאה

 

 

 

 

 

טיול משפחות בבארות

חול המועד פסח, יום רביעי, א' חוה"מ,
נפגשים במגרש הטרקטורים הישנים בשעה 16:00

נא לבוא בכובע, עם מים ובנעלים גבוהות,

והכול כמובן – ללא חשש קטניות...

לא לשכוח מצב-רוח טוב.

                                 כסף וממתקים – עלינו.

בחג הפסח, חג המצות
כולנו מטיילים בבארות...

                                  להתראות,

                  ועדת תרבות

 

 

 

 

 

 

חברים יקרים,
ברכה:

בפרוס עלינו חג האביב נאחל הצלחות, התחלות חדשות,
ריגושים והנאות קטנות. חג של נחת ותקווה, חום ואהבה.
בקיצור - שיהיה חג נפלא לכל בית בארות יצחק

מצוות ענף המזון

 

 

 

כ ל ב ו ד ף

אחות תורנית:  ברוריה לנדה – פלאפון 61999

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

תזכורת ממערכת תקציב אישי/מנגנון תכניות חסכון

עכשיו הזמן...

מי שמעוניין למשוך כסף מהחיסכון או להפקיד בו כסף, ישאיר הודעה לדויד בקופת בית או בתא הדואר שמחוץ לחדר קופת בית או בתא הנה"ח, בשבוע האחרון של הרבעון.

הכסף ישוחרר או יופקד ביום הראשון של הרבעון הבא 1 באפריל 2013

בעלי חשבונות קיימים קבלו דיווח מצב החשבון נכון ל- 31 במרץ 2013

צוות הנה"ח

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

מענף המזון  

ליל הסדר

החזרת אוכל וכלים - בשעות 23.00 עד 01.30

מכונת השטיפה תעבוד בשעות 23.30 – 02.00

 

מצות

מצות יחולקו בכלבי במשך כל החג.

מצות חיטה מלאה יחולקו בכלבי לזקוקים בלבד - חבילה למשפחה.

מצה שמורה תחולק עם הציוד לסדרים, מי שזקוק למצות לכל השבוע נא לפנות למטבח.

ג'ניפר פרץ

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

שעון קיץ

שעון הקיץ חוזר אלינו.

בליל שישי (הלילה שבין חמישי לשישי) נזיז את מחוגי השעון בשעה אחת קדימה

מהשעה 02.00 ל-03.00, ומשבת חול המועד ישתנו לוחות הזמנים הקבועים שלנו. 

למשל:  מערב שבת פר' שמיני ישתנו שעות פתיחת הכלבי בערבי שבת וחג.

בקיצור:  שימו לב לשינויים !!!

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

חן חן

לרוני שרמן על הכנת השער לגיליון זה. 

לילדים:  מוזמנים ליצור אתי קשר ולהכין שער לידיעונים חגיגיים נוספים: 

יום העצמאות, יום ירושלים, חג השבועות וכו'.

עדנה

 

AtarimTR