ידיעון 2819 פר' שמיני

בס"ד, כ"ה בניסן תשע"ג  

 

שמיני - מברכין החודש

 

18.42

הדלקת נרות שבת

08.30

תפילת שחרית, ברכת החודש

18.50

מנחה, קבלת שבת, ערבית

11.30

שעור בפרשת השבוע במועדון

שעור במשניות בשטיבל

20.00

סעודת שבת בחדר האוכל

12.00

סעודת שבת בחדר האוכל

מכונת השטיפה תפעל

בשעות 21.00 – 23.00

בבקשה להביא כלים עד 22.30

13.30

מנחה גדולה

17.15

שעור בדף יומי

17.30

נשים אומרות תהלים – בבית סעדון

18.00

מנחה

19.41

ערבית, ספירת העומר, הבדלה

 

הרב ומשפחתו לא ישהו עמנו בשבת זו.

 

זמני תפילה במשך השבוע

שחרית   א, ג, ו               06.00

שחרית   ב,                    05.50

שחרית ד-ה   ראש חודש   05.45

מנחה ברחבת חדר האוכל   13.30

מנחה בבית הכנסת           18.30

רבע לערבית-לימוד הלכות  19.45    

ערבית                           20.00

עונג שבת לילדים בשעה 11.30

  כיתות א-ג   טובה ומשה שי"ק 

  כיתות ד-ו    אבי צוייג  

 

 

 

לוח השבוע

 

יום ראשון

19.00

גדולי המחשבה הישראלית

חדר עיון

21.00

ערב לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה

בית שפירא

יום שני

17.30

התעמלות לגברים

בית שפירא

21.15

שעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י

חדר עיון

יום שלישי

יום הזיכרון לשואה ולגבורה

09.00

מפגש בוקר לבגירים

מועדון לחבר

19.30

התעמלות לנשים

בית שפירא

20.30

התעמלות לנשים

בית שפירא

21.00

הרצאה של נחום (ראה בכלבודף)

חדר עיון

יום רביעי

17.30

שעור צ'י קונג לבגירים

חדר האוכל

18.30

מפגש ערבית לבגירים

מועדון לחבר

יום חמישי

19.00

שעור ניצוצות מהדף היומי

חדר עיון

יום שישי

06.30

שיעור בדף יומי

חדר עיון

 

השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב אחרי ערבית בחדר עיון

 

תורני נוער ברפת:  בוקר -     שקד והדס אמיר    

                           צהריים -  אביחי ריידר

-          - 

 

 

 

מתוק לו.... ורוד לו....

מעולם לא התחברתי לצבע הוורוד - אולי בגלל שלא זיכני הא-ל בבנות??? 

אך אני לא יכולה להישאר אדישה למראה המרהיב – תחת חלוני חגיגה של ממש בוורוד.

עץ הטבבויה בשיא פריחתו – בוורוד.

מולו חוגגת הבוהיניה – מקסימה בפריחה ורודה (שנים שלא פרחה כך בהדר וביופי).

בגינה פורצת החוטמית עם ענפיה הוורודים.

... ומתוק – ורוד בעיניים...

שווה ראייה – מבטיחה הנאה !!

ונזכה כולנו לראות רק ורוד.

נורית סוקו (זאת מהקריצה הירוקה)

 

מה בגיליון?

·         על קצה הלשון – הרב ירון

·         איליין שריד ז"ל – הרב ירון, אהרן גל והילדים

·         הכול בחברותא – הדס נאור

·         משלחן המזכירה – מילכה מיור

·         על גלגלים ורוכביהם – יואב הלר

·         הרהורים בשלהי חג – יהונתן שרמן

·         קופת חולים ואני – איסר ספיר  

·         סדר חדש – עדה צונץ

·         יום הזיכרון לשואה ולגבורה

·         בקיבוץ הדתי – עמוד"ש 156

·         יוצאים לדרך הבנייה – בנימין (בנג'ו) ברמן

·         תודה – עירית פורשר 

                                           כלבו דף ולוחות זמנים

                                                                 קראו בנעימות !

המערכת

     נר זיכרון !

     פנחס קופליק הי"ד – כ"ו בניסן תש"ג

     יואב יוסף ויטריאול הי"ד – כ"ו בניסן תש"ג

 

 

הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה'...  וַיִּיטַב בְּעֵינָיו  – אחד הקשיים של תרגום הוא כאשר למלה אחת בשפת המקור יש שתי משמעויות, וצריך להחליט מה היא המשמעות הנבחרת. חז"ל (מגילה ג, א) ציינו את תרגומו של אונקלוס כתרגום אמין, מפני שאונקלוס היה תלמידם של ר' אליעזר ור' יהושע. המלה 'טוב' בעברית יכולה להתפרש כדבר תקין וגם כדבר יפה. כאן, בשני פסוקים סמוכים, תרגם אונקלוס את המלה הזו בשני אופנים. את שאלתו של אהרון "הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה'?" תרגם אונקלוס: "הֲתָקֵין קֳדָם ה'?", ואילו את המלים "וַיִּיטַב בְּעֵינָיו" הוא תרגם: "וּשְׁפַר בְּעֵינוֹהִי".

וְאֶת הַשָּׁפָן... וְאֶת הָאַרְנֶבֶת – משום מה יש בלבול בין שתי החיות הללו, אשר אינן קרובות זו לזו כלל חוץ מאשר בפסוקים שבפרשה. מבחינה זיאולוגית השפן קרוב יותר לפיל מאשר לארנב, ובכל זאת, לפי הציורים בספרי הילדים, השפן הקטן ששכח לסגור את הדלת – הוא בעצם ארנב...

יש חיות שבדרך כלל אנחנו מתייחסים אליהן בלשון נקבה (חתולה, ג'ירפה, יונה, בת יענה), ויש חיות שחושבים עליהם בלשון זכר (כלב, שועל, חזיר, דב) – למרות שבמבט ראשון ודאי איננו יודעים להבחין בין זכר לנקבה. כך גם בתורה: התורה כותבת את השפן בלשון זכר ואת הארנבת בלשון נקבה. הראב"ע (ויקרא יא, ז) כותב שאצל הארנבים הנקבה מצויה יותר או שהזכרים הופכים לנקבות, ולכן הארנבת נכתבה בלשון נקבה. אך הרמב"ן אומר שכך הוא בלשון הקודש – יש חיות שנקראות בלשון זכר ויש חיות שנקראות בלשון נקבה.

הַחֲזִיר – החזיר הוא אחד מארבע הבהמות שחסר להם סימן טהרה אחד. ואולם, במשך השנים הוא הפך להיות סמל לחיה טמאה אף יותר מחיות שאין להם סימני טהרה כלל. אחד ההסברים לכך הוא שבמבט חיצוני הוא נראה ככשר, ואמרו חז"ל (בראשית רבה סה, א) שהוא פושט את טלפיו, כביכול, ואומר שהוא טהור, אבל מבפנים הוא אינו מעלה גרה, ומכאן הביטוי 'פושט טלפיו כחזיר', כסמל לצביעות.

הַדָּאָה וְהָרָאָה – בפרשתנו נמנית הדָּאָה בין העופות הטמאים, אבל בפרשת ראה (דברים יד, יג) במקום הדָּאָה מופיע עוף שנקרא רָאָה. הגמרא (חולין סג, א) אומרת "דָאָה ורָאָה אחת היא". ובאמת, מבחינה חזותית ודאי שיש דמיון בין האותיות דל"ת ורי"ש. מעניין לציין שגם מבחינת ההגיה כנראה שיש קשר ביניהם. בספר חסידים (סימן תכד) מסופר על כהן שעלה לדוכן, ובמקום להגות את האות רי"ש אמר דל"ת, ולכן בברכת כהנים הוא אמר 'וְיִשְׁמְדֶךָ', והעבירוהו מהדוכן. כשהתברר שזהו המבטא שלו, ובלבו היה רי"ש, החזירוהו.

שֶׁרֶץ – השרץ מופיע בפרשתנו כדבר טמא, והוא מככב בביטויים רבים, כגון: 'טובל ושרץ בידו' (ילקוט שמעוני משלי תתקסא), 'יודע לטהר את השרץ במאה חמשים טעמים' (עירובין יג, ב).

הרב ירון

 

 

 

איליין (חוה) שריד בת יחיאל מיכאל הלוי ומרים גורדון ז"ל  

נולדה:  שבת -  ז' באלול תרפ"ד  6 בספטמבר 1924

נפטרה:  כ"ג בניסן תשע"ג  3 באפריל 2013

 

 

איליין,

המנהג הוא שלא להספיד בחודש ניסן, ולכן נאמר היום כמה מילות פרידה שאינן בגדר הספד. ההבדל בין מילות פרידה להספד הוא שהספד נועד לעורר בכי. אבל גם ככה, כשאני חושב עלייך, הבכי לא מתחבר לדמותך.

בפרשת השבוע נקרא על מותם של נדב ואביהוא. תגובתו של אהרון על המוות הזה הייתה "וידם אהרן". אבל השתיקה הזו לא הייתה שתיקה של הלם וייאוש. מיד לאחר השתיקה הזו אנחנו מוצאים את הפסוק החריג: "וידבר ה' אל אהרן לאמר". בדרך כלל אנחנו רגילים לראות שה' מדבר עם משה, ודווקא בסיטואציה הקשה הזו הוא מדבר עם אהרון. חז"ל אומרים (פסחים קיז, א) שהשכינה אינה יכולה לשרות על נביא מתוך עצבות אלא רק מתוך שמחה של מצווה. אהרון, עם כל הכאב העצום שלו, היה מסוגל להתמקד בשמחה של חנוכת המשכן, ולכן הקב"ה היה יכול להתגלות אליו.

כאשר הגעת לארץ והחלטת לבחור שם משפחה עברי, בחרת בשם שריד. הרגשת שהצלחת לשרוד למרות קשיים רבים שעברו עלייך בחייך. אבל האמת היא שלא מדובר רק בלשרוד. הצלחת לסיים את חייך בשמחה גדולה וזכית שיתקיים בך הפסוק (איוב ח, ז): "וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד".

נולדת לפני שמונים ושמונה שנים במשפחה ענייה מאוד. שתי אחיותייך היו ישנות איתך באותה מיטה, והייתן מכינות שיעורי בית רק פעם ביומיים, כי לא היה לכם די כסף בשביל תאורה בכול לילה. אבל למרות הקשיים הללו היית תלמידה מצטיינת, ומאוחר יותר גם סטודנטית מצטיינת, בתקופה שבכלל לא היה מקובל שבנות לומדות באוניברסיטה. יחד עם ההצטיינות בלימודים היית מוכשרת מאוד גם במוזיקה וניגנת על צ'לו ופסנתר, עד כדי כך שהציעו לך מִלגה מיוחדת כדי שתתמקצעי בתחום, אבל ההורים שלך לא הסכימו שתלכי לקריירה בתחום המוזיקה, וקיבלת את דעתם בהכנעה. בסופו של דבר הפסנתר ליוה אותך כל החיים, וניגנת בו יצירות מדהימות.

למרות נתוני הפתיחה הקשים, שיקמת את החיים שלך. היית מורה לאנגלית ולמוזיקה, התחתנת, והקמת משפחה עם שבעה ילדים. אבל אז הכול התנפץ בבת אחת עם פרידה קשה שריסקה אותך ואת משפחתך לגמרי. ושוב, הצלחת לשקם את חייך בוורמונט. הנגינה, השירה באופרה, והרצון שלך לחיות - גברו על הכול.

גם כשחלית בסרטן כמה פעמים, לקחת את הדבר הזה לכיוון של עשייה חיובית. לא רק שהצלחת לשקם את עצמך, אלא עזרת לנשים אחרות שסבלו מאותה מחלה.

איך מצליחים להשתקם שוב ושוב, ובכל זאת להפוך להיות אדם שמח, אופטימי, שיודע מה חשוב בחיים ועל איזה דברים אפשר לעבור הלאה בלי להתעכב עליהם?

אומרים שלכל אדם יש שתי עיניים. בעין אחת הוא רואה דברים רעים. זו עין הרע. זהו מקור הקנאה, העצבות והייאוש. העין השנייה היא העין הטובה. היא העין שיודעת להתמקד בטוב, לשמוח בשמחתם של אחרים ולצמוח גם כשקורים דברים רעים.

יש אנשים שהעין הדומיננטית שלהם היא העין הרעה, ויש אנשים שהעין הדומיננטית שלהם היא העין הטובה. את, איליין, ראית רק בעין אחת. ידעת להתמקד בטוב ובכלל לא ראית את הרע.

לפני חמש עשרה שנים, אחרי שעקיבא, אלי ואהרון עלו לארץ, החלטת גם את לעלות. זו בוודאי לא החלטה קלה לעלות לארץ בגיל כזה, אבל במבט לאחור אמרת שהשנים שהיית בארץ ישראל היו השנים המאושרות בחייך. כאן זכית להיות ליד הנכדים והנינים והחימשים שלך, שכל-כך שמחת לראות בכול פעם. הקפדת לדבר בעברית, והעברית שלך הייתה מצוינת.

ושוב, החלטה לא קלה: אחרי כמעט חמש עשרה שנים בירושלים, האם זה נכון לעזוב את הקהילה ולהחליט לגור בקיבוץ? אבל אחרי שקיבלת את ההחלטה לא הפסקת לראות את הטוב בכל דבר. שמחת בכל מה שראית בקיבוץ. אהבת את החברים, את השקט, נהנית אפילו לקרוא את הידיעון ולהתעצבן כמו חברת קיבוץ...

לפני כמה חודשים ספגת מכה קשה מאוד. אחותך, איירין, שליוותה אותך בזמנים הקשים ביותר והייתן קשורות זו לזו בלב ובנפש, הלכה לעולמה. הפרידה הייתה קשה עלייך מאוד. עכשיו נשמתך תוכל שוב להתחבר לנשמתה.

היי נא מליצת יושר על כל משפחתך וחברייך הרבים – בישראל ובארצות הברית. נוחי בשלום על משכבך ותעמדי לגורלך לקץ הימים. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.

הרב ירון

 

 

My dear savta,

They said that you are out there listening – so these words are for you. This is why I will talk in English – the same way we had our talks…

Savta, I feel so thankful for all those years I had you as my savta.

I want to thank you for the time you gave me, listening to all my stories, grumbling about my parents, and for understanding me and not judging me, and most of the time keeping my secrets to yourself…

I want to thank you for all your wisdom that you shared with me – I have all those sentences inside my head. One of them is repeated in my head since Tuesday: I once asked you if it is sad to get old; if you wish to be young again. You laughed and said: 'Sahar dear, I'm happy and proud of all the lives I have lived; I'm pleased with the mistakes I made and complete with the decisions I made. I like to look back and remember it all, and I'm happy to be where I am now with all this in my memory.

So savta, I do hope you are happy where ever you are now. I imagine you e uniting with all your loved ones, that just a week ago you told us how much you miss them.

Many people got to know and appreciate your unique personality, and I'm proud to be one of them – hoping some of it is in my genes…

I'll keep in my memory the picture you would prefer us to remember you, sitting in your chair angry with Obama or Bibi, reading books, looking in my eye while I'm telling you things that happened or something I learned in class, lying in bed and singing with Ori "EIEIo", forgetting for a moment the pain in your hand; you with your purple suitcase, and the smell of your perfume in our house; and the last picture is the one with all of us surrounding you on your 70 birthday in Boston, at family celebrations and next to your bed.

 

I know it is what you wanted. I'm sorry if you felt any pain – it is just that you will be missed by us all and we would've liked to have you around a little bit more…

I will miss you !  come to visit sometime, if it's possible…

Love you,                                                                                                                     

Sahar

 

אמא,

החיים שלנו יחד היו adventure אחד גדול שהיום זה לא הזמן והמקום לפרט.

 כאשר מסתכלים איפה היינו ואיפה אנחנו היום, אפילו ספר המתח הטוב בעולם לא יכול להתחרות בנו.

 מי היה חושב שתחיי על ידי בקיבוץ שכל כך אהבת מהיום שהגעת לכאן.  איך כולם באו לבקר אותך בבית הנעים והיפה, נהנית מהאוכל הטוב וכמובן מהידיעון שהקפדת לקרוא בו כל מילה.

בכל מוצאי שבת הייתי צריך לבוא לביתך להסביר לך את כל המילים שלא הבנת וסימנת בצהוב.

כשמישהו היה כותב איזה ביקורת על הקיבוץ או רוצה לשנות את הקיבוץ היית מתעצבנת, ורוצה ישר לכתוב לו תגובה לשבוע, הבא והייתי צריך לשכנע אותך כמעט בכוח שרק הגעת ושלא מתאים שתגיבי בדבר פנימי של הקיבוץ.

 השנה וחצי האחרונות קירבו אותנו כמו שלא היינו קרובים מעולם.

 אני מקווה שבימים האחרונים הצלחנו למלא את בקשותייך בדרכך המיוחדת לעולם הבא.

 אמא, תמיד ידעת להוקיר תודה על כל דבר ולכן בשמך אני רוצה להגיד תודה.

תודה לכל בית בארות יצחק שאפשרו לך לבוא לפה ולהרגיש בבית.

אני רוצה להודות לג'י שטיפלה בך בהמון רגישות ועל החברות שהתפתחה ביניכן.

אני רוצה להודות לקדוש ברוך הוא שזיכה אותי ואת משפחתי לטפל בך.

אהרן

 

 

סבתא יקרה,

אני זוכר שכל יום שישי בערב לפני תפילת ערבית הייתי בא אלייך

ומספר לך סודות (שלא גילית לאף אחד) ודברים שקרו לי באותו שבוע, ואת נתת לי עצות והתפעלת אפילו שלא היה על מה רק כדי לתת לי תחושה טובה. אני אהבתי לבוא אלייך עם אבא לשבת לכוס קפה וגלידה ואת היית מבסוטה מזה שגומרים לך את הגלידות מהמקרר.

סבתא,השארת לנו הרבה מאוד זיכרונות טובים וקשה לנו מאוד להיפרד ממך.

אני מאוד אוהב אותך ושמח שהיה לי סבתא כמוך

                                                                   חובב

 

סבתא אהובה שלנו,

בלילה האחרון שביליתי איתך, ישבתי לידך בבית החולים. כנראה מתישהו נרדמתי וחלמתי חלום: אני יושב לידך בבית החולים, בדיוק באותו המקום, אבל את ערה, בלי מסכה ובלי צינורות. את יפה, הילה של זוהר מקיפה אותך. את מביטה בי ואומרת: 'איתמר, תודה לך, אני כל כך אוהבת אותך, אני כל כך אוהבת את כולכם. תודה לכם'.

אני מתעורר. השעה שש וחצי. אני עדיין יושב לידך. את עם מסכת החמצן וכול הצינורות, אבל עדיין כל כך יפה...

סבתא, אני לא אתחיל לכתוב זיכרונות, כי לא אסיים. את כולך היית זיכרון אחד גדול.

רק לשבת לידך, ללחוץ על play, ואני כבר יודע שהשעתיים הקרובות תהיינה רצף של סיפורים מלאי געגוע, רגש, ובעיקר דמעות...

אומר רק שני דברים: סליחה ותודה.

סליחה שלפעמים היינו קצת ציניים מדיי (למרות שגם את היית...).

סליחה אם אולי לא תמיד לקחנו את הבקשות שלך ברצינות.

סליחה אם פגענו בך, ואת ברגישותך לא אמרת לנו שפגענו.

 

ותודה.  תודה על שעות של הקשבה, של עצות בדברים הכי רגישים שיש.

תודה שהיית שומרת סוד.

תודה שנתת לנו להיות לידך בשתים-עשרה השנים האחרונות.

תודה שהיית סבתא וחברה קרובה.

 

היי מליצת יושר בעדנו, בעד כל עם ישראל ובעד כל העולם.

נוחי בשלום על משכבך.

תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.

איתמר

 

 

 

לאהרן גל

לאלי, עקיבא, בן, אלקה, ג'ואל ודיויד

לשולי, לנכדים, לנינים ולחימשים

ולכל המשפחה הרחבה

השתתפותנו העמוקה באבלכם

בהילקח מכם אמא – סבתא

איליין (חוה) שריד ז"ל

בנחמת ציון וירושלים תנוחמו

 

 

השבוע לצערנו יש אצלנו שוב משפחה שיושבת 'שבעה'.

חברי בארות יצחק מצטיינים בעזרה לזולת גם בשעות קשות אלו. אני רוצה לבקש עוד קצת. אנו נתפלל מדי יום את שלוש  התפילות בבית האבלים. איסוף מניין זה לא תמיד קל, בפרט כשאנו לא רוצים לפגוע במניינים הקבועים. אני קורא לכל הגברים להכפיל מאמציהם להגיע לתפילה במניין. לא פחות חשוב - להגיע בזמן.

מי שמגיע לתפילה כמה דקות אחרי הזמן לא ממש עוזר ומעכב את המתפללים האחרים.

                                                                                                            שנדע רק שמחות!

איסר ספיר

 

 

למייקי סאקלוף (גרעין צבר)

ולכול המשפחה

השתתפותנו העמוקה באבלכם

במותו הפתאומי של האב-הבעל

אברהם אבא (אבי) סאקלוף ז"ל

בנחמת ציון וירושלים תנוחמו

 

 

הכול בחברותא 

פרופ' משה בר הוא אחד המומחים הגדולים בעולם לחקר המוח. הנושא המחקרי שבו מתרכזת מעבדתו של פרופ' בר הוא הירידה בזיכרון אצל אנשים מבוגרים. אחרי 17 שנים בארה"ב החליט פרופ' משה בר לעזוב את מנעמיה של אמריקה ולחזור ארצה, כדי להיות כאן עם מכריו וידידיו מימים עברו. 

בריאיון הקצר שנערך עימו הוא מסביר מדוע החליט לבצע את השינוי המשמעותי בחייו. מתברר שעם כל המותרות שמאפשר אורח החיים האמריקני, מה שחסר שם לישראלי הטיפוסי הוא החברים והמשפחה. "בארה"ב אתה נמצא למעשה לבד", אומר פרופ' בר ומסביר: "במשך שנים למדתי להסתדר לבד, לעבוד ולבלות הרחק מחברים אמיתיים וקרובים וממשפחה. אבל אחרי שנים של חיים כאלה, פתאום הבנתי שמה שאני חוקר במעבדת המחקר שלי באוניברסיטה, מתבטא גם בחיי הפרטיים. הבנתי שאם לא אחזור לקרבתם הממשית של חבריי הוותיקים ומשפחתי, זה יפגע בסופו של דבר בתפקודי הקוגניטיבי" אומר הפרופסור, שהחליט לעזוב את ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות ולשוב אל ארצנו הקטנטונת.  

כך מסביר פרופ' בר את ממצאיו החשובים: "כמו שהמחקרים המסורתיים והמוכרים לימדו אותנו ואותם, אנחנו והורינו הקשישים חושבים שאפשר לפתור את בעיית הירידה בזיכרון רק בעזרת פתרון תשבצים וסודוקו, קריאת ספרים ולימוד למשל של השפה הסינית, או לנגן בפסנתר", הוא אומר, "הם תולים תקווה שכאן הם ימצאו מזור לדמנציה – המחלה שמתבטאת בהידרדרות בזיכרון, אבל המחקרים החדשים כיום מעלים שכדי להתמודד עם הירידה בזיכרון צריך לא רק 'לאמן את המוח' באמצעות לימוד, אלא גם לשלב שינויים באורחות החיים. התחושה שלי ושל חוקרים רבים אחרים שעוסקים כיום במוח האנושי היא שקריאת ספרים, לימוד השפה הסינית, פתרון סודוקו או משחק ברידג' פעם בשבוע אכן עוזרים – אבל רק באופן מוגבל. מה שכן – וזו תגלית חשובה מאוד – המלחמה באובדן הזיכרון משיגה תוצאות משמעותיות יותר כשמתחזקים קשרים חברתיים ומצויים בפעילות חברתית". איך אתה מסביר את זה?  "מתברר שמבוגרים הנוטים להסתגר בבית ולא יוצאים לפגוש חברים ומכרים על בסיס קבוע מאבדים את הזיכרון שלהם בקצב מואץ – ולא משנה אם יפתרו חידות ותשבצים. מספיק להסתכל בעיניים המבריקות של אותם אנשים מבוגרים כשהם חוזרים לבתיהם מפגישות עם מכרים וחברים כדי להבין עד כמה האינטראקציה החברתית הזאת חיונית. אנחנו שוכחים לפעמים שהאדם הוא חיה חברתית ויחסים וקשרים עם בני אדם אחרים חשובים לא רק כדי להעביר את הזמן בנעימים, אלא גם כגירוי למוח וככלי לשיפור הזיכרון. מצטברים לאחרונה עוד ועוד דיווחים ממחקרים מדעיים על אזורים מוחיים שהם מפותחים יותר אצל אנשים שמתחזקים רשתות חברתיות ענפות יותר, ושמוחם של אלו פלסטי וגמיש יותר בתפקודיו וביכולת הלמידה שלו".

מתברר אם כן, שהפתרון הוא חברותא!!! הכל בחברותא!!! לאכול בחברותא, לבלות בחברותא, לקרוא ספרים ולדבר עליהם בחברותא, לשחק משחקים בחברותא, לטייל בחברותא ועוד ועוד... הכול בחברותא!!!                                                                                

הדס נאור

 

משלחן המזכירה

רודי הרץ (1961):  "גורל הקיבוץ הדתי תלוי ביכולתו להקים דור של ממשיכים..."

בתאריכים י"ח – י"ט בסיוון,  27 – 28 במאי תתקיים מועצת הקבה"ד בסעד. עוד בנושא זה קיראו בעמוד"ש.

לקראת המועצה נקיים כמה דיונים בפורומים שונים, כהכנה לנושא,   כולל אסיפה שבה גם נבחר את נציגינו למועצה.

 

מדיוני המזכירות

המזכירות קיימה עד היום חמש פגישות מאז נבחרה. אנו עדיין בתחילת הדרך, ועוסקים בד בבד עם הנושאים השוטפים, גם בעיצוב נוהלי העבודה של המזכירות, כולל דיווחים לציבור, היכרות עם הועדות והצוותים השונים ועוד.

חלק מהנושאים שבהם עסקנו:

1.       נפגשנו עם שלמה פורשר, קיבלנו סקירה על תפקיד הגזבר והפורומים השונים שבהם הוא יושב בתוקף תפקידו.  שלמה ישב במזכירות הקודמת כגזבר, וממשיך לתפקד כגזבר מחוץ למזכירות. מינויו כגזבר יובא לאישור האסיפה.

2.       קיימנו פגישת היכרות עם גל שטרנברג, מנהלת מש"א.

3.       משרדי הקבה"ד:  בעבר נדונה במזכירות האפשרות לבניית מבנה משרדים משותף לבארות יצחק ולקיבוץ הדתי. לאחרונה התקבלה מהם פניה לקדם את הנושא, כולל מציאת מקום זמני, כבר בעתיד הקרוב.

הנושא ייבחן ויובא לאסיפה.

4.       קיימנו דיון בהשתתפות אביעד ישראלי בנושא המועצה, שמענו מאביעד על פעילות המועצה היוצאת, הנושאים המגיעים בקביעות למועצה (קבלת חברים ומועמדים, בנים בהסדר, אישור משתלמים, עובדי חוץ) –ודיון בערעורי חברים על החלטות ועדות/מזכירות. חלק מהנושאים מתעכבים זמן רב, ולחלקם נידרש בעתיד הקרוב מאד – למשל: קבלת חברים ומועמדים.

החלטנו לפתוח בהליכים לבחירת מועצה חדשה: בחרנו את נציגי המזכירות במועצה (שמוליק, אליהו, מילכה, מאיר, אמיתי, ואלי), ובשבוע הקרוב נפתח, אי"ה בהליך לבחירת נציגי הציבור במועצה, בעזרת נחום ברוכי שהביע הסכמתו לעזור בביצוע המהלך.

המשך התהליך יפורסם בתאי הדואר.

                                                      המשך יבוא...

                                          מילכה

 

 

קלנועיות, גולפים קטנועים ומה שביניהם

הולכי על שתיים, רוכבי על שניים, דוחפי עגלות על ארבע וכל שאר נטולי אפשרויות המינוע המסובסדים על ידי המערכת, שמים לאחרונה את תשומת ליבם, תשומת ריאותיהם ולחות עיניהם לעובדה ולתופעה של דחיקת רגליהם משבילי הבטון והאספלט אשר נסללו לכאורה במיוחד עבורם, כאשר עליהם לתת זכות קדימה לעשן המנועים ולאבק הגלגלים הנישאים בשובלי הרכבים.

וברצינות, פרט לכמה פרטים אשר נראה לי כי חייבים הם לנוע על כלי נשיאה ממונעים, לא נראה לי מומלץ להרבות נסיעה בהם. ההיפך הוא הנכון, אם קשה ללכת מסיבה זו או אחרת, רכיבה על אופניים מומלצת ביותר. (נכון שהמערכת לא מממנת אפילו תיקוני פנצ'ר, למה בעצם?).  עשו טובה לעצמכם ולנו, סעו פחות, לכו או רכבו יותר ויותר. אם חשובה לכם הבריאות שלכם, אם מטפל פיליפיני ממש לא בראש שלכם, זאת ההזדמנות האחרונה שלכם לדחות את הקץ. חצי שעה עד שעה ביום הליכה או רכיבה יעשו עבורכם ועבורנו את כל ההבדל.

גם אם כל זה לא מדבר אליכם, או אם לדעתכם המאמר הזה מטופש לחלוטין (זכותכם לחשוב כך) – בכל זאת עשו טובה ל...... בחרו לעצמכם את הסיבה.

סעו לאט יותר, סעו מסביב (אתם בלאו הכי לא משלמים עבור הדלק והתיקונים) ואם אתם רואים אותנו בדרככם אזי אתם ממש לא בשביל הנכון.

יואב הלר

 

 

לסבתא וסבא עדנה (שורץ) ושמואל לובושיץ

מזל – טוב

בשמחת בר-המצווה של הנכד

טל-חיים

                     בן עינת-רחל ויצחק-יעקב-דב מנדלסון במצפה יריחו

                                      דור ישרים יבורך

 

                         לסבתא אסתר תמים  

ולכל המשפחה

 שפע ברכות

בשמחת בר-המצווה של הנכד

 דביר

בן אפרת ומיכאל תמים ביד-בנימין

                                      בן חכם ישמח אב

 

הרהורים נוגים בשלהו של חג

כידוע, "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". מקובל להדגיש במימרא זו את המילים 'עצמו...' ו- 'הוא', לאמור: יש לחוש אישית את היציאה ממצרים, מעבדות לחירות.

אבקש להציע קריאה חדשה, פרקטית ומחייבת, לפיה המילה הראויה להדגשה היא: 'כאילו'. בהתבוננות זו תובעים חכמינו שנבין שיום היציאה ממצרים הינו מועד היציאה הפיזית בלבד, ולמעשה היציאה קרתה בכאילו. מקריאת קורות בני ישראל לאורך שנות הנדודים עולה שקל הרבה יותר להוציא את האדם מבית העבדים מאשר להוציא את בית העבדים מן האדם. באים חז"ל וממסדים את על-זמניות הדברים, ככאלה הרלוונטיים בכל דור ולכל אדם, לכדי קביעה נחרצת שהאדם חייב להבין לגבי עצמו, שרק כאילו יצא ממצרים, כאילו הוא איננו כלוא עוד.

האם אכן הננו בני חורין, האם באמת חווים אנו חירות-נפש? מי מאיתנו השקיע פרומיל מחשבה בשאלה האם הוא אכן חופשי? זאת, למול השעות הארוכות שכילה בניגוב תריסים לקראת הפסח או בגירוד לכלוכים מהגומי של המקרר? מי מאיתנו באמת מוסר את נפשו על מזבח השאלות הקשות המחייבות נבירה אכזרית בנבכי הרוח, לפחות במידה בה הספיג את ידיו במסיר השומנים הנוראי? מאידך, עד כמה עסוק האדם בחישובי מבטי הזולת ובהתנהגויות שהן תולדת החישובים הללו? האם נשמת האדם באמת מתבוננת אל תוך עצמה לבחון האם אכן פוסעת היא בדרך החירות על מרצפות הבחירה התבונית, על האבנים המשתלבות מהחלטות סוברניות ורצוניות? או שמא משתרך לו בן התמותה על אבני המדרכת האפרוריים שעליהן עקבותיהן של נשמות דלות דרור אחרות המתגלגלות באקראיות דומה בדרך לא דרך בשביל העקר של צו החברה, שביל המוביל לכל המקומות זולת המקום המתאים בשבילו, בשביל עצמו באמת?

החברה ככלל, והזולת כמייצג של מכלול השיקולים שמקורם אינו באדם עצמו, מפתים את בן האנוש להשליך את חירותו לפתחם של בתי כלא מחשבתיים, השמחים לקלוט לתוכם את חסרי שאר הרוח, את עצלני המחשבה ואת מדחיקי הקיצין. תרבות ההמונים וכוחה של שגרת האספסוף המחזיקות בכיסן את מפתחות בית הסוהר, מחייכות למראה ההמונים הצובאים על הפתחים, המריירים למראה בידור זול וסַמֵי-שכחה. מתוך התאים מביטים זוגות זוגות של עיניים מזוגגות, משקיפות אל מעבר לגדרות השקופות וקורצות לדרי החוץ: בואו והצטרפו, כך נרגיש בנוח עם החלטתנו שלא להחליט, עם חיי החידלון וההדחקה שמנהלים אותנו. הצטרפו, קוראות העיניים ההן, לזרם המצחין של הנשמות האבודות המשייטות אל הלא-כלום.

מה נדרש אם כן - איך משתחררים ויוצאים לחופשי?

קודם כל, תמיד כדאי לשלם לעו"ד טוב... וברצינות, ככל הנראה בדרך הקשה - עמל, יזע ותהפוכות מענות נפש.

יהונתן שרמן

 

לסבתא וסבא יונה ויששכר ברמן ולכל המשפחה

מזל – טוב

בשמחת בת-המצווה של הנכדה

אלה

בת רחל ומודי (מרדכי) ברמן בירוחם

                             ישימה א-להים כשרה, רבקה, רחל ולאה

 

 

 

קופת-חולים ואני

קראתי את מאמרו של אליעזר ואני מסכים שעלינו לשקול את צעדינו. יתכן שאנו מפונקים בציפיות שלנו מהקופה. יתכן גם שבהשוואה לקופות אחרות אנחנו ממש חיים בגן עדן של שירות. אבל אולי לא? האם גם אצל האחרים רשימת שעות קבלה וצוות העובדים משתנים בכל שבוע?

יש למרפאה שלנו הרבה מאוד דברים טובים, אבל אולי אצל האחרים הדברים עוד יותר טובים – ואולי לא?

מתי בפעם האחרונה בדקנו לעומק, ובצורה מקצועית מה יש לקופות אחרות להציע לנו? (אני יודע שסעד עברו לקופת חולים אחרת).

אני מרגיש ש"הכללית" חושבים שאנו בכיס שלהם. אני מרגיש ירידה ברמה של השירות לחבר (דוגמת טופס 17), וחוסר אכפתיות מצדנו – הלקוחות.

בכלבי אנו בוחנים ספקים לא רק לפי מחיר, אלא גם לפי איכות השירות. למה לא בקופת חולים?!

אני מציע להקים ועדת "אד הוק" לבדיקת הנושא, ולהכין דיון באסיפה או בחוגי בית.

בוועדה יהיו חמישה חברים: נציגי האגף החברתי, האגף הכלכלי, ועדת הבריאות, ושני חברים שלא מכהנים באף אחד מהגופים האלה. הועדה תאסוף נתונים על כל הקופות, וההשלכות של מעבר לקופה אחרת.

אני הייתי שמח אם יוכלו להעביר ל"כללית" את חוסר שביעות רצון שלנו ולהזמין נציג מהקופה לאסיפה כדי לשמוע אותנו ולתרץ שינויי השרות. הועדה תסיים עבודתה עד יולי במידת האפשר.

יש להדגיש שהועדה לא מוסמכת להחליט בנושא אלא להכין דיון, אם או בלי המלצה.

                                                                                                               לבריאות!

איסר ספיר

 

 

סדר חדש

דוד אדרי פנה אלי לפני חג –הפסח ושאל לדעתי על התכנית לשנוי שיטת חלוקת האוכל לליל הסדר.

הוא גם שיתף אותי בתגובות נזעמות של חברים ... תמכתי בו בניסיון לשינוי, ואף הצעתי לו להעביר שאלון משוב לאחר החג.

ובכן, לדעתי הניסיון מוצלח ביותר.

בחדר האוכל קיבלו את פנינו בסבר פנים יפות, וארגון תחנות החלוקה היה למופת.

לא היה צורך בלקיחת אוכל מעבר לרצוי – כל אחד קיבל לפי הזמנתו, ואם רצה הייתה אפשרות להוסיף או לגרוע.

לסיום זכינו אף לכיבוד ולמשקה קר.

דעתי לסיכום: ניסיון מוצלח  וכדאי לאמץ אותו לשנים הבאות בע"ה.

יישר כוח לצוות המטבח וענף השירותים.

         

 

 

 

                                                  עדה צונץ

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ביום ראשון כ"ז בניסן, 7.4.13

 

בשעה 21:00 בבית שפירא

 

 

 

 

"בני, נתן חיים, אייכה?"

סיפור הצלה חלקי מימי השואה

 

הרצאה מפי ד"ר חיים שלם

 

מרצה וחוקר במכללות ירושלים ואפרתה 

 

אורטל לנדה - ועדתרבות

 

 

ליד מצבה זו שהוקמה

ראיתי האיש

מרכין את ראשו

בכאב ותוגה.

ראיתי אותו

מביט, משתאה –

על פניו זולגת

דמעה.

קראתי אליו:

נשב נא יחדיו

אחים לצרה

אנחנו !

נשוחח מעט

על גורל משותף

יקל המשא

מעלינו !

בנימין וולף ז"ל

בנימין ז"ל  היה חבר בארות יצחק ואחר כך חבר ניר-עציון – שריד הקהילה היהודית בעיר אמדן שבצפון גרמניה.

השיר נכתב לקראת טכס אזכרה ליהודי העיר שנרצחו בשואה שהתקיים בעיר בקיץ 1990, והוקרא בטכס בפי בנימין בתרגום לגרמנית.

השיר פורסם השנה ב"עמודים" לחודש טבת-שבט בכתבה על מצבת זיכרון לנספים בשואה שהוקמה בניר-עציון.

 

שלום לכולם,

"את שיבת ציון היינו כחולמים"

הרב ד"ר בני לאו וד"ר יואל רפל, חָבְרוּ יחדיו להוצאת מחזור תפילות ליום העצמאות ויום ירושלים, המוקדש "לזכרו המבורך של מורה, חכם וחלוץ, הרב פרופ' דב רפל, יוזם ועורך המחזור הראשון לתפילות יום העצמאות". לאורך כל המחזור ישנה התייחסות בולטת למנהגים ולהלכות שנקבעו בקיבוץ הדתי, ולמעשה יש לראות במהדורה זו נוסח מורחב של המחזור שיצא לאור ע"י הקבה"ד בארבע מהדורות. המחזור שיצא בהוצאת קורן יפה, קריא ובהיר, ומלבד סדר התפילות ליום העצמאות והביאורים למנהגים ולהלכות, כלולות בו גם תפילות ליום ירושלים, ונספח של כ- 50 עמודים ובו מאמרים המרחיבים את היריעה, וביניהם: מאמרו של יואל רפל על "זהותו של מחבר התפילה לשלום המדינה"; מאמרו של חתן פרס ישראל אליהו הכהן על "התקווה"; מאמרו של הרב שמואל כ"ץ "על עיצוב דמותו הרוחנית של יום העצמאות בידי הרבנות הראשית בשנת ה'תש"ט – שיקולים, נימוקים והחלטות", ועוד. ניתן להזמין את המחזור (נוסח אשכנז או ספרד) במשרדי הקבה"ד, במחיר 45 ₪ (הנחה של 50%), ויפה שעה אחת קודם!

מועצת חינוך

עד למועד כינוסה של מועצת החינוך נותרו פחות מחודשיים, וזו השעה להיכנס לעומקן של הסוגיות העומדות לדיון. צוות מטעם המזכירות הפעילה ממשיך לעבור בקיבוצים ובמוסדות החינוך, מציג את תוכנית המועצה, מבהיר את ההצעות שכבר הונחו על שולחן המועצה, ומזרז את הדיונים הפנימיים ובחירת הנציגים. במסגרת ההכנות העביר אלינו רזי בן-יעקב את הדברים שכתב בשעתו רודי הרץ ז"ל (חבר קבוצת יבנה וממייסדי התנועה) ב"עמודים": "לא דור אחד ישלים את המלאכה. בוודאי לא הדור הזה שנאלץ לנצל את מיטב כוחותיו בהנחת יסודות, תוך מאבק על התנאים החקלאיים, הביטחוניים והפוליטיים. גורל הקיבוץ הדתי תלוי ביכולתו להקים דור של ממשיכים, דור שיִבָּנֶה על היסודות שהונחו. אין אנו יכולים להעלות על הדעת שצעירי הקיבוץ יהיו אדישים לשאיפותיו. ילדינו צריכים להיות שליחיה המובהקים של התנועה, לא רק חברים בהיסח הדעת כתוצאת לוואי מהיותם במסגרת הקיבוץ, אלא נושאי המפעל מתוך הכרה, רצון ויכולת. כזאת נראית לי התכלית העיקרית של חינוכנו. לכן יש לבחון כל שלב וכל צעד בחינוך ילדינו לאור קנה מידה זה". במרכז המועצה תעמוד ההתייחסות לאתגר שהציב רודי: חינוך ילדינו להיות "נושאי המפעל מתוך הכרה, רצון ויכולת". למעוניינים, המאמר השלם "על בעיות החינוך" נמצא בכתובת:

http://www.kdati.org.il/info/dor_tzair/hadracha/130320_education_problems.pdf

ועידת בני עקיבא

בחול המועד פסח, "בין הזמנים" של תלמידי ישיבת הר עציון, התקיימה ועידת "האמת והאמונה" של בני עקיבא. כ- 500 צירים מכל רחבי הארץ התכנסו לדיונים נוקבים וקיבלו החלטות שישפיעו על פעילותה של תנועת הנוער בשנים הבעל"ט. בשם חברי המליאה מהקבה"ד שהשתתפו בוועידה (אמנון שפירא, יוחנן בן-יעקב, ובמידה חלקית מאד גם נחמיה רפל), כתב לנו יוחנן: שני קווים מאפיינים את הוועידה ה- כ"ג: האחד – כל הנושאים המסעירים שעמדו במוקד חילוקי הדעות והעימותים בוועידות בני עקיבא הקודמות – ארץ ישראל, החברה המעורבת, לימוד התורה מול כל השאר – כלל לא עלו לדיון בוועידה זו. הייתה זו ועידה רגועה יחסית, ללא סערות ופולמוסים קשים. השני – חברי בני עקיבא הציבו דגש חזק על היבטים חברתיים, דאגה לחלשים ולנזקקים בחברה. דובר על מאמץ לגשר ולקשר בין כל חלקי העם, לפתוח את התנועה ולהכיל עוד חניכים ממגוון קבוצות ומגזרים, בדגש על היבטים קהילתיים. עיקר המבט היה פנימה, אל תוך התנועה. מושג ההגשמה, שהיה מרכזי לפני עשרות שנים, מתורגם בימינו בתנועה לסוגים שונים של פעילות בגיל התיכון, כגון הדרכה של שבטים צעירים בסניף, פעילות חברתית וקהילתית של חבריא ב' וכדומה. האווירה הייתה טובה מאד וכן הארגון והניהול! מעבר לכל יש בתנועה זו עוצמות, יש בה כוחות, יש בה נוער נפלא, רציני וערכי, אף אם אינו מדבר באותה שפה בה דיברנו בבני עקיבא לפני עשרות שנים.

שירת הנוער

באסרו-חג פסח התכנסו בכפר עציון כ- 400 חניכי סניפי בני עקיבא שבקיבוצינו לפעילות – 'שרים הלל לתנועה'. והזוכים הם:

במרוץ הניווט "רצים בשבילי עציון", לכיתות ד'-ו', הוכיחו ידע נרחב ביותר ילדי שלושת קיבוצי גוש עציון ההיסטורי – כפר עציון, משואות יצחק ועין צורים. בתום מרוץ צמוד ניצחו ילדי כפר עציון בנקודות בודדות. עובדה קטנה זו מהווה עדות ובשורה לכך שחינוך למורשת מקומית אכן מחלחל. בחידון ידיעת הקיבוץ הדתי לכיתות ז'-ט', שהשנה – במלאות 70 לעלייה לכפר עציון – כלל גם פרקי ידע על ההתיישבות בגוש עציון, ניצחו ילדי עין צורים. גם פה הייתה תחרות צמודה עם ילדי לביא (שבשנה שעברה ניצחו בחידון) ועם ילדי כפר עציון. הזוכים קיבלו שי – תלושי קנייה לסטימצקי להעשרת הידע וחדוות הלמידה. בתחרות השירים שעסקה בנושא "אילנות גבוהים – הוגי, מייסדי ובוני התנועה" התנהל קרב צמוד בין 4-5 קיבוצים. ניקוד השופטים הלך ונערם ובראש המסך התנוסס כל שנייה שמו של קיבוץ אחר. לבסוף, בתום דקות ארוכות, מותחות ורועשות למדי, נפל הפור: את מרב הנקודות קטפו ילדי משואות יצחק! כה לחי!

מאות המשתתפים גדשו את מדשאות כפר עציון, רצו, שרו, חיפשו תשובות, ורדפו אחר ההיסטוריה התנועתית, ערכי הקיבוץ הדתי, מורשת גוש עציון, וכמובן – אחר התהילה. תודה מעומק הלב לכל העושים במלאכה – צוות מדרשת תורה ועבודה שהפיק את חומרי ההדרכה והנחה את התחרויות, לנוער כפר עציון שנרתם להפקה ולהעמדת האולם, לקואופרטיב ההגברה 'שומעים חזק' שמלווה אותנו מדי שנה וממחיש לנו את ערכי השיתוף והשוויון, ליודגימלית שהנחתה את תחרות השירים בחן ובכישרון רב, לנציג התנועה שהפתיע והגיע לשפוט בתחרות השירים, לקומונריות שהובילו את הפעילות בהצלחה רבה, למדריכים ולחניכים שעמלו, למדו והתאמצו מאוד, והדליקו אצל כולנו עוד נרות של תקווה. וכמובן – לרזי האחד והיחיד! כולנו תקווה שבשנה הבאה מספר הקיבוצים המשתתפים יוכפל ...

                          שבת שלום

                                                            נחמיה רפל

וחברי המזכירות הפעילה

 

פרויקט הבנייה- יוצאים לדרך

עכשיו זה אמיתי. האישורים הגיעו, נחתם חוזה עם קבלן וכבר בשבוע הבא הוא מתחיל לעבוד !

בתזמון מושלם הסתיימה גם מלאכת השיבוץ של 24 המשפחות:

ניצה וטובי הלר, לאה ומאיר פרידמן, טובה ויגאל גלזמן, יעל ויואב הלר, פנינה ושלמה הלוי, ציפי ואליהו לוי, סוזי ואורי כרמי, עפרה ויחיאל פארן, רבין ואמיתי יעקבס, אריאלה ובעז פלדמן, אילנה לרמן, קרן ופרד אדן, שלי ואיסר ספיר, לני וחיים בן שימול, רחל ובנט רוזנבלט, יהודית ומשה סעדון, דקלה ויצחק שניאור, מילכה וקים מיור, שורי וגיל אמיר, עירית פורשר, עידית ואבנר סוקולובסקי, אביעד וענבל ישראלי, אפרת ועזי אלטשולר, אביגיל ואבי צוייג.

הרכבת הפאזל הייתה מעניינת ומורכבת מאוד. אנו מרגישים שבסופו של דבר כל משפחה קיבלה את הבחירה האופטימאלית שלה בהתאם לחלומות על השכנים ומיקום הדירה.

המשך הפרוייקט:

בהתאם להחלטת האסיפה ביצוע הבנייה בשכונה יתבצע בהדרגה, כלומר, בכל מצב נתון יהיו בשטח בתים בשלבי בנייה שונים. הכיוון הכללי של מהלך הבנייה הוא מדרום לצפון.

מחלקת הבניין תתכנן את העבודה כך שיהיו משפחות שיכנסו לדירה בזמן שלא כל הדירות בשכונה גמורות.

במקביל, אנו ממשיכים בהכנת תכנית הביצוע של ההרחבות, האיחודים והשיפוצים של שאר הדירות במשק בהתאם לבקשות החברים שכבר נעשו בתחילת הפרויקט ושפורסמו באסיפה. כמובן שקצב הביצוע תלוי בגורמים רבים ועלינו לתזמן את כל השלבים, כך שנוכל להתחיל באיחודי הדירות וההרחבות במקביל להתקדמות הבנייה החדשה.

זה הזמן להיות אופטימיים (היו רבים שלא האמינו שיום זה יגיע – והנה הוא כאן). תקופת חוסר הוודאות של חלק מהציבור חלפה ואנו פועלים במרץ להשלים את הפער גם לשאר המשפחות שמקבלות איחוד הרחבה או שיפוץ, ובע"ה כל משפחה תגשים את החלום שלה.

                                                בנג'ו ברמן  בשם הצוות הרחב לשיכון

                                                        ורד, מלכה, אליהו, אמיתי, איקה,

מילה, שלמה, שמוליק, מאיר מכלוף

 

תודה

ברצוני להגיד תודה ענקית לכל החברים, לשכירים, לנוער ולילדים שעמלו ימים ולילות לקראת פסח ובמהלכו.

לקראת החג התגייסו רבים לפרויקטים השונים: הכשרת כלים, ניקוי המטבח, חלוקת השי לחברים, חלוקת הציוד והאוכל לסדרים, ניקיונות, גלגול קניידלך, תגבור ענף הבגד, ועוד...

ענף המזון, כהרגלו, העניק לנו חג נעים וטעים.

למרות החששות, חלוקת האוכל לקראת החג עברה בצורה מסודרת ונעימה. תודה לכל העוסקים במלאכה.   תודה על שיתוף הפעולה  ושנזכה לשנה הבאה!

עירית פורשר – רכזת שירותים

כ ל ב ו ד ף

שעור בפרשת השבוע במועדון  אהד אהרן 

אחות תורנית: אילנה פלינט – פלאפון 61999

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

קול ששון וקול שמחה                                                               קול חתן וקול כלה

ברכות למשפחת לברוריה ודוד לנדה, לסבתא וסבא מסעודה ואברהם בן-שמול ולכל המשפחה, עם הודעתה המשמחת של אורטל על החלטתה להינשא לאיציק אלפסי (בית שמש).

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

תודה

למשפחת בן-נעים – הוריה של רות סעדון – על תרומתם היפה לציוד השמחות שלנו. חן-חן וניפגש בשמחות.

אסתר פורשר בשם צוות השמחות

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

דרושים

·        אנחנו מחפשים מנהל/ת לפעילול בקיץ הקרוב.  

תפקיד מאתגר ומיוחד – מתאים ליוצאי צבא ושירות לאומי.

·        מחפשים אתגר – תמצאו אותו בחינוך הבלתי-פורמאלי.

עבודה עם ילדים ועם צוות שאכפת לו.  השמיים הם הגבול.

מבוקשים מדריכים לכיתות א – ו.

התחלת עבודה מיידית ועד סוף אוגוסט – אופציה להמשך בספטמבר.

 

אסתר פורשר – רכזת חינוך

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

והגית בו יומם ולילה

בהמשך למסיבת סיום הש"ס בחוג הדף היומי (אותה חגגנו לא מכבר), יעביר נחום שעור בלווי מצגת בנושא 'חיי היום יום בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד'. ביום שלישי, כ"ט בניסן (9.4), בשעה 21.00 (לאחר לימוד הדף היומי) בחדר עיון. המתעניינים מוזמנים.

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

גדולה הכנסת אורחים...

בשבת הבאה, פרשת תזריע- מצורע  יארחו ילדי התיכון קבוצת ילדים פגועי מחלות כרוניות מעמותת "שמחה לילד". יגיעו לקיבוץ 13 ילדים (בנים) בגיל 9 - 15 עם חונכיהם ואנשי צוות נוספים - בסה"כ 30 איש.

כהמשך לאירוח המוצלח בשנה שעברה אנו מחפשים משפחות המוכנות לארח את הילדים עם חונכיהם בסעודת ערב שבת אצלם בבית. אפשר לארח 2 אנשים או יותר.

אנא הודיעו על רצונכם לעקיבא ארונסון בפלאפון 054-5513597

איילת שקלאר

 

 

סדנאות חודש אפריל

נשים קוראות ולומדות               יום שני, כ"ח בניסן, 8 באפריל בשעה 20:00.

מזמינות  אתכן להצטרף לקבוצה בה נשתף  אחת את השניה באמצעות טקסטים שקראנו או מידע חזותי או כל חומר מעורר השראה בנושא הנבחר מידי חודש

המפגש החודש – מפגש מיוחד ליום השואה בנושא: נשים בשואה.

מנחה: דלית לאופר.

 

נשים חוגגות את חודש אייר     יום רביעי, ל' בניסן, 10 באפריל בשעה 19:00

בואי להתחבר לאנרגיה המיוחדת של חודש  אייר  בסדנא חווייתית המשלבת למידה, שיתוף, דמיון מודרך ועוד.

יום רביעי, ל בניסן,10/4 בשעה 19:00

מנחה: לאה פרידמן

 

בוקר של התחדשות      יום ראשון, י"א באייר 21 באפריל  בשעות 9:00 עד 12:00 בבוקר.

סטודיו פתוח ליצירה חופשית. מוזמנות ליצור כל אחת בנושא הרצוי לה. אנחנו מחכות לכן עם מגוון חומרים .

 

מנדלות מקרמיקה יום רביעי, י"ד באייר 24 באפריל בשעה 19:00.

בסדנא, כל משתתפת תקבל עיגול קרמי לאחר שריפה ראשונה בתנור.

בעזרת מכחול, צבעי קרמיקה והדרכה צמודה, כל אחת תיצור את המנדלה האישית שלה.

בסיום הסדנא תחזור המנדלה לסטודיו לזיגוג, הברקה ושריפה נוספת.

מנחה: סיגל בוריא, בעלת סטודיו לקרמיקה בלפיד.

דמי השתתפות בסדנא- 25 שקלים

כל הסדנאות  מחייבות הרשמה מוקדמת

לאה פרידמן- 050-5972437  Friedman.by@gmail.com

AtarimTR