ידיעון 2829 פר' חוקת

בס"ד, ו' בתמוז תשע"ג  

ח ק ת

19.27

הדלקת נרות שבת

08.30

תפילת שחרית

19.35

מנחה, קבלת שבת

 ערבית, דרשת הרב

קידוש עם משפחת ארונסון – בבית שפירא

בית פתוח אצל המשפחות הצעירות

11.30

שעור בפרשת השבוע במועדון

שעור במשניות בשטיבל

20.45

סעודת שבת בחדר האוכל

12.00

סעודת שבת בחדר האוכל

 

21.45

בבית משפחת גל

"שלום זכר"

לכבוד הנולדים

לבית גל - שניאור

13.30

מנחה גדולה

17.15

שעור בדף יומי

17.30

נשים אומרות תהלים – בבית סעדון

מכונת השטיפה תפעל

בשעות 21.30 – 23.30

בבקשה להביא כלים עד 23.00

18.00

שעור לנשים בפרקי תהלים – מועדון לחבר

18.00

מנחה

20.31

לימוד משניות לזכר הנופלים,

                ערבית, הבדלה, קידוש לבנה

שימו לב לשינוי שעת הסעודה בליל שבת !!!

זמני תפילה במשך השבוע

שחרית  א, ג, ד, ו'             06.00

שחרית   ב, ה                  05.50

מנחה ברחבת חדר האוכל   13.30

מנחה בבית הכנסת           18.30

רבע לערבית-לימוד הלכות  19.45    

ערבית                           20.00

עונג שבת לילדים בשעה 11.30

  לילדי כיתות א – ו ביחד

       מיד אחרי הקידוש

  עם אלי ברמן בחדר העיון

לוח השבוע

 

יום ראשון

19.30

התכנסות לאזכרה השנתית

חדר האוכל

יום שני

17.30

התעמלות לגברים

בית שפירא

21.00

שעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י

חדר עיון

יום שלישי

09.00

בית מדרש לגמלאים

מועדון לחבר

19.30

התעמלות לנשים

בית שפירא

20.30

התעמלות לנשים

בית שפירא

יום רביעי

17.30

צ'י קונג לבגירים

מועדון לחבר

18.30

מפגש ערבית לבגירים

מועדון לחבר

יום חמישי

שעור ניצוצות מהדף היומי לא יתקיים

חתונת תרצה רייניץ ויואב נברו – מזל טוב

יום שישי

06.30

שיעור בדף יומי

חדר עיון

השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב אחרי ערבית בחדר עיון

תורני נוער ברפת:   בוקר -      רפאל-דניאל סעדון                         צהריים -   צוריאל בן-שימול

בדרך למקום טוב יותר!

אז כן, חברת בטר פלייס פשטה את הרגל, המיזם הישראלי לרכב חשמלי-נטו הפסיק את פעולתו ואינו יכול עוד לשלם את חובותיו.

אפשר לנתח ולהתווכח רבות בגורמים לנפילתה של בטר פלייס - האם זהו השיווק? האם המחיר? האם ההתנשאות והשחצנות? ואולי הקונספט שגוי? או כל סיבה אחרת, אפילו כזאת שאינה קשורה ישירות למיזם. כנראה שכל הסיבות הנ"ל גרמו לנפילה ולי הקטן אין מידע אחר.

אך האם זהו סוף החלום? האם זהו סוף החזון של מכוניות ללא זיהום? לא ולא!

ברחבי העולם נוסעות עשרות אלפי מכוניות חשמליות מכל הסוגים, כל יצרניות הרכב הגדולות מייצרות ומשווקות מכוניות חשמליות או חצי חשמליות, ולכולם ברור שזוהי תחבורת העתיד ומכוונים לשם.

אני מניח שלאחר הכישלון של בטר פלייס, היבואנים והממשלה יפתחו את השוק ליבוא של מכוניות אחרות ונתחיל לראות יותר ויותר כאלה.

אם כן, אמנם נסגרה דלת אחת אך בוודאי נפתחה אחרת, ואנו בבארות יצחק יכולים להיות גאים על היותנו מהחלוצים בתחום.

שבת שלום!

יוסי שניאור

מה בגיליון?

·         על קצה הלשון – הרב ירון

·         ח' בתמוז – יום האזכרה לחברי בארות יצחק  

·         היום לפני 67 שנים – נחום ברוכי

·         השבוע לפני – לוח אירועי השבת

·         חדשות אנרגטיות – דוד פורת

·         מתיק המכתבים – משפחת בן-שימול

·         בקיבוץ הדתי – עמוד"ש 166

·         יהודה נוה ז"ל – שנה לפטירתו

·         בשירות הציבור – עירית פורשר

·         מוזמנים לשמח חתן וכלה – משפחת ריניץ

                                           כלבו דף ולוחות זמנים

                                                                 קראו בנעימות !

המערכת

מֵמִית עַצְמוֹ בְּאָהֳלָהּ שֶׁל תּוֹרָה – במסגרת הדיון על שוויון בנטל שומעים מדי פעם את הביטוי "אנשים הממיתים עצמם באהלה של תורה". מקור הביטוי הוא בפרשתנו. על המלים: "זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל" אומר ריש לקיש (שבת פג, ב): אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר 'זאת התורה אדם כי ימות באהל'.

מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו – הפועל 'זֹרַק' נראה כאילו הוא בבניין פֻּעַל, אך אין במקרא דוגמא נוספת של השורש הזה בבניין פֻּעַל או פִּעֵל, ולכן הוא כנראה צורה פסיבית של בנין פָּעַל, כמו המלה 'טֹרַף' במשפט: "טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף".

דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ – כאשר מבקש משה ממלך אדום לעבור בגבולו הוא אומר לו: "נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאל".  מה פירוש הביטוי 'דֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ'? יש שהסבירו (רשב"ם) שהכוונה לדרך הראשית, שבה הולכים כל עוברי הדרכים, ויש שהסבירו (ראב"ע) שהכוונה לכל דרך שאותה יצווה מלך אדום.

החוקרים סבורים שזה היה הכינוי של דרך המסחר העתיקה שיצאה ממצרים, חצתה את סיני והמשיכה צפונה על גב ההר בעבר הירדן המזרחי עד לארם נהריים. כיום משמש הביטוי בדרך כלל לדרך סלולה ונוחה או להתנהגות צפויה ומקובלת. בשנת תשמ"ט ייצג את ישראל באירוויזיון שיר בשם 'דרך המלך'.

נָחָשׁ נָשַׁךְ נָחָשׁ – הקב"ה אמר למשה "עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף". אבל כיון שעשה משה את השרף מנחושת, התורה מעדיפה להשתמש במלה 'נָחָשׁ' ולא שָׂרָף' בגלל משחק המלים: "וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת", וכך מוצאים אנו את הפסוק שיכול להוות אתגר לבעל הקורא: "וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי"...   

בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן – שירתם של המושלים לאחר ניצחונו של סיחון על מואב הייתה: "בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן, תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן". חשבון היתה עיר מואבית שנכבשה ע"י סיחון מלך האמורי והפכה להיות עיר הבירה של סיחון.

חז"ל (בבא בתרא עח, ב) דרשו את הפסוק כך: "על כן יאמרו המושלים". המושלים - אלו המושלים ביצרם; בואו חשבון - בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצווה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה". היום הביטוי לבוא חשבון עם מישהו פירושו להחזיר למישהו כגמולו.

אֶדְרֶעִי – לאחר שכבשו ישראל את ארצו של סיחון מלך האמורי, הם פנו לעבר הבשן ונלחמו עם עוג באדרעי. המקום אדרעי הוא כנראה עיר המחוז דרעא שנמצאת בדרום סוריה, והפכה להיות אחד ממוקדי הקרבות המתחוללים בסוריה בעת הזאת.

אגב, גם במרוקו ישנו עמק פורה בשם עמק הדרעא, והייתה שם קהילה יהודית גדולה מאוד.

המשפחות המרוקאיות: אדרי, דרעי ואדרעי - באות כולן מאזור זה.

הרב ירון

חללי הקבוצה שנפלו במערכה בבארות-יצחק בנגב – הי"ד

עקיבא אנגלנדר

יצחק גראופה

דוד פישר

דוד בורנשטיין

שמואל דסקל

מנחם פרידר

אברהם ביקהרד

אברהם הרטשטיין

ישראל פרייברג

משה גרינברגר

מלכה ויינברגר

מנחם פרייזלר

מנחם-דוד שורץ

חיים זיידרמן

מאיר פרקש

חנה אופנברג

שמעון זעירא

שאול תירס

אהרן כהן

הנופלים במערכות ישראל ובשירות הצבאי – הי"ד

פנחס קופליק      יואב ויטריאול

מנחם דגני

יעקב סמט          יוסף אילני

מאיר שנור

שושנה יונה

נתנאל (תני) אהרן         יוסף צבי (בונדי) יעקבס

שרגא כץ

הנפטרים בקבוצה – זיכרונם לברכה

דבורה וולקובסקי

יהודית לנדסברג

יצחק בלנקנשטיין

יעקב (רוברט) כרמי

טובה בורנשטיין

דבורה אנגלנדר

יהודית גרוס

שלמה לוי

אהובה קורן

ישראל קוטב

מנחם ערמון

יוסף כץ

אריה (אריס) סלומון

חדוה קוטב

אסתר פלדהיים

הניה לוי

מרדכי ברמן

יעקב פונדיק

שמעון פורשר

זלמה וינד

מיכאל גליקסמן

חיים ליבוביץ

אלעזר (לזר) לוי

דוד יהודה פלדמן

מרים שורץ- פורת

מלכה (מלי) ערמון

יעקב (ינקו) שטרסבורגר

יוסף-מרדכי (יוסיקה) וידרמן

יוסף (יוס'ק) וינד

לאה קורן

נפתלי לנדסברג

חנה ברמן-תשבי

יצחק זכאי

חנה פורשר

שמעון (שימי) סלומון

רות פלדמן

משה פרידמן

אלחנן יעקבס

פנחס (פיל) לרמן

יהודה-לואי נוה

עדוא זכאי

נפתלי רייניץ

יוסף פורת

שרה כרמי

ברוך ברמן

חדוה רייניץ

יצחק (איציק) קייזלר

חיים תמים

יהודה אהרן

יפה דגני

רחל (רחלש'ן) בלנקנשטיין

בתיה (בתי) סלומון

אברהם (בילט) הלר

משה פלדהיים

אהרן הלוי

יצחק בידר

אברהם (אברמ'ל) גרוס

היום לפני 67 שנים    ח' תמוז השנה = 16 ביוני 

"בשש עשרה לחודש יוני ארבעים ושש 
בטרם הוא הלך לגשר והריח אש
את הכלי הוא לא נצר 
לחץ ... כדור עקר
"
דחילק מוטק'ה" - היא אמרה לו 
ככה היא אמרה ..."

חובבי הזמר העברי זוכרים את השיר של להקת הצ'זבטרון שבפתיחה. השנה יחול יום ח' בתמוז בתאריך

 16 ביוני, ובהזדמנות זו נספר מה קרה באותו היום בבארות יצחק.

בשנת 1946, שנה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, גבר מאבק הישוב היהודי בשלטון הבריטי בארץ והגיע לשיאו בליל 16 – 17 ביוני, כאשר יחידות של הפלמ"ח פוצצו 11 גשרים בדרכים המקשרות את הארץ עם שכנותיה, הוא "ליל הגשרים".

במשך חודשים ארוכים עמלו סיירי הפלמ"ח על הכנת "תיקי אובייקטים" שישמשו את ההגנה אם וכאשר תחליט לפעול, והנה הגיעה השעה. בו בלילה, כחלק מהמבצע הארצי, יצא כוח פלמ"ח מבארות יצחק לעבר גשר הרכבת על ואדי עזה, מרחק כעשרה ק"מ. לפי נתוני המסתערבים, הגשר ניצב על 14 עמודי בטון בעובי "שני שיברים" (כ-45 ס"מ) וכדי 'להרים' אותו נדרש דינמיט בכמות גדולה מאוד. כדי להבטיח פיצוץ מוצלח נדרש ללוש את 'החומר' בידיים, פעולה שנמשכה שעות וגרמה לעושים אותה כאבי ראש, סחרחורת ובחילות. הלוחמים, בפיקוד יוחנן זריז וצבי רם, הגיעו למשק בלילה הקודם, וחברי בארות התגייסו לסייע במלאכה.

עם חשיכה העמיסו את המטען הכבד והנפיץ על שכמם, הסייר רוברט כרמי שהוביל אותם עד קצה שדות המשק, איחל הצלחה ושב הביתה. הלוחמים התקרבו אל היעד בדממה, הצמידו את תרמילי הנפץ לעמודי הבטון ואז נפתחה אש מעמדת המשמר. חיש מהר הפעילו את המטען וניתקו מגע בריצה, לקול פיצוץ אדיר שהתגלגל במרחב והמשיכו במסע מזורז 24 ק"מ כדי להגיע לדורות עם שחר.

למחרת התברר שהגשר אמנם ניזוק אך לא הושבת, ולאחר תיקון זריז המשיכו הרכבות לנוע מפלסטינה למצרים ובחזרה.

התגובה הבריטית לא איחרה לבוא. יומיים אחרי ליל הגשרים, עם עלות השחר הופיע גדוד צנחנים בריטים, "הכלניות", סביב גדרות המשק. החיילים חיפשו נשק אך לא מצאו את הסליק (שהיה קבור מתחת הזבל בלול). לחברים ניתנה הנחייה להימנע מפרובוקציות, מחשש פן יבוצעו מעצרים שירוקנו את היישוב. קצין הנוטרים[1] (הבריטי) ריכז את אנשיו ליד "הנוקטה" (מחסן הנשק המורשה)  כדי לוודא שלא יהיו מעורבים בעימותים. המחפשים לא התאמצו יותר מדי, לא גרמו נזקים, התעלמו מסימנים חשודים ועזבו בידיים ריקות.

לאחר אותו יום הוחלט לפזר את הסליקים בשדות מחוץ למחנה והוקם צוות שכלל את ישראל קוטב המודד, עקיבא אנגלנדר בעל הפטנטים, שמעון פורשר המא"ז ורחל הלר שתפקידה היה לזכור את נקודות ההטמנה למקרה ששותפי הסוד האחרים יעצרו.

לאחר כמה ימים נפגשו נציגי היישובים היהודיים בנגב עם מושל המחוז הבריטי. השיחה התנהלה בגילוי לב וללא התחמקות. אנשי הוועד מחו על חיפושי הנשק המיועד "להגנת החיים והרכוש של התושבים ואף פעם לא שימש להתקפה". המושל הביע הערכה לסובלנות שהיישוב גילה, אך טען שהדרך שמתבטאת בפיצוץ הגשרים אינה משרתת את העניין, "...כי סוף כל סוף, הנזק שנגרם נופל על שכם משלם המסים המקומי שהיהודים מהווים בו 72%". הבריטי הציע לקיים דיון משותף על כמות הנשק הדרושה להגנת כל ישוב, אך הוסבר לו שניסיוננו מלמד שאי אפשר לסמוך עליהם בעניין זה. עוד טען שאינו מאשים את בארות יצחק בניסיון לפוצץ את גשר ואדי עזה והתחייב שאם מעשים כאלה לא יישנו – לא יחזרו חיפושי הנשק.

לאחר 45 שנה, בהיותי מחנך בבית הספר ביבנה, הזדמן לי להנחות תלמיד, בן סעד, בעבודת חקר ('גיאוטופ') בנושא ליל הגשרים. הזמנו את רמי, סגן מפקד הפעולה, לסיור במקום. האיש לא ביקר שם מאז אותו הלילה וכשהגענו, הניח את שתי ידיו על עמוד הבטון, וקרא בהתרגשות "כעת אני מבין למה הגשר לא עף... עובי העמודים הוא שישה שיבר ולא שניים".

                                                                                                       

                       

עיתון דבר 20.6.1946                                             

נחום ברוכי

חדשות בתחום האנרגיה

מערכת סולארית

כזכור, דיווחנו שהשלמנו מזמן את הרכבת המערכת – פאנלים, ממירים וארון חשמל מרכזי.

אנו זקוקים עדיין לאישורים מחברת החשמל, מרשות החשמל, ממשרד האנרגיה וכו'.

למרות שיש התקדמות בתחום זה, אנו עדיין תלויים בקצב העבודה של הגורמים הנ"ל.

אתמול חוברה המערכת לרשת החשמל הארצית, עדיין בלי מונה. זה יותקן בסוף התהליך ותפקידו למנות את כמות החשמל שנזרים לרשת הארצית (600 קו"ש). רק אז תשלם לנו חברת החשמל עבור כל קילוואט שנייצר.

נערכנו לחיבור המערכת בצורה יסודית: היינו בשטח בזמן ניתוק ההזנה מחברת החשמל והפעלתם הידנית של הגנראטורים שלנו.  לא צָפינו הפסקת חשמל ולכן לא ראינו צורך לעדכן מראש את הציבור שתיתכן הפסקה כזו.  לא היה עומס מיוחד בצריכת החשמל אצלנו והגנראטורים הופעלו ידנית מעט לפני הורדת המתג של חברת החשמל.   אך, ברגע שחברת החשמל ניתקה את הזרם בעמוד האספקה שלנו בכביש 40, כבו הגנראטורים שלנו לעשר דקות.  אנו בודקים ביסודיות את הסיבה לתקלה שארעה בליל חמישי, נלמד ונתקן.

דודי שמש

התחלנו במבצע החלפת דודי החשמל לדודי שמש. זה יארך כמה שבועות, ואנו נשתדל לעדכן כל משפחה לפחות יום מראש.

                                                                                                   שבת שלום,          דוד פורת

מתיק המכתבים 

לחברי קבוצת בארות יצחק היקרים,

זה יותר מארבע שנים שההורים שלנו גרים בקיבוץ.  בתקופה זו חשנו את קבלת הפנים החמה של החברים, כלפי ההורים וכלפינו כמבקרים התומכים בהורים. לאחר פטירת אמנו ז"ל זכינו מכם לחיבוק גדול וחם.

כולנו הרגשנו את הירתמות בעלי התפקידים כדי להקל עלינו להתמודד עם הכאב ולהוריד מעלינו את הדאגה בהתעסקות בפרטים הטכניים הנוגעים ללוויה ולקבורה.

אנו בטוחים מעל לכל ספק שכולם פעלו מתוך מניע טהור של עשיית חסד של אמת, ובנוסף גם לאפשר לנו את השהייה בנוחות מרבית ב'שבעה'.

עשייה מבורכת זו של החברים השאירה בנו רושם עמוק שהקבוצה מכילה בתוכה אנשים איכותיים בעלי תכונות מבורכות שהחברה הישראלית יכולה להתפאר שאלו בניה.

נתתם לנו הרגשה שאנו כולנו שייכים למשפחת בארות יצחק, למרות שרובנו לא גרים במקום.

אנו מודים לכם מקרב לב על העזרה, התמיכה, על החיבוק החם ועל הניחומים.

תודה מיוחדת לצוות החברה קדישא על הטיפול היסודי והמסור.   כמובן תודה לצוות ענף המזון.

ישלם ה' פועלכם ותהי משכורתכם שלמה מעם ה' יתברך.

                                                                                 בתודה ובהערכה,

משפחת בן שימול המורחבת

יהודה-לואי נוה ז"ל – שנה לפטירתו

במלאת שנה לפטירתו של יהודה חברנו, התכנסנו בחדר האוכל לדבר בו.

אנו מביאים כאן דברים שנאמרו בערב לזכרו.

 

אבא,

אנחנו כאן שנה לאחר פטירתך.  הגיעו כל המשפחה, חברים, ידידים ומכרים מרחבי הארץ.

מה היית אומר על כל זה?  עוד ערב בלתי נשכח, כשאמא ואתה מסמרי הערב.

תמיד היית נותן לנו את ההרגשה שאנו, ילדיך, יש לנו הכל והכי טוב. גם אם נכשלנו – לא נוראה, אפשר עוד פעם לנסות ואז להצליח.

אני זוכר את הפנצ'רים באופניים שלימדת אותי לתקן; את כל ההכנות לקראת עוד נסיעה משפחתית, וכמובן את המבטים שלך אלינו ובמיוחד לאמא.  תמיד היית גאה בכולנו.

אני זוכר במיוחד את הסיפורים שלך על הריקודים עם אמא. הייתם אלופים בריקודים.

בנימת סיום, השנה האחרונה לימדה אותי שאין דבר אחד בעולם שהוא בלתי אפשרי.

הכול בזכותך ובזכות אמא שתיבדל לאורך ימים ארוכים.

                                                                                                           שלך לנצח,

עמיר

אבא,

קשה לי להאמין שחלפה שנה. שנה עמוסת אירועים משמחים וגם עצובים. שנה שבה התוודעתי לחוויה הממלאת של ההורות, וגם לחסרון הצורב של היתמות.  שנה של רגעי אושר מהולים בצביטת עצב. שנה של הרבה יש וסיפוק, יחד עם כאב והחמצה על לכתך.

חשבתי הרבה על כך שהשנה הזו הייתה כל כך עמוסה עבורי, שלא הייתה לי האפשרות להרהר הרבה בך. העומס של גידול התאומים יחד עם העבודה והשגרה, לא אפשר לי להקדיש זמן רב להתאבל עליך.

אולי טוב שכך, ואולי זו הסיבה שאני מרגישה את הכאב כל כך חד, כאילו רק אתמול חיבקת אותי וליטפת את הבטן ההריונית שלי...

אבל הזיכרונות והרגשות לא מחכים לזמן מיוחד או ליום מסוים, ומתפרצים סתם כך ביום חול או במפגשים משפחתיים. ברשותך אשתך את מוקירי זכרך שהגיעו לציין את יום השנה לפטירתך, בכמה מהרגעים הללו מהשנה שלי.

כל הגעה לקיבוץ וכניסה הביתה – מוזר לשבת על הכורסה שלך. מידי פעם מישהו צועק: "הדלת", וכולם מחייכים ונזכרים, אבל לפעמים אני מתאפקת לא לבכות.

שבתות שבהן עמיר לובש חלק מהבגדים שלך, ואני חושבת על הטעם הטוב שלך, על הגנדרנות, ומריחה את בושם ה'אולד ספייס' שלך, למרות שאף אחד לא התיז כמויות ממנו.

הפעם הראשונה שבה הבחנתי שלנעם יש גומה קטנה בסנטר, בדיוק כמו שלך... ואיך שי נרדם בצורה מצחיקה תוך שהוא מנענע את הראש מצד לצד – בדיוק כפי שהיית נרדם בכורסה. עמיחי ואני וקראים לזה 'תנועת סבא לואי'. זה הרגע שבו אנחנו יודעים שהוא אוטוטו נרדם.

בת המצווה של נוי, בר המצווה של גל – כל המשפחה חוגג יחד וכולם שמחים, ואני חושבת לעצמי שאם היית – בוודאי היית נרגש ומאושר, ואולי היית לוקח את המיקרופון ומברך באופן ספונטני 'בקצרה', כמו שעשית בחתונה שלי.

ביקור עם שי ונעם אצל רופא, כאשר נשאלת השאלה: 'שם האב?', ואני כמעט אומרת אוטומטית 'יהודה', ואז נזכרת ששאלו אותי על שם האב של ילדיי.

נהיגה הביתה בסוף יום עבודה, כשברדיו מתנגן שיר שאהבת, במיוחד משהו של ה'ביץ' בויז' או 'הו קרול'. אני מחייכת ונזכרת בך במסיבת פורים כשהייתי בתיכון, בפעם הראשונה שהרשו לנו להיכנס למסיבה של המבוגרים. אתה היית כבר קצת שתוי וזייפת בקולי קולות את 'הו קרול' בקריוקי. אחר כך ניסית לרקוד אתי ריקודי זוגות של הפיפטיז והסיקסטיז, ואני – כמו בחתונה – התחמקתי במבוכה אחרי 20 שניות וחיכיתי לדיסקו.

עוד לוויה ועוד שבעה שאני משתתפת בהן השנה, של אבות ואמהות שנפטרו, ובכולן חוזרת המחשבה שאני אמורה לדעת מה להגיד לאבלה או לאבל, אבל האמת היא שאין לי מושג. מה אומרים???

חג השבועות, ובעצם כל חג או הזדמנות לארוחה חלבית כשטל ואילן מביאים את הבשמל, ופתאום אין מי שיתלהב בקול רם כמו ילד קטן מהמאכל הכול כך מוכר, ויחסל רבע תבנית + כל הציפוי.

בכל פעם שאני פותרת תשבץ, ויש הגדרה שאני לא יודעת בהיסטוריה או על מקומות בארץ, ואני חושבת לעצמי שאתה בטוח היית יודע, אבל אני שואלת את גוגל במקום אותך.

יום הבחירות לכנסת. תהיתי למי היית מצביע. חשבתי על כך שעם השנים התמתנת ונעשית יותר ליברל, וחסרים לי הויכוחים אתך.

בכל פעם ששי מתגלגל מצחוק ואני נזכרת בצחוקך...

ל"ג בעומר. באוויר ריח מדורות ואני חושבת על יום הנישואין שלך ושל אמא, על כמה אהבת אותה, וכמה זה לא טרוויאלי לאהוב כל כך אחרי יובל שנים יחד. איך הייתי מלאת התפעלות (וגם קצת מבוכה...) מכך שלא התביישת ולא היססת להכריז תמיד קבל עם ועדה על אהבתך לאמא וכמה היא האישה הכי יפה בעיניך.

כל כך עצוב שלאמא אין יותר מחזר נלהב כמוך, אין עם מי לבלות ואפילו לא עם מי לריב...

והשבוע, חוזרת משבוע הספר עם שקית מלאה ספרים, ונזכרת בדרך הביתה מהספרייה כשאתה סוחב סל מלא ספרים לקריאה השבוע.   ועוד, ועוד...

אבא, אני חושבת שרק השנה הבנתי כמה הרבה ממך יש בי, כמה טוב הצלחת להחדיר בנשמתי בדרך הגידול שלך, במסרים שניסית להעביר במודע ובעיקר בהענקת מודל חיובי של אהבת החיים ושמחה.

אני מנסה ללכת בדרכך, ליהנות מהחיים, לא לקמץ בחיבוקים ובנשיקות לילדיי, ומקווה שאצליח לחנך אותם לאהוב כל אדם ולנהוג בלב רחב כפי שלמדתי ממך.

אני בטוחה שלכל אחת ואחד יש את הפריזמה הייחודית שלה או שלו לזכור אותך ולכאוב את חסרונך. אצלי באופן טבעי הכול מתקשר ללידה של שי ונעם ולמקום שהם תופסים בחיי.

אני נזכרת כמה שמחת על ההיריון ואיך היית מאושר עד הגג כשאמרתי שזה כבר לא סוד. מייד סיפרת לכל מי שפגשת בקיבוץ, וכל כך היית בעננים עד שהיו מי שחשבו שכבר ילדתי את התאומים...

בוודאי היית מאושר לגלות שהם עברו בהצלחה את התקופה הקשה. בניגוד אליך הם יצאו מטיפול נמרץ והפכו לילדים בריאים ומקסימים. אני לא כל כך מתחברת לאמירות על מעגל החיים, אבל במקרה שלנו קשה שלא לחשוב שגם כשהגוף שלך כבר לא הצליח לשאת את המעמסה, בכל זאת התאמצת לחכות עוד קצת עד ששי

ונעם יתאוששו ויצאו מסכנת חיים, ועד שאני אתחזק קצת כדי להצליח להיפרד ממך.  אני בטוחה שמשהו ממך ממשיך בהם. אני מתבוננת בשי ונעם וחושבת עליך. איך אפשר שלא?  קרחת, עגלגלות וחיוך. שמחה מלאה, התלהבות מהחיים וצחוק מתגלגל.  אני מוצאת את עצמי קוראת לנעם 'ילדה שלי' ולשי – 'ילד קטן', במלעיל, כפי שאתה היית אומר.

כואב לי שלא יהיה להם סבא לואי... ננסה לספר להם ולחלוק איתם את הזיכרונות מחיים אתך. אני יודעת שאתה שמח בשבילי ונהנה לצפות בנו מהחיים שמעבר ולראות את הנכדים הכי חדשים שלך, שכל כך חיכית להכיר ולא זכית.

אנחנו נשתדל להמשיך במורשת הצחוק והשמחה שלך, לעשות חיים יחד עם אמא והמשפחה, ולזכור אותך ברגעיך היפים.

אוהבת ומתגעגעת אליך כל כך.

                                                                                       "הילדה" הקטנה שלך,

קרן

לואי היקר,

כשחשבתי מה אני רוצה להגיד לך, נחרט לי בראש המשפט 'לואי היה איש גדול', ואכן כך היית. לא רק בממדיך הפיזיים אלא כל דבר שעשית היה בגדול, הכול אצלך היה בגדול.

היית לך נוכחות גדולה, צחוק גדול, כעס גדול, חיבוק גדול. התבדחת בגדול והיה לך לב ממש גדול.

אוד גדולות שהיו לך הן הציונות שלך והכנסת האורחים שלך ושל רותי שתיבדל לחיים ארוכים.

על אלה אני יכולה להעיד באופן אישי, כי חוויתי אותן בחיק משפחת נוה.

הגעתי לארץ ולקיבוץ בארות יצחק בהכשרה של בני עקיבא. ילדה בת 17, לא יודעת כלום וחושבת שהיא יודעת הכול. אתה, רותי והילדים נהייתם לי משפחה.

שנה לאחר מכן החלטתי לא לחזור לקנדה, אלא להישאר בארץ וללמוד אחיות. ילדה בת 18 שעיין לא יודעת כלום, אבל עכשיו משוכנעת שהיא יודעת הכול, ללא קרובים בארץ, עם הורים רחוקים.

קיבוץ בארות יצחק הציע לי בית, ואתם הענקתם לי, יחד עם הקיבוץ, מפלט מלימודים קשים ומקום שהרגשתי שייכת. לא ביקשתם ולא קיבלתם שום תמורה.

הוריי זוכרים איך באת לביקור בבית בקנדה והתגאית בי על העבודה בהודים, על הנהיגה בטרקטור, וסיפרת על התסכול שיש לי מלא ידידים אבל אתה רוצה שיהיה לי כבר 'חבר'!  עם הסיפורים הגדולים שלך נתת להם הרגשה טובה שאני אמנם רחוקה אבל דואגים לי, שומרים עליי ואוהבים אותי.

לילדיי הצעירים היית סבא לואי, ויחד עם סבתא רותי שתיבדל לחיים ארוכים אירחתם אותנו בקיבוץ, באתם לבקר במצפה-נטופה, וכדרככם פינקתם בגדול עם ממתקים טעימים והרבה תשומת לב.

לואי, ביקשתי לדבר היום כדי להוקיר לך תודה על הלב הגדול ועל הנדיבות שלך ושל משפחתך.

העלייה שלי לארץ הייתה חוויה חיובית, ללא קשיים, ממש בכיף, וחלק גדול מהסיבה לכך היא הבית החם שאתה ורותי הענקתם לי.

יהי רצון שעכשיו אתה מקבל את שכרך האמיתי בעולם שכולו טוב.  היה מליץ יושר ושמור עלינו, ובמיוחד על משפחתך מלמעלה, ושהקב"ה יעניק להם את הכוחות שהם צריכים כדי להתמודד.

היית איש גדול, ובזיכרוני תמיד תהיה כזה.  לנו נותר רק להתגעגע.

ציפי (שפירא) לבנה

יהודה,

הנה אנחנו עומדים סביב קברך וקשה לנו להאמין שכבר עברה שנה מאז שאתה לא איתנו.

שנה היא זמן שמוגדר בהתחלה, אולם כשהוא מכנס בתוכו תחושות של כאב, אבדן וגעגוע, מבינים שיש התחלה אבל הסוף איננו מוגדר.

כל אחד בדרכו שלו חש את הכאב ומרגיש את המקום שבוא אתה חסר לו בחיי היומיום או במועדים, או באירועים שונים שרגילים היינו שאתה שותף להם.  ואתה חסר...

יש לאדם זהות פרטית ייחודית ועצמאית שעליה הוא שומר (ואולי אצלך זה בא לידי ביטוי בחיים הקיבוציים שבהם היית אחד המובילים), אבל יש באדם חלק נוסף והוא השייכות למשפחה במעגליה השונים, ועליה הוא משפיע וגם מושפע ממנה.

היית לנו אח בכור, ענף ראשי בעץ שצמח על שורשים וגזע איתן מבית אבא ואמא; ענף שנתן את תפארתו לענפי משפחה נוספים שצמחו והסתעפו למקומות שונים ומגוונים מאותם שורשים עמוקים.

ספגנו את עובדת היותך הבכור, ואליך היו נשואות עינינו בזמנים שונים ובמעגלי חיים שונים שמהם הושפענו ולקחנו דוגמא. היית לנו מקור לצחוק ולשמחות, לפתיחות חברתית ולאהבת האדם. כל כך נהנינו יחד, אם זה בלילות הסדר העליזים עוד כשהיינו רווקים, ואם זה במסע האחרון שעשינו בהולנד ובשוייץ לפני האירוע הטראומטי שעבר עליך.  את הכבוד של אח בכור תמיד שמרנו לך.

אנו גם נדאג במידת האפשר להמשך קשר חם עם משפחתך וממשיכי דרכך, כפי שבוודאי היית רוצה.

יהי זכרך ברוך.

בשם אחֶיך – שלום.

"עצוב למות באמצע התמוז / דווקא כשהאפרסים בשפע

וכל הפרי דווקא צוחק בסל / ועל קיצך ועל קצירך הידד נפל..

עכשיו באמצע התמוז למות? "

זהו בית משירה של נעמי שמר "אמצע התמוז", שאת השורה האחרונה בו היא שינתה כמעין נבואה וכתבה:

"אבל באמצע התמוז אמות".

בית זה טעון בשיבוצים, משמעויות ורמזים שתקצר היריעה מלתארם. יש בו מאווית ארץ ישראל, מהקיץ השופע פירות, ובתוך כל אלה התחושה כי דווקא בימים אלה של קיץ ארץ ישראל צוחקת ומחייכת.

בדקות הקרובות אני רוצה לעסוק בפן מאוד מיוחד של לואי.

יהודה, כפי שהכרתיו, היה אדם חייכן, שמח, עליז, תמיד עם צחוק על פניו, מלא ציניות. זה היה גם אופיו.

מתוך כך אני מניח ומאמין שיהודה הלך אל מותו בשמחה, כמו שהיו חייו.

עצובים נשארנו אנחנו – משפחתו, רעייתו, ילדיו ונכדיו.

...  העצבות והמרה השחורה הם חומרי הגלם שמתוכם נוצרת השמחה.

רותי, ילדים, נכדים, כלות וחתנים,

אין לנו שליטה על נסיבות חיינו. אין לנו שליטה על חיים ומוות, חכמה, בריאות, עושר, שידוך או הצלחה – כל אלה בידי הבורא.  אך יש לנו שליטה מלאה על התייחסותנו אל נסיבות חיינו.  אנחנו קובעים את גודל הקטסטרופה. אנחנו יכולים למזער נזקים או להאדיר את ממדיהם.

מיד אחרי שנוחתת על אדם מכה, הכאב גדול וקשה. מנקודה זו נמצא אדם בפרשת דרכים. הדרך האחת היא להתמכר לרחמים עצמיים שיובילו לדיכאון. הדרך השנייה היא לחפש מוצא מהאבל אל חיים תקינים.

קל מאוד ליפול.  הרציונליזציה מגבילה ומצמצמת את גבולות הצער ומאפשרת לאדם להיות שמח וליהנות מהדברים הטובים למרות הפינה העצובה בנפשו.

אסיים בנבואת הנחמה כפי שמבוא בגמרא בסיפור על רבי עקיבא וכמה חכמים שראו שועל יוצא מבית קודשי הקודשים. כל החכמים בכו ורבי עקיבא צחק.  שאלוהו החכמים כיצד יכול הוא לצחוק בעוד ששועל – חיה טמאה – יוצא מקודש הקודשים??  ענה להם רבי עקיבא שמצב זה מקיים את הפסוק מאיכה: 'על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו', ולכן, אם נבואת החורבן התגשמה – בוודאי תתקיימנה גם נבואות הנחמה.

רבי עקיבא ראה את הטוב שבמעשי השם בכל עת.

אנו מתפללים שנדע לראות את הטוב ביצירתו של השם ונבין שהכול נעשה באופן הטוב ביותר לאדם.

חנן ורקר

משפחת נוה היקרה.

את לואי הכרתי כשהגענו לפני כ-32 שנים ללימודי ריכוז משק במדרשת רופין.

התקבצנו בקומה אחת חברים ממספר רב של קיבוצים ומתנועות שונות.

ולואי בקומה שלנו, 4 חדרים, 12 חבר'ה – היה הדתי היחיד (היו עוד כמה חברים דתיים בקורס(.

אני שמגיע מהצד השני של הספקטרום של היהדות, במונחים שלכם אולי אפילו כופר רחמנא ליצלן, נפגשתי עם לואי, בחור דתי בעל אופי עליז ושמח שהשתלב עימנו ללא בעיות, גם כאשר לא נהגנו ע"פ כל כללי היהדות. למרות זאת המשיך לשמור על עקרונותיו, עקרונות החברה הדתית.

זכורני בתום שנת הלימודים הראשונה שלאחריה לואי לא המשיך איתנו בלימודי שלב ב', התכנסנו כל חברי הקומה לארוחה מסכמת במסעדה תל אביבית שבה הוגש אוכל לא לגמרי כשר, בלשון המעטה, איתה היו לי קשרים מטעם עבודתי (אגב, אני מלהב). לואי ורותי הצטרפו עימנו לשמחה ולאווירה הכללית, אך לא נגעו במאכלים והביאו איתם סנדויצ'ים ואוכל מהבית. לואי ורותי אף הביאו, הקריאו וחילקו לנו קטעים שנכתבו על ידם לערב זה (שנמצא עימי פה) ובהם התייחסות לכל אחד מאיתנו.

בתום אותה שנה התפצלו הדרכים. חלק מאיתנו המשיך כאמור בלימודים וחלק לא. לואי, למרות שחדל ללמוד עימנו, המשיך ושמר על קשר עם חלקנו וכך חבורה מגובשת של שש משפחות המשכנו להיפגש מעת לעת, בעיקר בשמחות.

כך הכרנו את משפחתם הענפה של לואי ורותי רעייתו. אנחנו השמוצניקים מלהב זכינו כל שנה לבוא כאושפיזין לסוכתם של רותי ולואי ולהתמזג באווירה המיוחדת הזו.

מעת לעת היינו גם נפגשים באירועים אצל חברים אחרים, ותמיד, ואף בשיחות טלפון ארוכות שניהלתי עם לואי, שרתה על הפגישה והשיחה רוח קלילה, נעימה ומבודחת, וכמובן לעתים גם דיונים על הקיבוץ המשתנה אצלנו ואצל אחרים, והקיבוץ השומר עדיין על ערכיו הראשונים והבסיסיים, כמו בארות יצחק.

אנחנו בערך באותו הגיל, וחשבתי כי עוד נכונו לנו שנים של קשר, אך לצערנו לא כך קרה.

בשנה האחרונה היו לנו כמה פגישות של החבר'ה והרגשנו בחסרונך, לואי. אך עם זאת, אנו ממשיכים ונמשיך בקשר הארוך והאמיץ עם רותי והמשפחה.

רותי וכל בני המשפחה, אנחנו איתכם כתמיד בשנים האחרונות.

דובו והמשפחה וכל שאר החברים מרופין.

לראשונה נפגשנו לפני כחמישים ושתיים שנים / בגיל הטיפש-עשרה עם כל הסממנים.

אתה הגעת מהעיר, אני מקיבוץ / כך ששנינו הוגדרנו כ'ילדי חוץ'.

השתלבנו מיד והרגשנו רצויים / הן במשפחות המאמצות והן בין החברים.

גרנו בחדרים נפרדים – בנות ובנים / בבניין אחד עם שירותים משותפים.

אחרי השכמה מוקדמת לתפילה בבקרים / אכלנו ארוחת בוקר, ומשם ישירות ללימודים.

בשעות הצהריים, אחרי הארוחה / נחנו, או יצאנו לעבודה.

פעם בחודש נסענו לשבת חופשית / וביתר השבתות התחלקנו לתורנות החודשית.

בסוף כיתה י' יצאתם – הבנים – ללמוד גמרא בישיבה / קבוצה קטנה, מגובשת במידה.

אנו, הבנות, בבית צעירות מזרחי למדנו נימוסים / עריכת שלחן, אפיית עוגות והכנת תבשילים.

בכיתה י"א עברנו ליבנה הקבוצה, ועמדנו במשימה בגבורה.

היבנאים אסרו עלינו ללבוש בימי חול שמלות / ולא הרשו לגרוב גרבי ניילון בשבתות.

חצי שנה ביבנה לומדים, ובמחצית השנייה עובדים / כך חלפו ביעף ימי יבנה העליזים.

יצאנו לטירונות, שירתנו בצבא, כל אחד לדרכו יצא.

נשארנו בקשר לאורך כל התקופות / גם אחרי שנישאנו והקמנו משפחות.

ילדנו ילדים, חגגנו מסיבות – בת מצווה ואחר כך חתונות.

זכינו לראות בלידת נכדות ונכדים, ולהיקרא סבא וסבתא בפי הצאצאים.

בפי כל אחד ואחד בשם אחר נקרא: ון-סטרטן, לואי, נוה יהודה.

קוריוז קרה לי בנושא שמך,כשעבדת בהודים וחיפשתי אותך.

טלפנתי ל"הוד חפר" ובקשתי את יהודה / 'אין אצלנו עובד כזה' – ענתה לי הפקידה.

לא ויתרתי והתחלתי בתיאורים: הוא מבארות, צוחק מכל הלב וגדל ממדים.

אה, לואי שמו, זהו האדם / ושכחת לציין שיש לו גם שפם.

כך גיליתי שלא כולם יודעים, שיש לך כמה שמות וכינויים.

זכורות לי השבתות בצוותא שארגנתם לנו בירושלים של מטה,

בדירות הנופש של בארות בילינו יחד, שלושה זוגות.

הבאנו עוגות, מעדנים, גבינות, פירות, ירקות, וכמובן יין וחלות.

כל השבת העלינו חוויות, סיפרנו סיפורים / צחקנו, פטפטנו ופיצחנו פיצוחים.

בבוקר, לאחר התפילה, הכנו לקידוש ארוחה דשנה / שאליה הצטרפה טובה הירושלמית, לארוחה.

השולחן שפתחנו לא היה מבייש שום מסעדה.

השבת האחרונה שנפשנו לפני שתים-עשרה שנה / זכורה לי במיוחד בגלל המאורע:

הילה בתנו זיכתה אותנו בנכדה, וערכה לה זבד הבת בגינת ביתה.

אתה עם רותי, דב עם נעמי ז"ל השתתפתם אתנו בחוויה.

כשקבלתי את המייל מרותי ובו ההודעה: יום ראשון א' בתמוז – אזכרה,

לא האמנתי כי כבר חלפה עברה שנה – לי נדמה שרק אתמול ישבנו וצחקנו אתך.

יהודה, נזכור אותך כאדם שמח וטוב לב,  נזכור אותך כחבר טוב ובעל אוהב,

נזכור אותך כרקדן, שחקן ובעל ערכים, נזכור אותך ונזכיר אותך כאיש – מנטש בין אנשים.

                                                                            יהא זכרך ברוך,

שרה (פריד) זעירא

מ ז ל ט ו ב

לסבתא רבתה וסבא רבה

זהבה ויעקב שניאור

לסבתא וסבא שולי ואהרן גל

ולכל המשפחה

בהולדת הנין-הנכד

בן לסהר וניר לומרמן

לנעמה ואברהם פרטוש

לסבתא וסבא שולי ואהרן גל

לסבתא רבתה וסבא רבה

זהבה ויעקב שניאור

ולכל המשפחה

בהולדת הבן הבכור – הנכד – הנין

תזכו להכניסם בבריתו של אאע"ה ולגדלם לתורה, לחופה ולמעשים טובים.

בשירות הציבור

לכבוד הקיץ שהגיע...

ביום ראשון בצהריים יגיע צוות מדבירים לריסוס בורות הביוב.

הריסוס נגד תיקנים וכמו כן יניחו רעל נגד עכברים. הצוות יזוהה באמצעות חולצות "א. ב. שרותי הדברה".

בקשות מענפי השירות

אני מזכירה לכל החברים

כדי לקבל את השירות המיטבי וכדי למנוע אי הבנות, אנא, העבירו את בקשותכם ממנהלי ענפי השירות

באמצעות הדואר האלקטרוני או בפתק לתא דואר של הענף.

                                                                                  בתודה על שיתוף הפעולה,

עירית פורשר – מרכזת ענפי השירות

 

 

 

קול ששון וקול שמחה – קול חתן וקול כלה

כנהוג במקומנו

הציבור מוזמן להשתתף בקבלת הפנים ובחופה של בתנו תרצה עם יואב נברו

ביום חמישי הקרוב, י"ב בתמוז, 20 ביוני

קבלת פנים בשעה 18.30

חופה בשעה 19.00  (לפני שקיעה)

                 בואו בשמחה !

משפחת ריניץ

כ ל ב ו ד ף

שעור בפרשת השבוע במועדון:  רחל פלינט  

אחות תורנית: שלי ספיר - פלאפון 61999

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

עדכון שוטף מהמרתף

בישיבת המזכירות שהתקיימה לאחרונה דנו בנושא ההצבעה לחברות. לאור תוצאות ההצבעה, ולאור בקשת החברים, החליטה המזכירות להאריך את תקופת המועמדות של משפחת שי"ק, ולהביאם לדיון מחודש באסיפה ולהצבעה בקלפי בין פברואר למאי 2014.

                                          המזכירות

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

אחד מהרבה

עדנה שלום,

אני כל שבוע אומר תודה, שבת שלום וכו' על כל משלוח של ידיעון, ובכן....

אני כל הזמן מרגיש מחובר, ואולם, המשלוח הקבוע בזמן, מביא לי משב רוח רענן של נוף  ילדותי.

את כשכנה שלנו יודעת כי הדברים אינם מליצה כי אם שיקוף מקסים לקשר הקיים בין הקיבוץ לבניו ובנותיו,

קשר שלעולם שלא ינתק

                                                                                           שבת שלום,

מוטי סוקולובסקי

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

הודעה חשובה מהמרפאה

בימים שלישי – שני, י"ז - כ"ג בתמוז, 25 ביוני עד 1 ביולי 2013

מרפאת בארות יצחק תהיה סגורה לרגל חופשת הצוות.

מרפאת יהוד תהיה גיבוי לימים הנ"ל:  בדיקות דם, רופא דחוף ועוד.

טלפון במרפאת יהוד:  5395300      פקס:  5395301

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

שתהיה שבת נעימה

השבת תתקיים שבת גרעין לכל החיילים הבודדים.  היום יצאנו ליום כיף  במלון 'דן אכדיה' בהרצליה פיתוח ושייט בים התיכון.  

בשבת החיילים יסעדו ארוחת ערב עם המשפחות שלהם, ואת סעודת הצהריים יסעדו כל החיילים ביחד בבית צוותא. סעודה שלישית לחיילים ולמשפחות שלהם בקיבוץ תיערך בחדר האוכל.

במוצאי שבת צעירי הקיבוץ מוזמנים ל-"פויקה" יחד עם החיילים הבודדים. 

                                                                                          רשמים אי"ה בשבוע הבא.

פרד אדן



[1] 'הנוטרים' היו חברים מורשים לשאת נשק משטרתי לשמירה על המשק והשדות.

AtarimTR