ידיעון 2830 פר' בלק

בס"ד, י"ג בתמוז תשע"ג  

 

ב ל ק

 

19.29

הדלקת נרות שבת

08.30

תפילת שחרית

19.40

מנחה, קבלת שבת

 ערבית, דרשת הרב

11.30

שעור בפרשת השבוע במועדון

שעור במשניות בשטיבל

20.45

סעודת שבת בחדר האוכל

12.00

סעודת שבת בחדר האוכל

מכונת השטיפה תפעל

בשעות 21.30 – 23.30

בבקשה להביא כלים עד 23.00

13.30

מנחה גדולה

17.15

שעור בדף יומי

17.30

נשים אומרות תהלים – בבית סעדון

18.00

שעור לנשים בפרקי תהלים – מועדון לחבר

18.00

מנחה

20.33

ערבית, הבדלה

 

 

זמני תפילה במשך השבוע

שחרית  א, ג, ד, ו'             06.00

שחרית   ב, ה                  05.50

מנחה ברחבת חדר האוכל   13.30

מנחה בבית הכנסת           18.30

רבע לערבית-לימוד הלכות  19.45    

ערבית                           20.00

עונג שבת לילדים בשעה 11.30

  כיתות א-ג    יהונתן שרמן

  כיתות ד-ו    שמואל ברוכי

 

  חטיבה        משפחת דיקן

 

 

לוח השבוע

 

מוצאי שבת

21.30

ריקודי עם -  עם חן שרמן

בית שפירא

יום ראשון

19.00

שעור - גדולי המחשבה הישראלית

חדר העיון

יום שני

17.30

התעמלות לגברים

בית שפירא

21.00

שעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י

חדר עיון

יום שלישי

09.00

בית מדרש לגמלאים

מועדון לחבר

19.30

התעמלות לנשים

בית שפירא

20.30

התעמלות לנשים

בית שפירא

יום רביעי

17.30

צ'י קונג לבגירים

מועדון לחבר

18.30

מפגש ערבית לבגירים

מועדון לחבר

יום חמישי

19.00

שעור ניצוצות מהדף היומי

חדר עיון

יום שישי

06.30

שיעור בדף יומי

חדר עיון

 

 

השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב אחרי ערבית בחדר עיון

 

תורני נוער ברפת:   בוקר -        שקד והדס אמיר 

                            צהריים -     אביחי ריידר

 

 

 

 

קרן ואנוכי הוזמנו השבוע לחתונה, ובדרך כלל אין בזה דבר מיוחד, אך הפעם הייתה אחרת. 

אנחנו הכרנו את הכלה במסגרת תוכנית 'נתיב' – מסלול הגיור של צה"ל.  היא בקרה בקבוץ שבת אחת, ומאז נוצר בינינו קשר מיוחד.  קרן ואנוכי המשכנו ללוות אותה לקראת גיורה, נוכחנו בבית הדין כשהיא הפכה ליהודיה, קבלה על עצמה עול המצוות ואמרה לראשונה כיהודיה "שמע ישראל...". 

אנחנו המשכנו לשמור על קשר חם תוך המאמצים שלה להתחזק במסגרת תורה ומצוות.  השבוע היא עמדה עם בחיר ליבה מתחת לחופה כדת משה וישראל, ומאוד התרגשנו שתוך קריאת הכתובה הרב קרא בקול רם "הכלה תהילה בת אברהם אבינו" . 

יש תמיד התרגשות בידיעה שהענקנו תרומה קטנה לבניית עוד בית חם בישראל.

                                                                                                        שבת שלום,

קרן ופרד אדן

 

מה בגיליון?

·         על קצה הלשון – הרב ירון

·         וח"י בהם – משפחת ארונסון

·         מכתב לנעה – אבנר סוקולובסקי

·         חדשות גרעין צבר – פרד אדן

·         65 שנים לקרבות תש"ח – תהילה לוי, יונה ברמן

·         לקראת הפעילול – תהילה לוי והצוות

·         לקראת אספת חברים – הנשיאות

·         ונשמרתם מאוד לנפשותיכם – שולמית ברמן

·         בקיבוץ הדתי – עמוד"ש 167

·         עדכונים מבריכת השחייה – עירית הלוי

·         דרושים – גל שטרנברג, צוות ביטחון 

                                           כלבו דף ולוחות זמנים

                                                                 קראו בנעימות !

המערכת

     נר זיכרון !

     מרים שורץ-פורת ז"ל – י"ד בתמוז תש"ל

        אהרן הלוי ז"ל – י"ז בתמוז תשמ"ו

 

 

לֹא מִדֻּבְשֵׁךְ וְלֹא מֵעֻקְצֵךְ – הקב"ה אומר לבלעם: "לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם, לֹא תָאֹר אֶת הָעָם". לשם מה הכפילות? מסביר רש"י שבלעם הציע ללכת לברך את ישראל במקום לקללם, וענה לו הקב"ה שהם אינם זקוקים לברכתו. ומביא רש"י את המשל שאומרים לצרעה: לא מדובשך ולא מעוקצך. בימינו היינו אומרים: לא צריך את הטובות שלך...

הָאַהֲבָה מְקַלְקֶלֶת אֶת הַשּׁוּרָה – על הפסוק: "וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ" אמרו חז"ל (בראשית רבה נה, ח) שהיו לבלעם הרבה עבדים שהיה יכול להשתמש בהם, ובכל זאת הוא בחר לעשות את העבודה הזו לבדו. כך, להבדיל, גם אברהם אבינו שנאמר עליו לפני עקידת יצחק: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ". אמרו חז"ל: "אהבה מקלקלת את השורה ושנאה מקלקלת את השורה". כלומר: מתוך אהבה גדולה, כמו גם מתוך שנאה גדולה, אנשים עושים דברים שבדרך כלל הם לא רוצים לעשות.

בָּא לְקַלֵּל וְנִמְצָא מְבָרֵךְ – הביטוי הזה נאמר על אדם שרצה להזיק לאדם אחר, אבל בסופו של דבר התברר שרק סייע לו. זה, כמובן, מה שאירע לבלעם בפרשתנו.

עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב – בימינו, המלה 'להתחשב' פירושה להכניס שיקול למערכת שיקולים. לכן יש מסבירים את הפסוק הזה כך שעם ישראל תמיד יהיה לבדו, ובפעולותיו אינו צריך להתחשב בגויים. ברוח הדברים האלה טבע בן-גוריון את הביטוי אוּ"ם-שְׁמוּם, ואמר: "לא חשוב מה יאמרו הגויים. חשוב מה יעשו היהודים". אבל בהקשר המקורי של הפסוק הכוונה היא שעם ישראל אינו ככל העמים, וכאשר מחשבים את כל העמים, הוא אינו נלקח בחשבון, כי הוא עם מיוחד ודורש התייחסות לעצמו.

מוֹת יְשָׁרִים – בלעם מתפלל על עצמו ואומר: "תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ". (הוא רוצה למות כיהודי, אבל אינו מוכן לחיות כיהודי...) פירוש הביטוי 'מות ישרים' הוא אדם שמת מוות טבעי, לא בחרב ולא בתאונה. בסופו של דבר הוא לא זכה לכך, אלא נהרג ע"י בני ישראל, כמו שכתוב (במדבר לא, ח): "וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב".  

מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ... כַּאֲהָלִים נָטַע ה' – זהו משחק מלים. המלה 'אֲהָלִים' אינה ריבוי של אֹהֶל, אלא של הצמח אָהָל, כמו בפסוק (שה"ש ד, יד): "מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים".

צִים – חברת הספנות הישראלית, שהיא כיום אחת מעשרים החברות הגדולות בתחום ההובלה הימית במכולות, הוקמה בשנת 1945 ע"י הסוכנות היהודית, שהחזיקה, יחד עם ההסתדרות הציונית, 90% ממניות החברה. לפני כעשר שנים נמכרה החברה לאחים עופר, והיום היא בבעלות פרטית. את שמה של החברה הציע דוד רמז, שר התחבורה הראשון, ע"פ הפסוק מפרשתנו: "וְצִים מִיַּד כִּתִּים", שהסביר רש"י שהכוונה לאוניות גדולות, כפי שמוכח גם מלשון הנביא (ישעיהו לג, כא): "בַּל תֵּלֶךְ בּוֹ אֳנִי שַׁיִט, וְצִי אַדִּיר לֹא יַעַבְרֶנּוּ".

הרב ירון

 

 

 

וח"י בהם

בשבת האחרונה הוזמנו לשמוח עם משפחת ארונסון, לרגל מגוריהם בקבוצה מזה שמונה-עשרה שנים.

במסגרת הקידוש שמענו את דבריה של ד"ר ליאורה, והרי הם לפניכם.

 

שבת שלום,

אנו כבר 18 – ח"י שנים בקיבוץ.  הגענו בקיץ 1995 עם איתן ויאיר בני שלוש ושנתיים.

איתן משרת היום בצבא ויאיר לומד בישיבה גבוהה. עקיבא הינו בן המשק הראשון שנולד אחרי שנה, ואח"כ נולדו: יונתן, דניאלה ומיכלי. ב"ה הילדים התקבלו והשתלבו בחברה (והספקנו לעבוד כמעט בכל הענפים – בריאות, ביטחון, רפת, לול, גד"ש, חינוך- פעילול, חדר אוכל ועוד).

אלן, אני והילדים מרגישים חלק אינטגרלי מהקיבוץ וחיים ביחד בקהילה שמראה חום, אהבה, חסד ודאגה לזולת. יש באמת על מה להגיד תודה ו'לחיים'!

 

ברצוננו להזכיר כמה משפחות שנוכחות כאן היום. אני מזכירה אותם בסדר שהכרנו אותם.

את ד"ר פיי וג'וני הכרתי בלימודי ההתמחות לרפואת משפחה ב-1993. התארחנו אצל משפחת טורצקי בשבת בבארות יצחק ובסוף ההתמחות פיי הציעה לי לעבוד כאן. היו נעליים גדולות למלא, ועד היום פיי היא דוגמה של חינוך לבריאות ורופאה עם רגש ואכפתיות. בזכותה חזרתי ללמד בחוג לרפואת משפחה באוניברסיטת ת"א, בקורס שפיי מנהלת כיום..

 

התקבלנו  ע"י ועדת בריאות שבראשה עמדה דבורה נתנזון, וע"י המזכירות. מזכיר הפנים היה אז אלי ברמן, ובראיון הקבלה ישב משה רזניק. תודתי נתונה למזכירי הפנים לאורך כל השנים, כולל אורי כרמי, לאה פרידמן, אהרון גל, ורד, והיום מילכה וסבל. תודה גם לשורי.

אורה פתחה אז את המרפאה בכל יום אחר הצהריים, ועד היום יש בכניסה למרפאה שלט גדול עם שעות הקבלה של אורה. נעמי עבדה כאחות וממשיכה כמתנדבת למופת, ממלאת תפקידים שעד היום קשה להחליפה.

בהזדמנות זו אני רוצה לאחל בריאות ושנים ארוכות למשה, לאורה, לנעמי וליהושע.

ביחד עם אחיות שכירות (דליה, איה, ריקי, בתיה9 זכיתי לשיתוף פעולה וגיבוי מהאחיות כאן – עדה , ברוריה, שלי, אריאלה, אילנה וגם עזרה מציפי. לכולכן תודה רבה.

מבחינה מקצועית בנוסף לניהול מרפאה בפתח-תקווה, אני נהנית לשרת את האוכלוסייה שלנו במגוון גילאים ועם מעורבות קהילתית.

אני תמיד מתרגשת כשאני הולכת לבית הקברות ונזכרת בכל האנשים שהכרתי (שלוש מתוך שש שורות!) -מלאה קורן וחנה פורשר ז"ל.

כמו בקליטה של כל קיבוצניק קיבלנו משפחה מאמצת, שמלווה אותנו ומייעצת לנו עד היום.

משפחת ריידר היקרה תמיד פנויים בשבילנו ואנו מודים לכם מכל הלב.

בשנים הראשונות שלנו כאן קיבלנו שכנים, משפחת ריבקינד שגרה היום בשוהם. אפרת הייתה המדריכה של איתן ויאיר בבית הילדים והיום (כמו בכל אירוע) הם איתנו עם ארבעה מחמשת ילדיהם.

 

קרן ופאולו דואק עם אריאל בן 8 חודשים, הגיעו לבארות יצחק מברזיל בתכנית "בית ראשון במולדת" ב-1996. אנחנו בקשר מאז (אפילו חתמתי על טופס ירוק וצו ראשון של אראל בתור רופאת המשפחה שלו).

היום הם גרים באלקנה ונמצאים כאן איתנו עם עוד ארבעה בנים.

 

זה לא מקרה שהשבת שבת גרעין צבר לחיילים בודדים.

כשאנחנו הגענו לבארות יצחק היינו "משפחה בודדת" – זוג עולים חדשים עם שני ילדים.

עם השנים התברכנו בהורים משני הצדדים ואחות של אלן שעלו לארץ. בארות יצחק הפך לא רק לבית שלנו, אלה גם בית שני לכל משפחתנו.

תודה לכולם שפתחתם את המעגל למשפחות פריים, ארונסון וקצמן.

במשך השנים אמצנו כמה ולפני סטים וחיילים בודדים, וב"ה אנחנו עוד בקשר עם רובם.

אבל זהבה כבר לא נכנסת לאף קטגוריה. היא פשוט בת נוספת. הדבר הכי משמח ששומעים אחרי שהיא נתנה שיעור או דבר תורה ש"את אפילו נשמעת כמו ארונסון" .

ולסיום תודה לכל אלו שתמכו, עזרו ונתנו עצות לשבת הזאת, מסידור אורחים, בית הכנסת ובית שפירא, ועד ענף המזון.

אני רוצה לאחל לכולנו המשך בריאות והצלחה, ושנפגש רק בשמחות .

ד"ר ליאורה ומשפחת ארונסון

 

 

 

ל ע ו ל ם

נעה,

עברה לה כמעט שנה מאז שכתבתי לך בפעם האחרונה. למעשה המכתב האחרון היה גם הראשון וזה כבר השני.

אני לא יודע אם את זוכרת את כל מה שרותי אמרה בשנה שעברה, והאם את מספיקה לכתוב את כל מה שהמורה מכתיבה.

אין לי ספק שאת עוד קטנה מכדי להבין איך מתנהלים כאן החיים בתחנה.  גם אני עד היום לא תמיד מבין.

אני מקווה שמהמכתב האחרון נשאר לך משהו בזיכרון, וגם אם המכתב לא כל כך התעכל וחלחל לך לתוך הנשמה – זה לא נורא, כי היית אז ממש קטנה, ולא ידעת לקרוא יותר משורה.

נעה, את אוטוטו מסיימת כיתה א', והדרך הייתה לך לא קלה.  את אולי צריכה לשמוח, כי זה סימן שאת מדוושת בעלייה והכיוון הוא טוב.

תאמיני לי שיותר כיף להגיע לדברים עם הרבה זיעה, מלקבל דברים סתם כמו מתנה, כי מה שבא בקלות – באותה הקלות ייעלם.

אוטוטו נעה את יוצאת לחופשה הגדולה הראשונה, והצלצול חזרה לכיתה יישמע רק אחרי חודשיים.

בינתיים אני רוצה שתדעי שגם כשיוצאים להפסקה יש כללים שמאוד כדאי לשמור עליהם כאן בתחנה. הם פשוט עושים את זמן ההמתנה יותר נעים.

נעה, לעולם לעולם אל תתנשאי על השני, גם אם יום אחד תוציאי תואר שלישי במדעי המוח והחיים, כי התנשאות ויוהרה עושים כאן לא נעים בתחנה את זמן ההמתנה.

תמיד תמיד, נעה, תשתדלי להתחשב באחרים, כי החיים מלאים בריקושטים, ולא נעים שיום אחד הם יחזרו אלייך כמו בומרנג לפנים.

תנסי לא לעגל פינות, ולעולם תתרחקי מדרך הקומבינות – זאת דרך לא נכונה שמשאירה אחריה טעם רע, וחבל.

אם בא לך להעיר למישהו הערה, אז שנייה לפני תמיד תסתכלי במראה, ואולי תעצרי בשנייה האחרונה.

לעולם אל תרדפי כבוד, כי הוא יברח ממך רחוק רחוק.

אם ביום אחד בהיר תהפכי לטייקון בעל שם עולמי, ותרביצי איזה אקזיט בריא, ותרגישי בפסגת העולם – אל תשכחי בכל בוקר להגיד תודה רבה לבורא עולם, תזכרי ששום דבר כאן הוא לא חוסן לעולם.

תדעי, נעה, שבלי אמונה גם צ.ס.ק.א. אכלה אותה. הייתי קצת יותר מגילך כשזה קרה.

לעולם אל תשכחי מי כותב לך כאן בימי שישי – שימי לו איזו עשירייה בצד...

אני רוצה שתדעי, נעה, שהרוב קובע, גם אם נראה שהוא לא תמיד צודק.

תסתכלי מה קורה מסביב, איך בני הדודים לא מפסיקים לריב. אחד עוזר שם לשני לרצוח את השלישי בדם קר.

כשייגמר שם מרחץ הדמים, אני ואת נהיה שוב אשמים, כי במעלה אדומים בנינו מרפסת שבולטת 20 ס"מ לתוך שטח E .  אם את שואלת אותי, זה שטח ששייך לעם היהודי, וכולם בעולם יצעקו שכל האסונות הם בגלל המרפסת הבולטת והכובשת.

נעה, אני אומר לך שאין כאן כיבוש, וזה הכול קשקוש. אם תפגשי בתחנה את ג'ורג' בוש והחבר'ה שלו (הם בדרך כלל נוסעים עם עובדי החוץ), תגידי להם שיירשמו ללימודי ארץ ישראל והיסטוריה, ושיסתכלו למציאות קרוב בעיניים ולא במשקפת מאלפיים ק"מ.

כבר כתבתי לך, נעה, שגם אני ממרום גילי לא כל כך מבין איך מתנהלים כאן החיים בתחנה. אני רק יודע שלעולם אסור לנו למצמץ בשמירה, ולעולם לא לוותר שוב על שום גרגר אדמה.

נעה, יש לי בקשה קטנה: רגע קט לפני שאת מרימה את הכסא ויוצאת לחופשה.

לעולם לעולם אל תקנאי באף אחת, ואל תנסי להשיג אף אחד חוץ מאשר בריצה. תמיד תמיד תתקדמי בקצב שלך, כי בסוף בסוף אנחנו כולנו – כל בני האדם – נגיע לאותו מקום שם למעלה לתת דין וחשבון מול מלך מלכי המלכים, ולא נראה לי ששם מבקשים לראות כמה מדליות צברת על הצוואר בחיים, אלא יותר מתמקדים באיזה בן-אדם היית שם למטה בחיים.

נעה, תהיי ילדה טובה, ולאן שלא תפני תמיד תיצמדי לכביש הסרגל. זאת אולי לא תמיד הדרך הכי קלה, אבל זאת דרך שתשאיר לך הרגשה טובה.

בסוף כביש הסרגל תגיעי לעפולה. בצד ימין תכנסי לאיזו פיצוציה ותקני לך שקית גרעינים, כי את עוד לא יודעת כמה את ואני דומים, ושום גנטיקה לא תפריד בינינו בחיים.

                                                                                                 שלך לעולם,

אבא אבנר

 

 

 

אין לך מה לדאוג   אצלנו חוף טוב 

חוף טוב הכול טוב   חוף טוב הכול טוב"

 

בשבוע שעבר ארגנו לחיילים הבודדים "שבת גרעין" - תוכנית שמתקיימת שלוש פעמים בשנה. 

אנחנו מבקשים מהמפקדים לשחרר אותם כבר ביום חמישי, ומכינים להם פעילויות בימי ששי-שבת. 

גם הפעם כמעט כולם השתחררו (חלק רק ביום שישי).

ביום שישי בבוקר יצאנו לכיוון הרצליה פיתוח למלון דן אכדיה שהוזמנו להתארח בו.  ישבנו לארוחת בוקר בחדר אוכל פרטי ורב המלצרים באסם טיפל בנו.  החבר'ה נהנו מהמגוון, מהכמות, מאיכות האוכל ובמיוחד בהשוואה לסעודות שהם רגילים להן בצה"ל.  אחד ציין בפני באסם שהאוכל במלון הרבה יותר טעים מאשר בשטח ושאל לדעתו.....

לאחר סיום ארוחת הבוקר שארכה כשעה וחצי, יצאנו למרינה לשייט בים התיכון ביאכטה מסוג קטמרן שבנויה עם שני "מצופים" בצדדים והחרטום ישר עם רשת לישיבה מעל הים.  היאכטה פנתה כנגד הגלים ושייטה במהירות, כך שכול אלה שישבו על הרשת בקדמת היאכטה נרטבו ממי הים.  לאורך כל השייט נהנינוו ממוסיקה, אבטיח ומצב רוח.  לאחר שחזרנו לחוף, שבנו לבית המלון.

שם עמדו לרשותנו מתקני המלון, והפופולאריים ביותר היו הבריכה וחוף הים (גישה פרטית מהמלון). 

התברר שאלופת אירופה הצעירה בכדורגל, נבחרת ספרד, שהתה במלון יחד עם הרבה אוהדים (ואוהדות). החבר'ה זכו לאספקת משקה קר ופירות הקיץ מצוות המלון.  בקושי רב שכנענו את כולם שצריכים לחזור לקיבוץ לשבת.

את סעודת ליל שבת סעדו עם המשפחות שלהם, ולמחרת - לאחר הקידוש של משפחת ארונסון - כל החיילים הבודדים התכנסו בבית צוותא לפעילות וארוחת צהריים.  בשעה 19:00 נפגשנו שוב בחדר האוכל לסעודה שלישית עם המשפחות המאמצות.  זהבה גייל, שברכה בשם גרעין צבר כשהקבוצה הראשונה הגיעה לפני כמעט שלוש שנים, ברכה שוב בשם החיילים, אך הפעם כקצינת צה"ל.  משה שי"ק ברך בשם המשפחות המאמצות, ואנוכי - בשם צוות צבר.  לסיום, אביו של דוד ערבית שנכח במקום (הוא ואשתו הגיעו ארצה לטקס כומתה בגולני השבוע) סיפר לקהל איך מרגישה משפחה שבנה עולה ארצה להתגייס לצה"ל, וכמה הוא מצא בית חם ומחבק בבארות יצחק.  בבארות יצחק שוהים כעת 25 חיילים בודדים, ובשלוש השנים עברו אצלנו יותר מ-35 חיילים בודדים.

במוצאי שבת היה מתוכנן "אירוע פויקה" עם צעירי הקיבוץ, אך כמה מהחיילים באו להזכיר לי שעם זה שהם שמחים בכל הפעילויות ביחד, זאת גם החופשה שלהם, והם זקוקים לזמן ומנוחה לעצמם לפני שהם חוזרים למחרת לשירות הצבאי.  אפשר לסיים שסוף השבוע היה מוצלח והשאיר טעם של עוד.

ולפני סיום מבזק משמח:

דוד ערבית מגרעין צבר המאומץ במשפחת לימור והושע נתנזון, צוין כחניך למופת פלוגתי בטקס קבלת הכומתה החומה  של חטיבת גולני.

יחד עם דוד קבלו כומתה חומה גם רפי קובל המאומץ במשפחת שורי וגיל אמיר, וזאק גרבר המאומץ אצל נעמי סלומון.   לכולכם המשך שירות מועיל ומוצלח.
                                                                                                        שבת שלום,

                                                              פרד אדן

 

65 שנים לקרבות תש"ח

ביום ראשון קיימנו את האזכרה השנתית לחברינו שאינם עוד עמנו.

כולנו יצאנו מהאזכרה בהרגשה שהיא הייתה מכובדת ומיוחדת, ראויה לחברינו זיכרונם לברכה.

תהילה לוי פתחה בלימוד מקסים לזכר הנפטרים – הנה הוא כאן:

 

עצוב למות באמצע התמוז

דווקא כשהאפרסקים בשפע,

וכל הפרי דווקא צוחק בסל...

תמיד בתקופה הזאת, ביום הזה, אנחנו עומדים בתחילתו של קיץ. קיץ שתחילתו בעצים עמוסי פרי, מלאי מתיקות ושפע, וסופו אדמה יבשה.

בחרתי ללמוד הערב כמה משניות שעוסקות באילנות ובפירות.

המשנה הראשונה בפרק השלישי של מסכת ביכורים אומרת כך:

כיצד מפרישין הביכורים?

יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה, אשכול שבכר, רמון שבכר,

קושרו בגמי ואומר: הרי אלו ביכורים.

ורבי שמעון אומר, אף על פי כן חוזר וקורא אותם ביכורים מאחר שיתלשו מן הקרקע.

אני קוראת את המשנה הזו ואני חושבת על הציפייה לראות פירות ראשונים; על הרגע הזה, בשעת בוקר מוקדמת, ירידה את השדה, הליכה באותו מסלול קבוע וגילוי שהוא מפתיע וממלא כאחד – משהו חדש הופיע.

רוצה לחשוב גם על השאלה שנראה לי שעומדת בבסיס המחלוקת במשנה בין תנא קמא לבין רבי שמעון: מתי ראוי לקרוא לפירות בשם ביכורים?  מתי אנחנו מכריעים שהפירות שלפנינו הם הפירות שיועלו לבית המקדש? האם זה קורה ברגע ההנצחה, כשמשהו חדש התחיל, אבל הדרך אל ההבשלה עוד ארוכה ולא ברורה? או שזה קורה כשהפרי נקטף מן העץ, כשהוא כבר בשל והפוטנציאל שלו התממש ונמצא לפנינו?

 

המשנה במסכת סוכה, פרק א משנה ב, אומרת כך:

העושה סוכתו תחת האילן, כאילו עשאה בתוך הבית.

אנחנו מכירים את ההלכה שהסכך חייב להיות תלוש מן הקרקע, ושענפים שמחוברים עדיין אל העץ ואל האדמה אינם כשרים לסכך.

לשון המשנה 'כאילו עשאה בתוך הבית', מלמדת אותי שהאילן המחובר אל הקרקע הוא עוד חדר בבית, אולי הוא הבית בעצמו, כמאמר הפסוק בספר מיכה על אחרית הימים: "וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד".  הישיבה לבטח היא ישיבה תחת העץ.

 

כמה משניות פרק הראשון של מסכת ערלה עוסקות בשאלה מה דינו של עץ שנעקר לאחר שעברו עליו שנות הערלה וכבר מותר לאכול מפריו.  אני קוראת את המשנה:

אילן שנעקר והסלע עמו, שטפו נהר והסלע עמו – אם יכול לחיות – פטור; ואם לאו – חייב.

נעקר הסלע מצדו, או זעזעתו המחרשה, או שזעזעו ועשאו בעפר: אם יכול לחיות – פטור; ואם לאו – חייב.

 

המשנה שואלת האם עץ שנעקר ונשתל מחדש הוא אותו העץ,

ואם לא – צריך לספור עבורו מחדש את שנות הערלה?

או שעץ שנעקר ונשתל מחדש הוא עץ חדש ואי אפשר לאכול מיד מן הפירות שלו, אלא צריך לחכות ולספור שנות ערלה על מנת לאכול מן הפירות.

הדין במשנה הוא שאם העץ נעקר עם כמות עפר שתספיק לעץ על מנת לחיות ללא תוספת של עפר, כי אז בעצם העץ לא נשתל מחדש, ואין צורך לספור עבורו שוב שנות ערלה.

 

אני לומדת את המשניות האלה ורוצה לשאול:  כמה עפר צריך עץ שנעקר לקחת אתו כדי שיוכל להישתל מחדש כאותו העץ?  וכמה אמונה ואומץ וזיכרונות, וכן, אולי גם עפר ממש, צריכה קהילה לשמור ולקחת איתה כשהיא נעקרת מביתה האחד, כדי שתוכל להכות שורשים ולהצמיח פירות בביתה השני. עד כמה הבית הראשון והבית השני – חד הם?

 

אני רוצה לסיים בסיפור המופיע במסכת תענית על רב נחמן ורב יצחק היושבים בסעודה.

לאחר הסעודה דורש רב יצחק משם רבי יוחנן כי יעקב אבינו לא מת. ההסבר שהוא נותן לכך, כי הרי יעקב אבינו איננו בין החיים? – ואני מצטטת: "מקיש הוא לזרעו. מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים".

כאשר נפרדים רב נחמן ורב יצחק, מברך רב יצחק את רב נחמן תוך שהוא משתמש באילן כמשל, ואומר:

אילן אילן, במה אברכך?

שיהיו פירותיך מתוקים? הרי פירותיך מתוקים! שיהא צילך נאה? הרי צילך נאה!

שתהא אמת המים עוברת תחתיך? הרי אמת המים עוברת תחתיך!

אלא יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך.

 

יהי רצון שנזכה כולנו להיות פירות מתוקים ונטיעות ממשיכות דרך של אלה שחיו, ועמלו וחלמו ויצרו לפנינו,

כאן במקום הזה.

 

 

יונה ברמן העלתה בפנינו פן מיוחד של חשיבות שימור זכר הנופלים ועמידת הגבורה של קבוצתנו.

 

העמידה בגבורה של לוחמי בארות יצחק וכפר עציון ושאלת מיתוס הגבורה

ערב טוב.

א)      אקדים ואומר שהדברים שלי מבוססים על ראייתי הסובייקטיבית בלבד. הם אינם פרי מחקר אלא התרשמות שלי מדברים שקרובים לליבי במשך שנים;

ב)      אני לוקחת כנתון שמיתוס הגבורה של כפר עציון נחקק בלבבות הרבה יותר ממיתוס הגבורה של בארות יצחק בסיפור מלחמת תש"ח שבה זכינו להקים מדינה משלנו.

כשהבנתי לפני לא מעט שנים שיש בעניין הזה שוני גדול בין בארות יצחק לכפר עציון – התחלתי לשאול את עצמי מה הסיבה לכך? איך שתי קהילות קיבוציות מוצלחות עד 1948/תש"ח, סוחבות את סיפור המלחמה בתש"ח - האחת עם מיתוס גבורה מודגש כל כך ואצל השנייה כבוי ופחות ידוע?

כידוע לכם, אני "בת כפר עציון" ואת השתייכותי זו ינקתי מיום לידתי. כשהייתי בת 18 התגייסתי לנח"ל והגעתי לבארות יצחק. הקמתי פה את משפחתי, ולאט לאט התחלתי להכיר גם את סיפור בארות יצחק.

אציין כמה אירועים שגרמו לי לעצור במהלך השנים ולבחון את שאלת המיתוס של סיפור בארות יצחק לפני ואחרי ח' בתמוז תש"ח - שאלת המיתוס שלא היה:

 

תמונה א -  "צוות לעניין" של יאיר וסמדר שביט, יועצים ארגוניים מקיבוץ נען שנקראו לבארות יצחק כדי להבריא את החברָה שלנו בשנים  1985-1986. זה היה לפני 27 שנים. 38 שנים אחרי קום המדינה וקרב ח' בתמוז תש"ח.

לאחר שנפגשנו לפגישות עבודה לא מעטות איתם, ולאחר שעשו תהליך היכרות עם בארות יצחק, חבריה והצוות שעבד מולם, ביקשו יאיר וסמדר להביא בפנינו מסקנות שלהם. וכך אמרו לנו: "יש לבארות יצחק סיפור בלתי פתור מסיפור הקרב בנגב וההחלטה לא לחזור לשם. אם אתם רוצים לקדם את המצב החברתי בבארות יצחק, אתם חייבים לגעת בסיפור הזה. הוא נושא בתוכו יחסים לא פתורים, חשבונות וכאבים. זה משפיע על חיי ההווה שלכם בקיבוץ. הסיפור הזה תוקע אתכם".

הייתי בת 38, אימא ל-5 ילדים ומספר 6 בבטן, ואני זוכרת שהדברים שלהם פשוט "נפלו" עליי כמו רעם. "על מה הם מדברים?" לא הבנתי ורובנו לא הבינו. העובדה היא שהצוות דחה את הצעתם באופן גורף. העדפנו לא להבין את הסיפור אז, כשהיה בן 38 שנים.

 

תמונה ב - כעבור 5-4 שנים.

1990, "מלחמת המפרץ" והטילים של סאדאם חוסיין. 42 שנים אחרי הקרב ב-ח' בתמוז בנגב. המתח של הסקאדים השפיע על העצבים של כולנו ועדנה פורת (שוורץ-לובושיץ) ואני החלטנו לעשות בערבים סיבובי הליכה להפגת המתח.

אחד הנושאים שדיברנו עליהם בהליכה היה: סיפור בארות יצחק וכפר עציון – עדנה קינאה בי שאני שייכת לקבוצה שידעה להאדיר את סיפורה הכואב מאוד – סיפור כפר עציון. איך הצליחו שרידי כפר עציון להפוך קהילה של 55 יתומים ו-35 אלמנות ומעט משפחות שלמות - לקהילה שמתרפקת בגעגוע ובגאון ומטפחת מיתוס גבורה שנישא בפי כול? הצלחתי להבין מעדנה באותן שיחות שכיתומה מקרב ח' בתמוז בבארות יצחק בנגב היא לא גדלה על העָצָמָה של הנושא, וזה היה שונה מאוד מההווי שהכרתי בקֶרֶב יתומי כפר עציון. התחושות שהעלתה שוב נִקרו במחשבתי - איך נוצרו שתי מציאויות שונות כל כך, זו של יתומי כפר עציון וזו של בארות יצחק?

באותה תקופה כבר הייתי בבארות יצחק כ-20 שנה. תמיד הרגשתי יותר שייכות לסיפור כפר עציון שממנו אני באה, ופחות התעניינתי בסיפור בארות יצחק. לא ידעתי הרבה על בארות יצחק בנגב. השתתפתי באזכרות ב-ח' בתמוז, הכרתי קצת את החוברת ב"שערי עזה" והכרתי את שמות הנופלים שמזכירים מדי שנה בטקס יום הזיכרון.

עדנה גדלה בבארות יצחק בנגב עד גיל 3, אבל בשיחותינו לא ידעה להגיד לי כמה ילדים היו בבארות יצחק ערב המלחמה, אחרי חמש שנים בנגב. אני ידעתי להגיד לה בדיוק כמה ילדים היו בכפר עציון עד שפינו אותם. משהו בהנחלת שני הסיפורים העיד על שוני.

אני זוכרת שהלכתי ליצחק בלנקנשטיין וביקשתי ממנו שיספר לי על קיבוץ בארות יצחק בחמש השנים בנגב.

כמה ילדים היו? יצחק השיב לי שהיו כשבעים ילדים.

מה הענפים שהיו? פלחה, לולים.

כמה חברים היו? הסתבר לי שמה שאני יודעת על כפר עציון בחמש השנים שישבו בגוש עציון, דומה מאוד לסיפור בארות יצחק בנגב בחמש שנותיה:  שני קיבוצים שהצליחו בגדול! שני קיבוצים של תנועת הקיבוץ הדתי שעלו להתיישבות ב-1943, שהתפתחותם בנגב ובגוש עציון הייתה מוצלחת מאוד, שקלטו חברים חדשים, ובתיהם המו מתינוקות.

דמיון נוסף הפתיע אותי: ראשיתן של הקבוצות היה כל כך דומה: "קבוצת אברהם" שעלתה לכפר עציון התגבשה בגבעה הסמוכה לכפר פינס משנת 1933, במשך כעשר שנים עד שעלתה להקים את כפר עציון.

חברי "רמת השומרון" התגבשו גם הם ממש באותן שנים לא רחוק משם – הם היו ב"מגד" הסמוכה לפרדס חנה. המרחק בין שתי הקבוצות היה קילומטרים ספורים ושתיהן עלו להתיישבות באותו הזמן.

 

אז אם היו שתי הקבוצות דומות ומוצלחות, מה קרה לאחר הקרבות בתש"ח ששינה את המשך הסיפור, ומיתוס הגבורה נבנה לאחת, ולשנייה כמעט שלא?

שוב אקדים ואומר שבשנים האחרונות הכרתי קצת יותר את סיפורי מלחמת העצמאות של קיבוצים ומִצפים נוספים שחוו חווית שכול קשה ומתסכלת במלחמת (העצמאות) השחרור וסוחבים איתם "סיפור" במשך שנים, ואפילו עד היום הזה. לדוגמה: קיבוץ ניצנים, קיבוץ יד מרדכי, מצפה בית אשל שהיה קרוב מאוד לבאר שבע הערבית, ויש עוד. הכרתי את סיפורי המלחמה שלהם והבנתי שלצד מיתוסים שצמחו, היו גם יישובים עם סיפורי גבורה שלא הועלו על נס, ולהפך, היו סיפורי הקרבה והגנה על "הבית" ש"זכו" לביקורות ציבוריות קשות. אותם חברים מסורים שהקימו את קיבוצם ונלחמו על הגנתו במלחמת תש"ח, ואף שילמו בקורבנות ובפציעות, הם הפסידו פעמיים: גם איבדו במלחמה חברים, בית ועמל של שנים, וגם מצאו את עצמם ותקפים

ומתגוננים מפני עצמם ומפני הסובבים אותם על מה שקרה בקרב ולאחריו. זו, כנראה, נקודת השבר שממנה אפשר היה להמריא ולבנות מיתוס, או ליפול מרוסק ללא כוחות וללא היכולת לטפל בבניית המיתוס.

כפר עציון איבדה הכול. שרידיה התיישבו בגבעת עלייה וחיו במסגרת שיתופית עוד שנים אחדות ואז החלו להתפזר. דאגתם העיקרית הייתה לשקם את האלמנות והיתומים, מצד אחד, ולהנציח את סיפור גבורתם של הלוחמים על הגנת כפר עציון, מצד שני. הם גם לא עמדו בפני השאלה אם לחזור ולהתיישב, כי שטחם היה בתחום מדינת עבר הירדן.

בארות יצחק איבדה חברים וביתה נהרס. דאגתם העיקרית הייתה לבנות קיבוץ מחדש. להקים רפת ולולים, להחזיק את הקיבוץ החדש בכל מחיר. 

אין ספק שאסון כפר עציון היה בקנה מידה שקשה לתפוס אותו וקשה להשלים איתו. 240 לוחמים נהרגו ובהם כ-80 חברי הקיבוץ. מיתוס הגבורה נבנה והתעצם מתוך שילוב של שני גורמים: ההלם מהאסון שקרה בד בבד עם נחישות החברים שנותרו, כמו אבא שלי ז"ל, שלקחו על עצמם לשאת את זיכרון הנופלים ולהאדירו, ולטפל באלמנות וביתומים הרבים. המדינה, ובעיקר החברה הציונית-דתית נשאה את "ילדי כפר עציון" על גלי היגון הלאומי. להגיד שאתה מילדי כפר עציון זה היה לקבל כרטיס V.I.P.  ...    

האסון שחוותה בארות יצחק היה בממדים קטנים יותר, תודה לאל. מיתוס הגבורה לא התרומם ולא התעצב, גם כאן מתוך שילוב של שני גורמים: האחד, ההחלטה לא לחזור לנגב, והשני, להקים את הקיבוץ מחדש.

אני חושבת שהמשימה של בארות יצחק להקים קיבוץ מחדש, ובו זמנית לבנות מחדש חיי קהילה קיבוצית בתנאים הפיסיים הקשים שבה היו בנקודות הזמניות – תלפיות בת"א, נחלת יהודה, וילהלמה, ועד שהגיעו

למשבצת הקבועה של היום, ובו זמנית לטפל באלמנות וביתומים, וגם בו זמנית להדוף ביקורות והכפשות על כך שלא חזרו לנגב ואינם ראויים ל"נס הקוממיות" למרות לחימתם בגבורה בנגב – כל זה מביא אותי למסקנה שבמצב הזה לא יכלו חברי בארות יצחק להתפנות ולהתרפק על עברם. הם לא יכלו להתפנות ולחשוב על עיצוב הסיפור של בארות יצחק המוצלחת מאוד בנגב, וכך שקע סיפור עברם המפואר, הלך ודהה. לא היה כוח להרים אותו. לא היה זמן להרים אותו. צריכות היו לעבור שנים רבות עד שיקום דור שני, עד שיקום איש מקיבוץ בארי השכן, עד שיקום חוקר היסטוריון מתוך אנשי הקבוצה, וכל אלה יחזירו לבארות יצחק, כמעט בכוח, את הכבוד הראוי לה.

אין ספק שבניית האתר בנגב יחד עם קיבוץ עלומים וארגונים ממלכתיים של המדינה, הם הם שישחררו את הסיפור "השותק" של בארות יצחק ויצבעו את מיתוס הגבורה שהיה בנגב בצבעים עזים כפי שמגיע לחברים שהקימו את המקום ולחמו עליו בגבורה.

יונה ברמן

 

לתרצה ויואב נברו

לנישואיכם

לדבורה וקותי ריניץ

ולכל המשפחה

מזל – טוב

                                  תזכו לבנות בית נאמן לשם, לתהילה ולתפארת

 

 

חנוך לנער

אנשי בארות יצחק היקרים,

 

פעילול תשע"ג יוצא לדרך ורצינו לבקש את עזרתכם.

 

ñ     אם אתם מוכנים להעביר חוג בפעילול :
          יצירה, ספורט, בישול, דרמה, השרדות, שעת סיפור או כל רעיון העולה בדמיונכם
          (חד פעמי או מתמשך, בשעות הבוקר או בשעות הצהריים המוקדמות)

ñ     אם יש ברשותכם:
          רהיטים ישנים, ספרים, תחפושות, משחקים, עציצים ועוד שאתם מוכנים לתרום להעשרת הפעילול.

אנא צרו איתי קשר:  בפלאפון (058-4929268),  במייל (tehilevy@gmail.com), או בשבילים.

 

שיהיה לכולנו קיץ נהדר!
תהילה לוי וצוות הפעילול

אסיפת חברים

תתקיים בע"ה ביום רביעי י"ח בתמוז תשע"ג 26 ביוני בשעה 21:00 בחדר האוכל.

על סדר היום:

1. תוכנית השקעות 2013 - אישור

2.     תקציבי פיתוח

3.     גז לשכונה החדשה

חומר כתוב  יחולק לתאי הדואר לקראת האסיפה.

אם לא יהיה מספר נוכחים כנדרש לשם קבלת החלטות, תתקיים אסיפה נדחית חצי שעה לאחר פתיחת האסיפה, והחלטות תתקבלנה בכל מספר נוכחים שיהיה.

נשיאות האסיפה

         

 

"ונשמרתם מאד לנפשותיכם"

האם הפסוק הזה כולל בתוכו גם בטיחות בכבישי הקיבוץ ובשביליו הפנימיים?

האם ילדינו צריכים ללמוד מה היא בטיחות בדרכים בתוך הקיבוץ?

האם הילדים צריכים ללמוד שיש מקומות שבהם אי אפשר 'לטוס' באופניים?

האם הצמתים צריכים להיות עם אפשרות של ראייה לכול הכיוונים המובילים לצומת?

לדעתי, התשובה היא כן לכול השאלות הללו, ויפה שנתפנה שעה אחת קודם לאפשר בטיחות בדרכים בתוך הקיבוץ.  לצערי הייתי עדה לאחרונה לכמה מקרים חמורים של קִרבת תאונה.

כחֶברה יש לנו מחויבות לבדוק את הצמתים האלה ולהבטיח שדה ראייה מספק כדי למנוע תאונות, הן בחנייה במקום אסור והן בהנמכת הצמחייה ליד הצמתים.    חובתנו גם לחנך את ילדינו מהי בטיחות בדרכים.

                                                                                בתקווה שהנושא יטופל בקרוב.

שולמית ברמן

 

לסבתא וסבא מלכה ויגאל אנגלנדר

ולכל המשפחה

מזל – טוב בהולדת הנכדה

בת למרים ומשה אנגלנדר בבנימינה

                       והא-לקים שמחם שמחה גדולה

 

 

שלום לכולם,

כנס שדמה

למעלה מ- 60 אנשי ביטוח, גזברים ומרכזי משק מכל קיבוצינו הגיעו לכנס השנתי והמסורתי שהפיק ידידנו ראובן קמיל, הבעלים והמנכ"ל של סוכנות הביטוח "שדמה", עימה אנחנו עושים את רוב עסקי הביטוח. מלבד מפגש החברים החשוב והשיחה החופשית במסדרונות עם אנשי "שדמה", שמענו שלוש הרצאות ממוקדות בעשייה הביטוחית: השלכתן של תביעות ייצוגיות על פוליסות הביטוח; ביטוח דירקטורים ובעלי תפקידים במיגזר הקיבוצי; דגשים על עריכת ביטוח נכון לקראת חידוש הפוליסות. האירוח היה מושלם: החל בקבלת הפנים באולם "סטוקו" הסמוך לירקון, וכלה בהרצאתו המעניינת והייחודית של עידן צ'רני שחתמה את היום: "אנטארטיקה – החיים על הקצה". לראשונה השתתפו בכנס נציגי החברים והעמיתים החדשים בתנועת הקיבוץ הדתי, ושמחנו לשמוע מהם מחמאות על העשייה התנועתית המסייעת להם בתחומים שונים. במהלך ארוחת הצהריים סוכם: מי שלא הגיע – הפסיד!

 

כנס רבני ההתיישבות

למעלה מ- 100 רבנים התכנסו ביוזמת 'ארגון רבני ההתיישבות', בכדי "לדון על המצב החמור שנקלענו אליו בהידרדרות מצב הדת והרבנות, מצב שלא היה עד כה כמותו". נחמיה רפל ייצג את רבני קיבוצינו בכנס שעל סדר יומו עמדו, בין השאר, הסעיפים הבאים: פתיחת אזורי רישום נישואין; יוזמה להרחבת האספה הבוחרת את הרבנים הראשיים (חוק שטרן); השתתפות המועצות האזוריות במימון שכר רבני ההתיישבות; דרישת המשרד לשירותי דת שרב היישוב יגור ביישוב ויעביר דיווח חודשי על עבודתו, ועוד. בנקודות רבות ומרכזיות אנחנו חלוקים על העמדה ששלטה בקרב הדוברים בכנס, ואנו תומכים בעמדת המשרד, שרק הכנסת נהלים תקינים תאפשר פריצת דרך בשרותי הדת במדינה. אנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם חברנו הרב ד"ר דורון דנינו (שדה אליהו), ראש מטה לשכת סגן שר הדתות, על מנת להגיע לתקן רב בכל קיבוצינו.

 

סיום יונתן

מכינת יונתן שבקיבוץ עלומים יצאה בשבוע שעבר למסע רגלי מתגלגל. החבר'ה צעדו ברגל מתחנה אל תחנה, כשהתחנה האחרונה היתה התחנה ממנה התחילו למחרת את המסע. המסע החל באנדרטה בשאר ישוב לזכר הלוחמים שנהרגו באסון המסוקים, משם עבר הטיול הרגלי על רכס ההרים, כשבדרך פגשו החבר'ה את נחל שניר, נהר הירדן, עין מיימון, דרדרה, נחל דבורה ועוד אתרים מלאי מים. בסופ"ש ובשבת שכנו חברי יונתן בשילה שבשומרון, שם פגשו, כך בלשונם: "אנשים מעניינים מההתנחלות", ולמדו רבות על "ההיסטוריה היהודית, המאבקים והחשיבות של לחיות בארץ ישראל". ביום שלישי השבוע, בערב מרגש עם ההורים, נחגג סוף השנה. ההזמנה לערב הסיום נוסחה במילים אלה: "יש להצטייד ב: ממחטה/טישו לכל מקרה לא צפוי של התרגשות או בכי; מתנת ניחומים לעידוד בנכם/בתכם המבואסים קשות; המון מצב רוח כדי שתוכלו לחלק לאלה שאין להם". אכן במהלך הערב היינו צריכים את כל הציוד הזה

מחזור ז' מסיים את צהלי

השבוע נערכה ב'צהלי' מסיבת הסיום של המחזור השביעי. 36 בנות סיימו שנת לימודים מוצלחת, בה למדו תורה, הכירו את החברה הישראלית באמצעות 4 סדרות ייחודיות, חוו חיי קבוצה והתנדבו בקהילה. דבריהן המרגשים של המסיימות הצביעו על כך שהמסרים של צהלי: שוויון בנטל, מעורבות אמיתית בחברה הישראלית ומנהיגות נשית תורנית – מחלחלים היטב אל הבנות, אל משפחותיהן, אל הקהילות מהן באו ומשם לכלל הציונות הדתית, שהולכת ומְשָנָה את עמדותיה בשאלת גיוס בנות דתיות לצה"ל. לשנה הבאה רשומות למכינה 55 בנות, ועוד רבות ממתינות למקום. לצורך קליטת כולן הוזמן מבנה נוסף לצהלי, שיהיה האחרון על פי תוכנית המתאר. ברכות ותודות לצוות צהלי בראשותה של מיכל נגן, למרכז יעקב הרצוג שהקים ומנהל את המכינה, ולמשואות יצחק המארחת את המכינה בנדיבות ובאהבה.

 

הנהלת קרנות הקבה"ד

הנהלת 'קרנות הקיבוץ הדתי', המורכבת מפעילי התנועה ומחברים מהקיבוצים השונים, התכנסה בכדי לעבור על המאזנים השנתיים של החברות הפועלות תחת כנפיה של תנועת הקיבוץ הדתי, ולאשרם. העיון בנתונים התקציביים המחיש את ריבוי הפעילויות של התנועה ואת גיוונן – התכנסות פורומים, פעילות ענפה של הנוער, הוצאת חוברות וספרים, "מועצת חינוך", תמיכה תקציבית בגופים רעיוניים שלנו והקרובים אלינו, ועוד ועוד. בצד סקירת הפעילות של מחלקות מזכירות התנועה, נבחנו הנתונים הפיננסיים של המוסדות הנשענים על כספי התנועה; נדונה הדילמה בין העלאת המיסוי לבין ירידה בהון העצמי של התנועה כשהמגמה הברורה היא שלא להעלות את המיסוי; והתקיים דיון על הדרכים להגברת המקורות התקציביים כדי שהפעילות המבורכת של התנועה תמשיך לגדול ולהתעצם.

 

מדרשת תורה ועבודה חותמת את השנה השלישית

באולם שבבית בני עקיבא העולמית בירושלים התכנסו צעירים, שותפים לדרך ופעילים במדרשה, צוות המדריכים וצוות כותבי העלון "תיקון עולם", בכדי לציין את סיומה של שנת הפעילות השלישית במדרשה. את הערב פתח מזכ"ל התנועה בהוקרת תודה למדריכים, והבהרת חשיבות פועלם. עדי ארבל מהמכון לאסטרטגיה ציונית סיפר על פעילות המכון, על עולם התוכן שלו ועל סוגיות חינוכיות העולות אצלם. בשיחת הסיכום הביעו המדריכים והכותבים קורת רוח רבה מעצם קיום המדרשה. רבים סיפרו על הזדהות עמוקה עם דרכה ופעילויותיה, תחושה ממלאת של 'עבודה לשמה' וממש לא לשם הפרנסה. חלקם שיתפו אותנו בכך שהמדרשה היא סוג של בית עבורם – בית לדעות, למחשבות, לשותפות רעיונית, לזהות דתית וחברתית וכד'. היה מרגש לשמוע ולראות. מפה אנו מבקשים לשלוח שוב תודה והוקרה לכל המדריכים, הכותבים, המסייעים והתומכים, על המאמץ המתמשך ועל השותפות הנהדרת. אנו סבורים שהמדרשה מתפתחת במסלול הנכון, ושהיא אף תלך ותגדל, תלך ותתרחב. נראה כי יש בה יסוד עמוק של אמת, ונראה שיש לא מעט שמחפשים אותה, לא רק כמוקד הזדהות אלא אף כמרחב לפעולה ומעשה. אחת השותפות הגדירה זאת במילים יפות וקולעות: "זהו אי של שפיות בעולם שלנו!". מפה נשלח תודה גדולה והמון הערכה ללימור ספראי (מעג"ל) ולעמרי עמירם (לביא), מייסדי ומובילי המדרשה, וכן לרזי בן יעקב (לביא) שמלווה את כל העשייה הזו במרץ, במסירות ובמקצועיות מעוררי השתאות. עלו והצליחו ויהי ה' עמכם!

                           שבת שלום

                                                            נחמיה רפל

 וחברי המזכירות הפעילה

בבריכת השחייה

החל מיום ראשון הקרוב ט"ו בתמוז 23 ביוני – משתנות שעות הרחצה.

בי"ז בתמוז ובתשעת הימים – תהיה הבריכה סגורה.

 

תקופה שנייה:  ט"ו בתמוז עד ט"ו באב תשע"ג, 23 ביוני עד 22 ביולי 2013

נשים

גברים

קיבוץ

ראשון

16.00 – 22.00

13.30 – 16.00

 

שני

07.00 – 08.30

13.30 – 18.00

18.00 – 22.00

 

שלישי

07.00 – 08.30

13.30 – 18.00

 

18.00 – 21.00

רביעי

16.00 – 22.00

13.30 – 16.00

 

חמישי

07.00 – 08.30

13.30 – 18.00

18.00 – 22.00

 

שישי

07.00 – 12.30

12.30 – 16.00

16.00 – 18.30

מוצאי שבת

 

21.00 – 23.00

 

 

שאר הבקשות וההוראות – כרגיל:

השהייה והשחייה בבריכה, אך ורק בנוכחות מציל.

ילדים מתחת לכיתה ד' צריכים מלווה צמוד מכיתה י' ומעלה.

לבעלי שיער ארוך – הרחצה בכובע ים.  אפשר לשחות בחולצות בהירות/לבנות.

היציאה מהמים – רבע שעה לפני תום הזמן המוקצב.

לאורחים – הכניסה והשהייה בבריכה רק עם מארחים חברי/תושבי הקיבוץ.  לא ליווי של ילדים ונוער.

במקרים חריגים יש לפנות לשורי, נציגת הועדה החברתית, והיא תנחה את צוות הבריכה.

המשך קיץ נעים ובטוח, להתראות בבריאות ובשמחה.

עירית ואריאל

 

                         לסבתא רבה אורה אהרן

ולכל המשפחה

מזל – טוב בהולדת הנין

נכד לבת-ציון ובילי ברמן

בן בכור לניקול ודוד ברמן בארה"ב.

זה הקטן גדול יהיה

דרושים ודרושות

1.       חברים להקפצות והסעות עובדי חוץ:

·        כמה שעות בבוקר ו/או בצהריים ו/או במהלך היום

·        רישיון נהיגה והיכרות עם איזור המרכז

·        עבודה בימים ובשעות קבועות

·        יש לפנות לגל שטרנברג או לעירית פורשר

2.        עובד חדר אוכל ומטבח:

·        משרה מלאה לטווח ארוך

·        יכולת עבודה שירותית ואחריות אישית

·        יש לפנות לג'ני / עירית פורשר

3.       סיוע במכבסה בתקופת הקיץ:

·        עבודה בשעות הבוקר / גמיש

·        עבודה זמנית

·        יש לפנות ללני / עירית פורשר

גל שטרנברג – רכזת מש"א

 

 

מעניין לעניין באותו עניין

אחרי שנים של עבודה מסורה בצוות הביטחון, מבקשת דבורה ריניץ לסיים את תפקידה כקצינת עליית משמר והורדת משמר.    אנו מחפשים מחליף/ה לתפקיד חשוב זה.

תיאור התפקיד

-         אחריות על שילוח וזיכוי השומרים מידי יום.

-         אחריות על רכב השמירה והציוד הנלווה.

דרישות התפקיד

-         תפיסת בטחון והבנת האיומים הרלוונטיים – הכרחית.

-         עדיפות- לקצין/ה במיל'.

פרטים נוספים לגבי הנ"ל ניתן לקבל אצל הרב"ש – בנג'ו.

צוות ביטחון

 

 

כ ל ב ו ד ף

שעור בפרשת השבוע במועדון:  נחום ברוכי

אחות תורנית: אילנה פלינט – פלאפון 61999

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

הודעת העורכת

בשבוע הבא – פרשת פנחס – הידיעון ייסגר ביום חמישי. 

כתבות, ידיעות וכד' יתקבלו בברכה עד יום חמישי בבוקר.

עדנה

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

תזכורת ממערכת תקציב אישי/מנגנון תכניות חסכון

עכשיו הזמן...

מי שמעוניין למשוך כסף מהחיסכון או להפקיד בו כסף, ישאיר הודעה לדויד בשבוע הקרוב בקופת בית,

או בתא הדואר של קופת בית שבין תאי הדואר הנעולים, בשבוע האחרון של הרבעון.

הכסף ישוחרר או יופקד ביום הראשון של הרבעון הבא -  1 ביולי 2013

בעלי חשבונות קיימים קבלו דיווח מצב החשבון נכון ל-30 ביוני 2013.

צוות הנה"ח

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

דרישת שלום ממרחקים

לא הספקתי להיפרד מכולם, ולכן אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת להודות לכל בית בארות יצחק שאפשר לי לצאת לשליחות מטעם הסוכנות היהודית במחנה קיץ ארה"ב.  כבוד גדול הוא לי שנבחרתי מתוך כל כך הרבה מועמדים לייצג את מדינת ישראל בחו"ל, וברור לי שחלק גדול מהסיבה שזכיתי בכבוד זה היא תוצאה של החינוך והערכים שקיבלתי מבארות יצחק וממערכת החינוך שלנו. 

עומד בפני אתגר גדול וחשוב.  חונכתי שיש הרבה מעגלים בחיים וקיימת התחייבות אישית שלי למעגלים האלו ובתוכם עם ישראל, מדינת ישראל ותורת ישראל.  לכן אני מרגישה בטוחה שאני יכולה לממש את הציפיות שתלו בי, וזאת בעיקר בזכות היותי בת קבוץ בארות יצחק.  אני שוב מודה לכולם.

אורי אדן – פורטלנד, מיין

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

מוועדת הבריאות

תזכורת !

1.       לקבלת אישורים להחזר כספי לטיפולים שנערכו באופן פרטי  יש לבקש אישור לפני הטיפול ולא לאחר מכן.         לא תוחזר ההוצאה  למי שמביא קבלות ללא אישור מראש.               

2.       החזר נסיעות במוניות יינתן רק עבור תשלום ישיר מול הנהג תמורת קבלה.

אין להשתמש יותר בפתקים למוניות עלות השימוש בפתק יקרה הרבה  יותר מתשלום במזומן.

                                                         בתודה על שיתוף הפעולה,

עדה צונץ – ועדת בריאות

הום מאסטר

לאור שינוים שנעשו בחברה, אם יש צורך בשרות יש להתקשר לטלפון  03-5341960.

שם יש מענה קולי וצריך להשאיר הודעה. תוך זמן סביר הם יחזרו אל הפונה.

במקרה של בעיה נא לפנות לאליעזר שפיר.

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

 

יישר כוח !

הפכתם את האזכרה השנתית לאירוע רב רושם.  הביצוע של כל המשתתפים היה מכובד מאוד.

תודה רבה לכול הטורחים בצרכי ציבור באמונה.

לאה ברמן

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

מזל טוב !

וייקרא שמו בישראל גל מאיר בן נעמה ואברהם פרטוש.  תזכו לרוב נחת ושמחה.

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

ברכות

לנאוה ליבוביץ עם קבלת התואר השני בפיזיקה (MSCׂ ) ואיחולי הצלחה בהמשך לקראת הדוקטורט.

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

 

 

פעילי הערוץ: הדס וגבי

AtarimTR