ידיעון 2837 פר' שופטים

בס"ד, ג' באלול תשע"ג  

 

שפטים

 

19.09

הדלקת נרות שבת

08.30

תפילת שחרית

19.20

מנחה, קבלת שבת

 ערבית, דרשת הרב

11.30

שעור בפרשת השבוע במועדון

שעור במשניות בשטיבל

20.30

סעודת שבת בחדר האוכל

12.00

סעודת שבת בחדר האוכל

מכונת השטיפה תפעל

בשעות 21.30 – 23.30

בבקשה להביא כלים עד 23.00

13.30

מנחה גדולה

17.15

שעור בדף יומי

17.30

נשים אומרות תהלים – בבית תמים

18.00

שעור לנשים בפרקי תהלים – מועדון לחבר

18.00

מנחה

20.09

ערבית, הבדלה, קידוש לבנה

 

שימו לב לשינוי זמן סעודת ליל שבת בחדר האוכל !!!

 

 

זמני תפילה במשך השבוע

סליחות לספרדים             05.00

שחרית  א, ג, ד, ו             06.00

שחרית ב, ה                    05.50

מנחה ברחבת חדר האוכל   13.30

מנחה בבית הכנסת           18.30

רבע לערבית-לימוד הלכות  19.45    

ערבית                           20.00

עונג שבת לילדים בשעה 11.30

  כיתות א-ג   ורד סוקולובסקי

  כיתות ד-ו    אסתר פורשר

 

 

 

 

לוח השבוע

 

מוצאי שבת

21.30

ריקודי עם

בית שפירא

יום ראשון

19.00

שעור - גדולי המחשבה הישראלית

חדר עיון

יום שני

17.30

התעמלות לגברים

בית שפירא

21.00

שעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י

חדר עיון

21.00

אספת חברים

חדר האוכל

יום שלישי

09.00

בית מדרש לגמלאים

מועדון לחבר

יום רביעי

17.30

צ'י קונג לבגירים

מועדון לחבר

18.30

מפגש ערבית לבגירים

מועדון לחבר

19.30

התעמלות לנשים

בית שפירא

20.30

התעמלות לנשים

בית שפירא

יום חמישי

פעילות בחורשה לילדי המעון והפעילול

19.00

שעור ניצוצות מהדף היומי

חדר עיון

יום שישי

06.30

שיעור בדף יומי

חדר עיון

 

 

השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב אחרי ערבית בחדר עיון

 

תורני נוער ברפת:   בוקר -       כנרת ברוכי, חן מיור, חובב גל     

                            צהריים -   נדב פורשר, גיל-עד שניאור

 

מסביב לעולם בשמונים יום

אנחנו עומדים לסיים עוד סבב של מפגשי 'עונג שבת'.

לימוד תורה מתקיים במסגרת בית הספר ומשננים את החומר שנה אחרי שנה, אך הלימוד במפגש עונג שבת הוא בעל יתרונות משלו. זהו מפגש רב-גילי שיש בו רובד של יצירתיות וגם רובד חברתי, מה שמעודד שיחה בין הילדים לבין עצמם ובין הילדים למעביר השיעור.

כשאני מגיעה למפגשים אני רואה שכולם נהנים (זה עונג לי ולהם).

המלמדים נותנים את כל הלב וזה מורגש ביותר.

השתתפות הילדים משתנה מפעם לפעם, אבל יש קבוצה של מתמידים – שיזכו גם הם להרביץ תורה !

אני מזמינה את כל הילדים להשתתף במפגשים, גם אם לא השתתפו עד כה.

בשבת הקרובה נקיים מפגש סיום, ובתחילת שנת הלימודים יצטרפו 'אלֶפים' חדשים.

ילדים, אתם מוזמנים להצטרף ל'טיסה' !

שולמית ברמן

 

 

מה בגיליון?

·         על קצה הלשון – הרב ירון 

·         חודש הסליחות והרחמים – עדי-גל ארגמן

·         תגובה – סוזי בר-אורין

·         שבת חווייתית בגיברלטר – דקלה שניאור

·         המסע שלי לפולין – כנרת ברוכי

·         כיופית החטיבה – גיל-עד שניאור

·         דרושים – גל שטרנברג

·         אחרי קייטנת הנכדים – עוז וסבתא

·         עדכון שוטף מהמרתף – מילכה

·         לקראת אספת חברים – הנשיאות

·         קפה תנועה – מזכירות הקיבוץ הדתי

·         בקיבוץ הדתי – עמוד"ש 174

כיופיתיכון – תיכוניסטים ומדריכים

                                           כלבו דף ולוחות זמנים

                                                                 קראו בנעימות !

המערכת

 

 

       נר זיכרון !

        חדווה קוטב ז"ל – ה באלול תשנ"ב

      מנחם-מנשה ערמון ז"ל – ט' באלול תשנ"ח

 

 

 

מִשְׁנֵה תּוֹרָה – למלך ישנה מצווה לכתוב ספר תורה שיהיה שמור אצלו בכל עת: "וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר". המלה "מִשְׁנֵה" יכולה להתפרש כעותק נוסף, כמו שאמר יעקב לבניו (בראשית מג, יב): "וְכֶסֶף מִשְׁנֶה קְחוּ בְיֶדְכֶם" וכמו הלחם שאופים לכבוד שבת: "לֶחֶם מִשְׁנֶה". מאידך גיסא, המלה הזו יכולה להיות גם במשמעות של דבר שהוא פחוּת בחשיבותו, כמו שנאמר על יוסף (בראשית מא, מג): "וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ", וכמו שאמר יהונתן לדוד (שמואל א כג, יז): "וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה". כאן נראה שהכוונה לדבר כפול, שמלבד המצווה שיש לכל אדם לכתוב ספר תורה, למלך ישנו ציווי נפרד לעשות זאת. חז"ל כינו את כל ספר דברים בשם "מִשְׁנֵה תּוֹרָה", מכיוון שהרבה מצוות שנאמרו בחומשים האחרים חזרו ונשנו בחומש זה.

הרמב"ם כתב ספר שמקיף את כל ההלכות, וקרא לו 'מִשְׁנֶה תּוֹרָה', ונימק זאת בהקדמה לספרו כך: "לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחלה ואחר כך קורא בזה, ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם"...

חֶלֶק כְּחֶלֶק – התורה אומרת שכאשר הכהנים מחלקים את מתנות הכהונה ביניהם, עליהם לחלק זאת באופן שווה בין כולם. הביטוי שהתורה משתמשת בו הוא: "חֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכֵלוּ", ומכאן מקורו של הביטוי שמשמעו חלקים שווים.  

הַסָּגָת גְּבוּל – נאמר בפרשתנו: "לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ". הכוונה היא שאסור להזיז את הגדר של נחלתו של השכן אחורנית, ובכך להגדיל את שטח השדה שלי. יש להבדיל בין הַסָּגָה לבין הַשָּׂגָה: הַסָּגָה היא מלשון נסיגה, ואילו הַשָּׂגָה היא מלשון תפיסה.  

כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה – שירו של נתן זך, הפותח במלים אלו, עומד על קווי דמיון בין האדם לעץ. לדוגמא: "כְּמוֹ הָעֵץ הוּא שׁוֹאֵף לְמַעְלָה". ואולם, בפסוק - שמקורו בפרשתנו - נראה שהמשמעות היא שונה, ואולי אפילו הפוכה. ההקשר בפרשתנו הוא הציווי שלא להשחית עצי פרי בזמן מלחמה (זהו המקור לאיסור 'בַּל תַּשְׁחִית'): "לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן... כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה".  יש שהסבירו זאת כתמיהה (רש"י): האם העץ הוא כמו אדם, שאותו אתה הורג במלחמה? – ודאי שלא! ולכן אין להשחית את העצים. יש שהסבירו זאת כאילו כתוב: "כִּי עֵץ הַשָּׂדֶה אָדָם" (ראב"ע), כלומר: עץ השדה הוא מקור החיים של האדם, ולכן אין להשחיתו. ויש (רשב"ם) שהבינו את הפסוק כהחרגה, כמו 'כִּי אִם': רק עץ השדה שמשמש מסתור לאדם מותר להשחיתו במהלך המלחמה.

לִרְחוֹץ בְּנִיקְיוֹן כַּפָּיִם – כאשר מצאו אדם הרוג בשדה, ואין יודעים כיצד הוא נהרג, זקני העיר הקרובה ביותר למקום מציאת הגופה צריכים לרחוץ את ידיהם על עגלה ערופה, ולומר: "יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה". מכאן בא הביטוי לרחוץ בניקיון כפיים, שפירושו לומר שאינני אשם בתוצאה. הצד ההפוך הוא, כמובן, מי שיש לו דם על הידיים.  

הרב ירון

 

 

 

חודש הסליחות והרחמים

חברים,

החלטתי לאזור אומץ ולחלוק עמכם סיפור מילדותי.

למה נדרש לי אומץ לשם כך? כי זה סיפור שאני לא כל כך גאה בו.
השנה שנת 2000, אני ילדה קטנה עם שתי צמות (כן כן, כבר אז היה לי קטע עם צמות), ולמען הדיוק הייתי בת שתים-עשרה. בתקופה ההיא נהגתי ללכת בכל שבת לבית הכנסת השכונתי.
באחת השבתות, בהפסקה שבין תפילת מנחה לתפילת ערבית, עמדתי להנאתי ברחבת בית הכנסת וקשקשתי עם שאר הילדים, ואם ממש ממש אדייק, אז כולם חוץ ממני היו בנים.
בעודנו מתקשקשים הגיע רב בית הכנסת לתת את השיעור הקבוע שלו לזמן זה.

אדם נפלא, מלא זכויות כרימון!
הוא עלה במדרגות הכניסה כשהוא מלווה בכל הפמליה שלו (הרבה גברים ונערים שנהגו ללוות אותו תמיד). לפתע הוא עצר (ואיתו עצרו כולם), הסתובב אלי, ובמבט שכמעט העלה אותי באש, שאל: "מה מקומך כאן? למה את לא בעזרת הנשים?".
בשלב הזה כבר החלפתי צבעים. כולם נעצו בי מבטים, הייתה שתיקה כל כך חדה, ושום רחש לא נשמע חוץ מאיזה עורב אחד שקרקר ללא הפסקה.
אז כולם מביטים בי, הרב מחכה לתשובה, העורב מלא אנרגיה צווח בקולי קולות ואני..? כאילו חטפתי פטיש 20 טון לפרצוף... בוהה ברב ולא מצליחה להוציא מילה.
אני זוכרת שכל מה שרציתי באותו הרגע זה שמטאור ייכנס בכדור הארץ, ואם אפשר- שינחת ישר עלי.
לבסוף הרב וכל פמלייתו המשיכו בדרכם ונכנסו לבית הכנסת.
בזמן תפילת ערבית לא הצלחתי להתרכז בתפילה. תחושת העלבון וההשפלה פשוט סירבו להרפות ממני. המבטים של כולם קפצו אלי מכל עמוד בסידור.
קיוויתי שעם צאת השבת גם התחושה הנוראית הזו תצא, אך טעיתי.
לבסוף, אחרי מספר ימים התיישבתי וכתבתי מכתב לרב.
בת 12, פרועה וחצופה, ישבתי וכתבתי לו בזעם עד כמה נפגעתי מהדרך שבה בחר להעיר לי. עמוד מלא שמסביר במילים של ילדה יותר מידי כנה, למה הרב לא היה בסדר ואיך היה צריך לפעול אחרת, ועד כמה באמת היא לא רוצה להקפיד עליו, ולכן חשוב לה שיידע שהוא פגע בה. מאוד.
הגדלתי בחוצפתי ואף חתמתי את המכתב במספר הטלפון בביתי.
קיפלתי את המכתב, הכנסתי למעטפה ויצאתי למקום שבו ידעתי שהוא מעביר שיעורי תורה. כמו שחשבתי, מצאתי אותו שם. נכנסתי לחדר שהיה מלא בתלמידי תורה שישבו כולם סביב שולחן גדול וארוך. הוא ישב בראש השולחן. פסעתי לכל אורך החדר, הנחתי את המכתב למולו על השולחן, מלמלתי "בשבילך" ויצאתי משם.
למחרת הגיע הטלפון. הרבנית, אשתו של הרב התקשרה אלי והזמינה אותי אל ביתם.
הלכתי.
ארבע שעות תמימות ישבתי איתם ואח"כ גם עם ילדיהם.

הרב פתח בבקשת סליחה מעומק הלב והייתה לנו שיחה מעניינת על שלל נושאים, ומשם הדברים התגלגלולולולו והרגשתי בבית (חצופה, כבר אמרתי?).
הייתה לו משפחה מדהימה שתוך רגעים ספורים נשביתי בקסמיה.
לצערי, בערך כשבוע לאחר המקרה, הרב מת בשנתו.
איך בכלל נזכרתי בזה..? לא מזמן נתקלתי ביומן שלי משנת 2000 שבדפים הריקים שבסופו כתבתי את הטיוטה למכתב אל הרב.
הזדעזעתי מעצמי ומהבוטות שבה כתבתי. אבל אחרי כן קצת חשבתי על זה והבנתי דבר מה:
חשוב לבקש סליחה, אך חשוב לא פחות לאפשר לאנשים שפגעו בנו לבקש מאיתנו סליחה.
אז זהו. השנה, מעבר לכך שאבקש סליחה, גם איידע את אלה שנפגעתי מהם. לא כי אני כל כך זקוקה לסליחה שלהם, אלא כי לבקש סליחה זו זכות אמיתית. זה שם את המבקש במקום אדיר ומלא גדלות נפש. בעצם זו זכות שאין לי שום זכות לגזול מהם!
אז חברים, צפו למכתבים ממני.. או שאולי בשנת 2013 זה כבר ס.מ.סים? טוב, נראה מה כבר אחליט.
בכל אופן, אאחל לכם צום מהיר ומועיל, ומי ייתן ולעולם לא תהיו מן הנפגעים ולא מן הפוגעים.
                                                                     עדי-גל ארגמן.

עדי הייתה אצלנו בשנת שירות, ועבדה בחינוך ובבית האיכר. הובא לידיעון בידי גיל אמיר

 

 

תגובה

נורית שלום!

מזל טוב עם הגעתך לגיל השיבה.  רק בריאות ואושר.  אני יודע כמה לא אהבת לקבל אותי בכל חודש.  בכל פעם שראית אותי בתא הדואר רצית לקלל.  אני יודע וצר לי.  אבל.....   לפני די הרבה שנים החליטו מוסדות הקיבוץ שכל חבר צריך לדווח (באמצעות תלוש או שעון נוכחות, או דיווח עצמי) על שעות העבודה, בשביל התמחיר.  בימינו, תמחיר זה דבר הכרחי.  אך הבעיה, שלא מעט חברים (תשאלי חברים ומשפחה שלך)  החליטו שלא מעניין אותם.  יחד עם זה, כבר חמש שנים, מאז  שקנו את התוכנה החדשה לרישום העבודה, יש "באג" בתוכנה.  האחראים ידעו, לא הצליחו לטפל בזה, וכשיש אפשרות להעביר שעות העבודה לתמחיר, אין אפשרות להוציא דוחות ימי חופשה.  עדיין אין. 

אז נורית, באמת צר לי על הכאב, אבל כל הכבוד שהצלחת להחזיק מעמד עד הסוף.  לא כולם כך.  רק לפני שבוע, סוזי, שהייתה  מכינה אותי בכל חודש, ועשתה את זה במשך שמונה שנים, הרימה ידיים על אי הסדר במש"א והתפטרה.  נודע לה שמנהלת מש"א בקשה וקבלה אישור להביא משהו אחר לשמונה שעות ביום למלא את התפקיד של סוזי - לא ברור לי למה.  אבל בינתיים אני יושב פה, מחכה למישהו שידפיס אותי לחודש אוגוסט  ויחלק לתאים של החברים.  אבל לא שלך, נורית—את כבר גדולה!!

                                                                                                        ממני,

                                                            דף הרישום החודשי

 

 

שבת חווייתית  בגיברלטר

במסגרת חופשה פרטית בספרד בחרנו באפשרות להתארח בשבת בגיברלטר.

אודה על האמת, עד לביקור, הידע שלי על גיברלטר הסתכם ברקע גיאוגרפי בלבד על מיקומה האסטרטגי כמעבר צר לים התיכון בין אירופה לאפריקה.

כשהגענו, התרשמנו מהנוף עוצר הנשימה, אך התרשמנו שבעתיים מהקהילה היהודית במקום.

התוודענו לקהילה ידידותית המקבלת את אורחיה בחום ובמאור פנים.

הקהילה היהודית בגיברלטר בת 300 שנה, ומונה כ-600 יהודים (כ-2.5% מכלל האוכלוסייה). זו קהילה ייחודית בנוף הקהילות היהודיות בתפוצות - שילוב היסטורי של קהילה ספרדית, בריטית ומרוקאית, שאחד ממאפייניה הוא שכל חבריה שומרי שבת. בגיברלטר יש ארבעה בתי כנסת מרשימים ביופיים (ומניין נוסף לנוער) וכולם פעילים. בשבתות כל בתי הכנסת פעילים ומלאים מתפללים, ובאמצע השבוע מתפללים כולם בסבב של תורנות בין בתי הכנסת. פטנט מיוחד לדאוג למניין קבוע ולאחדות הקהילה.

התפילות בכל בתי הכנסת הן בניגונים ספרדיים ובנוסח ספרד שלפני הגירוש. מנהג מעניין שהכרנו במקום הוא שאחרי הקידוש, עוד לפני נטילת הידיים, יש טקס ברכות שבו טועמים מהסלטים, הדגים או הבשר הקר שמוגשים אל השולחן ומברכים ברכת מזונות, עץ, אדמה ו"שהכל". המנהג בא, כך הוסבר לנו, להשלים את הברכות שחסרות בשבת.

הקהילה מקיימת מערכת חינוך יהודית, ובה בית ספר יסודי משותף וחטיבה שבה לומדים הבנות והבנים בנפרד.  את המשך החינוך, מגיל 16 בערך, משלימים הילדים בבתי ספר באנגליה או בארץ, ובהמשך -באוניברסיטה באנגליה או בישיבה בארץ. אין בגיברלטר תנועת נוער, אך בזיקה הם קרובים לתנועת "עזרא". חוזק הקהילה בא לידי ביטוי גם בעובדה שאין התבוללות ונישואי תערובת. בני הקהילה הבוגרים יוצאים לחפש שידוך באנגליה או בארץ. חלקם חוזרים עם בן/בת הזוג לגיברלטר.

בגיברלטר גם קהילה ישראלית, אך כמעט אין קשר בין שתי הקהילות.

פגשנו שניים מתלמידי האולפן לשעבר (משנות השבעים), אלי בנעמור (שאצלו התארחנו בליל שבת) וסמי גרסון, המשמשים כשגרירים נאמנים לקיבוץ, וזוכרים בחום ובאהבה את חוויותיהם מבארות יצחק גם לאחר שעבר זמן רב כל–כך.

מבחינה היסטורית, נושא ריבונותה של גיברלטר, מדינה זעירה, ששטחה 7 קמ"ר ובה פחות מ-30 אלף תושבים, הפך לוויכוח ארוך שנים בין ספרד ובריטניה. מאז המאה ה-18, לאחר מלחמות, גיברלטר היא מושבה בריטית. מושל גיברלטר הוא נציג מלכת אנגליה, וראש הממשלה נבחר על ידי התושבים.

במשך קרוב ל-300 שנה ספרד טוענת כי היא בעלת הטריטוריה ומבקשת את השבתה אליה, בדרכי מלחמה או בשלום. בעבר אף הטילה מצור על חצי-האי. במשאל העם האחרון בחרו 99% מהתושבים להישאר נתינים בריטיים ולא ספרדים.

הספרדים "עושים שרירים" מידי פעם ומקשים על מעבר מכוניות בין שתי המדינות, ותורים ארוכים משתרכים במשך כמה שעות במעבר הגבול. יומיים לאחר ביקורנו במקום, הוצת שוב הסכסוך הישן, והפעם בגלל ריב על דייג, כשספרד מאיימת הפעם שתטיל מס של 50 יורו על כל מי שנכנס או יוצא מגיברלטר וסנקציות נוספות.

אנחנו נהנינו מאוד מהביקור ויצאנו מגיברלטר בהרגשת גאווה יהודית של חוזק ועוצמה.

עזבנו מקום שיש בו חיים יהודים נוחים ומלאים, כמעט ללא דאגות וללא צרות בין דתיות, גן עדן של ממש, אבל בגלות.  אנו מקווים שנזכה לראות קהילה זו בישראל במהרה בימינו.

                                          דקלה שניאור

המסע שלי לפולין

לפני שבוע וחצי פחות או יותר, חזרתי לארץ מפולין... 
כשיצאתי למסע, לא ידעתי למה לצפות. גם אחרי כל ההכנה שנמשכה חצי שנה הרגשתי שברגע האמת, כשאני אנחת שם, אין לי מושג איך או מה אני ארגיש, איך אני אקבל דברים שאני אראה, והיו לי המון סימני שאלה. בעיקר אמרתי לעצמי שאני אתכונן לחוות חוויה אישית, בלי לנסות בכוח להרגיש דברים...
התחלנו את המסע בוורשה, בלימוד על החיים המגוונים שהיו ליהודי פולין, ומשם המשכנו במשך השבוע של המסע לעיירות שנכחדו, למחנות השמדה, לבתי כנסת, בתי קברות וראינו מהחיים ומהטוב שהתגלה שם וגם מהמוות והזוועות.
התהייה העיקרית שעלתה בי במסע, שבה עסקנו הרבה גם כמשלחת, היא: מה אני אמורה לקחת מכל מה שאני רואה? המחשבה הזאת מתעצמת במיוחד במקומות שבהם אתה עומד ויודע שנרצחו אלפי ומיליוני יהודים, ובהם הרגשתי שאני חייבת לעצמי תשובה לשאלה הזאת. אני לא יכולה "להסתפק" בלהזדעזע, לבכות, לכאוב... הייתי צריכה משהו שיישאר איתי.... משהו מעבר.
אז החלטתי לשתף אתכם בכמה מחשבות שעלו בי במהלך המסע שעברתי, שהן מבחינתי התשובה ל'למה הייתי צריכה לנסוע לפולין'.
1.  במקומות הכי בלתי אנושיים ומזעזעים, שבהם יכולתי רק לדמיין בלי להבין את כמות האנשים שנרצחו באכזריות, הרגשתי הרגשה אדירה של עוצמה. הרגשתי שזה שאני עומדת שם זה לא סתם- אלא שיש בי את הכוח לבוא ולהגיד לכל האנשים מהעם שלי שאיבדו ברגע את כל מה שהיה להם- את כל האהבות, החלומות והשאיפות שלהם, בעצם את החיים, שבעצם זה שאני הולכת במקום שבו הכול נגמר בשבילם, אני מראה להם ששום דבר לא נגמר... אני חיה, אוהבת, חולמת, רוצה, צוחקת, שואפת, מרגישה... וזה כמובן לא מחפה על שום דבר ממה שקרה, אבל אולי אולי זה ניצחון קטן... גם שלהם. 
 2.  את אחד הבקרים במסע פתחה המחנכת שלי בדברים של ויקטור פרנקל, מתוך הספר 'אדם מחפש משמעות': "מה שהיה דרוש באמת, היה שינוי יסודי ביחסנו אל החיים. צריכים היינו ללמוד בעצמנו וללמד את האנשים המיואשים, כי בעצם לא הייתה חשיבות למה שאנחנו קיווינו לקבל מן החיים, אלא למה שביקשו החיים לקבל מאתנו.
צריכים היינו לחדול מלשאול לפשר החיים ותחת זאת לראות את עצמנו כנשאלים על-ידי החיים יום-יום ושעה-שעה. ועלינו להשיב, לא בדיבור ולא בהרהור- אלא בפעולה נכונה ובהתנהגות נכונה. "
דיברנו הרבה בהדרכות על הפער ההבנתי שיש לנו לגבי מושגי השואה. אנחנו לא מסוגלים להבין את שגרת החיים שהייתה ליהודים שם- לא את הרעב, לא את הקור, לא את הסבל הנפשי והגופני... אבל כן התעוררה אצלי כל הזמן השאלה איך אדם מסוגל לחיות ככה? איך אדם קם בבוקר במציאות כזאת בלתי אפשרית? אני עדיין לא חושבת שהצלחתי להבין... אבל ההסתכלות של וויקטור פרנקל על המציאות שלו השאירה אצלי רושם חזק, וגרמה לי לחשוב שאם הוא, כאדם שחי בסיטואציה הבכלל לא נתפסת הזאת, הצליח למצוא את הכוח לשאול את עצמו איך הוא צריך להתייחס אל החיים שלו ומה הוא יכול עדיין לעשות בשבילם, אני חייבת לקחת את זה גם לחיים שלי! ואני מרגישה שזו תובנה שכן נשארה אצלי, ואני מנסה יותר ויותר להסתכל איך אני יכולה לתת ולא רק מה אני מצפה לקבל...

3. דיברנו הרבה בהדרכות על העניין של להיות פשוט אנשים טובים, ואני חושבת שעם הרצון הזה יצאתי מהמקומות הכי חשוכים. כי כשעמדתי מול כל הרוע, הסבל, האדישות והנוראות - מול כל ההרס שאנשים יצרו מתוך בחירה, והרגשתי צורך להגיב לכל זה איכשהו, הבנתי שהתשובה לזה, התשובה לנאצים, היא שאני אהיה

- 7   -

 

בדיוק ההפך מהם- האדם הכי טוב שאני יכולה! אדם שמנתב את היכולות שלו למקומות חיוביים, אדם שאכפת לו מאנשים שסביבו, אדם שרוצה להפוך את העולם למקום פשוט טוב... ולוקח על זה אחריות...
כמובן שהדרך לשם ארוכה, ולא אמורה להיגמר אף פעם, ואני לא מצפה שהחיים שלי ישתנו מעכשיו, אבל אני כן מרגישה שזאת המחויבות האישית שלי בעקבות מה שחוויתי...
ושזאת אולי התשובה שלי לשאלה מה לקחתי איתי מהמסע...
                                                                                                   שבת שלום!

כנרת ברוכי

 

כיופית חטיבה 2013

קמנו ביום ראשון ב-6 בבוקר, ועוד הספקנו לראות "המרוץ למיליון"; התפללנו, אכלנו ויצאנו לדרך בשתי הטויוטות, עגלה והרבה מצב-רוח אל נחל אל על.

ביקרנו במפל השחור ובמפל הלבן, שכשכנו במים, ובסיום המסלול הגענו לחאן 'אל על' באבני איתן - שם התמקמנו עם מזרונים נוחים, פויקה ופיתות שהוכנו בידי הבשלנית קנדל שהצטרפה אלינו ליומיים הראשונים ביחד עם אלעד, יאיר ארונסון ושחר.

אחרי ששבענו וברכנו ואחרי צרחות בעיקר על מוקי (הקוף שבלעדיו הכיופית לא הייתה כיופית) - נרדמנו.

התעוררנו בשבע לקול זמזום היתושים שאותם האל-תוש לא הבריח, התפללנו, אכלנו חביתות משוקשקות היטב ויצאנו למסלול שבנחל הג'ילבון.

הצטערנו שאי אפשר לעשות את המסלול הארוך והקשה, והסתפקנו במסלול הקצר.

גילינו את הישראלי המכוער (אלה שהמציאו את קיר המסטיקים המפורסם), וביקרנו במפל דבורה מהגבוהים בארץ שמגיע לגובה של כארבעים מטר, ושם גם פגשנו את כיופית טירת צבי.

אכלנו ארוחת צהרים טובה וסיימנו את המסלול בהורה, ריקודי עם, בליווי צ'יפס ובמבה.

נסענו אל הירדן - שם הקמנו מחנה לתפארת, ציליה ,ערסל, מחצלאות, 'טרזן' ועוד..

אכלנו בולונז בכמויות ונרדמנו לצרצור הצרצרים.

ביום השלישי בבוקר קמנו לטבילה קצרה בירדן (הלוטרות הקדימו אותנו...), ולאחריה תפילת ראש-חודש חגיגית מלווה בדגנים טעימים.

נסענו ל'פיינטבול' שבקיבוץ איילת השחר, ולמרות שאמרנו תפילת הדרך בכל יום, התבשרנו שהגלגל נקרע וניסינו לתקנו. גילינו את הכישרון החבוי של שחר כמתקן גלגלים והגענו ל'פיינטבול' בשלום.

הפצצנו את המדריכים (שלקחו את המשחק ברצינות מדי) כראוי וחזרנו צבעוניים ופצועים.

אחרי ארוחת צהרים משביעה (פיצה\שוארמה\שניצל) נפרדנו מאלעד, קנדל ויאיר, וקיבלנו בשמחה את מאיר וענבר מכלוף.

משם קפצנו לבניאס במימיו הקפואים של החרמון, ומשם-לחורשת טל, שם פגשנו בלי תיאום את משפחת שיק.  אכלנו על האש בידי הקסם של מאיר ולראשונה גם סטייקים, ונרדמנו אחרי מקלחת קרה בנחל. למחרת קמנו מרוחים במשחת שינים וקפצנו לבריכה הקפואה שבחורשה. אכלנו פנקייקים (מקושקשים) ומשם אחרי התלבטות קשה לקיאקים. שם לא ריחמנו על  המדריכים, והם חטפו כמו שצריך. קינחנו בארוחת צהרים ועפנו הביתה, פרקנו תיקים וכמובן כיפאק-היי לשחר ומאיר הנהגים. אבל אחרי הכל- אין כמו בבית!

ילדי החטיבה והמדריכים

 

 

 

כיופיתיכון 2013 

ביום ראשון, אחרי מניין של התיכון, ארוחת בוקר בחדר אוכל והעמסת ציוד במשך שעה וחצי, יצאנו לדרך. פתחנו במסלול קצר (תלוי את מי שואלים) בנחל כזיב, שם טבלנו בנחל וגם שיחקנו קצת רוגבי. מזיעים מהמסלול המשכנו לטיול ניווט בטרקטורונים וריינג'רים. באזור מושב דישון זכינו לטפס על העץ הכי מבוגר במזרח התיכון (בן 800!!), ובקרן נפתלי השקפנו על כל עמק החולה. עייפים ורצוצים (ולאחר ניווט מוצלח ביותר של חננאל) הגענו לירדן, שם זכינו לקבלת פנים מהלוטרות הרבות. שם גם הלכנו לישון (מזל שחן שמר כל הלילה).

אחרי יקיצה טבעית וטבילה בירדן (כולל דייט של חננאל ואיילת שכמעט נסחפו), התחלנו את דרכנו לאבובים. כרגיל, הגענו עם אבובים מפונצ'רים שהיו זקוקים לתיקון רציני, ורק בצהרים התחלנו לשוט בירדן. המשכנו לתצפית בתל פאחר, שם חננאל סיפר לנו את סיפור המקום (וכולנו התרגשנו עד מאוד). הקיבוצניקים הגיעו לעיר הגדולה לקנות מצרכים ליום המחרת, ומשם לכפר סאלד ללינה. שם פגשנו את ילדי הקיבוץ.. וזכינו לישון עם מזגן. שם גם אמיר הצטרף אלינו.

ביום שלישי קמנו לאחר שינה טובה.. הלכנו למעין בכפר סאלד ואכלנו ארוחת בוקר (הבנים עדיין מנסים לעלות ארבעה ביחד על אבוב). המשכנו לזוויתן העליון בהדרכת אמיר המדריך (הבוגר) וחננאל. אמיר נתן לבנים הסבר על המקום (בעיקר על איך קופצים מגובה של 12 מטר..), ולמרות שהבנות אהבו להתלונן סיימנו את המסלול וקינחנו בארטיקים (זכאי שיגע את המוכרת עם החרוזים שלו..). מהזוויתן המשכנו למושב יונתן לתפילת מנחה וקריאה בתורה. לאחר החלפת בגדים הגענו ל'סוזנה' לארוחת ערב מטורפת.. כמובן שלאחר הארוחה לא נשאר פרור על השולחן (הבנים עשו את העבודה..). שפוכים בתוך האוטובוס היינו בדרכנו לכנף, אך עקב בעיות טכניות נאלצנו לישון בג'וחאדר – מה שהתגלה כהברקה... למרות הקור הקל שגרם לכמה בנות להעיר את כולם, משום ש ב-03.30 בבוקר הן עברו לישון במכונית (הסיבה האמיתית הייתה כי הן רצו להטעין את הפלאפון). זכינו גם להכיר חצי מהחברים של אמיר שכמובן מתמצא בצפון כאילו הוא גר שם.

יום רביעי ואחרון: קמנו בנחת והתפללנו שחרית עם הלל והמון שירים וריקודים.. (אילת ניגנה לנו בגיטרה ויששכר בחלילית). אחרי ארוחת בוקר דשנה (למרות שלא הצלחנו להכין פנקייקים) נסענו לאזור טבריה לעשות ימייה בכנרת, שם כולם נהנו וזכו לבלוע המון מים. עברנו לחוף אחר בכנרת, ושם התחלנו להכין את השניצלים והצ'יפס המסורתיים. לפני הסוף נאלצנו להיפרד מאמיר ומשיראל ש'נאלצו' לחזור בגלל ההופעה של כוורת (פיספסתם שניצלים מדהימים). לאחר קיפול הציוד נסענו הביתה שמחים, מרוצים ובעיקר עייפים.

רצינו להודות לזכאי! הנהג התותח והמצחיק שגם בשעות הקטנות של הלילה היה איתנו !!                   לצוות המטבח שדאג שלא יחסר לנו כלום;  לאסתר פורשר שתמיד עוזרת;                                                                                  

ואחרונים לחננאל ואיילת שהסכימו לעזוב את הילדים בשבילנו.. נהנינו בטירוף!! אין עליכם.                                                            

 

כמה מפניני הכיופית:

חושי: העלייה הזאת היא 360 מעלות (מראה את הפוטנציאל המתמטי שחבוי בו..)

יאיר: מראה לכולם איך אפשר לא להחליף בגדים שבוע.. (לא סתם היה לו פס שיזוף של גופייה)

אמיר: צודקת..טעות של שתינו

אמיר:  עקיבא בן מהלל אומר...

חננאל: פנה פה ימינה!! אה, לא, טעות שלי. היית צריך לקחת שמאלה.. (חשב שהוא יותר חכם מה-WAZE)

שיראל, שני, נועם, סתיו וכו': עקיבא, אני שונאת אותך!! תפסיק להפוך אותי מהאבוב.. (היו גם כמה בנים בכיינים).

שני: סתיו, תביאי לי להטעין את האייפון!! יש לי רק 95%..

ניצן: הרבה יותר כיף לנהוג על הטומקאר (מתרצת למה נכשלה בטסט בטרקטורון..)

ליאור: זכאי זה לא חרוז..  (אור לא יכול להתחרז עם ליאור!!)

זכאי: נועם, מה זה 'ניסים ונפלאות עשה ה' ? (נועם התלהבה ולא הפסיקה להגיד את זה כל הטיול..)

יניב וליאור: "ה יו יה, אני שואל.." מראים שליטה אבסולוטית בשירים של כוורת.. (רק חבל שהם נשארו בבית ולא הלכו להופעה)

יששכר:  חבל שאין פה מלח ( חבל שהמלח בתיק שלך כבר 3 ימים בזמן שכולם מחפשים אותו)

שרית ורעות: וואי, נראה לי נלך הביתה.. יש מחר הליכה של יותר מ-10 דקות.. (הן בעצם נסעו בשביל לארח חברה לאיילת)

יניב:  וואי, אני מת מרעב!! (ביציאה מ'סוזנה' אחרי שאכל פרה וחצי)

אבי:  דגים, עכשיו שקט! דגים אוהבים רגלים שלי..

צורי:  דג את כל הדגים בים..( רק חבל שלא הביא לנו איזה משהו לארוחת ערב)

יאיר עקיבא ואמיר: וואי, חן, איך נשרפת! (מגלים שדיברו לכפיל שלו)

איילת: חננאל, אל תיקח למעין את השמיכה! (אחרי לילה קריר במיוחד בג'וחאדר)

עקיבא: בנות, אם אתן לא גומרות את האוכל, האגף המזרחי פה לא יתנגד.. (אחרי ארוחה מפוצצת ב'סוזנה')

נטע: חננאל, תאט קצת!! אנחנו עוד שנייה נתקענו במעקה.. (חננאל מראה שאין לו כישורי נהיגה בטרקטורון ובכלל..)

ניב: כבר הגענו?! (אחרי עוד שינה מוצלחת באוטובוס)

חן: המסננת צ'יפס הזאת היא הקניה הכי טובה שקנינו (חן מתלהב מהארגון של עצמו)

כנרת: תיהנו המון ותעשו רק כיף (כנרת מפנימה מה היא מפספסת)

חלוקת התפקידים ע"פ עקיבא: טוב, ח'ברה, אנחנו רעבים ורוצים לתקתק את ארוחת הערב. אז חושי ויאיר – אתם אחראי ניקיון; בנות, אתן מתקתקות סלט; יניב אחראי בישול, חן מאיר עם הפנס, ויששכר – אתה המשגיח כשרות.

יאיר: רגע, עקיבא, ומה אתה עושה בדיוק? עקיבא: אני כמובן המנהל בפועל וניב יד ימיני..

סתיו: אני לא עושה השנה את האבובים!!(אחרי טראומת כיופית 2012.. וכמובן שאם היא לא עושה גם נועם אמרה שהיא לא עושה) ברור לכולם שהן עשו בסוף..

נערי התיכון והמדריכים

דרושים ודרושות

עובד/ת חדר אוכל ומטבח:

·        משרה מלאה לטווח ארוך

·        יכולת עבודה שירותית ואחריות אישית

·        יש לפנות לג'ני / עירית פורשר

 

עובד/ת מכונת שטיפה בימי שישי – פעמיים בחודש:

·        משרה לטווח ארוך

·        יש לפנות לג'ני / עירית פורשר

 

עובד/ת גיהוץ בענף הבגד:

·        עבודה במשרה מלאה

·        יש לפנות ללני / עירית פורשר

 

חברים/ות להקפצות והסעות עובדי חוץ:

·        מספר שעות בבוקר ו/או בצהריים ו/או במהלך היום

·        רישיון נהיגה והיכרות עם איזור המרכז

·        עבודה בימים ושעות קבועות

·        יש לפנות לגל שטרנברג או לעירית פורשר

גל שטרנברגר – מרכזת משאבי אנוש

 

 

זה היה השבוע

הייתי בקייטנת נכדים ונהניתי מאד, למרות שהתלבטתי אם להשתתף, כי פחדתי שאתגעגע הביתה.

נהניתי בעיקר בטיול בוקר.

היה כייף מאד בפעילול. זו הקייטנה הכי טובה בעולם!

תודה רבה לאסתר, לאופיר, למור ולשאר המדריכים, ותודה מיוחדת לסבתא שלי!

עוז פנחס צבי מנדלסון

 

וסבתא מוסיפה:

תודה לכל מי ששותף לתכנון ולביצוע, ואִפשר לנו ליהנות משלושה ימים עם נכדנו החמוד.

מצפים לאפשרות לשתף נכדים נוספים בקייטנות שתבואנה בשנים הבאות.

עדנה שורץ-לובושיץ

 

עדכון שוטף מהמרתף

קליטה

חיים כץ, שהצטרף אלינו במעמד תושב לפני שנתיים עם נישואיו לאיריס, החל ב- 1.8.13 בתהליך קליטה.

משפ' דורית וש"י דיקן, ובניהם צבי ודותן, הגיעו אלינו כמדריכי חטיבה. אחרי שנתיים של הדרכה הביעו רצונם להיקלט בקיבוץ. כרגע הם בביקור בארה"ב, ועתידים להיכנס לתהליך קליטה ב- 1.9.13

לחיים ולמשפחת דיקן, איחולי קליטה טובה בתוכנו.

בדיוני המזכירות

גל מנהלת מש"א: גל עובדת בקיבוץ החל מחודש מרץ, והיא תגיע לאספה להצגה של תפיסת עבודתה, תפקידה ויעדיה עד סוף השנה ולשנת 2014.

חורשה:   הרעיונות השונים לשיפוץ ושיקום חורשת האיקליפטוס הוצגו במזכירות.  הקמת הגדר לחורשה אושרה באסיפה יחד עם תקציבי הפיתוח, וזאת במקביל לדיון נוסף באסיפה שבו תוצג בצורה יותר מפורטת התכנית לגבי החורשה.

בשני הנושאים הנ"ל נעסוק, אי"ה באסיפת החברים ביום שני הקרוב.

 

השלכות הבניה על  תקציבים אישיים: בישיבתה האחרונה, דנה המזכירות בהשלכות האפשריות של תהליך הבניה על תקציבי החברים.  דיברנו על האפשרויות השונות למנוע מצבים קיצוניים, שבהם חברים מוסיפים לעלויות הבניה מעבר ליכולת התקציבית שלהם, ולעזור לחברים המתקשים בכך. 

                                          מילכה

 

 

אסיפת חברים

תתקיים בע"ה ביום שני  ו' באלול תשע"ג 12 באוגוסט

בשעה 21:00 בחדר האוכל

על סדר היום:

1.                 גל שטרנברג, מנהלת מש"א – היכרות והצגת תכנית עבודה.

2.                 החורשה – דיון בנושא ייעוד החורשה.

אם לא יהיה מספר נוכחים כנדרש לשם קבלת החלטות, תתקיים אסיפה נדחית חצי שעה לאחר פתיחת האסיפה, והחלטות תתקבלנה בכל מספר נוכחים שיהיה.

נשיאות האסיפה

שלום לכולם,

 

"תלמיד חכם חלוץ 2020"

במהלך הקיץ יושבים חברי המזכירות הפעילה ומעבדים ומתרגמים את החלטות מועצת החינוך בסעד לתוכניות עבודה. המועצה סימנה כיוונים רבים, וקיבלה החלטות רבות שלהן משמעויות רחבות. תהליך הפיכת הרעיון למעשה מחייב שותפים בתהליכי החשיבה וגיבוש התוכניות. החלטות המועצה הן הזדמנות לעצב את סדר היום התנועתי והחינוכי ברוח ההחלטות שנקבעו קבל עם ועדה. מעורבות כלל הציבור בסדר היום של המזכירות הפעילה נותנת את הרוח הגבית הנדרשת להובלת תהליכים וליישום החלטות.

 

מדרשת תורה ועבודה של תנועת הקיבוץ הדתי

מדרשת תורה ועבודה מסיימת בתשע"ג שנת פעילות שנייה. מדווחת לימור ספראי, רכזת המדרשה: "סוגי הפעילויות ומספרן גדלו מאד במהלך השנתיים. עבדנו עם עשרות גופים – בתי ספר, ישובים וקיבוצים, תנועות נוער, חיילים ועוד. קיימנו ימי עיון, סדנאות, סיורים וסמינרים, בנושאים כגון תפילה, צדק חברתי, לימוד תורה, עבודת כפיים, התיישבות, מודרנה, תרבות הפנאי ועוד. קיימנו גם תכניות בנייה, ליווי, ייעוץ והנחייה של תהליכים וסמינרים לנקלטים ולחברים בנושאי זהות ערכים ודרך, ביותר מ- 10 ישובים וקיבוצים. למעלה מחמישים גיליונות של העלון הווירטואלי "תיקון עולם" יצאו לאור, ורבים הם הנהנים מתכניו ומשתמשים בפעילות אותה אנו מציעים. כמו כן הוצאו במסגרת המדרשה חוברות הדרכה לנוער, ובימים אלה, בעז"ה, עומד לעלות לאוויר אתר האינטרנט שלנו ".

מזה שנתיים מתקיימים, אחת לחודש, מפגשים פתוחים למדריכי המדרשה ולכל הצעירים המעוניינים להיפתח וללבן מגוון נושאים אקטואליים ומרתקים, עם דמויות פעילות בחברה הציונית-דתית בפרט והישראלית בכלל, וביניהם: מלכה פיוטרקובסקי, שלי יחימוביץ', הרב ד"ר יהודה ברנדס, אודי ליאון, יואב שורק, במבי שלג, חי בדרה ועוד. "ניכר מהשטח כי בחברה ישנו צמא לקול שאנו משמיעים".

מעגל הצעירים השותפים בהדרכה, בכתיבה, בהצטרפות למפגשים או לעמוד הפייסבוק של המדרשה הולך ומתרחב, והוא מונה כיום מאות חברים. מועצת הקיבוץ הדתי האחרונה אף אישרה את המדרשה כגוף רשמי, מוכר ומקובל שלה. "כעת אנו נערכים ביתר שאת להכנת שנה הבאה: שיווק ופרסום, בניית תכניות לבתי ספר שונים וכן גיוס והכשרת מדריכים נוספים למדרשה. ובהזדמנות זו –אם אתם עוסקים בחינוך, תרבות או קליטה ומעוניינים לקיים אתנו פעילות – אתם מוזמנים לפנות אלינו או להפנות אלינו גורמים שיתעניינו בכך, ואם אתם צעירים ומחפשים עבודה ערכית, מאתגרת ומשמעותית – הצטרפו אלינו. קורס הכשרה לשנת תשע"ד יתקיים בי"א-י"ג בתשרי (15-17.9.13) בעין צורים. למשלוח קו"ח, פרטים והרשמה: midrasha.tora.avoda@gmail.com  . חפשו אותנו בפייסבוק"! ביחד עמכם – השמים הם הגבול!

 

הקיבוץ הדתי מארח את התנועה הקיבוצית (התק"צ)

ביוזמת איתן ברושי, מזכ"ל התק"צ, אירחנו בגוש עציון את פעילי התנועה הקיבוצית. קרוב ל- 50 חברים העובדים במזכירות התנועה הקיבוצית, מיטבתה שבדרום ועד אפיקים שבצפון, יצאו בהדרכתנו לסיור בקיבוצינו שבגוש, בתוספת נקודות תצפית ולימוד משמעותיות. לבקשת איתן הצטרפו נחום ברוכי ונחמיה רפל לאוטובוס המטיילים כבר בתחנת היציאה בתל-אביב, ותוך כדי הנסיעה העבירו פרקי מורשת וערכים. מהתחנה הראשונה – התצפית אל מול "גבעת הקרב", עליה נפלה שיירת הל"ה, עברנו ל'גבעות', שבה שוכנת "סדנת שילוב", המנוהלת ע"י בנות הקבה"ד תמר הקשר ונועה מנדלבוים. בשלב זה הבינו המטיילים שהם נכנסים לעולם של "תורה, עבודה וגמילות חסדים" שאינו מוכר להם, והצימאון לראות ולשמוע הלך וגדל. החיזיון בכפר עציון והתצוגה לאורך קירות האולם הצליחו להמחיש את גודל העשייה של חלוצי 1943 ושל בניהם שהעפילו להר לאחר מלחמת ששת הימים. מהקיבוץ עברנו להיכל ישיבת הר עציון, ולאחדים מבין פעילי התק"צ היה זה הביקור הראשון ב"ישיבת הסדר". פעילי התק"צ ראו את הבחורים השוקדים על תלמודם, שמעו שיעור מפי אחד הר"מים והמטירו שאלות על "שיוויון בנטל". לאחר הסבר מקיף ב"תצפית האלף" ירדנו לארוחת צהריים נהדרת בקיבוץ מגדל עוז, שהבהירה לכולם שלא נס ליחה של השיתופיות הקיבוצית. בדרך חזרה ניגשנו לפקוד את "קבר רחל", והתפללנו מנחה בראש חודש אלול עם כוונות עמוקות ל"תחל שנה וברכותיה".

 

שלהי החופש

בימים אלה אנו מלווים את פעילות מערכות החינוך בקיבוצים, שזמן חופשת הקיץ הוא זמן פעילות משמעותי ואיכותי עבורן. מדווח זיו כרמל (טירת צבי): "בכל המקומות שבהם ביקרתי, וגם מתוך השיח היומיומי עם רכזי החינוך, נראה שהצוותים השכילו למקד את התוכניות בבית ובסביבתו הקרובה, ואולי לא רק מתוך הצורך לחסוך ולהתייעל אלא כצעד חינוכי משמעותי המתמודד עם תרבות הצריכה, מוותר על האטרקציות והריגושים לטובת פעילות משמעותית וטובה. התמודדות זו מחייבת אנרגיות, יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסא, אך נראה כי כל אלו הופכים את החופש לחוויה ולזמן חינוכי משמעותי מאוד". בתקופה זו אנו נפרדים ממרים שפירא, שליוותה והנחתה את פורום רכזי החינוך בשלוש השנים האחרונות, ומודים לה על המקצועיות, הלבביות והרגישות בהם הנחתה את הפורום.

 

מחלקת הביטחון

גיוסי הקיץ הציפו את אנשי מחלקת הביטחון בפניות רבות ובנושאים מגוונים, ועל כך מדווחים זיו כרמל (טירת צבי) ואבישי טבת (גן שמואל): "בצה"ל ניכרת תחלופה מהירה של בעלי תפקידים, ואנו נמצאים כרגע בעיצומו של מרוץ בין בעלי התפקידים החדשים על מנת להכירם אישית, ובכך לשמֵר את התקשורת הישירה שמתגלה כמועילה מאוד בצמתים החשובים בעבודה מול החיילים. בתקופה הקרובה נבקר בבית הספר לקצינים ובבית הספר לשריון, שני יעדים שסימנּו כמרכזיים לבנינו ובנותינו". עם תחילת שנת הלמודים יתקיים מפגש עם תלמידי כיתות י"א-י"ב בבתי הספר כדי להכינם לתהליכי המיון והשרות הצבאי. כדי לשפר ולייעל את המפגשים הללו ולחזק את השיח המשותף, הוחלט להקדים ולקיים מפגשים עם עמותת 'אלומה' המטפלת בבנות הדתיות לקראת הגיוס ובצבא, ועם מחנכי הכיתות. השנה נעשה ניסיון להגיע לתלמידים שאינם לומדים ביבנה או בשק"ד, במפגשים אזוריים לקראת הגיוס.

        שבת שלום,

                                                           נחמיה רפל

 וחברי המזכירות הפעילה

כ ל ב ו ד ף

שעור בפרשת השבוע במועדון:  נחום ברוכי

אחות תורנית: אריאלה פלדמן - פלאפון 61999

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

ישראל, עם קדושים, קומו לעבודת הבורא !

גם השנה  מתקיימות סליחות בנוסח ספרד, והן התחילו אתמול, יום חמישי, ב' באלול.

 הסליחות בשעה 5:00 בכל ימות השבוע (כולל שני וחמישי) כל הציבור מוזמן.

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

סעודת ליל שבת

החל משבת זו סעודת ליל שבת בחדר האוכל בשעה 20.30

מכונת השטיפה תפעל בשעות 21.30 עד 23.30           נא להחזיר כלים עד 23.00

                                                                        שבת שלום,

ג'ניפר

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

יום בחורשה לכל המשפחה – ביום חמישי הקרוב

ביום זה המעון יהיה סגור. ילדי המעון יחד עם הוריהם, מוזמנים לבלות יחד עם ילדי הפעילול בחורשה.  פרטים נוספים יפורסמו במהלך השבוע.

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

לקראת ראש השנה

לפני כשנתיים, הוחלט על סגירת חדר האוכל בליל החג הראשון.

אם יהיה צורך, ענף המזון והאגף החברתי ידאגו לשינוע ואריזת האוכל לחבר המבוגר הזקוק לעזרה.

עירית פורשר - מרכזת ענפי השרות

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

בשעה טובה

לידיעת המטיילים!  החל מהשבת, השכונה החדשה כלולה בתחום העירוב!

                                                                                                              טיול נעים ושבת שלום!

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

שתרבינה השמחות

בית הכנסת שלנו משמש אכסניה לשמחות רבות, גם לאנשים שאינם מתושבי הקבוצה. 

השבוע ארחנו בשמחה את לירון פלדמן – בן דיצה, נכדם של רות ויהודה פלדמן ז"ל, שעלה לתורה לרגל הגיעו לגיל מצוות. ברכות לכל המשפחה.

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

AtarimTR