ידיעון 2856 פר' שמות

בס"ד, י"ז בטבת תשע"ד  

שמות

16.19

הדלקת נרות שבת

08.00

תפילת שחרית

16.30

מנחה, קבלת שבת

 ערבית, דרשת הרב

11.00

שעור בפרשת השבוע במועדון

שעור במשניות

18.00

סעודת שבת בחדר האוכל

11.30

סעודת שבת בחדר האוכל

מכונת השטיפה תפעל

בשעות  19.00 –  21.00

בבקשה להביא כלים עד 20.30

12.45

שעור לנשים בספר תהלים – במועדון

13.00

מנחה גדולה

15.30

שעור בדף יומי

16.00

נשים אומרות תהלים – בבית תמים

16.00

מנחה

17.20

ערבית, הבדלה

זמני תפילה במשך השבוע

שחרית א, ג, ד, ו              06.00

שחרית ב, ה                    05.50

מנחה ברחבת חדר האוכל   13.30

מנחה בבית הכנסת           16.30

רבע לערבית                    19.45    

ערבית                           20.00

עונג שבת לילדים בשעה 11.00

 

  כיתות א – ג   טובה שי"ק

  כיתות ד – ו   יוסי שניאור

 

לוח השבוע

 

מוצאי שבת

20.30

ריקודי עם עם חן שרמן

בית שפירא

יום ראשון

      מתורתו של הרב יצחק ניסנבוים הי"ד – לא יתקיים

יום שני

09.00

בית מדרש לגמלאים

מועדון לחבר

17.30

התעמלות לגברים

בית שפירא

בת-מצווה אביטל פלינט

21.00

שעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י

חדר העיון

יום שלישי

19.30

חוג קוראות

ספרייה

21.00

שעור גמרא לנשים

בית עירית ה'

21.00

אספת חברים

חדר האוכל

יום רביעי

17.30

צ'י קונג לבגירים

מועדון לחבר

18.30

מפגש ערבית לבגירים

מועדון לחבר

19.30

התעמלות לנשים

בית שפירא

20.30

התעמלות לנשים

בית שפירא

יום חמישי

19.00

ניצוצות מהדף היומי – לע"נ אורה ז"ל

חדר העיון

יום שישי

06.30

שעור בדף היומי

חדר העיון

השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב אחרי ערבית בחדר עיון

 

תורני נוער ברפת:   בוקר -      כנרת ברוכי, חן-יעקב מיור

                            צהריים -  אביחי ריידר

תודה מהחותנת הטרייה...

כמו שאתם יודעים, השאתי לפני שבוע, בשעה טובה, את בני שחר עב"ל לינוי.

מאז החתונה אני חושבת לעצמי, איך אני מעלה על הכתב את כל התחושות והרגשות שחשתי בתקופה האחרונה כחברת קיבוץ, מעבר לתחושות האישיות.

החברים שהוזמנו לחתונה, שהגיעו בנוכחות מלאה בשמחה ובאהבה. הרב שקידש את שחר ולינוי. החברות שהציעו עזרה לשבת ובכלל. האופות, המסדרות, המאפרת, החברים שפתחו את ביתם לארח. ענפי השרות שנתנו את המיטב כדי לארח את בני המשפחה. הגבאי שכיבד את בני משפחתי. וועדת הצעירים שנתנה לזוג את התחושה שהם רצויים ומוזמנים לחזור בעתיד (מקווה שהקרוב). חברים שהגיעו לקידוש לברך בתוספת קיגל/עוגה, למרות הקור העז. חברים שרק לאחר השבת הבנתי שעזרו כמו: הרופאה שטיפלה באחד מילדי האורחים, חברים שעזרו לאורח ששקע בבוץ עם הרכב, העזרה שההורים שלי קיבלו מחבר שהוזעק לעזור ועוד... ובכלל, ההרגשה החמה שקיבלתי עם כל ברכה, חיבוק והתעניינות. הדברים האלה אינם ברורים מאליהם, ואני ממש מוקירה על כך. לצינית שכמוני קצת קשה להכיל את כל הטוב הזה, אבל נראה לי שאני מתחילה להתרגל. אז, תודה רבה לכולכם ובעיקר לבני המשפחה שעזרו לי בכל. תודה ובשמחות לכולנו! אמן!

עירית פורשר – חברה גאה

מה בגיליון?

·         סיפור מן ההפטרה – הרב ירון

·         אורה אהרן ז"ל – הרב ירון, יונה ברמן, הנכדים

·         מכתב לחבר – אבנר סוקולובסקי

·         לקראת אספת חברים – הנשיאות

·         בקיבוץ הדתי – עמוד"ש 192

·         בבית הספר התיכון

                                           כלבו דף ולוחות זמנים

                                                                 קראו בנעימות !

המערכת

    נר זיכרון !

        יצחק בלנקנשטיין ז"ל – כ' בטבת תשנ"ח

        בתיה-בתי סלומון ז"ל – כ' בטבת תשמ"ו 

        יוסף פורת ז"ל – כ"ד בטבת תשס"ב

        יצחק קייזלר ז"ל – כ"ד בטבת תשס"ב      

ישנם מנהגים שונים בהפטרת פרשת שמות.

מנהג הספרדים הוא לקרוא את תחילת ספר ירמיהו, אשר בה מסרב הנביא לשליחות הנבואית, כפי שסירב משה רבנו בתחילת דרכו, בפרשתנו.

מנהג התימנים לקרוא את נבואת יחזקאל העוסקת בגאולת ישראל ממצרים, ובה הפסוק המפורסם: "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ" (יחזקאל טז).

אנו נכתוב את הדברים ע"פ הנהוג בקהילתנו, וכמנהג האשכנזים.

הפטרת פרשת שמות : ישעיהו כז,ו - כח, ג.  כט, כב-כג

תמצית ההפטרה – בתחילת ההפטרה מתוארת גאולת ישראל. ועוד, אומר הנביא שכאשר הקב"ה העניש את ישראל העונש היה במידה מכוונת, בניגוד לחורבן העמים האחרים, שבהם המכה   

    הייתה גדולה בהרבה. בהמשך קורא הנביא לאנשי אפרים הסובאים ביין ואומר להם שהגויים עתידים לבזוז אותם, ואומר שהבעיה שלהם היא שדבר ה' נדמה להם כמו ציוויים רבים שאינם מצטרפים זה לזה, ואין הם רואים את התמונה הכוללת.

הקשר לפרשה – הפסוק הראשון בהפטרה: "הַבָּאִים יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב, יָצִיץ וּפָרַח יִשְׂרָאֵל", מזכיר את הפסוק הראשון בפרשה: "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ". גם המשך הפסוק: "וּמָלְאוּ פְנֵי תֵבֵל תְּנוּבָה" מזכיר את הפסוק: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ... וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם". בהמשך מתאר הנביא את שיבת ציון תוך איזכור גלות מצרים: "יַחְבֹּט ה' מִשִּׁבֹּלֶת הַנָּהָר (=שטפון הנהר. הכוונה לחידקל) עַד נַחַל מִצְרָיִם".   גם דברי הנביא: "זֹאת הַמְּנוּחָה הָנִיחוּ לֶעָיֵף וְזֹאת הַמַּרְגֵּעָה וְלֹא אָבוּ שְׁמוֹעַ", מזכירה את חששו של משה: "וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי".  

מתוך ההפטרה"הַכְּמַכַּת מַכֵּהוּ הִכָּהוּ" – יש שהסבירו שהנביא אומר לישראל שיראה שהמכה שהם קיבלו היא כאין וכאפס לעומת המכה שקיבלו אלו שפגעו בהם. לעומתם, יש שהסבירו שהכוונה היא לשים לב שהקב"ה מעניש את הפוגעים בנו בעונש של מידה כנגד מידה. הם אמרו

               להשליך את כל הבן הילוד ליאור, והם טבעו בים סוף.

"בִּיבֹשׁ קְצִירָהּ תִּשָּׁבַרְנָה, נָשִׁים בָּאוֹת מְאִירוֹת אוֹתָהּ" – הנביא מדמה את מצב הגויים לעץ יבש. הענפים של האילן יבשים כל-כך, שהם נשברים בלי שיהיה צורך לחטוב אותם, ולכן נשים יכולות לאסוף אותם ולהדליק בהם את האש, ואין צורך בחוטבי עצים.

"בַּיּוֹם הַהוּא יַחְבֹּט ה' מִשִּׁבֹּלֶת הַנָּהָר עַד נַחַל מִצְרָיִם וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד" הנביא מדמה את קיבוץ הגלויות לשני אופנים של לקיטת פירות: יש פירות (כמו זיתים) הנלקטים  ע"י מכה בעץ שמפילה את כל הפירות, ויש פירות (כמו תאנה) שמלקטים אחד-אחד. כך תהיה שיבת ציון: יש שיבואו בהמוניהם כתוצאה ממכות, ויש שיבואו כבודדים.

ציטוטים – "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלָיִם". "כְּבִכּוּרָהּ בְּטֶרֶם קַיִץ אֲשֶׁר יִרְאֶה הָרֹאֶה אוֹתָהּ בְּעוֹדָהּ בְּכַפּוֹ יִבְלָעֶנָּה". "כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה בְּלִי מָקוֹם". "אֶת מִי יוֹרֶה דֵעָה וְאֶת מִי יָבִין שְׁמוּעָה". "צַו

              לָצָו צַו לָצָו קַו לָקָו קַו לָקָו זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם".

הרב ירון

אורה אהרן ז"ל, בת מרתה ונתן רוטשילד ז"ל

נולדה:   י' באדר תרפ"ה,  6 במרץ 1925

נפטרה:  י"ד בטבת תשע"ד, 17 בדצמבר 2013

אורה,

פרשתנו מכילה כמה דמויות מופת נשיות: המיילדות העבריות, יוכבד, מרים, בת פרעה וציפורה. כל אחת מהן יכולה ללמד אותנו שיעור עצום באמונה, באהבת האדם, במסירות נפש ובשמחת חיים. אבל מכיוון שזכינו להכיר אותך, קל לנו יותר ללמוד את הדברים ממה שראינו בעינינו ולא מהתנ"ך – ואת היית בעיניי בהחלט דמות מופת.

כמו יוכבד ומרים, התחלת את חייך בתקופה קשה מאוד לעם היהודי. הגזירות, העבדות, וכמובן רצח העם השיטתי שנעשה מול העיניים, הם מבחן קשה ביותר לאמונה.

נולדת בפרנקפורט, גרמניה, לפני שמונים ותשע שנים, וכבר בגיל 7 התייתמת מאביך. המלחמה שכבר נראתה באופק גרמה לפירוד זמני במשפחתכם, שהתארך הרבה מעבר למה שתכננתם. את ואחותך נשלחתם להולנד, בעוד אמך ואחיך נסעו לארץ ישראל. ארבע שנים אחר כך גם אחותך הצליחה להצטרף אליהם, ואת נותרת לבדך בהולנד. נלקחת למחנה המעבר וסטרבורג, ומשם אחרי שלוש שנים לברגן-בלזן. רק עשר שנים אחרי שנפרדת מאמך, כשאת כבר בת 19, זכית שוב לפגוש אותה בארץ ישראל, אחרי שהמאמצים הגדולים של אמך נשאו פרי, והצליחו סוף סוף לשלב אותך ברשימת האסירים שישוחררו בתמורה לגרמנים שהיו בארץ ישראל.

כאן הצטרפת – בעקבות יהודה – לבארות יצחק, וכאן נולדו שלושת ילדייך – בת ציון,  נתנאל- תני הי"ד, ואוׂדי.

כאשר פרעה אמר למיילדות העבריות: "בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה", הוא לא הבין דבר אחד: מי שבחרה במקצוע של מיילדת, מי שעוסקת כל ימיה בהצלת חיים, לעולם לא תוכל לעשות את ההיפך מזה. את, אורה, בחרת להיות אחות, ובכך עסקת כל ימייך. לא כמקצוע, אלא כשליחות. מעולם לא שמעתי זאת ממך, אבל אני מאמין שאהבת האדם שבך, הרצון לסייע לכל מי שצריך, והחיוך שהיה נסוך על פנייך באופן קבוע, היו תגובת נגד לחוויות שעיצבו את אישיותך בילדותך ובנערותך. אמרו לי בשמך, שהעובדה שהאכלת את כל החתולים למרות שידעת שזה יגרום להִתְרַבּוּת שלהם ועלול לגרום לבעיות תברואה, היא בגלל שאמרת שאת פשוט לא יכולה לראות יצור רעב. כמו בת פרעה, שראתה את התינוק בתוך התיבה ומיד הבינה שהיא לא יכולה להשאיר אותו שם. לא משנה מה אומר פרעה, ומה אומרת החֶבְרָה ומה אומר החוק. אני פשוט לא מסוגלת להשאיר אותו שם. כך את הרגשת כלפי כל הבריות.

מרים הנביאה, שנולדה לתוך הזוועות האיומות במצרים, ידעה לצאת משם ואפילו לשיר. בזכותה היו מים לבני ישראל במשך ארבעים שנה במדבר. כמו מרים, גם את ידעת להקרין שמחת חיים והרצון שלך לחיות היה הרבה יותר גדול מהכוחות הפיזיים שבאמת היו לך. זה היה נכון לגבי מצב בריאותך במשך כל השנים, וזה נכון שבעתיים בתקופה האחרונה. למרות הסבל הגדול שהיה לך, פשוט רצית לחיות, להספיק ללמוד עוד, לעשות עוד.

האהבה שלך לתורה הייתה מדהימה. אהבת ללמוד כל דבר. גם כשהיה קשה לך מאוד, הגעת לשיעורי משנה ולשיעורי ניצוצות מהדף היומי, וכשהיה לך קשה לצאת מהבית ביקשת שנלמד אצלך בבית. אם השיעור היה מורכב מדי לדעתך, בסוף השיעור היית אומרת: "לא פשוט", ואני הייתי מבין שכנראה שלא הסכמת עם כל מה שנאמר...

הרבה שיחות ניהלנו בעקבות הערות שלך על דרשות שלי, ותמיד הוספת זווית נוספת לדברים. לא היית נותנת לדברים לעבור לידך, וקראת ולמדת כל הזמן. אפילו בפעם האחרונה שביקרתי אותך, כשהבאתי לך את הדרשה שלי, ביקשת שאשים אותה בערימת הדפים בסלון, כדי שתקראי אותה כשתצליחי. כנראה ששנינו כבר ידענו שלא תזכי לכך.

וכאילו לא הספיקו חוויות הילדות והנערות שלך, בבגרותך עמדת בניסיון הקשה מכל: בנך, תני, סרן נתנאל אהרן הי"ד, נפל בקרב גבורה במלחמת יום הכיפורים, וזכה לאחר מותו לעיטור המופת. ואפילו את המחיר העצום הזה אי אפשר היה לראות בפנייך. תמיד הקרנת שמחת חיים. את הכאב העצום אגרת בתוכך, והחיוך לא מש ממך. שנים רבות היית פעילה בעמותה של חטיבת ברק, ובכל פורים דאגת לשלוח משלוחי מנות לחיילי החטיבה.

היי נא מליצת יושר לכולנו: לחברים, לבני המשפחה, לבילי ובתצי, לאודי - שממנו למדנו במשך שנים רבות ובמיוחד בתקופה האחרונה שיעור עצום בכיבוד אם, באהבת אם ובמסירות נפש, לחמשת הנכדים שלך ולכל הנינים, כן ירבו.

תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.

הרב ירון

אורה.

אורה איננה.

אורה הלוחמת השיבה נשמתה לבורא עולם.

אני רואה אותך פוסעת בכבדות אל תוך חדר האוכל, שעונה על הליכון שעליו תעמיסי עוד רגע קט את המגש הבשרי. את תניחי עליו שתי כוסות ובהן מרק עוף, מנה עיקרית ופחמימות. השעה כמעט שתיים בצהריים, רגע לפני שהמערך הבשרי בחדר האוכל מתחסל.

לאט לאט את משרכת את דרכך אל אחד השולחנות. לפעמים כבר אין עם מי לשבת. לפעמים – עדיין סועדים חברים אחדים. מישהו מוסיף כיסא על כיסא כדי להגביה את מושבך. את תמיד מודה, אבל את המגש עמוס האוכל את מתעקשת להעביר בעצמך אל השולחן.

מי מאיתנו לא הכיר את השעה הזו שלך, אורה!

בשנים האחרונות נוספה גם שקית פלסטיק לצד ההליכון ובה אספת שאריות אוכל כדי לסעוד את החתולים – מנה ראשונה לאלה שליד המרפאה, מנה שנייה – לאלה שמחכים בכניסה לביתך. כך עד לפני חצי שנה.

בתחילת הקיץ האחרון חלה הידרדרות במצב בריאותך. התלוננת על חולשה, על כאבים בבטן וראינו שאת מאבדת במשקל. זה היה ראשית מסע הפרידה ממך. למעלה מחמישה חודשים נמשך מסע הסתלקותך מן העולם. המסע היה קשה. נאלצת לוותר על כל כך הרבה דברים שהיו חלק ממך ומאישיותך כל חייך: על עצמאותך, על הדינמיות וקצב החיים שלך, על מעורבותך בחיים, על הישיבה בכורסה הקבועה בביתך לאור

המנורה העומדת, כדי לקרוא ולהוסיף דעת למרות שסבלת מקושי גדול בראייה. על שיעורי יהדות וגמרא שבהם השתתפת בערבים, על נסיעה לקונצרטים ולאופרות שאהבת מאוד. על מלחמות נגד המִמסד ושיגור

מכתבי מחאה. לאט לאט התמעטו גם שיחות הטלפון עם קרובים וחברים רבים שהיו לך, שיחות שנמשכו לא פעם עד השעות הקטנות של הלילה והיו אמצעי קשר חשוב עם העולם החיצוני. רק רזי ברקאי ועירית לינור המשיכו לשדר ולהישמע בווליום חזק בתכניות הרדיו של גלי צה"ל. עליהם לא ויתרת. גם זה שימש צינור מידע חשוב עם הקורה בחוץ.

שכבת במיטתך נחלשת אך מתקוממת. לא מוכנה לוותר. רוצה לשמוע מכל מי שנכנס חוויות ומידע: "עוד לא עשיתי כלום היום... אני כל הזמן ישנה"... כך התלוננת.

כן אורה, בשלב זה של חייך ניתנה לנו ההזדמנות לחמם את ליבך, לסעוד אותך ולבטא עד כמה הינך חלק חשוב בחיים של רבים מאיתנו. מי לא נכנס אלייך – חברים רבים מהקיבוץ, קרובי משפחה, חברים של תני ז"ל שהרגישו כבנים לך וכאחים לתני. הם לא שכחו, והם גם מבטיחים לזכור תמיד.

היית אישה קטנה ומוגבלת מאוד מבחינה פיסית, אך בורכת בכישרונות יוצאי דופן ובכוחות נפש עצומים: חוכמתך, ידיעותייך ובקיאותך בכל תחום ונושא, סקרנותך העצומה. דעתנותך יוצאת הדופן. לא פעם אמרתי לך שאני בטוחה שבנסיבות חיים נורמאליות יותר את היית כבר מזמן פרופסורית מוערכת במוסד גבוה כלשהו. יעידו על כך עיסוקיהם של נכדייך המוכשרים אחד אחד.

נסיבות חייך היו קשות, אך האופטימיות ודיבורך המצלצל תמיד בחיוניותו, לא נתנו להביס אותך. עברת את השואה האיומה עם סיפור משפחתי קשה וכואב. היית מהדור שהקים את בארות יצחק בנגב ולחמת כל חייך על שימור הזיכרון לדורות הבאים. במלחמת יום הכיפורים איבדת עם משפחתך את תני היקר. התאלמנת מיהודה בעלך לפני שנים רבות. חיית את הכאב יום יום אבל תיעלת אותו לעשייה ולקשר.

ועם זאת, נפש מסוכסכת שכנה בתוכך. כישרונותייך העצומים, ידענותך המופלגת, התעניינותך ומעורבותך, היו מהולים במלחמות בלתי פוסקות. ובכל זאת, מי מאיתנו שזכה להתקרב לנפשך המורכבת והלא פשוטה, הצליח ליהנות ולהיות נשכר מעולמך המלא, מנפשך הרגישה והחמה ולהוקיר אותך מאוד מאוד.

תני אהרן שלכם קיבל את "עיטור המופת" על לחימתו העיקשת והאמיצה ברמת הגולן, ואני מעניקה לך, אורה היקרה, ובשם כולנו – את "אות הלוחמת", לאישה כמוך שלחמה כל חייה, אם במאורעות קשים שנכפו עלייך מבחוץ ואם במאבקייך עם גופך שכלא אותך והקשה עלייך מאוד. אני נפרדת מאישה חלוצה, יהודייה, מאמינה, ישראלית, אכפתית וייחודית.

בתצי ואודי היקרים. תם דור. נעלם עוד סמל מחיינו. דאגתם לאמכם כל השנים ותמכתם בה – בתצי ממרחקים, ואתה אודי, כאן בבית. בששת החודשים האחרונים סעדת את אימא אורה במסירות אין קץ, בהקשבה לקורה אצלה ובחמלה כל כך גדולה. זכית לקיים מצוות כיבוד אם בעשייה ובדאגה בלתי פוסקת בימים ובלילות.

זכית בתצי שלמרות המרחק הגיאוגרפי הגדול מביתך לבית אימא שלך, זכית שאת ובילי וכל חמשת ילדיכם יגדלו על ברכיה של אמך ועל מורשתם של סבא יהודה וסבתא אורה. גור, תני ברמן, תמר, דפנה ודוִד אהבו אותה מאוד וזיכו אותה באושר גדול ובנינים רבים וחמודים.

אני מתקשה להיפרד ממך. כה רבים הדברים שהייתי רוצה לספר לך ולאבלים שנקהלו ללוותך לדרכך האחרונה. לספר על אורה האחות הרחמנייה וביקוריה הקבועים בבתי הילדים של פעם, על עבודתך במרפאה עד שעות הערב המאוחרות, על הקמת הסוכה לזכרו של תני, מדי שנה, עם מוטות הברזל שהכין במסגרייה ועם קישוטים אמנותיים מעשה ידיו, על נסיעותייך לרמת הגולן לאתרי הקרבות, ולכלניות במערב הנגב, לחוש ולגעת ביפי ארצנו מקרוב.  צר הדף מהכיל.

היחסים החמים שנוצרו בינינו, היחסים בין בני המשפחות המורחבות שלנו – נוכחותך בתוך נפשי – כל אלה ימשיכו ללוות אותי ועוד רבים אחרים שנוכחים כאן היום.

לכי לשלום, אורה יקרה.  נוחי בשלום על משכבך לקץ הימים.

יונה ברמן 

סבתא יקרה,

אני מרגישה שממש זכיתי להיות נכדתך. רוב הדוברים וודאי יזכירו את כןח הרצון והעוצמה הפנימית שלך והאמונה העמוקה שלך בקב"ה. לאור כל התכונות האלו, היית לי דמות לחיקוי ולהערצה ואני אזכור את התכונות האלו בגלל אמיתותן ובגלל שהן אכן משקפות את אופייך.

אבל אני רוצה גם לדבר עלייך כחברה – חברה שטלפנה אלי בכל יום ראשון לבדוק מה נשמע, מה שלום הילדים, איך בעבודה, האם לא קר או חם מדי, או כל נושא אחר שעלה על דעתך.

סבתא, אף פעם לא היססת להביע את דעתך – לפעמים זה גרם לך לרדת מעט במדד הפופולאריות, אבל זוהי תכונה אחת מני רבות שירשתי ממך.

אני אתגעגע להרבה דברים: לפאי הלימון שלך, להליכות משותפות לחדר האוכל שבהם בחנת היטב את הצלחת שלי והערת שיש שם יותר מדי סלט, ולדייט על אייס קפה. אני אפילו אתגעגע לחתולים שלך – וזה אומר המון – כי כמו שאת יודעת, לא ממש חיבבתי אותם.

במהלך הקיץ האחרון ביליתי רבות בקיבוץ, ואני מאוד שמחה שהבנים שלי, עמית ומתן, זכו להכיר אותך ולבלות זמן איכות ביחד. כל החברים שלהם שמעו סיפורים על סבתא אורה, טייסת הקלנועית המפורסמת. הבנים זוכרים היטב את החתולים שלך, המרשמלו שחילקת להם בכל הזדמנות, וישיבה על המדרגות עם שקית שוקו בפה. ואת רווית נחת מ"השנוקים הקטנים" כמו שקראת להם, אפילו כשמתן נכנס לחדר שלך, פתח את הארון, עמד על שרפרף, ופיזר את כל הוויטמינים שלך על הרצפה – ואת פשוט צחקת מכול הסיפור.

 כשסיפרתי לעמית שהלכת לעולמך, הוא שאל את השאלות הרגילות שילד קטן עלול לשאול "איך את יודעת, למה זה קרה, לאן היא הולכת", אבל אז הוא חשב דקה ואמר שהוא מאוד עצוב "בגלל שאף פעם לא תהיה לי עוד סבתא כזאת שוב". וזה נכון. לפעמים יש המון תבונה במשפט של ילד בן חמש. 

האובדן שלי הוא אובדן אישי כמובן, אבל הוא לא רק אובדן אישי שלי. לקחת יחד איתך מאות סיפורים ואירועים, תאריכים, שמות ופרטים שאפילו לא חשבנו לשאול – או שאת בחרת לא לשתף. למזלי, זכיתי לשמוע רבים מהסיפורים שלך, ואף נסעתי איתך לגרמניה והולנד לפני כעשר שנים. לא אשכח איך הזיכרון שלך היה כל כך חד, מדויק ומלא חיות – ודאי היו הרבה דברים שהיית מעדיפה לשכוח, אולם תמיד זכרת את הפרטים. היית החיבור החי והנושם שלי לעבר שלנו וכואב לי מאוד שהחיבור הזה נגדע.

אני מקווה שהיית גאה בי ושזכית למעט עדנה ונחת. אני מתנחמת בעובדה שאת סוף סוף נחה בשלום.

אני אוהבת אותך ומתגעגעת נורא

דפנה

סבתא יקרה,

ברוך השם יש לי מעט חרטות בחיי, אבל אולי החרטה הגדולה מכולם היא שלא זכיתי לגדל את המשפחה שלי יותר קרוב אלייך, ושעכשיו מישהו צריך להקריא את ההספד במקומי. סליחה.

סבתא, כשביקרתי אותך לפני כמה שבועות בחנוכה, כבר היית חלשה ומלאך המוות ריחף באוויר. אולם, כששרנו "מעוז צור ישועתי לך נאה לשבח" קולך הלך והתחזק. " לך נאה לשבח"? באמת?  תמיד אמרת את ה-"ברוך אתה השם" עם המון כוונה, אבל עם כוונה יתרה כשהדלקת את הנרות של יום העצמאות ברגעים האחרונים של יום הזיכרון. "ברוך אתה השם".  באמת?  "אני יודעת שהוא קיים, אבל אני לא מבינה אותו" - היית אומרת לי לעיתים תכופות. איך את יודעת סבתא, איך את יודעת?

סבתא, היית האדם האמיץ ביותר והמחובר ביותר לקב"ה שאי פעם פגשתי. בתוכך, אני בטוח, התכונה הראשונה נבעה מהשנייה. כמו שכולנו יודעים, חווית כל כך הרבה דברים שבן אדם לא אמור לסבול, ולמרות זאת, לא רק שלא נתת לטראומות האלה להרוס אותך, אלא שלימדת את עצמך איך לחוות שמחה בשפע. בכל יום ראשון היית מטלפנת אלי לשמוע מה שלומי ושלום אירה ואידה (שתיהן העריצו אותך כל כך), וכמובן הילדים שלי והנינים שלך. שאבת כל כך הרבה נחת מכל סיפור קטן ומכל שיר פשוט שהם שיתפו איתך, ואחרי השיחה איתי, כמובן שהמשכת והתקשרת לשאר הנכדים לשמוע מה חדש.

אהבת כל כך הרבה דברים: קונצרטים, ספרות, לימוד תורה, פוליטיקה של הקיבוץ ואפילו חתולים. היכולת שלך להתגבר על אתגרים ומכשולים - לא חוזקה מיוחדת שלי - וליצור חיים של תכלית ומשמעות, היא הסיבה שאני כל כך מעריץ אותך ותמיד רציתי להתחבר אליך.

אמנם את החדרת בי אהבה ללימוד תנ"ך, ולעתים קרובות שוחחנו על ההיסטוריה של היהודים באירופה בתחילת המאה ה-20, אבל הדברים שהכי רציתי ללמוד ממך, האמונה והאומץ שלך - הם נשארו אקזוטיים וזרים לי מדיי. הם באים מזמן וממקום שאליהם אני לא יכול להתחבר. ועדיין, הדוגמא האישית שלך הצליחה לייצב את החוויה הרוחנית שלי. מי יספק את זה עכשיו?

 סבתא, מי ייתן ותנוחי בשלום באדמה שכל כך אהבת. מי ייתן שתוכלי להתאחד עם סבא יהודה, עם תני, ועם שאר בני המשפחה והחברים שכבר הלכו לעולמם. אני מבטיח לעשות כמיטב יכולתי כדי שתהיי גאה בי ובמשפחה שאני מגדל. אני אוהב אותך ואתגעגע אליך מאוד.

גורי

A great American author once wrote “man will not merely endure, he will prevail.”

 I think of Safta Ora when I remember these lines.  A lesser woman would have merely endured her many losses.  But Safta Ora was never content to merely live out her days.  She prevailed over every challenge: over poor health, with physical determination which was remarkable; over loneliness - I remember being in her house before Rosh Hashannah, when she called literally over hundreds of people, friends she had made 70 years prior, friends that she met last month, close relatives, distant relatives; and of course keeping Tani’s bonds of friendship alive year after year.  Over doubt, with a genuine Yirat Shamaim, determined Zionism and love of Torah. 

I often called Safta Ora, once or twice a week, while I was walking to work.  It may sound

foolish, but speaking to her gave me strength.  She asked about my life, family and work, never complaining about her discomforts, never asking why I have not called earlier or when I am coming to visit.  After talking to her I would think “what problem can I not overcome?  What problem could possibly warrant a complaint?”  With Safta gone - with this whole generation nearly gone, a generation who gave and sacrificed so much and asked for so little in return, who did not merely endure, but prevailed - I fear that we have all forever lost a source of strength, and I am not sure where we can turn to regain it.

Tany

לבתצי ולאודי

לנכדים ולנינים

ולכל בני המשפחה

השתתפותנו העמוקה באבלכם

בהילקח מכם אמא-סבתא

אורה ז"ל

בנחמת ציון וירושלים תנוחמו

חבר, אתה חסר

שימי, עברה לה קצת יותר משנה מאז כתבתי לך בפעם האחרונה, והיה בי איזה צורך לכתוב ולעדכן אותך שבשעה טובה ומוצלחת התחילו עבודות הגינון והפיתוח על הגבעה שהקימו לזכרך ליד הרפת החדשה.

אנחנו רצינו שתהיה לנו איזו גבעה קטנה ומגוננת שנוכל בה לשבת עם כוס קפה וסיגריית 'רויאל', ולחכות שאולי תחזור מחר.

שימי ידידי, אני עדיין גר בקיבוץ וממש טוב לי כאן, ורוב הזמן אני משתדל לראות ולשתות את חצי הכוס המלאה.

בעזרת ה' בעוד חצי שנה אני אורז את הפקלאות ואת ארבע הבנות, ועובר לגור בשכונת החרובים.

אני מתאר לעצמי שאתה שואל את עצמך מתחת לשפם ולזקן: ריבונו של עולם, איפה זאת שכונת החרובים?.

שימי, אתה לא תאמין, אבל היום סביון זה כאן. אתה יודע שכשהיינו קצת יותר קטנים, בתור ילדים היינו רוכבים על אופניים אל השכנים, לראות קצת וילות ולהתקנא. אז היום תורם לבוא לכאן וקצת להתקנא בוילות שבבארות, ואצלנו, שימי, זה בלי חומות וגדרות.

אני בטוח שאתה עדיין זוכר איפה נמצא גוש ה, ואיך בכל שנה שלום אשואל זרע שם חיטה בדיוק לפי סימון הערוגות. אז היום עומדות שם עשרים וארבע וילות לרווחת החבר, ואין לנו מה לקטר, כי דברים כאלה אין אפילו בקבוצת יבנה.

דרך אגב, שימי, רק שתדע ששלום אשואל עדיין שועל לא קטן (עד 120), והלוואי על כולנו בגילו.

אני אגיד לך ת'אמת שכל כך טוב לי בפינה שבה אני גר עם ה-72 מטר מרובע ועם "אותה האהובה והספרים הישנים", אבל האישה החליטה שאנחנו עוברים, ואין לי כוח לויכוחים. אז הרמתי דגל לבן כאות כניעה, ואמרתי לה שאני לא מתערב בבנייה, ושתקרא לי מתי לבוא עם המלגזה. בינתיים אני "יושב על הגדר רגל פה רגל שם", כי באמת לא חשוב לי אם המטבח יצא בתוך המזווה וידיות הכניסה לא יהיו בדיוק מ-SUPER NICL , ודרישת שלום חמה לאריק.

שימי, אם רק היית יודע כמה דברים השתנו מאז שעזבת. כולם אומרים לי שזה הכול לטובה, אבל לי זה לא מסתדר בחיי היומיום והשגרה.

אתה בטח זוכר איך פעם היו כאן ערמות של חבר'ה על הדשא. אז הדשא עדיין קיים, רק שהחבר'ה עברו לאינסטגרם ול- what's up ולפייס בוק, והיום אם אתה לא מקושר לרשת של בר רפאלי אתה לא בעניינים ולא מבין על מה מדברים. אם אתה לא חזק בתוך הטוויטר ולא מצייץ בזמן, חבל לך על הזמן.

שימי, אתה לא תאמין, אבל יש לי עשרים ושניים אלף חברים, ואתמול בלילה הצטרפו עוד שלושה, ונראה לי שהם מגבעת השלושה.  יש בי פחד נורא שיום אחד כולם ירצו שנצא למסעדה ושאני אשלם, ואין לי מושג מאיפה, ובטח למנה האחרונה הם יזמינו גם גלידה, כי הם כולם יודעים שאני הולך לגור בוילה, והם חושבים שאני מפוצץ בכסף.

בכל מקרה, אני מקווה שזה לא יצא לפועל, ואם כן – אני אצטרך להשאיר שם צ'ק שמן בעשרים וארבעה תשלומים, כי ככה זה כשיש לך עשרים ושניים אלף חברים ועוד שלושה מגבעת השלושה. ככה זה הולך היום – כל המרבה הרי זה משובח.

לצערי הרב, שימי, תכניות הריאליטי נותנות פה עדיין את הטון, ולפעמים כולנו שוכחים מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים, ובאיזה תור לאיזה אודישן אנחנו עומדים.

אנחנו עומדים שעות בשמש הקופחת רק כדי לגעת בבמה, ורק שלא נתייבש כאן בצמא. בערב אנחנו יושבים בבתים עם מכשירי הסמארטפונים, ומחליטים מי יעלה לשלב הבא, מי יודח הביתה וייכנס לדיכאון, והכול בעזרת מסרון.  אתה בטח לא תאמין, אבל אתמול ראיתי בסוף התור לאודישנים את אריה מכפר סבא בא וחולם להיות על הבמה.  אני אומר לך שכל כפר-סבא תסמס בשבילו, כי הוא מכפר-סבא בא ויביא לעיר הרבה כבוד.  שמעתי שבקרוב תתחיל לה עוד עונה של היפה והחנון, וכל זה גורם לי להתגעגע ל'ראשון בבידור'. אמנם גם הוא אהב במה וזרקורים, אבל שם חילקו לנו פרסים, והיה שווה להישאר ערים.

שימי, אם רק היית יודע איזו סופה הייתה כאן בשבוע שעבר. כמעט כל המדינה שותקה ולא תפקדה, והיה פה כל כך כל כך קר ש"צבי אמר שקר לו בראש ושנסגור איזה חלון", ותמסור לאריק עוד דרישת שלום.

רק שלא יעוף איזה רימון ונלך לעזאזל, כי עדיין, שימי, מנסים כאן להיפטר מעם ישראל, ואם לא חבל להם על הזמן והתחמושת – שימשיכו לנסות, כי למזלנו החיים כאן במזרח התיכון לא נקבעים על פי מסרון, אלא רק על פי שמירת העיקרון, ההיסטוריה והמורשת.

שימי ידידי, אני צריך לסיים, כי יש לי ממתינה, ואולי אני צריך להתארגן על המלגזה.

אתה יודע שתמיד יש בי הרגשה שאם רק היית יודע כמה אתה חסר, היית אורז את הציוד וחוזר.

תגיד, מה יש לעשות שם למעלה כל כך הרבה שנים?  נותנים שם זמן לנגן באורגן? יש מקום לרוץ, וקבלה לחברות, וישיבות מזכירות?  ומי עושה שם את הנהלת החשבונות? או ששם למעלה מתקיים לו סוף כל סוף המשפט 'הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד'? כי כאן, שימי, המשפט הזה עדיין חסר לו שמן בגלגלים, ואם אתה שואל אותי אז כולנו כאן למטה קצת אשמים.

שתהיה לך שבת שלום,

אבנר סוקולובסקי

נ.ב. תסלח לי שלא כתבתי אף מילה על הרפת, אך אל תדאג, היא עדיין קיימת.

      הציבור מוזמן לראות את הגבעה ליד משרד מרכז המזון.

אסיפת חברים

תתקיים בע"ה ביום שלישי, כ"א בטבת תשע"ד 24 בדצמבר

בשעה 21:00 בחדר האוכל

על סדר היום: תכנית המשק 2014

אם לא יהיה מספר נוכחים כנדרש לשם קבלת החלטות,

תתקיים אסיפה נדחית חצי שעה לאחר פתיחת האסיפה

והחלטות תתקבלנה בכל מספר נוכחים שיהיה.

נשיאות האסיפה

שלום לכולם,

שלג על עירי

הדיווח הראשון ואיתו תמונות ראשונות של השלג הגיעו מחברי כפר עציון, שהיו נתונים בגוש הנצור: 'השלג מגיע כמעט עד הברכיים... הכבישים נחסמים, רוב היום אין חשמל כך שגם בבית קור כלבים ואין אפשרות לעבוד. אני מודה שביומיים האחרונים לא העסיקה אותי כל כך התשואה של 'שיבולת''... (יענקל'ה רוט, גזבר התנועה); בבוקר יום ראשון התקבל עוד מסר מאמיתי פורת, מנהל אגף החברה – 'אנו שוברים קרח בשבילים עם מכושים, גוזמים עצים ומפנים את הדרכים'; מקיבוצי הגלבוע דווח: 'פתיתי שלג ירדו בהבזקים קצרים לאורך כל היום, אך לאכזבת כולם 'לא נתפסו' על הקרקע. מאידך, לשמחת כולם, גם הרוחות המאיימות לא הגיעו'; בטירת צבי  נרשם רגע דרמתי במיוחד כשהאור כבה באמצע תפילת קבלת שבת. בית הכנסת הוחשך לחלוטין, בדיוק כשהציבור שר את המילים "ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם...", החזן לא איבד את עשתונותיו, השירה גברה אף יותר ותוך זמן קצר חזר האור. תודה לבורא עולם ולחשמלאים! בטבורו של קיבוץ עלומים כך התבשרנו, צץ לו אגם חדש, ומהיום יקרא שמו – 'אגמון עלומים'; בקבוצת יבנה חגגו תורני חדר אוכל בליל שבת – 'היה קצרצר ונהדר. לסעודה הגיעו רק התורנים ומשפחותיהם ועוד כמה 'שומרי הגחלת''... ; ומבית רימון דיווח לנו נעם פרינס, מזכיר הקיבוץ – 'הודיעו על הסופה, הפצירו באנשים לקשור חפצים, להכין מקלטים, להכניס הביתה את חיות המחמד ואת חיות הבר, ו-ל-ה-ת-כ-ו-נ-ן. בפועל הדבר העיקרי שנזכור מהסופה היא העובדה שרשת החשמל לא נפלה...'.

 

שמיטה ישראלית

עשרות ארגונים השתתפו השבוע בכנס השקה של המיזם "שמיטה ישראלית", שמובילה עמותת 'טבע עברי'. המכנה המשותף סביבו התלכדו הארגונים הוא הרצון לתת משמעות לרעיון שנת השמיטה, שטבע בתוך ים 'מלחמות היהודים' סביב פתרונות טכניים לחקלאים ולצרכנים, גם עבור 98 אחוז מאזרחי ישראל שאינם חקלאים. רעיון "שנת השבע" כולל בבסיסו מסכת ערכים ועקרונות ממעלה ראשונה, הנוגעים לחיי כל אדם ואדם, ונדמה שדווקא כיום יש בשמיטה כדי לענות על חלק מאתגרי העולם במאה ה- 21. לקיבוץ הדתי היתה נוכחות משמעותית בכנס: הרבים עמית קולא ומאיר נהוראי (נציגי בית הלל), גרשון שליסל (מרכז ההערכוּת לשנת השמיטה במשרד החקלאות), לימור ספראי ומתן קפלן (נציגי מדרשת תורה ועבודה), ורזי בן יעקב (נציג מזכירות התנועה).הלוואי ויזכה עם ישראל לחדש את משמעותה של השמיטה בחייו.

פורום רכזי החינוך

פורום רכזי החינוך (ללא רכזות גוש עציון שנעדרו בגלל השלג) נפגש השבוע ללמידה ושיחה בהנחייתה של נורית סבירסקי. לאחר שיח עמיתים, נפגשנו עם דבי בראס (מצר), הפעילה במחלקת החינוך של התנועה הקיבוצית. דבי שיתפה אותנו במהלך מקיף של התק"צ לזכות בהכרה כ'ארגון נוער פעיל', שיש לו מאפיינים ייחודים. המהלך, לו אנו שותפים, אמור להוביל את המערכות הקיבוציות העוסקות בחינוך חברתי לקבל הכרה ממלכתית ממשרד החינוך, ובכך למסד את העבודה השוטפת ולאפשר מרחב עבודה חינוכי לאורך השנה כולה ובדגש על ימי החופש. הרכזים ניצלו את המפגש לשאול שאלות רבות, ודבי ענתה בסבלנות ובחן רב. אנו נמשיך לשתף פעולה עם המהלך לצד בדיקה מעמיקה של יתרונותיו, חסרונותיו ומשמעותו למערכות החינוך שלנו.

מזמו"ר

לאחר חודשים רבים שבה והתכנסה המזכירות המורחבת, והפעם בקיבוץ עלומים, ובכך התאפשר לנו לשלב דיונים והחלטות עם ביקור באתר 'בארות יצחק בנגב' העומד בשלבים האחרונים של הקמתו. לאחר מסירת דיווח על העברת משרדי מזכירות התנועה חולקה לצירי המזמו"ר טיוטה ראשונה של חוברת "החלטות המועצה ה- כ"ט", אותן יתבקשו לאשר צירי 'היום השלישי' של מועצת החינוך, שתתקיים בעז"ה בניר עציון בחודש שבט הבעל"ט. חלקה המרכזי של הישיבה הוקדש לאישור תוכנית העבודה של המזכירות הפעילה לשנה הקרובה, וביחד עמה תקציב התנועה ל- 2014. הישיבה ננעלה לאחר אישור הארכת קדנציות של פעילים: צביקי פורת (עלומים), עד סוף 2014 כמרכז אגף המשק; שרגא וילק (משואות יצחק), שנה נוספת כמרכז המחלקה לצמיחה דמוגראפית; ריבה פריד (מעלה גלבוע), קדנציה נוספת של 3 שנים כעורכת עמודים.

 

מפגש מרכזי ועדות חברים

מרכזי ועדות חברים נפגשו השבוע בקבוצת יבנה לצורך היכרות, למידה, והקמת קבוצת עמיתים. הדיון נסב על תחומי האחריות והסמכות של ו' חברים – מהטיפול בבעיות הפרט ועד הובלת תהליכים חברתיים. בניתוח מקרה לדוגמה עלו שאלות כגון: מהו החוזה בין החבר לקיבוץ (השיתופי והמופרט)? האם הוא דו צדדי? מהי אחריות החבר? כיצד מתמודדים עם ערעורים על החלטות וקיצורי דרך, וכיצד ניתן לקיים התייחסות שוויונית ובו בזמן להתייחס למקרים מיוחדים. בהמשך היום תוארו בהרחבה מספר תהליכים חברתיים רחבים שהתקיימו בקיבוצים: "שיחות מלב אל לב" עם כלל החברים, בנק "ואהבת" (חיבור בין מי שרוצה לתת למי שמבקש לקבל בקהילה), מעגלי תמיכה בחברים ועוד. לקראת סיום הצגנו "בנק רעיונות" לו' חברים – תמצית רעיונות שניתן ללמוד אחד מהשני. לסיכום: היה חשוב, מעניין ומלמד, ולכן ביקשנו להמשיך ולהיפגש אחת לרבעון ובמקביל לקיים קבוצת עמיתים וירטואלית.

שבת שלום

                                                             נחמיה רפל

 וחברי המזכירות הפעילה

בבית הספר התיכון

שלום לכולם,

החורף סוער סביבנו, ובתוך ברכות הגשם ופגעי מזג האוויר אנו מקיימים את שגרתנו, כל הכבוד לכל התלמידים והמורים שהגיעו לבית הספר ומקיימים בו את שגרת יום השישי שלנו, תוך ציון י' בטבת.

 במרכז השבוע עמד טקס י' בטבת שהוא גם ערב סיכום המסע לפולין של תלמידי כתות י"ב. תלמידי י"ב העלו את הטקס המושקע והמרגש פעמיים, בפעם הראשונה בשעות הבקר של יום רביעי בפני כתות ז' עד י"א ביחד עם צוות בית הספר, ובפעם השנייה ביחד עם הורים, אשת העדות מוגדי (אסתר אונגר) מניר גלים, בני משפחה וחברי קבוצת יבנה, תוך שיתוף פעולה הדוק עם ועדת התרבות של יבנה.

יישר כוחם של תלמידנו בוגרי המשלחת, של כל חברי הצוות החינוכי של כתה י"ב ושל כל הרבים שעמלו להצלחת הערב החשוב הזה.

הורים מקוונים לרשת בטוחה – משרד החינוך מזמין את כל ההורים להירשם לתוכנית ייחודית שבה תרכשו ידע וכלים להתמודדות עם האתגרים והסיכונים שאותם רשת האינטרנט מציבה בפנינו ובעיקר בפני ילדינו. הידע, הכלים והמודעות למצבי סיכון ברשת יהוו עבור הורים בסיס לקיום דיאלוג משמעותי עם הילדים. כולנו מוזמנים להיכנס לאתר בית הספר דרך הקישורית הבאה ולהתרשם מהתכנית http://yavnek12.co.il/

וגם, פתחנו דף בפייסבוק, יניב מקפיד לשמור עליו מעודכן – מוזמנים להיכנס ולהשאיר את חותמכם.

שתיים דובים – יהודית בר ישע גרשוביץ , הביעה את הסכמתה לתת לנו שיעור מיוחד בקריאה בית מדרשית רב תחומית   בספרו החדש של מאיר שלו. ההשתתפות מותנית בקריאת הספר. מעוניינים,  נא השיבו אלי במהירות במייל חוזר על מנת שנוכל להתקדם.

ובנושא דומה ומשמח – ספרן החדש של איילה צרויה ויהודית בר ישע גרשוביץ יושק ממש בקרוב. נא סמנו ביומנים – יום ראשון כ"ו בטבת 29.12.13

ובשבוע הבא עלינו לטובה:

טיול שנתי לכל התיכוןבתכנית העבודה השנה סומן יעד חינוכי של איחוד הטיולים השנתיים של כל התיכון לאותו השבוע. הרעיון הארגוני העומד מאחורי המהלך הוא יצירת רצף לימודים שבו כל המורים של כל הכתות נמצאים, ובשבוע אחד בלבד (ולא שלושה) יוצאים כל תלמידי התיכון והצוות לטייל בו זמנית. הלוגיסטיקה מאתגרת מאד, ושיתופי הפעולה בין ובתוך הצוותים מלמדים אותנו, עוד לפני צאתנו שכנראה יהיו רווחים נוספים למהלך, אותם לא צפינו. ברכת הדרך שלוחה לכל המטיילים.

                                                                                   שבת שלום וביטחה,

שרה

כ ל ב ו ד ף

שעור בפרשת השבוע במועדון:    שולי גל – כדאי להביא משקפיים

אחות תורנית:  אריאלה פלדמן – טלפון 61999

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

וייקרא שמו בישראל    אלדר-משה בן איילת וחננאל שקלאר.  תזכו לרוב נחת ושמחה.

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

חוג הקוראות -  לאוהבות לקרוא שלום,

אנחנו מחדשות את חוג הקוראות ומחפשות עוד שותפות לחוג. אנחנו קוראות ומספרות על הספרים שקראנו. לפעמים הספרים עם מכנה משותף, לפעמים לא, ולפעמים כולן קוראות אותו הספר.

אני מזמינה את כל מי שמעוניין למפגש הקרוב אשר יתקיים אי"ה

ביום שלישי הקרוב, כ"א בטבת, 24 בדצמבר, בשעה 19:30. על המקום תבוא הודעה.

                                                                                                               להתראות, 

אילנה לרמן

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

תזכורת ממערכת התקציב האישי/מנגנון תכניות החיסכון – עכשיו הזמן...

מי שמעוניין למשוך כסף מחשבון החיסכון או להפקיד בו כסף, ישאיר הודעה לדויד בקופת בית או בתא הדואר של קופת הבית, בשבוע האחרון של הרבעון. הכסף ישוחרר או יופקד ביום הראשון של הרבעון הבא (1.1.2014).

בעלי חשבונות קיימים קבלו דיווח מצב החשבון נכון ל -1 בינואר 2014

צוות הנהלת החשבונות

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

עברה שנה

ביום ראשון זה, י"ט בטבת, 22 בדצמבר בשעה 18.00 נקיים בבית צוותא אזכרה לדודתנו אלישבע רמון ז"ל במלאת שנה לפטירתה.

משפחות ברמן, דגן, גבע והופמן

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

גשם בא ! 

בסוף השבוע האחרון זכינו להמשך גשמי הברכה והסיכום עד עתה הוא   291.7 מ"מ.  כן ירבו !

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

ברכת נסיעה זהירה

ליאיר-עקיבא שניאור שסיים בהצלחה את לימוד הנהיגה ומעתה מחזיק ברישיון נהיגה.  סע בשלום ובבטחה.

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

למהירי החלטה

התפנו חדרים בודדים במלון במעלות, לשבת עיון ונופש של הקיבוץ הדתי:

בשבת וארא בעוד שבוע נקיים שבת חסידית בדגש על ניגוני חצר מודזיץ, בהובלת זאב קיציס וישעיהו יחיאלי.

המעוניינים להצטרף יתקשרו בבקשה בהקדם לעדנה גולינסקי במזכירות הקיבוץ הדתי 03-6072706 ויקבלו תכנית מעודכנת והסבר מפורט.   בואו בשמחה !

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

המשך קליטה טובה

ידיד ונעמי בן-שמול, אייל לנדה, אהרן פארן וקנדל צונץ התקבלו להמשך המסלול בתכנית הסדר הבנים.  אנו מאחלים התערות טובה בביתנו.

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

לאופק נאור בת המצווה

                                     להורים הדס וגבי

           לסבתא וסבא זהבה ויעקב שניאור

                    ולכל המשפחה

                      מזל – טוב

רבות בנות עשו חיל

                          משפחות נאור ופלינט

מזמינות את הציבור

לשתיית לחיים וכיבוד

לכבוד בנות המצווה

אופק ואביטל

בשבת

לאחר ארוחת הצהריים, בחדר אוכל

בואו בשמחה!!!

AtarimTR