ידיעון מספר 2860 פרשת יתרו

פתחון פה


חיי כלב

יום אחד, לפני ארבע עשרה שנים וחצי, הגיעה אלי קבוצה של כמה ילדים קטנים.  סִפרו לי שמצאו גור קטן שמישהו השליך בקיבוץ. שאלו את שולמית ברמן, המטפלת שלהם, מה לעשות איתו, והיא הציעה להם לשאול אותי האם אני מעוניינת  לאמץ אותו. אני התאהבתי בו במבט ראשון.  קראנו לו ״צרלי״.  באותו הימים שגיא היה חייל, שגב עמד להתגייס ושי-אל היה רוב הזמן במעון בצפון.  לבוא הביתה אחרי יום עבודה לקבלת פנים כל כך חמה היה גן עדן. השנים עברו, שי-אל חזר הביתה ונרקמה ביניהם  אהבה גדולה .  צ'רלי ישן ליד המיטה של שי-אל בכל לילה.  לפני שנתיים וחצי שי-אל התחיל לדאוג מה יקרה לנו (!!) אם יקרה משהו לצ'רלי. החלטנו להביא לו ולנו חברה, גורה משדות ים.  קליו, הגורה, החליפה את צ'רלי בחצר ליד הבית, כי בינתיים צ'רלי החליט שעדיף לו לבלות רוב היום בחדר של שי-אל.  בהמשך הזמן צ'רלי הפסיק כמעט לראות ולשמוע, פיתח ארטריטיס וסרטן.  לא סבל אבל..... ביום ראשון ראיתי שקשה לו לנשום ונסענו לוטרינר.  כבר לא היה מה לעשות ולא רצינו שיסבול.  נכון שכלב  זה רק כלב, אבל לנו הוא היה גם חבר ומשפחה.

 סוזי ושי-אל



  מה בגיליון?

 סיפור מההפטרה – הרב ירון

 תכנית השבת – צוות התרבות

יורדים לנגב – מילכה מיור

לזכרו של חיים תמים – המשפחה

 לזכרה של אורה אהרן – לאה לוי

 נפטרנו מהפוליו – קופת חולים הכללית

 

חרוז בשרשרת – אתר המועצה האזורית

אייפוד – אבנר סוקולובסקי

לקראת מועצת הקיבוץ הדתי – נחום ברוכי

לקראת אספה – הנשיאות, הדיירים, צוות שיכון

 בקיבוץ הדתי – עמוד"ש 196

שמיה דקודשא (שיר) – יהונתן שרמן




  נר זיכרון !                                              

     יוסף-יוס'ק וינד ז"ל – י"ז בשבט תשל"ב

    אלעזר-לזר לוי ז"ל – כ' בשבט תש"ס

    שמעון מאיר-שימי סלומון ז"ל – כ"ג בשבט תשס"א 






סיפור מההפטרה


הפטרת פרשת יתרו : ישעיהו ו,א – ז, ו. ט, ה-ו


תמצית ההפטרה – בתחילת ההפטרה מתאר ישעיהו את המחזה שהוא רואה בשנת מות המלך עוזיהו: הקב"ה והפמליא של מעלה דנים בשאלה מי יישלח להינבא על ישראל, וישעיהו מציע עצמו לתפקיד הנביא. בהמשך (ע"פ האשכנזים) מתוארת סיטואציה שהייתה לפחות 16 שנים אחר כך, בימי אחז, כשהארמים עשו מצור על ירושלים, והמלך פחד מאוד, אך הנביא הרגיע אותו שאין לו מה לפחד מהארמים כלל. בסיום מדלגים שני פרקים, וקוראים שני פסוקים העוסקים בלידת המשיח: "כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ בֵּן נִתַּן לָנוּ".

 

הקשר לפרשה – בפרשה מתואר מעמד הר סיני, ובין השאר נאמר כי: "הַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ... וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד", וגם בחזונו של ישעיהו נאמר: "וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן". קשר נוסף הוא שבסוף הפרשה נצטווינו על עשיית מזבח, ובהפטרה המלאך לוקח רצפה מעל  המזבח ונוגע בפיו של ישעיהו.

 

מתוך ההפטרה – "בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ" – האם זו נבואת ההקדשה של ישעיהו? – לכאורה, כך נראה מהתוכן, אבל הרי זהו פרק ו בישעיהו ולא תחילת הספר! יתרה מזו: ישעיהו ניבא בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ, יוֹתָם, אָחָז וְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה, ולכן נראה שנבואה זו, שנאמרה בשנת מות עוזיהו, בוודאי אינה הראשונה. יש שהסבירו שאין מוקדם ומאוחר בתורה, ופרק זה הוא אכן הראשון מבחינה כרונולוגית. לעומתם, יש שהסבירו שהמלים "מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ" אינן מתייחסות למותו אלא ליום שבו הוא הצטרע (דהי"ב כו, יט), שהרי המצורע חשוב כמת, כמו שאמר משה רבנו על מרים שנצטרעה (במדבר יב, יב): "אַל נָא תְהִי כַּמֵּת".

 

"וָאֶרְאֶה אֶת ה' יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא" – זהו המקור לדברי הפייטן שכתב בתפילת 'נשמת כל חי': "הַמֶּלֶךְ הַיּוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא". יש לשים לב כי ע"פ פיסוק הטעמים בישעיהו המלים 'רָם וְנִשָּׂא' אינן מתייחסות לכסא, אלא לקב"ה. לכן גם בתפילה, יש לפסק את המשפט כך: "הַמֶּלֶךְ הַיּוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא, רָם וְנִשָּׂא".

 

"הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה" – הפסוק המתאר את תפקידו של ישעיהו סותר, לכאורה, את כל תפקידו של הנביא: "הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ". הרמב"ם (הלכות תשובה ו, ג) כותב שלפעמים אדם חוטא בחטאים חמורים כל-כך עד שה' מונע ממנו לחזור בתשובה. אך מפרשים אחרים אומרים שהקב"ה אינו אומר לישעיהו מה לעשות אלא מכין אותו לקראת מה שעתיד להתרחש: ככל שהוא יוכיח אותם, הם יתרגלו לתוכחה, ואז יינעלו מהם, חלילה, שערי התשובה.   

 

ציטוטים – "וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָא-וֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ". "הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע". "עַד מָתַי?". "כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן אֲשֶׁר בְּשַׁלֶּכֶת". "וַיָּנַע לְבָבוֹ וּלְבַב עַמּוֹ כְּנוֹעַ עֲצֵי יַעַר מִפְּנֵי רוּחַ". "כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ בֵּן נִתַּן לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ  אֵל גִּבּוֹר אֲבִיעַד שַׂר שָׁלוֹם". 


הרב ירון





בארות חוגגת יומולדת

תוכנית השבת:

 ליל שבת

"משפחה מארחת משפחה ".

שבת

קדושא רבא לאחר תפילת שחרית

"פסטיבל מספרי סיפורים"

סיפורים מקומיים וזכרונות פיקנטיים

12:00 סעודת שבת בחדר אוכל.

משחק פעיל בקיבוץ


יורדים לנגב...

 

יציאה לכנס בשעה 8:30.

הכנס יפתח בשעה 10:00 בקבוץ עלומים.

 

המושב הראשון, בהנחיית רמי חרובי,  יוקדש להתיישבות בנגב, והמושב השני, בהנחיית נחום ברוכי - "קומי צאי מתוך ההפיכה"  - יוקדש כולו לחבריה הותיקים של בארות יצחק.  המושב ייפתח במצגת קטעי תמונות וראיונות עם ותיקי הקבוצה שבהזמנות זו נאחל להם בריאות טובה ותודה גדולה על שיתוף הפעולה.

בהשתתפות: אורית נצר, גיא הלוי וחלי יעקבס-וירט.

 

בשעה  14:30 – תתקיים חנוכת אולם "בארות בנגב" וביקור היכרות עם מרכז ההדרכה החדש, שבמהלכו ייערך מיצג בנושא בארות יצחק מההקמה ועד היום בהשתתפות ילדינו ובהנחיית אסתר פורשר.

בדרך חזרה נבקר גם במגדל .

יציאה ב-13:00 מהקיבוץ.

 

הערה: ילדי ד-ו ייאספו מבי"ס מוקדם יותר, וייסעו לעלומים, ובדרך יאספו ילדים מיבנה. ייתכן ותהיה אפשרות להצטרף להסעה זו (להורים ומעוניינים אחרים).

נא לעקוב אחר ההרשמות על קיר מכונת השטיפה!

בואו בשלום,

מילכה







כבר שנה


במלאת 11 חודשים לפטירתו של חיים תמים ז"ל, קיימה המשפחה ערב לימוד לזכרו.

להלן דברים שאמר הנכד עמנואל פרץ ודבריה של סיגלית.


 

גַּאֲוָה (אפילו סלעים נשברים) / דליה רביקוביץ'

 

אֲפִילּוּ סְלָעִים נִשְׁבָּרִים, אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ,

וְלא מֵחֲמַת זִקְנָה.

שָׁנִים רַבּוֹת הֵם שׁוֹכְבִים עַל גַּבָּם בַּחֹם וּבַקּוֹר,

שָׁנִים כֹּה רַבּוֹת,

כִּמְעַט נוֹצַר רֹשֶׁם שֶׁל שַׁלְוָה.

אֵין הֵם זָזִים מִמְּקוֹמָם וְכָךְ נִסְתָּרִים הַבְּקִיעִים.

מֵעֵין גַּאֲוָה.

שָׁנִים רַבּוֹת עוֹבְרוֹת עֲלֵיהֶם בְּצִפִּיָּה.

מִי שֶׁעָתִיד לְשַׁבֵּר אוֹתָם

עֲדַיִן לֹא בָּא.

וְאָז הָאֵזוֹב מְשַׂגְשֵׂג, הָאָצוֹת נִרְגָשׁוֹת, וְהַיָּם מֵגִיחַ וְחוֹזֵר,

וְדוֹמֶה, הֵם לְלֹא תְנוּעָה.

עַד שֶׁיָּבוֹא כֶּלֶב יָם קָטָן לְהִתְחַכֵּךְ עַל הַסְּלָעִים

יָבוֹא וְיֵלֶךְ.

וּפִתְאֹם הָאֶבֶן פְּצוּעָה.

אָמַרְתִּי לְךָ, כְּשֶׁסְּלָעִים נִשְׁבָּרִים זֶה קוֹרֶה בְּהַפְתָּעָה.

וּמַה גַּם אֲנָשִׁים.

 

סבא היקר,

היית לנו כאבן, כבסיס. 

תמיד הייתה ותמיד תהיה עם המילה הנכונה.

גידלת את כולנו וראית איך גדלנו – מהצד, בשלווה.

לימדת אותנו לא להישבר אף פעם, ותמיד להאמין גם בעצמנו.

אני מתגעגע אליך מאוד ובטוח שאתה שומר על כולנו מלמעלה.

אוהב.

עמנואל




אבא יקר שלי,

חלפו 11 חודשים ואנחנו עדיין לא מעכלים, האובדן והצער מתערבבים בחיי היום יום.
פעמים כה רבות בתקופה שחלפה מאז ימי השבעה, הרגשתי צורך עז אליך להתקשר, להתייעץ.

תמונתך מופיעה ליד מספר הנייד שלך ברשימת אנשי הקשר... ו אני כמעט לוחצת ... ברגע האחרון נזכרת שכבר אין לי את הזכות הגדולה הזאת שתוכל בי לתמוך.
הצער ממלא אותי..ומיד אני מתעשתת ומנסה לחשוב מה היית מייעץ וכמה היית מרגיע ואומר בביטחון שהכול בעזרת השם יסתדר.
מסע הפרידה ממך החל באותו יום שבת, כשצעדתי במרץ לבית החולים בידיעה ובאמונה שלמה שאפגוש אותך ואזכה לראות את פניך הטובות, את שפתיך ממלמלות, מברכות.
אך בורא עולם בחר לקחתך לעולם שכולו טוב בדיוק בשעה שיצאתי מהבית אותך לראות.
השעה הייתה תשע וחצי (בדיעבד נודע לי שזו שעת פטירתך). עברתי בדרכי ליד בית הכנסת ושמעתי את המתפללים, הנה כבר קריאת התורה לקראת סיום, ימשיכו מוסף, בתפילה ובניגון.
וחשבתי עליך אבא שלי – כמה היית שמח להיות חלק מאותו הציבור ברגעים אלה.
בהגיעי לבית החולים נכנסתי לחדר שעזבתי ביום שישי, כולי מלאת תקווה, צופה בך שוכב שלו במיטה,  כשאמא, רויטל וחנניה שקועים לידך בתפילה.
אמא מרימה את ראשה ואומרת בקול חנוק אבא איננו.
עם רגשות הצער ועם הבכי המר שמילאו אותי, חזרתי לימים רחוקים כשהייתי ילדה, כשהייתי נערה צעירה.
באותה שעה קשה שכחתי שאישה בוגרת אני, עם משפחה משלי, והרגשתי אבודה כילדה קטנה שהתייתמה. כל ילדותי נפרשה לנגד עיניי כמו התמונות שבאלבום הישן, כשאתה מלווה אותי בכל צעד וצעד – מחנך, מחזק, מטפל ומפנק. זה החזיר אותי לשיחות שהיו בינינו. הרגשתי תמיד קרובה אליך. שום דבר לא מנע ממני לשתף אותך ברגשותיי, במחשבותיי ובחלומותיי.

זה באמת לא במקרה שאזכרת 11 החודשים שלך מתקיימת בט"ו בשבט, חג שהיה כל כך ממך, כל כך שלך.

אבא שלי, יהודי יקר וצנוע, כמו עץ באדמה נטוע, לרגע לא עוזב את שורשיו החזקים, יציב באהבתו לאדמתה של ארץ ישראל. עומד חזק ואיתן בסערות ובקשיים. נהנה כל-כך מקרני החמה והשמים הכחולים.
מניב פירות ופרחים, ומודה כל יום לבורא עולם על היופי והשמחה בחיים.

אבא שלי.
כמה חסר אתה לי ולמשפחתי, לבעלי שהעריך אותך כל-כך.
לבנותיי ולבני היית דמות חזקה, דמות מחנכת ואוהבת.

כמה חסרים לנו ביקוריך עם אמא בביתנו.
תמיד ידעת בפשטותך המיוחדת ליהנות, להעריך ארוחה טובה, פרי טעים לקינוח.
דאגת להחמיא על כל תבשיל שהגשתי בשבחים: "מעדן" "דליקטס".
היכולת שלך לשבת עם הילדים שלי, עם בעלי ואיתי, להקשיב בעניין  לכל אחד ואחת, הייתה יכולת מיוחדת השמורה לך.

בימי השבעה, אחד הרבנים הסביר לנו כמה חשוב בשעה שכזו שמאבדים אדם כה יקר. על יהודים מאמינים לשאול תמיד: לְמה ולא למה. ( לאיזו מטרה אלוקים לקח אותך ולא למה).
אחרי חודשים אלו שעברתי תיקונים רבים, אני מבינה שהייתה זו שליחותך שעלית למעלה, לאפשר לי להתחזק ולגדול, ואתה שם למעלה שומר בשבילי על הכול.

 

אבא שלי יקר.
כמו בהספד שכתבתי בפטירתך, מאמינה אני באמונה שלמה שבשבילינו אתה היית החכם מכולם.
תמיד נהנית ללא משוא פנים ללמוד מכל אדם. היית הגיבור מכולם - עבדת קשה יום יום את היצר לכבוש.
היית העשיר מכולם - תמיד שמחת בחלקך בהודיה לבורא עולם.
היית מכובד מכולם - כיבדת תמיד את הבריות, כל אדם ואדם.

בשבילי  היית האבא הכי בעולם, היית האבא הטוב מכולם.

בעזרת השם שאחיי אחיותיי אני וילדינו כולם, נזכה להמשיך את דרכיך. לכבד את זכרך.
שנזכה לשמור על אמא כמו שאתה דאגת תמיד לשמור באהבתך הגדולה, ונגרום לך נחת ממקומך לצידו של הבורא שבמרומים.
מתגעגעת מאוד,


סיסי שלך (סיגלית שמחה)






אורה אהרן ז"לשלושים לפטירתה


אורה,

ביום שעזבת אותנו רצו כסרט לפני עיניי תמונות מהעבר, תמונות רבות מדרכנו המשותפת.

ביום הראשון, בהגיעך לבארות, יהודה ז"ל הביא אותך ישר לאוהל שלי. זה היה בסיום לימודייך בירושלים. הייתי אמורה להסביר לך קצת על החיים בקיבוץ.

היו לנו לא מעט זיכרונות משותפים מהולנד. את הגעת לשם מגרמניה, כמוני. את הספקת עוד ללמוד שם בבית הספר.

לי הייתה בעבר משפחה די גדולה, וב"חופש הגדול" ביליתי זמנים מאוד נעימים בהולנד. בזכותם הגעתי לשם.

אחרי ליל בדולח קשה עליתי ארצה. לדאבוני רוב המשפחה לא שרדה את המלחמה.

דרכך הייתה פי כמה יותר קשה. נשלחת למחנה ברגן בלזן, ובמחנה הארור הזה הכרת את הורי בעלי שלמה ז"ל. רצה הגורל ונפגשתם פעם נוספת – אנחנו התחתנו באותו היום. איזה צירוף מקרים!!

אגב, היה אפילו זוג נוסף – בעבר הייתה נורמה שכמה זוגות נישאו באותו היום, כדי לחסוך.

ילדינו בת-צי ואיתן נולדו באותה השנה, התחנכו באותה המסגרת החינוכית ונשארו בקשר עד היום.

שוחחנו מדי פעם, החלפנו בינינו מאמרים מהעיתון. ניסיתי להניעך לעבור מעיתון "הארץ"  ל"מקור ראשון", אך ללא הצלחה, כי אודי לא הסכים.

דיברנו על העבר, כמובן על ההווה, על השינויים שחלו בחיים בקיבוץ ומה נשאר מכול האידיאולוגיה מאז היינו חלוצים. לא תמיד היינו תמימות דעים.  בזמן האחרון השיחות היו בעיקר בטלפון, כי הנשימה קשתה עלייך.  לפעמים, כאשר שכחתי אי אלה אירועים, תמיד יכולתי להיעזר בך. היה לך זיכרון יוצא דופן, בהשכלה כללית וכמובן בשטח היהדות. התפעלתי מגישתך האופטימית לחיים למרות כל הקשיים הרבים שעברת לאחר האסון הנורא שפקד אתכם בנפילתו של תני ז"ל. עברת התמודדות נפשית עצומה, ובכל זאת לא נפגע החוזק הפנימי שלך, ומעולם לא ניצלת את מצבך הקשה!

אורה, אני רוצה לזכור אותך תמיד מהימים השמחים.

יהי זכרך ברוך !

לאה לוי








נפטרנו מהפוליו..

שלום רב,

משרד הבריאות מבקש לעדכן כי נכון לסבב הבדיקות האחרונות בשפכים, לא נמצא בבדיקת תרבית אף אתר חיובי לפוליו בארץ.

ממצא זה מתאים לתוצאות סקר בדיקות הצואה המבוצע באופן רציף, אשר לא נמצא בהן אף נשא בשבועות האחרונים. בבדיקות מולקולאריות רגישות במיוחד שפותחו בישראל בחודשים האחרונים נמצא לסירוגין מעת לעת כי ישנם עדיין מספר אתרים (כגון רהט, ערערה ותל שבע) בהם לעתים מופיעים שרידים חולפים של נגיף פוליו.

ממצאים אלו מעידים על מגמת העלמות של הנגיף, לאחר תקופה ארוכה בה היה פעיל באופן משמעותי.

הודות למבצע החיסון "שתי טיפות" שבו חוסנו כמיליון ילדים, לא הופיעו בישראל חולי פוליו. (לעומת סוריה בה הופיעו 17 חולי פוליו שמקורם בנגיף זהה).a

משרד הבריאות ממשיך בניטור קפדני בכל רחבי הארץ.

החל מהיום יחל מתן החיסון המוחלש כנגד נגיף הפוליו כחלק מחיסוני השגרה של הילדות בשתי מנות בגיל חצי שנה ושנה וחצי, על מנת למנוע את החזרה של הנגיף.

מודה לכולכם על הירתמותכם המקצועית והאחראית לטיפול בנושא חשוב זה.

חורף בריא לכולנו.

בברכה,

 

ד"ר יעל רייכנברג, מומחית ברפואת משפחה

מנהלת רפואית מחוז דן- פ"ת


הובא לידיעון בידי ד"ר ליאורה





 

לסבתא רבתה וסבא רבה

עדנה (שורץ) ושמואל-דב לובושיץ

מזל – טוב

בהולדת הנינה צורי-ה

נכדה לנתי ויקי מנדלסון

בת לשיר-טובה ואביעד-שלמה ניימן במצפה יריחו

תזכו לגדלה לתורה,  לחופה ולמעשים טובים









חרוז בשרשרת  מתוך אתר המועצה האזורית


שם:  דינה אמיר   מגורים:  בארות יצחק

מצב משפחתי: נשואה לאוריאל + שישה ילדים:  אלון (53),

מיכה (52), גיל (51), אלדד (47), עמוס (44) ובועז (38) + 24 נכדים.

 

נעים להכיר

דינה נולדה בהולנד והייתה בת ארבע כשפרצה המלחמה. אביה היה יושב ראש ורב הקהילה היהודית בעיר סמוכה לאמסטרדם. "לא הייתי מודעת למתרחש עד אשר סירבו לקבל אותי לכיתה א'. באפריל 1943 כבר נודע על משלוחי היהודים למחנה מעצר בהולנד ומשם הלאה. אני זוכרת את הלילה שבו ארזנו תרמילים ובהם בגדי עבודה ומעט אוכל. אבי נעצר ליד תרמילו של אחי התינוק והפנים את משמעות האבסורד הנורא של שליחת תינוק ל'מחנה עבודה'. מיד יצר קשר עם המחתרת ההולנדית, ובתיווכה הסתירו את כולנו במשפחות שונות", מספרת דינה. במהלך שהותם במסתור החליטו הוריה שאם ישרדו את המלחמה, יעניקו מחסה ליתומים, וכך היה. "הוריי הקימו בית חם ליתומים ומאז משפחתנו התרחבה ובורכתי באחים רבים.

בשל הקושי בקבלת אישורי עלייה, הצלחנו לעלות ארצה רק בשנת 1948".

לבארות יצחק הגיעה דינה במסגרת גרעין נח"ל של בני עקיבא. "בזמנו התיישבות בפאתי פתח תקווה לא נשמעה לנו מעשה חלוצי, אך קיבלנו את 'דין התנועה'. חיפשתי את הקיבוץ החלוצי והפורח שעליו קראתי בספרים, אבל במציאות פגשתי יישוב במצב קשה מבחינה חברתית וכלכלית", מתארת דינה. תחילה עבדה בלול, אחר כך כמורה באולפן לעולים ומאוחר יותר בהוראה בתיכון שנפתח בקיבוץ. במקביל למדה באוניברסיטת בר אילן ורכשה תואר ראשון בהוראה, בתנ"ך ובלשון. עם מעבר ילדי הקיבוץ לבית ספר משותף בקיבוץ יבנה, נשלחה דינה מטעם הקיבוץ ללמד שם. במשך שלושים שנות עבודתה שמשה כמחנכת, ממונה על כיתות התיכון ומדריכת מורים. "השנה היא השנה הראשונה שאיני מגיעה בכלל לבית הספר. אני מלמדת שיעורי עזר בבית ונהנית לעבוד עם ילדים. מלבד הקניית סדר ומשמעת, יש לי הרגשה שאני תורמת לעיצובם. מורתי לתנ"ך הייתה נחמה לייבוביץ' האגדית, שהטביעה בי את חותמה ובזכותה השכלתי להעביר הלאה את אהבתי ללימוד תנ"ך. גם היום אני פוגשת בבוגרים שמזכירים דברים שלימדתי אותם", מעידה דינה. מלבד זאת, אחת לשבועיים דינה מרצה בחוג ללימוד תנ"ך לגמלאי טירת יהודה. "נחמד להיפגש עם אנשים ששותפים לאהבתי. אני לא רואה זאת כעבודה, אלא כתחביב".לחנו לעלות ארצה רק בשנת 1948".

לפני שלושה חודשים נערך חידון התנ"ך למבוגרים מטעם המועצה. "חברה מהקיבוץ שכנעה אותי שנירשם יחד. האירוע היה רציני ומושקע. לשלב הגמר הגיעו רק נשים, מהן שלוש מהקיבוץ שלנו ואני ביניהן. בסופו של דבר זכיתי במקום הראשון. הייתי מופתעת ושמחתי בשבילי ובשביל משפחתי וחבריי. אני גאה במועצה שנותנת מקום משמעותי ללימוד תנ"ך ומשקיעה במפעל הזה".

 

תרומה קהילתית – רווח אישי

לדברי דינה, קיבוץ שונה במהותו ממושב. "הקיבוץ הוא הכתובת לכל צורכי הפרט. יש לנו תכנית תרבותית עשירה מאוד; בית ספר ערב, הרצאות, חוגי פנאי ועוד. כל עשייה ציבורית מעבר לעבודה היא בחזקת תרומה לקהילה. אומנם בקיבוץ המשפחה אינה יחידה עצמאית כלכלית, אך ניהול החיים בתוך הבית נתון להחלטתה. ביתנו תמיד מלא ואנו שומרים על קשר הדוק עם בנינו.

פעם בשבוע אנו נפגשים עם ששת בנינו לשיעור ולפעמים מצטרפים הנכדים הגדולים. פרט לכך, בכל מוצאי שבת מי שיכול מגיע לביקור. בקיץ באים לפני כניסת שבת".

 

לפני פחות משנה התקיים בקיבוץ "תיאטרון עדות", שהפגיש בין בני נוער לניצולי שואה. כל אחד מהניצולים שיתף את האחרים בסיפורו ואלו תורגמו למחזה על ידי עירית דגן ובבימויו של עזרא דגן. "הצעירים גילמו את הדמויות, דבר שיצר הזדהות רבה והכרה אישית של הנושא ומשמעותו. גם המבוגרים התרגשו שניתנה להם במה להשמיע את סיפורם. בפרויקט השתתפו בעלי ושלושה מנכדינו וזו הייתה חוויה מרגשת. תודעת השואה במשפחתנו לא נעצרת בסיפורי הזוועה ואנו דואגים לספר גם איך חיינו פעם. ביום השואה נאספת המשפחה כולה ומזמינה ניצול שיספר את סיפורו. מלבד זאת, נכדותיי הזמינו אותי לשתף את תלמידי כיתתן בסיפור חיי", אומרת דינה בגאווה.

 

השנה היא השנה ה-14 שדינה מתנדבת במסגרת 'בית המדרש לגמלאים' אותו הקימה. מדובר בקבוצת בני כ-70 פלוס (הוותיקים בני 90) הנפגשים אחת לשבוע במועדון לחבר. "אני מלמדת את השיעור הראשון, אחריו הפסקת קפה והתעמלות של רבע שעה ואחרי כן הרצאת אורח. האנשים מזדקנים, אך ממשיכים להתמיד". כמו כן, דינה מתמצאת במיומנויות המחשב ובחיפוש באינטרנט. "הודות לכישוריי אלו יזמתי פרויקט ממוחשב לשמירת ההחלטות המנהליות של הקיבוץ. זוהי עבודה ארכיונאית, אך לא לצורך שימור, אלא לשימוש שוטף. אני מתחזקת את המאגר ועונה לשאילתות של חברי הקיבוץ". דינה מעידה כי המעורבות בחיי הקיבוץ מובנת מאליה ורבים מהחברים עוסקים גם בפעילות התנדבותית חיצוניות. "כל אחד עושה למען האחר ולא עבור תשלום או 'סידור עבודה'. אני לא יכולה לתאר לעצמי שאשב בבית בחוסר מעש. תמיד ראיתי סביבי נתינה, בבית הוריי ובסביבתי".

 

החלום הקהילתי שלי

"החלום הקהילתי שלי הוא שנצליח לחזק את ההרגשה שהקיבוץ מהווה משפחה מורחבת לכולנו. אומנם קיימת פה ערבות הדדית, אבל עדיין קיימת גם בדידות בקרב המבוגרים. אשמח יותר להרגיש שמדובר בקהילה בעלת דרך אמונית וערבות הדדית גדולה יותר. זה דבר שתמיד צריך לשאוף ולשפרו".

 

"מעבירה את זה הלאה"

דינה בחרה באסתר בוטביקה להיות החרוז הבא בשרשרת. "איני מכירה את אסתר, אבל הבנתי כי היא מנהלת ומתנדבת בבנק הזמן, פרויקט קהילתי שראוי בעיני לרומם. פרט לכך אני מאמינה שיהיה מעניין לשמוע את סיפורה".


ראיינה וצילמה: דברת דיטקובסקי








לסבתא רבתה שרה הלוי – לסבתא רבתה דינה פרנקל

לסבתא וסבא עפרה ויחיאל פארן

ולכל המשפחה

מזל – טוב

בשמחת בת המצווה של

הנינה-הנכדה ציון

בת נעמה וגדי הרטום באריאל

רבות בנות עשו חיל







אייפוד


השבוע, לאחר לחצים כבדים ביותר של הבת הגדולה שלי, נשברתי וקניתי לה אייפוד. פשוט כבר לא יכולתי לשמוע "אבא, אני רוצה אייפוד". אז נכנעתי וקניתי לה.

האמת, הצעתי לה במקום אייפוד גוגואים וגולות, רק היא לא הבינה למה אני מתכוון, והייתה בטוחה שאני מדבר בשפה של עם אחר.

 

השבת נתרפק כאן בקיבוץ על העבר ונקרא ונספר בפרשת 'זוכר ש...'. אז נזכרתי במכתב שפעם כתבתי לה, וחשבתי שאולי הוא יתאים לידיעון של שבת 'זוכר ש...'.

הדס, אני יודע שאת מה זה כועסת על אבא, כי מראש השנה לא כתבתי לך אף מילה, ובטח יש לך הרגשה שאני יותר מדיי שקוע באורגן עד שלא נשאר לנו פנאי לזמן איכות.

 

אבל אני יודע, הדס, שאלו לא שתי הסיבות העיקריות שאת כועסת, ואני רוצה שתדעי שלא יעזרו לך הדמעות, ולאבא אין שום תכניות לקנות לך אייפוד או MP3 עם רסיבר מתקפל. את יכולה לשכוח מהלפטופ HP שביקשת, וגם מהפלאפון, ואין מה לדבר על אייפון. הדבר היחיד שאבא מוכן להביא לך כבר מחר זה פטיפון ואסימון שיזרקו את שנינו במנהרת הזמן ויתנו לך קצת מהטעם שהיה פה פעם, כשכולם כאן הסתובבו בסנדלי אצבע קרועים וג'ינס משופשפים, ועמדנו בתורים לטלפונים הציבוריים עם חולצת טריקו ישנה ובנדנה אדומה על הראש, וכל היום שמעו כאן את הדודאים ולהקת 'בראש' נתנה בראש.

אם את רוצה לדעת מה זה פטיפון ואסימון, חכי למחר לאור ראשון.

 

AFTER 24 HOURS

בואי הדס, תראי. כמו שהבטחתי זה האסימון וזה הפטיפון. בואי נוציא את התקליט ונתחיל להפליג, ואת לא צריכה לתת לי יד, כי הדבר הזה מסתובב לאט. רק תיזהרי מהמחט.

תסתכלי הדס, מצד ימין כאן היה פעם מגרש המשחקים. היינו באים לכאן בערבים למשחקי כדור, ואת הפרוז'קטורים הדליקו רק הגדולים. היציעים היו ספסלי עץ, וכל בלטה ברצפה עשתה מה שהיא רצתה, עד שבדיוק ב-19.45 נשמע הצעקה 'אבנר, בוא הביתה'.  אני אומר לך, הדס, שתוך פחות מדקה הייתי במיטה, קורא 'שמע ישראל' לפני השינה, ולא הייתה לי תעוזה לצעוק לסבא בחזרה 'לא בא לי'.

הסתכלנו אז להורים מלמטה ללבן שבעיניים מתוך יראה וכבוד ולא דרך האייפוד.

 

תראי, תראי כאן הדס, את הירידה מחדר האוכל לכיוון המרפאה. כאן בכל בוקר חיכינו להסעה ללימודים, ובזמן שחיכינו הבנות שיחקו בגומי ובקלאס, ואנחנו הבנים שיחקנו בשבע אבנים, עד שהגיעה המשאית של פארס מהשטחים לקחת אותנו ללימודים. אני אומר לך, הדס, שכאלה משאיות אין היום אפילו בחצר הגרוטאות, וכל הדרך רק התפללנו בלב להגיע שלמים, ושהמשאית לא תתפרק לגורמים. אם את לא מאמינה, תשאלי את דינה אמיר איך המשאית כמעט התפרקה באוויר על כביש החוף מול קיבוץ פלמחים.

 

את יודעת, הדס, היום כשאני מסתכל עליכם מהצד נוסעים ללימודים, אתם נראים לי ילדי V.I.P.

תסתכלי כאן, מצד ימין עדיין עומד לו על תילו מחסן הבגדים. לכאן היינו באים אחרי הלימודים למדידות בגדים אצל סבתא זלמה ויפה זיכרונן לברכה, ולאה שתיבדל לחיים ארוכים.  הן היו מודדות אותנו במטר של תופרות, כדי לדעת בדיוק את המידות שלנו.

 

תביטי הדס, כאן מלפנים על הצריף שעד היום בנוי מעצים. לכאן היינו באים לקבל נעליים – הבנים קיבלו נעליים חומות והבנות – אדומות. על המידות הייתה אחראית יהודית גרוס ז"ל שהעבירה את המפתחות לסבתא נורית, עד שהגיעה ההפרטה.

 

את יודעת, הדס, היום כשאני חוזר אתכם מקניות של בגדים ונעליים, אני עייף כמו אחרי מסע פקאלים, והלוואי ויחזירו לפחות את מחסן הנעליים.

 

את רואה כאן, הדס, את הבתים החדשים?  כשהיינו נערים היינו באים לכאן בבקרים עם האליס והפרמל לגרור קווים. היינו חייבים לעצור את הטרקטור בדיוק בזמן כדי להתחבר לברז עם הגמן, כדי שכול החלקה תקבל השקייה. קצת לפני סוף היום עקיבא ברמן קרא לנו בקשר לוודא שהכול בסדר (היום הוא בטח היה שולח SMS), ואז הגיע אוריאל עם הג'יפ בצבע תכלת וחילק לנו פתקים לפתיחות קווים. תאמיני לי, הדס, שעד היום אני לא מבין איך הוא עשה את כל החישובים לכל הברמדים בלי דיבורית, בלי חישובית ובלי מחשב. נראה לי שזה הכול היה אצלו בראש ובלב, ואיך תמיד היה לו בזיכרון שהממטיר הראשון חיי פקק שחור או אדום, וגם את זה הוא לקח בחשבון.  היום, הדס, עומדות כאן עשרים וארבע יחידות דיור חדשות, ואחת מהן היא שלך, כך שאבא לא רוצה לשמוע 'לא בכי ולא נהי', כי ברוך השם לא חסר לך כלום.

 

תראי, הדס, איך כבר הגענו למועדון לחבר. להגיד לך ת'אמת, הוא לא השתנה הרבה. רק תדעי לך שפעם היינו באים לכאן לפי גילאים לראות טלוויזיה בצבעים, כי בבתים היו רק טלוויזיות בשחור-לבן.

אם יום אחד תפני בשבילי קצת זמן בין האייפוד החדש לפלזמה הגדולה ולאייפון של אמא, אני אשמח לספר לך קצת על הדבורה מאיה ועל האיים האבודים, ובאיזו מהירות היה רץ סטיב אוסטין, וגם קצת טלא-פלא ורחוב סומסום, ואיך שברבאבא נולד בגינה. אבל כל זה רק כשיהיה לך זמן בשבילי.

הדס, לצערי לא נשאר לנו עוד הרבה דלק להפלגה, וטוב שהגענו לפרגולה בכניסה לחדר האוכל. כאן, ממש כאן, איפה שאנחנו מפליגים ורגלינו עומדות, היינו משחקים גוגואים וגולות אחרי ארוחת הערב. כשהיינו צמאים נכנסנו לחדר האוכל לשתות קפה שלא היה מגורען, וכלום כאן עוד לא היה מפורצלן, אבל היה פה כייף שחבל על הזמן.

 

היום, הדס, לצערי הגוגואים והגולות כבר לא באופנה, ובנו כאן כבש כניסה לאנשים שכבר לא בשכבה הצעירה, ורק בזכותם הגענו בהפלגה עד הלום.

הדס, אנחנו צריכים להחזיר את האונייה לנמל, אך לא לפני שתראי את המקלט של חדר האוכל. פה פעם היה לנו חוג קליעה למטרה, וכאן ממש בכניסה עמד לו טלפון ציבורי, והיינו עומדים כאן בתורים לדבר עם החבר'ה מסעד ועין צורים, לא לפני שקנינו אסימונים אצל 'בארות אחד, שומע?'.

זהו, הדס. הגענו לנמל ולסידור הרכב הממוחשב. אז בואי נעצור את התקליט ונכין לנו נס קפה של עלית בשקל ושישים שישאיר לך את הטעם שהיה פה פעם.

אם תשמעי טוק טוק טוק בדלת, תעני כן ואמן, תחזור לה אותה תקופה שאבא סיפר לך כאן בהרבה געגוע ואהבה.

 שלך תמיד אוהב המון,

אבא ההיסטוריון





לקראת מועצת הקיבוץ הדתי

 

בחודש הבא תתקיים בניר עציון מועצת הקיבוץ הדתי הכ"ט – היום השלישי,

תחת הכותרת "תלמיד חכם חלוץ 2020".    המשפט הארוך הזה דורש הסבר.

 

המועצה היא מעין "אסיפת החברים של התנועה", ובה דנים ומחליטים בסוגיות יסוד עקרוניות הנוגעות לכול הקיבוצים החברים בתנועה. הנושא העומד לדיון השנה, כפי שהוגדר במשפט הפתיחה (לעיל), נוגע בשאלות היסוד של ייחודנו כקיבוצניקים דתיים במאה ה-21. אולם אינני מתכוון להלאות אותנו ב"בלה בלה בלה", אלא להצביע על המשמעות המעשית מאוד לנו, חברי בארות יצחק.

 

מתוך שש ההצעות העומדות להחלטה (יתכן שיעלו עוד) אתייחס לאחת בלבד: "להקים ישיבה תיכונית ואולפנה של הקיבוץ הדתי".

 

למיטב ידיעתי, מקור ההצעה הזו היא כוונתו של ביה"ס בסעד, הכולל היום רק חטיבת ביניים, לצמוח ולהפוך לבי"ס שש שנתי (חטיבה + תיכון) ולקלוט את אוכלוסיית התלמידים מאזורו. משמעותה של כוונה זו היא צמצום מספר התלמידים שיבואו ליבנה מיישובי הדרום. בהכירנו את מערכות החינוך הקיימות, ברור שהקמת מוסד כזה ודומים לו, יאיימו על קיומו בית הספר בקבוצת יבנה. בשנים האחרונות חזרו רוב ילדינו ללמוד בבית ספר זה, ולכן יש לנו עניין רב בקיומו באופיו הנוכחי.

פירוש הדבר שעלינו להחליט אם להיאבק נגד היזמה החדשה, או להישאר אדישים.

בערב שנקיים לקראת המועצה נידרש לנושא זה, ולשאר הנושאים על פי עניין הציבור.

נידרש גם להחליט האם אנו יוצאים בהחלטה שתחייב את צירינו- נציגינו במועצה, או שניתן להם יד חופשית להצביע כהבנתם.

פרטים נוספים בהמשך...

נחום ברוכי








אסיפת חברים


תתקיים בע"ה ביום שני  י"ט בשבט תשע"ד, 20 בינואר  

בשעה 21:00 בחדר האוכל

על סדר היום:

1.      הצגת דוחות קרן הפנסיה לשנת 2012 ואישורם

2.      ערעור על החלטת הצוות הטכני בנושא המרפסות בשכונה החדשה

 

אם לא יהיה מספר נוכחים כנדרש לשם קבלת החלטות, תתקיים אסיפה נדחית חצי שעה לאחר פתיחת האסיפה, והחלטות תתקבלנה בכל מספר נוכחים שיהיה.


נשיאות האסיפה




לקראת האסיפה, בנושא המרפסות בשכונה החדשה.

לפני הכל, אנו רוצים להביע את הערכתו ל"צוות הטכני" שעושה רבות על מנת להוציא אל הפועל את הפרויקט המאוד מורכב, הן מבחינה טכנית-מקצועית והן מבחינה חברתית. ולצוות הבניין שקשוב וסבלני לכל שגיונותינו, והכל במאור פנים...

כידוע, בוטלה המרפסת בבתי השכונה החדשה, בשל החלטת הצוות הטכני. באסיפה השבוע נבקש לשנות החלטה זו.

ברור שההחלטה שהתקבלה בנושא המרפסת, הייתה לשם ייעול וחיסכון והתקבלה לאחר מחשבה רבה. כמו כן, אנו מודעים לעלויות הכספיות הגבוהות של הפרויקט כולו ועלות התוספת שאנו מבקשים.

לחלק מהדיירים נושא המרפסת חשוב מאד ואף הצהירו שאילו ידעו על כך מלכתחילה, היו עוברים ל"איחודים" ולא לבתים החדשים.

ידוע לנו שכל שינוי בתכנית מחייב אישורים מחדש וכו', ולכן לא מעשי בשלב זה.

אנחנו לא רוצים להיכנס להשוואות בין הבתים, לא להתנגח ובטח שלא לריב. אנחנו מאוד מעריכים את ההשקעה בבתים הנבנים ומתרגשים מאוד לקראת האכלוס. יחד עם זאת נראה לנו נכון לבקש לצרף את המרפסת לשימוש הדיירים.

לאור כל הנ"ל, אנחנו מבקשים:

לממש את הפוטנציאל של ה"גג" ולשדרג אותו למרפסת, כחלק מתכנית הבניה.

הביצוע יידחה לשלב מאוחר יותר של התכנית.

פירוט נוסף יוצג באסיפה.

חברים, נשמח בבואכם.

עירית פורשר בשם דיירי השכונה.

 

לקראת אסיפת חברים בנושא מרפסות בשכונה החדשה 

באסיפת החברים שתתקיים ביום שני  הקרוב, תידון בקשת חלק מדיירי "שכונת החרובים" לשנות את החלטת צוות התכנון המנהל את פרויקט הבניה, ולהורות על בניית מרפסות בבתי השכונה.

פרויקט הבניה נדון בשנים האחרונות בכמה אסיפות, ולאורך כל הדרך חזרה הדרישה ממנהלי הפרויקט לפעול בזהירות ולצמצם את הסיכון הכלכלי שבהוצאת הפרויקט לפועל.

לצורך כך החלטנו לתקצב, לתמחר, להגדיר קריטריונים, להפיק לקחים ולשתף את הציבור ככל שיכולנו בכל שלבי התכנון, וכעת גם בביצוע של אחד הפרויקטים המורכבים והיקרים שהתבצעו בקיבוץ.

 

עד כה הבנייה מתקדמת היטב בהתאם להחלטות שקיבלנו על עצמנו !!בניית 24 היחידות החדשות היא שלב בפרויקט.  יש עוד הרחבות, איחודים, והתאמות נוספות.

פריצת המסגרות התכנוניות והתקציביות בשלב זה,  תחבל בהתקדמות ביצוע התוכנית וביכולתנו להביאה לידי גמר מוצלח.

הצוות הטכני מציע לאסיפה לחזור ולדרוש ניהול זהיר של הפרוייקט ולהתנגד להצעת הדיירים בקשר לבניית המרפסות.

הצוות הטכני: ורד ס', מאיר מ', מלכה א', מילה, שלמה פ', שמוליק ב'.





  עמוד"שבועי  - חדשות הקיבוץ הדתי

שלום לכולם,

 

טעמי המקרא

הרב ד"ר יואל בן-נון (לשעבר ראש ישיבת הקבה"ד בעין צורים), והרב שאול ברוכי (בן קבוצת יבנה ומבוגרי אותה ישיבה), הוציאו במהדורה אינטרנטית את החלק הראשון של "סדר התורה ופיסוק טעמים בשיטת מיכאל פרלמן (לפי הרב ברויאר)". בפועלם המבורך הם גואלים את חכמתו של מיכאל (מֶכֶל) ז"ל, מחברי קבוצת יבנה, שהקדיש את כל עיתותיו לטעמי המקרא, ועליו כתב הרב שאול: "ר' מֶכֶל השקיע במסירות רבה את כל מרצו ללימוד טעמי המקרא ולהנחלתם לציבור, וכמו הנביאים הקנאים לַשֵּם הוא קינא לַטעם, לַדגש ולכל מתג. ר' מיכאל נטע בנו (יצחק ששר ואנכי) כקוראים צעירים בתורה, בקפדנות ובחֵן, יסודות נאמנים של קריאה מדויקת". במבוא כותב הרב יואל: "התחדשות לימוד התנ"ך בימינו היא חלק מהנס התנ"כי המופלא של קיבוץ גלויות ושיבת ציון, יחד עם התחדשות לשון התנ"ך בארץ התנ"ך. זכיתי לקחת חלק במפעל התנ"ך הארצישראלי בחידוש לימוד התנ"ך בישיבות ... יש צורך תורני ורוחני עמוק במפעל פרשני חדש לתורה, ברמה אחרת מזו המוכרת כיום – מעין 'מקראות גדולות' במהדורה מודרנית ורב תחומית. מומלץ וקל לעיין ב'מקראות', הנמצאים באתר האינטרנטי של הרב יואל בן-נון.

 

מפגש רכזי גרעיני צבר בקבה"ד

בשבוע שעבר נפגשו בבארות יצחק מרכזי גרעיני צבר (נציגי 7 מתוך 8 הקיבוצים שיש בהם גרעיני צבר). עסקנו בלמידת עמיתים, וחווינו מפגש דורות מעניין בין הוותיקים מבארות יצחק, טירת צבי ושדה אליהו,  לבין רכזות צעירות מלביא, בית רימון, מעלה גלבוע ועלומים. שיתפנו באתגרים שבהם התנסו בקיבוצים השונים ו"מכרנו" מאחד לשני רעיונות מוצלחים. ניתחנו גם את הצרכים הרלבנטיים לחיילים וקיבוצים דתיים, ואת החוסרים הקיימים בתחום זה נכון להיום. סימנו את הסוגיות לטיפול בתחום האירגוני–כלכלי במעגלים השונים, כולל הממשק החשוב עם תנועת הצופים. סיכמנו להמשיך לטפל בסוגיות אלו, בשת"פ עם התנועה הקיבוצית ו'הצופים'. כמו כן הוחלט להמשיך ולהיפגש מעת לעת (2- 3 פעמים בשנה), לצורך חיזוק הלמידה ההדדית, וטיפול משותף בסוגיות בהם חשובה פעולה תנועתית משותפת.

 

בארות בנגב

השבוע זה קורה! לאחר תקופה אינטנסיבית של הכנות קדחתניות, נתכנס יחד לחנוכת אולם 'בארות בנגב' – מרכז מורשת והדרכה, המביא את סיפורה של בארות יצחק שבנגב. בחלקו הראשון של היום תתקיים במה לדיון בערכי 'תורה ועבודה' והגשמתם בהתיישבות, ובחלקו השני מוזמנים האורחים לטקס חנוכת הבית ולביקור מודרך במרכז ההדרכה והמורשת ובאתר מגדל המים. פרטים ניתן למצוא באתר הקיבוץ הדתי ובמזכירות התנועה. מקיבוצי הצפון מתארגנת הסעה. לתיאום – 050-7732536. בואו בשמחה!

 

 

רכזות השירות הלאומי

מדווחות פנינה אפלבוים (עלומים) ושרון שגיא (מירב), העובדות מטעם 'בת עמי' כרכזות השירות הלאומי בקיבוצינו: "ביום שני קיימנו בבארות יצחק יום עיון למקשרות של בנות השרות הלאומי. במרכז המפגש עמדה סדנא, שהונחתה ע"י אורית לב-רן, מנהלת אזור ב'בת עמי', ובה עסקנו באתגרים שעמם מתמודדות המקשרות. בחלק השני של היום דברנו על תרומתן הגדולה של בנות השרות, ועל הפעילות המבורכת של הבנות לטובת הקהילה. בחודש הקרוב נתחיל את תהליך מיון הבנות לקראת השנה הבאה, ובהמשך יבקרו הבנות בקיבוצים ויתרשמו מהתפקידים השונים המוצעים להן".

 

ביקור בבה"ד 1

זיו כרמל (טירת צבי), רכז מחלקת הבטחון, מדווח על ביקור בבה"ד 1, בית הספר לקצינים: "כחלק מתוכנית העבודה של המחלקה אנו מקדישים זמן לליווי צוערים בני הקיבוץ הדתי, שבחרו לתרום כמפקדים בצבא, 'להגדיל ראש', לקחת אחריות, ולהאריך את שירותם בצה"ל. אנו רואים בהליכה לקצונה מהלך חשוב, משמעותי ותורם לחברה! במהלך הביקור שוחחתי עם הצוערים וניסינו יחד לרדת לשורשי המוטיבציה לפיקוד ולתרומה לחברה. לשיחה נלוותה התחושה שמקיבוצינו חסרים בנים ובנות הבוחרים במסלול קצונה ושיש חשיבות גדולה בעידוד הבחירה במסלול זה ואף בתפקידי המשך בצבא הקבע בדרגות גבוהות ובתפקידים בכירים. בשיחה עם המדריך הראשי של הבה"ד, סא"ל גדעון, נפרס בפניי תהליך עידכון הקורס והתאמתו למציאות המשתנה הן בשדה הקרב והן בחברה הישראלית, והצורך בהתחייבות של שנתיים לפחות בתפקידי קצונה. מעט תמרים שהשארתי לצוערים לקראת ט"ו בשבט המתיקו את המשך הקורס הארוך, המאתגר והקשה הזה".

 

פורום מזכירים

פורום מזכירים התכנס השבוע במגדל עוז. בסיור עמדנו על סוגיית השיכון, האתגר של השוואת רמת הדיור ומשמעויותיה הכלכליות והחברתיות, ועל דרך קבלת ההחלטות בנושאי שיכון בעבר ובהווה. דנו בשאלת המשקל והמרכזיות של נושא השיכון בסדר היום בקיבוצים בכלל ובמגדל עוז בפרט, ונוכחנו עד כמה נושא זה מעסיק את החברים ואת ההנהלות בקיבוצים רבים. ראינו גם את הצד היזמי החינני של מגדל עוז בדמות "מעיין" מקומי מיוחד, וחממה מרשימה לגידול ירקות במשק ילדים ונוער. בקבוצת העמיתים דנו על תכנון אסטרטגי בקיבוץ. איך מנתחים תמונת מצב קיים? איך מעבירים אותה לשותפים ומסכימים עליה בהנהלה ובציבור? איך מתכננים/מציבים חלופות להתמודדות? הרחבנו את הדברים גם ללמידה תיאורטית על התכנון האסטרטגי. המזכירים זכו לעמוד על המאפיינים הייחודיים במגדל עוז: קיבוץ צעיר (עדיין לא רב דורי), קטן יחסית, עם אמונה בדרך השיתופית, מקורות מצומצמים, אתגרים כלכליים בקהילה ובעסקים, אתגר בנושא השיכון גם לצורך הקליטה החדשה, לחצים להרחבה מבחוץ, הזדמנויות חדשות ועוד. ובכן ... לא פתרנו את כל הבעיות, אבל התקדמנו בלמידה, והצענו התחלות לכיוונים חדשים/ נוספים.

חג שמח ושבת שלום

נחמיה רפל

 וחברי המזכירות הפעילה







שְׁמֵיהּ דְקוּדְשָׁא

 

אַל תָבוֹאִי בְּשַׁעַר בַּת רַבִּים,

אַל תִיסוֹגִי גַם אָחוֹר.

יֵשׁ לֹא מְעַט בְּהֶישֵׂג יָדֶךְ הַפְּצוּעָה,

גַם חֶרֶב חַדָה הִיא פִּיתָרוֹן מִיָידִי.

 

הַסְכִּיתִי מִדֵי פַּעַם לַשׁוֹטֶה הַצוֹהֵל;

הֲבָלִים לְעִיתִים יוֹדְעִים לְהַרְווֹת.

גַם שָׁעוֹן דוֹמֵם, יָרוּי בְּצַד דֶרֶךְ,

שׁוֹתֵק, אַךְ מְדַיֵיק, פַּעֲמָיִים בְּיוֹם...

 

רוּצִי לַטֵירוּף, שָׁם אֵין שׁוּם גְבוּלוֹת,

כְּטִיסָן דוֹאֶה בִּשְׁמֵי הַכְּלוּם.

כְּצִיפּוֹר זְקֵנָה בְּפַח יָקוּשׁ

וּמַשָק שֶׁל כְּנָפַיִים - עָיֵיפוֹת, עָיֵיפוֹת.

 

יהונתן שרמן








לסבתא וסבא עטרה ואשר גרינברגר

ולכל המשפחה

מזל – טוב

בשמחת בר-המצווה של הנכד

שני אלטמן

בן הדס ומאיר אלטמן בקב' יבנה

דור ישרים יבורך

 

מזל – טוב

לרות ואהרן סעדון

בהולדת הבן הבכור

לסבתא וסבא יהודית ומשה סעדון

לסבתא רבתה שרה הלוי

ולכל המשפחה

בהולדת הנכד-הנין

תזכו להכניסו בבריתו של אאע"ה  ולגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים






כ ל ב ו ד ף

לרגל אירועי שבת הקבוצה לא יתקיימו השיעורים הקבועים

אין אחות תורנית 

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&


שפע ברכות

לעפרה ויחיאל פארן, לסבתות דינה פרנקל ושרה הלוי ולכל המשפחה – עם הודעתו המשמחת של אהרן

על החלטתו להינשא לאיה גולדשטיין (הושעיה).  תזכו לרוב שמחות !

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&


הום מאסטר – תיקון מכשירי חשמל

רשימת המכשירים המבוטחים בהום מאסטר היא בת 8 בקירוב וכוללת עדכונים רבים.

אני משער שבמקרים רבים יתברר שקיימים מכשירים שלא דווח עליהם ( תוספת של מכשירים אינה גורמת להגדלת התשלום של החברים ).

אנו מעוניינים לעדכן את הרשימה כדי להקל את הטיפול השוטף.

אנו נעביר לתאי הדואר טופס שאותו אתם מתבקשים למלא , רצוי תוך פירוט הנדרש, כגון דגם או מאפיינים אחרים. שימו לב לפירוט בתחתית הטבלה לגבי מה שרצוי לציין בהערות.

הכנסת כל המכשירים לרשימה תקל את ההתנהלות ותמנע בירורים מיותרים.

את הטפסים המלאים נא העבירו לאליעזר שפיר (אפשר להעביר לתא ביטוח ולתא הדואר הפרטי).

אודה על ביצוע בהקדם.

אליעזר שפיר

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&


תודה רבה !

עכשיו, כששמואל אישי שב לביתו ברמת-גן אחרי החלמה כאן, אני מבקשת להודות למזכירות על שניתנה לי האפשרות לארח אותו כאן בחודש האחרון.  תודה גם לכל אלה שהתעניינו, שלחו איחולי החלמה וחייכו בשבילים. זה היה חשוב מאוד להחלמתו הטובה ולשקט הנפשי שלי.

שנזכה כולנו לחיים ארוכים בבריאות טובה.

עדנה שורץ-לובושיץ

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&


נסיעה בטוחה

לניב גרינברגר שעבר בהצלחה את מבחן הנהיגה. סע לשלום !



AtarimTR