ידיעון 2559 פר' תצוה

בס"ד, ט' באדר א' תשס"ח
 
שבת קודש "תצוה"
 
 
תפילת שחרית
08.00
הדלקת נרות
17.04
שעור בפרשת השבוע – במועדון
שעור במשניות – בשטיבל
10.30
מנחה, קבלת שבת
    דרשת הרב בנושא:
                   שמן זית זך
17.15
סעודת שבת בחדר האוכל
11.00
סעודת שבת בחדר האוכל
18.30
מנחה גדולה
12.30
מכונת השטיפה פועלת
בשעות 19.15 – 21.15
 
שעור בגמרא – דף יומי
15.45
נשים אומרות תהילים בבית סעדון
16.30
 
 
מנחה קטנה
16.30
 
 
ערבית, הבדלה, קידוש לבנה
18.04
 
 
בית מדרש הורים וילדים – בביה"כ
 
 
 
 
           
 
עונג שבת לילדים
 
   כיתות א'-ג' - קטי לוי
                          
   כיתות ד'-ו' – דקלה שניאור
 
זמני התפילה במשך השבוע
   שחרית א', ג', ד', ו'           06.00
   שחרית ב', ה'                  05.50
   מנחה ברחבת חדר האוכל 13.30
   מ נ ח ה בבית הכנסת       16.30
   רבע לערבית                   19.45
   ערבית                          20.00
 
 
ת ר ב ו ת ו ן
 
חדר עיון
שיעור תנ"ך
19.00
יום ראשון
בית שפירא
התעמלות לגברים
17.30
יום שני
מועדון
בית מדרש לגימלאים
08.30
יום שלישי
מועדון
צ'י קונג לבגירים
17.30
יום רביעי
מועדון
מפגש ערבית לבגירים
18.30
חדר עיון
שעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י
21.00
מועדון
שעור נצוצות מהדף היומי
19.00
יום חמישי
חדר עיון
שיעור בדף יומי
06.30
יום שישי
בית שפירא
יחדיו ב-ו'
09.00
 
 
השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב בשעה 20.15 בחדר עיון
   
"אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה"
האם פעם חשבתם על משמעותו של הפסוק? האם פירשתם אותו לעצמכם?
הרב דויטש מהקהילה בבודפשט לימד אותי : עד שלא תדע לא תרגיש, עד שלא תרגיש לא שווה התפילה שלך. אני אומר לך שתפילתך בהונגרית חשובה יותר מתפילתו של הציבור שאין להם כוונה להבין מה מתפללים.
אם כך, "אשרי יושבי ביתך", האם נדרשת הפעולה לשבת בבית הכנסת? או התבונה לרצות את בית המקדש בימינו ולשבת שם זו המטרה? והאם זה מוביל להמשך "עוד יהללוך סלה"?
עוד אמר לי פעם הרב דויטש: תחשוב מתי כתבו את התפילות ותסתכל כאילו כתבו אותן לפי משמעותן היום. אם מסתכלים במקור (תהילים פד) מבינים שמשמעות המשפט עמוקה יותר מפעולה מעשית. פתאום "אשרי יושבי ביתך" מקבל משמעות מורכבת שתפילה זו מייעדת, אם אתה באמת מרגיש שמקומך בחיים שלמים.
ככתוב " גם ציפור מצאה בית ודרור קן לה אשר שתה אפרוחיה..." וכשאני מתפלל את שורות "אשרי" כיוונתי והרגשתי שאני חי בחברה טובה ויש ביכולתי לברך על כך שאני חי בקיבוץ בארות יצחק עם אשתי ובתי גדלה כאן, "עוד יהללוך סלה" .
גבריאל נאור     
 
מה בגיליון ?
·        פינת ההלכה – הרב ירון
·        60 שנה למדינה – יונה ברמן
·        בנעלי בית – איריס ואלישבע
·        סבתא לאה חלפון ז"ל – הרב ירון
·        לקראת אסיפה – הנשיאות
·        מפה ומשם – דוד פורת
·        זה גזל – נורית סוקו
·        באגף הכלכלי – דוד פורת
·        בקיבוץ הדתי
·        יחדיו ב-ו' – סיכום שבועי
·        מתיק המכתבים
                                            ברכות   וכלבו דף.
 
                                                                 קראו בנעימות !
המערכת
 
 פינת ההלכה
 
שאלה:    ברית מילה שנדחתה, האם ניתן לקיים אותה ביום חמישי או ביום ששי?
תשובה: ברית מילה בזמנה, כידוע, דוחה שבת, שהרי כתוב בתורה 'וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ' (ויקרא יב, ג), ודרשו חז"ל (שבת קלב, א) 'וביום השמיני - ואפילו בשבת'. ואולם, ברית שאינה מתקיימת ביום השמיני כרוכה בחילול שבת ואין לעשותה בשבת.
ואולם, גם כשעושים ברית מילה ביום חמישי, לפעמים גורמים בכך לחילול שבת באופן עקיף, שהרי ביום השלישי לברית המילה מותר לחלל שבת לרפואתו של התינוק, ואם כן שאלה זו קשורה לשאלה האם מותר לאדם להכניס את עצמו למצב של סכנה לפני שבת, ובכך לגרום לחילול שבת שייעשה בהיתר מדין פיקוח נפש.
הגמרא (שבת יט, א) אומרת: "אין מפליגין בספינה פחות משלושה ימים קודם לשבת", וכן נפסק להלכה בשלחן ערוך (אורח חיים סימן רמח סעיף א). והסביר המשנה ברורה (ס"ק ח): "דשלושה ימים קודם השבת שייכים לשבת הבאה וחל עליו להזהר שלא יבוא לידי חילול שבת. וכשיצא בתוך הזמן הזה, הרי הוא כאילו מַתְנֵה לחלל עליו את השבת, אבל קודם לזה שייכים לשבת שעבר, וכיון שהפליג בהיתר אין לו להימנע מחמת שבת הבאה, שאז אם יארע לו סכנה ויצטרך לחללו משום פיקוח נפש - אין כאן חילול".
על סמך הדברים האלה כתב הרשב"ץ (ר' שמעון בן צמח דוראן, חי במאה ה-14 באלג'יר) שתינוק שהיה חולה ונתרפא ביום חמישי אין למול אותו עד לאחר השבת, והעתיק דבריו גם ר' יוסף קארו בבית יוסף (בדק הבית, יו"ד סימן רסח). הסיבה לכך היא, לכאורה, בגלל שאם ימולו אותו ביום חמישי, הרי שהיום השלישי למילתו יחול בשבת. ואמנם הרשב"ץ עצמו כתב שיש למול אותו אחר השבת, אבל הבית יוסף כתב 'למחרת', ולא ברור האם כוונתו ליום ששי או ליום ראשון, שהוא ממחרת השבת. הסביר הט"ז (יורה דעה סי' רסב ס"ק ג), שהכוונה היא ליום ראשון, והסיבה שאין למול ביום ששי, היא בגלל שזה יגרום צער לתינוק בשבת.
ואולם, העיר על כך הש"ך (יורה דעה סוף סימן רסו) שדין זה תמוה מאוד, שהרי נפסק שם בגמרא שאם אדם יוצא לצורך מצווה מותר להפליג בספינה גם בערב שבת, והרי ברית מילה היא מצווה, ואם כן אין מניעה לעשות זאת גם ביום ששי!
אך כתב החיד"א (הרב חיים דוד יוסף אזולאי, שחי בארץ ישראל במאה ה-18) שיש הבדל בין הפלגה בספינה לבין ברית מילה: בהפלגה בספינה, גם אם מפליגים ביום ראשון, הרי שבהפלגה ארוכה יגיעו לידי חילול שבת, וממילא אין הבדל מהותי בין הפלגה ביום חמישי או ביום ראשון, אלא שביום חמישי אדם צריך להרגיש יותר את השבת. בברית מילה, לעומת זאת, אם דוחים את הברית ליום ראשון אין עוד צורך בחילול שבת כלל - ולכן למרות שמדובר בדבר מצוה אין למול ביום חמישי או ששי.
להלכה, כתב הרב עובדיה יוסף (יביע אומר ח"ה יו"ד כג) שלספרדים אין לקיים ברית מילה דחויה ביום חמישי וששי, ולאשכנזים - רק במקום שיש מנהג ברור לעשות זאת מותר למול ביום חמישי או ששי, אבל אם לא - אין למול עד יום ראשון.
 
הרב ירון
 
 
 לכבוד 60 שנה למדינה                              
 
 
ביקשתי לשמוע
מהו האירוע המשמעותי שקרה במדינה
ונגע בך באופן מיוחד
 
 
חיה פרידמן: נס פרטי
אני רוצה לכתוב על משהו שנוגע באופן מיוחד אליי, אבל מראה את המצב במדינה שלנו בכלל.
הנכד שלי, שמוליק, למד במשך תקופה מסוימת בישיבה תיכונית ביישוב קדומים שבשומרון. באחת ההסעות הביתה, תקף מחבל חמוש את התלמידים שהמתינו להסעה והרג שני תלמידים ופצע שלושה.
שמוליק ניצל בנס. למזלו הוא עמד קצת בצד ויצא בריא ושלם.
בתקווה שגם להבא ה' ישמור עליו ועל כל אזרחי מדינת ישראל.
 
חנה תשבי-ברמן: תקומת המדינה ומלחמת "ששת הימים"
המאורעות החשובים שקרו במדינה והשאירו עליי את הרושם החזק ביותר הם שלושה: 1) הלילה שבו החליטה עצרת האומות המאוחדות על הקמת מדינת ישראל; 2) יום הכרזת המדינה וההפגזה הכבדה שהתחילה על בארות יצחק בנגב; 3) מלחמת ששת הימים, השמחה וההתרגשות שהכותל שוב בידינו, ופטירתו של מרדכי בעלי בתוך ההתרגשות הגדולה.
כל המאורעות האלה מתערבבים אצלי היום למשהו אחד גדול וחזק.
כששמענו ברדיו את ההחלטה באו"ם על הקמת מדינה בארץ-ישראל, זה היה לילה מאוד מאושר. הערנו את הילדים ורקדנו בשמחה גדולה. ואז בא יום הקמת המדינה וההכרזה של בן-גוריון בה' באייר. אני זוכרת שבליבי היה לי חשש שבן-גוריון הגזים ושהמדינה לא תחזיק מעמד. זה היה לי ממש בלתי צפוי. ומייד אחרי זה התחילה ההפגזה עלינו בנגב. באותו אחר הצהריים של יום שישי, מייד אחרי הדלקת נרות, לקחתי את אלי למרפאה ופתאום ראיתי משהו שחור בשמים ונפלתי עם אלי על האדמה. ההפגזה התחילה ונמשכה כל השבת. כמובן שרצתי עם אלי למקלט.
אני לא יודעת איך משתלב הסיפור הבא אבל זה היה אחרי הכרזת המדינה: רציתי לנסוע לירושלים ועמדתי בתל-אביב בתור ארוך בתחנת הטרמפים. היה שם חייל שעשה סדר ושאל אותי מאיפה אני. אמרתי לו שאני מבארות יצחק. פתאום הגיעה מכונית יפה והחייל קרא לי: "בואי קיבוצניקית, תיכנסי למכונית הזאת". 
במכונית ישב מנחם בגין... כל הדרך לירושלים ראינו חיילים ובגין התפעל: "זה הצבא שלנו"! ואז הוא שאל אותי: "מאיפה את"? "אני מבארות יצחק", עניתי לו. הוא הגיש לי את עיתון "חרות" ואמר לי: "תקראי, את זה לא תמצאי בקיבוץ שלך..."
במלחמת ששת הימים מתערבבת לי ההתרגשות הגדולה של כיבוש הכותל עם מחלתו של מרדכי שפונה מבילינסון הביתה כי בית החולים נכנס לכוננות חירום ופינו ממנו את האזרחים שהיו מאושפזים. מרדכי לקח את זה בשלוות נפש ואמר: "בשבילי לא צריך לשמור מקום". ההתרגשות שבאה אחרי זה עם כיבוש העיר העתיקה והכותל המערבי ריגשה אותו ופגעה בליבו, וכעבור יומיים הוא נפטר.
 
אסתר בידר: יום העצמאות הראשון, והשוחות ב"ששת הימים"
שני אירועים שנחרתו בזיכרוני במיוחד: האחד הוא יום העצמאות הראשון של המדינה בשנת תש"ט. זה היה יום הולדת שנה למדינת ישראל. עדיין גרנו בכפר-אתא שהייתה קריה קטנה וכפרית וכולם הכירו אחד את השני. הייתה שמחה עצומה. כולם יצאו מהבתים, הוציאו שולחנות וכיסאות וגם אוכל כמובן, וחגגנו יחד בשמחה גדולה.
האירוע השני היה פחות נעים וגם הוא זכור לי ביותר – זו התקופה של "מלחמת ששת הימים" ושוחות (תעלות) ההגנה שנחפרו בקרבת בתי המגורים בקיבוץ. היינו במתח ופחד במשך שבועיים של "תקופת ההמתנה" ומצב הרוח היה ירוד. אני זוכרת כמה אזעקות ביום-יומיים הראשונים של המלחמה. רצנו עם הילדים שלנו לשוחה הקרובה עם רוברט ושרה כרמי וילדיהם ועם אהרון ושרה הלוי וילדיהם. רצנו כמה שיותר מהר כדי להיכנס לשוחות ולהיות מוגנים והיינו מאוד לחוצים שהילדים לא ייפגעו חס וחלילה.
היו ימים...
 
פרד אדן: "מבצע אנטבה"
כאשר עליתי ארצה, היו לי לא מעט ציפיות, חלומות ותקוות. בין היתר נורא רציתי לשרת בצה"ל שאני הכרתי עוד מחו"ל - צה"ל שניצח את כל צבאות-ערב בשישה ימים, צה"ל של משה דיין, צה"ל של מצעד יום העצמאות. כל כך חיכיתי ליום הגיוס. הייתי מה שנקרא היום - "מורעל". התברר לי שהמציאות היא קצת אחרת.
צה"ל היה צבא שלאחר "ועדת אגרנט", לאחר התפטרות חלק מחברי המטכ"ל ולאחר הפיגועים בקריית שמונה ומעלות. התברר לי שהטירונות אינה כוללת צעדה של כומתות וכלבים. בקורס מ"כים נשלחנו לאירועי "יום האדמה" הראשון, שהיה שונה בהרבה מ"רוח הלחימה הצה"לית" שתיארתי לעצמי. המציאות אכן הייתה קשה.
ביום קיץ אחד לאחר שבוע ארוך של אי ודאות ותסכולים, חזר צה"ל להיות צה"ל שהכרתי - צה"ל המנצח ! צה"ל שעושה את הבלתי אפשרי ! אני זוכר שבאותו יום גררתי את עצמי ברחובות תל-אביב בדרך לאוטובוס שייקח אותי חזרה לאימון בנבי-מוסא, ולמרות הסיוט שחיכה לנו שם באותו קיץ לוהט, זה היה היום שבו הייתי גאה ביותר ו"מורעל" ביותר –
היה זה "מבצע אנטבה" ביום ה-4 ביולי, 1976. היום שבו שחרר צה"ל את חטופי אנטבה.
 
נעמי סלומון: מלחמת יום הכיפורים
אין ספק שהאירוע הכי משמעותי עבורי ב-60 שנות המדינה זו מלחמת יום הכיפורים. בעקבות המלחמה ההיא אני בעצם פה בישראל, בקיבוץ.
 הייתי בארץ כמעט שנה לפני כן ב-1972, עד פסח 73', וחזרתי הביתה. בתקופה הזאת הייתי מתנדבת בקיבוץ, בת 18.5, ופגשתי את שימי שהיה בש.ש.ש. (שנת שירות שלישית) בהיאחזות מעלה גלבוע. הוא היה בא רק בסופי שבוע לכאן ולמעשה היינו כבר חברים ולכן נשארתי בקיבוץ 10 חודשים במקום 3 חודשים שתכננתי. כשנסעתי אחרי פסח 1973 חזרה לארה"ב, לא דמיינתי שאחזור כל כך מהר. אבל אחרי שפרצה המלחמה היה לי ברור שאני באה לארץ כמה שיותר מהר ולא מעניין אותי מה...
הגעתי בדיוק בהפסקת האש. היה לי קצת קשר עם שימי דרך ג'ודי אחותי, דרך כל מיני, כי הרי לא היו טלפונים, רק גלויות ושמועות. זאת הייתה תקופה מאוד רומנטית למרות כל הסבל והעצב מסביב. לא ראיתי את החבר שלי חצי שנה + מלחמה ( - ממש רקע לכתיבת רומן...).   
 
תרצה רייניץ: "מבצע אנטבה" ו"ההתנתקות"
למרות שעדיין לא נולדתי בזמן אותו אירוע, בכל זאת בחרתי באירוע שלדעתי הוא הכי משמעותי – הוא "מבצע אנטבה". באירוע זה הראתה מדינת ישראל לעולם כולו שהיא תפעל למען כל יהודי בשעת צרה, וגם העלה את הגאווה הלאומית שלנו.
ובנוסף - כבן אדם אני רוצה לציין את "ההתנתקות" שמאוד השפיעה עליי מכיוון שהיא גרמה למשבר ערכי ואמוני בתוך העם.
 
שָני גרינברגר, כיתה ו': הקרב על בארות יצחק בנגב
כשפניתי לאתי גרינברגר, אימא של שָני, וביקשתי לשמוע ממנה על אירוע משמעותי ב-60 שנות המדינה, היא לא הייתה צריכה לחשוב אפילו רגע. היא מייד ענתה לי שסיפור הקרב על בארות יצחק בנגב ונפילתו בקרב של משה גרינברגר הי"ד, בח' בתמוז תש"ח, הוא האירוע המכונן במשפחתם והוא האירוע שמטביע את חותמו על כל המשפחה עד היום.
משה גרינברגר ז"ל היה אביו של אשר גר', וסבו של מוישי גר' שנקרא על שמו, וסבא-רבה של שָני, שבדיוק עכשיו עוסקת בכתיבת עבודת שורשים לבית הספר. מכיוון שכך, שָני היא זו שכתבה לידיעון:
"אני עושה עבודת שורשים על סבא-רבה שלי משה גרינברגר ז"ל שנפל בקרב בבארות יצחק בנגב. דרך העבודה אני לומדת להכיר אותו ואת האנשים שהיו אז, ואת השליחות של מעשיהם שבזכותם אנו כאן. סבתא-רבה שלי, חדווה ז"ל, המשיכה את הדרך עם סבא-רבה ננדי בבארות יצחק, ומשפחתי ממשיכה את הקשר החזק למקום עד היום".
אספה ועיבדה: יונה ברמן
 
 
לציפי לוי חברתנו
ברכות חמות מכולנו
לך ולכל המשפחה
במלאת לך 60 אביבים
ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך
 
 
בלילה חורפי וקר שמנו פעמינו לביתם של יוליה ואיתי.
נטע הרגישה כנראה שיש אורחים וקמה לעשות הצגה לכבודנו.
החיוך מיד עלה על שפתותינו, והאווירה התחממה מיד.
 
 
תעודת זהות:
שם: יוליה ואיתי שוהם
שנת לידה: 1978 (שניהם)
מצב משפחתי: נשואים + 1
 
למה קראתם לבתכם 'נטע'?
יוליה: הייתי די נעולה על השם שָנִי, רק לקראת סוף ההריון שמעתי את השם נטע ודי נדלקתי.
לאיתי נשאר לבחור בין השניים. הצליל של שני השמות היה קצר וקולע ואהבנו אותו.
מקומות מגורים:
יוליה: נולדתי בעיר קירובוגרד שבאוקראינה. זוהי עיר די גדולה ומרכזית. עד גיל 21 גדלתי שם ובשנת 2000 עליתי לארץ במסגרת תוכנית "תהילה".
למדתי באוקראינה 5 שנים (שם אין פחות מזה) באוניברסיטה לתואר ראשון בהוראת רוסית וספרות.
המחשבה לעלות לישראל הייתה עצמאית מתוך רצון להתחיל את חיי כבוגרת. אבי עלה כשנה לפני, ולאחר מכן עליתי עם אמי לארץ. הייתי חצי שנה באולפן בבארות יצחק.
אחרי האולפן חזרתי הביתה "להתפנק" אצל ההורים שלי שגרים באשקלון. אחרי חצי שנה שבתי למרכז, עבדתי וגרתי בפתח תקווה במשך שנתיים.
התקבלתי ללימודי עבודה סוציאלית באריאל וחזרתי לגור בקיבוץ בתור סטודנטית. כיוון שאני בעלת תואר ראשון, לימודים אלו היו לימודי הסבה שנמשכו שנתיים.
איתי: נולדתי בקיבוץ וגרתי פה עד גיל 21. בצבא הייתי לוחם בצנחנים. כשהשתחררתי עזבתי את הקיבוץ וגרתי אצל קרוב משפחה במעלה חגית במשך 3 חודשים, שם אבטחתי מתקן. לאחר מכן טסתי לחו"ל לטיול שנמשך כמעט שנתיים.
שנתיים? איפה היית?
זה היה טיול חובק 5 יבשות. התחלתי בארצות הברית. פגשתי שם חבר ועבדתי חודש. משם טסתי לדרום אמריקה וטיילתי שם 4 חודשים. עברתי ב-6 מדינות: פרו, בוליביה, צ'ילה, ברזיל, ארגנטינה ואקוודור. את רוב הטיול עשיתי לבד, אך פגשתי והכרתי הרבה חברים.
לאחר מכן חזרתי לארצות הברית למשך 7 חודשים. לקראת סופם סבתא שלי החליטה לעשות טיול והצטרפתי אליה למשך חודשיים.
לטייל עם סבתא זה מקורי...
אין ספק שזו הייתה חוויה מיוחדת לטייל עם סבתא. התארחנו בדטרויט אצל אחותה ובשיגקו אצל בת אחותה, ואפילו הרחקנו עד לוס אנג'לס לקרובים רחוקים נוספים. סבתא פגשה במהלך הטיול חברים רבים מתקופת מלחמת העולם השנייה שאתם שמרה כל השנים על קשר.
בטיסות נפרדות, הגענו סבתא ואני לאוסטרליה. באוסטרליה טיילנו בסידני ומלבורן. משם היא חזרה לארץ ואני המשכתי לטייל עוד חצי שנה. שכרתי רכב וטיילתי עם חבר, במסלול סביב אוסטרליה של כ- 16,000 ק"מ. את המסלול סיימתי במלבורן בה התחלתי. משם טסתי לניו זילנד, שבשבילי היא החלום… זוהי מדינה מודרנית, לא יקרה ומדהימה ביופייה. טיילתי שם שלושה חודשים שלא הספיקו לי…
משם טסתי ללאוס ולתאילנד, טיילתי באיים ומשם המשכתי להולנד וברכבת לגרמניה. התארחתי שם בראש השנה אצל רב הקהילה של בית חב"ד. התחברתי שם לאחד מראשי הקהילה, וכשחזרתי לארץ הם באו להתארח אצלי.
יוליה, לא היית רוצה גם איזה טיול כזה?
יוליה: לא אתנגד לטיול כזה גם. זהו חלום.
איתי: אני בגיל שישים הולך עם נטע לטפס על הרים בניו זילנד. (יוליה תשמור על הילדים של נטע…)
חזרתי בסוף הטיול לקיבוץ כדי ללמוד. שיפרתי בגרויות והתחלתי ללמוד באוניברסיטה הפתוחה לתואר ראשון בניהול כלכלה במסלול שנמשך עד היום.
 
מקומות עבודה:
איתי: בקיבוץ עבדתי כשכיר ברפת ובמרכז מזון. בתקופה זו עבדתי רק בלילות, והייתי לומד אחר הצהרים. זו הייתה תקופה קשה ומאוד אינטנסיבית.
לאחר מכן עבדתי בכל מיני עבודות מזדמנות, ואז, לפני כשנה וחצי, הגעתי לבנק דיסקונט.
מה אתה עושה בבנק?
אני עובד בתחום הבנקאות האישית. עבדתי בסניף בכפר סבא, והחל מחודש זה עברתי לסניף תל השומר שהוא סניף של אח"מים בלבד.
יוליה: כשהייתי באולפן עבדתי בבית תינוקות. זה היה נחמד וחדש לי. באוקראינה מתחילים את הטיפול בילדים רק בגיל שנה ובקבוצות הרבה יותר גדולות.
פה הקבוצות יותר פרטניות והילדים מגיעים כבר בגיל 3 חודשים.
כשגרתי בפתח תקווה, עבדתי בקווי זהב בשירות לקוחות לדוברי רוסית. כשהתחלתי ללמוד עברתי לעבוד במחסני אופנה במתחם הפאואר סנטר. עבודה זו התאימה לי מכיוון שהייתי לומדת בבוקר ועבדתי אחר הצהרים.
קשה, לא?
אני לא מפונקת. אני מסתדרת עם חיים כאלה.
לאחר הלידה של נטע התחלתי לעבוד בעמותת "בבית". זוהי עמותה שנותנת שירות מטפלים לקשישים. לעמותה יש 18 סניפים ברחבי הארץ, ואני עובדת בסניף שאחראי על אזור רמת גן וגבעתיים. בשלב הראשון אנו רואים את צרכי הקשיש וברגע שמגיעים למסקנה שצריך עזרה טיפולית, אני נכנסת לבקרה, ליווי והדרכה
 
של המטפלים. בנוסף אני מתווכת עם מוסדות מתאימים לגבי צרכים שאנחנו לא יכולים לתת עליהם מענה (ביטוח לאומי, מרכזי יום).
הרוסית מן הסתם שימושית בעבודה ...
דווקא רוב האוכלוסייה שאני מטפלת בה אינם דוברי רוסית. רק בדיור מוגן אחד יש הרבה עולים ממדינות חבר העמים שרובם די עצמאיים. לפעמים אני נפגשת עם עולים ותיקים משנות החמישים שנהנים לדבר איתי בשפת אמם. הצוות שאני עובדת אתו קטן, משפחתי ונחמד. בצוות כמעט כולנו דוברי רוסית.
 
איך נפגשתם?
יוליה: בתקופת האולפן לאה הזמינה כל אולפניסט אליה לארוחת ליל שבת, וכך בעצם הכרתי את משפחתי לעתיד, כשכמובן לא ידעתי על כך. שמעתי מלאה שיש לה בן בגילי שנמצא בחו"ל, אבל עדיין לא הכרתי אותו.
ביום האחרון של אולפן הגיור באתי להגיד ללאה שלום ליד השולחן בחדר האוכל. איתי ישב שם ואפילו לא ידעתי שהוא הבן של לאה. אחרי כמה ימים קיבלתי טלפון…
איתי: ראיתי אותה והחלטתי קצת לברר... ואז לקחתי את מספר הטלפון שלה מדף הקשר של האולפן שהיה אצל אמא שלי (אפילו היא לא ידעה על כך…)
יצאנו 3 שנים והקשר לאט לאט התרומם עד שהגענו לחתונה.
 
איך קיבלתם החלטה להישאר בקיבוץ?
בתור זוג צעיר זה היה מאוד טבעי לנו.
יוליה: זוהי קהילה קטנה ומשפחתית שכיף לגור בה ולגדל ילדים. אין ספק שעם סדר היום שלנו, הקרבה לסבתא גם היא מאוד משמעותית.
 
חלומות לעתיד:
שניהם: בתור התחלה לעבור בית. אנחנו מרגישים שהבית שאליו ניכנס (ורד ויוסקי לשעבר) יהיה ממש ארמון!
איתי: לסיים את הלימודים ולהתקדם במקום העבודה בצורה משמעותית. ולקיבוץ – שתוכנית הבנייה תצא לפועל בלי להיכנס לגרעונות גדולים.
יוליה: להתקדם בעבודה בתחום, ושיהיה יותר זמן אחד לשני וכמובן גם לנטע.
 
שמחנו שיצא לנו להכיר זוג נחמד שמתחיל את צעדיו הראשונים בקליטה בקיבוצנו.
אנו מאחלות להם בהצלחה, ומודות על הערב המקסים שהעברנו בחברתם.
                                                        אלישבע ואיריס.
 
 
-סבתא לאה חלפון ז"ל – שבעה לפטירתה
נולדה: י"ז בשבט תרע"ד (13.2.1914)
נפטרה: ב' באדר א' תשס"ח (7.2.2008)
 
פרשת השבוע שנקרא מחר עוסקת בבניית המשכן.
רוב המשכן, כידוע, נעשה ע"י בצלאל ואהליאב – שני אנשים אשר התורה מעידה עליהם כי הקב"ה מילא אותם
רוח א-לוקים לעשות 'בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת, וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלָאכָה'.
אבל יש מלאכה אחת שאותה הקב"ה לא נתן בידי בצלאל ואהליאב. זו היא מלאכת הטויה של החוטים שמהם יעשו את בדי המשכן. זה נשאר בתחומן של הנשים: 'וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ. וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה טָווּ אֶת הָעִזִּים' מלאכת הטוויה היא הבסיס לכל שאר המלאכות. בצלאל ואהליאב וכל החכמים יכולים לקחת חוטים טוויים ולעשות מהם פרוכת, מחיצות או יריעות, אבל הטוויה עצמה נשארת בידי הנשים החכמות.
מי הן אותן נשים שטוו את החוטים האלה? אנחנו לא יודעים עליהם הרבה, כי גם הן היו, כמוך, צנועות ונחבאות אל הכלים. דבר אחד אנחנו יודעים: הטוויה נעשתה בכישור ובפלך, וממילא ניתן לומר על הנשים הללו: 'יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ'. אלו הן הנשים ששלמה החכם מכל אדם הגדיר בצמד המלים 'אֵשֶׁת חַיִל'. אנחנו נמצאים ביום ששי, והערב כולנו נאמר את הפסוקים הללו ליד שולחן השבת, ולכן מתוכם אני רוצה להאיר את דמותך שלך, סבתא לאה:
אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ. בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ - האהבה הגדולה שלך לבעלך, מרדכי, שאיבדת לפני אחת עשרה שנה, הייתה מבוססת על הביטחון הזה. הוא ידע שהוא יכול לסמוך עלייך כל פעם שהוא מבקש ממך לבשל לשמחה של אנשים שאת בכלל לא מכירה, שאותם הוא פגש בחנות שלו וחשב שהם עניים והחליט שצריך לשמח אותם - וכל פעם הוא היה מבקש ממך לבשל בשבילם, ואת עשית זאת בשמחה.
דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ - לא היה לך קל לסרוג, אחרי שני ניתוחי קטרקט שעברת. אבל תמיד אמרת שבשביל מי שאת אוהבת את נותנת את עינייך. כל-כך הרבה נכדים, נינים וחברים שסרגת להם או רקמת להם באהבה גדולה. אין זה מקרה שממש היום, אחרי שאנחנו מלווים אותך בדרכך האחרונה, אני הולך בעז"ה לראות את התינוק שלי שנולד לפני שלושה ימים ולתת לו את השמיכה שאת סרגת.
הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ - באת ממרחק. עזבת את פאריס והחלטת לעלות לארץ ומשכת אחרייך גם את נכדייך שכל כך אוהבים אותך, ובעקבותיהם באו גם בנותייך. כל אלו נמצאים היום בארץ בזכותך, אבל עם זאת שמרת כל הזמן על קשר גם עם הבנים שנשארו בחו"ל, והם תמיד ידעו שלא יעבור יום הולדת או אירוע בלי שתתקשרי.
וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ - את לא נתת אוכל רק לביתך, אלא לכל המשפחה המורחבת והרבה יותר מזה. הבית שלך תמיד היה פתוח, וכולם ידעו שאצלך תמיד יש מה לאכול.
חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ - יד ברזל בכפפת משי. עם כל האהבה לכולם, כשידעת מה שאת רוצה ומה שאת מאמינה בו, לא ויתרת. ותמיד הצלחת להשיג את מה שרצית. 
עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן - כותב הרלב"ג: 'כדרך אנשי המעלה שלא יחרדו מן המוות'.
לא פחדת מן המוות. הלכת אליו בעיניים פקוחות ונשמתך יצאה בדיוק כפי שרצית. בנותייך היו לידך, סיימו להגיד איתך וידוי וקבלת עול מלכות שמים, ואז יצאה נשמתך בטהרה. היית בבית שלך, על מיטתך, במקום שאותו אהבת מאוד - בארות יצחק. כל הזמן אמרת כמה שאת אוהבת את המקום הזה ואת האנשים האלה, והם - ביחד עם בני משפחתך - אלו שהקיפו אותך ברגעייך האחרונים, והם אלו שמלווים אותך עכשיו.
תְּנוּ להּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ – אנחנו מלווים אותך בדרכך האחרונה. את המעשים שלך אפשר לספר ולהלל, אבל פרי ידייך – משפחתך הגדולה שבאה ללוות אותך כאן ושמלווה אותך מרחוק בצרפת – הם כמו פירות שימשיכו לצמוח ולשאת את המידות והתכונות שלך בתוכם, ובכך להעלות את זכרך.
 
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
דברים שנשאו בלויה ע"י הרב ירון
 
^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^
^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^
 
 
לקראת אסיפת חברים
אסיפת חברים תתקיים אי"ה ביום שלישי הקרוב
י"ג באדר א' 19.2.08 בשעה 21.00 בחדר האוכל
 
סדר היום:
1.     שונות
2.     תכנית המשק לשנת 2008:     תכנית ענפי המשק            )
          תכנית הוצאות הקיום        )
          תכנית השקעות יצרניות     )   דפי הסבר חולקו בתאי הדואר
          תכנית השקעות צרכניות    )
          המשך תכנית הבנייה.        )
 
אם לא יהיה במועד הנקוב מספר נוכחים כנדרש לשם קבלת החלטות, תתקיים אסיפה נדחית חצי שעה לאחר פתיחת האסיפה והחלטות תתקבלנה בכל מספר משתתפים שהוא.
נשיאות האסיפה
 
 מפה ומשם
 
 
שירותים חדשים בחדר האוכל
בשעטו"מ ייפתח בסוף השבוע האגף החדש שישרת את הנשים.
האגף הישן יהיה שירותים לגברים וגם הוא יעבור שיפוץ שאותו נבצע בכוחות עצמנו ע"י מח' הבנייה.
יהיה שם תא אחד מרווח יותר המיועד לנכים ועוד שני תאים רגילים.
זו ההזדמנות להודות לכל העוסקים במלאכה ובמיוחד למאיר (מילה) שריכז וביצע את הבנייה עד למסירת המפתח...
סיום פרויקט זה הוא המשכו של תהליך שדרוג אזור חדר האוכל וסביבתו, כולל שיפוץ משטח הגרנוליט, בניית פרגולה, חידוש ריהוט, וילונות ועוד. כל זה מנקודת השקפה של קהילה שיתופית הרואה בחדר האוכל עוגן מרכזי בחייה.
 
הדירה בירושלים
לאחר שנתיים וחצי מאז קבלנו על עצמנו (דבורה נתנזון ואנכי) את הטיפול בדירה, ניתן לסכם הצלחה גדולה.
כשהתחלנו הייתה תפוסה שנתית של כ-14 משפחות. כיום במשך השנה התפוסה היא של 40 משפחות ועוד היד נטויה. משפחות שלא ניצלו את הדירה במשך שנים חזרו ליהנות ממנה ובכך שכרנו.
ישנו ביקוש גדול לשבתות והחברים מחכים בתור.
אנחנו מבקשים שכל הזמנה לאירוח בדירה ברח' בוסתנאי תיעשה בכתב לתא הדואר של דבורה, וזאת על מנת למנוע עגמת נפש.
יש לציין שעמדנו בתקציב השנתי (15,000 ₪).
מדי פעם, בעיקר באמצע השבוע, אנו משכירים את הדירה לגורמי חוץ, וזאת על מנת לעמוד בתקציב למרות התייקרות בעלויות (חשמל, ארנונה, מים, מסי ועד הבית) ולאפשר ביצוע שיפוצים נדרשים בדירה.
לאור ההתייקרויות כולל הוצאות הכביסה אנו מעלים את התשלום לחברים ל-45 ₪ ליום ומקווים שתקבלו זאת בהבנה.
 
בארות יצחק בנגב
יצחק סוקו והח"מ ממשיכים בתחזוקה שוטפת של האתר.
למרות הקאסמים מומלץ מאוד לבקר בחודש הקרוב וליהנות מפריחה אדומה מקסימה (כלניות) בכל הנגב המערבי.
אתרים מומלצים באזור: שמורת מכתש בארי, יד אנז"ק, מכרות הגופרית, נחל הבשור, "מעוז מול עזה" (בסעד), גן החיות של קיבוץ מגן, בית הכנסת העתיק בנירים, מצפה גבולות, פתחת שלום, אנדרטת "ימית", ועוד.
 
במסגרת המסע "אב"י בשביל ישראל" ולרגל חגיגות שנת ה-60 למדינה מתוכננת סטייה מתוואי השביל לכיוון מגדל המים שלנו אי"ה ביום רביעי י"ב באדר ב' 19.3.08 . אנו מקווים להשתתפות מרבית של אנשי בארות-יצחק ביום זה וכל המרבה הרי זה משובח.
 
בטיחות
אנו מזכירים לציבור לנסוע בזהירות ברחבי הקיבוץ.
נא לכבד את המחסום בכביש ליד בית בנג'ו ומיכל ברמן ולהימנע מכניסה שלא לצורך בשעות 16.00 – 20.00.
ביצענו השנה מספר פעולות בתחום: מחסום באחריות הכלבי בימי ששי בשעות 11.30 – 13.30, צביעה וסימון כבישים, תיקון תמרורים וגיזום שיחים באזור המחלבה.
אני מאחל לעצמנו שנעבור בע"ה את השנה בשלום וללא נפגעים.
סעו לשלום ובזהירות !
 
במועצה הדתית האזורית– חבל מודיעין
כחבר הגוף הנ"ל השתתפתי יחד עם יעקב שניאור ובליווי נשותינו שתחי' בשבת עיון,
תפילה וזמרה שאורגנה ע"י המועצה הדתית האזורית במלון היאט בירושלים (בהשתתפות כספית שלנו). באירוע השתתפו ראש המועצה – מר שמעון סוסן, מנהל מח' החינוך במועצה ועובדי המועצה.
בכל אירועי השבת השתתפו פייטנים נפלאים שהלהיבו את הציבור. במוצאי-שבת קינחנו ב"מלוה מלכה" עם תזמורת בניהולו של אחד הפייטנים. כל התפילות והזמירות בארוחות התנהלו בנוסח אחינו הספרדים (יעקב שניאור מכיר אותם על בוריין...).
זו הזדמנות להדגיש את חשיבות המעורבות שלנו כקיבוץ בודד במוסדות המועצה ובועדות השונות שלה העושות ימים ולילות לקידום האזור מבחינת כלכלית, חברתית ותרבותית.
                                                                                                לשירותכם תמיד,
דוד פורת
 
 
"קחו לי תרומה" – והם לקחו !!
שבוע ימים התלבטתי ביני לביני האם להגיב? או לעבור לשבת הבאה? או לפעם הבאה?
אני לא רגועה ולכן החלטתי לשתף אתכם במה שעם לבי.
שבת פרשת "תרומה" הייתה שבת מיוחדת לנו. חבריי הטובים מארה"ב שבתו אתנו, בני משפחתי מבית ומחוץ, שבת אחים, "איזה כיף"!!
את ארוחות השבת סעדנו במועדון.
בשבת, כשהגענו למנה האחרונה, פתחתי את המקרר ונדהמתי לגלות: המנה האחרונה ה י ת ה !!
נלקחה "תרומה", ובגדול, "איש אשר ידבנו לבו..."
למה אשתוק? אשתוק כדי לתת הסכמה לגזלה?? זה בפירוש גזל !!
לנו הייתה אכזבה גדולה ועגמת נפש !!
אני לא מאמינה שזה קרה לנו !
אני מצפה מאותה היד שלקחה בקלות גם תחזיר!
                                                                    נורית סוקו
                                                                                                                    שעל המועדון לחבר
 
באגף הכלכלי
סנאק טיים: אישרנו את התכנית העסקית לשנת 2008. התכנית כוללת היערכות לוגיסטית
(הפצה וכו') עצמאית לאחר הפרידה מחברת "שטראוס", הגדלת המכירות, התיעלות בעבודה ובכח אדם.
הנהלת המפעל הציגה את היעדים לשנת 2008-2009.
האגף הכלכלי ודירקטוריון סנאק-טיים מלווים את הפעילות מקרוב ובצורה שוטפת, על מנת להבטיח עמידה ביעדים שהוצבו.
תכנית השקעות 2008: מסגרת התכנית יחד עם השקעות צרכניות נקבעה על ידי המזכירות בגובה של כ-2 מיליון ₪.     האגף דן בבקשות השונות ואישר השקעות יצרניות במסגרת תקציב של כ-1.5 מיליון ₪.
תכנית המשק 2008, כולל תכנית ההשקעות, תובא בס"ד לאישור האסיפה.
סיכום 2007: תוצאות כלכליות לא סופיות של שנת 2007 הוצגו בפני האגף הכלכלי והמזכירות.
סה"כ התוצאות פחות טובות מהיעדים שנקבעו בתחילת 2007. מחד היו תוצאות טובות בענפי בעלי-החיים: לול, הודים ורפת; מאידך סנאק-טיים לא עמד ביעדי התכנית.
תכנית המשק לשנת 2008 כוללת בתוכה את הישגי שנת 2007. אנו ממשיכים ביעדים שהצבנו לעצמנו: ירידה בחוב בהיקף של כ-2 מיליון ₪ לשנה וכן התקדמות זהירה ואחראית בתכנית הבנייה המבוססת על היתרה בתכנית המשק יחד עם הסכום שהחלטנו עליו באסיפה.
דוד פורת
 
בקיבוץ הדתי
הקיבוץ הדתי פועל לחידוש גרעיני הנח"ל הדתי
חברי הנח"ל הדתי יעסקו בשנה השלישית לשירותם בפעילות חברתית למען האוכלוסייה בישראל.
תנועת הקיבוץ הדתי פועלת בתיאום עם אגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון לחידוש גיוסם של צעירים במסגרת גרעיני נח"ל דתי, פעילות שהופסקה לפני מספר שנים.
מזכ"ל הקיבוץ הדתי, נחמיה רפל, מסר שהגרעין יורכב מבוגרים של פרויקט יג"ל (י"ג לקהילה) – שנת שירות שמקדישים צעירים דתיים בוגרי י"ב למען מטרות חברתיות בישראל. חברי הגרעינים הדתיים יעסקו בשנה השלישית לשירותם הצבאי בפעילות חברתית, כשהשאיפה היא להחזיר אותם לאותם יישובים ומוסדות בהם עבדו לפני השירות הצבאי, מוך כוונה שבשנה זו יחנכו את המתנדבים הצעירים.
עדי שגיא, מרכז פרויקט יג"ל בקיבוץ הדתי, מסר שהשנה נוטלים בו חלק כ-70 צעירים מהקיבוץ הדתי וכן בוגרים של בני-עקיבא והצופים הדתיים, המקדישים שנה מזמנם לפני השירות הצבאי למען החברה הישראלית.
הפעילות של הגרעינים משלבת תרומה לקהילה, לימודי קודש והכנה לשירות הצבאי. בכוונת הקיבוץ הדתי להרחיב את הפרויקט בשנה הבאה לכ-100 בוגרי תיכון.
חברי יג"ל פועלים השנה בשמונה מוקדים בארץ, ביניהם קריית אונו, בית שאן, בית שמש, תל אביב יפו, נתניה וירושלים. הפעילויות שנעשות הן עזרה לאנשים עם מוגבלויות, ליווי ילדים בסיכון, סיוע לאוכלוסיות חלשות, הפעלת מועדוניות לבני העדה האתיופית, עבודה עם תלמידי תיכון שנפלטו ממסגרות דתיות והדרכה של נוער עם קשיי למידה והסתגלות.
נשלח ע"י דובר הקיבוץ הדתי

סיכום יחדיו ב - ו'
"שאל מה אתן לך' – אומר ה' בגבעון למלך הצעיר שלמה.  שלמה אינו מבקש אריכות ימים בשלטון, לא עושר ולא את נפש אויביו, אלא "לב שומע לשפוט את עמך להבין בין טוב לרע". מבחן חכמתו בא כשמביאות אליו "שתיים נשים זונות" את משפטן המפורסם. גזר דינו הראשון של המלך הוא "גזורו!" ואנחנו שואלים: איפה פה החכמה? האין זה הימור אכזרי של שליט המתעלל בשתי נשים מסכנות? מנין ידע שאחת תסכים לגזירה ואחת תרחם על הילד?

זה היה נושא השיעור של דינה אמיר. חכמת אלוקים בלב המלך, והיא אשר מבססת את שלטונו.
 
עודד אלטשולר - מלווה משלחות לפולין - הבהיר כי תפקידנו אינו לשפוט את מה שהיה, אלא לספר את הסיפור. אין לנו שום יכולת משפט, המידע שיש בידינו היום אינו המידע שהיה לאנשים שהיו שם. המחקרים הראשונים שנעשו לאחר השואה לא חקרו את ההנהגה הרבנית, אלא, כדברי פרופ' באואר: "אני, איש השומר הצעיר נתתי במחקרים שלי דגש לנושא הקרוב ללבי, לאנשי הציונות החילונית."
למדנו על השאלות ההלכתיות בתקופת השואה, על תשובותיהם של הרבנים אז, על הקושי לפסוק בתקופה שהיא לא-נורמאלית והרת גורל.
השבר האמוני הגדול נפער אצל חלק מהניצולים עם סיום השואה. בזמן המלחמה האמונה נתנה כוח לאנשים כי האמינו שאלה הם פעמי משיח.
 
 
בשבוע הבא נלמד עם לוי נחום, מנהל בי"ס יסודי באלעד, שהיה נחלאי אצלנו.
לוי ילמד בנושא: אברהם אבינו ובה"ד 1.
 
  
לסבתא רבתא שרה הלוי ולסבתא רבתא דינה פרנקל
לסבתא וסבא עפרה ויחיאל פארן
שפע ברכות בהולדת הנינים – הנכדים
בן בכור לרחל ורפי צור      בת לגילה ורענן פארן
תזכו לרוות מהם רוב נחת ושמחה
יחד עם כל המשפחה
בניך כשתילי זיתים סביב לשלחנך
 
 
 
 
 
מתיק המכתבים
 
 
לכבוד
אליעזר שפיר
בארות יצחק
 
א.נ.
 
הנדון: מזגני תדיראן
לאחרונה חברת תדיראן פרסמה הודעה לציבור ובה נאמר כי קיים פס יצור פגום במזגנים עיליים
שיוצרו בין השנים 2002 – 2004.
הפגם הינו בלוח הפיקוד של המזגן והדבר עלול לגרום לשריפה.
חברת תדיראן לוקחת על עצמה את האחריות על הליקוי וקוראת לכל הציבור אשר רכש מזגני תדיראן מהדגמים המפורטים בהודעה לציבור, להתקשר ולתאם הגעת טכנאי לבית הלקוח להחלפת לוח הפיקוד
ללא תשלום.
הפניות לחברת תדיראן מתבצעות בטלפון 073-700-800-1
למען ביטחונכם, אנו מבקשים לפרסם את הנושא בקיבוץ וליידע את החברים על כך.
 
                                                                                                              בכבוד רב,
עזרי ירון
הום מאסטר
 
 
השעור בפרשת השבוע יינתן ע"י אהד אהרן
אחות תורנית: אריאלה פלדמן – פלאפון 5199
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
גשם גשם בא !
שוב זכינו השבוע במנה נדיבה של כ-60 מ"מ גשם שהביאה אותנו אל 401.3 מ"מ (עד לסגירת הגיליון). כן ירבו!
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
שלא נזדקק !
הנסיעות המאורגנות למטווח הסתיימו. מכיוון שיש מספר אנשים שעדיין לא מילאו את חובת המטווח, אנו מארגנים נסיעה אחרונה עבורם, ביום שישי הבא ט"ז באדר א' 22.2.08. יציאה בשעה 07.15
כל מי שלא ביצע מטווח לאחרונה מתבקש להירשם בהקדם – על לוח המודעות בכניסה לחדר האוכל !!!
צוות ביטחון
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
לכנרת ברוכי בת-המצווה
להורים דינה ושמוליק ברוכי
לסבתות ולסבים   חנה ונחום ברוכי    מייבריט ואלי זגורי
ולכל המשפחה
שפע ברכות
ברוכה את לה' בתי
 
AtarimTR