ידיעון 2560 פר' כי-תשא

בס"ד, ט"ז באדר א' תשס"ח
 
שבת קודש "כי-תשא"
 
 
תפילת שחרית
08.00
הדלקת נרות
17.10
שעור בפרשת השבוע – במועדון
שעור במשניות – בשטיבל
10.30
מנחה, קבלת שבת
    דרשת הרב בנושא:
                 תוכחה יעילה
17.20
סעודת שבת בחדר האוכל
11.00
סעודת שבת בחדר האוכל
18.30
מנחה גדולה
12.30
מכונת השטיפה פועלת
בשעות 19.15 – 21.15
 
שעור בגמרא – דף יומי
15.45
נשים אומרות תהילים בבית סעדון
16.30
 
 
מנחה קטנה
16.30
 
 
ערבית, הבדלה
18.10
 
 
בית מדרש הורים וילדים – בביה"כ
 
 
 
 
           
 
עונג שבת לילדים
 
   כיתות א'-ג' - שורי אמיר
                          
   כיתות ד'-ו' – רוברט ריידר
 
זמני התפילה במשך השבוע
   שחרית א', ג', ד', ו'           06.00
   שחרית ב', ה'                  05.50
   מנחה ברחבת חדר האוכל 13.30
   מ נ ח ה בבית הכנסת       16.30
   רבע לערבית                   19.45
   ערבית                          20.00
 
 
 
ת ר ב ו ת ו ן
 
חדר עיון
שיעור תנ"ך
19.00
יום ראשון
בית שפירא
התעמלות לגברים
17.30
יום שני
מועדון
בית מדרש לגימלאים
08.30
יום שלישי
 
טיול בגירים לדרום
08.00
יום רביעי
חדר עיון
שעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י
21.00
מועדון
שעור נצוצות מהדף היומי
19.00
יום חמישי
חדר עיון
שיעור בדף יומי
06.30
יום שישי
בית שפירא
יחדיו ב-ו'
09.00
 
 
השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב בשעה 20.15 בחדר עיון
 
"ברוך אתה ה' ... שככה לו בעולמו"
היה קר מאוד, השמש זרחה והשלג ירד בשקט בשקט.
הייתי בת 12 וחיכיתי להסעה שלי לבית-הספר. לבשתי כפפות צמר שחורות והתבוננתי בפתיתי השלג העדינים שנחתו על הכפפות ונדבקו אחד אחד. נדהמתי כל-כך וקשה לתאר במילים מה עבר עלי כששמתי לב לפתיתים בדמות כוכבים נוציים לבנים בכל מיני צורות.
הייתי לבד בתחנה, צעקתי מהתרגשות. הלב שלי רקד.
באופן מדעי ידעתי שלפתיתי השלג יש צורות, אבל אף פעם
לא ראיתי או שאולי לא שמתי לב לתופעה. עליתי במהרה לאוטובוס וניסיתי להסביר לחברותיי מה עבר עלי,
ולא הצלחתי. מאז אני מחפשת את הצורות האלו ורואה אותן רק על סוודרים, עיטורים לפרסומות של אתרי סקי באלפים ובתפאורה של הבלט "מפצח האגוזים".
בכל פעם שיורד שלג אני רצה לירושלים ועכשיו גם לרמת הגולן כדי לראות, אולי... אולי...
אסתר פורשר
 
מה בגיליון ?
  • פינת ההלכה – הרב ירון
  • 60 שנה למדינה – דבורה ריניץ
  • בנעלי בית – עדנה
  • תודה – משפחת תמים
  • בשדה החינוך – רותי אלידע
  • יחדיו ב-ו' – סיכום שבועי
  • מזמור שיר חנוכת הבית – המערכת
  • משאבי אנוש – אלי ברמן
  • תרבותנו – קובץ ידיעות
  • מענף המזון – ורד
  • חדשות הקיבוץ הדתי
  • באסיפת החברים
  • תכנית השבוע בבני-עקיבא
  • כלבו דף
נספח: כנס "כל כבודה" לנשים
                                                                 קראו בנעימות !
המערכת
 
 פינת ההלכה
שאלה: קניתי כלי חדש. האם צריך להכשיר או להטביל אותו?
 
תשובה: ראשית, יש להבדיל בין הכשרת הכלי להטבלתו: הכשרת כלי היא תהליך שנועד להוציא את טעם האיסור הבלוע בכלים. בכלי חדש שמעולם לא השתמשו בו אין טעם של איסור, וממילא אין צורך להכשירו. ואולם, בסירים ובמחבתות המצופים טפלון, יש מקום לדון האם צריך להכשיר את הכלי לפני השימוש הראשון מכיון שהטפלון עשוי בין השאר משומן מן החי (ויש שחוששים גם בתבניות חד פעמיות, ולכן דורשים הכשר על הכלים האלה). אך כתב הרב ולדינברג (ציץ אליעזר חלק יב סימן נה) שבשעה שציפו את הכלי בשכבת הטפלון, כבר היה האיסור בטעם פגום שאינו ראוי למאכל כלב, ולכן אין צורך להכשיר את הכלי, והמחמיר יכול להסתפק בעירוי מים רותחים על גבי הסיר לפני השימוש הראשון.
 
ואולם, לגבי הטבלת כלים הדין הוא שונה. כתב השלחן ערוך (יורה דעה סימן קכ, א) שהקונה כלי סעודה ממתכת או זכוכית מיד הנכרי צריך להטבילו במקווה. מקור הדברים הוא במה שנאמר בתורה, לאחר מלחמת מדיין: 'אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא' (במדבר לא, כג). לכן כל כלי מתכת או זכוכית שמיוצר בחו"ל או שנקנה מנכרי, יש להטביל במקווה הכלים. כמובן שלפני ההטבלה יש להסיר את המדבקות שמהוות חציצה. כלי זכוכית וכלי מתכת יש להטביל בברכה, ואילו כלי פורצלן - שהם חרסינה מצופה זכוכית - נחלקו הפוסקים האם יש צורך להטבילם, ורבים נוהגים להטביל אותם בלי ברכה.
הכלים החייבים טבילה הם כל הכלים הבאים במגע ישיר עם האוכל: כוסות, סכו"ם, סירים, מגשים וכו', אך לא כלים חד פעמיים. יש פוסקים שסוברים שמי שמשתמש שימוש חוזר בכלי שנועד מלכתחילה להיות חד פעמי כגון פחית משקה או קופסת שימורים או תבנית אפיה חד פעמית צריך להטבילו במקווה, אך יש מקילים בכך (אגרות משה יו"ד ג, כג) כיון שאין לזה חשיבות של כלי.
כלים חשמליים שאסור להטבילם מפני הסכנה או מחשש לקלקולם, יש לתת לחשמלאי יהודי שיפרק אותם וירכיב מחדש, ובכך הם פטורים מטבילה. פתרון אחר הוא לתת את הכלי במתנה לגוי ולקחת ממנו בחזרה בהשאלה לצמיתות... ואולם לגבי טוסטר כתב הרב משה פיינשטיין (אגרות משה יו"ד כ, כד) שאין צורך להטבילו כלל מכיוון שהכלים החייבים טבילה הם רק כלים שנועדו להכנת אוכל או להגשתו, והלחם ראוי למאכל עוד בטרם נכנס לטוסטר, אלא שיש אנשים שנעים להם יותר לייבש את הלחם, הרי שאין הטוסטר נחשב כלי שנועד להכנת אוכל. קומקום חשמלי, לעומת זאת, חייב טבילה למרות שהוא נועד להרתיח מים ראויים לשתיה, מכיוון שרוב האנשים שותים משקה חם, וממילא זה נחשב כלי שנועד להכנת אוכל.
 
 
 
הרב ירון
 
  
לכבוד 60 שנה למדינה                              
 
ארץ ישראל שלנו יפה ומיוחדת. היא רבת ניגודים - אדם יכול לקום בבקר ובתוך מספר שעות לעבור נופים שונים, צמחיה שונה, מדבר, שלג, שמש, ימים (תיכון, כנרת, סוף וים המלח), תרבויות שונות אשר השאירו בה את חותמן.  
שאלתי כמה חברים איזה מקום בארץ אהוב עליהם במיוחד והתשובות לפניכם:
 
עפרה שדיאל (לבית פריאר):
"נוף ילדותי! ממזרח - הרי הגלעד וממערב - הרי הגלבוע ומול השמש שוכנות להן בריכות הדגים המוקפות שדירת עצי הוושינגטוניות,שהותירו המתיישבים הגרמנים (הטמפלרים).
בריכות הדגים מהוות מקור משיכה לשפע של סוגי עופות מים חולפים ויציבים.
בשבילים המחברים בין הבריכות נהגנו (ואף היום) לצפות בציפורים וליהנות מהן ומהנוף הנפלא מסביב.
אך, היו זמנים...!"
 
נחום ברוכי
"בארות יצחק
כאן ביתי
כאן נולדו לי ילדי
כאן בניתי את ביתי בשתי ידי
כאן גם אתה איתי וכאן כל אלף ידידי
ואין לי שום מקום אחר בעולם"
 
שגיא
"שמורת ניצנים יש בה דיונות, ים יפה ומצד שני גם בריכות מי תהום.
בתקופה הלימודים ביבנה נהגנו "להתפלח" מהלימודים לשמורה - לא משנה קיץ או חורף.
 
רותי אלידע
 
"נחל ירדנון יורד מרמת הגולן לעמק החולה בין קיבוץ שמיר ללהבות הבשן. מקום יפיפה עם בריכות מים ונוף טיפוסי של הרמה. מקום נסתר שעדיין לא מוכר וזה מקנה לו ייחודיות נוספת.
 
עירית הלוי
"המקום בו הכי טוב לי זה הקיבוץ שלי בארות יצחק. זה המקום בו אני בוחרת לחיות וזה בסיס היציאה שלי לכל המקומות האחרים. אתרים בהם אפשר לראות את הנוף היפה, את הפריחה המיוחדת, ללכת בשביל המדהים, לטפס להר הגבוה או לעמק הנמוך, מקומות רחוקים או קרובים המתאימים לחופשה טובה, לכל מקום יש ייחוד משלו ועניין משלו. המשותף לכל המקומות הוא שאני יוצאת אליהם מהמקום שאני אוהבת, המקום הקבוע והיציב - הקיבוץ שלי."
 
קותי
 
"הנוף האהוב עלי בארץ הוא המדבר מבאר שבע עד אילת כאשר מתרחקים מהכביש הראשי מתגלים נופי בראשית צבע החום, צהוב, אדום, שחור ולבן נפרשים במרחבים, מדי פעם נקודת התיישבות או צמחיית מדבר.
השקט מרגיע, למרחבים המדבריים יש עוצמה על האדם,בנוסף אין יותר יפה מהמדבר בימי החורף.
 
 
לקטה דבורה רייניץ
 
 
מענין לענין באותו עניין
 
כל שנה הקרן לנזקי הטבע (קנט) עורכת תחרות צילומים חקלאיים, אנשים הקשורים לחקלאות שולחים תמונות דרך האינטרנט. גם עובדי הגד"ש שלחו ומתוך מאות תמונות שנשלחו נבחרו 20 תמונות שעלו לגמר.
התמונות מופיעות באתר http://www.kanat.co.il/contest/
נוהל התחרות הוא ש- 20% מהניקוד יבואו מבחירת הקהל הרחב של גולשים באתר ובחודש מרץ יערך כנס של הקרן שבו תיבחרנה 3 התמונות שזכו במקומות הראשונים.
חברנו יוסי שניאור שלח תמונה שנבחרה כאחת מ-20 התמונות שעלו לגמר.
לכן חשוב שכל אחד שיכול יכנס לאינטרנט לכתבות טקסט או דרך האתר של הקיבוץ - בדף הראשי מופיע קישור לתחרות.
כל מי שמצביע משפיע (עדיף כמובן ליוסי)
דבורה בשם הענף
 
  
 
בערבים סוערים וגשומים נפגשתי עם חמש בנות נחמדות שנמצאות אתנו כבר כחצי שנה במסגרת השירות הלאומי – חלקן שנה ראשונה והאחרות כבר שנה שנייה.
 
ליאת מזעקי מיהוד, בת אחת – סנדויץ' – בין שני אחים.
מוריה ליבוביץ מכרם-מהר"ל, הצעירה בין ארבעה ילדים – במשפחתה 2 בנים ו-2 בנות.              
מיכל אדם מקדומים, בת שניה בין ארבעה ילדים – גם במשפחתה 2 + 2.
עדי גל ארגמן מיפו, בת יחידה.
רחלי וייס מרחובות, בת זקונים במשפחה – יש לה אחות ואח מבוגרים ממנה בהרבה שנים.
 
כמיטב המסורת הן כולן מאומצות אצל משפחות בקיבוץ. האימוץ מתבטא בעיקר בשבתות ובימים טובים. כולן יצרו קשר טוב עם המשפחות אך פשוט במשך השבוע אין להן עודף פנאי ועל כך הן מבקשות להתנצל בפני המשפחות הנחמדות.
ליאת אצל שורי וגיל אמיר – היא רוצה לנצל את המקום ולהודות מעומק הלב למשפחת אמיר ובמיוחד לילדים המתוווקים שמחממים את הלב כל פעם מחדש! מוריה אצל אריאלה ובועז פלדמן – היא מודה מעומק לבה על הבית החם שפתחו בפניה. מיכל אצל משפחת גל, עדי אצל משפחת הדרי ורחלי אצל משפחת אדן.
רחלי מבקשת לציין ש"אין על האוכל של פרד, הוא תותח" !
עדי היא צמחונית ודווקא היא הגיעה למשפחת הדרי שמצטיינים באכילת בשר. יחד עם זה היא מבקשת להדגיש כי הפשטידות הצמחוניות של יוסי מצילות את המצב.
 
איפה למדתן?
מוריה למדה בביה"ס הדתי עירוני ו' בחיפה. ליאת סיימה תיכון בביה"ס המקיף "יגאל אלון" ביהוד. היא מציינת שזהו בית ספר מיוחד עם צוות מאוד מיוחד והיא אהבה את בית הספר. שם גם שירתה בשנת השירות הראשונה.
מיכל הייתה להלכה באולפנת להב"ה בקדומים אבל למעשה למדה לבד בבית והגיעה לאולפנה רק לצורך הבחינות. לכן גם מתאים לה התפקיד של קומונרית שבו היא די עצמאית ויכולה לבטא את עצמה ולא כל הזמן אומרים לה מה לעשות. לפני ההתנתקות הייתה הרבה בגוש קטיף, במשך כיתה י"ב עבדה הרבה כמלצרית וגם הדריכה נכים בחוג חברתי של איל"ן ברמת-גן.
רחלי למדה באולפנת "צפירה" ולמרות הקרבה הגיאוגרפית לא הכירה אותנו עד שהגיעה לשירות הלאומי. "עד שלא מצאתי אתכם באינטרנט לא ידעתי שיש מקום כזה שנקרא בארות-יצחק".
עדי למדה בביה"ס התיכון הדתי "צייטלין" בתל-אביב והיא מציינת כי הייתה לה זכות לקחת חלק בהמון פעילויות ופרויקטים שהוצעו לתלמידים. כמו כן הייתה בבני עקיבא ואף הדריכה בתנועה.
 
במה אתן עוסקות אצלנו? 
ליאת ומוריה מדריכות את תלמידי האולפן ויחד עם זה ליאת עוזרת לדבורה ב"בית באר" ומוריה מסייעת בבית-התינוקות. מיכל היא הקומונרית בסניף בני-עקיבא המקומי ומסייעת לתלמידים בבית הספר "מודיעים" וגם נותנת שעורי עזר.
עדי ורחלי מדריכות ב"בית האיכר". עדי באופן מלא, ולצד זה בהתנדבות מדריכה את ילדי החטיבה יחד עם עמית פורשר. היא מציינת ש"הילדים מקסימים וגם עמית ואנו עובדים יפה ביחד".
רחלי - שנמצאת אצלנו כבר שנה שנייה - עבדה אשתקד באופן מלא ב"בית האיכר" והרגישה שהיא זקוקה לגיוון, ולכן השנה היא עובדת גם במעונות הגיל הרך ועם ילדי הבית המשולב.
 
מה הביא אתכן דווקא אלינו?
מיכל: עדי, שאותה הכרתי בנסיבות אחרות, החליטה ללכת לפה וממנה שמעתי שמחפשים פה קומונרית. האמת היא שלא התכוונתי להיות קומונרית אך לא מצאתי משהו אחר מתאים ובאתי לכאן. בפרספקטיבה של חצי שנה אני יכולה לומר שזהו תפקיד מאתגר. למשל, ללמוד את סגנון ההתנהלות בקיבוץ שהוא מאוד שונה ממה שהכרתי עד עכשיו. בוודאי עוד אתקל בקשיים בנדון אבל אני לומדת. אני עובדת מול אסתר פורשר והיא מאוד מפרגנת לי ויש לי עם מי לדבר. מצאתי כאן קצת רוח של "אנטי" בני-עקיבא מצד הנוער בתיכון. למזלי לקחתי זאת בהומור ויחד עם ההתנגדות שלהם הם בהחלט עוזרים ונמצאים שם כשצריך.
ליאת ומוריה כבר בשנת שירות שנייה והן עובדות כמדריכות של תלמידי האולפן.
שתיהן רצו לעבוד עם עולים. העבודה באולפן מתרכזת בעיקר בשעות 16.00 – 24.00 בערב ובכל שבת מישהי מהן צריכה להישאר כאן בתפקיד.
ליאת הגיעה אלינו כיוון שהיא חברה של אורלי שהדריכה את האולפן אשתקד וכך הגיעה לכאן לביקור באחת השבתות ונדלקה. מוריה מציינת שהתפקיד מעניין, מאתגר, קשה, עמוס מאוד ומאוד מספק.
עדי: הצורך לעבוד עם בעלי חיים משך אותי אל "בית האיכר" שאותו גיליתי באמצעות האינטרנט. כאן אולי המקום לציין שעדי גדלה בבית לא דתי ועסקה הרבה בחיפושי דרך בכיוונים שונים עד שהגיעה לציונות הדתית-לאומית ואלינו.
רחלי: רציתי לעסוק בדברים אחרים לגמרי כמו עזרה לחרשים, לעבוד בארגון "שמע" או הדרכה בנושא השואה – למשל כמו בבית העדות בניר-גלים. מאחר שלא התקבלתי למקומות האלה חזרתי לחפש ישוב או קהילה דתית קטנה (לא עיר!) ואז מצאתי באינטרנט את "בית האיכר" וגיליתי גם קיבוץ וגם חיות והכל באזור המרכז. מאוד התלהבתי ומיד באתי לבדוק.... נשארתי ואני פה כבר שנה שנייה. ויש גם "ערך מוסף" – מצאתי כאן חבר, בן-משק.
 
מה עם שעות הפנאי?
את ארוחת הערב הן סועדות בדרך כלל בדירתן הצנועה (קצת צנועה מדי לטעמן). לפעמים תוקפת אותן רוח בישול ואז הן משקיעות, אבל לרוב זו רק ארוחה קלה.
ליאת ומוריה אוכלות עם תלמידי האולפן בחדר האוכל. הן מרגישות מאוד בנוח לפנות בכל עניין לאסתר וללאה ורוצות מכאן להודות להן על התמיכה והעזרה.
כשיש פעילות תרבותית של הקיבוץ הן שמחות להשתתף. רחלי ציינה במיוחד את חג-האסיף שהיה לפני שנה וחצי.
 
יש להן שיעור שבועי עם הרב ירון ולאחריו מפגשים חברתיים – שמשום מה נפסקו לאחרונה - שאורגנו ע"י עדינה ספיר, שהיא המקשרת שלהן יחד עם לני בן-שמול.
רחלי מציינת שיש לה קשר טוב עם לני. "השנה הראשונה מאוד גיבשה אותנו ולני היא מין סוג של אמא, היא אפילו צועקת עלי כשצריך, כמו אמא שלי. היא עוזרת לי בכל מה שאני צריכה."
מיכל פונה לדקלה או לאסתר כשיש לה בעיות בתפקיד. האחרות פונות לפנינה אפלבוים (עלומים) שהיא הרכזת שלהן מטעם "בת עמי" – העמותה שבאמצעותה הגיעו לשירות הלאומי ולקיבוץ.
כאן המקום להודות ללני בן שמול שממלאת את תפקיד המקשרת כבר מספר שנים בהצלחה, ולעדינה העוזרת על ידה.
 
הייתן ממליצות לבנות אחרות להגיע לשירות בקיבוץ?
מיכל: לבנות מסוימות. מי שרגישה למה שחושבים עליה לא כדאי לה, כי קיבוץ זו חברה סגורה שקשה לחדור אליה ומצד שני יודעים כמעט כל מה שאת עושה. אבל מי שזה מתאים לה – זה מצוין, גם מבחינת התנאים. הכל קרוב. זה שכולם מכירים את כולם זה יכול להיות גם יתרון, ואם עוברים את מחסום ההשתלבות הראשונית זה יכול להיות טוב מאוד.
בשירות לאומי בקיבוץ יש יותר משמעות למקום שבו אתה נמצא כי אתה 50% בתפקיד שלך ו-50% אתה פשוט חי בתוך הקיבוץ וזה שונה מהעיר. בעיר את עושה את תפקידך וזהו. בקיבוץ, אם אתה לא אוהב את המקום אז חבל על הזמן. בעיר זה פחות משמעותי.
אני בטוחה שלשירות שלי כאן תהיה משמעות גם לחיי להבא.
ליאת: כן, זה מקום מאוד מיוחד, יש לו אופי אחר וזו בהחלט חוויה!
רחלי ועדי שתיהן ממליצות לבנות אחרות לעשות שירות כזה, אם כי עדי מדגישה שזה רק לבנות מסוימות. שתיהן מדגישות בפני הפונות שזה שירות לאומי בקיבוץ ולא רק ב"בית האיכר", כולל ההשתלבות בקיבוץ – זה כל הכיף.
רחלי: היציאה לשירות לאומי מאוד בונה אותך. השירות הלאומי הוא מסגרת ששומרת עליך וזה סוג של בועה, לעומת היציאה לחיים האמיתיים, והקיבוץ הוא עוד יותר בועה. יש לך פה את הקהילה. את זקוקה למשהו – מיד יש מי שיעזור לך בזה. זה סוג של חיים שיש לך הכל ואת לא צריכה להילחם על כל דבר. ההחלטה הכי נכונה שעשיתי בחיים שלי זה לבוא לכאן. אני מאמינה בביטוי "הכל לטובה". הקב"ה מוליך אותנו בדיוק למקום בו אנו צריכים להיות ואם לא התקבלתי לאיזה מקום כנראה שלא הייתי צריכה להיות שם. כאן זה המקום בשבילי.
עדי: מבחינתי השירות הלאומי פותח בפני אין סוף דרכים. זה חיזק לי את הידיעה שהעולם פתוח בפני, הוא נברא בשבילי ואני רק צריכה לנגוס בו. אני יכולה לעשות הכל אם רק ארצה. כרגע אני בהתלבטות לגבי השנה הבאה ויש לי המון אופציות. השירות בקיבוץ – למי שזה מתאים לה – יכול להיות מרכז האושר בחייה, המקום שבו היא תפרח ויעשה לה רק טוב.
למי שלא – ויש כאלה – תצטרך לבדוק היטב לפני. כל אחת שנכנסת צריכה לעשות בדיקה יסודית אם היא תראה את עצמה משתלבת בקיבוץ. אם הייתי צריכה שוב לבחור הייתי בוחרת באותה דרך.
כבר בימים הראשונים שלי בקיבוץ הגעתי למסקנה חדה וחותכת והיא שיש את כדור הארץ ובתוכו (למרבה ההפתעה) עוד עולמות הנקראים קיבוצים. הקיבוץ הוא ממש מדינה בתוך מדינה.
לפעמים נראה לי שזו מדינה המתכחשת לעובדה שסביבה קיימות עוד מדינות.
 
כאן הוסיפה עוד שני דברים: היא מאוד אוהבת את האנשים המבוגרים של הקיבוץ, הם מקסימים.
היא הייתה בטוחה שיהיו פה הרבה צמחונים והופתעה לגלות שזה ממש לא כך והיא מרגישה שהיא כמעט היחידה שדוגלת בצמחונות. אגב, רחלי היא בדיוק ההיפך ממנה – אינה אוכלת ירקות כלל ומאוד אוהבת לאכול בשר, כך שיש כאן סוג של "איזון".
היא מתחברת גם לדבריה האחרונים של רחלי ומבחינתה רק ימים יגידו אם החליטה נכון.
 
תודה רבה לכן בנות נחמדות. נהניתי מאוד לשוחח אתכן. אני מרגישה שהשיחה גרמה לי להתקרב ולהכיר אתכן ואני מקווה שכך יקרה גם לקוראים.
עדנה.
 
 
ת ו ד ה
לכל החברים מגדול ועד קטן
אני רוצה להביע את רגשותיי לפניכם.
אמי ז"ל אהבה מאוד את אנשי הקיבוץ. בשבילה הייתם המשפחה הטובה ביותר. תמיד הודתה לכולם על טוב ליבם, על שאמרו לה בוקר טוב ושלום, או שאלו לשלומה כל פעם שפגשו אותה. היא לא קיבלה את זה כמובן מאליו,היא תמיד אמרה שפשוט כי האנשים כאן טובים.
אני מודה לכולם.
היה נראה לי שברגע שהרמתי טלפון אחד, המכונה המשומנת היטב ושמה קבוץ נכנסה לפעולה ומצאתי את עצמי באמצע ה"שבעה".
חברים יקרים, נכון שלפעמים אנו כועסים על דברים, אבל כשקורה מקרה שמח או עצוב, כולם מאוחדים. בוודאי כמו טבע הדברים אנחנו נמשיך לקטר על דברים ולשמוח על דברים אחרים אבל אל לנו לשכוח שאנחנו משפחה גדולה ומאוחדת.
אני ומשפחתי מודים לכולם.
לרב, לליאורה, לאחיות, לחברה קדישא, לחנה, למטבח, למזכירות, לאלישבע,
ללני שנתנה לי להיות עם אימא בלי חשבון שעות, ולכל מי ששכחתי, אני אוהבת אתכם.
אני אסתר ומשפחתי המורחבת מודים לכם מקרב לבנו - נתראה בשמחות אינשאללה .
                                                                                                  משפחת תמים
 

 

בשדה החינוך

 
"לטיול יצאנו כלנית מצאנו..." נעמי שמר
טיולים וסיורים בגן חרוב
בגן הקיבוצי חשוב לנו להכיר את הטבע מקרוב וללוות את התהליכים החקלאים בשדות המשק.
כמו כן ללוות את הצמחייה – עצים, שיחים ופרחים שבתוך הקיבוץ, בעונות השונות ובשלבי צמיחתם: פריחה, פירות וכו'...
ישנם טיולים למקומות מחוץ לקיבוץ, למושבים בסביבה, לביקור אצל אחד הילדים או למטרה אחרת כמו הליכה לבני עטרות כדי לראות בית אריזה של משפחתה של אחת הילדות בגן.
בשדות המשק אנו מלווים את הגידולים השונים, זריעת החיטה והבקיה לתחמיץ לאוכל לפרות - נביטה וגדילה ויותר מאוחר הקציר.
הילדים מאוד אוהבים לראות את הקומביין שקוצר ומעביר למשאית. זו הזדמנות ללמוד כיצד עובדים בשיתוף פעולה, המשאית נוסעת בהתאם לקומביין. ואז אנו גם מגיעים לרפת ורואים כיצד התבואה מגיעה מהשדה לבורות התחמיץ כדי שהשופלים יהדקו אותה ויכינו אותה לאחסון.
גולת הכותרת בשדה בשבילנו הוא ליווי תהליך גידול הכותנה ויותר מזה תהליך הקטיף.
בעונת הקטיף אנו מגיעים לשדה ומעלים לקטפת כל פעם שלושה ילדים. לאחר מכן עולים למהדק כדי לראות מקרוב את פעולת הידוק הכותנה ויצירת ה"בלה". לומדים על קטפת, עגלת ביניים ומהדק ושיתוף הפעולה ביניהם. בגן אנו יוצרים "בלה" עגולה מכותנה שהבאנו והידקנו על ידי קפיצות בדוד גדול ובהזדמנות זו אני מספרת להם איך בילדותי קפצנו בתוך סלי כותנה כדי להדק אותה.
אנו ממשיכים בנושא הבגד ועל השימושים השונים של זרעי הכותנה.
בשנים האחרונות אנו מלווים גם את גידול הירקות: העגבניות, הקישואים והחצילים. ביקרנו בבית האריזה שעל יד הרפת וראינו כיצד אורזים את הירקות בקרטונים שעל חלקם כתוב בארות יצחק.
הפרדס אמנם הוחכר אך אנו שומרים לו אמונים וממשיכים לטייל לפרדס ומגיעים לפחות פעם אחת בעונת הקטיף. שם אנו פוגשים את הקוטפים על גבי סולמות ורואים את המיכלים שמועמסים על גבי המשאיות בדרכם לשוק.
הטיול לפרדס נעשה לאחר שטיילנו כבר בין עצי ההדר שבמשק, הרחנו את פרחי ההדרים הריחניים, למדנו על הקשר בין הדבורה לפרח ויצירת הדבש .
אנו מבקרים באופן קבוע את עצי הפאולוניה שבפי הילדים נקראים יער הפאולוניות והם נהנים לרוץ בין העצים.
הסיורים בתוך המשק מתחלקים לשניים: אחד ללימוד שמות העצים והפרחים וליווי מצב הגדילה שלהם והשני להתחברות לאנשי מקצוע שמבצעים עבודות שונות בקיבוץ כמו גנני נוי, אינסטלציה, בנין, מסגריה וחשמל.
ללול אנו מגיעים בעיקר בזמן שיש אפרוחים חדשים ומקבלים הסבר על הלול עצמו ותכולתו.
וכן לרפת ולמרכז המזון, למחסן ולמכבסה .
עונות השנה והחגים ממחישים לנו בעזרת הטיולים את מעגל השנה.
פעם בשנה אנו עורכים טיול לילי מיד לאחר שמחת תורה, מתחילים בשעות אחר הצהרים המאוחרות כשעדין אור בחוץ וגולשים לשעות החשכה. מבקרים בסנאק טיים ובמרכז מזון וכן ברפת. השנה פגשנו במקרה עובד ששמח לראות אותנו מטיילים עם פנסים והסביר לנו מה זה "א"ש לילה". את הטיול מסיימים בארוחת ערב בגן המשחקים.
בט"ו בשבט אנו מטיילים לאזור נופך כדי לבקר את השקדיות בדרך, רואים את שדות הבצל ואת העמסת הירקות.
בעונת החורף אנו שמים לב לעצים השונים שחלקם נשירים ומצויים עכשיו בשלכת וחלקם ירוקי עד כמו ההדרים, וכמובן לפרחים כמו נרקיסים, רקפות וכלניות. אנו רואים את עלי החצב שמבצבצים בחורף ונזכרים שעקבנו אחריהם בסוף הקיץ בזמן הפריחה שלהם וראינו בכל פעם על החוטרים תפרחת חדשה שפורחת ליום או יומיים.
בתקופה זו אוהבים הילדים לטייל בין עצי הפקאן ולאסוף אגוזים, וליד בית הכנסת לראות את עצי התמר שבגזעים שלהם נובטים עצי פיקוס שזרעיהם הגיעו לשם על ידי הציפורים.
בטיולים במקומות רטובים אנו מוצאים את החלזונות ועוקבים אחרי ההתקדמות שלהם.
בתחילת השנה אנו מסיירים ומחפשים את חמשת המינים (גפו,תאנה, תמר רימון וזית), קוטפים רימונים, פותחים וטועמים.
בסוכות רואים את ארבעת המינים.
לקראת חנכה מטיילים בין עצי הזית ומראים את השדרה שניטעה כשהגיעו הנה ראשוני המתיישבים.
לקראת חודש אדר אנו מלווים את העצים שמתעוררים מתרדמתם ומחפשים פרחי בר. הכלל אצלנו מאוד ברור: לא קוטפים פרחים גם אם הם לא מוגנים - מותר רק חמציצים.
כדי לראות פרחי גינה אנו מגיעים ל"צמד" ול"חישתיל", ול"עלה בודק" כדי לראות צמחים הגדלים על גבי מים.
בעונת החורף יש לנו טיולים גשומים עם מעיל ומגפים, אנו הולכים בין הטיפות וטובלים בשלוליות כשהחוק אומר שמותר להיכנס לשלולית אבל לא מתיזים ולא זורקים אבנים. השאיפה לחזור לגן כשרק המגפיים רטובים.
בקיץ הטיולים מעטים יותר ונעשים רק בשעות הבקר המוקדמות.
אנו משתדלים לבקר על יד בתים של ילדי הקיבוץ שכבר עירניים ומחכים שנבוא לראות פרח חדש, עץ פרי או ארנבת שהמליטה. בקיץ כשיש תותים על העצים החגיגה בעיצומה ואנו זוללים אותם בכיף.
הילדים מכירים כמעט את כל העצים במשק בשמם ואחרי טיולי שבת אני שומעת מההורים שהילדים זוכרים ומשתפים את ההורים בידע שלהם.
כל החושים משתתפים בזמן הטיול והם עונים על ארבעה תחומי ההתפתחות החשובים כל כך בגיל הזה:
מוטוריקה - בעיקר גסה - על ידי ריצה, טיפוס וכו'...
רגשית על ידי הוצאת אנרגיה והתמזגות עם הטבע, הריחות, המראות והקולות.
חברתית על ידי יצירת קשר עם ילדים בסיטואציות שונות.
שכלית בעזרת סקרנות, למידה וצפייה בתהליכים שונים.
 
לסיום:
את האהבה שלי לטבע קיבלתי מקטי שהייתה מטפלת שלי עוד לפני הגן. את הידע רכשתי בעזרת איתן פלינט שהוא ידען גדול ועזר לי הרבה בזיהוי צמחים ועצים, בעזרת נורית שגם היא מומחית לא קטנה, רוברט ריידר, ואלידע שהוא חובב בוטאניקה.   העובדה שנולדתי פה ויש לי זיכרונות ילדות מהטבע הטביעה עלי את חותמה ועוזרת לי להעביר את האהבה הזו לילדים.
וכמו שכתוב בשיר השירים בפרק ז:'
"לכה דודי נצא השדה נשכימה לכרמים נראה הפרחה הגפן פיתח הסמדר הנצו הרימונים..."

רותי אלידע

יחדוי ב - ו'

בשבוע שעבר עסקנו בבעיית הנשים העגונות ומסורבות הגט.
  
הרב ירון התמקד בשני פתרונות אפשריים לבעיה: הפקעת קידושין והסכמי קדם נישואין.
הפקעת הקידושין היא דבר חריג מאוד שחכמינו משתמשים בו רק במקרים שבהם היה גט, אלא שהיתה בעיה הלכתית בגט (בעל שביטל גט שלא בפני השליח והאשה, בעל שנתן גט בתנאי כלשהוא, ואח"כ היה אנוס מלקיים את התנאי, בעל גוסס שנתן גט והבריא), או שהקידושין נעשו שלא כדין מראש (אדם שחטף אשה וקידש אותה. אדם שהכריח אשה להינשא לו). במקרים שבהם לא ניתן גט כלל, והקידושין נעשו כדת משה וישראל, מסתבר שלא תהיה אפשרות להפקיע את הקידושין הללו.
בנושא הסכמים קדם נישואיים, עסקנו בשאלת גט מעושה (גט הניתן בכפיה) ובשאלה האם כשאדם כופה את עצמו, וכשהכפיה היא בהתחייבות כספית, זה עדיין מוגדר גט מעושה.
לסיכום ראינו כי הסכמים אלו יכולים להועיל במקרים מסויימים, אבל במרבית המקרים הם לא יועילו - הן מכיון שיהיו הרכבים מסויימים של בתי דין שלא יאשרו הסכם כזה, מחשש לגט מעושה, והן בגלל שבמקרים רבים סנקציות כלכליות אינן אפשריות מכיון שלבעל אין נכס שממנו ניתן לממש את הסנקציות הללו.
 
 
הרצאתה של עו"ד בת-שבע שרמן-שני מנהלת "יד לאשה" התמקדה בצורך בסנקציות החברתיות לפתרון בעיית העגונות ומסורבות הגט.
בית הדין הרבני הדן בדיני אישות מסתמך על דיני הראיות של המשפט העברי ולכן לעיתים קשה להביא עדויות וראיות לבעיות המשפחתיות.
הרצאתה התמקדה במקרים בהם טענתה של האישה כי הבעל "מאוס עלי". גישתם של רוב הפוסקים היא שעילה זו אינה מצדיקה כפיה של הבעל לתת גט לאשתו. אולם, גם במקרים שבהם לא כופים את הבעל לתת גט, ניתן להפעיל עליו אמצעי לחץ שונים - בעיקר סנקציות חברתיות. כאן נדרש שיתוף פעולה של הקהילה.
שמענו על אשה שארגון 'יד לאשה' מלווה כבר תקופה ארוכה (כעשר שנים), ובה בית הדין פסק להטיל את כל הסנקציות האפשריות (שלילת רשיון נהיגה, שלילת רשיון עסק, פרסום ברבים וקריאה שלא לעשות מסחר עם האיש) מלבד מאסר, ובכל זאת - בגלל חוסר שיתוף פעולה של החברה/הקהילה, אשה זו עדיין עגונה.
 
בשישי הבא נארח את ד"ר יפה לרמן מנהלת האגף הגריאטרי במרכז הרפואי איכילוב.
בנושא: איכות חים ואריכות חיים הילכו שניהם יחדיו ?
 
מזמור שיר חנוכת הבית
"שהחיינו וקיימנו והגיענו.."
בשבוע שעבר חנכנו את אגף השירותים החדש בצד המערבי של חדר האוכל בהשתתפות חברים, ילדים וראש המועצה האזורית מר שמעון סוסן. המועצה דאגה למימון ועל הביצוע הופקדו חברינו ובראשם דוד פורת – היוזם ומאיר פרידמן המפקח בפועל.
והתוצאה יפה ונוחה, כמו שאמר מר סוסן: אם כבר עושים אז שיהיה כמו בבית-מלון.
הטכס נפתח בדברי תורה וברכה מפי דוד פורת.
הוענק שי צנוע לדוד ולמאיר בצירוף ברכות מפי ורד – נציגת האגף החברתי – אנו מצטרפים לברכות ומביאים אותן בהמשך. דוד אדרי התכבד בגזירת הסרט ומר סוסן קבע את המזוזות בפתחים הראשיים לאגף בשתי קומותיו – גם בקומת המרתף זכינו לאגף שירותים מחודש ונעים, שרק נדע לשמור על רכושנו כיאות.
 
"לדוד פורת,
תמיד עם כוונות טובות, עם מבט לעתיד, עם המון רצון לעשייה למען הקהילה, למען הציבור כולו.
בזכות אנשים כמוך, דוד, פרויקטים מהסוג הזה יוצאים לאוויר העולם.
שנזכה לעוד הרבה שנים של עשייה משותפת.
                                                                                            יישר כח,
                                                                                                           חברי האגף החברתי"
"למילה,
המוציא לפועל של כל פרויקט, מהיסוד עד לנייר טואלט...
שיושב על הראש לכל הקבלנים, שדואג שכל פרט מהתכנון ועד לביצוע יהיה על הצד הטוב ביותר.
שנזכה לעוד הרבה פרויקטים של בנייה והתחדשות.
                                                                                         יישר כח גדול,
חברי האגף החברתי"
 
 
 
משאבי אנוש
לחברות ולחברים שלום רב,
קרה לאחרונה מספר פעמים שאישורי מחלה הוגשו באיחור רב מאוד לרישום העבודה.
הדבר משבש את הרישום והתמחיר וגם לא מאפשר לנצל את הביטוח שיש לנו בקשר לעניין.
אנו מבקשים להקפיד מאוד להגיש את האישורים הרפואיים לרישום העבודה, לא יאוחר משבוע לאחר המחלה.
יחשוב נא כל חבר כי הכסף שהלך לאיבוד בגין אי-התביעה יצא מכיסו הפרטי ויתייחס לכך בהתאם.
אלי ברמן
משאבי אנוש
 
 
תרבותנו
כפי שכבר פורסם יתקיים באזאר הצדקה המסורתי שלנו בע"ה
ביום רביעי, כ"ח באדר א' 5.3.08 החל מהשעה 17.30 בחדר האוכל.
השנה הזמנו 2 עמותות שעוסקות בחסד:
גוונים (שיקום נפגעי נפש בקהילה) – הם מביאים מוצרים עבודת יד למכירה.
שק"ל (שירותים קהילתיים למוגבלים) – מביאים בעיקר נרות דקורטיביים למכירה.
כל קניה מהם היא חשובה ומצווה לעזור לציבור הנזקק לחום ואהבה.
הבאזאר פתוח לכולם !
כל עזרה שלכם היא הצלחה של כולנו.
לני בן שמול
ענף    הבגד
 
 
נפגשים בשביל ישראל – בבארות יצחק הישנה
בימים הקרובים יצא לדרך המסע החוויתי לזיכרון והתחדשות בשביל ישראל. בשנתיים האחרונות סטה המסע משביל ישראל המסומן ונטה לאזורים בעלי משמעות ישראלית אקטואלית. כך ביקרו הצועדים אשתקד בישובים שנפגעו מהקטיושות של מלחמת לבנון השנייה ואילו השנה יפנה המסע ויעבור ביישובי עוטף עזה ויחגוג את חג הפורים בשדרות.
ביום רביעי י"ב באדר ב', 19 במרס, יומיים לפני פורים, יגיע המסע אל מגדל המים שלנו.
מארגני המסע החליטו להקדיש את היום לכבוד מגני בארות יצחק בתש"ח והם מזמינים אותנו, ממשיכי דרכם, להצטרף לצועדים באותו יום.
המסע יצא מקיבוץ רעים דרך מכתש בארי ונחביר אל מגדל המים, מהלך כ 15 ק"מ.
חברים ונוער מוזמנים להצטרף.
אם תהיה התעניינות, נארגן יציאה מאוחרת, אחרי תהלוכת התחפושות, והצטרפות למסע באמצע היום.
נחום
 
 
ה ר צ א ה
ביום ראשון הקרוב, י"ח באדר 24.2.08 בשעה 20.30 במועדון לחבר
סיפורו האישי של יונתן אטקס –טייס חיל האוויר שנפל בשבי המצרי במלחמת קדש
אל תחמיצו !
 
מענף המזון
מה קורה במכונת השטיפה? או: איפה כל הכלים?
בשבת האחרונה, כשהבת שלי חזרה מתורנות עריכה עם המשפט "אמא, חסרים כלים" ממש התרגזתי.
אבל מה לעשות? שליחי ציבור עובדים גם בשבת...    התלבשתי והלכתי לחדר האוכל להוציא כלים.
מהר מאוד הבנתי למה חסרים כלים:
1.       בחדר השטיפה היו 2 אמבטיות מלאות בכלים מלוכלכים שהגיעו למכונה מאוחר מדי בליל שבת.
2.       חברים לוקחים כלים הביתה ולא מחזירים אותם לשטיפה.
3.       יש בלאי של כלים.
 
אז מה הפתרון?
לאכול בשבת בכלים חד-פעמיים? להוציא כלים חדשים שוב ושוב??? להתחשב ולהחזיר את הכלים לפני שהשטיפה מסתיימת?? לא להחזיק בבית כלים ששייכים למטבח?
 
בואו ננסה ביחד לחיות בשלום ולתת לכולם את האפשרות לאכול בכלים נקיים שהגיעו בזמן לשטיפה !!
המכונה יכולה לעבוד בליל שבת רק במשך שעתיים!!! אחרי שעתיים אין מים חמים והכלים לא מתנקים !!
כפי שמפורסם בלוח הזמנים בידיעון, המכונה עובדת בשעות 19.15 – 21.15 !!
לכן, אם לא החזרתם כלים בזמן אז:
א.      אל תקחו כלים אחרים לארוחת הצהרים של שבת.
ב.      אפשר לשטוף את הכלים....
                                               או פשוט לנסות להגיע בזמן !
                                                                                                    שבת שלום,
           ענף המזון
 
בקיבוץ הדתי
עקיבא פלק מונה ליו"ר אגף המשק בקיבוץ הדתי
 
עקיבא פלק, חבר קיבוץ שדה אליהו, נבחר לתפקיד יו"ר אגף המשק במזכירות הקיבוץ הדתי. הוא יחליף את דובי מילר שכיהן בתפקיד למעלה מ- 4 שנים. במסגרת תפקידו ירכז פלק את פעילות ישובי הקיבוץ הדתי בתחום החקלאי והמשקי.
פלק הקים בתחילת שנות השמונים את מפעל "ביו-בי" בקיבוץ שדה אליהו, ועמד בראשו ב- 15 השנים הראשונות. בעשור האחרון הוא עמד בראש ארגון הקניות האזורי של בקעת בית שאן. בתקופה זו גדל ההון העצמי של הארגון והתרחבה מאד פעילות הסיוע לקיבוצי האזור.
לאחרונה הוא מונה ליו"ר ההנהלה הכלכלית של שדה אליהו והוא מכהן בדירקטוריונים של מפעלי הקיבוץ.
החילופים יכנסו לתוקף לאחר חג הפסח.
רוני חסיד / דובר הקיבוץ הדתי
 
 
באסיפת החברים (אור ל"פורים קטן", 19.2.08)
 
באסיפה השבוע דנו בתכנית המשק לשנת 2008. שלמה הציג תחילה את מסגרת התקציב השנתי,
ובהמשך הוצגו ביתר פירוט תכניות לענפי המשק השונים, הוצאות קיום, וכן פירוט תכנית ההשקעות לענפי המשק ולאגף החברתי. לכל ענף נקבעה תכנית הכנסות ותכנית יעד המביעה את השאיפה להגיע להכנסות גבוהות יותר.
בסקירת ענפי המשק השונים נשאלו שאלות בקשר למפעל סנאק-טיים המסיים את השנה בהפסד.
בתשובה נאמר שהאגף הכלכלי מלווה באופן צמוד את הנעשה במפעל. למפעל גובשה תכנית עסקית הכוללת שינויים בכח אדם ושינויים בתחום העסקי (התנתקות משטראוס) ואנו תקווה שהמפעל יעלה על דרך המלך.
בתחום הצרכני – תקציבי קיום ותכנית ההשקעות הוצגו ע"י אהרון גל. אנו משתדלים לשמור על הוצאות הקיום בהתאם ליכולת הכלכלית וברמה שאנו רגילים אליה. עיקר הגידול בתקציבי הקיום נובע מכמה סיבות:
-         התקציבים האישיים צמודים למדד.
-         גידול האוכלוסיה – כן ירבו...
-         בענף המזון - עליה במחיר מוצרי היסוד.
-         עליה במחירי האנרגיה.
 
כל תכנית המשק לשנת 2008 אושרה.
 
בשולי האסיפה נשמעה ביקורת על כך שחלק מבעלי התפקידים לא נכחו באסיפה זו.
נקוה בע"ה ששנה זו תהיה מוצלחת יותר מבחינה כלכלית.
"ומלא ידינו מברכותיך ומעושר מתנות ידיך".
חיים בן שמול
 
 
  
 
השעור בפרשת השבוע יינתן ע"י רחל פלינט
אחות תורנית: שלי ספיר – פלאפון 5199
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
גשם גשם בא !
הסערה עברה גם אותנו אך אליעזר תגרי – רשם הגשם שלנו – השתתף השבוע בסמינר "שנת השבע" במדרשת הגולן בחיספין ושב הביתה אחרי סגירת הגיליון. לכן את סיכום הממטרים נביא בע"ה בשבוע הבא בתקווה שעד אז גם תהיה כמות עוד יותר גדולה.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
עושים חסד
אנו אוספים כפיות (בלי הקופסאות) של "מטרנה" עבור עמותת "חסדי נעמי" שמקבלת עבור כל 4 כפיות כאלה קופסת "מטרנה" מלאה שנמסרת כתרומה לנזקקים.
אפשר לשים את הכפיות בתא הדואר שלנו או להביא לביתנו.
                                                                                                     בתודה מראש,
זהבה ויעקב שניאור
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
מהמכבסה
בימים שלישי ורביעי בשבוע הקרוב, כ'-כ"א באדר א', 26-27 בפברואר, המכבסה תהיה סגורה לרגל עבודות ותיקונים.
                                                                                      עם החברים הסליחה !
                לני בן שמול
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
רפואה שלימה
למיטב גל –בת שולי ואהרן - ששברה את ידה ומתאוששת בבית לאחר ניתוח.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
 
שעת סיפור מטעם הספרייה האזורית בבני עטרות
תתקיים אי"ה ביום רביעי הקרוב , כ"א באדר א',
27.2.08, בשעה 16:30 בספריה.
שם הסיפור: "טיול בארץ בילבול"
מסופר ע"י שחקן מתיאטרון "צחוקלה"
מוזמנים: ילדים בני 3-7    הורים, סבים וסבתות.
אילנה
 
 
בס"ד
כנס "כל כבודה" החמישי לנשות הקיבוץ הדתי
"צאינה וראינה" - – על פנים וחוץ בעולמן של נשים
חברות, תושבות ובנות הקיבוץ הדתי מוזמנות ליום של לימוד, דיון וחברותא   שיתקיים בע"ה
ביום ראשון, שושן פורים, ט"ז באדר ב' 23.3.08 באולם האירועים בקיבוץ טירת צבי.
 
התכנית
מרצים
תוכן
השעות
 
כינוס והרשמה
08.30 – 09.15
יזרעאלה כספי (ט"צ)
אסתר פישר (מירב)
ברכת האכסניה
דברי פתיחה
09.15 – 10.00
פתיחה
גילי זיוון (סעד)
נילי בן-ארי (ט"צ)
 
שולמית קיציס (מעג"ל)
 
שרה עברון (סעד)
רחל קרן (עיה"נ)
 
 
שלומית רביצקי – טור פז (ט"צ)
 
אמירה רענן (ר"צ)
 
 
נגה גיל (מעג"ל)
על צניעות, חירות ומיניות – עיון בסיפור תלמודי והשלכותיו
נשים, מסיכות וחפושות – במקרא, בספרות חז"ל ובספרות החדשה
 
בית ואשה או הורה הקדושה – גברים העוזבים את הבית לטובת לימוד תורה
 
"ותצא דינה... לראות בבנות הארץ" – מה ראתה דינה ומה ראו בה?
יציאה מן ה"בית פנימה" – מי משלם את המחיר? – עיון בסיפור תלמודי
 
"גבירותי ורבותי! האמא של הכלה" – אקטיביות נשית בטכסי חיים
 
בלנית, הלכה או מטא/מתה הלכה – על מעמדן של בלניות ונשים בעולם ההלכתי
דעתנות ומחיריה – שיפוטיות בת זמננו על נשים בעלות עמדה בתלמוד.
10.15 – 11.45
שיעורים מקבילים
רחל ויפת קשת (מעג"ל)
"שגעון גדלות" – הצגה ודיון
12.00 – 13.30
 
ארוחת צהרים ותפילת מנחה
13.30 – 14.30
רבקה לוביץ (ניר עציון)
מרכז צדק לנשים
 
מיכל רואי (מצפה נטופה) "קולך", פורום נשים דתיות
 
יונינה פלנברג (כ' הרא"ה) מרכז סיוע לנשים
 
ללי אלכסנדר (עי"צ)
 
 
רינה וסרמן (גבעתיים)
"אמונה".
 
 
לא מחכים לרבנים – הפעל הציבור ומערכת המשפטית לעזר מסורבות הגט
 
"...ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה" – על שיח ושתיקה, גילוי וכיסוי, בענייני גוף וצניעות
 
"ותשב תמר שוממה בית אבשלום אחיה" – תקיפה מינית במגזר הדתי, מקורותיה והשלכותיה.
 
ביני לביני, ביני לבינו ומה שביניהם – סדנא חווייתית ביצירה והבעה על אינטימיות ומפגש
 
כשאני בבית אני מרגישה לבד – קבוצות תמיכה לאלמנות וגרושות דתיות
14.30 – 16.00
מרצים
תוכן
השעות
עינת לב (מעג"ל)
 
 
רותי לזר (סעד)
 
 
דליה יוחנן (ט"צ)
 
שני מאור (שפיר)
 
דבורה עברון (מצפה נטופה)
אני, גופי ומה שביניהם: פתח להשלמה – סדנת תנועה בשילוב קלפים
 
סיפורה של שמלה – מלים יכולות ליפות, להחמיא ולתקן – סדנת כתיבה ויצירה
 
לאן הולכת כיפה אדומה? – הליך התבגרותה של נערה.
 
בין גבורה לכניעה – סדנה ספרותית בעקבות סיפורו של יהודה שטיינברג "שרה לאה"
 
מעשה באישה ששברה את הכלים – סדנת פסיכודרמה
 
14.30 – 16.00 (המשך)
 
הפסקת קפה
16.00 – 16.30
חנה פנחסי (אפרת)
החיים (שלנו) בסרט – דילמות של נשים דתיות בקולנוע צעיר
16.30 – 18.00
גילי זיוון (סעד)
דברי סיום
18.00
 
 
פרטים והרשמה
המחיר: 60 ₪
הרשמה עד יום שלישי י"א באדר ב' 18.3.08
או במזכירות מעלה גלבוע 6067511-04
או באתר הקיבוץ הדתי   www.kdati.org.il
לפרטים נוספים: נעמי בשיא bassiny@gmail.com   
 
AtarimTR