ידיעון 2568 פסח

בס"ד, י"ג בניסן תשס"ח
 
שבת קודש "אחרי-מות – שבת הגדול "
ערב פסח
 
מנין ראשון – בבית המשולב
07.00
הדלקת נרות
18.50
תפילת שחרית בבית הכנסת
08.00
מנחה וקבלת שבת
19.00
סעודת שבת בחדר האוכל
10.15
סעודת שבת בחדר 
                   האוכל     
20.00
מנחה גדולה
13.30
מכונת השטיפה פועלת
בשעות 20.45 – 22.45
שעור בגמרא – דף יומי
17.15
נשים אומרות תהילים בבית קטי לוי
17.30
 
 
מנחה קטנה
18.00
 
 
 
 
א' של פסח
               
שחרית של חג
08.30
ערבית של חג
19.45
סעודת חג בחדר האוכל
11.30
 
 
 
 
החזרת כלים ואוכל למטבח בשעות
23.00 – 24.30
 
מנחה גדולה
13.30
 
שעור בגמרא – דף יומי
17.15
 
נשים אומרות תהילים בבית קטי לוי
17.30
 
 
מנחה קטנה
18.00
 
 
ערבית, ספירת העומר, הבדלה
19.52
 
 
 
     
זמני התפילה במשך השבוע
 
    שחרית                             06.00
   מנין שני לשחרית             08.00
   מנחה ברחבת חדר האוכל   13.30
   מ נ ח ה בבית הכנסת        18.30
   רבע לערבית                   19.45
   ערבית, ספירת העומר       20.00
 
 
השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב בשעה 20.15 בחדר עיון
 
  
 
מה בגיליון ?
  • פתחון פה – ד"ר דרור בן ארי
  • פינת ההלכה – הרב ירון
  • יציאת תימן – דבורה ריניץ
  • על חירות ואחריות – אריאל רונן
  • בכל דור ודור – אהרן גל
  • מסע אל החירות – מעין ברמן
  • לקום בבוקר עם שיר בלב – דבורה נתנזון
  • כמה מעלות טובות למקום עלינו – בית המדרש לבגירים
  • שובי השולמית – שולי גל
  • 60 שנה למדינה – ריקי שטרן
  • אביב הגיע, תחמיץ בא – דבורה ריניץ
  • מן הארכיון – רחל פלינט
  • מועדת קליטה
  • מענף המזון
  • שירותים לחברים בפסח
  • פרנסה וכלכלה – שלמה פורשר
  • יחדיו ב-ו' – סיכום שבועי
                                                 וכלבו דף          
                                                                 קראו בנעימות !
המערכת
 
 
 
 
     נר זיכרון !
      אברהם אליקים הלר ז"ל – כ"ג בניסן תשנ"ז
     נפתלי לנדסברג ז"ל – כ"ד בניסן תש"ס
     יואב יוסף ויטריאול הי"ד - כ"ו בניסן תש"ג
     פנחס קופליק הי"ד – כ"ו בניסן תש"ג
 
 
 
 
"סתימצקי" – שלוב בין רפואת שיניים לספרות.
אין לך כותרת מתאימה יותר לדברו של רופא השיניים מ"פתחון פה", אולם הפעם בנושא אחר אך קרוב ללבי לא פחות.
הרבה מאתנו הושפעו בילדותם מספרים וסיפורים שונים הן שהוקראו או סופרו על ידי ההורים, הגננת או
המורה והן מספורים שקראנו בנערותנו.
למעשה רבים מאתנו חווים את הסיפורים האלו פעמיים, פעם בתור ילדים השומעים או קוראים ספור, ופעם בתור הורים או מחנכים המקנים ידע לילדינו, וחווים בפעם השנייה את החוויה אותה מאפשר הספר.
דווקא בעידן הטכנולוגי המהיר המאפשר לנו לחוות את החיים דרך אלפי ערוצי טלוויזיה או אינטרנט,
אני ממליץ להוציא מהמדף את הספר הישן והטוב ולהקנות ממנו לנו ולדורות הבאים.
                                                        בברכת יום הולדת 60 למדינת ישראל,
                                                                                                              חג חירות שמח
ד"ר דרור
 
 
 
 
 
 
לחברותינו ולחברינו
לבנותינו ולבנינו כאן ובכל אתר ואתר
להורינו ולמשפחותינו הרחבות
לתושבי המקום, לתלמידי האולפן וחברי תכנית ניסן
לכל ידידינו
איחולי חג כשר ושמח
ונזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו
 
  
 
פינת ההלכה
למה יש ביצה בקערת ליל הסדר?
 
כתב השולחן ערוך (או"ח סימן תעג סעיף ד): "מביאין לפני בעל הבית קערה שיש בה שלוש מצות ומרור וכרפס או ירק אחר ושני תבשילין, אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה, ונהגו בבשר וביצה". לכאורה, זהו המקור לביצה שבקערת ליל הסדר.
ואולם, ישנו גם מקור נוסף לביצה זו: הרמ"א (או"ח סימן תעו סעיף ב) כתב כך: "נוהגים בקצת מקומות לאכול בסעודה ביצים זכר לאבלות, ונראה לי הטעם משום שליל תשעה באב נקבע בליל פסח, ועוד: זכר לחורבן שהיו מקריבין קרבן פסח".
שתי סיבות, אם כן, יש לאכילת הביצה בליל הסדר:
א.   זכר לקרבן חגיגה
בזמן שבית המקדש היה קיים, היו אוכלים בליל הסדר גם את הבשר של קרבן החגיגה וקרבן הפסח, אשר אינם קיימים כיום, ולכן אנו מביאים שני תבשילין זכר לקרבנות אלו. והעיר המשנה ברורה (ס"ק כב) שלכאורה השנה אין צורך להביא ביצה, כי כשערב פסח חל בשבת לא אכלו קרבן חגיגה, אלא רק קרבן פסח, מכיון שקרבן חגיגה אינו דוחה שבת, אך נהגו בכל זאת להביא שני תבשילין כבכל השנים.
ב.    זכר לחורבן
במהלך הדורות, כידוע, אחרי שנקבע לוח השנה העברי הקבוע, נתנו חכמי ישראל סימנים לזכור באיזה יום יחול כל חג, בהתאם לימי חג הפסח, ע"פ אותיות האתב"ש, כאשר כל יום מימי הפסח מקביל לחג מסויים באותה שנה:
א - ת: היום הראשון של פסח יחול תמיד באותו יום שבו יחול תשעה באב שאחריו
ב - ש: היום השני של פסח יחול תמיד באותו יום שבו חל חג השבועות שאחריו
ג - ר: היום השלישי של פסח יחול תמיד ביום שבו יחול ראש השנה הבא
ד - ק: היום הרביעי של פסח יחול ביום שבו תתחיל קריאת התורה בשנה הבאה (הכוונה לשמחת תורה לבני חו"ל)
ה - צ: היום החמישי של פסח יחול באותו יום צום כיפור הבא
ו - פ: היום השישי של פסח יחול באותו יום שחל פורים הקודם (מכיון שהחודשים מרחשון וכסלו אינם קבועים בארכם, ומכיוון שישנן שנים מעוברות, כל הסימנים יכולים להינתן רק מפורים שעבר ועד סוף חודש תשרי הבא).
אגב, בדור האחרון נתגלתה תוספת לסימן זה:
ז - ע: ביום השביעי של פסח יחול תמיד יום העצמאות של אותה שנה (השנה מקדימים).

בכל אופן, מכיוון שליל הסדר תמיד חל באותו יום שחל תשעה באב, אומר הרמ"א שנהגו לאכול ביצה כסמל לאבלות על החורבן. 

האם צריכים לאכול את הביצה?
לכאורה, אם הביצה נועדה להזכיר את קרבן חגיגה, הרי שכשם שאין אנו אוכלים את הזרוע (שהיא זכר לקרבן פסח), כך אין צורך לאכול את הביצה. כך אכן נוהגים הרבה אנשים. אך המשנה ברורה כתב (סימן תעו ס"ק יא) שהסיבה שאין אוכלים את הזרוע היא בגלל שזהו צלי ואין אוכלים צלי בערב פסח, ואולם את הביצה יש לאכול. והוסיף המשנה ברורה שמכאן, כנראה, השתרבב המנהג לאכול ביצים בליל הסדר.
מנהגים שונים השתרשו סביב אכילת הביצה: יש שנהגו לומר בפירוש בעת אכילת הביצה 'זכר לקרבן חגיגה'. ויש שנהגו שנותנים את הביצה לבן הבכור או לבעל הבית, ויש שנהגו לתת את זה לנערה הצריכה להינשא, והיא אוכלת את הביצה בהיחבא מאחורי הדלת.
 
שני טעמים מנוגדים
שני הטעמים לביצה שבקערה, אם כן, הם שני טעמים מנוגדים: מצד אחד זהו זכר לקרבן חגיגה, ומצד שני זהו זכר לחורבן. מסביר הרב מאיר גולדוויכט שבעצם שני היסודות הללו נובעים מאותו מקום. חז"ל אומרים (ילקוט שמעוני רמז תתקסד) שרגע החנוכה של בית המקדש, הוא גם הרגע שבו נזרע זרע הפורענות של חורבנו.
ע"פ המדרש, הלילה שנשא שלמה את בת פרעה, היה בדיוק ליל חנוכת בית המקדש, והמדרש מתאר כיצד שמחת נישואי שלמה עם בת פרעה האפילה על חנוכת בית המקדש, וכיצד שלמה מאחר להגיע לבית המקדש בגלל בת פרעה, עד כדי כך שקרבן התמיד הראשון בבית המקדש הוקרב ברגע האחרון. באותה שעה, אומרים חז"ל, עלתה במחשבה לפני הקב"ה להחריב את ירושלים.
ישנן שתי נשים במקרא שאיננו יודעים את שמן, אבל הן נקראות בכינוי 'בת פרעה'. האחת זכתה להושיע את ישראל ע"י שהצילה את משה מן היאור, והשניה גרמה לחורבן הגדול ביותר ע"י שנישאה לשלמה. שורש גאולתן של ישראל הוא אצל בת פרעה, אך גם שורש הגלות והחורבן.
אותה ביצה יכולה להיות זכר לקרבן חגיגה או זכר לחורבן. השאלה היא מה אנחנו עושים עם זה: האם זו בת פרעה שירדה לרחוץ ביאור מגילולי בית אביה, או שזו בת פרעה שבאה ממצרים ומביאה איתה את אלוהי מצרים.
כשעם ישראל יוצא ממצרים הוא נקרא לשחוט כבש, כביטוי של עזיבת התרבות המצרית והאלוהות המצרית. מי שאינו מסוגל לשחוט את אלוהי המצרים גם לא יזכה לצאת ממצרים. זהו השלב שבו עם ישראל נקרא לבחור: האם הוא נוהג כבת פרעה אשת שלמה, או כבת פרעה אמו המאמצת של משה רבנו.
וכמובן שהדברים נכונים גם כלפי קיבוץ הגלויות והתהליך ההסטורי המתרחש בדורנו. עלינו לקוות שנדע לעזוב את הרע שדבק בנו בגלויות, ולחזור אל המקור והייעוד שלנו -שהוא קיום תורת ישראל בארץ ישראל.
חג כשר ושמח,
 
 
הרב ירון
 
 
מפני מה מדפיסים כל שנה הגדות של פסח חדשות?
מפני שהרשע של אשתקד הריהו השנה בבחינת צדיק גמור.
ר' נפתלי מרופשיץ
 
בכל דור ודור
בדרך כלל כאשר מדברים על "תקופת החגים" מתכוונים לתקופה בין ראש השנה, יום כיפור, סוכות ובסיומה שמחה תורה. "תקופת החגים" הנוספת מתחילה בפסח וממשיכה ביום הזיכרון ויום העצמאות, ועבורנו היא בעצם מסתיימת בח' בתמוז.
 יש הבדל בין חג פסח שלפני קום המדינה, כאשר ישבנו בגלות וקראנו את ההגדה, לבין התקופה בה אנו חיים היום במדינתנו, שבה חלק לא קטן מהעם היהודי קורא את ההגדה כאן, בארץ ישראל. רק במדינת ישראל אנחנו יכולים, לצד כל הצרות והאויבים שסביבנו, להרגיש באמת חופשיים. 
בספר שמות בפרשת בא ה' אומר למשה ללכת לפרעה ולדרוש ממנו "שלח את עמי ויעבדוני". יותר מאוחר באותה פרשה פרעה אומר למשה "ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל ולכו עבדו את ה' כדברכם". בעצם מדובר על הזכות לעבוד את ה', "חופש פולחן".
לדעתי זה לא רק חופש הפולחן אלא היכולת לעבוד את ה' ללא פחד ובושה וגם הזכות ללחום ולהגן על הזכות הזאת.
 בימי מרדכי עצם שמחתנו היא שניתנה לעם ישראל הזכות (שלא הייתה ברורה מאליה) להגן על עצמו, אפילו לא מוזכר במגילה אסתר אם היה מובטח הניצחון או אם יד ה' הייתה מעורבת בניצחון (בניגוד ליציאת מצרים, שם כולם ראו את יד ה') אלא פשוט קיבלנו את הזכות להגן על עצמנו.
זה הקשר שלי בין פסח, יום הזיכרון, יום העצמאות, ובסיומו - הקרב שבנגב.
יצאנו לחרות ממצרים, חזרנו לציון אחרי אלפי שנים של גלות קשה שבשיאה השואה - "הניסיון להשמיד את עם ישראל" - ולפני 60 שנה – הייתה לחברי בארות יצחק הזכות להשתתף בקרבות שקבעו את הקמתה ואת עצם קיומה של מדינת ישראל, ואת הגבולות מדרום המדינה. בהגנה זו שילמנו מחיר יקר עד מאוד.
אע"פ שאני לא נולדתי בקיבוץ ובילדותי לא גדלתי על סיפורי הנגב, מאז שהגעתי לבארות ינקתי את סיפורי הגבורה. בדומה לפסח שבו כל אחד חייב להרגיש כאילו הוא יצא ממצרים, אני, אהרון גל מרגיש בלבי כאילו הייתי ממש שותף להגנה על בארות יצחק בנגב. יש בי גם תחושות עצב של שכול למרות שלא הכרתי אף אחד מהנופלים, וכן גאווה על הגבורה, שכן הכרתי חלק מהגיבורים. אני מרגיש כי גם לי יש חלק צנוע בסיפור של בארות יצחק,
לפני כשבועיים לואי נוה, דוד שפירא ואני היינו בעלומים בישיבה של המזמו"ר. היום התחיל בביקורבסעד שם הראו לנו את הסרט המרגש שמספר על קיבוץ סעד בפרט ועל הנגב בכלל. כשהזכירו את בארות יצחק התרגשנו. בסיומו של היום היה סיור ברכב בשדות של עלומים. עמדנו על גבעה שמשקיפה על מגדל המים. התבוננתי ודמיינתי מה היה שם לפי הסיפורים ששמעתי.
בסיום הסיור, כשכל הרכבים פנו ימינה לכביש הראשי, רכב בודד המשיך שמאלה, למגדל המים. שלושה חברי בארות יצחק, שאף אחד מהם אינו בן משק, עמדו מתחת למגדל בהתרגשות. לא היינו צריכים להגיד אחד לשני מה שהרגשנו, המבט של כל אחד מאתנו סיפר הכול.
בע"ה בליל בסדר הזה, לציון 60 שנה של הקרב, אזכיר ואספר גם על יציאת מצרים וגם את תולדות הקרב של בארות יצחק.
בשולי הדברים ברצוני להוסיף: אנחנו עומדים לפני מספר אירועים שיציינו 60 שנה לקרב על בארות יצחק. מספר חברים נרתמו למשימה אך אירועים אלו שייכים לכולנו. הצלחת האירועים לא תימדד ב"פדיחות במצגת" או ב"רמקול שהיה חזק מדי" אלא לדעתי במספר חברים שיתנדבו ויהיו מעורבים בעשייה.
 שיהיה לנו ולכל עם ישראל חג כשר ושמח.     
אהרון גל
 
 
הרי אני כבן 70 שנה
 
שלום אשוול, עובד ותיק בשדותינו, חוגג בפסח 70 אביבים. דבורה ריניץ שוחחה אתו והרי הדברים לפניכם.
 
שלום, אתה בן שבעים בפסח -לפי מה שכתוב בתעודת זהות - אבל מתי נולדת?
נולדתי בתימן בכפר בו גרו יהודים ומוסלמים בתאריך לא ידוע,  אבל אימא שלי סיפרה לי שזה היה בערב פסח. היא הלכה להביא מים מהבאר במרחק של כקילומטר וחצי, וכאשר היא חזרה הביתה היא נתנה לדוד שלי מים לשתות . לאחר מכן היא פרשה לאורוות הבהמות וילדה. היא הייתה מסודרת והרגישה לפני זה שיש לה צירי לידה. היא הכינה את המספריים מבעוד מועד ולאחר הלידה היא חתכה את חבל הטבור ועטפה אותי בחתיכת בד.
אז התפשטה השמועה שסלמה (שולה) ילדה  ואז באו קרובי משפחה ועזרו לה לעלות לקומה השנייה של הבית .
כמה אחים אתם  במשפחה?
לפני שנולדתי  אימא שלי הפילה שבע פעמים. אני חושב שזה מכיוון שבתימן נשים עבדו קשה מאוד . אחרי נולדו אחותי רומה (רינה) ואחי ישעיה. אבי ז"ל היה נוסע לפרקי זמן  ארוכים על מנת להביא פרנסה הביתה.
 אמי הייתה נשארת בבית  עם שלושה ילדים קטנים.  את אבי כמעט שלא הכרתי, הוא חלה לאחר אחד המסעות ונפטר תוך שבוע לאחר מחלה קשה.
 אנשי הכפר מספרים שלאחר הלוויה נשמעו צעקות מבית הקברות. הם חזרו לבדוק ולא מצאו מאומה.
הייתם ילדים קטנים בלי מפרנס ראשי איך הסתדרתם?
החיים בתימן היו מאוד קשים. לאחר שאבי נפטר הדודים שלי הציעו לאמי להתחתן שוב. בהתחלה היא סירבה אבל  בתימן לאלמנה עם ילדים קשה מאוד לשרוד, ולאחר לחצים רבים שכנעו אותה להתחתן עם גבר אחר בהבטחה שהוא יתמוך גם בנו היתומים. החתונה התקיימה ביום חמישי ולמחרת היום בעלה השני זרק  אותנו לרחוב ולא הסכים שאימי תטפל בנו. אחי הקטן ישעיה עוד ינק, שלושתנו ישנו ברחוב ובקשנו אוכל מאנשי הכפר כולל מוסלמים.
מי שחיתן את אימא שלי היה בכלל מכפר אחר. בכפר לא היה רב, ראש קהילה או סמכות אחרת שהיה יכול להתערב במצבנו.
איך הצלחת לשרוד, ילד קטן המטפל בעוד שני אחים קטנים?
דודתי יונה הייתה עושה תנורים מבוץ למכירה ואני ובנה יחיאל היינו מכינים את הבוץ כך שהייתי מצליח להאכיל את אחותי ואחי בקושי רב.
יום אחד אחי הקטן ביקש מים והבאתי אותו למאגר מים. לצערי הרב הוא נשמט לי מהידיים ונפל למאגר. יחיאל שידע לשחות קפץ פנימה ומשה אותו מהמים. הוצאנו לאחי את המים מהבטן אבל הוא חלה וכחודש לאחר מכן הוא  נפטר. הוא תמיד ישן יחד איתי. בוקר אחד התעוררתי והוא היה ללא רוח חיים. אני ואחותי המשכנו את מלחמת ההישרדות.
איך עלית ארצה?
התחילו לדבר בכפר על עלייה לארץ ישראל. כיתומים לא היה מי שיתמוך בנו. דוד של אימא שלי שהיה עשיר שכר מהערבים כמה משאיות עליהן העמיסו כחצי מיהודי הכפר. כאשר  שאלו את הדוד  מה עם שני היתומים האלה? הוא ענה: תרימו אותם למשאית.
במהלך הנסיעה עשינו עצירת חנייה באיזור חודיידה בדרום תימן ושם התברר שמלך תימן לא מאשר עליית יתומים לארץ ישראל. הוא הוציא גזירה שיתומים חייבים להתאסלם.
דודי יחיא סיפר לחיילים את הסיפור שלנו. הם התקשרו לכפר וכאשר הגיעה התשובה שאנחנו יתומים מאב  הם בכל זאת אמרו לא. היה  צריך שוחד ודודי מילא פח במטבעות כסף ולאחר שלושה-ארבעה שבועות, בהם כל אנשי הכפר חיכו שישחררו אותנו, המשכנו לעדן.
בעדן חיכינו עוד כשלושה חודשים על מנת  שיסדרו מסמכים לכולם. דודתי יונה רשמה אותנו כילדים שלה. סוף סוף העלו אותנו על מטוס תובלה לארץ ישראל.
כאשר הגעתם ארצה לאן שלחו אתכם?
הגענו למעברה בראש העין. גילחו וחיטאו אותנו ולאחר כמה חודשים סידרו אותנו במוסדות דתיים. אני הלכתי לכפר אליהו ואחותי לפרדס חנה. היו לנו מטפלות מסורות שדאגו ותמכו בנו. הגעתי ארצה בערך בגיל עשר ונכנסתי לכיתה ג'. לא ידעתי לקרוא כי בתימן לא הייתי בבית ספר. בתימן למי שהיה כסף למד עם המורי בחדר. היתר בכלל לא ידעו לקרוא. בשנת 1954 סיימתי שש כיתות בית ספר וחשבו שאלך ללמוד ב"ישיבת הדרום" אבל לא רציתי ובחרתי ללמוד מקצוע בקיבוץ חפץ-חיים. אנשי הקיבוץ היו מאוד טובים ונחמדים. עבדתי שם כמה שנים בגד"ש.
האם שרתת בצבא?
התגייסתי לנח"ל בגרעין האחרון של תנועת "עזרא נחליאלי" וחזרתי לשל"ת בקיבוץ חפץ חיים. אחרי הצבא המשכתי עוד לעבוד בגד"ש. מאוד רציתי לגור בקיבוץ אבל היית רווק והקיבוץ רצה לסדר שאקבל יחידת דיור ואדמה במושב בני ראם.   בגיל 26 עדיין לא מצאתי כלה מתאימה.
שרה היא "אשת חיל" איך נפגשתם?
יום אחד בחוהמ"ס בקרתי אצל קרובים בראש העין ושם שאלו אותי: שלום, מה עם כלה? אמרתי: אם יש מישהי מתאימה אני מוכן. החליטו להכיר לי את שרה. ישבנו בסוכה עם נרגילות כאשר שרה נכנסה.
היא חשבה שאני מבוגר. עשו היכרות בינינו והיא אמרה "אם אתה רוצה לדבר איתי, רק אצלי בבית". אבא שלה היה תימני אסלי קשוח, אין לצאת ביחד, נפגשים רק בבית. אחרי 3-4 חודשים החלטנו להתחתן, כבר הייתה לי דירת חדר וחצי בשעריה אבל אבא שלה דרש 800 לירות עבורה. שרה מאוד תמכה בי והיא רצתה שנקים משפחה כך שהיא סידרה את עניין 800 הלירות עם אבא שלה. מהר מאוד ההורים שלה קבלו אותי ממש כבנם. אני וזוגתי שתחייה עברנו הרבה ביחד. גויסתי לכל המלחמות - אומנם לא הייתי לוחם אך הייתי תומך לחימה (דלק, אפסנאות, תחמושת, מזון), וגם עניין הדירה סודר לבסוף. נולדו לנו חמישה ילדים שחונכו בדרך התורה.
מה עם דור ההמשך?
הצלחתי יחד עם שרה להעניק לילדי את כל מה שלי היה חסר כילד, בתחום הגשמי וגם בתחום הרגשי והרוחני. אני מאוד גאה בילדי, כולם יראי שמיים. בן אחד רב שכונתי בפתח תקווה, שני סופר סת"ם ,שלישי מורה לתושב"ע ובעל תואר שני, ושתי הבנות מגדלות משפחות לתפארת.
כולם ברוך השם מביאים הרבה נחת עם למעלה משלושים נכדים. הנכד הגדול התגייס לא מזמן לצבא.
אני גאה בכל ילדי ובנכדים שלי ואני רווה מהם נחת.
 
לשלום ולכל המשפחה
בהגיעך לגיל שיבה
שא מכולנו ברכה חמה
 
על חירוּת ואחריות
יֵייישש! צעק הילד תוך כדי ריצה מההסעה לכיוון הבית, חוֹוווופש!! הגיע החופש הגדול. הוא נכנס הביתה מתנשף, הוריד במהירות ומיומנות את הילקוט מכתפיו, זרק אותו על הרצפה לכיוון חדרו והתיישב אל מול המחשב. תוך מספר דקות כבר היה שקוע עמוק בתוך משחק אינטרנטי, מבטו מהופנט, פיו פתוח מעט, אצבעותיו מרצדות על המקלדת, וכל כולו משועבד. העריץ הקשוח אפילו אינו מאפשר לו ללכת לשירותים כל עוד היריב מהצד השני של המשחק (ומהצד השני של העולם) ממשיך להתקדם. בינתיים הוא מתאפק, הוא ילך רק כשממש כבר לא יוכל יותר. 
סוף סוף אני חופשייה להיות כמו כולם, חשבה לעצמה הנערה תוך כדי שהיא מחזיקה בידה 400 ₪ במזומן, המשכורת הראשונה שלה. לא היה כל כך קל לעבוד מחוץ לבית, אבל משתלם. תמיד רצתה לבחור בחופשיות מה לקנות, אבל אמא היתה אומרת: בעל המאה הוא בעל הדעה, אני משלמת אז אני מחליטה. כעת ידעה בדיוק מה היא הולכת לעשות, היא שמה פעמיה לכיוון חנות הנעליים, קראה למוכרת והצביעה על הנעליים שבחלון. הנעליים לא היו נוחות, המוכרת המליצה על זוג אחר, בעל מבנה רחב יותר, אבל הנערה החליטה. לפני שבועיים, כשהסתובבה בקניון עם חברותיה, הן עצרו מול החנות והתלהבו אל מול הנעליים: "איזה יפות... אני חושבת שכאלה יש לנועה מי' 5..." תחילה חשבה הנערה שחברותיה מתלהבות מזוג אחר, כי הזוג הנוכחי לא נראה בעיניה יפה כלל. תמיד שנאה ורוד. אבל חברותיה המשיכו: "... איזה קוליות, חבל שהן יקרות...". הנערה יצאה מהחנות מחייכת אך כשהגיעה הביתה כבר לא חייכה. אצבעות רגליה כאבו מדי, כסף לא היה לה, והוורוד הבוהק נטע בה תחושה של גועל.
הבחור נזכר במה שאמר לו חברו (שכבר התחיל את שנת לימודיו השנייה) לפני שהוא נרשם ללימודים גבוהים: לימודים באוניברסיטה זה לא כמו בבית ספר. זוכר שכשהיינו מאחרים המורה היה קורא לנו "סטודנטים חופשיים", כי סטודנט הוא באמת חופשי! אתה בוחר איזה מקצוע ללמוד, אם אתה לא רוצה אתה לא בא, בקיצור, החופש במיטבו. כעת הבחור היה גם הוא בשנת לימודיו השנייה. הוא בחר בחופשיות במקצוע אליו בעצם כוון תמיד: משפטים. הוא הגיע כמעט לכל השיעורים למרות שלא פעם חשב שהיה יכול להשלים אותם בקלות על ידי קריאת סיכומים. פשוט רוב המרצים היו קשורים למשרד עורכי הדין של אביו, ולא היה לו נעים איתם. נפשו נמשכה לאומנות, בעיקר לתיאטרון, אבל גבר צריך ללמוד משהו רציני.
היא חכתה כבר לחופש שיגיע בסוף יום העבודה המתיש הזה. הבוס החדש והמעיק הזה עסוק כל הזמן בלהראות שהוא הבוס. היא לא רצתה להסתבך שוב ולכן ביצעה את הוראותיו בצייתנות. רק בשמונה וחצי הגיעה לביתה. לאחר מספר דקות התיישבה מול הטלוויזיה. עדיין לא הפסידה אף פרק מהסדרה הזו. הנה מתחיל פרק 23. וכך, פאסיבית לחלוטין, שקעה בתוככי התכנית. זה חופש אמיתי, חופש אפילו מלחשוב. מי ששולט במחשבותיה כעת זה יוצר הסדרה. אפילו את הפרסומות היא אוהבת לראות, אבל בזמן הפרסומות היא גם חושבת קצת, גם נזכרת. היא נזכרה שלא הלכה לבית הוריה למרות שאמרו לה שכולם מגיעים הערב. אין מצב שהיא תפסיד את התכנית.
ניתן לספר עוד ועוד סיפורים אמיתיים על אנשים שלכאורה רוצים חופש, אבל בעצם בורחים מפניו. על מי שלוקח סמים מתוך חופש אך מתמכר להם עד איבוד טיפת החירות האחרונה, על מי שמתמכר לתאוותיו הגופניות, לאוכל ולמין או לחילופין לדיאטה ולספורט, על מי שמשועבד לממון, לכבוד או ללחצים חברתיים, על מי שכבול בידי פחדים וחרדות, על מי שנאלץ לדגול באידיאולוגיות שאינן תואמות את עולמו הפנימי, על מי ששבוי בפסאדה אותה הוא מציג כלפי חוץ, על מי שמתנהג בדיוק בהתאם למקום ולתפקיד אותו אפשרה לו
החברה, על מי שהיה רוצה להיות קצת אחרת אבל עצור בדעות קדומות או אפילו ברגשות אשם ובנקיפות מצפונו.
איציק היה שונה. לא היה אכפת לו מאף אחד. הוא חי מרגע לרגע, ללא מעצורים, ללא קוים אדומים. שיקולי כסף, כבוד או מצפון לא שיחקו אצלו תפקיד. הוא התנהג בדיוק כפי שהתחשק לו. הוא חי בעולם בו דבר לא הגביל אותו. הוא היה חופשי. הוא היה משוגע. פגשתי את איציק לאחר שהתאשפז בבית חולים לחולי נפש. בניגוד לחולים אחרים, רוב הזמן חיוך היה נסוך על פניו. הוא נראה חופשי ומאושר.
לאחר מספר חודשי אשפוז איציק נקרא לשיחה. נאמר לו כי הודות להתקדמות במצבו, בקרוב הוא עתיד להשתחרר. איציק החוויר, ואז אמר בשקט: אני לא רוצה להשתחרר, אני מפחד מהחופש. כשנשאל מדוע מפחד מהחופש, השיב איציק: כי אולי לא אצליח.
איציק הבין מהו החופש. החופש אינו תחושת שחרור מאחריות, הוא אינו הפקרוּת ללא גבולות, להיפך. החופש הוא הידיעה שחיי בידיים שלי. החופש הוא הידיעה שלא אוכל להאשים אף אחד אחר בבחירותיי. החופש הוא שליטה במעשיי. החופש הוא אשר בגללו המעשה שלי הינו באמת שלי. החופש הוא ההיפך מהפקרוּת (לכן אומרת הגמרא: "עבד בהפקרא ניחא ליה". כלומר, עבד מרוצה מהעבדוּת שלו כי עבדות היא הפקרוּת). רק מי שפועל מרצונו החופשי אחראי למעשיו, ולכן החופש הוא אחריות בלתי ניתנת להסרה. כך החופש הוא אתגר: להצליח לבחור בטוב. איציק פחד להיכשל באתגר. איציק הבין שלהשתגע זה לאבד שליטה, שגם מחלת הנפש היא בריחה מחופש, בכך הראה שהוא כבר בריא מכולם.
העולם מתקדם לקראת החופש. יציאת בני ישראל ממצרים הייתה רק יריית הפתיחה, מאז הגיעו מלחמות והפיכות שלטון, מאבקים לעצמאות מדינית, המהפכה הצרפתית, ביטול העבדות, רדיפה אחר אמנציפציה, שאיפה לשיפור מעמד האישה ועוד... בני אדם מתאמצים להשיג את החופש. אולם כשמטרתם הושגה, והחופש מגיע, כל כובד האחריות נופל על כתפיהם, הם מתבלבלים, נבהלים, ומייד משעבדים עצמם לאדון אחר (כגון: כסף, אידיאולוגיה, מעמד חברתי, טלוויזיה, סמים וכו'...). לכן צריך לזכור שהחופש אינו הישג, הוא אינו מטרה בפני עצמו, הוא אמצעי להשגת המטרה הגדולה ביותר של האדם בעולם הזה: לפעול מתוך בחירה. השאיפה לחופש צריכה להיות מתוך השאיפה לאחריות, מתוך השאיפה לפעול.
לכן כשבני ישראל יוצאים מעבדות לחירות, הם מיד מקבלים מצוות. בני ישראל החופשיים כעת אחראים על מעשיהם ולכן הם מצווים. החופש הוא אמצעי לשם הגשמת המטרה: לפעול. היציאה מכבלי העבדות היא האמצעי לקבלת עול מצוות, פסח הוא האמצעי לשבועות.  
בכל אופן, האמת היא כפי שאמר סארטר: "האדם נידון להיות חופשי". לא משנה מהן נסיבות חייו, לא משנה מה היקפם וגובהם של הגדרות שמסביב, נקודת הבחירה קיימת תמיד. תמיד קיימת האפשרות לבחור, תמיד קיימת האפשרות להשפיע. לאדם אין ברירה, עליו לקחת אחריות ולהחליט. גם לברוח מאחריות זו החלטה. האדם נברא בצלם אלוקים, וצלם זה (כפי שכותב הרמב"ם) הוא יכולת הבחירה החופשית. צלם אלוקים שבאדם רובץ בלית ברירה כעול כבד על כתפיו, זהו כובד האחריות.
ניתן לשאול: אם האדם ממילא חופשי, מדוע עליו לבחור בחופש? התשובה היא שכאשר האדם מתאמץ להרחיב את הגבולות שסביבו ולהשיג שליטה על פעולותיו, אז בחירותיו הופכות להיות משמעותיות יותר. הוא פועל, מתקדם ומקדם את העולם. האדם חופשי לבחור, ובהתאם לבחירתו יקבע היקף המרחב החופשי בו הוא נתון. עליו לבחור במשהו שאינו משעבד, שאינו מטיל עליו גבולות חיצוניים. ככל שבחירתו תתאים לגרעין האישיות העמוק ביותר שלו, ללא שיקולים חברתיים, ללא שיקולים כספיים, ללא שיקולי נוחות וכניעה, אז יהיה חופשי לממש את עצמו ולהרחיב את פעולותיו. האדם יהיה חופשי יותר כשישחרר עצמו מכבלי אדונים אחרים המשתנים מזמן לזמן, ויפעל בהתאם לפנימיותו, כפוף לצלם האלוקים שבקרבו. כדברי ר' יהודה הלוי:
עבדי זמן עבדי עבדים הם, עבד ה' הוא לבד חופשי.
על כן בבקש כל אנוש חלקו, "חלקי ה'" אמרה נפשי.
אריאל רונן
 
 
 
מסע אל החירות   - המלצה על ספר לפסח
 
שם הספר הוא "מסע אל החירות- ליל הסדר כתהליך צמיחה".
מהות הספר היא להעביר את אירועי יציאת מצרים וההגדה מההקשר ההיסטורי היבש אל זירת הנפש, כמו שנאמר-"חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".
שם המחבר הוא גבריאל שטרנגר, פסיכולוג קליני, שמשלב בספר מונחים מהפסיכואנליזה, לצד מונחים מהחסידות והקבלה.
יש בספר קריאה להעמקה, קריאה להעביר את ליל הסדר לא רק כטקס חיצוני אלא בתור חווייה פנימית אמיתית, ולמעשה, טוען המחבר, עבודת ליל הסדר, והחגים בכלל, אינה מתמצית בזמן החג עצמו, אלא מזמינה את האדם היהודי להיכנס לתהליך נפשי ארוך טווח, שכולל עבודה עם המונחים של החג, במקרה שלנו - היציאה מעבדות לחירות.
המונח יציאת מצרים ברמה הנפשית מתפרש בספר כמצב של חוסר יכולת לחיות בשלום עם כל החלקים של הקיום האנושי. אדם השרוי בעבדות מצרים שרוי במתח תמידי, כיוון שהוא אינו יכול להחליט מה הוא- חומרי או רוחני? דתי או חלוני? וכמו מתנודד בין המיצרים הנפשיים כיוון שהוא חסר את המרחב הנפשי שמאפשר לקבל את כל הסתירות הללו כחלק מהמכלול השלם של עצמו. החירות היא קיום אנושי שלם שאינו מבטל אף צד, אלא משלב אותם במקביל.
יש בספר התייחסות לכל אחד משלבי הסדר, כמפתח להבנת הצמיחה הנפשית בדרך אל החירות. מצב של חירות גמורה אינו בנמצא, אך ישנה אפשרות להתקרב אליו בהדרגה.
החמץ שאנו מבערים הופך לחמץ הנפשי, להרגלי החיים שאנו אוחזים בהם בחוזקה למרות שכבר פג תוקפם, מחמיצים את משמעותם, ואינם משרתים אותנו יותר. היציאה מעבדות לחירות בהקשר הזה היא האומץ לבצע שינוי אמיתי בחיינו, שינוי לו אנו כמהים כל כך, אך מפאת ההרגל והשעבוד הנפשי איננו מעיזים לבצע.
מונח נוסף ומשמעותי בספר הוא ההדרגה. לא לשווא נקרא ליל הסדר כך משום שהוא מבטא אמת, לפיה הצמיחה הנפשית נעשית בהדרגה. יש סדר לצמיחה הנפשית ולא ניתן לקצר את התהליך שמטיבו הוא ארוך ומתמשך. אדם שהיה עבד שנים רבות למנגנונים נפשיים וגופניים שהזיקו לו, לא יעבור בבת אחת להיות בן חורין מאותם מנגנונים, אך יש בכוחו להשתחרר בהדרגה מהעבדות ולהתקדם אל עבר חירותו.
זהו ספר מעניין ומרתק, שנותן לכל חוויית הסדר נופך חדש ומרענן, שעשוי להיות אקטואלי עבור כל אחד ואחת. בעיני הוא מבטא בשורה אמיתית של ממש. אל תחמיצו...
 
מעין ברמן
 
 
 יום חדש
 
          כשהשמש זורחת בבוקר
          ומבשרת את תחילתו של יום חדש
          אני מביטה אל הרקיע הכחול
          ותוהה מה מסתתר שם למעלה.
          חלקם יאמרו שאולי זאת השכינה
          שאת כנפה פורשת ועלינו שומרת.
          חלקם יאמרו שאולי זאת השמש
          שמאור וחום לנו נותנת.
          חלקם יאמרו שאולי אלו הכוכבים
          שבמיקומם את מזלנו קובעים.
          ואני אומרת שאולי זה אתה ואת ואני,
          שברגשותינו אנו אחד לשני מפרגנים
          ואת מאוויינו אחד לשני מספרים
          ותומכים זה בזו וזו בזה,
          כי יום חדש עולה
          ואתו עוד מסלול חיים שלם.
 
"מה יתרון לאדם מכל עמלו שיעמול תחת השמש" (קהלת)
הגמרא במסכת ברכות (ס'ג ב') אומרת: "כל זמן שהאדם חי יש לו תקווה".
משמעות הדברים היא כי האדם קובע את איכות חייו.
אשרינו שזכינו - אנחנו חברי בית באר קיבלנו איכות חיים, ועל כך אנו רוצים להודות לכל מי שפעל ועזר להרחבת הבית. רווח לנו,לא עוד צפיפות ואי נעימויות ונשמח מאוד להוסיף עוד חברים למעגל בית באר,בתקווה שהבית הנהדר הזה רק ילך ויגדל...
ובפתחו של החג אברך שהקב"ה ייתן לכולם בריאות טובה והרבה הרבה כח לבוא יום יום לעשות את העבודה בחריצות, באחריות, בסיפוק ובהנאה.
וביום שני א' חוהמ"פ מ-9.00 עד 10.15 אנו מזמינים את החברים לבוא,
לראות, להתרשם ולשתות עמנו לחיים לרגל הרחבת הבית.
                                                                                                      
                                                                                                                 חג שמח
דבורה נתנזון
 
 -
כמה מעלות טובות למקום עלינו
על משקל הפיוט מההגדה של פסח "דיינו" חיברנו בבית המדרש לגימלאים פיוט על האירועים הטובים שקרו לעם ישראל במאה השנים האחרונות. אחרי שקראנו שוב את כל הרשימה הסקנו ללא קושי שהכל הוא בגדר נס, ואם לא נס גלוי – בוודאי זו יד ההשגחה, וראוי לברך על הנסים האלה במלאות שישים שנה למדינת ישראל.
להלן ה"פיוט" שחיברנו:
 
אילו קיים הקב"ה את עם ישראל לאורך כל שנות הגלות
          ולא נתן בלב חכמינו חכמה להקים מדינה ליהודים                                   דיינו.
אילו נתן בלב חכמינו חכמה להקים מדינה ליהודים
          ולא העלנו לארץ ישראל בעליות של משפחות מכל תפוצות הגולה                דיינו.
אילו העלנו לארץ ישראל בעליות של משפחות מכל תפוצות הגולה
          ולא החיה בפינו את השפה העברית                                                     דינו.
אילו החיה בפינו את השפה העברית
          ולא נתן בלב ממשלת הלורד בלפור להכריז על בית לאומי ליהודים               דיינו.
אילו נתן בלב ממשלת הלורד בלפור להכריז על בית לאומי ליהודים
          ולא נתן לנו כוח ליישב את ארץ ישראל על שממותיה                               דיינו.
אילו נתן לנו כוח ליישב את ארץ ישראל על שממותיה
          ולא נתן בלב האומות להקים מדינה ליהודים פליטי השואה ולאחרים            דיינו.
אילו נתן בלב האומות להקים מדינה ליהודים פליטי השואה ולאחרים
          ולא ניצח את שבעת עמי ערב במלחמת השחרור                                      דיינו.
אילו ניצח את שבעת עמי ערב במלחמת השחרור
          ולא הקים לנו שלטון יהודי במדינתנו                                                   דיינו.
אילו הקים לנו שלטון יהודי במדינתנו
          ולא הקים לנו צבא הגנה לישראל                                                       דיינו.
אילו הקים לנו צבא הגנה לישראל
          ולא קיבץ גלויותינו מארבע כנפות הארץ                                               דיינו.
אילו קיבץ גלויותינו מארבע כנפות הארץ
          ולא החזיר לנו חלק מהרכוש היהודי הגזול בגרמניה                                 דיינו.
אילו החזיר לנו חלק מהרכוש היהודי הגזול בגרמניה
          ולא ביסס את מדינתנו ביסוס כלכלי                                                    דינו.
אילו ביסס את מדינתנו ביסוס כלכלי
          ולא הרחיב את שלטוננו בארץ ואיחד את ירושלים בידנו                            דיינו.
אילו הרחיב את שלטוננו בארץ ואיחד את ירושלים בידנו
          ולא כרתנו חוזה שלום עם שכנינו במצריים ובירדן                                   דיינו.
אילו כרתנו חוזה שלום עם שכנינו במצריים ובירדן
          ולא הגן עלינו מהתקפות אויבינו מסביב (עד עצם היום הזה)                       דיינו.
אילו הגן עלינו מהתקפות אויבינו מסביב
          ולא חגגנו ארבעה דורות ביחד מלאות שישים שנה למדינת ישראל               דיינו.
על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו.
 
 
"שובי שובי השולמית..." *
מי זאת השולמית? מה טיבה? מנין ולאן היא נקראת לשוב? מי הוא הקורא לה שתשוב?
הבה נצא בעקבותייך, בעקבות עדרייך. מה את רועה? להיכן מובילה את את עדרך? מה מוסרת את במגילתך, מגילת השירה והאהבה?
נולדתי בליל הסדר, ממש בזמן יציאת מצרים. נקראתי שולמית על שם השולמית המוזכרת פעמיים בשיר השירים (אני הבת השנייה במשפחה). עם כל הענווה הנדרשת נתגאיתי להיקרא על שמה של היפה והאהובה בנשים. חשקה נפשי להידמות לה. קראתי בסתר שורות נועזות והרהרתי ביני לביני: מה בין תיאורים אלו לבין ערכי מוסר וצניעות עליהם חונכתי? מה יש בה באותה שולמית ובשירי האהבה והקסם שמצדיקים קריאת מגילה זו בחג החרות?
שאלות אלו ואחרות שכנו להן קבע במחשבותיי באופן רדום למדי עד שהזדמן לי ללמוד במקצת את המגילה, מה שהוליד שאלות ותהיות חדשות.
מי את "השולמית"? האינך פשוט אישה יפה ואהובה בשם שולמית?
אולי את מהעיר שלם-ירושלם, העיר האהובה הנכספת, אליה מתפללים מכל מקום בעולם, את כיוונה מחפשים בכל שעת תפילה ונסחפים תמיד אל השירה "לשנה הבאה בירושלים הבנויה"?
האם השלום שבשמך מתייחס לשלמה המלך ("צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה") ואולי מביא הוא בשורת גאולה ושלום ("קול דודי הנה זה בא")?
האם מושלמת את ("כולך יפה רעייתי ומום אין בך")?
אולי משלימה את יחד עם דודך ("אני לדודי ודודי לי") או שיש בך השלמה עם המצב ("ביקשתיו ולא מצאתיו")?
או אולי משלמת את מחיר ("מצאוני השומרים... היכוני ופצעוני")?
גלי לנו את מסתרייך השולמית, ומדוע נזקקת ל'הא' הידוע בתחילת שמך, האין את בת אנוש? התיתכן התייחסות אלייך כאל דבר, כאל חפץ?
הו, כמה רציתי שתהיי פשוט אישה אמיתית, יפה ואהובה...
 
כבר אמרו חכמים לפני, שהלומד את מגילת שיר השירים מגלה כי היא חידה גדולה ואי אפשר להישאר ברמה של הפשט ולנסות להבין אותה כפשוטה, אלא יש למצוא בה את האלגוריה המתבקשת ואת המסרים שהיא מוסרת.
למדתי שאותה מערכת יחסים מיוחדת המתוארת במגילה מציגה את הקשרים שבינו לבינה כמערכת קדושה, המתייחסת לכל התהפוכות האפשריות שבין בני זוג – מהקצה היפהפה, מהאהבה הגדולה שאין דומה לה אשר "מים רבים לא יוכלו לכבות", ועד לקצה המכוער, הבגידה, הזנות, השפל.
לימדוני כי בדרך האלגוריה מבטאת המגילה את מערכת היחסים שבין הקב"ה לכנסת ישראל.
כמה יפה!
כמה מוזר...
את היא השולמית, את היא כנסת ישראל, אהובתו המתחמקת של הא-ל, המעריצה והנערצת, חולת האהבה, הקשורה בקשר של אהבה חזק ובלתי ניתן לניתוק למרות התרחקויות זמניות. 
  
"שובי שובי השולמית" קוראים אלייך אומות העולם בניסיונותיהם לפתותך – שובי מאחרי המקום, "עד מתי אתם נהרגין עליו?!... ועד מתי אתם גומלין טובות עליו...והוא גומל לכם רעות?!... בואו לכם אצלנו..." (מדרש).
"שובי שובי השולמית" קורא לך אהובך – "שובי אלי, כנסת ישראל, שובי לירושלים, שובי לבית המדרש, ("שובי שובי ונחזה בך") שובי לקבל נבואה מן הנביאים המדברים בשם ה'" (תרגום), עזבי הבלי עולם ונצנוצי שווא, שובי אל דודך-אישך-אביך שבשמים.
"שובי שובי השולמית... כמחולת המחניים" קוראות לך בנות ירושלים – אל תחוללי בין המחנות, רקדי ובואי לקראת דודך המחכה לך.
"צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותייך על משכנות הרועים" –
רעי אותנו השולמית, נתבי לנו דרך אל אוהבך-אוהבנו.
"גן נעול אחותי כלה גן נעול מעיין חתום" –
פתחי נעילת הגן, חיתום המעיין. עוררי בלבנו את האהבה העמוקה הנטועה בתוכך עד שנחוש כמוך "חולת אהבה" כלפי דודנו, אוהבנו.
שולי גל
*הדברים הובאו תוך הסתייעות בפרשנים ובספרו של א. קריב – 'שבעת עמודי התנ"ך'.
 
 
 
 
 
רבי אברהם מסוכצ'וק לא התיר לחסידיו לחוג בחצרו את ליל הסדר.
פעם אחת הפציר בו אחד מחסידיו שיסביר טעמו של הדבר.
אמר לו רבי אברהם לחסיד:
"בסדר של פסח צריך כל יהודי להרגיש את עצמו בן חורין.
והחסיד, כשהוא במחיצת רבו, אינו מרגיש טעם של חירות.
מתוך "יראה ואהבה" בעריכת יואל רפל
 
 
 
 אביב הגיע – תחמיץ בא
בניגוד לשנים עברו (אולי לראשונה בהיסטוריה), השנה לא מכרנו חיטה לתחמיץ למרמ"ז השייך לאמבר. למה?
אחרי זריעת החיטה נפגשתי עם הנהלת מרכז מזון ונדרשתי לחתום על חוזה מכירת חיטה עם מחיר שנקבע ע"י פורום מרכזי המזון וארגון עובדי הפלחה. מכיוון שהיה מוקדם מדי החלטתי לא לחתום.
בדיעבד, החלטה נכונה?
ככל שהתקדם הגידול הבנתי שהחלטתי נכון. מכיוון שבשנים עברו מתוך נוחיות תמיד התגמשנו במחיר לטובת מרכז מזון. מיעוט הגשמים בדרום גרם שמחיר החיטה קפץ מעלה וברור שלא נרצה למכור את החיטה במחיר נמוך מאוד מהמקובל בשוק, מדובר בהפרש של עשרות אלפי שקלים!
ישבנו עם הנהלת מרכז מזון עם הצעת מחיר מסודרת ותואמת את מחירי השוק וזאת נדחתה על ידם. לצערנו, לא הצלחנו להגיע לעמק השווה.
אז מה עושים עם 2000 דונם חיטה בשדה?
השנה היו התרוצצויות בענף בחיפוש חיטה לתחמיץ ופנו אלינו מספר גורמים, בסוף החלטנו למכור לקיבוצים קלי"ה וגלגל, להכין משטח ולעשות תחמיץ בעצמנו (למכור כתחמיץ מוכן) והשארנו שטחים עבור חיטה לגרעינים.
חוץ מכל המבקרים שיצטלמו בשדה חיטה מוזהב כמו בגלויה, האם זה כדאי?
השנה החלטתי מראש להשאיר חלק מהשטח לגרעינים כדי למצות את מלוא הפוטנציאל של הצמח, למרות שמחיר הגרעינים צפויים להיות נמוכים מהמקובל, וזאת מכיוון שתחנות הקמח יקנו חיטה מייבוא עקב שנת השמיטה, הגרעינים ימכרו לסוחר שאנחנו בקשר איתו כבר הרבה שנים בנוגע לגרעיני החימצה והחמניות.
ומה לגבי התחמיץ שהכנו בעצמנו?
השנה עשינו לבד כ- 600 טון תחמיץ וכבר יש לנו קונה, כמובן שהמחיר לטון תחמיץ יכלול את כל ההוצאות - קציר, הובלה, שופלים וכיסוי.
האם החמסינים השפיעו על מועד הקציר?
כחודש לפני המועד המתוכנן הפסיקו הגשמים, לקראת הבשלת החיטה היה חמסין כבד שגרם לייבוש החיטה והיה צורך לקצור כמה שיותר מהר.
במצב רגיל קוצרים את החיטה ונותנים לה להתייבש כמה שעות בשדה (הקלמה) לפני שהקומביין מרים. השנה היה קציר ישיר, המקצרה והקומביין עבדו צמודים אחד לשני והתחלנו להרים מאוד מוקדם (בין 4 ל-5 בבקר ) ולמשוך כמה שיותר לתוך החשכה.
קלי"ה וגלגל זה רחוק, איך הלוגיסטיקה?
ההובלה הייתה באחריותם. שלחנו נציג (פרד אדן) שנשאר בקלי"ה בכל התקופה. אני ודוד צונץ נשארנו כאן בשטח כל הזמן וכל משאית שיצאה נרשמה. בגלל המרחק הרב (כשלוש שעות נסיעה הלוך וחזור) עבדו על הקו בין 15 ל-20 משאיות בו זמנית ופרד קיבל דיווח ישיר על שעת יציאה כך שאפשר לפקח על כל העסק ולדעת כמה משאיות בדרך.
אפשר לציין שנוכחותו של פרד בקלי"ה תרמה רבות, גם ברישום הנתונים, וגם כמובן שנציג מטעמנו בשטח מרגיע את הקונה.
המכירה לקלי"ה וגלגל הייתה לשביעות רצונם של שני הצדדים,  גם מאיכות החומר וגם מהביצוע. אם בשנה הבאה משקים אלה ירצו לעבוד אתנו שוב אשקול זאת בחיוב.
אנו מאחלים לענף גידולי השדה ולכולנו שנת שגשוג וצמיחה ומקווים שנזכה במכרז לעיבוד השטחים בשדה התעופה.                                                                           שוחחה עם משה ורשמה: דבורה ריניץ
 
לכבוד 60 שנה למדינה                              
"באגוזים נשחקה – חג הפסח בא, זוג או פרט – נחש נא"
מה היה משחק הילדים האהוב עליך ביותר בילדותך? – זו השאלה ששאלתי אנשים שונים ברחבי הקיבוץ.
כל איש ששאלתי העלה מיד חיוך על פניו וסיפר לי מהו המשחק, היכן שיחק ולמה אהב משחק מיוחד זה.
אצל כולם – לא משנה אם זה היה בפתח-תקווה, בקיבוץ, בבני-ברק, בת-ים או בשומרון – המשחקים נערכו בהפסקות, בשעות אחר הצהרים עד החשכה וימים ארוכים בחופשה הגדולה.
המשחקים הם כמעט אותם משחקים. הם נקראים בשמות שונים והם מעלים ריחות של קיץ וניחוחות של בישולים מדירות השכנים.
מצאתי מאמר של סופרת הילדים מיריק שניר על משחקי ילדים ועל הנזק שאנו גורמים לילדינו כשאנו מרשים להם לשבת שעות מול המחשב.
            "משחקי ילדים זהו מושג רחב לאין שיעור, הכולל משחקים מסורתיים העוברים מדור לדור,
            משחקים המתהווים באופן ספונטני כמו גם משחקים הבאים כאופנה ונעלמים פתאום כמו
            שהופיעו, מפנים מקום לשיגעון הבא"
יש משחקים המאתגרים את המוח ודורשים מהירות מחשבה, שנינות וידע.
יש משחקים המאתגרים בעיקר את הגוף בהם נדרשות זריזות, מיומנות ועוצמה.
אך נראה שהסיבה העיקרית לקיומם של משחקי ילדים היא דווקא הנפש הלוקחת חלק בכולם.
משחק הוא תמיד למידה, התקדמות, השתנות והתפתחות. אז רגע לפני שאנו שולחים את ילדינו למחשב הבה ניזכר במשחקי הילדות שאהבנו. הן רובנו בני דור שזכה לשחק במשובה, בתמימות, במלאות ובהנאה.
אפשר ורצוי לגייס את סבתא וסבא ונעניק לילדינו ולנו את תחושת האושר, הקרבה, ההקשבה והאהבה שמשחקי ילדים בעלי ערך יכולים לתת ונתברך בם".
שולי גל
במשטח הגרנוליט היה שטח של אבנים גדולות וקטנות והיה עלינו ללכת דרך חריץ ואסור לדרוך בשטח של הקבוצה השנייה. אם דרכת – נתפשת! הייתי זריזה מאוד ואהבתי לשחק במשחק הזה.
לאה ריידר
מחבואים. שיחקנו שעות בבית ילדים עם יוכי. זה היה משחק משותף לבנים ולבנות ושיחקנו עד שנמצא אחרון המתחבאים. הרבה פעמים המשחק גלש עד לשעות הערב המאוחרות.
שרה הלוי
שחקנו הרבה בחבל ובג'ולות שהיו עשויות מחימר.
זהבה שניאור
הרבה קלאס ומחניים קטן. באמצע בני-ברק הקדושה במכנסיים קצרים שחקנו מחניים. הייתי ספורטאית טובה והקבוצה שלי תמיד ניצחה. כשאחי היה בצבא הוא זכה בכרטיסי טיסה לאילת ומנהל בית-הספר שלי לא הרשה לי לנסוע כי היה אמור להיערך משחק חשוב ואי אפשר היה לוותר עלי
 עפרה שדיאל
"דודס" – מקל ארוך ומקל קצר מחודד בשני הצדדים ושוב שתי קבוצות. בשדה-אליהו היה מאוד חם ולכן לא שחקנו הרבה בחוץ.
יהודה פלדמן
שחקנו בחצר של בית-הכנסת משום שאבא שלי רצה שנהיה באזור שאפשר להשגיח עלינו. שחקנו משחק שנקרא "קצ'קה" וכלל שני מקלות: אחד ארוך ואחד קצר ומחודד. דופקים על המקל הקצר והקבוצה השנייה רצה לתפוס אותו. שחקנו גם הרבה פינג-פונג.
אוריאל אמיר
צוללות. שחקנו עם דפי חשבון את המשחק שהיום אפשר לקנות בקופסא. כל משתתף מחביא את הצוללות שלו על הדף והיריב צריך לנחש איפה הצוללת ולהטביע אותה. זה משחק שדורש הרבה מחשבה ובניית אסטרטגיות להתקדמות. מאז אני אוהב לפתור תשבצי היגיון.
הדס נאור
7 אבנים. שחקנו בבית-ילדים עם יוכי. שברנו בלטות והנחנו אותן זו על גבי זו. קופסת פלסטיק שמולאה בעשב שימשה ככדור. התחלקנו לשי קבוצות. אחד הילדים זרק את הכדור והפיל את האבנים. הקבוצה השנייה ברחה ועלינו היה לבנות את המגדל מחדש. מי שהכדור נגע בו "נשרף" ויצא מן המשחק. שחקנו שעות רבות עד שהמטפלת הפריעה לנו. כיום אני מלמדת את ילדי הגן לשחק במשחק זה.
דינה אמיר
היה לנו בבית לוח קליעה למטרה עם גולות בצבעים שונים. היינו צריכים לכוון את הגולות שייכנסו לחורים. לכל חור היה ניקוד שונה. הייתי מאוד טובה במשחק. המשחק נמצא אצל אחותי עד היום.
מיכל הדרי
גרתי בשילה והמשחק ששחקנו הכי הרבה היה "כיבוש הדגל". התחלקנו לשתי קבוצות ואת כל היישוב חילקנו לשניים. קבוצה אחת הייתה צריכה לגנוב את הדגל של הקבוצה היריבה. שחקנו בשעות אחר-הצהרים ובחופשות במשך שעות ארוכות. לא זכור לי שההורים דאגו שנצא מהישוב. אין גבול מסביב אבל ידענו בדיוק עד איפה מותר להגיע.
לני בן שמול
כדורעף, כדורגל ומחניים. שחקנו בכל מקום – במועדון היהודי, בבי-הספר ובשכונה.
רבקה דה-יונג
שלוש מקלות, חמור ארוך וחבל. שחקנו לפי עונות השנה ולפי האופנה של המשחק. גם חמש אבנים, "עמודו" וג'ולים. שחקנו משחק שנקרא "סטנגה" – כדור טניס קטן שבעטנו בין המדרכות שליד הכבישים.
חי ברוכי
גדלתי בבת-ים ליד גן גדול ובילינו שעות רבות בטיפוס על עצים.
בני יעקבי
שחקנו הרבה חבל (אפילו שזה משחק של בנות) ומשחק שנקרא "עולם" – מציירים עם סכין עיגול באדמה, עומדים בתוכו וכובשים חלק אחרי חלק.
 
כמספר האנשים כן מספר המשחקים והם חוזרים בשמות שונים. אז המשיכו לשחק ותיהנו.
                                                                                                                  חג שמח !
ריקי שטרן
 
 
מן הארכיון
 
בדף המופץ בין ארכיונאים כדי למשוך אותם ללימודי ארכיונאות המתקיימים ב"בית ברל" נאמר, בין היתר, "איך הופכים מחסן מסמכים מאובקים לארכיון / מרכז תיעוד / תצוגה דיגיטלית וכל מה שביניהם?.... איך מכינים חומר ארכיוני לשימוש המנהל, למחקר, למעצבי תצוגות ולכותבי זיכרונות? ... אלו רק כמה מתחומי הדעת הנלמדים בתוכנית לארכיונאית ולניהול מידע...".  
אלה הם חלק מן הדברים בהם אנו עוסקים בארכיון, בלי שעברנו קורס יסודי ב"בית ברל", אלא רק קורסים קצרים ובסיסיים שארגן איגוד הארכיונאים.
"אנו" פירושו לאה ברמן, הוותיקה בינינו, שהמשיכה את רחל הלר שעברה לכריכיה, שהמשיכה את אהרן הלוי ז"ל שהיה הראשון שהתחיל לסדר את הארכיון בצורה ממוסדת, ויהודה נוה שעובד אצלנו בשבועות שאינו עסוק בהודים, בין הלהקות הפוקדות את לול ההודים שלו אחרי שהיו אצל יוסיקה ולפני שעברו אל יחיאל, ואנכי - הח"מ.
אנו מהווים ארכיון שעוסק בעיקר באיסוף חומר. בעיקר מהידיעון, אך אנו שמחים על כל קטע המופיע בעיתונות וקשור אלינו – אל קבוצת בארות יצחק, אל קבוצות בתוכנו (חברים , תושבים, אולפן,ילדים, ענפים, אל ענפי המשק שלנו ) וגם על הקבוץ הדתי בכלל וקבוצותיו בפרט. החומר מתויק אצלנו בתיקים : לכל משפחה יש תיק וכן גם לכל ענף או פעילות וכך אנו יכולים לאתר אותו בשעת הצורך בקלות. 
זאת בשונה מארכיונים במוסדות רבים בהם החומר המנהלי עובר בצורה מסודרת וקבועה אל הארכיון. לצערנו אין אצלנו מסורת שבעלי תפקיד המסיימים את תפקידם מעבירים אלינו את החומר המנהלי שהצטבר בתקופת כהונתם. מדי פעם אנו מקבלים, בשמחה , חומר כזה .
יש אצלנו גם אוסף גדול של תמונות המשמשות את ועדת תרבות באירועים שונים.
כבר שנים רבות עוסקים אצלנו ביוזמת הארכיון מאז ועד היום בהקלטת חברים על קורות חייהם. התחילו עם החברים הוותיקים וכיום עוסקת יונה ברמן, מטעמנו, בהקלטת חברי גרעין מתנחלים ובני גילם. אנו משתדלים גם לתמלל (= להעביר אל הכתב) את הקלטות, כדי לעשות אותן יותר נוחות למשתמשים. החומר הזה כמובן חסוי ולא ניתן לזרים להאזנה או לקריאה (פרט לבני המשפחה , לצורכי הכנת מסיבות יובל וכדומה).
אנו נשאלים לא אחת על מידת המחשוב שלנו. מסיבות שונות אנו עדיין לא ממוחשבים ואמנה כמה מהן. התוכנה עולה לא מעט כסף ולא בטוח שהיא חיונית לארכיון בסדר גודל שלנו. מחשוב מחייב איש מחשבים צמוד או פנוי במידה מספקת ואין לי את התחושה שענף הארכיון יזכה אצלנו לליווי הצמוד הנדרש. הנייר עליו כתובים מסמכים הוכיח את עצמו במשך אלפי שנים (מימי הפפירוסים במצרים) בעוד שאיננו יודעים לאן יוביל אותנו המידע הממוחשב. כבר עכשיו מצויים בארכיון מסמכים שהמחשב שלנו אינו יכול לקרוא אותם. ובהמשך התפתחות המחשבים והתוכנות אני חוששת שנישאר מאחור. עם זאת אנו מנסים לשלב את המחשב בעבודתנו גם בלא תוכנה, ומקוים שגם נשתלב פעם בתוכנה מתאימה.
נעזרים בנו מדי פעם ילדים וסטודנטים הכותבים עבודות על בארות-יצחק או על נושאים קרובים. כרגע אנו מתכוננים ל"התנפלות" של הצוותים המחפשים חומר על הנופלים בבארות יצחק – לקראת ח' תמוז במלאת 60 מדינה. מצויים בידינו מכתבים, דברי הספד, רשימות, כתובות של קרובי הנופלים ועוד הקשורים לנופלים ונשמח לעזור לכל מי שיפנה אלינו בנידון. רצוי לתאם מועד בואכם לארכיון   בטלפון 928.                           
                                                                             להתראות !
                                                רחל פלינט
 
 
מועדת קליטה
התכנסנו לישיבה ארוכה, התחלנו בסיכום עבודתנו עד כה ובבדיקה מחודשת לעתיד. לישיבה הזמנו גם את נעמי סלומון ואורי רזניק, לאחר החג תתקיים אסיפת חברים לאישור הצטרפותם לוועדה.
הדיווח - רק בראשי פרקים, אנו מעונינים לפרט יותר ולשמוע את דעת החברים באסיפה.
הישיבה החלה בהשתתפות ציפי לוי שפרשה מהוועדה ושמוליק, שהתחלף כבר לפני מספר חודשים.
 
עיקרי ההערות שהעלינו בסיכום:
1.       לוודא שהנקלטים באים עם אידיאולוגיה קיבוצית-שיתופית.
2.       לוודא שבמהלך הקליטה המפגשים עם בעלי תפקידים יהיו בנוכחות נציג ו.קליטה.
3.       משפחה מלווה/מאמצת חיונית – (גם לבני משק). מבואה של המשפחה לקיבוץ ולאורך התקופה עד ההצבעה לחברות (אם הקשר יימשך לאחר מכן... מה טוב). תפקידה של המשפחה ללוות את הנקלטים ב'רחוב הקיבוצי', להכיר להם את החברים ולהכיר לחברים את הנקלטים. לעזור בפתיחת דלתות הדדית.
4.       עלינו לדווח ולשתף יותר את הציבור ע"י פרסום בידיעון.
5.       להרבות במפגשים יזומים של חברי הוועדה עם המשפחות הנקלטות.
6.       להחליט האם ובמה שונה קליטת בני משק.
 
הגדרנו מחדש את "פרופיל" הנקלט המתאים להיות חבר קיבוץ בארות יצחק.
דרישות הסף לקליטה:
משפחות המקיימות אורח חיים דתי-לאומי.
גילאי 40 - 25 .
בוגרי צבא או שירות לאומי.
שאינם במהלך לימודים.
 
בחרנו מדדים ברורים ראשוניים והכרחיים, כדי להחליט על התאמת משפחה לקליטה.
מדדים עיקריים:
1.       יכולת התפרנסות,
2.       יושר ואמינות,
3.       אחריות,
4.       תרומה לקהילה
5.       יכולת ניהול והנהגה.
ברור לנו, שכל סעיף מההגדרות הנ"ל מכיל עולם שלם של תתי נושאים ודרכי מדידה, וכן ישנם נושאים חשובים אחרים שלא נכנסו לרשימה זו. אבל אנו חושבים שעלינו להדגיש חמישה מדדים מרכזיים שיעזרו לקבל החלטות, עד לשלב ההצבעה לחברות.
 
מתוך רצון לבחור את המועמדים הטובים ביותר לקליטה ע"פ המדדים שקבענו, ולהגיע למספר רב של מועמדים פוטנציאליים, שמתוכם נבחר אנו את המתאימים לנו ביותר, בכוונתנו לפרסם מודעות בתשלום ובצורה ממוקדת בתחילת השנה העברית ולעבוד לפי לוח זמנים קבוע.
 
שלבי הקליטה :
עד חנוכה -      מיון ראשוני של הפונים.
תחילת טבת - יום פתוח לכל המתעניינים הנראים לנו מתאימים בשלב זה: תאור הקיבוץ עבר והווה. הסבר מפי בעלי תפקידים. שיחות קצרות להתרשמות ראשונית.
עד פורים -      לאחר קבלת האבחון הגרפולוגי: מפגש ממוקד עם המשפחות הנותרות. אירוח שבת בקיבוץ. ביקור בבית הנקלט. פגישות אישיות עם בעלי תפקידים: מרכז משק, מזכיר פנים, תמחיר, מש"א, גיל הרך וחינוך, מרפאה, הרב ואשתו.
עד פסח -        קביעת 2-3 המשפחות שיגיעו בקיץ.
 
כמובן, אנו נענה לפניות גם במהלך השנה אך נתקדם בתהליך הקליטה רק לפי המתווה הנ"ל.
אנו מקווים שהכלים אותם הגדרנו לעיל יעזרו לכולנו לקלוט לתוכנו חברים- שותפים חדשים.
                                                                                                                  חג שמח
ועדת קליטה
 
 
 
 
 
מועד לחתונה
פעם בא יהודי לפני רבי ישראל מויז'ניץ, בעל "אהבת ישראל", והשיח בפניו את מר לבו:
מזמן מצא שידוך יאה לבנו אבל אין לו ממון להוצאות החתונה.
שאול אותו הרבי מויז'ניץ: האם קבעת מועד לחתונה?
השיב היהודי: כיצד אקבע מועד והרי אין לי מאומה?
השיב לו הרבי: חתונת בנך משולה לחג הפסח. התורה ציוותה אותנו שבפסח לא יימצא
בביתנו חמץ, והוצאות הפסח רבות בן. ועתה, שווה בנפשך שהתורה לא הייתה קובעת
מועד לפסח, אלא היו חוגגים אותו רק בסיומן של ההכנות. הרי שלא היה נחוג לעולם.
אבל משקבעה התורה מועד מתרחש הפלא הגדול: כל הנשים מספיקות לנקות את בתיהן
וכל מצרכי החג מוכנים.
נהג אף אתה כך. קבע מועד לחתונה ותראה שתצליח להשיג את כל הנחוץ.
מתוך "יראה ואהבה" בעריכת יואל רפל
 
יחדיוב-ו'

בשיעור עם הרב ירון עסקנו בארבעת הבנים מההגדה של פסח.
ערכנו השוואה בין השאלות והתשובות של ארבעת הבנים כפי שהם מתוארים בתורה, לבין השאלות והתשובות שלהם כפי שהם מתוארים בהגדה, וראינו כי מחבר ההגדה שינה את התשובות לשלושה מבין ארבעת הבנים כדי להתאימם להגדה של פסח: את התשובה לבן החכם ולבן הרשע הוא שינה ממה שכתוב בתורה, ואילו את התשובה לבן התם הוא קיצר. ניסינו להסביר מה היו הסיבות לכל השינויים האלה. כמו כן עסקנו בשאלה מדוע הבן החכם אומר 'אשר ציוה ה' א-לוקינו אתכם', ולא 'אשר ציוה ה' א-לוקינו אותנו'.
ניסינו לבחון גם את השאלה מי הוא הבן התם: האם מדובר בצדיק תמים ('ויעקב איש תם יושב אהלים') או בטיפש (כפי שמופיע בגרסת התלמוד הירושלמי), וראינו גישות שונות במקורות חז"ל ובפרשנים בשאלה זו.
לסיום עסקנו במגמת התשובה לבן הרשע אשר נועדה להקהות את שיניו - כלומר לוודא שהוא לא יוכל להזיק לשאר בני המשפחה, אך על דרך החידוד מטרת התשובה היא גם להפוך את הרשע לצדיק שהרי אם ניקח בגימטריא את המלה רשע (570) ונקהה (=נפחית) ממנה את המלה 'שניו' (366) נקבל בסופו של דבר צדיק (204)...

הגדה לפסח היא מהספרים היהודיים המאוירים ביותר כבר שנים רבות. הוצאת הגדות לילדים מטרתן לסקרן ולעניין את הילדים, להשאירם ערים. נועם נדב אייר את 'הגדה של פסח לילדים' בהוצאת עם עובד. ההגדה זו מורכבת מהטקסט המקורי, המאויר בשחור לבן בסגנון המזכיר תחריטי עץ, והתוספות המודרניות מעוטרות בצבע. נועם הציג את ציוריו ותאר את תהליך איור ספרים שלו. בהתחלה סקיצות קטנות מדמיונו בלבד לא לפי סדר הטקסט, בשלב השני הוא מתעמק במידע כדי שהציור יהיה נאמן למציאות ואז מצייר סופית בגודל שיודפס ומוסיף צבעים. איורי ההגדה ארכו כחודש וחצי נטו. למדנו על עוד פן שמקשט את שולחן ליל הסדר.

 
 
בשישי חוה"מ נלמד עם מיכאל פורת שמקצועו טיפול בדיקור סיני.
הנושא: מה בין תורה מסיני ורפואה אלטרנטיבית.
חול-המועד זאת הזדמנות נוספת להצטרף למעגל הלומדים וכמובן גם להזמין אורחים וידידים.
 
 
רגע לפני החג
 
אז מה היה לנו בימים שלפני החג?
המון המון המון עבודה.
בהתחלה רק על הנייר ובע"פ – שיחות עם מש"א, עם הרב, עם קניינים, עם העובדים ועם ענפי השירות.
ואח"כ מתחיל השלב המעשי – הזמנת סחורה, תיאומי עבודה, הרשמות – ואז רק מתחילה העבודה.
השנה פסח במוצ"ש ולצד החסרונות של הכנת חג ארוך יש גם יתרונות – יש שבוע שלם להכנות.
התחלנו במוצ"ש עם צוות ההכשרות בראשותו של מאיר מכלוף, הרב ירון ביחד עם תלמידי המכינות, התיכון והחטיבה שבכל שנה עושים עבודה נפלאה.
אכלנו במשך השבוע בחדר האוכל מזון שהתבשל במטבח שדה והשתדלנו שהציבור כמעט ולא ירגיש שהחג מתקרב... ובמקביל התחלנו לבשל לחג.
אז קצת מספרים של מה שקנינו –
330 ק"ג של דג לגפילטע פיש.
128 חבילות מצה שמורה.
450 בקבוקי יין ומיץ ענבים.
6420 ביצים.
בשר, שמן, תבלינים, גבינות וכל מה שישביע את בטננו בימות החג.
 
השנה נכין ליל סדר ל- 900 סועדים ב-70 סדרים.
 
אז למי תודה ?
 
לצוות המסור של ענף המזון – מהקיבוץ ומחוץ לקיבוץ, צוות חדר האוכל, מחלבה, מטבח.
לצוות הקבוע ולעובדים שהגיעו רק לתקופה שלפני החג.
לצוות האולפן בראשות אסתר ולאה, לתוכנית ניסן, למתנדבים, לצוות ההכשרות, לצוות הסדרים בראשותה של שולי גל.
 
 
צרור הודעות
חלוקת מרק בליל חג – בשעה 20.30 – 21.00
 
ארוחת בוקר בחול המועד – עד 9:00.                ארוחת צהרים בחול המועד – עד 14:00
 
ההרשמה לשביעי של פסח תורד ביום רביעי – אנא הזדרזו להירשם.
חלוקת אוכל לשביעי של פסח: בערב חג אחרון בשעה 11:00-12:30
החזרת כלים במוצאי פסח – מיד למכונת השטיפה!!!
 
לכל בית בארות יצחק – חג פסח כשר ושמח
 
ורד סוקולובסקי ודוד אדרי.
 
 
שעות הקבלה בכלבי בחול המועד פסח
אחרי הצהרים
לפני הצהרים
 
11.30 – 13.30
06.45 – 09.00
שני עד רביעי
11.30 – 13.30
17.00 – 19.00
06.45 – 09.00
חמישי
11.30 – 13.30
06.45 – 09.00
יום שישי ערב חג
 
 
שעות הקבלה במרפאה בחול המועד פסח
רופאה – ד"ר ליאורה
אחות
 
07.30 – 09.00
07.30 – 12.00 ריקי
יום שני
ס ג ו ר
יום שלישי
08.00 – 09.30
08.00 – 10.00 רוני
יום רביעי
 
08.00 – 12.00 שלי
יום חמישי
 
 
שעות קבלה במחסן הבגדים בחול המועד פסח
בימים שני, רביעי וחמישי בשעה 11.30 – 12.30
 
 
 
למי תודה, למי ברכה?
יישר כח גדול לכל מי שטרח ימים כלילות כדי שנוכל מחר להסב לשלחן הסדר בשמחה ובטוב לבב.
לענף המזון (ראו פירוט לעיל); לענף הבגד על ק"ג רבים מאוד של פריטי טקסטיל שכובסו, גוהצו, קופלו והושמו בתאינו; לענפי השירותים - חשמל, שרברבים, מסגריה - שדאגו לכל התיקונים הנחוצים; לעובדי הכלבי; לאחראית על חדרי האורחים ובכלל – לכולנו.
יהי רצון שהקב"ה יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום
ונודה לו שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו
 
 
פרנסה וכלכלה
גידולי שדה 
ימי האביב מלאי עוררות ופעילות. השטחים הירוקים מחליפים צבע – חלקם נקצרו לתחמיץ והשאר מצהיב וממלא גרעין.
החורף השנה היה שחון יחסית גם אצלנו אך חלוקת ימי הגשם לאורך החורף הייתה טובה ולמרות כמות גשם שנתית נמוכה מהממוצע החיטה צמחה היטב. מיעוט הגשמים ברמה הארצית הביא עלינו קיצוץ במכסת המים. תכנית הגידולים השנה תהיה במתכונת מצומצמת: חימצה, סורגום, תירס לתחמיץ וכותנה.
בשטחי רשות שדות התעופה שליד יהוד ננצל מי ביוב שיגיעו ממט"ש נתב"ג – אם הם יצליחו להתגבר על כל התקלות שהם מייצרים. יתר המים העומדים לרשותנו הם מים שפירים – נדירים ויקרים.
ההסכם שלנו עם רש"ת יימשך עד חודש אוקטובר 2008. בשבוע הקרוב ייפתח המכרז שהוציאה הרשות לעיבוד שטחי נתב"ג ואז נדע האם נמשיך לגדל שם או שנאלץ להיפרד משטחי נתב"ג אחרי כ-30 שנה של עבודה רצופה.
ל ו ל
הנושא המדובר בענף הלול ברמה הארצית הוא משבר עודפים. ניבנו בארץ הרבה לולים ובמקביל התפתחות טכנולוגית הביאה גידול בתפוקות. היו מחשבות על השבתה יזומה של לולים על מנת להפחית כמויות ולשמור על השוק. בלול שלנו ב"ה העסקים כרגיל. איכות התוצרת והשוק אליו אנו מייצרים שומרים עלינו, והעופות שלנו נחטפים ע"י השוק. אין, כמובן, ערובה שמצב זה יימשך לתמיד ולכן חשוב מאוד לשמור על רמה מקצועית גבוהה, וגם סיעתא דשמיא משחקת תפקיד חשוב בענף רגיש זה. אני מתפלל שהיא תמשיך ללוות אותנו גם בעתיד.
ר פ ת
כמות החלב שמניבות פרותינו עומדת על 40 ליטר לפרה ליום. הרפת כולה מייצרת למעלה מ-10,000 ליטר חלב ליום והיו גם ימים שבהם עברנו את ה-11,000 ליטר.
התחלנו בהגדלת מבנה היונקיה. חשוב לנו לסיים את העבודה במהרה כדי לרווח את שיכון הפרות ברפת.
הגדלת הרווחה לפרות תעזור לנו לייצר את כמות החלב שתיכננו לייצר השנה שהיא גדולה מהמכסה השנתית שלנו בכ-350,000 ליטר.
הודים
מצב הענף טוב. סיימנו את שנת 2007 ברווח הגדול באופן משמעותי מהתכנית. הפרידה ממיזם אביה התברר – לפחות על פי תוצאות שנה זו – כהחלטה נכונה. שנת 2008 התחילה בצליעה קלה. ניצולת המזון בגידולים הייתה חלשה יחסית, ובמחירי התערובת הנוכחיים זהו מרכיב משפיע ביותר על הרווחיות.
אנו מאמינים שבעזרת אנשי המקצוע ובעזרת מכון התערובת ניתן להתגבר על התופעה.
סה"כ מצב הענף הוא טוב. ברמה הארצית יש שיפור במחירי התפוקות ביחס לתשומות – נתון שמשפר גם את מצבנו.
סלילה אפשרית של כביש 461 במסלולו המתוכנן תשנה באופן מהותי את מבנה הענף. לא בטוח שנוכל להעמיד אזור גידול שני (הודים ב') ושאלת קיום הענף במתכונתו המוכרת תעלה לדיון.
כביש 461
לפני כחודש פרסמתי בידיעון שכביש זה אינו נמצא בתכנית העבודה של מע"צ לשנת 2008. כנראה שזה היה ברווז עיתונאי. לאחרונה התבשרנו שבקרוב מאוד יצא הכביש למכרז וכבר לפני תום השנה החברה הזוכה תעלה על השטח.   אולי גם ידיעה זו תתברר כשגויה בקרוב... איך שלא יהיה, תהליך ההפקעה מתקדם.
שאלת ענף ההודים בכלל ואזור ב' בפרט עולה לסדר היום, ובאין הסכמה עם מע"צ נאלץ להתדיין אתם בבתי המשפט. בינתיים בשטח נערכות מדידות ובקרוב תוקם גם גדר. חלק מהפרדס ייעקר ועל חלקו האחר נצטרך לקיים דיון – האם להמשיך או שמא לקצר, ואולי אף להגדיל.
סנאק-טיים
אנו ממשיכים לייצר כריכים וסלטים לכל מי שמעונין לקנות, ומנסים לשכנע את אלה שאינם מעונינים שדווקא כדאי להם...
אנו משכללים ומתייעלים במערכות ההזמנה, ההפצה והשיווק – תחומים שהקמנו אצלנו רק לאחר הפרידה משטראוס.
גם השנה המפעל יספק מוצרים כשרים לפסח ועקב כך הירידה בהכנסות בחודש אפריל (ניסן) תהיה מתונה יחסית.
התוצאות הכלכליות בחודשים ינואר-פברואר היו שליליות. הכניסה לתחומים חדשים לנו, יציאת שטראוס מהשיווק ועונתיות, היו מהגורמים לתוצאות. בחודש מרץ הייתה עליה במכירות שהביאה איתה התייצבות זהירה בשורה התחתונה. המבחנים העיקריים עוד לפנינו במהלך חודשי הקיץ הראשונים.
קבלנו החלטה להשקיע בבניית חדר קירור שירחיב את איזור הליקוט - שהינו צוואר בקבוק בתהליך הייצור של המפעל – ותואם את דרישת משרד הבריאות לקבלת רישיון יצרן.
אברות
המפעל פירסם את הדו"חות הכספיים לשנת 2007. סה"כ המפעל על כל שלוחותיו סיים בהפסד משמעותי שעיקרו נובע מפעילות המפעל "פלעד" שרכשנו בתחילת השנה ומיזגנו עם אברות. "פלעד" התמודדה השנה עם שוק תחרותי לאחר פירוק "פלס" – חברת השיווק המשותפת לה ולחברת "פלסים" שהפכה למתחרה העיקרית שלה. יתר השלוחות – אברות ההיסטורית וחצ"ם סיימו את השנה באיזון בשורת הרווח.
קשה לסכם בשורות בודדות פעילות של שנה שלמה במפעל שסך הכנסותיו קרוב ל-200 מיליון ₪ בשנה. הפעילות מורכבת ממכירות המחלקות השונות, ייצור, תפעול, שינוע, רכש, תמחור, מימון ומיזוג בין מפעלים ממגזרים שונים ובמיקומים שונים. הסיכום של סך פעילויות המפעל הממוזג היה הפסד והמפעל מתמודד עם מציאות מורכבת ומסובכת. אברות הוא המפעל הגדול והמשמעותי ביותר שיש לנו והתוצאות העסקיות שלו חשובות לנו גם אם אין להן השפעה מיידית על תזרים המזומנים של הקיבוץ.
 
החברה לפיתוח מקרקעי בארות יצחק
החברה סיכמה את פעילותה בשנת 2007 ברווח. חלקנו בחברה אמנם ירד ל-26%, אבל גם רבע מהבעלות על החברה זהו היקף פעילות משמעותי.
השבוע הגשנו ערר על החלטת הועדה המחוזית לתכנון ולבניה שדחתה את בקשתנו להגדלת המתחם בכ-100 דונם נוספים. הערר כנראה התקבל ונפתח שוב הפתח לקידום התכניות. החברה ממשיכה לטפל בכל אותם מכשולים בירוקרטיים שהיו מנת חלקנו בשנים הרבות בהן נדרשנו לקבל אישורים מהועדה המקומית "לודים". 
 הועדה המקומית החדשה היא "ועדה מקומית חבל מודיעין" שבראשה עומד מר שמעון סוסן – ראש המועצה שלנו, והשינוי מורגש בכל נושא שעולה לסדר היום. יש לנו הרגשה שהועדה אכן עובדת בשבילנו ומטרתה היא
לשרת אותנו. היא אינה מחפפת במתן האישורים ובהקפדה על הנהלים, ובכל זאת מצליחה לקדם נושאים שהיו תקועים שנים ללא כל סיבה ענינית. שמעון סוסן הוא שיזם את פירוק "לודים" והוא שמנווט את פעילות
הועדה החדשה ביעילות לטובת תושבי המועצה. הוא גם הגיש מטעם הועדה המקומית את הערר על החלטת הועדה המחוזית בנושא שלב ב' של מתחם החברה לפיתוח מקרקעי בארות-יצחק.
 
כפר גלובאלי
רוב חברי הקיבוץ קוראים ושומעים על משברים כלכליים חובקי עולם – משבר הסאב-פריים, ירידות בבורסה, ירידת תשואות בקרנות הפנסיה, חשש ממיתון בארה"ב שישפיע גם על כלכלת ישראל, ועוד איומים כלכליים שמצטרפים לאיומים הביטחוניים והקיומיים שלנו כפרטים, כקיבוץ וכמדינה.
אני נשאל לעתים על ידי חברים ושואל גם את עצמי (גם אני חבר) איך כל זה משפיע עלינו. האם במצב זה עלינו להיכנס למגננה כלכלית, לעצור השקעות לא חיוניות ולהימנע מהוצאות?
אכן שאלות קשות, והתשובות עליהן מורכבות ולא חד-משמעיות.
ראשית, ודווקא כן חד-משמעית, אנחנו כן חלק מכל זה ואנחנו מושפעים מהסביבה ומהאווירה הכלכלית הכללית בכל הרמות. הפגיעה יכולה לבוא מכמה כיוונים. אם יהיה מיתון, המפעלים השונים שלנו יכולים להיפגע במכירות ובתוצאות הכלכליות. ירידה בשוק ההון משפיעה עלינו כמשקיעים ישירות וכמשקיעים בקרנות הפנסיה ובקופות הגמל שכולן משקיעות בשוק ההון. אמנם אותן קופות שמשקיעות באפיקים סולידיים נהנות מתשואות טובות יותר כאשר השוק חיובי ונפגעות מירידות בשוק.
אין ספק שאנחנו מושפעים מהקורה בעולמנו הכלכלי. מאידך, הרכב העיסוקים שלנו הוא כזה שמחלק את הסיכון בין פעילויות והשקעות שונות. לדוגמא: עליית מחירי התבואות משפיעה לטובה על גידולי השדה. המחסור העולמי בחלב משפיע לטובה על ענף הרפת. כלומר, הפיזור שלנו בענפי ייצור שונים ומגזרים שונים מקטין במידה מסוימת את הסיכון העסקי.
האם עלינו להיכנס למגננה מיידית? לדעתי לא. בנינו תכנית משק לשנת 2008 ותכנית רב-שנתית של שימושים בכסף באפיקי ההוצאות השונים – הוצאות שוטפות, השקעות פנסיוניות, השקעות יצרניות והשקעה גדולה בתכנית השיכון. עלינו לבחון את יכולותינו על סמך ביצועים בפועל ולהתקדם בביצוע התכניות על סמך תוצאות והערכות מעודכנות בכל שנה ושנה. כך אנו מתנהלים.
אני מאמין שאם נתמיד בכך נוכל להגשים את התכניות שלנו מבלי להיכנס לסיכונים הגדולים מיכולת השליטה שלנו.
אני מברך את כל בית בארות יצחק בחג שמח !
שלמה פורשר
 
השיעור בפרשת השבוע לא יתקיים.
 
אחות תורנית:   פלאפון 5199
בשבת: ברוריה לנדה                    בחג: אריאלה פלדמן
שביעי של פסח: שלי ספיר
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
שימו לב!
א. היין שחולק לליל הסדר אינו מפוסטר. יש להיזהר שלא לשתות יין שנמזג ע"י נכרי (ולרוב הפוסקים גם מחלל שבת בפרהסיא) או שנגע בו בעודו פתוח.
 
ב. עצי השסק מלאים פרי
מדובר בפירות שביעית. הפירות פטורים מתרומות ומעשרות, אך יש לנהוג בהם בקדושת שביעית, ואם נשאר חלק מהפרי אין להשליך לאשפה הרגילה אלא להניח בשקית עד שיירקב. למרות שהפירות הללו מופקרים, מן הראוי לדבר עם בעל העץ ולקבל ממנו הנחיות לגבי השלכת הגרעינים, מניעת נזקים לעץ, מניעת הפרעה בעת הקטיף וכו'.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
בקיבוץ הדתי
משרדי הקיבוץ הדתי יהיה סגורים לרגל החג מיום ראשון ט"ו בניסן עד יום שישי כ' בניסן.
המשרדים ייפתחו שוב אי"ה ביום ראשון אסרו חג (מימונה).
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
ת ו ד ה
למשפחות כץ, תמים-חלפון – על תרומת סידורים לבית הכנסת.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
לוקחים חופשה
בשבוע הבא לא יופיע ידיעון. הידיעון הבא יופיע אי"ה בערב שבת פרשת קדושים (שבת בנים).
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
טוב שמתחילה ספירת העומר...
 עפרה שדיאל סיימה את אחריותה על המספרה וקביעת התורים לספרית.
תודה לעפרה. בשלב זה אין אשת קשר לאתי הספרית כל מי שמוכנה לקחת על עצמה תפקיד זה תיצור קשר עם עפרה פארן. ללא אשת קשר לא נוכל להפעיל את המספרה עם אתי.
                                                                                       שבת שלום וחג כשר ושמח !
עפרה פארן
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
 
 
 
 
 
AtarimTR