ידיעטו 2572 פר' בחוקותי

בס"ד, י"ח באייר תשס"ח
 
שבת קודש "בחקתי"
 
 
תפילת שחרית
08.30
הדלקת נרות
19.15
קידוש לכבוד הזוג הצעיר בבית שפירא
 
 
 
שעור בפרשת השבוע – במועדון
    שעור במשניות – בשטיבל
11.00
מנחה, קבלת שבת
    דרשת הרב בנושא:
 האם הבחירה בידנו ?
19.25
סעודת שבת בחדר האוכל
11.30
סעודת שבת בחדר האוכל
20.30
מנחה גדולה
13.30
מכונת השטיפה פועלת
בשעות 21.15 – 23.15
 
שעור לנשים בפרקי אבות – במועדון
17.00
שעור בגמרא – דף יומי
17.15
נשים אומרות תהילים בבית סעדון
17.30
 
 
מנחה קטנה
18.00
 
 
ערבית, ספירת העומר, הבדלה
20.19
 
 
           
 
עונג שבת לילדים בשעה 11.00
לימוד פרקי אבות
 
   כיתות א'-ג' - ענבל ישראלי  
   כיתות ד'-ו' -   רוברט ריידר
 
זמני התפילה במשך השבוע
   שחרית א', ג', ד', ו'           06.00
   שחרית ב', ה'                  05.50
   מנחה ברחבת חדר האוכל 13.30
   מ נ ח ה בבית הכנסת       18.30
   רבע לערבית                   20.00
   ערבית                          20.15
 
 
ת ר ב ו ת ו ן
 
חדר עיון
שיעור תנ"ך
19.00
יום ראשון
 
סיום מסכת נזיר במסגרת "הדף היומי"
 
בית שפירא
התעמלות לגברים
17.30
יום שני
מועדון
בית מדרש לגימלאים
08.30
יום שלישי
מועדון
צ'י קונג לבגירים
17.30
יום רביעי
מועדון
מפגש ערבית לבגירים
18.30
חדר עיון
שעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י
21.00
 
שעור ניצוצות מהדף היומי לא יתקיים
 
יום חמישי
חדר עיון
שיעור בדף יומי
06.30
יום שישי
בית שפירא
יחדיו ב-ו'
09.00
 
 
השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב בשעה 20.15 בחדר עיון
 
 
יצחק גראופה הי"ד
 
התבקשנו לחקור על יצחק גראופה. מיד התגייסנו למשימה.
יצחק נולד בהמבורג שבגרמניה, חונך בהולנד ועלה ארצה עם הוריו בשנת 1939.
התקשר לחיי העבודה והכפר והצטרף לקבוצת "בארי". עם פרוץ מלחמת העצמאות פעל בנגב במסגרת הפלמ"ח.
חשבנו שיהיה פשוט. יצחק היה חבר קיבוץ בארי ומרכז המשק של בארי.
כשפנינו לקיבוץ בארי וביקשנו לבוא, להיפגש ולשמוע, הבנו שמשם לא תבוא הישועה.
איש מחברי בארי היום לא הכיר את יצחק ויכול לספר לנו עליו. בארכיון אין כמעט חומר שיכול לעזור לנו.
היחידה להנצחת החייל הפנתה אותנו לאחיות של יצחק.
עולם קטן – אחד האחיינים של יצחק גדל יחד עם רוברט ריידר.
בע"ה בשבוע הקרוב נצא ביחד להיפגש עם משפחתו של יצחק ואנו מקווים שהמפגש יעזור לנו להכיר אותו.
כיתומת צה"ל שאביה גדל והתחנך בקיבוץ אני מרגישה שהלמידה על הנופלים בקרב בבארות יצחק
חשובה מאוד.   היא חושפת את החברים שלא הכירו ולא ידעו לאותם גיבורים שהיו ואינם.
הלמידה נותנת משמעות לשמות, לתמונות ששומעים ורואים אבל לא מכירים...                                                                      
ורד סוקולובסקי
 
 
 
 
       נר זיכרון
       יצחק בידר ז"ל – כ"ה באייר תשנ"ז
       משה פלדהיים ז"ל – כ"ה באייר תשס"ג
 
 
 
 
מה בגיליון ?
  • פינת ההלכה: ל"ג בעומר - הרב ירון
  • רשמי מסע – משפ' בן-דוד
  • יד לנופלים: שמואל דסקל הי"ד – פרד אדן
  • ח' בתמוז – לוח אירועים, חידון לילדים
  • חייל מצטיין – אהרן גל
  • באגף הכלכלי – דוד פורת
  • יחדיו ב-ו' – סיכום שבועי
  • בקיבוץ הדתי: על השירות הלאומי; 
                  שמים את שדרות במרכז
  • תכנית השבוע בבני-עקיבא
                                                 וכלבו דף          
                                                                 קראו בנעימות !
המערכת
 
 
 
 
 פינת ההלכה
 
ל"ג בעומר
שאלה: מהו מקור המנהגים השונים בל"ג בעומר?
תשובה: ראשית, יש לציין שרוב המנהגים של ל"ג בעומר מקורם בתורת הסוד, ואיננו יודעים בהכרח את טעמם. שלושה אירועים הסטוריים מיוחסים ליום זה, ומהם מסתעפים המנהגים השונים. יש שכתבו[1] שביום הזה התחיל המן לרדת במדבר, שהרי הלחם שבכליהם הספיק למשך חודש ימים עד טו באייר, ואז הם הלכו שלושה ימים בלא לחם, וביום יח באייר ירד המן. כמו כן יש שכתבו שביום זה פסקו תלמידי ר' עקיבא מלמות[2], וע"פ המסורה זהו גם יום פטירתו של ר' שמעון בר יוחאי, והוא הורה בצוואתו שיעשו יום זה יום של שמחה, מפני שאז נשמתו חזרה למקורה[3].
כמו כן יש שכתבו שהסיבה לשמחה ביום זה היא מפני שכבר עברנו שני שלישים מספירת העומר, ומפני ספירת 'הוד שבהוד' ששייכת ליום זה.
כתב הרמ"א[4] שיש להרבות קצת שמחה ביום זה. כפי שכתבנו בעבר, אלו שנוהגים מנהגי אבלות בחלק הראשון של ספירת העומר מפסיקים את מנהגי האבלות ביום ל"ג בעומר או ביום שלאחריו. (השנה גם הספרדים נוהגים להסתפר ולהתגלח בל"ג בעומר, מכיון שהוא חל ביום ששי).
כמו כן נהגו לעלות למירון לציון קברו של ר' שמעון בר יוחאי, ויש שנהגו לעשות שם את התספורת הראשונה של הילדים בני השלוש (חלאקה), ולשייר את הפאות כדי לקיים לראשונה את המצוה 'לא תקיפו פאת ראשכם'. המקור למנהג זה הוא ע"פ תורת הסוד, בדומה לחילול נטע רבעי שנעשה בשנה הרביעית.
מנהג הדלקת המדורות - יש שכתבו שהמדורות שמדליקים בל"ג בעומר הן זכר לעמוד האש שפרץ ביום מותו של ר' שמעון בר יוחאי, כשגילה לתלמידיו את תורת הסוד. יש שהוסיפו שהאור הגדול של המדורות מסמל את האור שהוריד ר' שמעון בר יוחאי לעולם כשחשף את תורת הסוד. לעומת זאת, יש שכתבו שהמדורות הן זכר למדורות שסימנו נצחונות במרד נגד הרומאים, ויש שכתבו שזה זכר למה שמסופר בגמרא[5] שכשיצאו ר' שמעון ובנו מהמערה, כל מקום שנתנו עיניהם בו מיד נשרף.
משחק בחץ וקשת - יש שקישרו זאת למרד בר כוכבא, ויש שקישרו זאת למה שאמרו חז"ל[6] שבמשך כל ימיו של ר' שמעון בר יוחאי לא נראתה הקשת בענן, כי זכותו גרמה לכך שהקב"ה לא רצה להחריב את העולם.
הרב ירון
  
 
רשמי מסע   סיכום הנסיעה למנצ'סטר
 
הבטחנו לספר על חוויותינו כשנחזור...
כפי שודאי שמתם לב, הטיסה שהייתה אמורה להיות ביום חמישי בערב נדחתה ליום ששי בצהרים, ולכן החלטנו לדחות את הטיסה ליום ראשון, וכל האירועים שהיו מתוכננים לשבת פרשת אמור נדחו לשבת פרשת בהר (וזה אומר, כמובן, שגם היה צריך להכין דברי תורה חדשים...)
בית הספר היהודי במנצ'סטר מחולק לבי"ס חילוני (קינג דיויד) ובי"ס דתי (יבנה) המורכב מישיבה תיכונית ואולפנא, ושלושתם נמצאים באותו מתחם. אגב, גם בבי"ס החילוני הבנים חייבים להסתובב בכיפה והבנות בחצאית, וכמובן שיש תלבושת מלאה של חולצה מכופתרת, חליפה ועניבה... גם המשמעת הייתה מאוד מרשימה. בישיבה ובאולפנא הבוקר מתחיל בכינוס שבו כולם נעמדים כשהמנהל נכנס, ואז יש שיחה קצרה של כרבע שעה לפני התפילה. ירון נתן שתי שיחות כאלה - אחת באולפנא ואחת בישיבה התיכונית, ואלישבע נתנה שיחה כזו באולפנא, ובה היא תיארה את חיי הקיבוץ בליווי מצגת (שהוכנה בעזרת אתר האינטרנט המדהים של בארות יצחק).
בימים רביעי וחמישי שכרנו רכב וטיילנו בנופים המדהימים של ההרים והאגמים של אנגליה, וביום ששי התארגנו לשבת עמוסה מאוד.
בליל שבת ירון נתן שיחה בבית הכנסת של בני עקיבא, ואחריו הייתה סעודת שבת מיוחדת עם בנות האולפנא. בשבת בבוקר ירון דרש בבית כנסת אחר, ולאחר ארוחת צהרים (שגם היא הייתה בהשתתפות כמה משפחות) הוא העביר פעולה בסניף המקומי של ה'עזרא'.
אח"כ היה שיעור בסניף המקומי של 'בני עקיבא', ובין מנחה למוצאי שבת (שיצאהה בשעה 22:15) הייתה שיחה בבית כנסת נוסף. האנשים התעניינו מאוד בנעשה בארץ בתחום הגיור, המתח בין דתיים לחילוניים, ולאן מועדות פניה של מדינת ישראל.
מכיוון שאין עירוב במנצ'סטר, אלישבע נותרה נעולה בבית כל השבת...
 
ואיך אפשר לנסוע לאנגליה בלי לדבר על מזג האוויר? - ובכן, בניגוד לכל מה שסיפרו לנו על אנגליה, דווקא היה לנו שבוע שמשי ונעים. (אמנם בשבת ירד קצת גשם, אבל אלישבע ממילא הייתה בבית כל השבת...)
לסיום, ברצוננו להודות לכל מי שסייע לסבים ולסבתות ששמרו על ילדינו בזמן שהייתנו בחו"ל, ונתנו להם להרגיש כמו בבית.
משפחת בן-דוד
 
 
  
 
יד לנופלים
 
 
שמואל דסקל הי"ד
 
כחלק מאירועי 60 שנה לקרב בבארות יצחק הוחלט לברר פרטים על אותם חללים שנפלו לפני כ-60 שנה ויותר. בין השמות שאנו מזכירים בתפילות "יזכור" כל שנה בולטים במיוחד שמותיהם של שני חיילי פלמ"ח שנפלו בקרב בח' בתמוז ומעט ידוע עליהם מעבר לשורות ההנצחה של משרד הביטחון: שמואל דסקל ואהרון כהן הי"ד.
כאשר הוחלט להקים צוותים כדי לאתר פרטים לגבי החללים, נפל בחלקנו החייל שמואל דסקל הי"ד (משפחת גיל אמיר מאתרת פרטים על אהרון כהן הי"ד).
בראשית הדרך, לפני כחודשיים, פנינו לאותם גורמים מוכרים: היחידה להנצחת החייל, משרד הביטחון, ארכיון הפלמ"ח, הארכיון הציוני ועוד. מהר מאוד התבררו שני דברים:
1.       שני הפלמחניקים, דסקל וכהן, היו ביחד בהכשרה של עליית הנוער. הסתבר שגם אנחנו וגם משפחת אמיר פונים לאותם מקורות ולכן החלטנו לאחד כוחות ולחלק את העבודה בינינו.
2.       לא כל פרט שמופיע עליהם מדויק (ב"שערי עזה" רשום שדסקל שהה בתל-עמל במסגרת עליית הנוער, ובספר "יזכור" של משרד הביטחון נרשם שהוא היה בהכשרה בבית השיטה)
 
כהן ודסקל השתייכו להכשרת "תל עמל/חצור". תל עמל הוא שמו הישן של קיבוץ ניר דוד, ואכן באתר האינטרנט שלהם מונצחים השניים. לצערנו לא נמצאו בניר דוד או בחצור חברים שזוכרים אותם. לאחר חיפוש מעמיק יותר באתר הפלמ"ח התברר שהכשרת תל עמל הייתה בין שלושת הגרעינים שייסדו את קבוץ ברעם ב-1949. איתרנו שלושה חברי גרעין שלהם בברעם וביקשנו מהם פרטים וזיכרונות על דסקל וכהן.
בינתיים קיבלתי תשובה מהיחידה להנצחת החייל של משרד הביטחון שלא היו לדסקל קרובי משפחה בארץ.
זה לא הסתדר לנו עם הידיעה שמרבית חללי בארות יצחק קבורים בהר הרצל או בנחלת יצחק, ודסקל קבור דווקא בחיפה. סביר להניח שהוא נקבר שם על פי בקשת המשפחה. פניתי שוב למשרד הביטחון וביקשתי שהם ייבדקו שוב את התיק שלו. זכיתי לתשובה "קיבלת את כל המידע הרלוונטי שביקשת. אנו רואים את הנושא כבא על סיומו וסוגרים את תיק ההתכתבות". הבנו שמשרד הביטחון אינו שותף לחיפושינו והתחלנו לחפש מקורות אלטרנטיביים. גילינו שהשם דסקל מקורו ברומניה. חיפשנו משפחות בישראל בשם דסקל, והתחלנו לפנות אליהן בטלפון. פנינו ללא פחות מ-32 משפחות בשם דסקל ולמרות שלאף אחד לא היה קשר לשמואל דסקל שלנו, כל אחד ואחד, ללא יוצא מהכלל, ניסה לעזור. אף אחד לא ניסה "לנפנף" אותנו. היו כמה רגעים שחיממו את הלב. התברר שיש בבני-ברק משפחה מאוד מסועפת בשם דסקל שלא בדיוק מזוהה עם "הפועל המזרחי", אך הם ביקשו שאני אשלח להם פקס עם כל הפרטים הידועים על שמואל דסקל ז"ל והם יפעילו את
כל המשפחה כדי לעזור. במקרה אחר פנינו למישהו בשם דסקל והוא הציע שנפנה לאביו. פנינו לאביו והוא הציע שנפנה לאביו (כלומר הסבא). הסבא מיד סיפר שאין קשר בין משפחתו ובין שמואל דסקל הי"ד אך סיפר לנו את סיפורו האישי איך שרד את השואה, איך עלה ארצה בספינת מעפילים, שירותו בפלמ"ח ועוד פרטים.  
בסוף הוא סיפר שבניו מנסים לשכנע אותו למסור "עדות" ביד ושם ועד עתה הוא לא מסר, אך לאחר שהוא הבין כמה חשובה עדותו וסיפורו, ולא רק למשפחתו, הוא החליט לנסוע ולמסור עדות בעקבות הפנייה שלנו. 
הסיפורים האלו ואחרים נתנו לנו הרגשה שכולם עומדים מאחורינו, מסייעים לנו, ותורמים להנציח את זכרו של שמואל דסקל הי"ד. ההרגשה נהדרת ובעלת ערך חינוכי רב עבור הילדים שלנו. אנחנו גם פנינו לגורמים בחו"ל שחוקרים שורשי משפחה ובפרט לגבי יוצאי רומניה, אך גם הם לא הצליחו לאתר את משפחתו.
במקביל, חברי הגרעין בברעם שלחו לנו כמה מכתבים עם פרטים על דסקל וכהן. באחד מהמכתבים הם כתבו: "אנשי הגדוד, שחנו בוואדי מאג'נון ליד קיבוץ דורות, ידעו על הקרב הקשה שהתנהל בבארות יצחק. לאחר הלחימה חזר חבר ההכשרה ישראל הופמן ובפיו הבשורה המרה על נפילתם של שני חברי ההכשרה". התחלנו לחפש את אותו ישראל הופמן וגילינו שיש קרוב ל-100 איש בישראל בשם זה. התחלנו לפנות אליהם טלפונית, והראשון שפנינו אליו אישר שהוא אכן אותו ישראל הופמן שלחם ונפצע בבארות יצחק!!!
קבענו פגישה אתו בחול המועד פסח וישבנו אצלו למעלה משעתיים. הוא סיפר על השואה, העלייה לארץ, ההכשרה, הפלמ"ח, הגרעין, הקרב בבארות יצחק, וגם על דסקל וכהן ואיך הם נפלו. התברר שהיה חייל רביעי מטעם הפלמ"ח שהשתתף בקרב בשם קובי אך הוא נפטר לפני מספר שנים. באמצעות הפגישה עם הופמן התחלנו להבין למה כל כך מעט היה ידוע עליהם. חיילי הפלמ"ח לא נשלחו ככוח תגבור לבארות יצחק, אלא לבצע משימת תצפית עבור חטיבת הנגב. התצפית התמקמה על מגדל המים. למרות שהם שהו במשק כשבועיים הם קבלו פקודה לא להתערב עם חברי הקבוץ והיו אמורים להסתפק באוכל של הגדוד. הופמן זכר במיוחד את הריחות של חדר האוכל עם הבישול הצ'כי הטעים, ואת הבחורות שהביאו להם כל יום מרק עוף מהתרנגולות שנשחטו בהמוניהן. השיחה הייתה מרתקת. הוא אישר פרטים רבים שנחום כתב על הקרב, חזר על סיפור שקי הכביסה שהרתיעו את המצרים, והתפעל במיוחד מגבורתן של החברות. קיבלנו ממנו שמות של חברי גרעין נוספים, איתם יצרנו קשר בהמשך. הוא גם סיפר ששמע שהוריו ואחותו של דסקל עלו ארצה, אך הוא אינו יודע איפה הם גרו או את שמה של האחות.
מארכיון הפלמ"ח קיבלנו את התיק של דסקל ואז נתקלנו בחידה נוספת. רשום בתיקו האישי ש"חסר שם האם". על פי הרשום בצה"ל שמה של אמו הוא ג'נה אך על מצבתו רשום שם האם אוג'ניה. כלומר, לא רק שמישהו הגיש בקשה לקבור אותו בחיפה אך גם תיקן את שמה של האם. השאלה מי זה ואיך הוא קשור לדסקל??
המשכנו לשוחח עם חברי ההכשרה ולאסוף עוד פרטים, סיפורים ותמונות עליו. אחד החברים, שגר בקרית חיים והיה חבר של דסקל עוד מההפלגה לישראל ב-1946, סיפר שיום אחד בשנות הששים אשתו גילתה שהשכנים שלהם הם הוריו של דסקל!!! הוא גם סיפר שהאמא נפטרה זמן קצר לאחר מכן והאבא עבר לגור במקום אחר. הוא זכר את האחות אך לא את שמה. הוא ציין ששמו של דסקל מופיע על קיר הזיכרון בקריית חיים כ"בן קריית חיים". פנינו ליושב הראש של "יד-לבנים" בקרית חיים והוא הכיר את שמו של דסקל. הוא שמח לעזור והבטיח להעביר לנו את פרטיה של משפחתו של דסקל. הוא התקשר בשעות הערב ובישר לנו שדסקל הוא היחיד בין נופלי קרית-חיים שאין תיק לגביו ואין רישומים פרט לשמו ע"ג קיר הזיכרון.
פתאום עלה לנו רעיון, אולי באמצעות תיקי הקבורה של הוריו של דסקל ניתן לאתר פרטים על אחותו.
התברר שחברה קדישא בחיפה מטפלת בנפטרי קרית-חיים. באותו ערב שלחנו אי-מייל לחברה קדישא חיפה וביקשנו לברר פרטים על הנפטרים שלמה ז"ל ואוג'ניה ז"ל דסקל. בתוך כמה דקות קיבלנו תשובה שלמחרת בבוקר עלינו להתקשר ל"מאליק" והוא יעזור לנו.  
למחרת התקשרנו למאליק והוא אישר שההורים קבורים בחיפה, ולאחר בירור נוסף הקריא לנו מתוך התיק שהבת טיפלה בקבורת ההורים ושמה הוא דורה וידר.
מצאנו בספר הטלפונים אישה בשם דורה וידר הגרה בחיפה והתקשרנו אליה. המטפלת שלה ענתה והסבירה שקשה לדורה לשוחח בטלפון והציעה שנתקשר לבתה. בהתרגשות רבה התקשרנו לבת (אחייניתו של דסקל) והסברנו לה מי אנחנו ושאנחנו מחפשים את משפחתו של שמואל דסקל ז"ל.
ההתרגשות הייתה רבה והתברר שהרבה פרטים שאספנו על הדוד שלה לא היו ידועים לה. היא הציעה שנתקשר לאחותה שושנה מפני שהיא יותר בקיאה בפרטים על המשפחה. כאשר דברנו עם שושנה (אחייניתו השניה של דסקל), ההתרגשות הייתה אפילו רבה יותר. שושנה הסבירה שהיא מאוד מתעניינת בפרטים על דודה מפני שהיא נולדה ביום ה-15 ביולי 1948 ח' בתמוז תש"ח – היום בו דודה נפל בקרב.
נסענו להיפגש עם המשפחה והם סיפרו שהוריו של דסקל לא רצו שהוא יעלה ארצה בגלל הלחימה בארץ אך הוא החליט לעלות ללא ידיעתם. לאחר הגעתו לארץ הוא שלח להם מכתב שבו הוא כתב שהוא בא לארץ כדי להילחם ולהביא שלום כדי שמשפחתו תוכל לעלות ארצה. בסופו של דבר הוריו עלו ארצה בעקבותיו בקיץ 1948 ולא הספיקו לראותו. על האופן הקשה בו קיבלו את הבשורה המרה שמענו שתי גירסאות. המשפחה מספרת שחברה ניגשה אל אמו ברחוב כדי לנחם אותה על נפילת בנה שמואל, והאמא התעלפה במקום. חברי ההכשרה שמעו שהאמא באה לבקר את הבן בניר דוד ושם נודע לה דבר נפילתו. 
יש עוד פרטים רבים שידועים לנו היום על חייו ומותו של שמואל דסקל ז"ל, אך לא פחות חשוב הוא התהליך שעברנו, ההתחברות להיסטוריה, לאנשים שעשו את ההיסטוריה, והפנים היפות של עם ישראל שגילינו כמעט בכל פינה.
לא ניתן לתאר את עוצמת החוויה ואנחנו מכינים כעת חוברת ומצגת להנצחת שמואל דסקל הי"ד, ואנחנו בטוחים שאלה יחזקו את החוויה. רק נותר לנו להודות לגיל ששכנע אותנו לקחת על עצמנו את המשימה הזאת ששאבנו ממנה הרבה יותר ממה שהשקענו בה.
פרד אדן
 
 
 
 
 
לסבתא וסבא דינה ואוריאל אמיר
ולכל המשפחה
שפע ברכות בשמחת בת המצווה
של הנכדה נ ע ה
בת מנוחה ומיכה אמיר
"כגפן פורחת חן וניצני פרי הדר והוד"
 
 
 
חייל מצטיין
אתמול – רגע לפני שהוביל את בתו לחופה – זכה חברנו/מזכ"פנו לקבל מהרמטכ"ל
עיטור של חייל מצטיין.
אנו מביאים כאן את דבריו של אהרן שהוקראו בשמו בטכס. (אהרן היה חייב לשוב הביתה ...)
 
נשאלתי האם יש לי סיפור מרגש ומיוחד מהצבא שאני יכול לספר. הרבה מאוד זיכרונות עברו לי בראש: מארבים, סיורים, תצפיות, מחסומים, מעצרים, ליוויים, מרדפים, שמירות, תדריכים, סיכומים, "טווסים", מסדרים, ימים חמים ולילות קרים, לילות לבנים וימים שחורים, קו, אימון, ועוד קו-אימון ועוד אחד... וכמובן מלחמת לבנון הראשונה ("שלום הגליל") ומלחמת לבנון השנייה.
כשלוחמי גולני נפגשים ומתחילים לספר ולהיזכר יש קצת הגזמות ולפעמים מעלים זיכרונות שלא קרו... אבל תמיד הסיפור טוב!
בחרתי ברגע אחד מתוך 51 שנות חיי, מהן 19 שנה בארה"ב, 28 שנים בשירות צבאי.
אני חבר בקיבוץ הדתי בארות יצחק, נשוי לשולי ואב לשמונה ילדים (אחד – לוחם בסיירת גולני) ובעוד מספר שעות גם אב לבת נשואה.
הזיכרון שבשבילי הוא אולי החזק ביותר, ולא רק בגלל שהוא הטרי ביותר, הוא ממלחמת לבנון השנייה:
הגדוד שלי התגייס קצת אחרי תחילת המבצע (כשעדיין לא קראו לזה מלחמה) לאימון בצאלים, לקראת אפשרות כניסה ללבנון. לקראת סיום האימון המ"פ עודד קיבל פקודה להכין את הפלוגה להיכנס ללחימה בגזרת לבנון. כבר באותו יום הפלוגה הגיעה לימ"ח שלנו בצפון. כל הפלוגה יחד וכל חייל לחוד התכוננו גם פיזית וגם נפשית. כשעודד חזר ממפקדת החטיבה עם הפקודות והמשימות של הפלוגה הוא קרא לי הצידה ואמר לי "אני יודע שמה שאני הולך להגיד לך לא יהיה קל בשבילך, אבל אני רוצה שאתה תישאר כאן עם מפקדת הפלוגה. אני צריך אותך כאן", והוסיף "אני מבקש שלא תתווכח איתי, גם ככה ההחלטה קשה לי".
אין לי ספק שכל לוחם שיושב כאן יודע ומרגיש בדיוק מה שהרגשתי באותו רגע. אין צורך לפרט.
נשמתי עמוק ואפילו ניגבתי קצת דמעות. כבעל תפקיד של לוחם ותומך במשך כשלושים שנה, לוחם שיכול לחבק ולחזק ולהוסיף קצת ציונות, מצאתי את עצמי תורם את חלקי בלחימה בדרך אחרת, דרך שלא בחרתי בה ושלא הייתי רגיל לה. פעמים רבות פנו אלי חיילים בפלוגה בשאלות שהציקו להם "איך מתגברים על הפחד? מה עושים עם המחשבות על המשפחה שנשארה בבית?" ועוד שאלות דומות. השתדלתי לענות לכל אחד ואחד באופן אישי הכי טוב שידעתי לענות, כשאני משדר להם אמונה שלמה בצדקת דרכנו ולמה חשוב שאנחנו כאן.
אשתי שולי הפכה גם היא לחלק מהפלוגה. כאשר היו שואלים אותי איך אשתי מאשרת לי להתנדב לפלוגה קרבית עם 8 ילדים בבית, הייתי עונה: היא לא מאשרת לי אלא שולחת אותי, ובלי אישה תומכת לא הייתי יכול להמשיך לשרת. עורף חזק יכול לתמוך בחזית, ועורף מתחיל בבית של כל אחד.
היו מוסרים לי מספרי טלפון ומבקשים ממני ששולי תדבר עם הנשים שלהם. שולי כמובן בילתה בטלפון כמה שעות עם הנשים של החיילים בפלוגה, והמפגש איתן אחרי המלחמה היה מרגש ביותר.    
עיקר התפקיד שלנו במפל"ג היה לדאוג לכל צרכי הפלוגה כשהם בלבנון. לאחר מספר ימים של קשר תמידי עם הפלוגה קיבלתי יחד עם הפקיד הפלוגתי יוסי הודעה שהפלוגה נתקלה ויש פצועים והרוג אחד (קיריל קז'-דן ז"ל. אז עדיין לא ידענו מי ההרוג). נסענו ל-105 לקבל את הנפגעים.
משימה זאת הייתה קשה ומורכבת ביותר מעצם הפגיעה ומעוצמתה ,ואין המקום כאן לפרט, רק אוכל לומר שמשימה מסוג זה יכולתי לעשות אולי יותר
בקלות מאשר חייל צעיר, בזכות הניסיון והגיל. הפלוגה יצאה ללוות את קיריל למנוחת עולמים ולבקר את הפצועים. כמו כן נדרשנו להתארגן לכניסה מחדש ללבנון.
בימים הבאים הפלוגה נכנסה ויצאה מלבנון, עד שיום אחד עלה מולי המ"פ בקשר ואמר לי שהפלוגה עומדת לצאת שוב להתרעננות קצרה. לדבריו, האווירה קשה וצריך למצוא דרך להרים את המורל. את זה הוא הטיל עלי.
 היה מספיק להרים טלפון אחד לקיבוץ בארות יצחק ובתוך מספר שעות הגיעו לצפון כמה רכבים עם חברי הקיבוץ, כולל אשתי וארבעה מתוך 8 ילדי, עם שלטים "לחיילינו בצפון בדרך אליכם" וארוחת ערב "על האש" לכל הפלוגה, מוכנה מא' עד ת'.
לראות את החבר'ה שהגיעו באוטובוסים, מלאים זיעה ומלוכלכים לאחר שהייה של מספר ימים בלבנון, לראות את החיוך שפרץ על פניהם כאשר ראו מה מחכה להם - היה מחזה שאי אפשר לשכוח.
האמת היא שגם היום הייתי מעדיף להיות יחד עם הפלוגה בפנים ואני חושב שגם שם היה לי תפקיד למלא (אומנם לא בחולייה הקדמית), אבל במקרה זה אני לא מתווכח עם המ"פ שלי ומסכים אתו שאין תחליף לחכמת חיים וניסיון אישי, ואינני מצטער על התפקיד שמילאתי.
 
לסיום אני רוצה להתייחס בפניכם לכמה שאלות ששואלים אותי פעמים רבות בצבא:
1. כמה מ"פ עברו דרכך? – תשובה: 7 (אופי ,איסי, ספי, חנוך, ניר, עודד ועוד מעט ברזני ...?)
2. איך הרמה של החיילים היום לעומת לפני 25 שנה? תשובה: אין מה להשוות! החיילים של היום הרבה יותר מקצועיים, מלאי מוטיבציה, קצת יותר מפונקים וטוב לשרת איתם!
3.וכמובן שאלת מיליון הדולר: "עד מתי נובמבר 80" ???" ותשובתי: כל עוד אני יכול לתרום לפלוגה ויש לי יכולת להישאר לוחם - אני נשאר.
ולסיום של הסיום: צבא ההגנה לישראל שייך לעם ישראל, ומבחינתי השרות במילואים הוא חלק מהחיים בארץ ומחיי המשפחה. כנראה לא במקרה הקדוש ברוך הוא תכנן שטקס זה יתקיים ביום ובשעה של חתונת בתי. ושוב בגלל המילואים אני מפספס משהו משפחתי. סליחה סהר בתי, כנראה לא אשתתף בצילום המשפחתי לפני החופה ,אבל אני יודע שאת גאה בי.
                                                                            בברכה ותודה על הכבוד,
אהרון גל
מ.א. 3461962      
 
 
לאהרן
ביום שמחתך
אנו גאים בך
ומאחלים לך עוד שנים רבות
בבריאות ובשמחות
 
 
 
באגף הכלכלי
תחנת כח/גנרטורים
עם האישור באסיפה להקמת התחנה המשכנו את המו"מ עם 2-3 חברות שהגישו לנו את ההצעות הזולות ביותר. אחת החברות הציעה לנו להסתפק במבנה קל וזול יותר לעומת ההצעה המקורית שכללה את הקמת התחנה במבנה קשיח ויקר יותר.
בחוה"מ פסח קיימנו סיור בקיבוצים שלנו בעמק בית-שאן והתרשמנו מתחנות גנרטורים קטנות שבהן גנרטורים ושנאים תחת כיפת השמים ויחד עם זאת הן עומדות בתקנים של רעש ובטיחות.
בדיון שהתפתח הוצגו היתרונות והחסרונות בכל אחת מהגישות והוחלט להקים את התחנה בסככה קלה, כאשר הגנרטורים מיובאים עם חופה מושתקת.
בינתיים נחתם זיכרון דברים עם אחת החברות ואנו תקווה שאי"ה בתוך 3-4 חודשים התחנה תפעל.
בסה"כ סגרנו על הצעה הזולה בכמה מאות אלפי ₪ מההצעה שהתקבלה באסיפה ועמדה על 4.25 מיליון ₪.
בימים אלה אנו עוסקים במרץ בקבלת היתרים מהמשרד לאיכות הסביבה, חברת החשמל והיתר בנייה.
סנאק טיים
בהשתתפות אמי אקרון, מנכ"ל המפעל, וחברינו במפעל התקיימו מספר ישיבות בהן נמסר דו"ח מפורט והתקבלו החלטות.
בחודש מרץ גדלו המכירות ל-1,350,000 ₪ והמפעל סיים את החודש באיזון כלכלי. זהו הישג יפה בהתחשב בעובדה שבסוף ינואר קיבלנו על עצמנו את כל הנושא הלוגיסטי עם הפרידה מ"שטראוס".
גם בחודש אפריל – שבדרך כלל חלש בגלל חג הפסח – עמדו המכירות על סכום דומה.
במקביל עולות המכירות בצורה יפה בחודש מאי (ונמתין בסבלנות לסיכום הסופי...).
נמסר דיווח על מו"מ עם מספר חברות שמעונינות להיכנס לשותפות במפעל והוחלט לתת אור ירוק להמשך המגעים.
לאור הגידול החד בנפח הפעילות הובררה לנו מצוקת שטח הייצור והליקוט. לאור זאת ועל מנת לעמוד בהזמנות אישרנו הגדלת חדר הליקוט בהשקעה של כ-200,000 ₪.
יש לציין שלאחרונה חודש רשיון היצרן שלנו שחידושו הותנה בהגדלת חדר זה. בימים אלה מתבצעת ההרחבה והחברים מוזמנים להתרשם מקרוב.
אברות
אליעזר שפיר מסר דו"ח על המצב כיום ועל התוצאות העסקיות של שנת 2007.
שנה זו הסתיימה בהפסד – בעיקר כתוצאה מביצועים לא טובים בחברת "פלעד".
כזכור קבוצת "אברות" כוללת את אברות, חצ"ם ופלעד – המייצרת צנרת פלסטית.
דווח על צעדי יעול הנעשים בעיקר בפלעד ואמורים לשפר את התוצאות העסקיות.
דווח על מגעים עם מספר חברות במטרה ליישם את התכנית האסטרטגית שגובשה ב"אברות".
דוד פורת
 
 
 יחדיו ב-ו'
בשיעור הראשון למדנו עם דינה אמיר.
לקראת פסח שני שחל השבוע חזרנו לפיוטים המסיימים את ההגדה של פסח ("נרצה") וקראנו את הפיוט של רבי אלעזר הקליר "אומץ גבורותיך הפלית בפסח". הפיוט חורז את המלחמות המוזכרות בתנ"ך שזמנם פסח: המלחמה הנסית שקדמה ליציאת מצריים, כיבוש יריחו, מלחמת גדעון במדיינים, נסיגת סנחריב משערי ירושלים, בלשאצר בסעודתו שבה הוא מתבשר 'מנא מנא תקל ופרסין', מפלת המן הרשע, ותפילה לקב"ה "תעוז ידך...כליל התקדש חג פסח".
הפיוט נקרא בגולה בליל הסדר השני, והייתה זו בשבילנו הזדמנות להכירו.
 
 
השיעור השני עםרעות גיאת, מנהלת אולפנית ישורון על הקשר שבין רות לעצמאות.
מגילת רות היא סיפור של שייכות. נעמי אומרת לכלותיה: "שובנה אשה לבית אמה ... ומצאנה מנוחה". אין לה מה להציע לאלמנות, המנוחה לא תבוא ממנה, אין לה בנים. לאחר שערפה נפרדת ממשיכה נעמי "הנה שבה יבמתך, אל עמך ואל אלוהיה", בתשובה עונה רות "עמך עמי ואלוקיך אלוקי", רות בוחרת בשייכות אל העם ואל ה'.
אבל שאלת הזהות ממשיכה לאורך כל המגילה. "הזאת נעמי?" שואלות השכנות. בועז לקוצרים: "למי הנערה הזאת?" בחצי הלילה שוב שואל בועז: "מי את?" וכשרות חוזרת שואלת נעמי: "מי את, בתי?" המגילה מסתיימת כאשר רות היא אשת-איש ונכתבת כל שושלת היוחסין עד דוד המלך.
לכאורה, ממבט ראשון הכל חוץ מעצמאות.
אבל, מברכת הזקנים לבועז "ויהי ביתך כבית פרץ" אנו לומדים כי הקשר והדמיון בין רות ובין תמר הוא בתמציתו הראייה היהודית. מעשינו הם הקובעים לאן נהיה שייכים, הייחוס המשפחתי אינו הסיבה למקומנו בעולם. העצמאות היא הבחירה מתוך כוונה. האדם חופשי ועצמאי כאשר הוא בוחר להיכנס למסגרת. הקב"ה יצר את העולם, זאת שיא העצמאות. הדבקות בה' ובחוקותיו זאת העצמאות האמיתית.
 
 
בשישי הבא נלמד עם חובב מרנץ. מחנך כתה ז' בחט"ב ביבנה.
בנושא: תנ"ך היום
 
 
 
 
בקיבוץ הדתי
כ נ ס   ח י ר ו ם
 
התנועות הקיבוציות ועמותות השרות הלאומי
יוצאות למאבק כנגד גזירת קיצוץ תקני השרות הלאומי
 
בעקבות החלטת משרד החינוך לקצץ כ-24 מיליון ₪ בתקני החינוך של השירות הלאומי ולחסל למעשה את מערך השירות הלאומי, מקיימות התנועות הקיבוציות והעמותות המפעילות מערכי התנדבות לשירות לאומי כנס חירום, במטרה לשנות את רוע הגזירה ולהביא להמשך תקצוב עבודת המתנדבים.
למעלה מ-3000 בנות ובנים משרתים בשרות הלאומי. עבודתם העיקרית היא סיוע לילדים ונוער בעלי צרכים מיוחדים. ללא מערך מתנדבי השרות הלאומי יוותרו אלפי המטופלים ללא מענה טיפולי ומאלפי בנות תמנע אפשרות להתנדב למען המדינה.
 
ביום ראשון הקרוב כ' באייר 25/5 בשעה 17:00 יתקיים בבית התנועה הקיבוצית כנס חירום בהשתתפות אנשי התנועה הקיבוצית והקיבוץ הדתי, נציגי העמותות "בת-עמי", "שלומית" ו"האגודה להתנדבות", בנות ובנים מהשרות הלאומי, ומינהלת השרות במשרד ראש הממשלה. הכנס הוא קריאה לממשלת ישראל לחזור מהחלטת קיצוץ התקציב, ולחזור להיות המצפן והמצפון של אותם ערכים שבשמם יוצאים לשירות לאומי ולהתנדבות.
בכנס ישאו דברים חברי הכנסת הרב מיכאל מלכיאור - יו"ר ועדת החינוך, זבולון אורלב - יו"ר הועדה לביקורת המדינה, ניסן סלומיאנסקי וראשי האגודות המפעילות את השרות הלאומי.
 
מזכ"ל הקיבוץ הדתי נחמיה רפל הזהיר שתוכנית הקיצוץ בשרות הלאומי היא שגיאה חמורה שעלולה לגרום לנזק בלתי הפיך וארוך טווח למערכת החינוך. הבנות המתנדבות עושות פעולה חינוכית ייחודית, המשלימה את פעילות המורים הקבועים, וראוי להגדיל את מספר תקני ההתנדבות, כפי שהחליטה הממשלה לא מזמן כאשר הקימה את מינהלת השרות האזרחי. מדובר על פעילות ערכית וטיפולית, באוכלוסייה חלשה, וקשה לראות כיצד יתפקדו בתי הספר ללא עזרתן של בנות שירות לאומי. הקיצוץ בתקני השירות הלאומי יגרום לכך שפעילויות חינוכיות רבות בחינוך הרגיל והמיוחד תחדלנה מלהתקיים, או שהמדינה תיאלץ לתקצב אותן בדרך אחרת ובסכומים גבוהים בהרבה.
 
 
 
 
 
 
 
שמים את שדרות במרכז
 
כמו שאתם יודעים המצב בשדרות לא משתנה. וכבר למעלה מ-7 שנים תושבי שדרות ועוטף עזה חיים בפחד מתמיד בפני הקסאמים.
אנו חניכי המכינה הקדם צבאית "מכינת עמק בית שאן" לא מוכנים לשבת בשקט לנוכח המצב בדרום. לכן בין התאריכים 27.5 ל-29.5 החלטנו ליזום אירוע הזדהות ותמיכה על מנת להגביר את המודעות ולחזק את תושבי שדרות ועוטף עזה.
בתאריכים אלו אנו מתכננים להקים אוהלים בגן וולובלסקי שבתל אביב (הגן המשולש מול רכבת צפון),
לצאת לתהלוכות ברחבי העיר עם חומרי הסברה, פעילות עם בתי הספר בתל אביב בשיתוף עם ילדי שדרות,
וכן מופע גדול במאהל.
מטרתנו היא לעורר הזדהות ואמפתיה למצבם הקשה של תושבי שדרות ועוטף עזה, ולקרוא לקהל הרחב להדרים ולסייע לתושבים.
 
לרגע אחד כולנו צריכים להתאחד. נשים וגברים, דתיים וחילונים, צעירים ומבוגרים.
 
רק ביחד נוכל לשנות את המצב!
 
המעוניינים להצטרף ולקחת חלק באירוע או לקבל פרטים נוספים מוזמנים ליצור עמנו קשר.
 
חמ"ל האירוע :
 052-8266268
 מייל- sderot@vmail.co.il
 
 
את הפרויקט הזה מובילים חניכי המכינות הקדם-צבאיות בשיתוף עם חברי שנת השירות, ישיבות ההסדר, המדרשות ותנועות הנוער.
 
אופיר אבסלנדר / דובר הקיבוץ הדתי
 
 
 
לסהר (גל) וניר לומרמן
לנישואיכם
להורים שולי ואהרן גל      לסבתא וסבא זהבה ויעקב שניאור
ולכל השבט
מ ז ל   ט ו ב
תזכו לבנות בית נאמן לשם ולתהילה ולתפארת
 
 
 
השעור בפרשת השבוע יינתן ע"י אלי ברמן
אחות תורנית: אריאלה פלדמן – פלאפון 5199
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
לכל האוחזים בהגה
הנכם מתבקשים לא לסובב את הדיבוריות והטלפונים הקבועים במכוניות כדי לא לשבור אותם – מחיר התיקון גבוה מאוד.                                                                          
                                                                                                  בתודה מראש,
שלמה ליבוביץ
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
ל"ג בעומר מוקדם
השבוע בליל י"ז באייר היה לנו ערב כיף. יצאנו למדורת ל"ג בעומר המסורתית בארגון ועדת בגירים ובסיוע 3 בנות מתנדבות מכיתה ו' עם המדריכה שלהן (בת שירות לאומי).
המדורה הייתה מרשימה ויפה וקבלנו תפוחי-אדמה צלויים. הכינו לנו חוברת שירים ואנחנו שרנו, וכהרגלנו בכל שבוע ביום רביעי הסבנו גם הפעם לשולחנות עם מפות וכסאות נוחים ואכלנו ארוחת ערב טעימה.
                                                            יישר כח לכל מי שטרח !
לאה ברמן
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
משנים כתובת
לכל הכותבים (כן ירבו) – מהיום והלאה הכתובת של הידיעון היא כדלהלן:
yedion@beerot.org.il - אשמח תמיד למצוא את התא הזה מלא...
עדנה
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
 
שעת סיפור מטעם הספריה האזורית בבני עטרות
תתקיים אי"ה ביום שלישי הקרוב
כ"ב אייר, 27.5.08, בשעה 17:00 בספריה.
שם הסיפור: "מר צפרדע והנחל המתוק"
המציג: תיאטרון חוויה
מוזמנים: ילדים בני 3-6
הורים, סבים וסבתות.
 
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
 
 
 
AtarimTR