ידיעון 2573 פר' במדבר

בס"ד, כ"ה באייר תשס"ח
 
שבת קודש "במדבר" – מברכין החודש
 
 
19.19
הדלקת נרות
08.30
תפילת שחרית – מברכין החודש
19.30
מנחה, קבלת שבת
   
11.00
שעור בפרשת השבוע – במועדון
שעור במשניות – בשטיבל
20.30
סעודת שבת בחדר האוכל
11.30
סעודת שבת בחדר האוכל
 
מכונת השטיפה פועלת
בשעות 21.15 – 23.15
13.30
מנחה גדולה
17.15
שעור בגמרא – דף יומי
 
 
17.30
נשים אומרות תהילים בבית סעדון
 
 
18.00
מנחה קטנה
 
 
20.24
ערבית, ספירת העומר, הבדלה
           
הרב ירון ומשפחתו לא יהיו אתנו השבת
 
 
זמני התפילה במשך השבוע
   שחרית א', ג', ו'               06.00
   שחרית יום ירושלים (ב')    05.45
   שחרית יום ד' – ר' חודש   05.45
   שחרית יום, ה'                05.50
   מנחה ברחבת חדר האוכל 13.30
   מנחה בבית הכנסת          18.30
   רבע לערבית                   20.00
   ערבית                          20.15
 
עונג שבת לילדים בשעה 11.00
לימוד פרקי אבות
 
   כיתות א'-ג' - יוסי שניאור
   כיתות ד'-ו'   - אלן ארונסון
 
 
ת ר ב ו ת ו ן
 
יום ראשון
18.30
תכנית ליום ירושלים
רחבת חד"א
יום שני
17.30
התעמלות לגברים
בית שפירא
יום שלישי
08.30
בית מדרש לגימלאים
מועדון
יום רביעי
17.30
צ'י קונג לבגירים
מועדון
18.30
מפגש ערבית לבגירים
מועדון
21.00
שעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י
חדר עיון
יום חמישי
19.00
שעור ניצוצות מהדף היומי
מועדון
יום שישי
06.30
שיעור בדף יומי
חדר עיון
 
09.00
יחדיו ב-ו'
בית שפירא
 
השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב בשעה 20.15 בחדר עיון
 
 
 
אחרי שבוע המשתה
לחברי הקיבוץ היקרים!
זה התחיל מהתעניינות קטנה של "מה נשמע?" ו "האם צריך עזרה?"
והמשיך לעוגות, חיבוקים, תמיכה נפשית ונתינה מלאה מכל הלב.
היה לנו ערב נפלא, מרגש, מדהים, כיף, מאחד ובעיקר - משמח!
תודה על שרקדתם ושמחתם אתנו, תודה על התחושה הגדולה שזאת באמת השמחה של כולנו, תודה על כל האיחולים, לחיצות היד והחיוכים בשבילים ועל ההירתמות המדהימה לארגון החתונה והשבת.
הרגשנו לכל אורך הערב חיבוק אחד גדול מכל כך הרבה אנשים יקרים ואהובים!
תודה מיוחדת לצוות המטבח- שעמד לרשותנו מלפני ההתחלה ועד אין סוף ותמיד עם חיוך.
תודה לצוות החתונה ועוזריהם על שעמלו קשות על מנת שהערב הזה יהיה כל כך בלתי נשכח!
תודה לחשמליה, לנוי, לנורית, לשגיא, לליבו, חנה יעקובי, אורי רזניק, אהרון סעדון, כל צוות החד"א היקר, חנה ברוכי, יגאל גלזמן, הרב ירון ואלישבע, לריקי שטרן, לכל התורנים, ולכל הנשמות הטובות שנרתמו לעזרה בכל רגע שנתבקשו וגם בלי שנתבקשו...
תודה מיוחדת למשפחות שניאור-נאור-גל שעשו מעל ומעבר, שסבלו את השיגעונות והלחצים ושבעיקר היו שם בשבילנו...
תודה על שבת חתן מדהימה שבה זכינו לאחד עולמות.
תודה על האירוח בקיבוץ ( עד הטיסה בעז"ה...)     מרגישים תמיד בבית.
שנדע הרבה שמחות בבארות יצחק!
ניר וסהר ומשפחות גל ולומרמן
 
 
 
לרותי ולנורית
ולכל המשפחה
השתתפותנו העמוקה בצערכם
במות אמא-סבתא-סבתא רבתא
חברתנו זלמה וינד ז"ל
המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים
 
 
 
מה בגיליון ?
  • זלמה וינד ז"ל
  • לקראת אסיפה: סדר יום – נשיאות האסיפה
                    עשיה ותרומה בקיבוץ – פרד אדן
                    לימוד תורה מתי? – משפחת שטרן
  • יחדיו ב-ו' – סיכום שבועי
  • שיר ליום ירושלים – מעין ברמן
  • הפינה השביעית – הרב ירון
  • ח' בתמוז – מה צפוי, חידון לילדים
                                                 וכלבו דף          
                                                                 קראו בנעימות !
המערכת
 
 
 
 
 
 
         נר זיכרון
            מאיר שנור הי"ד – כ"ז באייר תשכ"ז
            מרדכי ברמן ז"ל – א' בסיוון תשכ"ז
            יהודית לנדסברג ז"ל – ג' בסיוון תשמ"ז
 
 
 
 
 
 
לרחל אלידע
ולכל המשפחה
השתתפותנו באבלך
במות אחיך נחום ברגמן ז"ל
בנחמת ציון וירושלים תנוחמי
 
 
 
זלמה וינד ז"ל – בת איטה ומשולם קאופמן
נולדה: י"ד בטבת תרע"ח 29.12.1917
נפטרה: כ"א באייר תשס"ח 26.5.2008
 
 
 
אמא, ראש השבט שלנו,
כל כך הרבה פעמים נפרדנו ממך, ואת בכל פעם הפתעת וחזרת אלינו. אבל הפעם זו פרידה לתמיד – כך נראה.
מאז שאלוקים לקח לנו את אבא כל כך צעיר כבה האור בעינייך, כבויות, סובלות כבר הרבה שנים.
על משפחתך אף פעם לא סיפרת לנו. מדי פעם טפטפת סיפורים. "אתם לא שאלתם ואני לא סיפרתי" – כך אמרת.
ביתך היה מבצרך, כל עולמך הייתה המשפחה. "יש לי רק שתי בנות" אמרת תמיד, ובלי עין הרע כמה נכדים, נינים, וזכית אף לחימשים – אותם עטפת עד יומך האחרון. הם היו נחמתך למוגבלויות שלך. התמונות שממלאות את קירות הבית סביב יעידו על כך – היית מוקפת.
בזכות ההומור שלך שלא עזב אותך גם בשעותייך הקשות, שרדת!
בחריקת רגליים לא פטרת את עצמך מללכת לעבודה, לתפילות שבת ולבית המדרש, ומי כמונו יודעות איזה מאמצים השקעת כדי להגיע.
"אך, יה, יהיה בסדר" – עודדת את עצמך ואותנו. הכל בסדר, גם אם לא היה בסדר. תמיד התנצלת כשהיית צריכה לקבל עזרה, ולא שכחת להגיד תודה!
לא תמיד, אמא, היינו סבלנים אלייך, ואנחנו מבקשות סליחה. את לא ראית ולא שמעת ולנו היה קשה להשלים ולקבל.
מעומק הלב תודה למרפאה, למשפחת הקיבוץ, למטפלות הנפלאות באמא: פטרישה, קורה ואיירין. בלעדיכם פשוט לא יכולנו.
ביקשת מאתנו, אמא, לשמור על היחד והביחד שהיו כל כך חשובים לך, המשפחה והילדים. אמא, רותי ואני מבטיחות למלא את בקשתך.
בימים האחרונים צעקת "אמא, אמא" ועכשיו אנחנו בוכות לך אמא.
נלחמת לחיים ואנחנו הפסדנו.
כל שעשינו – לכבודך עשינו.
תודה לך אמא שהיית לנו אמא כזאת.
 
נוחי בשלום ושם סוף סוף תהיי שוב עם אבא, אליו את מתגעגעת כבר כל כך הרבה שנים.
נורית ורותי
  
 
סבתא זלמה,
אמנם פרשת השבוע נקראת פרשת "במדבר", והיא פותחת את תיאור החוויות של בני ישראל בנדודיהם במדבר, אבל הנושא העיקרי בפרשתנו אינו המִדְבָּר אלא המִפְקָד של בני ישראל. מסתבר שכל התלאות והנדודים שהיו במדבר לא צמצמו את מספר בני ישראל, אלא להיפך. גם ההפטרה שאותה נקרא השבת מתחילה במלים 'וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר'. גם החיים שלך, כמו עם ישראל, התחילו בנדודים, אבל עיקר הסיפור הוא המשפחה שהקמת, והעובדה שבאחרית ימייך זכית לראות בנות, נכדים, נינים וחימשים - וכמה שידעת להעריך ולאהוב את זה.
כמו אברהם אבינו החלטת לקבל על עצמך את הצו הא-לוקי: 'לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ'. יצאת מכבשן האש בטרם החל לבעור, והתחלת חיים חדשים בארץ זרה. כמעט כל משפחתך הגדולה והמיוחסת לא זכתה לצאת מהכבשן, ומעולם לא ידעת מה עלה בגורלם של חלק גדול מהם. הקמת את חייך מן היסוד, ולא רק את החיים שלך, אלא גם של הרבה אחרים. היית אחד מעמודי התווך היסודיים ביותר של המקום הזה שבו כולנו נמצאים, בארות יצחק. את הבית שהיה לך בילדותך כמעט ולא הזכרת, ובמקום זה יצרת לעצמך בית - כאן בקיבוץ. והקיבוץ היה הבית שלך במלוא מובן המלה - בחייך, וממילא גם במותך.
קשה להאמין איזה כח רצון היה לך לחיות. לא רק להיאחז בחיים כפי שעשית בשבועות האחרונים, אלא להיאחז בחיים במשך כל ימי חייך. התורה אומרת: 'הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים'. את ראית בימי חייך הרבה פעמים את המוות ואת הקללה, החל במות הורייך ומשפחתך בשואה, וכלה במות גדעון חתנך שכל-כך אהבת, אבל בחרת בדרך של החיים, ואת הרע אי אפשר היה לראות או להרגיש בסביבתך. כל מי שדיבר אתך או שהה במחיצתך יכול היה לחשוב שאין שום רע בעולם. במקום לשקוע בזיכרונות מן העבר בחרת באופן עקבי להביט קדימה, להתרכז בעשייה ובעין טובה. אי אפשר שלא להתפעל מחוש ההומור המדהים שליוה אותך כל הזמן. גם כשבקושי ראית ובקושי שמעת, תמיד הייתה לך הערה מבודחת לכל מי שאת פוגשת.
תכונה נוספת שאפיינה אותך הייתה הדאגה לאחרים. גם כשמאוד רצו לעזור לך, אף פעם לא הסכמת להיות במרכז העניינים, ותמיד דאגת שלאחרים יהיה נוח. כשרותי האכילה אותך גלידה, אמרת לה שתיקח גם היא מדי פעם ביס. כשבאו לבקר אותך דאגת שלא יטרחו יותר מדי. תמיד חשבת על האחרים ועל נוחיותם, ואף פעם לא היה לך נוח לחשוב על עצמך כמי שזקוקה לעזרה.
הבית שהקמת עם יוסק ז"ל היה מקור גאוותך. געגועייך ואהבתך הרַבָּה לבעלך לא ידעו גבול. גם אם באופן פיזי חיית יותר שנים בלעדיו מאשר אתו, הרי שהוא ליוה אותך עד הרגע האחרון על כל צעד ושעל. בכל שמחה משפחתית הזכרת בדמעות כמה כואב לך שהוא אינו יכול לשמוח אתך. עכשיו תזכי סוף סוף להתאחד אתו ולצפות בגאווה בשושלת המפוארת שהקמתם. ובהחלט יש לכם במה להתגאות: הקמת משפחה שהקיפה אותך באהבה רבה עד הרגע האחרון. מסירות הנפש של בנותייך, צאצאייך ובני זוגם בטיפול ובליווי שלך בתקופה האחרונה, והאהבה הרבה שהם הרעיפו עלייך במשך כל השנים - מעוררים התפעלות, ומהווים מודל לחיקוי.
אין ספק שאת טוב הלב והמבט הטוב על החיים הם קיבלו ממך, וימשיכו להעביר הלאה לדורות הבאים.
 
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
                                                                                                                                                    הרב ירון
 
 
 
 
לזכרה של סבתא שלי - סבתא זלמה ז"ל
סבתא זלמה היקרה,
כפי שאמרת "שכולם יהיו לידי, כל מי שאוהב אותי.." ואכן, כולם באמת היו שם.
בישעיהו מ"ט י"ח נאמר: "חַי-אָנִי נְאֻם-יְהוָה כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי וּתְקַשְּׁרִים, כַּכַּלָּה".  הכלה מעטרת את הצוואר שלה לקראת חתונתה בעדי היפה ביותר שלה. אותך סבתא עטרו משפחתך וחברייך שהם העדי היפה ביותר שיש לך להתגאות בו.
פרשת השבוע שעבר הייתה פרשת בחוקותי. בפרשה כתוב: "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו.." ובהמשך הפרשה מגיעה הברכה על הליכה בחוקות הקב"ה. בפס' ט' נאמר "ופניתי אליכם והפריתי אתכם והרביתי אתכם והקימותי את בריתי אתכם".  
סבתא, את זכית ב"ה לבנות בית ובו בנות, נכדים, נינים ובני נינים. הלכת בחוקות הקב"ה, שמרת את מצוותיו ולא נתת לעצמך מנוח אף במיטת חולייך. "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום".
נולדת בארץ ניכר, ארץ אשר הרסה, החריבה ורצחה את בני עמך, ואת וסבא, כאודים מוצלים מאש טרם פרצה, עליתם לארץ ישראל. זכיתם להתחתן בקיבוץ בארות יצחק בחתונה משותפת עם עוד 2 משפחות . מי היה מאמין היום שאפשר להתחתן 3 זוגות ביום אחד ושתי כלות בשמלה אחת! גרתם באוהל ואח"כ בבית עם שירותים בחוץ, חלוצים בוני הארץ במלוא מובן המילה. גם בארץ ישראל לא מצאה רגלכם מנוח ונדדתם עד למקום הקבע של הקיבוץ. בין לבין הספקתם לאסוף בדרך משימות לא קלות: שליחות בארגנטינה, לידות וטיפול ב-2 בנות שהן הבסיס לכל משפחות לבל וסוקולובסקי, ב"ה.
לפני למעלה משנות דור, 36 שנים, סבא יוסק נפטר ומצאת את עצמך, סבתא, בודדה וחסרה מאוד, שהרי חז"ל אמרו: "אין הגבר מת אלא לאשתו". למרות הבדידות שנגזרה עליך היית ראש השבט של המשפחה, או בצמד מילים שאומרות הכל "סבתא זלמה".
 
סבתא, דברים רבים למדתי ממך בחיי ואפרט שלושה מהם כמסר לכולם ולדורות.
המסר הראשון: היחס למשפחה. אחדות ואהבת המשפחה עמדו לנגד עיניך. כל פרט קטן במעשיך קשר תמיד את המשפחה ביחד ותמיד בחיוך שלובן השיניים נראה בו. חז"ל לימדונו כי טוב לו לאדם להראות את לובן שיניו מאשר להשקות את חברו בחלב. ומדוע? הרי שתייה קודמת לחיוך. חז"ל מלמדים אותנו שחיוך ועזרה לחבר יביאו בהכרח גם לחלב, אך חלב לא יביא בהכרח חברות.
המסר השני: הכרת הטוב. מידי שבוע התקשרנו אליך סבתא, דרשנו בשלומך ואת תמיד סיימת במלים "תודה שהתקשרתם, יפה שהתקשרתם, תודה רבה לכם". מילות תודה אלו ילוו אותנו עד סוף ימינו. הלוואי ונהיה אנו מוקירי טובה ותודה כמוך.
המסר השלישי: התפילה. כל עוד היו כוחותיך אתך אהבת לפקוד את בית הכנסת. ותמיד תמיד שוחחת עם אלוקים ונשאת לבך אליו. בחג פסח האחרון זכינו לערוך את ליל הסדר האחרון אתך. את לא וויתרת ונשארת עד שסיימנו לשיר את "חד גדיא".
אומרת הגמרא במסכת סוטה דף ב. :"אין מזווגין לו לאדם אשה, אלא לפי מעשיו", סבא זכה באשה כאשתו של רבי עקיבא שעליה נאמר: "שלו –שלה הוא" .
בימינו אומרים שמאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה מוצלחת עוד יותר. בשנותיו המעטות זכה סבא לבצע, להציל, לשמור ולקיים רבות עבור עם ישראל, וכל זה כמובן רק בגלל סבתא, שעליה אמר נעים זמירות ישראל: "אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה,  בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר"
זעזוע פקד את המשפחה לפני תשעה חודשים כשגדעון חתנך נלקח לבית עולמו. כאב ויגון זה היכה בך קשות ויבבותיך על מותו של גדעון מנסרות באוזני. יהי זכרו ברוך.
לאחרונה התאשפזת בבית חולים ומאז שיצאת משם לא שבת לאיתנך.
ביום שני, כ"א אייר, ביום בו אנו מונים לעומר לקראת חג השבועות, נלקחת לבית עולמך. סביב מיטתך עמדו בני משפחתך וביניהם נכדך יוסקי שקרוי על שם סבא יוסק.
סבתא, כשעצמת את עיניך ונשמת את נשימותייך האחרונות יוסקי אחז בך בעולם הזה וסבא יוסק קרא לך אליו להסתופף עמו ,עם גדעון ,עם בני משפחתך וחבריך מהקיבוץ שחיכו ל: "כְשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת".
נוחי בשלום, היי מליצת יושר על בנותייך, משפחותיהן וכלל עם ישראל.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
נכדך מוטי סוקולובסקי
 
 
סבתא,
נפגשנו לפני 16 שנים, כשיוסקי הביא אותי אל ביתך.
את ישבת בכורסא בפינת הסלון, הכורסא שכל כך אהבת.
אין יום שלא נפגשנו, אין יום שלא דיברנו.
אני זוכרת את ריח עוגות השמרים בביתך בימי חמישי.
איך הלכת כל בוקר במסירות לעבודה.
איך בכל ערב בשמונה בדיוק צלצלת אל ביתי ושאלת "הילדים במיטה? כולם ישנים?" - "טוב מאוד" – אמרת.
ויש עוד המון זיכרונות, המון תמונות מימי הולדת, משמחות משפחתיות, איך דאגת שכולנו נהיה ביחד.
בשבת שלפני האשפוז האחרון, בסלון ביתנו החדש, תפסת את ידו של יוסקי ואת ידי וביקשת: "רק שימרו על המשפחה. זה כל מה שיש לי". ואנחנו הבטחנו שנעשה זאת.
בתקופה האחרונה התדרדר מצבך. נורית, רותי וכולנו הקפנו אותך באהבה ובמסירות. החזרנו אותך לביתך ועשינו כל שביכולתנו כדי להקל עלייך.
גם ברגעים קשים של יאוש וכאב ידעת שכולנו סביבך.
זיכית אותנו בהרבה "שעות סבתא". סבתא מיוחדת במינה, שתמיד שם בשבילך ואף פעם לא חושבת על עצמה. רק שלילדים יהיה טוב.
כך היית, סבתא. כך נזכור אותך.
תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים.
ו ר ד
 
זלמה יקרה,
גרתי ממש לידך באותו הבניין בבארות-יצחק בנגב. עבדתי אתך זמן רב במטבח תינוקות בבניין הפח.
למדתי ממך הרבה דברים שלא ידעתי עליהם כלום, כמו למשל הכנת אוכל קל.
כל חיינו היינו שותפים שקטים לחיים הזורמים.
תהי נפשך צרורה בצרור החיים ותתנחם משפחתך הכבודה בזיכרונות טובים ממך.
לאה ברמן
 
 
 
זלמה,
 
קשה לנו להיפרד ממך. אמנם ידענו שיגיע היום. בשבועות האחרונים היינו עדים למאבקך העיקש לדבוק בחיים, ושמחנו אתך על כל התאוששות, על כל חזרה שלך למעגל חיינו. גם לך היה קשה להיפרד מאתנו.
אבל הקץ הגיע.
את הדבקות בחיים, הרצון לחיות ולפעול כל יום, ראינו אצלך בכל דבר: בראש ובראשונה במסירות לעבודה. בכל יום התייצבת לעבודה, מהעבודה בבית הילדים בצעירותך, דרך העבודה במטבח ובמחסן הבגדים עד לעבודה ב"בית באר". היית גאה בעשייה ב"בית באר" ואמרת "אנחנו מרוויחים כסף!". אפילו בימיך האחרונים, כשכבר לא קמת מהמטה, ראינו אותך עושה בידיים תנועות של קיפול בגדים.
דבקת בחיי הקהילה. קראת, ובזמן האחרון הקריאו לך, כל פיסת מידע על הנעשה בקיבוץ, והבעת את דעתך על הנעשה. לא אהבת את מגמת ההפרטה. אהבת לבוא לחדר האוכל, לפגוש את האנשים ולחיות את היחד. השתדלת לא להיעדר משום אירוע קהילתי: מסיבות, שיעורים, קבלות פנים, השתתפות בשמחות של אחרים. גם כשידעת שיומך קרוב אמרת לאהרן, המזכיר: "אני לא רוצה למות ביום חתונת בתך. לא אקלקל לך את השמחה."
שלושים ושש שנה חיית ללא יוסק בעלך, שאותו אהבת והערצת. אני יכולה לגלות פה שההערצה הייתה הדדית. כשבאתי לקיבוץ ולא הכרתי אותך הכין אותי יוסק לפגישה אתך (היית באותם הימים בביקור קרובים בחו"ל). "את עוד תראי איזו אשה יפה וטובת לב יש לי" – הוא אמר לי. ובאמת היה בך תמיד יופי של מאור פנים, של רצון להתחבר לזולת, ועל כך יעידו התמונות הרבות וביקורי הבית הרבים שאירחת בביתך.
היית רגישה מאד ליופי ולאסתטיקה. חשוב היה לך להקפיד על נימוסים כמו נימוסי שולחן, כללי עריכת השולחן וסידור נעים של הבית. כשבאתי לבקר בביתך תמיד הרגשתי רצויה. את מבוגרת ממני בשנות דור, אבל לא הרגשתי את פער הגילים בינינו. יכולתי לשבת אצלך כחברה עם חברה, לשוחח על כל מה שקורה, לספר על מה שעבר עלי ועליך, שיחת חברות אמיתית.
רותי ונורית חברותיי היקרות!
 אמא זימנה לכן ולמשפחותיכן הזדמנויות להוכיח את מידת כיבוד ההורים. כל המשפחה הייתה שותפה בזה: גדעון זכרונו לברכה, וכל האחרים שייבדלו לחיים ארוכים: סוקו, הנכדים והנכדות, הנינים והנינות – כולם הרבו לבקר ולהיות עם סבתא זלמה. מכולכם אפשר ללמוד שיעור חשוב בכיבוד הורים.
 זלמה, אילו היית עומדת כאן אתנו מה היית אומרת? אולי היית מבטלת את הכל בתנועת היד האופיינית לך. אולי היית מוצאת מילה של שנינות והומור, אותו הומור שכל כך אפיין אותך. אהבת להגיב על דברים בהערה תמציתית ושנונה, שיש בה תערובת של אהבה וביקורת.
 כשמלאו לך 90 כתבתי לך: "עיר שאין בה זקנים משולה לעיר שאין בה עצים ומדשאות, לא מעלות ומורדות, אלא כולה מישור חדגוני ומשעמם" ואכן, את היית דמות מיוחדת במינה בקהילה שלנו עד יומך האחרון.
תחסרי לי מאד.
נוחי בשלום על משכבך, חברה יקרה.
עטרה
 
 
 
 
  
 
לסבתא וסבא
רחל ואיתן פלינט
ולכל המשפחה
בהולדת הנכדה
בת לשלומית ושמוליק פלינט בירושלים
לסבתא וסבא
עפרה ויפת שדיאל
ולכל המשפחה
בהולדת הנכדה מיכל
בת לריקי וארז שדיאל ביהוד
"פרו ורבו ומלאו את הארץ"
 
 
לקראת אסיפת חברים
שתתקיים, אי"ה, ביום שלישי כ"ט באייר (3.6.08)
בשעה 21:15 בחדר האוכל
סדר היום:
1.           שונות.
2.           שנת י"ג לאחר שירות צבאי או שירות לאומי – משפחת שטרן (ראו כתבה בהמשך)
3.          בחירת ועדות והשלמתן
ועדת צעירים: שולי גל – רכזת; יהודית סעדון, שמוליק ברוכי, מנחם גרבוז,
                                         עירית פורשר, רבין יעקבס, נציג האגף החברתי.
 
ועדת השתלמויות: ענבל ישראלי – רכזת; אמיתי יעקבס, ברוריה לנדה,
                                                        לאה פרידמן, רכז מש"א.
 
ועדת קליטה: עירית הלוי – רכזת; אהרן גל, יוסי שניאור, שורי אמיר, אורי רזניק,
                                             נעמי סלומון, דינה ברוכי.
 
ועדת פנסיה – אישרור:  רו"ח רביב ישי, עו"ד דוד ויינשטיין, אסנת שניאור – אחראית פנסיה, שמוליק ברוכי – גזבר, משה גרינברגר – נציג ציבור.
הנושא של ועדת פנסיה הובא כבר לאסיפה, חזר למזכירות, וזו היא הצעת המזכירות.
 
אם לא יהיה מספר נוכחים כנדרש לשם קבלת החלטות, תתקיים אסיפת נדחית חצי שעה לאחר פתיחת האסיפה והחלטות תתקבלנה בכל מספר נוכחים שיהיה.
                                                  נשיאות האסיפה

 

עשייה ותרומה בקיבוץ של היום – לקראת האסיפה

 
לפני יותר משלושה חודשים פורסם בידיעון שהוחלט להרכיב ועדת צעירים חדשה.  
אני פניתי בכתב כדי להגיש את מועמדותי כחבר בועדה. לאחר מכן פניתי מספר פעמים כדי לברר היכן עומדת מלאכת הרכבת הועדה. לפני כחודשיים בעל תפקיד שהוא מחברי המזכירות פנה אלי כדי להודיע שגובש הרכב של ועדה להגשה לאישורה של האסיפה אך אינני כלול בהרכב. כאשר ביקשתי לדעת מדוע, נמסר לי שלא ניתן למסור לי פרטים נוספים. בשלב זה פניתי לבעל תפקיד אחר והתברר שהוא לא ידע על כך ואף מסכים שיש במקרה זה מספר נקודות שיש לדון עליהן. הוא הציע לארגן פגישה בנושא בהשתתפותי, אך מאז עברו חודשיים והפגישה לא התקיימה וטרם נקבע מועד. 
פניתי שוב כדי להציע את עצמי כחבר בועדת התרבות החדשה וכשביקשתי לדעת מה קורה התברר שאותו בעל תפקיד שהחליט לא לכלול אותי בהרכב של ועדת צעירים מסר הפעם שאני "עסוק מדי מכדי להיות בועדה"!! אינני יודע איך הגיע למסקנה הזאת מאחר שלא שוחח אתי בנושא. כשמחיתי על כך נאמר שאני יכול להשתתף בפרויקטים בלי להיות חבר בועדה. ליתר ביטחון פניתי ליושבת ראש המוצעת של ועדת צעירים כדי לברר האם היא פסלה אותי מלשבת אתה בועדת צעירים ותשובתה הייתה שלילית.
במפגשים עם הפרלמנטים השונים המתכנסים מסביב לשולחנות בחדר האוכל בזמן הסעודות, התברר לי שיש לא מעט חברים שהיו רוצים לשבת בועדות ועוד יותר שמסתובבים עם התחושה ש"אותם חברים יושבים בכל הועדות".   אחת מאבני הייסוד של חיי הקיבוץ היא הניהול הדמוקרטי. פעמים רבות מעמידים את אסיפת החברים כפסגת הדמוקרטיה אך האמת היא שהאסיפה שונה היום מלפני שנים רבות והיום לפעמים חולפות תקופות של חודש ויותר ללא קיום אסיפה. כמו כן יש עדיין דיונים באסיפות אך חלק גדול מנושאי האסיפה הוא אישורן של תוכניות או הצעות שהוגשו על ידי מוסדות שונים הפועלים בסביבה הקיבוצית. כלומר, היום מרבית העשייה הקיבוצית מתקיימת במוסדות הקיבוץ כולל ועדות למיניהן. בעבר היה נהוג להגיש לאסיפה שני הרכבים לכל ועדה והאסיפה הייתה בוחרת ביניהם. לפני לא מעט שנים, עקב אילוצים של בעיות באיתור חברים המוכנים לשבת בועדות, ועדת המינויים התחילה להגיש הרכב אחד לאישור האסיפה, למרות שבמקרים מסוימים (כגון בחירת המועצה), החברים בחרו בין כמה חלופות. היום נוצר מצב שבו המזכירות בוחרת יושב ראש לועדה וחברי הועדה ומביאה את הצעתה לאישור האסיפה. מעבר לכך היא גם מחליטה מי יעמוד לבחירה בפני החברים ומי לא, כמו הועדה המסדרת של ההסתדרות של פעם. 
אנחנו קוראים בידיעון מפעם לפעם על הקושי לגייס חברים לתפקידים ציבוריים ולועדות. אני שואל מה היא הדרך להיאבק בתופעה הזאת?? להרחיק חברים שמעונינים לתרום או להיפך, לעודד אותם?? האם חבר ירגיש מקורב יותר ומחויב יותר כאשר הוא משתתף בתהליך קבלת החלטות או כאשר הוא מרגיש שהוא במקרים רבים חותמת גומי?? האם המעורבות שלנו תסתכם בעשיית תורניות וגיוס למכונת השטיפה בהיעדר חברי האולפן?? לי לפחות התשובה היא ברורה. 
 
כדי להניע תהליך כזה אני מאמין שיש שלושה עקרונות:
1.       גיבוש של ועדת מינויים כפי שהיה עד לפני מספר שנים. תפקידה של המזכירות אינו צריך לכלול הרכבת ועדות. ועדת המינויים צריכה להיות עצמאית אך הועדה יכולה לכלול חברי מזכירות.
  
2.       בעת הרכבת הועדות יפנו באופן אקטיבי לחברים (באמצעות הידיעון, לוח מודעות, אתר אינטרנט, ועוד) כדי שחברים יוכלו להציע את מועמדותם לאותן ועדות.
3.       בחירת הועדה תכלול את השמות של אותם חברים שהציעו את מועמדותם. יש מספר דרכים ליישום העיקרון הזה כגון הצעת שני הרכבים, בחירת חברים מתוך רשימה, שילוב של הרכב חלקי מוצע והשלמה על ידי בחירה שמית, ועוד.
 
נודע לי שבשבוע הקרוב יובאו לאישור האסיפה הרכבים של מספר ועדות כולל ועדת צעירים. אני מאמין שהקולות שאני שמעתי מחברים הם אכן קריאה לשינוי במצב הקיים. אי לכך אני מתכונן באותה אסיפה להעלות הצעה לדחות את בחירת הועדות עד שכל חבר שרוצה להיות חבר בהן יעמוד בפני חבריו לבחירה, שהאסיפה תחליט מי ראוי ומי לא. זאת אומרת שאני קורא לאותם חברים לבוא לאסיפה הזאת ולהשמיע את קולם הקורא ליותר שיתוף ומעורבות של חברים בעשייה הקיבוצית. יכול להיות שיותר נוח לחברים שיחליטו עבורם מי שותף ומי לא, ובמקרה כזה דחייה של ההצעה שלי תעיד על כך. ברור לי שיש משקל רב לטענה שהמהלך הזה יעכב את תחילת תפקודן של הועדות החדשות, אך במקרה זה בעיני העיקרון חשוב יותר. 
אני גם מאמין שאם ההצעה שלי תתקבל, ניתן לגבש הצעות מתאימות בתוך שבועות מעטים. אני אישית מוכן להירתם לתהליך.
 
חברים, יש כעת הזדמנות להשמיע את קולנו בצורה דמוקרטית ושקופה כדי לחזור וליטול חלק בעשייה הקיבוצית. נתראה באסיפה.
                                                פרד אדן
 
לימוד תורה מתי? - לקראת האסיפה
באסיפת חברים הקרובה תובא לדיון הצעה שאנו מבקשים להביא להצבעה.
הצעה זו באה כיוזמה שלנו לאחר שעברה גלגולים רבים בועדות שונות (מזכירות, ו.צעירים ומועצה).
את השתלשלות הדברים תציג נשיאות האסיפה.
הצעתנו מתייחסת לאפשרות שלכל בן/בת קיבוץ תהיה אפשרות ללמוד במכינה/מדרשה לאחר כתה י"ב למשך שנה על חשבון הקבוצה.
על אפשרות של לימוד לפני הצבא/ שירות לאומי קיימת כבר החלטה בקיבוץ.
אנו מבקשים לאפשר לבן/בת קיבוץ לממש את הזכות לשנה זו לאחר שסיימו צבא סדיר או שרות לאומי.
זכות זו תינתן מיד לאחר השירות ורק לשנה אחת.
ההיגיון שעומד מאחורי הצעה זו הוא שישנם בנים/בנות שבשלים ללכת לשנה של התחזקות ביהדות רק לאחר השירות ויש לציין שרוב המסגרות לבנות הקיימות למטרה זו מותאמות לגילאים של הבנות לאחר שרות לאומי.
שנה זו אמורה לחזק אותן מבחינה דתית וזה לדעתנו אינטרס חשוב לנו כמשפחה וכקהילה דתית.
                                                                                                                    שבת שלום,
משפחת שטרן
 
 
בארות ברשת
אתר בארות יצחק נמצא בתנופה והוא מתחדש ללא הרף.
אם תיכנסו אליו, תופתעו כל יום מחדש!
 
אז מה חדש?
התחלתי בתרגום (לא מילולי, חופשי למדי) לשפות נוספות "על הקיבוץ, היסטוריה ואולפן" שכמובן מתחשב בקורא הפוטנציאלי. שמחתי לשמוע שקראו את התרגום בחו"ל.
קוריוז קטן: חיפשתי מידע על בארות יצחק בפורטוגזית וקבלתי הפניה לאתר שלנו ובנוסף על כתבה בעיתונות הברזילאית. הופתעתי לראות את עזי אלטשולר ומשפחתו מככבים בה. עיתונאית תרגמה את הכתבה על חטיבת אלכסנדרוני אחרי מלחמת לבנון השניה.
דרך האתר אני מקבלת פניות רבות של אולפניסטים, חברי הכשרה מחו"ל ועוד שמגיבים יפה מאוד על האתר.
 
עוד  מדור חדש - "תקנונים":
במדור זה מתפרסמים תקנונים המסודרים לפי נושא. המטרה היא שכל התקנונים שהקיבוץ פועל על פיהם, יפורסמו באתר. כמובן שמדור זה סגור ומותר לצפייה רק לחברי בארות יצחק שנרשמו באתר וקבלו סיסמה אישית. כמו כן דף תורנויות.
 
באתר קיימים קישורים לאתרים חיצוניים: ממשלתיים, חברתיים, ולאתרים שימושיים נוספים.
באתר פועלים גם לוח אירועי הקיבוץ ושעות פתיחה של ענפי השירות.
ניתן לשלוח דרכו בקלות הודעות דוא"ל לממלאי תפקידים וחברים. 
אתם מוזמנים להיכנס כל יום לאתר וגם להגיב על המידע המתפרסם בו.
אני מכניסה חומר רב ולכן יתכנו טעויות - כמובן שאפשר להאיר ולהעיר. אני אשמח לקבל חומרים שונים ממוסדות וחברים לפרסום במדורים השונים
 
המעונינים בהדרכה מוזמנים לפנות אלי ואשמח לעזור.
דבורה ריניץ
 
לסבתא אילנה לרמן
מ ז ל   ט ו ב
בשמחת בת המצווה
של הנכדה ניצן
בת יונינה ומרק מוסקט
"כגפן פורחת חן וניצני פרי הדר והוד"


יחדיו ב-ו'

בשיעורו של הרב ירון עסקנו בסיפור המפורסם על ר' שמעון בר יוחאי ובנו במערה. ראינו כי הסיפור בגמרא אינו מסתיים (כפי שנהוג לצטט אותו) ביציאתו של ר' שמעון מהמערה ובעובדה שהוא ראה בערב שבת איש זקן שרץ עם שני ענפי הדס, אלא בתיקון שעשה ר' שמעון בר יוחאי לטובת תושבי טבריה הכוהנים שלא יכלו לעבור במקום מסוים בגלל חשש טומאה, והוא טיהר את המקום.
רשב"י החליט לעשות את התיקון הזה בגלל הנס שנעשה לו בהיותו במערה, וכפי שעשה גם יעקב אבינו בשכם כשחזר מבית לבן. המעניין הוא שהגמרא מביאה שלושה תיקונים שעשה יעקב אבינו לעיר שכם, ושלושת התיקונים הללו זהים לשלושת הדברים שעשו הרומאים בארץ ישראל, ושעליהם הסתכל ר' שמעון בתחילת הסיפור בעין רעה.
ראינו כי מבחינת המבנה הספרותי של הסיפור מרכז העלילה הוא השהיה של ר' שמעון בשנה הנוספת במערה מפני ש'משפט הרשעים בגיהנם שנים עשר חודש', וכי רק אחרי שהוא מבין שהעולם צריך להתקיים גם מעובדי אדמה הוא יכול לצאת החוצה.
עסקנו גם במבטו החודר של ר' שמעון שיכול להרוג, ובכוחם של חכמים 'שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף וכל דבריהם כגחלי אש' (אבות ב, י).
 
 
בשיעורו של נחמיה סגל, מורה לידיעת א"י בישיבת פ"ת, ניסינו להתחקות אחרי המקורות של הילולת רשב"י בל"ג בעומר במירון.
סיפורי מסעות הנוסעים בארץ ישראל מתחילים במאה ה-11. בפסח שני - י"ד אייר עולים לקברם של הלל ושמאי במירון ומתפללים במערה על המים. מוזכרים גם מקומות שונים שהיו בתי מדרש של הרשב"י באזור צפת. רק מאמצע המאה ה-16 מתחילים להזכיר את קברו של רשב"י ומוסבר על מנהג העלייה לקברי צדיקים, כתחליף לעליה לרגל בזמן בית המקדש.
ר' יוסף קארו רצה לבטל את המנהג בגלל פריצות.
החתם סופר התנגד למנהג בטענה שאין חוגגים ביום פטירה.
לכאורה, אין מסורת ממשית לעליה לקברי צדיקים, אלא עצם המעשה של העם הוא שמקבע את מנהג ל"ג בעומר.
בסופו של דבר, כוחו הגדול של הסוד ושל הקבלה מוביל למנהג ההילולה.
 
 
בשבוע הבא: גילה כהן עובדת-סוציאלית בעיריית בני-ברק
הרצאתה בנושא:     הפעלת חוק נוער בחברה החרדית
 
41 שנה לשחרור ירושלים
 
בין רחם
                        לבונה ירושלים
                        עמדתי
                        ונשמתי אויר צלול
                        לרווחה
                        וידעתי –
                        שמה שלא נתתי בו כוונה
                        כבר לא ישוב אלי.
                        אבל הריני
                        בשערייך ירושלים
                        בשערי ברכותייך
                        חלומותייך ותקוותייך
     
 
 
ומתוך הנשימה
קמה בי תקווה
שעוד אברך ואתפלל
רק מכוח כניסתי
בשערי ירושלים הבנויה.
וידעתי –
כל הגאולות לפניי
כל התקוות והמשאלות
במרחק דיבור אחד
והריני גאולה כבתחילה.
                                                                                                                                        
                                                                                                                                       מעין ברמן
 
 
 
 
הפינה השביעית  
זמן רב חלף מאז פינתנו האחרונה בנושא השמיטה, ואנחנו כבר עמוק בתוך שנת השמיטה. הגיע הזמן לעדכן את הציבור בנעשה בשטח בתקופה האחרונה. כידוע, כבר מתחילים להופיע פירות עם קדושת שביעית על העצים ובשווקים: שסק, תאנים, ענבים, שזיפים, משמשים ועוד. כל העצים שברחבי המשק אינם כלולים בהיתר המכירה, וממילא הפירות הללו הם הפקר, ויש לנהוג בהם בקדושת שביעית.
מושגים בשמיטה - אוצר בית דין: כאמור, הפירות הגדלים בשנת השמיטה הם הפקר, וכל הרוצה רשאי לקטוף לעצמו. ואולם, למרות שכל הפירות מופקרים, האדם הפשוט שרוצה לאכול פירות מעדיף שלא לכתת את רגליו לכל המטעים, הפרדסים והכרמים ולהתחיל ללקט את פירותיו, והאינטרס שלו הוא שמישהו אחר יעשה זאת בשבילו. זהו תפקידו של אוצר בית הדין. אוצר בית הדין הוא גוף שמייצג את הציבור ודואג להביא להם את הפירות עד הבית או עד הירקן הקרוב ביותר. לצורך כך מוקמת מערכת לוגיסטית שעוסקת בקטיף, בהובלה ובחלוקה של הפירות. ומכיוון שהטרחה בקטיף, באיסוף ובחלוקת הפירות היא רבה, מותר לאוצר בית הדין לגבות החזר הוצאות. לבתי הדין, כידוע, אין כלים חקלאיים ומיומנות מתאימה, ולכן הם שוכרים את החקלאים בעלי השדות בתור פועלים שלהם, ומשלמים להם החזר הוצאות. בסופו של דבר החקלאי אמנם אינו מקבל תמורה עבור הפירות, אך הוא מקבל תשלום כמעט זהה עבור הטיפול. ההבדל הגדול בין פירות שגודלו בשדות שנמכרו בהיתר המכירה לבין פירות שמשווקים ע"י אוצר בית דין הוא, שבפירות של אוצר בית דין יש לנהוג בקדושת שביעית.
 עדכונים מהשטח - כבר מתחילת השנה הכרנו את המחלוקת הגדולה בין הרבנים שפוסקים שאין לסמוך על היתר המכירה לבין הרבנים הפוסקים שיש לסמוך על ההיתר. לאחרונה מתברר שגם בקרב הסומכים על היתר המכירה יש מחלוקת הלכתית: יש שרואים בהיתר המכירה פתרון עדיף על פני כל פתרון אחר, ומעדיפים שבשום פנים ואופן לא יהיו בשוק פירות בקדושת שביעית, ויש שמעדיפים את הפתרון של אוצר בית הדין במקום שזה אפשרי, מכיוון שבפתרון הזה מקיימים מצוות שמיטה כהלכתה וזוכים לאכול פירות בקדושת שביעית.
ועדת השמיטה של הרבנות הראשית בראשותו של הרב זאב וייטמן העדיפה את הפתרון של אוצר בית דין על פני היתר המכירה, אך הרב אברהם יוסף, אשר מכהן כראש ועדת השמיטה לצדו של הרב וייטמן, מעדיף את הפתרון של היתר המכירה על פני הפתרון של אוצר בית דין, בכדי שלא להכשיל אנשים בטיפול לא נכון בפירות שיש להם קדושת שביעית.
מכיוון ששני הרבנים הללו מכהנים זה לצד זה בועדת השמיטה של הרבנות הראשית לישראל, נוצר מצב שפירות אשר היו מיועדים להיות משווקים דרך אוצר בית דין (ולכן שדותיהם לא נמכרו לפני השמיטה), הועברו במהלך השנה למסלול של היתר מכירה ע"י מכירת השדות גם במהלך השמיטה. הפירות הללו סומנו ע"י הרב אברהם יוסף כפירות של היתר מכירה, אך לרוב הפוסקים יש לנהוג בהם קדושת שביעית, כיון שהם התחילו לגדול בבעלות יהודית. לכן קרא הרב וייטמן לציבור לנהוג בקדושת שביעית גם בפירות שכתוב עליהם 'היתר מכירה', אם הם מאותם פירות ששדותיהן לא נמכרו כראוי ובזמן.
ואולם, מבדיקה שעשיתי בקרב הספקים שמביאים הפירות לכלבי ולמטבח שלנו, נכון לעכשיו כל הפירות שמגיעים אלינו אין צורך לנהוג בהם קדושת שביעית.
הרב ירון
 
 
 
השעור בפרשת השבוע יינתן ע"י דינה אמיר
אחות תורנית: שלי ספיר – פלאפון 5199
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
רפואה שלימה
למרים שניאור בבית-החולים "השרון". מאחלים לראותך במהרה בבית בבריאות טובה.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
חיילים וסטודנטים – שימו לב!
במוצאי חג-השבועות לא נכבס בגדי חיילים. לכן הנכם מתבקשים למסור את הבגדים
לכביסה ביום שישי הבא, ערב ש"ק "נשא", כדי שנוכל לכבסם במוצאי שבת.
                                                                                  בתודה על שיתוף הפעולה,
ענף הבגד
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
לקראת ח' בתמוז
אנו שואפים ועמלים לחבר את ילדינו ל"סיפורי המקום" של הקיבוץ שלנו ואחת מן הדרכים היא החידון השבועי אותו אנו מפרסמים כעת מדי שבוע בדף מיוחד.
הורים, אנא עודדו את ילדיכם לעסוק בנושא ועזרו להם בפתרון החידות.
קופסת התשובות ממתינה לכם במשרד של יהודה פלדמן במזכירות. פרסים מובטחים לזוכים.
                                                                                         בהצלחה !
הצוות המארגן
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
 
לסבתא רבתא חנה ברמן-תשבי      לסבתא רבתא שרה פיש
לסבתא וסבא שולמית ואלי ברמן
ולכל השבט
שפע ברכות בהולדת הנינה-הנכדה
בת לאלירז ונדב ברמן בירושלים
"הלא חכמה תקרא ותבונה תתן קולה"
 
 
 
 
ברגע האחרון
 
ב"ה כ"ה באייר תשס"ח 30.5.08
 
לנחמן גלבוע
 
שלום ידידי,
 
הנדון: תיקון טעות מהותית
 
יישר כוח על הכתבה המכובדת ומכבדת שעשית עלינו (בארות יצחק). בסך הכול הצגת את הדברים נכון, למעט כמה שיבושים קטנים, שמקורם באי הבנות ולא אעסוק בהם.
אולם ישנה סוגיה אחת אותה הצגת בצורה שגויה ופוגעת ואותה אני מבקש להבהיר ולתקן: הכוונה לדיון בפינוי החברים מכפר עציון.
הסיפור הנכון הוא זה:
אחרי נפילת החברים ב"שיירת העשרה" (13 בדצמבר 1947) פונו הילדים והאמהות, בחסות הצבא הבריטי, לירושלים. אליעזר קפלן, גזבר הסוכנות, הודיע שאין לו תקציב להחזקת המפונים, ודרש שיוציאו את אבות הילדים כדי שיפרנסו את משפחותיהם.
חברי כפר עציון דחו את הדרישה על הסף.
אחרי שנמסר שהמחלקה להתיישבות תומכת בפינוי, הובא הנושא לדיון במקביל בכפר עציון עצמה, במזכירות המורחבת של הקבה"ד ובמרכז החקלאי של הפועל המזרחי.
היה ברור לכולם שפינוי בעלי המשפחות, כלומר ותיקי הקבוצה, פירושו פירוק קיבוץ כפר עציון.
חברי כפר עציון התנגדו לדרישה, אך בשל הניתוק ממוקדי ההחלטות הסמיכו את מזכירות הקבה"ד להחליט בשמם. מזכירות הקבה"ד תלתה את החלטתה בקביעת גורמי הביטחון.
כלומר, הצבא יחליט אם מפנים אזרחים ומשאירים את הגוש כמתחם צבאי.
בכל אופן הוחלט להתכונן למקרה שיוחלט על פינוי ואף אושר תקציב לקליטת המפונים ביבנה.
הדיון הקשה הסתיים בהחלטת הצבא שכולם נשארים. והסוף המר ידוע.
 
בעלון "עמודים" (718) בחודש כסלו תשס"ח (לפני חצי שנה), פורסמה כתבה מלאה על הסוגיה הזאת.
אני בטוח שתמצאו את הדרך המתאימה להביא את הפרטים הללו לידיעת הקוראים.
 
 בידידות,
                           נחום ברוכי
העתק: אורית פרג
 
AtarimTR