ידיעון 2574 פר' נשא

בס"ד, ג' בסיוון תשס"ח
 
שבת קודש "נשא"
 
 
תפילת שחרית
08.30
הדלקת נרות
19.23
שעור בפרשת השבוע – במועדון
שעור במשניות – בשטיבל
11.00
מנחה, קבלת שבת
    דרשת הרב בנושא:
        הברכה המשולשת
19.30
סעודת שבת בחדר האוכל
11.30
סעודת שבת בחדר האוכל
20.45
מנחה גדולה
13.30
מכונת השטיפה פועלת
בשעות 21.30 – 23.30
 
שעור בגמרא – דף יומי
17.15
נשים אומרות תהילים בבית סעדון
17.30
 
 
שעור לנשים בפרקי אבות - במועדון
18.00
 
 
מנחה קטנה
18.00
 
 
ערבית, ספירת העומר, הבדלה,
                                 קידוש לבנה
20.28
 
 
           
שימו לב לשינוי שעת הסעודה בערב שבת
 
 
עונג שבת לילדים בשעה 11.00
לימוד פרקי אבות
 
   כיתות א'-ג' - קטי לוי
   כיתות ד'-ו'   - 
 
זמני התפילה במשך השבוע
   שחרית א', ג', ד, ו'             06.00
    שחרית, ה'                     05.50
   מנחה ברחבת חדר האוכל   13.30
   מנחה בבית הכנסת           18.30    
   רבע לערבית                   20.00
   ערבית                          20.15
 
 
 
 
חג השבועות
 
מנין ותיקין לשחרית
04.50
מנחה
19.40
תפילת שחרית
08.30
דרשת הרב לחג
 
סעודת חג בחדר האוכל
11.30
ערבית של חג
20.20
מנחה גדולה
13.30
 
 
שעור בגמרא – דף יומי
17.15
נשים אומרות תהילים בבית סעדון
17.30
 
 
מנחה קטנה
18.00
 
 
ערבית, הבדלה
20.30
 
 
 
 
תיקון ליל שבועות
כל השיעורים מתקיימים בבית שפירא
 
מרצה
נושא
שעה
הרב ירון
פתיחה
22.30
הרב לורנס (ראש ישיבת נחלים)
תיקון הכוח המדמה
22.45
 
הפסקה וכיבוד
22.45 - חצות
יהודה נווה:      סיפורה של אמי, היל ון סטרטן
שולי גל:          גיור ועוד בעדה האתיופית
יחזקאל אלידע: קשים גרים לישראל
יששכר ברמן:     גר תושב
אסתר פורשר:   אולפני גיור
גבי נאור:         סיפור אישי
נחום ברוכי:      גיור המוני בימי בית חשמונאי
גיל אמיר:        "והזר הקרב יומת"
 
גרים, גיור, אומות העולם
00.00 – 02.15
אריאל רונן
 
 
דברים שרואים משם לא רואים מכאן
02.15 – 03.00
בהנחיית הרב ירון
לימוד בקבוצות, סיכום
03.00 – 04.50
 
04.50                        קריאת מגילת רות ותפילת ותיקין
 
^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^
ת ר ב ו ת ו ן
 
מועדון
בית מדרש לגימלאים
08.30
יום שלישי
בית שפירא
התעמלות לגברים
17.30
 
מועדון
צ'י קונג לבגירים
17.30
יום רביעי
מועדון
מפגש ערבית לבגירים
18.30
חדר עיון
שעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י
21.00
מועדון
שעור ניצוצות מהדף היומי
19.00
יום חמישי
חדר עיון
שיעור בדף יומי
06.30
יום שישי
בית שפירא
יחדיו ב-ו'
09.00
 
 
 
השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב אחרי תפילת ערבית בחדר עיון
 
 
 
 
 
 
"והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים מארץ אשור והנידחים מארץ מצרים
והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים"                                                (ישעיהו כ"ז)
 
"יתקע בשופר גדול !
ואז,
ובאו האובדים מאוקראינה
       והנידחים מבילורוסיה
       והשבים מאתיופיה
ומיסודי הלכות גרים: "ענוותנותו של הלל" – וכאן, על אחת כמה וכמה, חובתנו לאהבה, אחווה, קירוב ועידוד.
כולנו נקראים לתת כתף למשימה הזאת."
כך היה כתוב על דף שחילק הרב יוסף אביאור השבוע בהרצאה ששמעתי מפיו בנושא הגיור.
אין ספק שהנושא הזה קרוב ללבי, למרות שבעצמי גדלתי בקהילה שמתנגדת בחריפות רעיונית ומעשית בכל ענייני גיור.
כאשר הגענו לגיל ההיכרויות שמעתי ברור מאוד שאצלנו אין על מה לדבר, והכל מתוך דאגה עמוקה ואמיתי לעתיד הקהילה, לעתיד העם היהודי.
מי שראה את עצמו (וכך רובנו הגדול מאוד) כחלק בלתי נפרד מהעם היהודי, לא העיז ולא חלם להתקרב לגויים. מסביב כבר השתוללה ההתבוללות ורק מי ששמר על עצמו ועל ילדיו שרד.
יצאנו להפגנות תמיכה "שלח את עמי" ו"שחררו את אסירי ציון", רקדנו ברחובות ניו-יורק עם דגלי ישראל, התפללנו שייפתח מסך הברזל ושישחררו את יהדות רוסיה ותפילותינו התקבלו !
המשימה גדולה וכבדה. כאן בארץ ישראל, במדינת ישראל, אנחנו היום עומדים מול אתגרים לא פשוטים. גם כאן אני צריכה לשמור על עצמי ועל ילדיי כדי שנשרוד. ולא מספיקה העובדה שיש לנו בית לאומי שילדינו מגינים עליו והוא לנו חומת מגן.
גם כאן נושבות רוחות של התבוללות, ורק האהבה, האחווה, הקירוב והעידוד יצילו אותנו.
אסתר פורשר
 
 מה בגיליון ?
  • פתחון פה – אסתר פורשר
  • פינת ההלכה – הרב ירון
  • יד לנופלים: מנחם דגני הי"ד – אורי כרמי
                ישראל פרייברג הי"ד – סוזי בר-אורין
  • בנעלי בית עם סרינה אנגלנדר – איריס נתנזון
  • בקיבוץ הדתי – משלחן הדובר
  • דבש וחלב תחת לשונך – שיחה עם "החלבן" – אלישבע בן-דוד
  • 20 שנה בארץ – דינה פלינט
  • מתיק המכתבים – רותי ונורית
  • משלחן מרכז המשק – שלמה פורשר
  • חקלאות בבארות יצחק בנגב – מן הארכיון
  • שיח יוגבים לחג הקציר – דבורה ריניץ
  • תכנית השבוע בבני-עקיבא
  • בשערייך ירושלים – דבורה ריניץ
  • יחדיו ב-ו' – סיכום שבועי
  • באסיפת החברים – סיכמה דינה אמיר
  • ח' בתמוז – מה צפוי, חידון שבועי
  • כלבו דף
  • לוח זמנים לשבת ולחג
  • תיקון ליל שבועות – פירוט תכנית השיעורים
 
                                                                 קראו בנעימות !
המערכת
 
 
 
 
 
      נר זיכרון !
      יצחק זכאי ז"ל – ז' בסיוון תשל"ה
      מיכאל גליקסמן ז"ל – י' בסיוון תש"ל     
 
 
 
 
פינת ההלכה
 
 
החסד והגאולה
שתי מגילות נקראות על שם נשים: רות ואסתר. שתי המגילות מתארות גאולה שהתרחשה בזכות הנשים הללו, לאחר שהייתה גיבורה נוספת שנעלמה בתחילת הסיפור, ובשני הסיפורים הגיבורה עושה מעשה שיש בו סיכון לא קטן, בהשראת קרוב משפחה מבוגר יותר. בשני הסיפורים המהפך מתחיל בלילה.
אבל למרות הדמיון בין שתי המגילות, הרי שברור לכל שעיקרי הסיפור הפוכים זה מזה:
מגילת אסתר מתארת כיצד נערה יהודיה הופכת להיות מלכת פרס. לכל אורך המגילה מתוארים משתאות ועושר מופרז, החיים הם חיים גלותיים ושם ה' אינו מופיע במגילה אפילו פעם אחת. הגאולה המתוארת בה היא לכאורה גאולה של כלל ישראל, אבל בסופה של המגילה מצב העם לא השתנה בהרבה מכפי שהיה בתחילתה.
מגילת רות, לעומת זאת, מתארת תהליך הפוך: נערה מואביה שהצטרפה לעם ישראל וייסדה את מלכות ישראל. המגילה מתארת חיים שלווים בארץ ישראל, חיי פשטות ועוני, ושם ה' שזור לכל אורך המגילה. גם כשמברכים אחד את השני לשלום, גם כשמאחלים אחד לשני ברכות, וגם - להבדיל - כשמתאוננים על הגורל המר, תמיד שם ה' מופיע. הגאולה המתוארת במגילה היא לכאורה גאולה פרטית של משפחה אחת, אבל בסופה של המגילה נובטים הזרעים של מלכות ישראל ושל ימות המשיח.
הגאולה של מגילת אסתר מוגדרת כנס. לכן אומרים 'על הנסים' בפורים, וקוראים את המגילה ברוב עם משום פרסום הנס. אבל הגאולה של מגילת רות אינה מוגדרת כנס. הגאולה הזו היא התפתחות טבעית כתוצאה ממעשי החסד הרבים שבמגילה: בתחילת המגילה אומרת נעמי לערפה ולרות שהם עשו חסד עם המתים ואתה. רות אף ממשיכה במעשה החסד ואינה עוזבת את נעמי לבדה. בהמשך הסיפור גם נעמי עושה חסד עם רות ודואגת לכך שבועז ישא אותה לאשה. בועז עושה חסד עם רות ונותן לה ללקט עם נערותיו, אך מצד שני הוא אומר על רות שהיא עושה חסד בכך שהיא לא הולכת אחר אחד הבחורים. כמובן שמי שעסוק כל הזמן בחסד, זוכה גם לראות את חסדיו של הקב"ה 'אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַמֵּתִים'.
לא היה שום נס בכך שבועז החליט להתחתן עם רות, כמו שלא היה שום נס בכך שהיא החליטה לעזוב את בית הוריה ולהצטרף לנעמי. כל ההחלטות שנעשו במגילה נעשו מתוך הרצון לעשות חסדים. וזה בדיוק מה שהביא את הגאולה בסוף הספר. הגאולה היא התפתחות טבעית של חסד: "גומל חסדים טובים ומביא גואל לבני בניהם". מי שעוסק בחסד בהכרח מקרב את הגאולה לא בדרך של נס, אלא כהמשך טבעי.
חז"ל אומרים (שבת פח,א) שבשבועות קיבלנו את התורה בכפיית הר כגיגית, אבל בפורים קיבלנו אותה מרצוננו, וכותב רש"י שהסיבה לכך היא "מאהבת הנס שנעשה להם". אולי אפשר להבין את הדברים באופן כזה: בעוד המהלך של פורים הוא נס לא טבעי, הרי שהעניין של חג השבועות הוא מהלך של הכרח, כמו כפיית הר כגיגית. כשאדם פועל בדרך של חסד, מובטח לו שהגאולה בוא תבוא.
 
 
 
הרב ירון
 
 
 
 
יד לנופלים
על אבא - מנחם דגני הי"ד
ריאיון עם בנו, יוסי דגני
 
 
בן כמה היה אבא כשנולדת ?
קרוב לגיל 40.
בן כמה היית כשהוא נפל ? האם אתה זוכר איך שמעת על נפילתו ?
הייתי בערך בגיל 4. קשה לזכור בגיל כזה, אני רק זוכר במעומעם שהיינו כנראה בתל אביב, והיה חדר מלא מיטות , חדר שהיו בו רק נשים, ואני זוכר שאמא שלי מאד בכתה.
האם סיפרו לך איזה קשר היה בינך לבין אבא ?
לא, לא סיפרו לי.
איך התמודדת בילדותך עם המצב של אין אבא ?
מטבע הדברים הייתי מאד קשור לאמא. היה חשוב לה מאד לקדם אותי, ולכן, למשל, היא הביאה לי מהספרייה ספרים של גדולים שלא תמיד הבנתי אותם.   היו לה כוונות טובות אך היא לא תמיד ידעה איך לנווט אותם. למשל היא מאד רצתה לפתח את המוח שלי, אז היא בקשה מאבא של יואל פלורסהיים (שהיה בן 78) שילמד אותי לשחק שחמט, ואני הייתי בסה"כ בן 7...
איך אמא התייחסה לעניין של היותך בן ללא אבא ?
אמא אף פעם לא הייתה פתוחה מבחינה רגשית. ולכן אני חושב שעד היום גם אני סגור מבחינה רגשית. היא כמעט לא חיבקה אותי למרות שהייתה אמא טובה. בתפילת "יזכור" היה חשוב לה שלא אצא מבית הכנסת כשאר הילדים, אלא אשאר ואומר תפילת "יזכור" לזכרו של אבא. האמת, שהיה לי קשה עם זה, להיות שונה מאחרים ולא לצאת החוצה כמו כולם.
האם היה אליך יחס מיוחד כבן יתום מאב, או התייחסו אליך כחלק מהכלל ללא התייחסות אישית ?
אני לא זוכר שהייתה אלי התייחסות מיוחדת כילד יתום, חוץ מהתייחסותה המיוחדת של דודתי לאה
(אחותו של אבי) מנתניה , שנתנה לי הרגשה מיוחדת בגלל שגדלתי בלי אבא.
אילו זכרונות מלוים אותך מתקופת הילדות ?
אני זוכר שבימי הזיכרון לאבא שלי היה לי מאד קשה. מצד אחד היה לי מאד חשוב להגיד עליו את הקדיש, ומצד שני היה לי פחד קהל לומר את הקדיש לבד מול כל קהל בית הכנסת. בכלל אני זוכר שכילד הייתה גם לי סגירות רגשית (כמו לאמא שלי) ולכן בניתי לי עולם משל עצמי, ולכן גם אהבתי מאד לקרוא ספרים ולהיות עם עצמי.
לגבי אמא – אף פעם לא העסיקה אותי השאלה למה היא לא מתחתנת. אני יודע שהיה מישהו שרצה להינשא לה אך היא לא רצתה.
האם אמא סיפרה לך על אבא ?
כן, היא ספרה לי שהוא היה איש תרבות, שהשפה העברית הייתה מאד חשובה לו, שהוא כתב יומן ואף ייסד את ספריית הקיבוץ.   בשבתות הוא הסכים לדבר רק עברית, ולא יידיש. לדבריה, אבא היה מורה לעברית עוד בצ'כיה, וכך הוא הכיר את אמא שלמדה אצלו. למרות שהיא עלתה לארץ ב – 1936 , ואבא רק ב – 1938 , הם שמרו ביניהם על קשר והתחתנו בארץ.
אתה שאלת אותי לגבי תמיכה שקבלתי כילד שאביו נפל , כעת נזכרתי שבהיותי ילד היה ארגון אמריקאי שתמך במשפחות הנופלים, ופעם אף קבלתי מהם סט של משחק פינג-פונג, ומאד שמחתי והייתי גאה על כך. ועוד דבר, משרד הביטחון היה תומך באלמנות וביתומים. כל שנה , לקראת יום העצמאות , היינו מקבלים מעטפה עם בול , בצירוף מכתב לוואי מראש הממשלה דוד בן-גוריון. אגב, את הלימודים שלי בטכניון מימנו לי ממשרד הביטחון. בכלל, לאמא היה מאד חשוב הקשר עם משרד הביטחון.
אלו זכרונות מלווים אותך מהתקופה ההיא עד היום, וכמה הם משפיעים על חייך ?
בגלל שהייתי מאד צעיר כשאבא נהרג, קשה לי לזהות דברים מיוחדים שמשפיעים עלי עד היום, כי בעצם מגיל צעיר גדלתי לתוך מצב של אין אבא. ובכל זאת, כשהייתי בסביבות גיל 40 יצא לי לבקר חבר שהוריו המבוגרים היו בביתו. כשהחבר פנה לאביו וקרא לו "אבא" פתאום חזרו לי הדברים והרגשתי בצורה חדה את העובדה שלי בעצם לא הייתה הזדמנות לקרוא לאבא שלי "אבא" . פעם כשהלכתי לשיחות אצל פסיכולוגית היא אמרה לי שבעצם עד היום עוד לא התאבלתי על אובדן אבא שלי. יתכן שהיא צודקת.
לעיתים אני תוהה לאיזה כיוונים הייתי מתפתח לו היה לי אבא. האמת שרציתי לדעת יותר על אבא ולא היו לי תשובות מספקות. אמא אמרה לי פעם שלו אבא היה נשאר בחיים – היינו ודאי עוזבים את הקיבוץ.
לסיום, אני רוצה להגיד מילה חמה ולומר שעד היום יש לי פינה חמה לקבוץ בארות יצחק שהיה לי בית לשנים רבות . למרות שלי כאינדיבידואליסט לא היה קל לחיות בקיבוץ – אני אוהב את המקום וחושב עליו הרבה.    
 
השיחה עם יוסי נערכה באמצעות הטלפון ואנו מודים לו על נכונותו ועל דבריו הכנים.
 
שמע ועיבד: אורי כרמי
 
 
לכל איש יש שם - על ישראל פרייברג הי"ד
 
כל שנה שמעתי את שמו
כל שנה, במשך שלושים שנה,
שלושים פעם.
כל שנה שמעתי, כל שנה שכחתי.
עד השנה.
שמעתי, והזמן עמד
והתגלגל
והתגלגל
התגלגל אחורה שלושים שנה, ועוד שלושים שנה.
ולשם יש אמא, ואבא, בית ועיר.
אחות, ידידים, חברה.
יש לו יום הולדת וחיוך, ספרים וחלומות.
מכתבים ותוכניות לעתיד.
וכדור.
יום מותו
וקבר.
סוזי בר-אורין

כשקבעתי עם סרינה את מועד הראיון, היא שאלה האם לא יהיה לי איכפת שהיא תבשל תוך כדי השיחה. אני הסכמתי ברצון, והריחות עלו מתוך מספר רב של סירים והנעימו לי את השיחה שנסבה, איך לא, בעיקר על עיסוקה של סרינה כשפית.
 
תעודת זהות:
סרינה אנגלנדר (או בשמה המוכר כשפית, סרינה יעקובסון)
שנת לידה: 1966
מצב משפחתי: נשואה לעקיבא.
 
תחנות בחייך:
נולדתי ביוהנסבורג, דרום אפריקה. באתי לישראל בגיל 18 למשך שנה. הייתי בקבוצת יבנה במשך 4 חודשים, וכשרציתי לחדש את הויזה לא אישרו לי מכיוון שאמא שלי טבריינית. במשרד הפנים ראו בדרכון שאמא שלי ישראלית, אז הם רצו שאעשה צבא או שרות לאומי.
התנדבתי במעלות וזה היה יכול לשמש כשרות לאומי. הייתי שם במשך שנה וחצי ועבדתי עם עובדת סוציאלית במרפאה. התפקיד שלי כלל הבאת תרופות לחולים, ליווי חולים וכו'. זאת עבודה מאוד מבגרת, אך היא הייתה טובה עבורי. כשרואים סבל של אחרים מעריכים יותר את מה שיש. בעיקר בריאות.
תוך כדי עשיתי BA במוסיקה ובפסיכולוגיה בהתכתבות עם האוניברסיטה הפתוחה בדרום אפריקה. אחרי שנה של לימודים רציתי להמשיך את הלימודים בישראל, אך זה היה כרוך בפרוצדורה מסובכת, ולכן החלטתי לחזור לדרום אפריקה ולסיים שם את הלימודים. חשבתי שאעשה את זה מהר ואחזור לישראל, אבל זה לא קרה ונשארתי שם.
תוך כדי הלימודים בדרום אפריקה התחלתי לעבוד בחנות בריאות. משיחות עם לקוחות למדתי על הרצונות והצרכים שלהם. בעקבות כך החלטתי לפתוח חנות משלי, שהחזקתי אותה במשך 10 שנים.
בחנות היו תרופות אלטרנטיביות, טיפולים אלטרנטיביים ומסעדה צמחונית עם בר מיצים. בנוסף הייתה חנות אוכל טבעי עם מוצרים אורגניים, ומאפייה שבה הכנו לחמים אורגניים. בחנות עבדו 14 פועלים. במסעדה הגשתי ארוחות בוקר וצהרים בסגנון מזנון ובצד השני הייתה אפשרות לקניית אוכל אורגני מוכן.
אחרי 10 שנים בחנות התעייפתי והגעתי למצב של רוויה. הייתי שקועה כל השנים בתוך העסק ולא שמתי לב שיש חיים חוץ מעסק וכסף. בעקבות כך סגרתי את החנות ועברתי ללונדון.
כשהגעתי ללונדון חשבתי לפתוח קייטרינג קטן, אבל לא קיבלתי רשיון לעסק. באנגליה קשה מאוד להשיג את הרשיון הזה ולכן הגעתי שוב לישראל כדי לבדוק אפשרות של הוצאת דרכון לטבי, כי סבא שלי מצד אבא הגיע מלטביה. חשבתי שבעזרת דרכון אירופאי אוכל לעבוד בלונדון ביתר קלות.
באתי לארץ וגרתי עם בת דודה שלי ברעננה.
חשבתי להישאר עד שאקבל את הויזה, אבל אז פגשתי את עקיבא ונשארתי...
 
מה עשית בינתיים?
ברעננה נתתי שירותי בישול. עבדתי במטבחים של אנשים. הם אמרו מה הם רוצים ואני בישלתי. הם קנו את המצרכים ואני עשיתי כבקשתם. כיום אני מבשלת בבית ומביאה לביתם.
אנשים שהכרתי ברעננה משלמים על השירות הזה. מדובר באנשים קבועים שפעם בשבוע מזמינים מה הם רוצים ואני מכינה בבית ומביאה אליהם.
יש לי אתר באינטרנט שבו מפורסם תפריט, אנשים מזמינים משם ואני מכינה.
עשיתי מספר כתבות ל"סגנון" ו"על השולחן" בנושאי בישול ומתכונים.
 
איך הגעת בכלל לכל נושא הבישול?
למעשה לא למדתי שום דבר פורמלי בנושאי בישול. סבתא שלי מצד אמא הייתה כל היום במטבח והכל סבב סביב אוכל. היא לימדה אותי כל מיני שיטות וטריקים במטבח, כמו למשל שצריך לכסות ירקות כדי שיהיו טריים. השתמשתי בהרבה דברים שהיא לימדה אותי.
סבתי הייתה במקור מרוקאית מטבריה. אני נקראתי על שמה, והיה לה מאוד חשוב שאני אמשיך את דרכה במטבח.   בתור ילדה היה לי קשה עם זה שאני "תקועה" במטבח במקום לשחק.
 
מה זה אוכל בשבילך?
אוכל זה דבר מעניין. זו הזדמנות לנדיבות, לקשר בין ידידים ובני משפחה. אוכל מחבר בין אנשים.
אוכל זו מנטליות.
 
סרינה חיברה 5 ספרים על בישול שאת האחרון שבהם סיימה ממש לאחרונה. היא עובדת בשפה האנגלית, ועם אנשים דוברי השפה.
קל לי יותר לעבוד עם אנשים אנגלוסקסיים. מכיוון שהמנטליות שלנו קרובה אני מכירה את הצרכים שלהם ומה הם אוהבים.
כדי לצלם את התמונות בספרים אני מבשלת בבית את המאכלים ואז לוקחת את הכל במונית ליפו ושם מתקיימים הצילומים. לצורך הצילומים אין צורך לבשל עד הסוף או להוסיף תבלינים, אבל הרבה פעמים מתוך ההרגל אני עושה את זה. כתיבת ספר לוקחת כשנה וחצי. ספר שכתבתי לפני שנה וחצי ייצא בע"ה באוגוסט והוא מכיל 80 מתכונים עם יוגורט.
 
איך את בוחרת את המתכונים?
מתכונים שאני מכירה אני כותבת ישר לתוך הספר עם הכמויות המדויקות. מתכונים אחרים אני צריכה לבשל ולנסות קודם ולראות אם זה מתאים. לעיתים אני מסתכלת במתכונים אחרים כדי לקבל רעיונות, ולעיתים אני משלבת רכיבים חדשים במתכונים קיימים, ואז אני מבשלת וטועמת לראות אם זה מוצלח.
אפייה זה תחום אחר לגמרי מבישול. באפייה צריכים להיות יותר מדויקים, ואני אוהבת יותר לבשל.
 
מה בעיניך חשוב בבישול טוב?
אני אוהבת לשחק עם האוכל. אני חושבת שהחשוב ביותר זה רכיבים טובים, טריים וטבעיים, ואז אפשר לשחק עם האוכל וזה יוצא יותר טעים. דברים טבעיים וטריים גם יותר בריאים.
בנוסף אני אוהבת לשחק עם הצבעים של האוכל. כל צבע של פרי או ירק מסמל את הערכים שקיימים בו. (למשל, ירקות ופירות כתומים עשירים בויטמין A). כל קבוצה מכילה ויטמינים שונים, וערבוב של הצבעים מאפשר גם ערבוב של ויטמינים. זה יפה בעיניי שהטבע מאורגן בצורה שתתרום עבורנו את כל הויטמינים הנחוצים.
 
באמצע הראיון שיראל נכנסת הביתה, ולאחר הסתערות על קופסת הירקות שסרינה הכינה במקרר, זו הזדמנות מצויינת לשאול אותה מה היא חושבת על הבישולים של סרינה.
שיראל: אני מאוד נהנית מהבישולים של סרינה, ואף על פי שהיא מעדיפה בישול על אפייה, המאפינס שלה הם מעולים והמועדפים עליי.
 
איך הכרת את עקיבא?
יש לי בת דודה שגרה בתל מונד, שם גרים גם מאיר ולורנס ברמן. הייתי במסיבת פורים ששם פגשתי את מאיר ולורנס. בת דודה שלי שאלה את לורנס אם היא מכירה מישהו, מכיוון שתכננתי לעזוב את הארץ, ובת דודה שלי רצתה שאני אשאר בארץ, ולכן צריכים באופן דחוף למצוא לי מישהו. היא נתנה ללורנס את המספר שלי ועקיבא התקשר אליי.
בהתחלה היו לי כמה תנאים לבחור: לא ישראלי, לא גרוש ולא דתי. יצא שכל מה שהתניתי ב"לא", התקיים אצל עקיבא. אני מרגישה שקיבלתי אותו במתנה.
אבא שלי לא היה בחתונה, ואחרי החתונה נסענו לדרום אפריקה ועשינו שם מסיבה קטנה לכבוד החתונה. עמדתי שם ולא האמנתי ששנה לאחר שעזבתי אני חוזרת עם בעל.
תמיד יש הפתעות בחיים. אני מאמינה שהכל קורה מתי שהוא צריך לקרות.
 
חלומות לעתיד:
הבית זה המקום שהכי טוב להיות בו. הבית שלי פה, ופה אני מרגישה הכי טוב. אני מקווה שזה ימשיך ככה.
כרגע אני מחפשת לאיזה כיוון להתפתח. עד עכשיו הייתי עסוקה מאוד עם הספרים שכתבתי ולא הייתה לי הזדמנות לשבת ולחשוב מה לעשות. יש המון אפשרויות שפתוחות בנושאי אוכל ואני צריכה לבחור....
 
לסרינה – תודה על הזמן הנהדר שהעברתי במחיצתך. הריחות הנפלאים בשיתוף עם חברתך הנעימו את זמני, איחולי הצלחה בכל מה שתבחרי לעשות.
                                                אִירִיס
 
וממוסף "סגנון" של העתון "מעריב" אנו מביאים את הפתיח לכתבה במדור האוכל בעריכת קרין גורן, בה נמסרו מרשמים מאת סרינה.
 
"עכשיו, רגע לפני שבורח לנו החורף, זה בדיוק הזמן להיכנס למטבח עם שקיות עמוסות מהירקן, ולבשל כמה סירים מהבילים של נזידים מלאכים בירקות שורש.
ככה לפחות חשבתי עד שראיתי את האוכל שהכינה השפית סרינה. אז הבנתי שירקות שורש לא חייבים להפוך לתבשיל כבד, מחמם ומהביל. אפשר להכין מהם גם מאכלים קלילים יותר, כמו קישים נהדרים, ממולאים, ואפילו סתם לצלות אותם בתנור עם קצת שמן זית, מלח ופלפל, ולהגיש בתור נשנוש בטמפרטורת החדר, או בתוך סלט – חם או קר.
אנחנו רגילים לצרוך ירקות שורש כשהם צלויים או מבושלים, אבל נסו לאכול אותם חיים ותגלו אהבה חדשה. ארטישוק ירושלמי, לפת ואפילו סלק – כייף לשלב בסלט מרענן כשהם חיים לחלוטין. פשוט מקלפים וחותכים דק דק (רצוי להיעזר בפורס מקצועי – מנדולינה, או בקוצצים). אפשר גם לגרד במגרדת. העיקר להפוך אותם לפיסות קטנות ועדינות, אחרת תחכה לשיניים עבודת לעיסה קצת מעייפת.
ירקות שורש לא מבושלים זו התגלית הכי חשובה במדור היום, ואיתם השפית סרינה ג'קובסון, עולה חדשה-ישנה מדרום אפריקה. חדשה, כי היא נחתה פה רק לפני פחות מחודש, וישנה, כי לפני כמעט שני עשורים היא התגוררה כאן במשך כמה שנים טובות.
סרינה היא שפית מפורסמת ומצליחה מאוד בדרום אפריקה (ובקרוב גם אצלנו), מחברת ספר הבישול
Fields Of Flavour שהפך לרב מכר בחו"ל, וידועה שם בזכות חנות הטבע והבריאות שלה, שנקראה
Fields (ונסגרה בשל עלייתה לארץ).
ידי הזהב של סרינה מפיקות אוכל צבעוני, שמח, מלא טעם ובריאות, ובעיקר נשמה."
 
**********************************************************************************************
 
 
בקיבוץ הדתי
תלמידי בית הספר ביבנה ערכו מסע לילי בדרך בורמה ביום ירושלים
 
בהתאם למסורת בבית הספר העל יסודי ביבנה, הנהוגה מזה עשרות שנים, עלו תלמידי י"ב ברגל ביום ירושלים במסע לילי לאורך דרך בורמה מאנדרטת הגבורה ליד קיבוץ חולדה ועד הכותל המערבי.
בכניסה לשערי העיר העתיקה קיבלו את פניהם מאות תלמידי בית הספר שהגיעו ליום סיור ותפילה בירושלים.
מזכ"ל הקיבוץ הדתי, נחמיה רפל, שהשתתף בארוע, אמר שלפני אלפיים שנה עשה עם ישראל את דרכו מירושלים ליבנה על פי בקשתו של רבן יוחנן בן זכאי מהקיסר הרומי בזמן החורבן: "תן לי את יבנה וחכמיה". היום אנו מחנכים את ילדינו לאהוב את העיר ירושלים, להתגעגע לימי תפארתה ולראות בה סמל לאחדותו ושלמותו ומקור כוחו של עם ישראל. 
אופיר אובסלנדר – דובר הקבה"ד
 
 
"וְהָיָה מֵרֹב עֲשׂוֹת חָלָב -יֹאכַל חֶמְאָה" (ישעיהו פרק ז, כב)
 
לקבוע ראיון עם חיים בן שימול לקראת שבועות זה באמת לא פשוט אך בכל זאת מצאנו את הזמן המתאים לשיחה קצרה.
 
ממתי אתה במחלבה?
קרוב ל-12 שנים. עוד מעט בר מצווה...
 
איך הגעת לזה?
עבדתי ב"ריחן" והציעו לי להצטרף לצוות המחלבה. אז מנחם שניאור ניהל את המחלבה. זכויות היוצרים הן שלו.
 
איך למדת מה צריך לעשות?
את העיקר, הבסיס, למדתי ממנחם כשעבדתי אתו. אח"כ למדתי שלושה קורסים במדרשת "רופין" ובמכון וולקני וגם עשיתי סיורים במשקים, בעיקר ביבנה ובסעד. מדי פעם אני גם קורא מתכונים, אבל הכי הרבה זה העבודה המעשית והניסיון.
 
כידוע, אתה לא טועם, אז איך אתה יודע מה טעים?
בעיקר תוך כדי העיבוד אני כבר יודע מה יצא, אבל אני גם יודע לפי הריח והמראה, ולפעמים אני נותן לכל מיני חבר'ה לטעום: לעוזי, לטובי, ליוסף דה-יונג ולעובדי המטבח.
כשאומרים 'אין הנחתום מעיד על עיסתו'- אני באמת מקיים את זה...
 
איך אתה לומד לייצר גבינות חדשות? מאיפה הרעיונות?
יש ימי עיון לאנשים שעוסקים במחלבות ובמפגשים שומעים רעיונות. יש גם סיורים במשקים שונים. אם אין התנגדות לבעל העסק אני מבקש את המרשם. לפעמים אני משפר מרשם חדש או מישהו שמזכיר גבינה חדשה ואני מחפש את המרשם. לפעמים גם באינטרנט. למשל, עכשיו, מישהו הציע לעשות גבינה שנקראת 'מסקרפונה' ואני עדיין מחפש את המרשם המוצלח.
 
איזו גבינה הכי קשה להכין?
גבינה שעדיין לא הצלחתי בצורה טובה לעשות זה 'מוצרלה'. אמנם החלב האורגינלי לגבינה הזו הוא מהבאפלו, אבל יש שיודעים לייצר זאת גם מחלב פרה.
 
מה הכי קל לך להכין?
מה שאני רגיל לעשות. צפתית, גבינה לבנה, חלב, שוקו, פרילי. את הגבינות המיוחדות אני עושה לפי דרישה או בתקופות שונות. למשל הקממבר, יש דרישה בעונה מסוימת. לפעמים יש גם תקלות. פעם, כשעוד הייתה חלוקה של גבינות הייתה תקלה והגשתי את הגבינה כמו שהיא יצאה, ודווקא אז ביקשו שאני אכין עוד מהגבינה הזו... בסך הכל אני משתדל לעמוד בסטנדרטים שלי.
  
מה אתה הכי אוהב לעשות?
אני אוהב את העבודה למרות שאני לא טועם את זה. אני אוהב לחדש ולהמציא מוצרים חדשים. גם החברים זקוקים לחידוש, וגם לפעמים מבחינה שיווקית זה חשוב. מדי פעם אני עוצר מוצרים גם בשביל הגיוון וגם כדי ליצור ציפייה.
 
האם דברים השתנו במחלבה במשך השנים?
לצערי הרב, לא הרבה. למרות העלייה במגוון המוצרים לא השתנו המבנה, הציוד וכח האדם. אבל אני חייב לציין שקיבלתי עזרה גדולה לקראת שבועות מיוסף דה יונג. תודה.
 
לסיום, מה עוד תרצה להוסיף?
למחלבה קטנה יש יתרונות וחסרונות. מצד אחד אפשר להכין כל מיני דברים משוגעים, כי זה בכמות קטנה. אבל מצד שני יש בעיה עם אורך חיי מדף ואחידות של המוצר. העיקר שנעבוד נכון מבחינה מקצועית, שהמוצרים יהיו בריאותיים ויפוסטרו כמו שצריך, ואני מקווה שגם החברים יהיו מרוצים.
 
ןלסיום, קראתי פעם ציטוט משלום עליכם שאימצתי בחום:
'הטוב במאכלי חלב - נתח בשר'...
 
שמעה ורשמה: אלישבע בן דוד
 
 "עמך עמי וא-לקיך א-לקי"
20 שנה בארץסיפור אישי על גיור ועוד
 
נולדתי בברזיל בשנת 64' לאבא יהודי בשם יוסי רפאל ואמא גויה בשם לילה, אבל רק כשהייתי בת 12 גיליתי שאני לא יהודיה. אני הבת הבכורה ואחריי אחותי ליסה-נינה ואח קטן יוסי רפאל ג'וניור ז"ל. גדלתי בבית בו הדמות של אבי הייתה מאוד דומיננטית ואמא שלי מאוד כיבדה את יהדותו. סבתא שלי, דינרי-שרה, לימדה את אמי כמה מהבישולים המרוקאים המסורתיים. המאכל האהוב של כל המשפחה היה החמין עם ה huevos raminados . הקהילה שלנו התחילה ב-1870 ע"י יהודים ספרדים שהגיעו ממרוקו, רובם מטנג'יר, משפחות כמו אבקסיס, אזולאי, בן-שימול, פזואלו, סרויה, ישראל, כהן, לוי ואבו חצירא [סיקיירה]. אני שייכת למשפחת אבו חצירא מצד סבי יוסי רפאל [בן אליסה ויוסי] וסביו מצד סבתי דינרי-שרה [בת רותי ודניאל]. ההתבוללות בקהילות הקטנות האלו גדולה כל כך עד שלא נשארו שם כמעט יהודים, אבל הצאצאים של המתבוללים ממשיכים לעשות ברית מילה, בת מצווה ובר מצווה.
מאז שאני זוכרת את עצמי, ראש השנה, יום כיפור ופסח הם תאריכים שאנחנו ביחד עם הקהילה והמשפחה. באחת מהסעודות האלו גיליתי שאני חייבת להתגייר אם אני באמת רוצה לחיות בישראל כיהודיה כשרה. דווקא אחותי הקטנה, נינה, היא הראשונה שהגיעה לארץ, כאן למדה והתחילה בינתיים את תהליך הגיור שלה. אני בזמן הזה סיימתי את הלימודים שלי באוניברסיטה [ b.a בפילוסופיה כללית]. ידעתי שאגיע הנה, שאלמד עברית ושאעשה הכל כמו שצריך.
הגעתי בשנת 88' בחמש לפנות בוקר לנתב"ג, איש נחמד בשם שמואל ויינברגר אסף אותי והביא אותי למשרד של הקבוץ הדתי עד שהגיעה שעה מתאימה כדי להביא אותי לרב של קיבוץ בארות יצחק. עטרה הייתה אחראית על האולפן, לאה שוהם אם בית, לני בן שימול סדרנית עבודה והיו גם לני וחיים, המשפחה המאמצת שלי בקיבוץ.   אין מילים בשביל לתאר את ההתרגשות, הריחות של סוף האביב והתחלת הקיץ והנוף הכל כך שונה והחדש בעיניים.
הייתי בקיבוץ מעט זמן, חזרתי לברזיל ואחר כך חזרתי ארצה והייתי לתקופה קצרה בקיבוץ תל יצחק, משם עברתי לקבוצת יבנה. כשהגעתי ליבנה כבר הייתה לי תעודה כתומה של תושבת ארעית. אחרי התקופה ביבנה פתחתי תיק גיור ברבנות הראשית ירושלים ובזמן הזה גרתי שלושה חודשים אצל משפחה חרדית בבני ברק במטרה ללמוד כשרות ויהדות. התהליך של   גיור הוא לא קל, אבל הייתי כל כך צמאה ורעבה לידע שהכל עבר יחסית בקלי קלות. כעבור שנה, אחרי שלמדתי במכון אורה ועם רבנית דוברת ספרדית, ואחרי שלוש פגישות בבית הדין סוף סוף סיימתי את הגיור שלי. בזמן שגרתי בירושלים שכרתי דירה אצל משפחה חרדית שהאם הייתה ארגנטינאית והם תמכו בי, לימדו אותי ועזרו לי מאוד. הגברת הזו ליוותה אותי למקווה ומהרגע הזה נולדתי מחדש.
הגיור בשבילי היה משהו מאוד עמוק, רציני והגשמת חלום, הרגשתי שעשיתי משהו שתמיד חשבתי שאני צריכה לעשות. זה תהליך ארוך וקשה, ומצד שני זה חלק ממשהו שידעתי שבלעדיו לא אהיה שלמה. תמיד הרגשתי חלק מהעם היהודי, תמיד התגאיתי בשורשים המרוקאים שלי, בחו"ל הרגשתי תמיד יהודיה וכיבדו אותי מאוד בקהילה, אפילו עבדתי עם הנוער במחנות ובמפגשים על חיזוק היהדות שלנו. 
בחו"ל אין אשכנזים וספרדים, יש יהודים, ובגלל זה כשהגעתי ארצה כל כך התפלאתי שהרבה פעמים זלזלו בשורשים המרוקאים שלי שאני כל כך מתגאה בהם. לא קל להיות יהודי, אבל, ברגע שמגיעים לזה חייבים לחבק את זה חזק מאוד ולקיים את המצוות כמו שצריך. כי אף אחד לא הולך ברחוב וקורא "הי, בואי הנה, בואי להתגייר, בואי להיות חלק מעם ישראל".
לפני 20 שנה עליתי ארצה ולפני 18 שנים התגיירתי וזה הדבר הכי חשוב שעשיתי עד היום למען עצמי.
אני פה למען מדינת ישראל, למען הספרדים והאשכנזים, למען העולים החדשים מחבר העמים ומאתיופיה, למען הקו הירוק ומחוץ לקו הירוק, אני פה בשביל לחיות כחלק אינטגרלי מכל זה, בלי לשפוט, בלי לעשות יותר מדי ביקורת, פשוט בשביל לחיות באהבה עם סיני, נינה לואיזה ועליזה בלה. בשביל לבנות את בית המקדש בלי שנאת חינם, כי רק כך תהיה לנו מדינה שלמה ואחדות העם.
לקיבוץ בארות יצחק, הבית הראשון שלי בארץ, תודה רבה על הימים היפים שהיו לי באולפן, כי הימים האלו, הקליטה היפה הזו, הנדיבות וההבנה של לאה שוהם, האהבה ליהדות של קטי עזרו לי להחליט להישאר כאן.
וגם תודה רבה לעטרה שהייתה אחראית על האולפן.
גם מיץ התפוזים וה"פרילי" שקיבלתי מסיני בתורנות של מוצאי שבת במכונת שטיפה, אבל זה כבר סיפור אחר.     
דינה פלינט
 
 
מתיק המכתבים
לכל בית בארות יצחק, שאתם לנו כמשפחה.
בתום ימי ה"שבעה" על אמנו האהובה, כשאנו חוזרות לשגרה האפורה, אנו מבקשות להביע המון הערכה ולהגיד תודה לכל מי שהיה לצדנו בשעתנו הקשה.
תודה מקרב לב על הסיוע הפיזי והנפשי הלא פשוט, שידעתם להעניק לאמא בימיה האחרונים שעברו עליה בביתה.
ובימי ה"שבעה" – לאלה שהגישו לנו בחום את הארוחה, תמכו וחיבקו במילה ובהרבה חיבה.
ולאלה שסייעו בהרמת "שבת השבט" שלנו, באפיית קיגל ועוגה טעימה.
יישר כח לכלכם !
                            בתקווה שניפגש תמיד רק בטוב,
האחיות נורית ורותי (לבית וינד)
 
 
עומדות רגלינו בשערייך
 
לכבוד ארבעים שנה לאיחוד ירושלים מתקיימים בבירה אירועים שונים.
בחול המועד פסח הזמינה עיריית ירושלים את הציבור לחזות במיצג אורקולי "החומה" . המיצג הוקרן על גבי חומות העיר העתיקה סמוך לשער יפו ושולבו בו אפקטים של צליל, אור וצבע.
המיצג מספר את סיפורה של ירושלים מעקדת יצחק ועד ימינו אנו, מאספקטים של היסטוריה, דת, ותרבות. שולבו בו קטעי קריינות של ליאור אשכנזי ושולי רנד הבאים מקצוות שונים בישראליות ומייצגים הן את עם ישראל והן את ירושלים המאחדת בתוכה את כל שכבות העם.
המופע התחיל מעקדת יצחק כסמל לקשר בין עם ישראל לארצו ולאלוהיו והוא נמשך בחורבן בית שני, בגלויות השונות, בשיבה לארץ ישראל שירושלים היא בירתה ובשחרור העיר העתיקה בירושלים במלחמת ששת הימים.
במופע שולבו קטעי שירה לסוגיה השונים מכל התקופות.
המיצג הראה באופן חזק את הקשר והכמיהה של עם ישראל לאורך כל הדורות לעיר ירושלים ולמה שהיא מסמלת, הן על ידי מעמד החתונה על סמליו השונים (אמירת "אם אשכחך" ושבירת הכוס כזכר לחורבן) והן על ידי הצגת שאיפת הקהילות היהודיות ברחבי העולם וכמיהתן לעלות ארצה ולחזק את הקשר לארץ ישראל ומדינת ישראל שבירתה ירושלים.
המיצג הסתיים במוטו שלכל אחד ישנה ירושלים שלו .
המיצג היה מאוד מרגש, עוצמתי וחזק, הן מבחינת ההשקעה והמחשבה שהושקעו בו, והן בחוויית המפגש עם אלפי אנשים מכל הגוונים עומדים לרגלי החומה. אנשים נתבקשו להגיע לטיילת אלרוב (מול שער יפו), אך בפועל אנשים מילאו שטחים נרחבים יותר, כולל הכבישים, טיילת ממילא ומרפסות חדרי המלונות (אנחנו ישבנו על החומות תחת מגדל דוד, עם נוף פנורמי מושלם) . בסוף המיצג היה מופע של זיקוקי דינור מעל החומות.
לאחר המיצג ולאורך כל הלילה הציבור הוזמן לקחת חלק בסיורים בתוך העיר העתיקה שהייתה מלאה עד אפס מקום הן בישראלים והן בתיירים, וכן ערבים המומים.
צריך לציין את ההתארגנות של עיריית ירושלים להסעות חינם מחניוני העירייה לכותל.
כשחזרנו בהסעה לחניון האומה, היה מעניין לשמוע בבליל של שפות את ההתרגשות של האנשים מהמיצג ומהסיורים בעיר העתיקה.
 דבורה ריניץ
 
הזורעים בדמעה ברינה יקצורו
לכבוד חג הקציר: שיחת יוגבים על גידול החיטה בשדותינו השנה.
 
כמה דונם חיטה זרענו השנה?
השנה גדלנו 2200 דונם חיטה, מהם 1640 דונם נקצרו לתחמיץ ו-560 דונם נשארו לגרעינים.
 
מה השיקולים המקצועיים והכלכליים לגבי חיטה לתחמיץ או לגרעינים?
במשך השנים גידלנו חיטה לתחמיץ בלבד ונשארה התחושה שאנו לא ממצים את מלוא היכולת של הצמח. קיים הויכוח הנצחי בין בעלי מרכזי מזון המעונינים לקצור את החיטה בשלב צעיר יותר לפני הגרעין (הבשלת החלב) והמגדל המעונין לקצור בשלב יצירת הגרעין (דונג). כמובן שההבדלים הם בפדיון הכספי הנקבע ע"פ משקל.
 
האם להשאיר חלקות חיטה לגרעינים?
תלוי במחזור זרעים. אם רוצים לגדל על השטח גידול קיץ, אז חייבים לקצור לתחמיץ. בדרך כלל חיטה לגרעינים משאירה יותר פדיון ובמיוחד בשנה זאת שעקב הבצורת בדרום ההכנסה מהגרעינים צפויה להיות גבוהה באופן חריג מאשר ההכנסה מהתחמיץ.
עם השנים למדתי לא להתחייב מראש, זורעים חיטה ותוך כדי הגידול בוחנים את המצב, כך שכחודש לפני הקציר לתחמיץ המגמה אמורה להיות ברורה ואז מחליטים האם וכמה לקצור לתחמיץ וכמה להשאיר לגרעינים.
 
מה הם המדדים המקצועיים הנבדקים ביבול הגרעינים?
תוצאות מקצועיות של החיטה לגרעינים נמדדות לפי % חלבון וגלוטן בגרעין. מחיר הגרעינים נקבע לפי מדדים אלה כאשר מתחת לרמה מסוימת המחיר יורד. גרעינים באיכות טובה משווקים לטחנות הקמח ובאיכות ירודה משווקים למספוא לבהמות. השנה עקב השמיטה אי אפשר לשווק לטחנות קמח ולכן היבול כולו שווק למספוא.
 
מהי מידת ההשפעה של המגדל על היבול הסופי בחיטה?
החיטה שלנו השנה הייתה, ב"ה, יפה במיוחד, גבוהה ומלאה, וכאן המקום לנסות ולהסביר את התפתחות הצמח.
גובה החיטה נקבע ע"י כמה גורמים: זן החיטה, מזג אוויר בהתחלת הגידול וכמות המים העומדת לרשות הצמח. חיטה בנביטה אוהבת קור, וככל שתנאי מזג האוויר טובים יותר, החיטה מתפתחת ומסתעפת טוב יותר. אם הצמח מרגיש שחם לו הוא נכנס ללחץ ומכין את הדור הבא (גרעינים). בנוסף, הוא מסתעף פחות או לא מסתעף בכלל, מתמיין ומשתבל בגובה נמוך כי הצמח רוצה קודם כל לשרוד.
השפעת המגדל בגידול היא ע"י דישון בזמן, טיפול במזיקים בשלבים הנכונים, השקיה אם צריך, כי אחרת היבול לא יגיע לרמה הרצויה מבחינה כלכלית.
 
שדות חיטה צהובים רואים תמיד באזור ל"ג בעומר האם אין חשש לשריפות העלולות לגרום נזק רב?
כמובן שככל שמתקרב מועד הקציר גובר החשש משריפות וישנן פעולות שאנו מבצעים ברמת המניעה, כגון: הקפת השטח ברצועה מעובדת (פס-אש), פיצול החלקה לשטחים קטנים כדי למנוע התפשטות של אש והשגחה תמידית. בכל מקרה דואגים לבטח את היבול. בנוסף, העבודה מתבצעת במהירות המרבית, הקומביינים - בדומה לקטיף כותנה (רק במהירות הרבה יותר גבוהה) – קוצרים את היבול, שופכים אותו לעגלת ביניים, שמובילה את הגרעינים למשאיות.
את השיבולים הריקות שנותרו בשטח קוצרים, מגובבים את הקש לערמות והמכבש מכין את חבילות הקש. כמובן שאם הגידול עלה יפה והוא גבוה ומלא גם יישאר הרבה קש שנמכר לפי משקל.
שוחחה עם משה ורשמה: דבורה ריניץ
 
 
 
 
 
 באסיפה (אור לר"ח סיוון 3.6.2008)                                                     סיכמה: דינה אמיר                                                
שנת י"ג אחרי שירות צבאי או שירות לאומי
יוסי שטרן פירט את הצעתו שפורסמה בידיעון, והיא:
הזכות הניתנת לבן / בת המסיים כיתה י"ב להקדיש שנה ללימוד תורני או למשימה לאומית תישמר למעונינים שלא ניצלו את זכותם. אלה יוכלו לצאת לשנת לימודים או לשנה משימתית מיד אחרי סיום השירות הצבאי או הלאומי, בתנאים זהים לתנאי שנת י"ג.
מהדיון:
·        תמיכה ברעיון. לבנות מתאימה יותר תקופת לימודים תורניים ("התחזקות דתית") אחרי השירות.
·          בהצעה חסרים פרטים: הגבלת משך הלימודים, מטרת הלימודים (תורני בלבד?), הגבלת מבחר מוסדות הלימוד, המעמד בתקופות הביניים לפני השירות או אחריו.
·        השתתפות הצעיר בחלק מן ההוצאות, כגון תקציב אישי חלקי ולא מלא בשנת הלימודים הזאת, לפני השירות הצבאי / הלאומי או אחריו.
החלטות:
א.     האספה מאשרת עקרונית שנת לימודים תורנית או משימתית לכל בן או בת המעונין בכך, לפני השירות הצבאי/הלאומי או אחריו.
ב.     האספה מטילה על ועדת הצעירים להציע לאספה נוהל לביצוע החלטה א'.
 
בחירת ועדות:
מהדיון:    יוסי שניאור דיווח על עבודת ועדת הצעירים היוצאת.
·        פרד אדן מחה על המעגל המצומצם של חברים היושבים בוועדות, בעוד יש מועמדים פוטנציאליים נוספים רבים. (דבריו הובאו בידיעון לפני שבוע). פרד הציע לא להצביע על הצעות המזכירות להרכב הוועדות באספה זו, אלא להחזיר את הנושא לעיבוד נוסף, בהתאם לנוהל שהציע, ולהצביע באספה קרובה (תוך חודש).
·        ועדת הצעירים: הובעו דעות שונות על הרכב הוועדה.
·        הובע הצורך לבחור ועדת מינויים לבחירת ועדות.
הוחלט: הצעת פרד לנוהל הכנת הצעות נדחתה.
נבחרו:
ועדת צעירים - שולי גל (מרכזת), יהודית סעדון, שמוליק ברוכי, עירית פורשר, מנחם גרבוז, רבין יעקבס, נציג האגף החברתי.
ועדת השתלמות - ענבל ישראלי (מרכזת). ממשיכים: אמיתי יעקובס, ברוריה לנדה, מנהל מש"א. מצטרפת: לאה פרידמן.
ועדת קליטה - מצטרפים: אורי רזניק, נעמי סלומון, דינה ברוכי. ממשיכים: עירית הלוי (מרכזת), יוסי שניאור, שורי אמיר.
הנהלת קרן הפנסיה - רו"ח רביב ישי, עו"ד דוד ויינשטיין, אסנת שניאור (אחראית לנושא בהנה"ח), שמוליק ברוכי (גזבר), מוישי גרינברגר (נציג הציבור).

 

יחדיו ב-ו'

בשיעורו של הרב ירון עסקנו בספירה של בני ישראל. ראינו כי התוצאה הסופית של המפקד שנערך בפרשת כי תשא - לפני בניין המשכן - והתוצאה הסופית של המפקד שנערך בפרשת במדבר - כחצי שנה אח"כ - היו בדיוק אותה תוצאה: 603,550.

עסקנו בשאלה הפרשנית לשם מה צריך לערוך מפקד אחרי זמן כה קצר, וכן בשאלה כיצד קרה שלמרות שעברו מספר חודשים בין שני האירועים המספר הכולל של בני ישראל נשאר אותו דבר.
ראינו התייחסויות שונות של מפרשים לעניין זה:
רש"י טוען שאף אחד לא מת ושהספירה נעשתה רק למי שהיה בגיל עשרים עד ראש השנה.
ר' אברהם אבן עזרא טוען שמספר המתים היה שוה למספר האנשים שמלאו להם עשרים שנה בימים הללו.
הרמב"ן טוען שבמפקד הראשון נמנו גם הלויים, ואילו במפקד השני הם לא נמנו, ואירע שמספר האנשים שמלאו להם עשרים בחודשים אלו היה בדיוק כמספר הלויים.
שד"ל שטוען שבמפקד הראשון אמנם נמנו הלויים, אבל הבכורות לא נמנו, ומספר האנשים שמלאו להם עשרים היה בדיוק ההפרש שבין הלויים לבכורות.
ראינו כיצד כל הפירושים הללו נתקלו בקשיים סטטיסטיים ופרשניים. גישתו של פרופ' קאסוטו, המבוססת על ממצאים ארכיאולוגיים, שפכה אור על התעלומה - ומי שלא נכח בשיעור, הפסיד...
 
 
 
חובב מרנץ, מחנך כיתה ז' בחט"ב בקב' יבנה עסק בקשר שבין חודש אייר לבין ירושלים.
מאורעות חודש אייר מחברים בין הרוחני לגשמי: מפקד העם לפני הכניסה לארץ ומלחמת העצמאות מהצד הגשמי. ספירת העומר כהכנה למתן תורה, תחילת בניין בית המקדש ושחרור ירושלים מהצד הרוחני.
עפ"י מקורות מהתנ"ך בדקנו את היחס לירושלים.
ירושלים - חיבור בין המילים יראה ושלם, שילוב של מעלה - שזה מקום בית ה', ומטה - שבה שולט משפט הצדק. תהילים קכ"ב מונה את מעלותיה של ירושלים 'עיר שחוברה לה יחדיו' רוחניות ומעשיות. מקום של שמחה ואחדות העם בעלייה לרגל, מקום בו יושבים למשפט.
ונתפלל לעתיד לבוא: "ושמחתים ... כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים".
 
 משלחן מרכז המשק
סנאק-טיים: המפעל עבר מהפכה ארגונית במחצית השנה האחרונה. בסוף 2007
נפרדנו מחברת "שטראוס" ששיווקה והפיצה אותנו בשוק חנויות הנוחות תוך שימוש במותג "שטראוס".
לקחנו על עצמנו הקמה של מערך לוגיסטיקה שמתמודד עם משימות של הזמנה, הפצה ושיווק של תוצרת בתחום המזון הטרי לעילא ("אולטרא פרש"), הובלה בקירור והפצה ארצית.
גם חברות גדולות מתקשות להתמודד עם משימה כזאת ובכך גם היתרון של העיסוק שלנו בנושא. זהו תחום עם חסם כניסה משמעותי ויש ביקוש של חברות נוספות להשתמש בנו כמפיצים של מרכולתם.
מכירות המפעל עולות בהדרגה ובעקביות מחודש לחודש, רואים כבר אור בקצה המנהרה, וכמו שפולובין אומר תמיד "אנחנו מקווים שזו לא הרכבת שממול"...
אברות: סיכום הרגעון הראשון של 2008 היה המשך המגמה מ-2007. המפעל ממשיך להפסיד כשעיקר ההפסד נובע מפעילות "פלעד". במסגרת המאמצים לשנות את המצב הוחלף המנכ"ל של "פלעד" ונעשים מאמצי התייעלות שאנו מקווים ישפיעו לטובה כבר ברבעונים הבאים של השנה.
עלייה נוספת של מחירי המתכת משפיעה לטובה בטווח הקצר על הרווחיות, בזכות עליית שווי המלאי הגדול יחסית של צנרת, אבל עלולה למתן עוד יותר את הביקושים לצנרת מתכת בטווח היותר רחוק.
גידולי-שדה: עונת החיטה הסתיימה. לאחר שנים רבות ראינו בשדותינו חיטה לגרעינים בהיקפים משמעותיים.
תחמיץ החיטה, גרעיני החיטה והקש נמכרו במחירים גבוהים וגם היבולים היו טובים בממוצע.
בקיץ אנו מגדלים פחות גידולים עקב הקיצוץ במכסת המים שבשנה הבאה צפוי להיות גדול עוד יותר.
מכרז הקרקעות בנתב"ג נפתח לפני כחודש וחצי והתברר לנו שלא זכינו בו. אנו עושים עוד מאמץ אחרון למנוע את רוע הגזירה, אך התחושה היא קשה והסיכויים לא נראים טובים.
ל ו ל: הגידול שהסתיים לפני כחודש היה בינוני מבחינה מקצועית. רוב העופות נשלחו לשוק עם הכשרות הרגילה וזה אומר שהיו בעיות בריאות במהלך הגידול שגרמו לפסילת העופות לשוק ה"חלק". יחד עם זאת המחירים היו גבוהים גם בשוק הרגיל והלהקה סיימה ברווח נאה, אם כי פחות מהשיאים שאליהם הורגלנו.
הודים: מצב הלהקות טוב והגידולים מתבצעים כסדרם. יש לנו בעיה בניצולת המזון, מה שמשפיע לרעה על הריווחיות. הבעיה נמשכת כבר כמה חודשים ואנו מנסים להתגבר עליה בעזרת אנשי מקצוע בתחום ההזנה.
ר פ ת: הגדלנו על פי התכנית את מבנה היונקיה והוא יאוכלס בקרוב. הגדלה זו מאפשרת לנו להוסיף פרות חולבות בסככות הרפת במקום העגלות שנשארות זמן רב יותר ביונקיה.
השנה ניתן לחרוג ממכסת החלב ולקבל את מלוא המחיר עבור החלב החריג בגלל מחסור בחלב ברמה הארצית. מצב זה צפוי להימשך גם בשנים הבאות, אם כי אין בכך ביטחון. אף אחד לא יודע לנבא כמה זמן יימשך המחסור. הרפת שלנו, כאמור, נענית לאתגר ומגדילה כמויות.
אנו מייצרים חלב ביעילות, איכות החלב שלנו גבוהה. כמות התאים הסומאטיים בחלב שלנו היא מהנמוכות בארץ. זהו מדד המצביע על ממשק קפדני במרבץ הפרות, בהיגיינה של החליבה ובבריאות העדר בכלל.
יש לנו בעיה בכמות החלבון בחלב שהיא מן הנמוכים באזור. זהו מרכיב שעליו ניתנים הבונוסים הגבוהים ביותר מכל מרכיבי החלב. זוהי בעיה גנטית שפתרונה יבוא ע"י "שידוכים" וטיפוח ארוך טווח.
בעיה נוספת – בעיה ממשקית שאנו עמלים למצוא לה פתרון - היא עלות המזון הגבוהה. אנו רוכשים מזון ממרכז המזון שלנו המתופעל בשנים האחרונות ע"י "אמבר". איננו יכולים שלא להתערב בניהול ממשק ההזנה
ולצפות ש"אמבר" יעשו זאת בעבורנו. שתי בעיות אלו מונעות מאתנו למצות את יכולתנו להתפרנס טוב יותר מהענף שהשקענו בו כספים רבים ובסה"כ מתפקד היטב ומנפק תוצאות מקצועיות וכלכליות טובות.
מסגריה: הענף סיים את חלקו בבניית היונקיה. רוב הרפת נבנתה ע"י המסגרייה שלנו ובכל שנה נוסף עוד פרויקט קטן ביחס לבניית הרפת בכללותה. בשנה שעברה בנינו סככה למכון החליבה והשנה יונקיה.
הענף עובד בעיקר עבור לקוחות חיצוניים ונכון להיום יש עבודה רבה.
החלטנו לצקת משטח בטון מדרום למבנה המסגרייה העיקרי, משטח שיאפשר עבודה יותר מסודרת ונוחה על פרויקטים גדולים יחסית. בעתיד נבקש אישורים לבניית גג מעל המשטח ובכך נשלים הגדלה של שטחי העבודה במסגרייה ושיפור איכותם.
עובדי חוץ: זהו הענף הגדול אצלנו. יש לנו מספר גדול של חברים שעובדים במקומות שונים. אלי ברמן, רכז מש"א, ואנכי משתדלים להיפגש עם העובדים מדי פעם כדי לברר נושאים הקשורים לתנאי עבודתם, אפשרויות קידום בעבודה ובפרנסה ומידת שילובם האפשרית בעשייה בקיבוץ במקביל לעבודה בחוץ.
רוב העובדים מודעים לחשיבות השאיפה לשיפור הפרנסה ויש שמצליחים להגיע למשכורות גבוהות.
חשיבות רבה אנו מייחסים למילוי חובת העבודה במשרות מלאות ולהשלמת משרה לחברים שלא מצליחים לעבוד במשרה מלאה במקום העבודה העיקרי שלהם. עובדי החוץ צריכים גם להגיע למקום עבודתם – זהו נושא שמקשה לעתים למצוא עבודה בגלל מורכבותו ועל פי המגבלות שלנו בנושא הרכב ועלותו הגבוהה.
                                                                                           בברכת חג שמח,
שלמה פורשר
 
על חקלאות וחקלאים בבארות-יצחק בנגב – מן הארכיון
א. לפני 63 שנים, בשנת תש"ה, השנה בה עברנו כולנו לנגב, הייתה – כמו השנה - שנת שמיטה.
בספרו של י' ברסלבסקי "הידעת את הארץ" מופיעה כתבה על בארות-יצחק בנגב, ושם מצאנו – בהערת שוליים בעמ' 381– התייחסות לנושא.
 
"בשנת קיומה הראשון של הנקודה לא נטע הקיבוץ כל עץ. שנת תש"ה הייתה שנת שמיטה, ואף על פי שרבני הפועל המזרחי התירו לקיבוץ הכובש את השממה לנטוע עצי סרק כדי ליצור בהקדם צל יומם מחורב, ואף קיבלו את הסכמתה של הרבנות הראשית על כך,ביכרו אנשי בארות-יצחק לדחות את הנטיעה לשנת התש"ו.
הרבנים התירו גם את החרישה ואת הזריעה בשנת השמיטה, אולם "לא כדרכן" בכל שנה. הטרקטורים ומנגנון הזריעה, למשל, הופעלו עוד לפני עלות העובדים על האדמה החרושה והזרועה. נשיאת משך הזרע ביד הייתה אסורה."
 
ב. אברהם ביקהרדט הי"ד "... היה החקלאי בה"א הידיעה, לא רק בקבוצה אלא בכלל ברחבי הנגב, ולעתים קרובות באו אפילו אנשי תחנת-הניסיונות ברחובות לבקש עצה ותושיה ממנו. מרחבי הנגב שימשו לו תחנה למאווייו וכל דונם אדמה שנוסף, כל נקודה חדשה שהוקמה על אדמת הנגב, כאילו הוסיפו נדבך לביתו הוא. כך נתמלא שמחה ילדותית כמעט לשמע ידיעות ממין אלו.
תהה על סוד הקרקע והצליח לחטוף ממנה את תעלומותיה, לפענח את חידותיה. אף בשנות בצורת עלה בידו להוציא לחם מן הארץ, בתתו עיבודים מיוחדים לאדמה הצמאה ששמרו על האוצר הגנוז בה: מים"
זהו קטע מהספד שנכתב כנראה על ידי אחד מחברי הקבוצה (המקור בידינו אך אינו חתום) ופורסם בעיתון "הצופה" ביום י' מנחם-אב תש"ח במלאת "שלושים" לנפילת חברינו (באותו גיליון הופיעו הספדים על כל הנופלים). מצאנו לנכון לצטט קטע זה שמתקשר לשנת הבצורת העוברת עלינו בימים אלה.
 
השעור בפרשת השבוע יינתן ע"י אוריאל אמיר
אחות תורנית:   פלאפון 5199
                      בשבת: עדה צונץ           בחג:     אילנה פלינט
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
שירות לחבר
א. בערב החג יהיו ענפי השירות: מחסן בגדים, כלבי ובריכת השחיה –
                                      פתוחים כמו בערב שבת
ב.      חלוקת אוכל לחג – בערב חג במטבח בשעות 11.00 – 12.30
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
ביטוח חפצי ערך
בתאריך 1.7.2008 יתבצע חידוש ביטוח חפצי הערך של החברים/ות.
הביטוח כולל תכשיטים, מצלמות, מחשבים ניידים ועוד.
אם יש לכם חפצי ערך נוספים שלא בוטחו, או אם יש כאלה שאינם עוד ברשותכם אנא הודיעו לי על מנת שאוכל לתקן את סכומי הביטוח.
אין טעם לשלם עבור חפצים שאינם ורצוי לבטח את אלה שישנם.
אם אין שינויים – אין צורך להודיע.
                                    א. שפיר
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
נסיעה טובה ואיחולי הצלחה
לאלישבע שפירא, צחי דה-יונג ורחלי וייס היוצאים במוצאי שבת במסגרת משלחת המדריכים למחנה "מושבה" של בני-עקיבא בארה"ב. עשו חייל ושובו אלינו לשלום !
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
ח ן   ח ן
למורן סלומון על עיצוב השער לעלון המונח לפניכם. תזכי למצוות !
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
רפואה שלימה
למר לוינגליק בבית חולים "השרון". מקווים לראותך מהרה בבית בבריאות טובה !
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
AtarimTR