ידיעון 2580 פר' פנחס

בס"ד, ט"ו בתמוז תשס"ח
 
שבת קודש "פנחס"
 
 
תפילת שחרית
08.30
הדלקת נרות
19.25
שעור בפרשת השבוע – במועדון
שעור במשניות – בשטיבל
11.00
מנחה, קבלת שבת, ערבית
        דרשת הרב
19.35
סעודת שבת בחדר האוכל
11.30
סעודת שבת בחדר האוכל
20.45
מנחה גדולה
13.30
מכונת השטיפה פועלת
בשעות 21.30 – 23.30
 
שעור בגמרא – דף יומי
17.15
נשים אומרות תהילים בבית סעדון
17.30
 
 
שעור לנשים בפרקי אבות – במועדון
18.00
 
 
מנחה קטנה
18.00
 
 
ערבית, הבדלה
20.27
 
 
 
 
 
עונג שבת לילדים בשעה 11.00
 
 
   כיתות א'-ג' - קטי לוי
   כיתות ד'-ו'   - אסתר פורשר
 
זמני התפילה במשך השבוע
    שחרית א' – י"ז בתמוז      05.50
   שחרית, ג', ד, ו'                06.00
   שחרית ב' ה'                   05.50
   מנחה ברחבת חדר האוכל   13.30
   מנחה בבית הכנסת           18.30    
   רבע לערבית                    20.00
   ערבית                          20.15
 
ת ר ב ו ת ו ן
הרב ירון בשירות מילואים
 
 
שעור בנ"ך לא יתקיים
 
יום ראשון
בית שפירא
התעמלות לגברים
17.30
יום שלישי
מועדון
בית מדרש לגימלאים
08.30
מועדון
צ'י קונג לבגירים
17.30
יום רביעי
מועדון
מפגש ערבית לבגירים
18.30
חדר עיון
שעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י
21.00
 
שעור ניצוצות מהדף היומי לא יתקיים
 
יום חמישי
חדר עיון
שיעור בדף יומי
06.30
יום שישי
בית שפירא
יחדיו ב-ו'
09.00
 
 
השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב אחרי תפילת ערבית בחדר עיון
 
 
השקים היו הנס שהציל אותנו!
יעקב (ינקו) נפצע יומיים לפני ח' בתמוז, יום הקרב האחרון בבארות יצחק.
היה ברור לכולם שכאשר צועקים "אפשוס" כולם קופצים לתוך התעלות. זו הייתה קריאה לאזעקה. מישהו עמד על הגג השטוח של המאפיה וצפה, ובכל פעם שראה אש שאחריה יבוא הפגז, הוא היה צועק אפשוס וכולם קפצו לתעלות.
באותו לילה כשכולם קפצו לתעלה מישהו שכב שם עם כובע פלדה והכובע פצע את יעקב בבטן וקרע לו את הטחול. יעקב נכנס להלם והיו צריכים לפנות אותו.
דבר נוסף שהיה צריך להתבצע באותו לילה: רות פלדמן ואני היינו צריכות לנסוע עם חמישה שקי כביסה מלוכלכת לקיבוץ דורות כדי לכבס שם, כי לא היו לנו מים במחנה. פתאום בא עקיבא ואומר לי : "יעקב נפצע וצריכים לקחת אותו. במקום לשלוח את השקים אנחנו שולחים את יעקב עם המשוריין".
עמדנו ליד שער הקיבוץ והחלטנו לפזר את השקים לפני השער עד שיגיע המשוריין בלילה הבא.
בסופו של הקרב שהיה התברר שהמצרים הגיעו עד לשער הקיבוץ ואז נסוגו בבהלה כי חשבו שמונחים שם פצצות ומוקשים מסוכנים.   אלו היו השקים שלנו. זה היה ממש נס!
עכשיו, אחרי הערב הגדול שהיה בח' בתמוז, אני שמחה על ההתעניינות של כל האנשים ובמיוחד של הצעירים במה שקרה שם. אני מאחלת הרבה בריאות לכולם.
שמחה שטרסבורגר
 
       נר זיכרון !
       אהרן הלוי ז"ל – י"ז בתמוז תשמ"ו
 
פינת ההלכה
חימום אוכל בשבת – ג'
 
בשבוע שעבר למדנו את הכלל 'אין בישול אחר בישול', וראינו כי יש חריג לכלל הזה, והוא כשמדובר בתבשיל נוזלי שהתקרר. לפי הספרדים איסור בישול שייך בכל מצב שהתבשיל ירד מטמפרטורה של °45 צלזיוס, ולפי האשכנזים רק אחרי שהתבשיל הצטנן לגמרי עד לטמפרטורת החדר.
ואולם ישנו מצב שדבר נוזלי יהיה רותח ועדיין יהיה שייך בו איסור בישול לדעת השולחן ערוך. כדי להבין את זה צריך להקדים הקדמה קצרה: המשנה[1] אומרת כך: "האילפס והקדרה (=כלי בישול) שהעבירן מרותחין (=הוריד אותם מהאש בעודם חמים), לא ייתן לתוכן תבלין, אבל נותן הוא לתוך הקערה או לתוך התמחוי (=כלי הגשה)". כוונת המשנה היא שמרגע שהועבר תבשיל מכלי שהיה על האש (בלשון ההלכה זה נקרא 'כלי ראשון') לכלי אחר (=כלי שני), הוא כבר אינו גורם לבישול, ולכן אפשר להכניס לתוך התבשיל תבלין ואין חשש שהתבלין יתבשל (חוץ מאשר בדברים המוגדרים 'קלי בישול', שיכולים להתבשל גם בכלי שני[2]).
ממילא, ברגע שמועבר מרק מכלי שהיה על גבי האש אל כלי שני, הוא כבר אינו גורם לבישול, ולכן גם אפשר להכניס לתוכו שקדי מרק או קרוטונים. אך אם אותו כלי שני יונח על גבי האש, הרי שהוא יהפוך להיות כלי ראשון, וגם המרק שבו יתבשל שוב.
לכן כתב השולחן ערוך[3] שאין לערות מים רותחים ממיחם העומד על גבי האש אל תוך סיר, כי מרגע שהם יצאו מהמיחם פסק כח רתיחתם, והם מתבשלים שוב בסיר. ואולם, לדעת האשכנזים, כאמור, כל עוד נוזל לא הצטנן לגמרי לא שייך בו איסור בישול, ולכן גם אם הוא הועבר לכלי אחר לא יהיה בו איסור זה.
האם זה אומר שלדעת האשכנזים ניתן לקחת מרק מהמטבח, להעביר אותו לכלי אחר, ואח"כ להניח את הכלי השני על הפלטה בבית? - התשובה לכך היא שעד עכשיו עסקנו רק באחת מתוך שלוש הנקודות שבהן פתחנו. אמרנו שכדי לענות על כל שאלה בהלכות בישול בשבת עלינו לבדוק לא רק האם מדובר כאן באיסור בישול מן התורה, אלא גם לבדוק שני איסורים אחרים, שהם הגזירות שהוסיפו חכמים: גזירה אחת שנקראת 'מיחזי כמבשל' - שלא ייראה אדם כמבשל בשבת, וגזירה שניה שגזרו חכמים 'שמא יחתה בגחלים' ויעבור על מלאכת מבעיר. באילו מקרים חששו חז"ל לשתי הגזירות הללו? על כך נפרט בעז"ה בפינות הבאות.
 
 
הרב ירון
 
 
 
שוב מדליקים הנרות
 
בוקר יום רביעי 16 ביולי 2008
קרנית מסוגרת בבית אימהּ.
משפחות רגב וגולדווסר מסוגרות בבתיהן.
רגע האמת הגיע.
הקריינים והשדרנים מדברים בקולות נמוכים. גם המרואיינים שפלי רוח.
הצד המתלהם שמעבר לגבול, עשיו ששונא ליעקב, לא ישמש מדד לקוד התנהגותנו ואופן החצנת רגשותינו. בדומייה רוחשת מתקבלים אצלנו הדברים והכאב נורא. כואב אך מלא עוצמה. עַם ישראל חי את חייו על פי ערכי מוסר שאין להם אח ורע בעולם. תוך כיבוד האחר, לא תלוי צבע גזע ואופי. נוהג באורחות חייו לכבד את חיי אחיו ובניו עד רגעיהם האחרונים ולאחריהם.
 
10:00 בבוקר
שני ארונות מתים שחורים מורדים בנקודת הגבול של ראש הנקרה.
קריעה.
דמעות.
שוב מדליקים הנרות.
 
שלום קרנית היקרה, אישה צעירה ונפלאה
על כוחות נפש עצומים שגילית בשנתיים אלה
אישה צעירה ואוהבת שלחמה באומץ ובנאמנות.
כמה ערכי נתינה לימדת אותנו במאות ימי אין-שינה שעברו עלייך
היאך לימדת אותנו מה היא אישה עברייה ותכונותיה הסגוליות מקדם ועד עולם.
 
שלום למשפחות גולדווסר ורגב היקרות
ומשפחת גלעד שליט ומשפחת ארד של רון הנווט.
אהוד ורון וגלעד ואלדד – היש שמות יפים מאלה?
היש שמות ישראליים מאלה?
בליבנו אתם לעד!
                                                                           יונה ברמן
 
 
 
 
 
"עוטה חג ואימה"
תמו אירועי ח' בתמוז תשס"ח. 60 שנה לקרב בבארות-יצחק בנגב.
אם להידרש ל"מגש הכסף" של נתן אלתרמן, בו הוא מתאר את התחושה המעורבת המלווה אותנו מאז מלחמת השחרור – זו של חג מצד אחד ואימה מאידך – אני חש בכל ח' בתמוז תחושה זו.
עד לפני עשר שנים הודגשו חברי הקבוצה שנפלו והותירו אחריהם יתומים ואלמנות.
לפני עשר שנים חל שינוי כאשר צוינו בצורה בולטת גם הנופלים שבאו ישירות מהשואה ולא זכו להקים בית או להשאיר אחריהם ילדים.
השנה קיבל כיוון זה מימד נוסף של עומק הודות לעבודות התחקיר שנערכו על-ידי חברים רבים ובהן נחשפו עובדות ופרטים לא ידועים.
במשך כל הערב, מתחילתו במפגש החברים ועד שיר "התקווה" בסופו, ליוותה אותי תחושה זו של חג ואימה, אימת השכול וההרס האיום.
החג שהובלט בעשייה משותפת, עצמית, של כל כך הרבה חברות וחברים, נוער וילדים, שהוסיפו במשך שבועות וחודשים נדבך על נדבך ותמונה על תמונה עד שנוצר הפסיפס המהמם שהתנוסס למול באי הכנס.
החג שהדהד בקול גדול חזק וברור, שלמרות השכול, ההרס והאובדן האישי המשפחתי והקיבוצי נוצר פה משהו חי, חזק ורב-דורי.
החג, בהתכנסות ציבור ענקי שהמושג – והיום גם המותג שאפשר וצריך להתגאות בו: בארות יצחק - הוא משהו שצרוב ב-DNA של כל מי שהיה פה בח' בתמוז ורבים שנבצר מהם להגיע.
לכל אורנניזם יש יסוד מניע שכזה. אחד מהיסודות שלנו שמצליח לעשות זאת הוא ח' בתמוז. התחושה של חוב שלא נפרע וגם לא ייגמר, לנופלים בקרב זה, היא מנוע אדיר של עשייה.
זוהי גם אולי אחת הסיבות להתגייסות הגדולה לטובת האירועים וכמובן – מי שהניע אותם ועמד בראשם החל מראשית התהליך המשתף בו התכנסו חברים לסיעור-מוחות ועד לתום הערב.
איננו נוהגים לציין שמות של מי שתרמו, ובאירוע ענקי שכזה ראוי להיזהר על אחת כמה וכמה. אך אי אפשר שלא לציין את מי שעמדו בראש והניעו: מוישי, אורית, ואורלי פלדהיים. הם רתמו לתהליך את כל הציבור כולו בתחושה, ורבים – במעשה עצמו. ח' בתמוז הוא בנשמתם ובדמם.
לא היה זה עוד טקס ח' בתמוז – הייתה זו חדירה עמוקה למחוזות לא ידועים, חלקם מצמררים ממש, לתהומות נפש ולרגעים דרמטיים ביותר של פרידה על סף המוות, של שואה – שכול – וקימה מעפר מחדש.
תודה לכם ולכל מי שזיכה אותנו בחוויה חד-פעמית שכזו של קטרזיס קולקטיבי שכזה.
ומה הלאה?
בסיעור המוחות שבו נטלתי חלק בתחילת התהליך צויינה העובדה כי אין לנו חדר-זיכרון בו ניתן לצפות וללמוד את מורשת הקרב של בארות-יצחק בנגב. הוזכר, כמודל אפשרי, חדר זיכרון שקיים בנגבה.
נראה לי שעלינו לשבת ולבחון דרך מעשית שבה נוכל להרים פרויקט שכזה (שעולה בכסף רב) ושיאפשר לכל מי שיגיע אלינו ללמוד ולזכור את מורשת תש"ח וכל מה שבא בעקבותיה.
הפרסום הרב שזכו להם אירועי תש"ח השנה היה מרשים מאוד, אולם בעולם התקשורת הדברים נעלמים ונבלעים באותה מהירות שבה הם צצו. זה מחייב אותנו למחשבה ולבדיקה של הנושא כדי שנשתדל להנחיל לדורות הבאים מה שאצלנו זורם בדמנו.
אלי ברמן
 
במהלך הערב קרא הרב ירון שיר, אותו כתב לזכרו של מאיר פרקש הי"ד כסיכום לעבודת התחקיר שערכה משפחת בן-דוד.
 
בְּיָדַיִם רֵיקוֹת
 
שׁוּב וָשׁוּב הוּא חָזַר בְּיָדַיִם רֵיקוֹת
מַלְאָךְ הַדּוּמָה שֶׁאֶל מֵאִיר נִשְׁלַח
אֶת חַיָּיו לֹא נָטַל, נֶאֱלַץ לְחַכּוֹת
לֹא הִגִּיעָה הָעֵת שֶׁנַפְשׁוֹ תִּלָּקַח
 
לֹא נָטַל אֶת נַפְשׁוֹ, אוֹתוֹ בּוֹקֶר אָרוּר
כְּשֶׁלֶנֶגֶד עֵינָיו נִרְצְחוּ הַהוֹרִים
אֲבָל מֵאִיר שָׂרַד, וְהָיָה זֶה בָּרוּר
הוּא יִשְׂרוֹד אֶת הַכֹּל, מֵעָלָיו יֵשׁ שׁוֹמְרִים
 
אָפִילוּ בְּאוֹשְׁוִויץ, בֵּיתוֹ שֶׁל שָׂטָן
אֶת הַתּוֹפֶת עָבַר, מְעוּנֶה וְחָבוּל
כִּי לַמַּוֶת בָּרוּר, יֶשׁ שָׁם נַעַר קָטָן
אֲשֶׁר לוֹ לֹא יוּכָל, לְגַבָּיו הוּא כָּבוּל
 
וְגָם כְּשֶׁבָּרַח לִהְיוֹת עִם אָחִיו
הוּא נִתְפַּס וְהֻכָּה וְעֻנָּה וְהֻרְחָק
חֲשָבוּהוּ לְמֵת - הֵם יָדְעוּ לְהַכְאִיב
אַךְ פְּתִיל הַחַיִּים לֹא נִכְרַת, לֹא נִשְׁחַק
 
וְהַמַּוֶת הוּא שָׁם, לֹא אוֹרֵב בַּפִּינָה
הוּא נִצָּב בְּגָאוֹן, וְחַרְבּוֹ בְּיָדוֹ
אֲבָל בּוֹ לֹא יִגַּע, הוּא מוּקָף הֲגָנָה
וּלְפָלֶסְטִינָה עֹולֶה לְבַדּוֹ
 
הוּא לוֹמֵד לֶאֱחוֹז הָרוֹבֶה בְּיָדָיו
וּבְקִבּוּץ כְּפָר דָּרוֹם חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ
לְדַרְכּוֹ הוּא יָצָא, לֹא הִגִּיעַ עָדָיו
כִּי בִּבְאֵרוֹת יִצְחָק דּוּמָה יִפְגְּשׁוֹ
 
שׁוּב הַמָּוֶת מֵקִיף מִסָּבִיב כְּעוּגָה
וְרַק שְׁנַיִם נוֹתְרוּ בָּעֶמְדָה הַקִּדְמִית
הוּא נִשְׁלַח לְבַשֵּׂר, אַךְ בַּדֶּרֶך נִפְגַע
וּמַלְאָךְ הַדּוּמָה גָם אֶת מֵאִיר הֵמִית
 
מֵעוֹלָם לֹא חָזַר בְּיָדַיִם רֵיקוֹת
מַלְאָךְ הַדּוּמָה שֶׁאֶל מֵאִיר נִשְׁלַח
אֶת חַיָּיו הוּא נָטַל בִּפְרוּסוֹת דְקִיקוֹת
וּפְרוּסָה אַחֲרוֹנָה - ח תָמוּז בְּתָשָׁ"ח.
 
 
 
 
ת ג ו ב ו ת
                                        גדול  המעשה  וגדול  העושה (בבא בתרא)
לכם חברי בארות יצחק היקרים ולכל העוסקים במלאכה. תודה  ענקית !
תודה על החיבור לבית ולשורשים.
תודה על החיבוק והרגשת הביחד.
תודה על תחושה של: "איזה יופי"!!!
תודה על התייחסות אישית לכל בני המשפחה.
תודה על הזיכרונות שהציפו אותנו - הבנים.
תודה על חיבוק של מטפלת ומטופלת לשעבר.
תודה על הידע ההיסטורי שתרמתם לנו.
תודה על ההתרגשות בפוסענו על הדשא המושקע ומרנין הלב.
תודה על הרגשת ה"וואו"!!" זה הבית שלי! מעולם לא התנתקתי.
אני מרגישה כשתיל בתוך עציץ, שנתלש מאדמתו והיום הוא שב לבית גידולו.
בתקווה גדולה שהחיבור לא יינתק עוד.
בתקווה גדולה להרגיש שזה הבית שלנו.
בתקווה שמפגשים, בלבוש צנוע יותר, ימשיכו להתקיים.
בתקווה לקשר ספונטני.
בתקווה שתמשיכו לפאר ולהתפאר.
בתקווה ש"בארות יצחק" תמשיך להאדיר ולהעצים בצמיחה, בתרבות, בבריאות,  ויהי  ה' עמכם.
                                                                                 יישר כח !! ולהתראות בשמחות.
                                                                                  מרים הרץ (לנדסברג)
 
 
למיכל ואליעזר שפיר
שפע ברכות
לחתונת הזהב.
ולתת עליכם היום ברכה
 
היכולת להרטיט והפרטים הקטנים
 
"ים טרי טרי טרי... " – הזמיר של אורלי פורשת כנפיים וכשהיא מגיעה ל-"שאימי מוחה דמעה" גם לשומע מתגנבת לחלוחית לעין.
אפרים, באנדרסטייטמנט בורשטיקי, תערובת של השלמה ובקשה, תוהה אחר כמה שיירים היסטוריים של אב שכמו התאייד, כמעט ללא תיעוד מינימלי.
"מנחם קסנטבאום אמר לי להכין ארוחת ערב לכולם בסוף יום הקרב..." כך שמחה ש. בדיאלקט הונגרי מחשמל של מילים פשוטות המתארות את שעשתה בעיצומה של מלחמה, אין ספק היו לה "ביצים".
לאה ל. מהזן הנכחד של היקים באני מאמין ישיר ומרגש, - אך.. אילו רק היו לנו יותר יקים של אז, מאד יתכן שהרבה דברים היום היו נראים אחרת.
חיים פוזננסקי, הציורי, לנוכח מצג המצבות המרטיט, מתחבר ל "שלחן העבודה" של חברו חיים זיידרמן, העמוס איורי תום צעיר, מגלה עצמו בתמונת ההכשרה הבלגית ובהתרגשות סוחף את הסובבים שאינו מכיר לתוך מנהרת הזמן. כשעיניו נתקלות בתמונתו של אברהם ביקהרדט הוא חי רגע בלתי מחיק מיום הקרב. אברהם חלל, רימון בידו וסביבו מצרים הרוגים. 
"א-לוקים נמצא בפרטים הקטנים" –
- תוך כדי התבוננות מתפעמת ברטרוספקטיבה ההיסטורית של קיבוצנו מבית היוצר של מיכל ב, מושטת לעברנו יד המחלקת בקבוק מים צוננים- ממש בזמן.
- ידיעון 2579 במהדורה מוקדמת, חגיגית, עם תמונת שער קבוצתית "מדליקה" של שארית הדור שגרם לכך שכל זה קורה היום.
- עמודי התפילה האלגנטיים, כאמצעי להצגת שמות הנופלים - פשטות כובשת במיטבה.
- ערב שלם ללא "דבר הקבוצה" בלי "ברכת התנועה" – זכות הדיבור לתפאורה, למצגים המטופחים העשויים ביד אמונה עד לפרט האחרון תוך הימנעות מגודש מיותר. 
אנחנו דור שגדל על "ריטואל" שנתי של "נגף ופגזים" ב- ח' בתמוזים שהיו בדרך כלל סבירים, רגילים, אך לא ממש מרטיטים. "בשערי עזה" היה קונצנזוס, יבש משהו, מתאים לצנעת היקים. תמונות הנופלים, למעט החברים, פנים צעירות לבושי חולצות רוסיות, לא כל כך התחברו אצלנו.
הרעיון לטפל בזיכרון מכיוון פן "החיילים האלמונים" הוא ביטוי לחשיבה מחוץ לקופסה, עם העזה והשראה. פישר, פרידר, זעירא והשאר, דווקא הם, לכאורה אנטיתזה לגבורה, אנשים פשוטים נטולי כריזמה, סיפורם וכתביהם שנאספו בעבודת תחקיר מעולה, הם עוצמתו של הסיפור שעד כה לא סופר.
בזיכרון יש תמיד משהו המחבר אותנו להווה וכמובן לעתיד – החבורה הרעננה על הבמה, באומר, בשירים של אז, עם קצב בן זמננו, היא סממן טוב לעתיד.
מישהו פעם סיווג את אנשי הקיבוץ לכמה טיפוסים. הסוג הבולט במיעוטו הוגדר כ-"אנשי הבוכנה" - לב המנוע, בלי דחיפתם קשה להרים הפקה כה מרטיטה – יש פה אנשי בוכנה.
השקט הארגוני, הביצוע החלק של מרכיבי האירוע, אינם נראים כהברקה חד פעמית - ניכרת פה תשתית עם עוצמות.
נפתלי ל. אבי, נהג לומר: "אם יש לך משהו טוב מותר להשוויץ בו" – אכן עשיתם משהו באמת טוב. 
                                                                       ישראל רמות
 
 
 
אין צורך להרבות במלים כדי להביע את התחושות בקשר לאירועי ח' בתמוז.
נדמה לי שכולנו שותפים לתחושות אלו ומודים לכל מי שהיה שותף בהכנות.
התרגשנו מהמפגש עם ותיקי הקבוצה, עם בני המשק לדורותיהם, עם חברי גרעינים ועוד, מהתצוגות והמיצגים השונים וכמובן מהערב עצמו. השילוב בין התחקירים על הנופלים והשירים שהתלוו אליהם היה במינון הנכון, ריגש והכניס אותנו לאווירה ולרוח התקופה.
היה נפלא לראות את שילוב בני הנוער – דור שלישי ורביעי – בכל האירוע ובעיקר בסיור בהר-הרצל ביום שישי. אין מלים להביע את התרשמותי מהארגון וההדרכה הנפלאה: הליכה מאזור לאזור, מקברי הנופלים המוכרים לנו – שמות שאליהם נוספו זיכרונות וסיפורים – לקברי הל"ה, כפר-עציון, חלקת הנעדרים, הצוללת "דקר", האניה "ארינפורה" בה טבעו שניים מחברינו, חללי העיר העתיקה בתש"ח ועד לקברות חברינו שנפלו על הגנת בארות-יצחק. הכל לווה בהסברים ובסיפורים שחלקם היו חדשים גם לי (או אולי הספקתי לשכוח).
ולבסוף – הטכס שהוכן גם הוא ע"י בני הנוער והסתיים בשירת "אני מאמין".
בתקווה שהעניין, היחס והשילוב בין הדורות ימשיכו להתקיים לא רק באירועים מסוג זה אלא גם בחיינו ביום-יום.
מיכל שפיר (דור שני)
 
 
שלום רב,
אני מרגיש צורך להביע את מלוא הערכתי והערכת חנה על הערב המרגש שארגנתם למופת לזכר הנופלים והקרב.
מנחם בני, שגדל כנער בקבוצה, ביקש אף הוא למסור לכם עד כמה הוא התרגש, כי גם הוא עוד פגש חברים וחברות עמם גדל.
מצווה גדולה קיימתם לזכור בצורה כה מרשימה ומכובדת את אלה שאינם עמנו עוד.
                                                                           יישר כחכם,
                                                                                            בידידות ובהערכה
חנה וצבי בכרך (המכונה "יקלה")
 
 
 
 
רצינו להגיד תודה שהוזמנו להצטרף לערב המקסים והמרגש של ח' בתמוז.
היה מרתק לשמוע את הסיפורים וההקשרים שלהם לאנשים שעוברים על ידנו בשבילי הקיבוץ הפורחים.
אנחנו מעריכים מאוד את השעות הרבות שהושקעו בתחקיר, בכתיבה ובחזרות למופע.
ושוב כמו בכל פעם שאנחנו באים לבקר אנחנו מרגישים בבית.
היום אנחנו מתחברים לשורשים כחלק מגרעין חדש וצעיר בנגב: גרעין "רתמים".
אנחנו מאחלים לקיבוץ עוד הרבה שנים יפות ואירועים כאלה לרוב.
אילה, מאיר וטל שפירא
 
 
 
תודה על הערב המקסים שארגנתם בח' בתמוז. היה מאוד מרגש – גם בפן האישי-משפחתי. זה כל פעם מעורר השתאות על ההשפעה של נפילת סבא, איך זה מעורר גלים גם אחרי 60 שנה ! וגם הסיפורים על הנופלים האחרים – כל אחד סיפור מופת בפני עצמו.
מאוד יפה לראות איך הקיבוץ מתארגן ומרים אירועים כאלו. זה מביא לידי ביטוי את עוצמת הקהילתיות של הקבוצה!
אופיר פורת
 
 
לחברי קבוצת בארות יצחק
שלום רב,
ברצוננו להודות מקרב לב על ההזדמנות שנתתם לנו להשתתף באירועים שהפקתם לאחרונה לציון 60 שנה לקרב על בארות-יצחק בנגב ולזכר הנופלים בקרבות – חברי הקבוצה ואחרים.
חייבים לציין כי רמת אירועים אלה לא נפלה ואף עלה על ההפקות הארציות שהיו לציון 60 שנה למדינה.
יישר כח וכל הכבוד לכל החברים שיזמו, ארגנו ובצעו.
ושוב, רוב תודות על שיתופנו (האקסטרנים) בחוויה בלתי נשכחת זו.
                                                                                                 בברכה,
לאה ומשה אפשטין
                                                                      מושב צפריה     
 
 
חברים יקרים !
 
אין מילים להביע את הערכתנו ולתאר את עוצמת החוויה וההתרגשות מהערב המדהים לציון 60 שנה לנופלים בקרב בבארות יצחק בנגב.
היה מדהים לחוות את ההצדעה שלכם לדור המייסדים –הנופלים והחיים –שיזכו לאריכות ימים. אין ספק שערב כזה ממלא אותם בכח ובאנרגיה להמשך כי ידועות מילותיו של ברל כצנלסון : "דור שאינו מכיר את אביו וסבו –אינו מכיר את עצמו, אינו יודע מה ירש ובמה מרד " .
הנופלים במותם הורישו לנו את חזונם שנמשך ומתפתח מאז ועד היום.
ר' ישראל מסלנט אמר :
מצינו בתורה כי אברהם חפר בארות, יצחק חפר בארות, ואילו אצל יעקב לא מצינו חפירה.
למדנו: כיון שסבא ואבא חפרו יכול הבן- הנכד לדלות מלוא דלייו מבארות מים חיים ללא חפירות ויגיעות מיותרות."
ולכם חברים יקרים יישר כח גדול ומי ייתן ותמשיכו לגמוע מאותן הבארות שנחפרו בעמל יזע ודם.
                               נעמי לוי
 
  
חברי בארות יצחק היקרים !
שלום רב,
אשריכם שהגעתם עד הלום !
ביום חמישי האחרון זכיתי ליטול חלק בציון יום חגכם שנקבע בערב יום הזיכרון להתקפה הקשה על קיבוצכם בנגב.
יצאתי נפעמת ונרגשת. לא חשתי כלל בזמן שחלף. הערב נערך ממבט אישי ואכפתי, באופן מרגש ונוגע ללב וברמת ביצוע גבוהה.
מפעימה במיוחד ההכרה במאמץ הרב שהושקע, בתחקיר יסודי לאורך זמן, מאמץ החוצה, כמדומני, את כל שכבות הגיל.
לא רק אתם יצאתם נשכרים מערב זה אלא גם דפי תולדות ישראל וכמובן כל מי שצפה והשתאה.
וכל זה מבלי להזכיר את התערוכות המחכימות והמושקעות וקבלת הפנים החמה.
יישר כוחכם, עלו והצליחו בכוחכם זה.
                                                                                                           בברכה,
מנוחה זכאי
מח' חברה
 
 
לכל הנוגעים בדבר – ואתם רבים.
תודה רבה על הערב הנפלא – ליל ח' בתמוז.
הרגשתי את ההשקעה הגדולה בכל פינה: עמדות הזיכרון לנופלים, קירות חדר-האוכל שנשאו המוני צילומים, התמונות היפות של שנים עברו על הדשא ועצי המשפחות.
כמובן – הזכרת הנופלים שקרמו עור וגידים על ידי השמעת סיפוריהם מפי מקורבים שלהם והמפגש עם חברים מימים ימימה. כל הכבוד שעליתם על עקבותיהם. שנים לא זכיתי להיפגש אתם. וכמובן שהיו עוד הרבה שפשוט אי אפשר לראות את כולם.
הייתה זאת חוויה אמיתית.
                                                                       יישר כחכם !
                                                                                                      בברכה,
 מרים שלמון-זכאי
  
 
לכל שעשו במלאכה - שאו ברכה !
                                           היה אחלה, מרגש ומקסים.
                                                                                   אין מילים !
אפרים בורנשטיין
 
 
  
 
לכבוד
איקה שניאור
קיבוץ בארות יצחק
 
חובה וזכות נעימה היא לנו להודות לכם מקרב לב על ששיתפתם אותנו בערב חווייתי, מכובד ומרשים שקיימתם בז' בתמוז בביתכם בארות-יצחק.
ברכות ויישר כח על היסודיות, התחקירים שערכתם, איתור האנשים הנוגעים בדבר, הזמן והמחשבה שהקדשתם לעריכת ערב שהוא חלק נכבד מההיסטוריה של בארות-יצחק בפרט ומההיסטוריה של עם ישראל בכלל.
בעלי, יהודה זיו (וייס) שהיה בגרעין של מחזור כ' מ"מקוה ישראל", נפצע מרסיס שחדר לעמוד השדרה שלו ונשאר אתו לאורך השנים עד היום. עבורו היה זה מפגש רעים מרגש עם חברים מאותם ימים רחוקים שהעלו זיכרונות, סיפרו סיפורים ופרשו לפנינו את שארע אז לפני 60 שנה.
עבורי, ילידת הארץ שגילה היה 10 שנים באותה עת, היה זה שעור מאלף בהיסטוריה, וחבל שסיפורה של בארות-יצחק אינו מצוי בדפי ההיסטוריה של מדינת ישראל.
שוב תודה על ערב מרשים ומושקע מאוד, על התכנית האמנותית שהייתה לעילא ולעילא, על קבלת הפנים החמה, הדואגת והמתחשבת שלכם.
                                                                 בברכת יישר כח !
יהודה ומלכה זיו
                                                                         אשקלון
 
 
ברצוני להודות לכולכם על האירוע המרשים שארגנתם בקיבוץ ביום חמישי שעבר.
אני יליד הקיבוץ (1951) אולם עזבתי עם הורי – חנה ופרופ' צבי בכרך – בגיל 7. כל ילדותי גדלתי בצמוד לתני אהרן ז"ל אשר עם משפחתו אנו בקשר עד היום.
האירוע היה מאורגן בצורה מעולה, הציג בצורה מרשימה את כל אירועי הקרבות הקשים ב-48' והעלה בצורה מרשימה ביותר את זכר החללים בקרבות אלו.
אנא העבירו תודתי לכל המארגנים ואלו שנטלו חלק.
אל"מ (מיל') מנחם בכרך
 
 
השתתפתי באירועי 60 שנה לקרב על בארות יצחק, אשר נערכו בקיבוץ בחודש האחרון. הארגון וההפקה, אשר ללא ספק רבים טרחו בהם ובהצלחה רבה, הפכו את האירועים האלה לחוויה אמיתית עבורי.  
התערוכה, הקולות והמראות, העלו בי מחדש את אותם זיכרונות ילדות שאנחנו כל כך אוהבים לזכור ולהתרפק עליהם.
גם אחרי 11 שנים שאני לא חי בקיבוץ וגם אחרי שנתיים שאין לי כבר, לצערי, בית במקום, הרגשתי שבארות יצחק זה עדיין הבית שלי.
יישר כח לכל העושים במלאכה.
שרגא לביא
 
  
איריס נתנזון הכינה את מיצג הנופלים היפהפה. בהוצאת הרעיון לפועל היו לה שותפים רבים והיא מבקשת להודות לכולם באמצעות השורות הבאות:
 
"עוד נדע ימים טובים פי אלף                           
שורשינו יעמיקו סלע                              רק אם נאמין בעוז הרוח
כמו ארזים בהר.                                 רק אם נאמין ולא ננוח
                                                  מן המיצרים אל ים פתוח
יחד - כל הדרך,                                  כמים רבים נסער.
יחד - לא אחרת,
יד ביד נושיט לטוב                                רק אם נאמין ודאי נצליח,
שעוד יבוא, בא יבוא.                              רק אם נאמין ודאי נגיע,
יחד - כל הדרך,                                  בימים של סער ברקיע
יחד - לא אחרת,                                 כאש התמיד נבער".
יחד איש אל איש יפתח
את לבבו.


 
אז כמה תודות על עשייה משותפת...
 
קודם כל לקב"ה – שנתן לי את הרעיון, הכוח והיכולת לבצע. (וגם על הנס...)
למוישי – שנתן אור ירוק לדמיון שלי על אף הקשיים.
לנאוה איטלי – על סיעור המוחות שהביא לתוצאה הסופית.
לגיל ולצוותים החוקרים - על החומר הכתוב.
לעטרה – על הצילומים והעזרה (הצלת אותי...)
לרחל פולובין ולאה לוי – על חיתוך הבדים.
למנחם ג. – על העזרה הפיזית.
ליוסי ולצוות המסגריה – על העמודים.
לצוות חצ"ם – על ניקוי החול והצביעה.
לגבי– על התאורה.
לאתי על העזרה ועל השכנועים...
לנורית ס, אילנה ל, חנה ב, מילה, יוסקי, הושע, אלמוג, אילון, אביעד א, רז, צבי, בן, אביתר, שחר א, אהרון ס,ונעם ג. על כל יד שהושטה לעזרה. (וסליחה אם שכחתי מישהו...)
לציבור המפרגן – תודה!!!
לאבא שלי על הנסיעות, הטלפונים, הגזירות, העזרה בפירוק והטרטורים באופן כללי.
ולבסוף, לאחת והיחידה שבלעדיה שום דבר לא היה קורה:
                 אמא שלי!!!
את גדולה וכל מילה מיותרת... אני אוהבת אותך!   תודה!
                                                                                    אִירִיס
 
 
בשולי הכנס
בעלון טירת צבי מערש"ק "קרח" השתא מצאנו את השורות הבאות:
החטיבה שאינה שוכחת – גם לאחר 60 שנה !
כמדי שנה התכנסו כמה עשרות ותיקי חטיבת "אלכסנדרוני" בשיכון "דורה" בנתניה, ליד האנדרטה לזכר הנופלים הניצבת בחורשה. מלווים בחיילי החטיבה הסדירה הם באו להתייחד ולהעלות זכרם של 467 לוחמי החטיבה שנפלו במלחמת השחרור.
השנה הנחה את הטקס עמיקם גורביץ', אשר הזמין להדלקת לפיד הזיכרון את בארי שור, מלווה בסבתא נילי, אשר אביה מנחם הי"ד נפל ב"מגדל צדק" בהיותו לוחם בחטיבה.
הטקס אורגן בידי חיילי חטיבת אלכסנדרוני המחודשת בשיתוף עיריית נתניה.
מעט היסטוריה: חטיבת אלכסנדרוני לחמה במלחמת השחרור בגזרה צרה (המותניים של המדינה) ממשמר העמק עד הנגב. שמה על שם נחל אלכסנדר שהיה בתחום אחריותה. לאחרונה הצטיינו לוחמי החטיבה במלחמת לבנון השנייה."
                                                                                                                  דני שור
 
 
לשיראל אנגלנדר בת המצווה
לסרינה ועקיבא אנגלנדר
לסבתא וסבא מלכה ויגאל אנגלנדר
לסבתא רבתה עדינה וולף
ולכל המשפחה
מ ז ל   ט ו ב
כגפן פורחת חן וניצני פרי הדר והוד
 
 
 
לסבתא רבתה שרה כרמי
לסבתא וסבא סוזי ואורי כרמי
ולכל המשפחה
שפע ברכות בהולדת הנינה-הנכדה
בת לרותי ואיתי בצלאל בירושלים
וראה בנים לבניך שלום על ישראל
 
 
בין הרבים שהיו אתנו בליל ח' בתמוז השנה הייתה גם מרים כוכבי (סירטש) שהייתה בחברת הנוער בבארות-יצחק בנגב. היא העלתה על הכתב מעט זיכרונות מאותם ימים ובאמצעות שמחה שטרסבורגר הגיעו דבריה לידיעון.
בסתיו 1947 גמרו לבנות את בית הנוער בקיבוץ בארות-יצחק. האווירה הייתה כבר מאוד מתוחה. הרבה שמירות, עבודת ביצורים. חדר האוכל היה פתוח 24 שעות – כל השוטרים והשומרים שיצאו או עברו לשמירת קו המים בנגב נכנסו לשתייה חמה.
יום אחד, לאחר שהייתי במשמרת לילה, ביקשו שנסדר יפה את הבית כי מגיעים התורמים מארצות-הברית לראות את הבנין. החדרים היו נחמדים בנוסח של אותם ימים. קבלנו בדי יוטה וחוטי צמר צבעוניים ורקמנו כיסוי למיטות, וילונות לחלונות ולכונניות.
המשלחת כמובן איחרה וכשהגיעה האריכו בדיבורים.
הייתי מאוד עייפה. אמרתי בהונגרית לחברתי: הלוואי שילכו כבר. אחת הנציגות שעמדה לידינו פתאום פתחה בהונגרית: ילדות, אולי יש ביניכם מישהו מהעיר ארד שבטרנסילבניה? לא הרגשתי בנוח אבל כנראה היא לא שמעה טוב או לא רצתה להביך אותי. ובכן, היה בקיבוץ בחור מאותה עיר בשם יעקב והיא שמחה מאוד כי הכירה א משפחתו. הלכו לחפש אותו. גם הוא היה בשמירה בלילה הקודם וישן באחד האוהלים. זה היה זמן קצר לפני חתונתו של יעקב והיו כאלה שראו שהיא נתנה לו דולרים.
אני זוכרת את החתונה – ארבע חתונות היו ביחד, בלי אורחים, כי היה עוצר כללי בארץ ולא יכלו להגיע. זה היה בחנוכה 1947.
כעבור שנים פגשתי את שמחה אשת יעקב. שאלתי אותה: את יודעת שבזכות פליטת הפה שלי קבלת מתנת נישואים? כן, היא אמרה, נתנה לנו דולר אחד ולאחר זה כל שנה שלחה אלינו לחופש את בנה...
מרים כוכבי-סירטש
 
לסבתא רבתה חנה ברמן-תשבי
ולכל המשפחה
מזל טוב בהולדת הנינה אריאל
בת לקרן וברוך דגן
נכדה לבת-שבע ויחזקאל דגן
טוב ינחיל בני בנים
 
 
 
 
חדש בספרייה
מנוי ל "עת-מול" - עיתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל (בהוצאת יד בן צבי).
בגיליון הראשון שקבלנו יש מאמר יפה מאת נחום על בארות יצחק – הקרב ותוצאותיו.
מי שמעונין לקבל את העיתון בסבב הביתה מתבקש להודיע לי.
 
ספרים למבוגרים (מבחר של הספרים החדשים)
1.         נשיא מעל החוק- באלדאצ'י. ספר מתח מצוין.
2.         שיר המיסיון- לה-קארה.
3.         האבודים- מנדלסון. מסע אישי בעקבות שישה מתוך שישה מיליון.
4.         עזר כנגדו- נעמי רגן.                                             
5.         דומא קי- סטיפן קינג.
6.         קרוב להפליא ורועש להחריד- ספרן פויר.         
7.         אחוזת דג'אני- אלון חילו.
8.         עאידה- סמי מיכאל.                         
9.         אשת חיל- ליהיא לפיד.
 
ספרים לילדים ונוער
1.         מעורב ירושלמי- ליאת רוטנר.
2.         מנהרות- גורדון וויליאמס. ספר פנטסיה.
3.         בין ים לים- רונית לוינשטיין- מליץ.
4.         גרגר אחד של אורז- דמי. ספר יפהפה לפעוטים.
5.         גלי בשמלה ירוקה- שיר.                  
 
אילנה
 
 
 
לסבתא וסבא הטריים   רחל ובנט רוזנבלט
ולכל המשפחה
מ ז ל   ט ו ב
בהולדת הנכד הראשון
בן בכור לעינב ודוד רוזנבלט בבית-שאן
ושיר תהילה והודות לא-לוקים
 
 
מתיק המכתבים
לכולם שלום,
כפי שידוע לכם, אשתי ואני זכינו להיות בחתונת בתנו רחל עם חיים קון.
היינו אורחי הקיבוץ למשך כל שבוע "שבע הברכות" ואנו כותבים לכם כדי להודות לכלכם על הכנסת האורחים, מאור הפנים וכל הרצון הטוב של כל מי שפגשנו בבארות-יצחק.
מאוד נגעה ללבנו המעורבות של כל אלה שעסקו בהכנות ובשמחה עצמה וזה היה כבוד גדול עבורנו.
בבקשה קבלו את תרומתנו המצורפת לשימוש עבור השמחות הבאות או אירועים משמחים אחרים כפי שתמצאו לנכון.
זוהי רק תשורה צנועה הבאה להביע את הערכתנו ותודתנו על האירוח והכבוד שהענקתם לנו כאורחיכם.
אנו מרגישים רגועים ובטוחים ביודענו שרחל וחיים הם חלק מקהילה יראת שמים שבדרך חייה מממשת את מצוות התורה.
ברכותינו לשלום ולשמחות נוספות בעתיד.
מרדכי ונאוה קפלן
המכתב במקור באנגלית והוא מובא כאן בתרגום חופשי.
 
 
לרחל וחיים קון- בוגרי האולפן שלנו
מזל טוב לנישואיכם
וברכות למשפחותיכם ולמשפחות לוי ופורת המאמצות
שתזכו לבנות בית נאמן בישראל
 
 
 
מועדת קליטה
ועדת קליטה המליצה בפני המזכירות והמועצה להעביר לדיון באסיפה קבלת מועמדים: חן ויאיר בר-נדר,
יוליה ואיתי שוהם, קרן ועמיחי שטרן. ראו דיווח מהמועצה להלן.
לאחר אישור האסיפה תועמדנה שלוש המשפחות להצבעה בקלפי. אנו מצפים ומקווים לקבלתם כמועמדים בקיבוצנו.
הוחלט עם משפחות חי ואסא ברוכי ומיכל ויוסי הדרי לדחות בשלב זה את ההצבעה עליהן.
עירית הלוי
 
 
מדיוני המועצה (6.7.2008, 13.7.2008)
קבלת מועמדים - קרן ועמיחי שטרן, חן ויאיר בר נדר, יוליה ואיתי שוהם.
 
ששת הנקלטים העומדים להצבעה למועמדות הם בני משק ובנות זוגם. בני המשק מכירים את כללי החיים בקיבוץ יותר מאשר נקלטים חדשים. יש המצפים שבני משק יתקבלו בתנאים מועדפים כי "מגיע להם". בפועל, ההבדל הברור היחיד הוא שבני משק מתקבלים גם בהיותם סטודנטים לפני שיכולתם להתפרנס עמדה במבחן. מלבד קריטריון זה יש, לדעת חברי המועצה, לבחון את בני המשק בקריטריונים המקובלים לשאר הנקלטים, ללא הקלות.
הודגש כי הליווי האישי בשלבי הקליטה חשוב מאד, גם ביחס לבני משק, ואין להסתפק בכך שההורים ובני המשפחה "יעשו את העבודה".
עמיחי וקרן שטרן: עמיחי לומד הנדסה אזרחית ולפניו עוד שנות לימוד אחדות. הלימודים ממומנים ממענק הלימודים לבן משק. עמיחי עובד, כנדרש מסטודנטים הלומדים בתוכנית מלאה,  100 י"ע בשנה, בלול.
קרן למדה הידרותרפיה, סיימה חופשת לידה ועובדת בפעילול.
יאיר וחן בר נדר: עברו לשנת קליטה ממסלול א'. יאיר לומד עבודה סוציאלית במכללת אריאל. נותרה לו שנת לימודים אחת. יאיר עובד חלקית, כנדרש מסטודנטים, בענף המזון. חן עובדת בגן חרוב.
איתי ויוליה שוהם: איתי לומד כלכלה ומינהל עסקים. טרם סיים. איתי עובד, בתיאום עם מש"א, בחצי משרה בבנק מחוץ לקיבוץ. יוליה היא עובדת סוציאלית ברמת גן.
 
מהדיון:
·        יש לעודד הזמנת נקלטים לבתי משפחות גם כשיש להם הורים ומשפחה בקיבוץ.
  • המועצה מבקשת לשמוע מוועדת הקליטה דיווח ביניים במהלך תקופת המועמדות. 
החלטה:
המועצה ממליצה על קבלת יאיר וחן בר נדר, איתי ויוליה שוהם ועמיחי וקרן שטרן למועמדים.
קבלת יוסי ומיכל הדרי לחברים נדחתה בשנה, בתיאום איתם ועם ועדת קליטה.
אמיתי
 
 
מסיבת סיום בגן "דקל"
השבוע קושט בית שפירא בתפאורה חגיגית לקראת מסיבת הסיום של גן "דקל" בנושא "60 שנה למדינת ישראל".
הילדים הנרגשים רקדו, שרו והציגו שירי ארץ-ישראל.
צוות הגן בראשות לימור נתנזון טרחו רבות בהכנות וההשקעה הרבה באה לידי ביטוי לפני הקלעים ומאחוריהם.
תודות מיוחדות לעינב ריידר, לציפי חדד, למרים שניאור שגם הפעם עזרה והזיעה מאחורי הקלעים, לטובית גל שבכל חופשה בשש השנים האחרונות חיכינו לה בגן והיא כמובן לא אכזבה והפכה לחלק אהוב ובלתי נפרד מהצוות. בהזדמנות זאת אנו מאחלים לטובית הצלחה רבה בדרכך החדשה בשירות הלאומי.
ההורים הודו לצוות בדרך מקורית עם גרסה מחודשת של הסיפור "איה פלוטו" ובלשונם "איה דקל".
קטע מדבריהם מובא כאן:
בגן דקל שלנו אין רגע דל
בחצר מתרוצצים יחפים בלי סנדל
חוגים, עידן והחלפת ספרים,
עם אבנר הטרקטוריסט מטיילים בשבילים.
בקבוצות מגובשות ברוש ואלון,
נכיר פאולוניה, מכנף וסיגלון,
נבקר דבוראי, מפעל, חיות וגזרים,
ואם חם בחוץ – ב"חליקות" מתקררים.
ועל כל המפעל מנצחת לימור,
מפיצה לכל עבר הרבה שמחה ואור,
במקצועיות, בחום והמון אהבה
בכל פרט תבחין בעין חדה.
הנה כבר ערב, הסהר עלה,
אך לימור לכולם זמינה וקשובה.
קשה לו, כואב לה, ואיך זה נכון,
בסבלנות תמצא לכל בעיה פיתרון.
אז אנחנו רוצים לומר כאן ועכשיו
שתדעו שלנו זה לא מובן מאליו.
עם ערכים, מפתחות ושפת הג'ירף
נצא מכן יחד עם מטען משותף.
תודה רבה על שנה נפלאה,
לדרך חדשה נצעד בביטחה.
 
                                                                                בהצלחה לכל הילדים והצוות.
דקלה שניאור
 
 
טיול גיוס תשס"ח
למחרת הבגרות האחרונה ורגע לפני שמור מתגייסת לצה"ל, יצאנו לטיול גיוס מקוצר.
אז מה היה לנו?
את הטיול התחלנו בפינוק אמיתי בארוחת בוקר חגיגית בחדר האוכל. משם, אחרי העמסה ודחיפת ציוד לרכב יצאנו: איל, ידיד, אופיר, אהרן, מור, טובית וורד "המטפלת" בקומבי המהולל לעבר הצפון... סליחה, למזרח.
דרך מחסומים וכפרים ערביים וכל מיני כבישים שחלקנו עברו בהם בפעם הראשונה, הגענו לתחנה הראשונה, "עין סוכות" ליד שדמות מחולה בבקעה. לאחר טבילה ועוד אחת נסענו לעין-הנצי"ב, שם התנחלנו בסלון ביתה של אורית לארוחה ספונטאנית ומפנקת במזגן. אחר כך טבלנו במעין שבעין-הנצי"ב והמשכנו בנסיעה ארוכה לקיבוץ לביא תוך כדי ניסיונות לטפל במזגן של הקומבי שמחילת הדרך קצת זייף...
בלביא התפנקנו אצל משפחת שירן, שם ארגנו לנו לינת לילה מעולה. בערב ירדנו לכיוון טבריה ואכלנו במסעדה סינית יוקרתית – שמות מסובכים ומנות... סוף הדרך !
בבוקר היום השני (יום רביעי בשבוע), יחד עם כל עם ישראל, ישבנו מול הטלויזיה וליווינו את המרחש בראש-הנקרה. אחר כך, בשינוי אווירה, ירדנו לכנרת. שם עשינו ימייה ומשם בעלייה לגולן לארוחת צהרים באלוני-הבשן אצל עינת ותמיר פורשר. אחרי ששבענו קפצנו לבריכה קפואה ליד הגבול ומשם ללילה במעלה גמלא.
ואז – איך לא – שוב הרכב עושה בעיות... טלפונים, יאוש, ובסוף הכל מסתדר.
בבוקר צפינו בלוויות החטופים ולאחר התלבטות מה לעשות נסענו לנחל שניר ואחר כך למסע טרקטורונים בדישון.
עייפים, מאובקים ומחייכים הגענו לדירה של אורטל לנדה בקרית שמונה. וכאן נבלה את הלילה...
בע"ה נחזור הביתה לשבת עייפים ומרוצים ונפתח בפרק חדש בחיים – מוועדת חינוך נעבור לוועדת צעירים.
תודה לכל אלה שעזרו לנו להגיע לטיול זה, והכי חשוב – לורד שלנו המקסימה.
תודה רבה ! אין מלים ! את פשוט 10 !
תודה שויתרת על הבית והמשפחה למעננו ועל הטיול המדהים שיצא – והמון בזכותך. אין כמוך.
                                                                                                              שבת שלום,
בוגרי י"ב תשס"ח
 
אהרן, מור, טובית, ידיד, איל ואופיר,
                                               נהניתי מכל שנייה.
                                                                       אוהבת,
                                                                                      ו ר ד.
 
 
 
  
השעור בפרשת השבוע יינתן ע"י אלי ברמן
אחות תורנית: אריאלה פלדמן – פלאפון 5199
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
אחרי ח' בתמוז
א) עם סיום פרסום החידונים אנו שמחים לציין את הפותרים שזכו בפרסים: אלמוג נתנזון עם סבא מיכאל, הדר ישראלי, רעות וגיל-עד שניאור, אורי ברמן, משפחת גל (חובב).
יישר כח לכולם ומקווים שתמשיכו להתעניין בקורות קבוצתנו.
ב) אחרי ערב הזיכרון לפני שבוע הגיעו למערכת מכתבים רבים – חלקם מופיעים בגיליון זה ואחרים הועברו למשמרת בארכיון בתיק האירוע.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
מ ה מ ר פ א ה
ד"ר ליאורה תהיה בחופשה בשבוע הקרוב, י"ז – כ"ב בתמוז 20 – 25 ביולי.
את מקומה ימלא ד"ר דוידוף והוא יעבוד כאן ביום שני בשעות 10.30 – 12.00
                                                         וביום חמישי בשעות 08.00 – 10.00
 
לקיחת בדיקות – תזכורת !
יום ראשון 07.30 – 08.30
יום חמישי 07.00 – 08.30
בימי שלישי אפשר למסור בדיקות (שתן, צואה, משטח גרון) עד השעה 09.00 – עם הפנייה.
 
קיץ נעים ואל תשכחו להיות "חכמים בשמש" (חוברות הסברה במרפאה).
ד"ר ליאורה
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
 
             בשישי הבא, פר' מטות       
 אודי אהרן: מה עלה בגורלה של ברוריה אשת ר' מאיר?
 עומר שלו, ר"מ בישיבת כפר גנים:  בין חינוך לאילוף
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
"כולנו" להתחדשות דתית-ציונית
המעוניינים להשתתף בכנס ביום שלישי – יתקשרו עם נחום ברוכי.
פרטים על לוח מודעות תרבות בכניסה לחדר האוכל.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
 
מה בגיליון ?
  • פינת ההלכה – הרב ירון
  • שוב מדליקים הנרות – יונה ברמן
  • "עוטה חג ואימה" – אחרי ערב הזיכרון – אלי ברמן
  • מאיר פרקש הי"ד – הרב ירון
  • תגובות: מרים הרץ, ישראל רמות, מיכל שפיר, חנה וצבי בכרך, אילה ומאיר
             שפירא, אופיר פורת, משפחת אפשטיין, נעמי לוי, מזכירות הקיבוץ
             הדתי, מרים שלמון, יהודה ומלכה זיו, מנחם בכרך, שרגא לביא.
  • תודה – איריס נתנזון
  • חטיבה זוכרת – דני שור
  • זיכרונות – מרים כוכבי
  • חדש בספרייה – אילנה לרמן
  • מתיק המכתבים – משפחת קפלן
  • בוועדת קליטה – עירית הלוי
  • במועצה – אמיתי יעקבס
  • מסיבת סיום בגן "דקל" – דקלה שניאור
  • טיול גיוס תשס"ח – בוגרי י"ב וורד
  • יחדיו ב-ו' – תכנית לחודש הקרוב
  • תכנית השבוע בבני-עקיבא
                                           וכלבו דף.         
                                                       קראו בנעימות !
המערכת
 
 
 
 
 
AtarimTR