ידיעון 2585 פר' עקב

בס"ד, כ"א מנחם-אב תשס"ח
 
שבת קודש "ע ק ב"
 
 
18.55
הדלקת נרות
08.30
תפילת שחרית
19.05
מנחה, קבלת שבת, ערבית
   
11.00
שעור בפרשת השבוע – במועדון
שעור במשניות – בשטיבל
20.30
סעודת שבת בחדר האוכל
11.30
סעודת שבת בחדר האוכל
 
מכונת השטיפה פועלת
בשעות 21.15 – 23.15
13.30
מנחה גדולה
17.15
שעור בגמרא – דף יומי
 
 
17.30
נשים אומרות תהילים בבית סעדון
 
 
18.00
מנחה קטנה
 
 
19.54
ערבית, הבדלה
 
הרב ומשפחתו לא ישהו עמנו בשבת זו.
 
 
זמני התפילה במשך השבוע
   שחרית א', ג', ד, ו'             06.00
   שחרית ב', ה'                   05.50
   מנחה ברחבת חדר האוכל   13.30
   מנחה בבית הכנסת           18.30    
   רבע לערבית                    19.45
   ערבית                           20.00 
 
עונג שבת לילדים בשעה 11.00
 
 
   כיתות א'-ג' - קטי לוי
   כיתות ד'-ו'   -
 
 
 
ת ר ב ו ת ו ן
 
יום ראשון
19.00
שעור בנ"ך
חדר עיון
יום שני
17.30
התעמלות לגברים
בית שפירא
יום רביעי
18.30
מפגש ערבית לבגירים
מועדון
21.00
שעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י
חדר עיון
יום חמישי
19.00
שעור ניצוצות מהדף היומי
מועדון
יום שישי
06.30
שיעור בדף יומי
חדר עיון
 
09.00
יחדיו ב-ו'
בית שפירא
 
השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב בשעה 20.15 בחדר עיון
  
 
לסיום תקופה
שנים לא יצאתי לשנת שבתון וגם כשכבר יצאתי חלקתי זאת לשני חצאי שנים ולמדתי לאורך 4 שנים. כל שנה עבדתי 1/2 משרה (או קצת יותר) ולמדתי 1/2 משרה, כך שעד שסיימתי כבר הייתה לי זכות לשנת שבתון נוספת.
רוב הזמן הקדשתי ללימוד תנ"ך במכללת "אורות ישראל" באלקנה.
התחלתי בקורסים קלים יחסית והתקדמתי. בשנה האחרונה למדתי תהילים, סיפורי אגדה ופרשנות משווה.
המורים היו מצוינים והלימוד היה מעניין מאוד.
כמובן  שמסרתי את כל העבודות ונגשתי לכל המבחנים הנדרשים, למרות שאולי לא הייתי חייבת להיבחן כיוון שכבר עברתי את מכסת ההשתלמויות לקבלת גמול עוד לפני שנות השבתון (ולכן גם בינתיים אין לי תוספת למשכורת).
במקביל ללימודים ב"אורות" למדתי גם ידיעת הארץ והשתתפתי בימי סיור של הקק"ל בניצנה ובימי עיון בקיץ באונ' בר-אילן בנושא תנ"ך.
כאן אני רוצה להודות לקיבוץ ולמשרד החינוך על האפשרות שניתנה לי להעשיר את ידיעותיי בתחום חשוב זה וכמו כן תודה למנהלת בית-הספר שהציעה לי לקחת רק חצי שנת שבתון ולא שנה מלאה.
רחל שפירא
 
מה בגיליון?
  • פינת ההלכה – הרב ירון
  • מסע שורשים באוקראינה – עפרה ויפת שדיאל
  • על עקרונות – גבי נאור
  • יחדיו ב-ו' – סיכום שבועי
  • פרידה – מיכל אדם
  • תכנית השבוע בבני-עקיבא
                                                 וכלבו דף          
                                                                 קראו בנעימות !
המערכת
 
 
    נר זיכרון !
    יוסף ברוך אילני ז"ל – כ"ה באב תשי"ז
 
 
פינת ההלכה
 
 
חימום אוכל בשבת – ז'
בשבוע שעבר ראינו כי חכמים אסרו להשהות אפילו בערב שבת קדירה ע"ג גחלים אם יש חשש שאדם יבוא לחתות בגחלים בשבת. אך ראינו כי ישנם מצבים שבהם החשש הזה אינו קיים - כגון אם מדובר כירה גרופה וקטומה (=שגרפו ממנה את הגחלים או שפיזרו עליהם אפר למעט את חומם).
אנחנו, כידוע, לא נוהגים לבשל ע"ג גחלים אלא ע"ג כיריים. מה דינם של הכיריים?
כתבו חלק מהפוסקים[1] שהחשש של חז"ל היה רק 'שמא יחתה בגחלים', ולא 'שמא יביא גחלים נוספים', ולכן אם הסיקו כירה בקש וגבבה אין איסור להשהות עליה קדירה, כי אין חשש שיביא עוד קש וגבבה. בכיריים הפועלים על גז, הגברת הלהבה נעשית ע"י הזרמת גז נוסף, וזה דומה להבאת עצים חדשים, ועל כך לא גזרו.
סברא נוספת שהובאה בפוסקים[2] היא שכל החשש לחיתוי בגחלים נובע מכך שדרכם של הגחלים לדעוך לאט לאט אם לא מחתים בהם, אבל בכיריים שבהם הלהבה היא קבועה ויציבה כלל לא גזרו. לכן בכיריים הפועלים על גז אין חשש שמא יגביר את האש.
ואולם, ישנם פוסקים שחששו גם בכיריים 'שמא יחתה בגחלים', מכיון שמדובר בפעולה כל-כך קלה שאדם עושה בלי מאמץ, ועלול לעשות כן מתוך שגרה, ולכן המחמירים[3] מכסים את כפתורי הגז או מוציאים אותם ממקומם בערב שבת.
לסיכום: ראינו שלושה איסורים שיש להיזהר מהם בבואנו לחמם אוכל בשבת: איסור משום בישול (שלא שייך כאשר מדובר במאכל מבושל וחם, אך שייך במאכל נוזלי שהצטנן), איסור משום שנראה כמבשל (שלא שייך כאשר עושים זאת באופן שונה מהרגיל, כגון שהאש מכוסה או כאשר מדובר בהחזרת סיר שהיה על גבי האש לפני כן), ואיסור משום החשש שמא יחתה בגחלים (שלדעת רוב הפוסקים לא שייך בכיריים של גז).
איסור נוסף שמובא אצל חלק מהפוסקים הוא החשש להטמנה. כתב השולחן ערוך[4] בסוף הסעיף העוסק בענייני השהיה: "וכל זה בענין שהה, שהקדירה יושבת על כסא של ברזל או ע"ג אבנים ואינה נוגעת בגחלים; אבל הטמנה ע"ג גחלים, לדברי הכל אסור". רוב הפוסקים הבינו שכוונתו לאסור רק בהשהיה בתוך הגחלים, והסיבה היא שכאשר הסיר שוקע מעט בין הגחלים זה דומה להטמנה. אבל הרב מרדכי אליהו סובר שבכל מצב שהקדירה נוגעת בגוף החימום יש בזה חשש להטמנה, ולכן לשיטתו יש לעשות בפלטה של שבת כיסוי כפול.
עכשיו, לאחר שלמדנו את היסודות הללו, ניתן לנסות לענות על השאלה שבה פתחנו: האם מותר לקחת מרק מהסיר במטבח, להביא אותו הביתה ולהניחו על גבי הפלטה בבית? - על כך בפינתנו האחרונה בנושא זה, בשבוע הבא...
 
הרב ירון
 
  
מסע שורשים באוקראינה
לפני שש שנים יצאנו קבוצה מילדי כפר-עציון למסע שורשים "בעקבות הורינו" בפולין. באותה קבוצה היו גם חברים וידידים של כמה מאתנו במתכונת "חבר מביא חבר". תוך כדי המסע ההוא, שברובו התנהל בעקבות ותיקי כפר-עציון מתש"ח, נוצר תלכיד וגיבוש עם כל חברי הקבוצה שנסחפו אף הם במסע אל העבר.
מסמר המסע – פרט לביקור במחנות ההשמדה – היה בעיירה סלבקוב שבפולין, בה עומד עד היום הבית בו השתכנו חברי קיבוץ "עובדיה" שהתכוננו לצאת משם לעלייה ולהצטרפות לחבריהם שכבר ישבו ב"קבוצת אברהם" על הגבעה בכפר-פינס.
ראשוני "קבוצת אברהם" הגיעו מהכשרה אחרת – הכשרת בני-עקיבא ממחוזות גליציה (אז פולין וכיום אוקראינה). הכשרה זו התמקמה בבית בעיירה קוסוב. מטבע הדברים היה ברור שלאחר אותו מסע מרתק ומרגש בפולין יבוא המשך במחוזות אוקראינה.
הגם שחלפו שש שנים מאז, גם מסע זה יצא לדרך, אך בשינוי אחד: במסע הנוכחי השתתפו רק שני זוגות מילדי כפר-עציון ושני בודדים: המדריך המיוחד יוחנן בן-יעקב, דוד הראל מקב' יבנה הנשוי לבת כפר-עציון, אנחנו ומשפחת כץ מכפר-עציון. שאר המשתתפים הצטרפו למסע עקב פרסומו באתרי אינטרנט.
רוב המסע הוקדש להיסטוריה היהודית באזורי גליציה וכן ביקור במחוזות הילדות של הורי המשתתפים במידה והם נמצאים במסלול המתוכנן. יחד עם זאת התאפשר למשתתפים לסטות באופן פרטני ממסלול הקבוצה ולהצטרף מאוחר יותר כדי שיוכלו גם הם לפקוד מקומות ובתי קברות הקשורים להיסטוריה המשפחתית שלהם.
ההתמקדות האישית שלנו הייתה בערים ברודי ולבוב ובעיירה קוסוב. אמא של יפת נולדה וגדלה בברודי ואביו בא מלבוב. שניהם עברו את ההכשרה בקוסוב, אם כי לא ביחד.
העיר ברודי הייתה בעבר עיר מרכזית בהיסטוריה המפורסמת של יהדות פולין. משם יצאו אנשי רוח ורבנים גדולים ורוב יהודיה היו ידועים כתלמידי חכמים מובהקים. כיום העיר מוזנחת ושולית, מראה הרחובות די משמים אם כי ניכר שבעבר הייתה לה עדנה. האתר הראשון בו ביקרנו היה המבנה הגדול והמרשים של מה שנותר מבית הכנסת העתיק והמרכזי של העיר. המבנה, שניכרים בו ההוד והפאר שהיו בו, הרוס ושומם. גורם מקומי ניסה כוחו בשיפוץ וגרם לקריסה מוחלטת של הגג. גם הקלויז הסמוך משמש היום כבית מגורים רגיל.
הכתובת הבאה הייתה המבנה ששימש כבית הספר היסודי היהודי בו למדה אמא של יפת ארבע שנים ראשונות עד שנאלצה להפסיק עקב פטירת אימה, סבתא יפה. במסגרת חיפוש אתרים עם מסר אישי הגענו אל ביתו של דוד בנימין שהיה דוד של סבא של יפת. נכנסנו גם למסדרונות של אותו מבנה מגורים ישן וגילינו על אחד המשקופים סימנים של מזוזה שהייתה מותקנת שם בעבר. בבניין זה מתגוררים עד היום תושבים מקומיים. באותו מעמד סיפר יפת את סיפור משפחת אמו, לה שורשים של למעלה מחמישה דורות בעיר. חיפשנו גם את בית המשפחה מאז, אך העלינו חרס בידנו כיוון שלאחר למעלה משבעים שנה חלו שינויים רבים במבנים וגם שמות הרחובות שונו. עם זאת זיהינו את הבית בו שכנה המרפאה של הרופא היהודי בעיר.
אמא של יפת, שעמדה לצאת להכשרה, נתבקשה לספק תעודה המעידה על בריאות תקינה ולשם כך היה עליה לעבור בדיקות של רופא. המשפחה, שהתנגדה לצאתה, סרבה לממן את עלות הבדיקה והאישור. כשהרופא שמע על כך הוא קרא לה וביצע את הבדיקות הדרושות וסיפק את האישור המבוקש ללא תשלום. 
משם המשכנו אל בית הקברות היהודי של העיר בתקווה לגלות את חלקת הקבר של סבתא יפה ושתי דודות שכולן נפטרו עוד לפני המלחמה. המצב בבית הקברות אופייני למקומות דומים ברחבי אירופה. בתי הקברות היהודיים ברובם לא מוחזקים ואין תיעוד מסודר, המצבות חלקן עומדות על תילן וחלקן שבורות או נפולות.
באלה שעדיין עומדות לא תמיד ניתן לקרוא את שמות הנפטרים, ובאלו שהקריאה אפשרית מתברר שאין כלל שמות משפחה, כך שמאוד קשה לאתר מקומות קבורה. בכל זאת, מצויידת במעט הפרטים שהיו, התפרסה כל החבורה על פני חלק נרחב מבית הקברות בו קבורים למעלה מ-12,000 נפטרים. לאחר ניסיונות נואשים במשך כחצי שעה הגענו למסקנה כי יידרש זמן רב מהעומד לרשותנו לצורך הזיהוי של חלקת הקבר. התרכזנו באחת מפינות בית הקברות ושם אמר יפת כמה מילות פרידה מסבתא יפה שהוא קרוי על שמה. לאחר מכן נאמרה תפילת הקדיש בקול חנוק ובעיניים דומעות.
בלבוב זאת הייתה כבר אופרה אחרת. זו עיר מחוז גדולה, סואנת וסוערת. הריבונות באיזורים אלה התחלפה מספר פעמים בתקופות מלחמות העולם ולאחריהן, כל שליט שינה את שמות הרחובות ומספרי הבתים. חלק מהמבנים הישנים נהרסו ונבנו בתים ושכונות חדשות תחתיהם. קרוב לוודאי שגם מי שחוזר לעיר הזאת לאחר היעדרות של שנים רבות יתקשה להכירה ואף להתמצא במבואותיה. משפחת אביו של יפת הגיעה לעיר בתחילת שנות השלושים של המאה הקודמת. עיקר הזיכרונות שלוקטו משתי הדודות – אחיות אבא שנותרו בחיים – התמקדו בזיכרונות ובהתפתחות של כל אח באופן אישי ללא כל קשר ממשי למקומות בעיר. אחת מהן אומרת תמיד שאין לה שורשים שם כלל, השורשים שלה הם רק מפה. עם זאת היה מעניין ומרגש לשהות ולהסתובב בעיר הגדולה, לחרוש את רחובותיה הארוכים ולדמות כאילו אנחנו בעצם הם הנעים באותם המקומות. בתי העיר העתיקה של לבוב, גניה ורחובותיה, הוכרזו ע"י "אונסקו" כאתר לשימור. במקומות אלו באמת כדאי להיות, לראות ולהתרשם. מאחר שגם שבתנו בעיר התפללנו בבית כנסת מהודר שרק לאחרונה צוייד בריהוט מודרני וחדש, אלא שמספר המתפללים הקבועים בימות החול ובשבתות מתבסס בעיקר על אורחים מבחוץ או על יהודים למחצה !!!
ביציאתנו מהעיר ביום ראשון כיבדנו בנוכחותנו את מצבת הזיכרון ליהודי העיר במקום שבו היה הגטו היהודי. מאוד מצמרר היה לחשוב שהנה אנו מסתובבים לנו בנחת, מקשיבים ומצלמים, ולמקום זה לפני כשבעים שנה הגיעו בני משפחה שלנו, דודים ודודות וצאצאיהם מבוהלים ומוכים.
משם המשכנו לשטח המחנה בו רוכזו המוצאים מהגטו לפני הישלחם לבלזץ'. המקום שומם לגמרי, כמעט ללא שרידי מבני מגורים. צמחיה עבותה וירוקה מקיפה שתי גדות של נחל הזורם בשטח המחנה ובקצהו מצבה ועליה כתובים תולדות המקום ולמה הוא שימש. השקט הפסטורלי שמסביב עוזר קצת להתרכז ולחשוב או לדמיין מה חשו קרובינו, בשר מבשרנו, בזמן ששהו פה טרם הועמסו על הקרונות בדרכם האחרונה.
איננו יודעים אם עוד נשוב אי פעם למחוזות הילדות של הורינו. בכל זאת הציפה אותנו תחושה של שותפות גורל והשלמת מעגל שנסגר.
עפרה ויפת
 
 
 
 
על עקרונות
 
תדמיינו קבוצה של מפיקים המפלסת לעצמה דרך במעבה הג'ונגל בסכינים גדולים. המפיקים הם פותרי הבעיות, הם החותכים בלב הצמחייה שעל הקרקע ומפנים את הדרך. המנהלים נמצאים מאחוריהם, משחיזים את סכיניהם, כותבים ספר הדרכה על מדיניות ונהלים, מעבירים תכנית על "פיתוח שרירים", פותחים את השער לטכנולוגיות משופרות וקובעים מועדי עבודה ואת תכנית השכר והתגמולים של מניפי הסכינים המושחזות בג'ונגל. הכול מאורגן וההצלחה בטוחה.
אבל המנהיג שמפקח על העקרונות מטפס על העץ הגבוה ביותר, צופה על פני השטח וצועק: "אנו בג'ונגל הלא נכון!"
ומהי בדרך כלל תגובתם של המפיקים והמנהלים העסוקים והיעילים?  "סתום את הפה! אנחנו מתקדמים!"
כך במשך ההתקדמות מאבדים את העקרונות. לעתים מזומנות אנו עסוקים כל-כך - כפרטים, כקבוצות וכעסקים - בחיתוך "הצמחייה שעל פני הקרקע", עד כי איננו מבינים שאין זה "הג'ונגל" הנכון. בסביבה העוברת שינויים מהירים כל-כך כמו זו שבה אנו חיים, המנהיגות בעלת עקרונות יציבים היא גורם קריטי יותר מתמיד, בכל אחד מהיבטי החיים העצמאיים והחיים בתלות הדדית.
אני חושב שהיום אנחנו זקוקים יותר לחזון, ליעדים ולמצפן (מערכת עקרונות) ופחות למפת דרכים.
מערכתעקרונות שתספק בטחון, כוח, תבונה והכוונה.
מערכת עקרונות חייבת להיות פשוטה וברורה ולא פחות חשוב: היא צריכה להיות כתובה.
תומס ג'פרסון (הנשיא הראשון של ארצות הברית) אמר: "טמון בחוקה הכתובה". מגילת העצמאות של ארצות הברית היא דוגמה מצוינת למערכת עקרונות. אנחנו כאן בקיבוץ חיים על עקרונות לא כתובים וגם לא ברורים לכולנו. אנחנו חיים ועוסקים בחיתוך "הצמחייה שעל פני הקרקע" ולא יודעים אם אנחנו בג'ונגל הנכון.
לפני עשרות שנים מנהיגי הקיבוץ כן עלו על עץ גבוה והסתכלו מסביב לבדוק אם אנחנו עדיין בג'ונגל הנכון. המנהיגים שלנו כבר לאורך כמה שנים עסוקים בלהשחיז את סכיניהם, כותבים ספר הדרכה על מדיניות ונהלים, מעבירים תכנית על "פיתוח שרירים", פותחים את השער לטכנולוגיות משופרות וקובעים מועדי עבודה ואת תכנית השכר. ובינתיים הכלים, היעדים והמטרות הפכו לעקרונות.
אני חושב שאנחנו צריכים לשבת ולחשוב. אני "עליתי על העץ, הסתכלתי מסביב והבנתי שאני בג'ונגל הלא נכון".
האם העיקרון היסודי של חיי קיבוץ הוא שותפות? תורה ועבודה? יהדות? עבודה? שוויוניות? חלוקה הוגנת? חלוקה לפי צורך? סוציאליות? סוציאליסטיות? קומוניסטיות? ואיזה יעדים או מטרות, משרתים את העקרונות הבסיסיים?
גבי נאור
 
 
יחדוי ב-ו'
בשיעורו של הרב ירוןעסקנו בהשוואה שבין עשרת הדיברות בפרשת יתרו לעשרת הדיברות שבפרשת ואתחנן. ראינו כי חז"ל אומרים שעשרת הדיברות שבפרשת יתרו הם אלו שנכתבו על הלוחות הראשונים, שאותם שבר משה, ואילו
עשרת הדיברות שבפרשת ואתחנן הם מה שנכתב על הלוחות השניים, אשר היו מונחים בארון שבמשכן.
עסקנו בהבדלים הקטנים והגדולים שבין שני המקורות:
במצוות השבת נאמר בספר שמות 'זכור את יום השבת לקדשו', והנימוק הוא זכר למעשה בראשית, ואילו בספר דברים נאמר 'שמור את יום השבת לקדשו', והנימוק הוא זכר למעשה בראשית.
תשובתם של חז"ל, כידוע, היא ש'זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו', ולכן באחד הלוחות נכתב זכור ובשני שמור. אך מדוע דוקא בלוחות הראשונים נכתב 'זכור' ובשניים 'שמור'?
 
ראינו מספר מימרות של חז"ל ושל פרשנים שמיישבים את ההבדלים שבין שתי הפרשיות. יש שנתנו הסברים נקודתיים להבדלים אלו, ויש שהסבירו את כל ההבדלים במהלך אחד. הבולט שבהם הוא ר' שלמה אפרים לונטשיץ, ה'כלי יקר', אשר מפרש שהדיברות שבפרשת יתרו ניתנו במקורן לכל העולם, ואילו הדיברות שבפרשת ואתחנן נאמרו לעם ישראל בלבד.
 
הרב דורון איזנטלמנהל חט"ב בישיבת דרכי נועם בפ"ת, הוכיח בערב ט"ו באב את ודאות גאולת ישראל. התחלנו בירמיהו הנביא שהקב"ה אמר לו לקנות שדה בענתות בתקופה נוראית של שלטון זר ורעב בישראל. ובפסוק המסיים: "עוד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת". אפילו ירמיהו שמעביר לעם את דברי ה' מתקשה להבין את הפער הגדול שבין מציאות החיים לבין חזון העתיד, בין המצב הנוכחי של ירושלים אשר "ניתנה ביד מלך בבל בחרב וברעב ובדבר" לבין הנבואה "וששתי עליהם להיטיב אותם" ולכן מתפלל אל ה' ומקבל שוב את ההבטחה: "והקימותי את הדבר הטוב אשר דיברתי". למדנו גם ממרים הנביאה שהאמינה בהבטחות הקב"ה ולכן לקחה את התוף ביציאת מצרים, ור' עקיבא שהאמין בהבטחה וציחק כשראה שועל יוצא מבית המקדש ההרוס.
מחדד הרב דורון ואומר: אם לרעיון רוחני יש ביטוי הלכתי סימן שהרעיון אמת.
ואכן, לשיטת הרמב"ן, למרות שחיוב מצוות 'עשה' מהתורה הוא רק בא"י, לא הפסיקו ישראל לקיימן בגלות כהסבר רש"י "כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו". טעם נטילת ידיים לפי השו"ע: "כדי שיהיו רגילים בנ"י, כשיבנה ביהמ"ק במהרה בימינו, לאכול בטהרה". וכן נטילת לולב שבעה ימים, הפטרות נחמה שאינן מתחלפות באחרות לעולם ועוד. ודאות גאולת ישראל מוכחת בפסקי הלכה.
מסימני הגאולה הקמת הבית היהודי וזו חשיבותו של ט"ו באב, כנבואת הנחמה של ירמיהו: "עוד ישמע בערי יהודהובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה"
 
 
בשבוע הבא, לקראת ראש חודש אלול, נועם הראל ואשתו על שירים וסיפורים יהודיים.
נועם הוא איש תמיכת המחשבים בקיבוץ ומנהל רשת המחשבים שלנו.
 
 
לשני גרינברגר בת-המצווה
להורים אתי ומוישי גרינברגר
לסבתא וסבא עטרה ואשר גרינברגר
ולכל המשפחה
מ ז ל   - ט ו ב
ברכת ה' היא תעשיר
 
 
 
בקיבוץ הדתי
מזכ"ל הקיבוץ הדתי, נחמיה רפל:
סגירת המינהל לחינוך התיישבותי תפגע ב- 70 אלף התלמידים הלומדים במוסדותיו
 
בתי הספר ההתיישבותיים, הפנימיות וכפרי הנוער לא יוכלו למצוא
כתובת משמעותית לטיפול בענייניהם במסגרת הרגילה של משרד החינוך
 
 
תוכנית האוצר לסגור את המינהל לחינוך התיישבותי ולהעביר את בתי הספר וכפרי הנוער שבאחריותו למחוזות של משרד החינוך תפגע ב- 70 אלף התלמידים הלומדים במוסדותיו, כך מזהיר מזכיר הקיבוץ הדתי, נחמיה רפל. לדבריו, בתי הספר ההתיישבותיים, הפנימיות וכפרי הנוער לא יוכלו למצוא כתובת משמעותית לטיפול בענייניהם במסגרת הרגילה של משרד החינוך.
לדברי רפל, הטיפול במוסדות ההתיישבותיים דורש התמחות רוחבית כדי לטפל במכלול הנושאים המיוחדים להם. יכולת זו לא תהיה בהכרח במי שרגילים ללוות ולהנחות את בתי הספר במגזר העירוני.
מערכת החינוך ההתיישבותי בישראל היא ללא ספק סיפור של הצלחה ויעידו על כך ההישגים הלימודיים והערכיים, ההשתתפות הגבוהה של בוגרי המערכת בשרות הצבאי ובמוסדות החינוך הגבוה, והפעילות המבורכת הנעשית בפנימיות ובכפרי הנוער עם נוער במצוקה, עולים חדשים ואוכלוסיות חלשות.
לדברי רפל, אסור לסכן מערכת שנבנתה בעמל כה רב, עם מסירות יוצאת דופן של מורים, מחנכים ואנשי צוות, ושמספר גדול של תלמידים תלויים בה – בתוכם אחוז עצום של עולים חדשים ובני אוכלוסיות חלשות – לצורך ניסיון לחיסכון, שספק אם יושג בעקבות הסגירה בגלל ההכרח בהוספה מקבילה של תקנים חדשים למחוזות.
מזכ"ל הקיבוץ הדתי קרא לשר האוצר, רוני בר-און, להסיר סעיף זה מסדר היום ולחפש את האפשרויות לצמצום התקציב במקומות אחרים.
 
                                                                    אופיר אבסלנדר
דובר הקיבוץ הדתי
פ ר י ד ה
חברי קיבוץ בארות יצחק היקרים !
אני עומדת לקראת סיום תפקידי כקומונרית כאן בקיבוץ.
שבת זו היא השבת האחרונה שלי.
אז לפני שאני עוזבת רציתי להגיד לכם כמה מלים.
קודם כל תודה ! תודה לכל מי שהאיר פנים, חייך והתענין בשלומי, באיך הולך ומה קורה עם הסניף.
תודה לכל מי שהציע עזרה ולכל מי שנתן אותה, והיו רבים כאלה...
תודה לכל המשפחות שאירחו והשאילו חפצים (בעיקר השכנים...)
תודה לכל ילדי הקיבוץ החמודים ולנוער האיכותי.
ובקיצור, תודה לכולם על הכל!
ללא ספק, לעשות שירות לאומי בקיבוץ זו חוויה. יש לכם כאן דרך חיים מיוחדת, יפה ומענינת שאני שמחה שיצא לי להכיר ולחוות אותה במשך שנה שלמה.
יש כאן הרבה אנשים מקסימים והרבה אידיאלים, נתינה ועשייה.
במשך השנה למדתי להעריך את הייחודיות והאופי של המקום – קיבלתי מכם המון.
אני מקווה שהסניף כאן יתפתח, יתקדם ויקדם, וינוצל רק למטרות חיוביות.
בהזמדנות זאת אני רוצה לציין לשבח את צוות ההדרכה: אהרן סעדון, טל פורשר ואשירה גרשבסקי – מדריכי "מעפילים-הרא"ה"; יובל ריידר ואיתן ארונסון – מדריכי "מעלות"; רעות משה - מדריכים "נבטים-ניצנים".
כל הכבוד על כל השנה הזו, הייתם מעולים !
נהניתי אתכם מאוד השנה ואני מאחלת לכולכם רק אושר וטוב !
                                                 להתראות בשמחות,
                                                                          מיכל אדם
 
 
 
  
השעור בפרשת השבוע יינתן ע"י יששכר ברמן
אחות תורנית: שלי ספיר – פלאפון 5199
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
ברוכים הבאים
למשפחת שרמן – חן, יהונתן ובנותיהם רוני ובר – שהגיעו אלינו למטרת קליטה.
מאחלים לכם התערות טובה בביתנו.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
לבריאות
בשבוע הקרוב תעבוד כאן הרופאה ד"ר גזונטרמן ביום שני בשעות 08.00 – 10.00
בימים רביעי וחמישי לא תהיה קבלת רופא.
ריקי בן-דוד האחות תהיה בחופשה שנתית החל מיום רביעי הקרוב 27.8.08 ועד 18.9.08 (שלושה שבועות).
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
בקשת העורכת
מדור "כלבו דף" משווע לידיעות קטנות על כל מה שמתרחש בביתנו הקט – אשמח על כל מידע כזה שיגיע למערכת כדי לשתף את הקוראים בנעשה כאן. כמובן שכתבות מפורטות יותר גם הן תתקבלנה בשמחה גדולה.
הנכם מוזמנים לשלוף את העט ולהעלות על הכתב (לשים בתא "ידיעון" במזכירות) או בעזרת המקלדת ולהעביר אלי לכתובת yedion@beerot.org.il
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

 
AtarimTR