ידיעון 2592 ערב סוכות תשס"ט

בס"ד, י"ד בתשרי תשס"ט
 
א' סוכות
 
 
16.48
הדלקת נרות
08.00
תפילת שחרית
17.00
מנחה, דרשת הרב, ערבית
   
 
 
18.30
סעודת חג בסוכה הגדולה
11.00
סעודת חג בסוכה הגדולה
 
מכונת השטיפה פועלת
בשעות 19.15 – 21.15
13.00
מנחה גדולה
15.45
שעור בגמרא – דף יומי
 
 
16.00
נשים אומרות תהילים בבית סעדון
 
 
16.30
מנחה קטנה
 
 
17.46
ערבית, הבדלה בסוכת בית-הכנסת
 
 
 
זמני התפילה במשך השבוע
   שחרית – מנין ראשון        06.00
                מנין שני            08.00
   מנחה ברחבת חדר האוכל   13.30
   מנחה בבית הכנסת           16.30    
   רבע לערבית                    19.45
   ערבית                           20.00 
 
 
שיעורים בענפים בחול המועד
 
יום רביעי, א' דחוה"מ
10.00
בענף המזון – בסוכה הגדולה
יום שישי, ג' דחוה"מ
11.00
ב ר פ ת
 
ת ר ב ו ת ו ן
 
יום רביעי
21.00
שיעור משניות ע"ש שימי לעילוי נשמות חברי בא"י
חדר עיון
יום חמישי
19.00
שעור ניצוצות מהדף היומי
מועדון
יום שישי
07.00
שעור בדף יומי
חדר עיון
 
השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב בשעה 20.15 בחדר עיון
 
  
... תני שאוהב את סוכות.
לבנות סוכה ביחד עם משה, שעושה קולות מצחיקים בשפתיים.
פעם מִקש ופעם מברזל (כי משה הוא בעצם מסגר).
קודם – הם בונים ותני "מקשט" - אם לקרוא לזה "קישוט".
כל מיני אביזרים והמצאות, קישוטים מצחיקים, קישוטים מיוחדים וצורות ויצורים.
ושרשראות? שבתצי תעשה!
ועכשיו, תני בונה (על הבלטות מימי זכאי), לגמרי לבד, ואודי מקשט.
ושרשראות? שבתצי תעשה!
...
כך תיאר ערן וולקובסקי, בן משק ושכן שלנו, פרק מילדותו של תני.
זכאי הוא יצחק זכאי ז"ל, ומשה הוא משה פלדהיים ז"ל. את הפואמה לזכרו של תני כתב ערן בחורף תשל"ד (1974), לאחר נפילתו של בננו בקרבות ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים. בתקופה שהוא מתאר גרנו בבית ליד "בית הדסה", וחלקנו 4 חדרים ל-4 משפחות: קמפה, זכאי, פלדהיים ואנחנו, משפ' אהרן.
השנים חלפו. לפני גיוסו לצה"ל בנה תני "סוכה לנצח" יחד עם ינקו ז"ל – הסוכות לנצח הראשונות שנבנו כאן. הוא הבטיח שקל לבנותה וקל לפרקה...
לקראת סוכות 1973 השתדלנו במיוחד שהסוכה תהיה טיפ-טופ, כי הובטח לתני, שהיה סמ"פ בסדיר, שיקבל חופשה בחג הסוכות... אבל ההשגחה פעלה אחרת...
הסוכה של תני נבנית על ידינו עד עצם היום הזה וישנם בה קישוטים רבים ומיוחדים שתני עשה במשך שנות נעוריו, ומדי שנה אנו שמחים לקשט בהם את הסוכה שלו-שלנו.
אורה אהרן
 
     נר זיכרון !
     אלחנן יעקבס ז"ל – י"ט בתשרי תשנ"ז
     שושנה יונה ז"ל – כ"א בתשרי תשל"ה
 
 
מה בגיליון?
 
  • זיכרון להולכים: נתנאל-תני אהרן הי"ד,
                       צבי-בונדי יעקבס הי"ד.
  • פינת ההלכה: ספיחי שביעית – הרב ירון
  • מעמיקים שורשים – איריס ועדנה
  • דיווח מהשטח – תמה צוייג
  • לוח שידורי הערוץ הפנימי
 
                                                 וכלבו דף.          
                                                             חג שמח !
                                                                       קראו בנעימות !
   המערכת
 
סוכה לכל העם
רבי לוי יצחק מברדיצ'ב נהג להכניס לסוכתו פשוטי אדם, שאין בידם לא תורה ולא סחורה.
התרעמו על כך כמה מחסידיו ושאלוהו: "מה ראה רבנו להכניס לסוכתו הדיוטות?"
ענה הצדיק: "אחרי מאה ועשרים שנה, כשאגיע לעולם שכולו טוב, שבו צדיקים יושבים בסוכת עורו של לוויתן, אבוא ואבקש להיכנס לאותה סוכה, ואם לא יתירו לי וישאלו מי אני ומה אני, שמעז לבקש דריסת רגל במקום שבו יושבים צדיקים, אענה ואומר: 'גם אני הכנסתי לסוכתי אנשים פשוטים'."
מתוך "יראה ואהבה"
                                                                                                                   בעריכת יואל רפל
 
 
נתנאל-תני אהרן הי"ד, בן אורה ויהודה
נולד: י"ט באייר תשי"א 23.6.1951
נפל: ט"ו בתשרי תשל"ד 11.10.1973
 
"וירגז המלך, ויעל על עלית השער ו י ב ך וכה אמר בלכתו:
בני אבשלום בני בני אבשלום מי יתן מותי אני תחתיך אבשלום בני בני"   (שמואל ב', י"ט, א)
 
ידוע שאין התורה מרבה בתיאורי רגשות, אבל נציין שלושה מומנטים דרמטיים בהם מופיע תאור זה.
בפגישה בין יוסף ואחיו נאמר: "...הלא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד... ויסב מעליהם ו י ב ך..."
ועוד שם: " ... ונפשו קשורה בנפשו... כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי פן אראה ברע אשר ימצא את אבי: ולא יכול יוסף להתאפק... ויתן את קולו ב ב כ י..."
בפגישה הנרגשת בין יעקב הזקן ובין בנו האהוב יוסף נאמר: "... ויפול על צוארו ו י ב ך על צוארו עוד..."
וכשמוע אהרן על מות בניו נדב ואביהוא ובשמעו את דברי משה רבנו "בקרובי אקדש..." נאמר "ו י ד ם אהרן".
 
כי יש מצבים שאין למלים משמעות ורק דמעות ושתיקה יכולות להביע את הרגשות.
 
הרבה שומעים היום על ההקבלה בין מלחמת הקוממיות של תש"ח ובין מלחמת יום הכיפורים, ולכן יורשה לי להביא ציטטים אחדים מדברים שכתבתי לפני כ-25 שנים על שני בני נוער – חנה אופנברג הי"ד וחיים זיידרמן הי"ד – שהייתי מדריך-מורה שלהם ושניהם נפלו על הגנת בארות-יצחק בנגב.
בזמן כתיבת ההספד הרגשתי כאילו כתבתי כאב שכול.
 
בשינוי השמות ובהחלפת מצבנו בתש"ח, עם מצב מדינתנו אחרי כ"ה שנים, מתאימים הדברים עוד היום לרבים רבים, וביניהם תני הי"ד, שנפלו בידי האויב הערבי (ישמעאל) שקיבל הפעם כמויות ציוד עצומות והדרכה ע"י אויבינו הרוסים (עשו). אין לי ספק שגבורת חיילינו במלחמה זו עוד ינקה ישירות או בדרך עקיפ-ין מגבורת חיילי תש"ח.
 
והנה הציטוטים:
"היום, אחרי שנה של מלחמה וניצחונות, הדיפת האויב וקיום המדינה, היום כשתקוות השלום מבוססות, חובה עלינו להתייחד עם זכר חללינו הקדושים. עד כמה שבראייה היסטורית לפנינו תמונה שלמה של התגוננות הישוב החלש מפני אויב חזק ממנו, של שורת ניסים נסתרים וגלויים, קשה לנו להבין את גורל היחידים הרבים אשר נפלו ולא זכו לראות את הגשמת שאיפתם, תקוות דורות. "הנסתרות לה'...".
"רק לעתים רחוקות ראיתי ודיברתי עם הנוער בימי הקרבות, כי כל אחד היה קשור לעמדתו ולתפקידו – בארות יצחק הפכה בזמנים אלה ממשק למשלט. אבל בכל פגישה, גם קצרה ביותר, הרגשתי גם אצלם את 
הביטחון הפנימי שננצח את אויבינו, שהם לא יוכלו לנו. הרגשה שקשה להבינה מבחינה רציונאלית, הרגשה שהייתה אולי עוד יותר חזקה מידיעת ההשגחה הפרטית הא-לוקית. אולי מותר לכנות אותה הרגשה-אמונה
נבואית-לאומית. היא הייתה קיימת אצל כל אחד ואחד מאתנו, היא שנתנה לנו כח לעמוד במבחן הגופני והנפשי הקשה. גם הרגשתי אצלם שהכירו שחיים הם את המומנטים ההיסטוריים, את הגשמת מדינת ישראל, שיא חלומותיהם."
 
"ביום ח' בתמוז תש"ח, יום ההתקפה האכזרית והגורלית, אחרי חודשיים של הפגזות קשות, הטרדה וניסיונות של פריצה למשק, היו חנה וחיים בין הקורבנות הראשונים. פצצה מן האוויר הרסה את עמדתם, ועם זה את חלומותיהם..."
 
תני נהרג אחרי קרבות קשים בהדיפת הסורים מן הגולן, בחוד החנית של כוחותינו שפרצו לסוריה בציר "אמריקה", ביום ראשון של סוכות, 11 באוקטובר 1973.
נפרדנו מתני בין מוסף למנחה ביום הכיפורים ולא ידענו שזו פרידה לנצח."
 
הדברים נכתבו ע"י המשפחה והופיעו בידיעון במלאת שלושים לנפילתו של תני הי"ד
 
 
 צבי – בונדי יעקבס הי"ד בן רות ואלחנן
נולד: כ"ד בטבת תש"ז 16.1.1947
נפל: כ"ג בתשרי תשל"ד 19.10.1
 
 דיווח מהשטח
 
יום חמישי 25.9.08.  תיק גב, נעלי ספורט ומצב רוח מרומם.
יצאתי מביתי הקט ודרכי אל תל-אביב. ברור שאוטובוסים זאת
דרך לא קצרה אך אין לי ברירה אחרת.
אני מול מגדלי עזריאלי ואין מוניות שמוכנות לקחת אותי ליעדי,
אז החלטתי פשוט ללכת ברגל. אחרי יבלות ברגלים וכאבי ראש נוראים הגעתי למקום ששאפתי להיות בו כה רבות– פארק הירקון. טוב, שאיפתי לא הייתה ממש ל"מקום", אלא למי שיהיה במקום ומה שהוא הולך לבצע בעוד רגע. הבנאדם הזה הוא סר פול מקרטני שבא להופיע בארץ ישראל הקטנטנה שלנו. אני עומדת בתור לכניסה וקופצת מרוב לחץ. הכרטיסן קורע את ספח הכרטיס ואני ודודתי רצות לעבר הבמה כדי להגיע כמה שיותר קרוב. המקום מפוצץ באנשים ששוכבים על שמיכות עם בירה ופופקורן ואנחנו צריכות לדרוך עליהם כדי להגיע ליעדנו. אנשים צורחים, עצבנים, מזיעים ובסך הכל מצב רוח שאינו בדיוק הולם הופעה היסטורית שכזו. לבסוף התמקמנו בין אמריקאים בגיל העמידה לבין צברים טיפוסיים.
השעה 20:30, האורות כבים. צעקות רמות החלו להישמע בקהל והנה דמותו של החיפושית עולה על הבמה.
אין לתאר את הרגשת הקהל באותו רגע, כל העצבים נמחקו בשנייה . דמעות זלגו מעיני כל האנשים ובעיקר ממני. ההופעה הצליחה לעלות מעל כל ציפיותי והייתה מדהימה. בהופעה הופתעתי לראות שפול יודע כמה מילים בעברית ונראה שנהנה להשתמש בהן. בכלל, הייתה תחושה של חיבור בין פול לקהל וכמובן שגם להיפך.
Here, making each day of the year
Changing my life with a wave of her hand
Nobody can deny that there's something there.
סיום ההופעה הגיע וכולם בהלם טוטאלי (כולל אני). ההופעה הייתה חוויה גדולה בשבילי ולמרות המחיר הגבוה (שנוררתי סבתות...) הייתה שווה את הכסף.
מאחלת לכולם שנה טובה עם הרבה שירה בלב.
 תמה צוויג
 
 
 
 
 
לרות יעקבס
במלאת לך 85
מאחלים חיים ארוכים
בבריאות ובשמחה עם כל המשפחה
 
 
 
מעמיקים שורשים
לא מכבר קבלנו כמועמדים 3 זוגות צעירים: חן ויאיר בר-נדר, יוליה ואיתי שוהם, קרן ועמיחי שטרן.
בין כסה לעשור ביקרנו בבתיהם כדי לשמוע על התלבטויות והחלטות בתהליך הקליטה.
גם הילדים, ניר, נטע אורי ואדם, קיבלו את פנינו בשמחה והוסיפו לשיחה. ניר דיבר אך לא הבנו מה הוא אומר או חושב על הקיבוץ, אדם קיפץ לו בנדנדה ופיזר חיוכים לכל עבר, אורי הסבירה לנו על מצב המים בכינרת, ונטע הדריכה אותנו בסיור בבית ובהצגת הבגדים החדשים שקיבלה. 
בין אם הבנו מה שאמרו ובין אם לא, נהנינו מאוד מהמפגש, ובוודאי בעוד כמה שנים נשמע גם מה הם חושבים...
ועתה לדבר המועמדים.
 
מה הניע אתכם להיכנס לתהליך הקליטה? להיות שייכים?
יוליה:  אני הגעתי לקיבוץ בשנת 2002 והייתי בהסדר של סטודנטים. כשהכרתי את איתי ונישאנו, איתי היה כבר במסלול א' של הסדר בנים, שהיה אז המסלול היחידי (לפני מסלול ב') ואני הצטרפתי. לי היה ברור שבשלב מסוים נכנס לתהליך קליטה, ובעקבות הגיענו לגיל 30 (שהוא מועד הסיום של מסלול א'), היינו צריכים להגיע להחלטה, והחלטנו להיכנס למסלול קליטה.
הגורם הכלכלי לא השפיע על החלטה האם להיכנס למסלול קליטה, כיוון שבמסלול א' רוב המשכורת הייתה עוברת לתשלום שכר דירה והמעון של נטע, כך שמה שהיה נשאר בסופו של דבר דומה לתקציב שאנחנו מקבלים במסלול הקליטה.
איתי: הקיבוץ בשבילי מובן מאליו. גדלתי פה והקליטה הייתה חלק מהשתלשלות החיים. ידענו שאנחנו הולכים לקראתו ואנו רואים את עצמנו כאן.
שנינו עובדי חוץ, עובדים שעות רבות וחוזרים מאוחר. התמרון עם נטע הוא קשה, אבל מסתדרים. (בעיקר בזכות סבתא לאה...)
חן: הקיבוץ הוא ביתי. תמיד היה ותמיד יהיה.
חן ויאיר: שלוש השנים בהן חיינו כשכירים היו תקופת למידה והכרות. היה חשוב שיאיר יראה מה זה קיבוץ והאם זה מדבר אליו. זו הזדמנות להכיר את הקיבוץ כאילו "מבחוץ", בלי להיות מחויבים עדיין.
יאיר: כאשר מצטרף ילד למשפחה זה כבר יותר מחייב לקבל החלטות, וזה בעצם מה שהניע אותנו.
קרן: ידענו שכשעמיחי יסיים את הצבא, נעבור לקיבוץ. כשהגיע הרגע והתחלנו לדבר עם הגורמים המטפלים בקליטה, זו הייתה האופציה היחידה שהוצגה לנו.
עמיחי היה יכול לגור בקיבוץ כל חייו. אני באתי לבדוק. קיבוץ נראה לי דבר קסום. כולם ביחד, השיתוף. למרות שבאתי מיישוב קהילתי מגובש, הקיבוץ היה בעיני יותר מזה. עמיחי הציג את הקיבוץ בפני בלי כחל וסרק ואמר לי שרק כשאגיע לקיבוץ אכיר באמת. רק לאחר הלידה של אדם הרגשתי שאני מתחילה ללמוד ולהבין מה זה קיבוץ.
 
עמיחי: קליטה הייתה האופציה היחידה שהציגו בפנינו. בכל מקרה לא היינו הולכים על משהו אחר, כיוון שזה התאים לנו. כשהשתחררתי דיברנו עם ועדת קליטה ובאנו לבדוק האם זה מתאים לנו. לגבי הטווח הרחוק אנחנו לא יודעים עדיין.
 
האם אתם רואים את עצמכם עובדים בקיבוץ?
איתי: אני כרגע עובד בחוץ ומתמקצע במה שלמדתי, אך בעתיד היותר רחוק, כשאצבור ניסיון ואהיה יותר מקצועי, ייתכן ואשתלב בתחום הכלכלי של הקיבוץ.
יוליה: לא הייתי מתנגדת בתור עובדת סוציאלית להשתלב בתפקידים שדורשים מקצוע או ידע כזה, כגון: ועדת בגירים ואגף הפרט במזכירות.
 
אילו ציפיות יש לכם מהקיבוץ? מה הייתם רוצים לראות בקיבוץ?
חן: מאוד כיף לנו לגדל את ניר במערכת. טוב לנו בקיבוץ. היינו רוצים לראות כאן יותר זוגות בגילנו. מבחינת חיי החברה טוב לנו. ניר מחבר אותנו מאוד לקהילה.
יאיר: הייתי רוצה שבחירת אנשים לתפקידים מרכזיים בקיבוץ תתבסס לא רק על רצונם הטוב, אלא תגובה
בהכשרה מקצועית שתתאים לתפקיד אותו הם אמורים למלא.
הרעיון השוויוני מאוד קוסם לנו. הפער הכלכלי שמאוד בולט בחוץ, אינו קיים בקיבוץ.
איתי: יש שאיפות. בטווח המיידי זה קצת קשה ובעייתי בגלל שעות העבודה הקשות. השאיפות שלי מתמקדות בעיקר בתחום הכלכלי שהוא גם התחום המקצועי שלי. אני מניח שבעתיד ארצה להיות שותף לקבלת ההחלטות בתחום הכלכלי.
בפן החברתי יש חסר מסוים. ההתחברות החברית קשורה בעיקר למשפחות של החברים של נטע מהגן ולשכנים שגרנו ואנו גרים כיום לידם (יפעת ג., משפחת גרבוז)
עם השכנים יש חברות מיוחדת. יושבים אחה"צ ובערב על כוס קפה והילדים משחקים מסביב.
קרן: בינתיים אנחנו לא חושבים על זה. אנחנו נהנים מהרגע. חסרה לנו חברה גדולה יותר של אנשים בגילנו. היינו רגילים בקרני שומרון לחברה צעירה גדולה. פה יש בעיקר את המשפחה.
מבחינתנו יש הרבה רצון להשתתף בפעילויות שיהיו.
כרגע אני רק לומדת להכיר את פעילות הועדות, אך בעתיד אני בהחלט רואה את עצמי פעילה באחת מהן.
 
עמיחי: אין לנו תוכניות לשנות את הקיבוץ. מעבר לחוסר בזוגות צעירים נוספים, לי חסרה גם הפעילות לשכבה זו.
לפני שלושה חודשים עמית פ. ושמואל ו. יזמו שיעור עם הרב שמתקיים אצלנו בכל יום ראשון לגילאי 20-30, וכולם מוזמנים.
 
אנו מאחלות לשלוש המשפחות קליטה מוצלחת בקיבוץ, והגשמת כל משאלותיכם.
                                                      עדנה ואיריס
 
פינת ההלכה
'ספיחי שביעית'
 אמנם שנת השמיטה הסתיימה לא מכבר, אבל ישנם עוד דברים שקשורים לשנת השמיטה
שראוי ליתן עליהם את הדעת. ראשית, יש לדעת כי כל הפירות שעדיין נמצאים על העצים ברחבי המשק הם גידולי שביעית, וממילא הם הפקר, פטורים מתרומות ומעשרות ויש להתייחס אליהם בקדושת שביעית.
 מן המקור - מעמד הקהל - נאמר בתורה: "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת. בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱ-לֹקֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם. הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף... וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת ה' אֱ-לֹקֵיכֶם כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ". מסתבר שאחד הטעמים למצוה הזו, כשלב אחרון של המעבר משנת השמיטה לשש השנים של עבודת האדמה, הוא להשאיר אותנו עם עוד קצת טעם של תורה שלמדנו בשנת השבתון. מצוות ההקהל, כידוע, אינה חלה בזמן הזה מן התורה, אך נהוג לעשות זכר למעמד הקהל. הרבנות הראשית מקיימת טקס כזה, בשילוב עם הכנסת ספר תורה, ביום חמישי הקרוב, בשעה  15:30 ברחבת הכותל המערבי. אירוע אחר שבו לומדים ומשחזרים את המעמד הזה ביחד עם עניין ניסוך המים, יתקיים ביום רביעי, בשעה 16:30 בגן התקומה שברובע היהודי ע"י המכון ללימוד, מחקר ובניין המקדש.
הלכה למעשה - קדושת שביעית בארבעת המינים - אמנם קדושת שביעית אינה חלה על ענפים ועלים שאינם למאכל, אך יש פוסקים הסבורים שישנה קדושת שביעית בענפי ההדס, מכיון שיש המגדלים אותם רק בשביל הריח שלהם. ואולם, בין כה וכה לא נהוג להשליך את ההדסים בבזיון בסיום חג הסוכות, משום כבוד המצוה שנעשה בהם, ואם שומרים אותם עד לערב פסח, ודאי שהם כבר אינם מפיצים ריח טוב בערב פסח, וניתן לשרוף אותם עם החמץ.
לגבי האתרוגים - בשנה שעברה כתבנו כי אתרוגים שנקטפו אחרי ראש השנה יש לנהוג בהם קדושת שביעית מספק. השנה יש לנהוג בכל האתרוגים בקדושת שביעית - בין אם הם נקטפו לפני ראש השנה (שאז לפי כל הדעות יש בהן קדושה), ובין אם הם נקטפו אחרי ראש השנה (שאז רק לפי חלק מהפוסקים יש בהם קדושה).
מה עושים עם אתרוג שיש בו קדושת שביעית? – ראשית, אסור לסחור בפירות שביעית. אך את הבעיה הזו ניתן לעקוף בשתי דרכים: הבלעה (=קונים את האתרוג ביחד עם המינים האחרים ומשלמים על הכל ביחד) והקפה (=משלמים על האתרוג מאוחר יותר). מכיון שאצלנו בכל מקרה ארבעת המינים נקנים בהקפה ובהבלעה אין בעיה בעניין זה...
אסור לגרום הפסד לפירות שביעית: לכן, לאחר החג אין לתקוע ציפורן באתרוג כדי לעשות ממנו בשמים, אך ניתן לעשות מאתרוגים אלה ליקר וריבה, מכיון שזהו דרך אכילתם הרגילה, אך הליקר והריבה נשארים בקדושתם. בשאריות הפרי והקליפה יש לנהוג כפי שנוהגים בפירות עם קדושת שביעית.
עדכונים מהשטח - כפי שפורסם בכלבי, יש להתייחס לכל הפירות הנמצאים בכלבי כאילו יש בהם קדושת שביעית, מכיון שרוב הפירות הנמכרים בשווקים כיום הם מאוצר בית דין. זה אומר שאפשר לאכול אותם כרגיל, אך אם נשארות שאריות שראויות עדיין לאכילה, אין להשליך אותם בבזיון לפח האשפה, אלא להניחם בתוך שקית ניילון (או בעטיפת נייר בקומפוסט, ל'ירוקים' שבינינו) עד שלא יהיו ראויים יותר למאכל בהמה.
הרב ירון
 
 
 
אחות תורנית: עדה צונץ, פלאפון 5199
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
הידיעון הבא יופיע אי"ה בערש"ק "בראשית".
לשבת חוה"מ ולשמחת תורה יופיע דף מידע.
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
סוכות במכבסה ובמחסן הבגדים
  בחול המועד המכבסה תיתן שירות דחוף בלבד.
לפני המכבסה תהיינה 2 עגלות לכביסה דחופה בלבד. לא נטפל בבגדים שייזרקו לתאי הכביסה הרגילים ולא נוכל לקבל אחריות עליהם. רצוי לשמור בבית ולזרוק לכביסה בתום החג.
מי שזקוק למפות מתבקש לפנות ללני.
צוות הענף
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
תודה
כל הכבוד לתפילה הנהדרת שהייתה לנו השתא ביום-הכיפורים.
יישר כח לכל בעלי התפילה ולשאר ממלאי התפקידים. תענוג להתפלל בבית-הכנסת שלנו.
לאה ברמן
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
סליחה
בטעות לא צורף לדף המידע של שבת לוח שידורי הערוץ הפנימי לשבוע הקרוב – הוא מצורף לידיעון זה.
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
ת ז כ ו ר ת
אני שבה ומזכירה כי הכתובת למשלוח חומר לידיעון באמצעות הדוא"ל היא: yedion@beerot.org.il 
אנא שימו לב !                                                                              תודה,                     ע ד נ ה
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
 
AtarimTR