ידיעון 2603 פר' ויגש

בס"ד ו' בטבת תשס"ט
 
שבת קודש "ויגש"
 
 
16.26
הדלקת נרות
08.00
תפילת שחרית
16.35
מנחה, קבלת שבת, ערבית
 דרשת הרב בנושא:
    נושא בעול עם חברו
 
קידושא רבה לכבוד הזוג הצעיר –   
                                בבית שפירא      
 
 
10.30
שעור בפרשת השבוע – במועדון
שעור במשניות - בשטיבל  
18.00
סעודת שבת בחדר האוכל
11.00
סעודת שבת בחדר האוכל
 
 
12.30
שעור לנשים בפרקי אבות – במועדון
 
מכונת השטיפה פועלת
בשעות 18.45 – 20.45
13.00
מנחה גדולה
15.15
שעור בגמרא – דף יומי
 
 
16.00
נשים אומרות תהילים בבית סעדון
 
 
16.00
מנחה קטנה
 
 
17.29
ערבית, הבדלה, קידוש לבנה
 
 
 
זמני התפילה במשך השבוע
   שחרית א', ג', ד, ו'             06.00
   שחרית ב', ה'                   05.50
   מנחה ברחבת חדר האוכל    13.30
   מנחה בבית הכנסת            16.30    
   רבע לערבית                    19.45
   ערבית                           20.00 
 
עונג שבת לילדים בשעה 10.30
 
 
   כיתות א'-ג' - לימור נתנזון
   כיתות ד'-ו'  - מילכה מיור
 
           
 
ת ר ב ו ת ו ן
 
יום ראשון
19.00
שיעור בנ"ך
חדר עיון
יום שני
17.30
התעמלות לגברים
בית שפירא
יום שלישי
08.30
בית מדרש לגימלאים
מועדון
יום רביעי
17.30
צ'י קונג לבגירים
מועדון
18.30
מפגש ערבית לבגירים
מועדון
21.00
שעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י
חדר עיון
יום חמישי
19.00
שעור ניצוצות מהדף היומי
מועדון
יום שישי
06.30
שיעור בדף יומי
חדר עיון
 
09.00
יחדיו ב-ו'
בית שפירא
 
השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב בשעה 20.15 בחדר עיון
  
למשפחת בארות יצחק הנפלאה !
מעולם לא חשבנו שנצטרך לעזוב את ביתנו מפחד האזעקות והקאסמים.
הסיפורים על שדרות נשמעו רחוקים מדי בשבילנו, ומשכבר נאלצנו לעשות זאת פגשנו באנשים כה נפלאים שפתחו את לבם ואת כל אשר להם כדי לעזור לנו.
אין בפינו מלים להודות על כל הטוב שהרעפתם עלינו, והכל במחשבה כיצד להיטיב את שהותנו כאן, ועל הרצון להמשיך ולסייע, והכל בחן ובחיוך.
כה יתן לכם ה' וכה יוסיף שתזכו להיות תמיד מהנותנים וברכת ה' תשרה תמיד במעשה ידיכם.
משפחת רבינוביץ - נתיבות
נ.ב. רצינו להכיר טובה מיוחדת לאחותי עירית פורשר ובני משפחתה הנפלאים – שחר, טל וליאור – שטרחו
       רבות עבורנו ועשו הכל על מנת שנרגיש בנוח ! המון תודה.
 
 
מה בגיליון?
  • שבעים פנים לתורה – הרב ירון
  • בנעלי בית עם שלי ספיר – אלישבע ואיריס
  • תרבותנו – ועדת תרבות
  • זה היה הטיול שהיה – איריס נתנזון, מיכל שפיר
  • תגובה לתגובה – אלי ברמן / מש"א
  • משלחנו של המזכיר – אהרן גל
  • דו"ח ממש"א – אלי ברמן
  • בועדת מינויים למזכירות
  • יחדיו ב-ו' – סיכום שבועי
  • אורחים בקיבוץ – תושבי הדרום – עירית הלוי
  • דו"חינוך – אסתר פורשר
  • מתיק המכתבים
  • השבוע בבני-עקיבא
                                                 וכלבו דף.          
                                                                 קראו בנעימות !
המערכת
 
שבעים פנים לתורה
 
ר' אברהם בן הרמב"ם
ר' אברהם, בנו היחיד של הרמב"ם (חי בשנים 1186- 1237), היה גם הוא - כמו אביו - רופאו האישי של סולטן מצרים, ומנהל בית החולים בעיר. בצעירותו, כתב עליו הרמב"ם אביו כך: "...בענייני העולם אין לי נחמה, זולתי בשני דברים: כשאסתכל ואעיין במה שאעיין, ושזה בני אברהם ה' יתעלה נתן לו חן וברכה מברכת מי שנקרא על שמו... כי הוא ענו ושפל שבאנשים, מצורף אל זה טוב מידותיו, והוא בעל שכל דק וטבע נאה, ויהיה לו בעזרת ה' שם בגדולים בלא ספק...". הוא המשיך את דרכו של אביו, וכתב הרבה תשובות וכתבים להגן על כתבי אביו, אם כי - בניגוד לאביו - הוא נטה קצת גם לכיוון המיסטיקה.
רוב כתביו אבדו במרוצת השנים, אך יש בידינו חלקים מהספר 'המספיק לעובדי ה'' - שהיה במקורו אנציקלופדיה יהודית בת עשרה כרכים ומהם נותר חלק מהכרך הרביעי, ובו שלושה עשר ערכים, כגון: בטחון, ענוה, פרישות, שקידה ועוד.
כמו כן כתב ר' אברהם פירוש על התורה, וממנו נותרו בידינו רק הפירוש על בראשית ושמות. חלק מכתביו נמצאים עדיין בכתב יד וטרם הודפסו.
 
מפירושיו לפרשת השבוע:
כשהתורה מתארת את ירידת יעקב ומשפחתו למצרים, היא מונה את מספר היורדים. הפסוק המסכם את כל הספירה אומר כך: "כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים".
ואולם, כבר העיר רש"י שאם נספור אותם נגלה שהמספר הוא רק 69, שהרי בני לאה הם 32. בני רחל - 14. בני זלפה - 16. בני בלהה - 7. כיצד, אם כן, הגיעה התורה למספר 70?
רש"י הסביר שישנה עוד בת אחת, והיא יוכבד בת לוי - אשר נולדה בדיוק בכניסה למצרים, בין החומות. ר' אברהם בן הרמב"ם, אשר נוטה בפירושו לפירושים הנובעים ישירות מתוך הכתוב, מעיר על כך: "אין על זאת ראיה מן המקרא, ואם הלכה - נקבל".
ואולם, בשם סבו הוא מביא פירוש אחר, שהתורה מעגלת את המספרים:
ואבי אבא ז"ל היה אומר כי דרך העברים שכאשר כלה החשבון במספר עשׂרתי הם ממלאים (=מעגלים) אותו, ובכן נאמר כאן שבעים אע"פ שהמספר ששים ותשע, כמו שנאמר בעומר 'תספרו חמשים יום' אע"פ שהמספר שבעה שבועות - תשעה וארבעים יום בלבד. וכן 'ארבעים יכנו' והמספר הוא רק תשע ושלושים כמו שנתבאר בהלכה. וכן זמן שנתעכבו בני ישראל במדבר אמר בו הכתוב: 'ויניעם במדבר ארבעים שנה' והוא היה רק שלושים ותשע כמו שמוכח זה מחשבון השנים.
ואולם, ר' אברהם עצמו דוחה את הפירוש הזה מכיוון שכבר במניין בני לאה מופיע המספר 33 בתורה, בעוד בפירוט שלהם מופיעים רק 32, וזהו לא מספר עגול! לכן אומר ר' אברהם שיש לקבל את פירושו של הראב"ע שהמספר שבעים כולל גם את יעקב עצמו. ר' אברהם בן הרמב"ם אף מוכיח זאת מן הפסוק (דברים י, כב) "בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה" - והלא יעקב ודאי ירד עמהם, ומכאן מוכח שהמספר שבעים הוא כולל יעקב עצמו.
 
 

הרב ירון

יום הקדיש הכללי
ביום שלישי הקרוב, י' בטבת, נציין את יום הקדיש הכללי לכל אלה שנרצחו בשואה ויום פטירתם אינו ידוע. אנו מביאים כאן סיפור מצמרר בנושא. הסיפור הגיע באמצעות הדוא"ל.
מעשה שהיה וכך זה התחיל:
באחת הטיסות שלי משך את תשומת לבי איש שישב לשמאלי ואכל קציצת בשר לא כשרה. על מעטפת הארוחה שלו הייתה תווית עם שמו: "מר ויינשטיין", מה שהעיד על היותו יהודי.
נשענתי אחורנית עד שסיים לאכול ופניתי אליו: "תסלח לי אדוני, אני לא מתכוון להיות חוצפן או לפגוע בך, אבל אפשר לשאול אותך שאלה?" "בטח", ענה.
"אתה יודע שאתה יכול לבחור בארוחה כשרה בטיסה זו?"
הוא נעץ בי מבט וענה: "אני לא אוכל כשר".
"למה אתה מתכוון? אתה מתכוון שבביתך אתה שומר על כשרות אבל מחוץ לבית אתה אוכל הכל? או שמא כשרות בעיניך מצווה שאינה חשובה??
"לא", הוא ענה, "אני לא אוכל כשר וזוהי בחירתי החופשית. בחרתי בזה מכיוון שהקב"ה ציווה זאת, וכל דבר שהקב"ה אומר אני עושה בדיוק ההיפך" !!!
נדהמתי לשמוע את האיבה שבקולו ועוד יותר נדהמתי כשראיתי קעקוע של מספר על זרועו כשהפשיל את שרווליו.
"אתה באמת רוצה לדעת?" שאל אותי. שמתי לב שהוא מדבר כאילו עניין זה מתרוצץ בראשו מזה זמן רב, וכעת הוא רק מבטא את רגשותיו בקול. הנהנתי לו בראשי והוא המשיך...
"זה היה הבן שלי...", הוא אמר, "זה היה הדבר האחרון ששבר אותי. החזקתי מעמד לאורך כל הדרך עד שיום אחד כבר לא יכולתי. במהלך כל זמן שהותי במחנה הריכוז הייתה לי רק שאיפה אחת: לראות את הבן שלי כתריאל מנחם משתחרר מהמחנה. אמא שלו כבר מזמן הלכה לעולמה וכן האחים והאחיות שלו, אבל אנחנו נשרוד!!! הייתי בטוח בזה.
יום אחד כונסו כל האסירים למסדר. במקום היו מספר דלתות סודיות לכניסה לשטח בו מבצעים תלייה מרוכזת של האנשים. הייתה זו תחושת אימים. בני אחז בידי בחזקה כזו שכמעט ונעצרה זרימת הדם בעורקיי. כולנו התחלנו לרוץ בבהלה כדי לברוח מקו האש. איבדתי את בני במהלך הכאוס שנוצר ומאז לא ראיתיו. כעבור זמן סיפרו מכריי מהמחנה שראו חייל שאחז בבני וירה בו". כשהוא מוחה את דמעותיו המשיך בכעס: "הקב"ה אומר להביא ילדים, אני הבאתי ונלקחו ממני כולם !!! אז עכשיו כל מה שהקב"ה מצווה לעשות אני עושה בדיוק ההיפך. הוא מצווה לאכול אוכל כשר – ואני אוכל טרף, הוא אומר לשמור שבת – אני נוסע ברכב והולך לעבודה. אני לא מעוניין לשמור אף אחת מהמצוות. כל מה שהוא אומר אני עושה בדיוק ההיפך".
הייתי כה נדהם לשמוע את סיפורו שלא יכולתי לומר מילה במהלך שש שעות הטיסה הנותרות. שררה דממה מוחלטת בינינו. נחתנו ביוסטון וכל אחד הלך לדרכו.
לא חלמתי שאי פעם אראה שוב את מר ויינשטיין.
חלפו כ-4 שנים והחלטתי לנסוע עם משפחתי לטיול בארץ הקודש, ארץ ישראל, לכבוד החגים.
תרנו וטיילנו בכל חלקי הארץ.
יום הכיפורים הגיע ולתפילת היום הקדוש הצטרפתי לבית-כנסת במאה-שערים. יצאתי החוצה כדי לשאוף מעט אוויר צח כשהבחנתי בדבר מוזר: איש זקן יושב בתחנת האוטובוסים ומעשן. הייתי בהלם!
 פתאום זיהיתי את האיש שהיה לא אחר ממר ויינשטיין !!! הבנתי שניתנה לי הזדמנות נוספת מהשמיים.
"בודאי קיימת סיבה חשובה מדוע אני נפגש עמו ביום הקדוש ביותר בשנה", חשבתי.
ניגשתי אליו: "הנה שוב אנו נפגשים. מצחיק איך החיים מפגישים בין אנשים והם תוהים מה הסיבה או המסר המסתתר בכך. השנים חולפות ושוב דרכיהם מצטלבות ואולי אז הם מבינים למה הם נפגשו מלכתחילה...
אני בטוח שאתה יודע שיום כיפור היום. בבית-הכנסת עומדים לקיים טכס "יזכור" (זיכרון שמות המנוחים). בוא אתי והזכר את שם הבן שלך שמת על קידוש ה' והתפלל לעילוי נשמתו. זאת יכולה אולי להיות ההזדמנות היחידה שלך להזכיר את שם בנך. אתה לא חושב שהגיע הזמן להזכיר את נשמתו בבית משפט של מעלה?".
דמעות מילאו את עיניו. חבקתי את זרועו בשלי והובלתי אותו לתוך בית-הכנסת לעמדת החזן.
ניגשנו אליו וביקשנו לעשות השכבה מיוחדת. מר ויינשטיין נשען ולחש את שם בנו: "כתריאל מנחם בן יחזקאל סרגה".
לפתע הפכו פניו של החזן לבנות, אגלי זיעה עלו במצחו ועיניו כאילו יצאו מחוריהן.
הוא הסתובב לאיש שעמד לצידי וזעק בקול חנוק: אבא! ואז... התעלף !
 
!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
 
בית מדרש "אבות ובנים"
פותח את שעריו בשעטו"מ,
במוצאי שבת זו – פרשת "ויגש"
מיד אחרי קידוש לבנה, בבית הכנסת.
כל הילדים בכיתות א' – ו' מוזמנים להגיע
עם ההורים או סבא וסבתא
לערב לימוד וכיף.
הרב ירון, אסתר פורשר, הדר שגיא
 
!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ה ז מ נ ה
בשם משפחות גרוס וסלומון אנחנו רוצים להודות לכולם מקרב לב:
לצוות החתונה, לענף המזון ולכל מי שבא והשתתף בשמחת נישואי ילדינו
מורן ודאגלאס גרוס.
אנו מזמינים את כל הציבור לקידוש לכבוד הזוג הצעיר
בשבת אחרי תפילת מוסף בבית-שפירא.
להתראות בשמחות !
משפחות סלומון וגרוס

 

 

 
השולחן היה עמוס כל טוב, ושלי ציפתה לנו בהתרגשות ושמחה.
השיחה קלחה ונמשכה כמעט עד חצות...
 
תעודת זהות:
שם:  שלי ספיר
שנת לידה: 1954
מצב משפחתי: נשואה לאיסר + ארבעה ילדים, חתן, כלה ו-6 נכדים. (כן ירבו...)
 
אהובה – אהובה נולדה בפלורידה ארה"ב ועלתה לארץ בגיל 4 חודשים. קראנו לה ע"ש אמא של אבא שלי, ששמה היה לִיבָּה. עד היום היא שואלת למה לא קראנו לה ליבי?!
אהרון – נקרא ע"ש סבא של אמא שלי שקראו לו שמואל אהרון, ועל שם סבא של אבא של איסר שקראו לו אהרון שמחה. במשפחתו של איסר לכולם יש שני שמות, אבל אנחנו החלטנו שאצלנו יהיה רק שם אחד ולכן לקחנו רק את אהרון משני השמות.
יאיר – נולד בערב חנוכה והשם התאים ומצא חן בעינינו.
עדינה – איסר אהב את השם ואני הסכמתי (כל עוד אין "ר" בשם...)
 
הנכדים: הילדים של אהרן ומיכל: תום ברכה (ע"ש אמא שלי ברכה פרומט), שחר, טוהר, הוד (שנולד ב- 11.9.2001) . אור ושי -  הילדים של אהובה ועודד.
יש אצלנו נוהג במשפחה לשמור את העיתון של אותו היום שבו נולד הילד או הנכד כדי שכשיגדל ידע מה היה באותה התקופה.
איפה גדלת?
אמא שלי נולדה בריישא שבפולין, והגיעה לניו-יורק בגיל 9. אבא נולד בניו יורק על שולחן האוכל בבית. גם הוריו הגיעו לארה"ב מוורשה, פולין. שתי המשפחות גרו ב- "lower east side", לשם הגיעו כל היהודים שברחו מאירופה. כשההורים שלי התחתנו הם עברו למקום צפוני יותר במנהטן ושם נולדנו - אחי שגדול ממני בשש שנים וחצי ואני.
הייתה תקופה שגרנו בברונקס, אבל כשהסתבר להורים שלי שהחברה הכי טובה שלי היא שחורה, החליטו לעבור לברוקלין. גרנו ב"בורו פארק" שזוהי שכונה שהיא שילוב של מאה שערים ובני ברק.
מגיל 7 למדתי בבית ספר "שולמית" שהיה בית ספר ציוני, ואחת מהמורות לעברית שלי הייתה אחות של יפה ירקוני.
בילדותי הלכתי גם לתנועת נוער "בָּנוֹס", שהייתה תנועה חרדית של בנות, ובעקבות כך עברתי ללמוד ב"בית יעקב". לאחר כמה שנים, כשעברנו לרחוב אחר, עברתי לתנועת "בני עקיבא" וזה היה שילוב מוזר ומעניין. בבית הספר לא בדיוק ידעו על כך.
בתיכון למדתי ב"פרוספקט פארק" שהיה מעין ישיבה תיכונית לבנות.
הבית שגדלתי בו היה מאוד ציוני, ובאותה תקופה היו הפגנות למען הרמת מסך הברזל בברית המועצות. אנחנו השתתפנו בהפגנות במסגרת פרטית עם המשפחה וגם במסגרת "בני עקיבא".
אני וכמה חברות הלכנו לדבר עם המנהל והסברנו לו שאנחנו חייבות להשתתף בהפגנות. שכנענו אותו שאנחנו לא הולכות לשם בגלל הבנים אלא בגלל המטרה, וכך קיבלנו שחרור מבית הספר כדי להשתתף בהפגנות. היינו מאוד מעורבים.
גדלתי בשנות השישים והשבעים שבהן היה בכל מקום מסר מאוד חזק של אהבה, שלום, עזרה לזולת. עד כדי נאיביות בדברים מסוימים. תמיד האמנתי שצריך לשבת ולדבר בפתיחות על כל דבר. כך גם בית הספר האמין ופעל. לדוגמא: בכיתה ט' הגיעה לבית הספר בחורה עם ציפורניים ארוכות, חצאית מיני ואיפור מלא שהיה אז מאוד פרובוקטיבי. בית הספר לא "העיף" אותה, אלא דיברו איתה, קיבלו אותה ועזרו לה.
אחרי שסיימתי תיכון, עבדתי במנהטן במקום ללכת לקולג'. בכל יום שישי באתי למנהל להגיד לו שאני יוצאת כדי להגיע הביתה לפני שבת, והוא היה יושב מולי עם העיתון ואומר: "אבל פה כתוב שהשקיעה בשעה כזאת." והייתי צריכה להסביר לו מחדש בכל יום שישי, שכניסת השבת היא 20 דקות לפני השקיעה (אנטישמיות ב"מסווה"). ידעתי לעמוד על שלי, ולא לחלל שבת, ויחד עם זאת להמשיך ולעבוד שם. כל זה הרבה בזכות החינוך שקיבלתי! בבית הספר שלי נתנו לנו את הכלים ואפשרות לשאול שאלות, תחושה שזו "האחריות שלנו" להציג את עצמנו איך ניראה אחרי בית הספר. ולכן זה מפריע לי מאוד עד היום שבתקופה שהילדים שלי היו בבית הספר הם לא הרגישו חופשיים לשאול שאלות בצורה פתוחה.
 
ספרי על ההיכרות שלך עם איסר:
את איסר הכרתי בבני עקיבא. הוא 3 שבטים מעליי (הוא ב"להגשמה" ואני ב"הראל").
הייתי בתחילת י"ב כשהכרתי אותו. איסר נולד וגדל בשיקגו ואח"כ למד ב- YU(ישיבה אוניברסיטה) בניו יורק.
הכרנו לראשונה ב"מפעל אתרוגים" –זו הייתה משימה התנדבותית בבני עקיבא בה מיינו אתרוגים מיובאים מהארץ, לפי רמת ההידור, לקראת חג סוכות.
לאחר התיכון יצאו חברי השבט שלי ל"הכשרה" בישראל וההורים שלי לא הרשו לי לצאת, כי פחדו שאפספס את ה"שידוך" שלי. הצבתי להם 2 תנאים לכך שלא אצא:
1.       להיות מדריכה במחנה "מושבה" שאליו בילדותי לא הרשו לי לצאת כי היה מעורב, בנים ובנות.
2.       לנסוע לארץ לבקר את החבר'ה בהכשרה.
ההורים שלי הסכימו, ובשבת-הכנה למחנה מושבה - התחזק הקשר והתחלנו להיות זוג.
בתחילת חברותנו סבתא של איסר נפטרה, והוא היה חייב לנסוע בפתאומיות לשיקגו. הוא ביקש משפי (דוד שפירא) למסור לי שהוא נסע והוא יצלצל אליי. הוא אכן התקשר אליי משיקגו, ואני התרגשתי מאוד ואמרתי לאמא שלי: "או שהוא אוהב אותי או שהוא מאוד עשיר!"
אחד הדברים שאיסר שאל אותי בהתחלה היה אם אני מעוניינת לגור בקיבוץ, כי מבחינתו זה תנאי הכרחי להמשך הקשר. לא ידעתי מה זה ואחרי שהוא הסביר לי, הסכמתי.
אחרי המחנה איסר נסע לביקור בארץ לחגים (ביקור אחותו בלביא) וכשחזר החלטנו בינינו שנתחתן. נסעתי לשיקגו להכיר את ההורים שלו ואח"כ אני נסעתי לארץ לביקור בפסח וביום העצמאות ה- 25 למדינת ישראל. ישראל הייתה עדיין באופוריה שאחרי מלחמת ששת הימים והתרשמתי מאוד מהמפגן הענק שנערך בירושלים.
 כששבתי לארה"ב איסר ואני התארסנו. החלטנו להתחתן בדצמבר כדי שהאחות של איסר מלביא תוכל להגיע לחתונה, אך מלחמת יום כיפור סיכלה את התוכניות והיא לא הגיעה לחתונה..
הגרעין שלנו (בחתונה שלנו – בלי ידיעתנו) החליט להגיע לארץ ולעזור לבארות יצחק.
לאחר שאיסר סיים את לימודיו באוניברסיטה נשלחנו ע"י בני עקיבא לשליחות פנימית בפלורידה. היינו השליחים ה"פנימיים" הראשונים, עד כה רק באו מישראל. (דחינו את העלייה שלנו בשנה, לאחר שיכנועים רבים של בנ"ע!)
זו הייתה שנה נהדרת, ושם נולדה אהובה שלנו. כשסיימנו את השליחות שלחנו את כל הדברים שלנו ב'ליפט' ואחרי שבועיים קיבלנו הודעה שה'ליפט' נשרף לגמרי! דחינו שוב את העלייה בשבועיים וקנינו הכל חדש.
הגענו לבארות יצחק כשאהובה הייתה בת 4 חודשים, יחד עם ג'רי ובבי נוסבאום.
 
איפה עבדת בקיבוץ?
כשהגענו איסר עבד בהודים 13 שנה ואני עבדתי במטבח 5 שנים. אחרי שנתיים וחצי שלחו אותי ל'רופין' ללמוד בישול והייתי המבשלת הראשית בקיבוץ. אהבתי את העבודה הזאת.
כשהייתי בהריון עם יאיר החלטתי שמספיק לי וביקשתי לסיים את תפקידי. נכנסתי לעבוד עם לין בטיפול ואחרי חצי שנה עברתי לבית התינוקות. עבדתי עם יהודית גרוס וקטי. במשך 13 שנים הייתי אחראית על בית התינוקות ואלו היו 13 השנים היפות בחיי.
רציתי ללמוד להיות מטפלת תינוקות, אך הלימודים היו ב"אורנים" ליד חיפה ובגלל המרחק המשק לא הסכים ללימודים האלו. אח"כ חשבתי ללמוד אחות ע"מ להמשיך ולעבוד בבית תינוקות, אבל שוב בקיבוץ לא חשבו שצריך אחות בבית תינוקות.   ביקשתי קצת זמן לחשוב ועברתי לכמה חודשים לעבוד ברפת.
באותה תקופה רצו לפתוח את הטיפול בגיל הרך לילדי חוץ ואני מאוד התנגדתי. לא אהבתי את הרעיון שהטיפול יהיה פחות פרטני, ולכן, בגיל 38, החלטתי ללמוד משהו בשבילי. לאחר שועדת השתלמויות אישרה לי, התחלתי ללמוד סיעוד (אחיות).
הלימודים היו בכפר סבא בקורס לאמהות שבו לא מסיימים עם BA, אלא רק אחות מוסמכת.
הלימודים היו במשך 6 שעות, 6 ימים בשבוע, כשמשלבים בו לימוד ועבודה מעשית.
אני למדתי 3 שנים וסיימתי אחות מעשית. אחרי עוד 3 שנים השלמתי לאחות מוסמכת.
בינואר 1996 התחלתי לעבוד בבית חולים "השרון" כדי לצבור ניסיון - וחשבתי שאחזור מיד למשק כדי לעבוד במרפאה. עבדתי 3 חודשים בכירורגית ואז עברתי לפנימית ב' - והיום אחרי 13 שנים אני עדיין שם.
פנימית זו אחת המחלקות הכי קשות בבית חולים. אני עובדת בבית חולים (בהיקף של 66% משרה), במשמרות שהן לפעמים בבוקר (7 עד 15) ולפעמים בערב (14:30 עד 23), (ובשנים הראשונות גם לילות), ותמיד נשארת מעבר לשעות הרשמיות כדי לסיים את כל העבודה בשלמותה.
מעבר לכך, בימי שלישי אני עובדת באופן קבוע במרפאת הקיבוץ. (בבית)
 
מה את הכי אוהבת בעבודתך כאחות?
אני מקבלת המון סיפוק בעבודתי ומרגישה שאני תורמת אישית וכללית. אם אני יכולה לעזור למישהו ולו במעט – דייני. אם זה בלהקל על כאב, לחייך ולהגיד מילה טובה, לטפל בחולה כוללני, להביא סיר, להסביר ולהדריך על פעולה מסוימת, על תרופות, על ניתוח – להפיג את הפחד: זה עושה לי את היום.
בנוסף, זה מקצוע מרתק, גוף האדם מלא פלאים, מקרים מעניינים.
במחלקה שלי יש יחידה המטולוגית ואנחנו עובדים ורואים הרבה מקרים, לטוב ולרע, ולצערי לא עלינו גם מקרים סופניים.  יש גם חדר מונשמים – בדומה לטיפול נמרץ. יש מטופלים שנמצאים תקופה קצרה, התקפי לב, דלקת ריאות, שלשולים, ויש מטופלים שחוזרים לאורך השנים. הם הופכים להיות כמו חלק ממשפחה: החולים מרגישים במחלקה כמו משפחה ומאידך המחלקה נהיית משפחה בזכות החולים.
הגעתי למחלקת פנימית ב' בגלל ציפי (פיי) בן ציון (אחות אחראית המחלקה) שקיבלה אותי והכניסה אותי מאד יפה, היא גם אפשרה לי לא לעבוד שבתות- ומנהלת המחלקה ד"ר עליזה זידמן (שתיהן קשורות לקיבוץ מהעבר), שהכניסו את הגישה במחלקתנו: "המטופל ומשפחתו הם העיקר".
אני גם אוהבת מאוד לעבוד במרפאה של הקיבוץ. באותו יום אין קבלת רופאה ואני נמצאת שם לבד (נעמי בבית מדרש). העבודה שונה מזאת בבי"ח, יש דברים שאחות קהילה עושה שאחות בי"ח לא מטפלת בהם – ניירת, קשר עם מנהלת, טפסים, וגם יש לי את הקליינטים הקבועים שלי.
בעבודה בקיבוץ חשוב לי הקשר עם החברים, ההדרכה, ולימוד על פציעות, חרום, ומחלות קהילה שהן שונות ממחלות בית חולים. אם טיפלתי במישהו בשבת בתור תורנית, ההמשכיות תהיה בקיבוץ, למחרת ובאמצע השבוע כשאתעניין ואדאג לשלומו.
 לא פעם אני ניצבת מול דילמה כששואלים אותי מה עם זה או אחר ואני לא יכולה לענות בגלל האתיקה.
בקיבוץ קשה לפעמים להפריד בין שלי "החברה" לשלי "האחות" , אך צריך לדעת להעמיד את הגבול.
 
האם הבחירה ללמוד אחיות הייתה טובה?
לכאורה כן!   זה מתיש, זה מוציא המון אנרגיות פיזיות ונפשיות, אבל מאוד מספק.
את הזמן הנותר אני מבלה בטיפול באבא שלי ושהות עם נכדיי.
היום אני יודעת שצריך להסתכל על מה שבאמת חשוב בחיים - וזה בריאות!                           
האני מאמין שלי:   לכל דבר יש סיבה, לא תמיד יודעים מהי, ולפעמים זה נודע בדיעבד - אבל חשוב לזכור שהכל מהקב"ה – להאמין ולנסות להמשיך הלאה במבט חיובי.
 
איחולים, משאלות, שאיפות:
למדתי מחמותי ז"ל שמאוד חשוב לשמור על קשר משפחתי. אני חיה בזכות הבעל, הילדים והנכדים שנותנים לי הרבה כוח, נחת והנאה.
אני מאחלת לכולם שנשב יחדיו בחדר האוכל עם ילדינו ונכדינו (נינים וחימשים) בחגים, בשבתות ובשמחות. שתהיה הרגשה של חיבור בין כל החברים וגם עם בני המשק שעזבו. שכולם ירגישו רצויים בקהילה.
לעצמי אני מאחלת שנים של עבודה עם סיפוק ונתינה והרבה כוחות.
אני שואפת שנעבור את התקופה של חוסר הודאות לגבי עתיד הקיבוץ וניכנס לעידן טוב על ידי הבנה טובה יותר אחד של השני. אפילו אם זה כרוך בשינויים וכניסה למצבים חדשים בקיבוץ, בע"ה נגיע לכך ע"י הידברות.
הידברות מאוד חשובה לי ואני אשמח לשוחח עם כל אחד ואחת על כל נושא!
 
תודה רבה לך, שלי, שלקחת אותנו לחוות את הדרך שעשית, ממחוזות הנכר עם האידיאלים הטהורים, לעליה לארץ, לחיי קיבוץ. כמו כן התרשמנו מהמסירות שלך למשפחה, לחולים בעבודה ולאכפתיות בקהילה. נאחל לך עוד הרבה כח והמשך עשייה!
איריס ואלישבע.
 
 
לטיול יצאנו
 
כקשישת המטיילים יש לי העונג לספר במספר מילים על הטיול שחווינו בשביעי של חנוכה.
מסלול מקסים ביערות הכרמל, כשלוש וחצי שעות של הליכה מגוונת: עליות ,ירידות, על אבנים ובמים, שלמרות קרירותם הילדים נהנו לשכשך בהם את רגליהם, והרבה הרבה ירוק.
מידי פעם נעצרים ליד רקפת, כלנית ועוד מיני צמחים עם הסברים וכתבי חידה שניתנו ע"י המדריכה המקסימה, הלוא היא סהר גל. גם מזג האוויר האיר לנו פנים. משם המשכנו לחוף הבונים לארוחה טעימה, למשחקים על החוף ולהליכה למערה הכחולה.
המסלול התאים לכל הגילאים מטף ועד זקן ועל כך יש להודות למארגנת דבורה (המשיכי כך ) ולסהר שהדריכה בסבלנות ובחן.
                                                מיכל שפיר
 
 
תגובה לתגובה – תשובה למיכל וידרמן
במאמרה בידיעון פר' "ויצא" קובעת מיכל כי "לפי הנכתב ע"י מש"א בידיעון אנחנו נדרשים לעבוד לפי התקנות הרשמיות של מדינת ישראל. אם כן, צריך למלא גם את הצד השני של המשוואה ולאפשר פרישה רשמית גם בגיל שהמדינה קבעה ולא לחייב המשך עבודה על פי תקנון פנימי של בארות-יצחק".
 
האסיפה, בקובעה את תקנון העבודה, איפשרה דירוג בהפחתת שעות העבודה כתקנה פנימית של בארות-יצחק, ואכן צויין גיל הפרישה כתחילת התאריך להפחתת השעות וצויין גיל פרישה – כמשמעו בחוק.
אני מבין שההזדקקות לחוק הייתה כדי להיצמד לאיזשהו קריטריון ולא כדי לקבוע את חוק הפרישה הממלכתי כמחייב את בארות-יצחק.
יש צורך, אחת ולתמיד, לברר את זהותנו כעובדים: האם אנו עצמאים – שלגביהם גיל הפרישה הרשמי של המדינה אינו כ"כ מחייב, או שכירים – ואז גיל הפרישה מחייב.
אם הוצאות הקיום הן המדד (ואכן, מבחינת שלטונות המס הוצאות הקיום הן "המשכורת" של חברים שעובדים בקיבוץ, שהרי אין להם תלוש משכורת משום שאינם שכירים) אז אנו עצמאים.
גם אלמלא המשבר הכלכלי העולמי שכבר פוגע במדינה, ובנו, באופן ריאלי (ולאחרונה התחלנו לקבל הביתה עובדים אחדים שעבודתם הסתיימה בחוץ), הרי שהמצב העכשווי מחייב הוספת שעות עבודה והוספת התפרנסות, ולכן כל הצעה להפחתת שעות מעבר למה שנקבע בתקנון שהתקבל באסיפה (ולא בצוות מש"א) אינה נראית ריאלית.
מיכל צודקת בקביעתה כי "בבארות-יצחק יש לא מעט חברות בגילים הרלבנטיים שעובדות מעבר לשעות העבודה, תורמות מיכולתן ומתפרנסות בכבוד".
מיכל טועה בקביעתה ש"ראוי ונכון לעדכן התקנון אולם זאת ע"פ הנוהל התקין באישור המועצה ואסיפת החברים " – האסיפה כבר תקנה את התקנון ולא נראה שצריך לעדכנו אלא די שנשמור עליו.
 
אלי ברמן – מש"א.
 
ת ר ב ו ת נ ו
נבחרנו סמוך לנר ראשון של חנוכה ובשעה טובה יצאנו לדרכנו בוועדת תרבות.
אז מה היה לנו?
תחרות חנוכיות שהיו השנה מאוד יצירתיות, מושקעות ובעלות מחשבה. יישר-כח גדול לכל יוצרי החנוכיות – העליתם את רף היכולות בקיבוץ. היה מקסים!
נהנינו ממבצע "טלפון חנוכה" – גם כאן מצאנו כישרונות חדשים ומוסיקליים בקרבנו.
בנר רביעי זכינו לשמוע את גרשון ולהקתו "אוי דיוויז'ן" שסחפו אותנו בשירים ובריקודים.
ביום ראשון – נר שביעי – יצאנו בשני אוטובוסים לטיול בהדרכתה הלבבית, החמה והמקצועית של סהר לומרמן (גל) לנחל אלון ונחל אורן בהרי הכרמל. זכינו למזג-אוויר נפלא והמשכנו בחוף הבונים עם ארוחת צהרים טעימה ומשביעה, וסיימנו במערה הכחולה.
מקווים שנזכה בהמשך לחוויות תרבות מהנות בשיתוף פעולה של כל האוכלוסיה.
צוות ועדת תרבות
 
 
שמיים בלי ענן – סימן,                                  בריכה, מעין ועוד שלולית – סימן,
האוטובוס מוכן – סימן.                                  רקפת וגם כלנית – סימן.
האוכל בצידניות אורז – סימן,                                    חידות בכתב סתרים – סימן,    
מתי אפשר לזוז? – סימן.                               שירים וסיפורים – סימן.
סהר מדריכה – סימן,                                     ארוחת צהרים לתפארת – סימן,
חידה ועוד בדיחה – סימן.                              השמש על הים זוהרת – סימן.
 
 
הגענו לכרמל – סימן,                                                חוף מלא צדפים – סימן,
הזמן להתחשל – סימן.                                  וילדים רצים – סימן.
קטון ועד גדול – סימן,                                   מערה כחולה ומים צלולים – סימן,
נוף מצויר במכחול – סימן.                             לאוטובוס שוב עולים – סימן.
נחל אלון לנחל אורן נשפך – סימן,                הביתה שוב נוסעים – סימן,
השביל עודו נמשך – סימן.                             להדלקת נרות מגיעים – סימן.
 
 
 
 


ששום דבר לא יעזור לך
שום דבר,
היה טיול נפלא וגם ממש ממש מוצלח.
שדף חדש נפתח,
שתצטרכי אלינו שוב לחזור,
נתראה בטיול הבא...
                                    
                                           אִירִיס
 
 
 
 
משלחנו של המזכיר
לחברים שלום
במאמר זה אני מבקש לשלב בין חוויות אישיות שחוויתי בתקופה האחרונה, שאינן קשורות לתפקידי,
לצד מה שנעשה בקיבוץ.
נתחיל בביקור בגן הזואולוגי של אוניברסיטת תל אביב.
בני חובב מאוד אוהב טבע ובמיוחד ציפורים. תיכננו לנסוע בחופשת חנוכה לשמורת החולה, מצויידים במגדיר ציפורים. מספר ימים לפני הנסיעה המתוכננת התברר שהגשם המבורך לא יאפשר לנו את הנסיעה והתלבטנו מה לעשות. סהר סיפרה לנו שיש גן זואולוגי בתל אביב, ובו ציפורים נודדות שעוברות בארץ ומסיבות שונות (פציעה, הרעלה...) לא יכולות להמשיך את מסען לאירופה או לאפריקה (הכיוון תלוי בעונה).
חובב שלח מייל לגן הזואולוגי וסיפר על אהבתו לטבע ולבעלי חיים. למחרת קבל בתשובה הזמנה אישית לביקור וסיור במקום.    
יצאנו בבוקר גשום: חובב, איתמר ואני, ומצאנו פינת גן עדן מאוד מיוחדת בצפון תל אביב. ברגע שנכנסנו הופתענו מקבלת הפנים של ציפורים ובעלי חיים שמסתובבים חופשי (כמו בספארי). קיבלנו תדריך על הכללים בגן.  זה לא גן חיות אלא גן זואולוגי שבו מרפאים חיות בר מקומיות ובמידת האפשר משחררים אותן בחזרה לטבע, ואם לא – הן נשארות באכסניה. ובנוסף נערכים במקום מחקרים עבור אוניברסיטת תל אביב.
נהנינו עד מאוד ממגוון בעלי החיים, כולל סוגי צבאים שונים, איילים, חזירי בר, חתולי בר, זאבים, שועלים, תנים, נחשים ,ציפורי טרף, ינשופים ועוד הרבה סוגים של ציפורים ובעלי חיים שהוכנסו לארץ באופן לא חוקי, הוחרמו ונשלחו לגן.
לקראת סיום הסיור (כשעתיים) ראינו שחמישה אנשים עובדים בחוץ ופורקים ארגזים גדולים. כאשר התקרבנו התברר שהארגזים מכילים אלמוגים יפהפיים בצבעים אדום, סגול, לבן, אפור ובצורות מיוחדות. כאשר שאלנו מה הקשר בין האלמוגים לגן הזואולוגי התברר שאותם אלמוגים הגיעו מסין בצורה לא חוקית (שוק שחור) ויועדו לחברון. האלמוגים, שגילם עשרות שנים וחלקם אפילו כבני 100 שנה, הוטמנו בארגזים וכוסו באגוזי פיסטוקים. כתוצאה מכך, מעבר להכנסה לא חוקית של מוצר האסור לפי חוקי המסחר הבינלאומי, "הסתננו" לארץ גם ג'וקים, עכבישים, עכברים ועכברושים תוצרת סין.
תפקיד צוות הגן הוא לפתוח את הארגזים, לנער כל אלמוג ואלמוג (ויש מאות) ולתפוס את כל בעלי החיים שהגיעו יחד איתם ע"מ לזהות אותם ולא לתת לחרק או עכבר מסביבה טבעית אחרת להתאקלם "כעולה חדש" מפני שלא יודעים את ההשלכות לכך. גם אנחנו הצטרפנו למאמץ והרווחנו שיעור בנושא אלמוגים.
אנחנו מאוד נהנינו. כדאי בהזדמנות לבקש מהנהלת הגן לערוך סיור מאורגן לאנשי בארות יצחק.
ומה יקרה עם האלמוגים? יחלקו אותם למוסדות חינוך ברחבי הארץ.
 
ובחזרה אלינו: 
·        לצערי אנחנו כבר מנוסים ומאורגנים לקליטת משפחות בביתנו בימי מלחמה. הפעם - מהדרום.
הכתובת לכל הפניות היא עירית. ראו דיווח מפורט בהמשך הגיליון.
 
 ·        תוכנית המשק 2009 בפתח ותגיע לדיון באסיפה בזמן הקרוב. מה שאפשר להגיד בשורות אלו הוא שהמשבר הכלכלי העולמי לצערי לא פסח עלינו. תוכנית משק זהירה ושקולה היא הביטוח מפני נפילה קשה, לא עלינו.
·        אחרי האספה הנ"ל נקיים עוד אסיפה ובה נציג את תוכנית הבנייה המפורטת. ע"פ החלטת האסיפה צריך היה צוות השיכון להגיע לאסיפה לפני מספר חודשים. לצערי ההכנות לקחו לנו יותר זמן לכן תוצג התוכנית רק עתה. האסיפה תתבקש לאשר את התוכנית .
·        ודבר האחרון: קיבלתי פנייה בדוא"ל מילדה בארצות הברית שביקשה מהוריה כמתנת בת-מצווה "לבקר בארץ ולהיות יום בקיבוץ - לראות את החיים בקיבוץ, את ענפי החקלאות ובמיוחד לראות חליבה ולחלוב פרה, ולאכול בחדר האוכל".
התרגשתי מהבקשה. נעניתי בחיוב והזמנתי אותם. הגיעו כלת בת-המצווה בליווי האמא - מרים (שמכירה את בנט ורחל), צלם, מדריך תיירות ושתי מדריכות טבע (כנראה שהמשפחה אינה במצוקה כלכלית).
התחלנו בבית האיכר והמשכנו לענפי החקלאות של הקיבוץ, כולל צילומים ופוזות על הטרקטורים השונים וסיימנו בסיור בגיל הרך (מומלץ לכולם) .
אורי קיבל אותם ברפת ונתן סיור והסבר כמו שרק אורי יכול לעשות, כולל ירידה לבור החליבה ע"מ להגשים את חלומה. כמובן - עם הרבה צילומים.
את כל זה אני מספר לא רק מפני שזה סיפור נחמד אלא שהגעתי לרפת והתפעלתי מטיפוח המקום: נוי, עציצים, פסלים סביבתיים, ניקיון... פשוט שווה טיול בשבת כדי לראות מה נעשה ברפת בנושא טיפוח מקום עבודה. אני בטוח שהמקום הנעים מקרין על שביעות הרצון של החברים שזהו מקום עבודתם.
אני יודע שהאחראי על המבצע לא יאהב את השורות האלו, אבל הפעם אני לא שואל אותו - "הרפת שלנו".
 
בחירות לראשות המועצה
כפי שכבר שכתבתי בידיעון, אנחנו עומדים לפני בחירות למועצה האזורית, שיתקיימו בע"ה ביום ג' כ"ד בטבת תשס"ט 20/01/2009 .
על ראשות המועצה האזורית חבל מודיעין מתמודדים שני מועמדים:
1.       ראש המועצה המכהן שמעון סוסן.       2. טימי ברנרד - תושב לפיד וחבר מליאת המועצה.
חברנו וידידנו שמעון סוסן מבקש להמשיך את כהונתו, שהיא מוצלחת על פי כל קני המידה שלנו, למועצה האזורית בכלל ולבארות יצחק בפרט.
כיוון ששמעון זוכה לתמיכה בכל ישוב וישוב ויושבי ראש הוועדים זוכרים את כל מה ששמעון עשה ועושה עבור היישוב שלהם בפרט, והמועצה בכלל, לכאורה אין צורך במסע בחירות ע"מ לזכות שוב באימון הציבור, אבל כדרכו של שמעון הוא רוצה להיפגש איתנו, לדבר ולשמוע את חברי בארות יצחק.
בארות יצחק הוא ישוב מוניציפאלי ייחודי בתמיכה האחידה במועמד המוסכם עלינו ובאחוזי ההצבעה הגבוהים. השילוב הזה נותן לנו מעמד חזק הרבה מעבר לגודלנו המספרי. לכן נוכחותכם במפגש ביום חמישי י"ט בטבת 15.1.09 בשעה 21:00 במועדון לחבר חשובה לנו מאוד.
כמו כן הטלת פתק בקלפי ביום הבחירות למען שמעון סוסן חיונית לטובת ביתנו ולטובת המועצה.
נא רשמו לפניכם.
                                                                                            בברכה,
אהרן גל

דו"ח ממש"א
רישום עבודה – תוכנת "איסופית" 2003
בהשתתפות אסנת שניאור ואוריאל אמיר נערך דיון ואושרה רכישת תוכנת איסוף שעות וניהול עובדים
בעלות של 6,600 ₪ + מע"מ.
זוהי מערכת שמתחברת לשעונים הקיימים אך אוספת את הנתונים בצורה מתקדמת וידידותית יותר – לחבר הרושם את העבודה, לרכזי הענפים, לתמחיר ולמש"א.
כל חבר יוכל להתעדכן יום-יום בדבר רישום העבודה שלו, ימי החופשה שנצברו לזכותו, וכו'.
מערכת זו תחליף את המערכת הקיימת שיש עמה קשיים.
אנו מתכוונים לכנס את רכזי הענפים לדיון בהפעלת המערכת בקרוב.
בזמן האחרון עשינו מאמץ גדול להגיע לרישום אמין ועדכני יותר והיה שיפור בשיתוף הפעולה של החברים ורכזי הענפים. אנו מקווים שהשיפור יימשך.
התוכנה נרכשה ע"ח תקציב מש"א 2008.
אלי ברמן – מש"א
 
 
ועדת מינויים למזכירות
הועדה קיימה השבוע את ישיבתה הראשונה ובחרה בגיל אמיר כיו"ר.
סוכם לראיין את חברי האגפים – החברתי והכלכלי – על תחושותיהם ומחשבותיהם ביחס למבנה הניהולי של המזכירות הפועלת בשני אגפים ועל מילוי תפקידם.
כמו כן מזמינה הועדה כל מי שמעוניין להציע רעיונות ביחס למבנה או לאיוש המזכירות הבאה, לפגוש באחד מחברי הועדה ולשוחח עמו בנדון.
חברי הועדה: גיל אמיר – יו"ר, דינה ברוכי, אלי ברמן, אביעד ישראלי, אברהם פולובין, דוד פורת, לאה פרידמן.
רשם: אלי ברמן
 
 
לזוג הצעיר מורן ודאגלאס גרוס
לנישואיכם
לנעמי סלומון
ולכל השבט
מ ז ל   ט ו ב
תזכו לבנות בנין עדי עד
 

יחדיו ב-ו'

בשיעורו של הרב ירון עסקנו בקשר שבין נר שבת לנר חנוכה. לכאורה שתי המצוות הללו הפוכות, שהרי נר חנוכה נועד להאיר החוצה ונר שבת אל תוך הבית. כמו כן אסור להשתמש לאורו של נר חנוכה, ואילו נר שבת נועד דווקא כדי שייהנו מאורו. ובכל זאת ישנו הרבה מן משותף לשני הנרות הללו: חובת ההדלקה, שעת ההדלקה, ובעיקר הברכה 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של..."

כתבו הפוסקים שהמקור לשתי הברכות הללו הוא מהמצווה 'לא תסור מכל אשר יגידו לך ימין ושמאל'. משם עברנו לדון בשאלה מדוע מברכים על הדלקת נר שבת יותר מאשר על שאר מצוות ההכנה של השבת (כגון הצעת המיטה ועריכת השולחן)? ראינו כי יש יסוד להניח שהסיבה לכך היא כנגד הכתות השונות (שומרונים, קראים, צדוקים, בייתוסים ואפילו יהודי אתיופיה) אשר הבינו את הפסוק 'לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת' כפשוטו, שאסור שתהיה אש דולקת בשבת גם אם היא הודלקה לפני השבת. מכיוון שהיה חשש שיהודים יעדיפו 'להחמיר' כאותן כתות ולשבת בחושך בסעודת ליל שבת, קבעו חכמים את הדלקת הנר כמצווה, ואף קבעו לה ברכה, כדי להדגיש שמי שאינו מדליק נר שבת אינו מחמיר בהלכות שבת אלא מבטל את מצוות עונג שבת.
 
הרב איתמר חייקין עסק בקשר שבין הלכה ואגדה לאור מיקום הדלקת נרות חנוכה כיום.
ההלכה היא תוצאה של דיון במסגרת מובנית וברורה של כללים, ואילו האגדה והמדרש הם עולם המחשבה, הרוחניות והרגש. אבל ניתן לראות קשר רב בין שני התחומים האלה, והדגמנו זאת במיקום הדלקת נר חנוכה: התקנה המקורית היתה להדליק נר חנוכה ליד פתח הבית מבחוץ. ואולם, בזמן הגלות, בגלל הסכנה, פסקו שיש להדליק את נרות החנוכה בתוך הבית. השאלה היכן מדליקים היום?
ישנה דעה המסתמכת על קביעתו של הרמ"א: 'כיון שנהגו - נהגו'. עלינו להיזהר במנהגים מאחר שאיננו יודעים את כל הסיבות וההשלכות למנהג. עם זאת בגלל שההדלקה בתוך הבית פוגעת בפרסום הנס ברבים לכן הוסיפו הדלקת נרות בבית-הכנסת עם ברכה, משום קצת פרסום הנס. הגישה הזו, שנפסקה להלכה בשו"ת מנחת יצחק - של הרב יצחק יעקב וייס שהיה אב"ד של העדה החרדית בירושלים - מתבססת בין השאר על כך ש: "הדורות הללו שנתמעטה התורה ולומדיה וחכמי הדור אין להם כח להשיב איש מדרכו הרעה... המשכילים בעת ההוא ימשכו ידיהם מלהאיר בתורתם בראש כל חוצות, ומניח נר חנוכה בביתו ודיו להשיב מעוון אנשי ביתו לבד"
מנגד גישת חב"ד גורסת הדלקת חנוכיה בפומבי במקומות ציבוריים בכל מקום בעולם כדי לעורר את כל העולם ולהאיר להם מאור התורה, וזה ודאי קשור למוסד השליחות של חב"ד ורעיון הפצת התורה.
דעתו של הרב נריה היא שבארץ ישראל יש להדליק חנוכיה מחוץ לבית כדי לבטא בקומה זקופה את חרותנו ועצמאותנו בארץ ישראל.
 
בשבוע הבא, להבדיל משיעור הדף היומי המתקיים בכל ערב,
נלמד עם הרב שמואל ישראלי בנושאים הקשורים לענייני דיומא.
 
 
 
אורחים בחצר הקיבוץ - תושבי דרום הארץ
 
לתושבי הדרום נאמר: 'יד אחים לכם שלוחה', 'כולנו בני איש אחד נחנו'.
 
אז מי ומי בחצרנו בשלב כתיבת שורות אלו?
* בדירה מעל אילנה לרמן משפ' רבינוביץ משדרות, אח של עירית פורשר;
* בביתם של יהודית ומשה סעדון מתארחת משפ' בוסקילה מאשקלון, חבריהם של משה ויהודית;
* בדירה ליד משפחת אדן מתארחים שמונת בני משפ' אייל – אחות של מאיר מכלוף עם עוד 4 בני-דודים מאשקלון.
* בביתם של משפחת אינלר מתארחת משפ' קלפ מאשדוד: ההורים לייזר וגבריאלה עם שלושת ילדיהם, חברים של רבקה ואבי.
* בדירה ליד עדינה וולף מתארחת משפ' זעירא מאשדוד: סבתא רחל וסבא אלברט עם נכדתם שהוריה בצבא.
במגורי האולפן:
* משפ' תנעמי מאשקלון: ההורים חגית ואייל, והילדים שקד, ענבר ושנהב.
* דלית - הייתה אצלנו בת ש"ל לפני כשנתיים, ואחותה הודיה סוויסה מאופקים.
* משפ' כלימי מאופקים: ההורים שולה וישראל וילדיהם טל ורחלי.
* משפ' פרץ מאופקים: ההורים אבי וריקי והילדים אלונה, לינוי וברק.
 
לפעוטון שחף מצטרף בשעות היום עידו רובין בן השנתיים ממושב תקומה, אשר לן עם הוריו בפתח-תקווה.
בית האיכר מאפשר לאורחים כניסה חופשית בכל עת.
בי"ס מודיעים מצרף לכיתותיו את הילדים בגיל בי"ס יסודי המעוניינים ללמוד.
 
במאמץ משותף אנו עושים כמידת יכולתנו להנעים את זמנן של המשפחות אצלנו ולהקל עליהן את היציאה מבתיהן לתקופה זמנית, ויחד עם כל עם ישראל מתפללים לרגיעה ושלום.
אנחנו ערוכים לטפל במשפחות נוספות בהתאם לתפוסת הדירות והחדרים.
במידה ויש פניות בבקשה פנו אליי (עירית).
משפחות שלנו שמוכנות לאמץ משפחות אורחות (אפשר לחלק את המטלה במשותף עם משפחה נוספת),
יפנו ליונה ברמן שתעזור לי לתאם בין המארחים לאורחים.
 
עירית הלוי
 
 
ב ר ו כ י ם    ה ב א י ם
 
 
 
דו"חינוך
מה היה בחנוכה?
לכיתות א'-ו' היו ימים של פעילות ויצירה.
יום יצירה עם נעמי סלומון ושולמית ברמן – חן, חן!
יום בישול טעים וחמים עם אסתר פורשר הבשלנית.
יום גיבוש ספורטיבי בניצוחה של הדס נאור.
יום מרתון סרטים ויום קריוקי ובלונים עם פרד. תודה !
ולקינוח "חידון חנוכה" עם הרב ירון.
היה מצוין ותודה גם לצוות: אביגיל, קרן והדר.
בשעטו"מ אנו מחדשים את בית המדרש במוצאי-שבת. פרטים בעמ' 4 בגיליון זה.
 
בחטיבה ערכו טיול למחסומים וחילקו לחיילים תה חם ועוגות ביתיות שהם אפו. יישר כח!
הייתה מסיבת חנוכה תוצרת בית וסיימו במקום השני בטורניר הכדורסל בשדה-אליהו.
 
לילדי התיכון היה טיול לנחל צאלים, ערב בישול וחלוקת סופגניות לבגירים. חלק מהילדים גם הצטרפו להדלקת נרות בבתי הבגירים.
בטורניר הכדורסל ניצחון גדול – מקום ראשון לתיכון בארות-יצחק !!!
יישר כח למדריכים עמית וטל בחטיבה, אביעד ורעות בתיכון.
לילדי התיכון יש פינה מיוחדת במוצאי שבתות: "מפגש מוצ"ש". במסגרת זו הם נפגשו כבר עם שמעון סוסן, עם דוריאן סלומון (מדריכת כושר), והיו תכניות להיפגש במוצ"ש חנוכה עם דרור פרידמן אך המצב לא איפשר את זה... אז דחינו.
במסגרת זו תתקיים לילדי התיכון ולהורים ההצגה "סוף הדרך" במוצ"ש הבא, פר' ויחי. פרטים בדף המצורף לידיעון זה.
 
המצב מבלבל גם אותנו. 19 הילדים שלומדים ביבנה נמצאים כרגע בבית.
אני עדיין בחפיפה עם דקלה ויש לי עוד הרבה מה ללמוד. יחד חשבנו על פתרונות לילדים שיושבים בבית. שלחנו להורים ולילדים מכתב על תכניותינו שכוללות עבודה, התנדבות, לימודים ופעילויות.
אסתר פורשר
 
 
 
 
  
מתיק המכתבים
לחברי בארות יצחק שלום !
כמו שאתם יודעים, אנחנו עוזבים את הקיבוץ לאחר תקופה של שנתיים.
בתקופה הקרובה אנחנו נוסעים לאנגליה ולאחר מכן אנחנו יוצאים לטיול בעולם.
בהזדמנות זו רצינו לומר תודה לכל אלו שהתענינו, שאלו ולפעמים גם קצת התאכזבו, אבל תמיד תמכו ונתנו מילה טובה.
                                                                            אז שבת שלום ונשמור על קשר.
איימי ואריה לוי
 
As Amy and Arieh are about to start their adventure we are about to end ours.
Since Amy came to Beerot Yitzchak all those years ago, Stuart and I have always felt the kibbutz as much our home as it was hers.
Your endless hospitality towards us and often to our friends has been second to none and we have always enjoyed coming here, not only to see our children and in laws, but all our friends too.
We do not live too far away, and Nomi and Lynn will confirm we do a good sightseeing trip, so please look us up!
Thank you and lehitraot.
Sue and Stuart (Amy’s Parents)
 
(תרגום לעברית)
בזמן שאיימי ואריה מתחילים את ההרפתקה שלהם אנחנו מסיימים את שלנו.
מאז שאיימי הגיעה לבארות-יצחק לפני כמה שנים, סטיוארט ואני תמיד הרגשנו שבארות-יצחק הוא ביתנו באותה מידה שהוא הבית של איימי.  האירוח שלכם תמיד היה מעל ומעבר, ולא באנו רק לבקר את איימי ואריה וכל המשפחה אלא גם את כל החברים שלנו בקיבוץ.
אנחנו לא גרים כל כך רחוק ונעמי ולין שביקרו אצלנו באנגליה יוכלו לאשר שאנחנו מארחים טובים ונשמח לשמוע מכם אם אתם בסביבה.
                                                                                  תודה ולהתראות,
                                                                                                 סו וסטיוארט – ההורים של איימי.
 
 
 
 
השעור בפרשת השבוע יינתן ע"י אבי צוייג
אחות תורנית: אילנה פלינט – פלאפון 5199
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
נא להתחשב !
לכל רוכבי האופניים !
אני מבקשת להחנות את כל האופניים במתקני החניה המיועדים במיוחד לאופניים.
גם כאשר יורד גשם אפשר להעמיד את האופניים בצורה מסודרת ולא להשליכם על הארץ.
השטח המוגן לפני חדר האוכל מיועד לבעלי הקלנועיות. כנ"ל גם לפני אולם הספורט.
לאה ברמן
(לצערי בעלת עגלה חשמלית)
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
גשם גשם בא!
השבוע זיכה אותנו הקב"ה ב-11 מ"מ ובסה"כ לעונה עד היום 169.5 מ"מ
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
ב כ ל ב י
לרגל ספירת מלאי – ביום ראשון הקרוב ח' בטבת 4.1.09 הכלבי יהיה פתוח
רק אחרי הצהרים, בשעות 17.00 – 19.00
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
כל הכבוד !
בטורניר כדורסל של הקיבוץ הדתי שהתקיים ביום ראשון בשדה-אליהו, זכו נערי התיכון שלנו במקום הראשון.
כתבה מפורטת בנושא אי"ה בגיליון הבא.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
מהקיבוץ הדתי
לכבוד מזכירי הפנים ,
שלום רב !
לקראת שבת הבאה פרשת ויחי , י"ד בטבת, 10.1.2009
ברצוננו לחלק עוגות ודברי מטעמים לחיילי צה"ל בעוטף עזה .
קיבוצים ומשפחות המעוניינים להעביר חבילות,
בבקשה להעביר למשרדי הקבה"ד בתל-אביב    עד יום רביעי הבא  י"א בטבת 7.1.09
 
                                                                                               בברכה,
יאיר נוי ועדי שגיא
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
י' בטבת – יום הקדיש הכללי
ביום שלישי הקרוב לא תוגש ארוחת בוקר בחדר-האוכל.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

 



בשעת ערב, שמנו פעמינו לבית של שלי ואיסר.
AtarimTR