ידיעון 2614 פר' ויקהל-פקודי

בס"ד כ"ד באדר תשס"ט
 
 
שבת קודש "ויקהל-פקודי, החודש, מברכין החודש"
 
 
17.30
הדלקת נרות
08.00
תפילת שחרית
17.40
מנחה, קבלת שבת, ערבית
        דרשת הרב
10.30
שעור בפרשת השבוע – במועדון
שעור במשניות - בשטיבל  
19.00
סעודת שבת בחדר האוכל
11.00
סעודת שבת בחדר האוכל
 
 
12.30
שעור לנשים בפרקי אבות – במועדון
 
מכונת השטיפה פועלת
בשעות 19.45 – 21.45
13.00
מנחה גדולה
16.15
שעור בגמרא – דף יומי
 
 
17.00
מנחה קטנה
 
 
16.30
נשים אומרות תהילים - בבית סעדון
 
 
18.29
ערבית, הבדלה
 
 
 
בית מדרש אבות ובנים
 
 
 
 
זמני התפילה במשך השבוע
   שחרית א', ג', ד, ו'             06.00   
   שחרית ב'                        05.50
   שחרית ה' – ראש חודש      05.45  
   מנחה ברחבת חדר האוכל    13.30
   מנחה בבית הכנסת            16.30    
   רבע לערבית                    19.45
  ערבית                           20.00 
 
עונג שבת לילדים בשעה 10.30
 
 
   כיתות א'-ג' - ענבל ישראלי
   כיתות ד'-ו'  - דקלה שניאור
 
           
 
ת ר ב ו ת ו ן
 
יום ראשון
 
לא יתקיים שיעור בנ"ך
 
יום שני
17.30
התעמלות לגברים
בית שפירא
21.00
"דע איפה אתה חי" – מפגש רביעי
מועדון
יום רביעי
17.30
ערב נשים לכבוד ראש חודש ניסן
(צ'י קונג ומפגש ערבית לבגירים – לא יתקיימו)
חדר האוכל
21.00
שעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י
חדר עיון
יום חמישי
19.00
שעור ניצוצות מהדף היומי
מועדון
יום שישי
06.30
שיעור בדף יומי
חדר עיון
 
09.00
יחדיו ב-ו'
בית שפירא
 
השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב בשעה 20.15 בחדר עיון
  
 
ק ה י ל ה
אחת ההגדרות למילה קהילה במילון היא "ציבור מאורגן".
נפרדנו מקהילתנו במוצאי שבת לפני כארבעה שבועות לצורך ביקור משפחתי בבירת סין הרחוקה.
המרחק הגיאוגרפי הוא עצום. טיסה של כתשע שעות בכיוון הלוך מקיפה כמעט חצי עולם. כששירכנו רגלינו במסדרונות הארוכים של הטרמינל בבייג'ין חשנו שכגודל המרחק מהבית כן גודל התחושה המוצאת את ביטויה גם בסביבה האחרת. פעם לחשוב על משהו סיני היה מוביל אותנו לאסוציאציה של אמנות מיניאטורית, של כלי חרסינה זעירים, וגם הדמויות נראו בצמצום. היום הכל גדול בסין. הבניינים רבי קומות, הרחובות והכבישים רחבי מימדים. השפה האנגלית (האחרת) מופיעה בשלטי ההכוונה בדרכים וגם על שלטי שמות הרחובות. תמיד תיארנו לנו את בני העם הסיני קטן הקומה נוסע בריקשות או באופניים. כיום הכבישים מלאים בכלי רכב מכל הסוגים ומהמודלים האחרונים וגם באוכלוסיה נראים אנשים בעלי קומה ורחבי גוף.
אולימפיאדה אחת וקהילה אחת של מיליארד וכמה מאות מיליוני בני אדם עברה שינוי מהותי, ובגדול.
יפת שדיאל
 
מה בגיליון?
  • שבעים פנים לתורה – הרב ירון
  • תגובות – יוסי שטרן, הדס נאור, שלמה פורשר
  • צריך לקיים דיון – לאה ברמן
  • שיר לאמא – משפ' שפירא
  • הרב סלומון זצ"ל – יעקב שניאור
  • יחדיו ב-ו' – סיכום שבועי
  • הקיבוץ השיתופי – חי יום-טוב ברוכי
  • מענף המזון – ורד סוקו
  • רשמים מסיור חיילים – שולי גל
  • יהודה הצעיר – אסתר פורשר
                                                 וכלבו דף.          
                                                                 קראו בנעימות !
המערכת
 
 
     נר זיכרון !
     דוד אריה (אריה'ס) סלומון ז"ל – כ"ח באדר ב' תשכ"ה
 
 
 
שבעים פנים לתורה
 
ר' אלימלך מליז'נסק
ר' אלימלך ליפמן מליז'נסק (1717-1787) נולד בגליציה כבכור לששה אחים, שהנודע שבהם הוא ר' זושא מהאניפולי, איתו היה עורך מסעות 'גלות'. סיפורים רבים נסובו על המסעות הללו, ועל ההנהגות של שני האחים במסעות אלו. ר' אלימלך היה מגדולי מפיצי תורת החסידות, וספרו 'נעם אלימלך' מהווה ספר יסוד בתורת החסידות.
הספר מסודר לפי פרשיות השבוע, ובו הוא מסביר את עיקרי החסידות דרך רמזים מהתורה ומדברי חז"ל.
בין השאר כתב ר' אלימלך תפילה מרגשת מאוד כהכנה לתפילת שחרית, ובה נכתבה הבקשה שאף הולחנה לשיר מפורסם של אברהם פריד: "תשמרנו מן הַפְּנִיוֹת (=כוונות שאינן טהורות) והגאוות, מן הכעס והקפדנות והעצבות והרכילות ושאר מידות רעות. ותצילנו מקנאת איש מרעהו, ולא תעלה קנאת אדם על לבנו ולא קנאתם על אחרים. אדרבה, תןבלבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם, ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישרוהרצוי לפניך, ואל יעלה בליבנו שום שנאה מאחד על חברו, חלילה, ותחזק אותנו באהבהאליך, כאשר גלוי וידוע לפניך, שיהא הכול נחת רוח אליך... אמן כן יהי רצון".
ר' אלימלך מלינז'נסק נפטר בתאריך כא באדר תקמ"ז (השבוע, לפני 222 שנים), ונקבר בעירו, ליז'נסק שבפולין.
 
מפירושיו לפרשת השבוע:
במעשה המשכן מצא ר' אלימלך מליז'נסק רמזים רבים להנהגותיו הרצויות של האדם. על קרשי המשכן אמרה התורה: "עֶשֶׂר אַמֹּת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ וְאַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה רֹחַב הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד. שְׁתֵּי יָדֹת לַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד מְשֻׁלָּבֹת אַחַת אֶל אֶחָת". כותב ה'נעם אלימלך' (בפרשת תרומה): אותיות קרש הם אותיות שקר. כדי לבנות את המשכן צריך להפוך את השקר, ולעקור את המידה הזאת מתוכנו באופן מוחלט.
"שְׁתֵּי יָדֹת לַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד" - האדם צריך שהתורה לא תהיה רק חוויה לימודית בשכלו של האדם, אלא שהיא תהיה בידיו. "גדול התלמוד שמביא לידי מעשה" (קידושין מ, ב). וכפי שאומרת הגמרא (פסחים נ, א): "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו" - בידו דווקא.
"שְׁתֵּי יָדֹת לַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד מְשֻׁלָּבֹת אַחַת אֶל אֶחָת" - האדם נברא בשתי ידיים - יד ימין לקבל את הטוב ויד שמאל לדחות את הרע. שמאל דוחה וימין מקרבת. אבל הדרך הנכונה להתגבר על החטא אינה לדחות את הרע מכל וכל, אלא דווקא לשלב את שתי הידיים זו בזו, ולנצל גם את היצר הרע לעבודת ה'. וכפי שאומרים חז"ל (משנה ברכות ט, ה): "ואהבת את ה' א-לוקיך בכל לבבך' - בשני יצריך, ביצר הטוב וביצר הרע". על זה אמר שלמה המלך (משלי טז, ז): "בִּרְצוֹת ה' דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ".
 
 
הרב ירון
  
 
תגובות
אני לא בטוח שכל מה שכתוב כאן כתגובה למאמרים ותגובה על תגובה וכן הלאה אכן כדאי וראוי שיתפרסם בידיעון, אך מכיוון שהדברים נאמרו בפורום מסוים ראוי שהתגובה תהיה באותו הפורום.
אני מקווה שלא אלאה את הקוראים במאמר ארוך מדי.
אפתח בתימהון של יונה ובשאלתה/כמיהתה לשינוי משום שילדינו לא מתחברים לחיים בבארות-יצחק.
אין לי שום עניין, חשק או רצון לרַצות – לא את הילדים שלך ואפילו לא את הילדים שלי – כדי שיבואו לגור אתנו פה. אני לא רוצה לשנות את חיי כדי למצוא חן בעיני מישהו שאולי יבוא הנה ואולי לא. אם אנחנו רוצים לשנות אז רק כדי שיהיה לי ולך ולכל הקיבוץ טוב יותר. יהיה יותר נכון שאת, אני ויתר השותפים נשב ונחליט מהו הדבר הטוב לנו.
מכאן אני רוצה להיכנס לבירור יותר עמוק על חיינו כאן, למה אנחנו כאן ומה ההצדקה להמשך קיומה של חברה כמו שלנו. מקצת התשובות נמצאות במאמרים שהופיעו בידיעון לאחרונה.
1.       מאמר של עזי: היכולת שלנו לפעול במישור הארצי בגמילות חסדים לנוער במצוקה, להשקיע ולתת מעצמנו לאנשים שאין להם ואנו יכולים לתת להם ממה שיש לנו. כדברי עזי: "אני שמח וגאה להיות חבר בקהילה שיודעת לתת בצורה כנה ואמיתית" (דרך אגב, הוא לא חגג את יום ההולדת 60 עדיין...).
2.       הדיווח של מזכיר הפנים על הגעה של 15 צעירים להתנדבות אצלנו: היכולת שלנו להשתתף במשימות לאומיות ולאורך שנים, כגון: קליטת עלייה וקליטת נוער ציוני. האם עניין הציונות הוא פאסה? גם בנקודה זו אנו גאה בהשתייכות למקום.
3.       מיד אחר כך המאמר של ורד (שלא נגלה את גילה) שכותרתו "אנשים טובים באמצע הדרך". האם קהילה תומכת כמו שלנו ברגעי שמחה וברגעי עצב זה עניין של מה בכך? מה לעשות – גם בעניין זה אני גאה להיות חבר בארות-יצחק.
4.       בהמשך באותו ידיעון מודיע מזכיר הפנים שאין ברירה והוא חייב לצאת למילואים, למרות היותו אב לשמונה, למרות שעבר את הגיל. כן, גם באהרון אני גאה ומעריך מאוד את עבודתו ואת עבודת המזכירות שנמצאת תחת לחצים וקשיים גדולים ועושה עבודתה נאמנה ומובילה את הקהילה ביושר ובהגינות. לא כל החיצים שמופנים כלפיה נשלחים בצדק. הרי תמיד קל יותר להיות פרשן מהטריבונה מאשר להיות מאמן/שחקן המשתתף בעשייה.
 
מעבר לגאווה על דברים לאומיים, ארציים וחברתיים, אני מסתכל על עצמי, על סביבתי, על מה שיש לי, על מה שאני יכול לתת לילדיי ואני אומר תודה ומודה כל יום לקב"ה שאני חי בקהילה כזאת.
·        יש לי בית שאם נסתכל על ערך האדמות בישובים בסביבה הוא שווה 2-3 מיליון שקל.
·        ילדיי מקבלים, על פי השקפתי, את החינוך הטוב ביותר – דבר שלדעתי הוא הישג בלתי רגיל למערכת החינוך שלנו.
·        צרכיי הבריאותיים מטופלים בצורה המקצועית ביותר ומערכת הבריאות ערה לכל צורך באהבה ובתשומת לב גדולה עד לפרט הקטן ביותר.
·        שיעורי תורה מתי שרק ארצה, בוקר וערב. ההשתתפות תלויה רק בי.
  
·        יש לי אפשרות לתת לילדיי הבוגרים לימודים עד התואר הראשון ולא משנה כמה ילדים לומדים בו-זמנית.
ועוד הרבה הרבה דברים. "תפקחו את העיניים תסתכלו סביב". האם אנחנו לא בעשירון העליון?
 
לומר שאני מרוצה מכל מה שקורה סביבי זה לא יהיה נכון!
האם צריך שיפור? בוודאי שצריך !
ניקח לדוגמא את עניין העבודה והפרנסה – נושא שמדברים עליו רבות. לדעתי יש להפריד בין שני הדברים הללו. הפרנסה – זוהי מטלה כלכלית. העבודה – במקומותינו היא גם כלכלית וגם חברתית.
ההשפעה של עבודת היחיד על יכולת ההתפרנסות הכללית במפעל גדול כמו קיבוץ היא די שולית. חשובה, אך די שולית. למה אני מתכוון? השפעתו של ראובן שקם בבוקר לעבודה – או לא קם – על פרנסת הכלל תהיה מזערית. אך אם יקום ראובן המנהל בשליחות כולנו ויעשה טעויות בניהול – ההשפעה על הפרנסה הכללית תהיה רבה מאוד.
העבודה במקומותינו היא גם עניין חברתי שמשפיע על האווירה החברתית ועל היחסים בין החברים. אם החבר הבודד מחליט על דעת עצמו להפסיק לעבוד משום שלא בא לו או בגלל איזושהיא אידיאולוגיה מדומה, פרנסת הקיבוץ תיפגע רק במעט – יהיו אנשים אחרים שיעבדו כדי שהחבר יוכל ללכת לטפל בנכדיו. אם מישהו חושב שזה ראוי וטוב לו עם זה אז שיבושם לו.
נשמעת הטענה שלפני שנים בעיית העבודה לא הייתה קיימת. אז כולם קמו והלכו לעבודה "עם רון בלב ואת ביד". אני לא נמצא כאן הרבה שנים, רק 33, ותמיד דיברנו/דיברו על אותם שלא עובדים. כנראה שהיום אנחנו יותר שמים לב למה שאחרים לא עושים ומעבירים ביקורת.
פיתרון לעניין זה הוא הכרחי כדי שהאווירה תשתנה. איך לעשות את זה אני לא יודע בדיוק, אך לדעתי אפשר בהחלט לחשוב גם על סנקציות כנגד חבר שאינו ממלא את חובותיו משום שאנו כחברה חייבים להגן על עצמנו מפני חברים שלא ממלאים את חובותיהם.
יש עוד הרבה דברים שצריכים שיפור, אך בואו לא נשכח ולא נסתיר את כל הטוב שיש, כי ברגע שנבליט את הטוב ונעבוד על הדברים הזקוקים לשיפור, יחליטו ילדינו אם טובים השכנים בעיניהם או לא. אם יבואו – יהיו ברוכים בבואם ואם לא יבואו – יהיו ברוכים בצאתם ואהבתנו תלווה אותם בכל מקום שיהיו.
בית הקיבוץ נבנה על שני יסודות חזקים ואמיתיים: על התורה ועל העבודה. במשך השנים כל דור ודור בנה עוד קומה, עוד לבנה, עוד קישוט. מרוב שנים התהוו כמה סדקים בקומות אך היסודות נשארו חזקים. את הסדקים אפשר לתקן ולשפר ואפשר בכוחות משותפים לבנות עוד קומה ועוד קומה, כי יש לנו את היכולת ואת הכוחות.
בואו נתעשת ונאזור כוחות ולא נהרוס את הבית כי הוא יקר לכולנו. ואם אני תמים – אז "אשרי תמימי דרך".
יוסי שטרן
 
 
 
"כמה טוב לי/ לנו בבארות יצחק"
בואו חברים נכתוב ונזכיר כמה טוב לנו פה, נכתוב כל מה שגורם לנו להנאה, לחיוך, לגאוות יחידה, לסיפוק בחיי היום יום שלנו. בקיצור, נרים ונעלה את המוראל בינינו וכך נשפר את מצב הרוח. אני מאמינה שכל מה שנרצה נצליח בו כיחידים וכקבוצה, אבל רק על ידי "הדרך הטובה", דרך הפרגון, באהבה איש לרעהו, דרך המחקר והברור, דרך ציון הטוב והחיובי שיש בתוכנו.
ו...יש... ו...יש!!!    יש לנו במה להתגאות ומה לציין מול כל אחד ואחד!!!  
למשל: חדר אוכל ומטבח שמגישים ארוחת צהריים מגוונת וטעימה עם חיוך ודאגה לכולם.
הקמת תעסוקון "בית באר" ובית מדרש לבגירים ותיקי הקיבוץ.
צוות גן נוי שטורח ומייפה את נוף הקיבוץ.
חיוך וברכת שלום בשבילים.
בכל דור ושנתון אנו מתברכים בבני משק מוכשרים.
אני אפסיק כאן ואתן לשרשרת החזקה הזאת להמשיך תחת שמות אחרים...
                                                                                                               באהבה,
הדס נאור
 
 
 
יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה
נסתרות הן הדרכים אל האושר.
נסתרות הן הדרכים אל התסכול.
יונה מספרת לנו כמה הייתה מאושרת בהודו ברגעי קסם של תנאים פיזיים קשים, ללא סידורי נוחיות מינימאליים. אושר.
ובמקום אחר יונה מספרת לנו כמה היא מתוסכלת. היאך היא מהלכת בשבילי הקיבוץ שלה, שלנו, מיואשת ונעלבת.
בשתי חוויות עוצמתיות משתפת אותנו יונה.
הראשונה בלתי פתירה, חידת הקסם. השנייה מלאת פיתרונים.
אם רק נשתנה, נשונה, נשנה או כל הטייה נוספת של מילת הקסם "שינוי" (מילה מכובסת לפירוק השותפות - ש.פ.) כבר תיפתר, ניפטר מתחושות התסכול, העלבון, הייאוש.
אהבתי את הענווה שבקסם החידה.
שלמה פורשר
 
 
 יש לקיים דיון
לפני כמה שבועות פניתי לועדת הצעירים אחרי שפורסם דו"ח בידיעון.
אינני מבינה למה ילד שגר אצל הוריו ולא בנו עבורו חדר מיוחד צריך בכלל לשלם עבור הלינה? הרי ההורים צריכים ממילא לשלם במחסן הבגדים עבור כביסת המצעים של בנם!
האם ההורים מקבלים עדיין תקציב ל"חבילה לחייל"?
אני שמחה וגאה בכל בן/בת אשר מחליטים להצטרף לקבוצתנו.
אני חיה כבר 65 שנה בקבוצה. מתי וכמה פעמים היה לנו כסף?
אני חושבת שבחור/ה שיש לו/ה הוצאות עבור הרבה דברים אינו צריך להיות מושפע אם לנו אין כסף!
אני מאוד מבקשת להקדיש זמן בפורום גדול כמו המועצה לדיון עמוק בשינוי התקנון של "הסדר בנים" לפני שנצטער שזה מאוחר מדיי !
לאה ברמן
 
 
אמא יקרה לי, יקרה
לכבוד קבלתה את פרס החינוך כתבו ילדיה של רחל שפירא את השורות הבאות שלא הגיעו בזמן להיכלל בידיעון הקודם והן מובאות כאן:
אמא יקרה,
אנחנו לא הופתענו כשיום אחד קיבלנו הזמנה לטקס חלוקת תעודות לאנשי חינוך מצטיינים בעלי קבלות.
כי ברור שהתמונה שלך צריכה להתנוסס שם, כי את אשת החינוך הכי בעולם.
משקיעה את כל זמנך בתלמידים
ולכן אין לך זמן לשטוף כלים.
כל כך אכפת לך מאיכות הסביבה
וקופסאות ממוחזרות יש בבית בשפע.
אז רצינו להגיד משהו מאתנו הילדים
על זה שיש עוד תפקיד שבו את ראש המוצלחים.
את אמא נהדרת שדואגת לבית חמים
ואפילו בשבילנו חורזת חרוזים.
משקיעה ומתכוננת לפני כל ביקור,
במתנות לא חוסכת אפילו פירור.
אז הנה משהו קטן מכל הצאצאים
שאותך עד בלי די תמיד אוהבים.
                                                                                  מזל טוב !
                                                                                                    גאים בך,
                                                                         כולנו
 
הרב סלומון זצ"ל
ביום ששי שעבר כשחזר לביתו אחרי תפילת שחרית הרב ברוך שמעון סלומון לא חש בטוב, התמוטט ואיבד את הכרתו. מד"א שהוזעק לבית קבע את מותו.
השתתפתי בתחילת הלוויה וההספדים שהיו בישיבת "נחלת דוד" ברחוב ריינס.
ברחוב של הישיבה עמדו אלפי אנשים לשמוע ההספדים שנמשכו משעה 11.30 עד שעה 13.00.
בלוויה השתתפו הרבנים הראשיים, רבני ערים, תושבי פ"ת ומוקירי הרב בכל אתר ואתר.
הרב ישראל מאיר לאו בהספדו אמר שהרב סלומון מילא בכבוד ובהדר את שלושת תפקידיו הרמים.
בראש ובראשונה כראש ישיבת "נחלת דוד" שאותה הקים וקרא לה על שם אביו המנוח.
כמו כן כיהן כרבה הראשי של פתח-תקווה וראש אבות בתי הדין של העיר במשך 30 שנה.
כמה מהמספידים הדגישו וציינו את הכשרות הרבנית הקפדנית של פ"ת, ובמיוחד שייסד את הכשרות למהדרין בראשותו. כמו כן ציינו בהספדים שהרב היה ענק וגדול בתורה ויר"ש בלימוד ובהנהגה.
 
היכרותי עם הרב זצ"ל התחילה לפני כ-38 שנים כאשר כיהן כרבו של כפר אברהם.
שאלות הלכתיות רבות נשאלו כאן בבארות יצחק הן ע"י חברים באופן פרטי וכן ע"י מוסדות, מהנהלת המטבח, וכן בנוגע לתפילה ובית-כנסת ומוועדות שונות. היות וטרם כיהנו אצלנו אז רבנים, ועדת דת החליטה שהשאלות יופנו לרב סלומון ע"י איתן פלינט ויעקב שניאור.
קשרנו קשר עם הרב, אספנו שאלות ופעם בשבוע או שבועיים ניגשנו בערב לרב סלומון לביתו בשכונת כפר אברהם והבאנו תשובותיו.
שבוע לפני חנוכת בית הכנסת שלנו כאן, בכסלו תשל"ג, הזמנתי את הרב לתת לנו שיעור כללי בהלכות בית הכנסת. השיעור התקיים בחדר האוכל והרב הוזמן גם לחנוכת בית הכנסת.
מאז הייתי בקשר עם הרב ומשפחתו. הוזמנתי לרוב חגיגות בר-מצווה וחתונות של בניו.
לפני כמה שנים הבן הצעיר של הרב התחתן עם בת אחיו של אהרון גל וכך בעקיפין נהייתי קשור למשפחה. אגב, לחתונה זו קיבלתי הזמנה מהרב סלומון והזמנה נוספת מהאח של אהרון.
פעם בשנה, בדרך כלל בחוה"מ סוכות, הייתי מבקר את הרב בסוכתו והרב היה מתעניין בנעשה בקיבוץ בענייני דת.                  
הרב פעל רבות נגד חילולי שבת בעיר, ארגן הפגנות שלא יפתחו את קולנוע "היכל" בשבת.
לפני כשנתיים סיפר לי על מאמציו לשכנע את בעלי החנויות ב"ירקונים" שלא יפתחו בשבת אך נותר ללא מענה.   
חבל על דאבדין ואינם משתכחין.                      
                                                                           יהי זכרו ברוך !
                                                            יעקב שניאור
 
 
 
  
הקיבוץ השיתופי
ביום שלישי האחרון השתתפתי ביום חשיבה שארגנו אנשי "המטה השיתופי" (ואני בתוכם). יום החשיבה עסק בנושא "עתיד הקיבוץ השיתופי".
ליום החשיבה הגיעו 200 איש, הרבה מעל ומעבר למה שקיווינו וציפינו. אנשי הקיבוצים השיתופיים מרחבי הארץ (צפון רחוק, ערבה,דרום ומרכז) הגיעו והביעו בנוכחותם את תמיכתם וגאוותם בקיבוץ השיתופי.
ביום החשיבה דנו בכמה נושאים מהותיים שעולים על פני השטח בצורה כזאת או אחרת בכל הקיבוצים. פרופ' אילן משולם שוחח עם המשתתפים על עידוד מחויבות עובדים . לטענתו מערכת הערכים של העובדים השתנתה, יש מעבר ממחויבות לארגון למחויבות למקצוע. כבר לא שואלים "מה אני יכול לתת לארגון/קיבוץ ?" אלא שואלים, "מה הארגון/קיבוץ יכול לתת לי ?". במידה ונותנים לעובד אפשרות להתמקצע, להביע דעה, לבנות משהו חדש.... תיווצר מחויבות לארגון/קיבוץ.
רונן נחושתן מאורטל ואמרי רון ממשמר העמק דיברו על שינויים ברוח שיתופית בקיבוצים שיתופיים.
לדוגמה – הטלת קנס על מי שלא עובד ולא ממלא את מכסת ימי העבודה (יזרעאל), תגמול כספי על עבודת שעות נוספות בענפים נדרשים לפי החלטת מש"א (עין השופט).
"הקמת קרן חיים" – קרן שנותנת ביטוי לרצון החברים לעניין ההורשה. ניתנת לחבר האפשרות למשוך את דמי העזיבה המיועדים לו בכמה תחנות של גיל. לדוגמה, גיל 50, 55, 60, 65 החבר מושך חלק מדמי העזיבה ויכול על ידי כך לעזור לבניו, או לבנים לעזור להוריהם. ב"קרן החיים", ניתן לצבור עד 45 שנות ותק ולא יותר.
בקיבוצים המבוססים ניתן לחברים למשוך מ"קרן החיים" עד 50% מדמי העזיבה. הקיבוצים הפחות מבוססים נותנים למשוך עד 25% מדמי העזיבה. (מגן, עין חרוד איחוד).
עו"ד מיכי דרורי מהמח' המשפטית ועו"ד יוחנן ויינר הסבירו ארוכות על חשיבותם של הסדרים הוגנים בקיבוצים הדיפרנציאלים. ברגע שקיבוץ מחליט באסיפה ברוב של למעלה מ- 75% לעבור למתכונת של קיבוץ דיפרנציאלי, עליו לקבוע סדרי עדיפויות, ואלו הן ההמלצות:
*  כיסוי גרעון אקטוארי והבטחת פנסיה לאלו שלא נצבר עבורם ביטוח פנסיוני מתאים. להתאים פנסיה הוגנת ולא רק פנסיית מינימום.
* בכל קיבוץ תוקם "קרן לעזרה וערבות הדדית" שתפקידה להבטיח קיום סביר והוגן ללא פערים בבריאות, סיעוד וחינוך.
* ייקבעו כללים נוקשים על תשלומים שרשאי היישוב לגבות מפנסיונר, כמו ארנונה, מס ישוב, תשלום עבור אירועים וכדומה. 
* תישמר המידתיות בשכר שמשלם הקיבוץ לבכיריו, ולא ייווצר פער של יותר מהיחס 1:3 בין משכורות הבכירים ומשכורות שאר החברים.
* הקיבוץ ייתן עדיפות לחבריו בעבודה בענפי הקיבוץ ותאגידיו, יחסי העבודה יהיו כפופים לחוקי המדינה ולא יתאפשרו פיטורים שרירותיים של חברים.
 
רונית מינקר (דוברת המטה) ואביב לשם (דובר התנועה) הציגו את תפקיד התקשורת בעתיד הקיבוץ השיתופי. התקשורת יוצרת "מדורת שבט", זרימה שוטפת של מידע פנימי בין חברי הקיבוץ, לדוגמה באתר של הקיבוץ שבו מתקיימים פורומים עם דיונים של חברי הקיבוץ, ידיעון של קיבוץ. פרסום סיפורי הצלחה שיתופיים בין הקיבוצים.
אינפורמציה וחילופי דעות מציפים ויכוחים וגם יוצרים תחושת הזדהות ושייכות סביב מכנה משותף. הם "מחברים" את האנשים.
 
ד"ר שלמה גץ ודני זמיר מהמכון לחקר הקיבוץ הציגו מחקר שהם ערכו בנושא המגמות וזרמי העומק בחברה בקיבוצים השיתופיים. שאלו את המשתתפים בכמה נושאים, לדוגמה – תפיסת הקיבוץ הדיפרנציאלי: ברוב התחומים מצב הקיבוצים הדיפרנציאלי נתפס כלא טוב בעיקר בערבות ההדדית והדאגה לקשישים, וגם בפערי השכר ודאגה למקום העבודה של החבר.    
70% מהמשיבים שוללים שכר דיפרנציאלי, ולא מסכימים עם שינוי זה.
רוב המשיבים חושבים שהקיבוץ השיתופי רצוי,ושיש לו יתרון כדי להגיע להישגים כלכליים. הערכים הזוכים לתמיכה הרבה ביותר הם ערבות הדדית, דמוקרטיה השתתפותית ושיווין תוך התחשבות בצרכים המיוחדים ומתן תמורה שווה לעבודה.
מצבו של הקיבוץ מוגדר כטוב על ידי מרבית החברים בעיקר מבחינה כלכלית, התייחסות הוגנת לחבר, שיתוף החברים בקבלת החלטות ומבחינת הפעילות התרבותית.
בכל התחומים שנשאלו רוב החברים מרוצים בשיעור שבין 64% ועד 80% ויותר, ואלו התחומים: טיפול הקיבוץ בביטחון הסוציאלי, הרגשת בית, רמת החיים, אפשרות לפיתוח היכולת האישית והיחסים הבין-דוריים. בסך הכל מעל ל3/4 מהחברים מרוצים מחייהם בקיבוצים.
 
לסיכום: יום החשיבה היה מרגש עבורי, לא ציפיתי לכזאת תמיכה והערכה. לשמחתי אנשי הקיבוצים השיתופיים תומכים באופן נחרץ בקיום הקיבוץ השיתופי, כך גם אני. מבארות יצחק השתתפו 6 אנשים (לא כולל אותי). אני מקווה שלכנס השנתי של אנשי הקיבוץ השיתופי יגיעו פי 4 לפחות........
                                                      חי יום-טוב ברוכי
 
 
 
 
מענף המזון - תזכורת לקראת פסח
 
לאחר פסח תשס"ח התקיים דיון באגף החברתי בנושא לקיחת אוכל ע"י חברים שנוסעים לחג.
הדיון התקיים מכיוון שבשנים האחרונות התרבו המקרים שבהם חברים נוסעים לחג להתארח אצל משפחה/ חברים ולוקחים את כל האוכל לארוחות החג ומכך יוצא שענף המזון מספק אוכל לכל החברים ולאורחיהם כאן וגם לחברים שנוסעים ולמארחיהם.
הוחלט:
חבר שנוסע לחג הפסח (לליל הסדר) יוכל להזמין 3 מנות עיקריות מארוחת ליל הסדר, ומנה אחת מתפריט סעודת צהריים של החג. כמו כן לא יחולקו לנוסעים מצות שמורות ומיץ ענבים/ יין.
 
הרשמה לליל הסדר תורד מלוח המודעות ביום ראשון הקרוב. אנא הזדרזו להירשם.
ורד / ענף המזון
 
 
 
יהודה הצעיר
הקבוצה השנייה שהגיעה לפני כשבועיים משתלבת כאן יפה בעבודה.
בסך הכל נמצאים בארץ למעלה מ-500 חניכים בתכנית זו. התכנית מתחילה בחודש ספטמבר ונמשכת כ-9 חודשים המחולקים לשלוש תקופות.
חלק א': לומדים עברית, יהדות, היסטוריה יהודית, תרבות ישראלית, סמינריונים במנהיגות, שואה וזהות יהודית, טיולים בארץ.
חלק ב': התנדבות בקהילה. המשרד של "יהודה הצעיר" נמצא באזור בת-ים/חולון והם החליטו לאמץ את העיר ולהפעיל בה תכניות התנדבות בקהילה. החניכים פועלים במשך 3 חודשים בתוך הקהילה – חצי יום בגני ילדים, בתי-ספר ובתי אבות, וחצי יום לומדים באולפן ושיעורים ביהדות. בתקופה זאת הם חיים כעצמאים בדיור בעיר, עורכים קניות, מבשלים לעצמם, חיים יחד עם אנשים אחרים ועוד.
חלק ג': התנדבות באחד מהשטחים הבאים: קיבוץ / מד"א / כפר נוער / מרכז קליטה / השתתפות בתכנית של 3 חודשים בצה"ל לתיירים – "מרווה" או חיל הים.
לתכנית יש חלק נוסף בו משתתפים רק חלק מהחניכים על פי בחירה. חלק זה נקרא "עולמי" ובמסגרתו המשתתפים מבקרים במשך השנה ב-4 קהילות יהודיות בעולם, כל פעם למשך שבוע, לפי הנושא אותו בחרו.
לדוגמא: מי שבוחר ללמוד את נושא השואה מבקר במזרח אירופה. יש חניכים שבחרו ללמוד על הקהילות הספרדיות בתפוצות ולכן נסעו לצרפת, לאתיופיה, לטורקיה ולמרוקו. אחת החניכות שנמצאת אצלנו עכשיו ביקרה במרוקו ושם פגשה את חנניה פרץ שנסע לשם לרגל חתונת אחיו. חנניה עמד בתור לנטילת ידיים ושוחח עם הסובבים אותו. כשנשאל מהיכן הוא בישראל הוא ענה "מבארות יצחק" ופתאום קופצת בחורה בהתלהבות אמריקאית טיפוסית ומספרת שהיא אמורה להגיע לקיבוץ הזה בשבוע הבא. כמובן שחנניה הזמין אותה לחתונה של אחיו אך זה לא הסתדר עם כרטיס הטיסה שלה... עכשיו היא מאומצת כאן אצל משפחת פרץ. איזה עולם קטן! 
בהזדמנות זאת מזל-טוב לחנניה ולכל המשפחה לרגל השמחה.
החניכים שהגיעו אלינו בחרו להגיע לכאן. הם רצו להכיר את חיי הקיבוץ ולתרום. בזמן שהם כאן יש גם פעילויות מיוחדות כמו טיולים וסמינרים והכל מנוהל ע"י "יהודה הצעיר". מלווה אותם מדריכה שמתגוררת כאן וכמובן שגם אנחנו משתדלים לחבר אותם אלינו בכל הדרכים האפשריות – דרך העבודה, היכרות עם הענפים והאנשים. הם עובדים בענף המזון, ברפת, בלול, בגד"ש, בבית הילדים, במעונות הגיל הרך, לפעמים בגן-נוי ובמחסן בגדים. כבר בשבת הראשונה כולם התארחו אצל משפחות לסעודת ליל שבת וערכו היכרות עם ההיסטוריה של הקיבוץ. בתכנית יש גם שיעורים ומפגשים עם אנשים בקיבוץ שיש להם מה לתרום להם. נשמח לקבל רעיונות לפעילויות נוספות.
                                                         תודה לכולם ושיהיה להם ולנו בהצלחה,
        אסתר פורשר
 
  
סיור חיילים – אדר ה'תשס"ט
מילון (כדאי ללמוד בע"פ, תזדקקו לו בהמשך):
סמ"ב = סמל בכיר.     
ב"ש = בן שימול.
מ"מ = ממלא מקום או מפקד מחלקה, תלוי בהקשר.
סוגר 21 = 21 יום לא יוצא הביתה = בעסה ודיכאון. יותר גרוע מזה = סוגר 28.
בא"ח = בסיס אימונים חטיבתי.
חתכנו = נסענו בדרך קיצור שהאריכה לנו את הדרך.
פז"מ = פרק זמן. פז"מניק זה אחד שכבר המון זמן בצבא ומריח את השחרור.
ה"משרד" = כל האביזרים ששולי חושבת שצריך לסחוב לסיור חיילים, לא כולל חבילות.
הָאמֵר ('א' שותקת ו'מ' בצירה) = ג'יפ צבאי מגניב שכמה שהוא נראה מסורבל ומיושן, כל אחד רוצה 'סיבוב'  אבל אסור לעלות עליו על אזרחי (אזרחי = בגדי אזרחים ולא מדים).
ע"ח = על חשבון או עבודת חוץ, תלוי בהקשר.
הפרוטוקול = תיעוד הסיור.
 
ובכן, בשעת בוקר מוקדמת עת בית הכנסת רק מתחיל להתמלא, העמסנו על הקומבי את אייל לנדה הנהג, את אהוד ב"ש הצלם (ומ"מ הנהג), את בנט רוזנבלט האחראי על הקשרים עם סנאק-טיים (והמקטר הראשי בענייני נהגות), את לאה'לה שהם "מגדיר הצמחים" שלנו ובעלת העוגות, את שולי עם ה"משרד", את החבילות ופקל הקפה ויצאנו.
בבא"ח גולני שליד רגבים, אחרי התברברות בשכונת הוילות של פרדס חנה, הערנו את הסמ"ב חנוך גל שהספיק לישון בקושי שעתיים אבל שמח מאד לראותנו כי הוא סוגר 21... העיתוי היה מצויין! הכנו קפה של בוקר, כלומר ניסינו אבל הגזייה לא כל כך עבדה ורק אחרי שחיכינו שעה שיירתח הקפה גילינו שלאה הביאה מים חמים בתרמוס... התנחמנו בעוגה הנהדרת שהיא הכינה.
הנוף בארצנו הקטנטונת פשוט מדהים! חתכנו דרך שטח האימונים לכיוון גבעת הרקפות.
ובכן – הגבעה נמצאת אבל הרקפות כבר לא כל כך... ובכל זאת עדיין יפה שם מאד!
העלייה צפונה נמשכה. על הדרך קפצנו לסהר (גל) וניר לומרמן שגרים בבית ספר שדה "אלון תבור", ומשם הלאה לצפת. התפתלנו ברחובותיה העקלקלים של העיר ולאחר תיאומים טלפוניים אין סופיים עם גדי וידרמן, סוף סוף, בין שיעור לשיעור הגיע אלינו הסטודנט, מתנצל בשם העיר על הבלגן (אפילו ה GPS התבלבל!). שרנו למאורס הטרי, הצטלמנו והמשכנו.
חיפשנו איך לצאת מצפת. לאה אמרה שהיא יודעת את הדרך. "מכאן ישר!" היא אמרה לנהג ולנדה שאל "את בטוחה?!" והיא ענתה בבטחה "כן! כמעט... לא נורא... תראו איזו דרך יפה..." ובנט אמר "בסוף נגיע" ושולי הוסיפה "בעזרת ה'"...
את ארסלן ולייב (חייל בודד) פגשנו בבסיס "רעם" שליד צומת בית המכס, מבסוט מהחיים, מבסוט מהביקור, מבסוט מהפז"מ (עוד 11 חודש!) ומבסוט מהחבילה הענקית ששלחו לו המשפחה המאמצת (אלטשולר). צילמנו אותו עם 'אמא' לאה והמשכנו למכינת "קשת". 
ידיד ב"ש ושחר פורשר (שקפץ לביקור פרידה במכינה דקה לפני הגיוס – שיהיה לך בהצלחה מכולנו!!!) עשו לנו סיור מודרך ב"סוויטות" שלהם ובבית המדרש. כמעט שכנענו אותם שיזמינו אותנו לארוחת צהריים אבל בסוף הסתפקנו בכריכים של סנאק-טיים (שהיו טעימים מאד!). שחר הצטרף אלינו למסע. קפצנו להגיד שלום לאהרון שנור ופגשנו בחדר האוכל של בית ספר שדה "קשת" גם את שרגא אפשטיין (מגרעין "מתתיהו").
ואז עלינו לחרמון למנחם גרבוז - נסענו ונסענו והקומבי קרטע והזדחל לאיטו בעלייה. היינו אמורים להגיע עד לאתר אבל לא נתנו לנו (כי לא שילמנו...) אז גרבוז בא אלינו בהאמר צבאי. בשנייה שפתחנו את דלת הרכב קפאנו מקור!! בזמן שחיכינו לגרבוז ערכו שני האחיינים שלו מלחמת קרח עד שלנדה צעק שהגב קופא לו... גרבוז שמח לראותנו ולקבל את החבילה המושקעת של אשתו, הצטלם אתנו, הוציא מההאמר את הפולשים שניסו להתנחל בו, ביקש להודיע לאהרון גל שמחליף אותו בעוד שבועיים שממש קפוא שם, שיתלבש חם! ונפרד מאתנו. הוא המשיך לחיילים שלו ואנחנו המשכנו לכיוון קריית-שמונה. אורטל לנדה (שמתם לב לחמולות בסיור הזה?) שחיכתה לנו במכללת תל חי טענה שאצלם יותר קר מאשר בחרמון ובכלל הכל שונה שם בתל חי – המכללה החדשה והמעונות החדשים והנוף והאנשים... כבר התחלנו לחשוד שליבה נמשך לצפון היפה ע"ח הקיבוץ עד שהובהר לנו חד משמעית שאין כמו בארות יצחק!
בדרך לבקעה, לאחר כשעה של נסיעה מתישה ומעייפת, תכננו להיכנס לעין הנצי"ב לבקר את צבי גרינברגר. תיאמנו עם אורית נצר שאנחנו באים "לתדלק" אצלה. נכנסנו, שתינו קפה ואכלנו עוגות. היה ממש נחמד, רק שצבי לא היה (הוא היה בטיול שנתי)... וגם אורית לא הייתה (היא הייתה בעבודה)... אבל בטלפון היא ביקשה שנרגיש בבית... אז הרגשנו ממש בבית!! אירחנו את עצמנו!!
פתאום נכנס אודי, שלפי הבעת פניו נראה היה שאורית לא הזהירה אותו מהפולשים... הזמנו אותו לשתות איתנו קפה אבל הוא מיהר. זו הייתה פשוט סיטואציה הזויה ולא הפסקנו לצחוק... תודה ענקית לכם על האירוח המקורי!! באמת הרגשנו בבית!!
בבא"ח "כפיר" גדוד "נצח יהודה" חיכה זלמן שניאור גולדבלום (חייל בודד אצל משפחת עוזי ולין פלדמן) עם החיוך הנצחי שלו. שאלנו המון שאלות ותחקרנו אותו ואת הש"גימלים ואפילו ניסינו לשחד אותם בקולה שיתנו לנו להיכנס אבל זה לא עזר. לאה'לה קפאה מקור אז הכנסנו אותה לאיזו בטונדה והיא ישבה לה שם מבסוטה לגמרי...
תמונה עם פלאש (כבר החשיך) מהמצלמה של אהוד והלאה דרומה לאהרן פארן. במכינת "מעלה אפרים" אירח אותנו אהרן בחדרו הנחמד וסיפר לנו קצת על ההיסטוריה של המכינה. פגשנו את החברים שלו (אחד מהם הוא בנו של בן כיתה של שולי...) וכמובן תחקרנו אותם ושיווקנו להם את סנאק-טיים (מה שנשאר). עברנו על הפרוטוקול ואישרנו אותו לפירסום לאחר צנזורה של חלק מהמשתתפים (ללא הצלחה: הכל תועד, סופר ופורסם).
במכללת אריאל הפרענו לענבל פורשר באמצע שיעור. לא נורא, פיצינו אותה בקולה וחבילת וופלים.
ואז הגיע השלב של "חזרנו עייפים אך מרוצים" לא לפני שתוכנן הסיור הבא...
היה שווה!!! אני ממליצה לכולם (כל הקודם זוכה! יש רק 9 מקומות בקומבי).          
רשמה: שולי
 
 
  
 
לסבתא רבתה רחל הלר
ולכל המשפחה
שפע ברכות בשמחת בר-המצווה של הנין עמרי
בן רותם ואשר שחר
נכד לנעמי ודב סומפולינסקי
טוב ינחיל בני בנים
 
 
)()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()(()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()(
 
נשים יקרות,
הנכן מוזמנות לערב נשים
שיתקיים אי"ה ביום רביעי, אור לר"ח ניסן (25.3.09)    בחדר האוכל
                    בתכנית: 17.30 - התכנסות וכיבוד    
                                 18.00 - "הגוף כשער לשמחה" - סדנת צחוק, ריקוד ושמחה
                                 19.30 - ארוחת ערב חגיגית
נשמח לראותכן.
 
)()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()(()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()(
 
 
 
לסבתא וסבא אסתר וחיים תמים
ולכל המשפחה
שפע ברכות בהולדת הנכד
בן בכור לשלומית וניר תמים בחולון
תזכו להכניסו בבריתו של אאע"ה בזמנו
ולגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים
 
  
 


ביום שישי התמקדנו באחת ממצוות פורים:
"והשתיה כדת"
 
בשיעורו של הרב ירון עסקנו ביין נסך וסתם יינם.
התורה אסרה שתייה של יין נסך, והאיסור הזה נחשב עם האיסורים החמורים ביותר שבאיסורי המאכל, שהרי יין נסך אינו אסור רק באכילה ושתייה (כמו חזיר, למשל) אלא גם בהנאה (כמו חמץ בפסח). חכמים אסרו כל יין של גוי - לא רק בגלל החשש מעבודה זרה, כי אם גם בגלל החשש ששתייה משותפת של יין תביא לקרבה בין היהודים לגויים, וממילא להתבוללות. איסור יין נכרי נתפס גם הוא כאיסור חמור מאוד, וראינו פוסקים שתארו תהליך תשובה ארוך ומייסר למי שבטעות שתה יין נכרים, וכן סיפור מזעזע על אחד עשר רבנים גדולים וחשובים ששתו יין נכרי והדבר גרם להם לחטאים החמורים ביותר. מכאן תוכחה לכל האנשים הסבורים שמוצרים שהם על טהרת הצמחונות לא יכולה להתעורר בהם בעיה של כשרות, מכיוון שבין שאר הבעיות ההלכתיות שיש במוצרים כאלו, כל מוצר שעלול להכיל יין או מיץ ענבים נאסר מכח הגזירה הזו.
ראינו כי פוסקי ההלכה הרחיבו את איסור סתם יינם גם ליין שלנו שנגע בו גוי, ואפילו אם נגע בו יהודי מחלל שבת בפרהסיא, שדינו כגוי לעניין זה.
מכאן עברנו לדון בפתרונות פרקטיים במטבח ציבורי ובאירוח בבית. ראינו כי חכמים גזרו רק על יין ולא על שאר משקאות המשכרים, וכן כי לא גזרו על יין מבושל.
ראינו מחלוקת בין פוסקי ההלכה בדורנו האם הפסטור של היין נחשב בישול לעניין זה, וממילא לפי אותה דעה הפתרון הניתן בחדר האוכל של הקיבוץ הוא שכל היינות שלנו מפוסטרים, וממילא גם אם נוגע בהם גוי היין אינו נאסר. יחד עם זאת, יש לדעת שלא כל הפוסקים מסכימים להיתר הזה, והרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל טען שפסטור אינו נחשב בישול לעניין זה.
 
בשיעור השני למדנו ושתינו טיפה מעולם היין.
היינן יעקב ברג סקר את ההבדלים בין עולמות היין. העולם הישן שהתחיל בצרפת: מסורתי, הייצור אפוף סוד ומושתת על מורשת אבות, מרתפי היקב האפלים והטחובים נמצאים באזור גידולו של הכרם והיין מסמל את האזור. לעומת העולם החדש שהתחיל בקליפורניה: המדע הוא שמכתיב את הטכנולוגיה, הייצור כפוף לתקני מזון רשומים, אין קשר גיאוגרפי בין הכרם ליקב.
האם "על טעם ועל ריח אין להתווכח"? לדעתו של יעקב הטעם והריח הוא עניין של פיתוח ושדרוג, היכולת להבדיל בריח ובטעם נלמדת בעזרת החשיפה, למשל עולם היין, כמו ה'טעם' במוזיקה. תיאורי היין הם שפה מוגדרת המוכרת לאנשים המבינים ביין, למשל הריחות מוגדרים לפי טבלאות אחידות וברורות.
שמענו גם על ההבדלים בין מיץ ענבים, יין מתוק, ויין יבש, ועל מה שנקרא יין לקידוש - שאינו מה שמוגדר יין מתוק בעגה המקצועית, וספק אם ראוי בכלל להיקרא יין, כדבריו של יעקב ברג.
 
בשבוע הבא: יעל פוזן,  מרצה במדרשת אוריה שבגבעת שמואל
בנושא: יציאת מצרים
 
 
 
השעור בפרשת השבוע יינתן ע"י אבי צוייג
אחות תורנית: אילנה פלינט - פלאפון 5199
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
הימים חולפים
שימו לב !
בליל שישי הקרוב, אור לב' בניסן (בין יום חמישי ליום שישי),
נזיז את מחוגי השעון בשעה אחת קדימה וניכנס לתקופת שעון הקיץ.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
נא לשמור על הניקיון
בבקשה לא להשאיר ליד צפרדעי האשפה פסולת. דברים גדולים שאינם נכנסים לצפרדע יש להשליך באתר האשפה מאחורי המחסן הכללי וגם זאת תוך שמירה על סדר וניקיון.
עפרה פארן / של"ח
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
תזכורת ממערכת התקציב האישי/מנגנון תכניות חסכון
עכשיו הזמן...
מי שמעוניין למשוך כסף מהחיסכון או להפקיד בו כסף, יפנה לדוד שפירא בשבוע האחרון של הרבעון.
הכסף ישוחרר או יופקד ביום הראשון של הרבעון הבא – 1.4.09
פניות לדוד בקופת בית בשעות הקבלה או בכתב.
בעלי חשבונות קיימים יקבלו דיווח על מצב החשבון נכון ל- 1.3.09 
הנהלת החשבונות
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
תנו לחיות לחיות
כל הכבוד לאביטל פלינט (א') שזכתה בתוכי במסגרת תחרות טיפול בחיות בביה"ס "מודיעים".
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
עדכון
מנחם שניאור מבקש להודיע כי מספר הטלפון הנייד שלו הוא מעתה  050-3398654
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
צה"ל קורא לך !
לשחר פורשר שעומד לצאת בשבוע הקרוב לשירות סדיר בצבא – דרך צלחה והקב"ה ישמור צאתך ובואך !
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
 
 
 
 
AtarimTR