ידיעון 2617 ערב פסח תשס"ט

 
 
   בס"ד י"ד בניסן תשס"ט
 
 
א' של פסח
 
 
18.43
הדלקת נרות
08.30
תפילת שחרית, הלל, תפילת טל
18.55
מנחה, קבלת חג, דרשה
 
 
19.30
ערבית של חג
11.30
סעודת חג בחדר האוכל
 
 
13.30
מנחה גדולה
 
מכונת השטיפה פועלת
בשעות  23.00 – 01.00
17.15
שעור בדף יומי
18.00
מ נ ח ה
 
 
19.43
ערבית, ספירת העומר, הבדלה
 
 
 
זמני התפילה במשך השבוע
   שחרית                           06.00
   שחרית מנין שני                08.00  
   מנחה ברחבת חדר האוכל    13.30
   מנחה בבית הכנסת            18.30    
   רבע לערבית                    19.45
   ערבית, ספירת העומר        20.00
           
 
שבת חול המועד פסח
 
18.45
הדלקת נרות
08.30
תפילת שחרית, הלל, שיר השירים
18.55
מנחה, קבלת שבת
    דרשה, ערבית
 
 
20.00
סעודת שבת בחדר האוכל
11.30
סעודת שבת בחדר האוכל
 
 
13.30
מנחה גדולה
 
מכונת השטיפה פועלת
בשעות 20.45 – 22.45
17.15
שעור בדף יומי
17.30
נשים אומרות תהילים - בבית סעדון
 
 
17.00
שעור לנשים בפרקי אבות - במועדון
 
 
18.00
מ נ ח ה
 
 
19.43
ערבית, ספירת העומר, הבדלה
 
השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב בשעה 20.15 בחדר עיון
 
שעור בדף יומי ביום שישי בשעה 06.30 בחדר עיון
 
 
  
   איך יודעים שבא אביב? מסתכלים סביב סביב....
 
אנחנו, בנות האביב למדנו בגן שחף על האביב ועל פסח שמתקרב.
יהודית, רבקה, מירי וברוריה מנקות את הגן שלנו לפסח ומוציאות ממנו את כל החמץ.
בפסח אוכלים מצות ובליל הסדר שותים מיץ ענבים ושרים "מה נשתנה".
למדנו בגן שירים לפסח: "משה בתיבה", "שמחה רבה אביב הגיע פסח בא" ועוד...
אנחנו יודעות גם שכשהאביב מגיע החורף מסתלק, את המעילים תולים בארון וכבר אין יותר בוץ ושלוליות.
באביב יש פריחה של כלניות בכל מיני צבעים ואותן אסור לקטוף (אבל חמציצים מותר...)
וכשהלכנו לטיול ראינו המון פרפרים ובשדה ראינו את החיטה גדלה ואת הגרעינים שבתוך השיבולים הירוקות.
בעיקר אנחנו מחכות שפסח יעבור ואז כבר נוכל ללבוש את בגדי הקיץ והסנדלים.
 
אבל מה שבאמת חשוב מבחינתנו הוא שאנו עומדות לחגוג את יום הולדתנו השלישי.
לכל אחת מאיתנו תהיה מסיבה עם כתר, עוגה ובלונים.
                       אז יודעים (אז יודעים)
                       שבא אביב (שבא אביב)
                            אז יודעים שבא אביב...
                                                    (דתיה בן דור)
 
      חג פסח כשר ושמח מבנות האביב
                       אור נתנזון, נטע שוהם ואורי שטרן
 
  
 
      נר זיכרון !
      אברהם אליקים הלר – כ"ג בניסן תשנ"ז
ָ
ֹ
 
 
    מה בגיליון?
  • אילו פינו מלא שירה כים – הרב ירון
  • יחדיו ב-ו' – סיכום שבועי
  • והגדת לבנך – דינה אמיר, אסא וחי ברוכי, יוסי שניאור, אסתר פורשר
  • בכל דור ודור – יששכר ברמן
  • ברל כצנלסון וציווי "והגדת" – חי ואסא ברוכי
  • בנעלי בית עם משה סעדון – אלישבע ואיריס
  • להיות הורים לתלמיד בסוסיא – משפחת שטרן
  • על פרנסה וכלכלה – שלמה פורשר
  • בקיבוץ הדתי – משלחן הדובר
  • תרבותנו – דבורה נתנזון
                                 כלבו דף, לוחות זמנים ושידורים.          
                                                                חג שמח ואביבי,
המערכת
 
 
לחברותינו ולחברינו
לבנותינו ולבנינו כאן ובכל אתר ואתר
להורינו ולמשפחותינו הרחבות בארץ ובגולה
לתושבי המקום, לחברי "יהודה הצעיר" ו"תכנית ניסן"
לחברינו בתנועת הקיבוץ הדתי
ולכל ידידינו באשר הם
איחולי חג כשר ושמח
ונזכה כולנו לגאולה שלימה במהרה בימינו
 
  
 אילו פינו מלא שירה כים
 
להודות על כל מה שהתרגלנו אליו
וְאִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו, וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ, וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ, וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׂרֵי שָׁמַיִם, וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת -
אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לְהוֹדוֹת לְךָ, ה' אֱ-לֹקֵינוּ וֵא-לֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ, וּלְבָרֵךְ, אֶת שִׁמְךָ עַל אַחַת, מֵאָלֶף, אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים, הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם אֲבוֹתֵינוּ וְעִמָּנוּ
קטע זה, שנאמר באחד השיאים של ליל הסדר, מוכר לנו גם מתפילות שבת. אין ביכולתנו להודות אפילו על אחת מאלף אלפי אלפים של נסים תמידיים שאנחנו רואים כל הזמן, אבל בליל הסדר אנחנו צריכים לקבוע לילה שלם על נס אחד שאירע כל-כך מזמן.
איך אפשר להודות על משהו שאירע לאבותינו לפני כל-כך הרבה שנים? איך אפשר להתרגש כל שנה מחדש? - הסוד הוא לעשות לפי מה שכתוב בהגדה: "בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם". לא לחשוב על מה שקרה לאבותינו, אלא על המקום שלי בתוך הסיפור הזה.
אנחנו חיים בארץ ישראל במאה ה-21 בעולם מלא טכנולוגיה ובעידן של שוויון זכויות. ואפילו הנשיא של האימפריה החזקה ביותר הוא בן לעם של עבדים לשעבר. מי יכול היום לדמיין מה זה להיות עבד? איך אפשר לחבר את ליל הסדר לחויה הפנימית שלי?
 
בליל הסדר יושבים כל המשפחה ביחד. מצד אחד נמצאים על השולחן המצה והמרור והחרוסת - שהיא זכר לטיט, ומצד שני נמצאים היינות והגדה וקרבן הפסח (לצערנו, בינתיים רק הזרוע) - שהם זכר לגאולה. מצד אחד, כדי לשמוח במה שיש לנו, צריך לזכור מאיפה באנו. ומצד שני, כדי להודות על הנס הגדול, צריך להקיף את עצמנו בכל הטוב שנמצא פה ולא שמנו לב אליו: המשפחה, כלי הכסף, המטעמים המיוחדים וכל הדברים הטובים שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו.
זכינו השנה לקיים בערב פסח גם את ברכת החמה. זו ברכה פשוטה שהתרגלנו לברך כלאחר יד בכל פעם שרואים ברק או תופעת טבע חריגה, אבל הפעם עשינו ממנה טקס גדול כל-כך, כי מברכים אותה רק פעם ב 28 שנה. כל מהותה של הברכה הזו היא שבח לקב"ה על בריאת השמש. אבל מי שהסתכל על השמש הבוקר, ראה בדיוק את מה שהוא ראה אתמול או שלשום. אותה שמש זורחת בקביעות כבר 2,107,127 פעמים בלי לפספס. ובכל זאת הבוקר עצרנו להסתכל עליה ולשבח את הקב"ה עליה.
וכך נעשה הערב בליל הסדר: נסתכל על בני הבית, נסתכל על כלי הבית, ונסתכל על התפריט שהכינו לנו במטבח - ועל כל זה נגיד תודה. תודה לקב"ה שנתן לנו את החירות הזו, ותודה לכל מי שטרח וסייע בידינו להגיע לערב הזה. גם אם אלו דברים שהתרגלנו אליהם, וגם אם זה באמת מגיע לנו - אפשר וצריך מדי פעם לעצור ולומר תודה.
חג שמח,
הרב ירון
 
 
    והגדת לבנך
 
 מה הרעיון במצוות סיפור יציאת מצריים? מפעל הנצחה בין-דורי לגאולה משיעבוד? ערב זיכרון לדורות                
 אבותינו ששונאיהם קמו עליהם לכלותם, והקב"ה מצילנו מידם?
 בעיני היא הרבה יותר מזה! המצווה לספר לבנינו על יציאת מצריים שולחת אותנו לחבר את הדור הבא  
 להזדהות עם כל דורות אבותיהם, לראות את עצמם כחוליה בשרשרת בלתי נפסקת של מאות דורות (כמה
 פעמים איימה סכנת ההינתקות על השרשרת הזאת!) אין זו עמידת דום לזכר, אלא קשר ממשי.
 דודי אלי דסברג ז"ל הבין זאת היטב. לפני 42 שנה כתב בספר את תולדות משפחתו: סיפורים על בית הוריו,  
 על נעוריהם ובגרותם של אחיו ושלו, על קורות משפחתו בשואה ועל שיקום ענפי המשפחה אחרי השואה.
 העילה לכתיבת הספר הייתה שאלת אחיינו שהוריו נספו במחנה ברגן בלזן "ספר לי על הורי שהכרתי רק
 כילד" – הוא שאל.
 הספר, שנכתב בהולנדית, הופץ במשפחה במהדורת סטנסיל, תורגם לעברית עשר שנים אחרי שנכתב  
 והופץ שוב במהדורת סטנסיל. מצוות "והגדת לבנך", שהיא גם שם הספר, היא מוטיב מוביל לאורך שלושת  
 הדורות שעליהם מרחיב הספר את הדיבור. אביו (= סבי) היה רב בקהילה קטנה שלא התברכה בתלמידי
 חכמים. שם חינכו הרב ואשתו את בתם ואת חמשת בניהם לתורה ולמצוות, והם גדלו להיות תלמידי  
 חכמים; רב (דודי שמעון הי"ד שנספה בשואה), מורה ומגיד שיעור (אבא ז"ל), רופא וחזן ועוד. הספר מתאר
 בצורה חיה איך שילבה המשפחה חיים יהודיים עם נאמנות בלתי מסוייגת למדינתה הולנד, שבה
 האמנציפציה קויימה למעשה... עד שקרעה החיה הנאצית את המסווה מעל פני עולמם וחיי משפחות דסברג
 היו תלויים מנגד.
 סבי נפטר ב – 1933. בנו, הרב שמעון, הספיד אותו:
 'והגדת לבנך'- מי כמו אבא קיים מצווה זאת! הוא הגיד לנו מה משמעות היותנו יהודים. הוא הכין אותנו לחיי משפחה יהודית."
 דודי אלי בחר במילים 'והגדת לבנך'' כשם ספרו. מאז עברו עשרות שנים. כל בניו של סבי הלכו לעולמם.
 יחד עם אחדים מנכדיו הנחנו שמצוות "והגדת לבנך" תקֵפה גם לדורות הבאים, וחובת בני הדור השלישי
 לדורות שאחריהם היא לקשור גם אותם לשרשרת הדורות ולהביאם להזדהות עם משפחת המוצא.
 דודי חתם את הספר במובאה משירו של יצחק למדן "לא עוד נותקה השלשלת" ומוסיף:
"מהו חוזקה של השלשלת? כחוזקה של החוליה החלשה בה. כל אחד נושא באחריות לחוזק
השלשלת בדורו הוא. אם ישמור את הקשר לחוליה הקודמת ויבנה קשר חזק לחוליה הבאה.
כך תימשך השלשלת אל העתיד, הלאה הלאה עד בוא הגאולה".  
    הרמנו את הכפפה. הספר תורגם מחדש מהולנדית לעברית ויצא לאור בדפוס נאה, בתוספת תמונות וכן  
    אילן יוחסין של כל בני דסברג (בסך הכל 547 צאצאים).
 
 אני גאה על שיכולתי לקחת חלק פעיל במצוות "והגדת" על ידי מסירת סיפור המשפחה לבנינו, לנכדינו,
 לכל בני דורם ולכל המתעניינים.
דינה אמיר (דסברג)
 
    והגדת לבנך
     "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך"
    החלטנו לקרוא לבננו ניתאי ניסים יום -טוב ברוכי.
    ניתאי הארבלי היה ממוסרי המסורה שמצוטטים בפרקי אבות, יחד עם יהושע בן פרחיה.
    (אבות פרק א', משנה ז'):" ניתאי הארבלי אומר: הרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע, ואל תתייאש מן     
    הפורענות".
   "הרחק משכן רע" - לא זו בלבד שלא תתחבר אליו כדי שלא תלמד ממעשיו, אלא עליך להתרחק ממנו כדי   
   שלא תיפול  יחד עימו, "ואל תתחבר לרשע" – שאף על פי שאינך נוהג כמעשיהם, משהו מן הרשע דבק גם  
    בך.
    "ואל תתיאש מן הפורענות" – אם אתה עשיר, אל תבטח בעשרך, שכן הפורענות עלולה לבוא, ואם באה       
    עליך רעה אל תתיאש, לפי שהישועה קרובה לבוא.
    זוהי התורה כולה שניסים יום-טוב, אביה של חי ניסה להנחיל לשתי בנותיו. תתרחק מרשעים, אל תנהג  
    כמותם, היה אדם טוב. תמיד תשמור משהו בצד "לשעת צרה" ואל תתייאש גם אם רע לך, היה אופטימי, כי  
    יבואו ימים טובים.
    ניסים יום-טוב דניאל נולד בבולגריה בעיר השנייה בגודלה שבה היתה קהילה יהודית שוקקת. בשנות נעוריו
    עבר עם הוריו לחיות בחווה חקלאית מרוחקת. שם התפתחה בו האהבה לצמחים ולבעלי חיים ושם הוא  
    רכש ידע רב בטיפול בבעלי חיים ובהבנתם.
    במלחמת העולם השנייה הוא נשלח יחד עם אחיו הבכור למחנה עבודה גרמני על אדמת בולגריה, שם שהה  
    כמה שנים. אחרי המלחמה החל ללמוד צילום ולעבוד כצלם בבולגריה.
    בארץ הוא הצטרף להכשרה בקיבוץ יד חנה. בתקופה זו הוא הכיר את ג'ויה ירושלמי, אימה של חי, שעדיין  
    הייתה צעירה, אז הוא המתין לה שתגדל כדי יוכלו להינשא.
    הם נישאו ועברו לגור בפלורנטין בתל אביב, ביחד עם עוד משפחה בדירה קטנה אחת. מכיוון שלא מצא              
    עבודה כצלם החל לעבוד כפועל בניין. במשך השנים הוא למד ועלה בסולם התפקידים כמו גם בסולם    
    הטפסנים שצמוד לבניין. כך הוא בנה אזורים נרחבים בבת-ים, יפו ותל אביב.
    חי זוכרת מהילדות בית הומה אנשים זרים שאביה היה "אוסף" ברחוב ומביא הביתה לארוחה חמה. טיולים
    רגליים ארוכים בשבתות, להביא ארוחות חמות לפועלים ולשומרים באתרי הבנייה. צמחים שונים שהוא        
    שתל בגינת הבניין וחיות פצועות ונטושות מכל סוג ומין שהיו בבית באופן קבוע. אבא, שהעניק מן המעט
    שהיה לו להרבה אנשים סביבו ללא הבדל דת גזע ומין, טיפל תמיד בחיות והעניק להן בית חם ככל שרצו,    
    ותמיד טען "שעשיר הוא לא יהיה אבל גם לא קמצן".
    אילו הערכים שרוצים אנו להנחיל לבננו, ואנו תקווה שיגדל לאורם של מעשיהם ודבריהם של האנשים     
    שאת שמם הוא נושא. 
    "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך".
   ניתאי... ניסים... יום טוב... ברוכי, שם ארוך ונושא מטען יקר. כשתגדל בני, תוכל להוסיף או לקצר
    אבל יום- טוב תמיד תישאר.
אסא וחי יום-טוב ברוכי 
   
 
 
   והגדת לבנך
    מזה כמה שנים אנו נוהגים לקיים את מצוות ליל הסדר במסגרת המשפחתית הקטנה (כולל אורחים כמובן)  
    כמו שכתוב בקרבן פסח " ... איש שה לבית אבות שה לבית". נכון שמסגרת של ליל סדר בקרב המשפחה  
    המורחבת יש לה היתרונות שלה, אך במסגרת המשפחה הגרעינית יש לי כעורך הסדר, ולאשתי, את
    האפשרות לקיים את מצוות "והגדת לבנך" בצורה המתאימה ביותר לילדינו. אנו חושבים כי העיקר של ליל
    הסדר זוהי ההגדה, ומטרתה של ההגדה היא לספר וללמד לילדים את הניסים שנעשו במצרים ואת
    משמעותם, ועל כן יש להתאים לכל ילד את ה"והגדת" המתאים לו.
    אנו מעודדים אותם להכין מראש שאלות, ומחלקים להם פרסים במהלך הערב, ומכיוון שילד עייף (וגם
    מבוגר) אינו משתף פעולה, אצלנו כולם הולכים לישון בצהרי ערב החג.
שלשבב"א – שנזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו אמן.
יוסי שניאור
 
 
 
 
 
"כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים..."   (תהלים)
    בשקט בשקט, בלי שאף אחד שם לב או מרגיש, מצליח הנוער שלנו לעבור את המיונים הקפדניים ביותר
    בצה"ל - אז כל הכבוד והמון הצלחה ל:
אופיר פורשר שעבר גיבוש ליחידת החילוץ 669;
טל פורשר שעבר גיבוש טיס;
עידו פלדמן שעבר גיבוש לשייטת;
תמשיכו להצליח ולעשות חיל! שנשמע רק בשורות טובות !
 
 
 בכל דור ודור
חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים
 
    בכל שנה כשאני מגיע לפסוק "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", אני מנסה לתרגם  
    לעצמי מהי המשמעות האקטואלית של הפסוק המחייב הזה.
    בהבנה שטחית אפשר להבין כי הכוונה היא ליציאה הפיסית מעבדות לחירות, כלומר, במקום להיות עבדים, 
    להיות בני חורין, והדרישה מכל אחד היא להשתדל להרגיש כאילו הוא יצא ממצרים מבית עבדים.
    אך ניתן להבין את הדרישה המחייבת הזאת גם כדרישה רוחנית, ובה נתבע האדם לתת דין וחשבון לעצמו
    בכל דור – האם הוא עצמאי ומשוחרר במחשבתו, או עֶבֶד למוסכמות ואורחות חיים שמחייבים ראייה חדשה
    (בכל דור ודור)?
    כבר כתבתי בראשית דברי כי אני מבקש לברר את המשמעות האקטואלית של הפסוק, וכוונתי היא גם  
    לחובה המוטלת עלינו כחברי הקיבוץ לבחון האם אנחנו "בני חורין" או "עבדים" באורחות חיינו הקיבוציים.
    הצורך לברר את מהות חיינו כחברה קיבוצית והתאמתה לימינו אנו בשנת תשס"ט היא חובה הדומה
    לדרישה הקיימת בהגדה של פסח, שהרי אם הדבר היה טבעי ומובן מאליו שאדם יכול לראות את עצמו
    כאילו הוא יצא ממצרים, לא הייתה נכתבת החובה לעשות כך.
    בהקבלה לכך אני סבור שחובה עלינו לבחון האם אנחנו בני חורין או כבולים בתקנונים, החלטות, תקדימים
    ועוד, שמונעים מאתנו לחשוב כבני חורין? האם זה מה שמתאים לנו היום? האם אורח החיים שהתקבע
    בקיבוץ נכון גם לנו היום בשנת תשס"ט!
    אומר מיד כי אני בעד עיסוק אמיתי בנושא אורחות חיינו. קידוש העבר, ואמירות בנוסח של "אני נגד
    שינויים", או, "השינויים יפרקו את הקיבוץ", נחשבים בעיני כסממן של עבדות, והרי אנו מצווים לצאת
    מעבדות לחירות.
    גם אם קיימת שביעות רצון מההתנהלות של הקיבוץ, ובוודאי אם לא קיימת שביעות רצון, יש צורך לבחון  
    מעת לעת האם האידיאלים הנעלים שהיו בעת הקמת הקיבוץ אכן מתקיימים היום. האם הבסיס
   האידיאולוגי לקיום השותפות והערבות ההדדית המוחלטת, כפי שעוצבו אז, ישימים ונכונים גם היום כ-100
    שנה אחרי עיצובם הראשון ?
    לי ברור כי המצב היום שונה לחלוטין, ומה שהיה מובן ונכון אז (אולי), אינו מובן מאליו היום, ונדרשות
    התאמות ברוח הזמן.
    מילת המפתח לחיינו היא המונח "שותפות". המשמעות של החיים המשותפים היא כי כולנו שותפים מרצון
    באורחות חיינו והתנהגותנו הולמת את העובדה שאנחנו שותפים. באוטופיה כזאת אין צורך בהרבה
    תקנונים, ובוודאי לא בכוחות שיטור (מזכירות) כדי לכפות על החברים להתנהל בהתאם לנורמה המקובלת,
    המצופה והנדרשת.
    לצערי, ברוב הגזרות של חיינו המשותפים המצב אינו כזה, ולכן אין מנוס משינויים כדי לחיות חיים יותר
    אמיתיים, המתאימים לרמת שותפות פחותה מזו הקיימת היום, אך הולמת יותר את זמננו ורצוננו.
    אחד הכללים המונחים בבסיס חיינו היום הוא ש: "כל חבר נותן כפי יכולתו ומקבל כפי צרכיו".
     המשוואה הזאת יכולה להתקיים רק כאשר שני חלקי המשוואה מאוזנים, כלומר, כל אחד נותן באמת כפי   
    יכולתו, ואז ניתן לקיים גם את החלק השני של המשוואה.
    המשוואה הזאת השתבשה מאוד בשנים האחרונות, בהבנה של מהו "לתת כפי היכולת", והתופעות של אי
    נתינה, או נתינה מוגבלת מאוד מתקיימת מול עינינו, אך אין בנו הרצון / הכוח / היכולת / וההבנה לעשות
    לתיקון המצב (משל היינו כ"עבדים"). נתינה כפי היכולת בעבודה וגם בגזרות אחרות, הם ערך חשוב ביותר,
    גם מבחינה מוסרית, בקיום השותפות. 
    וכאן אני חוזר ומתחבר שנית ל"הגדה של פסח": "והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור 'מה העבודה הזאת לכם'?
    איך אנחנו כחברה שיתופית יכולים לקבל מציאות של שותפות בה חלק עובדים כפי יכולתם וחלק אחר,
    בלשון המעטה, אינו עובד ואינו תורם לפרנסת השותפות במלוא יכולתו?
    ערך העבודה והתרומה הכלכלית הטמונה בעבודה הוא מרכזי ביותר לחיים שלנו כקיבוץ. זה גם עניין כלכלי,
    ולא פחות מכך, עניין מוסרי גדול. אם נושא העבודה לא יטופל בדרך שונה מזו שמתייחסים אליו עד היום,
    הוא לבדו ימוטט את החיים הקיבוציים אצלנו.
    בלי כלכלה נכונה ואיתנה והיגיון כלכלי בהתנהלות השוטפת, אין קיום לחיי קיבוץ אמיתיים. התמודדות עם
    כישלונות כלכליים, שיכולים לקרות וגם קורים, קלה יותר כאשר יש התמודדות משותפת אמיתית.
    בידיעונים האחרונים, בתגובות למאמרה של יונה, צוינו לשבח התנדבויות שונות, פעילויות למען מוגבלים,   
    מעשי חסד, שיעורים תורניים, התנדבות לשירות מילואים, נוי מטופח, ארוחות טעימות, ועוד, המתקיימים  
    אצלנו. בהחלט ראוי להשתבח בכל אלו, וטוב שהם גורמים להרגשה טובה אצל החברים, אך כל אלו אינם  
    ייחודיים לצורת החיים שלנו כקיבוץ. כל אלו מתקיימים גם במסגרות אחרות, כמו ביישובים קהילתיים  
    ובקהילות עירוניות, ולא ראוי שנושאים אלו יטו את הדיון מעניינו המרכזי שהוא - האם אנחנו שלמים עם
    צורת חיינו המיוחדת כקיבוץ, והאם עקרונות היסוד לחיינו המשותפים אכן מתקיימים לשביעות רצוננו.
    הסיבות לשביעות רצון מחיינו הקיבוציים צריכות להיות מחוברות לקיום האידיאלים המייחדים את צורת
    חיינו, ואלו חייבים להיבחן כל הזמן, ולהשתנות לפי בחירתנו.
    בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. הבה נעשה זאת מתוך חירות מחשבתית,
    באומץ לב וביושר.
                                                                                               חג שמח וכשר,
יששכר ברמן
 
 
  ברל כצנלסון "והגדת לבנך..."
    ברל כצנלסון מדבר על הציווי העמוק של "והגדת לבנך", האחריות והחובה להנחיל את המורשת לדור  
   הבא, ומביא לדוגמה את פסח.  הנה דבריו:
"...פסח. עם שומר במשך אלפי שנים את יום צאתו מבית-עבדים ! דרך כל מחילות השעבוד
והאונס והאינקויזיציה והשמד והפרעות – נושאת האומה בלבה את הגעגועים לחופש ומביאה
אותם לידי ביטוי עממי אשר לא יפסח על כל נפש בישראל, על כל נפש עניה ומרודה!
מאבות אל בנים, דרך כל הדורות, נמסר דבר יציאת מצרים כזכרון אישי, אשר איננו מחוויר
ואיננו דהה. "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".
אין לך שיא של הכרה היסטורית מרומם מזה, ואין לך התמזגות של יחיד וכלל – ברחבי
כדור העולם ובעמקי הדורות – גדולה מאשר בצו פדגוגי עתיק זה. אינני יודע יצירה ספרותית
יותר מחנכת לתיעוב העבדות ולאהבת החירות כסיפור השעבוד ויציאת מצריים...
איזה יצר-חירות עמוק טבוע בלב עם שיכול היה באביב ימיו ליצור יצירה גאונית כזאת
ולמסור אותה מדור לדור" (ברל כתבים ו', עמ' 391).
    ברל כצנלסון לא היה אדם דתי, אולם הוא חווה מהפך לאחר שיצא לסיור בין יהודי צ'כוסלובקיה,  
   טרנסילבניה ופולין אחרי הקונגרס הציוני ה-י"ח בפראג, . במשך חודש הוא נפגש, שוחח ולמד, כדי להכיר  
    את המצב של יהדות אירופה. בדרכו הוא נכנס ל'תלמוד תורה', נכח ב'סליחות' , שמע את דרשת רב לפני  
    "כל נדרי" בליל יום הכיפורים.
    הרבה מתשומת-ליבו הופנתה ל"קיבוצים", חוות ההכשרה של תנועת "החלוץ" . תשומת לב מיוחדת זו נבעה  
    בעיקר מפני שהיה לו ברור, שבקיבוצים אלה הולכת ומתעצבת העתודה האנושית למפעל החלוצי בכלל: כאן
    מתפתחת האליטה של הציונות הסוציאליסטית. דמות הקיבוצים הללו תקבע במידה רבה את דמותה ורוחה
    של התנועה הקיבוצית בארץ ישראל, ושל הציונות הסוציאליסטית בכלל.
    ברל ראה לפניו את הרס החינוך-היהודי בארצות בהן ביקר. הוא חזה בתהליך מהיר-מאד של עזיבת היהדות,
    של התרופפות החינוך היהודי.
    לצד הזעזוע מהתפוררות החיים היהודיים, היה ברל מזועזע מהמצב בהכשרות "החלוץ". לצד היסודות  
    החיוביים שהתקיימו בהכשרות: חינוך לחלוציות, לימוד עברית ועוד – היתה לו ביקורת. יוצאים מכלל זה –
    ההכשרות של הנוער הדתי-ציוני של 'המזרחי', בהם ראה ברל שילוב מבטיח בין מסורת יהודית לבין חידוש
    חלוצי וציוני.
    אחד הדברים שהדגיש מאד בביקורת שלו היה ההתנתקות העמוקה והקשה מהתרבות היהודית, אותה ראה  
    ב"קיבוצים". הרעיון של "שלילת הגולה" – יצר נתק רוחני ונפשי מעם ישראל, והקשה על ההזדהות עם
    גורלו.
    ברל נוכח שבחוות ההכשרה נוצר נתק חריף מהשורשים ומהמסורת היהודית. נתק אשר עתיד לערער את  
    רגש השייכות לרוחו של העם, לתרבותו, ולהחליש את תחושת השייכות הלאומית. הוא חשש מהנתק
    ומחוסר היכולת להצמיח בארץ ישראל תרבות יהודית.  
    ברל האמין שהחברה הישראלית לא יכולה להרשות לעצמה התנתקות חריפה מהשורשים והמסורת, כמו זו    
    שהטיף לה האגף המרקסיסטי של טבנקין . התרבות והחיים שבגולה טומנים בחובם אוצר עצום,
    שההתנתקות ממנו תוליד תלישות. לפי ההשקפה המסורתית של ברל, את המפעל של התחדשות התרבות
    בארץ ישראל יש לראות כענף חדש ומיוחד על עץ שצמח במשך אלפי שנים. השקפתו הייתה שונה מזו של
    המהפכנים, אשר דימו את התרבות לבניין מודרני, אשר מקימים אותו מסלע היסוד, ובונים אותו, כולו,
    מחדש.
    ב – 1934 בעקבות טיול של תנועת נוער בט' באב ברל כתב:
"דור מחדש ויוצר איננו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות. הוא בוחן ובודק, מרחיק ומקרב.
ויש שהוא נאחז במסורת קיימת ומוסיף עליה. ויש שהוא יורד לגלי גרוטאות, חושף נשכחות,
ממרק אותן מחלודתן, מחזיר לתחייה מסורת קדומה, שיש בה כדי להזין את נפש הדור המחדש.
אם יש בחיי העם משהו קדום מאד ועמוק מאד, שיש בו כדי לחנך את האדם ולחסן אותו לקראת הבאות, האם יהא בזה ממידת המהפכה להתנכר לו?" (שם, עמ' 390)
    הדור הראשון של הציונות הסוציאליסטית מרד ביהדות מתוך אמונה בקידמה. מדינת-ישראל נבנתה מתוך  
    שאיפה ליצור כאן חברה שוויונית וצודקת. בחברה הישראלית החילונית בדור שלנו נוצר נתק מהמורשת
    ומהעבר בכלל. אנחנו נסוגים במישור של צדק ושוויון כלכלי, ובמישור התרבותי. 
    היום נוצרת פתיחות מחודשת כלפי הדת והמסורת. יש חיפוש הולך וגובר אחר מסורת. זהו תנאי הכרחי
    לעיצוב חזון חדש לחברה הישראלית, חזון של חברת-צדק. חשוב מאד שתהליך כזה ישלח שורשים אל
    המורשת היהודית.
                                                 אסא וחי יום-טוב ברוכי
 
   
   והגדת לבניך
    והגדת לבניך.... כמו שאנחנו מחנכים כבר דורות וההורים של היום לפעמים חוששים "להגיד".
         מה להגיד,
              איך להגיד,
                   מתי להגיד,
                         כמה להגיד,
                               למי להגיד, וכו'.
    לא פעם כולנו נכווינו כאשר אמרנו את הדבר הלא נכון בזמן הלא נכון, בצורה לא נכונה ובמינון לא נכון,
    והתגובה בהתאם. אז מפחדים להגיד שוב פן ניפול שוב.
    לאחרונה נאמרים בין אדם לחברו הרבה דברים בכתב ובעל-פה, ואני שואלת האם כך צריך לאמרם?
    יש לי הרבה ביקורת על איך הדברים נאמרים וגם על עצמי יש לי ביקורת. אני מוצאת את עצמי לא פעם
    משתיקה את השני או משתיקה את עצמי. אני רוצה להבהיר שכאשר אני משתיקה זה בדרך כלל כשהאזניים
    שלי "שורפות" מכיוון שאני שומעת לשון הרע, או שהשפתיים שלי שורפות כי אני אומרת לשון הרע, ולא
    בגלל רצון להשתיק את הנושא.
    יש קושי גדול לדבר על נושאים חשובים ופחות חשובים. יש קשר ישיר בין היחסים בין אדם לחברו והחינוך
    של ילדינו.
    אין לי ספק שההתנהגות שלנו והאמירות שלנו בין אדם לחברו משפיעות על ילדינו כפרטים ועל כלל החברה   
    ועל איך שאנחנו נראים ומתנהלים.
    גם הורה לילד בוגר הוא עדיין "בתפקיד". אנחנו ההורים/המבוגרים משמשים דוגמא אישית; אנחנו אלה
    שמאפשרים או לא מאפשרים ואנחנו מכוונים ואנחנו שמים גבולות (גם לעצמנו) ואנחנו מדברים ואומרים
    ומספרים ומשיבים ורואים ומביטים וצופים ומבינים, ולפעמים לא מבינים.
    ברצוני להשקיע בזמן הקרוב ב"עצמנו" - עם הרבה חשיבה, שיחה ודיבור על נושאים שאנחנו לא מדברים
    עליהם ועל נושאים שאנחנו לא מפסיקים לדבר עליהם – בליווי מנחה מקצועי.
    זוהי משימה קשה! יש עייפות גדולה ופחד מחשיבה. הלוואי שנוכל להצליח להיפגש גם עם סבים וסבתות
    שמעוניינים להצטרף ולדבר ולחשוב וליישר כמה קווים.
ביום ראשון כ"ה בניסן 19.4.09 בשעה 21.00
    תתקיים פגישה ראשונה – פגישת היכרות. נחליט יחד עם מנחה מקצועי על נושאים שמעניינים אותנו
    ונקיים סדנאות קצרות של 2-3 פגישות.
                                                                                 להתראות וחג שמח,
אסתר פורשר
  
 
 
 
 
בצהרי שישי שמנו פעמינו לביתו של משה. מסיפורים שמענו על הבילוי של משה ביום זה בינות לסירים, וציפינו לריחות המשכרים.
העיתוי לא יצא כ"כ מוצלח כי כשהגענו ראינו שמשה מנקה לפסח וריחות אין. המטבח יוכשר במוצאי שבת ומיד יתחילו הבישולים לחג.
                                                   
שם:  משה סעדון
שנת לידה:  1955 בג'רבה, טוניס.
שנת עלייה:  1966, ילד בן 11.
מצב משפחתי:  נשוי ליהודית מאוגוסט 1980 ואב לשישה.
 
דנית – ע"ש דניאל, אח של משה שנפל במלחמת יום הכיפורים.
דביר ישעיהו – השם דביר מצא חן בעיני יהודית וישעיהו ע"ש סבא שלה.
סיוון – נולדה בחודש סיוון.
מור – נולדה בערב פסח.
אהרון – ע"ש אבא של יהודית.
רפאל דניאל – ע"ש אבא ואח של משה. אבי זכה להיות הסנדק של רפאל.
 
ספר לנו קצת על הילדות בג'רבה:
נולדתי בג'רבה שבטוניס והייתי הקטן מבין שמונה אחים.
למדנו בבית כנסת כל יום מהבוקר עד אחר הצהריים כשבאמצע היום הלכנו לארוחת צהריים ושיעורי עברית. גם למדנו בעל פה פרקים שלמים מהתנ"ך. למדנו עברית בלשון הקודש. כשלמדנו תורה, למדנו גם את הפירוש בערבית, וכך השפה העברית שבה דיברנו הייתה מצחיקה ונשמעה תנ"כית.
הקהילה בג'רבה הייתה כולה דתית, וכשעלינו לארץ התפלאתי לראות שאנשים הולכים בלי כיפה. לא ידעתי מה זה חילוני – דתי. בג'רבה היו יהודים ולא יהודים. הקהילה בג'רבה הייתה מסודרת ושקטה. קיימנו אורח חיים דתי והכל התנהל דרך הרב.השפה השנייה בטוניס הייתה צרפתית, אך ראשי הקהילה אסרו עלינו ללמוד צרפתית כדי שהקהילה תישאר דתית.
כיום יש כ- 1000 יהודים בג'רבה. כל בתי הכנסת עדיין קיימים ומתנהלים שם חיי קהילה יהודיים.
כשנסעתי לפני 10 שנים עם יהודית לטוניס, גיליתי שהמושגים שזכורים לי כילד השתנו מאוד. הכל נראה לי קטן מאוד לעומת מה שזכרתי בעיניי כילד.
לא היו לנו חשמל ומים. בישלו על נפט או פחמים. התנור היה מחוץ לבית ובחצר היה בור של מים מתוקים לשתייה ובישול ובחצר האחורית בור נוסף של מים מליחים ששימשו לעבודות הבית.
  
הבאר הזו שימשה גם כמקרר. היינו מורידים סיר אוכל לתוך הבאר והוא היה צף על המים ונשאר קר. ג'רבה היא עיר על יד החוף ולכן אכלנו הרבה דגי ים טריים. תרנגולות היו שוחטים פעמיים בשבוע.
בארץ היה קשה יותר למצוא דגים ובשר טרי, ולאמא שלי היה קשה מאוד עם האוכל פה.
 
ספר על העלייה ארצה:
שני אחיי הגדולים עלו לישראל לפנינו. המשפחה רצתה להתאחד ובגלל זה עלינו גם אנחנו.
ארץ ישראל הייתה מבחינתנו גולת הכותרת.
מטוניס הפלגנו באוניה לצרפת במשך 24 שעות. בים הייתה סערה אדירה, אנשים צרחו והתפללו. בסופו של דבר הגענו בשלום, אך לאחר הטראומה הזו, לא רצינו לשוט לישראל.
לאחר שכנועים, עלינו לאוניה לארץ ישראל שהפליגה 4-5 ימים בים והשיט היה הרבה יותר רגוע.
ישנם כמה חברים שאני עדיין זוכר מהאונייה. לפני כמה שנים כשעיבדנו שדות בשדה התעופה, עצר אותי שוטר בכניסה לשדה, ואמר שיש לי יותר מידי אנשים באוטו. השוטר היה לי מוכר, ומסתבר שהוא היה איתי באוניה. אמרתי לו: אני זוכר אותך מהאונייה... הוא צחק ושחרר אותי לדרכי.
אבא שלי היה נהג משאית ואוטובוס בטוניס וכשהגענו לארץ הוא זיהה מיד שהנהגים הישראלים לא רגועים ולכן לא רצה לנהוג.
בתחילה הוא עבד בייעור בקק"ל (כמו סלאח שבתי...) ואחרי תקופה אחי סידר לו עבודה בחברת הבנייה "רסקו". שם הוא עבד כנהג עד שיצא לפנסיה. אמא שלי הייתה כל חייה עקרת בית.
 
ספר לנו על הלימודים שלך בישראל.
את בית הספר היסודי למדתי בבאר שבע ובכיתה ט' הלכתי ללמוד במקווה ישראל.
המעבר למקווה ישראל היה החלטה שלי. בילדותי התגלגלה לידי חוברת של 'מעריב לנוער' ובה תמונות של חגיגות המאה למקווה ישראל. התלהבתי והחלטתי ללמוד שם.
למדתי שם שנה ואחר כך הייתי "עסקן". התעסקתי בכל, שירתתי את התלמידים, ההנהלה והמקום. הייתי יושב ראש מועצת התלמידים והייתי משתלט על כל חדר האוכל בדפיקה קטנה על השולחן... למדתי מעט, וגם אף אחד לא ישב לי "על הווריד" כדי שאלמד. אחי היה היחיד שהיה מגיע להתעניין בלימודים שלי, אבל כשהייתי בן 16 הוא נהרג במלחמת יום כיפור.
 
מה עשית אחרי הלימודים?
כשסיימתי את 'מקווה', היה לנו גרעין נח"ל מבני 'מקווה' שיועד לבארות יצחק. יגאל ג. ועירית הלוי היו המקשרים של הגרעין. עבדתי בגידולי שדה.
כשהשתחררתי מהצבא הלכתי שוב ל'מקווה ישראל' ועבדתי שם שנתיים בתור מדריך.
כשיהודית ואני החלטנו להתחתן התלבטנו האם להמשיך ב'מקווה' או לעבור לקיבוץ, ומכיוון שיהודית בדיוק התחילה את הלימודים שלה, לא רציתי לקטוע אותה ולכן נשארנו בבארות יצחק.
 
 
 ספר לנו על עבודתך:
מאוגוסט 1980 אני בגידולי שדה באופן רציף. האהבה הכי גדולה (חוץ מהמשפחה) זו העבודה שלי. להתעסק עם הצמחים והאדמה. התמזל מזלי לעבוד בעבודה שאני מאוד אוהב.
במרוצת השנים העבודה בגד"ש השתנתה מאוד. פעם עבדנו הרבה בידיים, היום הכל יותר ממוחשב וממוכן (טפטוף לעומת המטרה).
השנה, בגלל בעיות מים, זוהי העונה ראשונה בה לא נזרע כותנה, מאז שהתחילו בבארות יצחק בגידול זה.  אנחנו מגדלים חיטה, ירקות וחומוס ועדיין אינני יודע מה נגדל אחרי החיטה.
במהלך השנים לא התפתיתי ללכת לשום מסלול אחר בחיי. עשיתי קורסים ברופין לצורך העבודה, ימי עיון, מפגשים של מגדלים ועבודה מעשית.
המורה הגדול שלי הוא ציון ז"ל. יותר משרציתי לעזור לו, הוא עזר לי. כשציון היה בגד"ש הייתי הולך איתו לכנסים ולמפגשים של מגדלים והייתי מאוד גאה להיות לצידו. היום אני הולך למפגשים כאלו פחות ופחות.
 
מהם התחביבים שלך:
יש לי 2 אהבות עיקריות: אוכל ויין.
אוכל – כל הקרבה שלי לנושא האוכל החלה מזה שהיה חסר לי האוכל הביתי שהייתי רגיל אליו בבית הורי. בהתחלה אמא שלי הייתה באה, מבשלת ומפנקת אותנו. הייתי מסתכל עליה ולומד.
היום אני עושה כמעט הכל. בכלל, אני מבשל משתי סיבות: קודם כל כי אני אוהב את זה, ושנית – הילדים שמחכים בכל שבת לגלות איזה "הפתעות" יוגשו השבת לשולחן.
רעיונות למתכונים אני מקבל מצפייה בתוכניות בישול, ממגזין "דרך האוכל" עליו אני חתום, וגם גולש באינטרנט ומוצא מתכונים נוספים. העיסוק שלי באוכל הוא בעיקר לכבוד שבת. גם כשאבא שלי היה חוזר מנסיעותיו עם מצרכים, כבר מיום רביעי, הוא היה אומר "זה לשבת". את הקניות לצורך הבישולים אני עורך לבד.
מה שאני מכין, אני מכין טוב. משקיע הרבה זמן, צמוד לסירים. אסור למהר כי אז זה לא יוצא טוב.
במוצאי שבת אני אכשיר את המטבח, כדי שיהיה מספיק זמן לבשל לקראת הפסח.
י י ן – את היין התחלתי לשתות בערך לפני 15 שנה. אבא של אביעד ישראלי היה מביא איתו תמיד בקבוק יין. התחלתי לטעום ולא התלהבתי מה"יין היבש הזה..." ניסיתי שוב כי זה סקרן אותי, ולאט לאט למדתי לאהוב את הטעמים.
לפני 6 שנים עשיתי קורס פשוט בטירת יהודה, שאני לא זוכר ממנו הרבה חוץ מאשר את העבודה המעשית. סיימתי את הקורס והחלטתי להמשיך לעשות שם יין כי שם יש את התנאים המתאימים לייצור. ככל שעבר הזמן נכנסתי לתחום יותר ויותר והשנה החלטתי ללמוד ב'יקב שורק' שנמצא במושב טל שחר. בלימודים אלו מדברים בעיקר על התהליכים שקורים ביין, החומרים שיש בו ועל הכרם עצמו. קיבלתי שם חלקת אדמה לגדל בה כרם. אני מוצא שיש דברים דומים בין השקיית הכותנה להשקיית הגפן. הדמיון והידע שלי מהגד"ש נותנים לי תחושה מאוד נוחה בלימודים.
  
הלימודים מתקיימים פעם בשבוע עד אוגוסט ואז עוברים לקורס מעשי לעשיית היין. זני הענבים שאני מגדל מיועדים ליין אדום.
בארוחות המשפחתיות עושים קידוש על מיץ ענבים כדי שכולם ישתו ואח"כ פותחים בקבוק או יותר לפי האווירה. יין צריך אוויר ואווירה. אם יש אווירה נכונה, אפשר לשתות אפילו יותר מבקבוק.
שאלו פעם את הברון רוטשילד מהו היין הטוב ביותר ששתה אי פעם?
הברון ענה: יצאתי ערב אחד לפגוש בחורה. רצינו לשתות וקנינו בקבוק יין פשוט, אבל הוא היה הכי טעים. יין צריך לשתות בזמן המתאים ובאווירה הנכונה.
 
משה הגיע מוכן לראיון, עם דף שכתב ובו כמה פרטים מעניינים על היין:
 
היין נחשב משקה שבכוחו לגרום לשמחה, לעורר אהבה, לערבב מציאות והזיה.
זהו משקה שמזמין לחגיגה ולפולחן. ברפואה שימש היין כמשכך הכאבים הראשון, וכאמצעי חיטוי יעיל בתקופה שבה היו המים מזוהמים ומסוכנים. היום ידוע שליין ערך בריאותי רב כמקור לנוגדי חמצון. ידועה אף תופעה המכונה בשם הפרדוקס הצרפתי. התופעה התגלתה באוכלוסייה בדרום צרפת שצורכת כמויות כולסטרול במזון מהגבוהות בעולם, ולמרות זאת שכיחות מחלות הלב בקרבה היא מהנמוכות בעולם.
בנצרות וביהדות ליין תפקיד מיוחד בקידוש ובתפילה, ולכן ביהדות חלים עליו דיני כשרות חמורים במיוחד. בארץ קיימות אלפי גתות עתיקות מתקופות שונות. בשטח מדגמי שנסרק ביסודיות בגליל העליון המערבי התגלו 130 גתות ב- 100 קמ"ר! בשטחים אחרים הצפיפות הייתה גדולה אף יותר.
בשנים האחרונות יש פריחה של תרבות היין בארץ. מוקמים יקבים רבים המתמחים ביינות מזנים שונים. איכות היין עלתה והצריכה לנפש ב- 15 שנים האחרונות עלתה מכ- 2.5 ליטרים לנפש לשנה לפני כ- 15 שנה לכ-7 ליטרים כיום.  בגוש דן אומדים את הצריכה בכ-30 ליטר לנפש לשנה...
הכימיה מלווה, כמובן, את תהליך הכנת היין, החל משלב הבשלת הענבים וקביעת המועד האופטימאלי לבציר, דרך מעקב אחר תהליכי התסיסה השונים, התפתחות הצבע וקיבועו, תהליכי ההתיישנות וכלה בהנאה מהארומות המיוחדות ומעושר הטעמים בפה.
תהליך הכנת היין:
ביום הבציר קמים מוקדם על מנת לבצור את הענבים בשיא רעננותם. בתוך זמן קצר צריך להגיע ליקב, לבצע את הפעולה הראשונה של הפרדת הגרגירים מהשדרות. עתה יש לנו תירוש מתוק בעל צבע אפרפר – סגלגל. מיצוי חומרי הצבע מהקליפות הוא תהליך שלוקח זמן, ולכן ככל שעובר הזמן משתנה הצבע לתירוש אדום-סגלגל יפהפה. אנו נוהגים להשאיר את המיץ עם הקליפות על מנת לאפשר מיצוי מקסימאלי של אותם החומרים הנמצאים בעיקר בקליפות.
סוף מעשה במחשבה תחילה: עוברים כעשרים חודשים מיום הבציר עד לרגע הגדול.
יושבים בנחת, מוטב בחברה טובה, פותחים את פקק השעם מהבקבוק ומריחים אותו קלות, מוזגים את הנוזל המרהיב, מפנים את הכוס לאור ונהנים מהצבע האדום עמוק, מסחררים את הכוס קלות, שואפים - אח, איזו ארומה! וטועמים. לחיים!
אִירִיס ואלישבע.
 
 
 
 
    בקיבוץ הדתי
 
   ראשי הקיבוץ הדתי נפרדו
ממנכ"לית משרד החקלאות, יעל שאלתיאלי
 
   חברי ועדת המשק והמזכירות הפעילה של הקיבוץ הדתי נפרדו בישיבה חגיגית מיעל שאלתיאלי, המנכ"לית   
   היוצאת של משרד החקלאות ופיתוח הכפר.
  בפגישה הציגה יעל את מכלול הפעילות של משרדה במהלך השנים בהן כיהנה לצידו של השר שלום שמחון,  
   והדגישה את כיווני ההתפתחות של ענפי החקלאות.
   יאיר רינמן, שכיהן בעבר כמזכ"ל הקיבוץ הדתי והינו חבר וועדת הכספים של קק"ל, הודה ליעל על פועלה   
   המבורך במשרד החקלאות, הביע את התפעלותו ממיגוון הנושאים הרחב אותם קידמה יעל במסגרת  
   תפקידה,  וביטא בקול רם את שמחת כל הנוכחים על כניסתה המתוכננת לתפקיד מנכ"לית קק"ל.
   נחמיה רפל, מזכ"ל תנועת הקיבוץ הדתי העניק ליעל תעודת הוקרה והערכה מטעם קיבוצי התנועה. 
   רחל בורושק, כלכלנית התאחדות חקלאי ישראל, הציגה את נתוני החקלאות הישראלית בשנים האחרונות,  
   והראתה את השפעת המשבר העולמי על ענפי החי והצומח.
   
    ביקוש רב בקרב בני נוער דתיים מארצות הברית
להצטרפות לגרעיני צבר
 
    הקיבוצים הדתיים פותחים את שעריהם לקליטת הגרעינים
    אסיפת קיבוץ לביא אישרה פה אחד קליטת גרעין צבר בקיבוץ בקיץ הקרוב. בכך מצטרף לביא לקיבוצים          
    טירת צבי ושדה אליהו המארחים בהצלחה את גרעיני צבר בשנתיים האחרונות.
    יהושע מוזט, מרכז אגף המשימות בתנועת הקיבוץ הדתי, מסר שלאחרונה יש ביקוש ער בקרב בני נוער   
    דתיים מארצות הברית להגיע לעשות שרות צבאי בארץ במסגרת גרעיני צבר של תנועת הצופים, ומשנה
    לשנה עולה מספרם של הצעירים הדתיים בתוך גרעיני צבר. במהלך הקיץ הקרוב צפויים להגיע כארבעים
    צעירים במסגרת שני גרעינים שיקלטו בלביא ובטירת צבי.
    בקיבוצים מתארגנים לקליטת הצעירים, הוקמו צוותים מלווים וסודרו מגורים מתאימים. כל אחד
    מהחיילים הבודדים ישובץ למשפחה מאמצת על מנת שיחוש את האווירה המשפחתית–ביתית בקיבוץ.
    הצעירים צפויים להתחיל את שרותם הצבאי בחודש נובמבר הקרוב.
    מזכ"ל תנועת הקיבוץ הדתי, נחמיה רפל, מסר שהתנועה מודעת לנכונות של הקיבוצים להירתם למשימה
    הלאומית החשובה של מתן מסגרת לצעירים מארצות הברית שמעוניינים לתרום למדינה באמצעות השרות
    בצה"ל, והיא ערוכה לקלוט גרעינים נוספים. כולנו תקווה שאורח החיים בקיבוצים הדתיים ימצא חן בעיני
    אורחינו והם יבחרו לעלות לארץ ולהקים את משפחתם אצלנו.
אופיר אבסלנדר
"רוני חסיד דוברות ויחסי ציבור"
 
 
 
 
     משלחנו של מרכז המשק
    ענפי החקלאות
    ר פ ת:   שנת 2008 הייתה שנה טובה לענף הרפת שלנו. ניצלנו אפשרות לייצר כמות גדולה
    מעבר למכסת החלב הרגילה. ייצרנו כ-350 אלף ליטר מעבר ללמכסה ובסה"כ 3.35 מיליון ליטר
    חלב באחוזי רווחיות גבוהים.
    בשנת 2009 חוזרים למשטר מכסות קפדני ולא יהיה כדאי לייצר חלב בכמות שמעבר למכסה.
    לכן כבר לקראת סוף 2008 מכרנו כ-40 פרות לחלב, מכיוון שידענו ששינוי המגמה יביא לצניחה במחיר 
    הפרות לחלב ולבשר. מכרנו פרות בתחלובה עם הרבה חלב ובמחירים גבוהים.
    כדי לשמור על רציפות הניהול ולשפר את מקצועיותו הקמנו לענף מינהלת, בה חברים: אורי – רכז הענף, 
    שמוליק ברוכי – ראש המינהלת, חנניה – רפתן בכיר, מרכז המשק – שזה אני ונדב גדיש מקב' יבנה – רפתן
    עם רזומה של מרכז ענף הרפת ומדריך רפתנים בניהול וממשק רפת במרכז המזון של קב' יבנה.
    המינהלת מתרכזת בשיפור המעקב המקצועי והכלכלי של הענף ובשיפור ביצועי הענף. שכרנו גם יועץ הזנה 
    לשיפור יעילות ההזנה בנקודות החלשות אצלנו.
    להערכתנו הענף נמצא במסלול של שיפור מתמיד, עם יכולת ושאיפה ללמידה והתפתחות.
    ל ו ל: שנת 2008 הייתה שנת שיא בתוצאות הכלכליות.
    גידלנו 7 להקות בקירוב, בתוצאות מקצועיות טובות ובתפוקות שהשאירו לנו רווחים גבוהים.
    ההישג בולט במיוחד על רקע משבר בענף הלול בארץ, משבר שגרם להפסדים גדולים למגדלים,
    למשחטות ולכלל הגורמים המתפרנסים מהענף. מצב משברי זה הביא את ארגון מגדלי עופות
    ליזום הפחתה בכמות הגידול ע"י הגדלת מרווח הזמן בין גידול לגידול בכל לולי הפיטום בארץ ובכך להקטין
    את כמות הבשר ולהעלות את מחירו. ההסדר נעשה מול המדגרות המספקות אפרוחים. אנחנו נאלץ לגדל
    רק ½5 להקות בשנה. נקווה שנקבל פיצוי על אובדן הגידולים בשיפור הרווחיות.
    בימים אלהאנו משווקים את הלהקה השנייה של שנת 2009. בשתי הלהקות השנה סבלנו מתחלואה קשה
    שגרמה לתמותה רבה. הלהקה משווקת במחירים גבוהים, אך לא בטוח שמספיק גבוהים על מנת לפצות על
    נזקי הריווח ונזקי התחלואה גם יחד.
    לסיכום, נראה לי שהשנה יקשה עלינו לחזור על הישגי השנה הקודמת, אך אני בטוח שהצוות בראשותו
    של הושע יעשה כל מאמץ להפיק את המירב גם במצב זה.
    הודים: ענף ההודים בארץ מתאפיין בריכוזיות בידי מספר מצומצם של מגדלים ובצמצום מתמשך בהיקפי
    הגידול. אשתקד הענף סבל מבעיה של ניצולת מזון גרועה שנבעה ממחסור עולמי בחיטה למספוא.
    שילוב של מחירים גבוהים לגרעינים וניצולת מזון גרועה, הביא לקשיים ברווחיות והשנה הסתיימה ברווח
    נמוך. בעית ניצולת המזון נפתרה ומחירי התערובת גם הם בירידה. נקווה לשיפור בתוצאות הכלכליות.
    גידולי שדה: שדות החיטה מרהיבים עין בגוונם הירוק. אנו מגדלים כ-1100 דונם חיטה המיועדת לתחמיץ,
    אך בעקבות מחלוקת עם מרכז המזון על המחיר כנראה שנשווק את הירק לחציר. המחירים גבוהים
    "בזכות" עצירת הגשמים הארוכה שהייתה השנה, בעיקר בשטחי דרום הארץ.
 
    הענף הצטמצם לכ-1700 דונם בלבד, לאחר ששטחי נתב"ג נמסרו לגורם אחר. 
    השנה נגדל ירקות: כרוב, בצל ועוד, והענף מטפל גם בפרדס הפרוס על כ-110 דונם.
    שטחי הפאולינה – שפרט לפריחתם היפיפיה לא מייצרים תועלת מרובה – עומדים למבחן אחרון.
    אם יימצא קונה לעץ נמשיך ונגדל, ואם לא...
    אנחנו מגדלים גם חימצה על כ-300 דונם. מכסת המים מאוד מקוצצת השנה ולכן כל גידול נוסף ייבחן
    על-פי תרומתו לקוב מים.
    מרכז מזון: שיתוף הפעולה עם "אמבר" נמשך. נעשו שיפוצים בבורות התחמיץ לקראת עונת קציר החיטה.
    אנחנו שוקלים להאריך את הסכם שיתוף הפעולה איתם לתקופה נוספת של כ-10 שנים.
   
    ענפי התעשייה
    אברות: המפעל עובר טלטלה קשה. סיימנו את שנת 2008 בהפסד של כ-28 מיליון ₪.
    זהו סכום גבוה מאוד בשביל חברה בסדר גודל של אברות. רוב ההפסד בא מכיוונה
    של "פלעד" – החברה שרכשנו לפני כשנתיים ויושבת במגדל-העמק. להפסד הגדול
    נלווה תזרים שלילי גדול שנובע מההפסד ומיציאתו של שותף למפעל - חברה ציבורית בשם חסון בבעלות  
    מרדכי (מוטי) חסון. הוא מימש אופציה שניתנה לו בעת המיזוג ויצא מהמפעל עם כ-10 מיליון ₪. 
    סה"כ התזרים השלילי משני הגורמים הגיע לכדי 40 מיליון ₪. תזרים שלילי בהיקפים כאלה הביא את  
    המפעל לחוב שאברות לא ידעה כמותו, חוב שמצריך טיפול נמרץ מול כל גורמי המימון והבעלים ובתוך  
    המפעל עצמו.
    חברת פלעד, שהיא כפי שנאמר הגורם העיקרי לנפילה, עומדת להימכר לחברה בשם "גולן פלסטיקה" –
    חברה ציבורית שבשליטת קיבוץ שער-הגולן. עסקת המכירה פורסמה באתר הבורסה ואנו מקווים
    שהעסקה תצא לפועל. עסקה זו תוריד מאברות נטל חוב של כ-40 מיליון ₪.
    אברות תעביר אליה לכאן חלק מפעילות פלעד: קו ייצור בשם פלדקס וחברת בת בשם פלסטליין.
    אלו שתי פעילויות שאנו מעריכים אותן כרווחיות לאברות. כל יתר הפעילות תישאר במגדל-העמק והמפעל
    יימכר כעסק חי.
    במקביל, אנו כבעלי הבית התחייבנו להזרים עד 5 מיליון ₪ למפעל כהזרמת בעלים. גם נתון זה פורסם
    באתר הבורסה. אם מול ההזרמה שלנו לא יזרימו שותפינו סכומי כסף דומים, בהתאם לאחוזי החזקתם,
    יעלה חלקנו בבעלות על אברות וחלקם של שותפינו ידולל.
    מעבר לכל זה אברות היא עדיין ובעיקר מפעל יצרני עם מכירות של למעלה מ-100 מיליון ₪ בשנה.
    ברבעון הראשון של 2009 חזר מחזור המכירות לרמתו הרגילה טרם המשבר.
    גם בחצ"ם התקבלו עבודות רבות והחצר מלאה בדרך כלל. נתון זה נותן לנו תקווה שעם שוך הבלאגן
    תחזור אברות להיות מפעל מרוויח עם רמת חוב שניתן יהיה לשרת, ובעתיד גם לצמיחה עסקית לטובת
    בעליו.
    אנו הבעלים של אברות ביחד עם שותפים. מכיוון שאחוזי ההחזקה שלנו, נכון להיום, הם מעל ל-50%, אנו
    גם בעלי השליטה במפעל. יחד עם זאת אין זהות עסקית בינינו כבעלים ובעלי השליטה באברות ובין
    אברות. חובות החברה הם של החברה ואנו לא ערבים להם בשום דרך. אנו בעלי הקרקע והחברה שוכרת
     
    מאתנו את הקרקע תמורת שכר דירה חודשי. מבנה עסקי זה עוצב ע"י אליעזר שפיר כבר בהנפקה 
    הראשונה של החברה בשנת 1992.
    חשיבות ההפרדה העסקית של מפעל בגודל שאברות שאפה להגיע אליו כבר אז – ואכן הגיעה אליו – ובין
    הקיבוץ, הייתה ועודנה לשני הצדדים. הקיבוץ כבעלים איפשר לחברה לצמוח משיקוליה העסקיים, בלי
    להגביל אותה בסיכון ובנוהלים והחברה יכולה לצמוח ולהתנהל לצד הקיבוץ מבלי לסכן אותו כלכלית.
    המבחן הלא-פשוט שאנו עוברים בימים אלה מוכיח שההיגיון שעמד לנו אז למחרת ההנפקה בבורסה,
    כשהשלמנו את ההפרדה העסקית והשתחררנו מכל ערבות של הקיבוץ למפעל, עומד לנו כיום.
    יחד עם זאת, כבעלים החלטנו לא לעמוד מנגד ולראות ח"ו בקריסת המפעל. אנו מעורבים מאוד בכל תהליך
    ההיחלצות מהמשבר, כולל צעד של הזרמת בעלים וויתור על תקבולים שוטפים לטובת המפעל.
   
    סנאק-טיים: המפעל סיים את שנת 2008 בהפסד של כ-3 מיליון ₪.
    הייתה זאת שנה מורכבת, קשה ומעניינת. נערכנו לשיווק עצמאי לאחר הפרידה
    מ"שטראוס". תוך כדי תנועה הקמנו מערך הזמנות, שיווק והפצה.
    ניהול המפעל עבר זעזועים ומערך כח האדם עבר שינויים רבים. בתחילת 2009 אנו רואים התייצבות בכל
    הפרמטרים. המפעל משווק היום הרבה יותר לשוק המוסדי – בעיקר לצבא – ובקרוב נתחיל פרויקט גדול
    ויציב לחברת החשמל.
    התכנית שלנו מראה שברבעון השני של 2009 נעבור לייצר ברווח. למרות שמוקדם עדיין לסכם, וההנחה
    שאנו נמצאים בתהליך נכון של שיפור צריכה להיבחן במבחן התוצאה, אני רוצה לציין מספר לקחים
    שלמדתי בתהליך המעניין שעברנו.
1.       חשוב למסד ולשמר רצף ניהולי בכל הרמות של המפעל, במימד הזמן ובמימד המדרג.
2.       במפעל מהסוג של סנאק-טיים, שהוא מפעל של טכנולוגיה בסיסית הדורש רמת ביצוע קפדנית על מנת להגיע לאזור העסקי שבו ניתן להרוויח, כדאי לשלוט ולהשפיע על מירב הפרמטרים ליצירת הרווח. החיבור שלנו לחברת "שטראוס" עזר לנו לתקופה מסוימת להתייצבות המקטע היצרני של המפעל, אבל ניתק אותנו מהגישה על השוק עצמו. כאשר קם לנו מתחרה דינאמי ורציני החיבור שבנינו עם "שטראוס" לא היה יכול להתמודד בשוק.
    
     החברה לפיתוח מקרקעי בארות-יצחק
המרכז המסחרי מסכם כשנתיים של שותפות עם "מבני תעשיה" והשותפות איתם עובדת טוב.
בסוף החודש אנו מסיימים, כנראה, את הטיפול בנושאי הרישוי השונים ואני מקווה שכל האזור יעבוד תחת היתרי בניה תקפים. בכך, כעבור כמעט כעשור שנים מאז הקמת המתחם, יסתיים הליך הרישוי שכפי שניתן להבין היה ארוך ומפותל.
במתחם עצמו רוב החנויות מושכרות. לאחר גמר תהליך הרישוי תושכרנה גם יתר החנויות.
על המגרש שעומד ריק בסמוך למרכז הלוגיסטי של "יפאורה" אנו מקימים הרחבה ל"יפאורה". הבנייה תסתיים תוך כחודש ובכך תסתיים הקמת השלב הראשון של המתחם.
השלב השני – תכנית ההמשך על כ-100 דונם – יגיע לדיון נוסף במהלך חודש מאי בוועדה המחוזית. עוד ארוכה הדרך...
מבחינה כלכלית החברה שומרת על רווחיות סבירה לאורך כל שנות קיומה. חברת "מבני תעשיה" – משיקולי מימון – מעוניינת שהחברה תיקח הלוואה נוספת ותעביר אותה לבעלים. הסכום שיעבור אלינו מעסקת המימון הזו יהיה כ-10 מיליון ₪.
 
ענפים ועיסוקים שונים
מסגריה: הענף סיים בשנת 2008 עוד שלב בפרויקט הרפת – הרחבת היונקייה.
הסככה של פרויקט הגנראטורים הוקמה גם היא ע"י המסגרייה שלנו. רוב שאר עבודת
המסגרייה היא ללקוחות חוץ, כולל אברות, שהיא לקוח חשוב ומשמעותי. בענף עובדים יוסי, יואב, מיכל הדרי כמזכירה. בנוסף להם 3 שכירים ועוד קבוצה של בני משק בהסדר שמספרם משתנה בין שלושה לחמישה בהתאם לצרכים ולנסיבות. עובד קבוע נוסף הוא אבי אינלר. הענף שומר על רווחיות סבירה לאורך זמן.
מוסך: לאחר שנתיים של הפסדים סיים הענף את 2008 באיזון תמחירי. 
המוסך בניהולו של חנן שומר על מגמת שיפור ברווחיות משנה לשנה. אנו מקווים
ששנת 2009 תסתיים ברווחיות, בנוסף לשירות שניתן לכלי הרכב שלנו.
חשמלייה:  הענף מופעל ע"י גבי, יוסף וצחי ומתחזק את כל מערכות החשמל שלנו
בענפי המשק ובענפי הקיום, נותן שירות לחברי הקיבוץ ומתחזק את מערכות הקיטור.
כפי שפורסם הייתה בקשה של הענף לבצע עבודות שירות לצרכנים פרטיים במושבי הסביבה. הנושא הגיע לדיון באגף הכלכלי ונידחה. הענף ייקח על עצמו לתפעל את פרויקט הגנראטורים – נושא שדורש לימוד ורישוי לעסוק במערכות של מתח גבוה ותפעול יעיל של המערכת. כמו כן תיבחן האפשרות להשתלב בעבודות החשמל בבנייה בהרחבות שנקים אי"ה בקיץ הקרוב.
אינסטלציה: ענף צנוע ויעיל המנוהל ע"י דוד פורת במשרה חלקית.
פרויקט הגנראטורים: הפרויקט עומד להסתיים. בנינו מערך גנראטורים לחירום לכל צרכי המשק.
הפרויקט עלה כ-½3 מיליון ₪. דוד פורת ניהל את ההקמה. במהלך השנה דיווחנו על השלבים השונים ולכן לא ארחיב בנושא. עמדנו בתקציב שקבענו ואני מקווה שכבר בקיץ הקרוב נוכל ליהנות מפירותיו.
 
שיתופי פעולה והשכרות
בית האיכר: הענף מופעל ע"י שמוליק ושגיא. יש לנו הסכם תפעול איתם
והחשבוניות שיוצאות ללקוחות הן שלנו. למעשה זהו ענף שלנו ואנו משלמים
להם על הוצאות התפעול על פי ההסכם.
הענף גדל בעקביות ע"י גיוון בפעילויות והפעלת חוות האתגרים – פעילות לנוער ולוועדי עובדים ועוד.
השנה החלה באיטיות, כנראה כתוצאה מהמשבר הכלכלי. נקווה שבהמשך השנה נחזור לפעילות רגילה.
 
יתר ענפי שיתוף הפעולה או השוכרים ב"בית שרגא כץ" ובמבנה ריחן הם: אריכא, דהרי, ברזילי, סייפטי-דור, סולידיימנשן, מובמנט, ג'ירף, זיו-אב הנדסה, משב, אלי שוורץ, אהולה, עלי בודק, צמד וטכנולג.
אלה מטופלים ע"י עירית הלוי ובסה"כ זוהי פעילות שאנו נהנים ממנה כלכלית ובחלק מהגורמים גם מעבר לכך.
 
עניינים כלכליים כלליים ובכלל
הארכתי הפעם בדיווח כי המעטתי בדיווחים לאחרונה ורציתי לתת תמונה יותר מפורטת ומעמיקה על מצב עסקינו השונים.
אנו מתמודדים עם מצב מורכב מבחינת כלכלית – משבר עולמי, ארצי ומקומי. המפעלים במצב בעייתי, החקלאות מצטמצמת והרזרבות הכספיות נשחקות בכל אפיקי ההשקעה.
אז איך והאם אנו מתמודדים עם המצב? ההתמודדות מורכבת מכמה גורמים:
1.       מנתחים את המצב לאשורו מבלי להתעלם, להסתיר או לחפף. ואכן, כבר בעת הכנת תכנית המשק לשנת 2009 הבאנו בחשבון את חומרת המשבר ונערכנו בהתאם.
2.       מכיוון שהמשבר הגיע לאחר מספר שנים שבהן שיפרנו את מצבנו הפיננסי, אנו ערוכים להתנהל בהתאם לנתונים על פי שיקול דעתנו מבלי לחץ חיצוני של בנקים או מוסדות חיצוניים אחרים.
3.       כולנו – כל אחד בעמדתו ובמקום עבודתו, אם בענפי הקיבוץ היצרניים והצרכניים ואם במקום עבודה חיצוני – צריכים לשמור על מקום העבודה ולשאוף לשפר את יכולת ההתפרנסות שלנו.
אני שמח לציין שרוב גדול של חברי הקיבוץ נוהגים על פי הנדרש ולמרות מצב שוק העבודה אף עובד חוץ לא חזר הביתה וחלקם אף שיפרו את שכרם.
בענפי המשק אני חש ורואה את מנהלי הענפים והפעילויות לוקחים אחריות ומנסים – כל אחד ברמתו – לשמור על הקיים ואף לשפרו.
4.       בנושא תכנית הבנייה קבלנו החלטה לבחון את המשך ביצועה עם סיכום הרבעון הראשון של 2009.
דעתי היא שאין לעצור את התכנית שהחלטנו עליה. השקענו בעיצובה את מיטב כוחותינו, התווכחנו, רבנו, שינינו, תיכננו, הגשנו למוסדות התכנון ולבסוף יש לנו תכנית טובה שניתן לבצעה. קצב הביצוע כפי שנקבע מראש יהיה כפוף ליכולותינו הכלכליות ואלה לא צריכות להיקבע על פי תחושות והרגשות אלא על פי הנתונים והטבלאות שעליהן עמלנו.
קצב ביצוע הפרויקט יהיה כנראה איטי יותר עקב המשבר, אבל יתכן שהמשבר יסתיים.
אני מעדיף לבנות על פי תכנית ומתוך ידיעה שבמשך מספר שנים נחיה עם פערים ברמת השיכון, מאשר לא להתחיל בבנייה ובכך לקבע את רמת הדיור הנוכחית שלנו.
אסיים בברכת חג אביב שמח וכשר, חג שיסמן את חידוש הלבלוב והצמיחה.
שלמה פורשר  
 
 
 
 
 
 
טיול משפחות - סובב כנרת
 
ביום ראשון ג' חומה"פ 12.4.09
היציאה בשעה 7:30 בדיוק!
 
נתחיל את הטיול בנסיעה לחניון צמח אליו נגיע בע"ה בשעה 9:30-10:00.
כשנגיע נתחלק ל- 3 קבוצות ונטייל בשני מסלולים.
כל קבוצה תטייל בשני המסלולים (לא חובה).
המסלולים הינם מעגליים (יוצאים וחוזרים לאותה נקודה).
כל מסלול יארך כשעה וחצי עם הפעלות בדרך.
המסלולים אינם מתאימים לעגלות.
 
מסלול 1 – חורשת האיקליפטוס, הגשר הסירה.
ניחוחות של ראשית ההתיישבות הציונית סביב הכנרת בצל עצי האיקליפטוס, לאורך בריכות דגים ועל שפת הכנרת. סיפורם המופלא של חלוצים שיצרו חברה חדשה והקימו מפעל התיישבותי שאין לו אח ורע בעולם.
 
מסלול 2 – ג'ונגל ארץ ישראלי מצוי
הליכה בעומק הסבך על גדות הכנרת מדרום לקיבוץ האון. חשיפה נדירה לצומח ולחי בגדות האגם. ממזרח מתנשא הגולן ולמרגלות הכנרת ויישובי הספר בזמן מלחמת ששת הימים – תל קציר, האון ועין גב.     
 
לאחר שנסיים את שני המסלולים, נתאחד כולנו לקבוצה אחת ונאכל ארוחת צהריים על שפת הכנרת. כדאי להביא שמיכות.
 
* יש להצטייד במים, כובעים וממתקים.
* אנו יוצאים בהמונינו ואני שמחה על כך.
 
היום המתוכנן הינו עמוס והמרחק רב. כדי שנספיק את כל המתוכנן אני מבקשת בכל לשון לעמוד בזמנים, כדי שלכולם תהיה הנאה מהטיול ונישאר עם טעם של עוד...
                                                                                                                               חג שמח,
                                                                                        דבורה / ועדת תרבות
 
 
 
 
יחדיו ב-ו'
בשיעורו של הרב ירון עסקנו בענין ברכת החמה.
מקורה של הברכה הוא בדברי הגמרא "הרואה חמה בתקופתה מברך 'ברוך עושה בראשית'". היו פרשנים שהבינו שהכוונה למי שרואה את השמש אחרי כמה ימים מעוננים, אך רוב הפרשנים הסבירו שהכוונה למי שרואה את השמש לאחר שהיא מסיימת מעגל שנתי באותו יום בשבוע (יום רביעי) ובאותה שעה שבו היא נבראה, וזה קורה פעם בעשרים ושמונה שנים, שהרי אורכה של כל שנה הוא 365.25, וכל שנה מתחילה בדיוק יום ורבע בשבוע אחרי השנה שלפניה.
ואולם, ראינו כמה קשיים בהבנת ברכה זו:
ראשית, האם העולם נברא בניסן או בתשרי? ישנה סתירה בפסיקת ההלכה בין הלכות שבהן מוכח כאילו נברא העולם בתשרי, לבין הלכות שיוצאות מנקודת הנחה שהעולם נברא בניסן. ראינו מחלוקת בין ר' אליעזר לר' יהושע בענין זה, ואת דברי התוספות שסוברים ש"אלו ואלו דברי א-לוקים חיים", כי העולם עלה במחשבה להיבראות בתשרי, אך בפועל נברא רק בניסן.
שאלה נוספת ששאלנו היא האם באמת אורכה של שנה היא כפי שאומרת הגמרא - 365 ימים ועוד שש שעות. ראינו כי אמנם ישנם חכמי ישראל שסברו כך, אך ישנם גם חכמי ישראל שאמרו שאורכה של שנה הוא קצת פחות מזה (הפרש של פחות מחמש דקות לשנה).
לעניין עיבור השנים אנחנו פוסקים שאורכה של שנה אינו בדיוק 365 ימים ושש שעות, אלא קצת פחות מזה, ולכן מעברים 7 שנים מתוך כל 19 שנים. אך לעניין ברכת החמה אנו מחשבים כאילו השנה היא בדיוק 365 ימים ושש שעות.
ראינו הסבר לכך שבעקרון היינו צריכים לברך "עושה מעשה בראשית" בכל בוקר עם זריחת השמש, כפי שאנחנו מברכים על ברקים או תופעות טבע נדירות. אך מכיון שהתרגלנו לתופעת הטבע של הזריחה איננו מתפעלים ממנה. לכן קבעו חז"ל תאריך מסוים - שיהיה קל יחסית לחישוב - ובו נשבח את הקב"ה על מה שנראה טבעי וברור מאליו - זריחת השמש.
מכאן ניתן ללמוד גם ביחסים שבין אדם לחבירו - מדי פעם לעצור ולהסתכל על כל מה שברור מאליו, יחסי החברות, יחסי שכנים והמשפחה, ולהודות על כך.
 
בשישי חוה"מ פסח שני השיעורים בנושא: צה"ל - צבא העם
בשעה    9:00 אבישי ברמן
           מחנך ב"עין פרת" מכינה קד"צ מעורבת, בוגר מנהל עסקים ומחשבת ישראל
ובשעה  10:00        סא"ל גיא הלוי
          מפקד לשעבר של בא"ח גולני, B.A. בחינוך, לומד תואר שני במדעי המדינה
 
    עם קריאת שורות אלו ימי השישי הקצרים הסתיימו ואנו מבקשים ומצפים לראות עוד לומדים איתנו.
 
                                                                                   בברכת חג שמח
הרב ירון ועירית הלוי
 
 
 
 
     אחות תורנית:
 א' של פסח – אריאלה פלדמן - פלאפון 5199
 שבת חוה"מ – אריאלה פלדמן - פלאפון 5199
   &&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
    תודה חמה
לשי ליבוביץ שעיצב את השער לגיליון זה של הידיעון. תזכה למצוות !
    &&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
    משלחן העורכת
   *   הידיעון יוצא לחופשת חג והגיליון הבא יופיע אי"ה בערש"ק "שמיני" כ"ג בניסן 17.4.09.   
  
   *  בשעה טובה ומוצלחת נכנסנו גם בידיעון למאה ה-21 מבחינה טכנולוגית.
        החל מהשבוע שעבר הידיעון משוכפל במכונת צילום/שכפול חדשה ש"יודעת" להכין חוברות מהודקות.
        חסל סדר עבודה מיגעת של איסוף הדפים והידוקם.
        למי תודה? למי ברכה? בראש ובראשונה ליפת שדיאל שעם כניסתו למערכת הידיעון החל לדחוף בכיוון
        ולא הירפה. גם כעת, בתקופת ההרצה, אני נעזרת ביפת. אז באמת המון תודה ויישר כח !
        תודה כמובן גם למזכירות שאישרה את הרכישה ולעטרה ששיתפה פעולה.
                                                                      ע ד נ ה
    &&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
    צה"ל קרא לו
    לאיל לנדה שהצטרף השבוע לכוחות המגינים עלינו – ברכת דרך צלחה והקב"ה ישמור צאתך ובואך !
    &&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
    למי תודה למי ברכה ?!
    יישר כח גדול לכל מי שטרח ימים כלילות כדי שנוכל הערב להסב לשלחן הסדר בשמחה ובטוב לבב:
    לענף המזון; למרכז הבגד ; לענפי השירותים – שרברבים, מסגרים, חשמלאים – שדאגו לכל התיקונים
    הנחוצים; לחצ"ם על צביעת עגלות ועוד; לאחראית על חדרי האורחים; בקיצור: לכולנו !
יהי רצון שהקב"ה יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום
ונודה לו שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו.
    &&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
 
 
 
 
 
  
להיות הורה לתלמיד בסוסיא...
בשבת הגדול זכינו – אנחנו משפחת שטרן ומשפחת בועז פלדמן – להתארח בישיבה התיכונית בסוסיא, לרגל הסיום הקרוב של כיתה י"ב, בה לומדים ילדינו גדעון ועידו.
סוסיא הוא ישוב שנמצא בדרום הר-חברון ובו ישיבה תיכונית סביבתית. סביבתית זה אומר לחרוש את הארץ ברגל, מדי שבוע להכיר מסלול קצר אחר שמתכוננים לקראתו מבחינה היסטורית, גיאוגרפית ואקולוגית. כל מסלול כזה מתחיל ביום שישי בשעה 04.00 בבוקר ומסתיים קרוב לכניסת השבת.
פעם בשנה מתקיימת סדנא בת שבוע בשטח. היו סדנאות בגולן, בהרי יהודה, במדבר יהודה, והסדנא האחרונה התקיימה השנה בהרי אילת.
התקבלנו במלים שנכתבו ע"י הבנים:
 "רק בשבת ישיבה אפשר לראות מה זה סוסיא באמת. לראות את החברים במיוחדות שלהם בשבת, הצוות הוא צוות אחר בשבת, החברים אחרים והאווירה אחרת לגמרי" (הרב נועם).
"שטפנו, ניקינו, סידרנו וקירצפנו. קנינו וערכנו ואפילו פרחים קטפנו. אך הפעם זה רק בשבילכם.
תמיד אתם אחראים על השבת, עורכים את הקניות ומבשלים. דואגים שהכל יתנהל כמו שצריך – השבת זה קצת אחר.
ברוכים הבאים לשבת בה אתם אורחים ואנחנו המארחים. שבת בה אתם חווים שבת ישיבה כמעט רגילה, עם האוכל שלנו ואפילו המיטות והדירות שלנו, במקום שהיה לנו בית שני במשך 4 שנים.
נצלו כל רגע, תיהנו ואולי תצליחו להיפרד מהמקום שהתחרה בכם במשך 4 שנים על התואר "משפחה".
 
אחרי קבלת פנים כזאת פתחנו את השבת בתפילת מנחה בבית-הכנסת ומשם עלינו על הר – או "הרוג'ם" כמו שהם קוראים לו – לקבלת שבת מול נוף מדהים.
השבת תובלה בדברי תורה ובשיחות סיכום על החינוך בזמננו והחינוך היום.
היינו 28 משפחות מכל הארץ: מושבניקים, קיבוצניקים, עירוניים ואחוז גבוה של מתנחלים, אבל המשותף לכולם היה שביעות-רצון ותודה לצוות על שזכינו להיות שותפים למקום במשך 4 שנים אלו.
 
אני מוסיפה כמה מלים שכתב הורה על "מה זה להיות הורה לתלמיד בסוסיא":
-          להיות הורה לתלמיד בסוסיא... זה ללמוד שירוק זה לא רק צמחיה אלא גם צורת בנייה.
-          להיות הורה לתלמיד בסוסיא... זה ללמוד שסדנא זה לא מקום בו מתקנים מכוניות... אלא נשמות.
-          להיות הורה לתלמיד בסוסיא... זה ללמוד כי לא יוצאים לסתם טיול, אלא לסיור לימודי רציני.
-          להיות הורה לתלמיד בסוסיא... זה ללמוד במקום בו ראש הישיבה מגיע הביתה ומדבר עם ההורים על הוריהם.
-          להיות הורה לתלמיד בסוסיא... זה ללמוד שדרך הרגליים מחנכים לא רק לאהבת הארץ, אלא גם לאהבת התורה ואהבת נותנה. 
-          להיות הורה לתלמיד בסוסיא... זה לראות איך הם לומדים את ערך העצמאות והשותפות ובעיקר את ערך החברות.
-          להיות הורה לתלמיד בסוסיא... זה לראות איך הם לומדים דרך ארץ, דרך החיים.
-          להיות הורה לתלמיד בסוסיא... זה לראות אותם הופכים מילדים לנערים ומנערים לבוגרים תוך חיבור לטבע גם של עצמם.
-          להיות הורה לתלמיד בסוסיא זה ללמוד לומר תודה ועל כן גם אנו ההורים אומרים תודה על הכל, ויהי רצון שתזכו לחנך עוד דורות רבים שייבנו ויתעצבו במקום הנפלא הזה.
 
לסיום: עם סיומו של גדעון את התיכון אנו מסיימים את דרכנו עם מערכת החינוך בקיבוץ ואנו רוצים לומר תודה לכל האנשים בקיבוץ שהיו שותפים שלנו לחינוך כל ילדינו. על שאפשרתם לנו את הבחירה במוסדות החינוך שהתאימו לילדינו ולנו ושזכינו לראותם שמחים בחלקם.
                                                                                              חג שמח,
ריקי ויוסי שטרן
 
 
 
מתיק המכתבים
 
אהרן גל – מזכיר פנים, קיבוץ בארות יצחק
אסתר פורשר – רכזת חינוך, קיבוץ בארות יצחק
 
הנדון: התנדבות בני נוער מבארות-יצחק ב"אסיף" – "אסף הרופא"
בימים הראשונים של חופשת הפסח הגיעו בני נוער מבארות יצחק לעזור ולסייע לצוות החינוכי עם ילדי "אסיף" הלוקים בשיתוק מוחין. אין לתאר עד כמה תרומה מסוג זה משפיעה על איכות הקייטנה לילדי המרכז. הנוכחות החייכנית והנועם בהם הגיבו לכל ילד על כל בעיותיו הקלו על היערכות הצוות בעבודתו המגוונת במהלך הקייטנה.
נכון שישנה תרומה של ממתקים ודברים טעימים, אך המתוקה מכולן היא התרומה הזו ועל כך נודה לאותם נערים ונערות שהגיעו, הושיטו יד ופתחו את ליבם מדי יום ל-5 שעות לילדינו.
                                                                 חג שמח ותודה מקרב לב !
הצוות והילדים של מרכז חינוכי שיקומי "אסיף"
 
 
 
 
 
 
 
AtarimTR