ידיעון 2618 פר' שמיני

בס"ד כ"ג בניסן תשס"ט
 
שבת קודש "שמיני", מברכין החודש
 
 
18.49
הדלקת נרות
08.30
תפילת שחרית
19.00
מנחה, קבלת שבת,
    דרשת הרב, ערבית
11.00
שעור בפרשת השבוע – במועדון
שעור במשניות – בשטיבל  
20.30
סעודת שבת בחדר האוכל
11.30
סעודת שבת בחדר האוכל
 
 
13.30
מנחה גדולה
 
 
17.00
שעור לנשים בפרקי אבות - במועדון
 
מכונת השטיפה פועלת
בשעות 21.15 – 23.15
17.15
שעור בדף יומי
17.30
נשים אומרות תהילים - בבית סעדון
 
 
18.00
מ נ ח ה
 
 
19.50
ערבית, ספירת העומר, הבדלה
 
שימו לב לשינוי שעת סעודת ליל שבת בחדר האוכל !
 
 
זמני התפילה במשך השבוע
   שחרית א', ג', ד,               06.00   
   שחרית ב' ה'                  05.50
   שחרית ו' – ראש חודש      05.45
   מנחה ברחבת חדר האוכל    13.30
   מנחה בבית הכנסת            18.30    
   רבע לערבית                    19.45
   ערבית                           20.00 
 
עונג שבת לילדים בשעה 11.00
 
 
   כיתות א'-ג' -  רחל שפירא
   כיתות ד'-ו'  -  אסתר פורשר
           
 
 
ת ר ב ו ת ו ן
 
יום ראשון
19.00
שיעור בנ"ך
חדר עיון
יום שני
17.30
התעמלות לגברים
בית שפירא
יום שלישי
08.30
בית מדרש לבגירים
מועדון
19.00
פלסטינה בטוסקנה – ערב עיון
מועדון
 
 
יום רביעי
17.30
צ'י קונג לבגירים
מועדון
18.30
מפגש ערבית לבגירים
מועדון
19.30
התעמלות לחברות
בית שפירא
20.30
התעמלות לחברות
בית שפירא
21.00
שעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י
שטיבל
יום חמישי
19.00
שעור ניצוצות מהדף היומי
מועדון
יום שישי
06.30
שיעור בדף יומי
חדר עיון
 
09.00
יחדיו ב-ו'
בית שפירא
 
השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב בשעה 20.15 בחדר עיון
 
מה בין רומפלנאכט למימונה?
מה זה מימונה כולם כבר יודעים, אבל מה זו המילה השנייה? כל מי שגדל בבית יקה מן הסתם יודע היטב.
בכל מקרה שמחתי לראות את הערך באינטרנט. להלן ציטוט מויקיפדיה:
"רומפלנאכט (Rumpelnacht) הוא כינוי בפי יהודי אשכנז לליל מוצאי שביעי של פסח (או שמיני בחו"ל).   פירוש הביטוי הוא "ליל ההעברה" והוא מתייחס לאריזת כלי הפסח ואיחסונם, ובמקביל –
החזרת כלי החמץ הביתה.
לילה זה זכה לכינוי מיוחד משום שהוא מאופיין בדחיפות ובזריזות מיוחדת. ברוב המשפחות נהוג לעבוד אל תוך הלילה אפילו אחר חצות, כדי שכבר למחרת בבוקר יהיה אפשרי להכניס מוצרי חמץ. משום כך נהוג שלא לאוכל עדיין בבית חמץ בערב זה אלא לצאת לאכול בחוץ."
ואכן, אחיי ואני, שגדלנו בבאר-שבע עם הרבה חברים יוצאי עדות המזרח, הורגלנו לכלל: "לא הולכים למימונה עד שמסיימים עם הרומפלנאכט!".
אלישבע בן-דוד
 
מה בגיליון?
  • שבעים פנים לתורה – הרב ירון
  • שיר שבת – יהונתן שרמן
  • יחדיו ב-ו' – סיכום שבועי
  • המסע של ילדי טהרן – הזמנה לצפייה
  • ליום הזיכרון לשואה ולגבורה: נגיעה אישית - אלי ברמן
  • טוסקנה בפלסטינה: הזמנה לערב עיון – אלי ברמן
  • בקיבוץ הדתי – משלחן הדובר
  • חסל סידור פסח – שמוליק ברוכי
  • מוזמנים לבקר – אורית נצר
                                                 כלבו דף ולוחות זמנים.          
                                                                      קראו בנעימות !
המערכת
 
     נר זיכרון !
     נפתלי לנדסברג ז"ל – כ"ד בניסן תש"ס
     יואב יוסף ויטריאול הי"ד – כ"ו בניסן תש"ג
     פנחס קופליק הי"ד – כ"ו בניסן תש"ג
 
 
 
 
שבעים פנים לתורה
 
הרב משה גרילק
הרב משה גרילק הוא עיתונאי ופובליציסט. היה ממקימי העיתון החרדי 'יתד נאמן' וכיום הוא העורך הראשי של השבועון החרדי 'משפחה'. בעבר היה נוהג לכתוב טור שבועי בעיתון 'מעריב' ובו היה מגיש רעיונות מתוך פרשת השבוע בשפה קלילה ועדכנית. לימים נערכו הטורים בספר שנקרא 'פָּרָשָׁה וּפִשְׁרָהּ' (2 כרכים).
סדרה נוספת של מאמרים פורסמו בספרים 'פָּרָשָׁה וְלִקְחָהּ'. כמו כן כתב הרב גרילק גם פירוש על ההגדה (הָגָדָה וּפִשְׁרָהּ).
 
מפירושיו לפרשת השבוע:
בפרשתנו ישנו ויכוח הלכתי בין משה לאהרון. כך נכתב בתורה:
וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה וְהִנֵּה שֹׂרָף. וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן הַנּוֹתָרִם לֵאמֹר: מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ? ...וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה: הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת חַטָּאתָם וְאֶת עֹלָתָם לִפְנֵי ה' וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה, וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם, הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה'? וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו.
כותב על כך הרב גרילק בספרו 'פָּרָשָׁה וּפִשְׁרָהּ':
משה ואהרן היו חלוקים בדעותיהם בשאלת אחד הקרבנות באותו יום. משה קצף על אהרן ובניו ורצה להבין מדוע נהגו בניגוד למצווה, מדוע שרפו את בשר הקרבן ולא אכלוהו. ואילו אהרן טען לעומתו שבמקרה הנידון וביום מיוחד זה לא הייתה לו ברירה כי אם לשרפו, כי אותו יום היה יום מר בחייו, ומן הקשים ביותר שידע - הוא היום שבו נשרפו שני בניו, נדב ואביהוא - ואסור לו לכהן השרוי ביום הראשון לאבלו לאכול מבשר הקרבן.
...השיחה האמורה התקיימה אפוא באווירה רווית חומר נפץ רגשי. די במילה מיותרת אחת כדי לגרום התלקחות. אנשים ממוצעים, גם הגונים וישרים, אינם שולטים בשעה דומה ברגשותיהם הסוערים...
משה אמנם קצף, אך גם בשעת כעסו זכר היטב לא להפנותו אל הכתובת הנכונה. הוא טען את טענותיו כלפי בני אהרון, בעוד האחראי הישיר לשריפת הקרבן היה אהרון עצמו. מדוע נהג כך? - משום שאהרן היה אחיו הגדול ושותפו להנהגה. הנימוס מחייב לשמור גם בעת ויכוח, עקרוני ככל שיהא, על פרופורציות נאותות.
...בני אהרון שמעו את טענותיו של משה. הם ידעו שהפעם טעה הנביא בדבר הלכה, אך בכל זאת שלטו ברוחם ולא העמידוהו על טעותו. גם הקצף הבלתי מוצדק שלו עליהם לא הוציא אותם מגדרם. הם שתקו, ואהרון, שכלל לא הותקף ישירות על ידי משה, הוא שהשיב... הוא החל בדבריו רק אחרי שמשה סיים את טענותיו... אהרן נהג בחכמה. שתק והאזין, ואחר כך השיב. כך שמע משה את דברי תשובתו של אחיו "וייטב בעיניו", והוציא כרוז במחנה לאמר: אני טעיתי בהלכה ואהרון אחי לִמְדָנִי. הודאה ברבים, שלא פגעה בתדמיתו. ההיפך, הוסיפה לויית חן אנושית לסגולות נפשו.
והפרשה כולה תרמה לנו דוגמא נאה של תרבות הויכוח.
 
 
הרב ירון

 

שיר-שבת

 
"להבדיל בין הטמא ובין הטהור ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל"
 
וכשינגסו עוד ביס בדג, שלו סנפיר וקשקשת,
תחל לה התנועה של הברברת והקשקשת
בין צדיקים שניים, שאוכלים רק גלאט;
עם אותם פיות לחרוש מזימות בלאט.
 
וכדבר סרה בזולתם יפתחו פה ענק,
שלתוכו ייכנס רק מהדרין וחלק.
כי לדידם ה"לא מקפיד" כמוהו ככופר;
היאך אפשר להסתפק במה שלא "חתם סופר"?!
 
כי כשומרי אמונים ברבנות - ליבם קץ,
ורק ערל יטעם מה שלא חתום בד"צ.
ובין להג רכיל יאמרו שעדיף כבר לצום,
מאשר חלילה ללגום מחלב של עכו"ם.
 
נראה שנשכח מלב, קצת יותר מדי מהר;
שגם בסעודת קמצא ובר קמצא אכלו רק כשר
ושחשוב מה שנכנס לתוך חלל הפה,
אך, פעמים - לא פחות גם מה שיוצא...
 
יהונתן שרמן
 
 
 
 
המסע של ילדי טהרן  
 
בערב יום השואה, יום שני  אור לכ"ז בניסן 20.4.09, בשעה 21.50 יוקרן בערוץ 10 הסרט התיעודי  
"המסע של ילדי טהרן".
הסרט הוא סיפור חילוצם של כ-700 ילדים יהודים, רובם יתומים, מפולין הכבושה, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה והבאתם לארץ-ישראל. היה זה מבצע יחיד במינו שהביא את הניצולים לחופי הארץ בחורף  1943, לאחר נתיב נדודים נפתל ורב תחנות, בהן טהרן.
זאת הייתה הפגישה  הראשונה של הישוב  בארץ, שעדיין לא ידע על מימדי השואה, עם פליטי המלחמה.
רבים מילדי טהרן התחנכו ובגרו בתנועה הקיבוצית. הסרט מתעד לראשונה ספור מכונן זה.
 
" יוצרי הסרט מצליחים לספר את סיפורם בשמירה על איזון מדויק בין דיווח  לריגוש, מבלי לגלוש ולו פעם אחת - לרגשנות. ילדי טהרן הוא אחד הסרטים התיעודיים הנפלאים שהופקו בארץ בשנים האחרונות "
                                                                            חיים קינן , מבקר הקולנוע של קול ישראל .
 
הערת המערכת: גם לקבוצתנו ברמת-השומרון הגיעו כמה מילדי טהרן – ביניהם רחמים (רמי גונן) ורחל'ה מסיקה, אהרל'ה דביר (וולודובר) ועוד - והתחנכו יחד עם ילדי הקבוצה הראשונים (אשר, מיכל ורבקה).
 
נגיעות אישיות לשואה
סיפורו של הסבא שלי, וילהלם (וילי) רוזנבאום ז"ל (שבעברית נקרא בנימין
ועל שמו נקרא בננו בנימין - בנג'ו) הוא בעצם סיפור טיפוסי של יהודי שאופייני מאוד ליהדות גרמניה.
סבא וילי היה בעלים של ביח"ר למוצרי גבינה וחלב, גדול למדי במושגים של אז, והוא הרבה להסתובב בכפרים של דרום-באואריה ולקנות חלב מהאיכרים, כך שהיה דמות מוכרת למדי באזור.
ב-1921 התרחש מה שידוע היטב להיסטוריונים של יהדות אשכנז ובעצם מה שהיה הפוגרום הראשון בעת המודרנית, פוגרום וילי רוזנבאום. אנשי העיירה ממינגן, בה חיה משפחת רוזנבאום, נאספו והובילו את סבא וילי לעמוד הקלון של הכפר - עמוד צבוע בכחול שניצב שם עד היום הזה בכיכר העיר - קשרו פעמון גדול של פרה לצווארו ואז קשרו אותו לעמוד הקלון ומאות אנשים עברו על פניו, ירקו עליו והיכו אותו מכות נמרצות. העילה הייתה הפקעת מחירי החלב בזמן מלחמת העולם הראשונה. במקום להסיק את המסקנות ולבנות את עצמו במקום אחר ולא בערש האנטישמיות הסמוך למינכן, התעקש סבא וילי להישאר בעיר ולא לעזוב, למורת רוחם של חלק גדול מבני משפחתו הרחבה. הוא טען שאם יעזוב ייחשב הדבר כהודאה באשמה שטפלו עליו.
סבא וילי היה עקשן גדול. הוא בנה לעצמו וילה שנקראה וילה רוזנבאום, עם צריחים מחודדים שהוציאו לגרמנים את העיניים. הוא היה גם הבעלים של מכונית ה-NSU המפוארת הראשונה שדהרה בדרכי העפר המאובקות וגם היא גרמה לקנאה ולשנאה שהייתה קיימת כלפי היהודים גם בלאו הכי.
כאשר עלו הנאצים לשלטון מיהרו שוב לאסור את סבא וילי בבית-הסוהר המקומי ואחר-כך העבירוהו למחנה דכאו הסמוך שזה עתה נפתח והיו בו בעיקר קומוניסטים, הומוסקסואלים וגרמנים אחרים שנואי השלטון הנאצי. סבא וילי היה שם זמן קצר ועבר עינויים והשפלות רבות. בין השאר זרקו הגרמנים כדור גבינה לפלג המים שחוצה את המחנה וציוו על סבא וילי לקפוץ לנהר ולשחות שחיית כלב ולהביאו לידיהם בפיו.
הם תפסו גם את הפועל הראשי שלו, שהיה מתאגרף גבה קומה וקומוניסט, וציוו עליו לחבוט בסבא וילי היהודי שניצל אותו ואת שאר הפועלים.
"אדון רוזנבאום הוא אדם הגון שלא ניצל את הפועלים ולכן אין לי שום דבר נגדו" - העיז ואמר הפועל.
אחר-כך ערכו לסבא וילי טכס הוצאה להורג לאחר משפט מבויים וקצר וביקשו ממנו למסור לרעייתו מלים אחרונות. סבא וילי היה יהודי פיקח והבין שייתכן שהמשפט מבויים, כי ראה עשרות הוצאות להורג ללא משפט. "אין לי במה להתבייש כי לא עשיתי שום פשע" - אמר.
הוא שוחרר באופן פלאי מדכאו, כנראה כתוצאה מקשרים שהיו לו עם גרמני שמצא את הדרך לשחררו.
כאשר רצה להגיע הביתה (שם חיכו לו כבר השוטרים הגרמנים כדי לאוסרו) טילפן לאשתו והיא אמרה לו בעברית "ויברח". הוא הבין את הרמז וברח להולנד.
בהולנד, שהיה לה הסכם הסגרה עם גרמניה, נשפט סבא וילי וכמעט שנשלח שוב אל התופת.
במשפט הוא גולל את סיפור כליאתו בדכאו, סיפור שההולנדים התקשו להאמין לו, אך כאקט הומניטארי אפשרו לו לברוח לבלגיה ומשם עלה ארצה.
סבא וילי לא היה ציוני ואלמלא השואה לא היה מגיע לארץ-ישראל.
לאחותו ברטה לבית וייל לא שיחק המזל כמוהו. היא הושמדה ע"י הנאצים ימ"ש. כך גם אחות נוספת – עלמה אדלר - שהוגלתה לפולין ושם אבדו עקבותיה.
דודה נוספת של אמי, מצד אימה, לוסי גולדשמידט, הוגלתה גם היא לפולין ושם נספתה.
                                                                                                   השם יקום דמן !
אלי ברמן

 

פלסטינה בטוסקנה

 
הנכם מוזמנים לערב עיון לכבוד צאתו לאור של הספר, באיטלקית,  "פלסטינה בטוסקאנה".
הספר עוסק בהכשרת ריקאבו שבה שהו חברינו, ממייסדי וותיקי בארות יצחק, ורבים נוספים.
 
הערב יתקיים, אי"ה ביום שלישי הקרוב, כ"ז ניסן תשס"ט, מוצאי יום השואה 21.4.09
בשעה 19:00 במועדון לחבר בקיבוץ בארות יצחק
בהשתתפות אחד מהמחברים, חיים לוצאטי, ודוברים נוספים.
 
 
PALESTINA IN TOSCANA –    Pionieri ebrei nel Senese (1934 – 1938)
Dr. Carla Forti &  Vittorio Haiim Luzzatti
Aska ed. 2009
 
הספר הנו תוצר של מחקר על הכשרה חקלאית של קבוצות חלוצים מגרמניה הנאצית ומארצות מזרח אירופה, שהתקיימה באיטליה הפשיסטית בין השנים 1934-1938. בתקופה זו שהו במחוזות שונים בארץ המגף כ -500 חלוצים, ששאפו להכשיר את עצמם לעבודה חקלאית בטרם עלייתם ארצה. הצעירים, בני משפחות סוחרים ובעלי מקצועות חופשיים, עבדו יחד עם איכרים מקומיים ולאחר שנה או יותר בהכשרה ציפו לקבלת סרטיפיקט מידי הבריטים.
לפנינו סיפורה של הכשרה אחת, בשם ריקאבו ליד הכפר קסטלינה אין קיאנטי, הממוקמת במחוז טוסקנה. חווה חקלאית זו נשכרה ע"י הפדרציה הציונית האיטלקית, שלקחה אותה תחת חסותה ודאגה הן לרישיונות מהממשלה הפשיסטית לצורך קיומה והן לניהולה הכלכלי.
כ- 200 נערים ונערות, אשר הגיעו בעיקר מגרמניה והשתייכו לבח"ד (ברית חלוצים דתיים), שהו במהלך התקופה בחווה ועבדו יחד עם ארבע משפחות של איכרים איטלקים. החלוצים עסקו בעיקר בהכשרת קרקע ובגידולי חקלאות האופייניים למקום, כגון גידולי שדה וכרמי גפן. אחדים מהם יצאו לעבודה לחוות אחרות וזאת כדי להשתלם גם ברפת ובגידול ירקות ופרחים. עבודתם שולבה בלימודי עברית, בלימודי תולדות הציונות ובלימודי קודש.
בשנת 1938 הממשלה הפשיסטית האיטלקית אמצה את חוקי הגזע של גרמניה הנאצית ולפיכך גם חברי ההכשרות נאלצו לעזוב את איטליה: מעטים זכו לקבלת היתר נסיעה לפלסטינה, ומבין אלה שעברו לארצות אחרות באירופה אחדים ניצלו ואחרים נעלמו בשואה.
 
לספר הקדמה מאת פרופ' מיקלה לוצאטי, מסמכים ותצלומים מקוריים.  
 
אלי ברמן

יחדיו ב-ו'

ביום שישי א' דחוה"מ פסח עסקנו בנושא: צה"ל - צבא העם. את שני השיעורים למדנו עם שני בני המשק. לשמחתנו הגיע קהל רב של צעירים ומבוגרים ובהם הסבתות הגאות בנכדיהן.
מהנה ומעשיר ללמוד יחדיו ב-ו'.
 
התחלנו בשיחתו של אבישי ברמן, מחנך במכינה קדם-צבאית מעורבת, דתיים וחילונים, "עין פרת". אבישי סקר את מגוון המכינות בארץ תוך ציון ההבדלים ביניהן. המטרות של שנה זו הן: חיזוק האמונה במדינה והסיכוי שלנו לחיות כאן חיים ראויים. לימוד המקורות היהודיים שהם בסיס הקמת המדינה והצדקתה, כיבוד מחלוקות עם השותפות לדרך, הצורך בנתינה חברתית, והכל בשילוב הכנה פיזית לצבא.
הלימוד במכינה הוא בשנה קריטית בהתבגרות הנוער. הרעיון שתהיה התבגרות מוכוונת. שנה של עיבוד הידע תוך כדי חופש, שנה של פתיחות ומפגשים מעמיקים בתוך הקבוצה. שנה בה החניכים לוקחים אחריות על חייהם, לא מתנהלים אלא מנהלים את עצמם למטרות החיים שהם מגדירים לעצמם. חרות חיובית המאפשרת לסמן כיווני עשייה ולבחור את הדרך קדימה.
השיחה הסתיימה בקריאת מאמרו של יאיר כספי בעתון "הארץ" הלומד מיוסף חיים ברנר: "אושר הוא תוצר של מעשים נכונים. אושר הוא תוצר לוואי של התגייסות למפעל שממנו אדם מקבל את תחושת שייכותו ומשמעות קיומו."
 
 
השיחה השנייה הייתה עם סא"ל גיא הלוי שהיה מפקד בא"ח גולני, על המטרות בשבעת החודשים הראשונים של החיילים בצבא. מסלול הכשרת לוחמים מורכב מתוכנית המשלבת ידע מקצועי, חינוך, ערכים ומוטיבציה. לאורך כל הדרך ישנה דילמה בחלוקת הזמן בין האימונים והחינוך. המטרה: חייל שיידע לירות אבל יידע גם להתמודד עם בעיות אתיות ומוסריות, חיילים חושבים שיכולים לפעול בתנאים מורכבים. בפועל רוב הזמן מוקדש ללימוד המקצועי של החייל, אבל נשמר העיקרון שהיכולת המבצעית תהיה עטופה בתשתית ערכית.
עקרונות התוכנית החינוכית הם:
1.       רוח צה"ל - חיזוק דמותו הערכית של הצבא.
2.       צבא העם במדינה יהודית דמוקרטית - חובת ההסכמה הלאומית, ביצוע פקודות ומשימות גם כשאין הסכמה אישית, כולל לימוד התנאים הברורים לסירוב פקודה.
3.       תודעה יהודית - הנחלת ערכי היהדות והמורשת.
4.       בחירה בחיים - מניעת עישון סמים, שתיית אלכוהול, תאונות דרכים.
5.       הכרת מדינת ישראל ומורשתה - חיזוק השייכות לארץ, לימוד גיאוגרפיה, היסטוריה וטיולים.
6.       מורשת המדינה, צה"ל וגולני - הגברת מוטיבציה.
7.       השתלבות חברתית - עולים, מיעוטים, עדות.
 
בשישי הבא, לפני יום העצמאות, נלמד עם חברנו אלידע ,  מוביל קבוצות ומדריך נוער
בנושא: תקווה, עצמאות וחרות
 
בקיבוץ הדתי
צבע הכריכה
חבר קבוצת יבנה, פרופ' זאב ספראי, העניק לנשיא מדינת ישראל את הכרך הראשון של הפירוש למשנת ארץ ישראל. בטקס אמר ספראי: הקהילה שומרת המצוות היא הרקע להרבה הלכות, וקיומה מסביר הנחות יסוד רבות של חכמי המשנה. אני גאה לציין שחברותנו בקהילה כזאת העוסקת בכל מכלול החיים (הקיבוץ הדתי, שאבא היה חבר בו בעבר, ואני חבר עד היום הזה), מוסיפה לנו הרבה. במיוחד בתחום זה של הבנת פרטי ההלכה כחלק ממציאות חברתית. (למידע על הפרויקט הקלד במנוע חיפוש: "משנת ארץ ישראל מסכת שבת")
 
"כשפרופ' שמואל ספראי היה מטיל על תלמידיו לקרוא מאמרים, לפני שהיה שואל על המאמר הוא נהג לשאול: "ומה צבע הכריכה של הספר?". היה חשוב לו המגע עם הספר עצמו", אמר פרופ' ישעיהו גפני, והוסיף: "וכך גם אני נוהג עם תלמידיי... למרות שכעיוור צבעים אין לי מושג בעצמי מה צבע הכריכה". את הדברים האלה סיפר גפני לנשיא המדינה, במפגש בו העניק פרופ' זאב ספראי, מבכירי המחלקה ללימודי ארץ ישראל בבר-אילן, את ביכורי הפירוש המשותף של הספראים למשנת ארץ ישראל.
כריכות יש רבות, ויש הצפה במספר הכותרים, עד שקשה להבחין בערך היצירה עצמה. וכך, כמעט בלי להבחין, יצאו כבר ארבע כרכים של פירוש חדש למשנה, בעל היקף ועושר של תחומי ידע שאין להם תקדים. כותבי הפירוש הם פרופסורים בכירים מהאקדמיה, אחד מהם חתן פרס ישראל. במפגש עם נשיא המדינה הוענקה ע"י המוציאים לאור, מכללת ליפשיץ, וע"י פרופ' זאב ספראי יצירת הביכורים של הפירוש: מסכת שבת, הכוללת את המבוא לכל פירוש המשנה.
 
בתשובה לשאלת הנשיא סיפר פרופ' ספראי:
"את הפירוש התחלתי עם אבי שהיה פרופסור חשוב להיסטוריה של תקופת המשנה והתלמוד. בשלב שני הצטרפה אלינו אחותי חנה שהייתה גם היא פרופ' לתלמוד. שניהם נפטרו לצערי ועתה נשארתי לבד ואני ממשיך במפעל לבד מכח עזרתם, ובסיועה של מכללת ליפשיץ.
התחלנו בלימוד לפני כאחת עשרה שנה. בתחילה לשם לימוד ואחר כך ראינו שיש בידנו חומר רב המשפר את הבנת המשנה ויש בו משום תוספת מידע לחכמת ישראל. כך התפתח הרעיון לפרש את כל המשנה. לא העזנו לצאת בציבור, וודאי שלא להוציא לאור דבר, לפני שהיה בידינו רוב החומר, שכן סדרות ומפעלים ש'ננטשו' באמצע הדרך יש די והותר. עתה כשאנו סמוכים לסיום הכתיבה התחלנו בפרסום המשניות, ועד עתה התפרסם הפירוש לארבעה כרכים על שלוש מסכתות".
הנשיא שאל מה מיוחד בפירוש ופרופ' ספראי הסביר: במהלך הלימוד התברר לנו, וזה איננו חידוש שלנו, שהמשנה נוצרה כמעין רב שיח בין העקרונות, המציאות החברתית והשפה המשפטית. ומאז מתחולל תהליך שלא פסק של 'יורידיפיקציה': הפיכת שפת ההלכה למשפטית ומדוקדקת יותר ויותר. המשפט ועקרונותיו הם אכן 'שחקן' מרכזי, אך המשפט איננו השפה היחידה. המשנה נכתבה בארץ ישראל על רקע הגיאוגרפיה, תנאי החיים, אורחות החשיבה והקהילה היהודית, ויש להבינם כבסיס למשנה. לא תמיד ניתן להסביר את המשנה על סמך העקרונות המשפטיים שנקבעו בסופו של התהליך.
 
הקהילה שומרת המצוות היא הרקע להרבה הלכות, וקיומה מסביר הנחות יסוד רבות של חכמי המשנה.
אני גאה לציין שחברותינו בקהילה כזאת העוסקת בכל מכלול החיים (הקיבוץ הדתי, שאבא היה חבר בו בעבר, ואני חבר עד היום הזה), מוסיפה לנו הרבה. במיוחד בתחום זה של הבנת פרטי ההלכה כחלק ממציאות חברתית.
"כלי הנשק" העומדים לרשותנו הם קודם כל ארון הספרים היהודי למלוא רוחבו, כולל התוספתא והירושלמי שבמהלך תולדות ישראל נלמדו פחות מאשר התלמוד הבבלי, לאחריהם התלמוד הבבלי ומפרשיו הרבים והחריפים. בנוסף לכך אנחנו מעלים שאלות מתחום הלשון (כולל כתבי היד), ההיסטוריה, החברה, הריאליה והארכיאולוגיה של התקופה. כל אלה מעניקים לנו תובנות מעמיקות ולעתים גם מחודשות.
התברר לנו שהגיוון במקורות רב מאד וכמעט אין שאלה מהותית שאין בה חילוקי דעות, שבמהלך הדורות נשכחו לטובת תפישה יותר אחידה. אנו רואים את תפקידנו בחשיפת העמדתו השונות ונותיר לאחרים להסביר מדוע נקבעה ההלכה כפי שנקבעה". 
פרופ' ישעיהו גפני תיאר את דמותו של מורו וחברו פרופ' שמואל ספראי כדמות חריגה בנוף חוקרי המשנה והתלמוד. רוב החוקרים באוניברסיטה העברית היו ממוצא יֶקֶה ובאו מהאסכולות של חקר המקרא והתלמוד, ואילו ספראי היה ממוצא וורשאי, אך גדל בארץ, ולמד בישיבה החרדית "עץ חיים" ואח"כ למד במכללת ליפשיץ ובאוניברסיטה העברית. הדמות של אדם שחוקר ביושר אינטלקטואלי את ההיסטוריה של המקורות שלאורם הוא חי – עשתה על גפני רושם כביר. פרופ' שמואל ספראי לדברי גפני, חי את תקופת בית שני כאילו הוא חלק ממנה. פרופ' דוד פלוסר המנוח שהיה ידיד נפש של פרופ' ספראי, היה אומר שכדי לחקור את רוח התקופה מספיק לראיין את שמואל ספראי. לא שספראי מכיר את התקופה, אלא הוא ממש חי בתוכה.
ד"ר יעקב הדני, מנהל מכללת ליפשיץ ציין שהוצאת הסדרה בחסות המכללה היא גם מחווה אישית כלפי מי שלמד במכללת ליפשיץ ושם התעצב בו השילוב של תורה, מדע וחינוך. פרופ' נהוראי, מבכירי מכללת ליפשיץ, מתח קו בין חזונו של משה לבין דבריו של הרב קוק, על ארץ ישראל כמקום שיהיה אור לגויים בגלל החוכמה שיוצאת ממנה. הוא רואה במפעל של "משנת ארץ ישראל" המחייה את המקום ורוח התקופה שבה פעלו חכמי המשנה – את סוג החוכמה הייחודית לארץ ישראל.
הנשיא ציטט פילוסוף שטען שההגדה של פסח השמיטה את דמותו של משה מתוך מגמה להעביר את הדגש לעתיד, ולעצב תחושת ייעוד. וזוהי בעיניו המשמעות של "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".
השיחה התארכה וזרמה בנינוחות רבה והנשיא הביע את תודתו והערכתו לגודל המפעל ולאופיו.
אופיר אובסלנדר / דובר הקבה"ד
 
 
לרחל וחיים קון
בהולדת הבת זמורה ואחיה התאום נ"י
ולמשפחות המאמצות
מ ז ל   ט ו ב
תזכו להכניס את הבן בבריתו של אאע"ה
ולגדל את שניהם לתורה לחופה ולמעשים טובים
 
חסל סדר פסח בהליכתו.
השנה שינינו ממנהגנו הקבוע וערכנו סדר ליל פסח בחוג המשפחתי המצומצם – דינה, הילדים ואני. הייתה חוויה.
בקטע על ארבעת הבנים הסברנו לילדים שאחד מהדברים המיוחדים בליל הסדר הוא שיושבת כל המשפחה יחד - הילד שמקשיב להורים, הילד שמשגע אותם, הילד שנרדם וגם הילד התינוק. בקיצור, כולנו יושבים ומדברים ומקשיבים לכל מה שמישהו מעוניין להגיד ולהביע בדרכו שלו.
בהמשך החג שבתי להרהר באותם ארבעה בנים ונראה לי שהמסר (לפחות אחד מהם) אותו מנסה ההגדה להעביר דרך אותם בנים וההתייחסות אליהם, הוא שלמרות שכל ילד הוא יחיד ומיוחד במינו ושלכל ילד עונים במילים אחרות, המקור של אותן מילים חד-הוא.
זה לא שהחכם מקבל תשובה מהגמרא, הרשע מהמדרש, התם מהתורה וכו'. כל התשובות שנבחרו מקורן במקרא, בדברי הקב"ה למשה, כאשר הוא מנחה את העם (מראש) מה יענו לבניהם ביום מן הימים.
במילים אחרות – לא משנה באיזה מילים או דרך הבעה בוחרים, המסר לבנים צריך להיות (ולבוא ממקום) אחד ברור. זה נכון ברמה האישית. זה נכון ברמה המשפחתית. זה נכון ברמת הקיבוץ...ועכשיו אני כבר גולש.
                                        תרבחו ותסעדו,
שמוליק ברוכי
 
 
ה ז מ נ ה
לכל בית בארות יצחק,
בעמק שלי שהפך מעמק בית שאן לעמק המעיינות,
פינות קסומות של מים, אתרי תיירות ובמיוחד אנשים נפלאים,
שנעים להם (לפחות כך הם משדרים ) גם כשבצל יש המון מעלות.
בקבוץ שלי יש פינה קסומה הנקראת "המעיין הכחול" - מימיה צלולים, יש בה רפסודות
והרגשה של משהו שאין אותו בשום מקום.
בכלל לעמק ובפרט לביתי מוזמנים תמיד ......
אנא, אל תפתיעו אותי כשאתם ליד השער !
יש לנו הוראה ברורה: אין כניסה למעיין!
תהיה לי אפשרות לסדר כניסה למשפחה, קבוצה או כל אחד אחר רק בתיאום מראש.
אנא עזרו לי ולבני משפחתי לשמור על החוקים.
 
בין עונה לעונה באמצע השנה, כשהאביב כאן והכל נראה מקסים,
בעמק השיבולים הפכו לצהוב והפריחה נעלמה,
נותרו המון מעיינות – חפשו אותם ! הם כולם מתנות טבע שאין כמותם.
                                                                       בברכה ענקית , חג שמח מאוחר,
אורית נצר לבית גרינברגר
 
 
 
השעור בפרשת השבוע יינתן ע"י יששכר ברמן
אחות תורנית: שלי ספיר - פלאפון 5199
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
פסח עבר - חוזרים לשגרה
ועדת מינויים החלה באיוש מספר ועדות:
1.       נציגים למזכירות המורחבת של קבוץ הדתי.
2.       ועדת ביטחון.
3.       ועדה לאיכות הסביבה (ועדה חדשה).
4.       ועדת ספורט ואירועים מבחוץ.
5.       ועדת בריאות ורווחה.
 
כל אחד שמעוניין להציע את עצמו או את חברו למועמדות בועדות הנ"ל יכול לפנות לאחד מחברי ועדת מינויים, לשים פתק בתא הדואר של פרד אדן, או לפנות באי-מייל fred@beerot.org.il
                                                                                                         שבת שלום,
ועדת מינויים
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
בקשה ממערכת "עמודים"
לעורכי העלונים, לאנשי המזכירות הטכנית, למזכירי הפנים
שלום וברכה
אשמח אם תפיצו את הבקשה הבאה:
בגיליון 'עמודים-אייר' נקדיש מקום לנושא "פדיון שבויים".
מי שמעוניין לכתוב מניסיונו ומדעתו ל"עמודים", מוזמן לשלוח טקסט באורך של 250-500 מילה לכתובת המייל: amudim@kdati.org.il עד לאמצע חודש ניסן.
לפרטים נוספים, ניתן לפנות אלי במייל או בטלפון.
הדברים יתפרסמו לפי שיקול דעתה של המערכת.
                                                                             בברכה,
                                                גילה ו. קפלן /עורכת עמודים
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
לקראת יום העצמאות
תערוכת צילומים "בארות מזווית אחרת" - צילומים המנציחים רגע יוצא דופן או זווית צילום מעניינת.
חובבי הצילום: חיפשו באוצרותיכם.
אפשר להעביר לדבורה רייניץ במייל, דיסק,שקופית, נגטיב או התמונה עצמה עד יום רביעי 22.04.09
התמונות תוצגנה בחדר האוכל.
 
AtarimTR