ידיעון 2633 פר' במדבר יום ירושלים

בס"ד כ"ח באייר תשס"ט
 
 
פרשת "במדבר" – מברכין החודש - יום ירושלים
 
 
19.14
הדלקת נרות
08.30
תפילת שחרית
19.25
מנחה, קבלת שבת,
 דרשת הרב, ערבית
11.00
שעור בפרשת השבוע – במועדון
שעור במשניות - בשטיבל  
20.30
סעודת שבת בחדר האוכל
11.30
סעודת שבת בחדר האוכל
 
 
13.30
מנחה גדולה
 
 
17.00
שעור לנשים בפרקי אבות – במועדון
 
מכונת השטיפה פועלת
בשעות 21.15 – 23.15
17.15
שעור בדף יומי
17.30
נשים אומרות תהילים - בבית סעדון
 
 
18.00
מ נ ח ה
 
 
20.18
ערבית, ספירת העומר, הבדלה
 
 
 
זמני התפילה במשך השבוע
   שחרית א' – ראש חודש      05.45
   שחרית      ג', ד,              06.00   
   שחרית ב' ה'                  05.50
   מנחה ברחבת חדר האוכל    13.30
   מנחה בבית הכנסת            18.30    
   רבע לערבית                    20.00
   ערבית                           20.15 
 
עונג שבת לילדים בשעה 11.00
לימוד פרקי אבות – פרק ו'
 
   כיתות א'-ג' -  שולי גל
   כיתות ד'-ו'  -   שורי אמיר
           
 
ת ר ב ו ת ו ן
 
יום ראשון
18.45
בארות יצחק הולכת רחוק
אולם ספורט
19.00
שיעור בנ"ך
חדר עיון
יום שני
17.30
התעמלות לגברים
בית שפירא
יום שלישי
08.30
בית מדרש לבגירים
מועדון
 
 
יום רביעי
17.30
צ'י קונג לבגירים
מועדון
18.30
מפגש ערבית לבגירים
מועדון
19.30
התעמלות לחברות
בית שפירא
20.30
התעמלות לחברות
בית שפירא
21.00
שעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י
שטיבל
יום חמישי
06.30
שעור בדף יומי
חדר עיון
 
 
השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב בשעה 20.15 בחדר עיון
 
 
 
חודש אייר האישי שלי-שלנו
חודש אייר. בשלהי ימיך האחרונים, טרם "ברכת החודש" של חודש סיוון, עוד מילה לי אליך חודש עמוס וטעון כל כך. באייר יום הולדתי. באייר גם יום הולדתו של מי שיחד חברנו לחיים משותפים לפני ארבעים שנה כמעט. יששכר ואני, שנינו חוגגים יום הולדת בחודש אייר בהבדל של חמש שנים ויום.
חודש של מלאוּת אבל גם של גריעה. חודש של זמן יהודי-ישראלי צפוף ואינטנסיבי, ימים שנוגעים בזה אחר זה בשורשי זהותנו והווייתנו ומותירים אותנו תמיד קצת מוצפים ומותשים.
ימי הולדת...      ימי זיכרון...
חודש שבו נלקח מאיתנו באופן כל כך בלתי צפוי מאיר שלנו, אח אהוב.
בחודש אייר תש"ח איבדו הוריי את ביתם וחבריהם בגוש עציון, ערב הכרזת המדינה לפני 61 שנים. שם גם נפל דודי אברהם, אח של אבי. כעבור עשרה ימים, בי"ד באייר, הגיחו חיים חדשים – נולדתי להוריי האבלים, וכעבור עשרה ימים נוספים נולד אבנר, בן דודי, לדודתי האלמנה הצעירה והטרייה. נר לאב.
ושוב באייר, בעבור 19 שנים, בלילה של כ"ז באייר תשכ"ז, נלקח מאיתנו מאיר אחי כשנפגע ונפל בלחימתו בתעלות גבעת התחמושת בירושלים.
והנה ליל כ"ז באייר, 36 שנים אחרי, בדיוק בלילה הזה לפני שש שנים, נולד ברקי שלנו, בנם של מודי ורחל. הוא בחר להגיח מבטן אימו בדיוק באותו לילה של מאיר, ואולי אפילו באותן דקות שמאיר שלנו נשם את נשימותיו האחרונות. וכשמאיר השיב נשמתו לבורא, כבר נחתמו גם חייו של סבא מרדכי ברמן, אביו של יששכר, והוא נפטר במוצאי חודש אייר, ביום א' בסיוון תשכ"ז.
לפני שנה נולד נכדנו עברי, בנם בכורם של אבישי ומירי. הוא נולד ערב כניסת חודש אייר. הלוח העברי הורה שכניסתו בבריתו של אאע"ה תחול בשבת שלפני יום העצמאות, ואת "פדיון הבן" נקיים ביום כ"ח באייר הוא "יום ירושלים". כך, מבית הקברות בהר הרצל המשכנו לטקס החגיגי של נכדנו הפעוט.
כמה טעון אתה לנו, חודש אייר.     מי ייתן ומלאה כוס היגון, ונחמה וטוב יבואו בבתינו.
יהיה רצון מלפניך ה' אלוקינו שתחדש עלינו את החודש הזה לטובה ולברכה, לישועה ולנחמה. אמן.
יונה ברמן
 
מה בגיליון?
  • שבעים פנים לתורה – הרב ירון
  • ירושלים שלי – יצחק שניאור,
               נעמי קורן, לאה לוי
  • בנעלי בית עם הרב ירון – איריס  
                          ואלישבע
  • יחדיו ב-ו' – סיכום שבועי
  • המזכירות לאן – יששכר ברמן
  • צדקה וסביבה – רחל שפירא ואהרן גל
  • בקיבוץ הדתי – משלחן הדובר
 
                                                 וכלבו דף.          
                                                                 קראו בנעימות !
המערכת
 
 
שבעים פנים לתורה
פרופ' משה דוד קאסוטו
משה דוד קאסוטו (1883-1952) נולד וגדל בפירנצה שבאיטליה, שם התמנה לרב ומנהל בית המדרש, תפקיד שבו החזיק כשלוש שנים. אח"כ התמנה לפרופסור באוניברסיטת רומא, שם גם קיטלג את הכתבים היהודיים בספריית הוותיקן. בשנת 1939 עלה לישראל והתמנה לפרופסור באוניברסיטה העברית. הוא התמחה בחקר התנ"ך, התפלמס עם מבקרי המקרא וחלק על מסקנותיהם תוך שהוא משתמש בשיטות המחקר שלהם עצמם.
קאסוטו הרבה לחקור את המזרח הקדום, והשתמש בידע הזה בכדי לפרש את המקרא. הוא תכנן להוציא פירוש לכל ספרי המקרא, אך הספיק לכתוב פירוש רק על ספר בראשית וספר שמות. גיסו ותלמידו - פרופ' אליה שמואל הרטום הוציא פירוש תמציתי לתנ"ך, המבוסס על שיטת הלימוד של קאסוטו, ותנ"ך זה מפורסם בטעות בשם 'תנ"ך קאסוטו' למרות שפרופסור קאסוטו עצמו כלל לא היה מעורב בכתיבת הפירוש הזה...
 
מפירושיו לפרשת השבוע:
בפרשת השבוע שוב נצטוה משה למנות את ישראל, לאחר המניין שנעשה לצורך בניית המשכן. ברור שאין מדובר באותו מניין, שהרי פרשתנו מתחילה בתאריך: "אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית", והרי המשכן נחנך חודש לפני כן - ולצורך בנייתו התיכו את הכסף שנתנו בני ישראל לצורך המפקד. ובכל זאת, למרות שמדובר בשני מפקדים שונים שההפרש ביניהם הוא כחצי שנה, התוצאה בשני המפקדים זהה: 603,550.
המפרשים התלבטו כיצד שני המפקדים הביאו לאותה תוצאה. רש"י (שמות ל, טז) כותב שהמניין לא היה "מבן עשרים שנה ומעלה" - לפי תאריך יום ההולדת, אלא שכל מי שהיה בן עשרים שנה עד ראש השנה האחרון נמנה, וכל מי שלא - לא נמנה. ומכיון שאף אחד לא מת באותם חודשים, ברור שהתוצאה שוה. הרמב"ן (שמות ל, יב) אומר שבמניין הראשון נמנו גם בני שבט לוי, ובמניין השני לא - ואירע הדבר שמספר האנשים שהגיעו לגיל עשרים בחצי השנה היה בדיוק כמספר בני לוי. יש שאף הגדירו את העניין הזה נס.
אך פרופסור קאסוטו (בפירושו לתורה, שמות לח, כה) כותב כך:
ואשר לבעיית התאריכים, אפשר לפתור אותה מתוך מה שמלמדות אותנו התעודות שנתגלו במארי על דבר המפקד שנערך שם. תעודות אלו מוכיחות, שעריכת מפקד לא היתה דבר קל הנעשה ביום אחד, אלא שהיתה דורשת זמן לא קצר. הפקידים היו עורכים רשימות על לוחות טין, ולבסוף היו פקידים מיוחדים ממיינים את הלוחות ובודקים אותם, ועושים מתוכם חשבונות, ומעלים מתוכם את תוצאות המפקד.
לפי דבריו, למִפְקָד היו שני שלבים: בשלב הראשון רק ספרו את הכסף, וזו מלאכה שאינה אורכת זמן רב, וכך הגיעו למספר 603,550. השלב השני היה ניתוח כל החרסים וייחוס המשפחות, וזה ארך זמן רב יותר, אך כמובן שהגיע בדיוק לאותה תוצאה, שהרי הוא מבוסס היה על אותו מפקד.
הרב ירון
 
 
     נר זיכרון !
     מרדכי ברמן ז"ל – א' בסיוון תשכ"ז
     יהודית לנדסברג ז"ל – ג' בסיוון תשמ"ז

 

ירושלים שלי

בשנת תשל"ז (1977) ואני נער בכיתה י', נשלחנו ל-3 חודשי לימוד בישיבה, כנהוג אז בבית הספר התיכון ביבנה. ישיבת הכותל הייתה אחת הישיבות שהסכימו לקלוט את החבר'ה מיבנה לתקופה זו ואפילו הצמידו לנו מדריך: יוסי אליהו נ"י.
עד אז ירושלים הייתה לגבי מעין מחוז רחוק שמגיעים אליו רק לעיתים נדירות. דרך אגב, אני זוכר שבהיותי ילד בגן נסענו עם כל הקיבוץ לראות את הכותל לאחר שחרורו בתשכ"ז. הביקור הזה לא הותיר בי רושם עז והזיכרון הכמעט יחיד שיש לי מהטיול, הוא שקנו לי בשוק הערבי ("הכל בלירה, הכל בלירה") מטריה צעצוע קטנה.
כשהגענו לרובע היהודי באביב תשל"ז היה הרובע לקראת סוף שיקומו. שיכנו אותנו במבנה שנקרא "מושב זקנים" שלא נחרב והיה אחד המבנים הגבוהים ברובע. ישיבת הכותל עצמה, שהייתה הראשונה שנכנסה להתגורר ברובע לאחר שחרורו, ישבה במתחם "בתי מחסה". שם למדנו ואכלנו.
חוויה חזקה הייתה קבלת שבת. בכל ערב שבת היו כל בחורי הישיבה יורדים בשירה ובריקודים לרחבת הכותל, שם מקבלים את השבת. מעניין שלאחר 30 שנה, בהיותנו ברובע ב"שבת אבות ובנים" ראינו שהטקס הזה ממשיך להתקיים עד היום והצטרפנו עם הילדים.
בגלל שגרנו אז בלב הרובע היהודי למדנו להכיר את כל הסמטאות והמעברים. טיילנו בכל איזור אפשרי בעיר העתיקה וסביבותיה, אבל גולת הכותרת הייתה טיולי הגגות. הבתים בעיר העתיקה בנויים בצפיפות רבה, כך שאפשר לעבור מבית אחד למשנהו. וכך שוטטנו לנו בניסיון למצוא דרכים חדשות ומקומות חדשים שעדיין לא היינו בהם. טיילנו כך גם לרובע הנוצרי והמוסלמי.
אני זוכר פעם אחת שעברנו באחד הגגות שעשו בו חפירה לקראת בנייה ומצאו שם כדים גדולים, בתוך הגג.
מה היה בתוכם אינני יודע.
אני חושב שבתקופה זו צמחה האהבה הרבה שיש לי לירושלים ולעיר העתיקה בפרט. כיום אני מרבה לנסוע לירושלים ולוקח לשם את ילדיי ומגלה איתם מקומות נוספים שלא היו מוכרים לי: מתחם עיר דוד, אמת המים בארמון הנציב, סיורי הקברים בהר הזיתים ועוד.
כשאני נוסע בדרך העולה לירושלים ועובר בשער הגיא אוטומטית מתנגן לו פזמון "באב-אל-וואד" בפי וכאשר מתקרבים לעיר ופתאום היא נגלית אני נזכר במילותיו של אהוד מנור בשיר "דרור": "וכשנגלית פתאום העיר מצטעפות עיניי בשיר ואז לרגע שב הזמר" ובכל פעם אני מתרגש מחדש.
                                                      איקה שניאור
 
עליתי בשנת 1949 ישר לקב' שלוחות, אז מקום נידח. האוטובוס מעפולה הגיע רק עד קיבוץ מסילות ומשם היה צריך ללכת ברגל. להגיע לירושלים היה כעין חלום ומרוחק כמו חו"ל.
חודשיים יותר מאוחר התקיימה בירושלים תערוכה בשם "הפרחת השממה" או משהו דומה. קב' שלוחות ארגנה אוטובוס לכל החברים ואני נסעתי לירושלים עם הרבה ציפיות.
מהתערוכה עצמה לא זכור לי הרבה, אבל אחרי זה המשכנו ל-Y.M.C.A. – ימק"א. יש לזכור שבאותם הימים, שנים רבות לפני מלחמת ששת הימים, לא היה ניתן לבקר בעיר העתיקה וכמובן גם לא בכותל. נאמר שמהמרפסת העליונה של מגדל ימק"א אפשר לראות במקצת את הכותל המערבי.
טפסנו את כל המדרגות הלוליניות עד לאותה המרפסת. משם באמת ראיתי חלק מהעיר העתייקה ופינה קטנטנה מהכותל. התרגשתי. ניסיתי להפנים את המראה של 3000 שנה שאני רואה במו עיני.
קרוב ל-20 שנה יותר מאוחר, אחרי מלחמת ששת הימים, שוב נסענו לירושלים. הפעם עמדנו ממש מול הכותל בהתרגשות ובהתפעלות. יחד עם זאת, המראה ממגדל ימק"א חרות אצלי חזק יותר ולא נמחק.
נעמי קורן
 
 
ירושלים – עיר בלתי נשכחת
ירושלים עיר הקודש אהובה עלי במיוחד.
אני מעלה בזיכרוני את המפגש הראשון שלי עם הכותל. זה היה בשנת תש"א – 1940, אחרי בואי ארצה, והארץ עדיין תחת שלטון האנגלים. אני זוכרת שעברנו דרך רחובות צרים מאוד עד שהגענו לשביל צר וממנו הזדחלנו אחד בעקבות השני עד שהגענו לסמטה צרה ולפתע הזדקרו לפנינו אבנים ענקיות. אני רואה מול עיניי את המראה ואת ההתרגשות לעמוד מול הכותל המערבי הנכסף.
עמדו במקום אנשים עטופים בטליתות והתפלל והשתפכו, ואנחנו הצטרפנו ונגענו בהתרגשות באבני הכותל. המראה הזה עשה עלינו רושם כביר.
היום כל אחד יודע עד כמה המקום גדול ורחב. אלפי אנשים ונשים מכל העדות, דתיים ושאינם דתיים, בני מוצאים שונים, נושאים תפילה מיוחדת במקום הקדוש הזה.
ירושלים בשבילי זה גם זיכרון לימי החופשה השנתית שבילינו, שלמה ז"ל ואני בעיר. הקפדנו בכל שנה ולא ויתרנו, כי היה ויש בה משהו קסום. בכל ביקור היה משהו חדש ומעניין לראות, לחוות וללמוד.
ראינו מבנים חדשים, תערוכות מעניינות, בתי כנסת חדשים או ישנים שנחשפו, חפירות ועתיקות. ביקרנו במוזיאונים מגוונים, בהר-הרצל וכמובן ב"יד-ושם". ביקרנו בשכונות שטרם הכרנו.
מאוד מיוחדת הייתה האווירה בשבת בבוקר בדרכנו לבית-הכנסת. המראה של אנשים עם טליתות בידיהם, ממהרים איש איש לבית-הכנסת שלו ומברכים איש את רעהו ב"שבת שלום" (גם אותנו, למרות היותנו זרים).
בשבילי ירושלים זה גם קשר ברובד המשפחתי – שמחות, ולהבדיל לוויות...
צר לי שאין לי כבר הזדמנות לבקר בכל שנה בעיר היקרה הזאת, כי בינתיים התווספו עוד אתרים חדשים ומעניינים.
                                                   להתראות בשנה הבאה בירושלים...
לאה לוי
 
 
 
 לרות ויהודה פלדמן
      שפע ברכות                                   לסבתא וסבא רות ויהודה פלדמן
בשמחת 60 שנות נישואין                                       ולכל המשפחה
   תזכו לשנים רבות                                          מ ז ל   ט ו ב
   בבריאות  ובשמחה                                בשמחת בר-המצווה של הנכד
    עם כל המשפחה                                           נ ח מ ן   נ"י
                                                          בן שרה ושמוליק פלדמן
                                                                בביתר עלית
 


לקראת יום ירושלים החלטנו הפעם לראיין ירושלמי אמיתי.
רצינו לשמוע מקרוב על החוויות הירושלמיות האותנטיות שייחודיות רק למי שגדל וספג את האווירה הסמך-טיתניקית של משפחתו ולכן החלטנו הפעם להישאר בבית ולדבר עם הרב ירון בן דוד.
 
שם: הרב ירון בן דוד.
שנת לידה: נולדתי לפני 39 שנים בארצות הברית, כי ההורים שלי גרו שם למשך כמה שנים, אבל בעצם אני דור שישי בירושלים, ושם גדלתי מאז גיל שנתיים. אגב, גם אבא שלי נולד בארה"ב, כיוון שהוריו הסתובבו בעולם בענייני מסחר, אך גם הוא עלה בגיל צעיר וגדל בירושלים. מכיוון שהייתה לו אזרחות אמריקאית, הוא למד באוניברסיטה בארה"ב, שם פגש את אמי ושם נולדתי – ילד שלישי מתוך שישה.
מצב משפחתי: נשוי לאלישבע + 7 בנים
שמות הילדים:
בנצי – סבי, יששכר בן דוד, נפטר 40 יום לפני שבנצי נולד, והיה ברור לנו שהוא ייקרא יששכר. אבל אחרי שבנצי נולד סבתא של אלישבע בקשה שהילד ייקרא ע"ש בעלה שנספה בשואה – בן ציון, שאף אחד (בשלב ההוא) לא נקרא על שמו, והחלטנו להרים את הכפפה. אמרנו לעצמנו שבטח יהיו לנו עוד הזדמנויות לקרוא לאחד מילדינו יששכר, אך לא חשבנו שיהיו עוד 6 כאלו...
יששכר –קרוי ע"ש סבי.
שאר הילדים – אורי, נתנאל, איתמר, אליה ודניאל. השמות הללו מצאו חן בעינינו ונקשרו באיזשהו אופן לתאריכי הלידה שלהם או לסבים. העיקרון שלנו היה להעניק לכל ילד רק שם אחד, כדי שבאמת נקרא להם בשם.
 
ספר על ילדותך בירושלים:
אני עליתי עם משפחתי לארץ בגיל שנתיים, וגרנו בכמה שכונות בירושלים: קטמון, רמת אשכול, בית הכרם ורמות. את רמת אשכול עזבנו כשעליתי לכיתה ה'. בכיתה ד' הלכתי לבני עקיבא, אך כשעברנו לבית הכרם לא היה שם בני עקיבא ולכן הייתי הולך בכל שבת במשך שעה ברגל מבית הכרם לרמת אשכול כדי להיות בבני עקיבא. בשלב מסוים התייאשתי ועברתי לצופים הדתיים בבית הכרם. כשעברנו לרמות שוב הייתי הולך ברגל לבית הכרם כדי לשמור אמונים לצופים הדתיים.
כשהגענו לרמות ב-1983 זו הייתה תחילתה של השכונה. כמה שנים אח"כ הוקם סניף בני עקיבא ברמות והחלטתי לעזוב את הצופים הדתיים ולהצטרף לגרעין שהקים את הסניף. אני הייתי במחזור השני של סניף בני עקיבא ברמות ושם גם הדרכתי.
  
מהן החוויות הירושלמיות שאתה זוכר?
כל חג שבועות היינו הולכים ברגל לכותל. גם בט' באב היינו מתפללים שם בערב הצום.
בראש השנה וביום כיפור התפללנו עם הרב עובדיה יוסף. אמנם אני 'משוכנז' לגמרי, אבל בימים הנוראים אני עדיין ספרדי בלב, וכשהחזן שר את המנגינה האשכנזית אני שר בלב את הספרדית.
 
 
כשלמדתי בישיבה במעלה אדומים התפללנו בימים הנוראים בנוסח משולב אשכנזי-ספרדי, וזה הכין אותי לקהילות האשכנזיות שבהן שירתתי – פראג ובארות יצחק.
סבא של סבא שלי, שלמה מוסאיוף, עלה מבוכרה ובנה חצי משכונת הבוכרים. אך רכושו הרב עבר בירושה לבניו, ואילו בתו - שהייתה אמא של סבא שלי, לא קיבלה דבר...
מהצד השני - נתנאל דוידוף, היה גם הוא עשיר כשעלה מבוכרה, אך במלחמת העולם הראשונה כל רכושם ירד לטמיון.
סבא שלי חי חיי עוני ובהיותו בן 8 הלך ברגל מירושלים לראשון לציון כדי לעבוד שם בכרמים. הוא הלך עם מספר חברים שהיו גדולים ממנו, וכשהם חזרו לירושלים החביאו את כל הכסף אצלו. שודדים שעצרו אותם ליד רמלה לא חשבו לחפש את הכסף בכיסיו של הקטן, וכך הצליח להביא הביתה מעט כסף.
יום אחד הוא מצא בירושלים ארנק עם כסף רב, ואף אחד לא בא למשטרה כדי לדרוש אותו, אז נתנו לו את הכסף, ומזה הוא קנה כרטיס בכיוון אחד לספינה והתחיל לעשות עסקים.
סבא וסבתא שלי חיו ברחביה, שהייתה אז קטנה מאוד. יש לנו עד היום מכתבים שממוענים ליששכר בן דוד, רחביה, ירושלים. (בלי שם רחוב ומספר בית...)
ההורים של סבא וסבתא שלי חיו בשכונת הבוכרים.
סבא שלי ואבא שלו עִבְרְתוּ את השם מדוידוף לבן דוד.
 
איפה למדת ושרתת?
ביסודי למדתי בבית ספר ממ"ד "פרדס" בירושלים. אח"כ עברתי לישיבה התיכונית בנחלים. היינו באים לבארות יצחק ברגל כדי לשתות סודה ולקפוץ על ערמות הכותנה.
את ה"הסדר" עשיתי בישיבה במעלה אדומים. בצבא הייתי בגולני עם הסדרניקים.
אגב, מכיוון שדודו שניאור היה בן פלוגה שלי, כשסיימנו את הטירונות עשו לנו ארוחה חגיגית בבארות יצחק...
אחרי הצבא נשארתי ללמוד בישיבה ובסה"כ הייתי שם 9 שנים. ממש לא חשבתי שאני אשאר כל כך הרבה בישיבה.
את הלימודים לרבנות עשיתי כי התוכנית עניינה אותי. כדי להיות רב צריך ללמוד הלכות שבת, נידה, איסור והיתר ודיני אבלות - ואני סבור שאלו הן הלכות שכל אדם צריך לדעת, ולאו דווקא רבנים.
בשלב מסוים במהלך לימודיי בישיבה פנו אלינו מ"קרן רוטשילד" שמכשירה רבנים לתפוצות. הקורס שהם הציעו היה מאוד מגוון ומעניין אז החלטנו ללכת על זה וכך "נסחפנו" לפראג, שם הייתי רב הקהילה במשך שנתיים וחצי. כשחזרנו לארץ חשבתי שאני הולך ללמד בבית ספר או משהו בתחום, אבל אז קיבלתי טלפון מפיל לרמן ז"ל שאמר שמחפשים רב לקיבוץ, וכך הגענו.
 
 איך הכרת את אלישבע?
אלישבע הדריכה את אחותי באולפנה של הרב בהר"ן. אצלי במשפחה כולם מתחתנים מוקדם, ואני הייתי כבר בן 24!!!. יצאתי עם 20 בנות, וכנראה שהייתי נואש מאוד, כי הסכמתי לקבל הצעה מאחותי הקטנה, ומה עוד שמדובר בבחורה שגרה בקצה העולם - בבאר שבע.... אבל החלטתי לנסות. יצאנו לפגישה אחת, הופתעתי לטובה והייתי מספיק 'טמבל' להגיד את זה...
חודשיים אח"כ כבר היינו מאורסים (וגם את זה דחינו רק בגלל שאמא שלי הייתה בארה"ב...)
בעצם ההחלטה להתחתן הייתה תוך 10 ימים. התחתנו תוך 4 חודשים מאז שהכרנו וזה היה ביום ההולדת של אלישבע, כך שחסכתי לעצמי.... (2 במחיר 1). אנחנו נשואים כבר 15 שנה.
 
 
מהי ירושלים היום עבורך?
כל הדודים שלי גרים בירושלים וגם בני הדודים כמעט כולם גרים באזור ירושלים.
כל שנה בסליחות בערב ראש השנה וערב יום כיפור – אנחנו מגיעים כולם לבית כנסת ע"ש 'מוסאיוף' (שהיה סבא של סבא שלי) בשכונת הבוכרים, אחר כך מתפללים בכותל שחרית ב'ותיקין' ואוכלים "אש תנור" (לאפה).
אנחנו משפחה מאוד מלוכדת: יש לנו מסורת משפחתית להיפגש עם כל בני הדודים וצאצאיהם בכל שנה באחד מימי החנוכה בפרדס.
בימי שישי אנחנו נוסעים עם הילדים להורים שלי ושם נפגשים כל האחים וצאצאיהם. המסורת הזו התחילה אצל סבא וסבתא שלי, וסבתא שלי הייתה מבשלת אוכל בוכארי. אצל אמא שלי זה כבר נהיה פיצה... (אם כי אמא שלי למדה ומבשלת גם אוכל בוכארי...)
לפני חצי שנה עשינו בר מצווה ל- 13 נינים של סבא יששכר שנולדו כולם בשנה שסבא נפטר ורובם קרויים על שמו.
 
תוכניות לעתיד?
אני תמיד מחכה לחזור לירושלים. שם אני מרגיש הכי בבית. (בתל-אביב - איפה שלא תשים אותי - אני מרגיש לא במקום...)
אני רוצה להנחיל לילדים שלי את מה שאני קיבלתי בבית - קשר משפחתי טוב וחם עם כל המשפחה המורחבת.
 
לרב ירון – תודה על הזמן הנהדר שהעברנו במחיצתך. הצלחנו בעזרתך לטעום ולהריח על קצה המזלג את הירושלמיות שבך.
                                          אלישבע ואִירִיס
 
 
 
 

 

יחדיו ב-ו'

בשישי עסקנו בהיסטוריה היהודית של תחילת המאה ה-20.

התחלנו בשיעור של דינה אמיר בשירי בית המדרש של ח"נ ביאליק.
מראשית המאה העשרים עד קום המדינה נחשב חיים נחמן ביאליק ל"משורר הלאומי", אשר ביטא בשיריו את רגשות התנועה הציונית במזרח אירופה ובארץ ישראל. בשירים העוסקים בחיי בית המדרש ("לבדי", "לפני ארון הספרים", "על סף בית המדרש", "המתמיד" ועוד) הוא מתאר את שהעניק לו עולם התורה בשנות נעוריו ואת חיי תלמיד הישיבה. כל התיאורים הם בהסתכלות מבחוץ, אחרי שעזב את העולם ההוא. הוא מתגעגע לערכים, לתכנים שמעניקה התורה, אבל רואה אותם מבחוץ. בשיר "לבדי" הוא עדיין בבית המדרש, בודד ויודע שגם הוא לא יישאר שם. הכל קודר, ערב חורבן, השכינה מתאבלת יחד עם המשורר, ואין תקווה להתחדשות. "כֻּלָּם נָשָׂא הָרוּחַ, כֻּלָּם פָּרְחוּ לָהֶם, וָאִוָּתֵר לְבַדִּי, לְבַדִּי...". אין תחייה ליהדות כזאת, לבית מדרש שבו "יִתְפַּלֵּשׁ אָרוֹן מֵאֵין תּוֹרָה".
דברי ביאליק מבטאים את דור העלייה השנייה ואילך, את דור בן גוריון. מייסדי התנועה הקיבוצית סיכמו: רצינו לחנך דור של אפיקורסים, גידלנו דור של עמי ארצות.
מה היה כותב ביאליק היום על דור הכיפות הסרוגות?
 
בשיעור השני עם אידה רוביני-הלצר, עובדת קהילתית ויועצת לפיתוח קהילתי ושילוב עולים, למדנו בעזרת ציוריו של מארק שאגאל על התהפוכות אותן עברו יהודי רוסיה בתחילת המאה ה-20. על היהודי שרצה לצאת ולהתפתח מחוץ לעיירה הקטנה בה נולד, לשלב את המודרני וההשכלה עם הבית החסידי בו גדל. החל משנת 1905, פוגרום קישינב, אנו רואים בציוריו דיאלוג עם הנצרות. ציור "החלון" שדרכו רואים את העיירה בה גדל וציור נוסף כאשר ליד החלון ראש דו-פרצופי – אחד קדימה לעתיד והשני לעבר לעיירה.
בשנת 1912 עוזב שאגאל לפאריז והחל משלב בציוריו את סגנון "הקוביזם". בימי המהפכה הבולשביקית אנו רואים ציורים יותר אופטימיים. בכמה מציוריו אנו מוצאים אנשים עפים בשמיים, באחד מהם, שצויר עם עזיבתו את רוסיה, נראים גבר ואשה כאשר היא מצביעה בידה מערבה והוא עם רגליו מזרחה.
ציוריו של מאראק שאגאל הם שיצרו את האיקונוגרפיה היהודית: הרב, כנר על הגג, הפרה, העז, היהודי הנודד ועוד.
 
 
 
 
המזכירות לאן ?
קבלנו השבוע את הצעת ועדת המינויים להרכב המזכירות החדשה ובה פירוט שמות בעלי התפקידים המוצעים בליווי שיטת ההצבעה המוצעת ע"י הוועדה.
הוועדה מציעה לבחור בהרכבים של האגפים כחבילה ולא הצבעה אישית על בעלי התפקידים המרכזיים המוצעים.
זכותה של הוועדה להציע שיטת הצבעה כזו, למרות שאני סבור שמבחינות רבות כדאי לבחור קודם את בעלי התפקידים המרכזיים ורק לאחר מכן להשלים את הצוותים. בשיטה כזו יש אפשרות ממוקדת לדעת מהן העמדות של בעלי התפקידים ביחס לנושאים השונים החשובים לנו כבוחרים, וניתן לבחור במועמד לא רק לפי כישוריו אלא גם לפי דעותיו.
בהצעה המובאת לפנינו אין אפשרות ראויה לדעת מראש לאן תוביל אותנו המזכירות הבאה.
לא זכור לי שקראתי או שמעתי בשנים האחרונות התבטאויות מסודרות בנושאים החשובים ביותר לנו בבארות-יצחק ע"י המועמדים החדשים מהרשימה המוצגת לבחירה.
מאוד חשוב לי לדעת מה עמדתם של המועמדים בנושאים כמו: עבודה ופרנסה, קליטה, תושבות, הפרטות למיניהן (מזון, תמורה לתרומה, שכר דיפרנציאלי), שותפות, חינוך, חברה, ערבות הדדית, אכיפת החלטות, ועוד ועוד, ומה הצעתם לשיטת יישום בכל אחד מהנושאים הללו.
החלפות מזכירות בתקופה זו היא קודם כל אתגר כלכלי. האתגר גדול מאוד בגלל הקשיים הרבים הקיימים היום בכלכלה העולמית וגם בכלכלה המקומית. המזכירות לא תוכל לקבל הרבה זמן ללימוד והיא תאלץ לקבל החלטות שישפיעו על כל אחד ואחד. בקבלת החלטות כאלה בוודאי שיהיו התנגשויות בין "אידיאלים" קיבוציים לבין כלכלה טהורה ולא יהיה ניתן לקבל החלטות פושרות.
כתבתי כבר בעבר ואני חוזר על כך גם כעת: נושא העבודה בבארות-יצחק נמצא בשפל עמוק שלא ידענו כמותו בעבר. אין הוא קשור למצב כלכלי, הוא קשור בעיקר לרצוננו לטפל בנושא בצורה ברורה, צורה בה ניתן יהיה להביא לידי ביטוי מוחשי את העובדה כי החבר אינו מקיים את חובת העבודה במלואה ולתת לו לשאת בתוצאה של אי-קיום חובת העבודה והפרנסה.
אחד מהכלים להתמודדות עם מצב כלכלי קשה הוא לכידות חברתית. אך לכידות כזו לא תוכל להתקיים כאשר יש מספר גדול מדי של חברים שאינם ממלאים את חובתם בנושא העבודה ובכך אינם שותפים אמיתיים שלנו. גם בנושא החברתי יש שאלות חשובות מאוד שכדאי לבוחר לדעת מהן דעותיהם של הנבחרים, כמו למשל בנושא גודל האוכלוסייה (האם נישאר קיבוץ קטן?), אופי קליטה, תושבות, שיכון, וכן ישנן סוגיות חינוכיות להן אנחנו נדרשים לתת פיתרונות בטווח הארוך והקצר, וגם הן תולדה של השקפת עולם.
לכן נראה לי כי ראוי להקדים לבחירת המזכירות אסיפה בה לא צריך לקבל החלטות אבל ניתן להביע דעות. אסיפה בה יעלו המועמדים למזכירות החדשה – אלה שאמורים לקחת על עצמם את התפקידים במזכירות ובעיקר בעלי תפקידים מרכזיים – את דעותיהם ועמדותיהם בנושאים הכלכליים והחברתיים העומדים לפנינו, ותינתן לנו האפשרות לשאול שאלות ולהתרשם. רק בשלב הבא יהיה נכון להעביר את הרשימה להצבעה בקלפי.
יששכר ברמן
 
 
 
צדקה וסביבה
לפני כשנתיים התחלנו לאסוף מיכליות/קלטות דיו ריקות כדי למכרן למחזור/שימוש חוזר. עבור אלה שנאספו בשנה האחרונה קבלנו 650 ₪ שנשלחו לצדקה. תודה וכל הכבוד לכל מי שעזר באיסוף! 
המבצע ממשיך:
יש לנו אפשרות לתרום כסף לצדקה ולשפר את איכות הסביבה- שתי מטרות במעשה אחד. מיכליות/קלטות הדיו הריקות של מדפסות מחשב ושל טונר למכונות צילום הן בעלות ערך כספי . יש חברות שממלאות אותן מחדש ומוכרות אותן. בנוסף, המיכליות/קלטות מכילות מתכות מסוכנות. כאשר זורקים אותן עם פסולת רגילה מי הגשם מחלחלים דרכן והמתכות מגיעות למי התהום שמהם אנו שותים. 
לכן, החלטנו להעמיד לפני הספרייה ארגז לאיסוף מיכליות/קלטות דיו של מדפסות מחשב ושל טונר למכונות צילום. כאשר נאסוף לפחות 40 פריטים נוכל להזמין חברה שתאסוף אותם ותשלם על רובם. הכסף יוקדש לצדקה ונדע שעשינו חסד גם לעצמנו- לאיכות הסביבה שלנו.
ארגז לאיסוף מיכליות/קלטות דיו וטונר ריקות נמצא לפני הספרייה. אפשר לשים בו כל סוג של מיכליות/קלטות דיו ממחשב וטונר ממכונת צילום.
רחל שפירא ואהרון גל
 
 
בקיבוץ הדתי
 
תלמידים עולים ברגל לירושלים
גם השנה, כמו בכל שנה, עלו תלמידי י"ב ברגל מקבוצת יבנה לירושלים
 
מסורת בבית הספר העל-יסודי בקבוצת יבנה מאז מלחמת ששת הימים שתלמידי י"ב עולים ברגל לירושלים. המסע נמשך כ- 18 שעות והוא מתחיל בשעות הצהריים בערב "יום ירושלים" ומסתיים למחרת – לאחר הליכה רצופה לאורך כל הלילה – ב"כותל המערבי".
מסלול ההליכה מתחיל באנדרטת הגבורה שביער חולדה, נמשך לאורך "דרך בורמה", ועובר במשלטים המרכזיים שב"באב אל וואד" (שער הגיא), בהם מועברים לצועדים פרקי מורשת ממלחמת העצמאות.
עם הגיעם לשערי העיר העתיקה מקדמים את פני הצועדים כל שאר תלמידי ביה"ס וביחד רוקדים כולם אל הכותל.
מזכ"ל הקיבוץ הדתי, נחמיה רפל, שהיה בעבר מנהלו של בית הספר ושליווה את התלמידים באחד מקטעי ההליכה, ציין את התגייסותם של ההורים: לכל נקודות החנייה הגיעו הורים עמוסי בקבוקי שתייה ומגשי אוכל, לעודד את ילדיהם גשמית ורוחנית ולתמוך בהם במסע הייחודי "מיבנה לירושלים".
רוני חסיד / דובר התנועה
 
 
השעור בפרשת השבוע יינתן ע"י אוהד אהרן
אחות תורנית: ברוריה לנדה – פלאפון 5199
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
בכלבי
בערב שבועות יהיה הכלבי פתוח בשעות:   06.30 – 0.900
                                                        11.30 – 13.30
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
שישו ושמחו בשמחת התורה
מתארגנת נסיעה לירושלים ביום ראשון א' בסיוון, לטכס הכנסת ספר תורה בכותל, לעילוי נשמתו של
ר' יהודה מאיר שפירא זצ"ל מלובלין. המעוניינים להצטרף יתקשרו עם יוסי שניאור.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
מענף המזון
הרשמה לסעודות חג השבועות ושבת "נשא" על לוח המודעות הקבוע – עד יום שלישי בבוקר.
נא הקדימו להירשם ותעזרו לנו להתכונן כיאות לחג.
                                                                                                   בתודה על שיתוף הפעולה.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
שישו את ירושלים
אתמול אחה"צ נאספנו בהמונינו אל רחבת חדר האוכל לחוג את יום ירושלים ביצירה, בנגינה, בסעודה ובטוב לבב.    את הערב חתמה תפילת ערבית חגיגית בבית הכנסת שלא היה מלא די צרכו...
תודה לכל מי שטרח בהכנת האירוע ולכל מי שבא והשתתף.
                                                                                                     לשנה הבאה בירושלים הבנויה.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
אסיפת חברים
תתקיים אי"ה ביום שלישי, ג' בסיוון תשס"ט 26.5.09
בשעה: 21:00 בחדר אוכל
סדר יום:    1. שונות
                   2. ייעוד המבנה החדש – שם מוצע "צוותא"
3.      הצעת צוות מינויים לבחירת המזכירות הבאה - דיון והעברה לקלפי
נשיאות האסיפה
         
במידה ולא יהיה מספר נוכחים כנדרש לשם קבלת החלטות, תתקיים אסיפה נדחית חצי שעה לאחר פתיחת האסיפה   
 
AtarimTR